פורום עבודת ה' (עמוד 12)

לגבי שרוולים ארוכים - כנראה תמצאי יותר בחורף... בינתיים יש קרדיגנים וכל מיני פטנטים..

לגבי פתח סגור - בעיה באמת מעצבנת. אין. פשוט אין כמעט חולצות עם פתח לפי ההלכה.. הפתרון שלי הוא חולצת בסיס סגורה. חם... אבל מה נעשה, ההלכה חשובה יותר.

לגבי חצאיות ארוכות - יש בחצאיות המנשה, שאול חצאיות, עלמא ועוד הרבה חנויות, מעניין שלא מצאת.. יש גם בפ"ת, גדרה, בילו סנטר ועוד הרבה מקומות.

קשה להאמין (אבל זאת אולי המציאות) שאין חנויות כאלה שמוכרות חולצות צנועות באמת. ממש עצוב
מתפללת לה' שיעזור לי למצוא.
אולי אבדוק באמת לפחות חצאיות באחד מהמקומות שציינת.
תבורכי!

צנועות ממש. עם שרוולים ארוכים ופתח צוואר צנוע ולא פתוח מידי.

קוראים לה JUNEE ראיתי שם חולצות סגורות ויפות.

בייסיק יו
לורד קיטש
בכל מיני מקומות אחרים גם אפשר לבקש חולצות סגורות ויכול להיות שיש להם

אבדוק בעזרת ה', ובשם ה' נעשה ונצליח!
תבורכו!

מעצבות: (מעט יקר. לא תמיד הבגדים שלהן הכי צנועים צריך לבדוק)

רחל חריף- פתח תקווה

כרמים

רותה

 

נטע חצאיות- ירושלים

ניו יורק וזויה- שניהם מחירים נמוכים יחסית, כי הרמה של הבגדים סבירה אבל יש מציאות 

 

בנתיבות יש הרבה חנויות לדתיות

ולמה בכלל לקנות ממעצבות שמוכרות מטפחות- פשוט חתיכת בד- ב300 שקל.

לפעמים למעצבות יש מציאות ממש שוות

לי אישית היה שווה את המחיר

 

אני חושב שפעם פעם כתבתי בדיוק על זה באחד הפורומים כאן. מתוך האנוכיות יוצאים לכלליות, זה היופי שאפשר להפוך את האנוכיות עצמה לכללית

זה תמיד נראה לי סתירה לא אפשרית - אם אין לנו אפשרות לצאת מהאנוכיות שלנו אז בעצם אי אפשר באמת לעבוד את ה' לשמה..

זה הסדרה של הרב לונדין יסודות האמונה

 

סדרה ממש ממש מרתקת וחשובה

לאיזה פרק הגעת?

קצת קשה לי לשמוע ברצף עם ההפרעת קשב שלי אבל מתקדמים לאט לאט

אהה יפה זה נראלי הפרקים שהוא מסביר שם על המשמעות של תפילה מאוד חשוב

 

זכור לי גם שכדאי מאוד לא לדלג על פרקים וללכת לפי הסדר כי זה בכוונה יש לו קו מסוים

ואת תראי שהסוף יהיה mind blowing

את האמת שאני לא מסכימה איתו לגמרי.. הוא מדבר יפה ממש ונוגע בנושאים שתמיד עניינו אותי ואף פעם לא שמעתי את דעת התורה עליהם, אבל אני מתחברת ומסכימה יותר עם הרעיונות שהרב ראובן פיירמן מעביר. שניהם מדברים מאוד דומה בנושא הזה, אבל יש משהו קצת שונה שאם שמעת פעם קצת את הרב פיירמן בטח תבין..

 

ולגבי הסוף - סיקרנת אותי.

גם אני בהתחלה לא התחברתי לדברים שהוא אומר, זה קשה לעיכול, בעיקר בפרק הרביעי ששם נראלי הוא מדבר על אבולוציה. אבל אח"כ זה לאט לאט מתיישב

 

לכל רב במכון מאיר 

יש סגנון ממש ייחודי

הרב לונדין

הרב ראובן פיירמן (שהוא יותר נוטה לשיטה של החרדים להוכיח את אמיתות התורה)

הרב אורי שרקי

 

כל אחד מיוחד בדרך שלו(:

 

חח ואל תתפתי עכשיו לדלג לפרק האחרון זה יותר יפה אחרי שמבינים את כל המהלך

הוא לא חידש לי כלום בינתיים

אני מכירה את הרעיונות האלו משיעורים של הרב פיירמן (אמונה ברורה - אלול תשסה Archives - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם) במיוחד מהשיעורים שם "האחדות הכוללת" ו"פרדוקס מוחלט". מה שכן, זה היה מאוד טוב שהרב לונדין פירט על ההבנה המחודשת של המושגים הדתיים מתוך ההבנה של האחדות הכוללת, וזה אחד הדברים שהכי אהבתי בסדרה הזאת.

 

בינתיים, עד איפה שהגעתי לפחות, הרב לונדין לא הוכיח עדיין את אמיתות התורה..

 

אה ואל תדאג, לא חשבתי לדלג..

שאלה יוצרת את המפגש בין האדם בעל השאלה לבין התורה. היא יוצרת את החשק ותשוקה להבנה.

כשלבסוף גם מגיעה התשובה אז הייחוד בין התשובה לאדם הוא חזק מאוד.

תיוגין נסתרין

שיצא לי לחשוב עליה בעבר.
כרגע רק עוקב, אם יהיה לי מה להוסיף אז בע"ה

בס"ד

מה יקרה לנילוס אם לא יהיה גשם במשך כמה שנים רצופות? סביר להניח שגם הנילוס הגדול יתחיל קצת להתייבש..אז מה ההבדל הרי גם לנילוס מגיעים מי גשם פשוט ממקומת מרוחקים יותר דרך הים..וזה נראה להנקודה ההנהגה של מצרים היא מוסתרת כי ה' לא רוצה בכך שיפנו אליו..הוא עדיין זה שמחליט אם יגיעו מים לנילוס או לא אבל פניו מוסתרת..בארץ ישראל הנהגת ה' היא יותר גלויה וקרובה ומבקשת שיתפללו אליו, אבל אם נחשוב על זה כן אנחנו בתקופה של הסתרת פנים, אבל החלק השונה בעוד אצל מצרים ההסתרת פנים היא מה' שלא רוצה כיבכול פה ההסתרת פנים היא מפני חטאינו שחרב המקדש והעולם נכנס להסתרה ודווקא פה המקום שלנו להתאמץ ולגלות אפילו מתוך ההסתרה את הנהגת ה' ושכן ה' עדיין מסתכל על ארצו ועמו בהשגחה מיוחדת יש הסתרה וזה פחות ברור מבעבר אפשר לכאורה להסתדר..אבל תמיד נצטרך אותו..זה לדעתי בנושא זה, אם כי זו שאלה מאד חשובה שלא חשבתי עליה לפני..

רש"י במקום-

והשקית ברגלך. אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיְתָה צְרִיכָה לְהָבִיא מַיִם מִנִּילוּס, בְּרַגְלְךָ, וּלְהַשְׁקוֹתָהּ – צָרִיךְ אַתָּה לִנְדֹּד מִשְּׁנָתְךָ וְלַעֲמֹל, וְהַנָּמוּךְ שׁוֹתֶה וְלֹא הַגָּבוֹהַּ, וְאַתָּה מַעֲלֶה הַמַּיִם מִן הַנָּמוּךְ לַגָּבוֹהַּ, אֲבָל זוֹ למטר השמים תשתה מים – אַתָּה יָשֵׁן עַל מִטָּתְךָ וְהַקָּבָּ"ה מַשְׁקֶה נָמוּךְ וְגָבוֹהּ גָּלוּי וְשֶׁאֵינוֹ גָלוּי כְּאֶחָת (ספרי):

 

וגם בימינו, חקלאות בעל יש בישראל בשפע, בזמן שבמצרים הם צריכים לשאוב ולהשקות.

(במצרים נהוגות סובסידיות רחבות היקף, על קמח, סולר, גז בישול ומוצרי יסוד נוספים. היקף הסובסידיות בשנת 2012 עמד על כ־20 מיליארד דולר (מחציתם על סולר). בלעדי סובסידיות אלו, לא תתאפשר חקלאות רחבה במצרים (בשל הצורך בדלק לשאיבת מים להשקיה), וייווצר משבר מזון בשל מחירים גבוהים, דבר שיעורר תסיסה חברתית חזקה במצרים. בשל כך, נמנעו השלטונות במצרים מפגיעה בסובסידיות במהלך השנים. כדי לקיים את משטר הסובסידיות, נדרשת מצרים ליבוא רחב היקף של חיטה וסולר, שכן המשאבים המקומיים אינם מספיקים לביקוש (מצרים מייבאת כחצי מכמות החיטה הנצרכת) -ויקיפדיה)

 

ואגב, אי אפשר לחיות על מים של התפלות. ממש לא.

 

 

סיבה.
2. היום השפע יכול להתגלות אחרת.

ולכן גם כשהטכנולוגיה מתפתחת זה בזכות כך. יש להודות על כך.

ב"ה לא חסר על מה להתפלל, גם בהקשר של עולם טכנולוגי.

להתפלל על עצמנו שלא נהייה משועבדים לטכנולוגיה

 

אני יכול להגיד לפי מה שהבנתי, אם מדברים אמונה כל הזמן הדיבורים נכנסים אל הלב.

 

אבל לא הגעתי לשם.. אפילו לא קרוב

וזה אוטומטית אמור לחזק אצלך את האמונה.

מנסים לראות את זה בכל מאורעות החיים

שומעים שיעורים של רבנים שחיים את זה
משתכנעים בשכל משיבים ללב, וכשקורים דברים שברגש אוטומטית זה סותר עובדים על ליישם את מה שאנחנו יודעים, זה בירור עמוק יותר

צריך תמיד תמיד לחזק את זה

בנוסף לכל העצות שמעליי

לעתיד לבוא, נראה איך הרע היה ממש טוב. היום אנחנו מרגישים את הרע כרע ורק יודעים שהוא לטובה כי השם אוהב אותנו ורוצה בטובתנו

ואת מה שחשבתי כרע
לדעת שזה לטובה בסוף

מה יהיה ואיך אינלי מושג
אבל עצם הידיעה שאני לא לבד
ויש מי שמנהל הכל לטובה
זה בעצמו נורא מרגיע.

