פורום עבודת ה' (עמוד 31)

מקווה שהגעתי לפורום הנכון...

יש לי עבודה במחשבת ישראל, וחלק מהעבודה צריך להיות על ההיסטוריה של המקום והתקופה שם הדמות חיה.

ואני עושה על הרמב"ם.

למישהו יש (דחוף!!) מידע לחלוק עימי?? 

תודה!!

בס"ד

יוצאים לדרך, נפגשים באנשים.
הפרשה מתחילה ביציאתו של יעקב מבאר שבע לכיוון חרן, כאשר בדרך בתחילת המסע יעקב נפגש בהרבה דברים מתפלל ישן חלום יש הרבה דברים בדרך.
ולכולנו יש הרבה דברים בדרך, מזהים עם יעקב ברמה כזו או אחרת, כי גם לנו יש סיבוכים ודברים שונים עוברים עלינו, אנשים שונים נכנסים לחיינו, וגם הדרשה הזו היא אירוע כלשהו בדרך שאנחנו עוברים.

פגישה ראשונה, נולדים מחדש - פסח.
אז ננסה בעזרת הפרשה לראות קצת על המפגשים הדברים שבדרך, אך נפגשים איתם ומה עושים עם החיים האלה.
הפגישה הראשונה של יעקב היא עם המקום, מקום המקדש "ויפגע במקום" הפגישה הפתאומיות הזו, יכולה להיות מבהילה, צריך להכיל כל כך הרבה, אבל באותה מידה זו תפילת ערבית, זה רגש עוצם, זה אמונה.
יש ביטוי ש"אהבה ממבט ראשון היא כמו היוולדות מחדש אתה נחשף פתאום לעולם חדש שלא הכרת" ואכן כל דבר שקורה לנו מאפשר לנו להיולד מחדש, להכיר כוחות חדשים בתוכינו, להאמין בה'.
שלב הלידה, הוא הגאולה הראשונה וכך אומר בעל הטורים "ג"פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא".

לאסוף כוחות לעמוד יציב – שבועות.
הדבר הבא שקורה בפרשה , הוא אסיפת האבנים ונתחיל משאלה של הרמ"מ מוורקא "רש"י מבאר שהאבנים רבו עלי יניח צדיק ראשו, וה' עשה נס שיתאחדו, אבל לכאורה עדיין האבנים היו צריכות לריב באיזה צד של האבן? הרי כל צד הייתה אבן אחרת?"
שאלה זו היא היסוד של כל הקושי שלנו, אנחנו לרוב מבינים שיש מה ללמוד ולקבל מהשני, ממה שקרה.
אבל אנחנו רוצים להשאר עצמינו, קשה לנו להתאחד באמת, להכיל את מה שקורה.

כדי באמת להבין כיצד להתאחד נסתכל מה המשמעות של האבנים:
נאות הדשא מפרש: "...והעניין כי התורה ניתנה על לוחות אבנים מפני שהתורה יש לה מציאות חוזק נצחי, וכן מידת יעקב, מידת האמת...ועל כן שם האבנים מראשותיו..."
בעל התניא "...רצה לומר שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן, ונקראו אצלו אבני המקום, וישמם מראשותיו, ששם דבר זה בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודיה לשמו יתברך..."
אלו הם שתי היסודות, היכולות להכיל את האחר ללמוד מהדברים הקשיים או אנשים פשוטים מתחילה בלעמוד יציב, להכיר באמת של התורה, בעצומה שלנו, ומתוך כך להכיל את מה שקורה את אותם אנשים ולהתעורר לשבח יותר חזק.

נרחיב את זה טיפה, כשעובר על אדם משהו הטעות שהרבה עושים זה להשבר, להיפגע, לא להאמין.
זה הדרך של העולם, אבל כמו שאמרנו אותה פגיעה משחררת כוחות חדשים ואפשר להיוולד מחדש בעזרת אמונה, כדי לעשות את זה צריך לעמוד יציב לאסוף את השברים, להאמין בכוחות שלנו, כמו שה' קירב אותנו במדבר הוציא אותנו ממ"ט שערי טומאה לקדושה, שלב אחר שלב.
אחרי שהאדם נעמד הוא יכול לקחת מוסר מאותו לבן אבן, לב אבן הוא אטום, אבל הוא לאבן יש עוד תכונות, ואחת מהן היא היציבות היכולת להמשיך גם אחרי שמקבלים מכות קשות.
לומדים את הכוחות החדשים מכילים אותם ואז משבחים יותר.

חנוכה ושבועות לחכות שנה
ישנה הקבלה בין החגי דרבנן לשלושה רגליים כאשר חנוכה מקביל לשבועות, את היסוד הזה של חנוכה חז"ל מלמדים בצורה מעניינת ביותר, על קביעת היום של חנוכה כתוב בגמרא שבת כ"א: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", חז"ל לימדו אותנו שלא תמיד מבינים את הכוחות שיש לנו ביד, זה לוקח זמן, כדי באמת להכיר את הכוחות, לכן הם חיכו שנה לקביעת חנוכה, כדי ללמד אותנו כיצד לקבוע את האורות הגדולים שלב אחרי שלב נר אחרי נר.


שנזכה להתקדם ולהתחזק מכל דבר שקורה איתנו, לעמוד יציב ולהכיל את השני, זה לוקח זמן אבל בסוף אפשר להודאות באמת, להאיר בעוצמה חדשיים, תאספו את הכוחות שלכם ותאירו אור גדול יותר.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

בס"ד

כיבוד הורים
הפרשה פרשת תולדות, ואני רוצה ללמוד על מה שאנחנו כילדים צריכים להבין.
במהלך הפרשה אנחנו פוגשים את יעקב ועשו, כאשר התכונה הראשית של עשו היא כיבוד אביו.
ואני רוצה לנסות בעזרת הפרשה ללמוד קצת לכבד את ההורים, את מה שקיבלנו.

