מוזמנות לענות בפרטי.
אחותי ממש חולת סדר וניקיון.ממש.
מאמינה שיש לה הפרעה כלשהי.
יש לה שתי ילדים קטנים.
וזה ממש משפיע-היא לא מזמינה חברים של הילדים לבית כי היא מפחדת שילכלכו, היא כל שנייה אחרי הילדים מנקה ומסדרת כל פעם מחדש.
הילדים לא יכולים קצת להשתולל כי ממש קשה לה.
ובאמת קשה לה
היא יכולה לבכות שהבית מבולגן, הגיע השלב של הגמילה של האחיינית שלי,מיותר לציין כמה לאחותי קשה.
בגלל שבורח לה,אחותי פשוט לא יכולה לעמוד בזה,כי זה מלכלך,בומקום לתמוך באחיינית שלי קורה בדיוק ההיפך..
יש טיפול לזה?חבל לי...
הרב שלום ארוש שקראתי בספר חינוך באהבה, אם אני זוכרת
שלפחות תקצה חדר אחד בבית או פינה
שתהייה מוגדרת לחדר שבו אפשר שיהיה בלאגן...
חוץ מזה שזה לא טוב גם לילדים וגם לזוגיות
זה ממש משפיע הרבה פעמים על שלום בית
אולי יש ייעוץ או מאמנת אישית שמתאים למצבים כאלו??
אין עניין שתחפשי לה טיפול, אם היא לא תלך אליו...
בשביל לטפל בבעיה, האדם עצמו ציך להיות מודע אליה, צריך לרצות לפתור אותה וצריך לרצות לעשות תהליך של שינוי...
כל הכבוד לך על הרצון לעזור, אבל קודם כול כדאי שתבדקי אם היא מעוניינת בזה...
היי
אני מלווה באופן אישי תקופה , על ידי מאמנת שמג'עג'עת... דוחה לי פגישות, ביקשתי לחזור לפעם בשבוע והיא חושבת שפעם בשבועיים מספיק, ואני בדילמה על הנישואים שלי ברמה של לפרק או להמשיך.
אני ממש רוצה להיות מלווה על ידי יועצת שתעזור לי לברר לעומק דברים, כדי לעשות החלטה טובה ולהחליף יועצת בקיצור למישהי יותר מחוייבת כלפיי וכלפי התהליך שלי.
למישהו המלצות? איזור מרכז\השרון
אגב, מאוד התחברתי אליה, אני זקוקה לאדם שהוא מאוד חושב מחוץ לקופסה, חכם, אסרטיבי וישיר.
לא צריכה מישהו שילך איתו סחור סחור או שימרח איתי את הזמן בשיחות מיותרות אלא לא יפחד לדבר את שבליבו ויהיה בעל יושרה מקצועית ואנושית. חד ואמיתי.
מבחינת השירות הצבאי,
אבל גם הרצון שלנו הוא מאת ה',
ואם יש בך רצון לדבר טוב ורצוי מלפני ה' - לך על זה.
ואם מותר בימים מסויימים כמו ספירת העומר, בהם אסור להתחתן, לארס אישה שמא יקדימנו אחר,
אז כנראה שיש מה לחשוש...
ומבחינה כלכלית - ה' זן ומפרנס לכל.
אתה תעשה את שלך, הוא יעשה את שלו.
שיקולים כלכליים יכולים הרבה פעמים להשאיר אותנו רווקים/בלי ילדים הרבה מאוד שנים,
כי נדיר מאוד להגיע למצב אופטימלי מבחינה כלכלית.
בשורות טובות בקרוב!
מהשאלות שלך עולה שיש לך עוד כברת דרך לעשות בכדי להיות בשל לקשר רציני
הצבא יעשה לקשר עוד יותר רע.
אבל...לבך צריך לנווט אותך אם זו בחורת המאה אולי שווה לך לצאת דייט שניים לחוש מה
הלב שלך אומר ביחס אליה. קח בחשבון שאם תחליט שכן תצטרך הדרכה גדולה לקשור את זה נכון.
המון ב"הצלחה
לא לדחות.
ואם מוצא מישהי שמתוך ההיכרות עולה שהיא אכן מתאימה - אז גם לא לסחוב.
שיהיה בהצלחה.
שלום לכולם....
מבקשת המלצה לפסיכולג\ית באזור ירושלים....שמקבלים דרך מאוחדת....
תודה וסליחה אם זה לא הפורום המתאים...
זה נעשה כבר....עכשיו צריך פסיכולוג\ית מומלץ...
תודה..
עם פסיכולוג של מאוחדת....
מי שיש לו ויכול לעזור תודה....
לא צריך תגובות שלא עוזרות
יעל הכהן גרין,
מניסיון ...
שלום,
רציתי לשאול מה אתם חושבים..
אני ואשתי נשואים כבר 4 שנים, הכל טוב, יש בנינו כימיה טובה וחברות מצוינת.
אך ישנו נושא אחד שבאופן קבוע אנחנו רבים עליו - ניקיון הבית.
הבית שלנו יישאר מבולגן ומלוכלך באופן תמידי אלא אם כן אני אלך ואסדר ואנקה.
כשאני מבקש מאשתי גם להשתתף איתי בניקיון ובסידור,ברוב המקרים אין לה כוח או שהיא אומרת שהיא תסדר לפי הלו"ז שלה ומתי שיסתדר לה (זה קורה לרוב ברגע האחרון בסוף השבוע ובאופן בסיסי יחסית ולא יסודי).
