פורום עבודת ה' (עמוד 31)

בס"ד

אני אתה ואת, משה רבינו, כלל ישראל.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה..."

אור החיים הקדוש שואל על המילים האלה " ואתה תצוה. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואתה אחר שעמו היה מדבר? עוד למה אמר תצוה ולא צו? עוד למה אמר לשון ציווי..."

כידוע, המילה אתה מתייחסת למשה רבינו, ובכל הפרשה שמו של משה אינו מופיע, בין אם לפי דברי בעל הטורים בגלל "מחני נא מספרך" או החסידות, שבכללי מדברים על דרגת "הביטול והגילוי" אליה משה רבינו מגיע ומקבל שם אתה.

אבל אני רוצה לתת כיוון אחר, משה רבינו יש בו בחינה של כלל ישראל, כפי שמובא בשל"ה הקדוש ועוד כנראה.

ואתם יודעים מי מצווה, לא רק משה רבינו, מתבקש לצוות, אלא אני, אתה ואת, אתה זה שקורא את הפסוקים, הם מדברים אליך. ובזה גם אפשר לענות על לשון הצווי כתצווה ולא כצו, כי צו הוא זירוז, אבל תצווה, הוא גם לשון ציוות, צוות.

 כי אנחנו יוצרים את כלל ישראל, כל יהודי, הוא אתה בפני עצמו, והוא מצווה לצוות ולאחד, לנסות לאוהב ולתת אחד לשני.

 

להמשיך בדרך, להתעלות, אמונה.

אז מה מצווים? מה מאחד את עם ישראל?

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"

לוקחים את הדרך, לוקחים את שברי החיים ומתעלים איתם באמונה אמתית, תמידית של עם הנצח.

"שמן זית זך כתית למאור" השמן הוא כתית שבור, אבל השברים האלה, זה למאור, להאיר. ואת זה צריך לקחת, את אותם קשיים, הדרך שעברנו, ואיתה מעלים נר תמיד, נמצאים באמונה תמידית באורו של עולם, ומאירים שפע לעולם.

אנחנו לא יודעים תמיד מה לעשות, מה לענות, לא יודעים גם מדוע אנחנו באמת אחים, והתשובה היא להסתכל למעלה, להסתכל לשמים, להעלות נר תמיד את האמונה.

יש לנו אבא בשמים שמחזק אותנו, ובגלל שכולנו בניו, כולנו בנותיו אז באמת אפשר להיות מאוחדים, לשאול בשלום השני ולעזור אחד לשני.

 

פורים, האחדות והפירוד.

המן שמח שיצא לו חודש אדר מכיוון שאז נפטר משה רבינו, נפטר בעצם כלל ישראל, הוא יכל לומר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" אך הוא לא ידע שמשה רבינו גם נולד, וכנ"ל פרשת תצווה היא באזור של פורים תמיד, כי יש לנו אחדות, יש לנו מקום שלא שייך רק לאדם אחד הוא שייך לכולנו, "לך כנוס את כל היהודים".

 

אתה שעומד שם בשקט,

תעיתי כשה אובד, תלקט,

האר לי את הדרך אליך.

 

תגע בנשמתי, אני ילדך.

צא לחיים, פגוש מלאכים,

ועליך הם שומרים, מסתכלים.

ואין גבול לשמחה,

היום אנחנו ביחד, באהבה.

 

שנזכה, להכיר אחד את השני, לראות את ההשגחה הפרטית בכל צעד, שה' מוליך אותנו, לדעת להכיר במלאכים שמסביבנו, ולהתעלות לקדושה ושמחה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!! ופורים קטן שמח!

מפירות בית הכנסת יהושע נחשון שלסינגר

אני בעד. ממש ממש

מחר?

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בס"ד

שולחן ערוך, שבע ברכות.

"...המשפטים אשר תשים לפניהם"

רש"י מפרש אשר תשים לפניהם "אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:"

כשולחן ערוך, תסדר ותסביר את הדברים.

 

אחרי החתונה יש אצלנו שבע ברכות (שלדעה אחת בירושלמי מדאורייתא), ואחרי החתונה של עם ישראל עם ה', מופיעה פרשת משפטים, שולחן ערוך בטוב האלוקי המתגלה לפרטי הדינים ומחזק את הקשר עם ה'.

 

לחזק את הקדושה אצלנו.

דבר זה הוא יסוד לעבודת ה' וגם, לקשר הזוגי, הדברים מתחילים בעוצמה גדולה, אבל צריך לפרט אותם לחיים, התורה תורת חיים, מתבטאת בעולם הזה.

וכפי שאומר הרמב"ן בספר האמונה והבטחון פרק יט בנוסח שכתב הקדושת לוי בדרוש לשבועות: "הוא על פי דברי הרמב"ן שפירש על פסוק (שיה"ש ב,ז) מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררת של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה, דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה, כי ידוע שהתעוררת הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי חפץ הוא מלשון כלי, דהיינו ההתעוררת ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד שתחפץ עד כאן לשונו אף שאין זה לשונו ממש.""מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ", שמי שיש לו התעוררת של אהבה או יראה צריך לעשות לה חפץ, כלי, מצווה שמחברת ומחזקת אותה אצלו.

 

עיקר כל המצוות להיות עבד ה'.

נוסיף בעניין זה מה ששלח לי חברי שלמה בן עזרא

"עניינים בפרשה, נראה מהחמור אל הפחות:

דיני נפשות רוצח, מכה איש ומת. מכה אביו ואמו. גונב איש ומכרו. ומקלל אביו ואמו.

אח"כ דיני חבלות, וכי יריבן.. והכה..

אח"כ ממון שמזיק, נזקי שור, אבות נזקין.

אח"כ דיני שומרים. קנס.הלואה ומשכון.

וכו'...

ולפני הכל -דיני עבד עברי ונרצע, אפשר כדי ללמדנו לפני כל הדינים את היסוד "כי לי בני ישראל עבדים" שהכל מתוך היותנו עבדי ה' לעשות רצונו! שנצליח ונזכה..."

הדבר הראשון, הבסיס לכל הדיינים הוא להיות עבד ה', החתונה, הקשר עם הבורא, ומשם הוא יכול להתפרט ליום יום.

 

מהו לימוד תורה, כיצד קונים אותנו ומחדשים.

על פי שיעור של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא סוד ה' ליראיו, סוד ה' הוא מה שאינך יודע. והוא מתגלה ליראיו, בעזרת יראת שמים, האמונה בה', להיות עבד ה'. זה הלימוד האמיתי שמחזק את הקשר עם ה'.

כל לימוד התורה הוא חידוש, וכפי שנאמר "בתורתו יהגה יומם ולילה" בתורה שהיא שלו מהלימוד, ומסבירים המפרשים שהכוונה לחידושי תורה, ובהם יהגה יומם ולילה, ואיך יכול לחדש כל היומם ולילה? התשובה היא כי עצם הלימוד, מתוך רצון להיות קשור לה' ולחזק את הקשר, הוא חידוש.

 

שנזכה ללמוד את התורה, לחיות את התורה, ואת הקשר לה', לשיר ולזמר לשמך עליון, להיות עבד ה', יהודי, ולגדול ולחזק את הקשר הנפלא עם הבורא יתברך.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך.

לדבר התורה המלא באתר לחצו

רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל והאלמנה

באחד הימים עת הסבו לשולחן רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל ועוד מספר רבנים ממכובדי הקהילה לצורך דיון העוסק בעינייני הציבור השונים בעיר נשמע קול דפיקה חזק ולאחריו טריקת דלת. מול הגאון עמדה אישה שהחלה למרר בבכי על מר גורלה. האישה, מסתבר הייתה אלמנה ומצבה הכלכלי היה גרוע. האלמנה החלה לדפוק באגרופיה על השולחן ולאיים שאם תקבל מכתב מן הרב ובו המלצה לגבאי קופת הצדקה הגדולה שבעיר תחל היא לשבור את כל הרהיטים שבבית.

רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל ניסה להרגיע את האישה בדברי תנחומים ובדברי פיוס ואף נתן לה מכיסו כמה מטבעות מהמעט שהיה לו, אך האישה המשיכה בשלה, קיללה וגידפה, המשיכה להלום בשולחן וקיללה אף את יושבי הבית והרבנים שנכחו שם.