אני הבן שלו והוא אבא שלי.
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם.." מפרש רש"י "יעקב ועשו האמורים בפרשה" אני ידייק שהאמורים בפרשה לדעתי זה בעצם, כל הסיפור שלהם, כל התכונות שלהם, שאותם הוליד יצחק בן אברהם.
והשאלה, מה יצחק לימד אותם?
התשובה לכך היא המשך הפסוק לדעתי "אברהם הוליד את יצחק".
יצחק מלמד אותנו ואת בניו יסוד גדול מאד, אני הבן של אברהם אני מכיר ומכבד את אבא, הולך בדרכו כי "אברהם הוליד את יצחק", כי אני יצחק אני יכול להיות יצחק בזכותו, בזכות מה שהוא נתן לי.
וכן אפשר אולי לומר ולהסביר שכתוב "ואלה" מחבר לפרשה הקודמות חיי שרה, שהחיים של שרה הם אלו שנתנו לי כוח כנ"ל.

חודש כסלו.
אנחנו בימים אלו בראש חודש כסלו, ואני רוצה לגעת טיפה בחודש הזה בהקשר למה שדיברנו.
למדנו שכל מה שאנחנו צריכים ניתן לנו, ועלינו להעריך את הדברים ולגדול.
בחודש כסלו, אנחנו שומעים על האור של הנסים הקטנים "מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים" וכנ"ל הפך הקטן שהספיק לשמונה ימים.
המשותף לניסים האלו הם שהיה לנו כבר משהו, והאמנו בה' ולכן זה הספיק.
וזה היסוד שכל מה שקבלנו יכול להראות קטן, אבל הוא באמת  הוא יכול להאיר באור גדול ומעטים ינצחו רבים וחלשים גיבורים.
וברמז כסלו, לדעתי זה כס לו להגיד שלדברים הקטנים בעינינו שקיבלנו, יש להם גם כס מלכות ובתוכם ודרכם אפשר לגלות את כס המלכות של ה' שהכל ה'.

יצחק חופר בארות – הכל ה'.
 יסודות אלו הם הדרך של יצחק אבינו, אני יביא את דבריו של הרב יצחק גינזבורג מספרו הממד הפנימי על עבודותו של יצחק בפרשה כדי להבין ולהשריש יותר את היסודות שאמרנו.
"יצחק לא מסתובב לעשות מבצעים ולהאיר את העולם, ונראה שזה לא ממש מעניין אותו... יצחק חופר בארות – הוא מסתכל על המציאות התחתונה עצמה, על העולם ואנשיו כפי שהם, גם בשיא הגשמיות העבה והגסה, ורוצה לחשוף את מציאות ה' בכל מקום... יצחק חופר וקודח, מעמיק ומעמיק, כדי לגלות שהקרקע הנראית על פניה יבשה וחרבה, רחוקה מאלוקות, מסתירה באמת בתוכה פנימה באר מים חיים, מסתירה את ה' עצמו..."
היסוד שיצחק מלמד אותנו, הדרך שלו זה להבין שה' פה, שכל מה שאנחנו צריכים פה.
לא לפחד מכלום, לא להרתיע מקשיים, כי באמת ה' פה.
זו דרך שקצת קשה ללכת בה, אבל חייבים להכיר, שה' נמצא פה, שהכל ה', ואם יש משהו מולי אני יגדל בעזרתו.
אני "יצחק" על קושי, אחייך אחרי הלילה הארוך, כי ה' פה, ואני ממשיך לגדול.

שנזכה, להעריך את מה שקיבלנו מהוריים וה', לומר תודה ולהתקדם.
להבין שגם הדברים הקטנים מחזיקים בתוכם אור גדול, ומה שקיבלנו זה מה שאנחנו צריכים כדי לגדול לכן לא נפחד משום קושי.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

בס"ד

השגחה פרטית
בפרשה נו חיי שרה, אנחנו לומדים על השגחה פרטית בעניין השידוכין, מסיפור השידוכין של יצחק ורבקה.
כפי שאפילו לבן ובתואל אמרו "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב"
ואני רוצה ללמוד יותר על השגחה עמוקה יותר, קשר שלנו עם ה'.
כי כידוע הקשר בין איש לאשה, משמש כמשל לקשר בין עם ישראל לה'.
מכאן יוצא שכמו שיש השגחה פרטית מיוחדת על הקשר בין איש לאשה כך יש השגחה פרטית מיוחדת לקשר שלנו עם ה', שעליה אני רוצה ללמוד ולהבין כמה דברים חשובים לחיים שלנו.

דבר רע או טוב?
נתחיל ונדייק בניסוח של לבן ובתואל, המילים "רע או טוב" מיותרים, מספיק להגיד זה מה' אז לא נוכל לומר דבר?
אבל נראה שזה יסוד מאד חשוב על ההשגחה בקשר שלנו לה'.
יש בנינו לה' קשר מיוחד, אותו קשר הוא שידוכיך, שידוכיך באמונה.
לכל יהודי באשר הוא יהודי יש נקודת אמונה פנימית, שמתעוררת ומתחזקת מהדרך שלו בעולם.
היסוד שחשוב לזכור שוב ושוב, שאין כזה דבר טוב או רע, הכל תלוי ביחס שלך אל הדבר, בהבנה שלך את מה שקורה, כי שאפשר ללמוד לדעתי מהמילים המיותרת בפסוק "אליך רע או טוב" וכפי שכתוב בתפילת תודה לבורא עולם: "...תודה לך שקשה לי לפעמים. תודה שקצת עצוב לי לפעמים, כי הכל לטובתי, ואפילו שלא ראיתי שזה לטובתי עמק בלב אני יודע שהכל מגיע ממך בחן בחסד וברחמים רבים והוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי בהשגחה פרטית מדיוקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות..."
גם הקושי לטובתנו, וגם אם הוא נראה רע, ולמה? "כי עמק בלב אני יודע" בנקודת האמונה עמוק אנחנו יודעים שה' משגיח , אנחנו יודעים שה' אוהב אותנו וזה עבורי.

