אז איך שמחים כשממש מבואסים?קול התור נשמע
..מוריה.
כשממש מבואסים, אז קשה להרגיש את השמחה. ולא נראלי צריך ויעזור להילחם בזה. אין איך להכריח את עצמך לשמוח, וגם אם תצליח לרגע לעבור למוד קליל יותר (לא בהכרח שמח באמת), זה ירד, ואתה תישאר עם עצב כזה ריק..(לפחות מנסיון שלי)
זה קצת כמו מערבולת. להיאבק בה, לא יועיל. צריך לשקוע איתה ללמטה, וככה נחלצים ממנה.
כשיש באסה, צריך להתבאס. להקשיב רגע- למה אני מבואס? זה סתם באסה או שמתחבאת כאן גם אכזבה, יאוש ודברים כאלה?
רגע להיות בזה. לתת לבאסה מקום. להרגיש אותה חזק, לנסות להבין את עצמי. לספר ולפרוק גם לאבא שאיתי בכאב תמיד.
ואז הלב שלנו מרגיש מעודד, הוא לא לבד בזה. יותר קל לו לפנות מקום גם לשמחה. זה לא אומר שלא תהיה באסה, אבל תוכל להיכנס שם גם שמחה. שמחה שהיא שקטה כזאת, שלווה..
...אנונימית~אחרונה
מסכימה עם מה ש@מוריה. אמרה, רק רוצה להוסיף..
כדאי לדבר על זה גם עם מישו שאוהבים וסומכים עליו, ולפתוח איתו את המקור של הבאסה ואת הציפיה שהפכה לאכזבה קשה וכל זה.. ואז זה מקל שיש מישו שמשתתף איתך באמת בצער וזה מקל, וככה אפשר לפנות מקום בלב לשמחה. ואז אפשר לעשות דברים שאוהבים, לשמוע שירים שמשמחים אותך וכדו'..
וזה בעצם אותו רעיון של לשתף את ה' אבל פשוט יש כאלה שיותר צריכים שיהיה מישו שיתקשר איתם פיזית.. אז מה שהכי מרגיש לך נכון
זו תפילה.אני הנני כאינני
זו תפילה.
זו תפילה.
תחדיר את זה עמוק עמוק ללב, זו תפילה.
תביט ימינה, שמאלה. אל תשקע בעבר עכשיו, גם לא בעתיד.
החיים לא הוגנים.
ועל הכל – אנחנו חסרי אונים.
"אמר רבי שמעון בן לקיש"[1] – שים לב מי אמר! ("ותקרא שמו שמעון", למה? "כי שמע ה'" – תפילה).
"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו" – תצעק "גוואלד! להמיתו! לא פחות".
"שנאמר (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" – מה אתה למד מזה? שהוא צופה – זה מפוצץ לכל כך הרבה כיוונים, ומפחיד בכל אחד מהם. ומה עוד? שאתה צדיק!
"ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו" – והוא עוזר לו! איך? כמו שלימדו אותך, שהוא תמיד מאיר את האור באספקלריא מאירה, רק תזכך את עצמך כדי שתוכל לראות.
"אינו יכול לו" – אתה. לא. יכול. לבד. אתה חייב אותו, אין לך ברירה, זה החיים שלך! שהרוח שלך תצעק את זה! (תרצה איך שתרצה לגלות אותו – אתה לא תצליח לבד).
"שנאמר (תהלים שם) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" – פה אתה גם לא יכול לבד. מה כתוב במפרשים?
אומר הרב דוד קמחי זכר גאון צדיק לברכה:
"כשיעליל הרשע על הצדיק לפני המושל, לא יעזבנו ה' בידו ומחשבתו" – ה' יסדר את הדברים כך שמחשבת הרשע לא תתקיים.
"ולא ירשיענו בהשפטו, לפני המושל במה שהעלילו הרשע, אלא יֵצֵא נקי וצדיק מלפניו, ולא תתקיים מחשבת הרשע" – הוא מעליל. ר' דוד ידע שחז"ל דורשים בגמרא. אולי התכוון לזה, למה שאתה רוצה להסביר עכשיו, ואולי לא, תשאל רב.
היצר הרע בא לפני המלך ואומר לו – פלוני נכשל בכך וכך (זה אחרי שהוא גרם לך את הכל, ואז הוא עולה למעלה להסטין עליך כדי להרוג אותך), מעליל עלילות. אפשר להבין בשני פנים: אחד – הוא אומר שטויות. גם זה מתחלק לשנים: א' הקב"ה לא מאמין לו. ב' זה הכל באשמתו ולא באשמתך. שני – הוא העילה ואתה העלול בכל הסיפור הזה של החטא. והמושל יודע, אז בזמן שאתה עומד למשפט בגלל התביעה שלו – הוא לא ירשיע אותך.
אבל זה בתנאי, שהרי זו לא סיבה לפרוק עול. זה בתנאי שאתה "צדיק". מה זה צדיק? אדם שמהרהר תשובה בליבו הוא צדיק. אדם שאומר לפני ה' "אני רוצה להיות צדיק גמור!" אתה זה לימד אותך הרב שרה דבילצקי זכר צדיק וקדוש לברכה. וברוך אומר ועושה, מתעסק בתשובה.
(ולאחר שהסתכלתי – לא ראיתי מישהו שאומר כך [ואפ' כולם במובן הרחב אומרים ההיפך]).
מה אתם אומרים?
[1] סוכה נב ע"ב.
יש לך סגנון כתיבה מיוחדadvfbאחרונה
מצד התוכן (אם הבנתי נכון) אתה מדבר על הגדול של הרהור תשובה שזה דבר מאוד חמקמק. כפי שהרב קוק אומר על תשובה שהיא קלה שבקלות וקשה שבקשות.
לא כל כך הבנתי את שני הצדדים שהבאת על העניין של העלילות של יצר הרע. וחידוד לגבי 3 מילים שכתבת בהתחלה, "החיים לא הוגנים", זה לא שהם לא הוגנים, הרי הקב"ה הוא המנהל שלהם "אין הקב"ה עןשה טרוניא עם בריותיו (רש"י: "טרוניא. עלילה" בניגוד ליצר הרע שכן עושה עלילה). אלא מה כן? החיים הוגנים ולא תמיד אנחנו מבינים את ההגינות שלהם, הרי הם הוגנים מראיה א-להית ולא אנושית, ואנחנו אנושיים ולכן לא תמיד נבין את הגינותם)
שכוייח יפה!
תפילות כנגד אבותאני הנני כאינני
גם לי נפל האסימון. כן, אני לא נחום איש גמזו, אני לא מושלם[1], "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי?" המחשבה הזו נרמזה במילים "אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב" וכמו כן נרמז בהם העניין שהקב"ה הוא "אלקי יצחק" כמו שהוא "אלקי אברהם", כלומר – מה אברהם עמל על אמונתו ובטחונו בה', כך עשה יצחק ולא נמשך במסורת אבות אחרי אמונת אביו. הם עבדו כדי להגיע לשלימות שלהם, כדי להיות ראויים לזכות להקבר במערת המכפלה שעניינה ששני העולמות, הזה והבא, הם כפולים – זהים ממש.
אני לא יכול להפך הכל בשנייה, ברגע אחד לחבר את החוסר ולהגיע לבטחון, דרושה לי עבודה. דרוש לי זמן, ואין לי מנוס מן הכאב והצער.
היפוך הוא פעולה אלקית, לכן כל המהלך של פורים הוא נס פלאי, שידוד מערכות הטבע. אני כפוף לטבע, אני חסר אונים מולו. אין לי "זבנג וגמרנו"; תכיר, זה טבע וככה הוא מתנהל. זו היא האצבע על פגם האופי שלי.
כשאני מרגיש את החוסר, (את הקושי וחוסר הנעימות) – אסור לי לברוח ממנו, אני צריך לדעת להכיל אותו בתוכי ולהפיק ממנו את עיקר תכליתו – תפילה (וזה עיקר עיקרו של השיעור החשוב של הגר"מ שפירא זצ"ל בפרשת חיי שרה תשס"ב)! את הקריאה האלקית "תתחבר אלי! תתדבק בי! תחשוב עלי, תזכר בי; ולבסוף – תבטח בי". רק כך אפשר להרגיע ולמלא באופן מסוים את החוסר ולעלות במעלות המציאות והאלקים.
[1] אני לא יכול לקבל מיד בשמחה כל דבר שלילי שקורה בלי לעבור דרך שלב של כאב וצער. בלי תחושת חוסר, בלי עבודה והתחברות. אני עוד לא כל כך מחובר.
מאז יום כיפור אני ברוגזקורא ממעמקים
אקדים ואומר שזה לגמרי לא נאמר "להכעיס". אני כבר שבועיים לא מפסיק לחוות את זה...
ברוגז עם אלוקים מפחיד ורשע שכל הזמן כועס אבל הוא מתגבר על זה כי אחרת לא יהיה מי שיפחד ממנו.
מצב שבו לחטאים יש ממשות מאה אחוז אבל הרחמים והסליחה הם עלומים ולא קשורים אלינו אלא רק בגלל שהקבה כל כך רחום.
אמנם אנו רעייתך ואתה דודנו, אני בניך ואתה אבינו, אבל בסוף זה תמיד אנו עזי פנים ואתה רחום וחנון, אנו קשי עורף ואתה ארך אפיים, אל תגידו לי שהעזות פנים היא חיצונית כי ברור מהמילים שזה שורשי בנו בדיוק באותה מידה שאנחנו בנים.
נמאס לי לחיות בשנאה עצמית ובחרטה תמידית בכל יום ויום.
אני שבור כולי, רק רוצה לראות שיש תפיסה שבה הזכייה שלנו בדין קורית מדין אמיתי, בגלל שבאמת באמת אנחנו טובים, נמאס לי להרגיש שכדי להיות יהודי טוב אני חייב לשנוא את עצמי
בדיוק אתמול ישבתי בבית המדרש;כלי פשוט
קראתי ספר. ובספר היה כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם". ויש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר,
ר' יהודה אומר שרק בזמן שאנחנו נוהגים מנהג בנים אנחנו קרויים בנים. רבי מאיר אומר שבין כך ובין כך קרויים בנים.
והיו לי הרבה שאלות. אני בן או לא בן? מה זאת אומרת שאני קרוי בן, אם אני בן - אז אני בן! "בנים אתם לה' אלוקיכם", מה אכפת לי איך קוראים לי?
וגם, מי הוא זה שקורא לי?
ובכלל, אם אני בן - איך זה יכול להשתנות בגלל המעשים שלי? זה הזוי!! אני בן בגלל שאבא שלי הביא אותי לעולם, איך רבי יהודה אומר שזה תלוי באם אנחנו נוהגים מנהג בנים?! הוא לא יודע מה זה אבא ובן?
ככה ישבתי והרהרתי בדבר. לא הגעתי להבנה. אבל בספר היתה הערת שוליים שהפנתה למהר"ל בספר נצח ישראל; פרק י"א. מהר"ל מוכר, בקרב בתי המדרש של תלמידי הרב קוק - מרכזי ביותר.
אבל למדתי אותו מחדש. ואני חושב שקצת הבנתי.
המהר"ל אומר שלפי רבי יהודה - כשאנחנו לא נוהגים מנהג בנים הקשר שלנו לה' הוא לא במדרגה של בנים. זה בעצם אמירה כזאת: ככל שאנחנו יותר דומים לאבא שלנו העולם יותר יודע שאנחנו המייצגים שלו פה. אתה רוצה להיפגש עם הקב"ה? תיפגש עם הנציגים שלו פה בעולם. אבל זה כשאנחנו מתנהגים טוב.
ברגע שאנחנו לא מתנהגים טוב - אנחנו פחות קרויים "בנים", פחות רואים את זה עלינו.
ר' מאיר אומר שתמיד רואים את זה עלינו, גם כשאנחנו לא בסדר.. תיכף אחזור לזה.
אחר כך המהר"ל מחדד: גם לפי ר' יהודה - תמיד אנחנו בנים. ממש תמיד. אנחנו, ורק אנחנו הנציגים של ה'. בעצם קיומנו - ה' שמח בנו, כי יש עם בבריאה שבעצם מציאותו עושה את רצונו יתברך בבריאת העולם. אהבת עולם אהבתיך. על כן משכתיך חסד.
אז מה רבי יהודה רוצה?
זה שאנחנו בנים - זה ברור. בלתי ניתן לשינוי. זה לא תלוי במעשינו, הקב"ה בחר בנו. הוא בחר בנו לתפקיד מרכזי בעולם. רק מעצם זה שהוא בחר בנו לתפקיד - אנחנו כבר צריכים לשמוח. זה לא משתנה.
תחשוב למשל על אדם שהתמנה להיות שר חשוב או ראש ממשלה. הוא עכשיו שר האוצר או ראש הממשלה. הוא גאה בבחירה הזאת, נכון? היא משמעותית? הרבה אנשים רואים אותו עכשיו כאדם שיש לו תפקיד, פתאום יש לו שם ונוכחות והוא מפסיק להיות אנונימי.
אבל לאיזה תפקיד הוא בחר בנו? לתפקיד שבשבילו הוא ברא את העולם - כל העולם נברא בשביל ישראל, כלומר הרעיון שעם ישראל מופיע ע"י השימוש בכל הבריאה מסביב (במיוחד אומות העולם).
זה הרעיון של ה' אחד ושמו אחד. אחדות ה'.
אתה יכול להיות ראש ממשלה לא טוב, אבל יהיה לך קבר בהר הרצל והשם שלך יהיה רשום באותיות זהב במשרד ראש הממשלה, ורכב השרד שלך יהיה במוזיאון האוסף או משהו כזה, למשמרת לדורות עולם.
אתה יכול להיות אבל ראש ממשלה טוב, ואז לא סתם תהיה ראש ממשלה. אתה תהיה ראש ממשלה שנוכח בחיים של הרבה אנשים הרבה דורות קדימה. גיבור לאומי כזה.
אז ה' בחר בנו להיות בנים. אנחנו מייצגים אותו פה, וזה אומר שה' אוהב אותנו וחפץ בנו. רק בנו.
אבל האם אנחנו גם קרויים בנים? האם העולם מתגאה בנו? האם הוא רואה בנו מייצגים של כל הטוב האינסופי של הבורא ב"ה? האם הוא רואה בנו שרים על המציאות?
