פורום עבודת ה' (עמוד 29)

חברים שאלה חשובה מה דעתכם?

האם כאשר יהיה חיי נצח ולא ימותו יותר (כי הצליחו למצוא תרופה למוות או משהו כזה)

האם יש עוד משמעות לדת? האם כשאנו לא הולכים לעמוד במשפט על מה שעשינו יש עדיין משמעות לכל ההלכות שאנו מקיימים? שאלה שממש מטרידה אותי אשמח אם למישהו יש דעה בעניין:

לקבל כל יום בסמס / בוואצפ עם אודיו הלכת לשון הרע, 

בצורה מובנת וקלילה שישלח לי את המספר שלו בפרטי...

מומלץ!!

שבוע טוב ומבורך

בס"ד

לקרוא, להתחזק ולהיות שייך.

"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי..."

הפסוק מתחיל ב"דבר" דיבור קשה, שמטרתו היא לקרוא לכל עם ישראל וכפי שאומר רש"י "מלמד

שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה".

הקריאה הזו, הזכירה לי אמירה אחרת "שמע ישראל!!!" תקשיבו, תפנימו עם ישראל, כל אחד מאיתנו.

זה ההתחלה לקדושים הקריאה הגדולה לשמוע להפנים, להיות שייך.

אני ואתם הקדושה הפנימית.

כשאנו מתעסקים בקדושה, אז אנחנו מפחדים ואז מגיעה התורה ואומרת "ואמרת אליהם" אמירה רכה, דברים שנכנסים ללב, ומגלים את הלב.

הקב"ה מגלה לנו ש"קדושים תהיו" שאכן אנו קדושים, הקדושה בנו, "כי קדוש אני ה' " כי ה' הוא אבא שלנו, הוא נטע בתוכנו את הקדושה והעוצמה.

צריך רק לגלות אותה ולהבין ש"ה' אלוקינו" ה' הוא האלוקים שלנו הוא מקדש אותנו וממילא אפשר לומר "ה' אחד" להתאחד איתו ולהתקדש יותר.

לשים לב לדברים.

אני קצת יקח אותכם אל מחוץ לדרשה כדי להבין קצת את הדברים, נתתי התמקדות קטנה על שני מילים, והנה אנחנו כבר בחצי דף ולפי המסמך במחשב 160 מילים בערך. תחשבו לרגע מה זה כל מילה של תורה, יש בתוך התורה כל כך הרבה, וצריך להביט על המילים האלה, לשים לב לדברים שאנחנו עושים, כמה מתוקה ושווה כל מילה של תורה שאנחנו לומדים עכשיו.

"והערב נא את דברי תלמוד תורתך בפינו" שיהיו ערבים, ולמה? כדי שנכניס אותם לתוכינו, כדי שנרגיש אותם ונלמד.

כמו שאמרנו, התורה פותחת לנו את הלב ואומרת לנו "קדושים תהיו" תגלו את הקדושה שבכם תשימו לב למעלתם, "כי קדוש אני" כי ה' נתן לנו את הקדושה ממנו.

אז תקחו רגע להסתכל על הדרשה שוב, להבין כל מילה של תורה שאתם לומדים, להעריך את עצמכם, ולהיות קדושים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אין לי הרבה מה להגיד, אני לא יודע הרבה, אבל אני יודע את הסיפורים ששמעתי, אני יודע שהיהודים בשואה גילו את זה את "הקדושים תהיו" מעל לכל דמיון, והקדושה הזו קיימת.

צריך הרבה עוצמה, ויש לנו את העוצמה הזו בתור יהודים, העוצמה לקום שוב, להתחזק, להוסיף עוד אור, להמשיך את האור של כל היהודים.

אני זוכר שבמסע לפולין עשינו התבודדות ליד בורות הירי לילדים בעיקר, וחשבתי שזה הכל, הם נרצחו בגלל היותם יהודים, לכן אני רוצה להיות יהודי, שכולם ידעו שאני יהודי, לכן אני רוצה להיות חזק, להיות קדוש.

וזה אפשרי.

קדושים תהיו.

שנזכה לגלות את הקדושה שבתוכנו, להיות אמיצים ולהבין את הקשר לבורא עולם.

להוסיף אור, להוסיף את הרוח היהודית.

ופשוט להיות קדושים, כי אנחנו בנים של ה'.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

בס"ד

שלום לכולם וחג פסח כשר ושמח!

שמי יעקב עשור ואני אשמח אם תקדיש 2 דקות ותקרא ואולי גם בעזרת ה' תיהיה שותף במשהו ענק.

בשנתיים האחרונות אני מנהל עמותה ברחובות.

אני אקצר בפרטים, אבל לפני 7 שנים קיבלנו הקצאת קרקע לבניית בית כנסת, התחילו תהליך בנייה והתהליך נעצר בעקבות בעיות תקציב וכמעט לקחו לנו את הקרקע.

החלטתי לקחת את ניהול הבנייה עליי ולקדם את הנושא ולבנות מבנה איכותי מאוד בבניה קלה.

בעוד כ- חודש וחצי חודשיים נקבל את היתר הבנייה!!! ברוך ה' הצלחנו להוריד עלויות בצורה משמעותית גייסנו סכום ראשוני יפה מאוד בתוך 3 חודשים.

-נשאר סכום לא גדול כדי לסיים את הבנייה-!!!!

אני מבקש בכל לשון של בקשה, כל מי שמוכן לעזור מבחינה כספית, כול סכום, מהמעשר אפילו, אפילו 1 שקל בחודש!. זה יעזור לנו. ניתן להעביר כספים לחשבון בית הכנסת היובל הספרדי. בנק מזרחי חשבון: 094719 סניף 434.

לחלופין ניתן להתקשר למספר הפרטי שלי 050-4252543.

בנוסף, החלטנו בוועד שמי שיתרום כ- 200.000 ש"ח יקבל את השם של הבית כנסת!!!! הזדמנות!!!

אז מי שמכיר אדם או משפחה שרוצים להנציח אדם אהוב אני אשמח אם תקשרו אותי איתו. (זה כמעט אותו סכום של כתיבת ספר תורה!)

כמובן שאני לא צריך להסביר לכם מה הזכות של בן אדם ששותף לבניית בית כנסת.

תודה רבה וחג פסח שמח וכשר לכולם!

יעקב עשור.

050-4252543

נ.ב אם תוכלו לשלוח את זה בקבוצות שאתם מכירים אני אשמח. אי אפשר לדעת מאיפה תבוא הישועה. תודה.

בס"ד

פסח כשר ושמח!!!!

זה הדבר הראשון פשוט רציתי לאחל לכם פסח כשר ושמח כי מעבר לכל הדרשות זה חג של האמונה, כמו ילד קטן לא מעניין הדרשות, מעניין אותו הממתק, המתיקות והשמחה של החג האמונה, פשוט הוא רוצה לשמוע את הסיפור כי זה הכי הכי כיף

אז פסח כשר ושמח!!

להתחיל להיגאל.

אנחנו עכשיו בפסח, היום נעשה את ליל הסדר, וחג הפסח הוא הגאולה הראשונה.

כשחושבים על ליל הסדר יש כמה רעיונות למה הוא נקרא סדר, לשון סידור,ואני חשבתי שאולי זה קשור לחג פסח, שהוא הגאולה הראשונה, והוא בעצם תחילת הסדר של החיים שלנו.

עם ישראל נולד ביציאת מצרים, ובכל דור צריך אדם לראות את עצמו שיצא ממצרים, ונולד מחדש, לחירות אמתית.

מה אנחנו רוצים.

אז כיצד באמת נגאלים, מה הסדר מלמד אותנו?

את ליל הסדר אנחנו מתחילים בקדש, קדש הוא לשון צווי והוא הבקשה של ה' מכל אחד לשמוע את הקול שלנו, שנקדש ונרצה לצאת.

חג הפסח נקרא על הקורבן פסח, על אותו דם שהוקרב לה', למרות הסכנות שזו העבודה זרה של המצרים, לקחנו ואמרנו יש ה', ורק הוא קיים.

לרצות את ה' זה הבסיס לחירות שלנו.

הילד וההגדה.

כפי שאמרנו בגאולת מצרים עם ישראל נולד, והלידה הזו נעשת דרך ההגדה.

ההגדה היא לפני שאכלנו, שהגענו לשמוח במלוא הגאולה, והיא נעשית בשאלה ותשובה.

הילד שואל, הוא מביע את רצונו, וכך גם אנחנו מבעים את הרצון, להבין, להתקרב לה'.

זה הבסיס להכל לרצות את ה', לשאול, ואז יש תשובה, אנחנו נולדים, מעברים את ההגדה, את יציאת מצרים בכל העוצמה וכל הדברים שבה, וכמו ילד שמקבל מה שהוא ביקש, וזהו הוא שמח לא צריך עוד כלום, לא צריך.

