לדעת את הדברים העיקרים תמיד.
האדמו"ר מפיצסנה בספרו אש קודש בדרשה לפרשתנו שנת תש"ב שואל שרש"י על הנבואה של החדש הזה לכם אומר שזה היה מחוץ לכרך, כי הכרכים היו מלאים בגילולים, עבודה זרה.
אבל בנבואה על מכת בכורות רש"י כותב שהיו לפני פרעה, ואם כן הרי רש"י אמר שאין נבואה בכרך מפני הגילולים, אז לפני פרעה כיצד?
עונה האדמו"ר "ואפשר שרק תפילה ומצוות לא נאמר לו במצרים, אבל להעניש הרשעים ולגאול ישראל אין מניעה ותמיד המקום והעת..."
ומכאן צריך לזכור יסוד גדול בעבודות ה', צריך לדעת מה עיקר, יש התעלות רוחנית, שבתקופתם לפני מתן תורה, היו תפילה ומצוות.
אבל העיקר, לגאול את עם ישראל, להבין שאתה יהודי, להבין שאתה עובד ה', מקיים מצוות.
זה תמיד, בכל מקום ומכל מקום אליו נפלת אתה יהודי "ואציעה שאול הנך" כמו שאומר רבי נחמן, בכמה מקומות.
בא תגלה את המהות שלך.
ונראה שאולי זה תחילת הפרשה, הרבה מפרשים שואלים מדוע בתחילת הפרשה הקב"ה אומר למשה "בא אל פרעה" ולא לך כמו במכות אחרות.
וידוע שלבוא, זה אל המהות, והזוהר מסביר שבגלל זה פחד משה וה' אמר לו בא אני איתך.
כשאדם מגיע לגלות את המהות, אי אפשר להיות אדיש, זה עבודה קשה, אבל ה' אומר אני איתך, "ואני הכבדתי את לב פרעה" הקושי הוא גם ממנו, אתם יודעים למה? למען שתי אתתי בקרבו" ואמרו חז"ל אתתי אותיותי, ה' רוצה שדברי התורה יהיו אמיתיים, יהיו בקרבינו, הוא רוצה שנדע שהעיקר זה לא מספר של דפים, זה לא מספר חדושים, זה כמה הלב שלך בפנים, כמה התורה קרובה אליך.
מסופר על אדמו"ר אחד ששאל את הנכד שלו איפה סבא? הנכד הצביע על הלחי שלו ואמר הנה סבא, אמר לו האדמו"ר לא זה הלחי של סבא, חשב הנכד, הלך והתחבא מאחורי הספה וקרא סבא, והאדמו"ר ענה לו מה? אמר הנה סבא, את סבא מגלים כשקוראים לו, וכך גם את ה' מגלים כאשר קוראים לו.
האור של המהות שלנו.
ואפשר גם לראות את זה במכת חושך, היה חושך בכל מצרים, חושך מוחלט, ולישראל היה אור במשבותם, ולמה? כי הם ידעו שהם ישראל, ושה' הוא המלך.{וראה במפרשים שמי שלא ידע באמת היה לו חושך}
אז שנזכה לא לפחד מהקשיים, כי ה' איתי, והקשיים נועדו שאדע מי אני, וכשאנחנו מבינים מי אנחנו, אז ממילא גם כשיש מכת חושך אז לנו יש אור, כי יש לנו את ה' המלך, ואנחנו מבינים שתמיד תמיד אנחנו יהודים, ויכולים לקרוא לה'.
ונסיים במילותיו של הרב אוהד ברזילי שאמר בקצרה לתלמידיו "לבני ישראל היה אור במושבתם. בהירות המציאות משאירה אותנו גם במציאות עוטה ערפל באור נעים. האור הוא האמת! "אל ה' ויאר לנו"
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!
"כשהנשמה מאירה, כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים."
ועוד שיר נחמד שקשור
בוצר מי אתה
פרשת בא לבוא אל המהות, לא לפחד מכלום.קן ציפור
פרשת ואראלראות את המהות שלנוקן ציפור
בס"ד
יש הרבה מה לכתוב על הפרשה, לצערי בקושי הצלחתי להתחבר אז אני שולח משהו קצר, עמכם הסליחה.
כתוב בתחילת הפרשה "וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אליו..."
הנועם אלימלך, לוקח את זה שצדיקין תחילתן יסוריין, וסופן שלווה.
וכך בעצם נעשה פה.
בתחלה וידבר, דברים קשיים יסורים, ואפשר להגיד גם שה' אומר כך כי אכן ישראל סובלים כרגע.
אחר ככה הדרך, בהתחלה קשה, אבל הקושי הזה נועד לגלות את המהות את הצידקות שבך.
כפי ששמשיך ה' "ויאמר אליו אני ה' " הוא פונה אליו, אל המהות שלו ומגלה את שם ה', שם הרחמים.
צריך ללמוד, להסתכל כך על הדברים, לדעת שנכון שקשה לפעמים, אבל בעזרת הקושי הזה בונים את מהותינו.
בעזרת ה' שנזכה להכיר את המהות שלנו, אני מקווה שאצליח לשלוח בהרחבה את הדברים בהמשך היום.
עמכם הסליחה.
שבת שלום ומוברך מאיתו יתברך.
הדרשה המלאהקן ציפור
בס"ד
מופיע שם ה', מהות העם.
בפרשת וארא מתחילים לראות כיצד לקנות את המהות שלנו, הרב אהוד ברזילי כתב בסמס לתלמידיו על הפרשה "ה'עם', מופיע בפרשת שמות ו'שם ד' ' מופיע בפרשתנו."
נקודה זו בעצם אומרות שבפרשה הקודמות גילו שיש עם ישראל, והפרשה הזו אנו מתחילים לגלות את מהותו של עם ישראל, שם ה'.
כל ההתחלות קשות,
נתחיל מדברי קודשו של הנועם אלימלך על הפסוק הראשון בפרשה "וידבר אלקים אל משה כו' נראה לפרש דאיתא בגמרא רשעים תחילתן שלוה וסופו ייסורין וצדיקים תחילתן ייסורין וסופו שלוה.
יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ברוך הוא מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות וזהו תחילתן ייסורין.
ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו הוא היצר הרע השלים עמו אז סופן שלוה.
וזהו "וידבר אלקים" שדיבר הוא לשון קשות, ואלקים הוא מדרגת יראה. ופירושו וידבר לשון קשות אלקים רוצה לומר אז כשהיה במדרגת יראה. "ויאמר אליו אני ה' " פירוש כשבא במדרגת אהבה דהיינו ד' אז היה אמירה בלשון רכה"
הנועם אלימלך מסביר, שתחילת הדרך של צדיקים היא בייסורין, בשבירת היצר, ואם נרחיב זו תשובות ה' לשאלת משה "וידבר אלוקים" תחילת הדרך ליצור את עם ישראל, "ועמך כולם צדיקים" הוא בדיבור קשה, ייסוריים, אולם מתוך כך הצדיק מגיע לשלווה אמתית, ומגלה את מהותו. כמו שאומר הפסוק "ויאמר אליו אני ה' " הוא מגיע אליו, למהותו, ללשון רכה ושם הרחמים.
דבר זה הוא יסוד להתקדמות, צריך לדעת שבתחילת הדרך יש קשיים, כפי שאומרים כל ההתחלות קשות, וכמו שאמר לי הרב פתחיה זיו אור כשהתחלתי בישיבה הגבוהה אם קשה לך סימן שהתחלת באמת.
4 לשונות של גאולה, שלב אחרי שלב מגלים את המהות שלנו.
נפרט קצת יותר על ההתקדמות והכניסה בעבודות ה' מתוך לשונות הגאולה.
הקב"ה אומר "אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' " תאמר לבני ישראל, שהם יכירו, את אני ה', את המהות שלהם, והקשר האמיתי לה' בדרך הזו:
"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" – הלימוד תורה כבר אינו סבל, אלא מקבל מתיקות, אם זאת צריך עדיין לעבוד קשה, אבל כבר זה לא הכרח אלא יצאנו מהמצרים, מהיצר הרע ואנו מבין שיש פה מתיקות, ושהתורה מגלה את המהות שלנו.
"וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" – אחר כך הקב"ה מבטיח, שאם יהודי ישקיע, וילמד שוב ושוב, הקב"ה יתן לו את התורה מתנה, כפי שמצינו במדרש תנחומא פרשת כי תשא אות טז "ויתן אל משה ככלתו א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקב"ה משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו "
"וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה..." – הזרוע הנטויה, כפי שאנו אומרים בקריאת שמע על העניין של תפילין של יד "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם" הדברים נחקקים, על הלב, "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ".
"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים" - ואז ממילא מגיעים למהות שלנו, מבינים כיצד באמת הפכנו לעם, כיצד הגענו ל"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" על ידי "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:" הקושי, והמאמץ בהתחלה הביא אותנו לגלות את המהות שלנו.
בפרשה הקודמת למדנו שיש מושג "עם בני ישראל" למדנו שיש לנו מהות.
אבל בפרשה הזו שנקראת וארא, פה הקב"ה מללמד אותנו כיצד לראות את המהות שלנו,"את שם ה' ".
אנחנו צריכים, ללמוד ולגלות את המהות שלנו, בהתחלה קשה, ויש עבודה, אבל בסוף הדברים נחקקים בלב, ומגלים את אהבת ה'.
שנזכה ללמוד תורה ולגלות את המהות שלנו, להתקדם שלב אחר שלב.
שבת שלום ומוברך מאיתו יתברך!!
ונוסיף רעיון מוסר שעלה לי כשלמדתי פרק א' משנה א' בעדיותקן ציפוראחרונה
בס"ד
שמדבר על הקביעת לימוד:
המעשים הטובים הם בדרך האמצע כפי שאומר הרמב"ם בשמונה פרקים פרק רביעי, ואכן פה קבעו חכמים לא כדברי שמאי ולא כהלל.
שצריך האדם, בהתקדמותו לדעת לעשות סייגים, ולהיזהר שלא יפול, אך יחד עם זה צריך להיות מחובר למציאות, לדוגמה אם אתה יודע שבהנחה ותקבל ללמוד 24 שעות תיפול ותבטל הכל כי אין בכוחך ללמוד כל כך הרבה, קבל מעט, ובכך גם תגדל ותצמח, כמו שבכך חכמים תקנו עדיין אפשרות לפריה ורביה לאשה, כך אם הסייגים יהיו בהתאם לכוחות שלך יצמיחו בך, ויולידו בך עוד קדושה.
פרשת שמות להכיר את עצמינו.קן ציפור
בס"ד
באים אליך.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"
ואלה, הו' מסמנת לנו את הקשר מתוך פרשת ויחי וכל ספר בראשית, עכשיו שלומדים לחיות ומבינים שאין יאוש, מכאן מגיעים להבין מי אנחנו.
אז מי אנחנו?
אנחנו בני של קב"ה עם ישראל, וכך אומר הרבי מנדרזין זצ"ל על הפסוק הזה, "וזהו "הבאים מצרימה" שמאליהם באו, לכן "איש וביתו באו" איש, זה הקב"ה :"ד' איש מלחמה""
הרבי מנדרזין מלמד אותנו כי מתוך כך שעם ישראל חושקים בה', ובאים מצרימה, כי מבינים שכך צריך להיות, ה' בא איתם.
ממשיכים ללכת
תחילת הפרשה הזו מסמנת את הדרך לגלות מי זה עם ישראל.
כמו שאמרנו, הפרשה והספר נקראים שמות, ואנחנו מגלים גם את השמות של עצמינו, כדי לגלות את המהות שלנו שעיקרה מופיע בעיקר הספר מעמד הר סיני.
תפילה שבוקעות מהלב, תפילה יהודית.
אז ננסה להכיר את הניצוץ היהודי, מאותו יהודי שכולל את עם ישראל, משה רבינו כתוב "ותרא אותו בוכה ותאמר מילדי העברים זה" ונשאלת השאלה כיצד בת פרעה ידעה שהוא מילדי העברים.
בין התשובות יש את תשובותו של הרמ"מ מוורקא, "כוונת הכתוב שראתה אותו בוכה מבפנים, מבחוץ לא היה בוכה ולא שמעה בכיות, ותאמר: כח כזהלהיות בוכה ולא לשמוע את הבכיות, כח כזה רק אצל ישראל נמצא וזהו, ותאמר מילדי העברים זה"
התפילה מהלב היכולות, לבכות בלב, ולהרגיש את הצער של עם ישראל, זה כח מיוחד של עם ישראל.
של בניו של ה'.
כרגע אי לי זמן וגם לא יכולות להאריך בדברים, אני רק רוצה לומר לכם שזה הדרך להכיר את עצמינו, לאוהב את ה', לבוא לקראתו, והוא בא איתנו לבכות אליו לדבר" לזעוק תפילה בלב"
זה הייתה המיחודות של הרמ"מ מוורקא השתיקה שנשמעת, אני מאד קשור לדרך זו, לבכות בשקט, לגעת מעט בעצמינו.
תעצרו לרגע ותנסו, פשוט להרגיש בפנים, לבכות בלב.
שנזכה כולנו להכיר את אבא שבשמים, ולדעת שאנחנו בניו.
להתקדם תמיד להתפלל אליו מהלב.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שיר שהכירו לי לאחרונה ורציתי לשתףקן ציפוראחרונה
בס"ד
קשור גם לדרשה מעט לפחות לדעתי
פרשת ויחי לחיות באמת, למרות הצרות לחייך, להאמיןקן ציפור
בס"ד
לחיות אחרי שמתים, לחיות באמת?