אחרי חטא אדם הראשון נאמר "ואדם ביקר בל ילין - נמשל כבהמות נדמו". האם אנחנו אדם? או שרואים אותנו חלילה, לא נעים להגיד, כבהמות? עדיין, נמשל כבהמות - כי באמת הוא אדם. באמת אנחנו בנים. אבל אולי הביטוי החיצוני שלנו לא מתאים למי שאנחנו?
זה רבי יהודה.
וכאן מגיע רבי מאיר ואומר דבר מאוד מיוחד:
בין כך ובין כך קרויים בנים.
לא רק שאנחנו תמיד בנים, אנחנו גם תמיד קרויים בנים! אתה יודע מה זה אומר? אם קראת עד לפה - אני מאוד ממליץ לך לא להפסיק. כי עכשיו הפאנץ' האמיתי. mind blowing.
המהר"ל מביא את דברי הושע. הושע אומר להקב"ה שעם ישראל חוטאים ויש לו פיתרון מקורי: "העבירם באומה אחרת". תחליף אותם, את עם ישראל.
הושע, אתה רציני?! אתה לא יודע שהקב"ה בחר בעם ישראל וזה לא תלוי במעשיהם?
תקשיב. הוא אומר דבר מדהים:
"כי הושע, כאשר חטאו ישראל, אף על גב שידע הושע שאי אפשר שיהיה נפרד הדבקות מן ישראל, מכל מקום לפי שהיה שונא החטא.. ולכך אמר 'העבירם באומה אחרת', כלומר שראוי להעבירם אותם באומה אחרת - אם הוא אפשר".
בום!! אני אסביר:
הוא יודע שהקב"ה בחר בעם ישראל. אבל הוא חושב שעם ישראל זה רעיון מופשט. "כנסת ישראל" כזה. אז ה' רוצה שתהיה מהות כזאת שתופיע בתור עם שתגלה את אחדותו,
אבל מי אמר שהאנשים האלה - ראובן, שמעון, אני ואתה - בנו הוא בחר?
המהות תישאר, עם ישראל יישאר. בנים אתם לה' אלוקיכם באופן כללי, כאמירה מופשטת. ה' אוהב את כנסת ישראל. אבל אני? אם אני חוטא אני מוכיח למפרע שבי הוא לא בחר. שאני, כלי פשוט בן פלונית פלמונית נמצא פה בטעות. זה בדיוק מה שהנוצרים טענו לאורך הדרך, אנחנו בני ישראל האמיתיים, החדשים. אנחנו לא עם אחר, ה' לא מאס בעם ישראל. אבל אנחנו עם ישראל החדש!
ומה התשובה?
ה' אמר לו לקחת אשה אחרת בלי נישואין וללדת ממנה ילדים. ואז אמר לו לגרש את האשה, הושע סירב.
"והראה לו כי מצד שהם בנים למקום אין להעביר אותם, ואי אפשר להעביר ולהחליף ענין זה. כי אין דבר יותר מצטרף ומתקשר כמו צרוף וקישור האב אל הבן. וכאשר אמר הושע שלא ירצה לגרש את האשה בעבור הבן, אף כי אפשר שאינו בנו בוודאי כי זונה היא - ואם כן איך אפשר לסלק ישראל שהם בנים למקום?"
אתה מבין מה קורה פה?!
זה לא רק שאתה קשור למושג הזה של כנסת ישראל באיזה אופן מופשט.
כשהשם בחר בעם ישראל, הוא בחר בך!.
כשלאבא יש בן - זה לא רק שיש לו בן. בן בכור, בני בכורי ישראל. אלא שהוא קשור לבן הספציפי, עם כל הפרטים שלו. עם כל התכונות שלו. אתה מייצג תכונה של כנסת ישראל! אתה חלק מהבן הזה.
לכן יש מצד אחד פסוק "בני בכורי ישראל" - בלשון יחיד. ומצד שני "בנים אתם לה' אלוקיכם" - כי פה הוא מדבר עליך, עלי, על כל אחד מישראל. הוא רצה בך. בך! בך ולא באחר! בשבילך נברא העולם! הוא ידע שתהיה חלק מכנסת ישראל, ורק חיכה לרגע שתיוולד שתוכל לייצג אותו במה?
"בין כך ובין כך קרויים בנים". במה תייצג אותו?
קודם כל - אומר רבי מאיר - בעצם קיומך. אתה (!), ה' אוהב אותך. אתה ממלא תפקיד שכביכול - ה' לא יכול למלא בלעדיך. כביכול. כי הרצון של ה' הוא בריאה, ובריאה זה דבר מגביל וה' הוא אינסוף. אתה גם גבולי, ונשמתך היא חלק מהחסד האינסופי של ה', אתה משמעותי מאוד.
נדמה את זה לאורות וכלים. ה' ברא אור כללי שנקרא כנסת ישראל. האור הזה הוא אור אחדותי שראשיתו מעל העולם, ולכן הוא מגלה את אור ה' בעולם.
האור הזה מתחלק להרבה אורות קטנים, פרטיים. כשה' ברא את האור של כנסת ישראל הוא ברא אותו כך שיתחלק לכל האורות והגוונים האלה.
האורות האלה הן הופעות של אור ה'. כלומר - אתה מופיע את אור ה' בעולם.
באיזה מידה אתה מופיע את אורו של ה'?
במידה שאתה בונה כלי שלם וגדול, ומעצב אותו בצורה שתתאים לאור ה' הפרטי ששייך לך.
אם לא תבנה כלי בכלל? האור שלך לא יבוא לידי גילוי בכלל. פוטנציאל לא ממומש.
אם תבנה כלי קטן? או שבור? האור יופיע גם כן, קטן, או שבור.
אם תבנה כלי גדול - תהיה בן יותר טוב.
אבל אתה תמיד בן. בין כך ובין כך אתה בן. יש בן שמכבד את אביו ועושה לו נחת רוח, כך שכל מי שרואה אותו אומר "ישמח האב בבנו". ויש מי שלא מכבד את אביו, ואז אביו אוהב אותו. אבל לא מקבל ממנו נחת רוח וכל העולם מסתכל עליו באור שלילי.
כל ההשפעה שלך היא ברמת הכלי. אבל הכלי הוא לא הסיפור פה. הסיפור כאן הוא אור אלוקי שמופיע דרכך! אתה מבין שזה עצום? אין לך שום יכולת לשנות את האור הזה. הוא אינסופי ולא צריך שתרחיב אותו, והוא לא יכול להיות יותר קטן בגלל מעשיך. אתה מבין איזה שמחה זה?
השאיפה היא למצוא גם את הדרך הנכונה להאיר אותו בעולם. כי המטרה היא לא שיהיה אור ה' בעולם, האור הזה תמיד קיים. המטרה היא שיראו את האור הזה שאתה מופיע - יהודים אחרים, כל העמים, ואח"כ גם כל היצורים בעולם התחתון ובעולמות העליונים.
גם ביום כיפור אנחנו אומרים שאנחנו בנים של ה'. זה לא תלוי במעשינו. הנה, כאן אנחנו עומדים ביום כיפור כדלים וכרשים, אנחנו מתמקדים במעשינו שלא משמחים את ה'. אבל אנחנו בניך ואתה אבינו! אתה הרי תמיד אוהב אותנו, תמיד שמח בעצם קיומנו. תמיד מלא שפע ואהבה אלינו, אהבה שאין לה ביטוי עצום יותר מאהבת עולם שאהבתנו. כל העולם נברא בשבילנו.
אנחנו מצרים על כך שלא גרמנו לנחת רוח שיכולנו לגרום. שלא ביצענו את תפקידנו מספיק טוב.
ריבונו של עולם! אנא, תן לנו שפע חדש, תגזור עלינו דין חדש - הקצבה חדשה של שפע, שעם השפע הזה אנחנו מבטיחים, אנחנו נשתדל לעשות את תפקידנו בעולם!
אנחנו באים ממקום נקי, אמיתי. וה' שומע. ה' יודע שבן תמיד רוצה לשמח את האב, אבל לא תמיד יש לו את הכלים. קשה לו. אבא אף פעם לא חושב שהבן שלו שלילי. אז הוא מנסה לתת לו שפע חדש, כזה שאולי הפעם עם העזרה החדשה ממרומים הבן יצליח לעשות את תפקידו.
בעצם קיומך - מי שאתה, אינני מכירך. אבל בעצם קיומך -תדע שאתה לא פה בטעות. אתה, כן אתה. עליך בדיוק נאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם".
הנה שיר יפה. אולי יחזק אותך אחי היקר.
אני מכיר את כל מה שאמרתקורא ממעמקים
אבל זה כל כך לא המנגינה שנשמעת מהתפילות של הימים הנוראים...
בכל מקרה מעריך מאוד את זה שהשקעת זמן וכתבת כזה מפורט...
כבר קראת הכל? בעיון? חשבת על הדברים?כלי פשוט
אנסה לקרוא שוב..קורא ממעמקים
אני מבין שאנחנו קרוים בנים, אבל אני לא רואה את זה במה שאנחנו מתבקשים לעשות.
גם כשאנחנו קרוים בנים, זה מין דיעבד כזה, בגלל שאנחנו בנים אנחנו אהובים, קשר שחיצוני לנו, לא יודע, אולי אני מדבר שטויות
אהה. נגעת בנקודה טובה מאוד.כלי פשוט
אין לי זמן כ"כ להרחיב עכשיו. אבל כל הכשלונות שלנו נובעים גם כן מהגודל שלנו.
עם ישראל פועלים בעולם. לא משנה לאיזה כיוון, יש בנו עוצמות. יש משהו שדוחף אותנו.
תלמד מהר"ל, ספר נצח ישראל. על המושג קשה עורף. תלמד הרב קוק- יש לו הרבה על זה.
תלמד את הראייה שלהם על הכשלונות של עם ישראל.
לא בכדי המצאנו את כל הדברים הכי גרועים בעולם, וגם הכי טובים.
זה לא רק בדיעבד, כל הקיום שלנו הוא מתוך הבחירה הזאת. ולא משנה מה אנחנו נבחר - רואים את זה עלינו.
יש לנו עשייה אחרת בעולם. לא משנה מה נעשה, אנחנו אחרים. תעיין בזה. תמיד קרויים בנים.
אני מכיר את כל העניינים האלה...קורא ממעמקים
דווקא בגלל זה זה חסר לי כל כך, אני לא שומע את זה מספיק, לא בתפילה, לא בספרי לימוד חוץ מהרב קוק, לא בציבור
של"ה, מהר"ל, חסידות, קבלה. הרב קוק.כלי פשוט
תיצור לעצמך פלייליסט של גדולי ישראל עם עין טובה. תחפש אותם, אלה שמדברים אליך. הם קיימים.
לעניות דעתי, ככל שתשקע בזה יותר כן ינעם לנפשך.
דוגמאות: בעל שם טוב. רבי נחמן. ר' לוי יצחק מברדיטשב. הרב קוק ותלמידיו. הרב קרליבך. ר' אריה לוין. הרב מרדכי אליהו. ועוד מבני דורנו רבים.
החסידות זה עולם עצום. נכתבו מאות על מאות של ספרים, עמוקים ומתוקים מדבש. ובעיקר - מרחיבים את ההסתכלות, ומרחיבים את הלב. מבוססים על ראשונים (בעש"ט מבוסס על רס"ג ועוד) ועל תורת הקבלה.
תלמד מזה עוד ועוד, ביסודיות.
הם מלאים בעין טובה על עם ישראל בכללותו ועל כל אדם פרטי.
אתה צודק, גם כתבת מדויק...קורא ממעמקים
אני מניח שבאמת אני צריך להכנס ללימודים האלה עם יותר אומץ ולהתגבר על הקול המקטין הזה...
בהצלחה! ויש לך חתימה מגניבה, חושב שהיא שייכת גם פהכלי פשוט
אתה צריך לעבור תהליך של ריפוי.כלי פשוט
איך עושים את זה?
תכתוב לעצמך את כל הדברים שמכבידים עליך. שמכאיבים לך ופוצעים את נשמתך כרגע.
תחפש מקורות על כל דבר כזה בנפרד, שמאירים אותו באור חיובי.
זה חשוב. וזה קיים..
ואם צריך, תלמד חסידות, קבלה. ותנסה להבין בצורה עמוקה שתתחבר לך גם למציאות,
כי אם זה יהיה מופשט מדי הנפש שלך תסרב להאמין לזה.
וזה יבנה אותך. אתה תהיה אדם גדול מאוד ולא מובן מאליו, עם כאבים ושאלות כאלה.
..אנונימית~
תחשוב שאבא שלך מאוד אוהב אותך, ואז עשית איזו שטות אבל הוא סלח לך מבחוץ ולא התייחס, ובפנים עדיין קצת כועס.
אז אתה בא אליו ואומר לו סליחה שהייתי לא בסדר, וזהוו אתם מאופסים והוא אוהב אותך כמו תמיד כי לא קשור מה תעשה הוא יאהב אותך, ותאמין לי שה' אוהב שאנשים שלמים עם עצמם, לשנוא את עצמך זה לא מה שישמח את הקב''ה.. (:
השאלה אם זה בא מבחירה כדי 'לכפר' או כי זאת ההרגשה שלך ואתה לא מצליח לשנות אותה?
היסוד של דבריך זה א-להי המשפטadvfb
ומה שלא עומד במשפט של הא-להים - אין לו זכות קיום! (מסתבר שהוא חושב אחרת כי ארך אפיים לעוברי רצונו)
אם לא עשיתי פספס מרצונו יתברך אז עלי לחיות אכול רגשות אשם כי לא ממשתי את תפקידי וממילא אין לי זכות קיום.
מסתבר שאתה אומר את הדברים שאתה אומר מתוך תהליך מסויים שעברת ולכן אני לא חושב שתשובה שיכלית לשאלה "למה הקב"ה הוא גומל חסד" תעזור לך. זה תהליך שעוברים. וכמו בכל קשר יש משברים. הקב"ה הוא קצה חוט אחד של הקשר הזה, והוא באמת אין סופי, אבל הקצה חוט השני של הקשר הזה נמצא אצל בנאדם, בשר ודם, והקב"ה מודע לזה שאדם מחזיק בקצה הזה של החוט והוא מתאים את הקשר.
מתי את חווה את "א-להי החסד" בחייך?
האם עיקר הדת נפסת בעיניך כשיפוטיות ? נראה לך שעיקר האינטרס של הקב"ה בעיניך לשפוט אותך על מעשיך? יש עוד פרמטרים בנוגע לקשר איתך?
