יש לבעלי חבר קרוב, שהוא גרוש.
אז אנחנו מארחים אותו הרבה פעמים לסעודות שבת, עם או בלי הילדים שלו. והוא מאוד נחמד, וחברותי ומנומס, ותמיד עוזר בשולחן למזוג לילדים וכו, וגם כשאני מגישה במטבח הוא בא לעזור לי. כמובן שתוך כדי הוא מדבר איתי, ולפעמים מתייעץ איתי בקשר לילדים, לגרושה וכו' . בעיניי זה היה נראה תקין, סתם חשבתי שהוא קצת יותר פתוח מהחרדים הממוצעים שאני מכירה. .
פעם אחת, אחרי אחת הסעודות, בעלי אמר לי:
"את לא חושבת שפלוני יותר מידי מדבר איתך? " פתאום חשבתי: וואלה, נכון, הוא לא אמור להיות כ"כ פתוח איתי, ולשוחח איתי כ"כ בפתיחות, יכול להיות שזה באמת מתמימות, ומנימוס, וכו' , אבל זה לא אומר שלא צריך להיזהר. ..
אז דבר ראשון הרגעתי את בעלי ואמרתי לו שהוא לא סתם נכנס אחריי למטבח, אלא הוא באמת בא לעזור, ודבר שני אמרתי לו: נכון, באמת קצת יותר מידי, אז מה נעשה? נשים לב יותר, אני מבחינתי אשתדל לא להאריך בשיחה, להיות עניינית, וכו'.
עצם העובדה שדיברנו על הנושא, גורמת לי לשים לב יותר ולהיזהר יותר.
מה שאני רוצה לומר: שלפעמים מה שנראה לנו תמים ותקין, נראה לבעל מוגזם, ולא תקין, או איפהשהוא באמצע. .. ייתכן שהבעל צודק, וייתכן שמגזים. בכל אופן: צריך בעניינים אלה זהירות יתירה, שימת לב מיוחדת, לדבר עם הבעל, לשים גבולות, ועוד.
תנסי לשבת עם בעלך, ולהיות כמה שיותר אובייקטיבית, ולהגיע יחד למסקנה אם חייבים להחליף עבודה, או שאפשר להסתדר עם גבולות ברורים בעבודה הנוכחית. רק לנסות כמה שאפשר להוציא את הרגש ולקבל החלטות מתוך שכל.
בהצלחה!