מה דעתכן?
זו לא הייתה האופציה הראשונית שחיפשתי, אבל לא מצאתע מישהי זמינה חוץ מזו שמעבירה בזום.
זו לא הייתה האופציה הראשונית שחיפשתי, אבל לא מצאתע מישהי זמינה חוץ מזו שמעבירה בזום.
טיפול של קלינאית תקשורת דרך זוםמתחדשת11
לאיזה גיל? האם זה ילד שרגיל למסך ולזום?מתואמת
אני חושבת שכן. 7מתחדשת11
אז תנסו... מניחה שגם הקלינאית עצמה תדע אם זה הולך או לא.מתואמת
אישית לא עפה על זה. אבל יש ילדים שעובד איתם טוב.אורוש3
אולי שווה ניסיון. אם אין משהו אחר.
כן נכון, זה העניין.. אין משהו אחרמתחדשת11
שווה לנסותאורוש3
תודה יקרותמתחדשת11
נשמע לי גרוע ממשרינת 23
הבן שלי עכשיו אצל קלינאית ולא מצליחה לדמיין את זה עובד בזום.
מאיזה אזור את? אולי הבנות פה יוכלו לעזור (למשל לי יש מישהי מעולה בירושלים , פרטי אם מתאים לך. ומה קורה בקופת חולים שלכם?)
מאיזה אזור את? אולי הבנות פה יוכלו לעזור (למשל לי יש מישהי מעולה בירושלים , פרטי אם מתאים לך. ומה קורה בקופת חולים שלכם?)
אין כמו פרונטלי אין ספקמתחדשת11
אבל כרגע זה מה שיש🤦♀️
וזה כל כך דחוף?רינת 23
לדעתי עדיף לחכות כמה חודשים שיתפנה תור (כמובן תלוי מה הבעיה וכמה זה קריטי).
כן..מתחדשת11
עברנו כבר כמה טיפולים והתחלפו שתי קלינאיות אחת יצאה לחופשת לידה אחת כבר לא עובדת דרך הקופה
נשארנו באויר ובהמתנה המון זמן
נשארנו באויר ובהמתנה המון זמן
המון בהצלחה!רינת 23
אם כבר הייתם בטיפול אז את יודעת איך זה עובד ואת מכירה הכי טוב את הילד/ה שלך. לכי עם האינטואיציה שלך!
תודה 
מתחדשת11אחרונה
אני מניחה שאם היא מציעה אפשרות כזו, היא חושבת שזה עובד 😏יראת גאולה
הבן שלי היה אצל קל"ת עקב שיבושי הגיה, ואני לא מדמיינת שהיה יכול להיתרם מטיפול בזום,
אבל כשהן עבדו איתו על שפה, שליפה, שיום וכדומה - כנראה שזה יכול לקרות גם דרך מסך...
אבל כשהן עבדו איתו על שפה, שליפה, שיום וכדומה - כנראה שזה יכול לקרות גם דרך מסך...
אני מקווהמתחדשת11
לפעמים זה מטעמי נוחות ולאו דוקא כי זו אופציה מתאימה
פותחת משהו..אנונימית באהב"ה
בעקבות תגובה של אין לי הסבר בשרשור למטה, שאנחנו לרוב זוכרים את הטוב של הילדות שלנו. אז אצלי זה לא ממש ככה. אמא שלי גדלה עם אמא (סבתא שלי) מאד קשוחה. היום אני מאמינה שהיתה לה סוג של הפרעה. אשה מאד מרירה, מאד ביקרותית, אופי מאד קשה. אמא שלי סבלה מאד ממנה. אמא שלי בכלל לא התכוונה להתחתן או להביא ילדים לעולם. ואז היא פגשה את אבא שלי והם התחתנו ואנחנו נולדנו. מהילדות שלי, עד גיל בת מצווה אולי, אין לי זכרונות טובים. אני מנסה לדלות בזכרוני ובאמת שאין לי. טוב אולי מצאתי אחד. הזיכרון הדומיננטי הוא פחד וסלידה מאמא שלי. הרגשה שלא משנה מה אני עושה ומי אני, אני תמיד לא בסדר. וגם שאין שום חשיבות למה שאני חושבת או מרגישה. אני כלואה עם האשה הזאת, וזה נורא. אמא שלי הייתה לכעסים גדולים מאד, וחוויתי הרבה סתירות לחי, צביטות ביד וביקורות, ביקורות, ביקורות. היום ברור לי שפשוט לא היו לה כלים להתנהל בתוך התחום הזה של ההורות. לא רק שהיא לא קיבלה שום מודל בבית שבו היא גדלה, אלא היא גם קיבלה אנטי-מודל. אבא שלי עבד עד מאוחר, היינו רואים אותו בעיקר בשבתות. ממנו אני זוכרת סיפורים שהוא היה ממציא ובכללי יחס יותר אוהב.
סביב גיל בת מצווה, אבא שלי לקח אותי לשיחה והסביר לי שלאמא שלי מאד לא פשוט. שהיא ירשה חלק מן הקושי של אמא שלה ושזה לא קל לה. הוא סיפר לי איך הוא למד לחיות איתה, כשעיקר העבודה היתה בעצם למנוע סיטואציות מסוימות שהוא הבין שהן מקפיצות את אמא שלי. הייתי קטנה אבל השיחה הזאת ממש חוללה בי מהפך ענק. מאותו הרגע, פשוט למדתי את אמא שלי ואיך היא פועלת. נהייתי אלופה בזה. מכאן ואילך הצלחתי למנוע כל סיטואציה קונלפיקטית וגם להשתחרר באלגנטיות (לרוב בזכות שימוש בהומור) ממצבים שבכל זאת צצו. שנות ההתבגרות שלי הפכו לנפלאות. כבר לא היו מלחמות בבית. פיתחתי קשר קרוב עם אמא שלי, מבוסס בעיקר על צחוקים, אבל לא רק. באיזשהו שלב גם הכנסנו (=הילדים) חיבוקים הביתה. לפני זה זה מושג שלא היה קיים אצלנו. רק נשיקות שהיינו צריכים לתת להורים לפני שהולכים לישון. מאותו השלב, אחרי השיחה ההיא, התחושה הייתה תחושה של משפחה מתפקדת ומלוכדת. זאת תקופה שהיו לנו המון אורחים. מהשנים האלה יש לי המון זכרונות טובים של נופשים משפחתיים, סעודות שבת עם מלא שירה ועוד הרבה. כמה שנים אחרי שיצאתי מהבית, היה לי דיכאון קליני. אחד הדברים שעלה הרבה בטיפול זה שבמידה מסוימת לא קיבלתי ילדות אמתית. בתור ילדה ממש זה היה סיוט כאמור. ובתור מתבגרת זה אמנם היה טוב אבל היתה שם סוג של החלפת תפקידים, כשאני הופכת להיות אחראית על השלווה של הבית, דואגת לא לעצבן את אמא שלי וכו. בזמן של הדיכאון כעסתי מאד על הילדות שהיתה לי ועל ההורים שלי. היום אני מרגישה ממש שהם עשו הכי טוב שהם יכלו ושאני לא יכולה כל החיים שלי להאשים משהו שהיה פעם ושאני צריכה להתקדם ולבנות את החיים שלי.
אחרי התקופה הזאת זכיתי להקים משפחה. היום ההורים שלי הם סבא וסבתא מסורים, בדרך שלהם. מפנקים מאד ואוהבים מאד. יצא לי כמה פעמים לשוחח איתם על הצד האפל של הילדות שלי. עם אבא שלי באופן יותר גלוי. עם אמא שלי, זה בעיקר יוצא ככה שהיא פתאום מכה על חטא ואומרת כמה היום היא מבינה שהיא לא הייתה בסדר, כמה היא לא הבינה אז, כמה היא לא ידעה לפעול נכון וכמה נזק זה עשה. ואז אני מרגיעה אותה שמה שהיה צריך לקרות קרה והעיקר שהיום הכל בסדר. אני ממש שומעת עד כמה היא אכולת חרטה על כל מה שהיא עשתה לא נכון ואין לי למה להכביד עליה ולהשתתף בדיבורים שלה על כמה זה הזיק לי.
אולי כתוצאה מכל הנ''ל, אני התעניינתי עוד מגיל צעיר בספרי חינוך למיניהם. בנוסף פגשתי משהי אחת שמאד עיצבה את הדרך החינוכית שלי. היא ממש הכניסה אותי לעולם הזה של לשבת בזמן איכות עם הילדים, לשקף את הרגשות שלהם, בלהגיד להם שאנחנו אוהבים אותם (עוד משהו שלא היה בבית שבו גדלתי, גם אם ברור לי שהם כן אהבו אותנו) וכאלה דברים. וככה אני גם משתדלת לגדל את הילדים שלי. בפועל, יש הרבה הצלחות ויש גם קשיים ו''כשלונות''. כל ילד עם האופי שלו ועם ''התיק'' שהוא מביא איתו.
אני חושבת שסיפרתי את כל זה כי אמנם היום אני בקשר מצוין עם ההורים שלי, אני אוהבת אותם, סלחתי להם ואני למדתי לאהוב את הדרך שהחיים ייעדו לי. אבל אני מרגישה שאני כן מאד עסוקה בשאלה מה הילדים שלי יחשבו עלי כשהם יבגרו. אודה על האמת, אני חשבתי דברים קשים על ההורים שלי, בתור אשה בוגרת. זה היה תהליך שלם עד שהצלחתי לסלוח להם ולהבין שהם היו בסך הכל שליחים במה שהייתי צריכה להפוך להיות. אתן מכירות את הלימוד הזה שאומר שיוסף היה מחוץ לביתו 22 שנה כנגד ה22 שנה שיעקב היה בחרן ולא עשה את מצוות כיבוד אב ואם? אז יש לי חשש שבאותו אופן ה' יפעיל עלי את העיקרון של מידה כנגד מידה. שכמו שאני שפטתי את הוריי לחומרה כך גם הילדים שלי ישפטו אותי לחומרה (זה חשש שיש לי גם אם זה יהיה רק לפרק זמן מוגבל ולא לכל החיים).
ויש עוד עניין קשור שרציתי להעלות. בכללי החינוך שלי ממש שונה ממה שאני קיבלתי. אבל פה ושם אני כן רואה שאני חוזרת על אותם מוטיבים ששמעתי אני בתור ילדה. לדוגמה אמא שלי הייתה המון כועסת עלי ואומרת שאני חושבת רק על עצמי ולא רואה את האחרים בכלל. זה נאמר במיוחד בהקשר של כשלא הייתי משתתפת בעזרה בבית כי לא שמתי לב שצריכים אותי (ככה לפחות אני זוכרת את הסיטואציות האלה). והנה לאחרונה אני תופסת את עצמי אומרת המון לילדה הגדולה את אותו הדבר, לפעמים כמעט מילה במילה. אני יודעת שזאת תופעה ממש מוכרת אבל זה עדיין ממש משגע אותי. בגלל שזאת תופעה כל-כך רווחת אולי משהי למדה איך משתחררים מהחיקוי הזה של ההורים?
תודה לכל מי שקראה עד כה.
ואוו ואוו ווואו!!דיליה
כתבת ארוך ונוגע עם כל כך הרבה הבנה ומחשבה על מצבך.
ממש ברור לי שאצלך ב"ה יותר טוב כי את מאוד מאוד מודעת למצב.
אני קופצת לסוף, נגיד עם הדגמא שאת כועסת על הילדה אז זה יקרה לך פחות ופחות ככל שתשימי לב יותר.
מדהים אותי הקשר שהצלחת לייצר עם ההורים שלך לאחר השנים הקשות זה ממש ממש לא מובן מאליו והרבה בנות במצב הזה מתנתקות ומפסידות את היכולת של התיקון.
אני מבינה שגם היית בתהליך מלווה בטיפול ואת מגיעה למקומות מאוד מאוד משמעותיים וזה ממש מרגש לקרוא.
ודרך אגב לא תמיד זוכרים רק את החיובי מהילדות
כמעט כל פסיכולוגית תגיד לך שלכל אחד יש משקעים שונים מהגיל הצעיר אצלך זה נשמע הרבה יותר רציני ופתלוגי ונשמע שאת צריכה הרבה יותר תיקון.
כנראה שחלק מהדברים יעברו גם לילדיך, ואז הם יעשו עוד תיקון בדור הבא, אבל עדיין זה לא תהיה אותה רמת סבל שאת עברת!!
מאחלת לך הרבה טוב,
ומעריכה אותך ממש!!
וואו! הדהמת אותי לגמרי!!מתואמת
אין לי הרבה מה לייעץ לך - נשמע שאת בעצמך יכולה לכתוב ספרי חינוך ילדים, ושהם יהיו הכי עוצמתיים והכי כנים והכי נכונים שיכולים להיות...
תאמיני בעצמך ובכוחך! עשית דרך ענקית, גם בילדות ובהתבגרות וגם באימהות. באמת שאין הרבה שהיו מצליחות כמוך...
תאמיני בעצמך ובכוחך! עשית דרך ענקית, גם בילדות ובהתבגרות וגם באימהות. באמת שאין הרבה שהיו מצליחות כמוך...
דבר ראשון- שמחה שקראת את התגובה שליאין לי הסבר
דבר שני- ניסיתי להדגיש שזה ככה ב*רוב* הפעמים. ממש לא תמיד...
כן, גם אני בתקופת ההתבגרות הייתי טעונה בכעס על ההורים שלי. גם אני שפטתי אותם. גם אני הייתי מלאת ביקורת.
כשאני נזכרת בילדות, לא הכל דבש ונופת צופים, נכון. אבל כמו שאת זוכרת בסופו של דבר רגעים טובים- כל הילדים שלך יזכרו גם הם.
כמו שאת מעריכה אותם היום- גם ילדיך יעריכו אותך.
אז אולי הייתה לך ילדות קצת קשה עם אמא שלך, לא חושבת שיש מישהו בעולם שהכל היה לו חלק
אז אולי התמודדת יותר, אבל אני חושבת שכל אדם התמודד, מי יותר ומי פחות.
אני גם חושבת שכל ילד (בעיקר מתבגר) נוטה לשפוט את ההורים שלו ולמתוח ביקורת.
זה הגיוני וטבעי.
כאלה אנחנו.
אבל כשאנחנו גדלים, אנחנו מתחילים להעריך.
והנה, היום את רואה את אמא שלך באור אחר!
בעז''ה גם ילדייך יראו אותך באותו אור קסום ששמור להורים❤️
כן, גם אני בתקופת ההתבגרות הייתי טעונה בכעס על ההורים שלי. גם אני שפטתי אותם. גם אני הייתי מלאת ביקורת.
כשאני נזכרת בילדות, לא הכל דבש ונופת צופים, נכון. אבל כמו שאת זוכרת בסופו של דבר רגעים טובים- כל הילדים שלך יזכרו גם הם.
כמו שאת מעריכה אותם היום- גם ילדיך יעריכו אותך.
אז אולי הייתה לך ילדות קצת קשה עם אמא שלך, לא חושבת שיש מישהו בעולם שהכל היה לו חלק
אז אולי התמודדת יותר, אבל אני חושבת שכל אדם התמודד, מי יותר ומי פחות.
אני גם חושבת שכל ילד (בעיקר מתבגר) נוטה לשפוט את ההורים שלו ולמתוח ביקורת.
זה הגיוני וטבעי.
כאלה אנחנו.
אבל כשאנחנו גדלים, אנחנו מתחילים להעריך.
והנה, היום את רואה את אמא שלך באור אחר!
בעז''ה גם ילדייך יראו אותך באותו אור קסום ששמור להורים❤️
מגיבהפליונקה
קודם כל עשית עבודה ענקית. וגם מה שכתבת על אימא שלך שהיום היא מודה במה שקרה ומצטערת ממש לא ברור מאליו. כנראה גם היא עשתה עבודה.
בטח גם בזכותך.
דבר ראשון אם את אימא טובה דיה אין סיבה שילדים שלך ישפטו אותך לחומרה.
דבר שני גם אם יש יוצאת לך פה ושם אמירה שהייתה בבית שלך בילדות זה לא הופך אותך אוטומטית לאימא שלך.
דבר שלישי, מה שצריך להנחות אותנו בחינוך זה לא מה שאימא שלנו עשתה או לא עשתה אלא מה נכון לנו עכשיו. יכול להיות גם מצב הפוך אימא של מישהי הרשתה דברים מסוימים והיא כילדה נהנתה מזה מאוד אבל היום בתור אימא הבינה שזה לא הכי נכון להרשות את אותם דברים לילדים שלה גם אם היא עצמה נהנתה מהם בילדות.
את בטח אישה בעלת כוחות ומודעות עצמית כך שאת לא צריכה כל הזמן לחשוש ממה שהיה לך בעבר.
בטח גם בזכותך.
דבר ראשון אם את אימא טובה דיה אין סיבה שילדים שלך ישפטו אותך לחומרה.
דבר שני גם אם יש יוצאת לך פה ושם אמירה שהייתה בבית שלך בילדות זה לא הופך אותך אוטומטית לאימא שלך.
דבר שלישי, מה שצריך להנחות אותנו בחינוך זה לא מה שאימא שלנו עשתה או לא עשתה אלא מה נכון לנו עכשיו. יכול להיות גם מצב הפוך אימא של מישהי הרשתה דברים מסוימים והיא כילדה נהנתה מזה מאוד אבל היום בתור אימא הבינה שזה לא הכי נכון להרשות את אותם דברים לילדים שלה גם אם היא עצמה נהנתה מהם בילדות.
את בטח אישה בעלת כוחות ומודעות עצמית כך שאת לא צריכה כל הזמן לחשוש ממה שהיה לך בעבר.
שתדעי לך, חווינו חוויות מאוד דומותדיקלה91
והפוסט שלך גרם לי להזדהות איתך ולרחם על הילדה שהיית ועל המקום האכול אשמה וחרטה שאת נמצאת בו עכשיו..וגם אני נמצאת בו. צריך להיות יותר רחומות כלפי עצמנו. אז על הפוסט הזה אני מודה לך כי הוא מזכיר לי שאני רק בן אדם ושעברתי כל כך הרבה במעט שנותיי, שאני צריכה להבין את עצמי ואת הקושי שלי ולא לסלוד מעצמי בגלל זה. אני עוד לא יצאתי מהמקום הביקורתי והשיפוטי (אולי ברציונל כן אבל רגשית לא(
ואגב אני מבינה שלא אהיה אמא מושלמתדיקלה91
אז מה שנותר זה כשאני מרגישה שפגעתי, לבקש סליחה ולהביע חרטה, באותו רגע או שנה אחרי זה לא משנה, העיקר להכיר בכאב של הילד. כשאמא מתנהגת ככה על בסיס קבוע במשך שנים ובעצם במשך כל הילדות ובלי שום נסיון לשינוי, אז היא מביאה על עצמה את השיפוטיות (גם אם זה הכי טוב שידעה באותו זמן).
איזו אישה מדהימה ומעוררת השראה אתנגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ב' בטבת תשפ"ב 00:25
קראתי ובכל פסקה התמלאתי הערכה כלפייך
וואו.
איך את רואה את הטוב בכל דבר,
ומנכיחה אותו
ואיך את הופכת מתוך עצמך ומהעוצמות שבתוכך דברים לטוב, גם כלפי עצמך וגם כלפי הסביבה שלך, זו פשוט יכולת נדירה ומדהימה!!!
איך את יודעת לדון לכף זכות את אמך, לנסות ולראות את התמונה רחבה של שנות הילדות *שלה* ואת אמה - סבתך,
לנסות לראות שבעצם לא היו לה כלים להורות ושום דבר לא נעשה מכוונה רעה,
לנסות לראות ולקחת פנימה את החרטה הגדולה כ"כ שלה - שכאילו אומרת לך בדרך עקיפה, רק כי כל כך קשה לומר זאת ישירות, - בת שלי, סליחה. סליחה סליחה. אני כל כך אוהבת אותך וכל כך מצטערת על הכל...
איך הגעת ממצב של קושי כ"כ גדול ונוכח, למצב שבו כתבת: "שנות ההתבגרות שלי הפכו לנפלאות"!
"פיתחתי קשר קרוב עם אמא שלי, מבוסס בעיקר על צחוקים, אבל לא רק. "
" ... התחושה הייתה תחושה של משפחה מתפקדת ומלוכדת."
" זאת תקופה שהיו לנו המון אורחים"
"מהשנים האלה יש לי המון זכרונות טובים של נופשים משפחתיים, סעודות שבת עם מלא שירה ועוד הרבה."
...
"היום ההורים שלי הם סבא וסבתא מסורים, בדרך שלהם. מפנקים מאד ואוהבים מאד."
שאת בקשר מצוין (!) עם ההורים שלך היום
שסלחת להם
שאת אוהבת אותם
שלמדת לאהוב את הדרך שהחיים ייעדו לך והפכו אותך למי שאת
איך את במשפחתך שלך, בקן הפרטי אותו בנית עם בעלך,
יושבת עם הילדים לזמן איכות
משקפת את הרגשות שלהם
אומרת להם שאת אוהבת אותם
משתדלת כ"כ לגדל אותם הכי טוב שאת יכולה.
ואז מגיע גם החשש,
החשש שיש בתוכו עצמו כ"כ הרבה אהבה ודאגה ואכפתיות כנה לילדייך - כמה רואים שאת אוהבת אותם רק מהחשש אפילו!
חשש שמא הם יחשבו עלייך דברים לא טובים, בבגרותם או עכשיו.
ואת בעצם רוצה לאחל להם - שירגישו שיש להם הורים טובים ושלמים,
משפחה שלמה ומאושרת ומתפקדת ומלוכדת
שיש להם ילדות טובה וברוכה
ש*טוב להם*
את רק רוצה שיהיה להם טוב...
כל הזמן
עכשיו
בעתיד
בפנימיות של זה
במהות של זה
שירגישו שטוב להם
פשוט טוב.
אמיתי.
שלם.
אז יקרה יקרה שאת, מכל מה שכתבת - נשמע שכ"כ טוב להם!
תראי כמה אמא שלהם, את, אוהבת אותם!
תראי כמה את דואגת שתהיה להם רווחה נפשית!
תראי עד כמה את רוצה שיהיה להם טוב ורק טוב!
תראי כמה אהבה את מרעיפה עליהם!
כמה מקום לרגשות!
כמה זמן איכות עם אמא!
כמה ביטויי אהבה!
אני בטוחה בטוחה שיש להם ילדות נפלאה!
ואת לא אמך.
את זו את.
וילדייך הם ילדייך.
והם חווים את כל הטוב שאת בכוחות עצומים וכ"כ מעוררי הערכה (בכנות!) הצלחת להשיג! למרות הכל הצלחת וזה אפילו עוד יותר ראוי להערכה!
ולגבי הילדה הגדולה, שאמרת שאת מוצאת עצמך לפעמים אומרת לה מוטיבים דומים ממה ששמעת שאמרו לך - שהיא רואה רק את עצמה וכו' -
אז קודם כל המודעות הנפלאה והנהדרת הזו שלך היא כבר יותר מחצי מהפתרון!
והרצון הכ"כ כנה ועמוק ונוגע שלך עוד עוד מהדרך לשם!
והתפילות שלך, והכוונות שלך, והמאמץ שלך - כולם כולם הם עוד מהדרך לשם!
והייתי אולי מוסיפה גם משהו אקטיבי בפן החיובי - בכדי שלא יווצר וואקום,
כי אם לקחנו את ה"סור מרע" - כדאי תמיד ישר להכניס את ה"עשה טוב" - ושלא יווצר מצב שיש ואקום, כי ואקום לא יכול להתקיים ואם לקחנו התנהגות שלילית ולא נמלא אותצה בהתנהגות אחרת, חיובית - זה לא יצליח כמו שרצינו...
אז הייתי מציעה לחפש כבר עכשיו, בשעת רצון זו של המודעות והרצון והכמיהה הגדולה לטוב המדהימים שיש אצלך,
ועוד בזאת חנוכה,
ממש לכתוב לך רשימה של משפטים חלופיים,
למשל: אני רואה עד כמה זה חשוב לך ולכן את עושה כך וכך
או:
כמה עקרונות יש לך וכמה חוסן נפשי ועמוד שדרה וחוזקה יש לך שאת יודעת לעמוד על שלך או קשיבות מדהימה לעצמך לראות מה עושה לך טוב וכן הלאה...