החלק היחיד שאתה טועה הואultracrepidam
שאתה כותב שאתה צריך לשנוא את עצמך
כתוב שאנחנו עזי פנים, ואנחנו מלאי עוון, וזה נכון - כל אחד בדרגתו.
אבל בשום מקום לא כתוב שאנחנו שונאים את עצמנו.
אנחנו מבינים שזה מאפיין של בן אנוש, "האנוש מאלוה יצדק, אם מעושהו יטהר גבר". הקב"ה טוב ואנחנו לא מושלמים. אדם נברא ממקום כפרתו, כלומר, הקב"ה ידע שהאדם יחטא וברא אותו מהאדמה של מקום המזבח שיכפר עליו. אבל הוא ידע שהאדם יחטא. זה לא באג, זה פיצ'ר.
אין סיבה לשנוא את עצמך על החטאים שלך. יש לך סיבה להתחרט עליהם, לחשוב איך לא תחזור עליהם, ולחזור בשנה הבאה מתוך תקווה שהחטאים שעליהם תתוודה אז יהיו חטאים עדינים בהרבה - אם השנה התוודית על דיבור בתפילה, בשנה הבאה רק על חסרון כוונה. ובשנה אחרי - על כוונה לא שלמה. ואולי תקדם לאט יותר. אבל זה מובנה, כך זה צריך להיות. אין סיבה לשנוא את עצמך ובטח לא את הקב"ה. כעס מתוך קנאה זאת מידתו של קין.
והזכיה שלך בדין היא אמיתית, היא נובעת מזה שהקב"ה לא ציפה ממך להיות מושלם, "כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם". אבל מצד שני חשוב שתבין שזאת הסיבה, ולא תחשוב שאתה פשוט מושלם, ולכך נועד הוידוי.
אני רוצה לומר לך שאני ממש מזדהה עם התחושות שלךרץ-הולךאחרונה
אצלי המחשבות היו שלא משנה מה נעשה תמיד יש לעשות עוד, איך זה שמוטל עלינו לעשות כ"כ הרבה מצד אחד ואין לנו כוחות לעשות את זה מצד שני?
מה שעוזר לי להתמודד עם המחשבה הזאת זה בעצם אולי מה שהרמח"ל קורא לו "הנהגת הייחוד" ו"הנהגת המשפט" - יש עלינו אחריות לפעול לפי הכוח שלנו עד איפה שידינו משגת, משם ואילך זה כבר בהנהגת הייחוד הקב"ה מנהל את העסק ומשגיח.
לפני שממהרים להגיב ...sap22
שלום לכל חברי הפורום המיוחד הזה !
נתחיל בלומר דברי שבח וחיזוק למנהל הפורום הזה שיש בידם זכות גדולה של זיכוי הרבים !
ועושים מלאכת קודש בלחזק עוד ועוד את עמ"י בתקופה קשה זו
בע"ה הקב"ה ישלם לכם שכרכם הטוב וזוכויות אלו יעמדו לכם בשמים וישמרו עליכם תמיד !
רציתי להעלות כאן עניין שדי מטריד ,
ב"ה כולם עם כוונות טובות ורוצים לעזור ולתמוך אחד בשני
ואכן כולנו עוברים את אותם ניסיונות יחסית
אבל דבר אחד אנחנו שוכחים
אני זה לא משהו אחר
וההלכה היא לא תמיד מה שאני חושב או מה שאני זוכר ממנה
אני רואה פה הרבה מהשיחות אשר ניתנות עליהן תשובות הלכתיות לפי עניות דעתם של העונים
וזה ששואל את השאלה הולך לפי תשובות אלו כאשר אין להם הוכחה הלכתית אם הן נכונות או לא
והדבר הזה הוא כל כך מסוכן ויש המון אחריות לכל מי שעונה שאלות
אנא מכם ,
לפני שאתם עונים על שאלות הלכתיות
תחשבו קצת ותבדקו את הנושא
זה לא בושה לומר שאינכם יודעים את התשובה
להפך הדבר יגרום לכם לחפש את התשובה ולדעת אותה בעצמכם
יש הצע רחב היום של לשאל רבנים ברשת והם יענו באימיילים
או מענה טלפונים מהירים
אל תהיו פזיזים לתת תשובות
אם חס וחלילה נתתם תשובה שאינה נכונה
ושוב מדובר רק על ענייינם הלכתיים !
תחשבו שכל עבירה של כל אלו שהקשיבו למה שאמרתם
עומדת עליכם !
וה' ירחם !
וחבל כי כל מה שאתם עושים הוא למטרה כל כך טובה !
ובאמת יישר כוח לכולם
ובע"ה שהקב"ה יעזור לנו להתחזק מעלה מעלה עוד ועוד ויצליח את דרכינו !
תודה רבה
ולילה טוב .
קפיץ.See the pain
חשוב מאוד!! יישר כוח!!עדנה22
צודקתאהבת עם ישראל!
צריך בקיאות גדולה מאודאביאפ
והרבה סבלנות והקשבה ורגישות ורצון אמת, כדי לתת מענה הלכתי אמיתי
בפרט בעניינים רגישים...
לשמוע היטב את כל הפרטים ולהכיר טוב את הנפשות הפועלות ואת המצב והזמן...
ואז להתפלל לסיעתא דשמיא, שה' ייתן מענה נכון ומדויק...
גורלות וחיים תלויים על זה ואזור להקל בזה ראש. גם לא רבנים מורי הוראה.
ואם שאלתם והתשובה לא מרגישה לכם מדוייקת, מותר לשאול שוב
ולברר, אם הרב שמע את כל הפרטים והמצב תואר נכון ומובן...
מאוד לא פשוט להכריע, בקשר לחיים של אדם מישראל.
וכדאי לבקש רחמים על השליחים הנאמנים מורי ההוראות בישראל
שייתן להם ה' תמיד תשובות מדוייקות לשואלים וסבלנות לשמוע היטב כל הפרטים.
כל טוב סלה
יישר כוח!!אשרייךאהבת עם ישראל!
שלושת הקלפים הטובים של שיתל!שלושת הקלפים
התוכנית של אלוהים להשמדת מדינת ישראל בנשק גרעיניworldplan2022אחרונה
התוכנית של אלוהים להשמדת מדינת ישראל בנשק גרעיני מהקבלה עד שנת 2050, תוכנית שגם עבדה בשואה, הסוד שנחשף שבו מתואר סדר הפעולות והתוכנית של אלוהים שכוללת את השואה, ואת השמדת מדינת ישראל בנשק גרעיני על ידי איראן עד 2050, התחממות עולמית ומשבר האקלים ועוד, תרשמו בגוגל: "התוכנית העולמית"
אתם מוזמנים לעקוב:
TikTok - ערוץ הטיקטוק
אפשר ביאור לחלק מפסקה מפורסמת? - פינת הרב קוק.אנונימי 144
(אשמח בעיקר להסבר השורות הכתובות מטה :
* והוא אומר התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. *
(המשך..)
אע"פ שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מ"מ כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. ודור תהפוכות כזה, הוא נדרש ג"כ למעליותא. ותורה מן השמים משל הוא על כל כללי ופרטי האמונות, ביחש של מאמר המבטאי שלהן אל תמציתן הפנימי, שהוא העיקר המבוקש באמונה.
אני מבין שיש כאן רעיון כללי (תורה מן השמיים משל הוא - זו בסהכ דוגמא אחת, מתוך כל כללי ופרטי האמונות)
שייתכן אדם שלכאורה הוא מאמין ודתי.. אך השגותיו מאוד מאוד רחוקות מן האמת. ואילו אדם שכופר בכל מיני עניינים בתורה אך זה מפני שאותם הדברים באמת לא מדויקים ומובן שהוא כופר בהם כי הם אינם אלא עיוות של התורה..
אבל את הדוגמא הספציפית של תורה מן השמיים פחות הבנתי..
שאלותי לסיכום:
א. מה זו הבנה שגויה של תורה מן השמיים? (שמתוארת כאם או בכלל)
ב. עיקר שאלתי - מה פירוש הגישה השנייה שמובאת - והוא אומר התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו...
ג. למה זה קרוב יותר להגדרה ולפירוש האמיתי של תורה מן השמיים??
ד. מה בכל זאת לא מדוק בגישה הזו שסוף סוף גם עליה הרב כותב
אעפ שלא הגיע עדיין בזה למרכז האמת..
תודה..
..קן ציפור
בס"ד
לפני הבנה הדתית הפשוטה של "תורה מן השמים" תורה מגיעה מעולמות עליונים מה' שנמצא מעלינו כמו השמים.
עכשיו א' הבנה שגויה תהיה למשל:
להגדיר את השמים כמו הגלקסיות או מיקום אחר דמיוני כזה או אחר{מצטיירים אצלו בצורות כ"כ משונות}
ב' זה בעצם אדם שאומר השמיים עננים וכוכבים שאני מכיר במדע לא יכולים להיות מקור התורה, כלומר את הביטוי של "תורה מהשמיים" הוא מבין כפשוטו שהתורה הייתה בעננים, ועל זה הוא כופר.
במקום זה הוא מחליט שהתורה היא מרעיונות של מוסר האדם{כלומר הוא מבין שיש לתורה ערך מיוחד ומוסר מיוחד הוא פשוט לא מבין מה המקור לערך המיוחד של התורה.
ג' זה יותר קרוב כי הוא מבין שהתורה היא משהו מעבר,
ד' הוא עוד לא מבין שהמעבר אומר מהקב"ה והוא תולה את המעבר במוסר האדם.
ככה אני הבנתי מקווה שיותר מובן.
מנסה לענותadvfbאחרונה
א. גם מתוך הדוגמא של תורה מן השמיים הרב לא מפרט. אולי זה בגלל שיכולים להיות הרבה שגיאות. אפשר לחשוב ח"ו הקב"ה הוא בעל גוף, אפשר לחשוב שהקב"ה לא כל יכול ח"ו, אפשר חלילה וחס לחשוב שהקב"ה הוא אינטרסנט וכן על זה הדרך... איך זה נכנס במילים של הרב? הרב אומר את המילה "שמיים" שהיא היא המושא שממנה באה התורה. אם השמיים הללו לא כל כך גבוהים, דהיינו הם משהו שגבוה טיפה מעלינו או נמוך אפילו מאיתנו אז זה עיוות בהגדרת ה'שמיים'. מאיפה התורה ניתנה? לא במובן ההיסטורי. אלא מאיזה גבוה הקב"ה מדבר אלינו? אם מישהו חושב, חלילה, שהקב"ה מדבר מגובה מאוד נמוך אז יצטרך לכפור ואז זאת תהיה "כפירה שהיא הודאה" גם אם אין כאן הכרה מה כן.
קיצר, "שמיים" הכוונה למשהו רחוק שאמור להיות מעלי.
ב. בא נקח את המילים בהם הרב משתמש בהם - "גדולת רוח האדם" "עומק המוסר" ו"רום החכמה".
"גדולת רוח האדם" - אם אדם מבין שיש בתוכו יותר מכמה קילו בשר אלא נשמה ורוח שמעלה אותו מעלה מעלה והוא קשור לעניינים רוחניים גבוהים ביסודו והוא מבין שאותה נטייה רוחנית היא קשורה למשהו יותר גדול ויש לה מקור, אז הוא מתקרב לאמונת אומן.
"עומק המוסר" - עניין הנטייה המוסרית של האדם, אדם מבין שיש משהו יותר כולל שהוא חלק ממנו. יש מקור לנטייה המוסרית הזאת.
"רום החכמה" - על אותו עניין. כאשר אדם מבין ששיש בו חכמה גבוהה שיש לה מקור מקיף יותר.
ג. כי אי אפשר באמת לצייר את השמיים. אולי רק משה רבינו שעלה לשם ארבעים יום וארבעים לילה ;) אולי גם על דרך זה גם אמר ר' יוחנן במסכת מגילה "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (דף י"ג עמוד א') דהיינו שכדי להתקרב לאמת גדולה, אתה לא יכול להתקרב אליה ע"י שאתה מגדיר אותה. אלא להיפך - אתה מגדיר מה היא לא עבודה ואז אתה מתקרב לעבודה האמיתית. על דרך זה תורת התיאורים השליליים של הרמב"ם במורה נבוכים שמראה שככל שאתה שולל ממנו תארים גישמיים ככה אתה יותר מתקרב אליו.
ד. כאמור, הרב לא דיבר על טעות ספציפית
מאמרים תורניים פרי עיטו של אחי הגדול! שווה קריאה!דוידי18
היי חברים,
אני מזמין אתכם לקרוא את המאמרים שכתב אחי, שלאחרונה קיבלו בית משלהם באתר:
לקט מאמרים הלכתיים | אתרא קדישא
אין אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל כאן אני יכול לספר לכם שמי מכם שנהנה מדברי תורה מפולפלים יהנה מאוד מקריאה של המאמרים באתר.
מהלכות שבת דרך הלכות חגים עד מאמרים בנושא מוסר,
אני נרגש להזמין אתכם לקרוא, ואף להתדיין במאמרים שמופיעים שם.
קריאה מהנה 
אטימותקינסא
חיי נישואין,
לידת תינוק ב"ה וגידולו.
ועדיין משהו בי כבוי,
כאילו לא חווה את ההווה במלוא העוצמה שלו,
עסוק בטרדות היומיום והפרנסה ולא מוצא זמן להתמקד בנפש וברצון הפנימי..
אציין גם שיש לי קצת קושי בעבודתו ה' עקב משבר OCD שעברתי בישיבה שגרם לי להתמודדות נפשית לא קלה באותה תקופה ומאז אני מרגיש שאני צריך כאילו להנמיך את הלהבות הרוחניות כדי לשרוד מבחינה נפשית..
אם מישהו הבין אותי ומזדהה אשמח שישתף אותי במחשבותיו.
בודאיadvfb
עבודת ה' בנויה על הנפש של הבנאדם.
ומתי שהנפש נמצאת במצב של חוסר איזון אז איך אפשר לצפות מכך אותה עבודת ה' של אדם עם איזון נפשי?
זה עניין מאוד מעציב שמסגרות חברתיות שאמורות לקדם בעבודת ה' יכולות להנמיך עבודת ה' של אנשים מסויימים.
מנית פה כמה דברים -
1. חיי נישואין
2. לידת תינוק (מזל טוב!!)