הסברתי לה כמה חשוב לי הסדר והניקיון ואני כמובן לא מבקש שיהיה נקי כמו בית מרקחת אלא בית שיהיה מסודר ונעים לשהות בו. אשתי מבשלת ומטפלת בילדים, אבל עדיין בתחום הניקיון היא לא מוכנה שאני אעיר לה על זה וטוענת תמיד שהיא תסדר מתי שהיא יכולה.
אני עובד בחוץ וגם קצת מהבית וגם לומד לתואר ועדיין עוזר עם 2 הילדים וכמובן עם הבית. כל עוד היא עבדה משרה מלאה עוד קיבלתי את הקושי בהבנה, אך בחודשים האחרונים היא בבית מחפשת עבודה והילדים בגן ועדיין היא לא מוצאת זמן לסדר את הבית - זה דבר שממש מעצבן אותי ואנחנו רבים על זה הרבה, כי זה לדעתי לא הוגן שאני בנוסף גם יסדר וינקה את הבית אחרי שהיא כל היום היתה בו לבד.
היא מצידה מתעצבנת אפילו כשאני רק רומז לה על העניין לפני שאני הולך לעבודה.
חשוב לי לומר שהיא באמת אישה טובה אבל מאוד מפריע לי העניין הזה בה.
לא יודע איך לגרום לה לסדר ולנקות את הבית מיוזמתה על בסיס יומיומי מבלי שאני אצטרך לומר לה או להתווכח איתה.
מה אתם אומרים?
מבאס לצאת מהבית כשאת יודעת שעל הבוקר עצבנת את האיש שלך.... נכון שאח"כ התפייסנו והיה נראה לי שהמצב יותר טוב. אבל עדיין זה לא הכי נעים. אבל העדפתי "לעצבן" אותו על הבוקר ולא למשוך את זה על כל היום. אתמול בערב היה לי קשה לדבר, קמנו היום עם מריבה בינינו והתעקשתי לדבר על הבוקר למרות שזה לחוץ אש לבעלי והוא התעצבן על זה שזה נעשה בבוקר ולא אתמול בערב. ובצדק!!!!
אבל הייתי חייבת לגמור עם זה.
להגיד לכם שהלב שלי נקי?
לא הכי!!!
אבל לפחות אנחנו לא במריבה.
ואני?
אני כבר אתגבר על עצמי ואוהב למרות ועל אף.......
אבל אני די שונאת לחפור בנושאי מריבות ולכן אנחנו מגיעים לפיצוצים כי זה נראלי מפגר לחפור על זה ואז אני שומרת בבטן והדרך לפיצוץ קצרה......
הודעות לא יועילו כי הוא אומר שזה מוציא אותו מהריכוז של העבודה. ככה שאני משתדלת רק במקרים דחופים.
על למה אני פועלת ככה ואיך זה הורס לנו כבר כ"כ הרבה פעמים שאני כבר מרגישה לונעים לדבר על זה שוב....
גם האימוגי מסיח את דעתו.
משתדלת לא להפריע. לא תמיד מצליחה... אבל בדיוק השבוע הוא הסביר לי כמה זה מפריע לו אז אני מעדיפה להימנע.....
בכל מיני נושאים. כי הזוגיות היא דבר פעיל ...
יש כל מיני תקלים אבל הבעיה היא שאני שומרת דברים בבטן.
נגיד בעלי אמר משהו שעצבן אותי. אני לא אגיד לו במקום אתה מעצבן אותי - אלא אני אשתוק. לפעמים זה יעבור אחרי דקה ולפעמים זה לא עובר בכלל..... ואז כבר מרגיש לי מפגר לבוא ולהגיד לו אחרי הרבה זמן "ממש הפריע לי שאמרת .........." כי הוא כבר מזמן שכח ממה שהוא אמר ואז אני מתחילה לאכול את עצמי מבפנים...
הנה עכשיו זה ישב על איזה משפט מטומטם שהוא אמר ביום שני.... שניסיתי להדחיק. אתמול בערב זה קפץ לי והרגיש לי מפגר להגיד לו שזה בגלל משפט מיום שני.... שהוא אמר כבדרך אגב. זה לא היה משפט פוגע או משו. סתם הפריע לי. הוא הרגיש שמשו מפריע לי וניסה "להתחנף" ולא זרמתי והלכנו לישון כל אחד בפינה שלו... אני כמובן לא נרדמתי ואז גם כעסתי על זה שהוא נרדם כשהוא רואה שמשו מפריע לי... ועל הבוקר כבר סיפרתי...
ככלל זוגיות זו קירבה שאין דומה לה בעולם, כתוצאה כל דבר וכל מילה הם משמעותיים.
לא צריך להגיב מיד, וגם לא נכון שבן או בת הזוג ירגישו צורך להתנצל או להתגונן,גם לא בריא להדחיק.
צריך לדבר על המקרה הפרטי ולהבהיר משם איך כדאי להתנהל כמכלול.
בדרך כלל זה עובד טוב כאשר מציגים זאת כבעיה שלי. לדוג: אתה כזה חמוד שאתה שוטף כלים, זה כ"כ עוזר לי. אבל אני התרגלתי מהבית שמנקים גם את הכיור משאריות האוכל. זה ממש מפריע לי, אני יכולה להזכיר לך מדי פעם ותתחשב בי בזה
מודה מודה, שטפתי כלים קודם...אז שלפתי את הדוגמא השטחית ולא מורכבת הזו
אנסה ליישם.