את מכירה את בתך הכי טוב
והייתי גם לוקחת אותה לשיחה כנה ואישית, מלב אל לב
אתן יכולות למשל לצאת לאכול יחד גלידה, רק שתיכן
או כאשר כל האחים הקטנים ישנים - לדבר רק את והיא,
על הספה,
על המיטה שלה,
עם חיבוק,
עם כוס שוקו או תה מתוק ועוגיה או כל מה שאתן אוהבות -
ואת מסתכלת עליה בעיניים
ואומרת לה ממש את זה,
שאת *לא* מתכוונת אף פעם לכך שהיא רואה רק את עצמה ולא אחרים,
ושאת *מצטערת* שלפעמים כך יוצא לך לומר, זה נפלט לך כי את שמעת את זה בערך וזה "תקוע", אבל את ממש ממש לא מתכוונת לכך,
ש*את* טעית באומרך כך,
ושזה בסדר ואנושי לטעות, וגם גדולים טועים, כולנו טועים לפעמים, אנחנו אנושיים לא מלאכים...
ורק הקב"ה אף פעם לא טועה!
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
ושהחוכמה היא אחרי הטעות - לקום,
לא ליפול ליאוש,
לקום,
גם אם ניפול שוב - לקום
ולומר סליחה
זה מראה על ענווה גדולה,
על הכרה בטעות
על חזרה בתשובה
על כך שהתשובה קדמה לעולם!
שהקב"ה הביט עליה וברא את העולם!
שאדם שחוזר בתשובה כל עוונותיו נהפכים לו לזכויות!
שלדעת להגיד "סליחה, טעיתי"
זו מעלה של דוד המלך ע"ה
של יהודה שהודה
שלנו, היהודים!
וזה גם לימוד חשוב חשוב שהיא תלמד ממך, אמא שלה - שגם כאשר היא טועה -
היא קודם כל אומרת את זה,
וזה מראה לה, לילדה, שלא היא אשמה אלא אמא טעתה.
וזה גם מראה לה שכולנו אנושיים ויכולים לטעות לפעמים
וזה גם מלמד אותה ענווה מהי
ותשובה מהי
ובקשת סליחה מהי
ורצון לתקן ולקום מהו
וזה מדהים מדהים מדהים.
אז אחרי שתגידי לה את זה,
והיא תפנים את האהבה שלך ואת זה שהיא טובה, ושאת רואה בה כטובה כ"כ,
ואחרי שתסגלי גם משפטים חיוביים,
ותמשיכי להתאמן עליהם ולומר אותם שוב ושוב
(את יכולה אפילו להתאמן במקלחת/ברמזור/מול המראה - לומר כאילו לעצמך את המשפטים ואז הם יהיו יותר שגורים על פיך...)
ואז לאט לאט,
דפוס ההתנהגות הקודם יוחלף בדפוס ההתנהגות החדש.
כי כדי ליצור ישנוי אנו צריכים:
א. מודעות - כבר יש לך
ב. לקיחת אחריות אישית - כבר יש לך
ג. הבנה עמוקה - לעצמנו, ולסיטואציה כולה - כבר יש לך
ד. כלים - מה ואיך בדיוק לעשות - כבר יש לך
ה. אימון ותירגול בפועל ובשטח - שזה החלק אותו נותר לך לעשות
וכמובן שלזכור, שכמו כל שינוי שאנו באים לעשות, יהיו נפילות ולא תמיד הכל יהיה מושלם וחלק, ואפילו ניתן לומר שהנפילות/הירידות הן *חלק בלתי נפרד מהתהליך עצמו של השינוי ומהחיים בכלל*!!!
לכן לא להתייאש אם לא הצלחת
לא ליפול
אלא להבין שזה הכי נורמלי שיש - ויש לקום!
ואז עוד פעם
ועוד פעם
ועוד
עד שהדפוס החדש יהיה זה ששולט
כמו שאומרים שונה בה ושונה בה עד שנהפכת לו להרגל...
שצריך ממש כמו שריר בגוף שמאמנים אותו, ובהתחלה נאמר אדם יעשה 3 כפיפות בטן וכבר כל השרירים יהיו תפוסים - אבל אחרי חודש שהוא התמיד ועשה שוב ושוב - זה כבר לא יזי לו ה-3 הללו והוא כבר יעבור ל10 וכן הלאה...
ואסיים בשיתוף אישי טרי טרי מיום חמישי האחרון -
הבת הבכורה שלנו (בת 11 וחצי) קרעה בלי לשים לב כמה וכמה ספרים שהיו לה עם מספריים (זה נשמע מצחיק, אבל באמת זה היה בלי משים ותוך כדי התעסקות במשהו אחר, טוב זה סיפור בפני עצמו לפרט איך ומה בדיוק )
ואני הגבתי בכעס כ"כ לא כיפי, ממש צעקתי עליה חזק שלמה ואיך ומה... 
והיא הרגישה כ"כ רע עם זה וגם אני
ואז ב"ה ותודה לה' הטוב ששם לי קצת שכל בראש,
ישר אחרי 2 דקות נכנסתי אליה לחדר, ופשוט אמרתי לה: סליחה. סליחה חמודה שככה צעקתי. שככה כעסתי. שככה הגבתי.
לא מגיע לך ככה ואני בטוחה שלא התכוונת, וגם אם כן לא הייתי צריכה להגיב ככה והייתי יכולה לומר את הדברים בצורה יותר מתונה ונורמלית
וממש הארכתי בכל מה שכתבתי לך גם למעלה, ממש ממש, דיברתי מהלב, אמרתי לה שאני זו שטעיתי חד משמעית
ומה המדהימה הזו אמרה לי בסוף השיחה? אני פשוט הייתי עם דמעות של התרגשות והודיה לקב"ה!
היא אמרה לי: אמא, אני מעריכה אותך על זה שאת כל הזמן מודה בטעויות שלך ואומרת עליהן סליחה, הרבה אנשים לא עושים את זה בכלל ואת תמיד עושה את זה! ותדעי שאת בן אדם טוב שרק רוצה לעזור ואני רואה את זה!
וואו אני ממש ממש... טוב, אין לי מילים זהו... להיזכר בזה...
זו פשוט זכות עצומה עצומה ותודה לבורא עולם
וממה זכיתי לדבר המדהים הזה?" דווקא דווקא מתוך מקום כ"כ קשה וסיטואציה של חולשה שלי של הכעס והצעקות, ואחרי שאני טעיתי ונפלתי ופגעתי... דווקא משם... ב"ה הקב"ה זיכה אותי לקום אחרי הנפילה...
וזה לימוד שאני לוקחת איתי, וזה שאני זוכה עכשיו גם לכתוב לך את זה יקרה זה מדהים אותי איך תמי דתמיד מה שאנחנו עוברים בסוף יכול להאיר או לחזק או לעודד אנשים אחרים... פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש!!!
אז אישה יקרה שאת!
לכי בכוחף העצום זה והושעת את עצמך, בתך וכל משפחתך
המון המון ב"הצלחה,
את נשמעת אמא מדהימה
והכל הכל יהיה בסדר!
וכבר בסדר!
שתראו את האור הכי הכי גדול בכל התחומים אמן כן יהי רצון!
❤❤❤
רציתי קודם להגיב, אבל לא נשאר לי אלא לחתום על כל מילה שלך...בארץ אהבתי
כתבת מדהים, ואני ממש מצטרפת לכל מילה...
והחלק שכתבת על איך לתקן ולשנות - כתבת כל כך מדהים, תודה רבה על זה!
ואיזה בת מתוקה יש לך...
והחלק שכתבת על איך לתקן ולשנות - כתבת כל כך מדהים, תודה רבה על זה!
ואיזה בת מתוקה יש לך...
כמה משמחת את! תודה רבה יקרה ❤❤🙏נגמרו לי השמות
מדהימה!!!אם מאושרת
את נשמעת אישה מדהימה שעשתה דרך עצומה!!!
לא הייתי חושבת שימור אנושי יכול כל כך להשתנות!
זכית וזכו הילדים שלך באמא מיוחדת!
לגבי מה שכתבת על יעקב אבינו - ה' הוא אבא טוב שלנו.
אין לו כל רצון להעניש אותנו,כך שלפחד לא נראה לי שייך בכלל.
אבל אם את בכל זאת מפחדת,
תנסי לסלק את הפחד- כי זה באמת לא בריא לחיות איתו.
ה' נתן לנו מתנה- תשובה.
לתשובה יש שלבים-
חרטה,וידוי,עזיבת החטא, קבלה לעתיד וממה שכתבת זה נשמע שאת בכלל לא זקוקה לאחד מהשלבים...
( אם את מרגישה שכן,תבדקי איזה שלב חסר לך - תעשי מה שנראה לך שצריך ובזה תסגרי את הנושא לעולמים,אל תחשבי עליו בכלל).
וממש אבא מדהים יש לך! איך בקשיים שהיו לו מצא זמן לשבת ולדבר איתך בצורה כל כך טובה!!!
לא הייתי חושבת שימור אנושי יכול כל כך להשתנות!
זכית וזכו הילדים שלך באמא מיוחדת!
לגבי מה שכתבת על יעקב אבינו - ה' הוא אבא טוב שלנו.
אין לו כל רצון להעניש אותנו,כך שלפחד לא נראה לי שייך בכלל.
אבל אם את בכל זאת מפחדת,
תנסי לסלק את הפחד- כי זה באמת לא בריא לחיות איתו.
ה' נתן לנו מתנה- תשובה.
לתשובה יש שלבים-
חרטה,וידוי,עזיבת החטא, קבלה לעתיד וממה שכתבת זה נשמע שאת בכלל לא זקוקה לאחד מהשלבים...
( אם את מרגישה שכן,תבדקי איזה שלב חסר לך - תעשי מה שנראה לך שצריך ובזה תסגרי את הנושא לעולמים,אל תחשבי עליו בכלל).
וממש אבא מדהים יש לך! איך בקשיים שהיו לו מצא זמן לשבת ולדבר איתך בצורה כל כך טובה!!!
אין מיליםבת 30
עשית עבודה מדהימה
ואני בטוחה במאה אחוז שהילדים שלך מקבלים ילדות מאושרת ואם הם יצטרכו יום אחד להיזכר במשהו לא טוב, יהיה להם קשה...
ואני בטוחה במאה אחוז שהילדים שלך מקבלים ילדות מאושרת ואם הם יצטרכו יום אחד להיזכר במשהו לא טוב, יהיה להם קשה...
קראתי את כל התגובות שלכן, עונה לכןאנונימית באהב"ה
עבר עריכה על ידי אנונימית באהב"ה בתאריך ב' בטבת תשפ"ב 22:25
קודם כל תודה לכולכן על כל הפרגון שהרעפתן עלי. התרגשתי מאד לקרוא. עזר לי לפרוק את הדברים. קוויתי שתהיו איתי ולא אכזבתן אז תודה לכל אחת ואחת באופן אישי שעניתן.
-נגמרו לי השמות, תודה מיוחדת על התשובה המפורטת הזאת. זה לא מובן מאליו בכלל. האמת היא שאני הרבה פעמים מבקשת סליחה מהילדים שלי כשאני מרגישה שאני פעלתי לא נכון. אני מאד מאמינה בזה. ספציפית בקטע הזה משגע אותי לשמוע את עצמי אומרת לה את המשפטים שאמא שלי הייתה אומרת לי, אבל לגבי התוכן, אני באמת מרגישה שהרבה פעמים היא חושבת רק על עצמה ושמה פס על שאר העולם, מה שאנחנו אומרים לה, מה שאנחנו מבקשים ממנה, וגם בבית הספר זה ככה. היא המון עוברת על כללים, כולל כללים חשובים ובסיסיים. ברור לי שהיא ילדה אבל עדיין זה משהו שקשה לי להגיב מולו בצורה נכונה.
-דיקלה שולחת לך חיבוק.
כל מי שכתבה שהם בטוח גדלים כילדים מאושרים. הלוואי. בשטח זה לא ממש ככה. יש להם כל מיני עניינים רגשיים וכאלה ואני לא מרגישה שאנחנו מצליחים להעניק להם ילדות כזאת מאושרת. מנסים כמובן אבל בפועל זה לא יוצא כמו שאתן מתארות. דיליה, בהקשר הזה, משהו בי אומר לי שאת ממש צודקת לגבי המשפט האחרון שכתבת. אבל מצד שני אני לא רוצה שזה יהיה ככה. אני לא רוצה להעביר חלק מהדברים הלאה. זה סוג של מנמיך ציפיות מראש. זה אומר לי למה לך להתאמץ, גם ככה חלק מהדברים הלא תקינים יועברו הלאה. אני מרגישה שאני צריכה תקווה שזה יוכל להיות ממש אחרת כדי שיהיו לי את הכוחות לגדל אותם בצורה טובה.
❤❤❤נגמרו לי השמות
אני בטוחה שתצליחי גם בכל האתגרים אותם תיארת, גם אם לא עכשיו ומיד הכל ייפתר, את נשמעת לגמרי לגמרי בדרך הנכונה,
עם המודעות שלך, עם הרצון הטוב שלך, עם האהבה האינסופית שלך -
ב"ה הכל יסתדר ויתבהר לאט לאט 🙏❤
אמאלה את פשוט מדהימה!!!רק שאלה לי
בא לי להיות חברה שלך! איך ידעת להתגבר על המצב הזה! הערצה...
אין לי הרבה דברים חכמים להגיד, רק רוצה להגיב על מה שכתבת על זה שה' כאילו יגמול לך על השנים בהן כעסת על ההורים. בתורה יש 2 מצוות - כיבוד הורים ויראת הורים. אם אני זוכרת נכון כיבוד זה מצוות עשה (לדבר בצורה מכבדת, לעזור להם טכנית כשצריכים וכו') ויראת הורים זה מצוות אל תעשה (לא לסתור את דבריהם, לא לשבת במקומם וכו'). יתכן ממש שאני לא מדייקת, ושהמצאתי, אבל בדבר הבא אני בטוחה - בניגוד למצוות "ואהבת את ה' אלוקיך", בשום מקום לא כתוב שצריך לאהוב את אבא ואמא. צריך לכבד, צריך לירוא, לא צריך לאהוב. את כל מה שצריך לעשות בשבילם צריך לקיים, אבל זה לא חייב להגיע מתוך אהבה. בלב את יכולה לשנוא אותם, רק בפועל את צריכה לעשות את הפעולות שנחשבות לכיבוד ולמורא.
אז אני לא יודעת איך התייחסת להורים שלך באותה תקופה, אבל נשמע שאת ילדה מדהימה, ושאין לך מה לפחד בקטע הזה.
אין לי הרבה דברים חכמים להגיד, רק רוצה להגיב על מה שכתבת על זה שה' כאילו יגמול לך על השנים בהן כעסת על ההורים. בתורה יש 2 מצוות - כיבוד הורים ויראת הורים. אם אני זוכרת נכון כיבוד זה מצוות עשה (לדבר בצורה מכבדת, לעזור להם טכנית כשצריכים וכו') ויראת הורים זה מצוות אל תעשה (לא לסתור את דבריהם, לא לשבת במקומם וכו'). יתכן ממש שאני לא מדייקת, ושהמצאתי, אבל בדבר הבא אני בטוחה - בניגוד למצוות "ואהבת את ה' אלוקיך", בשום מקום לא כתוב שצריך לאהוב את אבא ואמא. צריך לכבד, צריך לירוא, לא צריך לאהוב. את כל מה שצריך לעשות בשבילם צריך לקיים, אבל זה לא חייב להגיע מתוך אהבה. בלב את יכולה לשנוא אותם, רק בפועל את צריכה לעשות את הפעולות שנחשבות לכיבוד ולמורא.
אז אני לא יודעת איך התייחסת להורים שלך באותה תקופה, אבל נשמע שאת ילדה מדהימה, ושאין לך מה לפחד בקטע הזה.
תודה על התגובה שלך, לןקחת מזה לחיי..אוהבת את השבת
איזה כיף שהועלתי למישהי!רק שאלה לי
את באמת מדהימה!!אוהבת את השבת
בעזרת ה עם הכוחות שלך תצליחי גם להתמודד עם זה
והכי חשוב ויכול להיות שזה גם מה שהיא מחפשת להראות ולהשמיע שאנחנו תמיד אוהבים את הילדים בלי תנאים
ומצד שני אבל רק על בסיס זה רוצים לסגל או לחנך לדברים מסוימים,
למרות שאיפה שהוא נשמע שזה קצת גיל ההתבגרות והיא צריכה קצת את הספייס והגדרת זהות העצמית והייחודית שזה בריא סה"כ..
יכול להיות גם שבגלל שהיא בכורה (אכן כך?) היא קצת רוצה למרוד במקום האחראי באופן בריא סה"כ?
ומוכר לי ממש שאתה שומע אמירות של ההורים ששנאת יוצאות ממך.. קורה לכולנו והכי חשוב המודעות כדי לטפל!! @נגמרו לי השמותכץבת כ"כ יפה ולוקחת לעצמי הרבה מהטיפים שלך בעיקר התרגול של איך אנחנו רוצים להתבטא ולשדר..
בהצלחה גדולה! את באמת מדהימה! ❤❤
והכי חשוב ויכול להיות שזה גם מה שהיא מחפשת להראות ולהשמיע שאנחנו תמיד אוהבים את הילדים בלי תנאים
ומצד שני אבל רק על בסיס זה רוצים לסגל או לחנך לדברים מסוימים,
למרות שאיפה שהוא נשמע שזה קצת גיל ההתבגרות והיא צריכה קצת את הספייס והגדרת זהות העצמית והייחודית שזה בריא סה"כ..
יכול להיות גם שבגלל שהיא בכורה (אכן כך?) היא קצת רוצה למרוד במקום האחראי באופן בריא סה"כ?
ומוכר לי ממש שאתה שומע אמירות של ההורים ששנאת יוצאות ממך.. קורה לכולנו והכי חשוב המודעות כדי לטפל!! @נגמרו לי השמותכץבת כ"כ יפה ולוקחת לעצמי הרבה מהטיפים שלך בעיקר התרגול של איך אנחנו רוצים להתבטא ולשדר..
בהצלחה גדולה! את באמת מדהימה! ❤❤
תודה רבה יקרה 🙏❤נגמרו לי השמות
שימחת
איזו מדהימה את!! וואו!!אביול
כבר הרבה זמן רוצה לכתוב לך.תהילה 4אחרונה
תקשיבי. נפעמתי ממך. איזה כוחות נפש! איזו בגרות! מטורף לגמרי.
גם הבחירה של אבא שלך לשתף אותך ולא "לחפות"על אמא שלך לא מובנת מאליה.
גם העבודה שאמא שלך עשתה שהיא מכירה היום בטעויות שלה ובקשיים.
תקשיבי, זה סיפור מטורף. איזה עוצמות של חיים והתמודדות יש לכם.
ממש מעורר הערצה.
גם הבחירה של אבא שלך לשתף אותך ולא "לחפות"על אמא שלך לא מובנת מאליה.
גם העבודה שאמא שלך עשתה שהיא מכירה היום בטעויות שלה ובקשיים.
תקשיבי, זה סיפור מטורף. איזה עוצמות של חיים והתמודדות יש לכם.
ממש מעורר הערצה.
כיניםאפונה
יוהווווווו
אנחנו בעיצומו של גל, לשני הקטנים יש.
כבר כמה ימים שאין להם כינים גדולות, ואני מוצאת להם רק כינים כ"כ קטנות, שלא תמיד ברור לי אם זה כינה בכלל. אלא אם אני רואה את הנקודה הזו זזה על הטישו אז מבינה שכן...
לדעתי הן כ"כ קטנות שלא מהן עוברות את המסרק.
הקטן יש לו שיער חלק והוא עדיין סבבה עם הסירוק, אז זה לא נורא. אבל גם אחרי שאני מסרקת אותו הוא מתגרד אז מבינה שאני פשוט לא מצליחה כל פעם להוציא את הכל.
האמצעית יש לה שיער עבה מתולתל ונפוח, היא מאד תזזיתית וזה פשוט סיוט, מסרקת אותה רק אחרי חפיפה+מרכך אבל היא עייפה הכי מוקדם בערב (לא ישנה צהריים), אתמול נרדמה במוצ"ש לפני מקלחת אז לא ביררתי אותה, והיא נורא מתגרדת... לא רוצה לספר אותה קצר כי אח"כ קשה לאסוף לה את השיער לגן.
אנחנו כמעט כל ערב מקדישים כמעט שעה לעניין וזה מתיש ברמות.
מה אני רוצה? טיפים עידודים ולשמוע שאני אני ממש טובה למרות שאני שולחת לגן ילדים עם כינים
אנחנו בעיצומו של גל, לשני הקטנים יש.
כבר כמה ימים שאין להם כינים גדולות, ואני מוצאת להם רק כינים כ"כ קטנות, שלא תמיד ברור לי אם זה כינה בכלל. אלא אם אני רואה את הנקודה הזו זזה על הטישו אז מבינה שכן...
לדעתי הן כ"כ קטנות שלא מהן עוברות את המסרק.
הקטן יש לו שיער חלק והוא עדיין סבבה עם הסירוק, אז זה לא נורא. אבל גם אחרי שאני מסרקת אותו הוא מתגרד אז מבינה שאני פשוט לא מצליחה כל פעם להוציא את הכל.
האמצעית יש לה שיער עבה מתולתל ונפוח, היא מאד תזזיתית וזה פשוט סיוט, מסרקת אותה רק אחרי חפיפה+מרכך אבל היא עייפה הכי מוקדם בערב (לא ישנה צהריים), אתמול נרדמה במוצ"ש לפני מקלחת אז לא ביררתי אותה, והיא נורא מתגרדת... לא רוצה לספר אותה קצר כי אח"כ קשה לאסוף לה את השיער לגן.
אנחנו כמעט כל ערב מקדישים כמעט שעה לעניין וזה מתיש ברמות.
מה אני רוצה? טיפים עידודים ולשמוע שאני אני ממש טובה למרות שאני שולחת לגן ילדים עם כינים
מנסה טיפיםיראת גאולה
לסרק בתוך האמבטיה עם המרכך על הראש. אפשר תוך כדי משחקים שווים, כמו כלי אוכל אמיתיים או משחקים שבד"כ לא נכנסים לאמבטיה, אצלנו זה נחשב ממש שווה.
אולי את האמצעית להכניס לאמבטיה מיד כשחוזרים מהגן?
במצב של ייאוש כזה, אני שמה הדרין (או טיפ אחר), וככה גם אם לא הצלחתי לסרק הכל, לא נורא, אז יישארו כינים מתות למחר...
אולי את האמצעית להכניס לאמבטיה מיד כשחוזרים מהגן?
במצב של ייאוש כזה, אני שמה הדרין (או טיפ אחר), וככה גם אם לא הצלחתי לסרק הכל, לא נורא, אז יישארו כינים מתות למחר...
קשה לי להתכופף לאמבטיהאפונה
וכשהיא משחקת במים היא כל הזמן זזה ומתרחקת ממני...
בינתיים מה שעובד לנו יותר זה נניח לצייר או לאכול ארוחת ערב תוך כדי, ליד השולחן.
רעיון לקלח בצהריים. ננסה. תודה!
בינתיים מה שעובד לנו יותר זה נניח לצייר או לאכול ארוחת ערב תוך כדי, ליד השולחן.
רעיון לקלח בצהריים. ננסה. תודה!
ומה לגבי לשבת על שרפרף?דפני11
ותבקשי שלא תזוז... יש מצב?
או לתחם את זה יחד... נגיד לספור 10 פעמים של סירוק ואז הפסקה קטנה..
ולהראות לה את הכינים כל פעם... שתבין שהן יוצאות ככה.. ויפסקו לה הגירודים...
אצלהו זה אטרקציה לראות את הכינים...
או לתחם את זה יחד... נגיד לספור 10 פעמים של סירוק ואז הפסקה קטנה..