3. משבר OCD עם ההשלכות על ההווה
4. טרדות היום יום ביחס לרצון הפנימי
אלו נושאים שונים שכדאי לתת להם התחייסות מיוחדת לכל אחד בפנ"ע.
כאילו מה שאתה קורה לו "עבודת ה'" נראה לי הדבר הכי זניח פה.
אתה מתאר פה עניין שקשור לעצם האישיות שלך, זה נראה לי המוקד.
הייתי בטיפולקינסא
החלטתי לעזוב אותו מתוך הבנה שאולי אני תולה בו יותר מידי את תקוותי.
התגייסתי ודווקא הOCD פחת,
אבל עדיין משהו בי מצד אחד רצה חופש מהדת ומצד שני חשתי מצפון שאני לא מספיק רוצה ללמוד תורה כמו פעם..
מעין קונפליקט הלקאה פנימי
בצורה פשוטהadvfb
מנסים משהו (דף יומי, עמוד יומי פסקה יומית בלימוד מסויים) ורואים הוא מתאים או לא מתאים.
משהו שמתאים הכוונה למשהו שאתה יכול לעמוד בו כפי שאתה עכשיו עם הרצונות והטרדות שלך.
ואם לא הצלחת - תנסה הספק אחר או לימוד אחר.
עוד משהו שיכול לעזור בהספקים - לא ללמוד מעבר להספק שקבעת לעצמך.. רוצה להוסיף, תמצא מסכת אחרת או לימוד אחר ודרכו תוסיף. מתי שיש הספק/זמן/חברותא קבועה אז הלימוד נעשה יותר קבוע ויותר קל לעמוד בו. אם יש את שלושתם נפלא. אם יש רק מימד אחד של קביעות זה גם מאוד מבורך.
מה המשמעות של ללמוד כמו פעם? האם אתה חייב ללמוד כמו פעם? היום זה היום ופעם זה פעם וכל פעם הקב"ה רוצה ממך משהו אחר. ההשלמה עם זה זה דבר בסיסי וחשוב.
הגיוני מאוד שהקב"ה יותר שמח שאתה מגדל משפחה מאשר תלמד עוד כמה דפים, לא?
אולי אפשר לחשוב מתי זה קורה כל פעם שאתה רוצה רצון מהדת. תמיד זה קורה? בתפילה? בלימוד? בלחץ מסויים? יש לחץ שזה לא קורה בו? יש דברים שיותר קלים לך? כמו ןכ, מה גרם בצבא לכך שהOCD יפחת?
ולגבי הצד הנפשי כתבת שהיה לך עבר עם טיפול לא מוצלח.. מה היחס שלך כלפי זה? מה אתה רוצה שהיחס שלך יהיה כלפי זה? מה זה אומר על העתיד?
צריך לאחוז בנקודות העל שאתה מרגיש איזה שהואחסדי הים
איך עושים את זה?advfb
יש לך טיפ אחד או שניים?
..נעה ונדהאחרונה
וואו. איזה כיף! ב"ה אתה נשוי, אב לילד, בריא, צלחת משבר OCD לא פשוט. מדהים! נישואים זה שינוי מבורך אבל בכל זאת שינוי דרמטי שלא קל לעכל, וכמובן שגם לידת תינוק.. ממה שכתבת הבנתי שהOCD לא טופל בצורה מקצועית ולכן כנראה ההשלכות שלו עדיין נגררות אחריך. לכן לדעתי אם המטפל הראשון לא היה טוב, כדאי לך לחפש אחר (חשוב לבקש המלצות ולבדוק אם עבר הכשרה מקצועית). הוא יוכל לעזור לך להשאיר את המשבר וההשלכות שלו מאחוריך, וגם לעזור לך עם האטימות לחיים שנוצרה בך.
אני ממליצה על טיפול בגלל שהוא מאוד עזר לי בעבר, והיתה לי בעיה מאוד דומה לשלך. הוא שיחרר אותי ממסך שחסם אותי מהחיים במשך שנים.. הייתי עצובה מבפנים בלי שום הסבר ומאוד מבולבלת כי לא הצלחתי להבין ממה זה נגרם ואיך להיפטר מהתחושה המעיקה הזאת. משהו מבפנים היה עולה בי ולא נותן לי לדבר, לצחוק, להרגיש משהו. כלום! ואז הלכתי לטיפול, בגלל משהו אחר בכלל, וכבר במפגש הראשון מצאתי את עצמי דומעת ואח"כ בבית בכלל בכיתי את חיי. ונפתחתי! לפני הטיפול בכיתי פעמים נדירות, פעם אחת בשנה-שנתיים. אחרי הטיפול.. הפסקתי לספור
זה לא עבר לגמרי אבל התקדם בצורה משמעותית ב"ה. אני חושבת שעולם הטיפולים היום הוא הנס שלנו (וגם בעיה בפני עצמה אם מגזימים ומבזבזים סתם כסף, אבל לא נכנס לזה).
שיהיה לך המון בהצלחה!
נ.ב. רק אעיר שעבודת ה' היא התחברות לעצמנו ולרצון הפנימי שלנו (בשורש הדברים הרצון היותר עמוק שלנו הוא-הוא רצון ה'), לכן היא לא צריכה לעמוד בסתירה להישרדות הנפשית שלך.
התעוררות של החיד"א לאחרי הימים הנוראים לסוכות:חסדי הים
שאלה שצריכה להעסיק אותנו לענ"ד.אני הנני כאינני
"עד שתהא שלהבת עולה מאליה"advfb
זאת שאלה גדולה מאוד.
בפועל, בכל מה שקשור לחינוך זה הרבה דוגמא אישית.
בכל אופן הכלל הוא לזהות את הגורמים המעכבים שיכול להיות שונים ומגוונים ולזהות את המוטיבציות השונות.
ובכלל הכי בסיסי - שצריך לבוא מהאדם עצמו והעניין הוא רק לעורר אותו לתפילה. וככה זה בוודאי ביחס לאדם עצמו לחפש להתעורר ולהתעורר.
עוד דבר - תפילה זוהי עבודה שבלב, ברגש. לכן צריך רגש לפני שתהיה תפילה, ולהיות במצב שיהיה רגש מספק שיהיה אפשר לעבוד עליו זה מצריך גם לפעמים עבודה אנושית לפני העבודה ה'דתית'.
צריך שתפילה בימינו יהיה עם הרבה שמחה ושיריםחסדי היםאחרונה
אבל חשוב להדגיש שגם השירים לא יהיו באופן ובצורה קבועה, אלא בצורה ספונטנית שנובעת באמת מהלב.
עצות לעין טובה כלפי אחרים ולעצמיאמאל'ה23
..אנונימית~
עכשיו תקשיבי, אף אדם בעולם לא אוהב משו והופס יש לו עסק משגשג.. גם אם ככה זה נראה מהצד.. זה בא עם המוון השקעה, סבלנות לחכות לראות תוצאות, וכן.. גם כסף.. לפעמים בהתחלה לא רואים בכלל הכנסות.. זה רק כיסוי על ההוצאות, ואז אחרי כמה זמן מתחיל להכנס כסף נטו.. אבל אם בורא עולם פינק אותך בכשרונות, אין מצב שאת מפספסת את ההזדמנות! זה גם סיפוק אדיר!
ובקשר לעין טובה
קודם כל, בשביל לתת לאחר, צריך להיות מלא בעצמך..
משמע את צריכה להבין שהמחמאות שאומרים לך הם לא אומרים לך כדי להתחנף או משו.. באמת כי הם אהבו את מה שעשית, אז אין לך לה לזלזל בתגובה ואוטומטית להתעלם ממנה..
אני ממליצה לך לקחת מחברת ולכתוב בה כל ערב כמה דברים טובים על עצמך, גם אם זה נשמע לך מגוחך.. זה חשוב
ויש לי עוד המוןן מה לכתוב בנושא אבל המגילה כבר ארוכה מידיי חח אז שיהיה המוןן בהצלחה בעזרת השם ייתברך ומחכה לקרוא את הספרים שלך ;)
אה ונ.ב. אל תפחדי להוציא בהתחלה כסף לגרפיקאי ויצרנים וכל אלה.. ככה מתחילים.. וזה שווה לך אפילו רק בשביל הנחת לעצמך לדעת שעשית את זה כבר.. זהו
אכן, התמודדות קשה מול הקנאהadvfb
ולא רק אצלך, זה מאוד אנושי.
כמו שנגעת בדבריך, חוסר פרגון לזולת מאוד מתקשר מאוד עם חוסר פרגון עצמי. ולהיפך, פרגון עצמי והבעת אהבה עצמית בצורות שונות, מעודדת פרגון והבעת אהבה כלפי הזולת.
קנאה נובעת מחסרון אישי, אם ממלאים את החסרון האישי ממילא אין צורך לקנא. אולי מדובר בחוסר חיבור כלפי תחום העיסוק שלך אולי במשהו אחר.
איך את חושבת שאת יכולה למלא את החללים שקיימים בך שגורמים לך לפזול לשדות זרים?
איך את חושבת שתוכלי לפרגן לעצמך ולהשפיע את האהבה שקיימת בלבך כלפי הסביבה?
ננסה טיפה..קן ציפוראחרונה
בס"ד
נתחיל בנקודה פשוטה יחסית, והיא השאלה מה זה בדיוק "עין טובה?"
מה משמעות המושג בעיניך?
האם יש הבדל באיך שאת רואה רוצה את כלפייך לבין איך שהוא אמור להופיע כלפי אחרים?
אני משאיר לך את השאלות האלה כפתח מחשבה ואנסה לתת את התשובה מהכיוון שלי ומתוכה אולי נגיע לכמה עצות.
הדבר הראשון הוא המילה "עין" והשאלה עבורי היא למה בחרו במילה עין ולא מבט או ראייה מה העין כוללת מעבר להסתכלות , מבט טוב וכו'.
1. יש לנו בעין הצלבה עין שמאל וימין יש לחיבור למוח סוג של הצלבה בין ה"חוטים" שמקשרים למוח.
2. יש לעין מספר שכבות של ראייה הקשתיות והאישון וכל החלקים השונים.
3. המילה עין בעברית היא גם האות עין.
4. מתקרבים לסוכות וההדס מסמן את העין בארבעת המינים שהוא עם ריח, מצוות, ובלי תורה טעם.
עכשיו ננסה לקחת מזה לכיוון יותר מעשי, הדברים מתחברים לי למילה אחת: "עומק"
ונפרק:
1.קודם כל נתחיל בכך שצריך להבין שיש חלקים שונים של ראייה ולא תמיד אנחנו רואים הכל, כלומר יתכן ואת מקנאה במישהו כי נראה שהוא מאד מוצלח אבל האם אנחנו מכירים את כל התמדדיות שלו, את הפעמים שהוא חשב שהוא לא מוצלח את השעות בהם הופיעו דברים אחרים.
2. המבט הוא באמת הפוך לפעמים, לפעמים אנחנו מסתכלים על עצמנו מימין לשמאל ומשמאל לימין, בסופו אנחנו לרוב נסתכל על עצמנו גם דרך מראה כלשהי ויש פה מעין תמונה שמתהפכת מצד לצד וזה נקרא תנועה שלדעתי ניתן לקשר לרצוא ושוב, כי כמו שאמרנו על אחרים שיש שכבות של התמודדיות גם בעצמנו יש וצריך לדעת שהם מוליכים אותנו מצד לצד, לפעמים הם מורידים את המבט למחשבה שאני לא הכי טובים אבל הם גם אלא שיכולים להפוך אותי שדווקא למרות זאת אני יש בי יותר.
3. ו4. אם הזכרנו את הריח הריח, הוא החוש הרוחני ביותר שיש לכן מבדלים בשבת עם בשמיים לנשמה היתרה, ופה מתחברים ה"ע' " העומק של הראייה כי יש מבט מופשט על המציאות והמעשים ובאמת מופשט באמת עולות המחשבות הנ"ל שלמה כבר אבל יש מבט עמוק יותר למעשים ולמצוות, מבט שמשקף את הריח, את העומק הרוחני של המעשים ולדעתי צריך להגיע אל המבט הזה.
אם אעשה סיכום אז בסופו של דבר מה שאני מנסה להגיד זה ש"עין" טובה זה יותר מלטפוח על השכם ולהגיד כל הכבוד, זה להגיע לעין למבט עמוק לשורש שבשביל להגיע לשם צריך לפעמים להפוך את התמונה קצת להסתכל על שכבות נוספות של אור וחושך שלא תמיד עולים במבט ראשון..
העצה המרכזית לעניות דעתי להגיע למבט עמוק יותר על המציאות היא באמת לקחת זמן ותרגול, כפי שראיתי פה לקחתי זמן כדי להבין מילה לחשוב עליה מכמה מבטים ולנסות לפענח בה משמעות נוספת, לטעמי גם בחיים זה נכון אם רוצים לפתח את העין הטובה צריך לעבוד עם כל העין, כלומר לשבת עם עצמך להכיר במעברים בקשיים וביתרונות לגעת בהם נקודה נוספת במבט עמוק יותר ומתוך כך בע"ה אפשר לגלות את הריח הטוב שמסתתר לפעמים, כי המבט הפשוט יכול לתעתע..
זה מה שהצלחתי לחשוב מתוך הדברים כרגע מקווה שזה עוזר במעט..
אלולללללסתם יהודיה :)
אם רק הייתם יודעים כמה אני לא מוכנה כל ההבטחות וקבלות שקיבלת על עצמי בראש השנה כבר נהרסו ואני רוצה לחזור בתשובה מאהבה ולא מיראה ובינתיים זה לא עובד לי אני מרגישה יותר גרוע מנה שעברה אני כבר מפנטזת במשך שנה להתבודד ולדבר עם ה באמת בנחת על מילים שלי לעשות סדר בראש כי בתפילה אני לא מצליחה להתרכז ואני מתביישת משום מה להאריך בקריאת שמע או בתפילה או לעצום עיניים זה נורא מעצבן אותי אני חייה בתחושה של ריקנות שאי אפשר להתקדם ואני ככה כבר שנה ואולי הרבה יותר .
אני ממש מרגישה שלהתבודד זה מה שיעזור לי אבל אני לא גרה במקום שזה מקובל וגם אני לא אלך לבד למישהו יש עצה?
או בכללי איך להתקדם העבודת ה?
תודה רבה שנה טובה!