בפרשת ויחי נחתם ספר בראשית, ונפטרים יעקב אבינו ויוסף, ונראה לי שהדברים קשורים למהות הפרשה, היסוד אותה היא מלמדת.
כפי שידוע יעקב לא מת, ולכן נאמר ויחי, כי כמו שאמרו חז"ל "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
והשאלה שצריך לשאול היא כיצד נשארים בחיים אחרי שמתים? אחרי הצרות שעוברים עלינו כיצד אפשר לחיות באמת?
השמחה שמשנה את כל הכאב.
כדי לענות נתחיל טיפה ללמוד על הפרשה, בספר דעת תושיה של הרב יוסף צבי וינר " "טוב סוף דבר מראשיתו" "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי שני חייו..." וצריך ברור מדוע פירש מתוך כלל חייו רק את השבע עשרה שנה שבמצרים?
שאם בא לפרט היה לו לפרט הכול {חרן, כנען, בבית שם ועבר }, ואם בא לכלול מדוע פירט השנים במצרים?...שנותיו האחרונות של יעקב הטובות השכיחו את השנים הרעות שקדמו להן ועל כן אפשר היה לכתוב אחר כך כי כל המאה ארבעים ושבע שנים היו שני חייו כולם שווים לטובה"
הרב יוסף צבי וינר מלמד שהשנים האחרונות של יעקב, השנים הטובות האלה, הם אלו שהפכו את כל חיי יעקב להיות שווים לטובה.
היסוד הזה הוא היסוד לחיים, שאלנו איך חיים עם כל הכאב והצרות?
התשובה היא שהשמחה הזו, הופכת את הכל לטוב ועוד יותר מוסיף רבי נתן בליקוטי הלכות שיום פטירתו היה בעשרה בטבת "במדרש רבה ובפרט בזוהר הקדוש בפרשה זאת שאותן שבע עשרה שנה היו עקר ימי חייו שחי בשמחה ונחת...ולכאורה תמוה הדבר כשהיה יושב בארץ ישראל לא ישב בשלווה, ובארץ מצרים שהוא מקום טמא שאז התחיל גלות מצרים שמררו חייהם שם דייקה ישב בשלוה?אך כל זה עניין "ששון ושמחה ישיגו.." שעקר שלמות השמחה בו יתברך שזה עקר החיות, הוא כשמתגברין לחטף את היגון ואנחה להפכו לשמחה..."
מדברי רבי נתן לומדים שהשמחה האמיתית היא דווקא מתוך הכאב, וזה נראה לי היסוד של הפרשה.
אנחנו חותמים את חומש בראשית. חומש בראשית עוסק בעיקר במוסר ואמונה, והיסוד של הפרשה כולל יסוד של כל החומש, יש לכולנו קשיים שונים, סיפור של הלב לספר לאנשים כמו חומש בראשית שמראה לנו את כל הרבה סיפורים כאלה.
אבל מה שקובע בסוף היא אותה שמחה, אותם שנים טובות של יעקב שהופכים את כל חייו להיות טובים או אותם רגעים של קרבה לה', הם יוצרים את השמחה האמיתית, ואת כל העולם.
הדברים התחברו לי בצורה נפלאה בעזרת מדרש רבה הראשון על הפרשה "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה מִכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה?
אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב הִתְחִילָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁסָּתַם מִמֶּנּוּ כָּל צָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם."
באותו סדר זה מה שהיסוד של הפרשה הסתומה הזו לחיים שלנו.
בהתחלה יש קושי, יעקב נפטר, השעבוד וכל צרות אחרות.אבל כמו שאמרנו יש דרך להמשיך לחיות, וזה מה שהפרשה מגלה לנו את הקץ, כיצד לשמוח באמת.וכמובן שאחרי שמקשיבים, ולומדים את השמחה אמיתית היא באמת מתגלה "סתם ממנו כל צרות שבעולם", כבר אין שום דבר שיפריע.
שנזכה לדעת לשמוח למרות הקושי, לחיות באמת לא משנה מה קרה, אפשר להתקדם ולחייך.
האמונה בה', ובכוחות שהוא נתן לנו יהפכו הכול לטוב אמיתי.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
פרשת ויגש לגשת לחיים, לגעת בלבקן ציפור
ניגשים לחיים.
"ויגש אליו יהודה..." השפת אמת בדרשתו הראשונה על הפרשה בשנת תרל"א אומר:"ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש".
אני רוצה מתוך הדברים האלה לנסות לראות כיצד הפרשה מלמדת אותנו לגשת לחיים, להיות יהודים.
מה נשתנה?
נתחיל משאלה של האלשיך הקדוש: "בכללות העניין מה זאת ליהודה כי מתחלה אמר הננו עבדים כו' ברצון נפשו, וכשהקל מעליהם ואמר אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד, אז כעס ויגש אליו וכו' "
מה שינה את גישתו של יהודה? האלשיך הקדוש מסביר שהעניין, הוא בהתחלה יהודה חשב שזה עונש על מכירת יוסף וקבל את הדין, אבל ברגע שראה שיוסף רוצה רק את בנימין שלא היה בחטא הבין שזה משהו אחר.
דבר זה יכול לתת לנו יסוד גדול לחיים.
לכל דבר יש סיבה, יש זמנים בהם צריך לקבל את הדין, לעצור לרגע, ויש זמנים בהם צריך לגשת להלחם, ולהתקדם.
איך ניגשים?
שאלת השאלות היא רק איך? איך ניגשים לחיים? איך שמים לב מה לעשות כרגע?
אז יש מילה מיותרת בפסוק "אליו" ונסביר, צריך לשבור את החומות ולגעת בלב.
הקושי מבלבל, והחיים מלאים בעליות מורדות, והמון כוחות שה' נותן לנו.
הדרך והגישה לחיים, היא לגשת אליו וכמו שאומר השפת אמת "שמודין לה' יתברך.. ועל ידי זה יכולין ליגש" צריך ללכת אל הלב, לעצור לרגע את הכאב, לנשום רגע, את האוויר הצח, כפי שעשו האחים בהתחלה, שקיבלו את הדין.
ומתוך כך אפשר להבין איך להמשיך, איך להסתכל ישר לתכלית.
בני ישראל
במהלך הלימוד שמתי לב למשהו מעניין, אצלנו בפרשה אחרי שיוסף מגלה לאחיו ושולח אותם הבייתה כתוב " וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת..." הם נקראו בני ישראל, אתם זוכרים מדוע יעקב נקרא ישראל? "כי שריתי עם אלקים ואדם" זה הדבר המיוחד לנו כבני ישראל, כיהודים, זה הגישה שלנו לחיים.
וכך כתב הרב אהוד ברזילי בסמס לתלמידיו "יש בחומש מפגשים עם הרע. ישמעאל, סדום. תמיד יש בירור והפרדה.
בשבטים יש קושי ושנאה ואין פירוד! כדי לגלות את סוד האחד!"
יש אצלנו הרבה דברים בחיים, קושי שנאה ומריבה, אבל אפשר להודות, להגיד את האמת לפתוח את הלב, ולגעת לגעת אחד בשני.
לשרוד עם כל הכאב והאנושיות ולהתקרב לאלוקים, זה המיוחד בעם ישראל.
היכולת לגשת, להתקדם, לאוהב מחדש.
שנזכה לדעת כיצד לגשת לחיים, לכל הקשיים והסיבוכים שיש לנו, ולצאת חזקים, באהבה ואחדות של בני ישראל.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!
חבר'ה יש לי שאלה שמטרידה אותי..תסיר חרפה מעיר
>>>קן ציפור
בס"ד
יש הרבה הסברים אכתוב מעט מהם.
1. בנוגע לפירושים השונים, זה לא דווקא מחלוקת, אלא "יש שבעים פנים לתורה" יש יותר מדבר אחד ללמוד מכל פסוק.
נרחיב טיפה: הקב"ה הוא אינסופי, ממילא הנבואה שבאה לגלות עליו, ונבואה שנכתבה היא נבואה שבאה לגלות לדורות את דרכו של ה'{לפי הגמרא במגילה נראה לי דף י"ד לא בטוח}, באה בצורה מגוונת, אם פירושים שונים, שמתאמים לפי הדור, הבחינה של האדם, שה' באמת מדבר לכל יהודי ולא רק לשפה שמובנת לך.
2.כיוון ללשון המסובכת: הלשון המסובכות נובעות מכך שהנבואות הם בצורה פיוטיות ולא סיכום מאורעות.
כאשר אנחנו רוצים לעורר את הרגש, את האמונה של העם ואת הרצון לעבוד את ה', הנביא לא בא בצורה שכלית כי הרצון פה הוא לעוררר את הרגש, ולפעמים זה קצת יותר מסובך, אבל כשמיבנים את השיר ואת המהות של הלשון ה"מוזרה לנבואה, היא הרבה יותר מחייה.
נרחיב: למשל אם אתה בדייט , ותתחיל רק לנתח בשכל, צריך שיהיה לה תכונות חסד, צריך שאם יבקשו ממני עזרה אני יעזור צריך לדעת לוותר, וכו' וכו' אז סביר להניח שהקשר לא יתקדם, מתוך הידיעה שצריך אושר יוצרים אושר זה נכון שחייבים להבין בשכל, אבל כשבאים ליצור אושר, אמונה וקדושה, צריך פשוט לחייך, להשתמש במילים שהם לא מילים ברוררת תמיד.
אני מקווה שזה ענה לך לשאלה.
אם לא מובן, רוצה עוד הרחבה שאלה מוזמן לשאול וננסה.
אני מבין שצריך לשון ציורית..תסיר חרפה מעיר
וחוץ מזה, מה זה הכל אמת? יש כאלו שמפרשים נבואה על זמן מסוים ויש מפרשים אותה לעתיד לבוא.. ברור שרק אחד צודק!
לא זה בדיוק המשמעות של נבואה שנכתבה לדורות.קן ציפור
בס"ד
היא נאמרה להגיד משהו לדור הזה ומשהו לדור אחר.
אצל בני אדם זה מוזר, כי איך אפשר לדבר על העתיד הרחוק, אבל אצל הקב"ה הוא מדריך אותנו גם על העתיד הרחוק, לכן הכל אמת.
בנוגע לגבול ללשון ציוריות, אז זה אכן תלוי באדם, אני בסכ"ה מצליח להבין ולפרש את הדברים, ויכול להיות שבאותה תקופה זה היה הדרך בה יותר נהגו לדבר.
אני מבין שקשה להבין, לפחות בהתחלה.
אבל סכ"ה לדעתי שווה הקושי הזה, נגיד זה דורש מאמץ, וחז"ל באו ונתנו פירושים לעזור במאמץ הזה, אבל בסכ"ה אין מה לעשות, זה הצורה בה נכתב, להחליט כמה ציורי זה צריך להיות זה תלוי באנשים, ויש אנשים שיותר נהנים מלימוד תנ"ך ויש כאלה שמעדיפים הלכה וגמרא או ספרי מוסר אחרים.
אז אם אתה מרגיש שעברוך זה מציור ברמה אחרת, אולי תבדוק על ללמוד משהו אחר.
זה לא רק לזמנים מסוימיםתסיר חרפה מעיר
ואני דווקא כן אוהב ללמוד תנך אך זה לא קשור למה ששאלתי..
זה לא מחלוקת לרוב.קן ציפור
בס"ד
נכון הוא פירש ככה והוא אחרת, אבל זה בדיוק היסוד של הנבואה, היא אלוקית ויש לה כמה משמעיות.
נקח מהפרשה שלנו:
"ויקח מאבני המקום.."
מה זה אבן?
1. שני מילים מאוחדת אב בן כאשר הב' הכפולה מתאחדת אבן.
2. אבן זה אבן
3. אבן כמו לוחות אבן, דבר יציב וחזק.
4. אבן, סמל לדברים הפשוטים הגשמיים.
אז אפשר להתייחס לזה כמחלוקת, ואפשר להבין שזה רעיונות שונים, לכל אחד מהפירושים האלו יש אמת, רעיון שלו ומסר משלו, נבואה כתובה נכתבה לכמה דורות, וכל דור צריך לשמוע ממנה את מה שהוא צריך.
וגם מהפסוק פה יש כמה דברים ללמוד:
1. אבן זה אבן וזה מלמד שצריך להשתדל בשמירה כפי שרש"י אומר שהוא שם להגן מחיות רעות, דבר אחר הפשטות הרלב"ג מסביר שיעקב לא הלך לישון במיטה עיר לוז, כי מסתפקים במועט באבן לראש.
זה שני נקודות שנות מפשט המילה אבן, וברמז יש עוד הרבה נקודות.
כל מפרש פירש את המילה בצורה אותה הוא קיבל, נבואה מותאמת לפי המקבל אותה.