והעלית נקודות חשובות!
אני ממש חדשה כאן, מקווה שיעזור למה שאני מרגישה..
אישי ואני נשואים כמעט שנתיים, סך הכל בסדר! הוא עוזר, מראה אהבה וכו'.
הבעיה היא שפשוט לא כיף לי איתו, במיוחד מבחינת תקשורת וחברות.. לא יודעת איך להסביר. למשל- כשאנחנו מדברים ביחד אני לא מרגישה חיבור עמוק (אף פעם) איתו, לא מרגישה גירוי אנטלקטואלי איתו (למרות שהוא מאוד חכם) כי כל פעם שאני מתחילה דיבור שמעניין אותי או אותו ומתפתח איזה דיון, בנקודה שבה מתגלה מיהו האדם (כשהוא מכריע מה הוא חושב) הוא כמעט כמעט תמיד יחתוך פתאום ב"לא יודע" וכשאני מנסה לשאול אותו מה בכל זאת הוא חושב הוא אומר לא יודע ופורש לעניין אחר או מחליף נושא. תמיד נגמר במן פרוואיות (מלשון 'פרווה') כזאת.. הוא אדם עדין, שקול ומתון ואני מודעת לזה שאני לא כזאת אבל חסר לי קצת בשר בקשר, בתקשורת (בשאר התחומים אני אוהבת שהוא מתון) אבל בנקודה הזאת זה כל כך מפריע ליי! ברמה שקשה לי לחיות איתו ופשוט בא לי לברוח ואני לא מבינה מה מצאתי בו.
עוד משהו שקשור לתקשורת וחברותיות- אני חברה מאוד טובה של גיסות שלי (אחיותיו) ושל חמותי ועושה המון מאמצים בשביל זה (גם כשזה לפעמים פוגע בי כמו למשל שאני מגלה שריכלו עלי וכו', משתדלת להיות בקשר טוב כדי שתהיה לשנינו תחושה טובה), וכשהוא מגיע לבית שלי (אנחנו הרבה אחים וכולם רווקים) הוא פשוט אומר שלום והולך לישון \ לעשות שיעורים בחדר, כמעט בלי לדבר עם המשפחה שלי במהלך השישישבת וזה ממש מביך אותי במיוחד לאור העובדה שנראה שאבא שלי כל כך משתדל להיות חבר טוב שלו, ומנסה לקרב אותו (וגם הוא נראה מודאג מזה). דיברנו על זה המון פעמים (וכרגיל, נראה שהוא ממהר להתנצל כמה שיותר מהר, להגיד שזה באמת לא בסדר מצידו אבל בפועל שום דבר לא משתנה..).
אני יסכם: אני לא מרגישה שאנחנו חברים טובים מבחינת שיח, (זה היה לפני החתונה אבל כל מי שהתייעצתי איתו אמר שזה כנראה כי הוא מתבייש ושזה ישתפר וכו').
ב. מביך אותי המצב עם המשפחה שלי, לאחיות שלי יש חברים שאני בטוחה שהם יהיו ממש אהובים במשפחה והוא לא מעוניין ביותר מידי קשר עם המשפחה שלי.
פשוט כואב לי מהמצב ורע לי.. מקווה שהסברתי את עצמי טוב ומובן מספיק ומקווה שיעזור..
נשמע שהאופי שלו מופנם מאוד.
את לעומת זאת, חברותית וחמימה ומצפה שגם הוא ייעשה כמוך, או לפחות שיעשה חצי מאיך שאת מתנהגת. שיראה השתדלות. משהו..
לדעתי את צוברת המון בפנים עד שאת מתפוצצת, ואת גם מתביישת בו בסתר ואולי גם חוששת מסיטואציות חברתיות בהן הוא שוב יתגלה ב"קלונו". וככה יש מעגל של תסכול מצטבר. והמעגל הזה אין לו סוף.
אני לא ממש מאמינה שתוכלי לשנות את האופי המקורי של בעלך. הוא כזה. והוא גם כנראה יישאר כזה, עם שינויים קלים פה ושם, או אולי אחרי טיפול ארוך טווח- שינוי משמעותי, אבל אולי לא גדול כמו שאת רוצה.
פה נכנס בדיוק העניין של "אני מקבלת אותו למרות איך שהוא נתפס מבחוץ", גם אם זה מבייש אותך מבפנים. את חייבת לייצר את העמדה הזאת לעצמך (אני עם בעלי למרות שהוא נתפס כ "לא הכי-הכי") כדי שתוכלי לעמוד בתסכול הזה בלי להשתגע.
ובקשר לתקשורת ביניכם-
זה באמת קשה. את מתארת מצב שבו את שיחות העומק שלך את בעצם מנהלת עם עצמך...
אין לך פרטנר לשיחה אינטלקטואלית. אין לך פרנר לשיחה שהיא מעבר לעניינים הטכניים.
אני לגמרי-לגמרי יכולה להבין את הקושי שלך.
מה לגבי טיפול זוגי? הייתם פעם?
את מאמינה שהמצב יכול להשתפר או שזה אבוד?
אני חושבת המון על טיפול זוגי.. האמת שהלכתי ליעוץ זוגי לפני החתונה והיה זוועה.. המטפלת הייתה ממש לא חכמה ואמרה לי דברים שאני מצטערת שלא כעסתי עליה שאמרה אותם אז איבדתתי אמון במטפלים.. לא רוצה לנסות את כל המטפלים בעולם כדי להגיע בסוף ל"אחד".