ככה ההגדה מתחילה לפני שאכלנו כמעט, ואנחנו פשוט מבקשים רק דבר אחד, לצאת ממצרים, להיות הילדים של אבא, לדבר איתו, להגיד כמה הוא חזק, 10 מכות עוד 50 , 40 מכות ועוד 200, 50 מכות ועוד 250.

פסח, מצה, ומרור.

"כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה, ומרור."

פסח – לשחרר הכל לדלג ולפסוח מעל הדברים, ברצון להתקרב באמת, ולהיות בני חורין.

מצה – עזבנו הכל נותרה המצה, לחם עוני שאכלו אבותינו, הפשטות של יציאת מצרים, לבוא נקיים לקבל את בסיס האמונה, את החירות.

מרור – לזכור שהמצרים מיררו את חיינו בעבודה קשה, לזכור את הקושי, ומתוך כך להבין מחדש את החירות שלנו, להבין מה זה האמונה, מה זה יציאה ממצרים.

זה לא דבר שקרה וזהו, אם לא יצאנו, אז אנחנו ובני בנינו עבדים לפרעה במצרים, זוכר את המרירות ולומדים ממנה לצאת לחירות באמת כי זה הדבר היחיד מול הכאב לצאת לחירות להיות עם ה'.

אחרי כל ההגדה, וכל הדברים מהללים יוצאים גם עכשיו ויש לנו את השמחה הפשוטה במה שיש לא צריך יותר, לא צריך יום לראות עוד יש לנו בפנים את יציאת מצרים, אנחנו עכשיו עם ה' יתברך, ולכן אפשר לשיר כי לא מעניין אותנו לראות מה מעבר לפינה, לחפש מטרה אחרת, אנחנו פשוט עם ה' ושמחים בלילה הזה.

שנזכה לצאת ממצרים ולהיגאל גם בגאולה האחרונה, פשוט להיגאל, לשיר בהלל, להיות עם ה' בלילה, בלי להסתכל לשום דבר אחר, אין כלום חוץ מהגאולה הזו שלנו עם ה' ביחד.

פסח ומצורע.

אנחנו בשבת הגדול, שבת לפני פסח, ואנחנו קוראים את פרשת מצורע.

חשבתי להסתכל על הקשר בין המצורע לחג הפסח, ועלה לי כך:

 פסח:

1. הוא לשון פה סח, פה שמדבר.
2.  ומצרים זה מצר-ים.

 מצורע:

1. בא על לשון הרע.
2.  ונכתב מצר -ע'.

אני חושב שיש קשר גדול בין הדברים וננסה ללמוד ממנו.

אור היום ושיחת הלילה.

בתחילת פרשת מצורע אנחנו לומדים  "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ.." רש"י מדייק שביום ולא בלילה. לעומת זאת יציאת מצרים היא בלילה והסיפור בה הוא בלילות.

מה ההבדל בין יציאת מצרים למצורע? מדוע זה דווקא ביום וזה בלילה? ומה הם מלמדים אותנו?

המצורע – אור היום, להסתכל היטב.

המצרע כפי שאמרנו הוא מצר ע', כואב לו על העין.

והיכולת לראות היא עבודת האור, לראות את הטוב שבשני, זה דבר שדווקא ביום נעשה, ביום רואים את הכל וצריך לראות אותו בעין טובה.

אם נסתכל טוב טוב על הדברים נוכל למצוא את הטוב את יום טהרתו, לדוגמה בצערת הבית חז"ל אומרים שהכנענים החביאו אוצורת בקירות הבתים, וכאשר יהודי היה שובר את הקיר הנגוע היה מגלה אוצר.

היום מאפשר לנו לסכם, לראות מה השגנו, לראות שיש טוב גם בקיר השבור.

ואתם יודעים מה? בזכות ראיית הטוב הזו יצאנו ממצרים, עם ישראל תמיד בכל השבעוד ידע, וקרא כל שבת מגילת שאנחנו נצא ממצרים, ואיזה כיף זה לראות זו בפועל "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כיאלו יצא ממצרים" אל תפספסו, תסתכלו טוב טוב על מה שהשגת, על היציאות מצרים שלכם, ועל יציאת מצרים של כולנו.

הלילה, אין כלום חוץ ממני וה'.

כאשר הלילה הוא יציאת מצרים, הדאגה לשכינה שנמשלה לים(לפי הנועם אלימלך מצר על הים.)

ביציאת מצרים אנחנו בלילה, אחרי מכת חושך, בחצות לילה אין כלום לא מלאך לא שרף, רק ה יתברך בכבודו ובעצמו מגיע ומציל אותנו.

זה הסיפור ביציאת מצרים, לספר פשוט באמונה הפשוטה, לדבר עם ה' שיחת נפש, כי אין פה כלום חוץ ממנו ואנחנו.

פשוט לעצום עיניים לשכוח מכל הצרות שמסביב, ובאמונה לספר איך יוצאים ממצרים, איך רק אנחנו וה', כמו שעם ישראל במהלך השעבוד תמיד כל שבת קרא במגילות שלו שה' הבטיח שניגאל, והילדים שאלו וישאלו, שקשה, והורים יענו, באמונה תמימה וחזקה שזה זה ויש לנו אבא גדול שאוהב אותנו, ומחכה שנפנה אליו.

שנזכה לזכור לפתוח את הפה בשירה, ולפתוח את העיניים לראות את החירות.

הסיבות לשמחה בכל דור ודור, בכל דבר ודבר קיימות, רק צריך להבחין בהם, לחפש אותם, ולשיר לה' להודות, שיצאנו ממצרים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! ופסח כשר ושמח!!

בס"ד

שלושה שותפים באדם

"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר...וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל"

ידוע מה שחז"ל אמרו ששלושה שותפים באדם, איש אשה וה' יתברך.

ונראה לי שאפשר לראות מעט על שלושה חלקים אלו בפסוקים האלה של תחילת הפרשה, המדברים יצירת האדם.

אשה, התרגשות, וצמיחה.

החלק הראשון בפסוק הוא : "אשה כי תזריע", האשה נוטה לרגש, וגם המילה אשה רומז     ל 'אש -ה' ' ודבר זה הוא בעצם תחילת העבודה.

האדם מתחיל את דרכו בעולם, והבסיס לדרכו היא הקרבה לה', ההבנה שאין בעולם הזה שום דבר שהוא סתם, אלא הכל מושגח, ונועד להוסיף בנו עוד אור ועוד אור, להצמיח בנו, וכמו שהאשה, מתרגשת מהדבר ומצמיחה ממנו כוחות חדשים, "אשה כי תזריע" עלינו לקחת את החיים, ולהצמיח אותם כמו הזרע, להתרגש ולגדול.

להיות ילד של ה'.

מכאן אנחנו מגיעים למה להצמיח, האדם יכול לקחת רגש שלילי ולצמוח עקום, ופה נכנס החלק השני בפסוק "וילדה" ילד וה'. רק אנחנו ואבא שבשמים, לשבת על ברכיו לדבר איתו.

המהות של הילד הוא להסתפק בדבר הכי פשוט, כי מהאשה למדנו אמנם לקלוט רגש ושמחה, לבעור לה' יתברך.

אבל לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלמצוא התרגשות חדשה, עוד חידוש, עוד סיום מסכת, ולפעמים צריך להיות ילד, הילד כאשר הוא נמצא עם ה', אם מה שהוא צריך, אז זהו, כבר אין צורך במטרה הבאה.

צריך ללמוד להכניס את ה' לחיים, ובעצם פשוט לשמוח על כל רגע ועל כל שנייה, בפשטות.

לזכור הכל.

החלק הבא בפסוק הוא "זכר", לזכור את כל הדרך, אנחנו צריכים פשוט להיזכר, כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם, הם פשוטים וידועים, הבעיה שאנחנו לא זוכרים אותם תמיד.

האדם צריך בסוף הדרך להיזכר, להיזכר במה שקנה בברית שיש לו עם ה' יתברך וכמו דוד המלך, שעמד בבית המרחץ ואמר "ערום אני מהמצוות" הסתכל בברית מילה שמח...(מנחות מ"ג ב) חלק הזכר, המילה, זה להיזכר, בברית שיש לנו עם ה', בקשר המיוחד, בכך שאנחנו באמת, כן מלאים בקדושה, במצוות בקשר תמידי.

וגם בימי הטומאה אנחנו צריכים להיזכר בקדושה שבנו.

בין הזמנים.

עכשיו בישיבות יוצאים לבין הזמנים, עסקנו בלימוד התורה, ההתקרבות, 'אשה כי תזריע', וכך זרענו עמל של תורה, שמצמיח אותנו, והגיע הזמן פשוט לשמוח כילדי ה', כתלמידי חכמים, וחשוב לזכור, לקצור את העמל, לעשות את הברית מילה, ותמיד גם בבין הזמנים לדעת אנחנו בנים של ה'.

לקחת את הזמן, לנשום עמוק, להזיכר מי אנחנו, לשמוח במה שהשגנו ומתוך כך להתקדם.