הרבנים שלא יכלו להמשיך לשמוע את דברי הגידוף, גערו באישה על חוצפתה כלפי גאון הדור, אך רבי חיים עוזר רמז להם להניח לה באמרו: "ליבה מר עליה שכן אלמנה היא ואין לשפוט אותה על בסיס צערה הרב והנורא..."

 

"אם יקום והתהלך בחוץ" (כ"א- י"ט)

נראה לעניות דעתי לפרש את הפסוק על אדם אשר התרחק לגמרי מדרכי היהדות ומתהלך מחוץ למסגרת ועוד יותר מזה, נראה בעיניו כאילו יש לו משענת חזקה להישען עליה ומרגיש שהוא נקי מכל וכל. עם כל זה, רק שבתו יתן – דהיינו ישמור שבת ואז רפא ירפא מעוונותיו כשם שאמרו רבותינו, כל השומר שבת מוחלים לו כל עוונותיו, כדיכתיב, "שומר שבת מחללו" אל תקרי מחללו אלא, מחול לו. (פניני דניאל) מתוך ספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד זצ"ל.

לדבר התורה המלא באתר לחצו

בס"ד

יתרו, לרצות יותר, ולהשיג יותר.

השבת נקרא את פרשת יתרו, שבתוכה מתן תורה, אך ישאל השואל מדוע מתן תורה לו אנחנו מצפים כל כך, "וכל יום יהיו בעיניך כחדשים" כל יום מנסים לחיות אותו. מדוע הוא לא יותר עיקרי?

ונראה לי שיש פה יסוד גדול לעבודת ה', שהכל תלוי בהכנה.

ויתרו הוא זה שמכין אותנו, ללמוד כיצד לקבל תורה, כיצד לגדול יותר ויותר.

 

לבקש את עצמי, ולתת לאחרים.

נתחיל משמו של יתרו, מה משמעות השם הזה, ומה הייתה משמעתו לפני כשנקרא יתר?

ננסה לענות בעזרת הפני דוד של החיד"א "...בתחלה נקרא יתר שם רמז דבגלגול קין עינו לא תשבע והיה רוצה ליקח כל היתר בין שלו בין של אחיו ונחלק על התאומה יתירה. אך אחר ששב לגמרי נקרא יתרו כלומר שאינו רוצה של אחרים כי אם יתרו יתרונו שלו דוקא:"

החיד"א מסביר שהוא נקרא יתר המשמעות הייתה שרצה לקחת את הכל גם מה שלא שייך אליו, ופה לפני מתן תורה הוא לומד את יתרונו שלו, ונקרא יתרו.

זה יסוד גדול בעבודת ה', לא לנסות להשיג את היתרון של אחרים, אלא לחפש את היתרון שלי, לבקש את עצמי, לרצות לגדול כי ה' נתן לי תפקיד ואני רוצה לעשות אותו כמו שרק אני יכול.

ונראה לי להוסיף שיתרו זה גם יתר שלו, של האחר, שהדרך לגלות את עצמך הוא כשאתה מחליט לראות את מעלות חבריך, את היתרונות שלהם, וגדל איתם.

 

אילו קרבנו לפני הר סיני.

כמו שאמרנו כדי לקבל תורה, צריך הכנה, העיקר של הפרשה הזו, נרחיב עוד מעט על הקרבה להר סיני וההכנה למתן תורה, בעזרת דברי רבי חיים פלא'גי שפטירתו הייתה השבוע ביום רביעי וכך הוא אומר בספרו חיים לראש: "...ועל פי דרכנו דרך הקודש אפשר להמתיק בזה מה שנאמר:"ויחן שם ישראל נגד ההר" שידוע שעיקר האחדות והשלום בא על ידי ענווה והשפלות, כמו שאמרו (בחולין ז ע"א) משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל...ולכן אמר שקנו האחדות "נגד ההר", שנבחר משום היותו השפל שבהרים(מגילה כ"ט ע"א)...

ועל כן אמר "אילו קרבנו לפני הר סיני" שבזה על ידי האחדות והענווה היה לנו טהרה כמקווה, "ולא נתן לנו את התורה דיינו" שלטהר עצמנו על ידי לימוד התורה כבר נעשה זו על ידי שקרבנו לפני הר סיני..."

זה העמידה לפני הר סיני, האחדות, הענווה הטהרה שלפני קבלת התורה, או במילים יותר פשוטות, הענווה של להכיר בערך שלי, והאחדות ללמוד מכל אחד, להכיר ביתרונות של האחר.

הם ההכנה, והם מה שנותנים לנו לקבל את התורה, את הטהרה ואת קרבת האלוקים.

 

ונסיים בקטע מפורסם מתפילת הנועם אלימלך.

"...אדרבה תן בלבינו שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונם.

ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך

ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חס וחלילה.

ותחזק אותנו באהבה אליך.

כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך."

 

והדברים חודרים ללב, וקשורים זה בזה, הבקשה לראות מעלת חברינו, ולהתחזק באהבה אליך.

 

שנזכה לקבל תורה כל יום, באהבת חברים, ויראה, להכיר את ערכנו, ולגדול יותר ויותר באמת.

לראות בכל יום שאנחנו מקבלים תורה, לנשום עמוק ולהכיר בעוצמה שלנו, בעוצמה של עם ישראל וללכת לקבל תורת חיים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

בס"ד

שירת הים ושירת העשבים.
השבת הזו נקראת גם שבת שירה, ונוהגים לשיר את שירת הים "להיכנס לים סוף לראות את כל הנסים, לשמוח בה' וממילא לצאת גם ממ"ט שערי טומאה" או כמובא במשנה ברורה סימן נ"א סעיף קטן י"ז בשם הזוהר הקדוש שמי שאומר שירת הים בשמחה מוחלין לו עוונתיו.
השמחה הזו של שירת הים היא יסוד גדול שנראה לי קיים גם בט"ו בשבט.
כי לפעמים בן אדם עצוב, קשה לו מסיבה זו או אחרת, אבל יש משהו מיוחד, יש אפשרות לשמוח בט"ו בשבט, אסור להתענות ולמה? הרי זה חג לעצים?
אלא שמישרת העשבים נעשה ניגון של רועה, וכמבואר ברש"ר הירש על בראשית, העצים והעשב מלמדים את מושג ה"מינו", הייחודיות של כל עשב, ושל כל אדם.
ואני חושב שבט"ו בשבט אנחנו עולים שלב, לומדים לשמוח במה שהאחר השיג, לומדים לצאת ממ"ט שערי טומאה, מהכאב הפרטי ולשמוח ביחד כעם ישראל.

לא לתת לעצבות ללוות אותנו.
נרחיב מעט את הדברים בעזרת הנועם אלימלך "...וזהו ויהי בשלח פרעה רוצה לומר מחמת שפרעה שלח את ישראל מחמת הצרות שנגעו בו, דכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה.
 ומחמת זה הכניס את ישראל גם כן בעצבות.
ולכן ולא נחם אלקים כו' כי אם לא היה פרעה מלוה אותם היה השם יתברך מוליכם דרך ארץ פלשתים כי קדושתם היה משמרת אותם אבל מחמת פרעה שהפסיקם מקדושתם בעצבותו לא רצה השם יתברך להוליכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא רוצה לומר זה קאי אפרעה מחמת שעתה מקרוב הלך פרעה מאצלם והיה עדיין רושם עצבותו בהם ולכן ויסב כו' וק"ל:"
הנועם אלימלך מסביר, שהצרות והעצבות של פרעה, הפריעו לעם ישראל, וה' בגללם לקח את עם ישראל דרך ים סוף, לאותה שירה ושמחה עליה אנחנו מדברים.

כמו בכל הספר, אנחנו באים לגלות את המהות שלנו, ואחד הדברים החשובים, שצריך לזכור "בשלח" כשיצאנו לשליחות, למשימה להתקדם, לקבל תורה, להתקדש.
לא לתת לעצב ללוות אותנו, לשמוח, לשמוח על כל צעד שעשינו, ועל כל צעד שה' עושה עבורנו, כי שמפורסם הסיפור שהבן שואל את אביו שבזמנים הקשיים הוא רואה רק זוג עקבות בחול, ואביו עונה לו בזמנים אלו הרמתי אותך על הכתפיים, אז גם שהדרך קשה, ומייגעת, ננסה לראות את הצעדים שה' מרים אותנו, עושה עבורנו לשמוח ולהתקדם.