אמת שאני הרבה פעמים מתביישת בו, לא ממש ככה.. אני כבר עברתי את השלב של הבושה הגדולה, אני כבר יותר במקום של לנסות להביא אותו למפגשים חבברתיים כדי שקצת יפתח אבל עם המשפחה זה גורם לי לחוסר נעימות.. ואני מודעת לזה שאני לא אוכל לשנות אותו בחיים וקשה לי לחשוב על זה..
איך עושים את זה? כתבת "אני עם בעלי למרות שהוא נתפס כלא "הכי הכי"?" זה נשמע סותר..
כאילו אין מה לעשות? זה בעלי ובא לי לחשוב שהוא הכי הכי, לא רוצה לטאטא דברים החוצה
כדי לקבל חוזק ועוצמה פנימית בבחירה שלך בבעלך.
הנקודה הזאת של היחסים החברתיים הפכה לכ"כ קריטית אצלך עד שהיא מכסה על הכל (נראה לי שכתבת את זה גם בהודעת הפתיחה שלך). הכל מתגמד לעומתה. זה גורם לך לראות ולהתמקד רק בזה. בגלל זה הוא לא הכי- הכי אלא בחור עם בעייתיות גדולה שמתסכל אותך.
לדעתי מה שאת צריכה זה מישהו (או מישהי) שיעזור לך להוציא לאט לאט את הפוקוס מהחלק הזה באישיות שלו. להפסיק את האובססיה סביב מה הוא לא, ולהתחיל להרפות מהצורך שהוא ישתנה.
כל עוד לא תרפי זה יכאב לך, וכל עוד לא תרפי המעגל הזה רק יחזור על עצמו.
אבל הרפיה יכולה לקרות רק כשיש מישהו מעלייך שמנחה אותך. נורא קשה להנחות את עצמנו להרפות, כי אנחנו שבויים בנקודה השורשית שגורמת לנו למפח נפש.
בהצלחה מתוקה, את נשמעת אישה עם כוחות נפש מיוחדים.
שיחסית שחררתי מבחינת רמתל החברותיות שלו, זה יותר ביני לבינו עכשיו. תודה רבה על הכל! איזה חמודים כולם
שאת רואה דברים טובים.. זה חסר לי עכשיו
ותודה על כל העצות הפרקטיות.. אני ממש ינסה לעשות את זה
לפי מה שנשמע מהדברים שלך נראה שיש לו בעיה בתקשורת הבין אישית.- חוסר יכולת לפתח שיחות ולמצוא את עצמו בקבוצה גדולה. (זה הרבה פעמים נראה כביישנות אבל זה לא ממש כי גם ליד האנשים הכי קרובים אליו יהיה קשה לפתח שיחה)
לא רק איתך אלא עם כולם..
זה דבר שמאד משפיע על הזוגיות ולא רק..
זה יכול להשפיע על כל ההתנהלות שלו במהלך החיים.
רוב האנשים עם בעיה כזאת ירצו לשנות את זה ולאו דוקא ידעו איך ויש כאלה שבכלל לא ישימו לב..
אני לא יודע אם יש תחום פסיכולוגי שמטפל בזה אבל מנסיון שלי זה משהו שאם מנסים לשפר הוא משתפר עם הזמן.. לאט אבל משתפר..
אז אולי כדאי לך בעדינות לעלות את הנושא איתו לבדוק מה דעתו.. אם הוא מודע לעצמו אז בעזרתך יהיה יותר קל לעזור לך ולו לשפר את זה..
זוגיות היא חיבור אינטלקטואלי?
זוגיות זה בין בני זוג או בין משפחת בני הזוג?
צריך ללמוד איך לדבר ומה מעניין את שניכם ולשאוף לזה.
הקטע המשפחתי הוא ממש לא מחייב, אדרבה ככל שהזוגיות האישית תתחזק הקשר עם כולם יזרום יותר נכון.
ועד אז לפעמים צריך לתפוס קצת דיסטנס מהסביבה ואיפלו הכי קרובה בשביל לבנות נכון את הזוגיות
שווה את המאמץ ואת הכסף
ציטוט:
אני לא מרגישה שאנחנו חברים טובים מבחינת שיח, (זה היה לפני החתונה אבל כל מי שהתייעצתי איתו אמר שזה כנראה כי הוא מתבייש ושזה ישתפר וכו').
מה גרם לך להתחתן איתו?
הגישה שלי זה שמחליטים להתחתן עם האדם שאותו מכירים כרגע במציאות,
ולא עם מי שאני חושב שאולי הוא יהיה..
נשמע לא פשוט -את מרגישה שבעצם החיבור ביניכם לא מספיק חזק,אולם נשמע שיש פוטנציאל טוב ,משום שייתכן והסיבות למה שתיארת (חוסר בשיחות עומק) אינו מהותי,וניתן לשינוי-אמרת שבעלך הוא אדם אינטיליגנט, מכאן שהוא מסוגל לחשוב לעומק,מסוגל לנתח,ז"א זה לא עניין של חוסר יכולת.