היסוריים מדיוקיים, וממתקים.
האדמו"ר מפיצסנה בספרו אש קודש לומד מהפרשה ששרה אמנו שנפטרה מסמך היסוריים ששמעה על העקדה למדה עבור כל ישראל שהקב"ה לא יתן להם יסוריים יותר מידי, אלא במידה מדויקת כמו מלח על הבשר מידה שממרקת את העוונת בונה את האמונה וממתקת את הקשר עם ה'.
וזה לשון קודשו "כתוב בספר מאור ושמש בריש פרשת וארא מהרב הקדוש איש אלוקים מו"ה מנחם מענדיל זצוק"ל מרימנוב, על הגמרא (ברכות ה.) נאמר ברית מלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם וכו', דהיינו מה מלח אם מוסיף יותר מכשיעור אי אפשר לקבל הנאה מהבשר רק דווקא אם נמלח כשיעור, כך היסורין יהיו ממוזגים שיהיה יכולת לקבלם ויהיו ממוזגים ברחמים עכ"ל הק'...שרה אמנו עצמה שנתנה כל כך אל לבה מעשה העקדה עד שפרחה נשמתה לטובת ישראל עשתה, להראות לד' איך אי אפשר לישראל לסבול יסורים יותר מדי, ואפילו מי שבחמלת ה' נשאר חי גם אחר יסוריו מכל מקום חלקי כחו מוחו ורוחו נשברו ונאבדו ממנו...לכן ירחם ד' עלינו ועל כל ישראל ויושיענו במהרה ברוחניות וגופניות בחסדים נגלים."
אני רוצה להזכיר לכם, האדמו"ר מפיצסנה אמר את דבר אלו בגטו, אנחנו לא מצליחים לעכל את הצער שעבר על יהודיים בתקופת אלו רק מלשמוע, אבל האדמו"ר אומר זה יסוריים מדיוקיים, הם ממתקים, הוא רק מתחזק מזה באמונה.
וכמו ששמעתי ששאלו פעם ניצולת שואה שנשארה באמונתה, "איפה היה ה' בשואה?" והיא ענתה "איפה? איפה לא, כשיהודים ביסוריים כאלה, עינויים ממשיכים לחיות, לנסות לקיים מצוות בסתר, איפה הוא לא נמצא"
צריך לחזור על זה שוב ושוב, ה' משגיח על השידוך שלנו באמונה, היסוריים ממתקים, מגלים עוד נקודה של אמונה, אם רק כשזה מגיע אלינו, נבין שזה מה' ונחליט להמשיך ולהתחזק באמונה.

תיפלת מנחה, דיבור.
נסיים בעצה קטנה מהפרשה, אנחנו לומדים על תפילת מנחה "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" יצחק תיקן את תפילת מנחה שנקראת שיחה, וזו העצה התפילה הזו של אמצע היום, של אמצע החיים, היא שיחה עם ה' היא היכולת לדבר על הקשיים, לצאת מתוך הכאב שנמצא בפנים ולהתחזק.
בן אדם שעבר דבר כואב, בהתחלה לא יכול לדבר על זה, וגם אם ידבר ירגיש שאיש אינו מבין אותו, היכולת לדבר, היא לצאת מהכאב ולתת לו לרפאות ללמוד ממנו.
וזו תפילת מנחה לצאת ממהלך החיים הסובב, ולבנות עוד קומה של אמונה.

שנזכה להכיר שהכל מה', לדבר איתו ולהתחזק באמונה למרות כל קושי שנמצא.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד

לקבל יראת שמים
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה'..."
התגלות של ה' כלפי אברהם, סוג שנבואה או במילים שיותר קשורת אלינו התעוררת ליראה.
כולנו רוצים להתגדל ביראת שמים, ולפעמים אנחנו קצת מאוכזבים, כי התחושה היא שאין דרך מסודרת וגם התוצאות של התקדמות בנושאים כאלה זה לא משהו ממשי.
אני רוצה בעזרת הפרשה לנסות לענות לנו מעט מה זה יראת שמים, וכיצד לקבל אותה.

גדול היראה, האמונה, עת הרצון.
נתחיל מבעל הטורים על הפסוק "סופי תיבות אוה מלמד שאוה לשכון באהלו של אברהם"
הקב"ה רצה לשכון באהלו של אברהם, כמו שאמרנו אנו רוצים להשיג יראת שמים, אבל יראת שמים זה לא דבר של מה בכך, יראת שמים היא קשר וחיבור, שכולל גם התעוררות מלמעלה פרץ של אור.
נסתכל על זה דרך החזון איש{שפטירתו הייתה ביום רביעי} בתחילת ספרו אמונה וביטחון "מדת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה עליו כחידה כמוסה , סתומה ונפלאה..."
מדת האמונה היא נטייה דקה, לא קל להבחין בה ולחוש אותה, האדם צריך להיות בעל נפש עבודה גדולה ושעת שקט שעה של התעוררות עת רצון, כדי באמת לקבל אותה.
אז מה עושים? כיצד נקנה את היראה?

לחפש איפה לתת, כיצד להשתמש בכלים שה' נתן לי.
אז נסתכל מה ה' עשה עם מתנת היראה, עם ההתגלות של ה' אליו.
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים... וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם...וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן...אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם..."
עשרות שאלות יש על הפסוק הזה, מה אברהם אבינו עושה, ה' בא אליו נתן לו נבואה כלשהי, והוא "וישא עיניו" הוא לא "במקרה" ראה אנשים הוא חיפש? זה נשמע כיאלו חס וחלילה אברהם חיפש תירוץ לעזוב את ה'?! והעריבוב הוא רץ לקראתם ופתאום פונה לה' "אל תעבור" וכמעט כהמשך ישיר מידי פונה אל האורחים. 

אז מה באמת קורה פה?
נראה לי שיש פה יסוד גדול, על כיצד להשיג קדושה, האלשיך הקדוש בין שאלותיו שואל יש פה וירא מיותר, פעם אחת "וירא שלשה אנשים" ואז פתאום שוב "וירא וירץ" ונראה לי אפשר להסביר וה'וירא' הזה לא מדבר על מה אברהם ראה אלא פונה אלינו, זה כיצד מקבלים קדושה.
ונתחיל להסביר החזון איש בסוף פרק א' באמונה וביטחון אומר: "ובהכרת בוראו ית' ימצא פתרון החידה של העולם כולו אשר הדריכה מנוחתו ללא הפוגות:"
 מתוך "הכרת בוראו ימצא פתרון החידה של העולם כולו",ומה עשתה החידה הזו לאותו אדם בדרך להכרת אמיתת בוראו?
אומר החזון איש: "אשר הדריכה מנוחתו ללא הפגות" היא הדריכה את האדם למנוחה שלו,לאמונה העוצמתית ביותר לקרבה הגדולה הזו בלי הפסק "ללא הפגות".