לפני הכל -כלי פשוט
קודם כל דבר אחד:
תעבדי על ההפנמה שהקב"ה רוצה אותך, איך שאת, ועם המאמצים האלה שלך להתקדם. למרות שעדיין לא הגעת לשם,
הקב"ה אוהב אותך! באמת! הוא לא ברא אותך מלאכית, כי הוא לא מצפה ממך להיות שם. הוא כן שמח עם כל התקדמות שלך בתוך הגבולות, עם הרחבת הגבולות שלך,
אבל תהיי סבלנית עם עצמך.. כל עוד את בהתקדמות ואפילו בשאיפה להתקדמות - הקב"ה שמח בך! לגמרי לגמרי שמח בך!!
תגידי רגע, מאיפה כל הרצונות הטובים האלה שלך להתקדם השנה?
לפני ראש השנה רצית אותם? או שהם רצונות חדשים?
איזה התקדמות מטורפת! הרצונות שלך זה לא פחות חלק ממך, מהשלמות שלך, לעומת המעשים!
העצה הכי טובה שלי בעבודת ה', לא רק לך, היא - חיזוק הערך העצמי. תשמחי במי שאת, תהיי סבלנית עם עצמך. הקב"ה בכוונה ברא אותנו עם כל החסרונות, ועם פער בין הרצונות שלנו לבין הגשמתם בשטח,
זה לא סתם.
זה מיוחד כל כך שרק בזכות זה אנחנו הכי הכי מיוחדים בבריאה כולה, כולל המלאכים וכל עולם הטבע.
ולכן, אני מבקש: תסתכלי על ההצלחות הקטנות ועל האורות הקטנים שלך, ותנסי להרחיב אותם. תפתחי לעצמך שריר שמראה לך שהם לא אורות קטנים, אלא גדולים באמת.
אורות התשובה נגיד מצוין לזה.
העלת הרבה נושאיםadvfb
1. הבטחות של ר"ה
2. תשובה מיראה ותשובה מאהבה
3. התבודדות, תפילה ספונטנית עם מילים אישיות.
4. ריכוז בתפילה 'ממוסדת'.
5. להאריך בק"ש או בתפילה או לעצום עיניים בתפילה.
6. תחושת ריקנות.
7. התקדמות בעבודת ה'
לא יודע אם ספרתי אותם בצורה מדוייקת, בכל אופן, נראה שכדאי לך להתחיל לנסות סדר ולשייך כל דבר למקום שלו, להבין אילו דברים מתוכם קשורים אחד לשני, אלו לא קשורים אחד לשני, לבנות סדר עדיפויות ועל זה הדרך.. אפשר אפילו עם דף ועט.
לדוגמא - תחושת ריקנות יכולה להיות מאוד קשורה להתקדמות לעבודת ה' אך יש חלקים ברקינות שלא קשורים לעבודת ה' (באופן המצומצם של המילה) כמו ריקנות ביחסים חברתיים או מערכת יחסים זוגית. אז נניח שאת מנסה לתקן את תחשות הריקנות אל תצפי שתצטרכי לעבוד מולה רק במישור אחד, יכול להיות שתצטרכי לעבוד בכמה מישורים וגם נגיד אם תעבדי דרך המישור של עבודת ה' תוכלי לקבל את מה שיגיע לך דרך המישור הזה ולא דרך המישור של צורך חברתי לדוגמא.
ככה אחרי שיוצרים סדר, מנסים לתאם תוכנית עבודה ותיאום ציפיות ביחס אליה. תיאום ציפיות זה דבר חשוב חשוב חשוב. לפעמים בגלל תיאום ציפיות לא מכוון אדם יכול להיות בכיוון הנכון אבל להתייאש מוקדם מדי.
יש חלקים שהם עבודת ה' טהורה כמו לימוד תורה, תפילה (אישית וכללית), גמילות חסדים וכולי, ויש חלקים שהם פיתוח אישי שהקב"ה מצפה מאיתנו שהם יהיו אמצעיים לעבודתו כמו בטחון עצמי, סיפוק וכולי. יש בניהם השקה מסויימת והשפעה ההדדית אבל כדאי מאוד להבחין ביניהם, כי שניהם עובדים על צירים שונים.
וכל הדברים הללו מתמצים ומזכירים מאוד את הפסקה הראשונה ב'מידות הראיה' אז הוסיף (העיצוב של הפסקה הוא לא ע"פ המקור) -
"זיכוך המדות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש,
כי אם לא ידע מה טוב ומה רע,
איכה ירגיש לקנות את הטוב בטבע של קנין ולהרחיק את הרע שבנטיה הטבעית אחר ההרגל?!"
התקדמותקן ציפור
בס"ד
אני מתלבט איך להסביר את זה ואתחיל ממשחק מילים כי זה פשוט נתן לי חיוך קטן, המילה התקדמות אם נסתכל בשורש התקדם וכדומה נגיע לשורש ק.ד.מ =קדם אז אולי זה רמז לכך שלהתקדמות צריך שיהיה בסיס צריך כדי לבנות את הקומה הבאה להכיר בקומה הקודמת לה, להכיר במה שכבר יש, ואני בטוח שיש.
אז שאלת עצה וזה העצה הראשונה בעיני קודם כל לראות מה יש לי מה אני כן ומתוך זה ניתן לחשוב איך הלאה.
אז אסתכל על מה שיש לך לפי מה שכתבת:
רצון לשיח פתוח זורם ואוהב בעבודת ה'.
ונשאל מה מייצר שיח כזה ומה מקשה..
הקשיים שהעלת:
1. מסגרת של מילים בתפילה
2. מסגרת של מקום
3. {לעצום עיניים ולדמיין}
מה ניתן לעשות כדי לייצר שיח ולהתמודד עם הקשיים?
1. מילים של התפילה זה לא סוד להרבה קשה וצריך ללמוד את המילים שוב, כן אני יודע שהמילים בעברית ועדיין יש הרבה פירושי מילים. {לי אישית יש ספרון קטן שהשמשתי בו בהתחלה ואחר כתבתי לעצמי פירוש וחיברתי חמשיר לכל אחת מהברכות שמסכם ואני השנה ניסתי להתחיל לבנות דמיון מודרך ולצייר את מהלך התפילה.. אני מעלה את זה כי א' את יוכלה לשאול ובשמחה יש ידע ב' שתראי דוגמה לתהליך של שוב ושוב ללמוד את המילים ולחדש בדרכים כאלה ואחרות..}
2. הקושי השני שאמרת הוא שאין מקום להתבודדת וזה מובן ואענה בשני מישורים, 1. אין דבר כזה אין מקום 2. מתקשר לקושי השלישי של דמיון אז נגע בו עוד מעט..
אז מה הכוונה אין כזה דבר אין מקום כבר יאמרו לך חסידים כל מקום הוא טוב לשיחה עם הבורא אבל מעבר לזה לדעתי כל מקום מאפשר סוג אחר של שיחה עם הבורא, אם את למשל יושבת לאכול השיחה יכולה להיות על האוכל על כך ששולחים חלה מאפה לתנור ורוצים שיצליח על המראה הכיפי והריחות הטובים שיש באוכל ובעולם וכו'.. וכומבן גם להתבודדות יותר עמוקה יכול להיות השפעה ממקומת לא צפויים למשל אחת הפעמים שזכורת לי זה התבודדות על קרוסלה בגינה והמחשבה והשיחה על הסיבוב שוב ושוב ורצוא ושוב והתחושת סחרור מהעולם ובסוף הגעתי לאור המקיף ולאוויר העובר על הפנים..
עכשיו זה קשה אני יודע ואני לא מצפה שעל ההתחלה תוכלי להגיע ולהתבודד בכל מקום, כמו שאמרנו התקדמות קשורה למה שהיה קודם ולמה שיש לי איפה אני כן מסוגל על מה אני כן רוצה ומה כן אני יכול ומתוכו לאט לאט אפשר להמשיך ולפתוח, ואותו דבר ביחס ל3 ולדמיון ולעצום עיניים זה לא קל על הההתחלה רוב מי שנכנס לשיעור הראשון במיינדפלנוס ומדיטציות כאלה ואחרות מרגיש שהוא רוצה רק לבדוק מה בטלפון או להציץ לראות אם המורה באמת עושה מה שהוא אומר ודברים דומים, אבל זה תהליך להכיר את עצמך למצוא את היכולת לפתוח את המחשבה ולהרחיב אותה ולבנות מעגלים יותר ויותר עמוקים בנפש.
עצות מעשיות:
קודם כל זה שלך ואת יודעת מה הכי מתאים לך.
לכיוון של הרחבת המחשבה וכו' אני ממליץ על חובות התלמידים והכשרת האברכים כספרים מלווים.
על התפילה כמו שאמרנו יש הרבה פירושים, בהכי בסיסי יש בסידורים ספרדים את כוונת השמות ובספרד יש סידור רינת ישראל עם פירוש המילים למטה וכמובן שיש ספרונים שעוסקים בזה.
המלצה שלי להתחיל מתפילה שנגיד בשבת מברכין{פעם בחודש} תפילה אחת עם סידור נוסח מפורש או באירוע מיוחד אחר כמו יום הולדות חג שמתחברים אליו שם לנסות להכיר את הפירוש ואת הגוונים, ולהתעלם לרגע מהציבור שיגמור את כל התפילה לא משנה את בשמונה עשרה בשיחה עם ה' עם הזמן הכוונת הופכות לטבעיות ואפשר בזמנים יותר או פחות..
והכי חשוב לעצור לפעמים ולהגיד דברים טובים על עצמנו מה הצלחנו מה התקדמנו ולהאמין שאפשר עם זה עוד.
המון בהצלחה.
אין לי עצה טובה עבורךekselion
אבל רק רוצה לציין שמה שכתבת ממש ריגש אותי
יכול להיות שאת מרגישה רחוקה
אבל מהצורה שכתבת ניכר הכאב
ואם לא היה לך כואב כ"כ אז כמובן שאת באמת רחוקה
אבל רק לאחרונה הבנתי שבאמונה גם הפכים סותרים לפעמים ממש לא סותרים.
רק לגבי ההתבודדותנפש חיה.אחרונה
שלא חייבים ללכת לשדה בשביל להתבודד.
אפשר גם מתחת לשמיכה כשם שעשה דוד המלך כמו שכתוב "מטתי בדמעתי ערשי אמסה"
או במקום אחר שטוב לך, (חדר, פינת חי, תצפית) שאת נמצאת בו ללא הפרעות.
וחוץ מזה
את יכולה לכתוב יומן או ספר מכתבים, בו את יכולה להעלות על הכתב את הרצונות שלך ואת התפילות שלך לה', את כל מה שאת מודה לו ומבקשת ממנו, בכל תחום, בכל מצב, בכל עת בחיי היומיום.
הכתיבה אולי תקל עלייך וככה תוכלי להיעזר בה לשחרר את התפילות האצורות בך .
תוכלי גם לקרא תהילים או תפילות מסודרות אם זה יעזור לך.
את אוצר!
ותדעי לך שה' שמח בך מאד מאד
ואין שום רצון טוב שלך, שהולך לאיבוד.
אשרייך.
אשרייך.
...מוריה.
אממ טוב, אני לא בטוחה שזה קשור פה... אשמח שתענו בכל זאת...
שמעו עלתה לי שאלה לאחרונה.. קצת הסתבכתי בה..
אני טיפוס ממש פרפקציוניסט באופן כללי, וגם ברוחניות, יש לי ב"ה שאיפה ממש להתקדם ולהתקרב..
עכשיו זה ממש טוב בגדול, רק שזה הביא אותי להמון תסכולים בגלל הפער בין השאיפה למקום הנוכחי שלי.
כשהבנתי את זה, התחלתי לעבוד על לקבל את זה, שאני לא אמורה להיות שם עכשיו, שאני טובה
ככה כמו שאני, עם הרצונות הטובים והפחות טובים, ועם הנפילות, כי ככה ה' ברא אותי, הוא לא
מחפש מושלמים, ולא זה מה שהוא ניסה לעשות כשהוא ברא אותי...
ככה כל פעם שעולה בי התסכול הזה אחרי נפילות, אני מרגיעה את עצמי וסולחת לעצמי, ומבינה
שאני בת אדם וזה טבעי לטעות...
ועכשיו פתאום, חודש אלול, ואני הולכת לסליחות ובווידוי אומרת "אשמנו, בגדנו" והלב בכלל לא שם.
כי הרי ה' לא מחפש מלאכים, והוא ברא אותי אחת שנופלת, וככה הוא רוצה אותי, וכבר סלחתי לי על
הכל והבנתי אותי, אז איך פתאום תבוא חרטה על החטאים?
ואני כותבת את זה ונלחצת מעצמי כאילו- מה נראה לך??
אבל באמת שזה קשה לי להרגיש עכשיו ש-חטאתי, כשכל פעם אני משכנעת את עצמי שאני לא.
גם דוגרי, לא כהתרסה באמת שלא, קצת לא ברור לי אם ה' ברא אנשים שאין מצב שהם לא יחטאו,
למה הם צריכים לבקש סליחה כשהם חוטאים?
אוף זה חריף וחי בסרט ברמות, וזה פשוט כואב ליי אז אני חייבת לקבל תשובות מאנשהו...
שאלה ממש טובה!advfb
ובאמת, בדיוק בשביל דיבורים כאלה קיים הפורום הזה..
כמו יהודי טוב אחזיר לך שאלה -
את מדברת על עניין בקשת הסליחה בתוך מערכת היחסים האישית עם הקב"ה.
להבדיל, בשאר מערכות היחסים שאת מקיימת את מודעת לכך שאת לא מושלמת וגם השותפים שלך למערכות יחסים אלו מבינים את זה ולא מצפים ממך להיות מושלמת, ובכל זאת את רואה צורך לבקש מהם סליחה מתי שאת טועה וחוטאת כנגדם...
למה את מצפה שעם הקב"ה זה יהיה אחרת?
זה בדיוק גם מה שעלה ליאנונימית~
ומוריה, זה ממש חשוב לשאול שאלות כאלה שלא יישאר סתם תקוע בגרון לכל החיים. אשרייך על האומץ!
...מוריה.
אממ במערכות היחסים שלי עם אנשים אין פער גדול בין איפה שאני רוצה להיות לאיפה שאני, במערכות יחסים אחרות הקשרים הם אנושיים, עם שני צדדים שווים, הם טועים ואני טועה.. כל היחס לטעויות כאלה הוא אחר מלכתחילה- מצידם ומצידי. אני לא טועה ויודעת שזה בסדר, הם יקבלו אותי ואת הטעויות שלי..
