אבות ובנים זה רעיון אדיר
..nes
מה זה אבות ובנים?מבקש אמונה
אגב, מחילה שאני אומר
אבל כשאתה פותח שרשור בפורום הזה אני לא מבין אם אתה מעלה דיונים או קובע עובדות 
..nes
אבות ובנים זה שהורים לומדים עם בנם תורה.
אני גם אומר את זה וגם מצפה מאחרים שיחוו דעה.
אה אוקיי 
מבקש אמונה
מה לדעתך אדיר ברעיון הזה?
לא אגיד שאני מזלזל, זה נחמד מאד שיש זמן של אבא ובן
אבל זה די בסיסי שאבא אמור להיות קצת עם הבן לא?
..nes
זה מחבר את הבן והאבא לתורה ביחד.
זה גם זמן איכות.
זה מונע מריבות בין ההורים לילדים.
ו,כן. זה די בסיסי אבל לא מובן מאליו.
יישר כוח. יתכן באמת שאתה צודקמבקש אמונה
עוד לא זכיתי להתחתן אז לא מבין בזה.
מה שכן, באמת צריך שזה יהיה זמן איכות
לפעמים אני רואה אבות ובנים שלומדים והאבא יושב זעוף ורק מרוכז בכך שהבן ילמד את מה שהרב בת"ת אמר ללמוד. ורואים שלבן אין שום הנאה 
..nes
בישיבה שלך מעולם לא היה ערב אבות ובנים?
..nes
אני רואה את זה בחומרה.
אם אתה אומר 🙄מבקש אמונה
אגב, ישיבה באיזה גיל אתה מתכוון?
..nes
גיל התיכון
זה יוזמה מבורכתחושבת בלב
אבל נעשת כואבת כשמודבר בילד יתום
או באברך שמצפה כמה שנים לילדים
לא כל־כךאחו
בתור ילד קטן מעולם לא נעלבתי מערבי אבות ובנים
בכל־מקרה היוצאים מן־הכלל אינם סיבה להשבית את הכלל
בכל־מקרה היוצאים מן־הכלל אינם סיבה להשבית את הכלל
..nes
למה להעלב, דניאל?
צודקחושבת בלב
ועדיין זה כואב
לא מאמלל ואולי גם לא מעליב אבל זה כואב
יש איזה הרגל למסכן אנשים שכואב להם
כאב זה דבר לגיטימי ובריא
שאדם שחווה אותו הוא בדרך כלל אדם מיוחד
שיש לו גם הרבה כוחות להיתמוד איתו
הוא לא נזקק ולא מסכן
וברור שהכאב זה עצם החוסר
אבל באירועים כאלה הגיוני ולגיטימי שהחוסר יתעצם
ועדיין לא מחייב שיכאיב לכל אחד
אבל אפשר ורצוי להיות זהירים
(וצודק שלפעמים כשזה 'הובר' זהירות
זה כבר נותן תחושה לא נעימה של יוצא דופן/מסכן.
וגם מזה צריך להיזהר)
..nes
מה כואב?
הכוונה לילדים שאין להם אבא ומרגישים לא בנוחאחו
מאירועים כאלה
@חושבת בלב כן את צודקת, אם כי בכל־מקרה אני לא בעד לעצור את הגלגל, אלא אם כבר לטפל בכאב אז באופן שמעצים / נותן חוסן
@חושבת בלב כן את צודקת, אם כי בכל־מקרה אני לא בעד לעצור את הגלגל, אלא אם כבר לטפל בכאב אז באופן שמעצים / נותן חוסן
..nes
תודה על התשובה.
לצערינו כן רעיון טובקן ציפוראחרונה
בס"ד
זה בהחלט רעיון טוב עם הרבה מעלות.
אבל לצערנו שצריך רעיון כזה, הלימוד בין אבא לבן הלוואי והיה טבעי יותר ופשוט יותר, אבל כן במציאות החיים השוטפת במעגלי החיים זה בהחלט רעיון מאד טוב שנותן מענה מסיום ללימוד בין אב לבנו נותן לו מסגרת קבועה, עבודת תמיד..
לעניין נוסף ביחס לעצם הלימוד, צריך להיות עם יד על הלב, כלומר כפי שאמרנו המסגרת מאד עוזרת ליצר זמן לקשר הזה אך עדיין הקשר עצמו הוא העיקר ולכן למרות שבוודאי יש את הנושאים שמארגנים צריך יד על הלב, לא כל ילד באותו שלב ולא כל אבא אותו דבר, וצריך להיות כנה עם עצמך..כדי שהקשר באמת יתחזק מכך שהילד יעריך את אביו ואת הלימוד איתו ואת הגדילה..הדבר נכון ביחס לחינוך באופן כללי כי כל תלמיד הוא שונה וצריך לייצר איזון כלשהו אבל בקבוצה גדולה זה יותר קשה...
זה בהחלט רעיון טוב עם הרבה מעלות.
אבל לצערנו שצריך רעיון כזה, הלימוד בין אבא לבן הלוואי והיה טבעי יותר ופשוט יותר, אבל כן במציאות החיים השוטפת במעגלי החיים זה בהחלט רעיון מאד טוב שנותן מענה מסיום ללימוד בין אב לבנו נותן לו מסגרת קבועה, עבודת תמיד..
לעניין נוסף ביחס לעצם הלימוד, צריך להיות עם יד על הלב, כלומר כפי שאמרנו המסגרת מאד עוזרת ליצר זמן לקשר הזה אך עדיין הקשר עצמו הוא העיקר ולכן למרות שבוודאי יש את הנושאים שמארגנים צריך יד על הלב, לא כל ילד באותו שלב ולא כל אבא אותו דבר, וצריך להיות כנה עם עצמך..כדי שהקשר באמת יתחזק מכך שהילד יעריך את אביו ואת הלימוד איתו ואת הגדילה..הדבר נכון ביחס לחינוך באופן כללי כי כל תלמיד הוא שונה וצריך לייצר איזון כלשהו אבל בקבוצה גדולה זה יותר קשה...
עבודת התפילהadvfb
נקראת "חיי שעה" כי הוא עוסקת ברבדים הנמוכים של החיים, הרבדים שנמצאים תחת מגבלת הזמן. כל דבר שיכול להשתנות הוא בגדר שעה. מה שמדהים בזה, היא העובדה שלכולנו חיי רגש ברמה כזו או אחרת. וכדי שהתפילה תהיה טובה, צריך לפתח הרגש. התהלכות בעולם הזה לא רגש מפותח בהכרח תביא איתה לתפילה פחות משמעותית. דהיינו אדם הראוי להתפלל הוא אדם שמתרגש, אדם שחי בעוצמה. ככל שהחיים הם יותר בעוצמה, ככה ההתרגשות גדלה וככל שההתרגשות גדולה כך יש יותר על מה להתפלל. האדם וכל מה שעובר עליו חשוב לה' יתברך ולכן הוא רוצה לשתף אותו בכך. אבל לפני זה הקב"ה מצפה מהאדם שיהיה לו רגש, שיהיה לו עניין בעצמו.
השאלה היאאחו
מה עושים מהתפילה?
האם האדיש מטבעו פחוּת במעלתו מאשר הרגשן מטבעו?
או, האם הבוטח בה' ללא גבול עד שלא מטריד אותו דבר מחייו הפרטיים באמת לאמיתו, פחוּת במעלתו ממר הנפש השופך שיח בלב נשבר על צרות החיים? בזה קשה לי לחלק ציונים, שמא שניהם רצויים כאחד?
למטה הבאתי קצת מהרש"ר הירש [בראשית כ'], הדברים קשים להבנה ולהפנמה, ובוודאי שנויים גם במחלוקת, אבל אפשר להפיק מהם יסוד גדול:
״התפלל״ פירושו: להטיל משימה זו על עצמו, למלא כל בחינה של הווייתו וקיומו באמת האלוקית, ובכך לקנות לעצמו שלמות מלאה של כל החיים באור פני ה׳.
נמצא שהתפילה היהודית הינה ההיפך הגמור מהתפיסה הפשוטה של תפילה. התפילה היהודית אינה השתפכות מבפנים, וביטוי לתחושות שישנן כבר בלב – לכך יש לנו מילים אחרות: ״תחינה״, ״שיח״, וכיוצא בזה. ״תפילה״ פירושה למלא את הלב באמיתות הבאות מבחוץ.
תפילה היא עבודה שבלב; ה״מתפלל״ עובד על זיכוך פנימיות עצמו, להעלות את רוחו ולבו לגבהים נשגבים של הכרת האמת ותשוקה לעבודת ה׳.
אם אין כן פני הדברים, אם תפילה אינה אלא השתפכות רגשותינו, לא היה מתקבל על הדעת לקבוע שנתפלל את תפילותינו בנוסח מסוים בזמנים קבועים. כיצד נוכל להניח שלכל ציבור המתפללים יהיו אותן מחשבות ואותם רגשות, באותם זמנים מסויימים וקבועים מראש?
יתירה מכך, תפילה שאין בה אלא הבעת רגשות, מיותרת היא. מחשבות ורגשות החיים כבר בקרבנו אינם זקוקים להבעה, ובמיוחד לא להבעה בביטויים קבועים שנוסחו על ידי אחרים. מאורע שנגע בעמקי הנפש, מוצא תמיד את דרכו לביטוי; וכשמאורע זה גדול ונשגב עד מאד, הרי הוא למעלה מכל ביטוי, ולו דומיה תהילה.
נמצא אם כן שכל מטרת תפילותינו הקבועות היא לעורר את הלב, ולהחיות בקרבו את אותם ערכים נצחיים שעדיין צריכים חיזוק ושמירה מיוחדת. ניתן לומר באמת, שככל שיפחת חשקנו לתפילה, כך יגדל הצורך שלנו להתפלל, ויגדל עוד יותר כחה הגואל וערכה הנעלה של העבודה על עצמנו הנעשית בתפילה. העדר החשק לתפילה, הוא בעצמו הסימן המובהק לחלישות אותה הרוח, אשר איננה היסוד לתפילה אלא מטרתה ותכליתה הנשגבה."
ובחריפות יתר [בראשית מ"ג]:
"הרגשות – זולים הם מאד. אדם יכול לבכות כאוות נפשו לפני האלקים בתפילה, ולאחר מכן לקום ולהיות לא יותר טוב ממה שהיה!"
///
בסופו־של־דבר אין תפילת שמונה עשרה "רבדים נמוכים" כלל וכלל, לא "הא־ל הקדוש", לא התשובה ולא הסליחה ולא "רְצה ה' אל־הינו בעמך ישראל", מדובר בעניינים עצומים ולב הוויית העולם ופנימית הרצון של המציאות,
לומר את האמת לי אישית אין התעוררות רגש פנימית המביאה להתפלל "תקע בשופר גדול לחרותנו", אבל בכוונה בתפילה המילים מכניסות את הרוח בתוכי בין אם זה ברגש או לכל הפחות בהבנה שכלית של הדברים,
בתחילת התפילה אומרים "מה אנו מה חיינו מה כוחנו", מהן הצרות האישיות שלי ומהם הרגשות האישיים שלי? אחרי מילים כאלה, האם אני מחפש את עצמי ואת אישיותי בתפילה, או שמא אני מחפש את הופעת שם ה' במילים "ברוך אתה"?
///
רגש הוא נושא מורכב, בכל־מקרה הרגש שעליו אנחנו מדברים הוא תוצאה של רשמים של העולם החיצוני (או הפנימי) על פנימית הנפש, כלומר, ככל שהנפש מוכנה יותר לקבל רשמים, ככה הרגש מתחזק, וגם ככל שהגורם המשפיע מתחזק, גם הרגש מתחזק, קצת כמו בחשמל והתנגדות,
וכאן נראה לי טמון ההבדל, האם צריך להחליש את התנגדות הנפש לקבלת רשמים, עד שאדם נהיה רגיש לכל מה שמסביבו, עד שהוא חווה את החיים בעוצמות גדולות ובצבעים בוהקים כל הזמן, מה לי אישית נשמע לא בר קיימא,
או... שצריך לחזק רשמים מסוימים - של קדושה - עד שימצאו את הדרך להשפיע על האדם דרך הנפש (ולא שעצם הרגשתם תהיה תכלית)?
אני מבין את הגישה לרצות לחיות חיים עוצמתיים, כדי לעבוד עבודת ה' עוצמתית, כדי להשפיע באמת; ואני גם מזדהה איתה, אבל כמו שהחיים גדולים, הם יודעים היטב להיות גם קטנים, שגרתיים, אפורים, וגם בתוך חיים כאלה צריך למצוא את ה' ויש בכך מעלה מיוחדת בפני עצמה.
עבודת ה' לא יכולה להיות לא שכל, כי לא כולם חכמים, ולא רגש, כי לא כולם רגשניים, ולא כוח, כי לא כולם חזקים, בוודאי כל המידות האלה יכולות וחייבות לעמוד לשירות ה' אבל הנקודה הפנימית היא משהו מעבר לזה, "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי",
הדברים עמוקים מני־ים ובכל־זאת רציתי לשתף את מחשבותיי, לאו דווקא מתוך התנצחות אלא להציע מקורות נוספים להתבוננות בנושא, ידועים דברי מוהר"ן וההקדמה לליקוטי תפילות שעומדים בגישה שונה לחלוטין אבל זה חלק מהגדלת תורה והאדרתה.
להוסיף קצתאחו
לחלק האחרון של דבריי,
כידוע אחרי חורבן בית ראשון חז"ל ביטלו את יצר העבודה הזרה, ואיתו בטלה גם הנבואה, מכיוון שביסודו היצר הזה הוא עוצמה רוחנית מאוד גדולה, עם פוטנציאל גדול וגם עם סכנה גדולה, וחז"ל הבינו שעדיף בסופו־של־דבר בלעדיו כל־עוד לא עברה רוח הטומאה מן הארץ,
לכן, ככה לפחות אני מבין את זה, אין חכמה גדולה לרצות להחזיר את הגלגל אחורה, אם באמת מה שהאדם צריך הוא לחיות חיים ב"רוחניות" גדולה אז למה חז"ל ביטלו, רק כדי שנרצה ונפעל לחזור לזה? כנראה עם כל התועלת שבדבר יש גם נזק או בעיה שאי־אפשר להכיל בשלב זה,
כאשר אנחנו רואים את השמש או את הגשם או את הירח אנחנו לכל היותר שמחים או מתפעלים קצת, אבל רוב הזמן אנחנו אדישים, אז איך שזה שבעבר אנשים היו סוגדים לאותן תופעות טבע, איך שאני מבין את זה, בעבר אנשים היו רואים בחוש גילוי אלוקות בכוחות הטבע, אפילו בדברים רגילים למדי כמו חקלאות או פיריון או שירה הם ראו לגילוי אלוקות בעצם, מעוצמת החוש הרוחני שלהם, אז בכל־זאת יש בזה בעיה, ולעת עתה גזרו חז"ל שלא זאת הדרך, לא לרע וגם לא לטוב.
תודה רבה על התגובהadvfb
ממש כיף שלקחת דברים ברצינות והגבת ברצינו וזה כיף קודם כל אז תודה! 
מאוד אתגרת אותי, כי אני רוצה להחזיר תגובה באותה רצינות ואנסה מאוד -
הרשר הירש יש לו גישה כללית שבאמת מרתק לחקור אותה ובודאי שדבריו עונים לאיזה קושי מסויים ופותרים אותו. דעתו מאוד חשובה.
עם זאת בהלך הרוח של ההקדמה לספר מוסר אביך של הרב קוק אני מזהה הלך רוח אחר לגמרי. הרב קוק היה ביקורת גדולה על גישת הרשר הירש והוא טען שהוא מתייחס בקטנות ונראה לי שתפילה היא באמת אבן בוחן במחלוקת הגדולה הזאת. עם זאת, אני מקבל בלב חפץ את הביקורות של הרשר הירש כלפי עניינים מסויימים שהגישה שלו מתמודדת איתם.
בנוגע לכל ההתעסקות ברגשות אם היא משמעותית או לא - בודאי שהיא משמעותית. אך תלוי באיזה אופן. אם מדובר של הרגש הוא המטרה והשכל הופך לכלי שרת ביחס אליו - יש פה היפוך של היוצרות. "מוח שליט על הלב" ובאמת כדאי לבוז לפתרון של חיפוש ריגושים שמבוססים על דמיונות ואין להם קשר למציאות. אמנם עצם הצורך שמוביל אנשים לחפש ריגושים הוא צורך אנושי שהקב"ה טבע בנו ואם הוא טבע בנו את אותו צורך, סימן שהוא רוצה שנתמש בו באיזשהו אופן, שיש לצורך הזה תכלית. לכן הרגש הוא חשוב מאוד. הוא גורם לנו לזהות איפה אנחנו, מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים. הרגש מאותת על סכנות. איפה שהלב של האדם נמצא שמה הוא. הלב יגרום לאדם לחשוב על דברים מסויים ולהתייחס לעניינים מסויימים שבהם הוא נמצא. החיבור הסובייקטיבי לתורה ומצוות, שמתבטא רבות ברגש, הוא עניין שמעמיד את קיום המצוות ויר"ש של האדם.
לגבי מה שטענת ביחס לסוגים של אנשים. אני חושב שיש פה דיוק סופר חשוב. יש הרבה תרבויות שונות והרבה אנשים עם נתונים שונים. אבלללל זה לא משנה את העובדה שלכולם יש סף רגש. להיות בעל רגש ולהיות רגשן הן שני דברים שונים לגמרי. אדם בעל רגש הוא אדם שיש לו שייך עמוקה לדברים מסויימים שהוא מרגיש קשור אליהם בצורה גדולה שמניעה אותו לפעול למענם. אדם עם עוצמות חיים שבגלל שיש לו תכלית יש לו גם כוחות ורגשות ביחס לאותה תכלית. הרגש של האדם הוא מתבטא בזריזות של אדם לעשות מעשים, וכן על זה הדרך.
אדם רגשן הוא אדם שמתפעל בקלות מעניינים שונים שמעוררים אותו ומבטא את רגשותיו בצורה ניכרת. אנשים רגשנים בדרך כלל יהיה יותר מחוברים לשירה ובכללי הם יעסקו יוצר ברגשות בצורה ישירה.
לכולם יש פוטנציאל להיות בעלי רגש באותה מידה אמנם להיות רגשן ואדם שמתעסק ברגשות זה כבר לא משותף. לכן מה שכיוונתי בהודעה בדברי ביחס לציפייה להיות בעלי רגש כי התפילה היא עבודה שברגש הוא דבר שהוא שווה לכל נפש כי לא מדובר ברגשנות. בעצם גם אנשים בעלי רגש גבוה מאוד הם יכולים לבטא אותו בצורה שונות שיכולות להיות מופנמות ביותר וממש לא מוחצנות.
אני רואה שעד לפה הצלחתי לבנתיים להגיב. אשתדל בהמשך להגיב לדברים השונים שהעלת ולא התייחסתי אליהם בהודעה הזאת.
מאוד אתגרת אותי, כי אני רוצה להחזיר תגובה באותה רצינות ואנסה מאוד -
הרשר הירש יש לו גישה כללית שבאמת מרתק לחקור אותה ובודאי שדבריו עונים לאיזה קושי מסויים ופותרים אותו. דעתו מאוד חשובה.
עם זאת בהלך הרוח של ההקדמה לספר מוסר אביך של הרב קוק אני מזהה הלך רוח אחר לגמרי. הרב קוק היה ביקורת גדולה על גישת הרשר הירש והוא טען שהוא מתייחס בקטנות ונראה לי שתפילה היא באמת אבן בוחן במחלוקת הגדולה הזאת. עם זאת, אני מקבל בלב חפץ את הביקורות של הרשר הירש כלפי עניינים מסויימים שהגישה שלו מתמודדת איתם.
בנוגע לכל ההתעסקות ברגשות אם היא משמעותית או לא - בודאי שהיא משמעותית. אך תלוי באיזה אופן. אם מדובר של הרגש הוא המטרה והשכל הופך לכלי שרת ביחס אליו - יש פה היפוך של היוצרות. "מוח שליט על הלב" ובאמת כדאי לבוז לפתרון של חיפוש ריגושים שמבוססים על דמיונות ואין להם קשר למציאות. אמנם עצם הצורך שמוביל אנשים לחפש ריגושים הוא צורך אנושי שהקב"ה טבע בנו ואם הוא טבע בנו את אותו צורך, סימן שהוא רוצה שנתמש בו באיזשהו אופן, שיש לצורך הזה תכלית. לכן הרגש הוא חשוב מאוד. הוא גורם לנו לזהות איפה אנחנו, מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים. הרגש מאותת על סכנות. איפה שהלב של האדם נמצא שמה הוא. הלב יגרום לאדם לחשוב על דברים מסויים ולהתייחס לעניינים מסויימים שבהם הוא נמצא. החיבור הסובייקטיבי לתורה ומצוות, שמתבטא רבות ברגש, הוא עניין שמעמיד את קיום המצוות ויר"ש של האדם.
לגבי מה שטענת ביחס לסוגים של אנשים. אני חושב שיש פה דיוק סופר חשוב. יש הרבה תרבויות שונות והרבה אנשים עם נתונים שונים. אבלללל זה לא משנה את העובדה שלכולם יש סף רגש. להיות בעל רגש ולהיות רגשן הן שני דברים שונים לגמרי. אדם בעל רגש הוא אדם שיש לו שייך עמוקה לדברים מסויימים שהוא מרגיש קשור אליהם בצורה גדולה שמניעה אותו לפעול למענם. אדם עם עוצמות חיים שבגלל שיש לו תכלית יש לו גם כוחות ורגשות ביחס לאותה תכלית. הרגש של האדם הוא מתבטא בזריזות של אדם לעשות מעשים, וכן על זה הדרך.
אדם רגשן הוא אדם שמתפעל בקלות מעניינים שונים שמעוררים אותו ומבטא את רגשותיו בצורה ניכרת. אנשים רגשנים בדרך כלל יהיה יותר מחוברים לשירה ובכללי הם יעסקו יוצר ברגשות בצורה ישירה.
לכולם יש פוטנציאל להיות בעלי רגש באותה מידה אמנם להיות רגשן ואדם שמתעסק ברגשות זה כבר לא משותף. לכן מה שכיוונתי בהודעה בדברי ביחס לציפייה להיות בעלי רגש כי התפילה היא עבודה שברגש הוא דבר שהוא שווה לכל נפש כי לא מדובר ברגשנות. בעצם גם אנשים בעלי רגש גבוה מאוד הם יכולים לבטא אותו בצורה שונות שיכולות להיות מופנמות ביותר וממש לא מוחצנות.
אני רואה שעד לפה הצלחתי לבנתיים להגיב. אשתדל בהמשך להגיב לדברים השונים שהעלת ולא התייחסתי אליהם בהודעה הזאת.
סליחה על אריכות הדבריםאחו
ראשית יישר כוח ודפח"ח על הדברים,
שוב אני רוצה להדגיש שאני לא רוצה לסתור את הדברים אלא בעיקר לחקור את הנושא,
לפני שאגש לנושא עצמו, ברשותך אשתף איך אני חווה את המחלוקת הכללית בין הראי"ה לרש"ר הירש, ולא אמנע מאריכות,,
בגדול אפשר לתמצת את המחלוקת של הראי"ה והרש"ר בפסקה השנייה בתחילת אורות ובאגרות צפון י"ז-י"ח,
הראי"ה מביא שתי בעיות בהימנעות מפנימיות התורה:
האחת היא שטחיות, כלומר זאת תורה חסרה ומוגבלת, כי היא מגבילה את עצמה לרובד הנגלה שבתורה שהוא יותר שכל אנושי ופחות שכל אלוקי טהור כמו הפנימיות,
והשנייה היא שזאת לא תורת הגאולה, אין שם נשמת האומה ולא נשמת ארץ ישראל שהם מהות היהדות לשיטתו,
מאידך הרש"ר מבקר את העיסוק בקבלה כצמצום התורה למיסטיקה (ובאמת היו גישות כאלה בקרב תלמידי המקובלים), והדרתה מהחיים עצמם,
///
אם לסכם את הרושם שלי מתורת הראי"ה, זה "נועם", הראי"ה על־ידי השקפה של פנימיות התורה מצליח לראות את הטוב שברע, את הגאולה שבתהליכים השונים, את היסוד האלוקי שבכל־מיני מציאויות לא־מושלמות, את היופי שבכל מהלך אלוקי ובכל החיים בכללם, את רוח ה' בהסתרה,
לצורך השוואה נביא פסקה מהרש"ר [חורב, תפילה]:
"בקרב החיים בעצמם הן לא תוכל להתחזק ולהתעודד, לכונן אותם להיות חיים נאמנים גם בעצם המעשה ופעולה [...] אף בהיותך נמצא כבר על שדה המערכה ללחום נגד סכנות פנימיות וחיצוניות, נגד צרות ותאוות [...] יען ובעין כי אז לרוב החיים בעצמם ישללו וישדדו ממך את הכוח העוז והתעצומות לחיים. המה יקחו ממך את האמת ויתנו לך תחתה את הכחש והכזב, [...] לכן עליך לעתים שונות, להתפרץ מחוג החיים הפעולים ולחלוץ עצמך ממצבך ועסקיך, שיביאו לרוב סכנה להחיים הנאמנים שלך, למען על־ידי התפלה [...] תוכל לרכוש לך עוד הפעם את הכוח לחיים, את המבט הנאמן ואת הרצון החזק לקנות את האמת, לרכוש לך את הצדק ואת האהבה, את החוזק ואומץ הלב לנצח במלחמה, ולהשיג עוד הפעם את קדושת החיים אשר אבדה ממך."
///
לפני כשנתיים הייתי בכנס בוגרים של הישיבה התיכונית שלמדתי בה, וכל אחד התבקש לספר קצת תובנות שלו על החיים ומה הוא מתכנן לעשות, ובכן, ההסדרניקים (אלה שלא התגייסו) דקלמו בערך את אותו הדבר, "אנחנו רוצים לשלב אידיאלים בחיי המעשה, יישוב הארץ, לשלב קודש וחול ולקדש את החומר" דברים בסגנון,
מבין החבורה אני היחיד שכבר הייתי עמוק מאוד ב"עולם המעשה", ומה אני אגיד, אחרי שנה־שנתיים של עבודת שחיקה במגזר העסקי, אפשר לשכוח איך קוראים לך,
בסופו־של־דבר למרות תהליכי הגאולה שמתרחשים מאחורי הקלעים אנחנו נמצאים עמוק בתוך הגלות, ובגלות הזאת צריך לדעת יפה מאוד לעמוד נגד הסכנות, לא לאבד את עצמנו,
יש רגעים בחיים שזאת לא שאלה של "אידיאלים של ארץ ישראל" ו"כלל ישראל", אלא האם אני יכול להגיד לא לבקשה לא־מוסרית של המנהל שלי בעבודה, האם אני יכול לשים את העבודה בצד לטובת שיעור תורה,
וכאן נכנסת תורה שהיא אולי "נמוכה" יותר, אבל יכולה לגעת בפנימית הנפש האנושית, לא "למעלה" מדי, אלא צעקה של "דע את אלהי אביך ועבדהו", גם אם אין לך כל־כך אידיאלים בעבודה וגם אם אתה רחוק מרעיונות אלוקיים גדולים, אם מהות התורה הופכת לאידיאלים גבוהים וכל השאר זה שטחיות, כאשר האדם לא במדרגה מספיקה, נוצר פער, וזאת בעיה גדולה,
איך הולכת האימרה, חושך לא מגרשים במקלות, אז לדעתי במדרגה מסוימת כן, צריך לעמוד מאוד איתן מול הצד הקשה של החיים, זאת רוח המאבק של הרש"ר, מול ההשכלה, מול האתגרים של האמנציפציה, זה ה"חובלים",
לכן זה נכון שיש בחינה של ארץ ישראל ופנימיות התורה שהיא יותר גבוהה ויותר כוללת, אבל כשאנחנו עדיין בגלות ובבירור וצריכים לעמוד מול תרבויות זרות, צרות, תאוות, וזקוקים גם לתורת בבל,
לפני כמה חודשים דיברתי עם אחד הרבנים בישיבת הסדר שלמדתי בה לגבי היחס שלי לערכים של הציונות הדתית, והוא אמר לי כזה דבר, בסוף בסוף, מה שמחזיק אותנו כיהודים זאת התורה,
בהתאם לזה בהקמת בית, אני רוצה להנחיל לילדים שלי ערכים של שולחן ערוך, של בית כנסת, של קביעת עיתים לתורה, של מסורת, אלה ה־יסודות, ועליהם אפשר לבנות קומה שהיא בהחלט חשובה ואולי גם לא פחות חשובה של עם ישראל וגאולה וכו', אבל זה אני, ורק רציתי לשתף.
"והעניין הוא, כי תכלת של הציצית, הוא סוד החושך שאין בו עינים, לכן הוא דין, לכן צריך להסתכל בציצית, ולכוין כאלו יש שם תכלת, ואז יסתכל ב"פ בוראיתם אותו, ותכוין להמשיך אליה סוד עינים עליונים, וראיה עליונה [...]