הקב"ה ברא את העולם בצורה כזאת שההתגלותו יתברך איננה ישירה תמיד בצורה שנבין אותה וזה חלק מהעניין נראה לי. לאט לאט לעלות בסולם האמונה, יש בו דרגות.

אמונה זה דבר שהוא קיים הפונטציאל ודורש הוצאה לפועל. לכן מצד אחד - זה תמיד קיםי במלוא הדרו בנשמה ולכן יש תקווה, מצד שני - זה עבודה לגלות את האמונה החוצה

לראות את הטוב, לראות את הדרך שה' מוליך אותנו אל הטוב.

וגם אחרי שעומדים בניסיון אפשר לצבור עוד כוחות ביחס לניסיונות הביאים

תבין באיזה מעלה גדולה אתה שאתה מרגיש חרטה על זה שאתה לא מקיים מספיק מצוות לכאורה.

יש הרבה אנשים שבכלל לא שם.. שזה לא מזיז להם

זה לא שאני מתלונן שאני גרוע ולא אכפת לי מהתורה...

אני דואג על כך שיש על הרצפה אוצרות ואני בקושי אוסף.

בסוף הזמן יגמר ואשאר רק עם הקומץ המסכן שאספתי. ומה תעזור לי המעלה של החרטה? 

 

השם בוחן כליות ולב.

אין לך מושג כמה יקר זה בישבילו מה שאתה מרגיש.

השם מצרף מחשבה למעשה וכו 

חלק ניכר מאוד מהיהדות תלוי במחשבה, אל תזלזל במה שאתה מרגיש

זה חשוב מאוד.

עם כל המעלה של הדבר שאין לזלזל בה, ובטח זה משמח את הקב"ה

אבל מה עם זה שיכלתי לשמח אותו הרבה יותר? לנצל את הזמן ולקדש את עצמי יותר?

 

האם כשאגיע לעולם הבא לא אתחרט מרה על הזמן שלא ניצלתי?

האם אקבל שכר כמו אחרים שניצלו כל רגע?  האם אהיה קדוש כמותם? 

 

אם תביא לי מישהו שאומר שיחשב לי כאילו עשיתי.. זאת תהיה טובה ענקית!!

השאלה אם יש דבר כזה..

 

 

שאלו הדאגות שלך

זה לבד מראה שאתה ברמה גבוהה מאוד..

 

"אבל מה עם זה שיכלתי לשמח אותו הרבה יותר? לנצל את הזמן ולקדש את עצמי יותר"

זה נכון שאדם צריך תמיד לשאוף "עד מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי" 

אבל לחשוב על זה בכיוון חיובי, לא מחשבה כזאת שתגרום לך לשפלות הדעת ותשפיע על השמחה שלך בעבודת השם. קח את הרצון הזה ותמנף אותו למקום טוב, ושתדע שהירהור תשובה לבד יכול לשנות עולמות כמו שאומרים חזל שמספיק הירהור תשובה לשנות את הסטטוס הרוחני של הבן אדם.

הרשה לי להראות לך כמה פסקאות מעניינות שקשורות לעניין של הרב בספר כנפי רוח:

וכידוע יש גם את הסיפור המפורסם מהגמרא על אותו אדם שהיה (מחילה מכבודך) כבר במצב אינטימי עם זונה ואז הוא הבין את חומרת המצב שלו ומרוב צער בכה עד שמת, ויצתה בת קול ואמרה שרבי פלוני (לא זוכר את השם שלו כרגע) מזומן לחיי עולם הבא. ומעניין שהבת קול כינתה אותו רבי למרות שסתם היה עם הארץ, אבל מעצם התשובה שלנו הוא כביכול קפץ בכמה דרגות בקדושה. אז אנחנו לומדים מכאן שבעולם הבא לא רק מי שהיה גדול בתורה הוא מהקדושה, אלא אדרבא יש המוון סיפורים על אנשים כביכול פשוטים שהם ברמה גבוהה.

ואם אני לא טועה מהמעט שידוע לי עליך אתה גם כן בעל תשובה, אז תכיר במי שאתה תבין באיזה רמה גבוהה אתה ואל תיכנס לעצבות יותר מדיי בגלל שנדמה שיש אנשים עם יותר מצוות ממך.

השם בוחן כליות ולב, רק הוא יודע מי באמת צדיק ומי לא. בהצלוחה אחי

הדבר הכי הכי חשוב, שיש לך את הביקורת העצמית הזו. זה דבר לא מובן מאליו .

בכדי לשנות שגרה, צריך החלטה רצינית. ולהתחיל לבצע.. השגרה יכולה להרוג... צריך לצאת ממעגל הקסמים הזה בהחלטה רצינית .

אם אתה יודע מה יגרום לך להכנס למסלול טוב יותר אל תהסס לבצע .. אם תבצע היצר לא יוכל לשחק בך. כי אתה כבר פועל.. ואז מצווה גוררת מצווה.

אבל המשמעת עצמית שלי נוראית

יש 'מטרות על' ויש 'מטרות ביניים'. המטרה של 'מטרות הביינים' היא ההדרגתיות שעוזרת להתקדם לאט אבל בטוח. ואם קשה לעומד ב'מטרות ביניים' אז צריך לחשוב על כאלה חדשות.

ממש איפלו לשבת עם דף ועט ולסרטט.

ברגע שיש מטרה אחת שמשקיעים בה (לימוד יומי כלשהו נגיד) אז זה יוצר 'עוגן' שנותן יציבות ועל בסיסה אפשר לחשוב על יעדים חדשים.

מדבר ברמה הכי פרקטית והכי שיכלית שיש... 

וכמה שהוא קטן גם בזה אני לא עומד הרבה לפעמים ודוחה אותו

אז מה כבר נשאר שממנו אני יכול להתקדם "לאט ובטוח"...?  והלאט הזה כנראה יהיה ממש לאט שאני לא אגיע לכמעט כלום

 

 

 

לדעת מה הדרך שלך, אני מניח שאתה יכול לדעת באופן הכי טוב.

מה שכן לראות מה טיפה קשה לך ולנסות להקל עליך, זה יכול להיות הנושא של הלימוד, אולי זמן קבוע.

החלק הזה בעבודת ה' הוא נראה לי חלק שיכלי שאפילו יכול להיות טכני. לפעמים עניינים טכנים מקשים על התקדמות לעבר יעדים מסויימים.

וזה לא יחסי ביחס לאף אחד אחר! מה שיחסי פה הוא איך היית אתמול ואיך אתה היום.. ככה יותר קל להסתכל בצורה מספקת על העניין.

לנסות לעשות 'שמש' כזאת ולראות מה הם הקשיים השונים ומה הם היתרונות השונים שיש לך ולנסות לראות איך עוד מתפתחים. ועוד להתפלל גם.

לפעמים היעד מבלבל אבל הקב"ה רוצה בעיקר את הלב, את הדרך הייחודית שלך, בין אם היא קטנה בין אם היא גדולה.

מציע למצוא דרך שהתורה תהיה גם כייפית יותר בשבילך. ללמוד דברים שאתה אוהב, מרבנים שאתה נהנה לשמוע וכדומה

אם הגעת לשם פעם אז אתה מסוגל לחזור!

(טיפ קטן: הסוד הוא שאם אנחנו לא מתקדמים קדימה אז אנחנו חוזרים אחורה, תמיד צריך להתקדם אקטיבית קדימה כדי לא להיגרר אחורה)

לאט לאט

שה' יעזור לך.

שיש לך את המחשבות האלה.

יש בך פוטנציאל גדול אתה פשוט לא מאמין מספיק בעצמך ובגלל זה עושה שטויות. אני מאמין שאתה יכול לחזור למסלול הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב.
ב"הצלוחה

ה' רואה את הרצון שלך, והוא יעזור לך להתקדם בזה!
לאט לאט, אבל זה ייקרה בסוף בעז'ה.. אשריך ובהצלחה!! (:

תודה על השיתוף.

 

מציע כיוון אחד - הקלילות שלך היא לא לחינם, יש בה מעלה גדולה (גם אם היא לא תמיד הולכת לאיפה שאתה שואף). מתי שמוגדר בצורה ברורה מה הצדדים הטובים שבקלילות ואיפה היא מועילה וטובה, אז ממילא יותר קל להבחין מתי זה לא ולהתקדם.

בהצלחה!

הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו. ומחשבות טורדניות כאלה לא אמורות לרוץ לך בראש, ובטח שלא להפריע לך בעבודת ה'.

אם את הולכת על פי פוסק מסוים בפשטות, יש לך על מי לסמוך. וזה לא אמור להטריד אותך יותר מזה.

וחומרות תמיד אפשר להוסיף והן מביאות ברכה, אבל צריך לגדר להן את מקומן כ'חומרות', ולא לתת להן להשתלט על הנפש.

רוב מוחלט של הרבנים, במיוחד בקרב הפוסקים, הגונים לגמרי. פשוט כל פרשה שמתפוצצת משאירה רשמים חזקים, יותר ממה שיש במציאות בפועל. 

אז א. כדאי מאוד להתפלל על זה.

    ב. הבעיה מתחילה בדר"כ כשמחפשים את הקסמים. כשבפועל מה שצריך זה סה"כ מורה הוראה.

 

אגב, רצוי, אבל לא מן ההכרח, שהרב שלך לענייני 'אורח חיים', יהיה הרב שלך גם בהשקפה וסוגיות לאומיות. אבל עד שתמצאי דרך גם בענייני השקפה, תראי לנכון להתחזק ולקבל מכל מי שמחזק אותך בעבודת ה'.

כדי שזה לא יהווה פתח לטעות,

גם בפריצות דרך בענייני מסורת והלכה, כדאי להימנע..

גם זה בגדר 'קסמים', ולרוב לא נובע מצדקות יתר.

התכוונת להחמרות מיותרות? או בכללי לסטייה מהמסורת המקובלת?

ולשני הצדדים.. 

צודק, אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וה' הוא לא בבחינת "כדוב אורב הוא לי", הוא לא שונא אותנו ועושה דווקא כדי שנכשל...

אני לא חושבת שזה נובע מלחץ או כפיתיות... נראלי שזה יותר נובע מפרפקציוניזם.

אני לא תמיד חושבת את המחשבות האלה באופן אובסביבי, רק בשעות משבר לפעמים 

זה מציף אותי התסכול שמצד אחד אני רוצה לעבוד את ה' בשלמות ומצד שני אני יודעת שאני לא מושלמת ולא אהיה מושלמת בעבודת ה' אף פעם, וצריכה להשלים עם זה

חומרות לפעמים הם מיותרות ואפילו מזיקות ולפעמים הכרחיות לכן צריך להתייעץ עם רב...