נכון, הקב"ה בחיים לא טועהadvfb
אבל הוא בחר לבנות מערכות יחסים איתנו, בני האדם, שטועים לפעמים.
לכן גם אם מערכת היחסים בינינו לבין הקב"ה היא לא שיוונית היא אמורה להתחשב במימדים האנושיים שלנו וגם בצורה מסויימת לעבוד על פיהם. בתפילה אנחנו מדברים אל הקב"ה בצורה אנושית. אנחנו לא חושבים חלילה, שהוא כמונו אבל החשיבה האנושית היא הדבר היחיד שיש לנו כדי לפנות אליו וליצור אליו יחס מסויים. כמו כן, הקב"ה מקבל אותנו ואת הטעויות שלנו גם אם הם לא מקדמות דברים טובים.
אולי אפשר להשוות את זה לקשר עם אבא שאתה רוצה לעשות את הרצון שלו כדי לעשות לו נחת רוח אבל לפעמים אתה טועה ועושה דברים כנגד הרצון שלו, הוא רוצה סולח לך וייתכן שכבר עכשיו הוא סולח לך, אבל קשה להיות בתודעה שעשיתי משהו שגרם לאבא מורת רוח.. לכן יש דחף לבוא ולומר לו "סליחה אבא! סליחה שלא עשיתי כרצונך!" אני גם רוצה להראות לו שזה חשוב לי ולא "עובר לידי" אלא זה ממש נוגע בי ואכפת לי מכך.
אנחנו מכנים את הקב"ה כאבא וגם כמלך ("אבינו מלכנו").
הצד שאת הבעת בשאלה שלך נשמע לי כמו יחס למלך שלא מתוך הזדהות. כאילו גם אני יודע שאני אנושי ואני יעשה טעויות - יכאב לי עליהם! אני חושב ואומר "אוף! אם לא הייתי עושה את הטעות הזאת הייתי היום במקום אחר". זה חלק חשוב מעבודת ה', לכאוב את ההשלכות של המעשים.
אממ מבינה מה שאתה אומר...מוריה.
זה בדיוק העניין, שהייתי ממש במקום הזה, שמתחרט וכואב, אבל בקטע מוגזם ולא בריא שגרם לי לא לאהוב את מי שאני ולהתאכזב מעצמי כל פעם מחדש...
לכן התחלתי לקבל את הטעויות שלי, ולסלוח לעצמי עליהן...
אממ טוב זה באמת מתיישב לי... הפסקה השניה בעיקר, עוזר לי להבין את האיזון בין שני הצדדים..
תודה
....תות"ח!
הביקורת העצמית שיש לכל אדם זה דווקא מגיע מהמקום הטהור שלו שלא מתפשר ורוצה שהאדם יחיה לפי צו מצפונו הפנימי, שיהיה הוא עצמו ויופיע את הנשמה שלו כמו שצריך, והבנה זו עוזרת לאדם להבין שדווקא המקומות של הביקורת אינם באים להקטין את האדם אלא להגדיל אותו, ולתבוע אותו לגדולות, ולכן הם מדקדקים על האדם, ה' מדקדק עם צדיקים, מי שלא נמצא ולא שייך למדרגה שלימה שיכול לעשות רצונו ולדקדק במצוותיו, אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ולא הייתה תביעה פנימית מהאדם לכך, אך כיוון שהאדם שייך לשם, שם הוא נמצא באמת, אלא שלא מיישם את זה בפועל, יש תביעה פנימית מהאדם להשתפר ולהתקדם. ואז האדם לא אומר שהביקורות הן רעות וזה יצה"ר (זה אולי יצה"ר, אך גם יצה"ר רוצה שהאדם לא יחטא, משל למלך ששלח את שפחתו לנסות את בנו כדי לחשל אותו, השפחה לא רוצה שהבן יחטא, כך גם יצר הרע עושה את רצון המלך, רצון ה', אך הוא גם רוצה שהאדם יצליח, והוא בא לאדם בשביל תפקיד מסויים....), ורק מסתכל על הטוב וכך מגיע לפעמים לוויתור, אלא מבין שהתביעה הזאת של מידת האמת, מידת הדין, היא דווקא בגלל גדולתו של האדם. ה' משגיח ומייסר ומחזיר בתשובה את מי שהוא אוהב, את הצדיקים: "אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה", וזה יום הדין, בגלל המלכת ה', ה' מגיע, אז נשמות ישראל גודלות ומשתוקקות לה' יתברך, וממילא כשמידת האמת יותר מתגלה בעולם, אז ממילא יש דין, יש תביעה פנימית מהאדם לשפר מעשיו ולתקן דרכיו, אך זה לא משהו חיצוני, זה משום שבזמנים אלו אנחנו מתעלים ומתרוממים ולכן יש דין, וגם הכפרה היא משום שבאופן פנימי באמת האדם הוא טוב, וזה גם מתגלה כלפי חוץ בראש השנה ועשרת ימי תשובה, אלא שלפעמים יש קליפות חיצוניות הדבקות בו, ולכן שייך לתת לו רחמים וחיים, מתוך הבנה פנימית מי באמת האדם, אך זה וודאי צריך שהאדם ירצה, ירצה להתקרב לה' יתברך, ירצה לשוב בתשובה שלימה, ירצה לשפר מעשיו ולא לשוב לחטאיו.
אני לא ממש מסכימה..מוריה.
לפעמים מצפון וביקורתיות עצמית הם כלים של היצר לגרום לבן אדם ליאוש וחוסר אהבה עצמית..
יכולה לומר על עצמי שאותי זה ממש לא קידם בעבודת ה'. וגם אם זה מרגיש שזה מקדם, צריך להיזהר ממש ולראות אם טוב לנפש עם הביקורת הזו, או שזה חונק אותה...
...תות"ח!אחרונה
הסיבה שזה לא קידם בעבודת ה' יכולה לנבוע משתי סיבות:
א. זה הופיע בצורה קיצונית ולא ממותקת כמו שהצגתי, אך אחרי שהאדם מבין שזה בא ממקום טוב אז הוא מסתכל על זה ממקום אחר ולוקח את זה למקום הרבה יותר חיובי, ודווקא ההנכחה של הפגמים היא מה שנתנה לאדם לתקן אותם. נכון שלפעמים התפקיד של האדם זה לדחות את אותן ביקורות כי זה לא הזמן, ולפעמים האדם למרות הביקורות צריך לעודד את עצמו ולהסתכל על הטוב, אך זה כשאדם במצב לא שלם הוא צריך להתמקד רק במה שטוב ולא להתעסק ברע, אך במצב השלם האדם צריך להתמודד באופן ישיר עם הפגמים שלו ולא להתעלם מהם. (כמובן, תמיד לא לצאת מפרופורציות, וגם כשאדם מסתכל על מה צריך לתקן, שלא ישכח שיש בו טוב וזו המהות העצמית שלו, והתיקונים הם יותר חיצוניים....) וכשהאדם נמצא במצב טוב, הוא צריך לקחת את אותו מקום של ביקורת ובאמת לרצות אותו, להתקדם, ולהיות במצב של תביעת אמת מעצמו, במצב שהוא חי לפי צו מצפונו הפנימי ואין סתירה בין הרצוי למצוי, לפחות לא באופן קיצוני. ב. האדם לא עשה עבודה של המתקה בעצמו, וחשב שביקורת זה רע, והיה לו קשה מבחינה נפשית להתמודד עם החסרונות שלו, אך יכל להתמודד איתם, ולכן העדיף להדחיק את זה. אך הרב זצ"ל (הרב קוק....) כותב באורות התשובה פרק א' שמוסר כליות זה חלק מהתשובה הטבעית, וכשיש לאדם באופן פנימי תביעה פנימית אמיתית, זה בא לשפר אותו ולהעלות אותו בדרגה, והאדם רק צריך לשנס מתנים ולהבין שאותו מוסר כליות לא בא להנמיך אותו, אלא בדיוק ההיפך, בא להעלות אותו, ומשום שהאדם תופס תשובה כמשהו כואב ולא כיף, אך באמת זה מה שמשחרר את האדם ומעלה אותו לנקודה יותר גבוהה, למקום של חירות, רפואה, אהבה, טוב א-לוקי, נועם ועדן.
כשאני חושב על זה עכשיו א' וב' אותו דבר....
ויש שני צדדים, פתק אחד: "בשבילי נברא העולם", פתק שני: "ואנוכי עפר ואפר", צריך לדעת מתי לשלוף את הפתק הנכון....
נ.ב. הסכמתי עם ההנחה שאלו כלים של יצה"ר, אך אם מבינים את מהות יצה"ר כמו שצריך, מבינים שאין משהו שנברא סתם בשביל להוריד ולהנמיך את האדם, זה בא בשביל לחזק את האדם, לחשל אותו ולאתגר אותו (כמובן, לא צריך לחפש אתגרים ח"ו, אך אם זה קורה זה התפקיד של יצה"ר.....), ולכן תפקידו זה לא סתם לבוא עם חיוך מרושע ולהכשיל את האדם כמה שיותר, הוא רוצה שהאדם יתקדם וזה תפקידו, ולכן כתבתי מה התפקיד של אותם הרהורים של האדם כמה הוא לא טוב....
..אנונימית~
וה' לא ברא אותנו מושלמים, כי הוא רצה שבשביל לדבוק בו נעבור דרך קשה (שאגב היא לעולם לא תסתיים, כי תמיד יש במה להשתפר) ונוותר על דברים שנראים נוצצים מבחוץ, אבל אנחנו יודעים שהם לא בשבלינו.. הוא רוצה שבאמת ובתמים נהיה שם איתו, מרצוננו החופשי ולא כי ככה נבראנו.. (:
*אני לא בטוחה שהגבתי נכון לעניין.. כבר לא זוכרת בדיוק מה היה שם אבל רפרפתי כזה על השאלות שלך אז מקווה שלזאת הכוונה (:
אממ נכוןמוריה.
לכן קצת קשה לי להסיק ממערכת יחסים בין בני אדם למערכת יחסים עם ה'...
..אנונימית~
מה שכתבת שה' לא רוצה מלאכים והוא ברא אותך אחת שנופלת זה נכון! פשוט כי הוא רוצה לראות מי באמת רוצה אותו.
ולענ''ד זה חשוב לסלוח לעצמך ולא כל הזמן להיות עם רגשות אשם, אבל כן באיזה שהוא מקום צריך גם להיות עם חרטה על מה שעשינו
מגיב עכשיו כדי להתייחס בהקדםכלי פשוט
אשאל אותך כמה שאלות (זאת בעצם שאלה אחת) :כלי פשוט
- כשאת אומרת "אני לא אמורה להיות שם עכשיו" - איפה זה שם? יש יעד מוגדר? לאיפה בדיוק את שואפת להגיע? מתי תדעי שהגעת?
- מה ה' ניסה לעשות כשהוא ברא בני אדם לא מושלמים?
-למה לא נבראנו מלאכים?
- למה ה' רוצה אותנו למרות החטאים? הרי ה' אמר לנו לא לחטוא ואנחנו לא מבצעים את הפקודה!
תסבירי לי כמו ילד בכיתה א' שעכשיו פעם ראשונה שומע שהעולם לא היה קיים תמיד ושה' ברא אותו
אם השאלות גורמות לך לאי נוחות, זה מצוין.כלי פשוט
אנחנו נפרק ונרכיב והכל בע"ה יסתדר. אז אל תפחדי מהשאלות שאני שואל..
...מוריה.
האמת שהשאלות ממש לא עוררו בי אי נוחות.. התפיסה שלי בנושא מסודרת ומבוררת יחסית...
כשאני רוצה, ומשתדלת ושואפת אז אני קרובה. כשיש בי את הרצון הזה לעבוד את ה'.
שם זה במקום של שלמות. שלמות מידותית, שלמות בקשר עם הקב"ה, שלמות בקיום תורה ומצוות בתכלס. קיצור להגיע לשלמות של הנשמה על כל רבדיה יחד עם הגוף הגשמי. אני לא אדע הגעתי, כי אני לא אגיע, כי זה בדוק מה שכתבתי, אני לא אמורה להגיע, המטרה שלי היא לשאוף לשם ולהתקדם.
וסוגם התשובה ללמה אנחנו לא מלאכים, כי ה' רוצה אותתנו פה בשביל להתקדם, לא בשביל להגיע. העיקר הוא הדרך והמאמץ ולא התוצאה..
מה אומר?
אז האדם הוא תמיד חסר? אף פעם לא שלם?כלי פשוט
אממ כןמוריה.
אין מושלם בעולם הזה...
ובעולם הבא האדם יהיה מושלם?כלי פשוט
מה ההגדרה של שלמות? נגיד בעל חיים יותר שלם מאדם או ההיפך? האם השמש למשל שלמה או חסרה?
מי יותר שלם - אדם או מלאך? האם בכלל אפשר להשוות ביניהם?
בעולם הבא ישאר מהאדם רק הענווה שלומבקש אמונה
ככה כתוב בגמרא ובספרים...
(לא יודע איך בדיוק זה יהיה אבל ככה כתוב..)
סתם מוסיף מידע לדיון 
אממ במידה מסויימת באמת לעולם הבא אנחנו מגיעים שלמים.מוריה.
אני לא מאד מבינה בעוה"ב וכזה, אבל בסוף מה שמונע מאיתנו להגיע לשלמות הזאת זה הנפש הבהמית שלנו- הגשמיות שבנו, החיכוכים בין הצדדים האלו לבין הנשמה... ובעוה"ב תהיה רק הנשמה- שהיא שלמה, חלק אלוק ממעל...
אני לא ממש מצליחה להגדיר מה זה שלמות לפי איך שאני רואה את זה... זה כאילו להגיע לטוב ביותר שאפשר, נראלי.. בכל מקרה לא שייך לדבר על שלמות במידה והטוּב הוא לא בחירי ולא תלוי בך בכלל. ז"א בעל חיים, השמש וגם המלאכים, לא בוחרים שום דבר בעצמם, הם פשוט נבראו ככה..
ומה דעתך? מה זו שלמות?
דעתי על שלמות היאכלי פשוט
מלאך נברא לעשות שליחות של ה' בשביל האדם. העץ נברא כדי לצמוח ולעשות פירות. זאת השלימות שלהם. וזה לא נתון לבחירתם.