ולכן ביום נוהגין הציצית, שאז יכולין להמשיך הראיה, משא"כ בלילה שהדינין גוברין, ואין בידינו כח להמשיך הראיה:" [פע"ח שער הציצית ו]
///
בחזרה לנושא,
ראשית לפני שאתייחס לדברים, אצטט בקיצור נמרץ מחורב בעניין התפילה (האמת לא הגעתי לזה כשכתבתי את התגובה המקורית):
"כל חיינו אם המה קדושים וטהורים כפי שהם דרושים להיות ע"פ רצון ה', הנם נחשבים לעבודת אלהים, עבודת ה' בפעולתנו אמונה, למלאות את רצון ה' עם כל הקנינים הניתנים לנו בכל עת ובכל שעה [...]
והנה עבודת ה' בחיים כזאת תוכל לבוא לידי שלמותה רק ברוח בהיר, בלב מלא רגשות חמים נעלים ובכוח הקדושה של כל עצמותך. אולם ההתחרות לקנות בהירות הרוח, להשגת חום הלב, הכוח והקדושה לכל אלה עם הכנת עצמותך אל עבודת ה' כזאת [...] כל זאת נקראת בשם עבודה מיוחדת. עבודת ה' מיוחדת שהיא ההכנה והכשרון אל עבודת ה' בחיים, לפני הכנסך אל תוכם, אף היא נחשבת לעבודת ה' בפני עצמה, [...] לכן את עבודת ה' הזאת למען הבדילה מעבודת ה' בפועל בחיים נקרא בשם העבודה הפנימית -העבודה שבלב. [...]
מילוא רצון ה' זה בפנימיות נפשנו - עבודת ה' שבלב הזאת- יוכל להגיע לעצם שלמותו, על־ידי עשיית שינוי נמרץ במהלך רעיוננו ורגשותינו על־ידי התעוררות הלב והרעיון, על־ידי דחיית הרעיונות הלא־טהורים ותחיית רעיונות ורגשות נעלים תחתם בפנימיות נפשנו, בעוד הרעיונות והרגשות הן המה התוכן היחידי של חיינו הפנימיים, [...]
או אז בתפילה והשתפכות הנפש, תסיר מעליך את דמיון הרוח הכוזב הזה ותעתועי הרגש הנתעה בשוא, ותתאמץ עוד הפעם לפעול בך, כי רעיון נעלה יחדור כולו כליל בקרבך, להווכח על־ידו לדעת, כי אכן יש ה', וכי הוא אל יחידו מיוחד [...] כי גם אתה נקראת אל עבודת ה' כזאת, אתה יותר מכולם, אתה בן ישראל, בת ישראל [...] הן עליך לקבץ ולקבל בתפילה את הכוח והקדושה לחיים, עליך לקבל עליך בתור חובה ותעודה, כי חייך אלה יהיו רק מלואי רצון ה', [...] לכן ציץ ופרי כל התפילות, שעליהן לפעול את פעולתן אמונה במשכיות לבב האדם, הלא הוא התאחדות כל כחותיך לקיום ההחלטה האחת, להיות עבד ה' בחיים."
///
אם לסכם, המאפיין העיקרי של התפילה הוא שהיא "עבודה שיש אחריה עבודה", כלומר עצם שפיכת השיח אינה תכלית כל־כך כמו המטרות שהגדיר הרש"ר, דהיינו שינוי מהותי באדם ואימוץ כוח לעבודה בפועל, זה בניגוד גמור למוהר"ן ולסיעתו,
בהתאם לזה, אם עצם התפילה הוא העיקר, ועצם הקרבן הוא העיקר, ככל שמוסיפים רגש, התפילה היא יותר עוצמתית, חשובה, "חלב צאן", "בלבבי משכן אבנה [...] ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה".
משא"כ אם התפילה באה להכין באדם כוח, חמימות לב, רגשות מתוקנים, לסלק רגשות תועים והשקפות זרות, כדי שתוכל לחדור לתוכו רוח ה', וזאת כדי שיוכל לחיות חיים על־פי רצון ה', עצם הריגוש תופס מקום פחות משמעותי,
וכאן אני חושב שעל־כרחך צריך לומר ש"תרי רגש נינהו", כי גם הרש"ר מדבר על התעוררות הלב, שינוי היחס שלנו אל ה' ואל עצמנו, רגשות חמים ונעלים, ואינו דומה ל"רגשות הזולים" שהזכרנו בפירושו לתורה,
קצת קשה להגדיר אבל איך שאני מבין את זה, מצד אחד היחס שלנו בפנימית נפשנו אל הדברים, האם יש בנו "רוח ה'", האם אכפת לנו מה', איפה אנחנו עמוק בתוכנו ביחס לרעיונות האלוקיים, מצד שני ה"כוחות" הרוחניים שלנו, כמו שאמרת רגש המביא לידי זריזות,
ואותם "רגשות זולים" הם התלהבות חיצונית, דמעות עוברות שלא באמת נוגעות למהות האדם, אולי הוא הצליח לבכות בתפילה אבל אין פה איזה שינוי מהותי, הוא לא קם עם כוחות חדשים לעבוד את ה' בכל ישותו, אין פה זכירה המביאה לידי מעשה,
וכאן אני נאלץ לחזור בי מחלק מטענותיי,
ביחס לטענה שהאדם צריך להתרגש מהחיים ולהיות אכפתי כלפי מה שקורה לו, אני נשאר בשלי, "מה אנו מה חיינו", העיקר הוא למצוא את הכוחות בשכל רגש ורוח לעבוד את ה', אדישות כלפי הא ודא אינה מעלה ואינה מורידה כל־כך,
אולם ביחס לטענה שהרגשות הם חשובים ומשמעותיים, ובייחוד בתפילה, הדרנא בי, יש להם חשיבות גדולה אמנם לא בביטויים החיצוניים שלהם, ואמנם לא כתכלית או עניין מהותי אלא כ"catalyst", אבל בהחלט יש מקום לעורר ולהרגיש אותם בעוצמה ולא להסתפק ברעיונות השכליים גם אליבא דהרש"ר.
ביחס לכך שחז"ל ביקשו להחליש את הכוחות הרוחניים שלנו, כן יש הבנה מסוימת שאנחנו לא צריכים בכוח לעורר בנו ריגושים ורצון לחוויות אלוקיות, ומצד שני, ב"ארגז החול" הבטוח שהשאירו לנו חז"ל, כן יש מקום ומצווה לרתום את הכוחות האלה לעבודת ה' וגם לפתח אותם כפי יד ה' הטובה.
יישר כוח עצום!!!
אאענה בקצרה שלא ממצת את הענייןadvfb
כי זה מאתגר מדי בשבילי לענות לך באריכות.
אז ככה -
א. צר לי שככה אתה מתרשם מתורת הרב קוק, זה לא הרושם שלי מתורה זו בכללותה. אני מרגיש שאתה משליך רגשות סובייקטיביות מרשמים מסויימים שתפסת מהסביבה ביחס לתורת הרב קוק. אם מאן דהו מדקלם סיסמאות, אין לזה קשר או חצי קשר לתורת הרב קוק.
ב. התפילה היא ביטוי של אמונה. קיום מצוות מעשיות הוא גם ביטוי של אמונה. מי שדיבור תפילתו הוא מהפה ולחוץ, בודאי שזוהי לא המטרה בערך גדול זה. זה שדיבור הוא לא מחייב שיהיה דיבור עמוק, זה לא אומר שהוא לא המטרה פה.
ג. לגבי נוסח התפילה - יש עניין של "רצוא ושוב". רצון מעורר את התפילה, ותפילה מעוררת את הרצון. יש חשיבות בשני החלקים הללו. אפשר לסבור שתפילה היא רק אמצעי לרצון וזה בהחלט הגיוני, אך נראה לי שזה מקטין את התפילה.
ד. שני פסקאות של הרב קוק שמהם ההשראה שלי למה שנאמר -
"החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, ה"ז מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, ה"ז מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב, וע"י היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד. וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה ויותר כולל, כן השינויים הם יותר עצומים ויותר פועלים בשפעת טובתם. זהו העובד בכוונה הראויה שהנפש מתמלאה ממנה והעולם מתברך."
(שמונה קבצים, קובץ א', פסקה תרס"ד)
"שהרי, כיון שחז"ל אמרו על פסוק (דברים יא יג): "ולעבדו בכל לבבכם": (ספרי על דברים יא): "עבודה בלב זו תפלה", אם כן התפלה היא בחינת העבודה, ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב דעת יראת ד' כל כך, עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו[9]. ואם לא ידע מעלת נפשו - איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השם יתברך דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם ח"ו לא ישכיל ויבין, אם כן צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל, יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השם יתברך בזה, וד' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים.
ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שודאי אין הכונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי ענין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם.
ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דוקא מקירות הלב כשמרגיש שהוא חסר בדבר.
והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב רצונו כרצון קונו.
על כן, מאד חייב האדם להזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף ממאכל ומשתה וכיו"ב, כי יוטבע בו טבע החמרי עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו, ואם כן יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה, כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים לא יצייר בהתפללו בשבח "עלינו לשבח" ו"על כן נקוה", שיתוקן עולם במלכות שדי והאלילים יכרתו והרשעים יפנו אליו יתברך, כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים, ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין.
על כן יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו, ומאלהי החסד והרחמים החפץ בשלמותנו, שזהו כבודו ותפארתו, נבקש ונשפך שיחנו ידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול, שנדע ונשכיל מה הוא ית' דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו."
(מוסר אביך, מעין הקדמה, פסקה ג')
יש הכל בויקיטקסט
ה. תודה על שיתוף מתורת הרש"ר הירש בעניין, בהחלט יש הרבה מה ללמוד מתפיסה זו (לא שהוא צריך אישור ממני, חלילה).
אז ככה -
א. צר לי שככה אתה מתרשם מתורת הרב קוק, זה לא הרושם שלי מתורה זו בכללותה. אני מרגיש שאתה משליך רגשות סובייקטיביות מרשמים מסויימים שתפסת מהסביבה ביחס לתורת הרב קוק. אם מאן דהו מדקלם סיסמאות, אין לזה קשר או חצי קשר לתורת הרב קוק.
ב. התפילה היא ביטוי של אמונה. קיום מצוות מעשיות הוא גם ביטוי של אמונה. מי שדיבור תפילתו הוא מהפה ולחוץ, בודאי שזוהי לא המטרה בערך גדול זה. זה שדיבור הוא לא מחייב שיהיה דיבור עמוק, זה לא אומר שהוא לא המטרה פה.
ג. לגבי נוסח התפילה - יש עניין של "רצוא ושוב". רצון מעורר את התפילה, ותפילה מעוררת את הרצון. יש חשיבות בשני החלקים הללו. אפשר לסבור שתפילה היא רק אמצעי לרצון וזה בהחלט הגיוני, אך נראה לי שזה מקטין את התפילה.
ד. שני פסקאות של הרב קוק שמהם ההשראה שלי למה שנאמר -
"החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, ה"ז מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, ה"ז מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב, וע"י היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד. וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה ויותר כולל, כן השינויים הם יותר עצומים ויותר פועלים בשפעת טובתם. זהו העובד בכוונה הראויה שהנפש מתמלאה ממנה והעולם מתברך."
(שמונה קבצים, קובץ א', פסקה תרס"ד)
"שהרי, כיון שחז"ל אמרו על פסוק (דברים יא יג): "ולעבדו בכל לבבכם": (ספרי על דברים יא): "עבודה בלב זו תפלה", אם כן התפלה היא בחינת העבודה, ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב דעת יראת ד' כל כך, עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו[9]. ואם לא ידע מעלת נפשו - איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השם יתברך דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם ח"ו לא ישכיל ויבין, אם כן צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל, יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השם יתברך בזה, וד' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים.
ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שודאי אין הכונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי ענין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם.
ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דוקא מקירות הלב כשמרגיש שהוא חסר בדבר.
והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב רצונו כרצון קונו.
על כן, מאד חייב האדם להזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף ממאכל ומשתה וכיו"ב, כי יוטבע בו טבע החמרי עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו, ואם כן יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה, כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים לא יצייר בהתפללו בשבח "עלינו לשבח" ו"על כן נקוה", שיתוקן עולם במלכות שדי והאלילים יכרתו והרשעים יפנו אליו יתברך, כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים, ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין.
על כן יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו, ומאלהי החסד והרחמים החפץ בשלמותנו, שזהו כבודו ותפארתו, נבקש ונשפך שיחנו ידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול, שנדע ונשכיל מה הוא ית' דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו."
(מוסר אביך, מעין הקדמה, פסקה ג')
יש הכל בויקיטקסט
ה. תודה על שיתוף מתורת הרש"ר הירש בעניין, בהחלט יש הרבה מה ללמוד מתפיסה זו (לא שהוא צריך אישור ממני, חלילה).
הרבה סוגיות שקשורות זו בזואחו
סליחה על האריכות מלכתחילה - יש לי נטייה לכתוב "מגילה" בכל תגובה,
א. איני מתיימר להבין את שיטת הראי"ה על בוריה, גם לצערי לא עסקתי באופן היקפי כל־כך בתורתו (או שזה היה לפני הרבה שנים),
אם לדון ברעיונות עצמם, כפי שכבר אמרתי, להבנתי זאת שיטה של הסתכלות מאוד גבוהה ומעמיקה, "שירית" אפילו, שמצד אחד ראשית היא מדרגה עצומה, אכן בכל משפט אפשר למצוא את הקשר והבסיס בתורת הקבלה והחסידות, אבל איך שאני חווה את זה - לא כל מוחא סביל דא,
ובנפרד מכתבי הראי"ה, יש איזשהו שיח מסוים בקרב ממשיכי השיטה, איזושהי רוח כללית של הדברים, אמנם הבאתי דוגמה מוגזמת (אבל אמיתית), אבל בכל מקום שהייתי, זה בערך הכיוון, לא שיש לי שנאה צינית כלפי ערכים גדולים, פשוט ההרגשה שלי היא שלא תמיד יש הכנה מספיקה אליהם, ועם כל הביקורת על תורה פשטנית שהיא "שטחית" אני חושב שיש לה גם יתרון לפעמים.
ב. זה נוגע לשאלה של "המטרה הסופית" של היהדות, כלומר האם זה להגיע לידיעת ה', לברר ניצוצות, לחנך את האדם, הקשר בינינו לקב"ה, האם המצוות הן מטרה בעצם או לצורך תכלית מסוימת,
זה בהחלט ביטוי לגישה החינוכית של הרש"ר לעומת גישות אחרות (אם כי, אני לא מקבל את זה כמטרה האולטימטיבית הבלעדית של התפילה).
ג. זאת נקודה מעניינת, בירושלמי מסופר על אחיתופל שהיה מתפלל שלוש תפילות חדשות בכל יום, ואחד האמוראים אמר על זה שכל פעם שהיה מנסה לחדש משהו היה טועה.
מהצד האחד של המתרס ר' נתן חיבר את ליקוטי תפילות - לכל נושא אפשרי שאפשר להעלות על הדעת ובלשון חופשית, מהצד השני היעב"ץ בסידורו כותב דברים חריפים על התפילות המחודשות ואומר שאין לנו אלא התפילות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.
אז אולי זה באמת העניין של "התבטלות לתפילה" כדי "לתקן את השיפוט", להחדיר ללב ערכים, להעיר את הרצון, מול הכנסת ה"אני" בתפילה, את הרצונות ואת הרגשות שאני מביא לתוך התפילה, מצד אחד החשש מטעות, מצד שני הרצון להעצים.
שאלה נוספת היא, מהם למעשה הרגשות האנושיים שלנו, מה הערך שלהם, מה אמור להיות היחס שלנו אליהם, כתוצאה מכך מה מקומם בתפילה:
נשווה בין הרש"ר בפרשתנו - ההדגשות במקור [שמות יט]:
דווקא הבטחון המוטעה של משה עצמו, אשר סבר שהעם הגיע כבר למדרגה הנדרשת של בגרות רוחנית ומוסרית, מבהיר במידה רבה את משמעותן ונחיצותן של ההכנות וההגבלות שתבאנה עתה. שכן אם נבין אותן על בוריין, הרי שמטרתן הייתה לגרום לעם לתפוס, ולקבוע לעולמי עד, את המרחק הרב והעצום שהפריד בין דרגתם הרוחנית והמוסרית באותה העת, לבין הגבהים שאליהם יתעלו ויתחנכו במהלך מאות ואלפי השנים, על ידי התורה שהם עומדים עתה לקבלה.
והייתה מטרה נוספת הקשורה לכך בקשר קרוב: לְאַמֵּת באופן היסטורי לדורות הבאים, שה׳ כביכול נשאר במקומו, מול העם, ושדְבָרוֹ בא אל העם. ה׳ לא היה בתוכם או בקרבם, וקולו לא יצא מתוך העם.
תורת ישראל היא מערכת החוקים היחידה שלא יצאה מתוך העם אשר נועדה להיות לו לחוקתו. היהדות היא ה״דת״ היחידה שלא נבעה מליבות בני האדם המוצאים בה את הבסיס הרוחני לחייהם. דווקא התכונה ה״אובייקטיבית״ הזאת של תורת ישראל ו״דת״ ישראל, היא העושה את שתיהן ליחידות במינן, ומבדילה אותן באופן ניכר וברור מכל יתר הדברים בעולם המכונים חוק או דת. תכונה זו עושה את תורת ישראל לגורם היחיד בתרבות האנושית, שיכול להיחשב גורם מזרז ומטרה מוחלטת לכל צורה אחרת של התקדמות; בעוד שהתורה עצמה, כאידיאל המוחלט הניתן מלמעלה, נותרת מעל ומעבר לכל מושג של התקדמות.
למן ההתחלה עמדה תורת ה׳ במצב של ניגוד אל העם אשר בקרבו היה עליה להופיע לראשונה בארץ. היה עליה להוכיח את כוחה בראש ובראשונה על עם זה, אשר התנגד אליה בשל היותו עם קשה עורף. התנגדות זו שהתורה מצאה בקרב העם אשר בתוכו זכתה למעונה הראשון בארץ, היא ההוכחה הגדולה ביותר למקורה האלקי של התורה. התורה לא קמה מתוך העם, אלא ניתנה אל העם, ורק לאחר מאות שנים של מאבק רכשה התורה את לבות העם, כך שהם הפכו להיות נושאי דגלה במשך כל הדורות."
לבין אורות התורה [יא]:
האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך הישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה [...]
ד. הפסקה שהבאת משמונה קבצים מסכמת את זה באופן נפלא, כאמור, הראי"ה זצ"ל רואה בתורת הסוד חלק מהותי ביותר מהחיים היהודיים ומההשקפה היהודית בכל עניין, וכן זה מקום שבו תורת הרש"ר "מוגבלת", כי היא באופן מודע לא מנסה להגיע אליו,
לדעתי האישית זה נכון שלא צריכים להיות מוגבלים לפשט בלבד, כי זה פשוט לגזור חלק מהתורה, אלא שברובד הפשטני, החיוני בכל־מיני מקומות ומצבים, הרש"ר עשה עבודה יסודית, מקיפה ומעמיקה ברמה יוצאת מן־הכלל (אכן באופן של פשט לחוד וסוד לחוד), אני משער שהמדרגה העליונה היא ככל־הנראה סינתזה כמו שעשה הראי"ה, רק, שכמו שאני חווה את זה, במצבים רבים דווקא הפשט ה"טהור" יכול לפעול פעולות שה"סינתזה" לא יכולה.
אגב: בזמן האחרון נתקלתי בכל־מיני אי־דיוקים קלים בתרגום כתבי הרש"ר לעברית,
אז הנה דוגמה מענייננו:
אם אין כן פני הדברים, אם תפילה אינה אלא השתפכות רגשותינו, לא היה מתקבל על הדעת לקבוע שנתפלל את תפילותינו בנוסח מסוים בזמנים קבועים. כיצד נוכל להניח שלכל ציבור המתפללים יהיו אותן מחשבות ואותם רגשות, באותם זמנים מסויימים וקבועים מראש?
יתירה מכך, תפילה שאין בה אלא הבעת רגשות, מיותרת היא. מחשבות ורגשות החיים כבר בקרבנו אינם זקוקים להבעה, ובמיוחד לא להבעה בביטויים קבועים שנוסחו על ידי אחרים.
צריכה להיות מתורגמת בערך ככה (בלי לסגנן):
אם לא הייתה התפילה "תפילה", עבודה על ה"אני" הפנימי של האדם, להביא אותו לגובה הכרת האמת וההחלטה לשרת את ה', זה היה חסר היגיון, לקבוע זמנים קבועים ונוסחים מוכתבים מראש; היא מניחה שבזמנים קבועים תמיד כלל הציבור יתמלא באותה מחשבה ובאותו רגש. כן, תפילה כזאת הייתה עבודה די מיותרת. מחשבות ורגשות שכבר פועמים בקרבנו, לא זקוקים לביטוי, ובמיוחד לא לביטוי מוכן מראש שהושיטו לנו.
(זה קצת סמנטי - אבל אפשר להרגיש את ההבדל.)
דיון נפלא ושמחתי להתעורר לחשוב על הדברים האלה ברומו של עולם.
מענהadvfb
א. " בכל משפט אפשר למצוא את הקשר והבסיס בתורת הקבלה והחסידות, אבל איך שאני חווה את זה - לא כל מוחא סביל דא..." - אני מזדהה עם הפרשנות שלך אבל לא אם המסקנה. באמת יש לעיתים קושי עצום לתרגם ולהסביר ערכים נעלים להסברים פשוטים וקולעים. אמנם, זה לא נראה לי אומר על התורה עצמה ש"לא כל מוחא סביל" אלא שיש צורך להנגיש ולתווך דברי רבותינו בצורה רהוטה ומונגשת. וראיתי דרכי הוראה שונות ביחס להנחלת תורת הראי"ה, אם אתה רוצה אוכל להרחיב לך על כך בפרטי.
ב. "המטרה הסופית של היהדות" זה מילים גבוהות .. מספיק להשאר של "הקשר עם הקב"ה". בסופו של דבר לפי כל הדעות יש קשר עם הקב"ה והוא משמעותי, זה מכנה משותף ראוי וגדול לכולם. מאוד מסתבר לדבר על הקשר הזה ביחס לקשרים אחרים שיש לאדם בעולמו... שכחתי ההקשר של הסעיף הזה על מה הוא נועד להוסיף לדיון, אך גם עכשיו אני רואה הקשר כולל שניתן מתוכו להביא את העניין הזה.
ג. ההשוואה בין המקורות לא סימטרית לדעתי. הרב קוק משתמש בהרבה פסקאות בלשונות שמראים קשר אימננטי ביחס לתורה, א-להים וכולי. אמנם בוודאי שהרב דיבר גם על היחס הטרנצנדנטי שיש לאשם ביחס לנ"ל. הרב מזכיר את המונחים "נשמת האומה" "כנסת ישראל" "נשמת התורה" ומתייחס אליהם בצורה הרמונית להפליא. אך צריך לזכור שהם מושגים מאוד מופשטים ולכן שרואים שהרב מדבר עליהם בצורה הרמונית מבינים שמראש הוא התייחס אליהם כך ולא אל התמודדויות היומיות שהן פחות הרמוניות ולכן פחות רלוונטיות למי שמחפש עצה או תבונה שנוגעת לחייו בצורה ישירה באופן מהיר. כמו כן בפסקאות שהבאת. דברי הרש"ר הירש שהזכרת אינם נתונים למחלוקת כלל, לא עם הרב קוק וגם לא עם אף הוגה דעות יהודי דתי. אלו דברים פשוטים. ובפסקה של הרב קוק שהבאת, אין אף סתירה ביחס לדברי הרש"ר. אלו פשוט דברים שונים. הם עניינים מקבילים שזה לא נפגש עם זה.
ואף כמדומני שהרב קוק מדבר במקומות שונים על אותה התנגדות לתורה שהרש"ר מדבר עליה. באופם כללי, בגלל שהתורות כל כך שונות אז תמיד עניין להקביל ביניהם, כי שניהם מתייחסים לעניינים שונים.
ואם נחזור להקשר הראשוני של דברינו - בהקשר לתפילה, הדיבור מעורר את הלב והלב מעורר את הדיבור. אתה מסכים לכך?
ד. דווקא אני לא כל כך מתחבר למקורות קבליים וגם בחיבור האישי שלי למה שלמדתי מתוך תורת הראי"ה אין לי כל כך בעניין הקבלי כשלעצמו. אני רואה הרבה פעמים הסתכלות מאוד פשוטה וראליסטית שנמצאת בדברי הראי"ה על ידי שהוא חושף עניינים עמוקים ומעלה אותם על שטח בני הקרקע על ידי לוגיקה הגיונית. וגם בפסקה הנ"ל לגבי התפילה. לפני הפתרון שהרב הציע לעניין התפילה, אני רוצה להתמקד במה שהרב שלל - הרב שלל להציג את התפילה כעניין פסיכולוגי גרידא ושלל להציג את התפילה כשינוי רצון הבורא. שני הבחנות אלו הן נראות לו כל כך קריטיות ופשוטות בעבודת ה' ולא נראה לי שיש עליהן חולקים. אפשר לתת הסברים רציונלים לעניינים בעבודת ה' אך לא להגדיר בצורה מוחלטת את ענייני השפעת התפילה או המצוות, מאמונה פשוטה שיד בן אנוש לא תשיג את כל ההשפעה ואף לא את רובה (יש חולק על כך?). אלא את מה שהוא צריך להשיג. אם המצווה היא הא-להית, מסתבר שאי אפשר לתפוס אותה עד הסוף בכלים אנושיים ומוגבלים, ואם כך - גם ביחס לתפילה - אים בעיה להביא פירוש והסברים ודרכים, אך לומר "זה הכל", זה לא אפשרי.
ב. "המטרה הסופית של היהדות" זה מילים גבוהות .. מספיק להשאר של "הקשר עם הקב"ה". בסופו של דבר לפי כל הדעות יש קשר עם הקב"ה והוא משמעותי, זה מכנה משותף ראוי וגדול לכולם. מאוד מסתבר לדבר על הקשר הזה ביחס לקשרים אחרים שיש לאדם בעולמו... שכחתי ההקשר של הסעיף הזה על מה הוא נועד להוסיף לדיון, אך גם עכשיו אני רואה הקשר כולל שניתן מתוכו להביא את העניין הזה.
ג. ההשוואה בין המקורות לא סימטרית לדעתי. הרב קוק משתמש בהרבה פסקאות בלשונות שמראים קשר אימננטי ביחס לתורה, א-להים וכולי. אמנם בוודאי שהרב דיבר גם על היחס הטרנצנדנטי שיש לאשם ביחס לנ"ל. הרב מזכיר את המונחים "נשמת האומה" "כנסת ישראל" "נשמת התורה" ומתייחס אליהם בצורה הרמונית להפליא. אך צריך לזכור שהם מושגים מאוד מופשטים ולכן שרואים שהרב מדבר עליהם בצורה הרמונית מבינים שמראש הוא התייחס אליהם כך ולא אל התמודדויות היומיות שהן פחות הרמוניות ולכן פחות רלוונטיות למי שמחפש עצה או תבונה שנוגעת לחייו בצורה ישירה באופן מהיר. כמו כן בפסקאות שהבאת. דברי הרש"ר הירש שהזכרת אינם נתונים למחלוקת כלל, לא עם הרב קוק וגם לא עם אף הוגה דעות יהודי דתי. אלו דברים פשוטים. ובפסקה של הרב קוק שהבאת, אין אף סתירה ביחס לדברי הרש"ר. אלו פשוט דברים שונים. הם עניינים מקבילים שזה לא נפגש עם זה.
ואף כמדומני שהרב קוק מדבר במקומות שונים על אותה התנגדות לתורה שהרש"ר מדבר עליה. באופם כללי, בגלל שהתורות כל כך שונות אז תמיד עניין להקביל ביניהם, כי שניהם מתייחסים לעניינים שונים.
ואם נחזור להקשר הראשוני של דברינו - בהקשר לתפילה, הדיבור מעורר את הלב והלב מעורר את הדיבור. אתה מסכים לכך?
ד. דווקא אני לא כל כך מתחבר למקורות קבליים וגם בחיבור האישי שלי למה שלמדתי מתוך תורת הראי"ה אין לי כל כך בעניין הקבלי כשלעצמו. אני רואה הרבה פעמים הסתכלות מאוד פשוטה וראליסטית שנמצאת בדברי הראי"ה על ידי שהוא חושף עניינים עמוקים ומעלה אותם על שטח בני הקרקע על ידי לוגיקה הגיונית. וגם בפסקה הנ"ל לגבי התפילה. לפני הפתרון שהרב הציע לעניין התפילה, אני רוצה להתמקד במה שהרב שלל - הרב שלל להציג את התפילה כעניין פסיכולוגי גרידא ושלל להציג את התפילה כשינוי רצון הבורא. שני הבחנות אלו הן נראות לו כל כך קריטיות ופשוטות בעבודת ה' ולא נראה לי שיש עליהן חולקים. אפשר לתת הסברים רציונלים לעניינים בעבודת ה' אך לא להגדיר בצורה מוחלטת את ענייני השפעת התפילה או המצוות, מאמונה פשוטה שיד בן אנוש לא תשיג את כל ההשפעה ואף לא את רובה (יש חולק על כך?). אלא את מה שהוא צריך להשיג. אם המצווה היא הא-להית, מסתבר שאי אפשר לתפוס אותה עד הסוף בכלים אנושיים ומוגבלים, ואם כך - גם ביחס לתפילה - אים בעיה להביא פירוש והסברים ודרכים, אך לומר "זה הכל", זה לא אפשרי.