אני רק נערה צעירה. הרבה אמרו לי שעם השנים זה מתאזן התחושות האלה...

זו ה-נקודה- כרגע אין לנו בבית רב שהולכים לפיו או אפילו השקפה מסוימת, מצב מוזר קצת ומסובך להסביר...לכן התחושות האלה והצורך בבירור

צודק...באמת צריך להתפלל חזק. ובאמת צריך להשתדל ללמוד מכל אחד

מה הכוונה ב"לחפש את הקסמים", יעני סיפורי ניסים וכל זה? לא, ממש לא מחפשת את זה

תודה רבה על התגובה, החכמת אותי!

דרך עיניים של בשר ודם.. אנחנו חיצוניים מידי..

ובענייני עבודת ה', אפשר בהחלט לקבל מכל רב שמדבר דיבורים של אמת.

ובענייני פסיקה, פשוט תתחברי לרב שאת יודעת שהתקבלו פסיקותיו בציבור, אפילו באופן זמני, אבל עשי לך רב והסתלקי מהספיקות הנ"ל..

 

ובשמחה

 

1. אגב, ממליץ לך ללמוד קצת ספרי חסידות\ לשמוע שיעורים בחסידות.
2. נראלי שזה יכול לתת קצת כלים לשאיפות הגדולות והחשובות שלך.

נכון...

מקווה שבעז"ה העניין יסתדר, ובסופו של דבר-  זה הכל סיעתא דשמיא...

 

צודק! יצא לי פעם ללמוד תניא, ובאמת באמת קשה לתאר איך שזה חיזק אותי וממש שינה לי את החיים ועבודת ה'!

הלוואי ואוכל לחזור ללמוד חסידות באמת בעז"ה

בקיומה של מחלוקת. ושזה לאו דווקא דבר שלילי.

נקווה שזה לא דברי כפירה בשבילך :

כל היכא דאמרינן 'בו ביום' ההוא יומא הוה - יום מכריע אחד בהשתלשלותה של תושבע"פ

לגבי איך לבחור רב, אני חושב בשבילך שכדאי שתבחרי רב שהוא לא צעיר שאין לו מאפיינים כיתתים ואנשים שסביבו חושבים עצמאית ועם זאת מכבדים אותו ושהוא מקובל על רוב השיטות, שיהיה לו זמן לענות לך. יש לי רעיון למישהו שאולי יתאים לך אבל אני לא יודע כלפי הסיפא כמה הוא יהיה זמין.

 

נ.ב אני יוכל להביא מס' פלאפון שלו בפרטי אם את מחפשת (זה מישהו מפורסם)

כמו שאומרים, מחלוקת לשם שמיים- סופה להתקיים...

היא מתקיימת ועומדת כי בכל דעה יש גרעין אמת, לא כמו השקר שלו אין רגליים

אבל השאלה מה אני אמורה לעשות ולפי מי ללכת בפועל... 

פעם היו הרבה חילוקי דעות בין החכמים אבל הסנהדרין היו יוצאים בסופו של דבר עם הכרעה אחת,

היום זה מרגיש כאילו התורה הפכה להמוני תורות

האמת שאני חושבת שאני צריכה דווקא דמות נשית להתייעץ איתה בנוגע לנושאים תורניים כללים והשקפה

בנתיים בנוגע להלכה "יבשה"- אין לנו בבית פוסק אחד ספציפי שהולכים לפיו אבל בדרך כלל פשוט עושה מה שאבא עושה... ואי מסובך להסביר את הסיטואציה פה, לא משנה

אולי באמת אלמד בלנ"ד מפרקי אבות כדי לברר יותר על נושא המחלוקות ביהדות, הצצתי בקישור ובלי נדר בהמשך אתעמק יותר

תודה רבה על התגובה המחכימה והעזרה!

כתיבה ממש מרגשת שבאה מהנשמה

 

אני לא יודע אם זו סוג של פריקה או שאת באמת שואלת?

 

אם כן אז נראלי לי שזה קודם כל לא בריא להסתכל ככה על עבודה השם שלנו.

במובן של "חיללתי שבת בטח אין לי חלק לעולם הבא" זה לא ככ פשוט.. החיים הם לא שחור לבן וגם מערכת השכר והעונש שבנויה ברובה מרחמים זה לא שחור לבן.

שנאמר " כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ"(תהילים קג)

מה גם שיש את עניין התשובה

שניכר מהכתב שלך שאת בתוך התהליך הזה (גם אם את לא מודעת לזה) 

 

מה שאני כן מסכים, זה שהיהדות יכולה להלחיץ ואפילו לשגע אם לא מפנימים את הערך שלה באמת.

ז"א בתכלס כמעט חצי מהתורה זה עונשים, ועונשים חמורים.. על דברים שלפעמים לנו נראים קטנים כמו לשתול צמח בשבת נו נו מי ישמע מה עשיתי למה בישביל השם זה יותר חמור מרצח??

אלו באמת דברים מלחיצים, אבל כשלומדים תנך ורואים את מידת החסד והרחמים העצומים שיש להשם עלינו, ואת כל הפסוקים על מעלות התשובה, אז מבינים שהדברים לא כ"כ פשוטים.

 

עוד דבר חשוב שצריך לשים לב אליו, הוא שיש טכניקה לשטן להכניס אלינו מחשבות של מעין ייאוש כזה של "עשיתי ככה וככה אז הלך עליי/היהדות קשה ומפחידה מדיי אי אפשר באמת לקיים אותה"

דברים שמכניסים מורח ויאוש בלב של האדם וזה משפיע על עבודה השם.

את צריכה לקחת את המחשבות האלה של הפחד מהחטא ולתעל אותם לעבודת השם ז"א לתשובה.

 

לגבי המציאת רב/השקפה 

פשוט תתפללי על זה מעומק הלב ואין סיבה שהשם לא יעזור לך בזה

קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ

ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו

 

ב"הצלוחה

 

 

 

עריכה: 

מוסיף שעכשיו שמתי לב שכתבת את השירשור הזה ממש מוקדם בבוקר.

בין אם היה לך לילה לבן או שזה היה מהדברים הראשונים שעשית שקמת היום בבוקר

זה ממש נוגע ומדהים בעיני 

זה מראה כמה זה חלק ממך

תודה!

 

אהממ, סוג של גם וגם 

נכון, יש גם המוןן רחמים ויש תשובה וזה פשוט היצר שרוצה לייאש

אבל לפעמים אני מרגישה שאני כל כך רוצה לעשות את רצון ה' אבל אני לא יודעת מהו

שאני מתבלבלת בין יותר מדי דעות והסתרה... לא מרגישה שמצאתי את הדרך שלי

צודק, רק תפילות!

אמן שאצליח להרגיש בהירות בנושא בעז"ה

התגובה שלך חכמה ומחזקת מאוד, תודה! 

 

(האמת שהיה לי לילה לבן... ותודה! משתדלת)

איזה לב טוב! איזו שאיפה לאמת!! שירבו כמוך בישראל!

פתרון אין לי, וגם לא אף עצה כלשהי, רק שפשוט לכי עם האמת ועם הרצון המדהים שלך ו"בדרך שבה אדם רוצה לילך בה מוליכים אותו". עם רצון מספיק כן (ומאמץ כמובן), ה' כבר יוביל אותך בדרך הנכונה. לא צריך להיות מושלמים כדי להיות עובדי ה'.

 

תודה רבה רבה! את ריגשת אותי, התגובה שלך ריגשה אותי מאוד!

אין עליך!

 

וצודקת..."אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

 צריך מאה אחוז השקעה, לא מאה אחוז תוצאה

הלוואי רק שאצליח לעשות מאה אחוז השתדלות ולמצוא את הדרך שלי בעבודת ה'

תבקשי ממנו.. ה' רוצה לעזור לך, הוא רק צריך שנכין את הכלים כדי שנוכל לקבל ממנו.

הבאתי את זה כבר פעם, מביאה שוב.. רש"י ד"ה "כי לא המטיר" (בראשית ב, ה): "ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים".

נכון כל כך

פירוש חזק!

תודה רבה!  

נשמע שאתה נחשף לשאיפה ודרישה מאוד טוטאלית ואני מאוד מזדהה ומסכים עם המקום הזה.

יש מקום למידת הרחמים, העולם שלנו הוא עולם חסר, החוסר הזה פותח פתח לתפילה. אם היינו מושלמים היינו מספיק רוחניים ולא היינו צריכים לעזרתו של הקב"ה, כך שה'רוחניות' הזאת היתה רק מנתקת אותנו ממנו..

אנושי לטעות וגם לקחת אחריות.

"כי שבע יפול צדיק וקם" - ההבדל בין הצדיק לרשע הוא לא בכך שהצדיק לא נופל והרשע נופל, שניהם נופלים. רק הצדיק קם אח"כ..

הקב"ה קרוי הרחמן וכדאי לאחוז גם את הצד הזה בדרכיו, י"ג מידות רחמים

אם תוכל בהמשך לפרט, כמובן אשמח

צריך המון רחמים בעולם, וקל לי לרחם על אחרים,

אבל על עצמי מפחדת לרחם ולפול לרחמים עצמיים שרק יזיקו...

אולי באמת צריכה להיות קצת פחות קשוחה כלפי עצמי...?

 

תודה רבה על התגובה! הארת לי נקודה חשובה

 

יש שני נקודות - שמחה מעבודת ה' עצמה - זה דבר שדורש בירור.

שמחה מחוץ לעבודת ה' - עד שלא נהייה צדיקים גמורים אנחנו צריכים הנאה שהיא טובתנו בעיקרה, זה עניין של מינון. בריאות נפשית לאו דווקא קשורה לעבודת ה' (לא באופן ישיר) כדאי לא לקשר בין השניים אלא לשים לב למה עושה לי טוב ומה לא עושה לי טוב ורק אח"כ לראות אם זה מתנגש בערך אחר בחיים שלי ואז לברר לחשוב ולהחליט מה עושים. 

 

לגבי הצורך ברב - גם אחרי שמוצאים את הרב, זה לא רק הוא, אלא גם את. בעיקר את. וגם לבחור אותו זה משימה. אם הקב"ה הטיל עליך את המשימה הזאת, אז מסתבר שהוא סומך עליך בזה. זה לא פשוט וזה כן גורם לחששות, אבל מותר לטעות ומי שלא טועה לא מתקדם.