זה בדיוק מה שאברהם אבינו עשה, נכון יש חידה, העולם לא מובן, אבל החידה הזו היא ההדרכה של האדם, האדם מקבל כוחות וכלים, ניסיון חיים כדי להעניק אותו הלאה.
אברהם אבינו קיבל ביקור חולים מה', ראה עוד נקודת חסד מידה של ה', וחיפש איפה לתת את זה, הוא חיפש כיצד להשתמש באותה אהבה שהרגיש מה'.
זו העצה כיצד להתקדם, תחפשו איפה אתם יכולים לתת, ואז גם בעזרת ה' תגלו את היראה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!
שנזכה לחפש וגם למצוא כיצד לתת לאחרים, ונרגיש יראת שמים ואת עצמינו אוהבים את ה', ונאהבים על ידי ה'.

 

בס"ד
איש צדיק או רשע? איפה הכף זכות?
"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו."
אומר רש"י "בדורותיו- (סנהדרין קט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:"
השאלה הנשאלת למה לא לדון לכף זכות ולהגיד רק את השבח על נח?

כל דור העולם אחר, בחינה אחרת.
כדי להסביר את זה נתחיל בלהסביר מה משמעות המילה דור בעזרת הנועם אלימלך "נ"ל דהנה האדם העוסק בעבודת הבורא יתברך ויתעלה בכל מעשיו. דהיינו אפילו בדברים הגשמיים כמו אכילה ושתיה שאוכל ושותה בקדושה על כל פנים בכוונה לדחות את הפסולת ולהעלות את הרוחניות שבו אזי בכל פעם שעולה ובא בבחינה אחרת יתירה זה נקרא בשם דור  דהבחינה הראשונה שהיה מתנהג בה כל ימי נהוגו בה היא כמו דור ואחר שנופל מבחינה זאת ונופל לבחינה אחרת הרי הוא כמו שבא בדור אחר."
הנועם אלימלך מסביר לנו שדור משמעתו גם בחינה, העולם מתקדם למטרה ועם ההתקדמות יש שוניים וצריך לדעת שכל דור הוא שונה הוא עוד קומה שנבנית.
והשאלה אותה צריך לשאול היא כצד לבנות את הדור נכון?

חייבים לבחון בעין התורה כדאי שנוכל באמת להגיע לשבח.
על שאלה זו ממשיך הנועם אלימלך:
"...וזהו דור לדור פירוש אדם הרוצה לצאת ולבא מדור לדור דהיינו מבחינה לבחינה כנ"ל ישבח מעשיך פירוש צריך לקדש עצמו אף בגשמיות כל כך עד שגם מעשיו הגשמיים ישבחו להשם יתברך ברוך הוא..."
חייבים לקדש את עצמינו בכל החלקים כדי שבאמת נוכל לעבור מבחינה לבחינה מזמן לזמן ורק להשתבח, להיות "צדיק תמים כנח", ונראה לי שזה מה שחז"ל אומרים לנו, אכן כל דור וכל בחינה היא יותר עליונה יותר קרובה לימות המשיח, ויותר קרובה לה', אבל כדי שזה באמת יהיה בשבח שנח בדור הבא הוא יותר צדיק צריך לשים את הגנאי במקומו, צריך לקדש את מעשיו הגשמיים ולהיזהר מהנפילות החדות שיכולות להיות.
ובמשל מכונית נוסעת וצוברת עוד ועוד תאוצה בכל דור היא יותר מהירה אבל יחד עם המהירות צריך יותר יד על ההגה להיזהר שלא ניתקע בקיר.
וכך מסיים הנועם אלימלך:
"...וזהו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו פירוש בכל בחינותיו שהיה בו בכל פעם היה צדיק תמים בהם וכל זה היה לו מחמת ש"את אלקים התהלך נח" רוצה לומר שכל מעשיו לא היו רק לשמו הגדול יתברך לכן הלך בכל פעם מבחינה לבחינה:"

לתפוס את הזמן
נח הוא לשון מנוחה, ואנשים לפעמים חושבים שאפשר לנוח ולהרגע, לתת לדברים לזרום.
אבל חשוב לזכור ששבת מנוחה, היא מעבר לכל גבולות הזמן, "מעיין עולם הבא" המנוחה בא היא האמונה והקדושה, המנוחה הזו דורשת לפעמים ללמוד קצת אבל היא הדבר הכי נפלא, אז אל תפספסו את הזמן הזה, תתקדמו לדור הבא ולבחינה החדשה, יותר קרובים יותר שמחים בה'.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שנזכה להמשיך להתקדם מבחינה לבחינה, להיזהר מהרע ולהוסיף אור.
נסיים בשיר שקשור מעט:

בס"ד
שני גליות
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"
בעל הטורים מביא הרבה פירושים לרמז של "לך לך" ונתמקד באחד "ד''א רמז לו הגליות השנים שב' פעמים ילכו ישראל בגולה."
אומר בעל הטורים יש שני גליות, והם רמוזים בכפל לך, לך כל לך מסמן גלות אחרת.
ואם נמקד את זה יוצא שהגלות הראשונה היא גלות לֶךְ, מלשון הליכה,
והגלות השנייה היא: לְךָ, או בעצם עבורך.

גלות של הליכה.
כפי שאמרנו הגלות הראשונה היא של הליכה, נרחיב זאת בקצרה, אני מניח שגם לכם קרה שנרדמת בשיעור, ומה הרב אומר? אז אצלי הוא אמר תרוץ את המדרגות למעלה ולמטה ואז תחזור ערני.
ואתם יודעים, יש הרבה אמת בכך.
וזו הגלות הראשונה, הליכה, התעוררת.
אבל זו הגלות הראשונה, או היצוב הראשון, להתעורר להתחזק בעבודת ה', להתעורר למציאות הבורא.