מענה למענהאחו
א. הבעיה שלי היא פחות עם פישוט המילה הכתובה (זה גם קצת נכון אבל אחרי כמה זמן פשוט מתרגלים לסגנון ואפשר כבר להוציא את המסקנות הסופיות) אלא עצם היישום לא פשוט, אפשר לא להסכים איתי בעניין הזה,
ב. אצל הראי"ה זצ"ל העיסוק בפער בין האדם הגשמי לבין התורה לא בא לידי ביטוי באותה עוצמה כמו אצל מחברים אחרים, הגישה היא שהטבע הבסיסי האנושי הוא "תורני" אלא שבמקרה יש כל־מיני מניעות / תעיות / כו' וזה אחד הנושאים המרכזיים באורות התשובה.
אני בטוח שהוא לא מתעלם מזה הפער קיים אבל השאלה היא איך הוא נתפס, ככה גם הרבה מאוד משאר ההבדלים, אם לרדת לעומק הדברים ההבדלים בעצם ההגדרות לא כאלה גדולים אלא ההבדל בעיקר איך זה בא לידי ביטוי / איזה צד מדגישים / על מה מדברים / מה הכיוון הכללי.
כשאני פותח רש"ר אני רואה איך צריך לעמוד בכל הכוח על הזהות, ה"למינהו", להיזהר מהיצרים הוגטטיביים והאנימליים, ואמנם לא להמית אותם, אלא להכניס אותם למסגרת של קדושה, איך חובה על האדם להשתמש בעולם הזה, אבל רק בתור אמצעי לתורה, איך צריך להיזהר מרוח הזמן, לא לאבד את הזהות, לא לאבד את החינוך, לא להשתקע בגשמיות, להיזהר מהאלהת ה"עצמי" וההנאות, איך ברגשות ובחושים יש סכנה של אליליות,
וזה לא שהראי"ה לא סובר את כל הדברים האלה, פשוט זה לא עיקר התוכן אצלו, כשאני פותח אורות התשובה מה שאני רואה זה את זרמי התשובה במציאות, איך הכל שואף לטוב בסופו־של־דבר, איך העולם הולך ומתתקן, איך גם רגשות שליליים שכרוכים בתשובה הנמוכה הם בעצם גם עניין גדול ותהליך חשוב, כלומר תראה את האור שבדברים, אמנם בדרך מקרה יש בהם קצת בעיות אבל ביסוד יש פה קדושה עצומה -> אתה מבין את השוני ההגותי
בהתאם לזה, אמנם הרש"ר הירש בעד למצוא מקום לכל קניין ואמצעי גשמי, אבל היחס הבסיסי הוא "זהיר" אם לקרוא לזה ככה,
כלומר פחות יש עיסוק בנקודה הפנימית הדברים כמו אצל הראי"ה, למשל מה הנקודה הפנימית של הרגשות שאנחנו מרגישים, מה הנקודה הפנימית השפע הגשמי, מה הנקודה הפנימית של ארץ ישראל, במובן מסוים הקדושה שבדברים עוד לפני שמדברים על שימושם כאמצעי לתורה,
מאידך הרש"ר הירש מעריך את הדברים נטו לפי התאמתם למטרות התורה, אם ארץ ישראל היא בשביל לשמור את המצוות, אז מצוין, אחרת לא תודה, אם בן־אדם מעיר את הרגשות שלו בשביל להחדיר לתוכו את אמיתות התורה, אז מצוין, אחרת אלה סתם רגשות זולים - הראי"ה באורות התשובה לא "פוטר" את אותם רגשות בכזאת קלות,
אכן הדיבור מעורר את הלב והלב מעורר את הדיבור, אשמח לדעת לאן אתה מתכוון לפתח את זה,
(אם כי לדעתי אפשר להעתיק את אותו עיקרון לכל המצוות, גם לציצית ולתפילין, ועדיין זה לא גורע מהמטרה הבסיסית של המצווה למשל להחדיר בנו זכירת מצוות ה', נכון שזה מתבצע באופן יותר משמעותי כשיש יותר רגש וחיבור אבל לא זה "יסוד" המצווה),
ד. אתה צודק לחלוטין בכל מילה, וכן זאת נקודת מוצא חשובה, רק מה שאני חושב - בהתחשב בכך שהכלים שלנו מוגבלים עיקר הדגש בעבודה צריך לבוא היכן שביכולתנו לפעול,
כלומר, למשל לצורך העניין כמו שמובא בנפש החיים התפילה מוסיפה כוח בפמליא של מעלה ומתקנת עולמות עליונים כו' אבל למעשה אין לי כל־כך הבנה בזה (אולי אם הייתי מקובל אלוקי הייתי יכול להרחיב את טווח הכוונה שלי גם לשם) ולכן מדוע לי לנבור במשהו שאני לא מבין בו, במקום להתעסק בהשפעה הממשית שאני כן מבין לפי מדרגתי, כלומר השפעה פסיכולוגית / תודעתית (כמובן לא רק), נראה לי שזה יותר מועיל.
אורות התורה [יא ט]:
"[...] בלא אור התורה בכל המון החזיונות ורגשי היראה והתפלה, יוכל הרע להיות מונח וחותר בעולם, מעלה את באשו וקרבונו, אף־על־פי שההתפעלות הנפשית והופעת הגילויים תהיה גדולה ואיתנה, אמנם לפי המדה שהתורה מתחברת אל ההופעה, מתגלה טובה ויפעת קדשה, ושם שמיים מתקדש, וגבורת הקודש עושה חיל."
...advfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ב בשבט תשפ"ג 23:47
א. נראה לי שדבריך נובעים מטעות בהתרשמותך בכתבי הרב קוק ואנסה לעמוד עליה. בכל אופן, כדי שנוכל להוכיח לכאן או לכאן אם תורת הרב ישימה או לא ישימה נצטרך להשתמש בדוגמאות פרקטיות, אחרת אין יותר מדי על מה לדבר.
הרבה פעמים הרב קוק מדבר על דברים גבוהים ולא מדבר במתלווה לכך למתודולוגיה, איך להגיע למקומות הגבוהים הללו. כמו שרמח"ל מדבר על מעלות נשגבות במסילת ישרים ועדיין ספרו מסילת ישרים הוא שווה לכל נפש. אין ציפייה שבבום כולם יתנהגו על פי הנשמה שלהם. בהחלט לרוב קריאת פסקאות של הרב קוק היא לא מעשית ברמה שלראות ואז ליישם את הפסקה כלשונה בחיי היום יום. אלא בעיקר להתרשם. מי שקורא פרק ב' באורות התורה לא יוכל מיד ללמוד לשמה במדרגה הנעלה ביותר שהרב מדבר עליה ומי שקורא באורות הצשובה על הנחמה של התשובה לא ישר ירגיש את זה. אלו דברים שמצריכים עבודה, והעבודה על העניינים הללו בדר"כ לא מובאת בפסקה למיטב ידעתי. אע"פ שזה לא מובא, ברור שזה העיקר בשביל האדם שקורא. כמו כן, הרב קוק מדבר על תהליכי עבודה לא פשוטים ולא הרמונים בספר מוסר שנערך על פי כתביו, "מוסר אביך".
ב. הטבע האנושי הוא לא טהור על פי הרב קוק. הנשמה היא טהורה והיא כל מה שהרב קוק מדבר עליה (מתפללת תמיד, נשמת האומה מחוללת את אופי תורה בע"פ).הטבע האנושי מתייחס גם לגוף וגם לנשמה ולכן היחס אליו מורכב יותר. וראיתי בפסקה אחת שהרב קוק מקבל את החלוקה של בעל התניא לנפש א-להית ונפש בהמית.
בכל אופן נראה לי שכדאי להבחין בין תורת הרב קוק לכתביו. כתב הוא דבר מת, איננו חי. הוא רק יכול לרמוז על התורה של הרב. ולכן הרבה דברים של כתובים בכתביו נמצאים בתורתו. הרבה דברים בסיסיים של מוסר, קונפליקטים בין יצר טוב ליצר הרע, נמצאים בתורתו הכללת של הרב גם אם לרוב לא יקראו בכתביו. אלו דברים פשוטים שבודאי אין עניין לעקרם.
"מאידך הרש"ר הירש מעריך את הדברים נטו לפי התאמתם למטרות התורה, אם ארץ ישראל היא בשביל לשמור את המצוות, אז מצוין, אחרת לא תודה"
זאת נראה לי הנקודה הבעייתית. אתה מדבר על "מטרות התורה". כדי לדעת מה מטרותיה של התורה צריך לחקור לעיין בתורה שבכתב לחלקיה, בתורה שבעל פה לגווניה, בבלי ירושלמי, מדרשים ורק אח"כ לקבוע סדרי עדיפויות ביחס לערכים תורניים. לכן הדיבור על ארץ ישראל לדוגמא, הוא גם צריך לעשות ככה. אי אפשר לקבוע בצורה שרירותית שמטרות הצורה הם קיום מצוות של הפרטים ואז לדחות על הסף גישת הרב קוק. הגישה של הרב בנוייה על תורה בעל פה ושבכתב על כל חלקיהם.
אתה מדבר בתפיסות השונות ביחס לדגשים חינוכיים. ואם אתה מרגיש שדגש חינוכי מסויים מחזק לך את היר"ש - מדהים, זה הכי טוב. אמנם צריך להבדיל בין דגש חינוכי לאידיאולוגי. אז אתה בעצם אומר שאתה מרגיש יותר טוב עם ההצגה של ענייני עבודת ה' כמלחמה ולא בשלום וזה מעולה. זה באמת מתקשר למה שאדם עבר בהיסטוריה שלו ונטיית הלב. אבל צריך להבדיל בין דגש חינוכי ונטייה אישית לבין אידיאולוגיה. אידיאולוגיה לא בנוייה על הצורך הסובייקטיבי של האדם אלא על החקירה האובייקטיבית (כמה שניתן). כדי לחקור "מה התורה חושבת בנושא מסויים צריך לחקור אותו בכל דברי חז"ל. לכן גם הרש"ר יצטרך להוכיח את דבריו על ארץ ישראל, באותה מידה בדיוק שהרב קוק יצטרך להוכיח. בעניין הזה זה לא משנה "איך זה מרגיש לי". ככה לא עובדת התורה.
לגבי רגשות "זולים", קשה לי לראות מחלוקת בעניין זה. השאלה עד כמה יורדים לפנימיות. גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון וכל רגש אפשר לראות בו נטייה נפשית יציבה שאותה לא צריך לעקור. זה עניין של עבודת הבירור לכולי עלמא. אף אחד לא יתעלם מכך שצריך לעבוד עבודת בירור. להוריד את הפסולת ולהשאיר את הטוב.
ד. בהחלט מסכים עם כך שאיננו צריכים להתעסק עם רבדים שונים שלא מתאימים לנו, וזאת לא היתה כוונתי. כוונתי היתה כשמסתכלים על טעמי מצוות ועל הסברים ביחס למצוות לא ניתן לכמת להסבר מסויים ולהגיד שהבנו לגמרי מה המצווה פועלת ומה תכליתה. וזה ביחס לכל העבודה הא-להית. ולכן נראה שהגיוני שכדאי וצריך לעבוד ברובד המובן והנגלה לאדם אך לשים מקום בראש שהתכלית האמיתית של המצווה העא הרבה יותר גדולה מכך והיא לא מסתכמת רק בזה.
תשובהאחו
א. אם לרדת לרמה הפרקטית אז זה לפתוח שרשורי ענק בערך כמו אלה, אבל כראשי פרקים, לצורך העניין היחס לחילונים, היחס ללאומיות החילונית, היחס למגמות שונות בעולם, היחס לרע בעולם, בהתייחסות לדברים האלה בכתבי הראי"ה יש יחס שאפשר להגדיר אותו כאמביוולנטי, כלומר שאינו דוחה את המושג על הסף ומקטלג אותו ככפירה נוראה ותו לא, אלא נובר בפנימיות הדברים כדי להוציא יקר מזולל,
אז העיסוק בזה אינו כל־כך פשוט כמו שאולי חלק מהמתרשמים באופן שטחי מתורת הראי"ה מציגים - לא שאותו חלק מעיד על משהו מלבד על הבעיתיות כשניגשים לזה בלי הכנה נכונה.
בכללי אני מדבר על על הפער בין המדרגה הרגילה לבין אותם רעיונות, וזה גם מה שאמרתי מההתחלה, הפער בין המציאות הרגילה היומיומית והאדם הממוצע לבין רעיונות מאוד נשגבים (אם להבין אותם כהלכה) כמו כנסת ישראל, נשמת האומה, איך הרע טפל לטוב, גאולה בכל־מיני תהליכים נסתרים, הוא גדול. לא אמרתי שזה לא ישים, או שיש בעיה בהם בעיה מהותית ח"ו, או שלא צריך לשאוף אליהם.
וכן כמו שהערת זה לא שהוא מתיימר להציג אותם באופן פשוט וקל מלכתחילה.
בגדול אין פה איזה משהו שאני לא מסכים איתך לגביו, פשוט מההתחלה הכוונה שלי הייתה לדבר על היתרון המקומי שב"קטנות" הפשטנית אם לקרוא לזה ככה, וזאת התשובה מבחינתי לביקורת שלו על הרש"ר באורות. זה לא שיש לי דעה שלילית ח"ו על תורת הראי"ה או משהו.
ב. הטבע האנושי סוגיה מפרכת אבל ננסה.
ברור שהראי"ה לא שולל את יצר הרע או משהו. ובהתאם לזה ברור שהטבע האנושי הוא לא "טהור".
ובכל־זאת יש הבדל בין הראי"ה לרש"ר ולדעתי זה מאוד קשור לענייננו,
שיטת הרש"ר היא שהטבע האנושי הוא שלל כוחות שונים ומשונים עיוורים לחלוטין ביחס למושגי הטוב והרע. הם לא רעים מצד עצמם כמו שיש הטוענים אבל הם גם לא "טובים". בהתאם לזה המצווה הראשונה מתנגדת לשכל האנושי, לרגש האנושי, ולחושים האנושיים, והיא כמו הקדמה לתורה, שמתכננת לרפא את האדם מהעיוורון שלו. אין שום קשר בין מה שנראה מוסרי, מרגיש מוסרי, מריח מוסרי, יש לו טעם של מוסרי כשלועסים אותו, לבין מה שמוסרי באמת, בעצם לטבע שלנו אין אינדיקציה לכלום (גם אם אנחנו יודעים "לקלוע" מדי־פעם).
בפסקה קצרה: "רק כך יבחר בטוב ויסור מן הרע - למרות החושניות ולא מתוך חושניות. [...] משום כך קול ה' מדבר אליו, ואין הוא מדבר מתוכו. קול ה' יגיד לו מה טוב ומה רע; ויצרו יתנגד לקול הזה, כל עוד הוא עצמאי ואין לו הדרכה. קול ה' הפועם באדם, המצפון, ששלוחו הוא הבושה, רק יזהיר את האדם דרך כלל לבחור בטוב ולסור מן הרע. אך מפי ה' יוגד לו - מה טוב ומה רע."
עכשיו נלך לשיטת הראי"ה, לדעתי בכל־זאת הפסקה מאורות התורה שהבאתי היא מקור לא רע, כי אנחנו רואים שני דברים, האחד הוא שהבסיס האנושי הוא "טוב", והנטיות שלו הן טובות וככלל אפשר להסתמך עליהן, השני שאמנם בהחלט יש מציאות של תעייה, אלא שהיא יותר בדרך מקרה מאשר בעצם.
ובהתאם לזה, הרש"ר הרבה יותר סקפטי ביחס לנטיות גולמיות, וגם לרגשות גולמיים, ולענייננו, אם אני מכניס את הרגשות האישיים *שלי* בתפילה, איך אני יודע מה זה טוב ומה זה רע? לפי מה ש"נראה" לי?
ומהצד השני הראי"ה בהחלט ידרוש מהאדם לזהות את נקודת הטוב שברצון שלו, את המגמה הטובה של הרגש שלו, לראות כל־זה נכנס בתוך התפילה / תורה / עבודת ה' רק כמובן להיזהר מתהו לא דרך.
וכן בשני המקרים יש כאן עבודה של "בירור", פשוט היא שונה, אצל הראי"ה זה ממש להסיר את הקליפות מעל הטוב, ואצל הרש"ר זה הכוונת הכוחות הנייטרליים, וזה משפיע על אופי העבודה.
כשאני קורא את התגובה הקודמת אני רואה שלא כתבתי באופן ברור כל־כך, לא דיברתי על דגשים חינוכיים בלבד,
מה שרציתי לומר זה שאמנם יש התאמה די גדולה בין השניים ברוב הסוגיות, ברמה שאפשר לקרוא פסקה באורות התשובה ולהביא פסקה מאגרות צפון שאומרת בדיוק אותו דבר מילה במילה, לכן ההבדלים הם לכאורה דקים מן הדקים, גם בסוגייתנו הלא לכאורה שניהם סוברים שהאדם הוא לא רע ביסודו, שיש מקום לכל הכוחות הנפשיים, שאדם צריך הדרכה, כו' כו',
אבל זה לא שזה ממש מקביל, וההבדלים החינוכיים מושפעים גם מההבדלים האידיאולוגיים,
ביחס לארץ ישראל זה כבר באמת דיון אחר, הבאתי את הנושא כביטוי לקו המנחה של הרש"ר. אין לי כוונה להגיע להכרעה אידיאולוגית. וזה נכון מאוד להפריד בין הדיון הסובייקטיבי לאובייקטיבי, אין לי שום נגיעה בדיון האובייקטיבי להכריע לכאן או לכאן בין שני גדולי עולם בסדר גודל כזה.
כן רציתי להציג את הרש"ר ביחס לכל הנושאים האלה בשביל הדיון הסובייקטיבי, פשוט כי זה מעניין אותי לחקור את הנושא, לכן גם טרחתי לחזור ולהדגיש כשמשהו הוא הרגשה או חוויה אישיות שלי. וגם ביחס לתפילה כמו שכתבתי בתגובה הכי ראשונה שלי, הבאתי את זה כדי בתקווה שזה יתרום עוד קומה בהבנה את התפילה, הגם שיש גישות שונות מאוד. אבל מה אני אגיד לך, כל פעם שאני נזכר בדיון שלנו אני חושב איך אני נמלט מהמחלוקת בזה שאני לא מכוון שום דבר בכלל...
ד. מסכים עם כל מילה.
אנסהadvfb
א. סה"כ אני חושב שהגענו להסכמה לגבי רוב בעניין אך עצם זה שאתה מציג את התרשמותך מתורת הראי"ה באופן שהוא לא 'פשוט' אז אשמח לשתף את תחושתי ביחס לכך. ר' יצחק הוטנר באחד ההקדמות לספר דרשותיו 'פחד יצחק' אומר שחידוש טוב הוא חידוש כזה שאחרי שאתה מבין אותו, אתה לא יכול לקרוא אחרת את הטקסט. אני התרשמתי מרבותי שבאמת אי אפשר לסבור אחרת בצורה שזה פשוט עבורי. לכן אני מאוד מאמין בפשטותה של תורת הרב קוק. כן, מבחינתי היא תורה פשוטה. אחרי מבינים אותה נכון. ומי שממש הבין אותה (כמו כל תורה אחרת) יכול גם ללמד אחרים את הפשטות שבה.
ב. הבעיה שאי אפשר לקחת פסקה של הרב קוק ולאורה לנתח את תורת הרב בצורה שיטתית וכוללת. הרב שלי בישיבה הגבוהה פעם עשה לנו תרגיל כזה - היינו בערך 15 תלמידים, והתחלקנו לחברותות חצי חצי. כל קבוצה קיבלה פסקה אחרת מעין אי"ה. קבוצה אחת קיבלה פסקה שמראה על כמה עמ"י צריך לשמור את עצמו מפני התערבות בעמים וצריך לשמור על ייחודו. פסקה שנייה דיברה על כמה עמ"י צריך לקבל מהעמים ולהיות איתם בקשר. ואח"כ שאל שאלה את שני הקבוצות, "כמה לדעתכם צריך להשקיע בקשר עם אומות העולם?" ומי שקרא את הפסקה הראשונה אמר שלא צריך להשקיע כל כך ומי שקרא את הפסקה השנייה נטה לחשוב שצריך יותר להשקיע בעניין הזה. היה לתרגיל הזה כמה מסרים. אבל אחד המסרים שפסקאות ברב הם נקודתיות מאוד ולכן צריך להכניס אותם לפרופורציות הנכונות ולא להשליך מהם.
אפשר לדבר המון על התרבות שהתעסקות בכתבי הראי"ה יצרה. אך זאת לא תורת הראי"ה. חשוב להבחין בכך.
ולכן באותו אורות התורה כתוב גם כמה התורה היא חיצונית לאדם, כמה היא גדולה מהאדם כמו שהרב אומר בפסקה א' בפרק א' על תורה שבכתב - "טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ. הָאוֹר מַבְהִיק, נוֹצֵץ וְחוֹדֵר בַּכֹּל, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ. לֹא רוּחַ הָאֻמָּה חוֹלְלָה אוֹר גָּדוֹל זֶה - רוּחַ אֱלֹהִים יוֹצֵר-כֹּל יְצָרָהּ, תּוֹרַת חַיִּים זֹאת יְסוֹד יְצִירַת כָּל הָעוֹלָמִים כֻּלָּם".
נראה לי שפרשנותך לכתבי הרב לא נכונה. כל עוד הרב לא נתן הדרכה מוסרית אז אי אפשר לצטט אותו ולקחת מתוך כך הדרכה מוסרית. וגם בפסקאות שהרב מביא הדרכה מוסרית, הוא מדבר על עניין נקודתי ולאו דווקא מכליל על כל המקרים כולם. לכן אני לא מסכים איתך ביחס לכך. גם לפי הראי"ה לא כל אחד יכול לנטרל מוקשים. לא כל אחד יכול לקחת את הטוב מתוך הרע ולהשתמש בכך. כמו הפסקה שעל "הצדיקים הטהורים" ש"אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק" וכולי... - משמע מי שאינו צדיק טהור (שזה רובה דרובה דרובה) - צריך במידה מסויימת לקבול על הרשעה ועל כל הדברים הרעים בנוסף להוספת צדק וכל הדברים הטובים. לכן כל הפסקאות שמדברות על הרכה חינוכית מוסרית שלקחת מהרשר הירש הם מבחינתי מקבילות. בודאי לפי התורה הכוללת של הרב הם יקבלו מקום מסויים. לא אוכל לומר שהם סותרות חזתית את תורת הרב קוק אלא אם כן אמצא פסקה מופרשת ספציפית שמדברת על הדרכה מוסרית.
היה קשה לי שהצגת את כך שדברי הרש"ר מתאימים ל'מטרות התורה', לא שחשבתי, חלילה, שאתה חושב שדברי רבותינו אחרים לא מתיאמות למטרות התורה אבל זה חרה לי שככה אתה בוחר להציג את העניין.
...אחו
א. טוב בזה אני נאלץ להכיר בקטנותי ולומר שבשבילי אין הדברים פשוטים.
ב. מעניין מאוד. שוב כמו שאמרתי אין לי היכרות מאוד היקפית עם הראי"ה (אם כי, ביחס לבירור הנטיות הטובות - נתקלתי בזה בכל־מיני מקומות שונים) כדי לקבוע עובדות. וכמו שאמרתי ככל שנוברים לעומק ולרוחב ההבדלים דקים מן הדקים ברוב הסוגיות.
בכל זאת בסוגייתנו לגבי טבע האדם אני עדיין חושב שיש הבדל כי הרש"ר פשוט לא מסכים עם הפסקה הזאת באופן מפורש, מבחינתו אסור לאדם להאמין בהרגשותיו ובנטיותיו כלל וכלל אלא רק ליישר את דעתו לפי דעת תורה (עם זה שהתורה לא באה לרמוס את האדם כו'). נקודת המוצא היא פשוט אחרת.
מלשון "חייב" במקום משהו כללי יותר כמו "דע לך" אני מניח שהרב זצ"ל כן התכוון לתת איזושהי השקפה אחרי הכל, אבל שוב, נראה לי שאתה יותר בר־סמכא ממני בזה.
ושוב זה רק מראה עד כמה הדברים עמוקים וטעונים בירור מעליא לפני הסקת מסקנות.
ביחס למטרות התורה, אולי נכון היה לשים בגרשיים, כי באמת אפשר לדון מהן אותן מטרות,
אנסח אחרת, כוונתי הייתה שהרש"ר מעריך דברים לפי קנה מידה *יחידי* של קיום תורה = קיום מצוות (אליבא דהרש"ר). אמנם לא רק קיום מצוות טכני אלא הרעיון הכללי של קיום הוראות התורה. וזאת מבלי התייחסות למונחים של קדושה עצמית / סגולית / פנימית.
לכן גם בדוגמה שהבאתי ארץ ישראל היא אמצעי למצוות (= מטרות התורה אליבא דהרש"ר) אז מצוין ושורה בה שכינה כו' אחרת אין עניין ביישוב הארץ והיא עבירה לא מעט, וזאת מבלי להיכנס כלל לקדושה העצמית של ארץ ישראל. (ביחס ליישוב הארץ בימינו הוא דיון אחר).
ב. מעניין מאוד. שוב כמו שאמרתי אין לי היכרות מאוד היקפית עם הראי"ה (אם כי, ביחס לבירור הנטיות הטובות - נתקלתי בזה בכל־מיני מקומות שונים) כדי לקבוע עובדות. וכמו שאמרתי ככל שנוברים לעומק ולרוחב ההבדלים דקים מן הדקים ברוב הסוגיות.
בכל זאת בסוגייתנו לגבי טבע האדם אני עדיין חושב שיש הבדל כי הרש"ר פשוט לא מסכים עם הפסקה הזאת באופן מפורש, מבחינתו אסור לאדם להאמין בהרגשותיו ובנטיותיו כלל וכלל אלא רק ליישר את דעתו לפי דעת תורה (עם זה שהתורה לא באה לרמוס את האדם כו'). נקודת המוצא היא פשוט אחרת.
מלשון "חייב" במקום משהו כללי יותר כמו "דע לך" אני מניח שהרב זצ"ל כן התכוון לתת איזושהי השקפה אחרי הכל, אבל שוב, נראה לי שאתה יותר בר־סמכא ממני בזה.
ושוב זה רק מראה עד כמה הדברים עמוקים וטעונים בירור מעליא לפני הסקת מסקנות.
ביחס למטרות התורה, אולי נכון היה לשים בגרשיים, כי באמת אפשר לדון מהן אותן מטרות,
אנסח אחרת, כוונתי הייתה שהרש"ר מעריך דברים לפי קנה מידה *יחידי* של קיום תורה = קיום מצוות (אליבא דהרש"ר). אמנם לא רק קיום מצוות טכני אלא הרעיון הכללי של קיום הוראות התורה. וזאת מבלי התייחסות למונחים של קדושה עצמית / סגולית / פנימית.
לכן גם בדוגמה שהבאתי ארץ ישראל היא אמצעי למצוות (= מטרות התורה אליבא דהרש"ר) אז מצוין ושורה בה שכינה כו' אחרת אין עניין ביישוב הארץ והיא עבירה לא מעט, וזאת מבלי להיכנס כלל לקדושה העצמית של ארץ ישראל. (ביחס ליישוב הארץ בימינו הוא דיון אחר).
...advfb
א. מעולה, אמרת את תחושתך, ורציתי להוסיף את תחושתי.
ב. בסדר גמור, אך גם אם הרש"ר מציג דעה תיאורטית שונה זה לא אומר שההדרכה המעשית של תורת הרב קוק תהיה הפוכה בכל מקרה שהוא אלא אם כן הרב כתב בצורה מפורשת ונקודתית.
אני לא חושב שאני בר סמכא יותר ממך. אני חושב שכדאי לשבת פסקה פסקה אם רוצים לדייק מממנה. דווקא בפסקת הצדיקים הטהורים נראה לי שאפשר לדייק את זה שאפשר וצריך לעשות מלחמות ולא תמיד צריך למצוא את הטוב ולא להלחם ברע.
על איזו פסקה דיברת ביחס למילה "חייב"?
אני שמח על הניסוח היותר מדוייק שהבאת. תודה.
ב. בסדר גמור, אך גם אם הרש"ר מציג דעה תיאורטית שונה זה לא אומר שההדרכה המעשית של תורת הרב קוק תהיה הפוכה בכל מקרה שהוא אלא אם כן הרב כתב בצורה מפורשת ונקודתית.
אני לא חושב שאני בר סמכא יותר ממך. אני חושב שכדאי לשבת פסקה פסקה אם רוצים לדייק מממנה. דווקא בפסקת הצדיקים הטהורים נראה לי שאפשר לדייק את זה שאפשר וצריך לעשות מלחמות ולא תמיד צריך למצוא את הטוב ולא להלחם ברע.
על איזו פסקה דיברת ביחס למילה "חייב"?
אני שמח על הניסוח היותר מדוייק שהבאת. תודה.
ב.אחואחרונה
הפסקה היא מה שהבאתי מאורות התורה לגבי הטוב הפנימי שבאדם - צריך להאמין / מחויב להאמין - אבל זה דיוק שלי ואני לא יודע אם זאת פשוט צורת התבטאות
ברור לי שיש גם עניין של מלחמה אצל הראי"ה ולא רק מציאת הטוב. וכן אתה צודק ברמה המעשית ההבדלים הם כמעט זניחים ברוב ככל התחומים מלבד אולי כמה סוגיות מקומיות.