 

מאוד הזכרת לי את מה שאומרים אחרישמסיימים תחנון "זכור כי עפר אנחנו, עזרנו א-להי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתנו למען שמך", נראה לי שעל מה שאת מתארת אומרים את זה. תפילה וניגשים למלחמה ביצר. יאללה!

הרבה פעמים עניין השמחה בעבודת ה' בפרט ובחיים בכלל לא היה לי פשוט...

היום אני מרגישה שהרבה בזכות החסידות שהמצב השתפר ב"ה תודה לק-ל,

ועדיין משתדלת להמשיך להתקדם בזה

 

וואו, אתה צודק כל כך! תודה רבה!

כתבת יפה מאוד

אשריך!

 

 

 

 

מי עדיף בעצם, יהושע שלא נתאווה כלל לעצת המרגלים או כלב שנתאווה וכבש את יצרו?

 

פֶּרֶק שִׁשִּׁי

 (בְּהֶפְרֵשׁ אֲשֶׁר בֵּין הֶחָסִיד הַמְעֻלֶּה וּבֵין הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ וְהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ)

 

אָמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים: שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ - אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶׂה הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֲשׁוּבִים - הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם וְהוּא מִתְאַוֶּה אֶל הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן וְיִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ; וְיַחֲלֹק עָלָיו בִּפְעֻלּוֹתָיו, עַל מַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו כֹּחוֹתָיו וְתַאֲוָתוֹ וּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ. וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת - וְהוּא מִצְטַעֵר בַּעֲשִׂיָּתָם וְנִזּוֹק. אֲבָל הֶחָסִיד - הוּא שֶׁנִּמְשָׁךְ בִּפְעֻלָּתוֹ אַחַר מַה שֶּׁתְּעִירֵהוּ תַּאֲוָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ; וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת - וְהוּא מִתְאַוֶּה וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן. וּבְהַסְכָּמָה מִן הַפִּילוֹסוֹפִים: שֶׁהֶחָסִיד יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל אָמְרוּ: שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ כֶּחָסִיד בְּעִנְיָנִים רַבִּים; וּמַעֲלָתוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּהֶכְרַח, לִהְיוֹתוֹ מִתְאַוֶּה לַפֹּעַל הָרַע - וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתוֹ - מִפְּנֵי שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְרַע הִיא תְּכוּנָה רָעָה בַּנָּפֶשׁ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּיּוֹצֵא בָזֶה: נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע (משלי כא י). וְאָמַר בְּשִׂמְחַת הֶחָסִיד בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹב, וְהִצְטַעֵר מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק בַּעֲשִׂיָּתָהּ, זֶה הַמַּאֲמָר: שִׂמְחָה לַצַדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן (שם כא טו). זֶהוּ הַנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים נָאוּת לְמַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַפִּילוֹסוֹפִים.

 

וְכַאֲשֶׁר חָקַרְנוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן נִמְצָא לָהֶם: שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לַעֲבֵרוֹת וְנִכְסָף אֲלֵיהֶן - הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם, מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן וְלֹא יִצְטַעֵר בַּהֲנָחָתָן; עַד שֶׁאָמְרוּ: שֶׁכֹּל אֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר שָׁלֵם - תִּהְיֶה תְּשׁוּקָתוֹ לַעֲבֵרוֹת וְהִצְטַעֲרוֹ בַּהֲנָחָתָן יוֹתֵר גָּדוֹל. וְהֵבִיאוּ בְּזֶה הַדְּבָרִים וְאָמְרוּ: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ". וְלֹא דַיָּם זֶה, עַד שֶׁאָמְרוּ: שֶׁשְּׂכַר הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ גָּדוֹל לְפִי רֹב צַעֲרוֹ בְּמָשְׁלוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמְרוּ: "לְפוּם צַעֲרָא - אַגְרָא". וְיוֹתֵר מִזֶּה - שֶׁהֵם צִוּוּ לִהְיוֹת הָאָדָם מִתְאַוֶּה לַעֲבֵרוֹת, וְהִזְהִירוּ מִלּוֹמַר: שֶׁאֲנִי בְּטִבְעִי לֹא אֶתְאַוֶּה לְזֹאת הָעֲבֵרָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא אָסְרָה הַתּוֹרָה. וְהוּא אָמְרָם: "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יֹאמַר אָדָם: אִי אֶפְשִׁי לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּחָלָב; אִי אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז; אִי אֶפְשִי לָבוֹא עַל הָעֶרְוָה - אֶלָּא: אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה - אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלָי".

 

וּלְפִי הַמּוּבָן מִפְּשׁוּטֵי שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה הֵם סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה - וְאֵין הָעִנְיָן כֵּן; אֲבָל שְׁנֵיהֶם אֱמֶת וְאֵין מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם כְּלָל. וְהוּא: שֶׁהָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵן אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹפִים רָעוֹת, אֲשֶׁר אָמְרוּ: שֶׁמִי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן יוֹתֵר חָשׁוּב מִןהַמִּתְאַוֶּה אֲלֵיהֶן וְיִכְבּשׁ אֶת יִצְרוֹ מֵהֶן - הֵם הָעִנְיָנִים הַמְפֻרְסָמִים אֵצֶל כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם: "רָעוֹת": כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּגְנֵבָה, וּגְזֵלָה, וְאוֹנָאָה, וּלְהַזִּיק לְמִי שֶׁלֹּא הֵרַע לוֹ, וְלִגְמֹל רַע לְמֵיטִיב לוֹ, וְלִבְזוֹת אָב וָאֵם וְכַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ. וְהֵן הַמִּצְווֹת שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיוֹת הֵן לִכָּתֵב". וְיִקְרְאוּ אוֹתָן קְצָת מֵחֲכָמֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר חָלוּ חֳלִי הַמְדַבְּרִים: "מִצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת", וְאֵין סָפֵק שֶׁהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּכְסֹף לְדָבָר מֵהֶם וְתִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו - שֶׁהִיא חֲסֵרָה; וְשֶׁהַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה לֹא תִתְאַוֶּה לְאֶחָד מֵאֵלּוּ הָרָעוֹת כְּלָל, וְלֹא תִצְטַעֵר בְּהִמָּנְעָה מֵהֶם. אֲבָל הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַחֲכָמִים, שֶׁהַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ מֵהֶם הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וּגְמוּלוּ יוֹתֵר גָּדוֹל - הֵם: "הַתּוֹרוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת", וְזֶה אֱמֶת; שֶׁאִלְמָלֵא הַתּוֹרָה לֹא הָיוּ רָעוֹת כְּלָל. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ: שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיַּנִּיחַ נַפְשׁוֹ אוֹהֶבֶת אוֹתָן וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מוֹנֵעַ מֵהֶן רַק הַתּוֹרָה. וּבְחַן חָכְמָתָם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וּבְמַה שֶּׁהִמְשִׁילּוּ. שֶׁהֵם לֹא אָמְרוּ: "אַל יֹאמַר אָדָם: אִיאֶפְשִׁי לַהֲרֹג הַנֶּפֶשׁ; אִיאֶפְשִׁי לִגְנֹב; אִיאֶפְשִׁי לְכַזֵּב, אֶלָּא: אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה - אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי"; אֲבָל הֵבִיאוּ דְבָרִים "שִׁמְעִיִּים" כֻּלָּם: בָּשָׂר בְּחָלָב, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, וַעֲרָיוֹת. וְאֵלּוּ הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, הֵן אֲשֶׁר קְרָאָן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ: "חֻקּוֹת". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לְךָ - אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶם"; וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בָּהֶם, כְּגוֹן: פָּרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְכוּ'. וְאֲשֶׁר קָרְאוּ אוֹתָן הָאַחֲרוֹנִים: שִׂכְלִיּוֹת, יִקָּרְאוּ: מִצְווֹת, כְּפִי מַה שֶּׁבֵּאֲרוּ הַחֲכָמִים.

 

הִנֵּה הִתְבָּאֵרלְךָ מִכֹּל מַהשֶּׁאָמַרְנוּ אֵיזוֹ מִן הָעֲבֵרוֹת יִהְיֶה מִי שֶׁלֹא יִשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן יוֹתֵר חָשׁוּב מִן הַמִּשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן וְכוֹבֵשׁ יִצְרוֹ מֵהֶן, וְאֵיזוֹ מֵהֶן יִהְיֶה הָעִנְיָן בְּהֵפֶךְ. - וְזֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּהַעֲמִיד שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים; וּלְשׁוֹנָם מוֹרָה עַל אֲמִתַּת מַהשֶּׁבֵּאַרְנוּ.

 

וּכְבָר נִשְׁלְמָה כַּוָּנַת זֶה הַפֶּרֶק.

גם בירושלים יש מחנה ישראל מחנה לוויה ומחנה כהונה.
צריך לזכור שהכול בנוי מדריגות מדריגות.

על רב צדיק אחד שעבר בת"א והוא אמר אחרי שמרוב הטומאה אפילו האבנים שם נהפכו טרפה.
ואם אני לא טועה הוא אמר שהיה צריך לקחת הרבה תעניות וכו' כדי לחזור למדרגה שהיה בה לפני שעבר בת"א
ככה פחות או יותר זכור לי.
אז לא יודעת איך זה מסתדר עם מה שכתבת.

אבל המהות שלה קדושה

זה לא סותר, זה רעיון עמוק מאוד וקשה להפנמה.

יש גם סיפור דומה על הבבא סאלי כמדומני

שהלך ליד איזהשהו מקום באשקלון וראה שהמקום הזה (נראלי זה היה קולנוע) נקרא דגון

(שזה שם של עבודה זרה שהייתה באשקלון לפני 3000 שנה) אז הוא נבהל מזה שעדיין שארית מהטומאה נשארה שם

 

זה נכון שהאווירה של תל אביב היא לא הכי תורנית בלשון המעטה..

וזה נכון שיש רבנים שהרגישו רק מהאוויר שהם נכנסו לגבולות של העיר הזאת.

איך זה סותר את זה שבמהות שלה זו עיר קדושה אם יש שם טומאה? שאלה טובה.

אענה לך בשאלה דומה

איך דור שלם של עובדי אלילים זכה לשמוע את הקב"ה בכבודו ובעצמו?

הרי הדור של יציאת מצרים רובם היו עובדי אלילים שזו טומאה חמורה מאוד? איך הם זכו לקבל תורה?