אחד ראה את המילה מהשורש הלשוני שלה,{הרש"ר הירש לרוב חוקר ככה כי זה גם היה הרצון בתקופתו להבין את יסודי השפה}
אחד מהמבנה אותיות,{בעל הטורים לרוב מסתכל על זה, וזוהי דרך של הרמז לרוב}
אחד מה המילה פשוט אומרת,{הפשטנים הרלב"ג רשב"ם ועוד כפי שכתוב למעלה}
אחד מהביטוי עבורו משתמשים בה{ בחסידות אצלנו זה האבן כאנשים פשוטים{נלקח מהבעל שם טוב}}
ואחד מה המהות שלה.{ גם מצוי בחסידות אצלנו זה האבן ולוחות אבנים{נלקח מהנאות דשא, בעל האבני נזר}
אבל זה לא מחלוקת אלא פנים שונים וכיוונים שונים, ולרוב כל אחד מהמפרשים יסכים שיש מקום לפירושו של השני, אלא שהוא רוצה להגיד משהו אחר ונוסף, מכיוון אחר.
ככה נראה לי.
זה בדברים פשוטים..תסיר חרפה מעיר
זה כיווינים שונים!
אולי תביא דוגמא?קן ציפור
בס"ד
לעבור על כל ספר ישיעהו עם כל המפרשים בתגובה זה קצת קשה
אני מאמין שבכל מחלוקת פירושים זה כמה צדדים, אתה מרגיש שלא.
אז תביא מקרה שלא שאוכל להסתכל עליו, לעבור עליו ולראות ביחד, אולי יש עוד כיוון פשוט להסביר.
יש לי גם שאלה על הענייןאזוב
בס"ד
לדוגמא:
חשמונאַי
או
חשמונאִי
איך יכול להיות ששתי התשובות נכונות?
אוקי אז ככהקן ציפור
בס"ד
דבר ראשון אני לא מכיר את המחלוקת הלשונית הזו ומהם הדעות, מה הסיבה אליה כך שהדברים שאני עונה לשאלה זו הם רק מהידע הלשוני שלי {שהוא לא הכי גדול}
אבל עד כמה שאני מבין ההבדל הוא שחשמונאי עם פתח זה בהבנה הפשוטה שהוא מבית חשמונאי פיזית מעשית.
וחשמונאי עם חירק זה יותר עמוק זה אישיות של חשמונאים.
בנוסף זו שאלה על כיצד מבטאים את המילה, אכן בשאלה כזאת יש כעקרון רק תשובה אחת.
אפשר להתעסק בקריא וכתיב ניקוד מלא וחסר לעניין פירושים שהמילה נכתבה בתורה, בצורה מסייומת כדי ללמד עוד משהו חוץ מהמשמעות הפשוטה של המילה.
אבל כיצד להגות את המילה זה שאלה לשונית ולא פירוש.
ובעיקר השאלה התייחסתי לפירושים שונים, משמעיות שונות של אותו דבר, שזו לאו דווקא מחלוקת אלא רעיונות שונים שמתבטאים באותה מילה שכל אחד למד בהתאם לעבודותו הרוחנית התקופה בה הוא חיי ועוד..
יכול להיות שזה נגרם בגלל ירידת הדורות...?פשושון
על משה כתוב שהוא היה רואה באספקלריא מאירה... מה שאומר "דברים ברורים"
ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה.. ע"י רמזים וכו' ואז הם היו צריכים לפרש את הדברים לנבואה...
(ואני מאמין שזה היה גם כדי שהפסוק יוכל לסבול עוד פירושים)
אז כנראה שהם פשוט אמרו מה שהם ראו והיה מוטל על העם לבוא ולבקש פירוש למה שאמר הנביא...
מעניין שבדיוק בספר ישעיה יש פסוק שמוכיח את העם למה הם אומרים שהנביא מדבר לא ברור... (לא רומז עליך כלום כמובן)
ישעיה כט פס' יא
וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ (הספר) סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:
מצודת דוד מפרש
ותהי לכם חזות הכל. לכם היו נביאות של כל נביאי ה' כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא. והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות כ''א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה, וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה' דברים חתומים ולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום
אגב, שמעתי בשם המהר"ל מפראג כמדומני.. למה נבואה נתנה לשוטים ולקטנים? כי כדי להגיד מה ראית בלי לחשוש שמה יצחקו עליך ויקראו לך משוגע צריך להיות או מאמין גדול או חסר מוח.. ובימינו חסרה האפשרות הראשונה.
מעניין..תסיר חרפה מעיראחרונה
פרשת מקץ להתקדם נכוןקן ציפור
בס"ד
מתוך הסוף, לאן הולכים.
"...מקץ ..ויחלם פרעה והנה עמד על היאר"
הפרשה מקץ, משמעות המילה היא מהקץ, מתוך הקץ והסוף.
כולנו מתקדמים עולים שלב אחר שלב, ויש מטרה, ההתקדמות הנכונה היא מתוך המטרה, היא כאשר יש לי שאיפה ברורה.
כחלום פרעה ברמה מסיומות.
אני רוצה ללמוד טיפה על ההתקדמות.
הענווה, היכולת לנצח.
אז כיצד מגשימים את החלום, יוסף מלבד הצגת הבעיה מציע פתרון, "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם"
את פתרון זה מסבירים המפרשים שיוסף ראה באותו חלום, הוא ראה שפרעה עומד על שפת היאר, ליד מקור הפרנסה, ולכן הבין שצריך מישהו אחר.
אבל יותר מזה היאר היה שייך לכולם, וזה היסוד של אותו איש חכם, איש שיגע בכולם, איש שלא יתגאה על העם.
יסוד זה הוא הדרך לגדולה, כאשר מבינים, שיש מעלי, שיש מקורלכל הדברים, אז מבינים כיצד להשתמש בדברים שעוברים עלינו נכון.
לנצח בענווה.
אותו דבר אנחנו רואים אצל יוסף עם האחים, הקדושת לוי מסביר, שיוסף התנכר לאחיו, ולא הודיע לאביו, מכיוון שידע שהם יפגעו, הוא ידע שאם הוא יקרא אז הם ידעו שיוסף ניצח אותם הגשים את החלום ומולך עליהם, אז הוא הסתיר כדי לא לפגוע בהם.
לדעתי בפרשה אנחנו לומדים הרב על חלומת והגשמתן.
לכולנו יש דברים להשיג, ואפשר עם נאמין שה' מוליך אותנו, ואם נזכור לא לפגוע באחרים.
בחנוכה שרי "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן"
כי באמת זה ככה, דווקא כי אנחנו אור קטן, כי אנחנו מנסים לתת בפשטות מה שיש בלי לפגוע באחר, אז אפשר להתחבר אחד עם השני ולהיות אור איתן.
שנזכה, לדעת תמיד לתת להתקדם בלי לפגוע, ולהוסיף אור של אחדות, וככה להתקדם.
שבת שלום וחג שמח.
פרשת וישב השלווה בהתקדמותקן ציפור
בס"ד
למה לא לשב בשלווה?
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו... כנען"
וידוע דברי המפרשים שיעקב ביקש לשב בשלווה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף.
ונשאלת השאלה הפשוטה שהרבה שואלים "מה רע בכך שיעקב ביקש לשב בשלווה?" מה הבעיה שיהיה לו קצת מנוחה?
מהי שלווה?
ננסה להבין מה ה' רוצה ללמד ונדייק מעט במילים של רש"י "צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:"
הקב"ה אומר לא מספיק לצדיקים מה שמתוקן לעולם הבא? וצריך להבין שזה עיקר חיינו, שהעולם הזה מוביל לעולם הבא, והפסוק מדייק זאת ואמר לנו "בארץ מגורי אביו ארץ כנען" ה' מלמד אותנו, אתה יודע איפה יעקב רצה שלווה, בארץ מגורי אביו, אבל היא ארץ כנען "לשון כניעה".
כי את השלווה לא משיגים, ככה סתם, לשלווה האמיתית צריך לעבוד, רק בעולם הבא אפשר לנוח.
לגעת בשמים, מהקרקע.
התורה מלמדת אותנו שכדי לגעת בשמים, צריך להתחיל מהקרקע.
אם זה בחלומות יוסף שקודם אנחנו מאלמים אלומים, ורק אז 11 כוכבים.
אם זה מכירת יוסף, שבא לגאול את עם ישראל במצרים, מתוך בית האסורים.
ואם זה יהודה ותמר, שהקב"ה עסק באורו של משיח, כשלהם הבעיות של הם.
והדבר הזה הוא הישיבה בשלווה באמת.
כולנו היו לנו קשיים בחיים, ולפעמים אנחנו לא יודעים מה לעשות, אז מה עושים? עוזבים את הכל, יוצאים החוצה, ומתחיל לחשוב, לדבר עם ה', ללמוד משהו בתקווה שיענה לי לצרות.
ואז מרגישים את זה פשוט, את השלווה הזאת, את המתיקות של הנה התקדמתי.
אלה תולדות יעקב יוסף.
ונראה לי שזה מה שהתורה אומרת "אלה תולדות יעקב יוסף" הישיבה בשלווה האמיתית של יעקב, כיצד יוצאים מכל הסיבוכים?
זה יוסף, מוסיפים אור, מוסיף עוד כח, מתגברים על המכשולים.
קשה להסביר במילים את השמחה הזאת, ובאמת גם הצרות גורמות לנו להיות אילמים ברמה מסיומות כפי שאומר האדמו"ר מפיצסנה באש קודש, אבל יחד עם זה שאין מילים, וכבר באמת כלו כל הקיצים "קמה אלומתי וגם ניצבה" הצדיק קם ומתייצב.
בר מצווה~כניסה לעבודת ה'
אני יסיים במשהו שכתבתי לבר מצווה של חניך שלי: "חז"ל לימדו אותנו שכשמגיעים לגיל מצוות, נכנס בנו יצר הטוב, מעין "וישב יעקב" שבפרשה. יצר טוב שנכנס, מתיישב ונותן שלווה, אמונה וכוחות חדשים.
אתה עכשיו מקבל את אותה שלווה של קדושה, נשמה טהורה, והופך להיות בר מצווה.
אמנם, אכן לפעמים זה קצת קשה, ויש סיבוכים, כמו ש"קפץ רוגזו של יוסף" על יעקב.
אבל אני בטוח שאתה תדע להתמודד איתם."
כולנו ברמה כלשהי נכנסים לעבודות ה', וזה ככהזה שלווה מתוקה, וגם אם יש קשיים, נלמד ונתגבר עליהם.
נוסיף עוד אור ועוד אור כמו שבחנוכה הולך ומוסיף ואומר נאות הדשא "...ובמה שכתבתי בענין יוסף שהיה מוסיף והולך תמיד, יובן מוסיף והולך שאמרו בחנוכה, וצריך להבין שלא מצינו כן בשום מצווה...אך הענין כי חנוכה הוא חינוך המקדש, והוא חינוך האדם גם כן, ורמזו חכמים במה שאמרו "כל אדם שיש בו דעה כיאלו נבנה בית המקדש בימיו...וחינוך הוא להרגל, ובאמת ההרגל כשהוא היום כמו אתמול נקרא מצוות אנשים מלומדה, על כן מוסיף והולך, ובזה יש בכל יום כח חדש"
שנזכה להוסף וללכת, להכיר שכל יום הוא יום חדש, הזדמנות חדשה, לגדול מכל הדבים, להתחיל בקרקע אבל לעלות תמיד.
להוסיף אור ועוד אור.
שבת שלום ומברך מאיתו יתברך!!
ונוסיף שיר יפה שריאיתי לאחרונה
פרשת וישלח לקיים את השליחות באהבה אין קץקן ציפור
בס"ד
אני אוהב אותך.
"וישלח יעקב מלאכים... עם לבן גרתי... ואשלחה להגיד לאדני..."
יעקב שולח מלאכים לעשו ומספר לא את כל מה שעבר עליו כדרך שמספרים לאוהבים, "היום בבוקר קרה לי כך וכך" כדי שיתיישב בלבו של עשיו שהוא אוהבו.
השליחות שלנו גם, להרגיש אהבה, להראות אהבה.
נקודה זו היא נקודה חשובה בשליחות של כולנו בעולם, לראות את האהבה, ולהראות אותה.
ונביא מתוך דבריו של הרב אברהם צבי קלוגער בספרו יחוד ההתבודדות בפרק הראשון "ישראל אשר בך אתפאר" : "התבודדות נועדה להביא יחוד שלם בין משפיע למקבל, בהתחברות מוחלטת להשי"ת. ובראשית הדברים יש להבין שהדבר לא נעשה תיכף ברגע אחד, אלא בשלב אחר שלב...בכל גוונים של התקשרות ויחוד, כגון בשיחה בין קרובים וכיו"ב, אין מצויים תיכף ברגע התכלית והרגשת עוז הקשר...ראשית הדבר שהמשפיע כונס אליו את המקבל באופן שמגדל קומתו, היינו שהמקבל מרגיש בערכו ושמח בהיותו מקבל. בדרך משל, כעני המגיע אל בית הנותן, ואין הנותן מסתפק בעצם הנתינה אלא מאיר פניו ולבו ושמח לקראתו ומבטא זאת באמירה "טוב שהגעת"..."
היחוד השלם עם הבורא, זה מטרתנו בעולם, ויש דרך לכך, להגיע לאותה התחברות זה לא רגע אחד.
והשלב הראשון הוא הערך שיש לנו מהבורא, ההבנה שה' מקשיב, אומר לנו טוב שבאת לדבר איתי, תספר לי מה עובר עליך, כדרך האוהבים.
אז כיצד מבקשים אהבה מה'? כיצד מרגישים את החיבוק של ה'?
תפילת האמת, אחדות גמורה.
ננסה להסתכל בתפילת יעקב לה', כדאי ללמוד כיצד להתפלל ולהרגיש את ה' "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.." וצריך להבין מה זה מכל האמת? מהי אותה אמת?