אבל השלמות של האדם היא היחידה שנתונה לבחירתו.
והשלמות שלו היא אדם לעמל יולד. ההתפתחות שלו. ברגע שהוא מפסיק להתקדם הוא אוטומטית יורד כי הוא לא מבטא את מי שהוא, את הסיבה לכך שהוא נברא.
האסון הכי גדול שיכל לקרות לאדם זה שהיה לו יעד שבו הוא היה שלם במובן של הברואים האחרים, כלומר שלא יהיה לו יותר לאן להתפתח. לאדם אסור שיהיה שלם- ולפני שבר גאון - זה בדיוק הענין של גאווה. ולכן ה' ברא את האדם באופן שזה בלתי אפשרי לו להגיע למנוחה ולשלמות במובן הזה.
ולכן - האדם יכול להיות תמיד שלם. כשהוא תמיד מתקדם בהתאם לדרגתו הנוכחית, ובעצם -
הוא תמיד צינור להופעת החסד האלוקי בעולם.
אי אפשר להשוות בין אדם למלאך.
מה שכן - השורש של האדם, כלומר תפקידו - יותר חשוב משל המלאך. אבל זה קשור לפנימיות התורה
אממ זה פחות או יותר מה שהתכוותי עם שינויים של ניואנסים...מוריה.
רק שניסחת את זה יותר טוב
--125690
אם אני לא טועה, הוידוי הוא לא בקשת סליחה אלא חזרה בתשובה. הרב קוק כותב שהמטרה שלו, בין השאר, היא לאפשר את התשובה השלמה ביוה"כ.
אפשר לדון בדיוק על מה זה הווידוי ומה מטרתומוריה.
אבל אני לא דיברתי על ווידוי ספציפית, אלא בכללי על התחושות שעולות לי בהקשר של חרטה על המעשים. בכל מקרה חרטה היא חלק מחזרה בתשובה...
ותודה לכולכם שעניתםמוריה.
שאלה ממש טובהקן ציפור
בס"ד
אנסה לענות מהתחושה שלי ואיך שאני מבין, אתחיל בסיפור קטן כפי יש את ההכאה האגרוף על הלב שנעשה בסליחות בווידי אשמנו בגדנו, ובתור נער הרגשתי ממש שאכן אני רע ונתתי לעצמי אגרופים חזקים יחיסת, אחד המתפללים העיר לי על כך שזה לא נכון.. עכשיו לא זוכר את כל הפרטים אבל בעקבות כך עלתה לי המחשבה מה כן נכון? איך כן להכות, והגעתי למסקנה שזה הפוך זה לא אגרוף על הלב אלא כמו בתשליך להוציא את הרע את הליכלוך מהלב ולזרוק אותו.
כלומר אותה תנועה יכולה לסמן מכה מבחוץ של למה אתה לא מושלם ולמה ולמה?
או שאני תופס את עצמי ואת הדברים שאני צריך לתקן ומוציא מרחיק ממני את מה שמפריע לי.
ונראה לי שזה חלק מהתשובה כרגע את רואה בתשובה כמכה מבחוץ להעניש את עצמי כי הייתי לא בסדר, וזה מחשבה שיש להרבה אבל לדעתי לפחות לרוב זה לא נכון, כמובן יש מקרים שאדם צריך עונש כדי להתעורר אבל אם הבן אדם ער אז הוא לא צריך שיעירו אותו אם את באמת מודעות אז השלב הבא הוא מה לעשות אם המודעות הוא לשאול איך אני מתנקה לבקש תעזורלי לנקות ולהרחיק את הדברים שלא מאפשרים לי להגיע לשלב הבא לשיאפה, נכון אני ואתה יודעים שאני לא מושלם אבל אני רוצה להתקרב אליך וככה אני לא יכול, אז תעזור לי תשחרר אותי מהרע שבי ושאוכל להתקרב טיפה יותר להרגיש יותר מהאור שלך.
זה מה שעלה לי בנושא, מקווה שעזר..
אממ אבל לא אמורה להיכנס איפה שהוא חרטה?מוריה.
לא הלקאה, רק חרטה על המעשים הרעים שעשיתי...
..אנונימית~
בטח שיש חרטה השאלה מה המשמעות שלה.קן ציפור
בס"ד
אתן משל, נגיד שהיצר הרע = להיפראקטיביות
ילד היפר מן הסתם יגיע למצב בו הוא עושה בלגן{כמו שאדם עם יצר כנראה יגיע למצב שהיצר מחטיא אותו.}
עכשיו נסתכל על הילד בשלוש מקרים:
1. הילד עושה בלגן וממשיך עד שבא מישהו מבחוץ ועוצר אותו אומר לו תרגע תראה מה עשיתי או לפעמים בעונש תלך לחדר תצא מהכיתה וכו'...{כלומר המכה מבחוץ שמעירה את האדם לחשוב על כמה הוא רע.
2. ילד היפר חמוד שמודע להיפריות של יכול להיות שהוא יבלגן יקפוץ אבל בסוף הוא יעצור את עצמו וידע לבקש סליחה לאסוף, כלומר כן הוא היפר והוא משתולל אבל הוא יודע שהוא כזה ושם לעצמו גבולות מסוימים { כאן זה עצם אני יודע שנולדתי לא מושלם ידוע שיש לי יצר ולכן למרות שכן יש השתללות יש פה סוג של חמידות סוג של תחושה שכן זה המצב והכעס באמת יורד{יש חרטה גם לילד הזה הוא מבקש סליחה אבל הוא יותר מודע לעצמו.}
על חלק 2 מגיע ילד 3. אותו ילד היפר יודע שהוא היפר הוא עבר את שלב 2 אבל הוא מחליט לנסות לשנות כיוון, או יצא ויעשה ריצות עם ההיפריות שלו יתנדב בהרבה מקומות ילמד לשחרר את העוצמה הזו בצורות נוספות{זה לדעתי החלק השני אחרי שהתעורר היד הלכה ונתנה מכה ללב אני מודע שאני כזה אני צריך לתפוס בלב ולהחליט מה אני שולח החוצה איך אני מתמודד עם החוסר שלמות הטבעית שבי. ואיך אני לפחות טיפה משתנה לטובה.}
{הדבר המפורסם בגמרא{שאכניס לנמשל ומשל של היצר} הוא שחכמים רצו לבטל את יצר המין לגמרי כי לכולם יש אותו והרבה מאד חטאו בין אם כמו ילד 1 או כמו ילד 2 , אבל אז גילו שבלי זה אין גם את ילד 3 אין את ההמשכיות לעולם..וכן החלישו הפכו את זה שכך שרובנו נהיה ילד 2 שנדע שאנחנו לא מושלמים ונדע ומתוך כך נשאף להיות ילד 3 שיודע ופועל אחרת עם הכוחות}
ואם אתייחס גם למילה חרטה, זה נכון שהרבה פעמים חרטה מתבטאת עם עצבות, אבל המשמעות של חרטה בעיניי הוא מלשון חריטה לכתוב לעצמי על הלב איך אני מתנהג מכאן לאן אני לוקח את עצמי הלאה איך אני כותב על ליבי את מה שאני יודע במוח שאני הבן של ה' איך אני כותב את זה ומה אני צריך לשחרר ולדייק.
וואו...מוריה.
זה ממש יפה ואהבתי את המשל..
תודה
..אנונימית~
חידשת לי, תודה!
א. שאלה טובה. רבים בטח מזדהים איתה, גם אני..צע
אלו שני מישורים..
ברור שיש את כל מה שאמרת.. שהאדם מועד לחטוא וליפול וה' מכיר בכך.. ומרחם..
אבל בנוסף, האם לא יכולנו אחרת? לא יכולנו להיות טובים יותר? כל נפילה הייתה מוכרחת? איזה כוחות ה' נתן לנו.. ניצלנו אותם כמו שצריך? מראים לנו שאנו מצטערים על כך בימים אלו..
קודם כל תודה על ההזדהותמוריה.
בכיף. מאד נהנה מהפורום הזההיום הוא היום
מוריה.
מעניין.. אחפש..
שאלה מורכבת ועמוקה מאוד כי היא גובלת בשאלה שלחסדי הים
במילים פשוטות, בעצם אם אין בחירה לא לחטוא בתשובה אז למה לחזור על החטאים הקטנים האלו בתשובה, הרי אנחנו נופלים לזה לא מבחירה? הרי האל ברא אותנו לא מושלמים?
אפשר לענות על זה בכמה כיוונים:
1. הדברים הקטנים שאנחנו נופלים בהם, לא מבחירה ובגלל שאנחנו לא מושלמים, מעורבים עם ספחי דברים שנפלנו בהם מבחירה ממש ועל זה צריך לחזור בתשובה.
2. זה דווקא העניין בימים הנוראים או הווידוי על קרבן שאנחנו בוחרים להעלות את העניינים הקטנים שאנחנו נופלים בהם שלא מבחירה.
3. כשמתוודים, אפילו בפרטי, אנחנו כוללים את עצמנו עם שאר כל ישראל ואם את צדיקה אז דווקא לך יש את האפשרות להעלות את שאר החטאים של עם ישראל.
4. הרב קוק כותב ב'אורות התשובה' שאנחנו מתוודים גם על העתיד. איך אפשר להתוודות על דבר שלא בחרנו לחטוא בו. אלא ברור שההסבר שהוידוי הוא לא רק על חטאים, אלא תפילה שעה לנו עתיד טוב יותר.
יפה!advfb
מזכיר לי את דברי הרב חרל"פ ב'אורי וישעי' שכל העבירות על מצוות לא תעשה נובעות מהתרשלות במצוות עשה בדגש על ההתרשלות ממצוות ת"ת.
הוא מסביר שהקדושה שמביאות מצוות עשה מונעת את האפשרות לחטוא וככל שיש יותר התרשלות כך יש פחות קדושה שתמנע את האפשרות לעבור עבירות
התקדמת כבר הרבההיום הוא היום
דעתכם בענייןמבקש אמונה
קרה לי כמה פעמים שכשאני שואל בחורים/אברכים אם יצא להם ללמוד ספר מחשבה מסויים
כמו: חובות הלבבות, דרך ה', נפש החיים וכו'
הם עונים לי משהו כמו "רק את שער הביטחון/ רק את הפרק שמדבר על לימוד תורה.. וכגון זה
זה דבר נכון לדעתכם?
אני מתפלא, צדיק ישב וכתב ספר שלם עם מהלך שנבנה ומישהו בא וחושב שההתחלה מיותרת כרגע ומספיק לקרוא קטע ספציפי.
מה דעתכם?
רוב הספרים הם מהלכים הנבנים בזהירות ובהדרגהחסדי הים
אם מכינים סוגיא או חבורה מחשבתית, אז זה בסדר לעיין בחלק מהספר לצורך הכנת מקורות.
יש ספרים שלא הכי עקרוני ללמוד כסדר, למשל הסדר של השערים ב'ראשית חכמה' (אם כי יש לו סדר מכוון שהוא מפרט), או ספר חסידים שכמעט כל סעיף עומד בפני עצמו.
יש גם ספרים שקשה לי אישית ללמוד כסדר, למשל ספרי החיד"א כי כל חידוש שלו זה כמו פצצת תאורה, אז אתה מסנוור אם תלמד כסדר.
אני יכול להבין תלמידים שבוחרים פרק מסויים מספר כי הם רוצים להתמקד בנושא המצומצם הזה.
...ekselion
...
המנהג בהרבה ישיבות, שהחל מהרבנים ולא מהתלמידים,בייניש אנונימי
הוא לא ללמוד הכל כסדר...
בעולם הישיבות נהגו להתחיל ללמוד את נפש החיים משער ד', ועוד כל מיני...
גם ל'מסילת ישרים' יש שני סדרים, סדר ויכוח וסדר פרקים, שניהם מהרמח"ל עצמו אאל"ט.
לא יודע האם זו בהכרח הדרך הנכונה, אבל אם אדם לומד נושא מסויים הגיוני שהוא לא ילמד את כל הספר אלא רק את הפרק הרלוונטי לנושא, כמו שאם אדם לומד סוגייא בגמרא והגמרא הזו מובאת גם במקום אחר, או שהתוס' מצטטים גמרא במקום אחר, הוא ילמד רק את הסוגייה הרלוונטית במקום האחר ולא את כל המסכת ההיא...
בגמרא כל נושא לעצמו ואני שואל על ספרים שהכל קשורמבקש אמונה
יש כאן שתי נקודות שונותultracrepidam
האם זה בסדר ללמוד רק את החלקים ה"חשובים" של ספר? כן, בסופו של דבר גם מישהו צדיק כתב את כל התוספתא ופירוש רש"י לש"ס ותוספות רבנו פרץ ובית יוסף ושו"ת רשב"א.... אז השיקול הזה לא רלוונטי. לומדים מה שצריך.
האם הגיוני שאדם יהיה בור ויכיר רק קטעים מעטים רלוונטיים מספרי יסוד? לא. צריך להכיר את הספרים, ללמוד כל ספר יסוד פעמיים שלש.
בספרי פסיקה ופירושים כל קטע לעצמו 
מבקש אמונה
אני שואל על ספרים שנכתבו כקומה אחרי קומה בעבודת ה'
או שההתחלה היא הקדמה להבנת חשיבות הדברים שיבואו אח"כ
לדוגמא מסילת ישרים, חובות הלבבות, נפש החיים, עלי שור וכו'
לאו דווקאultracrepidam
גם הש"ס למשל נכתב כדי שילמדו את כולו.
מצד שני, ממש לא בהכרח שספר כמו חובות הלבבות נועד דווקא ללימוד מסודר. כמובן לימוד מסודר יהיה טוב יותר כי הספר תוכנן לזה אבל ממש לא הכרחי שפרק ב הוא הקדמה נצרכת לפרק ג. לפעמים זה להיפך.
יש ספרים מעטים שבהם מובא בהקדמה שהספר נועד ללימוד מסודר ולימוד של קטעים אקראיים לא ישיג את המטרה
כדי שילמדו את כולו, אבל השס לא נכתב כמהלך אחד גדולמבקש אמונה
ככה שזה לא דומה.
אני מדבר על ספר שנכתב כקומה אחרי קומה בהבנה או בעבודת ה'
למה לא בהכרח?
אני ראיתי שחובות הלבבות הוא ממש מהלך אחד גדול קומה אחרי קומה..