פרשת החודש

השבת נקרא את פרשת החודש, אחד הדברים המיוחדים בקידוש החודש, הוא שהבית דין קובע, ה' העניק לנו קדושה, וכמו שדיברנו עד עכשיו מהפרשה, ואנחנו צריכים, לקחת את הזמן הזה, לזכור את הכל, ולחדש את הקשר, לחדש מחדש בעצמנו, שאנחנו בנים של ה', את הקרבה הזו, ומתוך כך לבא לפסח ולבנות את האמונה הפשוטה והחזקה שלנו.

שנזכה לדעת מי אנחנו, לדעת את הכוחות שלנו, את הקשר הנפלא עם ה' יתברך.

לשמוח בקשר הנפלא בפשטות, לזכור תמיד שגם כשקשה אנחנו בנים של ה', ולחדש את הקשר, בעוד טהרה ואהבה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד

אמונה, באחר אמונה בעצמי.

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן...וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:"

נתחיל בדברים של הרב יוסף אליהו בספרו סוד הנישואין בעמוד ק"ה "כאשר נערכה מסיבת התנאים של אחד הבחורים בישיבה דיבר הג"ר חיים שמואלביץ בעניין חנוכת המשכן: "ויהי ביום השמיני...ולזקני ישראל" המתבונן בהמשך הפרשה רואה שמשה דיבר רק אל אהרון ובניו, וציווה אותם על מה שיעשו בחנוכת המשכן. מדוע איפוא קרא גם לזקנים?

ביאר ר' חיים, עד כמה חשובה בכל מעמד עצם נכחותם של הזקנים, של מעבירי המסורת מן הדור הקודם. והזכיר המדרש (שמות רבה ה', יב):

"רבי עקיבא אומר: למה נמשלו ישראל כעוף? מה עוף אינו פורח אלא בכנפיים, אף ישראל אינן יכולים לעמוד אלא בזקנים."..."

הזקנים, תלמידי החכמים, הם הכנפיים שלנו, הם הכח שלנו לעמוד ולהתקדם.

מה זה אומר? זה אומר לנו את הדבר הכי פשוט, כאשר רוצים להתקדם צריך לתת אמון, צריך את הכנפיים, לדעת שיש מי שמשגיח ומגן עלינו, ושאפשר להתקדם.

פסח – מקפץ על ההרים מדלג על הגבעות.

מתוך הגאולה של פורים אנחנו עוברים לעסוק בפסח, ביכולת לדלג, לפרוש כנפיים ולעלות למעלה.

"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים..." הדרך לדלג לקפץ, היא ב"קול דודי" היא בקול האהבה האמונה בה', היכולת לעזוב הכל באמצע כל הצרות של מצרים לשמוע את משה אומר ה' 'יוצא אתכם' ופשוט לקבל באמונה שלמה, לתת את הדם דם, הפסח, דם המילה, ואז אפשר, וה' פוסח על בתי היהודים, משתיק את המלאכים שאומרים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה"{על הערב רב שהסכימו להאמין במשה אבל עדיין לא לגמרי הבינו מי הקב"ה}.

לחנוך את המשכן, לחנוך את עצמינו.

בפרשת שמיני מדברים על חנוכת המשכן, המשכן מוביל אותנו ליום השמיני, מעל הטבע שכולל 6 פינות ופנימיות{קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, בפנים.} ומגלה שיש דבר אחר לא טבעי, לא קשור לכל ההרים הגבעות, דבר שמאפשר לקפוץ מעל המציאות, וזה ה' יתברך, מלך מלכי המלכים, גדול מהכל.

אבל גם לנו יש קצה אחוז, להתקרב לעוף ולהגיע למעבר, למעבר וזה התלמידי חכמים, להאמין באדם אחר, וממילא להאמין גם בעצמנו ובה'.

פרשת פרה אדומה.

פרשת פרה נקראת לפני פסח כדי להטהר, להזכיר לעצמינו להטהר לקראת פסח, להקרבת הקורבנות.

בימינו אין אומנם קורבן, אבל הפרה גם באה לכפר על העגל, על חוסר האמונה הזו ביכולת שלנו, לעמוד לפני ה'.

אני חושב שזה מסכם את הכל, פשוט צריך להטהר לחזור לעצמינו, להאמין שוב לדלג ולפסוח מעל כל הקשיים, כי עכשיו באים לגאולה, לאהבה אין סופית, לטהרה מתוקה.

שנזכה פשוט לחיות את האמונה, לתת אמון באחרים, לעזור אחד לשני, בלי קשר להבדלים, ובלי קשר למרחק לפסוח ולקפץ, עד ה', בקולות של שירה אהבה ואמונה.

שנזכה לטהרה עמוקה, היות אנחנו באמת, בני ובנות מלכים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד

זריזות, שמחה, וחיות.

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר"

נתחיל בדברי הנועם אלימלך הקדוש, "...צו את בני ישראל פרש"י אין צו אלא זירוז ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים ונ"ל ע"פ הרמז דהנה האדם העובד את השם יתברך ברוך הוא צריך לעבוד בזריזות ובמדות טובות אבל העובד את השם יתברך בעצלות ובדוחק שלא ברצון אזי הרי הוא חסר הגוף שאין לו גוף שהוא כמו כים ונרתק להנשמה וזה שרמז רש"י ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים דהיינו שעובד בעצלות כנ"ל:"

פרשת צו לזרז, ואומר הנועם אלימלך, שהכוונה לעבודה, בזריזות ומידות טובות, ובעיקר נצרך כאשר האדם, עובד בלא גוף, עובד בעצלות.

אנחנו מגיעים לפרשת צו השנה ממש מתוך פורים, מתוך חיות, מתוך שמחה וזריזות, והדברים מתוקים ונוגעים בלב.

אז נרחיב מעט על הזריזות דרך הצווים הראשונים.

עולה ויורד, אבל תמיד למעלה, תמיד קרוב.

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ"

שני הצווים הבאים הם קורבן העולה, ואחריו הרמת הדשן, השל"ה הקדוש בתוכחות מוסר אומר דברים נפלאים על מצוות אלו "היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב), אמרו רז"ל (ויק"ר ז, ו), כל המתגאה נידון באש, זהו הרמז העולה בגאותו נידון על מוקדה:

להרים הדשן מעל המזבח. זה לשון הר"מ הבבלי בעשיין סימן נ"ט, טעם מצוה זו, להודיעך שאחרי שקבל החוטא ענשו והבשר אדם כלה ונעשה דשן, צריך להסיר ולהשכיח שלא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ורמז שהנשמה אחרי שקבלה ענשה בנהר דינור, ראוי לכבדה כי בת מלך היא, והבעל תשובה ראוי לכבוד, כך והרים את הדשן אשר תאכל האש ושמו אצל המזבח"

לדעתי לא סתם הדברים קרובים אחד לשני, כי זה הדרך, לעלות ולרדת, ותמיד להיות קרוב.

מצד אחד בעלייה, לפעמים יש גאווה, וצריך להבעיר אש להקריב את הכל לה' "עלה כליל" עולה לגמרי, אבל תמיד נותר משהו קטן אפר ועפר, שעולולים לחשוב, מרוב ענווה לפחד, לא לזוז, ואומר לנו להרים את הדשן.

במילים אחרות עבודת הזריזות, היא לדעת בדיוק מי אנחנו במהלך כל הדרך, מההתבטלות והעלייה הגדולה, השמחה שאנחנו באים איתה לשבת לתוך חיי היום יום.

צריך לזכור שוב את האחדות של פורים, את הסעודה שהיא מצווה, ששולחים משלוח מנות גם ליהודי שנראה לנו כ"דשן" גם אותו מרימים למזבח.

להבין שיש עמוק יותר.

הרב אהוד ברזילי שלח לתלמידיו לפורים הודעה כזו "פורים בא להפוך! להעמיק! בכלל, מחשבה רגילה, דתית, היא לפי מה שנתפס כישרות. בפורים מבינים שהבנה רגילה מצמצמת! ויש הבנה עמוקה יותר! שמחה!"

להבנה זו אני חושב שצריך צו, להזדרז, להבין שיש מעבר, מעבר לגבוהים ולשפלים, יש אבא אחד, כולם מגיעים למזבח, להגיע אחד לשני, להתקרב לבורא עולם, הדשן עולה, מי שנפל צריך לקום, להתקרב, והגאוותן נשרף מתבטל ויורד עד שהוא מבין מי זה ה'.

להפסיק שנייה, למצוא עוצמה, להגיע לאמת שמעבר לעולם השקר, להגיע לקב"ה.

פשוט שנזכה, ללב יהודי לעוצמה אדירה.

צו, זריזות, לעבוד עם גוף ונשמה, כיס שמכיל עוצמה ויודע לתת, לא לפחד מכלום לחיות לשמוח, לגלות את ה' מכל מקום ומצב, אבא זכני ללב יהודי!