יעקב אבינו הוא איש האמת, הוא האיש שבונה את עם ישראל, את היכולת להיות עם ה' קשר ישר-אל ה', וזה חלק מהתפילה שלו לדעתי, אומר יעקב אבינו "קטונתי מכל החסדים" אנחנו מרגישים קטנים מכל החסדים, מהטוב, אנחנו מרגישים קטנים מכדי לבקש על נפשנו, מכדאי לאוהב את ה'.
אבל "ומכל האמת" במושג אמת שזה דין זה אכן נכון, אך בקשר הזה יש אמת, יש יחוד שלם, וה' סובל איתנו, עבורנו.
וכמו שאומר האדמו"ר מפיסצנה "...והפסוק מרמז קטונתי וכו' שמא יגרום החטא, אבל "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", חוץ מן הפשט מרמז שאני איטיב עמך כביכול, כיוון שעיקר המשוי עליך יתברך, אם כן אף אם גרם החטא חס וחלילה ואיני כדאי להושע אבל אתה כדאי, והושיעני מהרה תיכף ומיד."
ה' איתנו בצרה, ה' סובל כביכול עבורנו, שנוכל לשרוד, כי באמת בלי זה אי אפשר לשרוד לעבור "במקלי את הירדן" זה לא אפשרי לבד, ה' נותן לנו כוחות לעמוד בקשיים, ואנחנו מתפללים שגם אם, אנחנו קטנים יושיע עבורו "עשה למען שמך".
יעקב איש האמת
כמו שאמרנו יעקב הוא איש האמת, איש האחדות עם ה' בונה את עם ישראל, עם מיוחד של ה'.
וחייבים להבין, את האהבה של ה', כמה הוא כואב עבורנו, שאלנו איך? ונראה לי שקוראים את הפסוקים זה כל כך פשוט, אנחנו אומרים את הדברים לאט לאט, מבינים כמה קטנים אנחנו, ומודים לה', ומבקשים ממנו. אנחנו רואים כיצד ה' קורא לנו ומתפללים בשיא הכנות.
אין הרבה מה להגיד, רק לנשום עמוק, לעצום עיניים, לראות כיצד ה' מקיף אותנו בחום לחבק את עצמינו ולדעת שה' מחבק אותנו, ולהודות לו לאט בכוונה.
האמת הפנימית של יעקב, הקדושה הזו, היא מה שמאפשרת לנו לקיים את השליחות, שלמרות כל הצרות, והחולשה שלנו, נוכל לראות את אהבה של ה' וממילא לאוהב אותו.
שנזכה להרגיש את האהבה של ה' כלפינו, לדעת שהוא איתנו בכל הצרות והקשיים, ומתוך כך לפנות מעומק הלב, באהבה עצומה על כל החיים, החסדים שה' עושה איתנו לומר תודה, ולבקש על גלות השכינה, ביחוד אמיתי בדרך של יעקב איש האמת.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
נוסיף לחנוכה בהקשר לדרשהקן ציפוראחרונה
בס"ד
מברכים "להדליק נר של חנוכה" למרות שמדליקים די הרבה נרות בסכ"ה ברוב הימים
הרב קוק אמר שנוסח הברכה הוא להדליק נר אחד, כי למרות שכרגע הנרות נראים נפרדים וכמה אורות קטנים לעתיד לבוא במהרה בימינו יתאחדו האורות ויאירו ביחד באור גדול.
דיברנו בפרשה על סוד היחוד מאד מלמעלה, ושבעצם אנחנו מרגישים לפעמים קטנים, אורות קטנים פשוטים, ולעומת החסד האלוקי... אבל בחנוכה אנחנו לומדים להסתכל על האמת הזו, שבאמת ה' דואג לנו, על הניסים שהם פחות ברורים במבט ראשון ולהבין שלמרות שעכשיו זה אור קטן בסוף זה יהיה נר אחד אור גדול של אהבה עם ה', ומבקשים שזה יתגלה.
אז..פוסעת
מקווה שהגעתי לפורום הנכון...
יש לי עבודה במחשבת ישראל, וחלק מהעבודה צריך להיות על ההיסטוריה של המקום והתקופה שם הדמות חיה.
ואני עושה על הרמב"ם.
למישהו יש (דחוף!!) מידע לחלוק עימי??
תודה!!
באיזה הקשר?די"מ
אפשר נניח להתייחס לקראות ולמלחמה של הרמב"ם בקראים
אני לא יודעת באיזה הקשר...פוסעת
רק בשביל לעשות V על החלק הזה...
לצערי אני לא כל כך מכיר הסיטוריה, יותר את הספרים לימודקן ציפוראחרונה
בס"ד
באופן כללי תסתכלי בויקפידיה תבדקי ותערכי לעבודה שלך כמו שהמורה כנראה תכננה שתעשי
ובנוסף לידע כשמשקיעם אז יודעים יותר טוב וזוכרים.
אני אתן ממה שאנייודע טיפה ותחפשי אולי על דבר אלה.
א' את יכולה לחפש על הקראות וכיצד הרמב"ם התמודד איתה כמו שדי"מ כתב
ב' האיסלם, איגרת תימן, כיצד הרמב"ם התמודד עם המצב, מה הוא אמר ליהודים לחזקם ועוד.
ג' סיפורים והתמודדת בחצר המלך כרופא יהודי מצליח שם בין כל הגוים.
ד' על התקופה בארץ ישראל.
כמו שאמרתי אני לא יודע פרטים ממש, שנים וכדומה רק מלעלה תחפשי תחקרי ותכתבי
פרשת ויצא ללמוד מהחיים לאט לאט.קן ציפור
בס"ד
יוצאים לדרך, נפגשים באנשים.
הפרשה מתחילה ביציאתו של יעקב מבאר שבע לכיוון חרן, כאשר בדרך בתחילת המסע יעקב נפגש בהרבה דברים מתפלל ישן חלום יש הרבה דברים בדרך.
ולכולנו יש הרבה דברים בדרך, מזהים עם יעקב ברמה כזו או אחרת, כי גם לנו יש סיבוכים ודברים שונים עוברים עלינו, אנשים שונים נכנסים לחיינו, וגם הדרשה הזו היא אירוע כלשהו בדרך שאנחנו עוברים.
פגישה ראשונה, נולדים מחדש - פסח.
אז ננסה בעזרת הפרשה לראות קצת על המפגשים הדברים שבדרך, אך נפגשים איתם ומה עושים עם החיים האלה.
הפגישה הראשונה של יעקב היא עם המקום, מקום המקדש "ויפגע במקום" הפגישה הפתאומיות הזו, יכולה להיות מבהילה, צריך להכיל כל כך הרבה, אבל באותה מידה זו תפילת ערבית, זה רגש עוצם, זה אמונה.
יש ביטוי ש"אהבה ממבט ראשון היא כמו היוולדות מחדש אתה נחשף פתאום לעולם חדש שלא הכרת" ואכן כל דבר שקורה לנו מאפשר לנו להיולד מחדש, להכיר כוחות חדשים בתוכינו, להאמין בה'.
שלב הלידה, הוא הגאולה הראשונה וכך אומר בעל הטורים "ג"פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא".
לאסוף כוחות לעמוד יציב – שבועות.
הדבר הבא שקורה בפרשה , הוא אסיפת האבנים ונתחיל משאלה של הרמ"מ מוורקא "רש"י מבאר שהאבנים רבו עלי יניח צדיק ראשו, וה' עשה נס שיתאחדו, אבל לכאורה עדיין האבנים היו צריכות לריב באיזה צד של האבן? הרי כל צד הייתה אבן אחרת?"
שאלה זו היא היסוד של כל הקושי שלנו, אנחנו לרוב מבינים שיש מה ללמוד ולקבל מהשני, ממה שקרה.
אבל אנחנו רוצים להשאר עצמינו, קשה לנו להתאחד באמת, להכיל את מה שקורה.
כדי באמת להבין כיצד להתאחד נסתכל מה המשמעות של האבנים:
נאות הדשא מפרש: "...והעניין כי התורה ניתנה על לוחות אבנים מפני שהתורה יש לה מציאות חוזק נצחי, וכן מידת יעקב, מידת האמת...ועל כן שם האבנים מראשותיו..."
בעל התניא "...רצה לומר שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן, ונקראו אצלו אבני המקום, וישמם מראשותיו, ששם דבר זה בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודיה לשמו יתברך..."
אלו הם שתי היסודות, היכולות להכיל את האחר ללמוד מהדברים הקשיים או אנשים פשוטים מתחילה בלעמוד יציב, להכיר באמת של התורה, בעצומה שלנו, ומתוך כך להכיל את מה שקורה את אותם אנשים ולהתעורר לשבח יותר חזק.
נרחיב את זה טיפה, כשעובר על אדם משהו הטעות שהרבה עושים זה להשבר, להיפגע, לא להאמין.
זה הדרך של העולם, אבל כמו שאמרנו אותה פגיעה משחררת כוחות חדשים ואפשר להיוולד מחדש בעזרת אמונה, כדי לעשות את זה צריך לעמוד יציב לאסוף את השברים, להאמין בכוחות שלנו, כמו שה' קירב אותנו במדבר הוציא אותנו ממ"ט שערי טומאה לקדושה, שלב אחר שלב.
אחרי שהאדם נעמד הוא יכול לקחת מוסר מאותו לבן אבן, לב אבן הוא אטום, אבל הוא לאבן יש עוד תכונות, ואחת מהן היא היציבות היכולת להמשיך גם אחרי שמקבלים מכות קשות.
לומדים את הכוחות החדשים מכילים אותם ואז משבחים יותר.
חנוכה ושבועות לחכות שנה
ישנה הקבלה בין החגי דרבנן לשלושה רגליים כאשר חנוכה מקביל לשבועות, את היסוד הזה של חנוכה חז"ל מלמדים בצורה מעניינת ביותר, על קביעת היום של חנוכה כתוב בגמרא שבת כ"א: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", חז"ל לימדו אותנו שלא תמיד מבינים את הכוחות שיש לנו ביד, זה לוקח זמן, כדי באמת להכיר את הכוחות, לכן הם חיכו שנה לקביעת חנוכה, כדי ללמד אותנו כיצד לקבוע את האורות הגדולים שלב אחרי שלב נר אחרי נר.
שנזכה להתקדם ולהתחזק מכל דבר שקורה איתנו, לעמוד יציב ולהכיל את השני, זה לוקח זמן אבל בסוף אפשר להודאות באמת, להאיר בעוצמה חדשיים, תאספו את הכוחות שלכם ותאירו אור גדול יותר.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
ונוסיף שיר שכתבתי על הביטוי לב אבן שמשקף את הרעיוןקן ציפור
בס"ד
יש לי לב אבן
יש לי לב אבן,
לב קשה וחזק,
לב שיגיע לגן עדן,
לב שעף במהירות הבזק,
לב שזוכר הכל,
לב מכוסה בענן,
לב ששרד בכל,
לב קטן ולבן,
לב שזוהר למרחקים,
לב של אמת,
לב שפשוט אוהבים,
לב שלא מת,
יש לי לב אבן.
או יותר נכון,
לב שחי כל יום,
יש לי לב יהלום.
וסתם עוד שיר שלי שנתקלתי כשחיפשתי את השיר הקודםקן ציפוראחרונה
בס"ד
כמובן הוא גם קשור מאד לדרשה
בין גשם לגשם
גם בתוך השמים,
כשהלב שותק.
גם מעבר למים,
שהזמן לא מתקתק.
החיים מפריחים עוד חיוך,
מכסים ומגלים משמעות,
והאור מתפשט דרך ההיפוך,
והנה היא שוב האחדות.
ממעמקי האדמה,
כשהלב רועש.
כשנשרפים ליד החמה,
כשהכל בורח, לא ברור,גועש.
אנחנו בין גשם לגשם,
אנחנו בין אש לאש,
אנחנו בין שם לשם,
אנחנו פשוט אדם מאש.
ברוך יוצר הכל,
מאחד ביני לעצמי,
ברוכים אנחנו אצלו בהיכל,
כי אנחנו בניו אנחנו מי,
בין גשם לגשם,
אנחנו מחזירים את השם,
שואלים מי נתן אלה הגשם.
ושאולים מי נתן את מי הגשם.
פרשת תולדות להכיר במה שקיבלנוקן ציפור
בס"ד
כיבוד הורים
הפרשה פרשת תולדות, ואני רוצה ללמוד על מה שאנחנו כילדים צריכים להבין.
במהלך הפרשה אנחנו פוגשים את יעקב ועשו, כאשר התכונה הראשית של עשו היא כיבוד אביו.
ואני רוצה לנסות בעזרת הפרשה ללמוד קצת לכבד את ההורים, את מה שקיבלנו.
אני הבן שלו והוא אבא שלי.
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם.." מפרש רש"י "יעקב ועשו האמורים בפרשה" אני ידייק שהאמורים בפרשה לדעתי זה בעצם, כל הסיפור שלהם, כל התכונות שלהם, שאותם הוליד יצחק בן אברהם.
והשאלה, מה יצחק לימד אותם?
התשובה לכך היא המשך הפסוק לדעתי "אברהם הוליד את יצחק".
יצחק מלמד אותנו ואת בניו יסוד גדול מאד, אני הבן של אברהם אני מכיר ומכבד את אבא, הולך בדרכו כי "אברהם הוליד את יצחק", כי אני יצחק אני יכול להיות יצחק בזכותו, בזכות מה שהוא נתן לי.