כי הנשמה של היהודי קדושה וטהורה בפני עצמה, אז נכון היא יכולה להתלכלך אבל מצד עצמה היא היא טהורה לא משנה "החיצוניות" שלה 

אולי אתם צודקים אין שם עכשיו תרבות יותר מידי של שמירת שבת וכשרות וכו'.. אבל יש שם יהודים והם בנים של ה'! של מלך! מישהו פה יכול להגד עליהם שהם לא קדושים???

בסדר אז ברור שיש לאן להשתפר אבל ברמה להגיד שתל אביב זה עיר טמאה?? נעלבתי בשמם...

וממש מעניין אותי איזה רב סיפר את זה...

קדושים?
שלא תטעי, אני אוהבת אותם אבל להגיד שהם קדושים? תמוה בעיני.
(הנשמה שלהם קדושה. זה כן.)
כול מקום שמטמאים אותו בעבירות נהיה טמא.על מה הפליאה?

הם יהודים בדיוק היום היה לי במדרשה מטעם האולפנה למדנו על זה אני בעז''ה ישלח וזה יהיה יותר ברור נראה לי אם לא אני יסביר יותר...

(פשוט אין לי עכשיו תדף אני יבקש מהמדריכה שתשלח לי...)

ברור שהם יהודים אבל הם לא מתנהגים כמו יהודים ואפילו במקרים מסויימים יש להם דין של גוי..
עצוב, אבל זאת המציאות!(שהיא ברת שינוי,כן?)

ממש קשור...

מאות רקדו מול הרבנים בכנס "אתחלתא - תורה שמאירה דור" | ערוץ ７

תוך כדי שאני כותבת לך משהו אני שומעת את הכנס של אתחלתה והרב יעקב אריאל מדבר והוא בדיוק אומר על זה שכל יהודי קדוש שמעי את זה...תדלגי זה באזור ה שעה וחצי מישם זה בערך אולי לפני....

את יכולה לצטט לי מה אמר?
שמעתי כזה את הסוף וזה נשמע שזה מחזק את מה שאני אמרתי.

אם אני שוכחת באמת תזכירי לי

אני גם מסכים איתך שמצד המעשים מן הסתם שהם לא קדושים.

אבל מצד הנשמה שלהם הם כן, ולזה נראה לי שהתכוונו.

 

אני טוענת שהמעשים הלא טובים שלהם גורמים גם לעיר להיטמא. אז ממילא תל אביב לא קדושה.

א"י בבסיס כולה קדושה.
אבל, זה לא סותר שאפשר לטמא אותה.

אני סתם מציקה..

נו רואה בסוף תמיד אנחנו מסכימים

את המאמר 'מסע המחנות'

זאת ממש הנקודה הזאת (ביחס לעם ישראל ולא ביחס לארץ עצמה) -

מאמרי הראיה/מסע המחנות – ויקיטקסט

ארבע ערי הקודש – ויקיפדיה

שיש מקום בארץ ישראל שהוא לא קדוש ?

צודק ב100%

שרשור שהיה בנושא לא מכבר, עם רעיונות יפים

בדוק שתל אביב זה חלק מארץ ישראל? | ערוץ ７

של הרב נתנאל אלישיב. זה יותר מעשי מהממוצע

דבר ראשון, חייבת לציין שקראתי את מכים שורשים ואהבתי מאוד! ספר מדהים שמסביר בצורה מדויקת ומפורטת מה בדיוק רע בפוסטמודרניזם, לדעתי חובה על כל דתי לייט לקרוא.

דבר שני, הספר מהפכת הקשב של מיכה גודמן מאוד מתאים להגדרה הזאת לדעתי, ואולי גם הנאום האחרון של משה.

לדעתי גם התכנים של הרב יוני לביא מאוד רלוונטיים לתקופתנו.

יסודות האמונה של הרב לונדין יצא לך לראות כבר?

 

 

אם לא, אז ממש ממליץ

מאוד מעצב את ההשקפה

איזה שיעור! הוא מסביר בצורה מדהימה, ממוקדת, ברורה ומסודרת רעיון מאוד מאוד עמוק חשוב!

תודה!

אם אני לא טועה יש לסדרה הזאת בערך 30 פרקים

כל פרק נוגע לנושא מרתק אחר שקשור להשקפה האמונית שמתאימה לדור שלנו.

בדרכו של הרב זצ"ל כמובן

הוספתי לכ"א שלי. תודה!

התנ"ך. גם לגדולי ישראל היו שאלות לקב"ה, אברהם וירמיהו הם הכי בולטים...

ספר איוב הוא ספר שכולו אמונה, אבל הוא צריך לימוד כמו שצריך, עם מפרשים...

והספר שלי אישית עוזר הכי הרבה זה תהלים, 

אין לך ספר כמוהו בכלל, לא שמדבר לכולם בכל זמן כמוהו ולא שכתוב מדויק כמוהו

הייתי הולך למסילת ישרים או דרך ה' ובוחר משם משהו, כתבי הרמב"ם גם מצוינים

האמת יש אינספור ספרים נפלאים שאפשר לפתח איתם דיון אבל הכי קל זה ספרים שמדברים על דברים יחסית קונקרטיים ובשפה פשוטה

קצת יותר קשה לקחת את התניא למשל ולהתחיל להתפלפל בקבלה

דבורה

או נתיבות שלום

או בסוד התפילה אם בא לי דיון פיקנטי |חוכך ידיים|

בס"ד

 

קודם כל אם זה חבורה קבועה הייתי מנסה בהתאם למי שאיתי לשאול מה הספרים שהם רוצים ללמוד ומעלה אולי הצעות {במפגש הראשון הייתי מדבר כנראה על נושא כללי של לימוד תורה במקום שליבו חפץ ולימוד תורה מפני רבו שדומה למלאך ה' צבאות? מה יותר חשוב להם למה הם בחרו ללמוד בישיבה מקום הזה? היכרות כללית וכו'.}

 

בגדול לחבורה במוסר אז כמו שכתבו יש את מסילת ישרים ודרך ה' של הרמח"ל{דרך ה' פחות מוכר}

יש את מכתב מאליהו של הרב דסלר

 

עיוני "קבלי" אז יש מספרי הרב קוק ואפשר גם להתמקד בנושא כמו התפילה, יש את התניא.

 

בחסידי לרוב הבסיס זה הכשרת התלמידים ואחר כך הכשרת האברכים של האדמו"ר מפיאסצנה 

 

דבר שני זה אנחנו מדברים על באופן כללי לא ספר מפגש חד פעמי אני את החיפושים שלי מתחיל בספרי פרשת שבוע פשוט שם ה"ליבו חפץ" שלי, יש לי מדף שלם של ספרים ולפעמים עובר על כולם לפני הכנה{בחסידי הנועם אלימלך הקדושת לוי הבעל שם טוב על התורה אש קודש של האדמו"ר מפיסצאנה משלים של המגיד מדובנא הרב יוסף גירנזבורג על הפרשה מועדים{הרב יוסף אליהו אם בהקשר לשידוכים וכו'} ויש עוד המון האלשיך הקדוש השל"ה הקדוש אור החיים הקדוש.

 

 

ואם הייתי צריך להתחיל חבורה על נושאים בעבודת ה' בלי קשר לספר מסיום:

אז א' כמו שכתבתי מדבר על המקום שלהם בלימוד

ב' נושא של התפילה והרחבת המחשבה והדמיון מאד בוער בי כרגע..

ג' ההשגחה הפרטית, איפה הם מרגישים בנושא להסתכל אחורה להכיר טובה על הדרך לנסות לראות הקשר

 

מצווה מסויימת- ספר החינוך הוא מצויין לזה, הארוך, לא הקצר...

משהו ברגש יותר- בספרי חסידות, זה ממש תלוי נושא...

מקור מצויין לדעתי זה ליקוטי מוהר"ן, יכול לדעתי להיות קצת קשה גם. אבל אתה יכול לבחור אם אתה רוצה משהו קצר או ארוך, קליל או קשוח וכד'...

כלל לא ידעתי שיש שניים.

אבל באופן עקרוני

1 אם אני רוצה לעסוק בנושא אני מחפש מראי מקומות טובים לסוגיה

2 בשביל ללמוד בחבורה - כנראה רמב"ן על הפרשה

3 בשביל היקף טוב - כתבי הרמב"ם, תורת חב"ד. במוסר - חובות הלבבות

פחות מיידי - מהר"ל, כתבי תנועת המוסר וחניכיהם, ויש עוד הרבה

 

אבל בסופו של דבר, בשביל עבודת ה', אין כמו גמרא

אשמח שתסביר טיפה את המשפט האחרון, אם זה זורם לך כמובן.

לימוד תורה זה עבודת ה' בדרגה גבוהה מאד

דבר ה' זו הלכה

הגמרא היא חומר הלימוד הכי אינטנסיבי ויסודי שקיים בכל הידע היהודי. ולכן זה החיבור הכי גבוה של הנפש אל ה'.

לפני אולי 10 שנים בעולם קטן פרסם הרב משה שילת משהו על זה... לא הצלחתי למצוא

ברגש שלך.. ולא ברמה אינטלקטואלית גרידא.

 

כתבת "אבל בסופו של דבר, בשביל עבודת ה', אין כמו גמרא"

לי אישית הרבה יותר קל להרגיש עבודת ה' בלימוד אמונה ולכן זה מפתיע אותי.

יצא לי לראות אנשים שממש מתלהבים ומתרגשים כשהם לומדים דקדוקי הלכה ואני מרגיש שאני טיפה רחוק מזה.. ולכן אשמח אם תוכל לספר על החוויה של עבודת ה' בלימוד גמרא שעליה אתה אומר בטבעיות "בשביל עבודת ה', אין כמו גמרא"

שאני לומד אמונה אני יותר מרגיש את המלאכים סביבי והייתי רוצה להרגיש ככה גם בלימוד גמרא והלכה ;) אם תספר לי איך זה "עושה לך את זה" אני אשמח, אולי אני יוכל ללמוד מכך אלי.

אצלך, אתה קורא לזה "רמה אינטלקטואלית גרידא"

כי אתה לא שם לב שיש מסביבך הרבה יותר מלאכים כשאתה לומד גמרא מאשר כשאתה לומד כוזרי.

 

"הגמרא היא חומר הלימוד הכי אינטנסיבי ויסודי שקיים בכל הידע היהודי. ולכן זה החיבור הכי גבוה של הנפש אל ה'"

מכך שחווית הלימוד היא אינטנסיבית אז אני יכול להבין שיש יותר חיבור אליה. את זה אני מבין. 