בס"ד

לא קר, חם לנו בלב, יש לנו את אבא פה איתנו.
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו...לֵאמֹר"
הקב"ה קורא למשה, אבל לא רק לו, אלא גם לנו הוא קורא.
ואתם יודעים ה'ויקרא' כתוב בא' זעירא, כי לפעמים נדמה לנו שהכל זה ויקר, לשון מקרה, אנחנו לא רואים את הא' ש"אלופו של עולם דר בנינו".{א' דר} ולכן הדברים שעוברים עלינו נראים קשיים, "וידבר", דברים קשיים.
עמלק הסתלק מן המח והלב, צריך לזכור שעמלק בא לקרר ולומר הכל מקרה, ואז באמת קשה אין ה' בנינו, אבל אנחנו יודעים שיש א', יש אבא אחד אלופו של עולם, וכפי שממשיך הפסוק: "ה' אליו" הקב"ה קורא לו, קורא לנו, ומגלה את המהות שלנו, מדבר "אליו".
נרחיב בלשון בעל הטורים" כתיב לעיל ואש תהיה לילה בו. וסמיך ליה ויקרא אל משה לו' מתוך שקרא לו ודבר עמו היו פניו בוערות כאש"
כאשר זוכרים, ומבינים שיש פה חיבה וחמימות, לא קרירות, אז ממילא בוערים, והדברים יוצאים מאהל מעוד, ומתגלים, באמירה רכה, אמירה של הנשמה, דברים היוצאים מהלב!!

לפעמים לא צריך לא לדעת. שידוכין.
אני רוצה להמשיך לעוד נקודה, מעבר לאותו צורך לזכור, לראות את ההשגחה, חושב לדעת, שלפעמים חוסר הידיעה הוא העניין, בקריאה למשה אנחנו לא רואים מי קורא לו? "ויקרא אל משה" מי קרא לו? המפרשים מתייחסים לזה בכל מיני כיוונים.
ואני חושב מתוך מחשבה בעולם השידוכים, נשאל שאלה שהרבה שואלים, עבור מה מכריזה בת קול? אם אף אחד לא שומע אותה, אם אני למרות זאת הולך לעוד דייט פגישה, ממשיך לנסות ולנסות אבל לא יודע אף פעם האם זו אשתי? בעלי?
אבל ככה זה בדיוק, הדרך שלנו להתקרב לבורא, הידיעה שאי אפשר לדעת, אבל הוא כאן.
הבת קול מכריזה על השידוך, וגם על הקב"ה, על כך שיש לנו אבא אוהב, והחוסר ידיעה שלנו, ההליכה בדרך היא זו שמגלה לנו אותו, מגלה לנו שיש אלוקים, וזו הדרך היחידה וכפי שהביא הרב יהושע שפירא בשם אחד מגדולי החסידות "אני לא מאמין באלוקים שאני יכול להבין"
אותו חוסר ידיעה שמי קורא למשה רבינו, הוא המקום לאמונה, לפתוח את הלב לנשום עמוק, ולהבין את הגדולה של הבורא, כי באמת אני לא מבין אותו, זה הקב"ה.
וכך גם בקטנה לשידוכין, אני לא יודע מי זו אשתי, אבל אני עכשיו לומד להכיר בערכה יותר, כי אני מגלה שוב ושוב שהקשר בנינו נקבע בשמים הוא עמוק, ולכן אמשיך לחפש אותה בלי לדעת, ושאכיר אותה, אז זה הדבר הכי נפלא.

לתת את החיים לחזור למקור. פורים.
לקראת סוף הדברים ננסה לגעת בשני דברים מהפרשה, עיקר הפרשה מדברת על קורבנות, והמצווה האחרונה בפרשה לפי ספר החינוך היא מצוות השבת הגזילה.
"..אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'.." אמרו חז"ל שהתורה מלמדת אותנו, שהיה ראוי שהאדם יקריב את עצמו "מכם" את הקרבן. דברנו מעט להקשיב לקריאה של ה', להשגחה הפרטית הנפלאה, לחום והאהבה של ה'.
והתוצאה פשוטה, רוצים לחזור למקור, לתת מעצמינו, להתקרב, ונראה לי שגם השבת הגזלה קשורה לדבר מאד, קיבלנו חיים, מהקב"ה פיקדון, ואם לא עושים בהם נכון, אז כיאלו גזלנו, וצריך להשיב הגזלה, להקריב קורבן.
אותי זה תופס בהרבה דברים, אבל בכמה מילים לפורים, תחזירו את החיים שלכם למקומם, לשמחתן, תבואו לחבר עם משלוח מנות, להחזיר את החיוך, לעצור את המסע ולומר הכל זה ה', אנחנו שמחים בך, ואולי כדי להיכנס בזה לפעמים צריך את תענית אסתר, להקריב מעט חלבי ודמי, את עצמי לקרב, ואז באמת אפשר לחזור למקור לשמוח להתאחד ולהכיר בהשגחה של ה' בכל העולם.

שנזכה לשמוע את הקריאה של ה', לזכור שה' כאן הוא אלוף העולם, את החום והאהבה, לקבל פנימה להתקרב, ולהוציא בעוצמה החוצה במשלוח מנות, ופשוט להיות.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! ופורים שמח!!

לקבלה במייל הארות הערות, או משהו אחר: nashgivesmile@gmail.com

בס"ד

ביום פוקדי ופקדתי, המקדש של הלב הנשבר.

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה

עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר...הכהן

וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר... עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אחסמך... חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ:"

נתחיל במספר שאלות:

א' כפילות המשכן, משכן העדת?

ב' הקשר בין עבודת הלווים לאיתמר בן אהרון כהן? ומה הקשר לפקידה של המשכן?

ג' מדוע בצלאל מופרד מאהליאב, שלכאורה מנוסח משמע שבצלאל עשה לפי משה, ואהליב זה משהו אחר?

נתחיל לענות בע"ה, רש"י אומר על השאלה הראשונה "המשכן משכן. שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני (ב) חורבנין על עונותיהן של ישראל" כפילות המשכן רומזת לבית המקדש, שבעוונתנו עתיד נחרב, וה' רמז שיחרב פעמים במקום עם ישראל, וכך כתוב רבי נתן בליקוטי הלכות "אלה פקודי המשכן משכן, משכן בבנינו ומשכן בחורבנו, בבחינת מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל, ודרשו רבותינו ז"ל אפילו כשהם חרבים מגנים על ישראל. ובשביל זה הקימו את המשכן בכל פעם ופרקוהו בעצמן ונסעו ממקום למקום..."

והמשכן הוא גם משכן הלב, וידוע שאין דבר שלם יותר מלב שבור! אבל מה זה אומר אלינו?

הלב השבור, עבודת הנביא, לגלות את הנשמה.

הפרשה היא הפקידה, הפקידה גם על חטא העגל של ביום פוקדי ופקדתי, וזה מתבטא חזק בחורבן, חורבן המקדש, אין נבואה, אין קדושה, אין לנו אפשרות לדבר איתך ה' "וחשב הנה בית המקדש בנוי, המקום אשר עין בעין אלקים יראה ומצווה מן התורה לעלות שמה שלש פעמים בשנה, ולמה, כדי לראות פני האדון ד' צבאות! והאש יורדת מן השמים לעיני כל והכהן עומד באורים ותומים, ישראל שואלים צרכיהם מאת הקדוש ברוך הוא, והוא יתברך עונה להם. ...והתמידין היו מכפרים על שאר עברות היום והלילה עד שלא לן אדם ועברה בידו. ובמקום קדוש והתגלות כזאת אתה עומד ומתפלל ומשבח ומשיח להקדוש ברוך הוא, כמה יבער לבך ותלהט נפשך בתפילתה ושירתה לד'..."{הכשרת האברכים פרק ו' עמוד עז} רבון העולמים, אבא יקר מה נאמר לפניך, מה נדבר מה נצטדק, אין לנו לב לאמור לפניך את נפשנו, דברים היוצאים מהלב ונשמעים, ואין לנו עוצמה לצעוק ולדבר לפניך, שתקיים את הבטחתך לגואלנו, ואין בנו מעט צדק להתקרב כעני המקבל צדקה.

ואנחנו פה מגלים מתרפקים על אבא, שרים ומשבחים אותך, גם כשהוא חרב והלב שבור, אנו מנצלים את זה כדי לחזור אליך.

"עבודת הלווים ביד איתמר בן אהרון" הלווים הם הנלווים אליך, ואנחנו מתלווים, מגלים את הלב הנשבר, ונותנים אותה ביד עבדיך, ביד הכהנים המחברים את הקרבנות והבהמות אליך לקרבון להתקרב.