ולהראות לה את הכינים כל פעם... שתבין שהן יוצאות ככה.. ויפסקו לה הגירודים...
אצלהו זה אטרקציה לראות את הכינים...
זה עדיין לא נח...אפונה
תודה!
במצב של כינים פיציותעלה למעלה
לשים הדרין כי זה פשוט הורג אותם ואז גם אם לא מוציאים הכל לא נורא,
ולהשתמש במסרק סמיך טוב אסי 2000 שמוציא גם פיציות
לדאוג לתאורה טובה ולשים פול מרכך
סיוט סיוט הכינים האלה
ולהשתמש במסרק סמיך טוב אסי 2000 שמוציא גם פיציות
לדאוג לתאורה טובה ולשים פול מרכך
סיוט סיוט הכינים האלה
תודה!אפונה
האמת שאני לא עפה על חומרים יעודיים להשמדת כינים, מאמינה בסירוק טוב וזהו. אבל לחושך המצב אשקול את זה.
אסי 2000 והשיער של הבת שלי לדעתי לא ילכו יחד, אבל אולי אקנה בשביל הקטן. איפה קונים את זה?
אסי 2000 והשיער של הבת שלי לדעתי לא ילכו יחד, אבל אולי אקנה בשביל הקטן. איפה קונים את זה?
אני גם לא כזהעלה למעלה
אבל במקרה שיש ממש כינים פיציות ומן הסתם מלא ביצים אז נורא קשה להתשלט על זה רק עם מסרק.
קונים את זה בבית מרקחת, הוא היחיד שמוציא באמת כמו שצריך כל השאר לא כאלה טובים
ותנסי עם פול מרכך באמבטיה להוציא לה
קונים את זה בבית מרקחת, הוא היחיד שמוציא באמת כמו שצריך כל השאר לא כאלה טובים
ותנסי עם פול מרכך באמבטיה להוציא לה
לבת שלי יש שיערמשמעת עצמית
ממש מתולתל
ואסי עובד מעולה.
חופפת עם המון מרכך
שוטפת
שמה קרם סרקל והשיערממש בלי קשרים
ומסרקת עם אסי. הכל יוצא!!
הצורה הכי נוחה בשבילי:
יושבת על הספה והיא יושבת מלפני
לידי חבילת טישו ושקית למלוכלכים.
עובד מעולה
ואסי עובד מעולה.
חופפת עם המון מרכך
שוטפת
שמה קרם סרקל והשיערממש בלי קשרים
ומסרקת עם אסי. הכל יוצא!!
הצורה הכי נוחה בשבילי:
יושבת על הספה והיא יושבת מלפני
לידי חבילת טישו ושקית למלוכלכים.
עובד מעולה
להפךדפני11
לשיער עבה ומתולתל האסי מעולה!!
רק צריך לשים כמויות מרכך ולסרק קרוב למקלחת שהשיער עוד רטוב.
לשיער דק וחלק האסי פחות טוב כי השיערות והכינים מצליחות לעבור בין המסרק...
רק צריך לשים כמויות מרכך ולסרק קרוב למקלחת שהשיער עוד רטוב.
לשיער דק וחלק האסי פחות טוב כי השיערות והכינים מצליחות לעבור בין המסרק...
רק אצלי שום חומר לא הורג מאז האיסור של החומרים הכימיים?אור123456
הדרין זה ממש כמו למרול שמן זית...כל הכינים נשארים בחיים
הדרין שינו נוסחא? ממתי?אנייי88
לי יש מלפני שנה וחצי שתי חבילות סגורות.
תלוי מה הנהלים בגןתות סגול
אם אסור לשלוח עם כינים זה לא יפה
לא ידוע לי על נהלים כלשהםאפונה
אם לא היו כינים בגן לא היינו מגיעים למצב הזה...
אצל הילדים שליתות סגול
חייבו שההורים יעשו ניקוי כינים לילדים
בארץ? נשמע קצת יוצא דופן...חילזון 123
מכירה מעוד מקומות שכשיש מכת כיניםתות סגול
אז מחייבים את כולם לעשות ניקוי
או גלאח
או גלאח
מחייבים? לא שמעתי על זה. אין להם באמת דרך לחייב...חילזון 123
אולי לבקש לבדוק ראשים וכאלה
לא שמעתי על דבר כזה בארץאורי8
אנחנו שנים רבות במערכת החינוך, מקסימום מבקשים באופן כללי מכל ההורים לנקות.
על גלח שמעתי רק מאמא שלי כשהיתה קטנה בחו"ל.
על גלח שמעתי רק מאמא שלי כשהיתה קטנה בחו"ל.
זה אכן לא במערכת החינוךתות סגול
אלא משו פרטי יותר
לא מפרטת יותר מטעמי פרטיות
לא מפרטת יותר מטעמי פרטיות
ניקוי עושים בכל מקרה. מידי יום.אנייי88
גלאחחחח?
נו באמת.....
נו באמת.....
גלאח לבניםתות סגול
זה לא חובה ככה נהוג שם
רק מעודדת שבסוף זה איכשהו עוברחילזון 123
היה לנו גם מתישהו התקפה של הפיציות האלה
רק מהלחץ התגרדתי כל הזמן
השיטה הקבועה שלי זה מרכך, לסרק המון (פעמיים-3 ביום).
ולא לשטוף את המרכך.
אפילו אחרי הסרוק למרוח עוד קצת מרכך ולעשות ככה קוקו/צמה.
יש מרכך של סרקל
רק מהלחץ התגרדתי כל הזמן
השיטה הקבועה שלי זה מרכך, לסרק המון (פעמיים-3 ביום).
ולא לשטוף את המרכך.
אפילו אחרי הסרוק למרוח עוד קצת מרכך ולעשות ככה קוקו/צמה.
יש מרכך של סרקל
מה שמעצבן בלהשאיר את המרכךאפונה
זה שהוא יוצא על המסרק ואז אני לא רואה אם יצאו גם כינים (בטח בשלב הפיצי)
נכון אבל בסרוק הבא כשהשיער קצת מתייבש את כן תראיחילזון 123
ואז כבר לא יהיו המונים...
גם אם מנגבים על טישו אפשר לראות
גם אם מנגבים על טישו אפשר לראות
זה שווה את התוצאה 
יראת גאולה
להכין תמהיל של חומץ+מרכךאין לי הסבר
החומץ- הורס את הדבק של הביצה לשערה
המרכך- חוסם לכינה את איברי הנשימה
מורחים על הקרקפת ולאורך השיער.
ישנים עם זה לילה עם שיער מכוסה בשקית.
בבוקר מסרקים את השיער עם מסרק סמיך וכל הגועל יוצא 😌
המרכך- חוסם לכינה את איברי הנשימה
מורחים על הקרקפת ולאורך השיער.
ישנים עם זה לילה עם שיער מכוסה בשקית.
בבוקר מסרקים את השיער עם מסרק סמיך וכל הגועל יוצא 😌
ברור שאת ממש טובהאורוש3
זה מגרד גם כי הן מפרישות חומרים מגרדים לדעתי. אבל אם זה ממש כמות שווה אולי לעשות סיבוב הדרין שיהרוג. אם זה כבר בשלב של שתי קטנות כל יום אז רק להמשיך ככה.
לגבי הגירוד זה טבעי גם יומיים אחרי שאין כלוםמיואשת******
שתדעי
יש ילדים רגישים שמגרד להם הפצעים בקרקפת ולוקח יום יומיים עד שבם מפסיקים
ואת אמא נהדרת
יש ילדים רגישים שמגרד להם הפצעים בקרקפת ולוקח יום יומיים עד שבם מפסיקים
ואת אמא נהדרת
אני אולי קיצוניתאנייי88
אבל גם אם מוצאת כינה אחת בודקת לכל הילדים שיער באותו יום.
ושמה הדרין על שיער יבש ואחר כך חופפת. מושיבה את הילדים שנפגעו מזה וגם אם לא הצלחתי להוציא הכל. לפחות הן מתות ולא מתרבות אז לא נורא אם נוציא מחר.
בכל מקרה צברתי המון שעות ספה. וסיימתי חבילות של מגבונים.
וזה השימוש היחידי שהיה אצלי לחיתולי טטרה.
אבל תודה להקב"ה וטפווווו המום זמן לא היה אצלנו כיניפ. בשבועות האחרונים בודקת להן פעם בשבוע בחפיף..
אבל הדרין יש לכל מתקפה שלא תבוא.
אגב הבן שלי מגרד אבל בדקתי לו שבןע כל יום. והדבר היחיד שיצא לו מהראש זה קילופים של פצעים. אז נרגעתי.
כמובן שביום שאני עושה להן טיפול זה אומר כביסה בהרתחה של כלל המצעים שלהן. ולא לשכוח את המברשות שיער.
אלו שכבר עצבנו אותי אני זזורקת. ואלה שאני אוהבת שוטפת במים חמים וסבון באמבטיה.
ושמה הדרין על שיער יבש ואחר כך חופפת. מושיבה את הילדים שנפגעו מזה וגם אם לא הצלחתי להוציא הכל. לפחות הן מתות ולא מתרבות אז לא נורא אם נוציא מחר.
בכל מקרה צברתי המון שעות ספה. וסיימתי חבילות של מגבונים.
וזה השימוש היחידי שהיה אצלי לחיתולי טטרה.
אבל תודה להקב"ה וטפווווו המום זמן לא היה אצלנו כיניפ. בשבועות האחרונים בודקת להן פעם בשבוע בחפיף..
אבל הדרין יש לכל מתקפה שלא תבוא.
אגב הבן שלי מגרד אבל בדקתי לו שבןע כל יום. והדבר היחיד שיצא לו מהראש זה קילופים של פצעים. אז נרגעתי.
כמובן שביום שאני עושה להן טיפול זה אומר כביסה בהרתחה של כלל המצעים שלהן. ולא לשכוח את המברשות שיער.
אלו שכבר עצבנו אותי אני זזורקת. ואלה שאני אוהבת שוטפת במים חמים וסבון באמבטיה.
וברור שתשלחי ילדים לגן. פשןט תטפלי בהם ברצף.אנייי88
אני באופן אישי כשהבנות היו חוזרות מהגן עם כינים. אמאתי גם לילדה וגם לגננת שתתפוס מרחק עם הראש מילדות אחרות.
דבר ראשון כדי לא להדביק.
ולא פחות חשוב כדי לא להדבק שוב!!
רק חסר לנו לקחת ימי חופשה גם על כינים..
אני בתור ילדה הייתי עם דם ממש מתוק. והכינים היו ממש אוהבות אותי.
אז מה לא הייתי הולכת לגן?
נשמע לי ממש קיצוני!
דבר ראשון כדי לא להדביק.
ולא פחות חשוב כדי לא להדבק שוב!!
רק חסר לנו לקחת ימי חופשה גם על כינים..
אני בתור ילדה הייתי עם דם ממש מתוק. והכינים היו ממש אוהבות אותי.
אז מה לא הייתי הולכת לגן?
נשמע לי ממש קיצוני!
טיפול לכיניםבשורות משמחות
מרחתי לילדים משחה שהכנתי-
שמן זית
שמן קוקוס
חמאת קוקוס
לחכות שעה כשהשיער אסוף בתוך כובע/שקית
לעבור עם מסרק סמיך על השיער
ולחפוף היטב.
חוזרים על זה יומיים-3
בשגרה אני מרססת תמיסה שאני מכינה-
מים
מלח
שמן לבנדר
וזהו ככה ניצחנו את הכינים האלו!!
ומהר מהר!!
שמן זית
שמן קוקוס
חמאת קוקוס
לחכות שעה כשהשיער אסוף בתוך כובע/שקית
לעבור עם מסרק סמיך על השיער
ולחפוף היטב.
חוזרים על זה יומיים-3
בשגרה אני מרססת תמיסה שאני מכינה-
מים
מלח
שמן לבנדר
וזהו ככה ניצחנו את הכינים האלו!!
ומהר מהר!!
מענייןאפונה
ננסה
מה ההבדל בין שמן קוקוס לחמאת קוקוס?
מה ההבדל בין שמן קוקוס לחמאת קוקוס?
שמןבשורות משמחות
ממיס את הדבק של הביצים
והחמאה מטביעה את הכינים למוות
והחמאה מטביעה את הכינים למוות
מה ההבדל בפועל?אפונה
יש לי בארון שמן קוקוס במרקם של חמאה. חשבתי שזה אותו דבר
אין דבר כזהבשורות משמחות
שמן קוקוס בחורף תמיד נהיה קשה כמו חמאה.
חמאת קוקוס תמיד קשה כמו חמאה חלבית.
גם החמאה היא לא שומנית כמו השמן קוקוס.
חמאת קוקוס תמיד קשה כמו חמאה חלבית.
גם החמאה היא לא שומנית כמו השמן קוקוס.
מעניין...אפונהאחרונה
אז איך שוברות את הצום?תות סגול
חלבי? בשרי? משו מושחת? או משו צנוע?
שברתי בשתיים. הרגשתי רע. שאריות מרק עוף משבתאורוש3
שברתי בחריימה סלומון ופרנות ביתיות ואני עם בחילה..אור123456
בדרך כלל אני די בסדר...
לא צמתי. אני בהריון...דיליה
אבל לבעלי הכנתי מרק ובייגלס.
מחזירה נוזלים לאטבימבה אדומה
ואחרי כמה כוסות, בנחת, אם אני רעבה מכינה לי א.ערב רגילה. היום מחממת את כל הירקות המבושלים שנשארו לי, תבשיל שעועית ואולי אוסיף שקשוקה. בעלי מחמם מרק.
מיץ תפוזים סחוט ועוגת גבינהאמא יקרה לי*אחרונה
יותר מאוחר ארוחה חלבית
בואו נדבר על זה. קלפים וילדיםפרח חדש
בחיי שאני לא מבינה מי המציא את הדבר הנוראי הזה
זה מלכודת לעשוק כסף מהורים דרך הילדים התמימים
ושלא לדבר על המריבות והוויכוחים שזה יוצר
הכל סביב כמה מדבקות דהויות ומקופלות
מצד אחד אני אומרת זה אחלה תרגול לחיים
אבל מצד שני אני מרגישה שזה מעורר ככ הרב אמוציות בילדים שהם כבר לא שולטים בעצמם.
הבו עצות, תובנות ורעיונות!
חחח זה ישן....דפני11
איזה מתוקקק
הזכיר לי ימים ישנים....
הזכיר לי ימים ישנים....
מחפשת המלצות לחנות /נגריהבימבה אדומה
לקניית חדר ילדים🙏🏻🙏🏻🙏🏻
תודה
תודה
הופ! חדר ילדים, איפה קונים???בימבה אדומה
לא יודעת להמליץ, אבל אולי תפרטי באיזה איזור בארץ את מחפשתבאר מרים
איזור המרכז, תודה!בימבה אדומה
אנחנו קנינו בעצמלה לפני מליון שנה ומחזיק מצויןמיואשת******
בלי ארון. מיטה שולחן מדף
אבל
לדעתי? חפשי ביד שתיים. אנשים מוכרים שם חדרי ילדים שלמים מהחנויות הכי שוות, עצמלה חמש נגרים, האוס אין, במחירים שיותר זולים מהחנויות הפשוטות
יש מבחר אדיר ממש שווה להסתכל קצת
יש אנשים עם ילד או שניים במקומות מבוססים כאלו כמו מודיעין וכפר סבא וכו, שמוכרים דברים מהממים
קניתי לא מזמן חדר עבודה במחיר של שתי מדפים באיקאה. 😁
אבל
לדעתי? חפשי ביד שתיים. אנשים מוכרים שם חדרי ילדים שלמים מהחנויות הכי שוות, עצמלה חמש נגרים, האוס אין, במחירים שיותר זולים מהחנויות הפשוטות
יש מבחר אדיר ממש שווה להסתכל קצת
יש אנשים עם ילד או שניים במקומות מבוססים כאלו כמו מודיעין וכפר סבא וכו, שמוכרים דברים מהממים
קניתי לא מזמן חדר עבודה במחיר של שתי מדפים באיקאה. 😁
תודה!בימבה אדומה
אבל... לכתת רגליים בכל מיני בתים... אין לי זמן לזה.. וגם לדאוג להובלה איכשהו...
גם בחנויות תכתתי רגליים 😄מיואשת******
מסתכלים הרבה בתמונות. אפשר לבקש עוד תמינות או סרטון אם את רצינית לגבי משהו
ורק פעם אחת יצא לי להגיע ולא לקנות
אבל כן, זה קצת יותר התעסקות
מצד שני חיסכון של אלפי שקלים תלוי בכמה דברים את קונה ואם מצאת משהו טוב
לשיקולך
ורק פעם אחת יצא לי להגיע ולא לקנות
אבל כן, זה קצת יותר התעסקות
מצד שני חיסכון של אלפי שקלים תלוי בכמה דברים את קונה ואם מצאת משהו טוב
לשיקולך
הרבה יותר פשוטאפונהאחרונה
לכתת אצבעות באתר של יד2 על הספה בבית עם כוס תה צמחים,
מאשר לכתת רגליים בחנויות.
וגם רהיטים הבחנות צריך להוביל, אז במקום לשלם לחנות גם על הובלה - תשלומי לחברת הובלות שתביא לך את זה הביתה וגם תרכיב.
מצטרפת להמלצה בקיצור
מאשר לכתת רגליים בחנויות.
וגם רהיטים הבחנות צריך להוביל, אז במקום לשלם לחנות גם על הובלה - תשלומי לחברת הובלות שתביא לך את זה הביתה וגם תרכיב.
מצטרפת להמלצה בקיצור
אנחנו קנינו מעצמלה, ודווקא לא החזיק יותר מדי 
מתואמת
מיטת קומותיים נפתחת, החזיקה מעמד אולי ארבע שנים.
אולי כי יש לנו בנים... ואולי זה הסוג הספציפי שהיה לנו - המיטות היו עשויות קרשים נפרדים שעליהם המזרן.
עכשיו יש לנו מיטות שמרופדות בקרש אחד, חזק למדי, לכל אורכן, ובלע"ה נראה שיחזיקו עוד הרבה. (כרגע כחמש או שש שנים אצלנו)
אולי כי יש לנו בנים... ואולי זה הסוג הספציפי שהיה לנו - המיטות היו עשויות קרשים נפרדים שעליהם המזרן.
עכשיו יש לנו מיטות שמרופדות בקרש אחד, חזק למדי, לכל אורכן, ובלע"ה נראה שיחזיקו עוד הרבה. (כרגע כחמש או שש שנים אצלנו)
דווקא הקרש האחד על כל המיטה יותר נוטה להישברמיואשת******
עכשיו אני נזכרת שיכול להיות שפעם נשבר לנו קרש אחד במיטה אבל החלפנו אותו בקרש מנגריה בעשרים שח ונשאר
קופצים אצלי גם על המיטות 😅
קופצים אצלי גם על המיטות 😅
אז אולי אתם הצלתם את המיטה רגע לפני ההרס 
מתואמת
מאיפה המיטות הנוכחיות?בימבה אדומה
מחנות קטנה בבר אילן בירושלים...מתואמת
גם אצלנו עצמלה לא החזיק מעמד124816
מיטות נפתחות לא קומותיים
אנחנו קנינו יד שניה מעצמלה, מיטה שהשתמשו בה איזה עשר שניםלפניו ברננה!
והיא במצב מעולה!
חייבת עזרה -בררניים באוכל1112
עבר עריכה על ידי 1112 בתאריך ה' בטבת תשפ"ב 21:20
מרגישה שככל שעוברות השנים אני פחות ופחות יודעת איזה אוכל להכין ולהגיש. מגיעים זמני ארוחות ואין לי מושג מה לתת. פעם ידעתי מצוין לארגן ארוחותגילאי 3 עד 16.
תודה רבה רבה
את יכולה לפרט קצת? מה הם כן אוהבים, למשל?מתואמת
אצלי עוזרזמני לשליש1
רשימה. כמו בנק רעיונות.. ושולפת משם.
את צריכה עזרה ברעיונות מה לאכול או פתרון לבררנות?
את צריכה עזרה ברעיונות מה לאכול או פתרון לבררנות?
אני לא יודעת בדיוק1112
אבל כשהגדולים היו קטנים ידעתי מה להכין לארוחת בוקר, מה לצהריים ומה לערב. ועכשיו אני קמה בבוקר ואין לי מושג מה לתת להם מתקרב צהריים ואין לי מושג מה להכין. ןלקראת ערב לא יודעת מה לתת. בעיקרון יש לי רשימה של דברים שיכולים להתאים אבל כל דבר יש סיבה למה לא מתאים.
אולי אני נהייתי פחות מאורגנת אבל ברור לי שזה גם קשור לזה שאני לא יכולה לדעת שאני אכין משהו ויאכלו.
ממש תודה
אולי אני נהייתי פחות מאורגנת אבל ברור לי שזה גם קשור לזה שאני לא יכולה לדעת שאני אכין משהו ויאכלו.
ממש תודה
אצלי מה שלא אוכלים בבוקר נשאר לצהרייםתות סגול
וכן הלאה
מממ נשמע מאתגרלפניו ברננה!
נראה לי את יכולה להחיל כלל חדש:
יש מישהו שמה שהכנת לא נאה לו?
שיאכל לחם עם ממרחים.
(אפשר גם להשאיר בכוונה שאריות מאתמול לבררנים שלא אוהבים את האוכל של היום ואוהבים את מה שהיה אתמול. בעיני פחות חינוכי)
(כמובן חוץ מילד שאסור לו לאכול דברים מסויימים ואז מכינים משהו חלופי)
אפשר להכין עם הילדים ביחד טבלה מה אוכלים כל יום. השיתוף שלהם בהרכבת התפריט יעזור לך לרתום את שיתוף הפעולה שלהם. אם תתעורר בעיה שמשמעמם שכל שבוע האוכל חוזר על עצמו אפשר טבלה לשבועיים. טבלה גם עוזרת בתכנון הקניות.
באופן כללי בעיני חלק מהבררנות הוא התנהגותי - הם יודעים שזה מפעיל את אמא להשקיע בהם ולהכין להם במיוחד. אם מבחינתך לא יהיה דבר כזה, ומי שלא נאה לו שיכין בעצמו או שיאכל כריך - אז התופעה תפחת.
יש מישהו שמה שהכנת לא נאה לו?
שיאכל לחם עם ממרחים.
(אפשר גם להשאיר בכוונה שאריות מאתמול לבררנים שלא אוהבים את האוכל של היום ואוהבים את מה שהיה אתמול. בעיני פחות חינוכי)
(כמובן חוץ מילד שאסור לו לאכול דברים מסויימים ואז מכינים משהו חלופי)
אפשר להכין עם הילדים ביחד טבלה מה אוכלים כל יום. השיתוף שלהם בהרכבת התפריט יעזור לך לרתום את שיתוף הפעולה שלהם. אם תתעורר בעיה שמשמעמם שכל שבוע האוכל חוזר על עצמו אפשר טבלה לשבועיים. טבלה גם עוזרת בתכנון הקניות.
באופן כללי בעיני חלק מהבררנות הוא התנהגותי - הם יודעים שזה מפעיל את אמא להשקיע בהם ולהכין להם במיוחד. אם מבחינתך לא יהיה דבר כזה, ומי שלא נאה לו שיכין בעצמו או שיאכל כריך - אז התופעה תפחת.
אולי תשבי עם הגדולים ותעשי רשימה של מה שהם אוהביםאביול
כמובן לשתף גם את הקטנים. ואז יהיו לך רעיונות לדברים שהם יאכלו. אבל אני מזדהה עם הקושי...
תודה על הרעיונות1112
נראה לי שאחת הבעיות העיקריות, זה שלפחות שניים מהילדים אין להם שום בעיה לא לאכול ולהשאר רעבים עד שהם ימצאו משהו שהם רוצים.
כאילו הילדים עושים לי טובה שהם אוכלים.
ובן השלוש מטפס על השיש ומחפש ממתקים כי הוא רעב.הוצאתי את כל הממתקים מהבית אבל עדיין הוא מחפש. ולפעמים מוציא את צנצנת הסוכר ואוכל סוכר
כאילו הילדים עושים לי טובה שהם אוכלים.