שהרי למדנו בגמרא בפסחים דף קי"ז עמוד "מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "
מתוך השירה, המזמור,  נחה עלינו רוח ה', רוח הקודש.

יש הרבה מה לומר, ויש יותר מה לשתוק.
יש עוד הרבה רעיונות לפרשת השבוע, חידושים ודרשות, אבל לפעמים חשוב יותר ללמוד לשתוק, להקשיב לה', לאותה שבת שירה, שמלמדת אותנו לשמוח, ופשוט לחיות את הקב"ה.
ונביא את דברי הרב הנזיר בשיעוריו על אורות הקודש סדר א' חלק א' פסקה א'
"בכל חכמה קיימת החכמה עצמה,וקיימת רוח החכמה.
לעתיד לבוא נאמר: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה"(ישיעה י"א י"ב)
'רוח' זו היא הרוח הנבואית שבישראל,רוח הקודש, וזו ראשית חכמת ישראל.
כשניגשים ללמוד את "אורות הקודש" גם בספר זה ישנם הדברים עצמם,תוכנם ומהותם,וישנה הרוח של הדברים,ולפעמים חשובה יותר ההתעצמות ברוח של הדברים.
התורה נקראת "שירה" כמו שאומר הכתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"(דברים ל"א י"ט) בפשטות  נראה כי הכוונה לשירת "האזינו".אך המדרש אומר כי הכוונה לכל התורה. כי העיקר בתורה היא השירה,הרוח שבה,ובלעדיה אי אפשר לתפוס את דברי התורה."
אומר לנו הרב הנזיר בכל חכמה יש את החכמה ויש את הרוח שלה,אותה רוח נקראת גם שירה ולפעמים ההתעצמות בה היא חשובה יותר מכל הבנה.
וכמו שאמרנו לפעמים צריך לעצור, להרגיש את הרוח, להכניס לים סוף לשמוח בה', ולצאת חזקים, לגלות את עצמינו.

שנזכה לשמוע את שירת הים השבת, ואת שירת העשבים בט"ו בשבט. לשמוח גם באחר, ולהתקדם, ולגלות עוד קומה של קדושה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

 

לדעת את הדברים העיקרים תמיד.
האדמו"ר מפיצסנה בספרו אש קודש בדרשה לפרשתנו שנת תש"ב שואל שרש"י על הנבואה של החדש הזה לכם אומר שזה היה מחוץ לכרך, כי הכרכים היו מלאים בגילולים, עבודה זרה.
אבל בנבואה על מכת בכורות רש"י כותב שהיו לפני פרעה, ואם כן הרי רש"י אמר שאין נבואה בכרך מפני הגילולים, אז לפני פרעה כיצד?
עונה האדמו"ר "ואפשר שרק תפילה ומצוות לא נאמר לו במצרים, אבל להעניש הרשעים ולגאול ישראל אין מניעה ותמיד המקום והעת..."

ומכאן צריך לזכור יסוד גדול בעבודות ה', צריך לדעת מה עיקר, יש התעלות רוחנית, שבתקופתם לפני מתן תורה, היו תפילה ומצוות.
אבל העיקר, לגאול את עם ישראל, להבין שאתה יהודי, להבין שאתה עובד ה', מקיים מצוות.
זה תמיד, בכל מקום ומכל מקום אליו נפלת אתה יהודי "ואציעה שאול הנך" כמו שאומר רבי נחמן, בכמה מקומות.

בא תגלה את המהות שלך.
ונראה שאולי זה תחילת הפרשה, הרבה מפרשים שואלים מדוע בתחילת הפרשה הקב"ה אומר למשה "בא אל פרעה" ולא לך כמו במכות אחרות.
וידוע שלבוא, זה אל המהות, והזוהר מסביר שבגלל זה פחד משה וה' אמר לו בא אני איתך.
כשאדם מגיע לגלות את המהות, אי אפשר להיות אדיש, זה עבודה קשה, אבל ה' אומר אני איתך, "ואני הכבדתי את לב פרעה" הקושי הוא גם ממנו, אתם יודעים למה? למען שתי אתתי בקרבו" ואמרו חז"ל אתתי אותיותי, ה' רוצה שדברי התורה יהיו אמיתיים, יהיו בקרבינו, הוא רוצה שנדע שהעיקר זה לא מספר של דפים, זה לא מספר חדושים, זה כמה הלב שלך בפנים, כמה התורה קרובה אליך.

מסופר על אדמו"ר אחד ששאל את הנכד שלו איפה סבא? הנכד הצביע על הלחי שלו ואמר הנה סבא, אמר לו האדמו"ר לא זה הלחי של סבא, חשב הנכד, הלך והתחבא מאחורי הספה וקרא סבא, והאדמו"ר ענה לו מה? אמר הנה סבא, את סבא מגלים כשקוראים לו, וכך גם את ה' מגלים כאשר קוראים לו.

האור של המהות שלנו.
ואפשר גם לראות את זה במכת חושך, היה חושך בכל מצרים, חושך מוחלט, ולישראל היה אור במשבותם, ולמה? כי הם ידעו שהם ישראל, ושה' הוא המלך.{וראה במפרשים שמי שלא ידע באמת היה לו חושך}

אז שנזכה לא לפחד מהקשיים, כי ה' איתי, והקשיים נועדו שאדע מי אני, וכשאנחנו מבינים מי אנחנו, אז ממילא גם כשיש מכת חושך אז לנו יש אור, כי יש לנו את ה' המלך, ואנחנו מבינים שתמיד תמיד אנחנו יהודים, ויכולים לקרוא לה'.

ונסיים במילותיו של הרב אוהד ברזילי שאמר בקצרה לתלמידיו "לבני ישראל היה אור במושבתם. בהירות המציאות משאירה אותנו גם במציאות עוטה ערפל באור נעים. האור הוא האמת! "אל ה' ויאר לנו"
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

"כשהנשמה מאירה, כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים."

ועוד שיר נחמד שקשור
בוצר מי אתה

בס"ד
יש הרבה מה לכתוב על הפרשה, לצערי בקושי הצלחתי להתחבר אז אני שולח משהו קצר, עמכם הסליחה.

כתוב בתחילת הפרשה "וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אליו..."
הנועם אלימלך, לוקח את זה שצדיקין תחילתן יסוריין, וסופן שלווה.
וכך בעצם נעשה פה.
בתחלה וידבר, דברים קשיים יסורים, ואפשר להגיד גם שה' אומר כך כי אכן ישראל סובלים כרגע.
אחר ככה הדרך, בהתחלה קשה, אבל הקושי הזה נועד לגלות את המהות את הצידקות שבך.
כפי ששמשיך ה' "ויאמר אליו אני ה' " הוא פונה אליו, אל המהות שלו ומגלה את שם ה', שם הרחמים.

צריך ללמוד, להסתכל כך על הדברים, לדעת שנכון שקשה לפעמים, אבל בעזרת הקושי הזה בונים את מהותינו.

בעזרת ה' שנזכה להכיר את המהות שלנו, אני מקווה שאצליח לשלוח בהרחבה את הדברים בהמשך היום.
עמכם הסליחה.
שבת שלום ומוברך מאיתו יתברך.
 

בס"ד
באים אליך.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"
ואלה, הו' מסמנת לנו את הקשר מתוך פרשת ויחי וכל ספר בראשית, עכשיו שלומדים לחיות ומבינים שאין יאוש, מכאן מגיעים להבין מי אנחנו.
אז מי אנחנו?
אנחנו בני של קב"ה עם ישראל, וכך אומר הרבי מנדרזין זצ"ל על הפסוק הזה, "וזהו "הבאים מצרימה" שמאליהם באו, לכן "איש וביתו באו" איש, זה הקב"ה :"ד' איש מלחמה""
הרבי מנדרזין מלמד אותנו כי מתוך כך שעם ישראל חושקים בה', ובאים מצרימה, כי מבינים שכך צריך להיות, ה' בא איתם.

ממשיכים ללכת
תחילת הפרשה הזו מסמנת את הדרך לגלות מי זה עם ישראל.
כמו שאמרנו, הפרשה והספר נקראים שמות, ואנחנו מגלים גם את השמות של עצמינו, כדי לגלות את המהות שלנו שעיקרה מופיע בעיקר הספר מעמד הר סיני.