וזו היא הנבואה, נבואה שנכתבה לדורות לחבר הגוף והנפש "שעבודת הנבואה נמשכת גם עתה אף שפסקה הנבואה, אבל עבודת הנבואה גם עתה נמשכת עבודה להסיר הגבול בין הקדש והחל באיזה מצב שהוא...שלא להציל את הנפש לבדה ואת הגוף להזניח, רק גם אותו לקדש ולעשותו לנפשו..."{מבוא השערים פרק א' עמוד קעו}

קודש וחול, המקדש החרב והבנוי, הנס והטבע. –פורים.

נעשה קצת סדר בדברים, שאלנו כמה שאלות בהתחלה, והתשובה שלהם היא אחת בעצם. לחבר את הקדש והחול, ה' מרמז לנו על פקידת המשכן, שיש גם זמנים שהלב שבור, אבל גם בזמנים אלא המקדש מגן עלינו, ואפשר לעמוד ולהתפלל בתוכו, בעזרת הנבואה, בעזרת ההתחברות לה', הלווים שמחברים בין העם "בצלאל, צל אל, סתר המדרגה" "למשה רבינו" והכל זה בסיכום, "אָהֳלִיאָב בֶּן אחסמך" אלי אבי, ואחי שאפשר לסמוך עליו. הנבואה החזקה, מגלית אסתר בפורים, מחיית עמלק שאומר שאין השגחה ביום יום, ש"קרך" הכל מקרה, ולגלות את המקדש של הלב הנשבר, איך הכל באמת רק אתה אבא, וכולנו בניך ביחד. זה פורים זה הפקודה שאנחנו מקבלים היום, לשמוע את ההשגחה בעולם, ולהתחבר ביחד במשולחי מנות והתורה של הנבואה "הדור קיבלוה" הנשמה המתגלה, ומגנה גם כשיש חרובן.

שנזכה, לגלות את ה' יתברך בעולם, להכיר את ההשגחה תמיד, ושנתחבר ביחד, נסמוך אחד על השני, ויתגלה לנו מלכותו פה בעולם.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!וחודש מלא שמחה וקדושה, שנזכה לבניין בית המקדש!!

וזכנו לקבל קדושת פורים באמת.

לגלות את הנשמות, ולהתקדש,

קודשתך אותנו מלטפת ומחממת.
נתת בתוכינו אש,

לקדש את המעשים,
להיות חברים,
לשמוח ביחד בך,
לגולת אותך.
כאן איתנו,
בליבינו.

בס"ד

שבת, אש של קדושה.

" וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... "

תחילת הפרשה מדברת על שבת, ואומר בעל הטורים "...ואמר ויקהל לפי שבא לומר פרשת שבת רמז בשבתות וימים טובים נקהלים לשמוע הדרשה..."

אז ננסה להתכנס, ולהיכנס לתוך קדושת השבת בעזרת ה' בדרשה זו.

"...וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן... לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ.."  מלאכת האש יצא ללמד על כל המלאכות, האש היא עוצמה, והיא מלמדת אותנו חשיבות כל מלאכה, שכל מלאכה אסורה היא כאש, היא משנה עולמות.

והשאלה היא מה משמעות השבת? מה מסמן אי עשיית המלאכה?

אז נתחיל, המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמשכן, כי שבת היא משכן מסוג אחר.

במשכן, אנחנו נותנים מקום לה' בעולם, אנחנו בונים ומשנים את המציאות, בעוד בשבת אנחנו עוצרים את הזמן, עוצרים השבוע, ובעצם עולם למעבר לזמן, מעידים ורואים מעשה בראשית, וגם את העולם הבא.

מכתב אהבה מהקב"ה ומעם ישראל.

נרחיב עוד קצת את המכתב אהבה הכפול, מתוך הכפילות. בפרשיות תרומה תצווה קיבלנו צווי על המשכן. "ה' שלח מכתב אהבה, אמר אני רוצה אתכם בני אני רוצה לשכון בתוככם."

 ולכן שם הסדר הוא קודם קודש הקודשים, השכינה, ואז הכלים, הבית עבורו ובסוף בסוף מזבח הקטרות, הענן שלנו לכבודו יתברך. כי הצווי הוא מכתב אהבה של הבורא כלפינו.

אבל אצלנו בבניית המשכן, אנחנו מקבלים את המכתב, וכותבים חזרה לה', ושם אנחנו מתחילים מהבית, אנחנו מתחילים ליצור מקום, לכתוב מכתב ורק בסוף נותנים אותו לה' יתברך מדברים על השכינה, קודש הקודשים. "ה' אנחנו אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, רוצים לחבק אותך, לתת לך מקום ולזכור אותך תמיד"

ומכתב זה ממשיך, הקב"ה מלמד אותנו במהלך כל הדברים, שתמיד יש שני מכתבים, מכתב אחד שלנו, הוא המשכן בפועל, אבל הצווי המכתב של ה' מגיע כל פעם, שבת המלכה, משכן של הזמן.

שקלים של אש, להתרגש.

השבת גם נקרא את פרשת שקלים, ונקח נקודה קטנה, ידוע שהקב"ה הראה למשה רבינו שקלים של אש, שקלים של רצון. שזה עיקר מהות של כל יהודי, גם כשהוא חצי, הוא רוצה, הוא בוער בהתרגשות, יהודי אינו יכול להיות שלם, כי שלם אמיתי זה רק הקב"ה אבל הדרך שלו להתחבר לה' היא ברגש, היא מטבע של אש ורצון.

האדמו"ר מפיצסנה בספר הכשרת האברכים, מלמד אותנו להיות יהודי מתרגש. האדמו"ר מסביר שצריך לתת מקום לרגש לגדול במחשבה, כשמרחיבים, על שבת כמקדש הזמן, רואים איך שהיינו ילדים וחייכנו, ומחייכים מחדש בשמחה בה', באהבה מקבלים מכתב קדושה עליאה שיורדת לעולם, אש שבוערת מסביב ונותנת בנו כוחות.

האדמו"ר מביא לכך דוגמא מהנועם אלימלך שיום פטירתו היה ביום שלישי כ"א אדר וכך הוא מביא "ובכל ספר הקדוש נועם אלימלך רואים שכשמצווה בקדשו על עיניני המחשבה אשר יחשב אותן האדם, על פי רב לא יאמר לחשב בלבד, רק הלשון ידמה ויציר במחשבתו.

ועיין שם באות א' בצעטיל קטן וזה לשונו הקדוש: "וידמה ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת ה' יתברך שובר את טבעו ומפיל עצמו לאש על קדושת ה' יתברך."...וגם ביהי רצון שקדם התפילה תיקן בקדשו תפלה על זה: "ותהא מחשבתנו זכה צלולה וברורה וחזקה", עקר גדול הוא זה שתהא מחשבתנו זכה צלולה ברורה וגם חזקה."

שנזכה פשוט לשמוח בה', לרגיש את קדושת השבת, לראות את היופי של הקשר, את המכתבים בנינו לה', ה' שלח לנו מכתב של אהבה וקדושה שהוא רוצה להיות איתנו.

ועכשיו אנחנו שולחים לו מכתב, בונים משכן, שרים שירים, מטהרים מתקדשים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

קצת שירים להתעורר.{הסרטון לא ראיתי}

בס"ד

להתקדם, כיצד?

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם"

נתחיל במספר שאלות, אחד בשם האלשיך הקדוש, שמדוע נאמר כי תשא, לשון שמסמנת כאשר, אם כאשר בפועל היה צווי והיה צריך לאמר "שא" בלשון מצווה?

השאלה השנייה היא מה הקיטרוג שדורש כפרה? וכיצד המטבע מכפר?

לספור, להתחבר ולספר את עצמך.

נסתכל מה המניין עושה? אם למשל אני ינסה למנות 3 ימים ועוד 2 תפוחים אני לא יכול להגיע ל5 כי 5 מה? אבל אם אספור 2 מלפפונים ו3 עגבניות אגיע ל5 ירקות, יש לי כלל שמאחד אותם וזה לאן הספירה מובילה אותי.

כנ"ל הספירה של עם ישראל, כל יהודי הוא מיוחד, והספירה מובילה לקדושת כלל ישראל, דבר זה לדעתי הוא היסוד לכל השאלות, התורה נוקטת לא בלשון צווי, כי אכן היא גם מלמדת אותנו מה הדרך לקום, במקרה זה אחרי חטא העגל, והשלב הראשון הוא להתחבר לכלל ישראל.

אבל בחיבור זה יש קיטרוג, כי לא כולם בדרגת כלל ישראל, דרגת האבות, משה רבינו.

או בצורה יותר פשוטה לפעמים כשהבחור רוצה להיות חלק מהישיבה, ולהתחזק מהנקודה הזו הוא בוחן את עצמו ביחס לכלל תראה כמה הבחורים בישיבה לומדים, 24 שעות ביממה, ואני כמה אני עוד רחוק משם.

הטבע של האש, והיכלות לתת.

מכאן אנחנו לומדים מה דורש כפרה, ואולי מדוע ה' נקט בלשון "כי תשא", הקב"ה בא ללמד אותנו כיצד להתקדם לעלות, מהכלל ולא ליפול, מהגדולה של הכלל.