ובן השלוש מטפס על השיש ומחפש ממתקים כי הוא רעב.הוצאתי את כל הממתקים מהבית אבל עדיין הוא מחפש. ולפעמים מוציא את צנצנת הסוכר ואוכל סוכר
לדעתי,44444
מי שרעב שיכן לעצמו אוכל- לחם+ ממרח וכד'...
הגדולים יכולים להכין לעצמם משהו רציני יותר אבל מסדרים את המטבח אח"כ.
גם אצלי יש בררנים וזה לא נגמר....
אני יכולה להכין גם מאכל אהוב אבל עם מיליגרם יותר של איזה תבלין והם כבר לא רוצים.
אני מכינה מה שאני רוצה.
מי שלא רוצה יש טבעול במקפיא או שיקח פיתה או לחם עם משהו ופרי או ירק.
לפעמים הם מתחילים לטעום בשלב מסוים.
הגדולים יכולים להכין לעצמם משהו רציני יותר אבל מסדרים את המטבח אח"כ.
גם אצלי יש בררנים וזה לא נגמר....
אני יכולה להכין גם מאכל אהוב אבל עם מיליגרם יותר של איזה תבלין והם כבר לא רוצים.
אני מכינה מה שאני רוצה.
מי שלא רוצה יש טבעול במקפיא או שיקח פיתה או לחם עם משהו ופרי או ירק.
לפעמים הם מתחילים לטעום בשלב מסוים.
מה הבעיה שלא יאכלו?רק שאלה לי
בסוף, אם הם באמת יהיו רעבים הם יאכלו.
מצטרפת לדעה שזה התנהגותי הבררנות הזאת. הרי, הם לא ישבתו רעב שבוע, נכון?
בני כמה אלו שמסוגלים פשוט לא לאכול?
ובן ה3 שמחפש אוכל - אולי הוא באמת רעב? אולי להגדיל את הארוחות שלו? או לחילופין לתת לו ארוחות ביניים קטנות אבל מוגדרות - פרי/ירק/ביסקוויט וכדו'. להגדיר לו שאלו הארוחות ובזמנים אחרים לא אוכלים. אם הוא עדיין יטפס על השיש ויאכל סוכר, סימן שזה לא מתוך רעב אלא משהו התנהגותי...
מצטרפת לדעה שזה התנהגותי הבררנות הזאת. הרי, הם לא ישבתו רעב שבוע, נכון?
בני כמה אלו שמסוגלים פשוט לא לאכול?
ובן ה3 שמחפש אוכל - אולי הוא באמת רעב? אולי להגדיל את הארוחות שלו? או לחילופין לתת לו ארוחות ביניים קטנות אבל מוגדרות - פרי/ירק/ביסקוויט וכדו'. להגדיר לו שאלו הארוחות ובזמנים אחרים לא אוכלים. אם הוא עדיין יטפס על השיש ויאכל סוכר, סימן שזה לא מתוך רעב אלא משהו התנהגותי...
את באמת חושבת שללקק סוכר מהצנצנת זה בגלל רעב?לפניו ברננה!אחרונה
יותר נשמע לי שהוא באיזושהי רמה מכור לסוכר..
או שהוא צמא או עייף - שני מצבים שהגוף לפעמים מפרש כחיפוש אחר מתוק.
נשמע לי שכדאי להחביא את הסוכר...
אם את חושבת שזה רעב - תקדימי אותו ותציעי לו משהו שהוא יכול לאכול.
אפשר אולי "לשחד" עם עוגיה כמנה אחרונה - אבל רק אחרי שהוא אוכל את האוכל...
או שהוא צמא או עייף - שני מצבים שהגוף לפעמים מפרש כחיפוש אחר מתוק.
נשמע לי שכדאי להחביא את הסוכר...
אם את חושבת שזה רעב - תקדימי אותו ותציעי לו משהו שהוא יכול לאכול.
אפשר אולי "לשחד" עם עוגיה כמנה אחרונה - אבל רק אחרי שהוא אוכל את האוכל...
מישהי ראתה פרק ראשון של עולם קטן ?פליונקה
או רק אני?
סדרה שבאה להראות למה מסוגל ילד בן שבע ועד כמה עצמאות מפתחת את ילדים.
אני קצת העצבים מזה. כאילו, באפריקה ילד בן שבע יהיה הכי עצמאי שיש. ולמה? כי בגיל 15 הוא יתחתן ובגיל 40 הוא ימות, אין לו זמן להיות ילד. התרבות שלהם לא מפותחת. הם צריכים ללמוד לשרוד כמה שיותר מהר כל עוד הורים שלהם בחיים ואז להספיק לגדל את הדור הבא וזהו.
גם שימוש בילדים לצורך רייטינג ופירסום של "פרופסורית חכמה" מאוד מרתיע. מפחיד שאולי אישיות כזאת נותנת הרצאות בחינוך .
תודה למי שקראה
סדרה שבאה להראות למה מסוגל ילד בן שבע ועד כמה עצמאות מפתחת את ילדים.
אני קצת העצבים מזה. כאילו, באפריקה ילד בן שבע יהיה הכי עצמאי שיש. ולמה? כי בגיל 15 הוא יתחתן ובגיל 40 הוא ימות, אין לו זמן להיות ילד. התרבות שלהם לא מפותחת. הם צריכים ללמוד לשרוד כמה שיותר מהר כל עוד הורים שלהם בחיים ואז להספיק לגדל את הדור הבא וזהו.
גם שימוש בילדים לצורך רייטינג ופירסום של "פרופסורית חכמה" מאוד מרתיע. מפחיד שאולי אישיות כזאת נותנת הרצאות בחינוך .
תודה למי שקראה
לא צפיתי עדיין(בתכנון)טארקו
אבל לגבי הקטע עם הפסיכולוגית לא חושבת שזה שונה מהחיים הסודיים של בני ה4/5(שאגב יצאה עונה חדשה אבל רק ביס vod אז אני מחכה בסבלנות שיעלו את זה לסדרות🤭) או שמונים וארבע או עוד ניפגש
זה פשוט סגנון כזה של סדרות.
זה פשוט סגנון כזה של סדרות.
ראיתיזמני לשליש1
ודווקא אהבתי מאוד
אני חושבת שאנחנו כן באובר לגונן ולעשות במקומם ואהבתי לראות תרבויות אחרות
אני חושבת שאנחנו כן באובר לגונן ולעשות במקומם ואהבתי לראות תרבויות אחרות
מעניין מה שאת אומרתפליונקה
אולי אני ביקורתית מדי. מה את אומרת לגבי ילד יפני? את חושבת שהוא מייצג? אני מזה בספק. קודם כל כי נסיעה של ארבעים דקות ברכבת תחתית זה קצה שני של העיר ובעיר כמו טוקיו בטוח יש מבחר של בתי ספר. וקראתי שיפניות לא כל כך עובדות אחרי לידת ילדים כלומר הילד היחיד , יש להם ילודה הכי נמוכה בעולם. אז לא מסתדר להביא ילד אחד ויחיד ואז לשלוח אותו לבד לקצה השני של העיר בגיל קטן.
אני אומרתזמני לשליש1
שזה עניין של תרבות
ברור לי שנימביה זה קיצון ואני לא שם, וגם החינוך שלי יחסית קיצון לצד השני..
וכן זה גרם לי קצת יותר לשחרר ולתת לילדים יותר עצמאות..
ברור לי שנימביה זה קיצון ואני לא שם, וגם החינוך שלי יחסית קיצון לצד השני..
וכן זה גרם לי קצת יותר לשחרר ולתת לילדים יותר עצמאות..
צפיתי גם.טארקו
ולא הרגשתי שהם אומרים שהתרבות של אובר עצמאות היא נכונה
הם דווקא הראו שם למה יש סיבות טובות לאיך שאנחנו מגינים עליהם ולחוסר שיקול דעת(למשל סביב הלהטוטן) או מראים את זה שהם נבהלים והולכים לאיבוד..
אני כן מאמינה בעצמאות באופן טבעי.
כמובן עצמאות לא שווה הזנחה. זה תפר דק אבל הוא ממש חשוב.
הם דווקא הראו שם למה יש סיבות טובות לאיך שאנחנו מגינים עליהם ולחוסר שיקול דעת(למשל סביב הלהטוטן) או מראים את זה שהם נבהלים והולכים לאיבוד..
אני כן מאמינה בעצמאות באופן טבעי.
כמובן עצמאות לא שווה הזנחה. זה תפר דק אבל הוא ממש חשוב.
אבל זה קורהזמני לשליש1
כי אנחנו באובר שליטה ואין להם מודעות לעצמאות של להיות לבד..
תלוי מהטארקו
יש דברים שאובייקטיבית ילד קטן לא יכול להיות מודע לסכנה שבהם, זה עניין של בשלות.
אני לא חושבת שמה שקורה ביפן זה טובחילזון 123
אבל זה גם לא מה שעורכי הסדרה טענו.
הביאו דוגמאות כדי לתת נקודות למחשבה או להשוואה, זה הכל.
למרות שמה שיש ביפן זה הזוי בעיני
אני כן חושבת שאנחנו לפעמים אובר מגוננים.
דווקא בדברים כמו ללכת לבד, צריך להתחשב בזה שבאמת עלתה המודעות שלנו לזה שקורים דברים רעים (פגיעות מיניות למשל או תאונות דרכים וכד') ואני לא חושבת שזה רע.
אבל בתחומי הבית אפשר לחשוב במה כן אפשר לשחרר יותר
או איך כן לתת לילדים להתנסות בחוץ בדברים בלי להיות בלחץ וכו'
הביאו דוגמאות כדי לתת נקודות למחשבה או להשוואה, זה הכל.
למרות שמה שיש ביפן זה הזוי בעיני
אני כן חושבת שאנחנו לפעמים אובר מגוננים.
דווקא בדברים כמו ללכת לבד, צריך להתחשב בזה שבאמת עלתה המודעות שלנו לזה שקורים דברים רעים (פגיעות מיניות למשל או תאונות דרכים וכד') ואני לא חושבת שזה רע.
אבל בתחומי הבית אפשר לחשוב במה כן אפשר לשחרר יותר
או איך כן לתת לילדים להתנסות בחוץ בדברים בלי להיות בלחץ וכו'
זה עניין של מנטליות כמו שבישראל גם ילד יחיד בגיל 1544444אחרונה
יסע באוטובוס לבד לביה"ס.
מגע בין אחיםאנונימית באהב"ה
מה דעתכן על מגע בין אחים?ויחס ההורים לכך
ב"ה ילדתי לא מזמן,ויש לנו בבית ילדים מיוחדים עם קשיים שונים.
וראיתי שהקשיים שלהם מסוכנים לתינוק.
אחד לא מסוגל להתאפק וצריך לגעת בכל דבר,
אחד מתכוון ללטף וזה יוצא חזק מדי.
לכן מאז הלידה אמרתי כלל- שלא נוגעים בתינוק.
בחנוכה פגשנו כמה אנשים שהעירו לי שזה לא חכם להגיד כך כי במשפחה אמורים להרגיש חיבור ואני יוצרת ריחוק.
אני חשבתי שמחובתי לשמור על התינוק בחיים,
ויש לו זכות בסיסית להישאר בחיים,
( זה מרגיש לי באמת מסוכן,שאם אני בחדר אחר- הם עלולים לחבק אותו ומרוב שמחה בלי לשים לב להרים אותו,והוא עלול לנפול חלילה).
ולגבי השיח בבית- אנחנו דווקא בית מלא מגע וחיבה. ואהבה מאד גדולה בין האחים למרות הקשיים השונים.
כך שלא חשבתי שכלל שלא נוגעים בתינוק עלול ליצור ריחוק.
וזה כבר העלה לי עוד שאלה-
בבית ספר מלמדים על מרחב אישי שלא נוגעים בי ואני לא נוגע באחר.
זה גם נראה לי מאד חשוב- כי גם אני לא חושבת שהילד ידע לבוא ולספר לי שמישהו עשה לו משהו לא טוב חלילה.
אז כך זה דרך לשמור עליו.
וגם הילד אוהב מאד לחבק ולנשק כל אחד,וזה נראה לי לטובתו ללמד אותו לא להתקרב לאחר ( כשיגדל זה עלול ליצור דחיה ממנו ,אז זה לרעתו).
ואילו הקולות שנשמעו בחנוכה טענו שגם בזה אני טועה
כי במשפחה צריך להיות מגע ולא ריחוק.
( ומבחינת מוגנות זה גם מאד מפחיד אותי ליצור הבדל בין אנשים רחוקים לקרובים- כי רוב מקרי הפגיעות הם דווקא במשפחה).
ב"ה ילדתי לא מזמן,ויש לנו בבית ילדים מיוחדים עם קשיים שונים.
וראיתי שהקשיים שלהם מסוכנים לתינוק.
אחד לא מסוגל להתאפק וצריך לגעת בכל דבר,
אחד מתכוון ללטף וזה יוצא חזק מדי.
לכן מאז הלידה אמרתי כלל- שלא נוגעים בתינוק.
בחנוכה פגשנו כמה אנשים שהעירו לי שזה לא חכם להגיד כך כי במשפחה אמורים להרגיש חיבור ואני יוצרת ריחוק.
אני חשבתי שמחובתי לשמור על התינוק בחיים,
ויש לו זכות בסיסית להישאר בחיים,
( זה מרגיש לי באמת מסוכן,שאם אני בחדר אחר- הם עלולים לחבק אותו ומרוב שמחה בלי לשים לב להרים אותו,והוא עלול לנפול חלילה).
ולגבי השיח בבית- אנחנו דווקא בית מלא מגע וחיבה. ואהבה מאד גדולה בין האחים למרות הקשיים השונים.
כך שלא חשבתי שכלל שלא נוגעים בתינוק עלול ליצור ריחוק.
וזה כבר העלה לי עוד שאלה-
בבית ספר מלמדים על מרחב אישי שלא נוגעים בי ואני לא נוגע באחר.
זה גם נראה לי מאד חשוב- כי גם אני לא חושבת שהילד ידע לבוא ולספר לי שמישהו עשה לו משהו לא טוב חלילה.
אז כך זה דרך לשמור עליו.
וגם הילד אוהב מאד לחבק ולנשק כל אחד,וזה נראה לי לטובתו ללמד אותו לא להתקרב לאחר ( כשיגדל זה עלול ליצור דחיה ממנו ,אז זה לרעתו).
ואילו הקולות שנשמעו בחנוכה טענו שגם בזה אני טועה
כי במשפחה צריך להיות מגע ולא ריחוק.
( ומבחינת מוגנות זה גם מאד מפחיד אותי ליצור הבדל בין אנשים רחוקים לקרובים- כי רוב מקרי הפגיעות הם דווקא במשפחה).
אני חושבת שאצלכם זה אחרת, מכיוון שהם מיוחדיםמתואמת
אז דבר ראשון - תסנני את הקולות מבחוץ, ותנהגי לפי האינטואיציה שלך.
דבר שני - גם בתוך המשפחה המגע צריך להיות בגבולות, והוא צריך להיות נעים וגם צנוע. (אפילו בין בני זוג יש גבולות...)
למשל - אני לא ארשה לילד אחד שלי לגעת במקומות הצנועים של ילד אחר שלי, נכון? (אלא אם כן מדובר באח גדול שמחליף חיתול לאחיו הקטן, או משהו כזה)
ואותו דבר - אם ילד אחד שלי ירביץ לילד אחר שלי, אני אתערב ולא אאפשר זאת.
אז גם אצלכם - את מציבה גבולות, כדי שכולם יקבלו מגע ש*נעים* להם וש*בטוח* להם. כרגע אצל התינוק - כל מגע שהוא יקבל מהאחים שלו חהיה כנראה לא נעים ולא בטוח, אז לכן את אוסרת לגמרי על מגע אצלו.
מה שכן - אולי את יכולה לנסות ליזום מגע של האחים הגדולים לתינוק בהשגחה שלך. ואז את יכולה להדריך אותם איך לגעת בו נכון (אם זה אפשרי). ואם ככה - הכלל יהיה שלא נוגעים בתינוק בלי שאמא ליד.
אבל אם את חוששת שזה יםתח פתח להפר אץ הכלל לגמרי - אז ותרי על זה. יהיה ביניהם קשר של מגע כשהם יגדלו בע"ה. עכשיו באמת הבטיחות הפיזית של התינוק חשובה יותר...
דבר שני - גם בתוך המשפחה המגע צריך להיות בגבולות, והוא צריך להיות נעים וגם צנוע. (אפילו בין בני זוג יש גבולות...)
למשל - אני לא ארשה לילד אחד שלי לגעת במקומות הצנועים של ילד אחר שלי, נכון? (אלא אם כן מדובר באח גדול שמחליף חיתול לאחיו הקטן, או משהו כזה)
ואותו דבר - אם ילד אחד שלי ירביץ לילד אחר שלי, אני אתערב ולא אאפשר זאת.
אז גם אצלכם - את מציבה גבולות, כדי שכולם יקבלו מגע ש*נעים* להם וש*בטוח* להם. כרגע אצל התינוק - כל מגע שהוא יקבל מהאחים שלו חהיה כנראה לא נעים ולא בטוח, אז לכן את אוסרת לגמרי על מגע אצלו.
מה שכן - אולי את יכולה לנסות ליזום מגע של האחים הגדולים לתינוק בהשגחה שלך. ואז את יכולה להדריך אותם איך לגעת בו נכון (אם זה אפשרי). ואם ככה - הכלל יהיה שלא נוגעים בתינוק בלי שאמא ליד.
אבל אם את חוששת שזה יםתח פתח להפר אץ הכלל לגמרי - אז ותרי על זה. יהיה ביניהם קשר של מגע כשהם יגדלו בע"ה. עכשיו באמת הבטיחות הפיזית של התינוק חשובה יותר...
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
סידרת לי את נושא הגבולות בצורה ברורה.
עזרת לי מאד!
עזרת לי מאד!
ממש מסכימה איתךמיואשת******
לדעתי את פועלת נכוןפליונקה
אישית גם לא מרשה לפעוטות לגעת בתינוקות חדשים ולא נותנת לאנשים זרים . ועוד משהו אנשים מעירים או מאירים או נותנים עצות בלי להבין ובלי שביקשו מראים חוסר ידע, חוסר חינוך ולא יודעים להקפיד על גבולות של סובבים אותם. כל עצה שלהם בדרך כלל לא חכמה.
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
את ממש צודקת.
מה שכתבת אני צריכה לתלות על המקרר.
תודה!
מה שכתבת אני צריכה לתלות על המקרר.
תודה!
לדעתימשמעת עצמית
אפשר ללמד ילדים (גם עם קשיים) איזה מגע מותר.
אני למשל הרשתי ללטף רק ברגליים. וממש הדגמתי על הגדולה איזה מגע נקרא לוחץ ואיזה מגע נקרא עדין.
וגם הרבה ליזום "החזקה" של התינוק ביחד איתך.
יש הבדל בין לאסור לגמרי על מגע לבין להגביל: רק לידך, רק ברגלייים, רק עם ידיים שטופות.
מכמה סיבות:
1. תחשבי ש"נחת" לחיים שלהם יצור והם רוצים להכיר ולדעת. זה חשוב גם להם וגם לתינוק כמובן באופן זהיר בלבד.
2. זה מונע קנאה בתינוק ומייצר שותפות.
3. השלב העדין מאוד עובר די מהר ואח"כ כבר אפשר יותר להרשות.
מבחינת מוגנות: לדעתי לא הגיוני ללמד אחים לא לגעת. אנחנו יצורים חברתיים וזה חלק מהחיים התקינים.
כמובן ללמד מרחב אישי - איפה לא נוגעים אחד לשני, מה לא מתאים.
ובעיקר מלמדים ילדים להקשיב לתחושות שלהם, מה לא נעים להם, מה לא בטוחים, מה מבלבל אותם ולהיזהר ממעשים לא מאנשים.
כשילד יודע להבין מה הוא מרגיש ואיפה שיש לו סימן שאלה - לשאול, זה הרבה יותר יעיל מאשר להזהיר אותו מכל סוגי האנשים ולא לתת אמון באף אחד.
אני למשל הרשתי ללטף רק ברגליים. וממש הדגמתי על הגדולה איזה מגע נקרא לוחץ ואיזה מגע נקרא עדין.
וגם הרבה ליזום "החזקה" של התינוק ביחד איתך.
יש הבדל בין לאסור לגמרי על מגע לבין להגביל: רק לידך, רק ברגלייים, רק עם ידיים שטופות.
מכמה סיבות:
1. תחשבי ש"נחת" לחיים שלהם יצור והם רוצים להכיר ולדעת. זה חשוב גם להם וגם לתינוק כמובן באופן זהיר בלבד.
2. זה מונע קנאה בתינוק ומייצר שותפות.
3. השלב העדין מאוד עובר די מהר ואח"כ כבר אפשר יותר להרשות.
מבחינת מוגנות: לדעתי לא הגיוני ללמד אחים לא לגעת. אנחנו יצורים חברתיים וזה חלק מהחיים התקינים.
כמובן ללמד מרחב אישי - איפה לא נוגעים אחד לשני, מה לא מתאים.
ובעיקר מלמדים ילדים להקשיב לתחושות שלהם, מה לא נעים להם, מה לא בטוחים, מה מבלבל אותם ולהיזהר ממעשים לא מאנשים.
כשילד יודע להבין מה הוא מרגיש ואיפה שיש לו סימן שאלה - לשאול, זה הרבה יותר יעיל מאשר להזהיר אותו מכל סוגי האנשים ולא לתת אמון באף אחד.
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
צודקת שאפשר ללמד ילדים סוגי מגע.
הם גם יודעים להגיד שלא חזק ולא כואב .ואסור כך ומותר כך.
אבל בפועל-
כשיש בעיה בוויסות חושי,איך אפשר להיות בטוחים שיגע בעדינות? גם כשהוא מתכוון בעדינות זה יוצא לא בעדינות. וגם להדגים על עצמו - סף הכאב שלו נמוך יותר.
לגבי המוגנות-
איך אפשר ללמד אותו שזה לא נעים לו?
לא נראה לי שהוא מסוגל להפריד בין מגע מותר לאסור.
וגם לבוא ולשאול אותי נראה לי כרגע לא מציאותי.
( לדוגמא כשהוא מרגיש לא טוב- מספר לי שכואב לו הראש / הגב/ השן.הכל ביחד,לא מצליח לספר לי על מקום מסויים, גם אם הוא יודע להפריד בהרגשה שלו- לספר על זה זה כבר מורכב מדי)
הם גם יודעים להגיד שלא חזק ולא כואב .ואסור כך ומותר כך.
אבל בפועל-
כשיש בעיה בוויסות חושי,איך אפשר להיות בטוחים שיגע בעדינות? גם כשהוא מתכוון בעדינות זה יוצא לא בעדינות. וגם להדגים על עצמו - סף הכאב שלו נמוך יותר.
לגבי המוגנות-
איך אפשר ללמד אותו שזה לא נעים לו?
לא נראה לי שהוא מסוגל להפריד בין מגע מותר לאסור.
וגם לבוא ולשאול אותי נראה לי כרגע לא מציאותי.
( לדוגמא כשהוא מרגיש לא טוב- מספר לי שכואב לו הראש / הגב/ השן.הכל ביחד,לא מצליח לספר לי על מקום מסויים, גם אם הוא יודע להפריד בהרגשה שלו- לספר על זה זה כבר מורכב מדי)
כתבו הרבה דברים טובים וחכמיםשלומצ'
ואני מסכימה עם התגובה שלך- ספציפית לילדים עם צרכים מיוחדים קשה יותר להסביר את כל נושא המגע, נעים/לא נעים וכו'. הכל יותר מעורבב והאזורים האפורים יותר מורכבים.
ממה שידוע לי (עובדת בחנ"מ) מלמדים שחיבוק במסגרת המשפחה מותר, ובביה"ס/הסעה/בית לחיים לא מתאים (אצלנו זה נקרא תוכנית "מעגלים").