גלות לעצמך.
והגלות השנייה היא זו שאני רוצה להתמקד בה, היא גם גלות לְךָ, עבורך.
כולנו, בוודאי כבר מתעוררים לאור המצב מסיביב, מנסים להתחזק להתפלל, כל זה מציון וחשוב, אבל אני חושב שיש עוד נקודה, הגלות השנייה, נועדה לגלות אותנו, וכשחושבים על זה גלות היא באמת לשון גילוי.
ננסה ביחד קצת לגלות את עצמינו, מה ה' רוצה מאיתנו.

בניין הבית ובניין בית הבחירה
הדוד והרעיה, החתן והכלה, עם ישראל ואלוקיו.
משל הדוד והרעיה מלמד אותנו המון, על הקשר עם ה' וגם הפוך, וכשם שאדם פרטי מקים בית נאמן בישראל, כך הוא מקים בית של נאמנות לבורא, את בית הבחירה שבו אנו בוחרים בה' אוהבים אותו כמו הדוד והרעיה.
אם כן נסתכל על הגלות בבניין הבית "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
ישנה גלות, עוזבים איש אביו ואמו, הקב"ה אבא יקר אנחנו התרחקנו ממך, וגם השכינה, אמנו גלתה.
אבל ודבק באשתו, כמו שאמרנו אנו מתעוררים בגלות בהתחלה מבינים מה חשוב באמת, ואז ודבק באשתו, ה' דבק בנו, מראה לנו את הטוב, ואנחנו מגלים גם מצידנו, "והיו לבשר אחד" שזה באמת אנחנו.
להיות איתו לנצח, דבוקים בה', יותר קדושים מתמיד.

רחל אימנו והגאולה.{פיטרת רחל אימנו ביום אז נביא מעט מהקשר בינה לגאולה לפי דברי (הרב דוד  דוב לבנון שליט"א)}
"אין ספק שמסירות נפשה של רחל היתה מיוחדת בזה שהיה בו ויתור אישי להכניס צרה לביתה, ושמא יעקב יוותר עליה בכלל, היא מפסידה את כל עולמה הרוחני. רחל בטלה עצמה לגמרי לעשית הטוב, באמרה מאי נפקא מינא ממי יצאו שבטי י-ה, ממני או מאחותי "מיני ומיניה יתקלס עילאה"

מדוע שמע ה' דוקא לתפילתה של רחל? החטא שבשבילו גלינו מארצנו, בפרט בבית שני, היה בגלל שנאת חינם, ורחל שוויתרה לאחותה ומסרה נפשה עליה שלא תתבייש, הוכיחה במעשיה אהבת אחים אין קץ, ובזכות זה נתקבלו תפילותיה למחול על שנאת חינם, וזיכרון מעשיה יביא לגאולה"

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך.
שנזכה להבין, להתעורר ולגלות את עצמינו מהקשיים, וללמוד מרחל אמנו למסור את כל כולנו לה', להתבטל לטוב, לסלוח אחד לשני ולגלות אחד את השני באהבה אין קץ להשם יתברך לדבוק בו והוא בנו.

שלחתי למדור דעות ולא פורסם אז אני מעלה פה:

בני עקיבא, הרב קוק ומה שביניהם / דעה

בס"ד
מטרה
"בראשית" "בשביל התורה שנקראת ראשית בשביל ישראל שנקראים ראשית"
תחילת התורה מסמנת לנו מטרה ברורה, העולם נברא עבור התורה, עבור עם ישראל.
נקודה זו היא נקודה של כל החיים שלנו, לכל אחד יש מטרות ושאיפות.
ננסה להסתכל דרך הבריאה כיצד גם אנחנו יכולים וצריכים לבנות את המטרות ולהתקדם.

מי אני?
השאלה הראשונה שאדם שואל את עצמו כשהוא מתחיל ללכת זה מי אני?
האדם מנסה להכיר את עצמו ודרך זה להתקדם, לבנות את העתיד שלו.
להתלבטות הזו יש שני נקודות קצה, בלשון התורה "את השמים ואת הארץ" נסתכל בנועם אלימלך על הפסוק כדי להרחיב: "...וזהו בראשית כו' "את השמים ואת הארץ" שזה העובד לשם שמים הוא בבחינת "שמים" והעובד שלא לשמה הוא בבחינת "הארץ" את הכל ברא יתברך שמו ובכל רצונו יתברך.
כמו שאמרנו בירור של מי אני כל אחד שונה, יש יותר צדיקים ויש פחות, אבל הנקודה החשובה שהתורה מלמדת אותנו, זה לא משנה איפה אתה נמצא כרגע גם אם אתה מרגיש יותר בחינת ארץ, עדיין הכל נברא לשמו יתברך, לכל אחד יש מטרה ודרך, ואסור לאדם לומר לעצמו אני שונה אז אני רע, אם אתה שונה תבנה את עצמך מתוך השוני הזה, תגלה גם את הכח המיוחד שלך ולא רק את החולשה.

אדם עם מטרה לא יעצור
נתמקד מעט באותו אדם, שמרגיש שפל, התורה אומרת:
"והארץ הייתה תהו ובהו וחשך על פני תהום"
אבל נדייק טיפה, הארץ הייתה תהו ובהו, בלשון עבר, אכן היה בלגאן יש הרבה דברים לא מובנים בדרך אבל כל זה בעבר מפני ש "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" ה' משגיח עלינו "רוח אלקים מרחפת" והוא נותן לנו מטרה, כמו שאמרנו העולם נברא עבור התורה שנקראת ראשית וגם היא נקראת מים.
כי כשלאדם יהודי יש מטרה, הוא לומד תורה, הוא מבין את הקשר עם הבורא אז כבר שום דבר לא יעצור אותו הוא יכול להתקדם.
ונסתכל במילים של הנועם אלימלך:
"וזה שמפרש הכתוב והארץ היתה תוהו כו'. פירוש אף על פי שהעובד שלא לשמה היא מדריגה שפילה אף על פי כן חפץ בו יתברך גם כן והטעם אמר הכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני מים ע"ד דאיתא במדרש רוחו של משיח ורוצה לומר כשיבא משיח יהיה הכל מתוקן:"
הסיבה שזה לא בעיה שקשה, היא כי אנחנו יודעים שיש לנו מטרה בסוף הכל יהיה מתוקן אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, אז שום דבר לא יעצור אותנו.