את הדרך מלמד אותנו "מחצית השקל הניתן ובלשון רש"י "זה יתנו. הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו:" רש"י משנה את השקל ואומר "הראה לו כמין מטבע של אש" המטבע, מסמן את הטבע של הדבר. כאשר פה אנחנו מדברים על הטבע של אש, זה הטבע להתקדם, האש העולה מעצמה, ונותנת בלי לדעוך וזה הטבע של "מחצית השקל" השקל לשון המשקל השווי, ואכן כמו שאמרנו השווי שלנו לפעמים הוא חצי ביחס למעלת כלל ישראל אומרים מי אני? אבל באמת השקל, הוא של אש, הוא שקל הקודש, לכן הוא לא מתמעט וכשרוצים לדעת מה משקלו של היחיד, החצי אומרת התורה "עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל" מסתכלים על השלם,כן כל אחד נותן לשלם, מרים תרומה לה' הוא עצמו, בכל מילה ורצון שלו. זה מטבע האש.

נטילת ידיים.

אחרי כל מחצית השקל, וכמו שניסינו להסביר נתינה של אש, של מתמעטת, שכל אחד לא משנה כמה הוא באמת, הוא חלק מהשקל, הוא תמיד חשוב ואף אחד לא יתן לא ליפול. ואם אתם לא מאמנים תשאלו את החבר/ה האם הם רוצים לעזור לכם?

ועוברים לרחיצת הידיים והרגליים, ההתעסקות בעולם היא קשה, לגעת בכל דבר, ללכת כל צעד, וצריך רחצה וטהרה, לזכור מפעם לפעם, להתקדש, לאסוף כוחות לכל מסע. ולכן כשמתעסקים בדברים חשובים, קובעים סעודה לצבירת כוחות, מתחילים יום חדש, עומדים להתפלל לפני המלך. נוטלים ידיים.

ידיים קטנות,                 להרים מבט לשמים                   תודה שזכינו לחיות,

טהרת הלב,                  לשבוע מהסעודה,                     מנקה מרפאת באהבה,

ידיים לבנות,                  להכיר בטהרת המים,                להכיר את הנשמות,

מלטפות את הכאב.       לומר תודה.                              להבעיר את הלהבה.

שנזכה לדעת מי אנחנו, להתקדם ולטהר, לבעור ביחד. שנזכה לא להיות חלשים, לא להיכנע לכאב, לדעת שיש אבא שאוהב. שנזכה לדעת לתת את הכל ולשאת את הכאב להתרוממות של קדושה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!

בס"ד

אני אתה ואת, משה רבינו, כלל ישראל.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה..."

אור החיים הקדוש שואל על המילים האלה " ואתה תצוה. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואתה אחר שעמו היה מדבר? עוד למה אמר תצוה ולא צו? עוד למה אמר לשון ציווי..."

כידוע, המילה אתה מתייחסת למשה רבינו, ובכל הפרשה שמו של משה אינו מופיע, בין אם לפי דברי בעל הטורים בגלל "מחני נא מספרך" או החסידות, שבכללי מדברים על דרגת "הביטול והגילוי" אליה משה רבינו מגיע ומקבל שם אתה.

אבל אני רוצה לתת כיוון אחר, משה רבינו יש בו בחינה של כלל ישראל, כפי שמובא בשל"ה הקדוש ועוד כנראה.

ואתם יודעים מי מצווה, לא רק משה רבינו, מתבקש לצוות, אלא אני, אתה ואת, אתה זה שקורא את הפסוקים, הם מדברים אליך. ובזה גם אפשר לענות על לשון הצווי כתצווה ולא כצו, כי צו הוא זירוז, אבל תצווה, הוא גם לשון ציוות, צוות.

 כי אנחנו יוצרים את כלל ישראל, כל יהודי, הוא אתה בפני עצמו, והוא מצווה לצוות ולאחד, לנסות לאוהב ולתת אחד לשני.

להמשיך בדרך, להתעלות, אמונה.

אז מה מצווים? מה מאחד את עם ישראל?

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"

לוקחים את הדרך, לוקחים את שברי החיים ומתעלים איתם באמונה אמתית, תמידית של עם הנצח.

"שמן זית זך כתית למאור" השמן הוא כתית שבור, אבל השברים האלה, זה למאור, להאיר. ואת זה צריך לקחת, את אותם קשיים, הדרך שעברנו, ואיתה מעלים נר תמיד, נמצאים באמונה תמידית באורו של עולם, ומאירים שפע לעולם.

אנחנו לא יודעים תמיד מה לעשות, מה לענות, לא יודעים גם מדוע אנחנו באמת אחים, והתשובה היא להסתכל למעלה, להסתכל לשמים, להעלות נר תמיד את האמונה.

יש לנו אבא בשמים שמחזק אותנו, ובגלל שכולנו בניו, כולנו בנותיו אז באמת אפשר להיות מאוחדים, לשאול בשלום השני ולעזור אחד לשני.

פורים, האחדות והפירוד.

המן שמח שיצא לו חודש אדר מכיוון שאז נפטר משה רבינו, נפטר בעצם כלל ישראל, הוא יכל לומר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" אך הוא לא ידע שמשה רבינו גם נולד, וכנ"ל פרשת תצווה היא באזור של פורים תמיד, כי יש לנו אחדות, יש לנו מקום שלא שייך רק לאדם אחד הוא שייך לכולנו, "לך כנוס את כל היהודים".

אתה שעומד שם בשקט,

תעיתי כשה אובד, תלקט,

האר לי את הדרך אליך.

תגע בנשמתי, אני ילדך.

צא לחיים, פגוש מלאכים,

ועליך הם שומרים, מסתכלים.

ואין גבול לשמחה,

היום אנחנו ביחד, באהבה.

שנזכה, להכיר אחד את השני, לראות את ההשגחה הפרטית בכל צעד, שה' מוליך אותנו, לדעת להכיר במלאכים שמסביבנו, ולהתעלות לקדושה ושמחה.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!! ופורים קטן שמח!

מפירות בית הכנסת יהושע נחשון שלסינגר

בס"ד

ללמוד מכל אחד להתאחד דרך הלב והרצון להתקרב לה'.

"...ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו.."

אומר על כך רבי יצחק מוורקא "אדם מישראל שברצונו להתחבר אל ה', הרי "מאת כל איש" להתחבר עם יראי ה' וללמד מכל אחד."

את התרומה, וההתרוממות לוקחים מכל מי שרוצה לתרום "אשר ידבנו לבו" תפילה מצטרפת לתפילה, אות לאות, דמעה לדמעה. "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים".

זה היסוד לבניין המשכן, המשכן בא לאחד בין עם ישראל לה',  וככזה הוא בנוי מאהבת ה', מהרצון להתקרב של כל יהודי ויהודי.

שפת הלב והאמונה, הקירבה מכל מקום וגם בשעת ריחוק.

נרחיב את הדברים בעזרת דבריו של הרב אברהם צבי קלוגער בספרו יחוד ההתבודדות "...זה סוד שבחים והילולים היוצאים מפי המקבל אל הנותן, שאמנם יש להם גם המשמעות הפשוטה של עצם השבח הנאמר – אך בעומק יש להם משמעות פנימת גבוהה יותר, שהמקבל מביא עצמו אל הנותן בעצם בואו אליו לדבר שבחו. זה דיבור פנימי, ללא מילים, על דבר קירבה מופלאה שביניהם..."

כמו שאמרנו המשכן בנוי מהתרומה של כל מי שרוצה לתת, היסוד לאותה התרוממת היא שפה אחרת שפה סודית, שהיהודי בא לשבח את ה', והוא יודע כמה אבא מצפה לו כמה אביו. אז באמת לא משנה היכן הוא כרגע הוא יכול להפוך לחלק מהמשכן. וכפי שממשיך הרב אברהם צבי קלוגער שם "בשעת התבודדות מתגלה האמת הפנימית, שהשי"ת מאיר ליהודי את עוצם קירבתו, עד כדי כך שיכול יהודי להיאחז  בגילוי זה גם בהיותו מרגיש ריחוק אמיתי – ומכל מקום אומר להשי"ת שאינו מתפעל ואינו נשבר מכל ריחוק ושב אל הקירבה על אף הכל."

וכפי שמתחיל הפסוק לתאר את התרומה "וזאת התרומה..זהב כסף ונחושת" כל הרמות השונות של החומרים, ואפילו הנחשות שדרשו שמזכירה את חטא הנחש, ברגע שיש רצון להתקדם, גם היא יכולה להפוך לכלי המשכן.

לקחת את כל כוחות הנפש.

באותה מדה שמשכן הכללי, בנוי מכלל ישראל קח עבודת ה' הפרטית בנוייה מכל כוחות הנפש, וגם שעות של צער, וכאב בונים אותה.