וכן אפשר אולי לומר ולהסביר שכתוב "ואלה" מחבר לפרשה הקודמות חיי שרה, שהחיים של שרה הם אלו שנתנו לי כוח כנ"ל.
חודש כסלו.
אנחנו בימים אלו בראש חודש כסלו, ואני רוצה לגעת טיפה בחודש הזה בהקשר למה שדיברנו.
למדנו שכל מה שאנחנו צריכים ניתן לנו, ועלינו להעריך את הדברים ולגדול.
בחודש כסלו, אנחנו שומעים על האור של הנסים הקטנים "מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים" וכנ"ל הפך הקטן שהספיק לשמונה ימים.
המשותף לניסים האלו הם שהיה לנו כבר משהו, והאמנו בה' ולכן זה הספיק.
וזה היסוד שכל מה שקבלנו יכול להראות קטן, אבל הוא באמת הוא יכול להאיר באור גדול ומעטים ינצחו רבים וחלשים גיבורים.
וברמז כסלו, לדעתי זה כס לו להגיד שלדברים הקטנים בעינינו שקיבלנו, יש להם גם כס מלכות ובתוכם ודרכם אפשר לגלות את כס המלכות של ה' שהכל ה'.
יצחק חופר בארות – הכל ה'.
יסודות אלו הם הדרך של יצחק אבינו, אני יביא את דבריו של הרב יצחק גינזבורג מספרו הממד הפנימי על עבודותו של יצחק בפרשה כדי להבין ולהשריש יותר את היסודות שאמרנו.
"יצחק לא מסתובב לעשות מבצעים ולהאיר את העולם, ונראה שזה לא ממש מעניין אותו... יצחק חופר בארות – הוא מסתכל על המציאות התחתונה עצמה, על העולם ואנשיו כפי שהם, גם בשיא הגשמיות העבה והגסה, ורוצה לחשוף את מציאות ה' בכל מקום... יצחק חופר וקודח, מעמיק ומעמיק, כדי לגלות שהקרקע הנראית על פניה יבשה וחרבה, רחוקה מאלוקות, מסתירה באמת בתוכה פנימה באר מים חיים, מסתירה את ה' עצמו..."
היסוד שיצחק מלמד אותנו, הדרך שלו זה להבין שה' פה, שכל מה שאנחנו צריכים פה.
לא לפחד מכלום, לא להרתיע מקשיים, כי באמת ה' פה.
זו דרך שקצת קשה ללכת בה, אבל חייבים להכיר, שה' נמצא פה, שהכל ה', ואם יש משהו מולי אני יגדל בעזרתו.
אני "יצחק" על קושי, אחייך אחרי הלילה הארוך, כי ה' פה, ואני ממשיך לגדול.
שנזכה, להעריך את מה שקיבלנו מהוריים וה', לומר תודה ולהתקדם.
להבין שגם הדברים הקטנים מחזיקים בתוכם אור גדול, ומה שקיבלנו זה מה שאנחנו צריכים כדי לגדול לכן לא נפחד משום קושי.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!
פרשת חיי שרה להתמודד עם הכאב, שידוך באמונה.קן ציפור
בס"ד
השגחה פרטית
בפרשה נו חיי שרה, אנחנו לומדים על השגחה פרטית בעניין השידוכין, מסיפור השידוכין של יצחק ורבקה.
כפי שאפילו לבן ובתואל אמרו "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב"
ואני רוצה ללמוד יותר על השגחה עמוקה יותר, קשר שלנו עם ה'.
כי כידוע הקשר בין איש לאשה, משמש כמשל לקשר בין עם ישראל לה'.
מכאן יוצא שכמו שיש השגחה פרטית מיוחדת על הקשר בין איש לאשה כך יש השגחה פרטית מיוחדת לקשר שלנו עם ה', שעליה אני רוצה ללמוד ולהבין כמה דברים חשובים לחיים שלנו.
דבר רע או טוב?
נתחיל ונדייק בניסוח של לבן ובתואל, המילים "רע או טוב" מיותרים, מספיק להגיד זה מה' אז לא נוכל לומר דבר?
אבל נראה שזה יסוד מאד חשוב על ההשגחה בקשר שלנו לה'.
יש בנינו לה' קשר מיוחד, אותו קשר הוא שידוכיך, שידוכיך באמונה.
לכל יהודי באשר הוא יהודי יש נקודת אמונה פנימית, שמתעוררת ומתחזקת מהדרך שלו בעולם.
היסוד שחשוב לזכור שוב ושוב, שאין כזה דבר טוב או רע, הכל תלוי ביחס שלך אל הדבר, בהבנה שלך את מה שקורה, כי שאפשר ללמוד לדעתי מהמילים המיותרת בפסוק "אליך רע או טוב" וכפי שכתוב בתפילת תודה לבורא עולם: "...תודה לך שקשה לי לפעמים. תודה שקצת עצוב לי לפעמים, כי הכל לטובתי, ואפילו שלא ראיתי שזה לטובתי עמק בלב אני יודע שהכל מגיע ממך בחן בחסד וברחמים רבים והוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי בהשגחה פרטית מדיוקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות..."
גם הקושי לטובתנו, וגם אם הוא נראה רע, ולמה? "כי עמק בלב אני יודע" בנקודת האמונה עמוק אנחנו יודעים שה' משגיח , אנחנו יודעים שה' אוהב אותנו וזה עבורי.
היסוריים מדיוקיים, וממתקים.
האדמו"ר מפיצסנה בספרו אש קודש לומד מהפרשה ששרה אמנו שנפטרה מסמך היסוריים ששמעה על העקדה למדה עבור כל ישראל שהקב"ה לא יתן להם יסוריים יותר מידי, אלא במידה מדויקת כמו מלח על הבשר מידה שממרקת את העוונת בונה את האמונה וממתקת את הקשר עם ה'.
וזה לשון קודשו "כתוב בספר מאור ושמש בריש פרשת וארא מהרב הקדוש איש אלוקים מו"ה מנחם מענדיל זצוק"ל מרימנוב, על הגמרא (ברכות ה.) נאמר ברית מלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם וכו', דהיינו מה מלח אם מוסיף יותר מכשיעור אי אפשר לקבל הנאה מהבשר רק דווקא אם נמלח כשיעור, כך היסורין יהיו ממוזגים שיהיה יכולת לקבלם ויהיו ממוזגים ברחמים עכ"ל הק'...שרה אמנו עצמה שנתנה כל כך אל לבה מעשה העקדה עד שפרחה נשמתה לטובת ישראל עשתה, להראות לד' איך אי אפשר לישראל לסבול יסורים יותר מדי, ואפילו מי שבחמלת ה' נשאר חי גם אחר יסוריו מכל מקום חלקי כחו מוחו ורוחו נשברו ונאבדו ממנו...לכן ירחם ד' עלינו ועל כל ישראל ויושיענו במהרה ברוחניות וגופניות בחסדים נגלים."
אני רוצה להזכיר לכם, האדמו"ר מפיצסנה אמר את דבר אלו בגטו, אנחנו לא מצליחים לעכל את הצער שעבר על יהודיים בתקופת אלו רק מלשמוע, אבל האדמו"ר אומר זה יסוריים מדיוקיים, הם ממתקים, הוא רק מתחזק מזה באמונה.
וכמו ששמעתי ששאלו פעם ניצולת שואה שנשארה באמונתה, "איפה היה ה' בשואה?" והיא ענתה "איפה? איפה לא, כשיהודים ביסוריים כאלה, עינויים ממשיכים לחיות, לנסות לקיים מצוות בסתר, איפה הוא לא נמצא"
צריך לחזור על זה שוב ושוב, ה' משגיח על השידוך שלנו באמונה, היסוריים ממתקים, מגלים עוד נקודה של אמונה, אם רק כשזה מגיע אלינו, נבין שזה מה' ונחליט להמשיך ולהתחזק באמונה.
תיפלת מנחה, דיבור.
נסיים בעצה קטנה מהפרשה, אנחנו לומדים על תפילת מנחה "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" יצחק תיקן את תפילת מנחה שנקראת שיחה, וזו העצה התפילה הזו של אמצע היום, של אמצע החיים, היא שיחה עם ה' היא היכולת לדבר על הקשיים, לצאת מתוך הכאב שנמצא בפנים ולהתחזק.
בן אדם שעבר דבר כואב, בהתחלה לא יכול לדבר על זה, וגם אם ידבר ירגיש שאיש אינו מבין אותו, היכולת לדבר, היא לצאת מהכאב ולתת לו לרפאות ללמוד ממנו.
וזו תפילת מנחה לצאת ממהלך החיים הסובב, ולבנות עוד קומה של אמונה.
שנזכה להכיר שהכל מה', לדבר איתו ולהתחזק באמונה למרות כל קושי שנמצא.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
יפה תודה לך שבת שלום!מיכל =>אחרונה
פרשת וירא לדעת איפה לתתקן ציפור
בס"ד
לקבל יראת שמים
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה'..."
התגלות של ה' כלפי אברהם, סוג שנבואה או במילים שיותר קשורת אלינו התעוררת ליראה.
כולנו רוצים להתגדל ביראת שמים, ולפעמים אנחנו קצת מאוכזבים, כי התחושה היא שאין דרך מסודרת וגם התוצאות של התקדמות בנושאים כאלה זה לא משהו ממשי.
אני רוצה בעזרת הפרשה לנסות לענות לנו מעט מה זה יראת שמים, וכיצד לקבל אותה.
גדול היראה, האמונה, עת הרצון.
נתחיל מבעל הטורים על הפסוק "סופי תיבות אוה מלמד שאוה לשכון באהלו של אברהם"
הקב"ה רצה לשכון באהלו של אברהם, כמו שאמרנו אנו רוצים להשיג יראת שמים, אבל יראת שמים זה לא דבר של מה בכך, יראת שמים היא קשר וחיבור, שכולל גם התעוררות מלמעלה פרץ של אור.
נסתכל על זה דרך החזון איש{שפטירתו הייתה ביום רביעי} בתחילת ספרו אמונה וביטחון "מדת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה עליו כחידה כמוסה , סתומה ונפלאה..."
מדת האמונה היא נטייה דקה, לא קל להבחין בה ולחוש אותה, האדם צריך להיות בעל נפש עבודה גדולה ושעת שקט שעה של התעוררות עת רצון, כדי באמת לקבל אותה.
אז מה עושים? כיצד נקנה את היראה?
לחפש איפה לתת, כיצד להשתמש בכלים שה' נתן לי.
אז נסתכל מה ה' עשה עם מתנת היראה, עם ההתגלות של ה' אליו.
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים... וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם...וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן...אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם..."
עשרות שאלות יש על הפסוק הזה, מה אברהם אבינו עושה, ה' בא אליו נתן לו נבואה כלשהי, והוא "וישא עיניו" הוא לא "במקרה" ראה אנשים הוא חיפש? זה נשמע כיאלו חס וחלילה אברהם חיפש תירוץ לעזוב את ה'?! והעריבוב הוא רץ לקראתם ופתאום פונה לה' "אל תעבור" וכמעט כהמשך ישיר מידי פונה אל האורחים.
אז מה באמת קורה פה?
נראה לי שיש פה יסוד גדול, על כיצד להשיג קדושה, האלשיך הקדוש בין שאלותיו שואל יש פה וירא מיותר, פעם אחת "וירא שלשה אנשים" ואז פתאום שוב "וירא וירץ" ונראה לי אפשר להסביר וה'וירא' הזה לא מדבר על מה אברהם ראה אלא פונה אלינו, זה כיצד מקבלים קדושה.
ונתחיל להסביר החזון איש בסוף פרק א' באמונה וביטחון אומר: "ובהכרת בוראו ית' ימצא פתרון החידה של העולם כולו אשר הדריכה מנוחתו ללא הפוגות:"
מתוך "הכרת בוראו ימצא פתרון החידה של העולם כולו",ומה עשתה החידה הזו לאותו אדם בדרך להכרת אמיתת בוראו?
אומר החזון איש: "אשר הדריכה מנוחתו ללא הפגות" היא הדריכה את האדם למנוחה שלו,לאמונה העוצמתית ביותר לקרבה הגדולה הזו בלי הפסק "ללא הפגות".
זה בדיוק מה שאברהם אבינו עשה, נכון יש חידה, העולם לא מובן, אבל החידה הזו היא ההדרכה של האדם, האדם מקבל כוחות וכלים, ניסיון חיים כדי להעניק אותו הלאה.
אברהם אבינו קיבל ביקור חולים מה', ראה עוד נקודת חסד מידה של ה', וחיפש איפה לתת את זה, הוא חיפש כיצד להשתמש באותה אהבה שהרגיש מה'.
זו העצה כיצד להתקדם, תחפשו איפה אתם יכולים לתת, ואז גם בעזרת ה' תגלו את היראה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!
שנזכה לחפש וגם למצוא כיצד לתת לאחרים, ונרגיש יראת שמים ואת עצמינו אוהבים את ה', ונאהבים על ידי ה'.