תפילה שבוקעות מהלב, תפילה יהודית.
אז ננסה להכיר את הניצוץ היהודי, מאותו יהודי שכולל את עם ישראל, משה רבינו כתוב "ותרא אותו בוכה ותאמר מילדי העברים זה" ונשאלת השאלה כיצד בת פרעה ידעה שהוא מילדי העברים.
בין התשובות יש את תשובותו של הרמ"מ מוורקא, "כוונת הכתוב שראתה אותו בוכה מבפנים, מבחוץ לא היה בוכה ולא שמעה בכיות, ותאמר: כח כזהלהיות בוכה ולא לשמוע את הבכיות, כח כזה רק אצל ישראל נמצא וזהו, ותאמר מילדי העברים זה"

התפילה מהלב היכולות, לבכות בלב, ולהרגיש את הצער של עם ישראל, זה כח מיוחד של עם ישראל.
של בניו של ה'.

כרגע אי לי זמן וגם לא יכולות להאריך בדברים, אני רק רוצה לומר לכם שזה הדרך להכיר את עצמינו, לאוהב את ה', לבוא לקראתו, והוא בא איתנו לבכות אליו לדבר" לזעוק תפילה בלב"
זה הייתה המיחודות של הרמ"מ מוורקא השתיקה שנשמעת, אני מאד קשור לדרך זו, לבכות בשקט, לגעת מעט בעצמינו.
תעצרו לרגע ותנסו, פשוט להרגיש בפנים, לבכות בלב.

שנזכה כולנו להכיר את אבא שבשמים, ולדעת שאנחנו בניו.
להתקדם תמיד להתפלל אליו מהלב.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

מוזמנים גם לעשות לייק ולשתף את הסרטון בפייסבוק

בס"ד
לחיות אחרי שמתים, לחיות באמת?
בפרשת ויחי נחתם ספר בראשית, ונפטרים יעקב אבינו ויוסף, ונראה לי שהדברים קשורים למהות הפרשה, היסוד אותה היא מלמדת.
כפי שידוע יעקב לא מת, ולכן נאמר ויחי, כי כמו שאמרו חז"ל "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
והשאלה שצריך לשאול היא כיצד נשארים בחיים אחרי שמתים? אחרי הצרות שעוברים עלינו כיצד אפשר לחיות באמת?

השמחה שמשנה את כל הכאב.
כדי לענות נתחיל טיפה ללמוד על הפרשה, בספר דעת תושיה של הרב יוסף צבי וינר " "טוב סוף דבר מראשיתו" "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי שני חייו..." וצריך ברור מדוע פירש מתוך כלל חייו רק את השבע עשרה שנה שבמצרים?
שאם בא לפרט היה לו לפרט הכול {חרן, כנען, בבית שם ועבר }, ואם בא לכלול מדוע פירט השנים במצרים?...שנותיו האחרונות של יעקב הטובות השכיחו את השנים הרעות שקדמו להן ועל כן אפשר היה לכתוב אחר כך כי כל המאה ארבעים ושבע שנים היו שני חייו כולם שווים לטובה"
הרב יוסף צבי וינר מלמד שהשנים האחרונות של יעקב, השנים הטובות האלה, הם אלו שהפכו את כל חיי יעקב להיות שווים לטובה.
היסוד הזה הוא היסוד לחיים, שאלנו איך חיים עם כל הכאב והצרות?
התשובה היא שהשמחה הזו, הופכת את הכל לטוב ועוד יותר מוסיף רבי נתן בליקוטי הלכות שיום פטירתו היה בעשרה בטבת "במדרש רבה ובפרט בזוהר הקדוש בפרשה זאת שאותן שבע עשרה שנה היו עקר ימי חייו שחי בשמחה ונחת...ולכאורה תמוה הדבר כשהיה יושב בארץ ישראל לא ישב בשלווה, ובארץ מצרים שהוא מקום טמא שאז התחיל גלות מצרים שמררו חייהם שם דייקה ישב בשלוה?אך כל זה עניין "ששון ושמחה ישיגו.." שעקר שלמות השמחה בו יתברך שזה עקר החיות, הוא כשמתגברין לחטף את היגון ואנחה להפכו לשמחה..."
מדברי רבי נתן לומדים שהשמחה האמיתית היא דווקא מתוך הכאב, וזה נראה לי היסוד של הפרשה.
אנחנו חותמים את חומש בראשית. חומש בראשית עוסק בעיקר במוסר ואמונה, והיסוד של הפרשה כולל יסוד של כל החומש, יש לכולנו קשיים שונים, סיפור של הלב לספר לאנשים כמו חומש בראשית שמראה לנו את כל הרבה סיפורים כאלה.
אבל מה שקובע בסוף היא אותה שמחה, אותם שנים טובות של יעקב שהופכים את כל חייו להיות טובים או אותם רגעים של קרבה לה', הם יוצרים את השמחה האמיתית, ואת כל העולם.


הדברים התחברו לי בצורה נפלאה בעזרת מדרש רבה הראשון על הפרשה "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה מִכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה?
אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב הִתְחִילָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ.
 דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁסָּתַם מִמֶּנּוּ כָּל צָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם."
באותו סדר זה מה שהיסוד של הפרשה הסתומה הזו לחיים שלנו.
בהתחלה יש קושי, יעקב נפטר, השעבוד וכל צרות אחרות.אבל כמו שאמרנו יש דרך להמשיך לחיות, וזה מה שהפרשה מגלה לנו את הקץ, כיצד לשמוח באמת.וכמובן שאחרי שמקשיבים, ולומדים את השמחה אמיתית היא באמת מתגלה "סתם ממנו כל צרות שבעולם", כבר אין שום דבר שיפריע.

שנזכה לדעת לשמוח למרות הקושי, לחיות באמת לא משנה מה קרה, אפשר להתקדם ולחייך.
האמונה בה', ובכוחות שהוא נתן לנו יהפכו הכול לטוב אמיתי.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

ניגשים לחיים.
"ויגש אליו יהודה..." השפת אמת בדרשתו הראשונה על הפרשה בשנת תרל"א אומר:"ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש".
אני רוצה מתוך הדברים האלה לנסות לראות כיצד הפרשה מלמדת אותנו לגשת לחיים, להיות יהודים.

מה נשתנה?
נתחיל משאלה של האלשיך הקדוש: "בכללות העניין מה זאת ליהודה כי מתחלה אמר הננו עבדים כו' ברצון נפשו, וכשהקל מעליהם ואמר אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד, אז כעס ויגש אליו וכו' "
מה שינה את גישתו של יהודה? האלשיך הקדוש מסביר שהעניין, הוא בהתחלה יהודה חשב שזה עונש על מכירת יוסף וקבל את הדין, אבל ברגע שראה שיוסף רוצה רק את בנימין שלא היה בחטא הבין שזה משהו אחר.
דבר זה יכול לתת לנו יסוד גדול לחיים.

לכל דבר יש סיבה, יש זמנים בהם צריך לקבל את הדין, לעצור לרגע, ויש זמנים בהם צריך לגשת להלחם, ולהתקדם.

איך ניגשים?
שאלת השאלות היא רק איך? איך ניגשים לחיים? איך שמים לב מה לעשות כרגע?
אז יש מילה מיותרת בפסוק "אליו" ונסביר, צריך לשבור את החומות ולגעת בלב.
הקושי מבלבל, והחיים מלאים בעליות מורדות, והמון כוחות שה' נותן לנו.
הדרך והגישה לחיים, היא לגשת אליו וכמו שאומר השפת אמת "שמודין לה' יתברך.. ועל ידי זה יכולין ליגש" צריך ללכת אל הלב, לעצור לרגע את הכאב, לנשום רגע, את האוויר הצח, כפי שעשו האחים בהתחלה, שקיבלו את הדין.
ומתוך כך אפשר להבין איך להמשיך, איך להסתכל ישר לתכלית.