ייתכן והוא לא מעוניין להציג דיעה מסויימת משום שחושש להביע צד מנוגד לשלך? ייתכן שבאופיו הוא טיפוס יותק פרקטי ופחות פלספן?-עלייך לזכור שגברים ונשים שונים מבחינה זאת- נשים אוהבות לשחנ"ש-עבורן שיחה היא מטרה ולא אמצעי. יש לכך הסברים רוחניים וסיבות עמוקות (לדוגמא,האישה היא מספירת המלכות שמייצגת את עולם הדיבור). אצל גברים הדיבור הרבה פעמים הוא אמצעי-הם מדברים כאשר סיבה /צורך. יצא לי לראות לא אחת מהצד קשרים זוגיים ונוכחתי לראות (כבר עולות לי מספר דוגמאות בראש) שגם אם הגבר אינטיליגנטי, למדן וכו',שיחה היא לא בדיוק הצד החזק אצלו. יש לי חברה טובה מלאת עומק ומאוד תקשורתית ובעלה סופר אינטיליגנט וגם רוחני וכו', אך השיחות ביניהם יחסית טכניות.
עצה מעשית: על מנת לפתח את הנקודה ולמלא את החסר שלך ,תוכלי אולי ליזום לימוד משותף איתו-זה מהווה קרקע פוריה לנושאי שיחה, כיוונים, תקשורת, חיבור.
ניסית להסביר לו את הצורך הזה ולהבהיר לו מה קשה לך ומה הצורך שלך?
ממש חיזקת אותי
כן ניסיתי והוא באמת מאוד משתדל ומאז החתונה זה רק משתפר ככל שאנחנו נפתחים אחד לשני!
אם את רוצה שהוא ישתף יותר פועלה תגידי לו שאת רוצה שהוא יביע דעה ולא יסכים איתך על כ דבר או ישר יחליף נושא על משהו אחר , ושיהיה ביותר תקשורת עם המשפחה שלך .
שלום.
השאלה שעומדת על הפרק היא מה שכתבתי בכותרת: ילד עכשיו או גירושין?
מילא אם היה לנו זוגיות טובה, אבל זמן רב שאין לנו זוגיות בכלל, למעט הדברים הטכניים, ובכלל אשתי לא מתייחסת אלי כאל שותף, והיא לא מסכימה ללכת לטיפול זוגי בטענה שהיא לא צריכה טיפול זוגי.
מילא אם לא היה לנו ילדים, אבל יש לנו יותר משני ילדים.
אני ממש לא רוצה לפרק את המשפחה, אבל מנגד אני לא רואה את עצמי ממשיך בקשר הזוגי הזה איך שהוא, קל וחומר מביא לתוכו עוד ילד. אני גם לא חושב שילד צריך לבוא באיומי גירושין, או באיומים אחרים.
מישהו היה פעם במצב דומה?
למישהו יש עצות?
איך הגעתם למצב שבו יש הורדת ידיים תמידית? על מה זה יושב?
את מרגישה שאת רוצה אותו?
כל אחד רואה אחרת בכמה דברים.
לדעתך אינו מדבר לענין ומתקיף על כלום. הוא מן הסתם חושב ההיפך.
אף אחד לא מרגיש שיכול לוותר.
אולי - בתור מי שכותבת - תעשי צעד ראשון. תגידי הכי בשלוה: שמע, יש לנו אי הבנות, מדברים קצת ב"שפה" שונה, כל אחד חושב שהשני לא מדבר לענין. מתקשים לוותר משני הצדדים.
בוא נשב באיזה מקום בנחת. אתה תאמר כל מה שיש לך לומר. אני אומר. נשתדל לא ב"האשמות" אלא להסביר מה מפריע, וגם לנסות להבין מה מפריע לשני. אח"כ, נציע הצעות. אולי נתקדם קצת כך. זה גם יגרום שנוכל יותר לכבד ולאהוב אחד את השני. ואז, אפשר אחרי כמה זמן לבדוק שוב איפה עומדים ומה כדאי להתקדם. בשביל שנינו, בשביל הילדים.
כעת יותר ברור:
יש לכם ויכוחים מאד ספציפיים. עניינים דתיים/חינוכיים. וזה משליך גם כללית. ה"אוירה הדתית" שאת משדרת, בצדק, היא לצנינים בעיניו. כנראה לא כך רצה לראות את ביתו. וכנראה גם הוא לא בנקל רוצה "לפרק" ח"ו..
ברור שמהותית את צודקת - הן בענין של עקיצות אחרי שאין טלויזיה, והן ברצון לא להציף את הילדים במכשירים הללו, בפרט אם הם ממש צעירים.
אלא שיש כאן גישות שונות בחינוך. לכאורה נראה שעד כה הוא ה"מוותר", מקבל את גישתך הלכה למעשה, אלא שהוא מתוסכל. גם לא מה שהוא רוצה, וגם את בסופו של דבר "קובעת", על אף שהוא אבא לא פחות...
זה לא פשוט.
לדעתי, חייבים בכל זאת לדבר. "מחדש".
ישיבת סיכום ביניים: על מה אנחנו חולקים, ומה רק "תסכול מצטבר" כתוצאה מחילוקי הדעות. בנחת. סה"כ יש גם טוב בינינו.
אח"כ, להסביר למה את חושבת שהדברים הללו זה לא טוב - לבקש שיאזין - ולומר שאת גם את מוכנה להקשיב לדבריו ולנסות להבין את הגישה.
לפחות מבחינת המרכיב של ה"התמכרות" לדברים כאלו, במקום עיסוקים חיים ובריאים, אדם יכול להבין.