נביא את דבריו של הרב קוק באורות התורה בפרק ז אות ח' "יש שהאדם מרגיש את הצער הגדול על מעוט התורה שלו, שבא מצד ביטול תורה וצמצום הדעת, המאפיל על אורה הרוחני של תורה, עד שיכול לצייר מצרי גיהנם שאוחזים את כל מי שריפה ידיו מן התורה.

ומתוך החלחלה הגדולה שבציור זה תתמרק נפשו מסיגיה, ובהחילו להתאמץ בשקידתה של תורה, המעשית והרוחנית, יריגש את כל הטוהר הראוי לו לקבל מנועמה של תורה,

וישוב אליו אור שכלו ועומק הרגשתו, שלוות נפשו וברק דימיונו, מצורפים עם כל המדות החמודות. שהם מכלל ברכת ד' אשר עם אורה של תורה."

דרך הרגשת הצער של תורה אפשר להרגיש גם את הנעימות, "ברכת ד' אשר עם אורה של תורה" היא כאשר הנועם חוזר, חוזר עם הכל גם עם הכאב והצער, הגעגוע הגדול נוצר.

ראש חודש אדר

אנחנו נבנים, דקה אחרי דקה, לומדים להתחיל מחדש, לגדול ולפרוח.

אדר זה א' דר, וידועה הדרשה אלופו של עולם דר, אבל אני חושב שאפשר גם לומר שא' זה האות הראשונה, ובעצם ההתחלה הזו היא שגרה, היא זו שמרבה בשמחה.

חודש אדר הוא סוף השנה, אבל יחד עם זה שמשה רבינו נפטר בז' באדר, הוא גם נולד, והחודש מתחיל את השנה, ובמיוחד השנה שמוסיפים אדר כדי להשלים את שנת הלבנה לחמה, ובעצם לגשר על הפער גם שלנו בין המלך הגדול, הקב"ה. שכל האור שלנו הוא כלבנה מצד מה שקיבלנו מה' יתברך.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" מרגע שנכנסה בנו הנשמה והרצון, הכוח להתחיל אין שמחה ועונג גדול מזה.

שנזכה להרבות בשמחה, על היכולות לקום מחדש כל בוקר, על הגילוי של הקירבה הנפלאה, לשמוע את שפת הלב, ולהוציא דברים מהלב "ודברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב" ואומר הרבי מקוצק גם ללב ממנו יצאו הדברים,  אז יחזור הניגון שללחנו לה' ויאיר לנו את הדרך יבנה את המשכן. בהתקשרות אמיתית של כל עם ישראל והקב"ה.

Users\1\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image002.gif" width="19" />שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!! וחודש טוב ומבורך מלא שמחה!!

בס"ד

שולחן ערוך, שבע ברכות.

"...המשפטים אשר תשים לפניהם"

רש"י מפרש אשר תשים לפניהם "אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:"

כשולחן ערוך, תסדר ותסביר את הדברים.

אחרי החתונה יש אצלנו שבע ברכות (שלדעה אחת בירושלמי מדאורייתא), ואחרי החתונה של עם ישראל עם ה', מופיעה פרשת משפטים, שולחן ערוך בטוב האלוקי המתגלה לפרטי הדינים ומחזק את הקשר עם ה'.

לחזק את הקדושה אצלנו.

דבר זה הוא יסוד לעבודת ה' וגם, לקשר הזוגי, הדברים מתחילים בעוצמה גדולה, אבל צריך לפרט אותם לחיים, התורה תורת חיים, מתבטאת בעולם הזה.

וכפי שאומר הרמב"ן בספר האמונה והבטחון פרק יט בנוסח שכתב הקדושת לוי בדרוש לשבועות: "הוא על פי דברי הרמב"ן שפירש על פסוק (שיה"ש ב,ז) מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררת של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה, דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה, כי ידוע שהתעוררת הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי חפץ הוא מלשון כלי, דהיינו ההתעוררת ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד שתחפץ עד כאן לשונו אף שאין זה לשונו ממש.""מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ", שמי שיש לו התעוררת של אהבה או יראה צריך לעשות לה חפץ, כלי, מצווה שמחברת ומחזקת אותה אצלו.

עיקר כל המצוות להיות עבד ה'.

נוסיף בעניין זה מה ששלח לי חברי שלמה בן עזרא

"עניינים בפרשה, נראה מהחמור אל הפחות:

דיני נפשות רוצח, מכה איש ומת. מכה אביו ואמו. גונב איש ומכרו. ומקלל אביו ואמו.

אח"כ דיני חבלות, וכי יריבן.. והכה..

אח"כ ממון שמזיק, נזקי שור, אבות נזקין.

אח"כ דיני שומרים. קנס.הלואה ומשכון.

וכו'...

ולפני הכל -דיני עבד עברי ונרצע, אפשר כדי ללמדנו לפני כל הדינים את היסוד "כי לי בני ישראל עבדים" שהכל מתוך היותנו עבדי ה' לעשות רצונו! שנצליח ונזכה..."

הדבר הראשון, הבסיס לכל הדיינים הוא להיות עבד ה', החתונה, הקשר עם הבורא, ומשם הוא יכול להתפרט ליום יום.

מהו לימוד תורה, כיצד קונים אותנו ומחדשים.

על פי שיעור של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא סוד ה' ליראיו, סוד ה' הוא מה שאינך יודע. והוא מתגלה ליראיו, בעזרת יראת שמים, האמונה בה', להיות עבד ה'. זה הלימוד האמיתי שמחזק את הקשר עם ה'.

כל לימוד התורה הוא חידוש, וכפי שנאמר "בתורתו יהגה יומם ולילה" בתורה שהיא שלו מהלימוד, ומסבירים המפרשים שהכוונה לחידושי תורה, ובהם יהגה יומם ולילה, ואיך יכול לחדש כל היומם ולילה? התשובה היא כי עצם הלימוד, מתוך רצון להיות קשור לה' ולחזק את הקשר, הוא חידוש.

שנזכה ללמוד את התורה, לחיות את התורה, ואת הקשר לה', לשיר ולזמר לשמך עליון, להיות עבד ה', יהודי, ולגדול ולחזק את הקשר הנפלא עם הבורא יתברך.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך.

לדבר התורה המלא באתר לחצו

רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל והאלמנה

באחד הימים עת הסבו לשולחן רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל ועוד מספר רבנים ממכובדי הקהילה לצורך דיון העוסק בעינייני הציבור השונים בעיר נשמע קול דפיקה חזק ולאחריו טריקת דלת. מול הגאון עמדה אישה שהחלה למרר בבכי על מר גורלה. האישה, מסתבר הייתה אלמנה ומצבה הכלכלי היה גרוע. האלמנה החלה לדפוק באגרופיה על השולחן ולאיים שאם תקבל מכתב מן הרב ובו המלצה לגבאי קופת הצדקה הגדולה שבעיר תחל היא לשבור את כל הרהיטים שבבית.

רבי חיים עוזר גרודזנסנקי ז"ל ניסה להרגיע את האישה בדברי תנחומים ובדברי פיוס ואף נתן לה מכיסו כמה מטבעות מהמעט שהיה לו, אך האישה המשיכה בשלה, קיללה וגידפה, המשיכה להלום בשולחן וקיללה אף את יושבי הבית והרבנים שנכחו שם.

הרבנים שלא יכלו להמשיך לשמוע את דברי הגידוף, גערו באישה על חוצפתה כלפי גאון הדור, אך רבי חיים עוזר רמז להם להניח לה באמרו: "ליבה מר עליה שכן אלמנה היא ואין לשפוט אותה על בסיס צערה הרב והנורא..."

"אם יקום והתהלך בחוץ" (כ"א- י"ט)

נראה לעניות דעתי לפרש את הפסוק על אדם אשר התרחק לגמרי מדרכי היהדות ומתהלך מחוץ למסגרת ועוד יותר מזה, נראה בעיניו כאילו יש לו משענת חזקה להישען עליה ומרגיש שהוא נקי מכל וכל. עם כל זה, רק שבתו יתן – דהיינו ישמור שבת ואז רפא ירפא מעוונותיו כשם שאמרו רבותינו, כל השומר שבת מוחלים לו כל עוונותיו, כדיכתיב, "שומר שבת מחללו" אל תקרי מחללו אלא, מחול לו. (פניני דניאל) מתוך ספר "ליקוטי אהרון" לרבי אהרון אזרד זצ"ל.

לדבר התורה המלא באתר לחצו

בס"ד

יתרו, לרצות יותר, ולהשיג יותר.

השבת נקרא את פרשת יתרו, שבתוכה מתן תורה, אך ישאל השואל מדוע מתן תורה לו אנחנו מצפים כל כך, "וכל יום יהיו בעיניך כחדשים" כל יום מנסים לחיות אותו. מדוע הוא לא יותר עיקרי?

ונראה לי שיש פה יסוד גדול לעבודת ה', שהכל תלוי בהכנה.