בני ישראל
במהלך הלימוד שמתי לב למשהו מעניין, אצלנו בפרשה אחרי שיוסף מגלה לאחיו ושולח אותם הבייתה כתוב " וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת..." הם נקראו בני ישראל, אתם זוכרים מדוע יעקב נקרא ישראל? "כי שריתי עם אלקים ואדם" זה הדבר המיוחד לנו כבני ישראל, כיהודים, זה הגישה שלנו לחיים.
וכך כתב הרב אהוד ברזילי בסמס לתלמידיו "יש בחומש מפגשים עם הרע. ישמעאל, סדום. תמיד יש בירור והפרדה.
בשבטים יש קושי ושנאה ואין פירוד! כדי לגלות את סוד האחד!"
יש אצלנו הרבה דברים בחיים, קושי שנאה ומריבה, אבל אפשר להודות, להגיד את האמת לפתוח את הלב, ולגעת לגעת אחד בשני.
לשרוד עם כל הכאב והאנושיות ולהתקרב לאלוקים, זה המיוחד בעם ישראל.
היכולת לגשת, להתקדם, לאוהב מחדש.

שנזכה לדעת כיצד לגשת לחיים, לכל הקשיים והסיבוכים שיש לנו, ולצאת חזקים, באהבה ואחדות של בני ישראל.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!

אני עכשיו לומד ספר ישעיה. ואם הקב"ה רוצה להגיד לנו משהו דרך נביאיו למה בלשון כזאת מסובכת? שגם לראשונים לא מובנת?(יותר נכון חלוקים בפירושם) ואז יוצא, שלא יודעים כמו איזה פרשן האמת ויכול להיות שבכלל לא האמת עם אף אחד!! למה לא לכתוב(לדבר)בצורה שמשתמעת לכולם?

בס"ד
מתוך הסוף, לאן הולכים.
"...מקץ ..ויחלם פרעה והנה עמד על היאר"
הפרשה מקץ, משמעות המילה היא מהקץ, מתוך הקץ והסוף.
כולנו מתקדמים עולים שלב אחר שלב, ויש מטרה, ההתקדמות הנכונה היא מתוך המטרה, היא כאשר יש לי שאיפה ברורה.
כחלום פרעה ברמה מסיומות.
אני רוצה ללמוד טיפה על ההתקדמות.

הענווה, היכולת לנצח.
אז כיצד מגשימים את החלום, יוסף מלבד הצגת הבעיה מציע פתרון, "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם"
את פתרון זה מסבירים המפרשים שיוסף ראה באותו חלום, הוא ראה שפרעה עומד על שפת היאר, ליד מקור הפרנסה, ולכן הבין שצריך מישהו אחר.
אבל יותר מזה היאר היה שייך לכולם, וזה היסוד של אותו איש חכם, איש שיגע בכולם, איש שלא יתגאה על העם.
יסוד זה הוא הדרך לגדולה, כאשר מבינים, שיש מעלי, שיש מקורלכל הדברים, אז מבינים כיצד להשתמש בדברים שעוברים עלינו נכון.

לנצח בענווה.
אותו דבר אנחנו רואים אצל יוסף עם האחים, הקדושת לוי מסביר, שיוסף התנכר לאחיו, ולא הודיע לאביו, מכיוון שידע שהם יפגעו, הוא ידע שאם הוא יקרא אז הם ידעו שיוסף ניצח אותם הגשים את החלום ומולך עליהם, אז הוא הסתיר כדי לא לפגוע בהם.

לדעתי בפרשה אנחנו לומדים הרב על חלומת והגשמתן.
לכולנו יש דברים להשיג, ואפשר עם נאמין שה' מוליך אותנו, ואם נזכור לא לפגוע באחרים.

בחנוכה שרי "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן"
כי באמת זה ככה, דווקא כי אנחנו אור קטן, כי אנחנו מנסים לתת בפשטות מה שיש בלי לפגוע באחר, אז אפשר להתחבר אחד עם השני ולהיות אור איתן.

שנזכה, לדעת תמיד לתת להתקדם בלי לפגוע, ולהוסיף אור של אחדות, וככה להתקדם.
שבת שלום וחג שמח.

בס"ד
 למה לא לשב בשלווה?
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו... כנען"
וידוע דברי המפרשים שיעקב ביקש לשב בשלווה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף.
ונשאלת השאלה הפשוטה שהרבה שואלים "מה רע בכך שיעקב ביקש לשב בשלווה?" מה הבעיה שיהיה לו קצת מנוחה?

מהי שלווה?
ננסה להבין מה ה' רוצה ללמד ונדייק מעט במילים של רש"י "צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:"
הקב"ה אומר לא מספיק לצדיקים מה שמתוקן לעולם הבא? וצריך להבין שזה עיקר חיינו, שהעולם הזה מוביל לעולם הבא, והפסוק מדייק זאת ואמר לנו "בארץ מגורי אביו ארץ כנען" ה' מלמד אותנו, אתה יודע איפה יעקב רצה שלווה, בארץ מגורי אביו, אבל היא ארץ כנען "לשון כניעה".
כי את השלווה לא משיגים, ככה סתם, לשלווה האמיתית צריך לעבוד, רק בעולם הבא אפשר לנוח.

לגעת בשמים, מהקרקע.
התורה מלמדת אותנו שכדי לגעת בשמים, צריך להתחיל מהקרקע.
אם זה בחלומות יוסף שקודם אנחנו מאלמים אלומים, ורק אז 11 כוכבים.
אם זה מכירת יוסף, שבא לגאול את עם ישראל במצרים, מתוך בית האסורים.
ואם זה יהודה ותמר, שהקב"ה עסק באורו של משיח, כשלהם הבעיות של הם.
והדבר הזה הוא הישיבה בשלווה באמת.
כולנו היו לנו קשיים בחיים, ולפעמים אנחנו לא יודעים מה לעשות, אז מה עושים? עוזבים את הכל, יוצאים החוצה, ומתחיל לחשוב, לדבר עם ה', ללמוד משהו בתקווה שיענה לי לצרות.
ואז מרגישים את זה פשוט, את השלווה הזאת, את המתיקות של הנה התקדמתי.

אלה תולדות יעקב יוסף.
ונראה לי שזה מה שהתורה אומרת "אלה תולדות יעקב יוסף" הישיבה בשלווה האמיתית של יעקב, כיצד יוצאים מכל הסיבוכים?
זה יוסף, מוסיפים אור, מוסיף עוד כח, מתגברים על המכשולים.
קשה להסביר במילים את השמחה הזאת, ובאמת גם הצרות גורמות לנו להיות אילמים ברמה מסיומות כפי שאומר האדמו"ר מפיצסנה באש קודש, אבל יחד עם זה שאין מילים, וכבר באמת כלו כל הקיצים "קמה אלומתי וגם ניצבה" הצדיק קם ומתייצב.

בר מצווה~כניסה לעבודת ה'
אני יסיים במשהו שכתבתי לבר מצווה של חניך שלי: "חז"ל לימדו אותנו שכשמגיעים לגיל מצוות, נכנס בנו יצר הטוב, מעין "וישב יעקב" שבפרשה. יצר טוב שנכנס, מתיישב ונותן שלווה, אמונה וכוחות חדשים.
אתה עכשיו מקבל את אותה שלווה של קדושה, נשמה טהורה, והופך להיות בר מצווה.
אמנם, אכן לפעמים זה קצת קשה, ויש סיבוכים, כמו ש"קפץ רוגזו של יוסף" על יעקב.
אבל אני בטוח שאתה תדע להתמודד איתם."
כולנו ברמה כלשהי נכנסים לעבודות ה', וזה ככהזה שלווה מתוקה, וגם אם יש קשיים, נלמד ונתגבר עליהם.

נוסיף עוד אור ועוד אור כמו שבחנוכה הולך ומוסיף ואומר נאות הדשא "...ובמה שכתבתי בענין יוסף שהיה מוסיף והולך תמיד, יובן מוסיף והולך שאמרו בחנוכה, וצריך להבין שלא מצינו כן בשום מצווה...אך הענין כי חנוכה הוא חינוך המקדש, והוא חינוך האדם גם כן, ורמזו חכמים במה שאמרו "כל אדם שיש בו דעה כיאלו נבנה בית המקדש בימיו...וחינוך הוא להרגל, ובאמת ההרגל כשהוא היום כמו אתמול נקרא מצוות אנשים מלומדה, על כן מוסיף והולך, ובזה יש בכל יום כח חדש"

שנזכה להוסף וללכת, להכיר שכל יום הוא יום חדש, הזדמנות חדשה, לגדול מכל הדבים, להתחיל בקרקע אבל לעלות תמיד.
להוסיף אור ועוד אור.
שבת שלום ומברך מאיתו יתברך!!