אח"כ, לנסות להגיע לקצת פתרונות. אפשר אולי להגיע להבנה שכאשר ילדים צעירים, עדיף להם משחקים "ממשיים".
אם ירצו מעצמם כשיגדלו, ניתן יהיה לחשוב על גבולות נכונים.
במקביל, חשוב לדעתי לנסות למצוא נקודות שבהן את יכולה לכבד אותו. לא קשורות לעניינים הללו. בד"כ, כשאדם מרגיש איזשהו כבוד והערכה, קל יותרלדבר ולהגיע לעמק השווה.
את צודקת אובייקטיבית לחלוטין ברצונותייך.
אבל הוא, שאינו ככה, "מוותר" הרבה.
צריך לשדר הערכה אישית. ובשיחות כאלה, מעבר להסבר בהיר של הראציונאל שגם חשוב, יש מקום להודות על כך שלמרות שאינו מסכים בכל - משתדל. לאיש, זה נוגע..
לדעתי, כנ"ל, לשדר יחס מעריך (ולא כ"כ קשה להעריך גם בנידון זה. נכון שרוטן, אבל למעשה משתדל. תעריכי את זה בלב - זה יקרין. יכול גם לגרום לאהבה, מתוך המחשבה וההבנה שלך, שמבחינתו הוא מקריב, בשבילך כביכול.. בשביל שמירת הבית), ולא דווקא בהקשר זה. לחזק את הבית מעוד כיוונים. ואז הענין הזה יוכל להיות פחות קריטי ליחס ביניכם.
אולי תתכננו ביחד בילוי משפחתי נעים ו"כשר למהדרין" מראש.. וכדומה. שיראה שאפשר לחיות בכיף, גם עם הכללים הללו.
ונכון - תפילה.
הצלחה רבה.
יתכן שחלק ממה שאת מייחסת לו, אלו תכונות שאת "רואה" בגלל הנושאים עליהם אתם לא מסכימים.
אפשר למצוא נושאים ותכונות שלא קשורות למה שחלוק ביניכם.
ואפשר גם במה שנוגע למה שחולקים - כבר אמרנו - להתבונן היטב ובהחלט להעריך שלמעשה מוותר. לא כולם היו עושים כך.
הוא מחפש רב מיקל - כי כל הכיוון שלו בנושא זה אחרת משלך. לא בגלל שהוא "טמבל" שאינו יכול להבין שלא כך פוסקים הלכה. הוא נאלץ לשחק ב"מגרש שלך". ולכן, אם את תשפטי כך, אכן תרגישי שאי אפשר להעריך. זו טעות. אל תחפשי הערכה בכך שמחפש רב מיקל.. תחפשי הערכה בכך שבכלל מוכן ללכת איתך על המישור הזה של "חיפוש הלכה" כשמעצמו אינו בדיוק כך..
אם תעריכי, על זה ועל דברים אחרים שלא קשורים - ויש בכל אדם - אז גם יותר סיכוי שיתפתח פעם שיח רציני יותר בנושאים הללו הקרובים לליבך, בצדק.
את רוצה בעל "גבר" - תעזרי לבנות את זה.
לא ע"י חיפוש מה שהוא "חלש" בו כי אינו רוצה בו, אלא ע"י הערכה - אמיתית - של נכונותו לוותר, וע"י מציאת נקודות אחרות טובות, ממש התבוננות בהן. תעבדי על זה.
יתכן שאם יחול שינוי אצלך ביחס הפנימי - ללא ויתור בנושא הדתי - גם תגלי אדם אחר.
קחי דף ועט ותכתבי כל מה שעולה לך בראש על וויתורים שלו
תנסי להכנס לנעליים שלו כאדם פחות דתי שמוותר על דברים שבשבילו זה כל החיים
תחשבי עליו איך לא פשוט לו לוותר על כל דבר,
וככל שהדף יתמלא את תתמלאי בהערכה כלפיו, וכמים הפנים אל הפנים, כשאת תעריכי אותו בתוך תוכך הוא ירגיש את זה, ואוטומטית תחזור האהבה לבית.
בהצלחה
אצלנו המצב מאוד שונה מאשר אצלכם (מהבחינה הרוחנית) אבל עדיין יש קטע שאני קצת יותר "מחמירה",
ולקחתי לי לאחרונה איזה קו-
יש מצווה בין ההכי הכי חשובות - כבוד לבעל.
אז החלטתי, שזה ה-דבר (היחיד אפילו) שבו אני מחמירה.
האם חומרות אחרות (בכשרויות למשל) יותר חשובות מהחומרה הזאת? אני ממש חושבת שלא.
זה הוריד לי מאז הרבה עול מהראש ומהלב...
כמובן - אני לא מדברת על דברים שהם יותר מהותיים, כמו בריכה נפרדת וכאלה (למרות שמאוד הגיוני שעד גיל מסוים זה כן סוג של חומרה), אבל אולי (אני לא יודעת מה קורה אצלכם אבל אולי) - אם יש גם הרבה דברים כאלה שאת מתעקשת עליהם, ובמקומם תתעקשי על החומרה של הכבוד (שאני בטוחה שה' הכי שמח בה...) - אולי הוא ירגיש פחות חנוק, ואגב - אולי זה גם יעזור לו פחות להתנגד ויותר להתקרב... (מכירה זוג שהאישה היתה חרדית והוא חילוני, והיא מאוד אישה רכה כזאת ומכבדת, ובעלה בגיל בערך 40!!! חזר בתשובה ונהיה ברסלב ממש חזק (כמוה),
בקיצור פחות חיכוכים בנושא יכולים לעשות לכם טוב בכל המובנים...