בכל־מקרה ברגע שיוצאים מנקודות המוצא השונות כן אפשר לראות איך דברים מסוימים מקבלים יותר דגש / אופי שונה.
ברור לי שיש גם עניין של מלחמה אצל הראי"ה ולא רק מציאת הטוב. וכן אתה צודק ברמה המעשית ההבדלים הם כמעט זניחים ברוב ככל התחומים מלבד אולי כמה סוגיות מקומיות.
בכל־מקרה ברגע שיוצאים מנקודות המוצא השונות כן אפשר לראות איך דברים מסוימים מקבלים יותר דגש / אופי שונה.
אממ.. לא הצלחתי להבין את כוונתךמבקש אמונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך י"ד בשבט תשפ"ג 17:40
האמת מה שכתבת - שצריך רגש בשביל שהתפילה תהיה משמעותית, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך
מה אתה מגדיר "תפילה משמעותית"? ולמה רגש גורם שיהיה יותר על מה להתפלל?
הרי אדם מטבעו מסתובב בעולם בתחושה שתמיד חסר משהו... כל שכן אלו שעסוקים בעצמם.
ומשהו קטן שיש לציין
אם מתפללים לזכות לקיים את התורה על מלחמת היצר זה כבר לא נקרא חיי שעה
חיי שעה להבנתיadvfb
הם עניינים שנמצאים מתחת לציר הזמן, חשובים ככל שהיו.
התפילה היא נקראת חיי שעה (על פי הגמרא בשבת דף י), בגלל שהיא מדברת על עניינים שהם זמניים. ולימוד תורה אחננו עוסקבשינויים אלא בחקר האמת
ראיתי עוד פירושביחס לזה מחיפוש קצר בגוגל פורטל הדף היומי: חיי עולם וחיי שעה (שבת י ע"א)
יש סקאלה רחבה לתפילה משמעותית. תפילה שבאה מבפנים. מביעה רגש בצורה שמרגישה משמעותית לאדם המתפלל.
ר' נתן כתב ככה, שזה לא חיי שעה. בכל אופן...מבקש אמונה
קיום התורה הוא חיי עולם, והרצון והכיסופים אליו הוא גם כן בכלל הקיום ולכן גם הוא חיי עולם.
בכל אופן זו רק הערה צדדית. לא נראה שזה משליך על המסר הכללי
עדיין לא הבנתי את מה שאתה אומר, מחילה.
מה זה הרגש שאתה מדבר עליו? ולמה הוא גורם שיהיה יותר על מה להתפלל?
שאלות לעניין, אנסה לענותadvfb
ככל שאדם יותר "חי את החיים" אז הוא מלא יותר ברגש. זה יכול להיות חיי חומר, זה יכול להיות חיי רוח. הרגש הוא בסוף מניע את האדם. לפני הרגש יש תודעה שיוצרת את הרגש, אבל בסוף הרגש היא כלי שמניע את החיים. אי אפשר לחיות ללא רגש כלשהו.
עבודת התפילה היא מוגדרת כעבודה שבלב. ממשמע - עובדים את ה' על ידי הלב שלנו, הרגש שלנו. כדי שנוכל לעבוד את ה' על פי חלק זה משמע צריך להיות לנו לב בריא, רגש בריא, רגש פועל, רגש משמעותי שמחייה אותנו. עבודת התפילה, להבנתי, לוקחת את הרגש הזה למקום של עבודת ה' ומעצימה אותו בכך וגם מכוונת אותו למקום ראוי וטוב.
ככל שאדם מלא יותר ברגש ככה יש לו יותר מרץ ויכולת לעשות דברים. אדם נטול רגש הוא נטול אנרגיה. לכן נראה לי שככל שאדם יש יותר מוטיבציה באופן כללי, ככה ייהו לו יותר רצונות וככה יוכל להתפלל על יותר דברים. התפילה מתחילה קודם כל מרצון, אדם ללא רצון לא יוכל להתפלל, כי הוא לא יצטרך שום דבר.
צודק לגבי ההערה שלך, דברי אינם מוכחים ואשמח למקור בדברי ר' נחמן אם יש לך.
מעניין.. יש לי עוד מה לחקור אבל ביום אחרמבקש אמונה
בכל אופן אני אביא את המקור להערה שלא אשכח..
זה נמצא בליקוטי הלכות אורח חיים ג, ראש חודש ה: אות ג'
"כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תְּפִלּוֹת, יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה וְהִיא טְפֵלָה לְהַתּוֹרָה, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינָה אַחַת עִם הַתּוֹרָה מַמָּשׁ וְגַם הִיא גָּבֹהַּ מֵהַתּוֹרָה.
כִּי יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל צְרָכָיו, דְּהַיְנוּ פַּרְנָסָה וּבָנִים וְחַיִּים וּרְפוּאָה וְכוּ'. וְזֹאת הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת חַיֵּי שָׁעָה וכו'
וְעַל תְּפִלָּה כָּזֹאת הִקְפִּידוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בָּהּ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה וכו'..
אֲבָל עִקַּר הַתְּפִלָּה הַשְּׁלֵמָה הִיא כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל רַק עַל צָרְכֵי נִשְׁמָתוֹ בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל תְּפִלּוֹתָיו לִזְכּוֹת לְיִרְאַת ד' וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ד' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ד' כָּל יְמֵי חַיָּי וְכוּ'"... וּתְפִלָּה כָּזֹאת אֵינָהּ טְפֵלָה לַתּוֹרָה, אַדְּרַבָּא, תְּפִלָּה כָּזֹאת הִיא עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַק לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְזֶה בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵשֶׁת חַיִל, כְּשֶׁהוּא בִּשְׁבִיל יִרְאַת ד' לִזְכּוֹת לְיִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הִיא תִתְהַלָּל, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה. וְזֹאת הַתְּפִלָּה הִיא שָׁוָה עִם הַתּוֹרָה וְגָבֹהַּ מִמֶּנָּה, כִּי עִקַּר הַכַּוָּנָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה"
...nes
איך להתיחס מבחינה רוחנית לרעידת האדמה?
להתפללadvfb
"המביט לארץ ותרעד.."קן ציפור
בס"ד
ה' מביט לעולם והעולם רועד, זה גבורה, זה יראה וזה מאד עוצמתי, לפעמים אפילו "יותר מידי"..
היחס ברמה הפשוטה הוא להתעורר ה' מסתכל אלינו ואנחנו צריכים להתעורר ולהתכונן לבוא המלך הרעד והיראה מאד מפחידים ואכן לפעמים משתקים, אך באותה מידה גם הגבורה העוצמה והיופי של העוצמה של ה' שאומרת יש מנהיג לעולם.
זה קצת קשה אבל כן זה להתחזק זה להבין שאנחנו מתקרבים למבחן, זה להבין את הגדולה של ה' ולהתפלל, כמובן שמאד בקלות האדם עלול לפחד וזה טבעי לפחד, אבל בסוף צריך לזכור שמי הוא אותו מלך מי זה מנהיג העולם? ה' הוא זה שנותן לנו חיים, ועלי להשתדל להתעורר לעשות טוב, להתחזק בכך שאני קשור למנהיג העולם לעוצמה הזו לקחת את היראה הזו למעלה וכן להתפלל ולהאמין בטוב האלוקי ובהנהגה של ה'.
וכמו שאמרו לפני במילה להתפלל.. להתקרב.. להתחזק..
..החיים מאושריםאחרונה
...nes
האם זה נכון שבעבר היו ריקודים מעורבים בבני עקיבא?
...החיים מאושרים
כשמתווכחים אצלנו על בנ''ע ואריאל מותר להיות אסור וזה.. (בבית יש לנו גם וגם) אז אבא (לשעבר מדריך בבנ''ע) תמיד אומר שהרב קוק היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים אז עכשיו כשיחסית נפרד שלא יגידו שאסור..(וההמשך (שלי) זה שהרב קוק חכם בכדי לחשוב על לעשות תנועה נוספת..) חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.
(ווידאוי עצמי אני בבני עקיבא..חח)
שבוע טוב
אבא שלך לא דייק.. יש תחלופת מכתבים על זהכלי פשוט
בין הראיה קוק לרב משה צבי נריה... מופיע במאמרי הראי"ה ובספרים של הרב נריה על הרב קוק, ליקוטי הראיה או משהו כזה.
הרב קוק בפירוש לא התכוון שיהיו ריקודים מעורבים
הרב קוק בפירוש לא התכוון שיהיו ריקודים מעורבים
כןתות"ח!
וגם התמיכה של הרבנים בתנועת בנ"ע הייתה כדי לחזק ידי הנוער שם, ולא שחשבו שזה האידיאל, אלא רצו שזה יהיה באופן המותר הלכתית, וודאי שלא היו מתירים דברים שאסורים הלכתית. לפעמים גם המחשבה לטווח רחוק הייתה שעדיף לא למחות עכשיו ולתת לזמן לעשות את שלו, ורואים שצדקו בזה.
בטח שזה האידאלייםהחיים מאושרים
אני אומרת את זה בכזה וודאות כי יש לי שורשים של מקימי בני עקיבא (בה עוד לפני השואה עלו לארץ בזכות סבא רבה שלי שהקים תבני עקיבא הבין החדשים בעולם..) וברור שהרב קוק היה בעד האידאליים של תורה ועבודה.. לא התחיל לי אף פעם חתיכת ספק.. (ותאמינו לי שאבא שלי לא מחרטט סתם דברים אבא שלי קוקניק..)אם אני אצלם לכם תתמונה של הרב קוק שיש לנו בבית אתם תבינו עד כמה.. מה שבכל זאת אבא שלי לא אומר סתם אז גם אם אני לא יודעת איפה כתוב מילה במילה אני יודעת שאבא שלי לא ממציא.. לכן אני סומכת על זה..
(ואין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל..)
מה את מתכוונת לומר בזה?ברגוע
את חושבת שאם מישהו היה שואל היום את הרב זצ"ל אם ללכת לבנ"ע מעורב או לאריאל נפרד הוא היה אומר בנ"ע?
..החיים מאושרים
אני אישית בבני עקיבא נפרד ואני לא רואה את עצמי הולכת לבנ''ע מעורב.. מה שכן אני גם לא רואה את עצמי הולכת לאריאל.. (: סתםסתם אני לא כזה רעה..) וואלה קטונתי מלדעת מה הרב היה אומר.
אני לא מכירה שום סניף מעורב ברמות של ריקודים מעורבים* כמו בתקופת הרב קוק.
ושוב פעם לא אמרתי שהרב היה בעד הריקודים אבל גם אני לא בעד חב''בים מעורבים ובכל זאת אני בעד בנ''ע ואני בזה.. בקיצור אני בעד בנ''ע ובכל דבר יש חסרונות כמו שבהקמת המדינה היו הרוגים אז לא אמרתי שהרוגים זה טוב אבל מסתכלים על הדברים הטובים.
קצת הארכתי בדברים שלא ממש שאלת אבל מה שכן שתשימו לב שבגלל שעכשיו זה הרבה פחות מעורב מפעם (שוב אני לא מכירה את הרב קוק עד לרמה של לדעת מה הוא היה חושב עכשיו)
אז אולי לא זה מה שהרב קוק היה אומר אבל אולי הוא היה אומר שכן כי לא הדברים הקטנים האלה הם שיעצרו תמפעל הענק הזה של בני עקיבא שהרב היה בעדו עוד בתקופת הריקודים המעורבים..
*(מכירה כשעושים מוראלים וזה מעורב אבל רשמי להגיד שעושים הרקדה ויש מעגל של כולם ביחד לא שמעתי על סניף כזה בחיים מה בשטוח שזה לא משהו שהתנועה תגיד על עצמה בתור אידיאל..)
טוב...תות"ח!
פה את כבר מדברת אחרת לגמרי. הגיוני מאוד שהרב קוק יאמר שאע"פ שיש דברים רעים וחסרונות בתנועת בנ"ע, בסופו של דבר היא מוסיפה הרבה טוב וכו'...ויש על זה לימוד זכות וצדדים טובים, ובמבט הכולל יכול להיות שצריך שהתנועה תמשיך לפעול, אבל זה ממש לא האידיאל. (וגם אם התנועה בתור תנועה צריכה להמשיך, אם יש אפשרות להקים אריאל, עדיף....).
מובן מאוד למה מי שנמצא בבנ"ע יהיה "שרוף" על התנועה ויאהב אותה (אם באמת זו הדרך המתאימה, אם הוא יכול להיות באריאל וזה מתאים לו, עדיף שיהיה שם...וגם יש אפשרות להיות אריאלניק בבנ"ע...אבל בכללי זה לא עניין של תנועות, האדם צריך להיות דוס ועובד ה' כמה שיותר, וגם אם הוא בבנ"ע וזה מה שמתאים לו, הוא צריך כמה שיותר להקפיד על הלכה, וכשיש משהו שהוא נגד ההלכה לא לפעול איתו, גם תנועת בנ"ע צריכה להיות שומרת הלכה ובמקרים מסופקים יש להתייעץ עם הרב, צריך לדאוג לרמה רוחנית גבוהה, שיעורי תורה, חיזוקים וכו'...שהשיח יהיה שיח טוב ולא עם לשון הרע ודיבורים לא טובים, ובכללי השיח שיהיה כמה שיותר ברמה וידבר על דברים גבוהים, ולא על זוטות והתלוצצויות....), אבל אין צורך בשביל זה להפוך את זה לאידיאל ולהקטין את הדרכים האחרות.
...החיים מאושרים
לא הבנתי מה אמרת על האידאליים...
ואייי מהזה לא.. אמא של חברה שלי שהיא גם מורה באולפנה (באה להגיד שאני מכירה אותה טוב) היא חזרה בתשובה רק בזכות זה שהיא באה לבני עקיבא וברור לכולם אפילו בלי לשמוע תסיפור (מקווה לפחות שאתם מבינים) שזה לא היה קורה באריאל ועדיין לא יודעת מה דעתי אבל חלק מהסיפור שזה קרה בגלל שהסניף היה מעורב.. זה כתבתי ע שאמתר להחליף במקום בנע לאריאל...
וטוב בוא נפסיק להיות חיים בסרט אוקיי לא בנע ולא אריאל מחליטים תרמה התורנית שלי. יש לי יותר מידי דוגמאות לזה יש כאלה שזה פשוט כי ככה עושים אצלם במשפחה ואני מכירה את חברות שלי ועל אמ לא זה מה שיחליט תרמה ולא אומר תרמה..(לא כי חס וחלילה הם לא דוסיות אלה כי פשוט אני רואה שיש לי עוד חברות שהם כם דוסיות והם בבנע..) ומה שאמרת על הדיבורים לשון הרע.. אני איתם בכיתה\שכבה ולא זוכרת אם אמרתי אבל מי שיחפש את זה ימצא את זה מי שלא ימצא מה לעשות.. וואלה יש לי חברות שאם יש משהו לא טוב אז פשוט פותחים מעגל וזה יכול לקרות גם בכיתה..
(ויש לציין הרב קהילה שלנו שהוא הר המור הילדות שלו היו בבנ''ע...
זהו מסקנה ממש זה עצבן אותי שאתה מדבר כאילו זה איזה תנועה של חילונים שלא יודעים מה הם עושים יש רבנים שמוליכים תתנועה וזהו... מקווה שמובן
ואפשר לסכם את זה ככה אולי
בני עקיבא= תנועה של עם ישראל
אריאל= תנועה של דוסים (לרוב יש להם אף גבוה..או שזה רק אח שלי ובן דוד שלי אני לא יודעת
חח)
פשוט...תות"ח!
ניתן דוגמא מהמציאות. נגיד לדוגמא רב יישוב מסויים. ביישוב יש סניף מעורב. האם זה שהרב היה הרב של היישוב זה אומר שהוא הצדיק וחשב שזה מותר וטוב? לא. זה שרב לא חושב שכדאי למחות בדבר מסויים כי הוא חושב שאם ימחה זה רק יזיק, ויש בזה גם טוב, זה לא אומר שהוא חושב שזו הדרך הנכונה וכך צריך לנהוג, ואם יבואו לשאול אותו בפרטי, הוא יענה בפה מלא שעדיף לא לשלוח לשם. הרב קוק לעומת כאלו שחשבו שבנ"ע הם רשעים ח"ו, והכל אצלם הרס היהדות וכו' וכו'....הרב קוק אמר, לא לשכוח פרופורציות, התנועה בסה"כ רוצה להוסיף טוב וגם באמת פועלת טוב, וכמו שהבאת דוגמאות יפות, ולכן זה שהרב שמח בטוב שהתנועה עושה, זה לא אומר שהוא חשב שזו הדרך. גם לבית ספר תחכמוני הרב שלח כמה הוא שמח שיש אומנות ולאט לאט הכוחות החומריים של האומה הולכים ונבנים, וגם התרבות מתפתחת, אבל בוודאי שלא חשב שזו הדרך, ועובדה שהוא הקים את ישיבת מרכז הרב וזה היה הדגל והדרך העיקרית מבחינתו, אלא שחשב שגם הדרך השנייה איננה פסולה, אלא טובה ונצרכת, כאשר היא במקום הראוי ולא נגד ההלכה והתורה. ולעומת אנשים שאמרו שהתנועות האלו באו כנגד כל היהדות והתורה, הרב אומר, אותן נפשות אלו נפשות ששייכות לבניין החומרי של עם ישראל, וזה טוב שהן צצות, ויש לנו לשמוח בזה אחרי הגלות, שהגוויה של עם ישראל כביכול, מתחילה לחזור לחיים, בבחינת תחית המתים.
אמרתי לך, הרב קוק תמך במפעל הציוני, שבין היתר היה מאוד חילוני, אע"פ שלא חשב שצריך להיות חילוני ושזו הדרך הטובה. וגם להם יש זכויות, אבל האם זה אומר שהם יותר גדולים? האם זה אומר שזו הדרך? לדוגמא, האם שייך לומר שהגלות היא הדרך האידיאלית, מכיוון שבזכות שבאנו לחו"ל גרמנו לגויים להתגייר, וחלקם אכן גרים אמיתיים שהתקרבו תחת כנפי השכינה? לא, וודאי שהגלות זה המצב הלא טוב וצריך להיות בארץ וזו המצווה והדרך של התורה, ובדיעבד יצא גם טוב שמשום שהיינו שם קרבנו תחת כנפי השכינה גרים. וחוץ מזה, להגיד שמי שהכי גדול זה מי שדואג לרחוקים לחזור בתשובה זה הכי גדול והכי חשוב, זה לא נכון, כי דווקא הצדיקים יותר קשה להם לחזור בתשובה, ויש הרבה דברים שדווקא הדתיים צריכים הרבה יותר הסברה ונתינת מענה. יש מובן שהרבה יותר קל לחזור מאפס למאה, מאשר ממאה למאתיים. אני יכול לפרט בנק' הזאת הרבה, אבל ברור שיש עניין מאוד גדול לדאוג לבני תורה שיתפתחו, ודווקא הפוך, הדאגה לאנשים האלו אני רואה בזה גדלות עצומה, ורואים במציאות איך רוב גדולי התורה התחילו את חייהם בהשפעה על בני ישיבות, ולא על ה"עמך", ויש כאלו שגם כל חייהם נשארו בעיקר בישיבות והשפיעו על בני התורה, ולא על ה"עמך". אז כנראה הם ראו בזה ערך גדול, וגם הרב קוק הקים את מרכז, למד בישיבה, הקים ישיבה ביפו וכו'....(ואמנם מאמרי הראי"ה אלו כתבים שמיועדים לציבור, אך רוב כתביו הייתי אומר, אלו כתבים קשים ועמוקים שמיועדים בעיקר לבני התורה שמבינים, יש אחרים שע"י רבנים שמעבירים שיעורים גם לומדים את ספריו, אך ספריו כפי שהם לא מונגשים לציבור הרחב בחלקם הגדול.....).
לא אמרתי להחליף, אמרתי מלכתחילה להקים אריאל. רגע, אני אשאל אותך, אם נשים בכף המאזניים, מצד אחד אשה אחת שחזרה בתשובה, שזה גדול ועצום, ומצד שני כל הסניף שנמצא במצב לא טוב מבחינה הלכתית ותורנית, את מי להעדיף? יכול להיות שגם הייתה חוזרת בתשובה ממקום אחר. בכל מקרה, לא בגלל שיקולים כאלו עכשיו נבוא ולחיות לא כמו שצריך. המשנה אומרת: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", אם אדם נמצא במצב רוחני מסויים, ואם יתחבר לרשע, לרחוק, זה יקלקל אותו ויוריד אותו, שלא יעשה את זה. לא אמרתי שאין דרך שצריך לרדת אל הנוער, אבל מצד שני אסור לוותר על המצב הרוחני בשביל אותם אנשים, מה לעשות. אם יש אפשרות להקים את זה באופן טוב ומותר הלכתית, והאנשים שם ממילא אנשים כאלו שאינם נמצאים במצב רוחני מעולה, ורואים שבאמת יש פוטנציאל לקרב ע"י כך, אולי יש מקום לזה. אבל גם אז, לא מדובר בדרך האידיאלית, מדובר ב"הוראת שעה" בשביל לקרב.
אני לא חי בסרט ולא נעליים, ואפשר לראות, מה לעשות, שמי שנמצא פה ומי שנמצא אלו סוגי אנשים שונים. יכול להיות אנשים מסויימים שיהיו בבנ"ע כי כל הכיתה שם, או לא יודע, כל סיבה אחרת, בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות. אני מכיר גם אחד שכל הזמן מדבר על בנות וכו'...והוא באריאל. (ספציפית כי ההורים שלו ראו שהוא כזה אז העבירו אותו מבנ"ע לאריאל....). בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות ואת הנתונים בשטח.
הדיבורים זה לא העניין המרכזי, מסכים, אבל גם אם עוברים על איסור פעם אחת, זה לא מתיר לעבור עליו עוד פעם. ואם זה גורם, אז זה גורם. אבל עזבי, לא משנה, זה לא העניין.
אני בטוח שהרב שלך לא חושב שהאידיאל זה בנ"ע, ואם כן, הוא לא הר-המורניק, מה לעשות. הרבה פעמים הילדים לא הולכים בדיוק בדרך של ההורים, לא חסרות דוגמאות לצערינו.
יש גם רבנים שנמצאים בגרעינים תורניים במקומות מסויימים. זה אומר שזה האידיאל? מה הקשר? לא אמרתי שהם חילונים, איפה ראית את זה בדבריי? את יכולה להקצין את דבריי ולהגחיך אותם, לא טענתי את זה לרגע. אמרתי את המציאות, זה הכל, ושלא תחשבי שזה האידיאל. מה לעשות, המצב שם לא מזהיר. ואת לא יכולה לספר לי כאילו אני לא יודע, לפני שהייתי באריאל, היה רק בנ"ע (הייתי בהתחלה שהקימו את אריאל איפה שאני גר...), והייתי שם, אני יודע מה הולך שם. ושוב, אבהיר, לא חושב שהם חילונים, רק אמרתי שזה לא האידיאל בכלל, והרבה פעמים לא שומרים ומקפידים על ההלכה, ובכללי העיסוק העיקרי הוא לא עבודת ה' והתרוממות בחבורה, אלא בעיקר דברי חולין. כך לפחות היה הרושם שלי.
זה פשוט ממש מגעיל מה שכתבת עכשיו. ברגע זה את הוצאת מהכלל ומעם ישראל את מי שלא חושב כמוך, וחשבת שהוא מוזר תמהוני. אני ממש מצטער על הדברים שאת כותבת פה. זה קורה הרבה פעמים לצערי בציבור הדתי-לאומי, יותר מדי מסנגרים על החילונים ועל התרבות שלהם, אבל לסנגר על החרדים, על הרבנים, על החרדלי"ם, על הדוסים, לא. הם בכלל לא עם ישראל. לאיפה הגענו? שאריאל לא עם ישראל?
חבל לרדת לרמה רדודה ולבזות את הצד השני, אפשר להשמיע טענות ודברים שאת חושבת, אבל זה פשוט קיצוני ומרחיק לכת להוציא את השני מהגדר, ולהגיד, הוא לא איתי. אני חושב שזה אמור להיות הפוך, ולדוגמא הרבנים, הם צריכים להיות ההשראה והדוגמא שלנו. כך גם אריאל, היא תנועת הדגל מבחינתי, והיא הדרך הטובה, גם אם גם בה יש חסרונות וצריך ללמוד מאחרים ולא לשכוח שגם הם טובים ומעם ישראל, וגם יש מה ללמוד מהם בעבודת ה'. הידברות. אבל ממש לא מה שאמרת.
תנועה של דוסים- תודה על המחמאה! דוס מבחינתי זה הדבר הכי טוב, ובסוף כל עם ישראל אמור להיות "דוס", וללמד את אומות העולם תורה ודרך ה', וכל אחד ילמד עשרה גויים. "ורעו זרים צאנכם...ואתם כהני ה' תקראו".
גם אני יכול להגיד תיאוריות, רק שזה לא ענייני. אני לא יודע מה קרובי משפחה שלך, האריאלניקים שאני מכיר ממש לא עם אף גבוה. ואם יש כאלו, אני חושב שאכן זו בעיה והם צריכים ענווה. אבל לא בגלל זה צריך לעבור לבנ"ע. (חובות הלבבות אומר שאכן בעבירה קלה מי שעבר את העבירה הקלה ייחשב וייקרא יותר גדול מהצדיק, כי הצדיק לא יהיה בענווה כמו אותו אחד שעבר עבירה ועכשיו הוא מתחרט ומצטער כל הזמן, וכל הזמן מתבטל לה'. אבל זה רק בדיעבד, ורק בעבירה קלה....). ואני חושב שמה שניסית להקטין את תנועת אריאל ולהוציא אותם מהכלל, בזה הוכחת שדווקא שמי שבבנ"ע חושב שהוא האידיאל והכי טוב. (או שזה רק מי שבפורומים, לא יודע....). בכל אופן, זה שאת נמצאת בדרך מסויימת, לא אומר שצריך להקטין את הדרך השנייה ולבזות אותה.
מחילה אם כתבתי חריף, מקווה שהדברים הובנו כראוי.
....תות"ח!
אני מאמין שאבא שלך מאוד בטוח בעצמו וגם יכול להיות שהוא בטוח מאוד ומשוכנע שהרב קוק חשב כמוהו, אבל אין זו דעת הרב קוק....כל מי שקורה קצת הרב קוק יודע שגם העלאת הניצוצות וכו'...מדובר על עבודת ייחודים גדולה שמצריכה טהרה רוחנית גבוהה, ובשביל להגיע לאהבת העולם הזה באמת ולקידוש החומר צריך לשנוא את העולם הזה ואת הרע, וכל התעוררות הרע בחוצפתו וודאי שאין זו הצורה האידיאלית, והרב זצ"ל אומר באורות התחיה פסקה מ"ג שבמצב המתוקן השמרים שהם סמל לרשעים ולהתעוררות החוצפה צריכים להיות בתחתית החבית, במקומם הראוי להם, אלא שבתור לימוד זכות הוא אומר שהתעוררות השמרים זה מראה שחזר הכוח החומרי של עם ישראל וזה תהליך ארוך שעתיד להביא בסופו של דבר לתחית האומה מכל צדדיה, עד שכל הכוחות יופיעו בצורתם הראויה להם, ולא שהרע שמתעורר הוא נובע משפלות וקטנות, אלא הוא חלק מתהליך של בניית הקומה הלאומית החומרית של עם ישראל, שצריכה לעבור גם דרך גללים ופסולת כדי להגיע לטוב, אך הדור הוא: "טב מלגו וביש מלבר". נראה כלפי חוץ שהדור הוא רע, אך בתוך תוכו הוא טוב ואידיאלי. והרב אומר, הדור רע מבחוץ, זה לא המצב המתוקן, המצב המתוקן הוא שיהיה טוב גם מבפנים וגם מבחוץ, אלא שמה שנראה כלפי חוץ כרוע גמור, זה נובע ממשהו טוב פנימי, שעתיד גם במציאות להופיע כמשהו טוב בעז"ה.
חבל לי מאוד שאנשים מתבלבלים בזה, ועוד טופלים את דעתם לרב קוק. חבל. סתם שתדעי, כדי לשבר את האוזן, הרב קוק לא ראה דמות אשה מגיל תשע (מלבד אמו ואשתו). אז אם את חושבת שהוא היה בעד בני עקיבא וחשב שזה אידיאלי, מצאת את הרב הלא נכון, מצטער. (כמו כן מסופר שישב עם הרב זונינפלד באירוע של הבריטים אני חושב, וכשעלתה זמרת לשיר הרב זצ"ל רץ כל עוד נפשו בו, בעוד הרב זונינפלד הסתפק בסתימת אזנים, כי רצה לכבד את המלכות או משהו כזה....). יש עוד מלא סיפורי קדושה על הרב זצ"ל, אבל לחשוב שהוא היה בעד תנועה מעורבת וראה בה אידיאל זה פשוט לעשות צחוק. (או כל רב אחר גדול....לא סתם המילים של הרב קוק הן ההמנון של תנועת אריאל, מה מתאים יותר מזה....).