ויתרו הוא זה שמכין אותנו, ללמוד כיצד לקבל תורה, כיצד לגדול יותר ויותר.

לבקש את עצמי, ולתת לאחרים.

נתחיל משמו של יתרו, מה משמעות השם הזה, ומה הייתה משמעתו לפני כשנקרא יתר?

ננסה לענות בעזרת הפני דוד של החיד"א "...בתחלה נקרא יתר שם רמז דבגלגול קין עינו לא תשבע והיה רוצה ליקח כל היתר בין שלו בין של אחיו ונחלק על התאומה יתירה. אך אחר ששב לגמרי נקרא יתרו כלומר שאינו רוצה של אחרים כי אם יתרו יתרונו שלו דוקא:"

החיד"א מסביר שהוא נקרא יתר המשמעות הייתה שרצה לקחת את הכל גם מה שלא שייך אליו, ופה לפני מתן תורה הוא לומד את יתרונו שלו, ונקרא יתרו.

זה יסוד גדול בעבודת ה', לא לנסות להשיג את היתרון של אחרים, אלא לחפש את היתרון שלי, לבקש את עצמי, לרצות לגדול כי ה' נתן לי תפקיד ואני רוצה לעשות אותו כמו שרק אני יכול.

ונראה לי להוסיף שיתרו זה גם יתר שלו, של האחר, שהדרך לגלות את עצמך הוא כשאתה מחליט לראות את מעלות חבריך, את היתרונות שלהם, וגדל איתם.

אילו קרבנו לפני הר סיני.

כמו שאמרנו כדי לקבל תורה, צריך הכנה, העיקר של הפרשה הזו, נרחיב עוד מעט על הקרבה להר סיני וההכנה למתן תורה, בעזרת דברי רבי חיים פלא'גי שפטירתו הייתה השבוע ביום רביעי וכך הוא אומר בספרו חיים לראש: "...ועל פי דרכנו דרך הקודש אפשר להמתיק בזה מה שנאמר:"ויחן שם ישראל נגד ההר" שידוע שעיקר האחדות והשלום בא על ידי ענווה והשפלות, כמו שאמרו (בחולין ז ע"א) משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל...ולכן אמר שקנו האחדות "נגד ההר", שנבחר משום היותו השפל שבהרים(מגילה כ"ט ע"א)...

ועל כן אמר "אילו קרבנו לפני הר סיני" שבזה על ידי האחדות והענווה היה לנו טהרה כמקווה, "ולא נתן לנו את התורה דיינו" שלטהר עצמנו על ידי לימוד התורה כבר נעשה זו על ידי שקרבנו לפני הר סיני..."

זה העמידה לפני הר סיני, האחדות, הענווה הטהרה שלפני קבלת התורה, או במילים יותר פשוטות, הענווה של להכיר בערך שלי, והאחדות ללמוד מכל אחד, להכיר ביתרונות של האחר.

הם ההכנה, והם מה שנותנים לנו לקבל את התורה, את הטהרה ואת קרבת האלוקים.

ונסיים בקטע מפורסם מתפילת הנועם אלימלך.

"...אדרבה תן בלבינו שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונם.

ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך

ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חס וחלילה.

ותחזק אותנו באהבה אליך.

כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכול נחת רוח אליך."

והדברים חודרים ללב, וקשורים זה בזה, הבקשה לראות מעלת חברינו, ולהתחזק באהבה אליך.

שנזכה לקבל תורה כל יום, באהבת חברים, ויראה, להכיר את ערכנו, ולגדול יותר ויותר באמת.

לראות בכל יום שאנחנו מקבלים תורה, לנשום עמוק ולהכיר בעוצמה שלנו, בעוצמה של עם ישראל וללכת לקבל תורת חיים.

שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!

בס"ד

שירת הים ושירת העשבים.
השבת הזו נקראת גם שבת שירה, ונוהגים לשיר את שירת הים "להיכנס לים סוף לראות את כל הנסים, לשמוח בה' וממילא לצאת גם ממ"ט שערי טומאה" או כמובא במשנה ברורה סימן נ"א סעיף קטן י"ז בשם הזוהר הקדוש שמי שאומר שירת הים בשמחה מוחלין לו עוונתיו.
השמחה הזו של שירת הים היא יסוד גדול שנראה לי קיים גם בט"ו בשבט.
כי לפעמים בן אדם עצוב, קשה לו מסיבה זו או אחרת, אבל יש משהו מיוחד, יש אפשרות לשמוח בט"ו בשבט, אסור להתענות ולמה? הרי זה חג לעצים?
אלא שמישרת העשבים נעשה ניגון של רועה, וכמבואר ברש"ר הירש על בראשית, העצים והעשב מלמדים את מושג ה"מינו", הייחודיות של כל עשב, ושל כל אדם.
ואני חושב שבט"ו בשבט אנחנו עולים שלב, לומדים לשמוח במה שהאחר השיג, לומדים לצאת ממ"ט שערי טומאה, מהכאב הפרטי ולשמוח ביחד כעם ישראל.

לא לתת לעצבות ללוות אותנו.
נרחיב מעט את הדברים בעזרת הנועם אלימלך "...וזהו ויהי בשלח פרעה רוצה לומר מחמת שפרעה שלח את ישראל מחמת הצרות שנגעו בו, דכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה.
 ומחמת זה הכניס את ישראל גם כן בעצבות.
ולכן ולא נחם אלקים כו' כי אם לא היה פרעה מלוה אותם היה השם יתברך מוליכם דרך ארץ פלשתים כי קדושתם היה משמרת אותם אבל מחמת פרעה שהפסיקם מקדושתם בעצבותו לא רצה השם יתברך להוליכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא רוצה לומר זה קאי אפרעה מחמת שעתה מקרוב הלך פרעה מאצלם והיה עדיין רושם עצבותו בהם ולכן ויסב כו' וק"ל:"
הנועם אלימלך מסביר, שהצרות והעצבות של פרעה, הפריעו לעם ישראל, וה' בגללם לקח את עם ישראל דרך ים סוף, לאותה שירה ושמחה עליה אנחנו מדברים.

כמו בכל הספר, אנחנו באים לגלות את המהות שלנו, ואחד הדברים החשובים, שצריך לזכור "בשלח" כשיצאנו לשליחות, למשימה להתקדם, לקבל תורה, להתקדש.
לא לתת לעצב ללוות אותנו, לשמוח, לשמוח על כל צעד שעשינו, ועל כל צעד שה' עושה עבורנו, כי שמפורסם הסיפור שהבן שואל את אביו שבזמנים הקשיים הוא רואה רק זוג עקבות בחול, ואביו עונה לו בזמנים אלו הרמתי אותך על הכתפיים, אז גם שהדרך קשה, ומייגעת, ננסה לראות את הצעדים שה' מרים אותנו, עושה עבורנו לשמוח ולהתקדם.

שהרי למדנו בגמרא בפסחים דף קי"ז עמוד "מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "
מתוך השירה, המזמור,  נחה עלינו רוח ה', רוח הקודש.

יש הרבה מה לומר, ויש יותר מה לשתוק.
יש עוד הרבה רעיונות לפרשת השבוע, חידושים ודרשות, אבל לפעמים חשוב יותר ללמוד לשתוק, להקשיב לה', לאותה שבת שירה, שמלמדת אותנו לשמוח, ופשוט לחיות את הקב"ה.
ונביא את דברי הרב הנזיר בשיעוריו על אורות הקודש סדר א' חלק א' פסקה א'
"בכל חכמה קיימת החכמה עצמה,וקיימת רוח החכמה.
לעתיד לבוא נאמר: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה"(ישיעה י"א י"ב)
'רוח' זו היא הרוח הנבואית שבישראל,רוח הקודש, וזו ראשית חכמת ישראל.
כשניגשים ללמוד את "אורות הקודש" גם בספר זה ישנם הדברים עצמם,תוכנם ומהותם,וישנה הרוח של הדברים,ולפעמים חשובה יותר ההתעצמות ברוח של הדברים.
התורה נקראת "שירה" כמו שאומר הכתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"(דברים ל"א י"ט) בפשטות  נראה כי הכוונה לשירת "האזינו".אך המדרש אומר כי הכוונה לכל התורה. כי העיקר בתורה היא השירה,הרוח שבה,ובלעדיה אי אפשר לתפוס את דברי התורה."
אומר לנו הרב הנזיר בכל חכמה יש את החכמה ויש את הרוח שלה,אותה רוח נקראת גם שירה ולפעמים ההתעצמות בה היא חשובה יותר מכל הבנה.
וכמו שאמרנו לפעמים צריך לעצור, להרגיש את הרוח, להכניס לים סוף לשמוח בה', ולצאת חזקים, לגלות את עצמינו.

שנזכה לשמוע את שירת הים השבת, ואת שירת העשבים בט"ו בשבט. לשמוח גם באחר, ולהתקדם, ולגלות עוד קומה של קדושה.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!!