ונוסיף שיר יפה שריאיתי לאחרונה

 

בס"ד

אני אוהב אותך.
"וישלח יעקב מלאכים... עם לבן גרתי... ואשלחה להגיד לאדני..."
יעקב שולח מלאכים לעשו ומספר לא את כל מה שעבר עליו כדרך שמספרים לאוהבים, "היום בבוקר קרה לי כך וכך" כדי שיתיישב בלבו של עשיו שהוא אוהבו.

השליחות שלנו גם, להרגיש אהבה, להראות אהבה.
נקודה זו היא נקודה חשובה בשליחות של כולנו בעולם, לראות את האהבה, ולהראות אותה.
ונביא מתוך דבריו של הרב אברהם צבי קלוגער בספרו יחוד ההתבודדות בפרק הראשון "ישראל אשר בך אתפאר" : "התבודדות נועדה להביא יחוד שלם בין משפיע למקבל, בהתחברות מוחלטת להשי"ת. ובראשית הדברים יש להבין שהדבר לא נעשה תיכף ברגע אחד, אלא בשלב אחר שלב...בכל גוונים של התקשרות ויחוד, כגון בשיחה בין קרובים וכיו"ב, אין מצויים תיכף ברגע התכלית והרגשת עוז הקשר...ראשית הדבר שהמשפיע כונס אליו את המקבל באופן שמגדל קומתו, היינו שהמקבל מרגיש בערכו ושמח בהיותו מקבל. בדרך משל, כעני המגיע אל בית הנותן, ואין הנותן מסתפק בעצם הנתינה אלא מאיר פניו ולבו ושמח לקראתו ומבטא זאת באמירה "טוב שהגעת"..."
היחוד השלם עם הבורא, זה מטרתנו בעולם, ויש דרך לכך, להגיע לאותה התחברות זה לא רגע אחד.
והשלב הראשון הוא הערך שיש לנו מהבורא, ההבנה שה' מקשיב,  אומר לנו טוב שבאת לדבר איתי, תספר לי מה עובר עליך, כדרך האוהבים.
אז כיצד מבקשים אהבה מה'? כיצד מרגישים את החיבוק של ה'?

תפילת האמת, אחדות גמורה.
ננסה להסתכל בתפילת יעקב לה', כדאי ללמוד כיצד להתפלל ולהרגיש את ה' "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.." וצריך להבין מה זה מכל האמת? מהי אותה אמת?
יעקב אבינו הוא איש האמת, הוא האיש שבונה את עם ישראל, את היכולת להיות עם ה' קשר ישר-אל ה', וזה חלק מהתפילה שלו לדעתי, אומר יעקב אבינו "קטונתי מכל החסדים" אנחנו מרגישים קטנים מכל החסדים, מהטוב, אנחנו מרגישים קטנים מכדי לבקש על נפשנו, מכדאי לאוהב את ה'.
אבל "ומכל האמת" במושג אמת שזה דין זה אכן נכון, אך בקשר הזה יש אמת, יש יחוד שלם, וה' סובל איתנו, עבורנו.
וכמו שאומר האדמו"ר מפיסצנה "...והפסוק מרמז קטונתי וכו' שמא יגרום החטא, אבל "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", חוץ מן הפשט מרמז שאני איטיב עמך כביכול, כיוון שעיקר המשוי עליך יתברך, אם כן אף אם גרם החטא חס וחלילה ואיני כדאי להושע אבל אתה כדאי, והושיעני מהרה תיכף ומיד."
ה' איתנו בצרה, ה' סובל כביכול עבורנו, שנוכל לשרוד, כי באמת בלי זה אי אפשר לשרוד לעבור "במקלי את הירדן" זה לא אפשרי לבד, ה' נותן לנו כוחות לעמוד בקשיים, ואנחנו מתפללים שגם אם, אנחנו קטנים יושיע עבורו "עשה למען שמך".

יעקב איש האמת
כמו שאמרנו יעקב הוא איש האמת, איש האחדות עם ה' בונה את עם ישראל, עם מיוחד של ה'.
וחייבים להבין, את האהבה של ה', כמה הוא כואב עבורנו, שאלנו איך? ונראה לי שקוראים את הפסוקים זה כל כך פשוט, אנחנו אומרים את הדברים לאט לאט, מבינים כמה קטנים אנחנו, ומודים לה', ומבקשים ממנו. אנחנו רואים כיצד ה' קורא לנו ומתפללים בשיא הכנות.
אין הרבה מה להגיד, רק לנשום עמוק, לעצום עיניים, לראות כיצד ה' מקיף אותנו בחום לחבק את עצמינו ולדעת שה' מחבק אותנו, ולהודות לו לאט בכוונה.
האמת הפנימית של יעקב, הקדושה הזו, היא מה שמאפשרת לנו לקיים את השליחות, שלמרות כל הצרות, והחולשה שלנו, נוכל לראות את אהבה של ה' וממילא לאוהב אותו.

שנזכה להרגיש את האהבה של ה' כלפינו, לדעת שהוא איתנו בכל הצרות והקשיים, ומתוך כך לפנות מעומק הלב, באהבה עצומה על כל החיים, החסדים שה' עושה איתנו לומר תודה, ולבקש על גלות השכינה, ביחוד אמיתי בדרך של יעקב איש האמת.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

מקווה שהגעתי לפורום הנכון...

יש לי עבודה במחשבת ישראל, וחלק מהעבודה צריך להיות על ההיסטוריה של המקום והתקופה שם הדמות חיה.

ואני עושה על הרמב"ם.

למישהו יש (דחוף!!) מידע לחלוק עימי?? 

תודה!!

בס"ד

יוצאים לדרך, נפגשים באנשים.
הפרשה מתחילה ביציאתו של יעקב מבאר שבע לכיוון חרן, כאשר בדרך בתחילת המסע יעקב נפגש בהרבה דברים מתפלל ישן חלום יש הרבה דברים בדרך.
ולכולנו יש הרבה דברים בדרך, מזהים עם יעקב ברמה כזו או אחרת, כי גם לנו יש סיבוכים ודברים שונים עוברים עלינו, אנשים שונים נכנסים לחיינו, וגם הדרשה הזו היא אירוע כלשהו בדרך שאנחנו עוברים.

פגישה ראשונה, נולדים מחדש - פסח.
אז ננסה בעזרת הפרשה לראות קצת על המפגשים הדברים שבדרך, אך נפגשים איתם ומה עושים עם החיים האלה.
הפגישה הראשונה של יעקב היא עם המקום, מקום המקדש "ויפגע במקום" הפגישה הפתאומיות הזו, יכולה להיות מבהילה, צריך להכיל כל כך הרבה, אבל באותה מידה זו תפילת ערבית, זה רגש עוצם, זה אמונה.
יש ביטוי ש"אהבה ממבט ראשון היא כמו היוולדות מחדש אתה נחשף פתאום לעולם חדש שלא הכרת" ואכן כל דבר שקורה לנו מאפשר לנו להיולד מחדש, להכיר כוחות חדשים בתוכינו, להאמין בה'.
שלב הלידה, הוא הגאולה הראשונה וכך אומר בעל הטורים "ג"פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא".

לאסוף כוחות לעמוד יציב – שבועות.
הדבר הבא שקורה בפרשה , הוא אסיפת האבנים ונתחיל משאלה של הרמ"מ מוורקא "רש"י מבאר שהאבנים רבו עלי יניח צדיק ראשו, וה' עשה נס שיתאחדו, אבל לכאורה עדיין האבנים היו צריכות לריב באיזה צד של האבן? הרי כל צד הייתה אבן אחרת?"
שאלה זו היא היסוד של כל הקושי שלנו, אנחנו לרוב מבינים שיש מה ללמוד ולקבל מהשני, ממה שקרה.
אבל אנחנו רוצים להשאר עצמינו, קשה לנו להתאחד באמת, להכיל את מה שקורה.