"אין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל". לא הבנתי, את מניחה את המבוקש שזה האידיאל מבלי אף מקור, ולא רק זה, אלא פוטרת אותנו בלחפש בגוגל? אם את רוצה להוכיח את דברייך, עלייך מוטל לחפש בגוגל, אני לא צריך לחפש בגוגל, כי יש לי כבר מקורות ודברים שעליהם אני נסמך, אז איך את כ"כ בטוחה בדברייך? את יודעת, גם אם אבא אומר משהו, זה לא אומר שהוא צודק, אפשר לחקור ולבדוק בעצמך, שאולי יש סיכוי קטן שאבא שלך טועה.
להגיד שבזכות בני עקיבא עלו בתור הצדקה לבני עקיבא זה לא רציני, גם למפעל הציונות החילונית של הקיבוצים וכו'....יש הרבה זכויות בהצלת יהודים ובהעלאתם לארץ, אך אין זה אומר שצריך להיות חילוני בגלל זה, ושזו הדרך האידיאלית. מה ההוכחה בזה?
נ.ב. תורה ועבודה שמוזכרת במשנה הכוונה היא לתורה ולעבודת בית המקדש, ולא לתורה וחול. החול מקבל משמעות רק אם הוא מחובר לקודש, ולא חלילה ליצור נתק בין העולמות. מה שכן כתוב ש"אם אין דרך ארץ אין תורה", וגם זה הכוונה היא למידות טובות, אך גם אם מדובר על בניין אב לכל "חיי השעה" של העולם הזה, מופיע באותו משפט ממש, "אם אין תורה אין דרך ארץ", הדרך ארץ חסרת משמעות בלי התורה הנצחית, והתורה היא זו שצריכה להיות נר לראשינו בכל החיים ולהאיר את דרכינו, עבודת ה' זה לא רק בבית כנסת ובבית מדרש, זה צריך להאיר את כל החיים, "בכל דרכיך דעהו".
...החיים מאושרים
אמרתי היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים לא בזכות כמו שגם אמרתי חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.
וכשאמרתי ש יחסית נפרד שלא יגידו שאסור.. התכוונתי לכל האחים של/ חברות שכשמתווכחים איתם אז יש תמשפטים האלה של המה זה משנה ש.. ההלכה לא תסכים וכו'.. אז התשובה שלי זה עובדה הרב קוק היה בעד למרות שהיה ריקודים מעורבים לא בזכות אלה למרות..
...תות"ח!
וכתבו לך שהרב קוק לא היה בכלל בעד ריקודים מעורבים, ולמעשה מסתבר שחשב (כל עוד לא חשב אחרת, ההלכה מול עינינו ומסתבר שהסכים איתה...) שריקודים מעורבים אינם מותרים הלכתית, אף אם לא מחה בהם. (כיוון שחשב שטקטית לא יועיל למחות בריקודים המעורבים....). וגם תמיכתו איננה הוכחה לאף סיטואציה שאיננה לפי ההלכה, כיוון שגם אם סניף מעורב, ניתן לקיים אותו באופן ששומר על ההלכה, וזה מה שהרב קוק זצ"ל ניסה שיהיה כמה שיותר, ולכן תמך בכללי ואין באמירתו אף היתר כזה או אחר שלא אמר בפירוש. ב. תמיכתו בכלל לא אומרת שהוא בעד הדבר בכל הדברים שהוא עושה, לדוגמא, הרב קוק תמך במפעל הציוני, אף שלא תמך בדרך החיים החילונית שהרבה פעמים תאמה את דרך חייהם של העולים (הקיבוצים וכו'....), מכיוון שתמך בעלייה, ולא תמך בדברים אחרים שהעולים עשו. לכן, זה שתומך בבנ"ע זה אומר שתמך במפעל של בנ"ע לקרב אנשים, או בישיבות שהקימו וכדו'...מוסדות וכו'...אבל אין זה אומר שתמך בכל הדברים שנעשו שם. ולעומת מי שדחה אותם לגמרי וחשב שהם הרס היהדות, הרב קוק ראה לנכון לתמוך כנגד ולהגיד שזה מפעל חשוב ואפילו שיש חסרונות, "גדול קידוש ה' יותר מחילול ה'", והוא מקדם דברים טובים. אך לא אמר באף מקום שהתיר את כל הדברים שם.
נ.ב. אם את רוצה להביא הוכחה או היתר הלכתי כלשהו, את צריכה או להביא ראיות הלכתיות מפוסקים וכדו'...או ראיות מהוראות רבנים הלכה למעשה. להוכיח מאיזו תמיכה כללית בתנועת בנ"ע שהרב קוק התיר כל מיני סיטואציות וחשב שזה אידיאל, זה פשוט לא נכון.
...החיים מאושרים
שבוע שעבר המורה שלי אמרה שהיה להם על זה וויכוח..
היא אמרה שהרב קוק ראה עתידית (ועכשוית) שזה יעזור לעמ''י אז גם אם הוא לא היה בעד ריקודים הוא היה בעד בנ''ע.. כמו שנאמר...
ואין לי כוח להמשיך תווכוח כי באמת שאני לא ממש יודעת מעבר כי לי זה מספיק אם יהיה לי עוד שאלות אני יכולה למצוא את מי לשאול וזהו..
מוזמנים להמשיך להתווכח בלעדי (נראה לי לא הגיוני כי אני מקור הבעיה..חח) וזהו שיהיה לכם בהצלחה כי אני כבר אבדתי את זה...
ומוזמנים קצת להסתכל בעין טובה על בנ''ע ובכללי על החיים זה לא יזיק בוודאות!!
(היה לנו על זה שיחה ממש לאחרונה והמעביר בוגר משהו של משהו בבנ''ע
)
שבוע טוב בשורות טובות!!
...תות"ח!אחרונה
עין טובה זה וודאי טוב, וכבר כתבתי שהסיבה שהרב קוק תמך זה משום שלא ראה בזה רק רע, אלא ראה את העין הטובה ואת הטוב שיש פה, אך עין טובה זה אומר שלמרות שיש חצי כוס ריקה, מסתכלים על חצי הכוס המלאה. אך לא לשכוח שצריך לשאוף למלא את הכוס לגמרי, ולשאוף לאידיאל.
להסתכל בעין טובה זה וודאי לא יזיק, ואפילו הייתי אומר מצווה וחובה, וזה דבר בסיסי, אבל אם האדם שוכח את חוש הביקורת, את האמת, את האידיאל, זה בהחלט יכול להזיק ולגרום לאדם להישאר איפה שהוא ולחשוב שהוא באידיאל, כמו שהיה החשש שהאדם יקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, הוא יקבע את מציאות החטא ויישאר איתה לנצח, המטרה היא להתקדם ולהתעלות כמה שיותר לאידיאל.
שבוע טוב ובשורות טובות, בעז"ה. שנזכה לאחדות שלימה בין כל חלקי העם בצורה אמיתית.
התמיכה לא היתה הסכמההסטורי
הספרים לא לפני, אבל הרב נריה מתאר זאת באריכות. ההבנה היתה שנער או נערה שהולכים לבני עקיבא, לפחות עולה הסיכוי שהם ישמרו שבת וכשרות, אז תמכו בחיזוק הטוב.
בשום מקום הרב לא תמך במשהו מעורב.
בשום מקום הרב לא תמך במשהו מעורב.
מצאתי את הספרהסטורי
בספר 'בשדה הראיה' עמ' 556-581*, הרב נריה עוסק באריכות בייחס המורכב של מרן הרב קוק זצ"ל (ושלו עצמו, על אף היותו חבר, מדריך, מרכז וכו' בתנועה!) לבני עקיבא.
הוא מתאר את החיבה והאהבה של הרב, לפעילות החיובית שבעצם מצילה את הנוער מלזרוק הכל, יחד עם הסלידה מהפעילות המעורבת וק"ו הריקודים המעורבים. להגיד שהרב תמך, או אפילו הסכים באיזשהי צורה לתנועה מעורבת, זה עיוות חמור.
*מהדורת תשנ"א, יתכן שיש מהדורה חדשה
הוא מתאר את החיבה והאהבה של הרב, לפעילות החיובית שבעצם מצילה את הנוער מלזרוק הכל, יחד עם הסלידה מהפעילות המעורבת וק"ו הריקודים המעורבים. להגיד שהרב תמך, או אפילו הסכים באיזשהי צורה לתנועה מעורבת, זה עיוות חמור.
*מהדורת תשנ"א, יתכן שיש מהדורה חדשה
שכוייח!תות"ח!
תודה על הבהרת הדברים.....
בעזה אני ישתדל לקרוא מתישהו..החיים מאושרים
אאל"ט125690
הרב קוק תמך בתנועה מעורבת כדי שלנוער יהיה חיבור לתורה, לא כערך בפני עצמו. אם מישהו דתי היה שואל אותו אם ללכת לפעולות כנראה שהוא היה אומר שלא, החשיבות של התנועה המעורבת היא לחניכים החילונים (ולמדריכים הדתיים). ראיתי את מה שכתבת בהמשך השרשור על זה שהיום כבר אין ריקודים מעורבים ודברים כאלה, זה לא נכון בכל המקומות.
וגם אם כןadvfb
מה זה אומר?
..nes
מה עושים כשקרובת משפחה שלכם נותנת לכם נשיקה בעל כרחכם?
לאשכנזים לא כל כך יוצא ;)advfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ג 15:19
הכי טוב להסביר לפני שזה לא שייך
תוך כדי, לא להגיש את הלחי ואם היא עושה מעשה בכפייה נגד רצונך אי אפשר להאשים אותך.
ובכל אופן, כדי למנוע תקלות -
*הפרום הוא לא מקום אמין לקבלת פסיקת הלכה ואין לסמוך על פסיקת הלכה של משתמש אנונימי* (גם אני אנונימי...)
(אם מביאים מקור הלכתי אמין אז אפשר לסמוך על המקור ההלכתי המובא בהודעה)
גם עוד דבר חשוב לעת הצורך - https://www.yeshiva.org.il/ask
מה לא יוצאnes
לא הבנתי
חחחחadvfbאחרונה
לא יוצא המקרה שהזכרת, פחות בתרבות שלנו ;)
יש לי סבתא חורגת כזאתאחו
ובאמת אין הרבה מה לעשות בנדון כי זה הולך להיות הרבה יותר נזק מאשר תועלת לתת לדין לנקוב את ההר. אבל בכל שאר המקרים גבולות ברורים ולא מסתבכים
..nes
דניאל ,מה זה "סבתא חורגת"?
אימא של אבא חורגאחו
..nes
איך ההרגשה,אה?
באותה מידה זה היה יכול להיות סבא שהתחתן עם סבתאאחו
חדשה... אבל אתה יודע זה קצת ארוך לכתוב אימא של בעלה של אימא
..nes
ואיך ההרגשה כשזה קורה?
כפרת עוונותאחו
באמת לא נעים במיוחד
..nes
כמו אונס?
לא הייתי מגדיר את זה ככהאחו
כי בסוף אני כן יכול להתנגד פשוט אם לעשות את החישוב של זה מול הבלגן שיווצר זה בעייתי מאוד ואני חלש אופי לכן איני מתנגד בתוקף
לא נראה לי שזה לכתחילה
אבל אני יכול להגיד לך בפה מלא שאני סובל מזה
לא נראה לי שזה לכתחילה
אבל אני יכול להגיד לך בפה מלא שאני סובל מזה
אתה מדבר על מבוגרות אני מביןמבקש אמונה
מה אפשר לעשות, אני זורם וזהו... זה בתמימות אחרי הכל
..nes
מה זאת אומרת שאתה זורם?
נותן להן לנשק אותימבקש אמונה
..nes
חברים- אני צריך את עזרתכם:
קשה לי לקום בבוקר בזמן לתפילה.
יש לכם עצות בשבילי?
תודה.
כאשר התחזקתי בנושא למדתי מהספר יתגבר כאריקן ציפור
בס"ד
ספר כיס על התפילה והקימה של שחרית מאד ממליץ אם תרצה אצלם או אכתוב עוד פרטים.
מעבר לכך הדבר גם תלוי מה סיבת הקושי סתם לדוגמא היה לי חבר שהתקשה לקום בבוקר והסתבר שחסר לו ברזל ולכן הוא היה כל כך ישנוני כך שיתכן והדבר הוא משהו פיזי של חוסר בגוף.
אם זה מבחינה נפשית ההמלצה הפשוטה היא ללמוד על מעלות הקימה ניתן גם לחשוב על מעלות הטבע של הבוקר הזריחה בעולם ולקבוע את הדברים מראש כן לא רק לשים שעון מעורר אלא ממש להגיד לעצמי לפני שאני הולך לישון אני רוצה לקום בשעה הזו
עוד עצה שעושים היא לקבוע משהו כמו לימוד עם חבר מעט לפני התפילה שיגרום לי לפחות לא לרצות לאחר לחבר אם לא בשביל האור של התפילה, וכן יש עוד עצות רבות אך תלוי כמובן מה הגורם של הקושי ומתוך בירור כזה ניתן למצוא גם תשובות וכוחות
ספר כיס על התפילה והקימה של שחרית מאד ממליץ אם תרצה אצלם או אכתוב עוד פרטים.
מעבר לכך הדבר גם תלוי מה סיבת הקושי סתם לדוגמא היה לי חבר שהתקשה לקום בבוקר והסתבר שחסר לו ברזל ולכן הוא היה כל כך ישנוני כך שיתכן והדבר הוא משהו פיזי של חוסר בגוף.
אם זה מבחינה נפשית ההמלצה הפשוטה היא ללמוד על מעלות הקימה ניתן גם לחשוב על מעלות הטבע של הבוקר הזריחה בעולם ולקבוע את הדברים מראש כן לא רק לשים שעון מעורר אלא ממש להגיד לעצמי לפני שאני הולך לישון אני רוצה לקום בשעה הזו
עוד עצה שעושים היא לקבוע משהו כמו לימוד עם חבר מעט לפני התפילה שיגרום לי לפחות לא לרצות לאחר לחבר אם לא בשביל האור של התפילה, וכן יש עוד עצות רבות אך תלוי כמובן מה הגורם של הקושי ומתוך בירור כזה ניתן למצוא גם תשובות וכוחות
..nes
תודה
באמת ניסיוןאחו
מה שעוזר לי זה:
ללכת לישון בתשע בערב
לשים שעון מעורר רחוק מהמיטה
הידיעה שאם אני לא קם באותו רגע בדיוק אז פספסתי מניין
באופן כללי אם יושבים בבית בלי מסגרת כמו לימודים / עבודה זה קשה בטירוף לאזן את הזמנים כי יש אנשים שבטבע שלהם נורא עירניים בלילה וקשה להם לקום בבוקר ובלי מסגרת חיצונית שתכפה את זה הם לאט־לאט גולשים לברירת המחדל של השעון הביולוגי שלהם
ללכת לישון בתשע בערב
לשים שעון מעורר רחוק מהמיטה
הידיעה שאם אני לא קם באותו רגע בדיוק אז פספסתי מניין
באופן כללי אם יושבים בבית בלי מסגרת כמו לימודים / עבודה זה קשה בטירוף לאזן את הזמנים כי יש אנשים שבטבע שלהם נורא עירניים בלילה וקשה להם לקום בבוקר ובלי מסגרת חיצונית שתכפה את זה הם לאט־לאט גולשים לברירת המחדל של השעון הביולוגי שלהם
...advfb
להקפיד לישון טוב בלילה, ואם אתה לא ישן טוב בלילה לראות למה.
מעבר למה שהציעו כאןמבקש אמונהאחרונה
אולי תנסה לתכנן משהו מהנה אחרי התפילה ככה שיהיה לך תמריץ לקום
עזר לי לא מעט פעמים. להשתמש ביצר לעבודת ה'.
למדתי את זה ממעשה שקראתי על צדיק אחד
שכתב שמתי שהייתה לו עצלות ללכת בעיירות ולחזק אנשים היו היה אומר לעצמו בטח יביאו לי כסף אחרי הדרשות, ופתאום היה לו חשק ללכת.. ואז אח"כ הוא לא היה לוקח כלום.
אבל הוא עשה תרגיל ליצר הרע
האם זה טוב וחכם לגדל פיאות לילדיםמבקש אמונה
אם כי מצד אחד מרגיש שזה נצרך כי זה סימן של יהדות..
אבל מצד שני, מעבר לזה שהיו הרבה גדולים שהיו בלי פיאות בקטנותם,
אולי זה יכניס אותו לפלונטר כשיהיה נער האם להוריד אותן ואולי זה יתן לו הרגשה של התרחקות מהקב"ה או להישאר ככה כי זה כבר נמצא.
ובכללי, הרי זאת מידת חסידות, ובדרך כלל (תקנו אותי אם אני טועה) מידת חסידות אמורה לבוא מהאדם עצמו כשהוא בוגר ומבין
זמן מסוים גידלתי פאות ובשלב מסוים נמאס ליאחו
אבל לא מצד ירידה ברוחניות
יש בזה איזה עניין טוב, חזות דתית חזקה זה חשוב ומשפיע על הנפש, לדעתי צריך גם להעביר את המסר שזה לא כזה חובה או מעיד יותר מדי על משהו
יש מידות חסידות שנהגו להרגיל גם ילדים קטנים הרי בסופו־של־דבר בקהילות החסידיות כן מגדלים להם פאות
יש בזה איזה עניין טוב, חזות דתית חזקה זה חשוב ומשפיע על הנפש, לדעתי צריך גם להעביר את המסר שזה לא כזה חובה או מעיד יותר מדי על משהו
יש מידות חסידות שנהגו להרגיל גם ילדים קטנים הרי בסופו־של־דבר בקהילות החסידיות כן מגדלים להם פאות
ממ.. ממה שידוע ליadvfb
זה מנהג שהיה במקומות שונים בתפוצות ישראל. ביהדות תימן זהו נחשב סימן היכר ליהודים שמבדיל אותם כך מהגויים.
לא נראה לי שזה מידת חסידות. לגבי גידול זקן, ידוע שיש עניין על פי המקובלים, לא מכיר מקור מסויים בנוגע לגידול פאות. תנועת החסידות אמצה את העניין בהתלהבות רבה והמנהג הרווח של ה'חלאקה' נראה לי קשור למנהג של גידול פאות בקרב החסידים.
אני נוטה להצטרף לחשש שלך לגבי כך שהילד גלד הוא עלול להוריד את הפיאות וזה יכול ליצור מהלך שלילי ביחס לעמדתו הדתית.
נראה לי שהסוגיה המרכזית ביחס לעניין החינוכי הוא עד כמה אנחנו רוצים להנכיח בחזות החיצונית את יראת השמיים שאנחנו מאמינים בה. לדוגמה, המשנה ברורה כותב דברים חריפים נגד המנהג ללכת בלי ציציות בחוץ בגלל הצורך להנכיח חיצונית את המצווה. איננו רוצים להסתיר את הסממנים של יראת השמיים. אמנם גם להבליט יראת שמיים זה דבר שאיננו פשוט. עצם הרצון להיות בולט הוא דבר שאיננו מתכתב עם הענווה הנדרשת. נראה לי שאדם שמרגיש צורך לגדל פאות וללכת עם סממנים דתיים נוספים צריך לראות שזה בעקבות תהליך משמעותי ולא עניין הפורח באוויר ללא אחיזה.
אבל אולי יש עוד גישות שגם טובות וראויות והן שונות
לא נראה לי שזה מידת חסידות. לגבי גידול זקן, ידוע שיש עניין על פי המקובלים, לא מכיר מקור מסויים בנוגע לגידול פאות. תנועת החסידות אמצה את העניין בהתלהבות רבה והמנהג הרווח של ה'חלאקה' נראה לי קשור למנהג של גידול פאות בקרב החסידים.
אני נוטה להצטרף לחשש שלך לגבי כך שהילד גלד הוא עלול להוריד את הפיאות וזה יכול ליצור מהלך שלילי ביחס לעמדתו הדתית.
נראה לי שהסוגיה המרכזית ביחס לעניין החינוכי הוא עד כמה אנחנו רוצים להנכיח בחזות החיצונית את יראת השמיים שאנחנו מאמינים בה. לדוגמה, המשנה ברורה כותב דברים חריפים נגד המנהג ללכת בלי ציציות בחוץ בגלל הצורך להנכיח חיצונית את המצווה. איננו רוצים להסתיר את הסממנים של יראת השמיים. אמנם גם להבליט יראת שמיים זה דבר שאיננו פשוט. עצם הרצון להיות בולט הוא דבר שאיננו מתכתב עם הענווה הנדרשת. נראה לי שאדם שמרגיש צורך לגדל פאות וללכת עם סממנים דתיים נוספים צריך לראות שזה בעקבות תהליך משמעותי ולא עניין הפורח באוויר ללא אחיזה.
אבל אולי יש עוד גישות שגם טובות וראויות והן שונות
תודה על התגובהמבקש אמונה
לגבי העניין של מידת חסידות מול סימן היכר..
אני יודע שהרב יוסף חיים (בן איש חי) בדרש על פורים כתב שזה סימן היכר, וגם מרדכי הצדיק היה עם פאות וכו'
אבל זה באמת מעניין מאיפה הגיע שדווקא זה סימן היכר.
אני די בטוח שזו מידת חסידות שיצאה מההבנה שאם הקב"ה מבקש שלא נגלח את הפיאות משמע יש לו איזה שמחה מהשיער שנמצא שם.
לגבי מה שאתה אומר להנכיח את היראת שמים, הרי היו וישנם גדולי ישראל יראי שמים שלא מגדלים פיאות. (לגבי ענווה אני לא חושב שיש מי שיגיד שזה הפך הענווה להראות יראת שמים)
חוץ ממנהג החלאקה שהוא מנהג מאוד מאוחרadvfb
היכן מצינו עניין לגדל פאות. מה שאתה אומר יכול להיות הגיוני אבל צריך עיגון במקור מסויים. במיוחד שאם אומרים כך, אז הגיוני לומר כך גם על הזקן.
לגבי סימן היכר - זה לא סימן ההיכר היחיד. ציצית היא סימן היכר. זקן הוא סימן היכר. כיפה היט סימן היכר. לבוש צנוע לבנות גם ממלא את הפונקציה הזאת.
לגבי סימן היכר - זה לא סימן ההיכר היחיד. ציצית היא סימן היכר. זקן הוא סימן היכר. כיפה היט סימן היכר. לבוש צנוע לבנות גם ממלא את הפונקציה הזאת.
זהו שלא מצינו בחז"ל לכן אני טוען שזו מידת חסידותמבקש אמונה
אז מעניין למה זה הפך לסימן היכר אצל כל כך הרבה קהילות.
ואם בזמננו יש כיפה (וציצית אצל מי שמוציא החוצה) מה הטעם לגדל לילד פיאות ולא להשאיר לו את ההחלטה כשיהיה גדול
בחזל או אצל רבותינו הראשונים מופיעים גםadvfb
מנהגי חסידות לכן אני רואה צורך למקור לכך שיש בכך עניין. אתה צודק שזה קיים בהרבה קהילות אבל זה לא קיים בכל הקהילות, וגם בקהילות שזה קיים יכול להיות שזה מבוסס על תועלת כזו או אחרת שמצאו במשך הדורות.
מסכים עם העניין שאתה מעלה בנוגע לכיפה ולא תמיד נראה לי שזה יהיה טוב
מסכים עם העניין שאתה מעלה בנוגע לכיפה ולא תמיד נראה לי שזה יהיה טוב
אז מה היא עמדתך? לגדל פאות לילד שלך או לא? מבקש אמונה
זה לא חד משמעיadvfb
אם התרבות מאפשרת וזה עושה טוב, אז למה לא? אם זה לא יעשה טוב, אז למה כן?
כמו כן, זה בודאי לא יסוד גדול ובודאי שזה עניין שהוא שולי ונספח לדברים מהותיים שהם עיקר ההתעסקות.
כמו כן, זה בודאי לא יסוד גדול ובודאי שזה עניין שהוא שולי ונספח לדברים מהותיים שהם עיקר ההתעסקות.
כמו שכתבתי, יש את שני הצדדים. יש למה כן ולמה לאמבקש אמונה
אני שואל מה לדעתכם מכריע או לאן אתם נוטים
אבל אם לא בא לך להביע עמדה לא אכריח אותך
בדיון הזה זה עיקר ההתעסקות כי זה השאלה שכתבתי
נכון, אני מערער על עצם הנחת היסוד של השאלהadvfb
זה לא שחור או לבן
זה לא שאפשר להעמיד אל כל האנשים ולהגיד שלכולם עדיף לגדל פאות או לכולם עדיף שלא. מי שזה עושה לו טוב שילך על זה.
באופן אישי אני לא מגדל ולא נראה שאגדל אצל ילדי, אבל כי זה איך שזה תופס אצלי.
מי שזה עושה לו טוב והכלל סבבה, שיהנה
זה לא שאפשר להעמיד אל כל האנשים ולהגיד שלכולם עדיף לגדל פאות או לכולם עדיף שלא. מי שזה עושה לו טוב שילך על זה.
באופן אישי אני לא מגדל ולא נראה שאגדל אצל ילדי, אבל כי זה איך שזה תופס אצלי.
מי שזה עושה לו טוב והכלל סבבה, שיהנה
הצדדים האלה הם לא עיקר השאלה..מבקש אמונה
כנראה לא הסברתי את עצמי טוב, הצדדים לטוב ולרע זה רק תוספת שיכולה להכריע לכאן ולכאן
השאלה העיקרית היא האם לא אמורים להשאיר לילד את ההחלטה האם לקיים מידת חסידות לכשיגדל.
אבל כמובן שאפשר וצריך להתייחס גם לזה..
...advfb
אני חולק עליך בדבר זה שזאת מידת חסידות ולכן אין לי את השאלה הזאת. זה מנהג. ולכן כל מנה הוא עובר מאב לבן.
לכן שאם יש במשפחה מסויימת מנהג שונים בכל מיני דברים הם ממשיכים גם לבנים.
לכן שאם יש במשפחה מסויימת מנהג שונים בכל מיני דברים הם ממשיכים גם לבנים.
אוקיי מעניין.. לפי מה אתה קובע שזה מנהג?מבקש אמונה
למה לגדל דווקא את הפיאות ולא צמה מאחורה לדוגמא.
אני אבדוק באינטרנט אולי נמצא מה המקור
לא יודעadvfb
ולמה שטריימל צריך להראות איך שהוא נראה?
הוא לא. בכל אופן במה שמצאתי כתוב שזה חסידותמבקש אמונה
תגיד את זה לחסידיםadvfb
שמאוד מקפידים על כך
תראה בעריכה.. כולם אומרים שזה חסידותמבקש אמונה
גם על פי מה שהבאתadvfb
המילה מנהג מופיעה בצמוד לכך. הם קוראים לזה "מנהג הידור".
הידור מצווה = חסידותמבקש אמונה
אחי אני מרגיש שהדיון הזה הופך להתנצחות..
אבל כתוב גם מנהג, לא?advfb
נכון, זה מנהג לקיים את החסידות הזאתמבקש אמונה
יש הרבה מידות חסידות ואת רובם מקיימים רק מתוך החלטה אישית
לעומת זאת הידור המצווה של לגדל פאות ולא רק "לא לגלח" הפך למנהג שכולם יקיימו בלי קשר לדרגה אישית של האדם
אולי אפשר לסכםadvfb
שזה הידור מסויים (שזה דורש ממני להבין יותר טוב מה זה הידור) וזה גם מנהג. על כן מנהגים של הידורים עוברים מבן לאב וככה מנהגים של פסח וגם חומרות בהלכה וכולי, זה לא דבר שלא מצינו.. ואז חוזרת השאלה למקומה בניסוח קצת אחר - איך יכול אדם להחמיר על בניו במנהגיו?
אכן. זאת באמת השאלה שלי 👍מבקש אמונהאחרונה
שאלה טובהמאן דאמר
האמת לי בעצמי עד לפני בערך שנתיים היו לי פאות. מהחלאקה ומהשישית בערך התחלתי להוריד אותם כל פעם עוד עד השמינית. שכביכול באופן אירוני כן קצת סימל "הדרדרות" למרות שאני ממש לא רואה את זה ככה זה פשוט חלק מתהליך של התבגרות והתנתקות מסוימת מהחינוך של ההורים שבאופן חיצוני מתבטא בזה שאני רוצה לבחור תספורת בעצמי. במקביל למצוא את הדרך שלי בעבודת ה מצד שני זה באמת סימל תמיד את הדוסיותאצלי לפעמים זה באמת להרגשתי היה טו מאצ' אבל זה כבר באמת משתנה לפי סביבה ולפי הילד בעצמו
אבל נראה לי שפאות יחסית קטנות ומסודרות יפה זה אולי דרך האמצע.
..nes
איזה פמיניסטיות משוגעות יש בעולם.
הבעיה היא שיש אנשים שקונים את מה שהן אומרות.
....תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ה' בשבט תשפ"ג 00:14
..nes
איך הגעת למסקנה הזאת?
אה, ראית?תות"ח!
כתבתי, אני לא בטוח. אני לא באמת מכיר את המציאות שקשורה לזה. ואחרי ששמעתי את כל מה שהרב אמר, הבנתי שאני לא באמת יכול לדעת מה יקרה, ומכיוון שיש פה סיכונים, ויש דברים אחרים חשובים, אז בזה הרב צודק. אבל לא יודע, זה מבאס אותי משום מה, גם אם אני אישית לא בטוח בכלל שמתכנן להמשיך לתפקידים וכו'....