אצ בעצם טוען שהלימוד הוא יותר אינטנסיבי ככה יש יותר תחושה של עבודת ה' וחיבור ללימוד?

לגבי לכך שהגמרא היא הבסיס והיסוד של תורה שבעל פה - מה זה גורם לך להרגיש? מה היתרון בתחושה של הלימוד על פני לימוד תנ"ך או אמונה מבחינת הרגש?

1 בלימוד תנ"ך, אתה קורא ועובר הלאה. מעלה סברה פה ושם. אתה לא באמת יוצר. אפילו בלימוד כוזרי - אתה קורא, מבין, ובזה נגמר. בלימוד גמרא אתה מעורב, אתה צריך ללמוד ולהבין ואתה יודע שיש המשך שהוא חלק מהסיפור.

2 לימוד גמרא דורש הרבה יותר זמן כדי להקיף

3 לימוד גמרא בסופו של דבר מקיף את החובות שלך כלפי הקב"ה, הוא דיבור מאד קונקרטי בינך לבין הקב"ה. כשאתה לומד גמרא אתה בעצם מנהל דיון בן עשרים טווחים עם הקב"ה בשאלה "מה אתה מצפה ממני" וקצת גם "מי אתה"

 

משהו ששווה ערך בעיני - לקרוא תהילים באינטנסיביות (לפחות לסיים ספר תהילים בשבוע), או שיר השירים. כי שם הדגש הוא גם כן שיחה בינך לבין הקב"ה על הקשר בינך לבינו

א. משהו מהרב קוק... לפעמים מאמרי ראי"ה. אורות התשובה או שמונה קבצים.

ב. יש את המדורה החדשה יחסית של שמונה קבצים שערך הרב משה צוריאל ששם בסוף הכרך השני יש מפתח נושאים לפי סדר הא' ב' ולכן אפשר לקחת פסקאות של הרב קוק ע"פ נושאים ויש שם הרבה מבחר בלי עין הרע.

אגב, אני ממש אוהב להשתמש בויקיטקסט בהקשר הזה.

א. את ספר הלב.

ב. כל ספר בהישג יד הוא מקור נפלא ללמוד ממנו לעבודת ה', וכשנושא בוער בנו לא צריך לחפש קטע עבורו ~

יש מאמר בזוהר לגבי זה שיש חסידים וצדיקים ומארי תורה, לכל אדם יש נטייה אישית להתחבר לחלק שלו בתורה ואכן על־מנת שהעולם יתקיים צריך גם אנשים שיתעסקו בענייני כלל וגם תלמידי חכמים שיהיו עמוק באהלה של תורה. לא למדתי מספיק כדי לומר שיש עדיפות לאחד על פני השני אבל לוּ הייתה מדוע לא היינו נבראים בדיוק אותו דבר?

 

יש הרבה דברים בענייני כלל ישראל, שלכאורה לא נראים ממש כמו עבודת ה'. מילא, יישוב הארץ, לא נשמע כזה בעייתי (עד שמגיעים לקו הירוק אני מניח). אבל דברים כמו צבא, שהמהות שלו היא נשק ואלימות? איך עובדים את ה' בפוליטיקה הגרועה שלנו? איך אמורים לשמוח ביום העצמאות אם עבור חצי מהתושבים כאן זה יום שמסמל גירוש ורצח?

זאת במיוחד כשהציונות הדתית אוהבת לשים דגש על נושאים די שנויים במחלוקת או שטמונות בהם בעיות מוסריות (והלכתיות) לא פשוטות.

 

מה לעשות - זה מרתיע. ומצד אחד, זה טוב שזה מרתיע, זה טוב להתייחס לנושאים האלה בכובד ראש, עבודת ה' בגשמיות דורשת פי אלף יותר זהירות מאשר ברוחניות, זה לא רק סיסמאות של "לקדש את החומר", ומצד שני, צריך לדעת גם להתגבר על הרתיעה הזאת.

 

לי אישית העניין הלאומי פחות מרכזי בעבודת השם כי אני לא ממש יודע מה לעשות בו מלבד זה שאני עובד ומשלם מיסים, מה בדיוק אמורים לעשות? לשרת בצבא? לצאת להפגנות? להשתתף בפוליטיקה? לעשות על האש ביום העצמאות? אני פשוט לא רואה את עצמי מתעסק בסוגיות האלה.

עצם קיומה של מדינת ישראל היא דבר שהוא חשוב דתית, לא?

ההודאה על כך היא לא דבר שמתבקש?

 

אני לא חושב שיום ההעצמאות מסמל את כל מעשי המדינה מראשית שנותיה עד ימינו. יום העצמאות מסמל את כך שהקב"ה עשה ניסים אדירים במלחמת העצמאות ונהיינו ריבון בעצמנו. זה שאנחנו (עמ"י) לוקחים את הכוח שנתן לנו הקב"ה ומשתמשים גם בצורה לא טובה ושלא תעשה לו נחת רוח, זה אומר שאנחנו אמורים להוסיף חטא על פשע ולא להודות לו על הבטחון שהוא נתן לנו?

 

ברובד הכי בסיסי של "בית לאומי בא"י", גם אם זאת לא גאולה - פשוט שראוי להודות על על כך, לא?

 

העניין הלאומי בעבודת ה' זה לא קשור בהכרח למדינה אלא יותר לעמ"י. המדינה היא כלי שברשות ידיו של עמ"י. לעשות מצוות ומעשים טובים וללמוד תורה לטובת עמ"י בכללותו היא נראה לי העיקר בעניין הזה. עבודת ה' שעסוקה רק בקשר האישי עם הקב"ה היא חסרה את הדאגה לכלל ישראל שזהו רצונו העיקרי של הקב"ה כפי שמופיע באופן פשוט בתנ"ך.

זה שמדינה ריבונית ויישוב הארץ וחידוש המצוות התלויות בארץ וחידוש מלכות ישראל (על כל כברת הדרך שהיא צריכה עוד לעבור) זה עניין חיובי וגדול, זה פשיטא, מלבד כמה פלגים חרדיים אני לא חושב שיש מישהו שחולק על זה. אז בוודאי אנחנו אסירי תודה שאנחנו כאן.

 

כיוון שהזכרת את המדינה התמקדתי דווקא במדינה, אבל אם אנחנו מדברים על "עבודת ה' של כלל ישראל", זה מושג קצת מעורפל לטעמי, מה בדיוק הכוונה? אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות?

 

אם הכוונה לענייני מדינה ופוליטיקה וכיו"ב, כמו שנראה שהציונות הדתית מדגישה, שוב, אין עניין שכל העולם כולו יתעסק בזה, כשם שיש מארי תורה ופוסקי הלכה יש אנשים שכל היום בגמ"חים ואי־אפשר לומר שהאחד רצוי והשני לא.

 

אם הכוונה להרגיש חלק מעם ישראל ולכלול את התפילות ואת לימוד התורה ואת קיום המצוות עם כלל ישראל, ובכן, לא צריך ללכת רחוק מדי בשביל זה, איך כתוב בשער הכוונות?

 

"קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך" ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא אבר אחד מן החברים שלו. [...] ואם יש איזה חבר מהם בצרה -- צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו."

 

אז בין אם רוצים ובין אם לא, זה עניין חשוב בעבודת השם.

 

לדעתי כאן המקום להפנות לתניא אגרת הקדש יג,

 

"הנה בכלל עובדי ה' יש ב' בחינות ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה מבחינת ימין ושמאל דהיינו שבחינת שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת ה' כמו שכתוב והצנע לכת כו' במסתרים תבכה כו' כל העוסק בתורה בסתר כו'. [...] והנה כל איש ישראל צריך להיות כלול מב' בחינות אלו ואין לך דבר שאין לו מקום ולכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ללמדנו שאף בית שמאי ששרש נשמתם מבחינת שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה ובית הלל שהיו מבחינת ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר [...] אף על פי כן בכמה דברים היו בית שמאי מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין וכן שורש נשמת בית הלל כלול גם משמאל."

 

אני לא יודע כמה אפשר לצפות מכולם להרגיש חיבור עצום ונפלא לעם ישראל כמו שאני לא יודע כמה אפשר לצפות מכולם להרגיש חיבור עצום ונפלא לשבת, ללימוד תורה, לארץ ישראל, לכל אדם יש נקודות חזקות יותר וחלשות יותר, כמובן "מזה ומזה אל תנח ידך" אבל זה לא פסול אם מישהו מחליט להתמקד בבחינה אחרת בעבודת ה'.

ולכן נראה לי שההסתכלות על המדינה ומוסדותיה צריך לבוא מתוך ערך אהבת עמ"י והבנת ייעודו. 

בהודעה לפני כתבת "איך אפשר לעבוד את ה' בצבא ובפוליטיקה וכו'?" - אז התשובה נראת לי פשוטה - הצבא שומר על עמ"י ותושבי הארץ והפוליטיקה מקדמת את עם ישראל ותושבי הארץ - מה יותר אהבת ישראל מזה? לכוון כוונות בתלמוד תורה ותפילה זה מדהים, אך ללא העזרה הפיזית הכל כך חשובה נראה לי שזה חסר. אהבת עמ"י מתממשת דרך המדינה הממשלה וכולי, אחרת מה הביטוי של האהבה הזאת? איזה ביטוי יות חזק מהגנה בגוף ובנפש על עמ"י? אם יהיה משהו שאנחנו אוהבים ודואגים לשלומו אנחנו לא רק נתפלל או נלמד להצלחתו אלא נעזור בצורה הכי טכנית שיש.. פשוט שעזרת ישראל מיד צר (ובכלל) זאת עבודת ה'.. פספסתי משהו?

 

אין לי ציפייה ברמה הריגשית או המעשית, הדיון מבחינתי הוא על הרמה התודעתית. למה גמ"ח ולימוד תורה יחשב עבודת ה' אבל השתתפות בהגנה על עמ"י בכללותו לא יחשב? או יחשב פחות?

קשה לי עם עצם המחשבה שתחומים חשובים שמשפיעים על עמ"י דרך המדינה נחשבים 'פחות דתיים' אם בכלל. סדר עדיפיות תקין זה עניין שכדאי שיהיה לכל אדם באשר הוא. נטיית נפש במה לעסוק ובמה לא - זה טבעי והגיוני שיהיה שונה מאדם לאדם

לא אמרתי ששירות בצבא / עניינים מעשיים שנוגעים למדינה אינם עבודת ה', אבל אפשר להבין איך אנשים לא רואים בהם עבודת ה' מעליא או גם אם כן מבינים בשכל לא מרגישים את זה.