למשקיעים סיפור קשורקן ציפוראחרונה
וכך מסופר בספר צדיק יסוד עולם של שמחה רז חלק ב' עמוד 262:
"סיפר לי הנכד הרב בנימין לוין: היה זה שנה לאחר פטירת ר' אריה. למדתי בישיבה בירושלים וביום השישי נסעתי לבית הורי בפרדס חנה.בעת נסיעתי, סיפר לי מכר שקרא היום בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה, פרי עטו של הכתב מנחם ברש, על הסבא, בו כתב בין היתר כיצד היה מקפיד ר' אריה ללות אדם למחוז חפצו ומוליכו עד למען אותו חיפש.
בשבת שאלתי את אבי: מנהג זה שנוהג היה סבא, מניין בא לו?
השיבני אבי: זאת למד מאשה ירושלמית, ומעשה שהיה כך היה: בערב שבת אחד ביקר ר' אריה בבית הסוהר שבלטרון. אחד מאסירי המחתרת שהיה נתון בצינוק ביקש לראות את רבי אריה. משסר אליו רבי אריה סיפר לו האסיר שהוא ואשתו ניצולי שואה הם. בשואה הם איבדו את כל משפחתם, הם הכירו זה את זו במחנה העולים בקפריסין, נישאו ונולדו להם שני ילדים.
עתה, משנאסר, נותרה האשה לבד וחבריו בהאצ"ל חוששים לבקרה שמא יאסרו גם הם, ועל כן מבקש הוא שרבי אריה יבקרה, יפרוס בשלומה ויעודדה.
משחזר רבי אריה לביתו בערב שבת, שם תחילה פעמיו למגורי האסיר. הוא שוטט ברחובות הסמוכים ולא מצא את המען. באחת הסימטאות הבחין באשה הטורחת בהכנות לשבת ושאלה לכתובת. השיבה לו האשה: המתן קימעא.
התפלא רבי אריה ואמר לעצמו ממה נפשך: אם יודעת היא הכתובת - תאמר לי מיד, אם אינה יודעת - מדוע שתעכבני?
אמר ר' אריה לאותה אשה: הסבירי לי כיצד ללכת ואגש לבדי, מה עוד וטרודה את בהכנות לכבוד שבת.
השיבה לו אותה אשה: אכן חשבתי לעשות כן, אולם נזכרתי באבי המנוח שבשעה ששכב על ערס דווי קרא לבנים ולבנות - ואני אך נערה קטנה - ואמר לנו: מה אדם לוקח עימו עם פטירתו מן העולם, מעט מצוות ומעשים טובים.
מבקש אני מכם שבנוסף לקיום מצוות שבכל יום יקבל כל אחד מהם מצווה אחת ויקפיד על שמירתה.
אותה שעה קיבלתי על עצמי לסייע לכל אדם התועה בדרכו וללוותו למקומו.
והנה עתה, מששאלתני על הכתובת של פלוני, נזכרתי במה שאמר אבי לפני פטירתו ועל כן ביקשתך להמתין קמעא, עד שאתפנה כדי לקחתך למקום אותו אתה מבקש...
משחזר רבי אריה לביתו, נטל את הפנקס "הווה לומד מכל אדם" השמור עימו, ורשם לעצמו שאף הוא מהיום והלאה יקיים מצווה זו...
ומוסיף הרב בנימין לוין: שעה שסיפר לי אבי אותו מעשה בר' אריה, קיבלתי אף אני על עצמי ללכת בדרכי סבי, ולהקפיד על מצווה זו. במוצאי שבת חזרתי לירושלים. יומיים לאחר מכן- באותו השבוע, שעה שהלכתי ברחוב "כובשי קטמון", ראיתי אדם מבוגר התר אחר כתובת כל שהיא, ניגשתי אליו ושאלתיו האוכל לסייע בידך?, השיבני אותו אדם שהוא מחפש מקום מסויים "ברחוב הפורצים", מאחר ונזכרתי שאף לפני יומיים קיבלתי על עצמי ללכת בדרכו של רבי אריה, טרחתי והולכתיו אל מחוז חפצו.
שאלני אותו אדם: למה טרחתי עבורי כ"כ, היום אנשים צעירים אינם נוהגים כן?
השבתיו: מידה טובה זו למדתי מסבי, הוא הורנו כי אם הנך עושה טובה עם פלוני, עשה זאת בנפש חפצה, בלב שלם ובשלמות.
- מי היה סבך?
- רבי אריה.
- מששמע זאת אחז בדש בגדי והחל לבכות...
- מדוע הינך בוכה?
- שמי מנחם ברש, לפני ימים ספורים פרסמתי ב"ידיעות אחרונות" סיפור על רבי אריה, כיצד היה נוהג ללוות אנשים בדרכם, והנה זה עתה בזכותו קרה הדבר בי עצמי..."
סיפור זה מסכם את כל מה שאמרנו, הלמידה מכל אדם שנהג רבי אריה, שינתה ובנתה משהו מהותי בעם, ובקטן זה מתבטא בסיפור הנ"ל עם נכדו.
ובגדול יותר הלימודים שיש בכל העם על לעשות חסד עד הסוף, בשלמות.
הכל מגיע מאותו יסוד של להדבק בדרכי הקב"ה, אשר העצה הפשוטה עבורו היא "הווה לומד מכל אדם", תחפשו ללמוד מאחרים ךתת להם ללמוד מכם וזה יוצא יראת שמים תחושה נפלאה ביותר הדיבקות בדרכי ה'.
פרשת נחלהתקדם בדורות ובחיים.קן ציפור
בס"ד
איש צדיק או רשע? איפה הכף זכות?
"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו."
אומר רש"י "בדורותיו- (סנהדרין קט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:"
השאלה הנשאלת למה לא לדון לכף זכות ולהגיד רק את השבח על נח?
כל דור העולם אחר, בחינה אחרת.
כדי להסביר את זה נתחיל בלהסביר מה משמעות המילה דור בעזרת הנועם אלימלך "נ"ל דהנה האדם העוסק בעבודת הבורא יתברך ויתעלה בכל מעשיו. דהיינו אפילו בדברים הגשמיים כמו אכילה ושתיה שאוכל ושותה בקדושה על כל פנים בכוונה לדחות את הפסולת ולהעלות את הרוחניות שבו אזי בכל פעם שעולה ובא בבחינה אחרת יתירה זה נקרא בשם דור דהבחינה הראשונה שהיה מתנהג בה כל ימי נהוגו בה היא כמו דור ואחר שנופל מבחינה זאת ונופל לבחינה אחרת הרי הוא כמו שבא בדור אחר."
הנועם אלימלך מסביר לנו שדור משמעתו גם בחינה, העולם מתקדם למטרה ועם ההתקדמות יש שוניים וצריך לדעת שכל דור הוא שונה הוא עוד קומה שנבנית.
והשאלה אותה צריך לשאול היא כצד לבנות את הדור נכון?
חייבים לבחון בעין התורה כדאי שנוכל באמת להגיע לשבח.
על שאלה זו ממשיך הנועם אלימלך:
"...וזהו דור לדור פירוש אדם הרוצה לצאת ולבא מדור לדור דהיינו מבחינה לבחינה כנ"ל ישבח מעשיך פירוש צריך לקדש עצמו אף בגשמיות כל כך עד שגם מעשיו הגשמיים ישבחו להשם יתברך ברוך הוא..."
חייבים לקדש את עצמינו בכל החלקים כדי שבאמת נוכל לעבור מבחינה לבחינה מזמן לזמן ורק להשתבח, להיות "צדיק תמים כנח", ונראה לי שזה מה שחז"ל אומרים לנו, אכן כל דור וכל בחינה היא יותר עליונה יותר קרובה לימות המשיח, ויותר קרובה לה', אבל כדי שזה באמת יהיה בשבח שנח בדור הבא הוא יותר צדיק צריך לשים את הגנאי במקומו, צריך לקדש את מעשיו הגשמיים ולהיזהר מהנפילות החדות שיכולות להיות.
ובמשל מכונית נוסעת וצוברת עוד ועוד תאוצה בכל דור היא יותר מהירה אבל יחד עם המהירות צריך יותר יד על ההגה להיזהר שלא ניתקע בקיר.
וכך מסיים הנועם אלימלך:
"...וזהו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו פירוש בכל בחינותיו שהיה בו בכל פעם היה צדיק תמים בהם וכל זה היה לו מחמת ש"את אלקים התהלך נח" רוצה לומר שכל מעשיו לא היו רק לשמו הגדול יתברך לכן הלך בכל פעם מבחינה לבחינה:"
לתפוס את הזמן
נח הוא לשון מנוחה, ואנשים לפעמים חושבים שאפשר לנוח ולהרגע, לתת לדברים לזרום.
אבל חשוב לזכור ששבת מנוחה, היא מעבר לכל גבולות הזמן, "מעיין עולם הבא" המנוחה בא היא האמונה והקדושה, המנוחה הזו דורשת לפעמים ללמוד קצת אבל היא הדבר הכי נפלא, אז אל תפספסו את הזמן הזה, תתקדמו לדור הבא ולבחינה החדשה, יותר קרובים יותר שמחים בה'.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שנזכה להמשיך להתקדם מבחינה לבחינה, להיזהר מהרע ולהוסיף אור.
נסיים בשיר שקשור מעט:
הקפצה לקראת שבת קודשקן ציפור
תשובה הרבה יותר פשוטה מהחוזה מלובליןשפיפול
ברגע שישנו צדיק בעולםשפיפול
יהיו כאלו שידברו עליו ככה ויהיו כאלו שידברו ההפך
ישר כח.קן ציפוראחרונה
בס"ד
בוודאי שיש הרבה תשובות, ואני לקחתי לכיוון שאני למדתי מרבותי.
יש גם עוד סיבה חוץ מהמוזרות שבלימוד גנאי, שלכאורה נאמר שם אילו היה חיי בדורו של אברהם כאשר נח ואברהם חיו ביחד משהו כמו 58 שנה{לפי החישוב}, לכן אישית אני מעדיף להגיד שמאמר חז"ל בא לרמוז משהו.
אך בהחלט אפשר לפרש גם ככה ותודה שהארת עינינו בעוד פירוש.
לך לך לגלות את עצמך בגלות.קן ציפור
בס"ד
שני גליות
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"
בעל הטורים מביא הרבה פירושים לרמז של "לך לך" ונתמקד באחד "ד''א רמז לו הגליות השנים שב' פעמים ילכו ישראל בגולה."
אומר בעל הטורים יש שני גליות, והם רמוזים בכפל לך, לך כל לך מסמן גלות אחרת.
ואם נמקד את זה יוצא שהגלות הראשונה היא גלות לֶךְ, מלשון הליכה,
והגלות השנייה היא: לְךָ, או בעצם עבורך.
גלות של הליכה.
כפי שאמרנו הגלות הראשונה היא של הליכה, נרחיב זאת בקצרה, אני מניח שגם לכם קרה שנרדמת בשיעור, ומה הרב אומר? אז אצלי הוא אמר תרוץ את המדרגות למעלה ולמטה ואז תחזור ערני.
ואתם יודעים, יש הרבה אמת בכך.
וזו הגלות הראשונה, הליכה, התעוררת.
אבל זו הגלות הראשונה, או היצוב הראשון, להתעורר להתחזק בעבודת ה', להתעורר למציאות הבורא.
גלות לעצמך.
והגלות השנייה היא זו שאני רוצה להתמקד בה, היא גם גלות לְךָ, עבורך.
כולנו, בוודאי כבר מתעוררים לאור המצב מסיביב, מנסים להתחזק להתפלל, כל זה מציון וחשוב, אבל אני חושב שיש עוד נקודה, הגלות השנייה, נועדה לגלות אותנו, וכשחושבים על זה גלות היא באמת לשון גילוי.
ננסה ביחד קצת לגלות את עצמינו, מה ה' רוצה מאיתנו.
בניין הבית ובניין בית הבחירה
הדוד והרעיה, החתן והכלה, עם ישראל ואלוקיו.
משל הדוד והרעיה מלמד אותנו המון, על הקשר עם ה' וגם הפוך, וכשם שאדם פרטי מקים בית נאמן בישראל, כך הוא מקים בית של נאמנות לבורא, את בית הבחירה שבו אנו בוחרים בה' אוהבים אותו כמו הדוד והרעיה.
אם כן נסתכל על הגלות בבניין הבית "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
ישנה גלות, עוזבים איש אביו ואמו, הקב"ה אבא יקר אנחנו התרחקנו ממך, וגם השכינה, אמנו גלתה.
אבל ודבק באשתו, כמו שאמרנו אנו מתעוררים בגלות בהתחלה מבינים מה חשוב באמת, ואז ודבק באשתו, ה' דבק בנו, מראה לנו את הטוב, ואנחנו מגלים גם מצידנו, "והיו לבשר אחד" שזה באמת אנחנו.
להיות איתו לנצח, דבוקים בה', יותר קדושים מתמיד.
רחל אימנו והגאולה.{פיטרת רחל אימנו ביום אז נביא מעט מהקשר בינה לגאולה לפי דברי (הרב דוד דוב לבנון שליט"א)}
"אין ספק שמסירות נפשה של רחל היתה מיוחדת בזה שהיה בו ויתור אישי להכניס צרה לביתה, ושמא יעקב יוותר עליה בכלל, היא מפסידה את כל עולמה הרוחני. רחל בטלה עצמה לגמרי לעשית הטוב, באמרה מאי נפקא מינא ממי יצאו שבטי י-ה, ממני או מאחותי "מיני ומיניה יתקלס עילאה"
מדוע שמע ה' דוקא לתפילתה של רחל? החטא שבשבילו גלינו מארצנו, בפרט בבית שני, היה בגלל שנאת חינם, ורחל שוויתרה לאחותה ומסרה נפשה עליה שלא תתבייש, הוכיחה במעשיה אהבת אחים אין קץ, ובזכות זה נתקבלו תפילותיה למחול על שנאת חינם, וזיכרון מעשיה יביא לגאולה"
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך.