לשחרר את הכאב ולהתקדם
כן לכולנו יש כאב את הכאב והבילבול צריך לשחרר, ולהתקדם הלאה למטרה.
בדיוק כמו שאמרנו אדם עם מטרה לא יעצור אלא יגיע לשלמות.
נביא לכך עוד דוגמה מתוך הפרשה בגירוש האדם מגן עדן
גירוש והשליחות מגן עדן: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם"
מצד אחד שליחות ומצד שני גירוש.
האדם כאדם הבא מלשון אדמה ובלגאן, גורש צריך להסתלק לעזוב את כל הבלגאן.
והדרך היא השליחות ללכת עם מטרה "לעבוד את האדמה", להבין שיש לנו דבר מעבר לבילבול יש לנו מטרה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שנזכה לזכור שיש לנו מטרה, לא נתייאש ולא נתבלבל מהדברים הקשיים, אלא עם מטרה ברורה נתקדם ונגיע לשמות ולמשיח בע"ה.

בעז"ה גם השנה נחגוג יחד את שמחת תורה ויום ההקמה בעוז ציון!

בעזרת ה' יהיה מנין בגבעה.

מיועד גם למשפחות, נשמח להצטרפותכם.

לפרטים:
בנים- 0506792013 
בנות- 0549226946 
נשמח אם תעזרו להפיץ.

בס"ד
סיום ומילוי
השבת בפרשת וילך אנחנו מסיימים את התרי"ג מצוות, משה רבינו ממלא את חייו, ולא מזמן סיימנו שנה.
אז מה זה סיום?
כפי שאמר בישיבה שלי הרב בדיחי סיום הוא מילוי:
האותיות ממלאות את עצמן,: האות סמך מ+כ= ס', יוד ו+ד=י', וו ו=ו, מם מ=ם.

דבר זה הוא חלק ממהות התשובה לדעתי
לשוב לעצמינו
כידוע התשובה היא לשוב לעצמינו, התשובה היא לא מושג רק על חטא, אלא היא גם התקדמות.
התשובה זה לדעת לנשום עמוק ולהתמלאות בקדושה.

אנחנו עכשיו בשבת תשובה, שבת וילך.
יש המון דברים לדבר עליהם, המון כוחות.
אני רוצה להזכיר לכם רק לשוב לעצמכם, למה שהתמלאתם וסיימתם, השנה שעברה לא נעלמה היא אצלכם בלב, ואתם יכולים להתמלאות מהמצוות שעשתים, מכל צעד ושמחה, ולהמשיך עוד ולהוסיף.

אז שנזכה לשוב לעצמינו להתמלאות בקדושה ואהבה במצוות ולהכיר את עצמינו טהורים שוב
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

שיר שמאד מחזק אותי ונראה לי טיפה קשור{אפשר לחלוק עלי בזה}

אברהם אבוטבול - העולם כולו טוב

בס"ד

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם... כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל"
אנחנו ממש ברגעים האלה, לפני היום הגדול של המלכת ה', ראש השנה.
אני חושב שברגעים אלה אנחנו צריכים לראות את מה שאור החיים הקדוש אומר על פסוק זה:
" ...ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה' ויהיו נתפסים זה בעד זה, והעד הנאמן מה שגמר אומר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו וגו' הרי שעל הערבות מדבר הכתוב...

עוד רמז באומרו אתם נצבים וגו' לפני ה' לפי שכל שהוא מרוחק מהקדושה קומתו נמוכה וראשו שפלה (ב''ר פי''ב ו'), לזה אמר כי להיות לפני ה' נצבו ונשאו ראשם"
אור החיים הקדוש מלמד אותנו על ברית הערבות שבינינו, ועל הרמת הראש.

ואני יוסיף את זה יותר אלינו, אכן אנו מרגישים שהראש מושפל,  אבל כמו שאומר אור החיים, הנה מגיע היום הזה, יום המלכת ה', יום בו נגלה שאנחנו בנים לה' בו נתייצב.
ואמר הרבי מה עוזרת תפילת ברך עלינו את השנה של מנחה לפני ראש השנה, יש עוד כמה שעות במקרה הטוב? על מה מבקשים?
והתשובה היום הזה יכול לשנות הכל, תפילה אחת יכולה לשנות את כל השנה למפרע גם.

אז חובה גדולה מוטלת עלינו, לזכור "אתם ניצבים" תעמדו, תרימו ראש, כן יש לכם את הזכות להמליך את ה' הזכות הכי גדולה, להיות בניו של מלך, ו"היום" היום הזה משנה, הרגע הזה הדקה, שאנחנו עומדים מול הקב"ה ואומרים אתה מלכנו, מרפא את כל הפצעים מרוממת מעל הכל ובע"ה כפי שנאמר "היום אם בקולו תשמעו" אם נשמע בקול של היום הזה של הדקות האלה הוא יבוא וימלוך עלינו בגלוי, וגם אם אתה מרגיש שלבד קשה לסחוב להודות ולדבר, תזכור אנחנו ביחד, ו"ברוב עם הדרת מלך" המלכות של ה' מתגלת לעניינו, וביחד בערבות אנחנו קמים ומשבחים את מלך מלכי המלכים.

אני כבר חסר מילים, הלב זועק רק בקשה אחת "ה' תגלה מלכותך עלינו", ואני רוצה לומר עוד כמה מילים על שני מילים שמובילות אותי במהלך הזמן הזה שנותר "סליחה ותודה".

סליחה שמגלה עוד תקווה,
להתקרב, לגעת באורך.
יד שנוגעת ומלווה.
חיוך שהאיר בסוף הדרך.
הזמן הזה, שמתהווה.

ועכשיו אנחנו כאן לידך,
תודה בוקעת מהלב,
ואתה המלך, ואני לצידך.
דקה שהאירה את הלב.
היום מתגלה הודך.

בקשה של סליחה מה' על החטאים, התנקות, להתמלאות בתקוות חדשות להודות על כל הטוב וכך לגלות את מלכות ה'.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שנזכה לגלות את הדר כבוד מלכות ה' בעולם, לעמוד על הרגלים להודיע בקול ה' מלך ואני בנו, ובכוחות חדשים בע"ה כולנו כאחד נגלה את מלכותך.
שנה טובה שנזכה להיכתב לחיים טובים.