אני לא יודעת איך זה בביה"ס שלכם, אבל אולי תקבעי פגישה עם המורה לשמוע יותר מה בדיוק הם מלמדים?
ממה שידוע לי (עובדת בחנ"מ) מלמדים שחיבוק במסגרת המשפחה מותר, ובביה"ס/הסעה/בית לחיים לא מתאים (אצלנו זה נקרא תוכנית "מעגלים").
אני לא יודעת איך זה בביה"ס שלכם, אבל אולי תקבעי פגישה עם המורה לשמוע יותר מה בדיוק הם מלמדים?
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
עבר עריכה על ידי אנונימית באהב"ה בתאריך ג' בטבת תשפ"ב 17:18
הסברת ממש טוב.כן. נראה לי בכל הארץ זה מעגלים.
שלחו לנו גם הסבר על התכנית והתכנים.
( הבעיה-
אלו שהעירו לי,סוברים שהתכנית הזו לא טובה,ואנחנו מגדלים דור אומלל בגלל כמה אנשים סוטים)
אלו שהעירו לך מכירים את הסיטואציות אליהן חשופים ילדי החנ"מ?שלומצ'
אם לא- אז שישתקו, במחילה.
סליחה על התוקפנות, אבל מי שלא מכיר עדיף לו שישתוק.
את לגמרי צודקת בהגנה שלך על התינוק ובהגנה שלך על הילדים שלך, בחינוך למוגנות. זה כל כך חשוב!
ואני לא חושבת שהדור אומלל. הדור הקודם שבו הטרדות מיניות היו דבר שבשגרה לא היה אומלל??
אני מבינה את המורכבות שבחינוך למוגנות, אבל מפה ועד "דור אומלל" הדרך עוד ארוכה.
****
קראתי שוב את ההודעה המקורית שלך לפני השליחה. אין לי אלא לומר שוב שלדעתי את צודקת בתפיסה שלך, ורואה את הסיטואציה על המורכבות שלה ❤
סליחה על התוקפנות, אבל מי שלא מכיר עדיף לו שישתוק.
את לגמרי צודקת בהגנה שלך על התינוק ובהגנה שלך על הילדים שלך, בחינוך למוגנות. זה כל כך חשוב!
ואני לא חושבת שהדור אומלל. הדור הקודם שבו הטרדות מיניות היו דבר שבשגרה לא היה אומלל??
אני מבינה את המורכבות שבחינוך למוגנות, אבל מפה ועד "דור אומלל" הדרך עוד ארוכה.
****
קראתי שוב את ההודעה המקורית שלך לפני השליחה. אין לי אלא לומר שוב שלדעתי את צודקת בתפיסה שלך, ורואה את הסיטואציה על המורכבות שלה ❤
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
מאד עזרת לי במה שכתבת.וחיזקת אותי💞
רק לגבי מוגנותמשמעת עצמית
לא נכון להשתמש ב"נעים ולא נעים"
כי לצערנו גם פגיעה יכולה להחוות כנעימה במקרים מסויימים. בעיקר אצל ילדים.
לכן מדריכים להתייחס למצבים אפורים
לא ברורים
"לא היית בטוח שזה נעים, שזה מותר"
"הרגשת מבולבל"
ואם זה לא מתאים ליכולת שלו
אז ללמד כללים ממש מוגדרים כמו שיטת המעגלים ששלומצ כתבה.
כי לצערנו גם פגיעה יכולה להחוות כנעימה במקרים מסויימים. בעיקר אצל ילדים.
לכן מדריכים להתייחס למצבים אפורים
לא ברורים
"לא היית בטוח שזה נעים, שזה מותר"
"הרגשת מבולבל"
ואם זה לא מתאים ליכולת שלו
אז ללמד כללים ממש מוגדרים כמו שיטת המעגלים ששלומצ כתבה.
מסתקרנת-חדשה ישנה
אם זה נעים להם, אז למה זה מוגדר כפגיעה?
כשמשהו לא מבין את משמעות המעשה, זה ניצולoo
זה ניצול, וודאי. אבלחדשה ישנה
הנפגע לכאורה לא סבל, הוא לא 'נפגע' מזה בנפש שלו, לא?
כשהוא יבין בעתיד מה הוא עבר הוא מאד יפגעoo
בטח שהוא נפגעיערת דבש
ועוד איך.
פגיעה מינית בהגדרתה היא לא כשזה כואב\לא נעים בהכרח. ממש לא.
זה פוגע כי ילד לא בנוי ליחסים מיניים עם מבוגר ממנו בלי הבנה ובלי רצון אמיתי בזה.
וכנל מבוגרים.
אם גבר יענג אישה בלי רצונה ויעשה לה דברים בלי להכאיב לה אך נגד רצונה או תוך ניצול יחסי מרות-זה ודאי פגיעה, נכון?
קל וחומר בילדים
וזה ממש על קצה המזלג
כי גם אם הגוףמשמעת עצמית
חווה את זה כריגוש, כעונג
הנפש נפגעת
מהניצול
משבירת הפרטיות
מהמשחק בה
מביטול העצמיות
כמו בעל מכה שקונה לאשתו מתנות יקרות
הנפש נפגעת
מהניצול
משבירת הפרטיות
מהמשחק בה
מביטול העצמיות
כמו בעל מכה שקונה לאשתו מתנות יקרות
אם יורשה לי לציין כבוגרת הטרדות בילדותיאמא אבא ותינוק
שנים לא הבנתי מה רוצים מהטרדות,
אני חוויתי הטרדות (לא אונס) במשך תקופה ארוכה כשהייתי ילדה מבן משפחה כאילו במסגרת "משחק", הבנתי בראש שלי שזה מוזר ולא אמור לקרות אבל בפרוש לא הרגשתי שום כעס או השפלה או כל דבר אחר
רק כשגדלתי הבנתי מה היה
אחר כך בגיל 18 הוא בא להתנצל אמר שהיה נער קטן וטיפש ואם אני מסכימה ללכת לטיפול שהוא יממן, הלכתי וגם שם לא הבנתי מה רוצים מחיי בשום אופן.
בכל מקרה אני חיה היום מצוין ובטוב עם בעלי ולמרות שמחפשת ממש למצוא איזה שהוא סממן לתקופה ההיא אני לא מוצאת... להפך אני מתחילה להרגיש שמשהו לא בסדר בי שהכל חלק חחח
אני מבינה שהסיפור שלי יחסית נדיר... אבל סתם לידע... יש סיפורים כאלה
אני חוויתי הטרדות (לא אונס) במשך תקופה ארוכה כשהייתי ילדה מבן משפחה כאילו במסגרת "משחק", הבנתי בראש שלי שזה מוזר ולא אמור לקרות אבל בפרוש לא הרגשתי שום כעס או השפלה או כל דבר אחר
רק כשגדלתי הבנתי מה היה
אחר כך בגיל 18 הוא בא להתנצל אמר שהיה נער קטן וטיפש ואם אני מסכימה ללכת לטיפול שהוא יממן, הלכתי וגם שם לא הבנתי מה רוצים מחיי בשום אופן.
בכל מקרה אני חיה היום מצוין ובטוב עם בעלי ולמרות שמחפשת ממש למצוא איזה שהוא סממן לתקופה ההיא אני לא מוצאת... להפך אני מתחילה להרגיש שמשהו לא בסדר בי שהכל חלק חחח
אני מבינה שהסיפור שלי יחסית נדיר... אבל סתם לידע... יש סיפורים כאלה
ברור לי שישמשמעת עצמית
תגובות שונות למקרים כאלו
זה תלוי בגיל, במבנה הנפש
בסגנוו התמודדות בכללי
בעוד מיליון דברים...
לפעמים יש. מנגנון הדחקה ןניתוק מאוד חזק
ולפעמים זה באמת לא נצרב כטראומה.
שמחה בשבילך
ותודה ששיתפת
זה תלוי בגיל, במבנה הנפש
בסגנוו התמודדות בכללי
בעוד מיליון דברים...
לפעמים יש. מנגנון הדחקה ןניתוק מאוד חזק
ולפעמים זה באמת לא נצרב כטראומה.
שמחה בשבילך
ותודה ששיתפת
רק לגבי החלק הראשוןחדשה ישנה
גם הקטן שלי (בן שנתיים פלוס), עושה דברים שממש מסוכנים לתינוק, בשניה שאני לא מסתכלת... עשיתי לו כלל שמלטפים רק ברגליים ובידיים - אין בזה שום סיכון, גם אם זה חזק. להגיד לא לגעת בכלל נראה לי לא שייך, זה הכי טבעי ומתבקש לגעת בתינוק ובטח כשזה אח חדש. זה סתם עלול לפגוע...
כשאני צריכה לשירותים למשל, אני סוגרת את התינוק בחדר אחר, או במקום חשוך בעגלה כי אני יודעת שהוא מפחד מחושך.
ולהרים- כלל ברזל. אף אחד לא מרים בשום אופן, רק יחד איתי.
כשאני צריכה לשירותים למשל, אני סוגרת את התינוק בחדר אחר, או במקום חשוך בעגלה כי אני יודעת שהוא מפחד מחושך.
ולהרים- כלל ברזל. אף אחד לא מרים בשום אופן, רק יחד איתי.
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
אל תדאגי,בשביל שיגעו רק בידיים צריך להגיד שאסור לגעת בכלל. הם נוגעים ביד ואז "נזכרים" שזה אסור.😁
אם ארשה להם ביד הם יזכרו בשלב מאוחר יותר...
וגם נראה לי שלעומת ילדון בן שנתיים ,
ילד גדול וחזק בהחלט יכול להזיק רק מהיד/רגל.
אם ארשה להם ביד הם יזכרו בשלב מאוחר יותר...
וגם נראה לי שלעומת ילדון בן שנתיים ,
ילד גדול וחזק בהחלט יכול להזיק רק מהיד/רגל.
אני חוזרת בי. חשבתי שאת מתכוונת לקטניםחדשה ישנה
עם קושי תחושתי. לא שמתי לב שהם גדולים ובחנ''מ, אז קטונתי מלייעץ.
תסמכי על האינטואיציה שלך.
תסמכי על האינטואיציה שלך.
נראה לי את יודעת מצוין מה טוב לכם. תנסי לסנן אנשים מבחוץ...מיקי מאוס
זה מאוד טוב שמגע גם בבית הוא לא ברור מאליו. זה שזה משפחה לא אומר שאין בעלות מלאה על הגוף, בייחוד עם ילדים מיוחדים.
גם אחים לא יכולים לחבק מתי שבא להם וכמה שבא להם, בטח ובטח לא תינוק קטן.
זה לא אומר שהם חיים בלי מגע- יש להם המון חום פיזי במקום ובזמן המתאימים (עם ההורים, ברשות)
גם אחים לא יכולים לחבק מתי שבא להם וכמה שבא להם, בטח ובטח לא תינוק קטן.
זה לא אומר שהם חיים בלי מגע- יש להם המון חום פיזי במקום ובזמן המתאימים (עם ההורים, ברשות)
כל מילהשלומצ'
תודה רבה!אנונימית באהב"ה
את ממש צודקת!
כשהיינו ילדיםחיים שלאחרונה
ואני השניה מ9, אמא שלי גם לא הרשתה לגעת בתינוק התורן.
אלא רק כשהיא בחדר, ורק ביד.
כמובן שכשגדלנו יותר היא הרשתה..
והכל בסדר היום!!
ואנחנו אחים אוהבים ומסורים
אלא רק כשהיא בחדר, ורק ביד.
כמובן שכשגדלנו יותר היא הרשתה..
והכל בסדר היום!!
ואנחנו אחים אוהבים ומסורים
אשמח לעזרה דחופה לענות על שאלון (גננות) (חינוך מיוחד)נערה אחת
אשמח אם תוכלו גם להפיץ את השאלון.
לצורך עבודת מחקר בנושא שילוב בגן.
אשמח אם תקדישי דקה למלא את השאלון.
שימי לב ❤️ שיש 2 שאלונים- שאלון לגננת אם ולגננת שילוב, עני על השאלון הנכון.
גננת אם-
מחקר בגיל הרך-גננות אם
גננת שילוב- מחקר בגיל הרך- גננות שילוב
למי מיועד השאלון?אין לי הסבר
אמהות?גננות?כל מי שנדבנו ליבו?
גננות שעובדות בגני שילוב, ילדים רגילים וילדים עם צרכיםנערה אחתאחרונה
אולי מישהי פה גננת או מכירה מישהי ותוכל לעזור לי
מסוג התחרויות שאני מעדיפה להפסיד בהם:M-P-4
מי מסיים קודם??
הילדים לסדר את כוווווווול הבית🏠
או אמא להניק את התינוקי, כולל גראפס (היה לילדים חשוב מאוד להכליל את זה בהתחרות🤭)
אז בזה הרגע יושבת בנחת לבד על הספה והילדים בטירוף לסדר את הבית💪💪💪💪💪💪💪
באיזה תחרויות אתן מעדיפות להפסיד?
הילדים לסדר את כוווווווול הבית🏠
או אמא להניק את התינוקי, כולל גראפס (היה לילדים חשוב מאוד להכליל את זה בהתחרות🤭)
אז בזה הרגע יושבת בנחת לבד על הספה והילדים בטירוף לסדר את הבית💪💪💪💪💪💪💪
באיזה תחרויות אתן מעדיפות להפסיד?
חחח איזה חמודים!!! תהנימטילדה
מהממים!מכחול
איזה רעיון מתוק!מתואמת
עושה גם לפעמים תחרויות עם הילדים שלי, אבל כאלה אמיתיות (נגיד על קיפול כביסה - כשעוד הייתי מקפלת כביסה ).
ופעם אחת שלחתי אותם החוצה, הודעתי להם שאני עכשיו מסדרת את הבית, והם צריכים ללכת לקנות לי פרס על כך (כי תמיד זה הפוך, אני מבטיחה להם פרס אם יסדרו). יש לציין שהם באמת קנו לי מתנה שווה ביותר (בשבילי) מכספם שלהם! ואני גם נהניתי מהשקט הנדיר בשביל לסדר ולנקות את הבית...
נו, אז מי "זכה" בתחרות שלכם?
).ופעם אחת שלחתי אותם החוצה, הודעתי להם שאני עכשיו מסדרת את הבית, והם צריכים ללכת לקנות לי פרס על כך
(כי תמיד זה הפוך, אני מבטיחה להם פרס אם יסדרו). יש לציין שהם באמת קנו לי מתנה שווה ביותר (בשבילי) מכספם שלהם! ואני גם נהניתי מהשקט הנדיר בשביל לסדר ולנקות את הבית...נו, אז מי "זכה" בתחרות שלכם?
אני המנצחת הגדולה!!!! את יודעת איך הבית שלי מסודר עכשיו💪💪M-P-4
איזה כיף!!!מתואמת
כיף גם שהם יודעים לסדר יפה
איזה כיף! רעיון מצויין, אימצתי.לפניו ברננה!
יאא איזה מתוקים שקנו לך מתנה!!😍😍לפניו ברננה!
כן, בהחלט מתוקים הם! ❤😊 כמובן, ביוזמת הבת הגדולה בעיקרמתואמת
שהיא באמת טיפוס מוקיר טובה בצורה מדהימה...
נחת, ילדים כאלהבת 30
ב"ה (תמיד טוב להתמקד ברגעי הנחת )מתואמת
חחחמודים!!דיליה
אין כמו תחרות.
אני עושה עם הילדים שלי טיימר 2 דקות ונראה מי סידר הכי הרבה דברים....
בן ה4.5 שלי מאוד תחרותי וכל דבר אצלו זה תחרותלפניו ברננה!
קורים אצלנו דברים דומים, אבל לא ברמה שלך...
הקטע הוא שגם אם המשימה שלי יותר ארוכה - הוא מתלהב מהניצחון ואז אפשר לרתום אותו לעוד משימה באותו אופן
לפעמים אני עושה את זה איתו בהתלבשות בבוקר.
הקטע הוא שגם אם המשימה שלי יותר ארוכה - הוא מתלהב מהניצחון ואז אפשר לרתום אותו לעוד משימה באותו אופן
לפעמים אני עושה את זה איתו בהתלבשות בבוקר.
לא זה אדיר!!!🤣🤣🤣רק שאלה לי
איזה מלכה על הרעיון!!
להפסיד בתחרות מי הולך לישון הכי מאוחר😅🙄הרפו ודעו..
להפסיד בתחרות מי גומר להתארגן קודםפלא הבריאה
עם הילדון בן ה4 שפשוט לא אוהב להתלבש בעצמו ובמיוחד לא לנעול נעליים. ותמיד זה מלווה במשפטים כמו:"אניי לא יודע" "אני לא יכול". אז אמא הולכת להתארגן באותו זמן. והפלא ופלא הילד שמרח את נעילת הנעליים וחבישת הכיפה במשך חצי שעה, מסיים לפני!
מי מסיים קודםבת 30
להתלבש, אני או אתה.
אני מסיימת לנוח או אתן מסיימות לסדר את החדר
מי מגיע קודם לגן, אני או אתה
אני מסיימת לנוח או אתן מסיימות לסדר את החדר
מי מגיע קודם לגן, אני או אתה
תודה על השרשור! בזכותכן הילדים ניצחו את השיר וסיימו לסדראם ל3+
את הסלון לפני שהוא נגמר...
והילדים שלי סדרו את כל הבית תלשיפה בזמן שאני....דיליה
ישנתי!!!!
ניצחת!!אפונה
חחח...דיליה
האמת שבזכות השרשור הזה ושרשור הטיפים להורות, היה פה סופ"ש מזה מהמם
ממש הולכת לפתוח עוד כמה שרשורים בנושא.
עזרו פה ביום שישי חבל על הזמן.
וגם במוצ"ש שיחקו שהגדולה נותנת הוראות לשלישי והשלישי נותן לה הוראות
והשני והרביעית גם תקתקו את הבית בזמן ששטפתי כלים. עד שבעלי חזר מהתפילה נשאר לו רק לטאטא.. מיד הוא אחראי על הכול...
בקיצור, יישר כול לכולם פה.
כיף לך...מתואמת
אצלי שרשורי הטיפים לא כל-כך עזרו ביום שישי הזה (הדלקתי נרות עשרים דקות אחרי הזמן, נדמה לי... מזל שאנחנו ירושלמים...)
אבל לא נורא, העיקר שיש לנו על מה לעבוד בחיים האלה
(הדלקתי נרות עשרים דקות אחרי הזמן, נדמה לי... מזל שאנחנו ירושלמים...)אבל לא נורא, העיקר שיש לנו על מה לעבוד בחיים האלה
העיקר שזה עזר לך הערבדיליה
ככה שיתפת פה למטה....
אב אצלי זה באמת היה מעל לרגיל וב"ה הם עוזרים מאוד יפה בדרך כלל.
הרבה פעמים כשאני מדברת על הילדים שלי חושבים שאני הסבתא...
כי באמת בלע"ה ילדים ממש טובים!!
(עד שהגדולה מתחילה להתבגר, חחח.... )
ב"ה! תנצרי את הרגעים האלה של הנחת ושל השבחיםמתואמת
בשביל הימים הקשים יותר שאולי עוד יגיעו...
איזה תחרות חמודה!אביול
אז היום השתמשתי ברעיון שלך מתואמת
אמרתי לילדים שאני עושה איתם תחרות: הם מסדרים את כל פינת משחקים ואוספים משחקים שהתפזרו ברחבי הבית - ואני בזמן הזה מדיחה כלים ומטאטאה את כל הבית חוץ מפינת המשחקים!
ייאמר לזכותי שהם ניצחו כי התחילו לסדר כבר קודם (אבל בגרירת רגליים ובחוסר חשק) (וחוץ מזה שניסיתי במשך זמן - לשווא - לפתול הסתימה שנוצרה בכיור 
)
חבל שלא חשבתי על הרעיון הזה מההתחלה...
ייאמר לזכותי שהם ניצחו כי התחילו לסדר כבר קודם (אבל בגרירת רגליים ובחוסר חשק)
(וחוץ מזה שניסיתי במשך זמן - לשווא - לפתול הסתימה שנוצרה בכיור )חבל שלא חשבתי על הרעיון הזה מההתחלה...
עשינו תחרות רכבים פעםתות סגול
מי מגיע ראשון ליער
יעד*תות סגול
ביער היתה תחרות אחרת
תודה על זה!!!מאוהבת בילדיאחרונה
עשיתי את זה בשבת ועבד כמו קסם!!!
גם נחתי וגם בית מסודר...
כמה אתן משלמות דמי שיכלול לבית הספר היסודי?M-P-4
לבית ספר רגיל של משרד החינוך (לא משהו פרטי)
הכוונה לכסף לביטוח (לא אמור להיות אוטומטית לכל ילד?), סל תרבות? טיולים? קרן קרב? ועוד....
מסתבר שאצלנו לא שמעו בכלל על חוק חינוך חובה חינם😖
הכוונה לכסף לביטוח (לא אמור להיות אוטומטית לכל ילד?), סל תרבות? טיולים? קרן קרב? ועוד....
מסתבר שאצלנו לא שמעו בכלל על חוק חינוך חובה חינם😖
800 ומשהו לשנה בכיתות א-ד. ה-ו זה 1000 ומשהוחילזון 123
כנ"ל124816
החוק מפרט כמה כסף מותר לקחת על כל סעיףרינת 23
תבדקי באתר של משרד החינוך.
כן ראיתי, ונראלי שלנו חורג בסעיפים מסויימים🙄M-P-4
אבל ראיתי שאפשר לבדוק כמה משלמים בכל בית ספר בארץ. ומה שכתוב על בית הספר שלנו (מעל 1000 הרבה יותר מסתם בתי ספר אחרים שבדקתי) הוא מדויק. אז מאמינה שזה מאושר. סתם מתסכל שזה יוצא כ"כ הרבה כסף. מרגיש חוסר התחשבות מצידם.
לדוגמא, אנחנו משלמים מחיר מלא על התוכנית של קרן קרב. מרגיש לי שיעורים כ"כ לא חשובים ומבאס שמוצאים על זה מלא כסף.
לדוגמא, אנחנו משלמים מחיר מלא על התוכנית של קרן קרב. מרגיש לי שיעורים כ"כ לא חשובים ומבאס שמוצאים על זה מלא כסף.
לא אמורים לשלם מחיר מלא על קרן קרב. תבררו.אמא שמחה????אחרונה
יש סבסוד של משרד החינוך.
1200 בערך לשנהאור123456
150 לחודש.דיליה
לא כולל טיולים
אם זה לא כולל טיולים זה לא דמי שכלולחילזון 123
זה כולל דברים אחריםדיליה
פעילות שנתית,
ערבי הורים,
ביטוח ועוד כמה דברים שאני לא בדיוק יודעת.
זה המחיר הנורמלי באיזורינו
520₪לשנה.לא כולל טיוליםאחתפלוס
ולפני מסיבת בת מצווה כללית וסיום בית ספר משלמים עוד100₪.
ומזה קרן קרב?
ומזה קרן קרב?
הומור באמהות 🤣😂😅😆😄😜חדשה ישנה
שרשרו נא נשים יקרות -
איך אתן נעזרות בהומור באמהות?
זה כלי מדהים שצריך להשתמש בו יותר (אומרת את זה לעצמי)
לפעמים יש סיטואציות שאני צורחת, מאיימת, כועסת, מתחננת, נואמת ואז מגלה שבצחוק אחד סיימתי את כל התסבוכת. זו מיומנות שצריך לרכוש, כי למעשה צריך לצאת מחוץ לסיטואציה ולהביט בה מהצד ואז אפשר לצחוק עליה.
אז שרשרו דוגמאות , סיפורים וסיטואציות שכאלה 💃
איך אתן נעזרות בהומור באמהות?
זה כלי מדהים שצריך להשתמש בו יותר (אומרת את זה לעצמי)
לפעמים יש סיטואציות שאני צורחת, מאיימת, כועסת, מתחננת, נואמת ואז מגלה שבצחוק אחד סיימתי את כל התסבוכת. זו מיומנות שצריך לרכוש, כי למעשה צריך לצאת מחוץ לסיטואציה ולהביט בה מהצד ואז אפשר לצחוק עליה.