כדי באמת להבין כיצד להתאחד נסתכל מה המשמעות של האבנים:
נאות הדשא מפרש: "...והעניין כי התורה ניתנה על לוחות אבנים מפני שהתורה יש לה מציאות חוזק נצחי, וכן מידת יעקב, מידת האמת...ועל כן שם האבנים מראשותיו..."
בעל התניא "...רצה לומר שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן, ונקראו אצלו אבני המקום, וישמם מראשותיו, ששם דבר זה בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודיה לשמו יתברך..."
אלו הם שתי היסודות, היכולות להכיל את האחר ללמוד מהדברים הקשיים או אנשים פשוטים מתחילה בלעמוד יציב, להכיר באמת של התורה, בעצומה שלנו, ומתוך כך להכיל את מה שקורה את אותם אנשים ולהתעורר לשבח יותר חזק.

נרחיב את זה טיפה, כשעובר על אדם משהו הטעות שהרבה עושים זה להשבר, להיפגע, לא להאמין.
זה הדרך של העולם, אבל כמו שאמרנו אותה פגיעה משחררת כוחות חדשים ואפשר להיוולד מחדש בעזרת אמונה, כדי לעשות את זה צריך לעמוד יציב לאסוף את השברים, להאמין בכוחות שלנו, כמו שה' קירב אותנו במדבר הוציא אותנו ממ"ט שערי טומאה לקדושה, שלב אחר שלב.
אחרי שהאדם נעמד הוא יכול לקחת מוסר מאותו לבן אבן, לב אבן הוא אטום, אבל הוא לאבן יש עוד תכונות, ואחת מהן היא היציבות היכולת להמשיך גם אחרי שמקבלים מכות קשות.
לומדים את הכוחות החדשים מכילים אותם ואז משבחים יותר.

חנוכה ושבועות לחכות שנה
ישנה הקבלה בין החגי דרבנן לשלושה רגליים כאשר חנוכה מקביל לשבועות, את היסוד הזה של חנוכה חז"ל מלמדים בצורה מעניינת ביותר, על קביעת היום של חנוכה כתוב בגמרא שבת כ"א: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", חז"ל לימדו אותנו שלא תמיד מבינים את הכוחות שיש לנו ביד, זה לוקח זמן, כדי באמת להכיר את הכוחות, לכן הם חיכו שנה לקביעת חנוכה, כדי ללמד אותנו כיצד לקבוע את האורות הגדולים שלב אחרי שלב נר אחרי נר.


שנזכה להתקדם ולהתחזק מכל דבר שקורה איתנו, לעמוד יציב ולהכיל את השני, זה לוקח זמן אבל בסוף אפשר להודאות באמת, להאיר בעוצמה חדשיים, תאספו את הכוחות שלכם ותאירו אור גדול יותר.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

 

בס"ד

כיבוד הורים
הפרשה פרשת תולדות, ואני רוצה ללמוד על מה שאנחנו כילדים צריכים להבין.
במהלך הפרשה אנחנו פוגשים את יעקב ועשו, כאשר התכונה הראשית של עשו היא כיבוד אביו.
ואני רוצה לנסות בעזרת הפרשה ללמוד קצת לכבד את ההורים, את מה שקיבלנו.

אני הבן שלו והוא אבא שלי.
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם.." מפרש רש"י "יעקב ועשו האמורים בפרשה" אני ידייק שהאמורים בפרשה לדעתי זה בעצם, כל הסיפור שלהם, כל התכונות שלהם, שאותם הוליד יצחק בן אברהם.
והשאלה, מה יצחק לימד אותם?
התשובה לכך היא המשך הפסוק לדעתי "אברהם הוליד את יצחק".
יצחק מלמד אותנו ואת בניו יסוד גדול מאד, אני הבן של אברהם אני מכיר ומכבד את אבא, הולך בדרכו כי "אברהם הוליד את יצחק", כי אני יצחק אני יכול להיות יצחק בזכותו, בזכות מה שהוא נתן לי.
וכן אפשר אולי לומר ולהסביר שכתוב "ואלה" מחבר לפרשה הקודמות חיי שרה, שהחיים של שרה הם אלו שנתנו לי כוח כנ"ל.

חודש כסלו.
אנחנו בימים אלו בראש חודש כסלו, ואני רוצה לגעת טיפה בחודש הזה בהקשר למה שדיברנו.
למדנו שכל מה שאנחנו צריכים ניתן לנו, ועלינו להעריך את הדברים ולגדול.
בחודש כסלו, אנחנו שומעים על האור של הנסים הקטנים "מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים" וכנ"ל הפך הקטן שהספיק לשמונה ימים.
המשותף לניסים האלו הם שהיה לנו כבר משהו, והאמנו בה' ולכן זה הספיק.
וזה היסוד שכל מה שקבלנו יכול להראות קטן, אבל הוא באמת  הוא יכול להאיר באור גדול ומעטים ינצחו רבים וחלשים גיבורים.
וברמז כסלו, לדעתי זה כס לו להגיד שלדברים הקטנים בעינינו שקיבלנו, יש להם גם כס מלכות ובתוכם ודרכם אפשר לגלות את כס המלכות של ה' שהכל ה'.

יצחק חופר בארות – הכל ה'.
 יסודות אלו הם הדרך של יצחק אבינו, אני יביא את דבריו של הרב יצחק גינזבורג מספרו הממד הפנימי על עבודותו של יצחק בפרשה כדי להבין ולהשריש יותר את היסודות שאמרנו.
"יצחק לא מסתובב לעשות מבצעים ולהאיר את העולם, ונראה שזה לא ממש מעניין אותו... יצחק חופר בארות – הוא מסתכל על המציאות התחתונה עצמה, על העולם ואנשיו כפי שהם, גם בשיא הגשמיות העבה והגסה, ורוצה לחשוף את מציאות ה' בכל מקום... יצחק חופר וקודח, מעמיק ומעמיק, כדי לגלות שהקרקע הנראית על פניה יבשה וחרבה, רחוקה מאלוקות, מסתירה באמת בתוכה פנימה באר מים חיים, מסתירה את ה' עצמו..."
היסוד שיצחק מלמד אותנו, הדרך שלו זה להבין שה' פה, שכל מה שאנחנו צריכים פה.
לא לפחד מכלום, לא להרתיע מקשיים, כי באמת ה' פה.
זו דרך שקצת קשה ללכת בה, אבל חייבים להכיר, שה' נמצא פה, שהכל ה', ואם יש משהו מולי אני יגדל בעזרתו.
אני "יצחק" על קושי, אחייך אחרי הלילה הארוך, כי ה' פה, ואני ממשיך לגדול.

שנזכה, להעריך את מה שקיבלנו מהוריים וה', לומר תודה ולהתקדם.
להבין שגם הדברים הקטנים מחזיקים בתוכם אור גדול, ומה שקיבלנו זה מה שאנחנו צריכים כדי לגדול לכן לא נפחד משום קושי.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

בס"ד

השגחה פרטית
בפרשה נו חיי שרה, אנחנו לומדים על השגחה פרטית בעניין השידוכין, מסיפור השידוכין של יצחק ורבקה.
כפי שאפילו לבן ובתואל אמרו "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב"
ואני רוצה ללמוד יותר על השגחה עמוקה יותר, קשר שלנו עם ה'.
כי כידוע הקשר בין איש לאשה, משמש כמשל לקשר בין עם ישראל לה'.
מכאן יוצא שכמו שיש השגחה פרטית מיוחדת על הקשר בין איש לאשה כך יש השגחה פרטית מיוחדת לקשר שלנו עם ה', שעליה אני רוצה ללמוד ולהבין כמה דברים חשובים לחיים שלנו.

דבר רע או טוב?
נתחיל ונדייק בניסוח של לבן ובתואל, המילים "רע או טוב" מיותרים, מספיק להגיד זה מה' אז לא נוכל לומר דבר?
אבל נראה שזה יסוד מאד חשוב על ההשגחה בקשר שלנו לה'.
יש בנינו לה' קשר מיוחד, אותו קשר הוא שידוכיך, שידוכיך באמונה.
לכל יהודי באשר הוא יהודי יש נקודת אמונה פנימית, שמתעוררת ומתחזקת מהדרך שלו בעולם.
היסוד שחשוב לזכור שוב ושוב, שאין כזה דבר טוב או רע, הכל תלוי ביחס שלך אל הדבר, בהבנה שלך את מה שקורה, כי שאפשר ללמוד לדעתי מהמילים המיותרת בפסוק "אליך רע או טוב" וכפי שכתוב בתפילת תודה לבורא עולם: "...תודה לך שקשה לי לפעמים. תודה שקצת עצוב לי לפעמים, כי הכל לטובתי, ואפילו שלא ראיתי שזה לטובתי עמק בלב אני יודע שהכל מגיע ממך בחן בחסד וברחמים רבים והוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי בהשגחה פרטית מדיוקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות..."
גם הקושי לטובתנו, וגם אם הוא נראה רע, ולמה? "כי עמק בלב אני יודע" בנקודת האמונה עמוק אנחנו יודעים שה' משגיח , אנחנו יודעים שה' אוהב אותנו וזה עבורי.