בס"ד

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ"
השל"ה הקדוש אומר "זה שמו אשר יקראו לו, והלכת בדרכיו:"
ההליכה בדרכי הקב"ה זה כמובן דבר שמעסיק אתנו כל הזמן, ובפרט במהלך החודש הזה, חודש אלול, אנחנו רוצים להיטהר להיות קרובים וללכת בדרכיו.
אני רוצה לתת כמה נקודות קטנות על אותה הליכה בדרכיו, ונתחיל מרמז של בעל הטורים על שם הפרשה "כי תבוא": "כי תבוא אל הארץ. כי עולה למנין למ"ד. תבוא אותיות אבות. וזהו שדרשו בגיד הנשה (חולין צב, א) שאין פחות מל' צדיקים בארץ ישראל שחשובים כאבות:"
ל' צדיקים בארץ, והנה רק השבוע היה לנו שני דברים על
צדיקים פטירת הבן איש חי ולידת הבעל שם טוב,                                   לקבל אותה שוב{מאת: קן ציפור}
אז מה המהות של הצדיקים בארץ?                                                   הלב פועם, בחוזקה.
                                                                                              אבא קורא לך, וזה כאן,
אז בוודאי מי שמעתם על השמחה, על הקדושה, כשנמצאים ליד צדיק         הריח המתוק, שלה.
קשה לתאר מה קורה אבל יש איזשהו ריח של קדושה, ריח מתוק כזה.       בלבי שוב יודע, לאן.
                                                                                             האהבה שלי, המלכה.
אני רוצה להרחיב את הנקודה הזו שציינתי עם הפסוק:
"והיה" לשון שמחה, הולכים נושמים אוויר צלול,                                   הזמן שתקתק,
שומעים קול טהור של שופרות תפילות מלאות בשמחה ובתקוות.              נגע, ריתק.
והסיבה "כי תבוא" כי הנה אנחנו באים הולכים צעדים קטנים לאור,           שיר קטן, שלה.
חוזרים בתשובה, והתחושה בלב עולה,                                             מתוכו לגדול.
אפשר שוב להרגיש את הצדיקים, את הנשמה שנמצאת פה,                   הרגע הזה, לפעול.
כן שנמצאת פה כבר כשבאנו "אל הארץ", וכבר מרחוק כשהיינו בדרך,
התחלנו להרגיש אותה את הארץ  "אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה".            שמים כחולים,
ומכאן, מאותה צדיקות שמרגישים, צריך לגדול ולהכיר אותה.                  לחיוך המתוק, שלה.
כן הנשמה שבקרבי, כן יש בי קדושה. "וירשתה וישבת בה",                   יום שבו, אחלים.
והדבר מתפשט לכל החיים לאכול שאנחנו אוכלים ומרימים לקדושה, לה',
האבנים שמוקמות בעבר הירדן להקים את התורה בחיים, הברכה והקללה.

אז מה בעצם עושים פה בחודש אלול בכמה מילים לדעתי,
חוזרים בתשובה רוצה להתקרב, לאהוב, האהבה לה' מתפשטת בנו ואנו מריחים  קדושה, יודעים לאן הולכים אבל זה רק ההתחלה.
וכשהלב מתמלא באהבה הזו, הוא מתחיל לקחת את הזמן בידיים "קול השופר נשמע והעם לא יחרדו" הוא מתעורר הקול שלו מתעורר, הנשמה שבו מתחילה לשיר, והוא מתחיל לגדול ולפעול טוב ועוד טוב.
ואז השמחה פשוט מתפשט, הוא מסתכל סביבו, מסתכל על  השמים הכחולים,  על האנשים על החיים, ומחייך, הוא שוב שלם הוא מחלים מכל הפצעים הנשמה שוב איתו, שוב שלו ,והאור עולה בו מחדש.

אז שנזכה באמת להכיר אותה את הנשמה, להריח את הקדושה שמסביב, ולהתחיל לשמוע בקולה לבנות את עצמנו עד שבאמת נהיה יחד איתה היא תיהיה שלנו ונוכל להחלים מכל הכאב ופשוט להמשיך הלאה.
שבת שלום ומוברך מאיתו יתברך!!


ונוסיף עוד שני שירים
גד אלבז בשוב האמונה

לבית המקדש. הפינה נקראת מקדש בפש. מפורסם בפורום הר הבית.

מקדש בפ''ש פרשת כי תצא - הר הבית

בס"ד
הפרשה שלנו מתחילה במלחמת הרשות שחז"ל מקשרים ברמז למלחמת היצר, אני רוצה להתייחס למלחמה הזאת, לדרך התקדמות, ולחודש הזה בע"ה שנזכה להתחזק מכך.
" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ בְּיָדֶךָ..."
 נתחיל במספר נקודות.
1. "כי תצא"  "ונתנו" לשון יחיד ולא רבים.
2. "תצא למלחמה"  ולא תעשה מלחמה .
3. על הרמז שאנחנו מדברים על מלחמת היצר מה משמעות הדבר שזו מלחמת הרשות.

אז חשבתי אולי להסביר כך, כולנו הרי מכירים את מלחמת היצר, וידועה העצה שכדי לנצח צריך לשים גבולות כמו שאנחנו לא ניתן לילד לשחק בגג בלי גדר גם אנחנו שמים גדר מרחק נוסף שהוא רשות לפעמים כדי שלא ניפול וזה אפילו צוי במהלך הפרשה "וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ".

ואולי זה מה שרמוז פה לשון היחיד כי באמת מלחמה של כל יחיד ויחיד מישראל,  מלחמת היצר, והדרך להלחם במלחמה זו "היא לצאת", המלחמה היא בהתחלה, ביציאה לקרב, בשמירה הנכונה על עצמינו ובהחלטה: 'עכשיו אני קם, עכשיו אני יוצא לקרב, ועוד אנצח' ואז בע"ה "ונתנו ה' בידך".