אז שרשרו דוגמאות , סיפורים וסיטואציות שכאלה 💃
מהמםםם!!חדשה ישנה
שמישהו פשוט יגיד לי: צאי לחופש הכל עליידבורית
קחי לך את הזמן לנשום, לנשוף, לשאוף ולנשוףףף ארוךךך
רוח קרירה, נוף של ים, מיץ תפוזים סחוט
קחי לך ספר טוב
שיעור תורה
סטנדאפ עם חברה
תהילים לנשמה
קחי לך הליכה
צאי לנשום אוויר
בנעלי ספורט
וחצאית רחבה
קחי לך את הזמן
אל תמהרי בכלל
תגידי לי כשאת מוכנה
כשאת מלאה
שנפשך מאירה
שנשמתך מחוזקת
תאמרי לי כשמתאים לך
לקפוץ שוב למים
שהבנת משהו או לפחות חצי
לגבי מה שכדאי לדייק או לשנות
או שיש לך לפחות תחושה של איזו תובנה
דקה מן הדקה
אל תמהרי
אני מסדר את הבית
מארגן את הילדים
משכיב מקלח
מספר סיפור של אמונה
מכבס מדיח מנקה מטאטא
עוגת שיש בתנור
ומרק על הגז
כשתבואי הכל יהיה מוכן
מפה פרוסה
ריח של כביסה
ילדים שלמדו לעשות משהו וחצי גם בעצמם
שקיבלו זריקה של עצמאות
ויכולת בחירה ואחריות
אני כבר מעורר אצלם את המוטיבציה
החשק והרצון
ואת
לישון
או לקרוא
תשמעי מוזיקה
תעשי יצירה
סדנת כתיבה
קחי לך את הזמן
תגידי
כשאת מוכנה
רוח קרירה, נוף של ים, מיץ תפוזים סחוט
קחי לך ספר טוב
שיעור תורה
סטנדאפ עם חברה
תהילים לנשמה
קחי לך הליכה
צאי לנשום אוויר
בנעלי ספורט
וחצאית רחבה
קחי לך את הזמן
אל תמהרי בכלל
תגידי לי כשאת מוכנה
כשאת מלאה
שנפשך מאירה
שנשמתך מחוזקת
תאמרי לי כשמתאים לך
לקפוץ שוב למים
שהבנת משהו או לפחות חצי
לגבי מה שכדאי לדייק או לשנות
או שיש לך לפחות תחושה של איזו תובנה
דקה מן הדקה
אל תמהרי
אני מסדר את הבית
מארגן את הילדים
משכיב מקלח
מספר סיפור של אמונה
מכבס מדיח מנקה מטאטא
עוגת שיש בתנור
ומרק על הגז
כשתבואי הכל יהיה מוכן
מפה פרוסה
ריח של כביסה
ילדים שלמדו לעשות משהו וחצי גם בעצמם
שקיבלו זריקה של עצמאות
ויכולת בחירה ואחריות
אני כבר מעורר אצלם את המוטיבציה
החשק והרצון
ואת
לישון
או לקרוא
תשמעי מוזיקה
תעשי יצירה
סדנת כתיבה
קחי לך את הזמן
תגידי
כשאת מוכנה
וואו איזה שיר......דפני11
התמודדות הורית...באורות
אז הבת שלנו בת 5, מתוקה, חכמה, אבל יש לנו קושי שאנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו. היא ממש עם "חוסר בטחון" בדברים מסוימים. ולא יודעת לשמוח במה שיש. אני מרגישה שכל פעם שאנחנו הולכים למשהו כיפי- נניח בחנוכה זה היה מאוד מורגש עם כל המפגשים המשפחתיים והטיולים וכו- היא תמיד מוצאת על מה להתבאס וזה פשוט מחרב לה את כל היום והיא מתמקדת רק בזה. ותמיד היא תמצא משהו להתבאס עליו. וזה יכול להיות הזוי, נניח הרגע חזרנו מטיול שבסופו אכלנו במסעדה ושקנו לה מתנה גדולה, בדרך חזור היא תבכה כל הדרך על איזה משהו קטן(רצתה לשתות מיץ לדוגמה ולא היה). או שתקנא במשחק שקנו לאח שלה למרות שהיא קיבלה משחק שווה לא פחות בעצמה.
הדבר השני הוא שהיא כל הזמן צמאה לתשומת לב, ברמה שאני לא יכולה להגיד לידה מחמאות על אף אחד כי היא פשוט תתחיל אשכרה לבכןת שאנחנו לא אוהבים אותה וחושבים שרק × חמוד/חכם/יפה כי הרגע אמרתי עליו מחמאה. אם אתן נשיקה לאח שלה היא תבכה למה אני לא מנשקת אותה. שלשום בבוקר היא באה אלי למיטה והתחבקנו איזה רבע שעה, ואז נתתי חיבוק קצר לבעלי לפני שיצאנו אז היא התחילה לבכות שאני אוהבת רק אותו ושאותה אני לא אוהבת🤦♀️
אני ממש משתדלת להרעיף עליה חום, לתת לה מחמאות(בזמנים לא ברורים מאליהם, נניח כשאני רואה שהיא התאמצה על משהו). לא מבינב מאיפה זה מגיע.
זה ממש ממש קשה לנו. ואני בטוחה שגם לה, כי תכלס כל דבר כיפי שאנחנו עושים ביחד כמשפחה, היא לא נהנית בסוף. כל מתנה שהיא מקבלת היא מוצאת דרך להתבאס עליה.
יש לכן רעיון ממה זה נובע? או מה אפשרלעשות כדי לעזור לה?
הדבר השני הוא שהיא כל הזמן צמאה לתשומת לב, ברמה שאני לא יכולה להגיד לידה מחמאות על אף אחד כי היא פשוט תתחיל אשכרה לבכןת שאנחנו לא אוהבים אותה וחושבים שרק × חמוד/חכם/יפה כי הרגע אמרתי עליו מחמאה. אם אתן נשיקה לאח שלה היא תבכה למה אני לא מנשקת אותה. שלשום בבוקר היא באה אלי למיטה והתחבקנו איזה רבע שעה, ואז נתתי חיבוק קצר לבעלי לפני שיצאנו אז היא התחילה לבכות שאני אוהבת רק אותו ושאותה אני לא אוהבת🤦♀️
אני ממש משתדלת להרעיף עליה חום, לתת לה מחמאות(בזמנים לא ברורים מאליהם, נניח כשאני רואה שהיא התאמצה על משהו). לא מבינב מאיפה זה מגיע.
זה ממש ממש קשה לנו. ואני בטוחה שגם לה, כי תכלס כל דבר כיפי שאנחנו עושים ביחד כמשפחה, היא לא נהנית בסוף. כל מתנה שהיא מקבלת היא מוצאת דרך להתבאס עליה.
יש לכן רעיון ממה זה נובע? או מה אפשרלעשות כדי לעזור לה?
חמודה ממש. מוכר מאדמיואשת******
קודם כל קרה אצלי גם בגילאים הרבה יותר גדולים הקטע שמשהו קטן הורס יום כיף. כתבתי על זה פעם. אז זה ממש נורמלי ויקרה לך שוב בעתיד עם ילדים אחרים
בשתי המקרים שאת מתארת נשמע לי שהדרך הכי טובה להתמודד היא הכנה
מחר יוצאים לטיול, נעשה בי הרבה דברים נחמדים כל וכך וכך. אבל בכל טיול לפעמים לא הכל מסתדר
לפעמים מתכננים משהו והוא לא קרוב
ואם נתעצב מזה סתם נהיה עצובים ייהרס הכיף
בואי נחליט ביחד שגם אם משהו לא קורה כמו שתכננו אנחנו עדיין שמחים מאחד שתיים שלו שכם הסתדרותבשעת אמת להזכיר לה שדיברתם על זה
וזוכרת שראינו קוף? או שאכלנו גלידה? נכון היה נחמד? בואי נחשוב על זה ולא על מה שלא הסתדר
היא קטנה
לא הכל היא תבין ותצליח לישם
אבל אתם תדברו
וזה יכנס
ותתעלמו מסצנות
כנ״ל חיבוקים וכו, עכשיו אני מחבקת אותך ועוד מעט אני אחבק גם את אבא כי אני אוהבת אותך וגם אותו.
לתת לה דוגמאות על אהבה
את אוהבת את אבא וגם את אמא נכון? גם אנינו אוהבים אותך וגם את אחיך
אני הייתי נותנת כמשל משהו אלסטי , כמו גרב נגיד, שאפשר להכניס בו כמה דברים והוא גדל, וזה לא אומר שהוצאנו ממנו את הדברים האחרים. ככה הלב של אבא ואמא גדל כשיש עוד ילד, ויש מקום לכולם
הרבה דיבור והסברים
ילדים חכמים צריכים הסברים חכמים
בשתי המקרים שאת מתארת נשמע לי שהדרך הכי טובה להתמודד היא הכנה
מחר יוצאים לטיול, נעשה בי הרבה דברים נחמדים כל וכך וכך. אבל בכל טיול לפעמים לא הכל מסתדר
לפעמים מתכננים משהו והוא לא קרוב
ואם נתעצב מזה סתם נהיה עצובים ייהרס הכיף
בואי נחליט ביחד שגם אם משהו לא קורה כמו שתכננו אנחנו עדיין שמחים מאחד שתיים שלו שכם הסתדרותבשעת אמת להזכיר לה שדיברתם על זה
וזוכרת שראינו קוף? או שאכלנו גלידה? נכון היה נחמד? בואי נחשוב על זה ולא על מה שלא הסתדר
היא קטנה
לא הכל היא תבין ותצליח לישם
אבל אתם תדברו
וזה יכנס
ותתעלמו מסצנות
כנ״ל חיבוקים וכו, עכשיו אני מחבקת אותך ועוד מעט אני אחבק גם את אבא כי אני אוהבת אותך וגם אותו.
לתת לה דוגמאות על אהבה
את אוהבת את אבא וגם את אמא נכון? גם אנינו אוהבים אותך וגם את אחיך
אני הייתי נותנת כמשל משהו אלסטי , כמו גרב נגיד, שאפשר להכניס בו כמה דברים והוא גדל, וזה לא אומר שהוצאנו ממנו את הדברים האחרים. ככה הלב של אבא ואמא גדל כשיש עוד ילד, ויש מקום לכולם
הרבה דיבור והסברים
ילדים חכמים צריכים הסברים חכמים
החלק הראשון של התיאור שלך ממש מזכיר לי את אחד הילדים שלימתואמת
ממש זוכרת טיול משפחתי של כמה ימים שעשינו כשהוא היה בן חמש, שממש נהרס לנו בגלל המצברוח שלו, ושהוא כל נזמן כמעט התלונן שלא כיף לו... (ועד היום יש לו קטעים כאלה )
אבל החלק השני של התיאור שלך שונה לגמרי ממנו... ואני דווקא קישרתי בין שני הדברים - שהוא דוחה מעצמו כל דבר כיף, בין אם זה טיולים ובין אם זה חיבוקים.
אולי אצלכם דווקא זה יכול לעזור - זה שהיא נהנית מחיבוקים ושזה כיף לה. לא יודעת איך בדיוק, אבל להסביר משהו כמו שחיבוקים זה כיף כי זה מראה על אהבה (אהבה *לכל המשפחה*), וגם טיולים זה כיף כי זה משהו שעושים עם כל המשפחה.
ואולי אפשר להסביר לה שלפעמים עושים דברים שטובים לכולנו בתור משפחה, וגם היא חלק מהמשפחה. לפעמים היא מקבלת תשומת לב וכיף באופן פרטי, ולפעמים יש כיף ששייך לכל המשפחה, שמתבטא גם בטיולים וגם בחיבוקים.
)אבל החלק השני של התיאור שלך שונה לגמרי ממנו... ואני דווקא קישרתי בין שני הדברים - שהוא דוחה מעצמו כל דבר כיף, בין אם זה טיולים ובין אם זה חיבוקים.
אולי אצלכם דווקא זה יכול לעזור - זה שהיא נהנית מחיבוקים ושזה כיף לה. לא יודעת איך בדיוק, אבל להסביר משהו כמו שחיבוקים זה כיף כי זה מראה על אהבה (אהבה *לכל המשפחה*), וגם טיולים זה כיף כי זה משהו שעושים עם כל המשפחה.
ואולי אפשר להסביר לה שלפעמים עושים דברים שטובים לכולנו בתור משפחה, וגם היא חלק מהמשפחה. לפעמים היא מקבלת תשומת לב וכיף באופן פרטי, ולפעמים יש כיף ששייך לכל המשפחה, שמתבטא גם בטיולים וגם בחיבוקים.
אהבתי מה שמיואשת כתבה לך. מוסיפה קצת.אורוש3
אולי לנסות לקחת אותה מדי פעם לזמן אישי מחוץ לבית. רק איתה.
ובאמת להמשיך ולשקף את האהבה לכולם, להאיר את הטוב שהיה בכל סיטואציה. לדבר עליו.
ולתמלל לה- מאוד מתסכל אותך שלא היה מיץ למרות שכל כך רצית. זה באמת יכול להרוס את המצב רוח לכל אחד. בואי לחיבוק.
להכיר ברגשות שלה. כנראה שזה באמת קשה לה יותר להתמודד עם תסכול ולראות את הטוב.
לאט לאט היא תגדל ותתאזן.
נראה לי יותר יעיל מאשר ''להילחם'' ברגש שמגיע. זה לא אומר להיכנע לכל גחמה או דרמה. להכיר ברגש. לשיים. לתת מענה רגשי. וזהו.
ובאמת להמשיך ולשקף את האהבה לכולם, להאיר את הטוב שהיה בכל סיטואציה. לדבר עליו.
ולתמלל לה- מאוד מתסכל אותך שלא היה מיץ למרות שכל כך רצית. זה באמת יכול להרוס את המצב רוח לכל אחד. בואי לחיבוק.
להכיר ברגשות שלה. כנראה שזה באמת קשה לה יותר להתמודד עם תסכול ולראות את הטוב.
לאט לאט היא תגדל ותתאזן.
נראה לי יותר יעיל מאשר ''להילחם'' ברגש שמגיע. זה לא אומר להיכנע לכל גחמה או דרמה. להכיר ברגש. לשיים. לתת מענה רגשי. וזהו.
מזכיר לי מאוד את הבן שליקופצת רגע
היא הגדולה שלך?
אין לי פתרונות, אבל אוהבת מאוד את הטור הזה של עינת נתן על הנושא:
עינת נתן: מה לעשות עם ילדים שאף פעם לא מרוצים?
אין לי פתרונות, אבל אוהבת מאוד את הטור הזה של עינת נתן על הנושא:
עינת נתן: מה לעשות עם ילדים שאף פעם לא מרוצים?
מקסים. תודה רבהאורוש3
וואאוו۔ תודה על זה!רותי7
ממש יפה! תודה!בארץ אהבתי
מוכר לי מאוד...בארץ אהבתי
קרה לנו גם הרבה פעמים. איכשהו דווקא סביב הדברים המיוחדים שעושים (טיול משפחתי, פעילות מיוחדת, וכו') זה הכי קורה אצלנו, והכי מתסכל אותי…
מנסה לכתוב כמה כיוונים. אולי גם קצת חוזרת גם על דברים חכמים שנכתבו פה -
קודם כל, אני מרגישה שלפעמים בתוך סיטואציה כזאת, מאוד קשה לי להיות אמפתית. אני לא מסוגלת לקבל את הקושי של הילד המתלונן, כי דווקא אחרי שכל כך השקענו בפעילות מיוחדת, אני מצפה ממנו שיצליח להתגבר על הדבר הקטן שהפריע לו וליהנות עם כולנו.
אבל בסופו של דבר, כשמשהו מפריע לילד, זה שאני לא אקבל את זה שקשה לו ואולי אפילו אכעס על זה, זה הרבה פעמים מעצים את הקושי שלו, והוא חייב 'להראות' לי יותר שקשה לו.
לפעמים רגע של דיבור אמפתי - שאני משקפת לו שאני רואה את הקושי שלי, שאני מבינה למה זה הפריע לו, זה מה שיעזור לו להתגבר ולהתקדם הלאה.
(באופן אישי לי מאוד קשה עם זה. גם כשאני יודעת בשכל שזו הדרך הנכונה להגיב, בזמן אמת לרוב מה שיוצא לי זה לכעוס על הילד, ולהסביר לו שאם הוא לא יכול ליהנות עם כולנו בפעילות, זה יגרום לנו לא לרצות לעשות אותה שוב בפעם הבאה בכלל.)
מה שכן עוזר לי לפעמים להצליח לשנות תפיסה, זו תובנה שחשבתי עליה אחרי אחת הפעמים שקרתה סיטואציה כזו.
תוך כדי הסיטואציה ניסיתי להסביר כמה זה לא הגיוני לראות רק את מה שמפריע, בלי להעריך את כל מה שהשקענו ועשינו כדי שיהיה נעים וכיף ביחד.
ואחר כך פתאום עברה לי המחשבה, שבעצם אנחנו עושים את זה המון לקב"ה. הוא נותן לנו כל כך הרבה, ואנחנו רואים הכל כמובן מאליו. ופתאום כשמשהו קטן משתבש, זה כל מה שאנחנו רואים. רק את הקושי הרגעי.
אז זה עזר לי מצד אחד להבין את המקום של הילד - כי פתאום הבנתי שגם לי לפעמים זה לא קל לראות את התמונה הגדולה ואת כל מה שהשקיעו בשבילי, כשמשהו במציאות לא עובד כמו שאני רוצה. ואפילו אם אני כן מצליחה גם בתוך סיטואציה של קושי להודות לה' על הטוב, אני יודעת כמה זה קשה, ומבינה שלא הגיוני לצפות מילד לעשות את זה בעצמו.
וחוץ מזה, זה עזר לי להבין שלפעמים אני צריכה לעבור סיטואציה כזו עם הילד שלי, כדי לחזק את עבודת ה' שלי. כדי שמתוך ההבנה הזו, אני אתחזק בלהודות לקב"ה גם כשקשה לי.
מה שכן, אני בהחלט חושבת שזה לימוד שחשוב ללמד את הילדים שלנו - לדעת ליהנות ולחוות את הטוב שהם מקבלים, בלי לתת לדברים הקטנים שלא הולכים כמו שהם רצו להרוס את הכל.
אנחנו קנינו לאחרונה ספר מתוק שמדבר בדיוק על הנושא הזה. אני חושבת שלגיל 5 הוא ממש יכול להתאים, וזה פותח פתח לדבר על הנושא לא בתוך הסיטואציה.
אם מעניין אותך את יכולה להסתכל פה-
פרצוף אוף ופרצוף צוף
(מקווה שלא נחשב פרסומת, לי אין שום רווח…)
אני חושבת שבאמת תוך כדי שהילד מבטא את הקושי, הכי נכון זה כן לתת אמפתיה, להבין שיש פה משהו שמפריע לו וקשה לו, והוא לא מצליח לבד להתגבר על זה.
אבל בזמנים רגועים ומחוץ לסיטואציה, אפשר לדבר על הנושא באופן כללי - אולי סביב הספר ואולי סתם להמציא סיפור קשור, ולדבר על זה עם הילד.
ואני מצטרפת למה ש@מיואשת****** על לדבר על הדברים מראש, לפני זמנים מועדים לקושי.
למשל לפני טיול משפחתי - לדבר על כמה אנחנו משקיעים בשביל הטיול, לחשוב ביחד מה המטרה של הטיול - אם המטרה היא שיהיה כיף, אז אנחנו ניהנה ממה שאפשר ליהנות בטיול, ואם יש דברים שלא הולכים כמו שרצינו אז בכל זאת נשתדל ליהנות ממה שכן.
אני לא תמיד זוכרת לעשות את זה, שכן עשינו שיחה כזאת כמה פעמים זה מאוד עזר, היו סיטואציות שממש יכלו להרוס את הטיול וממש ראיתי שהשיחה המקדימה עזרה להתגבר על זה הרבה יותר בקלות. (והיו גם פעמים שלא דיברנו מראש, וראיתי כמה זה היה הרבה יותר קשה... בדיוק היה לנו סיפור כזה בחנוכה...)
מנסה לכתוב כמה כיוונים. אולי גם קצת חוזרת גם על דברים חכמים שנכתבו פה -
קודם כל, אני מרגישה שלפעמים בתוך סיטואציה כזאת, מאוד קשה לי להיות אמפתית. אני לא מסוגלת לקבל את הקושי של הילד המתלונן, כי דווקא אחרי שכל כך השקענו בפעילות מיוחדת, אני מצפה ממנו שיצליח להתגבר על הדבר הקטן שהפריע לו וליהנות עם כולנו.
אבל בסופו של דבר, כשמשהו מפריע לילד, זה שאני לא אקבל את זה שקשה לו ואולי אפילו אכעס על זה, זה הרבה פעמים מעצים את הקושי שלו, והוא חייב 'להראות' לי יותר שקשה לו.
לפעמים רגע של דיבור אמפתי - שאני משקפת לו שאני רואה את הקושי שלי, שאני מבינה למה זה הפריע לו, זה מה שיעזור לו להתגבר ולהתקדם הלאה.
(באופן אישי לי מאוד קשה עם זה. גם כשאני יודעת בשכל שזו הדרך הנכונה להגיב, בזמן אמת לרוב מה שיוצא לי זה לכעוס על הילד, ולהסביר לו שאם הוא לא יכול ליהנות עם כולנו בפעילות, זה יגרום לנו לא לרצות לעשות אותה שוב בפעם הבאה בכלל.)
מה שכן עוזר לי לפעמים להצליח לשנות תפיסה, זו תובנה שחשבתי עליה אחרי אחת הפעמים שקרתה סיטואציה כזו.
תוך כדי הסיטואציה ניסיתי להסביר כמה זה לא הגיוני לראות רק את מה שמפריע, בלי להעריך את כל מה שהשקענו ועשינו כדי שיהיה נעים וכיף ביחד.
ואחר כך פתאום עברה לי המחשבה, שבעצם אנחנו עושים את זה המון לקב"ה. הוא נותן לנו כל כך הרבה, ואנחנו רואים הכל כמובן מאליו. ופתאום כשמשהו קטן משתבש, זה כל מה שאנחנו רואים. רק את הקושי הרגעי.
אז זה עזר לי מצד אחד להבין את המקום של הילד - כי פתאום הבנתי שגם לי לפעמים זה לא קל לראות את התמונה הגדולה ואת כל מה שהשקיעו בשבילי, כשמשהו במציאות לא עובד כמו שאני רוצה. ואפילו אם אני כן מצליחה גם בתוך סיטואציה של קושי להודות לה' על הטוב, אני יודעת כמה זה קשה, ומבינה שלא הגיוני לצפות מילד לעשות את זה בעצמו.
וחוץ מזה, זה עזר לי להבין שלפעמים אני צריכה לעבור סיטואציה כזו עם הילד שלי, כדי לחזק את עבודת ה' שלי. כדי שמתוך ההבנה הזו, אני אתחזק בלהודות לקב"ה גם כשקשה לי.
מה שכן, אני בהחלט חושבת שזה לימוד שחשוב ללמד את הילדים שלנו - לדעת ליהנות ולחוות את הטוב שהם מקבלים, בלי לתת לדברים הקטנים שלא הולכים כמו שהם רצו להרוס את הכל.
אנחנו קנינו לאחרונה ספר מתוק שמדבר בדיוק על הנושא הזה. אני חושבת שלגיל 5 הוא ממש יכול להתאים, וזה פותח פתח לדבר על הנושא לא בתוך הסיטואציה.
אם מעניין אותך את יכולה להסתכל פה-
פרצוף אוף ופרצוף צוף
(מקווה שלא נחשב פרסומת, לי אין שום רווח…)
אני חושבת שבאמת תוך כדי שהילד מבטא את הקושי, הכי נכון זה כן לתת אמפתיה, להבין שיש פה משהו שמפריע לו וקשה לו, והוא לא מצליח לבד להתגבר על זה.
אבל בזמנים רגועים ומחוץ לסיטואציה, אפשר לדבר על הנושא באופן כללי - אולי סביב הספר ואולי סתם להמציא סיפור קשור, ולדבר על זה עם הילד.