אם נניח קופצים לשער הביטחון תבין את ההסבר מה הגדרים של הביטחון, אבל כל הקומות למטה למה אמורים לבטוח ומה מרוויחים אם בוטחים - יחסר.
אני אשמח לדוגמא של משהו "להפך" כמו שאתה אומר..
נראה לי שזה קשור גם לחיבור לאותו ענייןadvfb
יכול ששער אחד יותר מתחבר למישהו מאשר שער אחר, אבל נוטה לקבל את דבריך כהסתייגות לעניין.
ספר מאגד בתוכו כמה נושאים ושנויכול להיות שאני רוצה ללמוד נושא ספציפי מתוך שלל הנושאים.
שמעתי בשיעור א' בשם הרב צבי יהודה שבבית מדרשו של הגר"א הקפידו יותר על ספר הכוזרי במקום השער הראשון של חובות הלבבות.
בהחלט אם המטרה ללמוד ספר כספר אז יותר טוב לעשות זאת בצורה רצינית. מתחילתו ועד סופו. זה גם מאוד קשור לאופי הספר עד כמה ניתן להפריד את חלקיו השונים או שהוא ממש מכלול שלם שאם אתה לא מבין את ההתחלה אתה גם לא מבין את הסוף.. זה לא ככה בכל הספרים.
ועוד מה שעולה לי - לצערנו יש נטייה לזלזל בלימודי אמונה.
פעם שאלתי את השאלה הזו את ראש הישיבה שליהיום הוא היום
מממ.. אוקיי. ומה לגבי מבוגרים שכבר לא בישיבה?מבקש אמונה
שאלתי גם לגבי אברכים (אפשר להכליל בזה גם מבוגרים לא אברכים)
האמת בעיקר מפליא אותי שאותם חבר'ה למדו רק קטע מסויים ושאר הספר לא בתוכנית לזמן הקרוב
שאלה טובההיום הוא היום
אולי כמי שבחר לקרוא לעצמו מבקש אמונה אתה יכול לחזק את נושא לימוד האמונה והמוסר בעולם. בדרך שתבחר לנכון
הלואי 🙏מבקש אמונה
בעזרת השםהיום הוא היום
לדעתי זה בהחלט תופעה שנוצרת מתרבות השפעקן ציפוראחרונה
בס"ד
אם תשאל באוניברסיטה איך כותב מחקר מדעי יגידו לך שבדיוק כך מרפרפים בין מחקרי שנוגעים לנושא וכותבים את המחקר.
השאלה האם זה נכון לעשות כך בתורה.. ופה התשובה שלי היא מורכבת יותר.
כלומר בוודאי שיש יתרון גדול לאור שנבנה לאיטו בתהליך מעמיק שלב אחרי שלב מתחילת הספר ועד סופו..
אך האם אין מקום לאור מבהיק שיאיר את הנפש לתשובה? כלומר הרבה פעמים כדי להתעורר צריך את הכמה פסקאות וכמה דברים שיאירו את הברק של התשוקה בנפש.
ואם אכניס את המילים למעשים לדעתי זה תרבות השפע וזה איך שהדור שלנו מתנהל כי באמת יש הרבה שפע וכדי להתחיל כשיש כל כך הרבה שפע צריך הרבה פעמים לתת ברקים קטן להאיר מפה ומפה, אבל חשוב מאד שיהיה אחרי זה לפחות ספר אחד שאיתו אתה מתקדם ברצף,
ואם אכניס את זה לחז"ל
אז אתה צריך "עשה לך רב" שיהיה רב מרכזי ספר מרכזי ותהליך עמוק, אך התהליך העמוק יכול בהחלט להיות מלווה בהבזקי אור קטנים כי "לכל בית מדרש צריך חידוש"{לא ציטוט מדיוק} וצריך שיהיה מה שיתן אור בנפש וינקה ויבהיק את האור של כל שלב מאד כמה היבטים.
תמיד אני זוכר את דברי התנחומא שעונג שבת שווה יותרחסדי הים
כך שגם בימים הנוראים צריך לזכור את זה.
..אנונימית~
מי זה הפירקוי בן באבוי?כלי פשוט
זה חיבור קטן מימי הגאונים שמביא דברים בשם רבחסדי הים
הוא מספר מגדלותו ומתיייס לעוד דברים כמו השיטה הקיצונית של רב יהודאי גאון לא להוסיף כמעט כלום על התפילה.
מקור מדוייק?advfb
התנחומא זה בראשית ג. בפרקוי בן באבוי זה חיבור קצרחסדי הים
תודה!advfbאחרונה
סרטים בראש כשאני מתפללמבקש אמונה
כל פעם שאני מתפלל יש לי מחשבות חזקות בראש שבטח לא התפללתי כמו שצריך ולכן גם בטח לא אקבל מה שאני צריך...
לדוגמא, אתם בטח מכירים את המדרש עם ההוא שביקש חמור
ובסוף בא איזה שר ונתן לו לסחוב חמור - כי הוא לא פירט שהוא רוצה חמור לרכב עליו.
אז זה תמיד בא לי בראש המדרש הזה ובעקבותיו ההרגשה שלא הסברתי כמו שצריך מה הרצון שלי
או שבטח צריך עוד תפילות כדי לקבל ולא התפללתי מספיק.. בקטע טורדני כזה.
וככה עוד מאמרי חז"ל שיגרמו לי להרגיש שהתפילה לא תעשה פירות
בקיצור, לא יודע למה, תמיד באות לי מחשבות שהקב"ה מחפש איך לא להביא לי 
מה עושיםםם
זה יכול להשמע קצת מוזרadvfb
אבל כמעט כל בעיה, המודעות אליה היא הרבה יותר מ50% מהפתרון...
עצם, האפשרות שלך להסתכל על עצמך מבחוץ ולומר "אני יודע שאני מגזים בעניין הזה והזה והראייה שלי מגמתי לכיוון מסויים שלא הייתי חפץ בו" זה דבר גדול וגם שימושי. נראה לי שגם כדאי מאוד לתרגל אותו ולנסות אותו כמה שיותר.
כי איך זה קורה למעשה? מחשבה נכנסת לראש של בנאדם וככל שהוא חושב עליה יותר ויותר ככה היא יותר מתקבעת אצלו והופכת אצלו לדפוס. כמו שהדפוס הזה נוצר ככה אפשר לבנות דפוס אחר שיחליף אותו. אשריך.
...פצל''שית
אני נמצאת בניסיון קשה.
קשה מאוד.
מאוד.
הבעיה הגדולה בו היא שהוא בתחום האפור.
המצפון מייסר אותי.
ואני כמו מעשן כבד שנחנק משיעולים ולוקח עוד שאכטה
העונג והכאב מתערבבים לי
אין לי יכולת בחירה.
את צריכה לקחת החלטה של רגעבנות רבות עלי
כשמתחילים לחשוב מתחילה הבעיה, פשוט להחליט ולבצע .
יש משפט מפורסםרץ-הולך
שחולה שלא כואב לו במצב חמור יותר ממי שכואב לו.
עכשיו כשאת מודעת לבעיה את צריכה מצד אחד לחפש דרכים לפתור אותה ומצד שני לשמוח שאת בתהליך תיקון.
אל תמדדי את עצמך ביחס לאדם האידיאלי שאת מדמיינת אלא ביחס ליכולת שלך להשתפר, זה מדד הרבה יותר מדויק.
❤❤נעה ונדה
אל תיפלי לייאוש, בבקשה!
עם הקושי ה' נותן גם את הכוח להתמודד.
תודה לכולכם!פצל''שית
כבר אין בי כאב.פצל''שית
כנראה שאני מדרדרת
אל תחשבי ככהבנות רבות עלי
אם תרצי לשתף יותר אולי נוכל לעזור.
..רץ-הולך
אבל באמת עדיין אכפת לך, עובדה שאת משתפת אותנו.
אם תחפרי עמוק אולי תגלי שהכאב כל כך חזק
שכבר קשה להרגיש אותו.
חשוב לפעמים להסתכל החוצה מהקופסא הפרטית של ההתמודדות שלנו ולא לגרום להתמודדות אחת להפיל לנו את כל האישיות.
בהצלחה! אנחנו איתך!
אין פה 'טובים' ו'רעים'advfb
ואם יש דבר אחד שקשה לך זה לא אומר שכל הדברים הטובים שלך נמחקים.
ברור שהכאב הוא נצרך אך אם זה גורם לך ליאוש, אולי לא זאת התגובה שכדאי לך לאמץ ביחס לכאב על החטא.
הרבה תפילה!
למה לא להתפלל?compass
תעצרי את זה שבוע ואז תחליטי אם זה טוב.חסדי הים
תודה לכם🥹פצל''שיתאחרונה
אתם צודקים לגמרי...
אנחנו כבר בט"ו אלול...advfb
מה יש לכם לומר על השמחה שבחודש אלול?
לפעמים אני מרגיש שהחובה היא דווקא בלהקפיד לשמוח יותר בעבודת ה' ואפילו לפעמים להרפות או להתעלם.
לפעמים העיסוק בעבירות הוא לא הכי פרודוקטיבי.
המדד שנראה לי הוא ביחס לכך אם זה מחזק או מחליש את עבודת ה' שלי.
אם אני במדרון אחרי שאני בגישה יותר 'שמחה' אז כנראה זאת שמחה של זחיחות הדעת וגסות.
אף אם אדם מרגיש שהוא מתקדם ומשתפר בעזרת השמחה אז הוא אכן בכיוון הנכון וחייב להרבות בכך
מה דעתכם?
תחושות, הארות, מחשבות?
ג' אלול! זרמו!פתחתי ניקק
האחד מוכר יותר השני מקור פחות מוכר.
על מה הייתם ממליצים?
אני אתחיל.
מוכר(לענ"ד) - הביאור של הרב לסיפור על הלל בערב שבת- גם כי ניכרת שם דרכו של הרב באיך הוא מדייק בלשון הגמ'. וגם כי הרב כותב שם דברים על מידת הענווה (מופיע בפרק ב של מסכת שבת ובכרך עין איה שבת א)
פחות מוכר - אגרת שלב(אם אינני טועה) באגרות הראיה א. בעיקר בגלל שהרב מתייחס שם למושג ירידת הדורות.
נסו לזרום
עונהעשב לימון
מוכר- אורות התשובה.
לא מוכר- למהלך האידאות בישראל. ממש מסביר את המהלך של ההיסטוריה ושל העולם
הייתי בוחר מהתשובות ההלכתית שלוחסדי הים
לאחרונה נודעתי יותר ל'מוסר אביך'advfbאחרונה
מאוד מומלץ ביחס לספר מוסר שהוא מרחיב איך הנפש עובדת ואיך ההפרדות מחטאים ודרכים רעים צריכה לקרות ומה השלבים השונים ומה ראוי שיהיה בתהליך העבודה המוסרית.
נשמע לי ממש בסיסי.
הנה נגמר לו חודש אב -אני הנני כאינני
החודש בו ממעטים בשמחה. מה עושים עכשיו? איך זה מתקשר לחודש אלול? אולי זה עדיין נחשב "תקופת תמוז" ויש כאן את אותו עניין (אני מתבונן על מהלך החודשים של אדר-ניסן).
איך אתם מרגישים את יציאת החודש בתפילות. היום היה יום כיפור קטן, בסליחות שבו זה הכה בי (במובן מסוים שוב) - עדיין בלי. עדיין.
וואו אף פעם לא חשבתי על העניין המיוח של יציאת חודשadvfbאחרונה
אלא תמיד חשבתי רק על ר"ח, אז תודה על נתינת הדעת על כך
אול האבלות והנחמה של חודש אב עלולה להוביל לתשובה ולסליחה של חודש אלול.
אב הוא ביחס לחסרון ואלול הוא ביחס להשלמה ולתיקון.
מוצאי שבת מברכים של חודש אלולadvfb
אתם מאמינים שזה מתקרב?? וואו...
מוזמנים לכתוב הרהורים ודברים בעניין
ממש! ריגש אותי השבתדעתן מתחילאחרונה
וראיתי בשם בנו של חידושי הרי"ם, ר' אברהם מרדכי אלתר (הראשון), על תפילת דוד המלך 'דעו כי ה' הוא האלוקים, הוא עשנו, ולא (קרי: ולו) אנחנו עמו וצאן מרעיתו', שכשאנחנו 'לא', מבטלים את אנוכיותנו אליו יתברך, אז אנחנו 'לו' יתברך. לא-לו - אלול.
הכה בי אז כמה עבודת ההכנעה לא מספיק חיה אצלי. שכידוע כל חטא שחטאנו אי אז כעם ממשיך איתנו לתקנו, ושורש כולם בעגל, חטא האנוכיות. שצד הופכי של אנכי הוא אנא נפשי כתבית יהבית, התורה הקדושה (שנתנה במעמד). להמשיך את רצונו יתברך שמובן ע"י תורתו בעולם, להמשיך את נוכחותו ית"ש.
ועם זאת הפסוק לפני משורר כיצד, 'עבדו את ה' בשמחה', ומתוך כך 'דעו', 'כי טוב ה' לעולם חסדו' ועד דר ודר אמונתו'. ואיך שר' שלמה אומר על 'טוב להודות' שאת החסדים אומרים בבוקר, כשהעולם בהיר לנו ואת האמונה כשחשוך. וגם נראה לי שנצחיות האמונה ממשיכה ועוברת מדור לדור ואילו חסד מופיע בדרגת 'לעולם'. וכידוע השירות לעתיד לבוא יתבטלו מלבד מזמור לתודה, ואותו דווקא אנו נצרכים לשיר בנגינה ושמחה בכל בוקר.
והשפת אמת ממשיך שם על ר"ח למעשר בהמה, ר"ח לביטול והגבהת נפש בהמית שבנו לעבודת ה' יתברך. ש'בכל לבבך' - בשני יצריך - צריך לעבוד את ה'. שיש מקום שקל לעבוד את ה' בנפש אלוקית וכמה קשה בבהמית. ולא ציוונו להכניע בלבד נפש בהמית אלא לעבוד איתה ממש אותו יתברך.
וכדברי ה' יתברך בפרשה בפשטות רצונו ממנוּ - 'ושמרת את מצות ה' אלוקיך, ללכת בדרכיו וליראה אותו', ו'כי אם ליראה... ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו... בכל לבבך... לשמור את מצוות ה'... לטוב לך'. וכשאנחנו אני לדודי, אז הוא יתברך דודי לנו. וטוב לך.