בהצלחה,
מחזיקה לך ידיים,
ו... אני יודעת שזה מאוד קשה, אבל בטוחה שיש לך כוחות להצליח...
בעל שירגיש אהוב ומכובד ומוערך יכבד יעריך וגם יותר בקלות יקשיב ויתרצה לעשות דברים וויתורים.
ברגע שתתחילי לתת ולהעניק הוא ירצה להחזיר.
אגב מרגיש לי שהוא איש טוב ואבא טוב וכן אוהב תורה (אולי גם קובע עיתים) פשוט צריך את הקצב שלו בלי לחץ.
חבל להרוס בית ובסיס של ילדות טובה לילדים. זה יותר חשוב מכל החמרה שלא תהיה.
הרי ידוע שהקדוש ברוך הוא מוכן למחוק את שמו המפורש בשביל שיהיה שלום בין איש לאשתו.
לפעמים גם האשה צריכה לעשות ויתורים לטובת השלום. והשם רואה את זה ויצליח את דרכך ואת חינוך ילדייך.
אל תוותרי עליו, בהצלחה
זה לא סתם משפט מרשים בשביל דבר תורה בשבת חתן או באירוסין.
יש פירוש שאומר שהנס הגדול יותר בקריעת ים סוף לא היה היפרדות המים אלא דווקא החזרה לקדמותם. לשלמותם.
כך אני רואה את הזוגיות.
החתונה - קריעת ים סוף.
הקב"ה קורע אותנו לשני צדדים. אחד מול השני.
כל החיים יחד מטרתנו ללמוד לחזור לזרום יחד, להתאחד.
זה הנס. זה מעל הטבע.
מוסיף דעת - מוסיף מכאוב.
עוד אמרת חכמים.
ועוד "פרשנות" שלי -
את יודעת יותר, מחוברת יותר למצוות, ל"רוחניות", זה קשה!!! זה כואב!!!
התחושה יכולה להיות - כמה היה קל יותר ונעים יותר ומפרה יותר
אם בן הזוג היה הולך לצידך בדרך הזו, הייתם יכולים להגיע רחוק.
אבל ה' הוא השדכן.
ו-40 יום קודם יצירת הוולד ה' מכריז בת פלוני לפלוני.
הקב"ה ייעד אותך ממש, דווקא אותך עם "דעת אלוקים" כ"כ בהירה וחזקה,
לעזור לבעלך לעשות את תפקידו בעולם.
ואולי יהיה יותר קל אם נסתכל על הדברים הפוך -
במקום - בעלי מפריע לי לעבוד את ה', לחנך את הילדים וכו'...
נאמר - אני פה כדי לעזור לבעלי לעבוד את ה', לחנך את הילדים וכו'.
ה' איתך!
ולכן את יכולה לפעול מעל הטבע!
לא בכח, עם הרבה מסירות נפש.
גם אם עדיין לא מרגישים אהבה או הערכה,
חשוב לשמור על הרצון לא לוותר!
להאמין שאפשר להתקדם, אפשר ליצור משהו ביחד, משהו טוב.
תאמרי את זה לעצמך הרבה.
וכשבאמת תרגישי את זה תאמרי לו - אני מאמינה בקשר שלנו, אני מאמינה בך גם אם יש הרבה פערים בינינו.
תשרה השכינה בביתכם!
את גיבורה!
היי, אז אקדים ואומר שנכון- "ראש בריא במיטה חולה" וגו'... אך בדיעבד זהו המצב ואני פונה אליכם לעיצה או לחוות דעת מחכימה ובעלת ניסיון.
אני מתנצלת על אריכות דבריי, אני מרגישה שאני צריכה לתת אינפורמציה מלאה בכדי לקבל תשובה שהולמת את המצב.
אני דתיה מבית, עם השנים נהייתי פחות וגיבשתי לעצמי אורח חיים עצמאי. עברתי כל מיני פיתולים מבחינה דתית, כולל (לא בעד שימוש במושג אך נראה שאין ברירה) יציאה בשאלה לתקופה קצרה.
עם הזמן חזרתי לקיים דברים וכשהכרתי את בעלי החילוני, שמחתי שסיפר לי שיש לו זיקה לדת, הוא הולך לבית כנסת מידי פעם בשישי בערב, הוא צם ביום כיפור, שומר כשרות ומאוד אהב את זה שאני באה עם הרקע.
בתקופת היציאות, הייתי מחללת שבת אבל היינו שמים פלטה בשבת ומיחם .
לעיתים רחוקות היינו נוסעים בשבת. אולי 3-4 פעמים נסענו במהלך שנה של תקופה טרום חתונה.
זמן קצר לאחר הכרותנו, כשהבחנתי שההכרות מתקדמת מהר יידעתי אותו בכונתי לחנך את ילדיי העתידיים במסגרת דתית ממלכתית. רציתי שיקבלו את הקרקע והכלים התורניים , המושגים והלך הרוח, ושיבחרו בדרך יבחרו.
הבחור אז עוד לא בעלי אמר שאין לו בעיה עם זה.
יצאנו, הדלקתי נרות שבת והוא לידי, בית כנסת מידי כמה זמן בערב שישי יחד. הכל היה נראה מתואם. שיש סינכרון.
התחתנו, ואז הגיע השינוי מצד שנינו.