ואני מצטרפת למה ש@מיואשת****** על לדבר על הדברים מראש, לפני זמנים מועדים לקושי.
למשל לפני טיול משפחתי - לדבר על כמה אנחנו משקיעים בשביל הטיול, לחשוב ביחד מה המטרה של הטיול - אם המטרה היא שיהיה כיף, אז אנחנו ניהנה ממה שאפשר ליהנות בטיול, ואם יש דברים שלא הולכים כמו שרצינו אז בכל זאת נשתדל ליהנות ממה שכן.
אני לא תמיד זוכרת לעשות את זה, שכן עשינו שיחה כזאת כמה פעמים זה מאוד עזר, היו סיטואציות שממש יכלו להרוס את הטיול וממש ראיתי שהשיחה המקדימה עזרה להתגבר על זה הרבה יותר בקלות. (והיו גם פעמים שלא דיברנו מראש, וראיתי כמה זה היה הרבה יותר קשה... בדיוק היה לנו סיפור כזה בחנוכה...)
ממש אהבתי את ההשוואה שעשית!מכחול
אני בטוחה שהיא תעזור לי לשני הכיוונים. תודה ❤️
וואו השוואה מדהימה לאנחנו מול ה'. מטלטל.אורוש3
חיזקת אותימאוהבת בילדיאחרונה
כמה נכון שגם אנחנו צריכים לזכור לא להיות כפויי טובה..
תודה רבה יקרותבאורות
ממש התחברתי לחלק מהדברים שהוספתן/כתבתן. מקווה שזה באמת לא משהו שיאפיין אותה לנצח אלא רק תקופה... ושנצליח לראות את הקושי שלה
מוסיפהאפונה
היתה לנו תקופה שלפני השינה היינו עושים "נקטדות של אור" - כל אחד היה מזכיר דברים טובים שהיו לו היום (משהו כיף שקרה לו, מעשה טוב שעשה וכו').
ובתקופה אחרת היינו עושים סבב שכל אחד היה אומר מילה טובה למישהו אחר ("תודה שהיום ויתרת לי" או "את מציירת מאד יפה").
נראה לי ששני הדברים יכולים לעזור לבת שלך
ובתקופה אחרת היינו עושים סבב שכל אחד היה אומר מילה טובה למישהו אחר ("תודה שהיום ויתרת לי" או "את מציירת מאד יפה").
נראה לי ששני הדברים יכולים לעזור לבת שלך
רעיון יפה, ננסה לאמץ. תודה❤באורות
בעקבות כתבה בבשבע בנושא חתונותפליונקה
אתם מצליחים לחסוך לחתונות ילדים? ועד כמה באמת חייבים לעזור לילדים ועד איזה גיל?
כשאני חושבת על זה אני פשוט לא יודעת מאיפה אממן את זה. אנחנו נהיה אחרי שנים של ישיבות , אולפנות ולימודי תואר , עם הגדולים עדיין עם חבורה של קטנים בבית. כשאני חושבת שאני צריכה לחסוך כל שקל כמו שכתבו בכתבה כדי לממן בעל אולם או בעלת סלון כלות בא לי לבכות.
מה אתן עושות?
כשאני חושבת על זה אני פשוט לא יודעת מאיפה אממן את זה. אנחנו נהיה אחרי שנים של ישיבות , אולפנות ולימודי תואר , עם הגדולים עדיין עם חבורה של קטנים בבית. כשאני חושבת שאני צריכה לחסוך כל שקל כמו שכתבו בכתבה כדי לממן בעל אולם או בעלת סלון כלות בא לי לבכות.
מה אתן עושות?
האמת גם לנו קשה כל התשלומים לאולפנות וישיבותאורי8
אפשר לבקש הנחה. יש הנחות של עליית הנוער בפנימיות. אבל לא כולם זכאים. אנחנו לא קיבלנו, וזה מאוד מאתגר, אצלנו זה יורד מהשוטף, וזה מאוד דחוק לנו. מקבלים הנחות קטנות. אפשר להחשיב כמעשר כספים אם אין בררה. וכן, זה ממש קשה, החיים יקרים. שימי לב שאם יש לכם קרנות השתלמות, יש לכם בעצם חסכונות יפים, בלי שחסכתם מהחודשי.
מה אני אמורה לחשוב ??? באמת!!!!בית חלומתי
קיבלתי הודעת ווצאפ אתמול שאנחנו מוזמנים להדלקה
או היום או ביום רביעי
כתבתי שאחזיר תשובה יותר מאוחר
עניתי תשובה ב8 וחצי בבוקר
שנוכל לבוא ביום רביעי
עד עכשיו לא פתחו את ההודעה
האמת
לא מרגישה מוזמנת באמת
שנית זה אח שלי אז מה נסגר
למה אתה לא פותח הודעה מאחותך
במיוחד שאתה הזמנת
האמת
אין לי כוחות
לא מבינה מה קורה סביבי בעולם
גם בעלי שבדרך כלל מנסה למתן את הרגישות והעלבות שלי
היה המום ממש
יצא לי החשק מהכוללללללל
או היום או ביום רביעי
כתבתי שאחזיר תשובה יותר מאוחר
עניתי תשובה ב8 וחצי בבוקר
שנוכל לבוא ביום רביעי
עד עכשיו לא פתחו את ההודעה
האמת
לא מרגישה מוזמנת באמת
שנית זה אח שלי אז מה נסגר
למה אתה לא פותח הודעה מאחותך
במיוחד שאתה הזמנת
האמת
אין לי כוחות
לא מבינה מה קורה סביבי בעולם
גם בעלי שבדרך כלל מנסה למתן את הרגישות והעלבות שלי
היה המום ממש
יצא לי החשק מהכוללללללל
מבאס....דיליה
נראה לי יותר גרוע זה לראות 2 וי כחול בלי תשובה לא?
אני לא מכירה בדיוק את הסגנון שלו אבל יש מצב שאם הוא עמוס בהודעות הירוק הזה פשוט ירד לו ללמטה?
פשוט לשלוח עוד הודעה, אח שלי אתה אפילו לא פותח מה נסגר?
אבל אולי זה סוג אחר ואני לא מבינה בזזה....
אני ממש כזאתלפניו ברננה!
משאירה סגור כדי להגיב בנחת או לא לשכוח לעדכן את בעלי ואז שוכחת 😅🤔 עונה בדיליי...
אבל הזמין או להיום או לרביעיבית חלומתי
אז כנראה לא באמת ציפה שנבוא
כי היום כבר היה
כי היום כבר היה
נכון, אבל אם ראה שזה לא להיום אז תכנן להגיב אבל לא היה דחוףלפניו ברננה!
אז שכח...
אני ממש מסוגלת להתנהל ככה
אני ממש מסוגלת להתנהל ככה
זה שלא פתח לא אומר שלא ראה...בארץ אהבתי
אם לא כתבת מאוד ארוך, אפשר לראות בתצוגה מקדימה את ההודעה בלי לפתוח אותה. ולפעמים בכוונה לא פותחים כשאין זמן לענות, ואז זה יורד למטה שוכחים לפתוח כדי להגיב.
לא יודעת אם זה מה שקרה איתו. וזה באמת נותן הרגשה ממש מעליבה שהוא לא מתייחס לתשובה שלך... הלוואי שזה באמת רק עניין טכני..
לא יודעת אם זה מה שקרה איתו. וזה באמת נותן הרגשה ממש מעליבה שהוא לא מתייחס לתשובה שלך... הלוואי שזה באמת רק עניין טכני..
אממ. סליחה אבל יותר מאוחר זה לא למחרתמיואשת******
אם אני מזמינה מישהי והוא אומר אענה לך יותר מאוחר ואז עונה למחרת, אז שיחפש את החברים שלו.
הרי ההזמנה היתה להיום או רביעי, אולי תכננו להזמין מישהו אחר להיות במידה ולא היית יכולה? אולי רצו לארגן תוכניות?
בעיני זה לא קביל לענות למחרת בכלל
ואני הייתי ממש נעלבת שטרחתי והזמנתי, אומרים לי נחזיר תשובה יותר מאוחר- אני מקבלת את זה כשעה שעתיים, מקסימום היום בערב. למחרת? מעליב ולא רלוונטי מבחינתי.
הרי ההזמנה היתה להיום או רביעי, אולי תכננו להזמין מישהו אחר להיות במידה ולא היית יכולה? אולי רצו לארגן תוכניות?
בעיני זה לא קביל לענות למחרת בכלל
ואני הייתי ממש נעלבת שטרחתי והזמנתי, אומרים לי נחזיר תשובה יותר מאוחר- אני מקבלת את זה כשעה שעתיים, מקסימום היום בערב. למחרת? מעליב ולא רלוונטי מבחינתי.
ממש לא!!!בית חלומתי
הוא ידע שאני הייתי עסוקה במשהו דחוף בערב ולא אוכל לענות תשובה עד 11 בלילה ולבסוף רק סימנו ב12 וזה כבר היה מאוחר לשלוח הודעה
לכן שלחתי מיד בבוקר
הסברתי לו שאני עסוקה עם אחד הילדים במשהו ואמר סבבה
אני לא שולחת הודעות ב12 בלילה
לכן שלחתי על הבוקר מיד
לכן שלחתי מיד בבוקר
הסברתי לו שאני עסוקה עם אחד הילדים במשהו ואמר סבבה
אני לא שולחת הודעות ב12 בלילה
לכן שלחתי על הבוקר מיד
חבל להתעצבן על דבר כזה, יכולות להיות מלא סיבות לכךאם ל3+
אולי אין לו אישורי קריאה בווצאפ?
היו לו בעיות עם האינטרנט?
נפלו עליו כמה דברים דחופים וכשראה שתגיעו ברביעי תכנן לדבר איתך היום?
מציעה להרים טלפון בנחת ולתכנן איתו את המפגש
היו לו בעיות עם האינטרנט?
נפלו עליו כמה דברים דחופים וכשראה שתגיעו ברביעי תכנן לדבר איתך היום?
מציעה להרים טלפון בנחת ולתכנן איתו את המפגש
זה פרשנות שלךמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ב 07:56
בכלל לא בטוח שהוא הבין את זה ככהאמרת שאת עסוקה במשהו יכול להיות שהוא הבין עוד שעה.
אז מה אם עסוקים עם ילד אי אפשר רגע לחשוב תוך כדי איזה יום מתאים לנו ולשלוח הודעה? זה לא ביג דיל.
זה שאת לא שולחת הודעות ב12 בלילה לא אומר שהוא לא ציפה לקבל אותם בשעה הזו. אולי אצלו זו שעה סבירה?
תשמעי
אני מבינה את הצד שלך
באמת. את בתקופה רגישה מאד ועברת משהו מאד לא נעים עם אחיות שלך. והרגישות הזו מובנת. אבל היא לא משרתת אותך בכלל אם את משליכה את זה על כל דבר שקורה עכשיו במסגרת המשפחתית , זה רק עושה לך רע בלי סיבה אמיתית
את מדגישה כמה את רגישה מאד ולמה לא מבינים אותך, ואני מנסה להסביר לך שיש גם רגישות לצד השני שנראה שאת לא מסתכלת עליה בכלל ורואה רק למה הצורה שמתנהגים אלייך לא יפה , בזמן שמישהו בצד השני בהחלט יכול לחשוב שמה שאת עושה לא יפה.
לך יש הסברים למה עשית מה שעשית ולמה זה נראה לך ממש הגיוני?
גם לו כנראה יש הסברים ממש הגיוניים למה הוא מתנהג ככה. הרי הוא אח שלך שהזמין אותך, אם הוא רצה להיות לא נחמד הוא פוט לא היה מזמין וזהו.
כדאי לך להבין שדברים עובדים לשתי הצדדים
סה״כ יש לך אח נחמד שהזמין אותך לערב בחנוכה
תנסי להסתכל על הצד הנעים שבזה, ולדון אותו לכף זכות, בדיוק כמו שלך יש סיבות למה עשית משהו שנגיד לדעתי האישית ממש לא לענין כמו לענות יום אחרי,(וזה ממש בסדר שלך זה נחשב הגיוני, וממש נורמלי שלמישהו אחר כמוני זה לא. ככה זה בחיים) אז גם לו כנראה יש סיבות
אם הוא רצה להיות לא נחמד אז הוא לא היה מזמין אותך וזהו, די ברור שהוא לא הזמין אותך בשביל להעליב אותך
הזמין אותך ולא ענה לך?
תתקשרי. תגידי הי אחי היקר סליחה שלא עניתי אתמול. אני רואה שלא שמת לב ששלחתי לך הבוקר, נשמח מאד לבוא. וזהו. הוא עשה את הצעד הראשון של להזמין, הצעד הבא של להתקשר לענות על ההזמנה הוא צעד רגיל ובסיסי.
לא לחפש בכוח ממה להיעלב, אפילו שאת בתקופה קשה עכשיו. ובאמת שאני מבינה למה הגעת לאכול סרטים על כל דבר קטן. אבל זה רק יעשה לך רע, וחבל. גם אם לדעתך הוא לא התנהג כמו שציפית, תחליקי, תביני, תשמחי שהזמין, תלכו ותהנו.
💕
תודה לכולןבית חלומתי
ובשורות טובות
נראה לי שמיציתי כאן
בהצלחה לכולן
נראה לי שמיציתי כאן
בהצלחה לכולן
❤️❤️❤️❤️לפניו ברננה!
❤❤מבינה אותך מאד במיוחד לאור המצב במשפחהאחתפלוס
מקווה שאכן הוא ענה לך בהמשך והכל יסתדר
כתבת יפה 💖לפניו ברננה!
כתבת כל כך מקסים! לוקחת גם לעצמי. ולפותחת מאחלת ערב משפחתיאורין
משמח ונעים. וגילוי נאות : אני ככ הרבה פעמים מתנתקת מהפלאפון שנכנס לי חשש שאולי אנשים נעלבים מהתשובות המאוחרות שלי, אבל באמת קשה לי כשהוא מחובר לי לוריד.
מה איתך? ❤רקלתשוהנ
בלת"קרק טוב!
יש אפשרות לקרוא הודעות בלי שיסומן שקראתם. מי שההודעות קופצות לו על המסך, לא צריך להכנס לווצאפ בשביל זה.
אהובה, מה שלומך? ♥️♥️♥️לפניו ברננה!
שואלת גם.. מבינה אותך ממש!!❤❤❤אוהבת את השבתאחרונה
זה באמת קשוח הסיטואציה הזו!!
תרגישי בנוח עם התחושות!!
תרגישי בנוח עם התחושות!!
מתוקה, את נשמעת בתקופה לא פשוטהמתחדשת11
חיבוק. איך את עכשיו?
הצילו-זוועת שינה עם תאומים בני שנהBatyam
אני ממש זקוקה לעזרה,
כמה שאנחנו לא משקיעים בהם, משחקים איתם, מטפחים אותם
זה ממש סבל\סיוט להרדים אותם.
אחרי שאני איתם כמה שעות ברצף (מיותר לציין שזה רק איתם וסביבם, לא עושה כלום בבית-כלום כפשוטו)
אז אני מאכילה ובעלי מגיעה ואנחנו מקלחים, אשכרה מרתון כפול, אנחנו מנסים להרגיל אותם לישון במיטתם אחרי שעשינו להם כנראה עוול והרדמנו בעגלה כל הזמן. הם בני שנה והגיע הזמן שילמדו לישון במיטה.
בקיצור-סיוט.
ההורה המרדים צריך להיות פנוי לזה שעתיים, במקרה הזה-אני, להתעלם מזה שהבית נוסע, מבולגן ממשחקים, מלא אוכל על הרצפה אחרי שניקיתי בצורה קוסמטית ולהרדים ב-20:00. מהרגע ששמים אותם במיטה ולא משנה כמה שיחקו באמבטיה, שרנו להם, הקראנו סיפור, אמרנו לילה טוב, שרנו וכו-הם מתחילים לצרוח, לצרוח, לבכות, בכי כפול ומייסר, קורע לב ולהשתעל כאילו מה עשינו להם. אחרי בערך שעה עד שאחד כבר מראה סימני עייפות ונכון לסגת ולישון סופסוף, עד שנרדם השני הסרבן צורח! לא מתאים לו לישון. עד שאחד נרדם אחרי שעה נוראית, השני עושה בלאגנים. בכל הזמן הזה אני נכנסת, מנשקת, משכיבה שוב (הם עומדים) ומלטפת בגב, בפנים, מנחמת ואיתם חלק מהזמן בחדר עצמו. אבל הבכיין צורח ועומד להעיר לי את התאום השני. אני באפיסת כוחות, אם לא מתאים לו לישון לאחד מהם\לשניהם אני יכולה להיות בזה עד 22:00 בלילה.
וזה במקרה הטוב.
ואז למי יש כןח לארגן את הבית? בקושי יש לי תאבון לארוחת ערב, לפעמים אני פשוט קורסת למיטה.
איפה לאכול בריא? איפה לדאוג לעצמי? אני משוועת שלפחות ב20:00 שעה סבירה לכל הדעות אתחיל לראות את הבית (לא את עצמי, את הבית!) ולא מגיעה לזה ב22:00 ואפילו 23:00.
אובדת עצות. אשמח לטיפים, יועצות שינה, מה עושים????????????????????????????
שתבינו בעגלה ההרדמה היא שניה-במיטה עינוי מטורףBatyam
כל פעם שיצאתי הוא צרח בטירוף, הוא ניצח אותי.Batyam
פחדתי שהשני יתעורר מהצרחות שלו והוצאתי לעגלה.
הוא שמח וחייך והשתובב כאילו הוא יודע שהוא ניצח.
א ו ף.
גיסתי מבקרת אותנו איך אנחנו לא מרגילים אותנו לשינה במיטה גם בשבילנו. כדי שלנו יהיה קל יותר, אבל תכלס צריכים להצדיע לנו כי הורים של תאומים זה אחד הקשים אם לא ה.....
אבל כמה שאני לא מבינה את החשיבות ומנסה להציב את זה כמטרה אנחנו פשוט לא מצליחים כי זה נועד לכשלון מההתחלה. הם מפונקים ודורשים וצורחים ומכשילים את זה. ואגב לא שהשני פראייר, זה שנרדם דואג להתעורר כמה פעמים בלילה. ואנחנו מחוסלים, וברגע שנגמרנו מכל ההשכמות השני שוב מתעורר.
למה לא ללכת ליועצת שינה?אמא יקרה לי*
עם ניסיון בתאומים. שתשמע מה סדר היום שלהם ותנחה אתכם במדויק איך להקנות להם
הרגלי שינה טובים?
מי? אין לי מושג מיBatyam
בעלי מנסה ללכת על העגלה כפתרון קל ואנחנו גם רוצים להתאווררBatyam
בערבים פעם אני ופעם הוא אבל ברור לי שצריך פתרון שורש. השאלה אם זה חייב להיות כזה עינוי, להוציא את הנשמה בפינצטה או שיש מה לעשות?
חשבתי שיגדלו זה יהיה יותר קל אבל זה הופך לסיוט.
אפשר להיות קצת כופרת?חדשה ישנה
מה יקרה אם הם ימשיכו לישון בעגלה? הרי בגיל חמש הם כבר בטוח לא ירצו לישון בעגלה, אז מה כ''כ מפריע לך שישנו שם? לא חבל עלייך ועל הסבלנות, העצבים, העייפות, הבריאות שלך?? ואם זה כ''כ חשוב לך, ניסית להרדים בעגלה ואז להעביר אותם למיטה?
זה מה שאנחנו תמיד עושים-הפתרון הקל אבלBatyam
כל הזמן חובטים בנו שהם צריכים ללמוד וזה רק יהיה קשה יותר ונצטרך יועצת שינה.
אני אגלה לך סודחדשה ישנה
מה שלא מתאים אצל אחרים, פשוט לא מספרים להם את זה. תשאירו את זה ביניך לבים בעלך.
אף אחד לא יכול לשפוט אותך, כי אף אחד לא היה במקום שלך- אמא במשרה מלאה, לתאומים, בני שנה, עם השובבות שלהם, האופי שלהם וכו'... אי אפשר להשוות בין ילדים, כמו שחמותי מספרת לי איך היא הייתה מרדימה בקלות את הילדים שלה, ובא לי להגיד לה- יקירתי, הילדים שלך היו קלים להרדמה, שלי לא. נקודה. זה לא קשור אליי. זה אופי של ילדים. ואני יודעת מה זה ילד קל להרדמה, היה לי אחד כזה, זה זכיה בלוטו, ממש לא כל אחד כזה קל להרדמה...
אף אחד לא יכול לשפוט אותך, כי אף אחד לא היה במקום שלך- אמא במשרה מלאה, לתאומים, בני שנה, עם השובבות שלהם, האופי שלהם וכו'... אי אפשר להשוות בין ילדים, כמו שחמותי מספרת לי איך היא הייתה מרדימה בקלות את הילדים שלה, ובא לי להגיד לה- יקירתי, הילדים שלך היו קלים להרדמה, שלי לא. נקודה. זה לא קשור אליי. זה אופי של ילדים. ואני יודעת מה זה ילד קל להרדמה, היה לי אחד כזה, זה זכיה בלוטו, ממש לא כל אחד כזה קל להרדמה...
מסכימה ממש...בארץ אהבתי
אני בטוחה שאם אחרים היו יודעים כל מה שאני עושה. עם הילדים שלי, גם היו אומרים לי הרבה ביקורת.
לא מאמינה בלעשות שינויים שקשים לנו רק בגלל החשש ממה שיהיה בעתיד, או בגלל שלאחרים זה נראה לא מתאים.
כשיגיע השלב שבו זה לא יתאים לכם, מכל סיבה שהיא, אז תמצאו את הפתרונות. ויכול להיות שזה יהיה יותר בקלות מאשר עכשיו.
(אני לדוגמא המשכתי להניק את הבן שלי בלילה כשהוא מתעורר עד עכשיו, כשהוא בן 3+. ברור לי שהרבה אנשים יחשבו שזה משוגע. אבל אני רואה שעכשיו מעצמו הוא הרבה פעמים כבר נרדם לבד בחזרה אחרי שמתעורר בלילה, בלי שהיינו צריכים לעבור שום תהליך של גמילה. וזה אחרי שניסינו פעם לגמול אותו כשהיה קטן יותר, והיה לו כל כך קשה שלא הייתי מסוגלת להמשיך בגמילה...).
הגישה הזאת שלי היא בהשראת @בהתהוות, שממש נתנה לי ביטחון בנושא הזה, ואצלי אני רואה שזה באמת נכון וטוב לנו.
מעבדות לחירות
לא מאמינה בלעשות שינויים שקשים לנו רק בגלל החשש ממה שיהיה בעתיד, או בגלל שלאחרים זה נראה לא מתאים.
כשיגיע השלב שבו זה לא יתאים לכם, מכל סיבה שהיא, אז תמצאו את הפתרונות. ויכול להיות שזה יהיה יותר בקלות מאשר עכשיו.
(אני לדוגמא המשכתי להניק את הבן שלי בלילה כשהוא מתעורר עד עכשיו, כשהוא בן 3+. ברור לי שהרבה אנשים יחשבו שזה משוגע. אבל אני רואה שעכשיו מעצמו הוא הרבה פעמים כבר נרדם לבד בחזרה אחרי שמתעורר בלילה, בלי שהיינו צריכים לעבור שום תהליך של גמילה. וזה אחרי שניסינו פעם לגמול אותו כשהיה קטן יותר, והיה לו כל כך קשה שלא הייתי מסוגלת להמשיך בגמילה...).
הגישה הזאת שלי היא בהשראת @בהתהוות, שממש נתנה לי ביטחון בנושא הזה, ואצלי אני רואה שזה באמת נכון וטוב לנו.
מעבדות לחירות
מי בדיוק חובט בכם?בת 30
שיבואו החובטים וירדימו אותם בזמן שאתם מארגנים את הבית ויוצאים לסיבוב בחוץ...
אני לגמרי מצטרפת לכל מי שאמרה להמשיך להשכיב בעגלה.
לא כתוב בתורה שתינוק צריך לישון במיטה.