..nes
לא.
הגבתי בציניות כי חשבתי שבכוונה השארת את תוכן התגובה-ריק.
סליחה
אה, חחח....
תות"ח!
תניח שלא משעמם לי עד כדי כך שסתם אגיב בתגובה ריקה....
אניnes
חשבתי שהתגובה שלך היא צינית. לא ראיתי מה כתבת לפני שמחקת.
אין עניין להתייאשadvfb
זהו צורך קיומי מאין כמותו שיהיו קצינים יראי שמיים בצבא וצריך להלחם על כך. אני לא אהיה מופתע אם דברי הרב הוצאו מהקשרם.
....תות"ח!
צורך קיומי שיהיו קצינים, לא צורך קיומי שיהיו דווקא יראי שמים. "הרבה שליחים למקום". זה שאתה תופס משהו מסויים לא אומר שצריך להגיד שדברי הרב הוצאו מהקשרם.
תודה על התגובה המאתגרתadvfbאחרונה
אני מבין מאוד את ההגיון שבדבריך, אמנם קיבלתי אחרת מרבותי ובאמת עוררת אותי יותר לברר את דעתם כדי שאוכל להשיב. אולי גם אשתף כאן
לא אמרתי שדברי הרב יצאו מהקשרם, אמרתי שלא אהיה מופתע. אם הייתי שומע כך מתלמיד נאמן לא הייתי אומר את זה. רבנים אומרים דברים בשיעורים ואח"כ התקשורת (גם אם זה ערוץ 7) מגייסת את דבריהם לעניינים מסויימים. גם אם הדברים לא יצאו מהקשרם, מה שגם יכול להיות מאוד סביר ומתבקש, אני חושב שהיינו יכולים לקבל הסתייגויות מסויימות מהרב.
לא אמרתי שדברי הרב יצאו מהקשרם, אמרתי שלא אהיה מופתע. אם הייתי שומע כך מתלמיד נאמן לא הייתי אומר את זה. רבנים אומרים דברים בשיעורים ואח"כ התקשורת (גם אם זה ערוץ 7) מגייסת את דבריהם לעניינים מסויימים. גם אם הדברים לא יצאו מהקשרם, מה שגם יכול להיות מאוד סביר ומתבקש, אני חושב שהיינו יכולים לקבל הסתייגויות מסויימות מהרב.
..nes
האם הרב מרדכי אליהו זצ"ל אסר על בנות לשרת בשירות לאומי?
האם יש רבנים שכן תומכים בכך ומה שמותיהם ואם אפשר לקבל קישור לדברים שלהם?
בבקשה ושלא נדע יותר צער.
..nes
הקפצה
זה יותר בגדר תורה שבעל פה ולכן קשה למצוא שמותadvfb
הציבור הדתי לאומי נוהג ללכת לשירות לאומי וזה גם מלווה בתמיכתן של רוב רבני הציבור הדתי לאומי.
סביר להניח שאם אתה מכיר רבנים מהמזגר הדתי לאומי סביר להניח שאתה מכער כמה שתומכים במפעל השירות הלאומי.
מעבר להלכה, מדובר כאן בהדרכה לציבור ולכן זה לא עניין הלכתי גרידא אלא עניין השקפתי חינוכי.
יש סקאלה של תמיכה, וגם מי שתומך אומר להזהר מסכנות שיש במפעל השירות לאומי, כמו שיש סכנות במקומות עבודה וכמו שיש בצבא.
אם כבר הזכרת את הרב מרדכי אליהו, הזכרת לי את הרב דרוקמן זצל, שהיה קשור אליו מאוד, שהוא תמך במפעל השירות הלאומי.
סביר להניח שאם אתה מכיר רבנים מהמזגר הדתי לאומי סביר להניח שאתה מכער כמה שתומכים במפעל השירות הלאומי.
מעבר להלכה, מדובר כאן בהדרכה לציבור ולכן זה לא עניין הלכתי גרידא אלא עניין השקפתי חינוכי.
יש סקאלה של תמיכה, וגם מי שתומך אומר להזהר מסכנות שיש במפעל השירות לאומי, כמו שיש סכנות במקומות עבודה וכמו שיש בצבא.
אם כבר הזכרת את הרב מרדכי אליהו, הזכרת לי את הרב דרוקמן זצל, שהיה קשור אליו מאוד, שהוא תמך במפעל השירות הלאומי.
..nes
אני הולך לפי פסקי הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
האם הוא באמת התנגד לשירות בנות בשירות הלאומי?
צודקקקadvfb
זאת היתה עיקר שאלתך
זה מה שמצאתי בגוגל - https://www.yeshiva.org.il/ask/21751
זה מה שמצאתי בגוגל - https://www.yeshiva.org.il/ask/21751
..nesאחרונה
אם הבנתי נכון את דברי הרב זצ"ל- כיום אסור לשרת שירות לאומי במצב הנוכחי.
כשיחול שינוי לטובה בתנאי השירות או שזה כבר קיים באותו מקום- יש על מה לדבר.
והרב שמואל אליהו שליט"א חושב שכל מקרה -לגופו.
ותודה על הקישור.
לדעת ולא להאמיןבחיפוש אמת
אולי זה משהו ממש בסיסי לשאול.
איך מסתדרים חיים שלמים עם זה שה״תקשורת״ עם ה׳ היא חד כיוונית?
אני לא שואל על למה תפילות לא נענות, כי אומרים שתפילה היא לא אמצעי להשיג דברים (כמו בכספומט), אלא המטרה - הקשר עם ה׳. אז אם היא המטרה, אז זה לא אמור להיות באיזה מקום דו כיווני? כמו כל קשר שאנחנו מכירים? כאילו, הייתי שמח אם לפחות הייתי מקבל סימן שמישהו שם למעלה באמת מקשיב לי.
אז איך חיים ככה חיים שלמים? ואני לא מתכוון לזה ש״צריך להאמין שמישהו מקשיב״, אלא איך יודעים שמישהו מקשיב?
כמו שאר המצוותטוב שם
אתה מקיים את המצוות ולא מחפש אישור על כל מצוה שעשית.
כואב ממש. סליחה על החדות אבלחושבת בלב
זה תגובה של יתמי דיתמי.
תשובה הכי מדוייקתמגובל-
נכוןטוב שם
נתבונן.לנוע= לשכון.
אני חושבת שיש הרבה מקרים בחיים שמתגשמים דברים שקיווינו להם, ואנו מדלגים עליהם ולא שמים לב שהם הארה לכך שהשם שומע את התפילות שלנו. וזה עצת היצר למנוע ממנו להתבונן, וההרגל.
בין אם זה דברים שהתרגלנו אליהם כמו בריאות משפחה, חברה, ברוך השם. שמקיפים אותנו תדיר.
ובין ציפיות קטונות ולכאורה פשוטות שנענות.
עניין של בירוראחו
להגדיר את השאלה,
האם השאלה היא הוכחה טכנית, כי זה נכנס כבר לדיון אחר, או הרגשה אישית ביחס לקרבת ה',
במציאות שאחרי החרבן הקב"ה הסתיר את פניו וזה מה יש כרגע, אין זאת מציאות אידיאלית כי כמו שאתה אומר התפילה השלמה התקשורת ההדדית,
אז במציאות הזאת של החורבן הקב"ה רוצה לראות בעיקר את החיפוש שלנו, בלי לתת תשובות חד־משמעיות,
עבורי לקום עם כוחות רעננים אחרי תפילה מוצלחת זה מעין מענה של ה', או ללמוד תורה ולהפנים את רוח ה',
אני אוהב משלים אז נביא משל, על אבא שאחד מבניו הלך לאיבוד בג'ונגלים של ברזיל, בלי טלפון ובלי מפה ובלי כלום, ככה במשך שנים רבות,
הבן הזה אמנם לא הולך לראות את פני אביו בהתגלות בזמן הקרוב ואולי גם לא בזמן הרחוק אבל ברור שבפנים הרצון לחזור הביתה לחיק המשפחה בוער, והוא הקשר שלו לאביו, שאפשר לטעון שהוא קשר הרבה יותר פנימי מאשר עצם הראייה,
ונניח שנפתחת בפני הבן אפשרות לשדר ברדיו אותות על הימצאו, רק בלי אפשרות לקלוט אותות בחזרה בשלב זה בוודאי עניין גדול יש בזה,
אז לא אכביר במילים אבל כל־אחד והג'ונגל הפנימי שלו... במסע הרוחני שלנו אנחנו לא הולכים למצוא התגלות בראייה או בשמיעה אבל כן אם ירצה ה' נוכל למצוא מעט מזעיר רוח ה', האם אנחנו מוכנים ללכת בדרך עם הידיעה הזאת?
האם השאלה היא הוכחה טכנית, כי זה נכנס כבר לדיון אחר, או הרגשה אישית ביחס לקרבת ה',
במציאות שאחרי החרבן הקב"ה הסתיר את פניו וזה מה יש כרגע, אין זאת מציאות אידיאלית כי כמו שאתה אומר התפילה השלמה התקשורת ההדדית,
אז במציאות הזאת של החורבן הקב"ה רוצה לראות בעיקר את החיפוש שלנו, בלי לתת תשובות חד־משמעיות,
עבורי לקום עם כוחות רעננים אחרי תפילה מוצלחת זה מעין מענה של ה', או ללמוד תורה ולהפנים את רוח ה',
אני אוהב משלים אז נביא משל, על אבא שאחד מבניו הלך לאיבוד בג'ונגלים של ברזיל, בלי טלפון ובלי מפה ובלי כלום, ככה במשך שנים רבות,
הבן הזה אמנם לא הולך לראות את פני אביו בהתגלות בזמן הקרוב ואולי גם לא בזמן הרחוק אבל ברור שבפנים הרצון לחזור הביתה לחיק המשפחה בוער, והוא הקשר שלו לאביו, שאפשר לטעון שהוא קשר הרבה יותר פנימי מאשר עצם הראייה,
ונניח שנפתחת בפני הבן אפשרות לשדר ברדיו אותות על הימצאו, רק בלי אפשרות לקלוט אותות בחזרה בשלב זה בוודאי עניין גדול יש בזה,
אז לא אכביר במילים אבל כל־אחד והג'ונגל הפנימי שלו... במסע הרוחני שלנו אנחנו לא הולכים למצוא התגלות בראייה או בשמיעה אבל כן אם ירצה ה' נוכל למצוא מעט מזעיר רוח ה', האם אנחנו מוכנים ללכת בדרך עם הידיעה הזאת?
איזה משל יפה. תודה על זהאמרלד
תודה על התגובהבחיפוש אמת
אני לא מתכוון להוכחה טכנית, אלא כפי שכתבת - הרגשה אישית ביחס לקרבת ה׳, ואפילו אומר שלא רק הרגשה, אלא ממש דיבור (ברמה שמותאמת לנו כבני אדם, כל אחד ורמתו).
כתבת שעבורך לקום עם כוחות רעננים אחרי תפילה מוצלחת זה מעין מענה של ה׳.
וה״מעין״ גרם לי לשאול מיד - זה שזו התחושה שלך אחרי תפילה, זה משהו שלך. כי כשהתפללת, הורדת דברים מהלב וזה גרם לך לתחושה רעננה לאחר מכן. זה עדיין לא אומר שה׳ באמת דיבר איתך.
אני קצת לא מקבל את המשל, מהסיבות הבאות:
1. כתבת ש״הבן הזה אמנם לא הולך לראות את פני אביו בהתגלות בזמן הקרוב ואולי גם לא בזמן הרחוק״ - רק ההתחלה הזאת היא נוראית בעיני. כי מה שעושה את כל ההבדל הוא האם בסוף כן יהיה מפגש. וכשאני כותב בסוף - אני מתכוון ב״עוד בחייו״.
2. כתבת ש״ברור שבפנים הרצון לחזור הביתה לחיק המשפחה בוער״. יש כאן הנחה שיש בית.
בהודעה הפותחת שלי דיברתי על מחסור בפידבק ועל צורך בידיעה. במשפט שכתבת כאן הנחת שיש ידיעה. ושוב - לא הרגשה. ידיעה.
אני אנסח את השאלה בסיפא שלך בצורה קצת בוטה, כי ככה אני מרגיש:
האם אנחנו מוכנים לעשות מסע של חיים שלמים, עשרות שנים, שבהם אנחנו נדבר ״אל הקיר״ ולא נזכה להתגלות בראייה או בשמיעה, אבל אנחנו כן נצטרך להסביר לעצמנו שאנחנו כן מרגישים בכל זאת מרגישים משהו, ואז נגיד שההרגשה הזו היא בעצם אותו הפידבק?
וסליחה שוב אם זה צרם.
זה קשה לקבל אבל אין משהו אחראחו
הסוגיה הזאת מאוד ארוכה ואפשר להסתעף בלי סוף לכן אביא חלק מהדברים שלדעתי עיקריים ביותר,
ראשית אני רוצה לדייק, התפילה לא באה "להוריד אבנים מהלב", לזה נועדה אולי פסיכותרפיה,
קצת ציטוטים מהרש"ר הירש (@advfb הדליק אותי באשכול אחר):
"הרגשות – זולים הם מאד. אדם יכול לבכות כאוות נפשו לפני האלקים בתפילה, ולאחר מכן לקום ולהיות לא יותר טוב ממה שהיה!" [בראשית מ"ג]
"או אז בתפילה והשתפכות הנפש, תסיר מעליך את דמיון הרוח הכוזב הזה ותעתועי הרגש הנתעה בשוא, ותתאמץ עוד הפעם לפעול בך, כי רעיון נעלה יחדור כולו כליל בקרבך, להווכח על־ידו לדעת, כי אכן יש ה', וכי הוא אל יחידו מיוחד [...] כי גם אתה נקראת אל עבודת ה' כזאת, אתה יותר מכולם, אתה בן ישראל, בת ישראל [...] הן עליך לקבץ ולקבל בתפילה את הכוח והקדושה לחיים, עליך לקבל עליך בתור חובה ותעודה, כי חייך אלה יהיו רק מלואי רצון ה', [...] לכן ציץ ופרי כל התפילות, שעליהן לפעול את פעולתן אמונה במשכיות לבב האדם, הלא הוא התאחדות כל כחותיך לקיום ההחלטה האחת, להיות עבד ה' בחיים." [חורב תפילה]
כעת ביחס למשל,
כפי שהקדמתי אין זה המצב האידיאלי, אתה צודק לחלוטין שהמצב התקין והנכון הוא יחס של התגלות והדדיות בקשר שלנו עם ה', והיעדרו הוא הוא גלות השכינה, הוא חורבן בית המקדש, הוא מהות הרע שבגלות,
אבל כעת כשאנחנו נמצאים במציאות הנוכחית שלנו, צריך להבין אותה, המציאות היא שאנחנו לא הולכים לקבל "נבואה" או "התגלות" כתוצאה מהמאמץ שלנו, זאת המציאות, גם אם קשה לקבל אותה,
כאשר אני אומר למצוא מעט מזעיר רוח ה' אין כוונתי לרגש מסוים, אין כוונתי להתרגשות בתפילה, או בכי שאחריו מרגישים הקלה, או איזו התפעלות אמוציונלית שמייחסים אותה לקדושה, אלא התאמתות של הדברים עמוק בתוכי,
בהגדרת הידיעה, ידיעה היא התייחסות שלנו אל משהו כאמת, על־סמך האופן שבו אנחנו מעבדים מידע,
אנחנו מעבדים מידע בכל־מיני אופנים, זאת יכולה להיות קליטה חושית, היקש שכלי, יש גם ידיעות לא פחות משמעותיות שמתאמתות בנקודה פנימית בנפש שלנו, למשל אני חושב משמע אני קיים, או אהבת איש לאשתו (לא כ"רגש זול" אלא חיבור פנימי עמוק ואמיתי),
לכן אני רוצה לחקור, מה הכוונה ש"ה' באמת מדבר איתנו", מה נחשב לדיבור אמיתי, האם יש רק דרך אחת לאמת ולאשש ידיעה כלשהי בתוכנו,
אם למדוד קדושה ורוח ה' ב"מכשירים" של קליטה חושית־גשמית־מדעית, אני יכול להבטיח לך שלא נגיע לתוצאות מרחיקות לכת, לפחות לא בתקופת הגלות, אפשר ללכת בדרך הזאת ולהתאכזב, ואפשר להבין את מגבלות המציאות, מגבלותנו כאנשים, מגבלות הגלות, ה"ג'ונגל" שבו אנחנו נמצאים,
על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה נקוה לאור והנה חשך לנגהות באפלות נהלך:
נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים:
בוודאי שיש מקום של ידיעה "מלאה" יותר, זאת מהות הגאולה, זאת מהות עולם הבא, ודווקא עולם הבא הוא דוגמה מצוינת, כי הוא מופשט מגשמיות, רגשות, תחושות, ומצד שני דווקא בו מתאמתת ביתר שאת מציאות ה' וקרבתו (ואולי היא הנותנת),
///
כמובן זה לא הופך את זה לקל יותר, נניח שכל מה שאמרתי זה אמת לאמיתה וזאת באמת הסיבה המהותית כו' האם זה הופך את השאלה לחזקה פחות או את הקושי לרלוונטי פחות? גם השאלה שם, וגם התשובה שם, ושתיהן בתוקפן,
לכן ביחס להתמודדות שלנו עם המציאות הזאת,
האם השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היא "מי ה' בעולמי", "מה משמעות היהדות בחיי", "כיצד אני מרגיש ביחס לתפילה",
או האם השאלה היא "מי אני בעולמו של ה'", "מה ערך החיים שלי ביחס לרצון ה'", "איפה נמצאת התפילה שלי ביחס לעולם ה' ולתוכניתו",
אני מקווה שזה לא נשמע כמו תוכחה, כי אין זאת כוונתי, אלא כוונתי לסקור את הדברים מנקודת המבט הזאת, המאוששת על־ידי התורה, ולהגיע למסקנה שבמקום מסוים השליחות שלנו הולכת יד ביד עם כל־מיני מגבלות שיש לנו,
גם לחתולים יש תפקיד בעולם, ואין להם הכנה לא להשגות שכליות, לא להגשות רוחניות, חלף זאת יש להם מקבץ תכונות, יכולות ומגבלות לטובת מילוי תפקידם,
וכאן זה קצת קאונטר־אינטואיטיבי, לכאורה האם אין רצון ה' שנשיג השגות רוחניות, שנגיע לשלמות רוחנית, שנגיע למדרגת נבואה? האין זאת מטרת המצוות?
מהר"ל תפארת ישראל [פרק ט]:
"הרי הדבר ברור כי התורה היא שעל ידה החבור בין השם יתברך ובין האדם. ולפיכך הוסרה הקושיא לגמרי באיזה צד יש לאדם הצלחה האחרונה על ידי עשיית המצוה. והרי הדבר ברור כי ההצלחה היא על ידי עשיית המצוה, במה שהם הקירוב והדבוק בו יתברך, והוא ההצלחה האמיתית. ואלו בני אדם השואלין, היו רוצים שיהיה לאדם הצלחה בעצמו, והם המושכלות שהאדם קונה. ולא שמו דעתם שעיקר הצלחה הוא הדבוק בו יתברך. ואף אם אמרו כי על ידי המושכלות הוא דבק בשכל הפועל, עד ששכל האדם ושכל הפועל הוא אחד, אלו הם דברי הבאי. כי לפי דבריהם לא תהיה רק לאחד או לשנים בדור, וכי בשביל אלו העולם נמצא."
וביחס לסוף דבריך, בהסתמך על האמור, האם כמו שאתה אומר אנחנו צריכים "לשכנע את עצמנו" שההדדיות בתפילה באה לידי ביטוי ברגש כלשהו או באופן כזה או אחר, או שהיסוד הוא ההבנה שאנחנו צריכים להפנים את המגבלות שלנו, את המגבלות של המציאות, ועושים מה שאפשר, אני חושב שאין מנוס מזה,
לסיכום, המצב המושלם והתקין שאליו אנחנו שואפים הוא התגלות ה' במציאות בפועל ממש ולזה אנחנו מכוונים את מעשינו,
כרגע אנחנו לא שם ואין צורך לשכנע את עצמנו שאנחנו שם או שנגיע לשם על־ידי מאמץ כזה או אחר,
מכל־מקום כן אפשר למצוא "מעט מזעיר רוח ה'" בהתגלות־שאינה כל־כך־התגלות ברבדים מסוימים בנפש שלנו לפי העניין, שהם לא בהכרח חושיים, רגשיים, שכליים וכיו"ב,
"אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע:"
עריכה: קצת מילות קישור
זה באמת יסודי ולכן זה מעולה שאתה מעלה את זה advfb
נראה לי שיותר נכון ופשוט לפרק את זה לשני סוגיות שונות, ששניהן מאוד יסודיות -
א. מה מהות מערכת היחסים עם הקב"ה? (שהיא לא דו צדדית בהרבה מישורים)
ב. מה ההבדל בין אמונה לידיעה?
והדברים ארוכים מאוד לכן אנסה לענות על שני השאלות הללו בקיצור את דעתי -
א. הנוסח שמופיע בסידורים בכמה מקומות ביחס לקשר מאפיין אותו עם שני צדדים שונים - "אבינו מלכנו". הקב"ה הוא גם האב האוהב שיש לנו איתו מערכת יחסית אינטימית קרובה וחמה והוא גם המלך שיש לנו יחס של יראה כלפיו. ולכן בגלל הצד שמדגיש את המלכות - הקשר עם הקב"ה לא תמיד יהיה הדדי וגם קשר עם אבא הוא לא תמיד הדדי. ולא כל הקשרים שיש לנו בחיים הם ההדדים במאה אחוז.
ב. אמונה היא תוצאה של נתינת והחזרת אמון. אמון בין אנשים הוא לא דבר שאפשר להגדיר כמו ידיעה על עובדה כזאת או אחרת. אמונה זאת דרך חיים שמצריכה תהליך של נתינת אמון ושרואים שנתינת האמון מצדיקה את עצמה. ידיעה זה שאני לומד משהו ואז יודע אותו. אמונה זה קשר וקשר הוא עניין מאוד תהליכי. זה לא קורה בבום. ידיעה יכולה לקרוא בבום. החסרון בידיעה לעומת אמונה היא התוכן. ידיעה היא נוגעת ביחס לעניינים שחיצוניים לאדם ולכן פחות משמעותיים עבורו. אמונה היא תוצאה של תהליכי אמון בדברים שאדם פועל על פיהם. עניינים שנוגעים לעצם התהלות חייו של האדם.
א. מה מהות מערכת היחסים עם הקב"ה? (שהיא לא דו צדדית בהרבה מישורים)
ב. מה ההבדל בין אמונה לידיעה?
והדברים ארוכים מאוד לכן אנסה לענות על שני השאלות הללו בקיצור את דעתי -
א. הנוסח שמופיע בסידורים בכמה מקומות ביחס לקשר מאפיין אותו עם שני צדדים שונים - "אבינו מלכנו". הקב"ה הוא גם האב האוהב שיש לנו איתו מערכת יחסית אינטימית קרובה וחמה והוא גם המלך שיש לנו יחס של יראה כלפיו. ולכן בגלל הצד שמדגיש את המלכות - הקשר עם הקב"ה לא תמיד יהיה הדדי וגם קשר עם אבא הוא לא תמיד הדדי. ולא כל הקשרים שיש לנו בחיים הם ההדדים במאה אחוז.
ב. אמונה היא תוצאה של נתינת והחזרת אמון. אמון בין אנשים הוא לא דבר שאפשר להגדיר כמו ידיעה על עובדה כזאת או אחרת. אמונה זאת דרך חיים שמצריכה תהליך של נתינת אמון ושרואים שנתינת האמון מצדיקה את עצמה. ידיעה זה שאני לומד משהו ואז יודע אותו. אמונה זה קשר וקשר הוא עניין מאוד תהליכי. זה לא קורה בבום. ידיעה יכולה לקרוא בבום. החסרון בידיעה לעומת אמונה היא התוכן. ידיעה היא נוגעת ביחס לעניינים שחיצוניים לאדם ולכן פחות משמעותיים עבורו. אמונה היא תוצאה של תהליכי אמון בדברים שאדם פועל על פיהם. עניינים שנוגעים לעצם התהלות חייו של האדם.
תודה לך על התגובהבחיפוש אמת
א. קיבלתי
ב. כתבת ש״אמונה היא תוצאה של נתינת והחזרת אמון״.
נתינה - אני מבין, הרי אני זה שצריך לבחור אם לתת. לכן אני יודע אם נתתי.
החזרה - הכיצד? בהמשך כתבת ש״כשרואים שהנתינת האמון מצדיקה את עצמה״.
איך אתה רואה את החזרת האמון מצידו של ה׳ אלינו? או יותר נכון כיצד אתה רואה את זה? תן לי דוגמא.
בכיףadvfb
בסופו של דבר גם הבחירת לתת אמון לא נובעת מחלל ריק.
מי שינסה לתת אמון במערכת יחסים עם הקבה על בסיס הנחיות שגיות הוא יתבדה.
רואה את נתינת והחזרת האמון בלימוד תורה שהיא ים שאין לו סוף. ראיית החכמה של התורה. החיבור לתמידי חכמים והראייה כיצד התורה משפיעה עליהם. קשה לחבר קו אחד שאפשר ללכת על פיו בעניין הזה כי זה תהליך אישי של האדם מול עצמו.
אפשר לקבל אמון ולהגיע לאמונה על ידי חקירה רציונאלית בדבר המשמעות של תורה מהשמיים.
מי שינסה לתת אמון במערכת יחסים עם הקבה על בסיס הנחיות שגיות הוא יתבדה.
רואה את נתינת והחזרת האמון בלימוד תורה שהיא ים שאין לו סוף. ראיית החכמה של התורה. החיבור לתמידי חכמים והראייה כיצד התורה משפיעה עליהם. קשה לחבר קו אחד שאפשר ללכת על פיו בעניין הזה כי זה תהליך אישי של האדם מול עצמו.
אפשר לקבל אמון ולהגיע לאמונה על ידי חקירה רציונאלית בדבר המשמעות של תורה מהשמיים.
רציתי להגיב אבל לא מצאתי זמןקן ציפוראחרונה
בס"ד
נתחיל בזה שהבקשה לראות לשמוע את התשובה יש בה משהו סובייקטי שכל אדם מקבל את התשובה בצורה שונה, יהיו מלא אנשים שיגידו לך שהם רואים את ה' ואת התשובה ממנו בדברים שאחרים אינם בהכרח יכירו בכך..
לדוגמא אקח משפט ששמעתי פעם על ניצולת שואה ששאלו אותה איפה ה' היה בשואה? והיא ענתה איפה הוא לא היה יהודים במצב כזה שעדיין ניסו לקיים מצוות ולשמור על צלם אנוש.
כיצד ניתן להסביר דבקות ואהבה כזו אם לא בכך שה' היה שם איתם ונתן להם את הכוח לזה?!
עכשיו כמו שאמרתי יהיו הרבה שיגידו זה לא תשובה מה' או נוכוחת ויהיו גם הרבה שיגידו שוואלה כן עוצמה כזו היא לא אנושית וכן אינספור דוגמאות..
אבל כפי שאמרנו זה סובייקטי ולכן הדבר הכי בסיסי לתשובה היא שכדאי לראות את התשובות של ה' לך אתה צריך להתבנון ולמצוא מבט אחר אולי לתוך חייך והדרך שאתה עובר, יתכן ושהרבה זמן באמת לא תראה, אבל אם אתה שואל יגידו לך יש הרבה שמאמינים שבסוף כן תראה.
עכשיו אני יודע אפשר לשאול אז מה? מי סיפר להם? מה הם ראו חוץ מהרגשות? והתשובה לזה היא באמת קצת לא מספקת הרבה פעמים והיא
שא' ה' התגלה על הר סיני, ואנחנו קיבלנו את הידיעה הזו מדור לדור(וכן אצל שאר נביאים ונבואות ברמות שונות)
ב' כן זה באמת קצת מוסתר כי אחרת לא הייתה לנו בחירה..
לסיכום: התגלות בחיי היום יום או תשובה קיימת אבל זה עניין קצת סובייקטי וצריך לעבוד הרבה לפעמים על עצמנו ועל התבוננות בחיים ובאיך ה' והתורה משפיעים עלינו..
מעבר לכך זה באמת עניין של אמונה והגילוי הגדול במעמד הר סיני וקבלת התורה שנמסרה לנו הוא מה שמאפשר לנו לקבל את האמונה הזו ולחזק ולעבוד עליה עד שנרגיש ונראה באמת את הגילוי האישי.
ומתהילים "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" בהתחלה היא תורת ה' אך בעזרת הרצון בתורה בעזרת היגיעה בתורה היא הופכת להיות תורתו לחלק שלו בתורה ולחלק שלו, וכך גם פה בהתחלה זה יכול להיתפס רחוק קשר חד צדדי אך מתוך ההשקעה העמל והאמונה בסוף מתגלה המקום הזה שבו זה שלך ושלו שבו באמת יש אהבה.
נתחיל בזה שהבקשה לראות לשמוע את התשובה יש בה משהו סובייקטי שכל אדם מקבל את התשובה בצורה שונה, יהיו מלא אנשים שיגידו לך שהם רואים את ה' ואת התשובה ממנו בדברים שאחרים אינם בהכרח יכירו בכך..