אבל פה זה לא נגמר עד כאן דיברנו על הלחימה עצמה, אבל כידוע לפעמים כבר נפלנו וצריך לשחרר שבויים, ואולי ברמז אפשר להגיד שזה ההמשך: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ..."
כתב אור החיים הקדוש שיפת תאר מדבר על הנשמה, ואולי אפשר להגיד ברמז שאנו מדברים על הנשמה שנשבתה בידי היצר הרע ועכשיו כשניצחנו את היצר הרע אנחנו רוצים לחזור לנשמה, לחזור לקדושה.
ויש קצת בושה יש קצת פחד אנחנו עדיין שבויים קצת מרגישים מלוכלכים. אבל רוצה חושקים בקדושה.

אז מה עושים? "וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ...וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים..." לצור זהות חדשה לבכות להיבנות לבכות חודש ימים על אבא על כך שפגענו באבא שבשמים ובאמא בשכינה, ולנסות לתקן להשתנות, לקבל זהות חדשה כפי שמביא ר"י בכור שור בפרוש שני " ואיכא למאן דאמר - תגלח כמו "ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו" שהוא לשון תיקון, וכדי לטהר עצמה משיקוץ וניוול גיותה מעברת שיער וצפרנים ובגדים:"
זה עבודה קשה עבודה של תיקון חדש ימים חודש ופרשה זו נקראת תמיד בחודש אלול החודש של התשובה זה עבודת חודש אלול לתקן את הנפש לבכות לרצות להתקרב לה'.

ולפעמים אחרי שסוף סוף זכינו לנצח ולטהר אנחנו מרגישים שאנחנו עובדים על עצמינו שבסוף עוד שוב ניפול, אז מה עושים? "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה" תקום תקח אותה תוסיף אור קדושה אפילו מעט, תראה שיש התקדמות צד קטן ועוד אחד והיא לך לאשה.

ואם אתה מרגיש שגם זה לא קורא שאתה נכנע כבר עכשיו? "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף..." אז נראה לי הכוונה היא שאתה מגיע בגישה לא נכונה ואתה צריכה להכיר את הנשמה מחדש לתת לה את החופש לבנות את הדרך הנכונה.{הרמב"ן כתב שאינו יודעה אם היא נשארת יהודיה אם היא כן אז זה מתאים מאד}
וכמו שכתוב הרב באורות התחיה פסקה נ"ו "צריך לתן חופש גמור לנטיה הרוחנית שבנשמה שתתפשט ותתרחב בכל כוחתיה"

שנזכה להלחם לנצח את היצר הרע, לתקן ולחזור בתשובה, ולהתחתן עם הנשמה בצורה נכונה באהבה בשמחה וקדושה
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך..."
השל"ה הקדוש אומר:
"זה שמו אשר יקראו לו, שש מעלות לכסא:"
ומסביר השל"ה שזה ככה מכיוון שה"מצות הנזכרות בפרשה זו הם על ששה עמודי כסף, דהיינו ששה עמודים דתנן (אבות א' משנה ב' ויז') שעליהם העולם עומד, דהיינו: תורה, עבודה, וגמילות חסדים; ודין, אמת, ושלום."
השל"ה הקדוש מסביר כיצד זה בדיוק כל הפרשה באריכות, אבל כרגע אנחנו נסתפק בלהאמין בו ונמשיך לעוד נקודה שקשורה לשש עמודים האלה.

כאשר אנחנו מציינים את שש העמודים האלה, אנו יודעים טוב מאד שהם מעמידים את העולם, אבל דבר נוספים הוא שהם מעמידים אותנו, ובאמת "האדם הוא עולם קטן".
פרשת שופטים מדברת לדעתי על העמדה שלנו, הפסוק אומר "שופטים ושוטרים תתן לך" המילה לך מיותרת, אבל לא באמת, כי המשפט והבירור הזה, כל העמודים האלה צריכים להיות לנו, צריכים לבנות אותנו.

בספר של הבעל שם טוב על התורה מלקוטים יקרים די"ח ע"א אור התורה מובא  על הפסוק " פירוש אהבה ויראה תתן לך בכל שעריך, בכל המחשבות שלך, מלשון "נודע בשערים בעלה"
לתת את השופטים ושוטרים בכל המחשבות והמעשים, להעמיד את עצמנו.

עד כאן הדברים דיי מובנים, אבל עדיין קצת קשיים, כיצד להעמיד את עצמינו? מה זה בדיוק אומר?
אז כמו תמיד כשאנו מדברים על אהבה ויראה זה קצת קשה להסביר, כי זה דבר שחייבים להכיר מעצמך, הלימוד של אהבה ויראה הם אהבה ויראה, אבל דבר זה הוא גם התשובה.

"בכל שעריך" בכל שיעורי החיים, בכל דבר חייבים לתת לדעת שאנחנו גדלים, כל דבר שמגיע מגיע מאיתו יתברך והוא חלק מתהליך הגדילה שלנו באהבה, ביראה.


יחס זה לחיים, הוא הנקודה שטמונה בשש העומדים של העולם,
העולם החומרי הוא בעל הששה צדדים, למעלה, למטה וארבע רוחות, והנקודה שטמונה ביסוד זה של כל דבר שעובר עלינו במציאות החומרית יש יסוד שמוביל אותנו לתוכינו, עמוד כלשהו של אור שאפשר ללמוד ממנו על עצמינו.

לדוגמא כאשר אדם רואה משהו שהוא קנה החפץ מראה לו על האישיות שלו, אם אני רואה את הנועם אלימלך אני מרגיש קדושה נזכר בעמוד של אש שמופיע בצטיעל קטן שלו וכו', ככה זה כל החיים, כל החיים הם לימוד של אהבה יראה וכל שאר הדברים.

וכשאדם מבין שכל דבר מגיע מה' והוא הזדמנות להתקדם הוא יכול להתקדם.
קשה להסביר בדיוק מה הכוונה כי כמו שאמרנו אי אפשר להסביר אהבה ויראה, אבל אני מאמין שאתם יכולים להרגיש בעצמכם, כמה נותנת ההבנה הזו שהכל מה', שבכל דבר אנחנו יכולים להתקדם המון אם רק נעריך ונעמיד את העוצמות שלנו לדבר.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
שנזכה ללמוד ולהתקדם בכל דבר, ולהכיר יותר טוב את הכוחות הפנימיים שלנו, לעמוד ולהעמיד את העולם: בתורה, עבודה, גמילות חסדים; דין, אמת, שלום; אהבה ויראה.