ואתם לא מחויבים לשום ספר כללים זה או אחר.
הכי חשוב שהם יישנו, והכי חשוב שתשמרו על השפיות.
גם אצלי התינוק הקודם לא אהב מיטה, והיה נרדם אפילו עד גיל שנתיים בעגלה.
הכל בסדר.
אתם גם ככה בכזה עומס, אתם צריכים לבדוק כל הזמן איך אתם לא מעמיסים על עצמכם דברים מיותרים.
אני לגמרי מצטרפת לכל מי שאמרה להמשיך להשכיב בעגלה.
לא כתוב בתורה שתינוק צריך לישון במיטה.
ואתם לא מחויבים לשום ספר כללים זה או אחר.
הכי חשוב שהם יישנו, והכי חשוב שתשמרו על השפיות.
גם אצלי התינוק הקודם לא אהב מיטה, והיה נרדם אפילו עד גיל שנתיים בעגלה.
הכל בסדר.
אתם גם ככה בכזה עומס, אתם צריכים לבדוק כל הזמן איך אתם לא מעמיסים על עצמכם דברים מיותרים.
אני מסכימה איתךדבורית
לא שווה את האנרגיות
מסכימה לגמרי...תעשי מה שיותר קל...חבל על המלחמותאור123456
אני עושה את זה עם ילדה אחת בת שנה.44444
היא במילא קמה להנקה.
אחרי ההנקה אני כבר מחזירה למיטה.
אחרי ההנקה אני כבר מחזירה למיטה.
יקרה,לפניו ברננה!
השרשור הזה מתאים לפורום הריון ולידה, כמו שהגדרנו במכתב הפתיחה. (חשוב לקרוא, זה יעזור לעשות סדר מה נקודת ההבדל של הפורום הזה מהפורום השני. בשעה טובה פרסמנו את מכתב הפתיחה!
כתבתי לך תגובה, אבל מרגישה שבתור מנהלת שהעירה על זה שזה לא מקומו של השרשור, לא אתי שאגיב כאן לגופו של עניין🤭
אשמח ממש אם תפתחי שרשור בפורום הו"ל ותשימי כאן קישור אליו כדי שכולן יראו ויגיבו.
(אגב, מכירה את פורום תאומים? אין לי מושג אם הוא פעיל, אבל אם כן זה ממש יכול לתת לך מגוון של נשים בעלות ניסיון שיענו לך)
כתבתי לך תגובה, אבל מרגישה שבתור מנהלת שהעירה על זה שזה לא מקומו של השרשור, לא אתי שאגיב כאן לגופו של עניין
🤭אשמח ממש אם תפתחי שרשור בפורום הו"ל ותשימי כאן קישור אליו כדי שכולן יראו ויגיבו.
(אגב, מכירה את פורום תאומים? אין לי מושג אם הוא פעיל, אבל אם כן זה ממש יכול לתת לך מגוון של נשים בעלות ניסיון שיענו לך)
שאלת כפירהאורי8
למה אתם מתעקשים על המיטה? מה יקרה אם ירדמו בעגלה? אנחנו בגישה של חיים קלים להורים. אחרי 9 ילדים לומדים שמה שנראה לנו חינוך נוראי בילד הראשון, הוא ממש שטויות. הילדים הגדולים שלי כבר לא נרדמים בעגלה, גם לא הבת הנשואה, ולא הבן בכיתה א'. ההורים צריכים חיים. אם הם נרדמים בקלות בעגלה, תהנו. שירדמו בעגלה, מותר לכם לחיות. לא יהיה נזק בלתי הפיך, תנסו שוב בעוד כמה חודשים/ בגיל שנתיים מתי שיסתדר. זה לא יהיה לנצח.
מציעה אפילו להפך את זה לזמן זוגי, אנחנו היינו שמים 2 ילדים בעגלה ויוצאים לסיבוב למה לסבול?
מציעה אפילו להפך את זה לזמן זוגי, אנחנו היינו שמים 2 ילדים בעגלה ויוצאים לסיבוב למה לסבול?
גם אנחנו הרדמנו בעגלה ואז ניסינו להפסיקאן אליוט
עם הגדולה היה ממש סיוט, ואחר כך נרגענו והבנו שלא נורא שישנו בעגלה. בסוף דיי דילגנו על שלב מיטת התינוק שאצלינו בקושי ישנו שם ועברנו למזרון על הרצפה ובהמשך מיטת מעבר.
גם בת השנתיים עוד לפעמים עוברת לעגלה באמצע הלילה אם היא רוצה את אבא שלה לידה... 🤷♀️
גם בת השנתיים עוד לפעמים עוברת לעגלה באמצע הלילה אם היא רוצה את אבא שלה לידה... 🤷♀️
גם אני מצטרפת לבעד העגלהגיטי
ילדים אוהבים את המקום הסגור והקטן של העגלה.
גם אצלי אפילו עד גיל שנתיים ++ כל כך אוהבים להירדם בעגלה.
לרוב מעבירה אותם אחרי שנירדמים.
ואם בוכים מביאים מוצץ או בקבוק.
ועוד משהו. יכול להיות שהם לא עייפות ב 8 כי ישנו ביום.
אל תילחמו. תנו להם עוד שעה לשחק בריצפה ואחכ בלי מלחמות להירדם בעגלה.
ובשעה הזו תאכלי. תנקי. תנוחי. תסתכלי עליהן.
לא להילחץ מהשעון.
גם אצלי אפילו עד גיל שנתיים ++ כל כך אוהבים להירדם בעגלה.
לרוב מעבירה אותם אחרי שנירדמים.
ואם בוכים מביאים מוצץ או בקבוק.
ועוד משהו. יכול להיות שהם לא עייפות ב 8 כי ישנו ביום.
אל תילחמו. תנו להם עוד שעה לשחק בריצפה ואחכ בלי מלחמות להירדם בעגלה.
ובשעה הזו תאכלי. תנקי. תנוחי. תסתכלי עליהן.
לא להילחץ מהשעון.
או ייעוץ שינה או לחזור לעגלהרקלתשוהנ
לא כזה נורא לישון בעגלה, אבל ען כזה נורא להרדים שעתיים כל ערב אמאאאאא הייתי יוצאת מדעתי.
תבחרו לפי רצונכם בלבד מה אתם מעדיפים..
תבחרו לפי רצונכם בלבד מה אתם מעדיפים..
לא קראתי את כל התגובות. עונה מנסיון אישי שלי עם התאומותאמהלה
לגבי הרדמה בעגלה.
אני כבר אמא מנוסה ב"ה
הן לא הראשונות שלי
בכ"א הדרך הכי פשוטה להרדים אותן כל ערב הייתה בעגלה.
ועשינו זאת עד לפני 3 חודשים בערך
אז קנינו מיטת ילדים והעברנו ישר למיטה של "גדולים" (הן ב"ה עוד רגע בנות 3)
תאמיני לי שהיו הרבה צקצוקים בעניין ההשכבה בעגלה....
כל הסבתות התערבו
הפחידו
נתנו עצות
אבל
אני האמא!!!! רק אני יודעת מה זה אומר השכבה של תאומות +++
אז רק אני אחליט מה הכי טוב לי ולבנותיי.
עזבי את ההפחדות של כולם
תסגרי את האוזניים הרמטית
תעשי רק מה שנוח לכם ונכון לכם.
הם לא ירדמו בעגלה עד הבחרות
ותאמיני לי שלא קרה לבנות שלי כלום
ב"ה בריאות בנפשם, מפותחות נפלא
ו-
למדו להרדם לבד במיטה של גדולות!!!!
בשבועות הראשונים ישבתי לידן על המיטה כרבע שעה ולאט לאט גם זה ירד.
ב"ה כיום אני כמעט לא צריכה לשבת לידן. אא"כ מרגישה שהן בקטע של השתוללויות אז מונעת מראש מהומות ונשארת עד כמה דקות.
יש לך מספיק אתגרים גם בלי ההשכבה
תשמרי את הכוחות האלו לשעות הערות שלהם
ולזמן זוגי שלכם אחרי שהם נרדמו בעגלה כמו מלאכים קטנים (הרבה הרבה הרבה יותר חשוב מהרדמה במיטה!!!! שוב- מכירה על בשרי....)
שינה ערבה והרבה נחת
כמו שענו לך כבר - גם אני בעד לחזור לעגלהמתואמת
עשינו את זה גם עם ילדים יחידים, לא רק עם תאומים. וגם הרבה אחרי גיל שנה. אל דאגה, בסוף להם עצמם לא יהיה נוח בעגלה, והם ירצו לישון במקום מסודר יותר.
רוצה רק להוסיף על מה שכתבת בהתחלה - שלא משנה כמה אתם משקיעים בהם במהלך היום, עדיין בלילה ההרדמה היא סיוט.
יקרה, אין קשר בין הדברים! הקושי שלהם להירדם הוא אוביקטיבי, ולא מגיע מתוך רצון "להתנקם" בכם או משהו. אתם הורים מדהימים, שמשקיעים בילדים שלהם, והתמורה שתקבלו לא תימדד ביכולת ההירדמות העצמית שלהם.
ושוב חוזרת לעניין העגלה - את יודעת שלהרדים בעגלה זה יכול להיות אחלה זמן זוגי? אצלנו הילדים לא הסתפקו תמיד בשינה בעגלה, וגם רצו טיול בחוץ, אז לפעמים היינו יוצאים ביחד לטיול עם העגלה/העגלות. הקטנים היו נרדמים, ואנחנו היינו מדברים...
ואם לא זמן זוגי - אז בזמן שהאחד (בד"כ בעלי) לוקח את התינוק התורן לטיול הירדמות, השני (אני) יכול להשתלט על הבית בשקט שנוצר...
בקיצור, אין כמו עגלה! ושאף אחד אחר לא ינסה לחנך את הילדים שלי בשבילי... (מבטיחה לך שכל הילדים שלי, מגיל ארבע ומעלה, ישנים במיטה שלהם... הצעירים יותר לעתים רחוקות מבקשים לישון בספה, ואני לפעמים זורמת ולפעמים לא. בכל אופן, זה גיל שהרבה יותר קל לחנך בו...)
רוצה רק להוסיף על מה שכתבת בהתחלה - שלא משנה כמה אתם משקיעים בהם במהלך היום, עדיין בלילה ההרדמה היא סיוט.
יקרה, אין קשר בין הדברים! הקושי שלהם להירדם הוא אוביקטיבי, ולא מגיע מתוך רצון "להתנקם" בכם או משהו. אתם הורים מדהימים, שמשקיעים בילדים שלהם, והתמורה שתקבלו לא תימדד ביכולת ההירדמות העצמית שלהם.
ושוב חוזרת לעניין העגלה - את יודעת שלהרדים בעגלה זה יכול להיות אחלה זמן זוגי? אצלנו הילדים לא הסתפקו תמיד בשינה בעגלה, וגם רצו טיול בחוץ, אז לפעמים היינו יוצאים ביחד לטיול עם העגלה/העגלות. הקטנים היו נרדמים, ואנחנו היינו מדברים...
ואם לא זמן זוגי - אז בזמן שהאחד (בד"כ בעלי) לוקח את התינוק התורן לטיול הירדמות, השני (אני) יכול להשתלט על הבית בשקט שנוצר...
בקיצור, אין כמו עגלה!
ושאף אחד אחר לא ינסה לחנך את הילדים שלי בשבילי... (מבטיחה לך שכל הילדים שלי, מגיל ארבע ומעלה, ישנים במיטה שלהם... הצעירים יותר לעתים רחוקות מבקשים לישון בספה, ואני לפעמים זורמת ולפעמים לא. בכל אופן, זה גיל שהרבה יותר קל לחנך בו...)ברור עגלה!! ולהפריד חדריםאוהבת את השבתאחרונה
אצלנו עגלה הייתה לגולם אחרי גיל שנה ואני בלי תאומים..
ולהפריד חדרים אולי לנסות לתקופה ואז להחזיר או לפחות בנוהל עד שנרדמים
אני בכללי בגישה שקשה צריך למצוא מה שטוב גם לילד וגם להורה. ואם משהו לא הולך לא צריך בכוח אלא לשנות משהו. לנסות, לטעות ולדייק. אפשר לנסות סדרת חינוך אבל אם לא הולך יומיים שלושה לא מתקדם ורק גומר אותך לשנות כיוון!!! אפשר לחזור להרגלים שעובדים ואחרי תקופה לנסות שוב..
אבל בכללי מה שקל ויחסית בסדר לזרום איתו!!
הכי חשוב הורים שמחים ועם כוח!!
ולהפריד חדרים אולי לנסות לתקופה ואז להחזיר או לפחות בנוהל עד שנרדמים
אני בכללי בגישה שקשה צריך למצוא מה שטוב גם לילד וגם להורה. ואם משהו לא הולך לא צריך בכוח אלא לשנות משהו. לנסות, לטעות ולדייק. אפשר לנסות סדרת חינוך אבל אם לא הולך יומיים שלושה לא מתקדם ורק גומר אותך לשנות כיוון!!! אפשר לחזור להרגלים שעובדים ואחרי תקופה לנסות שוב..
אבל בכללי מה שקל ויחסית בסדר לזרום איתו!!
הכי חשוב הורים שמחים ועם כוח!!
פחד קטןאנונימית באהב"ה
אולי מה שהילדים שלי יזכרו ממני זה שהייתי אמא לחוצה-עמוסה ולא מספיק נינוחה? אני רוצה שיזכרו אותי כאמא נינוחה. אבל בפועל אני יותר מדי פעמים לא כזאת 
. לא גיליתי את הסוד עדיין.
אני מאמינה שהם קולטים את הכוונה הפנימיתמתחדשת11
אני גם הרבה מתווכת (כמובן שתמיד צריך להשתפר עוד)
לפעמים הילדים נורא רוצים לספר משהו אבל הזמן הוא לחוץ, או שאני עמוסה ולחוצה אז אני אומרת: אני מאוד אשמח להקשיב לך, אני בטוחה שיש לך דברים מעניינים לומר אבל כרגע אני לא פנויה להקשיב כי..
ובאמת ילדים זה הרבה סבלנות. לומדים תוך כדי תנועה
לפעמים הילדים נורא רוצים לספר משהו אבל הזמן הוא לחוץ, או שאני עמוסה ולחוצה אז אני אומרת: אני מאוד אשמח להקשיב לך, אני בטוחה שיש לך דברים מעניינים לומר אבל כרגע אני לא פנויה להקשיב כי..
ובאמת ילדים זה הרבה סבלנות. לומדים תוך כדי תנועה
תודה רבהאנונימית באהב"ה
מה שעוזר לי זה לקרוא ספרים בנושא לחץ וחרדהאור123456
זה ממש מכניס למודעות..
אני חרדתית מאד מאד ואמא ל5 ילדים רגועים בקטע קיצוני..עשיתי עבודה קשה מאד כדי לא להעביר להם את זה
אני חרדתית מאד מאד ואמא ל5 ילדים רגועים בקטע קיצוני..עשיתי עבודה קשה מאד כדי לא להעביר להם את זה
תודה! איזה כיף שהם כאלה רגועיםאנונימית באהב"ה
איזה ספרים למשל? אם מתאים לך לשתף אשמחטליה כאחרונה
יש לנו נטייה לזכור את הדברים הטוביםאין לי הסבר
כמובן שלא 100%, אבל הראש והלב נוטים להקטין את רגעי הקושי ולהגדיל את רגעי הטוב.
אני בטוחה שהילדים שלך יזכרו את הרגעים הנינוחים שלך, את החיבוקים שלך והאהבה שלך.
היו לי המון עליות ומורדות בתור ילדה מול ההורים. אבל את יודעת מה הרגע שאני הכי זוכרת?
איזה בוקר אחד שהתכרבלתי בחיבוק אצל אמא בידיים🥰
רגעים שההורים כעסו עליי? אני זוכרת אולי אחד.
רגעים שהיו טובים? מלא!!
תסתכלי גם את על החיים שלך-
תקופת הגן
תקופת היסודי
תיכון
נישואים
כשמסתכלים אחורנית, יש בעיקר רגעים טובים❤️
אני בטוחה שהילדים שלך יזכרו את הרגעים הנינוחים שלך, את החיבוקים שלך והאהבה שלך.
היו לי המון עליות ומורדות בתור ילדה מול ההורים. אבל את יודעת מה הרגע שאני הכי זוכרת?
איזה בוקר אחד שהתכרבלתי בחיבוק אצל אמא בידיים🥰
רגעים שההורים כעסו עליי? אני זוכרת אולי אחד.
רגעים שהיו טובים? מלא!!
תסתכלי גם את על החיים שלך-
תקופת הגן
תקופת היסודי
תיכון
נישואים
כשמסתכלים אחורנית, יש בעיקר רגעים טובים❤️
תודה רבהאנונימית באהב"ה
אני רק-- עובדתית זה הפוך, למוח יש נטיה לזכור יותר את הרעאיזו נחמה
תגגלי על זה תמצאי הרבה חומר איך עובד הזיכרון
הנה כתבה אחת
"היה רע לתפארת": למה זוכרים בעיקר את הרע?
הדבר המעודד הוא, שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את המסלול המיוחד והמדוייק לו מבורא עולם, מסלול שנתפר במיוחד עבורו, עבורה , עבורי... זה כולל את כל הטוב והחסד האדיר שבחיינו וגם את החשוך והאפל לא אומר רע, אבל קשה בהחלט.
אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו, והקב"ה ידאג לשאר. שלושה שותפים באדם, ורק הקב"ה לבדו יכול באמת לקבוע ולעצב את העתיד שלהם.
את נשמעת כ"כ מיוחדת! קראתי גם את השירשור השני שפתחת ושיתפת על הקושי והכאב שאת נושאת עד היום בליבך עוד מילדותך וכמה שעשית עבודה והתקדמת והתפתחת בכוחות עצמך!! פשוט אישה מיוחדת ועוצמתית את!
ואין לי ספק שאת עושה יותר מהשתדלות עבור ילדייך האהובים, וזה הכל. מה שיהיה איתם, מה שכבר קורה איתם, פשוט לא קשור אלייך!!! אני יודעת שזה קשה! זה כ"כ קשה!! אני מזדהה איתך כ"כ בתור מי שחוותה ילדות קשה מאד, וכ"כ רוצה בעצמה לעשות תיקון לכאב ההוא לפחות אצל הילדים שלה.
אבל כמו שאת אומרת גם לילדים שלי יש את המורכבות שלהם. וזה קשה. הם מקסימים הם מתוקים ויש להם את הדרך שלהם!!
מה שהקב"ה כיוון שיעבור דרכי, יעבור. אני רק צריכה לעשות את המאמץ מצידי להתקדם להשתנות ולהתפתח, לטובתי ולטובתם, מה שבפועל יקרה לא תלוי בי!!
יקרה הלוואי שתמצאי נוחם במילים שלי!!!
יש לילדים שלך אבא אוהב ורחמן (כמו שלך היה!! תחשבי כמה הוא שמר עלייך כל השנים האלה, תראי לאן הגעת ואיזה הישגים יש לך!) והוא אוהב אותם לא פחות ממך! וכל מה שקורה איתם הוא לא באשמתך וכן זה כולל אולי ספיחים שהם סופגים ממה שאת קיבלת בילדות. זה התכנית שלו. ככה. בדיוק ככה. וככה הם יתקדמו ויפרחו ויגיעו לתקן את מה שהגיעו.
כי הרי מה אנחנו באמת יודעים על המטרה לשמה באנו לעולם??? זה הרי בגדר נסתר גמור.
אז מה שנותר לנו זה באמת להמשיך להתאמץ, לאהוב כמה שרק נוכל וכמובן להתפלל להתפלל להתפלל.
חזקי ואמצי יקרה!!
עובדתית- נפשהאדם זה לא דבר שיש בו עובדותאין לי הסבר
כל מה שכתבתי השתדלתי גם לסייג
דיברת על נטיה, והנטיה היא דוקא הפוכה לצערנו הרב...איזו נחמה
זה בסדר ככה זה עובד אצל רוב האנשים, אולי אצלך לא כמו שכתבת, אבל אצל הרוב כן, ואפשר להוכיח את זה ע"י תשאול רחב במחקר למשל. יש לזה גם הסברים על איך עובד הזיכרון שלנו מבחינה עובדתית, ואלה הן עובדות לא השערות.
כמובן שגם לזה יש יוצאים מן הכלל.
אגב, אני כמובן לא אומרת את זה כדי להפחיד מישהו. זאת המציאות ועם זה צריך לנצח.
מי החליט שהנטייה היא הפוכה?אין לי הסבר
מממ??? זאת שאלה אמונית??איזו נחמה
מי החליט איך הזיכרון האנושי עובד? אני מאמינה שבורא העולם
מי הוכיח את זה? החוקרים בעזרת מחקר
מציעה לך שוב לגגל על זה
בכל מקרה זה באמת לא נושא השירשור ולכן אסיים בזה
איך חוקרים יכולים להוכיח את זה?אין לי הסבר
או שכוונתך למחקר איכותני?
בכ''מ, בעיני ההוכחה זה אנשים שמסתובבים בינינו. מכירה את השיר- ''יכול להיות שזה נגמר?'' יהונתן גפן מספר על איך כל המבוגרים נזכרים בייבוש הביצות ובתל אביב הקטנה. והשיר מתחיל ב- ''אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי''. ממש היה להם שמח שחברים שלהם מתו מקדחת. אבל זה מה שהם זוכרים...
את יודעת למה היום זה פחות ככה?
כי היום הגישה הפסיכואנליטית הרווחת היא גישה של סיבתיות- האדם פועל לפי העבר.
לכן כיום אנשים מחפשים מהם טראומות העבר שלהם ומה היה לא טוב...
זו הסיבה שמאוד קשה לי עם עולם הפסיכולוגיה
ובעיני זו נקודה מהותית שכן קשורה לשרשור...
בכ''מ, בעיני ההוכחה זה אנשים שמסתובבים בינינו. מכירה את השיר- ''יכול להיות שזה נגמר?'' יהונתן גפן מספר על איך כל המבוגרים נזכרים בייבוש הביצות ובתל אביב הקטנה. והשיר מתחיל ב- ''אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי''. ממש היה להם שמח שחברים שלהם מתו מקדחת. אבל זה מה שהם זוכרים...
את יודעת למה היום זה פחות ככה?
כי היום הגישה הפסיכואנליטית הרווחת היא גישה של סיבתיות- האדם פועל לפי העבר.
לכן כיום אנשים מחפשים מהם טראומות העבר שלהם ומה היה לא טוב...
זו הסיבה שמאוד קשה לי עם עולם הפסיכולוגיה
ובעיני זו נקודה מהותית שכן קשורה לשרשור...
תודה רבה שהגבת רק שאנונימית באהב''ה הוא ניק אנונימי שמשמשאנונימית באהב"ה
לכל מי שיש לה את הססמא...
יקרה ❤נגמרו לי השמות
איזו שאלה כנה ונוגעת ללב...
מרשה לי להעתיק לך משהו שכתבתי שמתקשר בדיוק לשאלה שלך?
כאן "או לקבל את זה שזה לא מושלם" - נשואים טריים
זה בעצם, בגדול, אומר שאף פעם אין מושלם,
ואיך אומרים? הולכים אחרי הרוב
והרוב הוא טוב
וזה מה שחשוב
וזה גם מה שילדייך יזכרו ב"ה!
ומרשה לי לצרף עוד הודעה? פשוט בדיוק כתבתי תגובה ארוכה ורק לאחריה ראיתי את השרשור הזה שלך, ומרגישה שיש בה, בעיקר בסוף, גם הרבה חלקים שיכולים להתאים לכאן 🙏
כאן: איזו אישה מדהימה ומעוררת השראה את - אימהות, השלב הבא
ב"הצלחה רבה יקרה וכל הטוב ❤
אצלנו אומריםדפני11
הרוב טוב והרוב קובע!🙂
יפה!דבורית
מקסים נגמרו לי השמות
את ממש צודקת... צריכה להתמקד ברוב הזה. תודה רבה יקרהאנונימית באהב"ה
קראתי את כל מה שצירפת. כמה טוב וחכמת חיים.