לדוגמא אקח משפט ששמעתי פעם על ניצולת שואה ששאלו אותה איפה ה' היה בשואה? והיא ענתה איפה הוא לא היה יהודים במצב כזה שעדיין ניסו לקיים מצוות ולשמור על צלם אנוש.
כיצד ניתן להסביר דבקות ואהבה כזו אם לא בכך שה' היה שם איתם ונתן להם את הכוח לזה?!
עכשיו כמו שאמרתי יהיו הרבה שיגידו זה לא תשובה מה' או נוכוחת ויהיו גם הרבה שיגידו שוואלה כן עוצמה כזו היא לא אנושית וכן אינספור דוגמאות..
אבל כפי שאמרנו זה סובייקטי ולכן הדבר הכי בסיסי לתשובה היא שכדאי לראות את התשובות של ה' לך אתה צריך להתבנון ולמצוא מבט אחר אולי לתוך חייך והדרך שאתה עובר, יתכן ושהרבה זמן באמת לא תראה, אבל אם אתה שואל יגידו לך יש הרבה שמאמינים שבסוף כן תראה.
עכשיו אני יודע אפשר לשאול אז מה? מי סיפר להם? מה הם ראו חוץ מהרגשות? והתשובה לזה היא באמת קצת לא מספקת הרבה פעמים והיא
שא' ה' התגלה על הר סיני, ואנחנו קיבלנו את הידיעה הזו מדור לדור(וכן אצל שאר נביאים ונבואות ברמות שונות)
ב' כן זה באמת קצת מוסתר כי אחרת לא הייתה לנו בחירה..
לסיכום: התגלות בחיי היום יום או תשובה קיימת אבל זה עניין קצת סובייקטי וצריך לעבוד הרבה לפעמים על עצמנו ועל התבוננות בחיים ובאיך ה' והתורה משפיעים עלינו..
מעבר לכך זה באמת עניין של אמונה והגילוי הגדול במעמד הר סיני וקבלת התורה שנמסרה לנו הוא מה שמאפשר לנו לקבל את האמונה הזו ולחזק ולעבוד עליה עד שנרגיש ונראה באמת את הגילוי האישי.
ומתהילים "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" בהתחלה היא תורת ה' אך בעזרת הרצון בתורה בעזרת היגיעה בתורה היא הופכת להיות תורתו לחלק שלו בתורה ולחלק שלו, וכך גם פה בהתחלה זה יכול להיתפס רחוק קשר חד צדדי אך מתוך ההשקעה העמל והאמונה בסוף מתגלה המקום הזה שבו זה שלך ושלו שבו באמת יש אהבה.
שאלה על "חזרה בשאלה"/ דתלשיותאנונימי 14
בס"ד.
אני רחוק מלשלוט בכתבי הרב קוק זצל אבל ידוע ומפורסם שהרב כתב רבות על כך שלא לומדים אמונה.. ולפחות בימיו זו הייתה אחת הסיבות לעזיבת התורה..
אני לא בעניינים באמת אבל לא נשמע לי רחוק שגם בחסידות מדברים על כך שללא לימוד חסידות ופנימיות התורה יותר קשה לדבוק בתורה..
עד כמה לדעתכם זה גם המצב היום? שבגלל שלא לומדים אמונה או חסידות מתדלשים?
האם זו עדיין סיבה מרכזית או לדעתכם סיבות אחרות הן הסיבה לכך? כמו?
תחכימו אותנו! או לפחות אותי..
אני רחוק מלשלוט בכתבי הרב קוק זצל אבל ידוע ומפורסם שהרב כתב רבות על כך שלא לומדים אמונה.. ולפחות בימיו זו הייתה אחת הסיבות לעזיבת התורה..
אני לא בעניינים באמת אבל לא נשמע לי רחוק שגם בחסידות מדברים על כך שללא לימוד חסידות ופנימיות התורה יותר קשה לדבוק בתורה..
עד כמה לדעתכם זה גם המצב היום? שבגלל שלא לומדים אמונה או חסידות מתדלשים?
האם זו עדיין סיבה מרכזית או לדעתכם סיבות אחרות הן הסיבה לכך? כמו?
תחכימו אותנו! או לפחות אותי..
ישש
נעה ונדה
אני ממש מעריכה שקראת בהחלט קשוח לקריאה😅 אבל קראתי בלי יכולת להפסיק..
רגע אז אם קראת אותו אתה אמור להבין מה ההבדל בין הוכחה אפריורית להוכחה מדעית פריכה..
לגבי הספר של דוקינס אני באמת אשמח לקרוא, אבל אני לא קונה ספרים ויש לי תחושה שאני אתקשה למצוא את הספר בספריות באזור.. ועם העומס בלימודים כנראה שאני לא אחזור לבית אריאלה בזמן הקרוב..
נ.ב. בדקתי, ולצערי אין פרק ראשון של הספר באתר עברית כמו לרוב הספרים.
..nes
לפי הרב עמאר צריך ללמוד תורה מהתחלה וביסודיות.
תגדיר מההתחלהאחו
עמוד ראשון בקיצור שולחן ערוך? דף ב. בגמרא ברכות? דף א. בירושלמי?
מבראשיתnes
ונדמה לי, דניאל, שהשאלה שלך היא קנטרנית.
סליחהאחואחרונה
האמת לא התכוונתי לקנטר אבל עכשיו כשאני קורה את התגובה אני מבין את הנימה העולה ממנה,
על־כל־פנים כוונתי היא שזה קצת מורכב להחליט מה הידע היסודי וה"דחוף" ביותר אם לקרוא לזה ככה,
האם הדחוף הוא לימוד הלכה למעשה בהיקף רחב ככל האפשר, כי זה נוגע למעשה,
או שצריך ללמוד גמרא כדי לקנות קצת דרך לימוד כדי להבין הלכה על בוריה
"מההתחלה ויסודיות" נשמע כללי,
שוב סליחה
למה הרב עמאר? זאת משנה מפורשת125690
וגם בערך כל הראשונים והאחרונים שכתבו על זה.
אני לא חושב שיש מישהו שאומר שלא צריך להתחיל ללמוד מבראשית ושלא צריך ללמוד בצורה יסודית
אני לא חושב שיש מישהו שאומר שלא צריך להתחיל ללמוד מבראשית ושלא צריך ללמוד בצורה יסודית
ברוך אומר ועושהnes
אני במצב מסובך אשמח לעזרתכםשי קטרן
אני מאמינה בריבונו של עולם מכל הלב שלי, באמת אמונה תמימה ופשוטה אף פעם לא ערערתי בה.
הבעיה שלי שאני זוכרת לעבוד את ה' רק כשאני במצב קשה.
באמת שהחלום הכי גדול שלי זה להגיע למצב שאני רוצה כל כך עד מצליחה ללכת בצניעות, להתפלל, לברך.
אני יודעת שיש לי את הכוחות אבל אני פשוט לא מספיק רוצה כנראה.. ויש לי חיים מדהימים אני אפילו לא מצליחה להודות לאלוהים על כל מה שיש לי.
ואני מתייסרת עם עצמי איך אני לא מצליחה לתת לו את הדברים המאד בסיסיים שהוא ביקש לעשות. אפילו ברכות השחר קשה לי..
אני אוהבת את ריבונו של עולם מאד אני בטוחה שכל מה שקורה לי זה ממנו אז למה אני לא מצליחה?
....תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ג 11:38
קודם כל, יישר כוח על הרצון!
עצם הרצון שלנו להתקרב לה' זה דבר גדול.
הגמרא אומרת שמי שמתבייש נמחלים לו כל עוונותיו, ולומדת את זה משאול המלך.
הרב זצ"ל בעין אי"ה מסביר שאם האדם מתבייש, זה אומר שהעבירה לא פגמה לו בתוכו, בתוכו הוא עדיין טוב, והרע עדיין חיצוני לו, ברבדים יותר חיצוניים.
כפיות הטובה זה לא דבר שולי, זה המקור לכל העבירות. אדם הראשון אמר: "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל", רש"י אומר, כאן כפר בטובה. אם האדם היה מודה על חטאיו, היה נמחל לו. אך מכיוון שכפר בטובה, זה היה החטא שגרם לכל הנפילה לאחר מכן.
הגמרא אומרת לגבי ברכות הנהנין, "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", ומביאה עוד פסוק שמשמע שהכל שייך לה', ומתרצת, כאן לפני ברכה, כאן לאחר ברכה. ומי שאוכל בלא לברך כאילו נהנה מקדשי שמים, וכאילו גזל לכנסת ישראל ולקב"ה.
היום מרבים לדבר על זכויות האדם, כמה יש לו זכויות וכו'....אך שוכחים להגיד שיש לאדם גם חובות. האדם לא נברא סתם, יש לו תכלית מסויימת. לפעמים קשה להודות בזה כי אז זה אומר שהאדם יצטרך לעבוד קשה, אבל אין מה לעשות, ה' ברא אותנו בעולם ונתן לנו פקדון, את הגוף שלנו, ואת הנשמה שלנו, ואנחנו צריכים להחזיר את הנשמה, הפקדון היקר שהופקד אצלנו אל ה', בריאה ושלימה, נקייה כמה שיותר, מזוככת ומטוהרת.
יעקב נענש שביקש לישב בשלווה, ורש"י מביא, לא די לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא, רוצים גם את העולם הזה?
נראה לי האמרה הזאת בעלת משמעות עמוקה מאוד. יש זוהר שאומר שבסטרא אחרא, בהתחלה יש אחדות, ולבסוף פירוד, לעומת הקדושה שמתחילה בפירוד, אך לבסוף יש אחדות. בסטרא אחרא בהתחלה הכל נראה נחמד, נוצץ, אך לבסוף הכל מתהפך, והשטן שיעץ לאדם להיגרר אחר התאוות וישתלם לו, הוא זה שיהיה המקטרג על האדם בסופו של דבר ויזכיר עוונותיו. לעומת זאת, הקדושה לא בכאן ועכשיו, העולם הזה הוא יותר מושך מבחינה עכשווית, אך לטווח הרחוק הוא דופק את האדם, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. הקדושה לעומת זאת, משתלמת הרבה יותר לאורך זמן. וניתן לראות כמה אנשים דתיים הרבה יותר מאושרים בחייהם באופן כללי, לעומת אחרים שאמנם מקבלים יותר הנאות וסיפוקים של "כאן ועכשיו", אך אינם באמת מאושרים, האושר נמצא מהם והלאה.
אם האדם יודע שהמציאות אינה מושלמת ולא חי בבועה שהכל טוב וורוד, ומנגד רוצה להתחבר לעולמות רוחניים עליונים, זה האיזון הנכון שמבטיח את השלווה. אם האדם יהיה מנותק לגמרי מהשמים, ויחשוב שהכל פה בארץ, ויחשוב שזו השלווה, סופו להבין שאין שלווה בעולם הזה לבדו, ו"אדם לעמל יולד", וזה לא מה שיביא לו את האושר. אם האדם יתחבר רק לעולמות רוחניים עליונים, ויחשוב שהכל ורוד, וישכח את עולם המציאות, ישכח שיש סיבוכים וקשיים שצריך לעבור אותם בשביל להגיע לשלום הנכסף, זה גם לא טוב, והוא גם לא ימצא שלווה, כי המציאות תתנפץ לו בפנים. האידיאל הוא לשלב את שני הדברים יחד ולזכור מה האידיאל, ומצד שני לזכור שיש דרך ארוכה להגיע אליו, ואז האדם לא מתייאש בדרך, כי הוא יודע שתבוא הגאולה, שיבוא השלום בסופו של דבר, ומצד שני הוא לא מתמקד בדרך ושוכח את האידיאל שצריך להכווין את האדם.
אני אחזור להתחלה. חלק מהכרת התודה לה' יתברך היא לזכור שלא באנו פה לחינם, אלא בשביל לעבוד, אך חלק מהכרת התודה היא גם לברך את ה' על הדרך, לא רק על הטוב, גם על הרע, על הקשיים בדרך, על העולם הזה כפי שהוא, כי בסופו של דבר הכל יבוא לטובה והכל יביא להרבה טוב, וגם הרע בסופו של דבר הוא טוב לנו. אדם שמכיר תודה ואדם שלא מכיר תודה זה שני עולמות שונים, אדם שלא מכיר תודה בעצם הוא חי לעצמו, הוא משיג את מה שהוא רוצה. אדם שמכיר תודה באמת זה אדם שלא חי לעצמו, הוא חי בשביל לעשות רצון ה' בעולם, הוא מכיר בזה שה' ברא את העולם וממילא הוא מבין שזו המשמעות האמיתית של האדם בעולם הזה, וכך במקום אדם פרטי הוא הופך להיות חלק מהנצח, מכנסת ישראל, ממשהו גדול ורחב הרבה יותר, ואז גם כל המעשים שלו, הדרך, הכל מקבל משמעות גדולה ורחבה.
מכיוון שהבנו את הגדלות ואת העניין הגדול של זה, וודאי שמובן מדוע קשה לך עם אותו עניין, ואת צריכה לעלות קומה חדשה בעבודת ה' ולהגיע להכרת תודה אמיתית ושלימה, ומתוך כך גם מה שלא הצלחת עכשיו, הכל ייהפך לזכויות, כי הכל יביא אותך למדרגה החדשה בעז"ה. ותזכרי, גם אדם הראשון נכשל בהכרת תודה, את לא לבד. חזק וברוך, בהצלחה רבה.
נ.ב. זה הנסיון של הדור שלנו, בגלות במובן מסויים היה יותר פשוט, היית צריך לברוח מהרע, להודות על הטוב, ולא היה משהו שישכיח ממך את ה'. אך התפקיד שלנו הוא למרות השפע שלנו לזכור את ה', להוריד את ה' למציאויות יותר גשמיות, מדרגת א"י, ולזכור מי נתן לנו את כל הכוחות. יותר קל להיות "נבעכ'ך", צול"ר, מאשר להיות עם כוחות גדולים, ומנגד לזכור מי נתן לנו אותם, ולחיות בתודעה של שליחות ולהודות לה'. "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר ציווה לאבותיך כיום הזה". זה התפקיד שלנו, בעז"ה שנעשה אותו כמו שצריך.
ריגשתekselion
ניכר שאת מלאה ברגשי טהרה ותשובה..
הנשמה היהודית שבך פועמת.
הרצון קיים ב"ה עכשיו את צריכה לאט לאט לבנות את זה בחיים.
תעשי צעדים קטנים ובטוחים.
תתחילי ממודה אני לפניך איך שקמים. נטילת ידיים ברכות השחר. תהיי ככה תקופה עד שזה יהיה חלק ממך ואז תתקדמי הלאה
הנשמה היהודית שבך פועמת.
הרצון קיים ב"ה עכשיו את צריכה לאט לאט לבנות את זה בחיים.
תעשי צעדים קטנים ובטוחים.
תתחילי ממודה אני לפניך איך שקמים. נטילת ידיים ברכות השחר. תהיי ככה תקופה עד שזה יהיה חלק ממך ואז תתקדמי הלאה
שלום לך!advfb
נראה לי שאת לבד בסיפור הזה... הקושי שאת מתארת מאוד אנושי.
אבל את יודעת מה, נראה לי שהקב"ה לא מצפה מאיתנו להיות ברמה גבוהה, בינונית או אפילו בסיסית. הקב"ה שם אותנו במקום רוחני מסויים עם תנאים מסויימים, ובוא רוצה שמאותו מקום אנחנו נפרוץ. לכן המטרה זאת הדרך ולא התוצאה. הקב"ה רוצה נתקדם, נעבוד קשה (כל אחד לפי רמתו), ונתקדם. תהליכים הן דבר איטי שדורש התקדמות של צעד ועוד צעד ונפילות ושוב לקום כל פעם, ככה זה תהליך. וזה בעיקר מה שהקב"ה רוצה מאיתנו.
אבל את יודעת מה, נראה לי שהקב"ה לא מצפה מאיתנו להיות ברמה גבוהה, בינונית או אפילו בסיסית. הקב"ה שם אותנו במקום רוחני מסויים עם תנאים מסויימים, ובוא רוצה שמאותו מקום אנחנו נפרוץ. לכן המטרה זאת הדרך ולא התוצאה. הקב"ה רוצה נתקדם, נעבוד קשה (כל אחד לפי רמתו), ונתקדם. תהליכים הן דבר איטי שדורש התקדמות של צעד ועוד צעד ונפילות ושוב לקום כל פעם, ככה זה תהליך. וזה בעיקר מה שהקב"ה רוצה מאיתנו.
זה לא הכל או כלום. תחטפי את המצוות שאת יכולה.חסדי הים
הייתי מציע להשקיע 5-10 דקות ביוםאני77אחרונה
ללמוד מסילת ישרים.
אפשר גם להשקיע עוד כמה דקות ביום ללמוד ספר הלכה כלשהו, או קצת תנ"ך - מה שאת מתחברת.
אני מאמין שאם תשתדלי להתמיד בזה (אפילו אם יהיו פספוסים, אבל בגדול תעמדי על זה) - זה יכול לעזור מאד. דבר שמאד יכול לעזור לזה הוא למצוא חברותא טובה שתתמידי איתה בלימוד.
הרבה פעמים הזרימה הטבעית של החיים היא שוחקת, אפילו שוחקת מאד. היא מעייפת ומשכיחה מאיתנו את הקשר עם ה'. וזה מובן מאד. והדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא ליצור אי של שפיות בתוך הים הסוער של החיים.
העצה לקבוע מעט זמן ללימוד ממש לא אמורה לקחת הרבה זמן. הקושי העיקרי שבה הוא הדרישה שלנו מעצמנו לומר- עכשיו אני עוצר לרגע את שטף החיים ונרגע לרגע בתוך הלימוד הזה, ועצם העצירה הזו, היא חלק בלתי נפרד מהניצחון.
בהצלחה!
מה עושים כשמרגישים נתק?הנני (:
מה אפשר לעשות כשמרגישים לא מספיק מחוברים לקב"ה,
מרגישים שהוא לא מספיק נוכח בחיים שלי, במציאות שלי, בתפילות שלי, בעבודת ה' שלי, בכל ההוויה שלי
נתק, שממה ודיבור טכני ביני לבינו
עשייה בפועל של סימון וי למרות שבשכל בנויה לי ההבנה והרצון לחיבור, לפתיחה...
שני דבריםעשב לימון
פשוט לראות את ה' בכל דבר, לזכור אותו בכל דבר. עלית לאוטובוס בזמן? לומר- הנה ה'. אכלת ארוחת בוקר טעימה? הנה ה'.
ועוד דבר שלי עוזר- בתפילות להשתדל להתרכז בה' שאני עומדת מולו, כמו בשיחה עם מישהו. זה הזמן של הפגישה, להקדיש תשומת לב.
ועוד דבר שלי עוזר- בתפילות להשתדל להתרכז בה' שאני עומדת מולו, כמו בשיחה עם מישהו. זה הזמן של הפגישה, להקדיש תשומת לב.
^^^ לגמרי מצטרף לתשובהמבקש אמונה
וגם ר' נחמן אומר שתעשה מהנתק עצמו שיחה עם הקב"ה...
עצם זה שהדיבורים אמיתיים זה מוציא את האדם מהחושך
תמצא את המקום השליו שלךekselion
זה יכול להיות יער
או אפילו תחנה מרכזית
ופשוט דבר איתו. אמיתי.
או אפילו תחנה מרכזית
ופשוט דבר איתו. אמיתי.
וואו שאלה גדולה ומעולהadvfb
יש דברים שקשורים באופן מוהבק לקשר עם הקב"ה - התעסקות בענייני קודש - תפילה, לימוד תורה, מצוות. ועיסוק בהם משאיר רושם גם על שאר החלקים שבחיים.
אולי גם אפשר ללכת כיוון מסויים - מתי הזמנים שהיה לך "חיבור"? מה גרם לך שזה יהיה?
אולי גם אפשר ללכת כיוון מסויים - מתי הזמנים שהיה לך "חיבור"? מה גרם לך שזה יהיה?
תודה לכולכם! באמת!הנני (:
אני חושבת שגרמתם לי להבין שיש לי רצון וציפייה לנוכחות גדולה יותר של ה' בחיים שלי, כי הוא פשוט תמיד שם ומחכה לי אבל אני לא פועלת כדי להנכיח את המקום שלו אלא מחכה שהוא יבוא כלומר זה תלוי בי 
זהו, אז באמת תודה ענקית ומוזמנים לתת עוד עצות פרקטיות, זה ישמח אותי ויעזור לי 
אגב, אני בת...
בפיך ובלבבך לעשותו -> בפיך או בלבבךאחואחרונה
כמובן כל חד וחד לפום שיעורא דיליה - לפי מה שמשער בלבו ולפי תכונת לבו,
אבל דעתי האישית בנושא היא שאין דרך להימלט מהתחושה של היעדר תחושה באופן מוחלט, זאת אומרת, בוודאי אפשר למצוא עצות יעוצות איך לשפוך שיח או איך לקיים את המצוות בהתלהבות יתרה, אם זה על־ידי שינוי שגרה, או התעוררות חיצונית כמו ניגון, לימוד נושאים חדשים, כל אחד ומה שמשפיע עליו, פתרונות נקודתיים,
אבל לפתור את הבעיה מבחינה מהותית, כלומר, שתמיד נרגיש נוכחות ה', ונרגיש שעבודתנו היא מתוך אהבה ורצויה, זה כבר עולמך תראה בחייך, שכר שמקבלים ולא תוצאה של פעולה אנושית כמבואר בליקוטי אמרים.
///
אי־שם בגמ' ברכות מובא שבתפילת חנה "ונתתה לאמתך זרע אנשים" - זרע שמובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ ולא קטן ולא אלם ולא צחור ולא גחור ולא חכם ולא טיפש.
אז בשלמא לא ארוך ולא גוץ... אבל מה הבעיה להיות חכם? הפוך, זה נשמע כמו מעלה, כולם רוצים להיות חכמים ומשכילים, להבין דברים לאשורם.
רש"י שם: "ולא חכם. יותר מדאי שלא יהיה תימה בעיני הבריות ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע:"
העניין הוא שיש חן מסוים ב"טבעיות", ה' ברא אותנו עם מגבלות, אנחנו לא יכולים לעשות הכל, ולא להבין הכל, וגם לא להרגיש הכל, וזה חלק ממהות האדם,
"לא זאת היא תעודתנו ותכלית כבודנו [...] להעריך את עצמנו ע"פ הדברים הנתנים לנו, לא לפי גודל אוצרותינו החיצוניים והפנימיים אשר נצבור, לא לפי רוב הטובה אשר אספנו בבתי אוסם החיצוניים או הפנימיים, נמוד את חיינו, רק לפי מכסת הפעולות היוצאות מאתנו, לפי ערך ורבות התכונה, אשר על ידי הרכוש שרכשנו בכחנו ונכסינו החיצונים והפנימים, מלאנו בזה רצון ה'. - וכל מתנת ה', כגדולה כקטנה להכין אותה ולהביאה לידי מעשה-אנוש לעבודת אלקים — על פיהם נמוד את עצמנו! ורק בתור השגת אמצעים אל פעולה תכליתית כזאת, ערך ההשתדלות לרכוש לנו הקנינים הפנימים והחיצונים." [אגרות צפון ד']
///
"ושמרתם את בריתי, במכילתא ר"א אומר זה ברית שבת. ר"ע אומר זה ברית מילה ועבודת אלילים.
פרוש מחלוקת שלהם [...] סבר ר"א כי כאשר הנפש יש לו דבקות בו יתברך ונזהר מן החטא אשר הם שייכים לנפש, כמו הנקימה והנטירה והשנאה [...] כי השבת שהוא מנוחה שהוא לנפש, כי התנועה היא לנפש וכן המנוחה היא לנפש, וכאשר ישמרו השבת בשלמות, ואז יהיה לנפש דבקות עם השם יתברך, ימשך אחר זה הגוף והשכל גם כן, שיהיו עם השם יתברך.
ולר"ע אדרבא, אם ישמרו המילה שהיא בגוף, וכן אם ישמרו ברית עבודת אלילים, [...] הוא לשכל האדם [...] אז גם הנפש אשר יש לו חיבור אל הגוף ואל השכל גם כן, עם השם יתברך."
[תפארת ישראל פכ"ח]
ולדעתי מדובר בשני סוגים של עבודת ה', יש עבודת ה' דרך הנפש (= מידות ורגש), ויש עבודת ה' דרך המעשה והשכל, פעמים שאדם שומר את הברית בדרך אחת ופעמים בדרך אחרת, המהר"ל מסביר שם שאצל ר"א העיקר הוא יצירת החיבור ("לעבדה") ואצל ר"ע העיקר הוא מניעת הפירוד ("ולשמרה"), פעמים שאדם יוצר את החיבור באופן פעיל על־ידי עבודת ה' בהתלהבות אהבה רבה ופעמים שמוטל עליו לעת עתה לשמור על מה שיש ונבצר ממנו להשיג את החיבור בלב ובנפש,
במקום מסוים צריך לקבל את זה ומהנקודה הזאת לחשוב מה ניתן לעשות כדי באמת למלא רצון ה' לפי הקניינים והאפשרויות שבידינו כרגע.
..nes
קשה לי לשמור על העיניים.
זה בהחלט יצר חזקadvfb
המודעות לכך שזה קשה היא חשובה מאוד
זה נושא ארוך מיני ים לכן קשה לדעת בדיוק איפה אתה נמצא ומה יעזור לך.
התמודדות עם יצר המין זה עניין שכולם מתמודדים איתו ברמה כזו או אחרת.
זה נושא ארוך מיני ים לכן קשה לדעת בדיוק איפה אתה נמצא ומה יעזור לך.
התמודדות עם יצר המין זה עניין שכולם מתמודדים איתו ברמה כזו או אחרת.
אתה לא לבד אח יקרמבקש אמונה
אבל שמתי לב שמתי שאני הולך עם אמונה חזקה שהקב"ה יביא לי את הזיווג שלי וזה רק עניין של זמן
הרבה יותר קל לשמור על העיניים...
הרגשה של: מה אני מסתכל אם מחכה לי מישהי אחרת.
אבל בכללי שמחה זה מאד עוזר נגד יצר עריות...
תודהnesאחרונה
חנוכה..qwertyuiop
חנוכה.
מה בעצם המהות של החג?
הרגיל זה כאילו ניצחון האור והקודש על החול והחושך. אבל יש בזה משהו שמנתק את הקודש והחול
והופך אותם לשני צדדים במאבק. וזה לא מדויק אני חושבת..
זה מעניין כי בעצם חושך הוא היעדר אור, חול הוא היעדר קודש. זה לא דברים שהם במהות רע.
אז למה המלחמה מול תרבות יוון? כי היא ניסתה לנתק בין המושגים טואטלית. וזה גרוע.
כאילו הם אמרו, אין בעיה שתאמינו בה' אבל כאילו תנתקו ביניכם החוֹלִיִים לבין האלוקות הרוחנית.
מין תפיסה אלילית כזו..
מה הגישה היהודית? יש חיבור! והחיבור הוא האיש היהודי, העם היהודי ככלל. כאילו אנחנו
המגשרים בין חול לקודש בין גוף ונשמה. כאילו יש חושך, יש אור, ויש איזה אמצעי כלשהו שהוא מכיל
את שניהם בדגש על האור.
אם ננסה משל חדש, אפשר לומר קדושה אלוקית היא יום שטוף שמש, חול ארצי הוא חושך מוחלט,
נגיד יום ולילה. ויש גם אופציה של לילה שמדליקים בו נר. כי נר זו האופציה שלנו להיות קשורים לאור
הגדול. לקודש. זו האפשרות להאיר את הלילה. ואז למרות שהנר קטן והלילה גדול ומתפשט בכל
העולם, הנר שלנו יכול להאיר את החדר.
והמלחמה היתה על עצם קיומו של הנר הזה. היוונים באים ואומרים- אין לכם חלק באלוקי ישראל!!
הוא ביום, אתם בלילה. זהו. נתק מוחלט. על כזה דבר אי אפשר לשתוק, אי אפשר אפילו להוריד את
הראש ולקיים מצוות בסתר. צריך לצעוק בקול גדול- יש לנו!!
לא סתם הנשמה שלנו נמשלה לנר, היא עצמה היא החלק שלנו באלוקי ישראל. היא הנר שלנו,
שמאיר את הלילה! ולא סתם על הדלקת נרות בבית המקדש היה הנס, וזה גם החלק שלנו במלחמה
הזו לדורות, כי זה הנר שלנו הלאומי! יואו איזה קודשש!!
הלוואי ואמן שכולנו נאיר כל כך, עד שמכוח הנרות הקטנים של כל אחד, המנורה בבית המקדש
תידלק גם היא, וכל העולם הזה יאיר עד שנוריד את השמש לכאן! אמן!
אשמח לדעתכם, ולרעיונות נוספים על חנוכה.. יאללה בואו נתחבר לחג הקדוש הזה!!
זה בול! כתבת מדויקכלי פשוט
אפשר לחלק את עניינם של היוונים ל2 עניינים: הפילוסופיה ותרבות הגוף.
אתה יכול להיות פילוסוף, וזה דבר מאוד נעלה לכשעצמו, אבל אסור שזה יתחבר עם המעשים. כמו שפיתגורס לא צריך להיות משולש. או שאריסטו אמר כשהוא נתפס בקלקלתו - עכשיו אני לא אריסטו.