 

אם אתה שואל אותי היכן אני מרגיש חיבור אמיתי לעם ישראל, אני אגיד לך שבלימוד תורה, והאמת, יש לי כמה חברים שהם הרבה יותר "לאומיים" ממני מה שנקרא, והתגייסו עם המון מוטיבציה, עכשיו אחרי שנתיים של שירות אם אשאל אותם אם הם מרגישים מחוברים לעם ישראל יותר כשהם נשארים שעות ביציאה או כשהם לומדים תורה, בבסיס או בבית הכנסת, אני יודע גם מה תהיה התשובה.

 

עזרה פיזית זה כמובן חשוב ובסופו־של־דבר גם אלה שלא עוסקים בענייני ציבור כן משלמים מסים ותורמים חלקם בדרך כזאת או אחרת, אני לא חושב שלבבא סאלי זצ"ל "חסר משהו", אמנם בבחינה הלאומית יש צורך בכל גווני הקשת אבל בפן האינדיבידואלי כל חד וחד לפום שיעורא דיליה.

 

כוונתי היא, ביחס לשאלה המקורית, שאנשים שמתרכזים בעבודת ה' פרטית מה שנקרא, זה לאו דווקא חיסרון. עבודת ה' כללית זה גם לשרת בצבא אבל זה גם לקרוא תיקון חצות ולהתאבל על החורבן, או ללמוד תורה לזכות עם ישראל, וזה לא רק "מדהים" אלא מהותי ביותר.

שתפקיד הנשיא בעם ישראל היה תפקיד יותר כללי ואב בית הדין היה יותר פרטי ודקדוקים

שמעיה ואבטליון וכדומה

וההוכחה שאנשים שאינם מאמינים בה' בכלל יכולים לציין את שני הימים האלה, והם בעצם עומדים מאחורי יסודם של שני הימים האלה.

אפשר כמובן לעבוד את ה' בכל הקשר

גם אם יש אנשים אתאיסטים שחוגגים את היום הזה מסיבות כאלה ואחרות, השאלה עלינו בתור אנשים מאמינים ביחס ליום הזה או ביחס למדינת ישראל היא השאלה שהעלתי.

 

בתור ראייה אמונית לא נראה לי שזה מנותק מעבודת ה' אלא היסוד שלה.

היסוד של אהבת עמ"י וייעודו הוא בסיס לעבודת ה', לא? 

אחרת, נראה לי שעבודת ה' הופכת לעבודת ה'אני הרוחני' ח"ו.

אני לאנראה לי מזדהה כי הגיוני שיש מישהו שמתחבר לכמה דברים...

 

וחד משמעית יש קשר בין מדינת ישראל לעבודת ה'.

אברהם אבינו יצחק אבינו יעקב אבינו משה...

כל הזמן מזכירים את ארץ ישראל בתורה

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"

"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:"

(ויש עוד מלאהה...)

יש גם את בית המקדש...

 

כל הדברים האלה הם מדברים על ארץ ישראל=מדינת ישראל...

אבל זה לא פוטר אותנו ממחויבות... הרגש לבדו הוא המון, אבל הוא לא מספיק. וכנ"ל גם השכל. קצת קשה לי עם זה שהרבה מוותרים לעצמם כי "אני מאוד אוהב את השם, אבל קשה לי עם כל ההלכות ועדיף שאני אעשה חלק מאשר כלום". ברור שעדיף, אבל למה זה פוטר אתכם?? לכולנו קשה, למי יותר ולמי פחות, אבל באנו כדי לעבוד. אני לא מבקרת אדם ספציפי, שח"ו אף אחד לא יפגע מהדברים, קשה לי רק עם עצם הרעיון בכללותו.

 

לדעתי יש המון קשר בין ההזדהות עם המדינה לבין עבודת ה', הרב קוק מסביר מדהים את העניין.

לכל אדם יש זיקה לתחום מסוים בתורה

העניין הלאומי זה גם חלק מהתורה, פשוט שזה נשכח מהלבבות בגלל הגלות, וגם כאמור בגלל שזה נדמה כמשהו חומרי אז אנשים נוטים להקל בזה ראש.

אבל מעצם העובדה שהמון כן מייחסים לזה משמעות ונמשכים לפן הלאומי, אז זה מוכיח שזה סוג של עבודת השם.

 

 

החלק הרגשי של עבודת השם הוא לא מה שנקרא "מדע מדויק", אין תשובה אחת שמתיישבת על הלב עבור כולם. קצת כמו במתמטיקה, יכולים להיות מספר פתרונות שונים לאותה משווה וכולם מביאים לאותו מקום בסוף.

 

יש שיגידו באופן מפורש שהסיבה היא "למען ייטב לך" - הרמב"ם יגיד שזאת לא המדרגה הכי גבוהה, אלא שצריך להתבונן ולהגיע לאהבת ה', חב"ד יגידו שאנחנו אמורים להרגיש תחושה של שליחות בעולם הזה, יש שיגידו שמתוך חיבור לעם ישראל מגיעים לחיבור לתורה ולמצוות ולשאר העניינים.

 

אני אישית - בצעירותי, פחות הייתי חשוף לגישות השונות לשאלה ובאמת הטריד אותי, איך ייתכן שלפי הרמח"ל, לכאורה, כל המטרה של קיום המצוות זה בסך־הכל למלא רצון אגואיסטי (שוב לכאורה) של שכר בעוה"ב, זה הטריד אותי ברמה שמאוד היה קשה לי להרגיש מחובר לעבודת ה' מעבר לעשיית הדברים הטכניים, אבל נראה שהבעיה היא לא במסילת ישרים ח"ו - וגם לא בי - אלא בחוסר ההתאמה, כמו שכתוב בהקדמה לתניא:

 

"הנה מודעת זאת כי [...] אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראייה וקריאה בספרים שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה' בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש ובר מן דין הנה ספרי היראה הבנויים ע"פ שכל אנושי בוודאי אינן שוין לכל נפש כי אין כל השכלים והדעות שוות ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חבירו."

 

כלומר יכולה להיות בעיה א' של בלבול או חוסר הבנה ויכולה להיות בעיה ב' של חוסר התאמה, בהמשך הוא מפרט כיצד מצד מבנה הנשמות יש נשמות שהן נמשכות יותר לעבודת ה' כזאת או אחרת וביתר אריכות באגרת הקדש י"ג. 

 

העולה מכל האמור, אפשר להפנות לספרים ספציפיים וכיו"ב אבל לא בטוח שזה יקלע בול.

 

לגבי השאלה השנייה, לדעתי פשוט לנסות להכניס יותר קדושה ליום־יום, לדוגמה יותר ללמוד תורה, או לקחת כמה דקות ביום להתבוננות, לשמוע שיעורים, כמו שלהבדיל חוקר פילים יחשוב הרבה על פילים גם לא בשעות העבודה, ואולי גם ידבר עם חברים שלו על התגליות המופלאות שלו על פילים, להבדיל מי שמקיף את עצמו בקדושה ובמחשבות של עבודת ה' זה יהפוך להיות "מאגר האסוציאציות" ותחום העניין שלו, בסופו־של־דבר המוח שלנו הוא כמו פלסטלינה (עד גבול מסוים).

 

לגבי השאלה השלישית, המדרש המפורסם "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה" - עבור משה זה מילתא זוטרתא, עבורנו לא כל־כך... מרבית הספרים מדברים על איך שאפשר להגיע לעורר את הרגש על־ידי התבוננות בנפלאות ה' או בנושאים כאלה ואחרים כמו ברמב"ם או בתניא, עליי אישית זה לא כל־כך עובד. אז אם לא הולכות העצות היעוצות, מה שנותר זה "לעשות כמו רובוט" ואת המחשבה של לרצות להיות ירא שמיים הקב"ה מצרפה למעשה.

בעל התניא גם מסביר שבמידה מסוימת זה תלוי ברצון ה' הטוב עלינו, לפעמים הוא משרה עלינו מעין רוח הקודש כזאת שגורמת לנו להרגיש ממש אהבה והתפעלות ולפעמים יש ימים אפורים לגמרי, וזה בסדר גמור, צריך פשוט לדעת מה לעשות עם כל אחד מהמצבים.

ממש הביא אותי למסקנות, תודה

הרמח"ל אומר שהתכלית היא להתענג על ה', לא שהתכלית היא ההנאה מצד עצמה.

 

זה כמו ההבדל בין אם אני אגיד לך שתכלית הזוגיות זה לשמוח עם אשתך ולגדל משפחה מדהימה ונהדרת, או שאני אגיד לך שהמטרה היא שאשתך תעשה אותך שמח והמשפחה שלך תעשה לך נחת רוח.

ברור שמדובר בדברים עמוקים יותר.

אבל מבלי לסטות מהפשט, מה מבין הקורא את הפסקה הבאה?

 

"והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם."

 

האם כל־אחד יכול לקחת את הדברים האלה כבסיס שלו לעבודת ה'?

 

אם תשאל אותי אישית מה מניע אותי לשמור שבת ולהניח תפילין, לא זאת אצטט לך, אני אגיד לך שאני מרגיש בחוש שזה הדבר הנכון לעשות וכשאני מקיים מצווה אני מרגיש מחובר לשורשים שלי.

כשהוא מדבר על מידת הזהירות, אז הוא מונה 3 מדרגות במניע לעבודת ה'- האמת והיושר, קבלת כבוד והערכה, ושכר ועונש.

גם הוא בסוף מזכיר שיש מדרגה גבוהה יותר ונכונה יותר - מדרגת שלמי הדעת, לקיים את התורה כי זה הדבר הנכון לעשות.

 

ולגבי הניסוח בהתחלה- הוא באמת ניסוח שפונה לכולם כאחד.

בס"ד
למה לעבוד את ה', יש מליון תשובות וגם אין שום תשובה..
אני אוהב ללכת לתנ"ך ולפסוקים ומשם אני מוצא את האמונה שלי והרצון ואחת הנקודות בהקשר הזה אפשר ללמוד אצל פרעה ביציאת מצרים פרעה מנסה להבין אם אתם הולכים לעבוד את ה' בקורבנות שילכו הגברים, אם זה בריקודים ותפילה אז שהצאן ישאר ואז משה עונה לו אתה לא מבין זה לא אנחנו שבוחרים לעבוד במה לעבוד "ואנחנו לא נדע במה נעבוד את ה' " אנחנו לא יודעים בסופו של דבר עבודת ה' היא לחיות עם ה' אין פה למה, זה לא רצון אישי זה לא סיבה אחת הסיבה היא שטחית עובדים את ה' כי זה החיים כי זה מה שטוב זה מעל לרצון מסיום זה כל הרצונות גם יחד.