שנזכה להבין, להתעורר ולגלות את עצמינו מהקשיים, וללמוד מרחל אמנו למסור את כל כולנו לה', להתבטל לטוב, לסלוח אחד לשני ולגלות אחד את השני באהבה אין קץ להשם יתברך לדבוק בו והוא בנו.
מה התפקיד של נערה לפי היהדות?השתיקה שלי
>>>קן ציפור
בס"ד
אומנם בן אבל ננסה
הנחה
לפי השאלה שלך אם הבנתי נכון את שואלת בעצם, מה הדבר המעשי שאני אמורה לעשות.
אז באמת אני לא יכול להגיד לך מה הדבר המעשי אולי, כי לכל אדם תפקיד אחר בפן הזה.
לימוד התורה שהבאת עבור בנים, יחד עם המצווה שיש בלימוד תורה, התורה מנחה לא את הבן להתקרב לה'.
כאשר אצל האשה הקרבה היא יותר טבעית.
נקודה זו מאד חשובה שתזכירי את לא חייבת בלימוד תורה לא בגלל שאין לך תפקיד או יכולת אלא בגלל שמטבעך התפקיד שלך יותר ברור, הקרבה שלך לה' יותר טבעית.
אז מה התפקיד?
התפקיד של כולנו זה להתקרב לה'.
גברים צריכים יותר להתקרב בשכל, עבורך זה אמור להיות בטבעיות בתפילה ואמונה.
מעבר לזה:
יש לכל יהודי הרבה דברים לעשות:
אחד מהנושאים שמדגישים לנשים הוא הצניעות{איפה את עומדות בנושא? יש מה להתקדם לדעתך? תנסי לחשוב}
את גם צריכה לדעת הלכות שקשורת אליך, {למדתי את כל הלכות לשון הרע?הלכות שבת וחג? או כל דבר אחר שאת צריכה}
עוד נקודה עבודות המידות ככל היהודים{נושא חשוב מאד שצריך להתחזק בו}
בנוסף אין איסור בלימוד תורה לנשים, ואם את מרגישה שאת צריכה תלמדי
שאלת בתור נערה אז נישואים אולי רחוק אבל בחינוך הילדים אולי את יכולה לעזור לאחים אחיות.
זהו מה שנראה לי לפי מה שהבנתי את השאלה מוזנת לפרט או לשאול ואשתדל להרחיב.
נראה לי שענית. תודה רבה!השתיקה שלי
~~~נריה3
אם הבנתי נכון:
אני חושב שזה מקטין להגיד בנים ללמוד וללמד תורה, בנות-מטבח גידול ילדים וכו'
לכל אדם יש תפקיד ספציפי בשבילו הוא בא לעולם, ולא יכול להיות אצל הרוב ללמוד תורה/לגדל ילדים.
בעוד אחת המצוות היא ללמוד תורה, אני חושב שהיא לא יכולה להיות התכלית שלנו כיוון שמטרת העל ע"פ הרמב"ם היא "לדעת את ה' ".
שאלה: מה ההבדל ביני לבינך? למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי" אם תפקידי הוא ללמוד תורה? אין מישהוא אחר שיכול לעשות זאת "שהעולם לא היה שורד בלעדי?
ואולי אפילו ניתן לשאול ולמה לא כל לומדי התורה נולדים ממש חכמים, אעפ שקל יותר לענות על שאלה זו מהשאלה הקודמת.
וגם גידול ילדים - והדור הבא, מה איתו? מה ההבדל בינו לבין הדור הזה, שחצי ממנו 'תפקידו' הוא לגדל אותו? הרי גם משם תהיה הסתעפות של בנים לתורה בנות לבית.
קיצר, אני חושב שהתפקיד של האדם הפרטי הרבה יותר מסובך למציאה, והתפקיד הכללי הוא ידיעת ה', סומך על הרמב"ם.
מהו התפקיד, איך מוצאים ומוציאים אותו לפועל, Wish i knew.
בהצלחה בכל מקרה
נזכרתי בדבר- מצטער אם הפרעתי את שלוותך הפנימית =)
נזכרתי בדבר נוסף- לגוש יש חולצה נחמדה:
תן מבט חמור סבר
_____ _____
________
הכל מסובך
רשמת ממש יפהכמעין הנובע
תודה גם בשמי
זה יפה. תודה.פינג.
בכיףשמח שעזרקן ציפור
לימוד תורה לנשים, מצד עצמו, אינו איסור לנשים. אבל...jadataq
יש דברים שנשים לא צריכות ללמוד.
מספיק לראות את הפרצופים של אלה שלומדיות מה שאסור כדי להבין.
אגב, גם לגבר יש דברים שאסור ללמוד במקרה שהוא לא ראוי, וזה גורם לאותן הבעיות הנ"ל.
הערה נכונה. אבל בסכ"ה לרוב אין דברים כאלהקן ציפור
להתכונן לקראת הקמת בית שבו הבעל לומד כמה שיותר תורהננסית כחולה
כך כתוב בגמרא שהזכות של הנשים היא בשליחתן את בניהן ובעליהן ללמוד תורה. וכבר אמר רבי עקיבא על רחל אשתו 'שלי ושלכם שלה הוא' ואין קץ לשכר אשה שדואגת שבעלה ובניה ילמדו תורה.
כמובן זה לא כל תפקיד האשה. באמת כל מצוה שאת מקיימת, כל הליכה בצניעות למרות שזה קשה... הכל הוא עבודת ה' שלך -תפקידך בעולם. רק שעיקר העבודה גם של הגברים וגם של הנשים היא לבנות בית של תורה שבו הבעל הוא שזה שלומד תורה בפועל והאשה עוזרת לו. ומכיון שאת עדיין נערה את צריכה בעיקר להתכונן לזה בצניעות טהרה וקדושה. בהצלחה.
כאברך - אני ממש מוחה!תרחיב לבי
אני ממש לא נגד שבנות יתחנכו להיות אברכיות.
אדרבה! אשריהן ואשרי חלקן!
אבל:
א. מי אמר שזה מתאים לכולם?
ב. לא צריך נשים של אנשי-קבע, אנשי-ציבור (נראה לי הן סובלות מאוד)
ושאר קרייריסטים (רופאים, מהנדסים, קבלנים וכו') שבעזרתם נבנה עמ"י?!
אז להתקרב לקב"ה ולעבוד על המידות זה יותר מדוייק.
לנסות להכיר את עצמך, להבין מי את ומהם כוחתייך ומה תפקידך.
בערבון מוגבל, גם להתנסות קצת בכל מיני תחומי עשייה,
כדי לבחון את הכוחות והיכולת השונים המצויים בנפש.
זה יכול להיות הדרכה, גבעה, התנדבויות וכו'.
ובנוסף להצלת העולם, שהיא חשובה - גם לעשות בגרויות.
זה יעזור לך בתור אברכית, וגם בכל דרך אחר שתבחרי לחיות את חייך.
בשולי הדברים: עצם השאלה מראה על גדלות ובגרות!
לא רק לזרום על החיים, אלא לנסות להבין מה ד' רוצה ממני!
אשריך!
בהצלחה!
דווקא אני לא ככ מסכימה איתךכמעין הנובע
מה שאמרת לא בהכרח סותרקן ציפור
בס"ד
נכן שהתפיסה הפשוטה היא שלהתכונן שהבעל ילמד תורה זה נטו ילמד תורה בישיבה וכדומה.
אבל באמת כידוע יש כמה סוגי לימוד תורה.
לימוד לשמה ושלא לשמה.
הלומד על מנת לעשות
אם אני זוכר נכון המהר"ל מסיר שהלומד על מנת לעשות, והלומד על מנת ללמד מספיקין בידם בגלל שהם בעצם לומדים לשמה
על מנת לעשות
כמובן שגם העשייה עליה אתה מדבר:צבא, רפואה ועוד
לרוב אם לא תמיד נכללת בתוך כך.
למשל צבא - הגנה על עם ישראל ומצוות ישוב ארץ ישראל, ואכן צריך ללמוד על מנת לעשות גם דברים כאלה.
ואז האשה שמתוכננת לבנות בית של תורה גם לוקחת את זה בחשבון לפעמים.
הנקודה שניסיתי להבהיר
רשמת שצריך גם לפעמים אשה שתיהיה מוכנה לבעל עובד בכאלה דברים שלוקחים המון כח, אבל הצורה שרשמת את הייתה כיאלו דבר זה נוגד את התכוננות לבית של תורה, דבר שהוא לא נכול במיוחד שדברםאלה חייבים לבוא כמה שיותר מתורה.
לסיכום
מה שנראה לי שננסית ניסתה להסביר זה שהאשה נערה צריכה להתכונן לעתיד לבניית בית שתורה הוא המרכז, על ידי שמירה על צניעות טהרה ושאר מצוות
מה שאתה ניסת להוסיף שיחד עם זאת צריך לשמור בראש שהתכוננת לבית של תורה לא מחייבת קו מחשבה שבעלי יהיה חייב להיות בישיבה עשר שנים, ובניית בית היא קשורה לבניית כלל ישראל ועוד תפקידים שעולולים להביא קשיים.
המסקנה הכוללת הנערה צריכה לגדול למוכנת של בניית בית הכוללת הרבה דברים, כל אחד ואחת לפי תפקידה.
התורה היא הקו המנחה שלנו כמובן, וכדי שהוא ינחה את המשך הבית הוא צריך להנחות אותך עכשיו{בלי הזנחה של הגוף בגריות וכדומה}.
וכמו שמספרים אשה באה לרב ושאלה הבן שלי בן שנה מתי להתחיל לחנך אותו?
הרב שאל בת כמה את?
ענתה האשה 24
אמר הרב הייתי צריכה להתחיל לפני 24 שנה
בקיצור חינוך ובניין הבית מתחיל מבניין עצמי וזה חלק מתפקיד הנערה.
טעותננסית כחולה
צניעות !! כשהקב"ה הוריד את האישה לעולםח"י
הוא אמר לה רק דבר אחד (פעמיים)
"היי צנועה"
וזה התפקיד שלנו בעולם...
בנות לא חייבות להתחתן, אין להם את המצווה של פריה ורביה,
רק שה' טבע באישה את הרצון להתחתן כדי שהיא תוכל לעזור לגבר במצווה שלו.
אנחנו לא חייבות בלימוד תורה, אבל הצניעות שלנו שקולה כנגד
המוווווווווווון מצוות שהגבר כן מחויב בהם !
לעבוד את ה' זה לא רק צניעותtehiat
לעבוד את ה' זה לא רק בצניעות, וזה לא רק בלהתכונן לקראת להיות אישה לבעל שלומד תורה ובית של תורה.
זה קודם כל להכיר את עצמך, להתמודד עם כל מה שה' מזמן לך בחיים.
להכיר את נטיות נפשך- החוזקות והחולשות, להשתמש בחוזקות ולעבוד עם החולשות.
להתפלל להתפלל להתפלל!! הכח החזק ביותר של האישה הוא בדיבור, ובתפילה! להיות כמה שיותר בקשר רציף ועמוק עם הבורא- וכך ממילא תכירי יותר מהי שליחותך בעולם וזה יוביל אותך ממילא לבחור בחירות נכונות בחיים בכל התחומים ולהתחזק בעבודת ה', בצניעות, בהלכה, במטרות שלך בחיים. העיקר שיהיו לך חיים מלאי משמעות ומכוונים לה' ולאמיתה של תורה. וזה חייב להיות מתוך היכרות פנימית אישית שלך עצמך!!!
וזה הזמן המושלם לעבודת הבירור הפנימי,tehiat
אח"כ החיים סוחפים ב"ה ואין פנאי כמו ברווקות. והנקודה הזו, כשאת בנויה חזק מבפנים בחיבור לה' ולעצמך, גם אחרי נישואים וילדים היא מקום בטוח לשוב אליו, להיזכר ולהתאפס!!
מה לעשות שחז"ל וגם הגאון מוילנא אמרו שעיקר עבודת ה' של אשהירושליםםםםם
זה צניעות . בזה צריך להתחזק. היצר הרע אומר להשקיע בדברים אחרים . אבל חז"ל מזכירים שעבודת ה' של האשה היא בהתנהגות ולבוש צנוע. וכמובן תפילות . לא חסר על מה להתפלל היום ...
התכלית היא ידיעת ה'נריה3
וצניעות, ולימד תורה אלו דברים כללים.
י-ם, מה התפקיד הספציפי של כל אדם בישראל?
ואתה חייס להסכים שיש,
אחרת למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות
עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי"
אם תפקידי הוא להיות צנוע/ללמוד תורה?
ופה באמת נכנס הבירור העצמי.
אחלן (מה? בכללי =)
לא הבנתי למה אתה שואל אותי מה התפקיד של כל אדם בישראל?ירושליםםםםם
מה כוונתך לזלזל במה שכתבתי בשם הגר"א ?
חז"ל כותבים לנו שעל כל איבר שברא הקב"ה לאשה אמר לה "תהי צנועה.". הוא לא אמר לה בבריאתה "תדליקי נרות שבת " או " תשתתפי כל שבוע בערב הפרשת חלה ". כמובן שכל זה חשוב , וגם זה משפיע על הרגש של האשה בכיוון הנכום , אבל חז"ל כותבים שהעיקר זה הצניעות .