ואתה יכול לפתח את תרבות הגוף, וזה דבר נעלה לכשעצמו - אבל אסור שזה יושפע מהשכל.
לכן הם מתנגדים לשבת. זה מה שמפריע להם בשבת.
וגם בברית מילה. או בזה שישראל מקדשים את הזמנים.
אתה יכול להיות פילוסוף, וזה דבר מאוד נעלה לכשעצמו, אבל אסור שזה יתחבר עם המעשים. כמו שפיתגורס לא צריך להיות משולש. או שאריסטו אמר כשהוא נתפס בקלקלתו - עכשיו אני לא אריסטו.
ואתה יכול לפתח את תרבות הגוף, וזה דבר נעלה לכשעצמו - אבל אסור שזה יושפע מהשכל.
לכן הם מתנגדים לשבת. זה מה שמפריע להם בשבת.
וגם בברית מילה. או בזה שישראל מקדשים את הזמנים.
תודהqwertyuiop
עבר עריכה על ידי qwertyuiop בתאריך כ"ד בכסלו תשפ"ג 22:33
וואו זה ככ שפל בעיני. בלי קשר עכשיו לחנוכה, אני מעריכה אנשים שהאידיאולוגיות שלהם לא נשארות אי שם במרום אלא משפיעות ומעצבות את החיים. אפילו כשהם נוגדים את התורה והיהדות, אני אתנגד נחרצות, אבל אעריך את ההליכה אחרי מה שחשוב להם.
אנשים שחיים בניגוד לאמונות שלהם, בשם האמונה, זה שיא השפלות בעיני..
יש על זה משנה באבות שמכוונת כלפי הפילוסופים..כלי פשוט
"המבזה את הקודשים והמחלל את המועדות והמפר ברית בשר" -
במילים אחרות מי שחושב שהקדושה היא מנותקת מהטבע ולא מתחברת אליו,
מי שהוא (כהגדרת סוקרטס עצמו (!) ב"המשתה") - פילוסוף שזה אוהב חכמה, אבל כולם שוכחים את החלק השני של דבריו: ושונא את הגוף שנאת מות -
שלא יחשוב שיש לו עולם הבא.
וזה בדיוק כמו המשנה הקודמת במסכת אבות -
שיחת ילדים ויין של צהריים וכו - זה הצד השני. מי שעוסק בגוף ולא עוסק ברוח.
לשני הקצוות אין עולם הבא.
המקור הוא מהר"ל בדרך חיים (פירוש למסכת אבות)
במילים אחרות מי שחושב שהקדושה היא מנותקת מהטבע ולא מתחברת אליו,
מי שהוא (כהגדרת סוקרטס עצמו (!) ב"המשתה") - פילוסוף שזה אוהב חכמה, אבל כולם שוכחים את החלק השני של דבריו: ושונא את הגוף שנאת מות -
שלא יחשוב שיש לו עולם הבא.
וזה בדיוק כמו המשנה הקודמת במסכת אבות -
שיחת ילדים ויין של צהריים וכו - זה הצד השני. מי שעוסק בגוף ולא עוסק ברוח.
לשני הקצוות אין עולם הבא.
המקור הוא מהר"ל בדרך חיים (פירוש למסכת אבות)
וואו..qwertyuiop
תודה! איפה בדיוק בדרך חיים?
פרק ג' משניות יג- ידכלי פשוט
תודה, אחפש את זה..qwertyuiop
ראיתי שככה עולה גם מרש"י, וגם החסיד היעב"ץכלי פשוט
שהיה ממגורשי ספרד כותב על זה.
תיקון: משניות יד - טו
תיקון: משניות יד - טו
יפה מאוד!תות"ח!
אני חושב שנכון שהחול הוא לא רע, והיהדות נגד זה, אך דווקא בחנוכה כן התברר אותו עניין של "מלחמת החול והקודש", ההבדלה ביניהם, להראות את הפער.
מלכות יוון כמו שכתבת יפה ערבבה בין החול לבין הקודש (עיינו מועדים של הרב יצחק זאגא שמביא את הפסוק שמוזכר בו: "...יון מצולות...", יון היו בוץ, ערבבו בין החול והרוח, התרבות, הייתה בשביל התענוגות והשפלות שהגיעו אליה, לקחו את הרוח בשביל לספק את החומר ולהפוך אותה לרטובה וחיה, שזה הכי נורא. לעומת זאת, באו הכהנים, שלהם "אין חלק ונחלה", הם מנותקים מהארץ, מנותקים מהחומריות והגשמיות, ובאים ואומרים, הקודש הוא העיקר, והחול יכול להביא לדרדור מוסרי, החול הוא לא המרכז והוא מביא לטומאה.
ורק אחרי חנוכה שבו הבדלנו בין החול לקודש, אז בפורים יש את ההמתקה של חול, קדושת הגוף, הדעת פחות שולטת, אבל זה כשהגוף היהודי בקדושה, שאין סכנה שהוא יופיע קדושה, אך בזמן יוון לא היה אפשר להופיע את הגוף לגמרי בלי דעת, הגוף היה נמשך לטומאה מסואבת של היוונים והתרבות שלהם, היה צריך להפריד ולהבדיל, ולאחר מכן אפשר להופיע את זה בקדושה. (מקביל ליסוד של הבעל-שם-טוב, קודם כל הכנעה- זה היה בימים נוראים, הבדלה-חנוכה, המתקה-פורים).
יש פסקה בעין אי"ה של הרב זצ"ל (הרב קוק) בשבת על חנוכה שבו הוא אומר שימי חנוכה הם ימי הלל והודאה ולא ימי משתה ושמחה, כי הדבר שאנחנו לא לוקחים מהתרבות היוונית זה ההמשכות אחר התאוות והתענוגות, תענוגות הבשר וכו'....אמנם, כשיש הלל והודאה, כשזה חלק מעבודת ה', אז החול מופיע בצורה מקודשת, אבל להופיע את החול באופן רגיל אי אפשר באותו זמן. אמנם, בפורים יש מצווה ביום של אכילה ושתייה.
לגבי מה שכתבת על "אין לנו חלק בא-לוקי ישראל". יש פסקה מדהימה של הרב זצ"ל (לא זוכר איפה...) שהוא מסביר את עניין מכירת יוסף, שדרכו של יוסף הייתה להשפיע על העמים באופן ישיר, להיות בתוכם ומתוך כך להשפיע עליהם, והאחים חשבו שזה מאוד מסוכן והעם היהודי יוכל להיאבד בצורה כזאת, ולכן רצו להרוג אותו, אך יהודה אמר, למה להרוג אותו, אם ה' רוצה שהשיטה הזאת תצלח, שיעשה את זה, נשלח אותו אל הגויים, ונראה מה קורה עם השיטה הזאת, אם יוסף יישאר יהודי וישפיע עליהם. וקרה מה שקרה. והיוונים אמרו לכתוב על קרן השור, שזה רומז ליוסף, "בכור שורו הדר לו", "אין לכם חלק בא-לוקי ישראל", אך לא הבינו שגם שיטת יוסף יוצאת מתוך עם ישראל בקדושתו.
(מכאן הוספה שלי...) לכאורה לא ברור, אם הם אמרו, "א-לוקי ישראל", הם הודו שזה הא-לוקים שלנו, וזו סתירה מיניה וביה. אלא הם רצו לומר שה' הוא של כולם באופן שווה, שעם ישראל לא בעל קדושה מיוחדת, יש א-לוקי ישראל, אבל "אין לכם חלק מיוחד", הוא שייך לכולם. אז אין לכם לשמור על ייחודיות. לכן זה מה שהם רצו לעשות, שעם ישראל יתערבב בין האומות, ולא תהיה ייחודיות.
אבל אז באו הכהנים. הכהנים מבטאים את החלוקה וההבדלה, כמו שאמרנו, והראו שיש הבדל בין ישראל לעמים, בין קודש (תורה) לחול (יופי של יוון והתרבות שלהם), ולא שהאדם יימשך ויטה אחר החומר, שאז הוא לא יקדש אותו אלא יימשך אחריו ויסתנוור אחריו ויאבד את הפרופורציות, ויהיה עיוור משוחד ולא ילך ע"פ האמת. ורק מתוך ההבדלה, מתוך קדושת עם ישראל, שאר העמים יכולים גם לקבל קדושה, וכן מתוך הקודש כל המקומות יכולים להתקדש, ומתוך קודש הקודשים כל המקומות יכולים להתקדש, אחרי שהתנקו והוכנו בצורה נכונה ולא טמאים ומסואבים, אלא מתוך הבנה שהם שייכים לעולם הקודש ומתוך כך צריכים להופיע בצורה ראוייה ונכונה, עם פרופורציה נכונה. ובעצם התשובה של עם ישראל: "יש לנו חלק בא-לוקי ישראל!", אנחנו עם מיוחד, העם הנבחר, ומתוך ההכרה המציאותית הזאת, ניתן להוות דוגמא לכל העמים האחרים.
ואם אפשר להגדיר, יוון רצו לערבב בין החול לקודש, ורצתה להוריד את הקודש אל החול, ה' הוא הטבע ולא יותר מכך, ואילו אנחנו אומרים, יש נקודה פנימית טהורה שהיא מעבר לעיניים האנושיות הטרוטות, יש ניסים ומציאויות מעל הטבע, יש מדרגה אינסופית, זה מעל כל מציאות אנושית שאנחנו מכירים, וזה מה שעם ישראל בא להופיע בעולם, ואנחנו באנו להגיד, לא, יש הבדל בין העולם שלנו שיכול להיות שיש בו רוח וניצוצות קדושה ודברים טובים, אבל זה הבדל של שמים וארץ (תרתי משמע....) בין היופי והחן האנושיים, הגדולה האנושית, לבין הקדושה הא-לוקית, שהיא מימד אחר לגמרי, ואחרי האבחנה הזאת אז גם הטבע מקבל באמת את משמעותו הנצחית ויש המשכה של שפע וקדושה אל החול, שהרי הם לא מנותקים, אך ההבנה הזאת היא גם מחייבת את החול להבין שהוא לא מנותק ולא יכול לברוח לעולמות לא טובים אלא הוא צריך להיות מוכן ולהופיע את שם ה' בצורה ראויה, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", להיות מוכן לקבלת השפע הא-לוקי וצריך להיות במינון הנכון ובצורה הנכונה בהדרכת התורה.
שנזכה!
חג שמח....!
..qwertyuiop
מה שכתבת בפסקה הראשונה, לא יודעת, קצת מוזר לי.. זה מרגיש לי שזה קצת מוריד מחנוכה..
אבל אני צריכה לחשוב על זה עוד..
לגבי יוסף, זו לא ממש הנקודה אבל שואלת את עצמי: מה זה אומר? הרי השיטה של יוסף הוכיחה את עצמה.. אז מה, באמת זו הדרך? להתערב בין הגויים וכך להשפיע עליהם? זה באמת מסוכן. אולי במצב מתוקן אמור לעבוד, אבל ככה בעולם כמו שהוא עכשיו בקלות אפשר להיות מושפעים במקום משפיעים..
אבל ההקשר לחנוכה זה ממש יפה ומחדד כזה את המהות של החג..
תודה..
....תות"ח!אחרונה
וודאי שגם בחנוכה יש וורטים של המתקה (יש לי אחד בכיס, בעז"ה בלנ"ד בהמשך אשלח אותו....), אבל באופן כללי חנוכה יותר שייך להבדלה, לא רואה בזה בעיה. זה שלב חשוב ונכון, והוא חלק מכל התהליך, וגם ההבדלה מכוון לאותו שלב של המתקה באופן כללי, אלא שבאותו שלב לא שייך להמתיק, וצריך לעבור את שלב ההבדלה....
הדרך באופן אידיאלי הוא אכן ללמד את הגויים. ואכן אחרי שאנחנו מגיעים להפנמה אמיתית של הבנת הערך של סגולת ישראל וההבדל בינינו לבין הגויים, שייך גם לעשות את ה"המתקה" ולהפיץ את הערכים הא-לוקיים בעולם ולפעול לכיוון האידיאל של: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה' ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
לכן אנחנו עדיין חוגגים את חנוכה, כי עדיין לא עברנו לגמרי את שלב ה"הבדלה", "בימים ההם בזמן הזה". לעתיד לבוא כל החגים עתידים להיבטל חוץ מפורים....
בשמחה....
מה אתם יודעים על מידת ענווה?advfb
אומרים שזוהי היא המעולה שבמידות. שבזכותה אפשר להפתח להמון שפע.
אשמח לשמוע תובנות הארות תחשות בנושא
אשמח לשמוע תובנות הארות תחשות בנושא
הרב אלישע זצ"ל כתובת מצוינת ללימוד אודותיהוהוא ישמיענו
מענייןadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ג 12:47
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ג 12:34
יש לך אנקדוטה ביחס לכך?לא זכיתי לראות הרב אלישע בחייו אבל יצא לי לשמוע סיפורים אחרי שהוא נפטר ומה שעלה לי מהקצת ששמעתי שהרב אלישע היה מאופיין במידת הענווה וזה בא לידי ביטוי בכך שהוא התנהג בפשטות ממש כאילו הוא אחד האדם, זאת עמדה נפשית מאוד מיוחדת. מה התפיסה שעומדת בבסיסה?
ובאמת, נראה לי שיש צורך כפול בענווה. המודעות של האדם ביחס לחוסר הענווה שלו היא עצמה סוג של ענווה. ענווה המתאימה לו. אפשר לקחת דמות כמו הרב אלישע זצ"ל כמייצג ענווה אידיאלית, אך מסוכן לאדם הפשוט הלא כל כך עניו כדגם ללמוד ממנו באופן ישיר על חיי היום יום.
עריכה: מסתבר שגם האדם שיש הכי הרבה ענווה הוא בעל 'הענווה הכפולה' הזאת. אחרת הענווה שלו תקועה. עניין הענוה (או חלקו) הוא להבין את היחסיות והמוגבלות של כשרונותינו ותכונתינו השונות. זה תקף גם כלפי הייחסיות של הענווה עצמה.
אנסה מעט..קן ציפור
בס"ד
הדבר הראשון שעלה לי זה מעמד הר סיני, שדווקא היות וההוא ההר הענו ביותר ודווקא כי האיש משה ענו זכו לקבל את התורה על ידם.
וזה בעצם מאיר לי מאד את הענווה, הענווה היא המקום בו השפע הגדול ביותר יכול להתקבל, הענווה היא כמה אני נותן לעצמי להיות כלי לקבל מאחרים ולהכיל את האור.
הענווה יש בה הקשבה וסבלנות רבה עם ידיעה של אמת ואמונה של המקום והמעמד שלי, אדם ענו יודע את מעלתו אך הוא מוכן ככלי והוא מלא באמונה ואמת פשוטה שיכולה לקבל מאנשים אחרים וברמה הכי גבוה של אחדות של הכלה מלאה של האור שלהם.
אחבר את זה יותר למשהו מובן דרך דרשה שזה הזכיר של הרב יוסף אליהו בסוד הנישואים שהוא כתוב על "וירד ה'" שזה רמז למאמר חז"ל{יבמות סג.} "נחית דרגא ונסיב איתתא "-רד דרגה ושא אשה, שזה יסוד החיבור הן מצד ה' והן מצד הר סיני ומשה רבינו רד דרגה כנס למהות של ענווה שאני מקום פתוח ואז שא אשה תוכל בעצם להתחתן נוצר באותה ירידה מקום בו האחר יכול להיכנס בו הקשר יכול להיווצר וכמו שאומרים איש ואשה זכו שכינה ביניהם ברגע שאתה לומד לרדת להיות ענו ולייצר את המקום הזה שם מופיע השכינה והחיבור העמוק בין האנשים..
הרהור בדבר לאור דמותו של הרב דרוקמן זצ"לadvfbאחרונה
המשפט הראשון שמופיע ב'מידות הראיה' על מידת הענווה היא ביחס ללשון 'הנני' שהיא לשון זריזות וענווה הענו הוא זריז. כיצד?
במופע היומולדת תשעים לרב דרוקמן שנערך בבנייני האומה לפני כחודש הרב צולם אומר "אני לא חי כדי שיעשו לי יומולדת אני חי כדי לעשות טוב לעם ישראל" (ציטוט לא מדוייק). לרב היה כוחות עצומים וזריזות בלתי רגילה גם בגיל מופלג מאוד היה "תחת לו"ז" שממש "לא הגיוני" (לא חסר סיפורים). אם מגדרים את הענווה כהתבטלות אולי אפשר לומר שאדם צריך להיות עניו כלפי כלל כוחותיו, גם כוחות שעדיין לא גילה וגם כוחות שאדם יכול לשכוח שקיימים בו. ענווה כלפי עצמו, מעבר לענווה כלפי השליחות הגדולה הניתנת על כתפיו. יהי זכרו ברוך.
במופע היומולדת תשעים לרב דרוקמן שנערך בבנייני האומה לפני כחודש הרב צולם אומר "אני לא חי כדי שיעשו לי יומולדת אני חי כדי לעשות טוב לעם ישראל" (ציטוט לא מדוייק). לרב היה כוחות עצומים וזריזות בלתי רגילה גם בגיל מופלג מאוד היה "תחת לו"ז" שממש "לא הגיוני" (לא חסר סיפורים). אם מגדרים את הענווה כהתבטלות אולי אפשר לומר שאדם צריך להיות עניו כלפי כלל כוחותיו, גם כוחות שעדיין לא גילה וגם כוחות שאדם יכול לשכוח שקיימים בו. ענווה כלפי עצמו, מעבר לענווה כלפי השליחות הגדולה הניתנת על כתפיו. יהי זכרו ברוך.
שאלתי גם בבית המדרש..אדם רוצה להכנס בשערי הרב קוק.צע
יש סדרת שיעורים , ספר מקורי של הרב קוק או ספר על תורת הרב קוק שאתם ממליצים עליו?
מאמרי הראי"הכלי פשוט
יש באתר של מכון מאירילדה של אבא
הרבה רבנים שלכל אחד סדרה על הרב קוק
אנסה לתת כיווןקן ציפור
בס"ד
כמובן שיש הרבה אפשריות מאיפה ואיך להתחיל וזה מאד תלוי בך ואתה מכיר את עצמך הכי טוב.
בתור התחלה הייתי אומר מה הנושא שהכי מעניין אותך כרגע ולחפש ספר או מאמר בנושא.
נקודה נוספת שהיא חשובה היא כמה זמן יש לך ומה הסגנון של לימוד שאתה אוהב
נקודה שלישית האם אתה רוצה לנסות לפצח וללמוד לבד או דווקא מחפש מפרשים ולשמוע יותר שיעורים.
לדוגמא:
על עצמי אני יודע שלי הכי קל היה להתחיל דווקא מפסקאות קצרות יחסית{כמו ספרי אורות{אורות התשובה/התורה. ראש מילין וכאלה} בלי פירוש, כי אני אוהב לקרוא ולנסות להבין ולמצוא בתוך הדברים בעצמי ואני אהוב לימודים קצרים יחסית מדיוקים.
התחלתי אז מאורות התורה כי הייתי בישיבה וזה מה שהעסיק אותי.
מההיכרות שלי להרבה אנשים קל להתחיל בפסקאות קצרות אם כי בסוף היסודות הגדולות חייבות לבוא בתוך מאמר וספר יותר ארוכים..אבל שוב זה תלוי בסוף בזמן שיש לך ובכוחות כי כל אדם הוא שונה וזה אגב נושא שמדובר בכמה מקמות מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לך..
מקווה שנתן כיוון למחשבה ובהצלחה.
עין אי"הadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"א בחשון תשפ"ג 13:37
מוסר אביך/מידות הראיהנפש חיה.
כדאי גם לקבל קצת רקע היסטוריכדי להבין מתוך מה הרב כותב .
2 שאלות:נעה ונדה
1. אתה אוהב ללמוד משמיעה או מקריאה?
2. אתה מבין/אוהב לאתגר את עצמך בטקסטים קשים או שאתה צריך/מעדיף תיווך?
אני אישית מעדיפה קריאה עם תיווך, והתחברתי מאוד לספרים של הרב ראובן פיירמן אמונה ברורה, בסוד התפילה ולהקשיב לחיים. עוד דברים שראיתי/קראתי ואולי תתחבר - סדרת שיעורים על יסודות האמונה של הרב חגי לונדין או הספרים המבוארים שהוא הוציא על הרבה מספרי הרב קוק, או אולי הספרים של הרב אורי שרקי..
אני ממליץ עלekselion אחרונה
הסדרת ספרי ביאור של הרב חגי לונדין
זה ממש ממש עזר לי להבין את הסגנון של הרב
עיני השכל הפוזלותצפניה החיתי
עבר עריכה על ידי צפניה החיתי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ג 09:33
*מגבלות ההגיון*בחיפוש אחרי מטרת החיים השכל וההגיון הם הכלי שלנו לראות את מה שמעבר, מה שמעבר לזמן ומקום. משיכתו של הגוף היא תמיד למייד ולאני.
כמו כן גם תפיסתו עכשווית וגשמית.
השכל הוא המלח בתורן, מכוון את ספינת הגוף לעבר תכלית קיומה.
אבל ככל שהמלח עולה יותר למעלה, פתאום עוד ועוד ייעדים נגלים לנגד עיניו, והיעד הברור פתאום מאבד מקסמו ונהיה עוד אמת אחת מתוך רבות אחרות..
[לא טוען אני שאין אמת, הפוסט מודרנה לקחה את הספק ועשתה ממנו דרך חיים. יש אמת אחת בלבד בכל תחום, כך שלמרות שיכול להיות שהסובייקט רואה רק חלק מהתמונה, אבל אמת יש אחת ומחובתו לחפש אותה ולא להתייאש.
אבל גם אחרי שמצא את דרכו]
שוב הספק, אותו ספק שכפר בסתם לשוט לשום כיוון, והתעלה על עצמו בחיפוש אחרי אמת מוחלטת, לא מאפשר הזדהות מוחלטת עם אותה אמת עצמה, ההגיון עוסק בחישוב הסתברות, ובהסתברות אין וודאי ואין מוחלט, יש רק השערה.
ובשביל לחיות משהו, לשוט לכיוון אחד בכל הכוח, לא מספיקה השערה עד כמה שתהיה מסתברת..
כך שאותו "טמטום" של הגוף, הוודאות בקיומי וחושיי, במה שאני אוהב ומה ששונא, זה החיסרון המהותי של עיני השכל,
הפזילה והספק התמידי.
זה יפה ועמוקחושבת בלב
מעניין מה המקור שלך לכך שהשכל וההגיון הם כלי לראות את מה שמעבר.
נראה לי שלהפך דווקא.
השכל וההיגיון זה כלי לצמצם את מה שמעבר ל"תפיסה". למשהו שאפשר לתפוס אותו
במה שמעבר באמת, אי אפשר לנגוע ולהשיג
גם לא בשכל והיגיון.
לעומת זאת התחושות העכשוויות,ה'מיד' ה'הרף עין', נראות לי הרבה יותר מחוברות למה שמעבר,
למה שאי אפשר לתפוס ולהכניס לגבולות.
מדהים. תודה רבה!נעה ונדהאחרונה
האם למלא לוטו וכדומה זה דחיקת השעה?מבקש אמונה
בלי להיכנס למחלוקת האם זה מותר או לא.. אני מדבר לפי מי שמותר
מי שמתיר אומר שסך הכלהיום הוא היום
מפעל הפיס עושים דברים טובים ולכן זה כמו תרומה.
לא יודע אם זו דחיקת השעה. זה סתם סיכוי אפסי
לא יודע אם זו דחיקת השעה. זה סתם סיכוי אפסי
כן, אבל לא נכנס לפן ההלכתי כאןמבקש אמונה
רציתי לשאול רק לגבי דחיקת השעה..
למה אתה מתכוון שאתה אומר דחיקת שעה?advfb
דחיקת השעה לפי חז"למבקש אמונה
אני לא בקיא במה היא דחיקת השעה (לכן אני שואל)
אבל יש מושג של דחיקת השעה מה שידוע בגמרא "כל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו"
שבנאדם מנסה להשיג משהו בכוח ולא מחכה שהקב"ה יביא לו את זה בזמנו ובעיתו
אז התוצאה היא שזה יזיק לו.
אז ר' נתן כותב שאם אדם מנסה להשיג את הפרנסה ביגיעות גדולות יותר ממה שצריך בשביל ההשתדלות זה נקרא לדחוק את השעה ואז דווקא מתמעטת פרנסתו.
עניין של פעולה...לנוע= לשכון.
אני דווקא חושבת .
שזה לא עיניין של דחיקה ....
אלא של פעולה...לא בטוחה אים זו פעולה של השתדלות,
(כי בכל זאת זאת למלות לוטו זו לא פעולה ממשית.)
אים נקביל את זה לעבודה- האדם עושה את ההשתדלות שלו בכדי לקבל פרנסה.
ולא יושב בחיבוק ידיים ומחכה.
בכדי להשיג דבר מסוים יש להקדים פעולה....כמו בעיניין הגשמים השם לא הוריד עד שקדם לכך תפילה.
זה מעיניין המעשה.
בבחינת האמונה -
מה שיש לנו זה מה שנכון לנו . אז אולי כאן ניכנס קצת העיניין של ההדחקה .
שאנו חושבים שמגיע לנו יותר.
והלוואי נצליח להשריש את זה בנו....
מעניין, נשמע שהפירוש של רבי נתןadvfb
מאפיין את החשיבה שלו בתור תלמיד של ר' נחמן.
ממה שהבנתי, הרב קוק מפרש את זה ביחס לשאיפות של האדם. אדם בעל שאיפות גדולות שרוצה להוציא לפועל את כשרונותיו מהכח אל הפועל לפני שהוא הספיק לפתח אותם ולגדל אותם אצל יסבול ממכשולים וכשלונות. המכשולים והכשלונות באים כי ההנהגה מסובבת את הדברים שאדם יממש את כשרונתיו ותכונותיו רק כאשר הוא יהיה מוכן ואז הם יעלו יפה והפוטנציאל שלו ימומש.
מקור: עין איה על ברכות ט שנ – ויקיטקסט
ממה שהבנתי, הרב קוק מפרש את זה ביחס לשאיפות של האדם. אדם בעל שאיפות גדולות שרוצה להוציא לפועל את כשרונותיו מהכח אל הפועל לפני שהוא הספיק לפתח אותם ולגדל אותם אצל יסבול ממכשולים וכשלונות. המכשולים והכשלונות באים כי ההנהגה מסובבת את הדברים שאדם יממש את כשרונתיו ותכונותיו רק כאשר הוא יהיה מוכן ואז הם יעלו יפה והפוטנציאל שלו ימומש.
מקור: עין איה על ברכות ט שנ – ויקיטקסט
דווקא לא, ככה רש"י מפרש שם.. (עכשיו חיפשתי)מבקש אמונה
הדוחק את השעה - מתיגע להעשיר ולהתגדל ורואה שאינו מצליח ואעפ"כ חוזר והולך למרחקים ומכניס עצמו לגבוהות:
זה כנראה כלל שנאמר לכל מיני דברים.. רק כל אחד לקח את זה לאיפה שצריך
(אם אני לא טועה גם כתוב שאברהם אבינו נפטר חמש שנים לפני זמנו בגלל שדחק את השעה לקבל ילדים..
ולכן נפטר מוקדם כדי לא לראות את עשו נכדו יוצא לתרבות רעה שזה היה אמור לקרות מאוחר יותר)
נכון, מאמין שיש הרבה פרשנויותadvfb
לא כדאי לדחות כל פירוש רק בגלל שיש פירוש אחר, באמת כדאי שכל אחד ילך לפי רבותיו בענייני השקפה...
אתה חושב שיש פרשנות אחת הכרחית?
אתה חושב שיש פרשנות אחת הכרחית?
אני חושב שזה כלל.. ככה שזה נכון בכל תחוםמבקש אמונה
ככה הבנתי.
בכל מקרה, אז השאלה היא לפי פירוש רש"י
בכללי זה תלוי כנראה באיך אתה ניגש ללוטוקן ציפור
בס"ד
וזה אולי גם יענה לפי רש"י שהבאת,
אדם שממלא כל שבוע חודש למרות שלא הולך לא ושם מבטחו שדרך פה זה יגיע זה מאד דומה למה שרש"י כתב על אדם שהלך לעשות עסקים לא הצליח ולמרות זאת מתעקש לנסוע לעשות עסקים כי הוא בטוח שמשם הישועה{ואגב אחת הבעיות המרכזיות בהימורים היא אותה תכונה של בטוח שמכאן מתישהו או במילים אחרות ההתמכרות לאמונה שפה יש הצלחה ומכאן תגיע הישועה ולכן ממשיכים ונשאבים..}
לעומת זאת בן אדם שנגיד נמצא במצב שהוא לא בטוח והלך והתפלל לה' לישועה ואומרים אמלא רק פעם אחת שאם ירצה ה' לתת לי בזה, פה פחות יהיה דחיקת השעה{אם כי צריך לראות שזה לא שאלה שלא כדין כמו שביקש אליעזר שלא כדין ש"והיה הנערה..."}
ובעצם בגדול השאלה שנראית לעניות דעתי: "היא עד כמה אתה תולה עצמך בזה?", או ממלא כי חד פעמי לכבוד יום ההולדת ואם ארוויח מה טוב ואם לא חלק לפחות הולך לצדקה וכדומה..
...מבקש אמונהאחרונה
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ב בכסלו תשפ"ג 00:21