ועכשיו עולות השאלות איך אני יכול להרגיש את כל הרצונות האלה את האור הגדול? איך אני מרגיש שה' מקנה לי את החיים? או במילים למטה מה גורם לי לשאוף לעבוד את ה'..
וזה שאלה קשה זה עבודה לעורר את הרצון ולהרגיש אותו וזה תהליך, הדרך לדעתי זה להיות בו לנסות לחשוב, לנסות להרגיש להסתכל במבט לאחור על איפה השכינה התגלתה לי בחיים, עוד נקודה זה ללכת למקום שבו אין לי צורך אם עכשיו הכל מושלם יש לך כסף אוכל את לא עייפה מה את עושה? לשחרר את כל העטיפות של המציאות ואז ניתן להגיע לראות את הרצון..

אני חושב שאני הסתבכתי עם עצמי יותר אבל בגדול זה עניין של להכיר את הרצון הפנימי שלנו את החלק אלוקה את כך שהכל בסופו של דבר ה' מהווה את המציאות וזה תהליך של מחשבה להרחיב כל יום לחשוב על זה קצת לנסות לפתוח את הדמיון הרצון והמחשבה של מה זה אהבה איך ה' דואג לי נותן לי לנשום נותן לי לייות איזה טוב ונעים להיות פה להיות עם ה' מה הייתי אומר אם היה לי יכולת להודות וזה תהליך של התבוננות ועוד התבוננות בכל נקודה ומכל דבר שה' נותן לי לעבר הטוב הזה הגדול הזה.. מקווה שנתן משהו..

ומורגש שהכותב עושה את זה..👍🏼👍🏼

אנשים ענקיים... מגניב
אם לא יהיו תכניות בע"ה אלך...

אנסה בע"ה לענות תשובות בסיסיות...

למה לעבוד את ה'? יושרה פנימית. מחויבות לאמת. יש מאמר יפה באתר לדעת להאמין שמדבר על זה: מה מחייב אותי לשמוע בקול ה

איך לעשות שה' יהיה יותר נוכח בחיי? זה לא קל, אבל בהחלט אפשרי. לדעתי לימוד אמונה הוא הכי עוזר, וכמובן דיבור קבוע עם ה'. אולי קביעת חברותא בלימוד ספר תורני מעניין, לימוד קצר על התפילה כל בוקר וכדו'.

איך מגיעים ליראת ה' ואהבת ה'? כנ"ל, לימוד, לימוד ושוב לימוד. יש אינספור ספרים ושיעורים מדהימים באמונה וביטחון שמאוד עוזרים להגיע לידי יראה ואהבה.

מה גורם לשאוף להיות עובדת ה' בכל שניה? לדעתי, מידת האמת והיושר. אבל מי יודע, אולי אצל כל אחד זה נובע ממקום אחר.

יכולה להרחיב איך האמת והיושר גורמים לזה?

אם את מגיעה למסקנה שה' קיים והתורה היא ממנו, אז האמת והיושר מחייבים אותך לעבוד את ה'. אדם ששואף לאמת ישאף לכל מה שיתברר לו כאמת.

רוצה הוכחות? וואו אני יכולה להפנות אותך לבלי סוף ספרים, מאמרים ושיעורים מדהימים בנושא, רק מה הסגנון שאת מתחברת אליו ו... תסכימי לקנות ספרים או שאת מעדיפה דרך האינטרנט?

החיוב לעבוד את השם הוא משהו גדול אז רציתי לדעת מה הדבר שהכי מחייב לזה... שגורם לך שתחיי כיהודיה שאכפת לה מרצון השם כל רגע, חוץ מזה שהיא דתיה כי היא מאמינה

וזה לא סיבה רק מהזווית של הכרת הטוב. אלא מכל זוית שתרצי.

 

הקשר שלנו עם ה' הוא מהות החיים. הרי הוא זה שמחיה אותנו.

כמו שברור לנו שיש בעולם דברים חיצוניים יותר ופנימיים יותר, ושהפנימיות של דבר היא המהות האמיתית שלו וגם הקיום שלו- ככה גם בזה. הרי גוף מת גם אם הוא שלם- הוא מת, וגוף חי גם אם הוא חסר- הוא חי.

ממילא כל הקיום שלנו, וכל החיות שלנו- הפנימיות של הכל זה החיבור עם ה'. (ואני מדגיש שאני לא מדבר כאן על זה שבעצם אנחנו תלויים בה' בהקשר של שכר ועונש, למרות שגם זה נכון. מה שאני אומר זה הרבה מעבר לזה- אנחנו לא קיימים בלי ה'. לא רק בגלל שהוא יעשה לנו משהו- אלא כי זו הפנימיות של המציאות...)

 

הנ"ל משפיע בסופו של דבר גם על כמה יהיה לנו טוב- אם אנחנו מחוברים לפנימיות שלנו או לא. ובסוף גם הנשמה מחפשת משמעות וחיים ערכיים. 

וזה עוד בלי שכר ועונש שבא כתשלום על מה שעשינו.

 

ובעצם יש פה גם נקודה מוסרית של אמת ושקר, כי ללכת אחרי חיצוניות והבל זה שקר וזה רדוד וזול, וללכת אחרי הפנימיות שבדברים- אחרי השורש שלהם- זה האמת, וזה ראוי להערכה.

 

ולגבי הכרת הטוב- פעם הבנתי את הסיבה להכרת הטוב שכאילו אנחנו חייבים להחזיר לה' על מה שהוא נתן לנו, וזה היה לי מאד קשה להבין, כי: א'- לא בחרתי להיוולד, ה' בחר בזה- אז למה אני חייב לו על מה שהוא בחר? ב'- יש בזה משהו שבסוף כבר לא משאיר לי מקום- כי או שאת כל החיים שלי אני נותן לה' ואז מה בעצם קיבלתי, או שאני לא באמת מכיר טובה כי כל מה שאעשה לא יספיק...

ולאחרונה חשבתי שאולי ההסבר מאחורי הענין של הכרת הטוב זה לא כתשלום וכגמול למי שנתן לי. ואתן משל למה הדבר דומה-  משל לבן שההורים שלו גידלו אותו כדי שיהיה בן אדם טוב ומצליח, והם הרעיפו עליו אהבה, וחינכו אותו בדרך טובה, והשקיעו בו זמן ומרץ, וכל מה שהם רוצים ממנו זה שיהיה בן אדם טוב ושיעשה טוב בעולם ויהיה לו טוב. ואותו הבן הלך והדרדר לסמים ולשתיה, ונהיה עבריין וגנב ונוכל וההורים שלו מאוכזבים ממנו- אז יש פה חוסר הכרת הטוב עצום- השקיעו בך ונתנו לך הזדמנות להיות בן אדם טוב, ושיהיה לך הכי טוב שיכול להיות, ובמקום שתממש את ההזדמנות הזו שנתנו לך אתה מפנה עורף והורס הכל- כשבראש ובראשונה אתה זה שמפסיד, ואת מי שגידל אותך ורק רצה להיטיב לך- אתה מאכזב.

 

 

האמת שיש לי עוד המון מה להגיד, אבל כבר הארכתי...

ו'דרך ה' ' לספרים אלו יענו לך באופן מסוים בתמציתיות.

אבל מה שמוזר זה שלמדתי אלף פעם מסילת ישרים ורוב הפעמים אני נעצרת בפרקים הראשונים ואז מתחילה את הספר מהתחלה כי אני לא מרגישה שהפנמתי מספיק בשביל להתקדם

אבל האמת שמאז ששאלתי את השאלה דברים הרבה יותר הסתדרו לי והבנתי יותר מה זה "הדבקות בהשם" שהיא התכלית שמדברים עליה. (פשוט, במציאות של היום קשה לחיות את זה וקשה לי לעשות את הצעדים שזה דורש. זאת העבודה)

ראויות השאלה להכתב בשאלה שבה כתבת אותה (ובשעה שאני עונה ;) )

 

אין לי מושג מה לענות לך.

לא בגלל שאני מרגיש שאני לא יודע אלא בגלל שלא משנה איזו תשובה אני אתן לך זה לא מספיק יענה על השאלה ועשוי לגמד את כל העניין. ובכל זאת אנסה -

א.  הרצון לעבוד את ה' נובע מרצון לחיים של משמעות. חד משמעית. קשה לי לראות אדם שאשכרה מסתפק רק בהנאות אישיות כאלו או אחרות. ברור שאדם מחפש משמעות (ע"ע "האדם מחפש משמעות" ספרו של ויקטור פרנקל, בכללי כל האסכולה של פסיכולוגיה הומאניסטית). וככל שהמשמעות יותר גדולה ככה האדם בה יותר על סיפוקו.

ב. לימוד תורה. חד משמעית. זאת התשובה של הרמח"ל לגבי קניית מידת הזהירות ומידת הזריזות. ובכללי ממה שזכור לי כל ה'מסילת ישרים' זה - "לך תלמד!"

ג. כנ"ל. ללמוד. כך הרמב"ם אומר *בסוף ספר מדע וכך גם יותר מבואר ב'מוסר אביך' של הרב קוק.

ד. באלי לענות "מה גורם לנשום כל שנייה?" - אבל כדי להגיע למדרגה של באמת ובתמים להיות עובד ה' כל שנייה צריך להיות ממש ממש ממש במדריגה גבוהה ולכן נראה לי אפילו מגוחך לצפות לכך. 

 

* משנה תורה, הלכות תשובה, הלכה י - "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה"

 

** "לכן ודאי רק יראת ד' לבדה היא חכמה... אבל כל הידיעות שבעולם, בין ידיעות עניני הלכות עמוקות, בין ידיעות טבע הנמצאים מצד עצמם, אינן כ"א ידיעה, אלא שיפול בהן קושי בהשגת ידיעתן עד שנצטרך להשתמש גם בהן בכח החכמה, שמעיקרו לא נברא באדם כ"א לצורך היראה לבדה." מקור: מוסר אביך א ב – ויקיטקסט

התחברתי ממש ואהבתי את הניסוח והדיוקים

מקורות חזקים

תודה רבה רבה