אויש, לא כתבתי ברור ...נריה3אחרונה
לפני הכל, לא מזלזל בגר"א
רק רציתי להגיד שהגר"א נותן מסגרת כללית מאוד, וכשאדם שואל מה התכלית של קיומו, התשובה צריכה להיות, לדעתי
רעיון גדול ששייך למגזר מסוים כמו יהודים/נשים/גברים(-תלוי ע"פ מי אתה הולך, מסתבר), אך יש חלק נוסף הוא העבודה האישית של כל אדם.
רציתי להזכיר את קיומו =)
יכול להיות שלא הבנתי את כוונתך , סליחהירושליםםםםם
לעשות חיים ולהראות טוב!!!vodki
עזרה- יש למישהו עצותציון חמדתי
ננסה:קן ציפור
בס"ד
העצה הכי מפורסמת ופשוטה אחת לשבוע יום לעבור על מקרי ביטחון השגחה שקרו לך או בסביבה.
הבעייה שזה קשה להקפיד על זה.
ולכן חשוב קודם להבהיר מה זה ביטחון, ולמה אולי קצת קשה לנו.
ביטחון הוא דבר נפלא אבל..
כן ביטחון הוא דבר הכי טוב וזה מידה חשובה והכל אבל אנחנו מפחדים ממנו, ולמה?
התשובה לכך היא פשוטה, כי כשאני שם את הביטחון שלי בדבר אחר חוץ ממני אני חושב שאני לא קיים.
זה הפחד הגדול שמונע אותנו מפשוט לבטוח.
אבל כמובן שאת מבינה בשכל כשאני אומר את הטיעון הזה שבאמת זה לא נכון,אבל אנשים לא תמיד פועלים במה שנכון, אלא באיך שזה מרגיש.
אז מה הוא באמת ביטחון?
ביטחון, להתרפק על ה', לשמוח בו ולהאמין שכל מה שהוא עושה זה לטובה.
בן אדם שיש לו ביטחון שהוא יזכה בלוטו לרוב זה ביטחון מזיוף{חוץ מגדולי עולם שאכן התבטא כך הביטחון אצלם}
הביטחון בה' הוא כשאני מבין שלה' יש את כל מה שאני צריך.
בעזרת הביטחון בה' אני מתחבר לעצמי בצורה הכי נכונה וטובה דרך מי שאני באמת.
מדת הביטחון היא מדה קשה להשגה, נכון, זה דורש עבודה
ולהיות איתך לאורך כל התהליך אני לא יכול כנראה, אבל חשוב שתזכרי שלבטוח בה' זה פשוט להיות.
כמו שאמרנו הביטחון מגיע מלשים דגש על ההשגחה הפרטית שקמנו בבוקר ואנחנו נושמים רואים וכו', אבל זה גם יותר עמוק, זה שאנחנו חיים לא רק פיזית אלא הביטחון נותן לנו אפשרות לחיות רוחנית.
נצטט מהחזון איש בספרו אמונה וביטחון{סוף פרק א'}:
"ומה נכבד זה האיש אשר בעבודתו המתמדת עלתה בידו לקבוע רסן על פי מדות הגסות עדין לבלום, אין כעס ואין רוגז, אין שנאה ואין איבה, אין נקימה ואין נטירה, אין שאיפה אחר כבוד, ואין תאווה לשעשועי הבלים:
וכשם ששכלו של האציל נכון, ודעתו דעת אמת, כן הדמיון שלו מכריע תמיד את כף האמת, ואמיתת מציאותו ית' מתקבלת על לבו, ללא היסוס, וללא פקפוק, כי לבו רואה תמיד ברקי נוגה למעלה מגדרי עולם,
ובהכרת בוראו ית' ימצא פתרון החידה של העולם כולו אשר הדריכה מנוחתו ללא הפוגות:..."
אומר רבינו החזון איש:"אמיתת מציאותו יתברך מתקבלת על לבו ללא היסוס" זה הדבר שלו אנו כוספים שאמיתת ה' תתקבל עלינו בלי היסוס שנאמין באמונה שלמה,וכיצד מגיע האדם לכך?
אומר החזון איש: "כי לבו רואה תמיד ברקי נוגה למעלה מגדרי עולם,"
לבו רואה ברקי נוגה למעלה מגדרי עולם, כמה נפלא התיאור הזה "הלב שלו", הנשמה שלו, החיים שלו, רואים תמיד "ברקי נוגה", הם נוגעים בקב"ה בתמידיות יש על לבו ניגון של שמחת העולם, אור של ברק, ניגון שבוער בקרבו "ברקי נוגה" הברק האור הזה הוא נוגה הוא עוצמתי, והוא נותן לאדם לגעת במקום שהוא "מעל לגדרי עולם" לאחוז באמיתת הבורא יתברך.
"ובהכרת בוראו יתברך ימצא פתרון החידה של העולם כולו אשר הדריכה מנוחתו ללא הפוגות"
מתוך "הכרת בוראו ימצא פתרון החידה של העולם כולו",ומה עשתה החידה הזו?העולם שמחת הארץ לאותו אדם בדרך להכרת אמיתת בוראו?
אומר החזון איש: "אשר הדריכה מנוחתו ללא הפגות" היא הדריכה את האדם למנוחה שלו,לאמונה העוצמתית ביותר לקרבה הגדולה הזו בלי הפסק "ללא הפגות".
לסיכום:
חשוב לדעת שהביטחון, אינו מוחק אותנו, להדגיש שוב ושוב עוד מקרי השגחה, ולדעת שביטחון בה' יתברך זה פשוט תענוג, לחיות באמת.
בהצלחה רבה מקווה שיעזור{את ההסבר לדברי החזון איש כתבתי ממזמן בדרשה אחרת ורק רפרפתי עליהם אז אם יש משהו לא מובן או קשור שם סליחה}
הביטחון בד'אנונימי (2)אחרונה
"עיקר נתינתו התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בד'...
והוא לפי שעיקר מהכל הוא הביטחון השלם והוא כלל כל המצוות" (גר"א משלי כב, יט).
אחרי שהבנו כמה זה קריטי, ננסה להבין מה עושים.
"וידעת היום והשבת אל לבבך", ידיעה והשבה אל הלב.
הידיעה צריכה להיות ברורה, מפורטת, ומספיק מוצקה כדי לעבור גם לעולם הרגש.
בחב"ד זה נקרא התבוננות, "לתקוע דעתו" בעניין זה.
לדעת שהקב"ה דיין אמת, ולא קורה לי שום דבר שלא מגיע לי.
אין אדם נוקף (פוצע) אצבע למטה אם לא נגזר עליו מלמעלה.
הכל מושגח, הכל מדוייק והכל לטובה.
כותב שורות אלה עובר בתקופה האחרונה סבל גדול, לא כאן המקום לפרט.
אנשים מסוימים עושים לי עוול מאוד גדול, ועוד מוציאים עלי שמועות שקריות ומפחידות,
ומה יהיה עם שידוכים אח"כ... ואיך נשתקם, ואיך נשרוד את הפצעים שנוצרו...
אחרי כמה ימים של התאוששות בבית מהמשבר שהקב"ה התחיל להעביר אותי,
ניסיתי קצת ליישב את דעתי, שזה לא סתם סבל שרירותי.
שלא משנה מה יעשו לי, זה הקב"ה, ולולא רצונו - שום דבר לא היה קורה.
ואם הקב"ה עושה את זה - זה לטובתי.
אין לי טיפת ספק שהקב"ה אוהב אותי כמו בנו יחידו,
ואין לי ספק שהוא לוקח אותי איתו יד ביד, תמיד, גם כשאני לא בסדר.
כשקשה לי להרגיש את זה - אני מחפש משיבת נפש של ר' נחמן, ונזכר כמה אני אהוב אצלו ית'.
אני יודע שהקב"ה אוהב אותי, ומתוך כך הוא משחרני מוסר.
אני יודע שהקב"ה ניסה לבנות אותי בלי הייסורים האלה, אבל לא הותרתי לו ברירה...
כואב לי מאוד, והדבר היחיד שמחזיק אותי הוא הקב"ה, והביטחון בו.
הרב בקבצים כותב שהביטחון נובע מהאמונה הברורה בטוב העתידי,
שמקרין על ההווה, עם כל המורכבות והמסובכות שלו.
מניח שיש הרבה מה לומר, להסביר ולפרט אחרי מה שכתבתי.
אלו בעיקר חוויות נפשיות, שיוצאות בזמן ניסיון, שמרים את האדם על נס.
אני רק אומר שזה נובע מהרבה לימוד והרבה שיחות עם חברים בנושא.
זאת לא משנה מסודרת, אבל לפעמים זה יכול לעזור הרבה יותר.
בהצלחה!!!
בני עקיבא, הרב קוק ומה שביניהם / דעהיובל תל אביב
שלחתי למדור דעות ולא פורסם אז אני מעלה פה:
בני עקיבא, הרב קוק ומה שביניהם / דעה
יפה מאוד!די"מ
יפה.נפש חיה.
יפה מאד. מעורר מחשבה.פינג.
ממש יפה. אתה כתבת? (קיבצת?)כמעין הנובעאחרונה
פרשת בראשית ללכת עם מטרהקן ציפור
בס"ד
מטרה
"בראשית" "בשביל התורה שנקראת ראשית בשביל ישראל שנקראים ראשית"
תחילת התורה מסמנת לנו מטרה ברורה, העולם נברא עבור התורה, עבור עם ישראל.
נקודה זו היא נקודה של כל החיים שלנו, לכל אחד יש מטרות ושאיפות.
ננסה להסתכל דרך הבריאה כיצד גם אנחנו יכולים וצריכים לבנות את המטרות ולהתקדם.
מי אני?
השאלה הראשונה שאדם שואל את עצמו כשהוא מתחיל ללכת זה מי אני?
האדם מנסה להכיר את עצמו ודרך זה להתקדם, לבנות את העתיד שלו.
להתלבטות הזו יש שני נקודות קצה, בלשון התורה "את השמים ואת הארץ" נסתכל בנועם אלימלך על הפסוק כדי להרחיב: "...וזהו בראשית כו' "את השמים ואת הארץ" שזה העובד לשם שמים הוא בבחינת "שמים" והעובד שלא לשמה הוא בבחינת "הארץ" את הכל ברא יתברך שמו ובכל רצונו יתברך.
כמו שאמרנו בירור של מי אני כל אחד שונה, יש יותר צדיקים ויש פחות, אבל הנקודה החשובה שהתורה מלמדת אותנו, זה לא משנה איפה אתה נמצא כרגע גם אם אתה מרגיש יותר בחינת ארץ, עדיין הכל נברא לשמו יתברך, לכל אחד יש מטרה ודרך, ואסור לאדם לומר לעצמו אני שונה אז אני רע, אם אתה שונה תבנה את עצמך מתוך השוני הזה, תגלה גם את הכח המיוחד שלך ולא רק את החולשה.
אדם עם מטרה לא יעצור
נתמקד מעט באותו אדם, שמרגיש שפל, התורה אומרת:
"והארץ הייתה תהו ובהו וחשך על פני תהום"
אבל נדייק טיפה, הארץ הייתה תהו ובהו, בלשון עבר, אכן היה בלגאן יש הרבה דברים לא מובנים בדרך אבל כל זה בעבר מפני ש "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" ה' משגיח עלינו "רוח אלקים מרחפת" והוא נותן לנו מטרה, כמו שאמרנו העולם נברא עבור התורה שנקראת ראשית וגם היא נקראת מים.
כי כשלאדם יהודי יש מטרה, הוא לומד תורה, הוא מבין את הקשר עם הבורא אז כבר שום דבר לא יעצור אותו הוא יכול להתקדם.
ונסתכל במילים של הנועם אלימלך:
"וזה שמפרש הכתוב והארץ היתה תוהו כו'. פירוש אף על פי שהעובד שלא לשמה היא מדריגה שפילה אף על פי כן חפץ בו יתברך גם כן והטעם אמר הכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני מים ע"ד דאיתא במדרש רוחו של משיח ורוצה לומר כשיבא משיח יהיה הכל מתוקן:"
הסיבה שזה לא בעיה שקשה, היא כי אנחנו יודעים שיש לנו מטרה בסוף הכל יהיה מתוקן אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, אז שום דבר לא יעצור אותנו.
לשחרר את הכאב ולהתקדם
כן לכולנו יש כאב את הכאב והבילבול צריך לשחרר, ולהתקדם הלאה למטרה.
בדיוק כמו שאמרנו אדם עם מטרה לא יעצור אלא יגיע לשלמות.
נביא לכך עוד דוגמה מתוך הפרשה בגירוש האדם מגן עדן
גירוש והשליחות מגן עדן: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם"
מצד אחד שליחות ומצד שני גירוש.
האדם כאדם הבא מלשון אדמה ובלגאן, גורש צריך להסתלק לעזוב את כל הבלגאן.
והדרך היא השליחות ללכת עם מטרה "לעבוד את האדמה", להבין שיש לנו דבר מעבר לבילבול יש לנו מטרה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שנזכה לזכור שיש לנו מטרה, לא נתייאש ולא נתבלבל מהדברים הקשיים, אלא עם מטרה ברורה נתקדם ונגיע לשמות ולמשיח בע"ה.