היסוריים מדיוקיים, וממתקים.
האדמו"ר מפיצסנה בספרו אש קודש לומד מהפרשה ששרה אמנו שנפטרה מסמך היסוריים ששמעה על העקדה למדה עבור כל ישראל שהקב"ה לא יתן להם יסוריים יותר מידי, אלא במידה מדויקת כמו מלח על הבשר מידה שממרקת את העוונת בונה את האמונה וממתקת את הקשר עם ה'.
וזה לשון קודשו "כתוב בספר מאור ושמש בריש פרשת וארא מהרב הקדוש איש אלוקים מו"ה מנחם מענדיל זצוק"ל מרימנוב, על הגמרא (ברכות ה.) נאמר ברית מלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם וכו', דהיינו מה מלח אם מוסיף יותר מכשיעור אי אפשר לקבל הנאה מהבשר רק דווקא אם נמלח כשיעור, כך היסורין יהיו ממוזגים שיהיה יכולת לקבלם ויהיו ממוזגים ברחמים עכ"ל הק'...שרה אמנו עצמה שנתנה כל כך אל לבה מעשה העקדה עד שפרחה נשמתה לטובת ישראל עשתה, להראות לד' איך אי אפשר לישראל לסבול יסורים יותר מדי, ואפילו מי שבחמלת ה' נשאר חי גם אחר יסוריו מכל מקום חלקי כחו מוחו ורוחו נשברו ונאבדו ממנו...לכן ירחם ד' עלינו ועל כל ישראל ויושיענו במהרה ברוחניות וגופניות בחסדים נגלים."
אני רוצה להזכיר לכם, האדמו"ר מפיצסנה אמר את דבר אלו בגטו, אנחנו לא מצליחים לעכל את הצער שעבר על יהודיים בתקופת אלו רק מלשמוע, אבל האדמו"ר אומר זה יסוריים מדיוקיים, הם ממתקים, הוא רק מתחזק מזה באמונה.
וכמו ששמעתי ששאלו פעם ניצולת שואה שנשארה באמונתה, "איפה היה ה' בשואה?" והיא ענתה "איפה? איפה לא, כשיהודים ביסוריים כאלה, עינויים ממשיכים לחיות, לנסות לקיים מצוות בסתר, איפה הוא לא נמצא"
צריך לחזור על זה שוב ושוב, ה' משגיח על השידוך שלנו באמונה, היסוריים ממתקים, מגלים עוד נקודה של אמונה, אם רק כשזה מגיע אלינו, נבין שזה מה' ונחליט להמשיך ולהתחזק באמונה.

תיפלת מנחה, דיבור.
נסיים בעצה קטנה מהפרשה, אנחנו לומדים על תפילת מנחה "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" יצחק תיקן את תפילת מנחה שנקראת שיחה, וזו העצה התפילה הזו של אמצע היום, של אמצע החיים, היא שיחה עם ה' היא היכולת לדבר על הקשיים, לצאת מתוך הכאב שנמצא בפנים ולהתחזק.
בן אדם שעבר דבר כואב, בהתחלה לא יכול לדבר על זה, וגם אם ידבר ירגיש שאיש אינו מבין אותו, היכולת לדבר, היא לצאת מהכאב ולתת לו לרפאות ללמוד ממנו.
וזו תפילת מנחה לצאת ממהלך החיים הסובב, ולבנות עוד קומה של אמונה.

שנזכה להכיר שהכל מה', לדבר איתו ולהתחזק באמונה למרות כל קושי שנמצא.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד

לקבל יראת שמים
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה'..."
התגלות של ה' כלפי אברהם, סוג שנבואה או במילים שיותר קשורת אלינו התעוררת ליראה.
כולנו רוצים להתגדל ביראת שמים, ולפעמים אנחנו קצת מאוכזבים, כי התחושה היא שאין דרך מסודרת וגם התוצאות של התקדמות בנושאים כאלה זה לא משהו ממשי.
אני רוצה בעזרת הפרשה לנסות לענות לנו מעט מה זה יראת שמים, וכיצד לקבל אותה.

גדול היראה, האמונה, עת הרצון.
נתחיל מבעל הטורים על הפסוק "סופי תיבות אוה מלמד שאוה לשכון באהלו של אברהם"
הקב"ה רצה לשכון באהלו של אברהם, כמו שאמרנו אנו רוצים להשיג יראת שמים, אבל יראת שמים זה לא דבר של מה בכך, יראת שמים היא קשר וחיבור, שכולל גם התעוררות מלמעלה פרץ של אור.
נסתכל על זה דרך החזון איש{שפטירתו הייתה ביום רביעי} בתחילת ספרו אמונה וביטחון "מדת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה עליו כחידה כמוסה , סתומה ונפלאה..."
מדת האמונה היא נטייה דקה, לא קל להבחין בה ולחוש אותה, האדם צריך להיות בעל נפש עבודה גדולה ושעת שקט שעה של התעוררות עת רצון, כדי באמת לקבל אותה.
אז מה עושים? כיצד נקנה את היראה?

לחפש איפה לתת, כיצד להשתמש בכלים שה' נתן לי.
אז נסתכל מה ה' עשה עם מתנת היראה, עם ההתגלות של ה' אליו.
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים... וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם...וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן...אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם..."
עשרות שאלות יש על הפסוק הזה, מה אברהם אבינו עושה, ה' בא אליו נתן לו נבואה כלשהי, והוא "וישא עיניו" הוא לא "במקרה" ראה אנשים הוא חיפש? זה נשמע כיאלו חס וחלילה אברהם חיפש תירוץ לעזוב את ה'?! והעריבוב הוא רץ לקראתם ופתאום פונה לה' "אל תעבור" וכמעט כהמשך ישיר מידי פונה אל האורחים. 

אז מה באמת קורה פה?
נראה לי שיש פה יסוד גדול, על כיצד להשיג קדושה, האלשיך הקדוש בין שאלותיו שואל יש פה וירא מיותר, פעם אחת "וירא שלשה אנשים" ואז פתאום שוב "וירא וירץ" ונראה לי אפשר להסביר וה'וירא' הזה לא מדבר על מה אברהם ראה אלא פונה אלינו, זה כיצד מקבלים קדושה.
ונתחיל להסביר החזון איש בסוף פרק א' באמונה וביטחון אומר: "ובהכרת בוראו ית' ימצא פתרון החידה של העולם כולו אשר הדריכה מנוחתו ללא הפוגות:"
 מתוך "הכרת בוראו ימצא פתרון החידה של העולם כולו",ומה עשתה החידה הזו לאותו אדם בדרך להכרת אמיתת בוראו?
אומר החזון איש: "אשר הדריכה מנוחתו ללא הפגות" היא הדריכה את האדם למנוחה שלו,לאמונה העוצמתית ביותר לקרבה הגדולה הזו בלי הפסק "ללא הפגות".

זה בדיוק מה שאברהם אבינו עשה, נכון יש חידה, העולם לא מובן, אבל החידה הזו היא ההדרכה של האדם, האדם מקבל כוחות וכלים, ניסיון חיים כדי להעניק אותו הלאה.
אברהם אבינו קיבל ביקור חולים מה', ראה עוד נקודת חסד מידה של ה', וחיפש איפה לתת את זה, הוא חיפש כיצד להשתמש באותה אהבה שהרגיש מה'.
זו העצה כיצד להתקדם, תחפשו איפה אתם יכולים לתת, ואז גם בעזרת ה' תגלו את היראה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!
שנזכה לחפש וגם למצוא כיצד לתת לאחרים, ונרגיש יראת שמים ואת עצמינו אוהבים את ה', ונאהבים על ידי ה'.