אני החלטתי לשמור שבת לגמרי. לא לנסוע, לא לראות טלויזיה, לא לדבר בפלפון. והוא בתחילה הצהיר שיעזור לי ואם אני רוצה שנשמור שבת - אז נשמור. אנו גרים בישוב חילוני עם מעט דתיים אז יש בית כנסת אך ההוי הכללי הוא חילוני .
מאז החלו להתגלע מחלוקות בינינו. הצלחנו להסכים שלעת עתה נישאר בישוב מולדתו,
הסכמנו שילדינו יישלחו בבוא העת לחינוך ממלכתי דתי (כרגע הבנתי שאין, אבל אין לנו ילדים ואני מקווה שעוד -6-7 שנים יהיו התקדמויות) או לפחות קשת שגם זה בסדר מצידי.
הצלחתי גם לוותר שאם הוא ירצה לנסוע בשבת עם הילדים לטייל- לא אמנע זאת ממנו.
אנחנו עם הזמן מצליחים לכבד את הגבולות שנוצרו. אין טלויזיה בבית בשבת, פשוט סגורה. כשאני נחה שנצ בשבת בצהריים הוא צופה אבל בלי קול. הוא עם פלאפון אני בלי. אני יכולה ללכת לבית כנסת אם אני רוצה. נדיר אבל לעיתים הוא מצטרף.. חגים אנחנו חוגגים , שבת פעם בחודש בערך אצל המשפחה שלי שהם דתיים אז ישנים שם והוא מכבד לחלוטין (כיפה, בית כנסת עם אבא שלי, ברכת המזון) הוא באמת מכבד אותי ואת הוריי ואפילו נהנה משבת כזו פעם ב.
כשאנו מדברים על שבת הוא אמר שאם זה היה שבת ככה שבת ככה (שבת כהלכתה ושבת חילונית ) היה לו בסדר אבל עצם זה שכל שבת יהיה מוגבל מטריף את דעתו.
אני יכולה מאוד להבין אותו. ואין לי כלפיו שום ביקורת בעניין. הוא שגה וחשב שיוכל להתמודד אבל לא הבין שזה גדול עליו. ואני התחלתי לשמור יותר עם החתונה.
אני אציין גם, שאעפ"י שאני מציעה לו לנסוע מידי פעם בשבת לחבר או עם חברים , הוא שמח בזה אבל הוא בסופו של דבר לא נוסע ונשאר בשבת איתי.
אני מרגישה שהוא דוקא נהנה משבת מנוחה, מהשקט והשלווה, ואפילו אמר לי פעם אחרי איזו מריבה שהוא דוקא מתגעגע ללכת לבית כנסת , אבל משום מה הוא לא הולך.
אני ממש לא כופה עליו כלום, אם פעם הייתי מבקשת ומעלה הצעות , היום אני ממש לוקחת את כל הנושא של שבת על עצמי. אם הוא עוזר להכין שבת- אדרבה, אבל אם לא אני לא כועסת. אני מרגישה שהוא כן מכיר בזה שנכנסה השבת ושכל אחד משתדל להתחשב באחר . אני מצידי גם הולכת לארוחות שישי אצל הוריו שגרים באיזור אעפ"י שאין הפרדה בכלים (אבל כן מבשלת בשר חלב לחוד וכו') ויש קידוש אצלם, אבל אחרי הארוחה יש טלויזיה ואני נשארת לשבת , לפעמים עם עיתון, לפעמים כן צופה איתם .
עכשיו בשלושת השבועות אני מקפידה לא לשמוע מוזיקה, לא ללבוש בגד חדש ועוד, אני שומעת שיעורים ונהנית מהרעיונות התורניים והנפש שלי צמאה להכניס עוד מעט לבית מההלכה (אפילו שאני ממש לא טיפוס שיש לו רב, והרבה מההלכה אני ממש לא מקיימת לצערי אך לבחירתי) ואני חושבת לי שאני מקווה שאצליח במעט רוחניות שיש לי (כי אני לא ממש שומרת מצוות מלבד שבת כשרות וחגים) להעביר לילדים את היופי שיש בעולם הזה.
בעלי נראה לי , דוקא נמשך לזה קצת אבל נורא מפחד ונזהר מהשינוי ולכן נצמד לכל המוכר לו. אני משתדלת לא להציק כדי שלא ייוצר אנטי כפי שהיה בעבר. היום יש שקט תעשייתי ומצאנו לנו לבנתיים את דרך המלך.
שאלתי היא - מלבד תפילה (אני מתפללת על זה כשאני יכולה ואומרת תהילים- שאפשר יהיה למצוא דרך משותפת ) איך הייתם ממליצים לי לנהוג?
כי אני לא מאוד דתיה, אבל לעומתי הוא רק מתרחק, כאילו הצורך שלו להרגיש חופש הוא להוות לי קונטרה. ואני מכירה את זה, כי כשהייתי בבית שלי (הדתי) הרגשתי שאני הקונטרה לכל הגבולות וההלכות . (מה גם שאצלו כל החברים שלו והמשפחה רובם חילוניים)
רוב תודות לכל העונים
) לא קשור, לדעתי, לממד ההלכתי או התורני אלא לזוגיות נטו.יהיה להם את הכלים לתת לך.
בהצלחה
צריך להעריך את הדרך בה אתם נוהגים.
לכאורה, בנוסף על תפלה, שזה מאד חשוב -
להמשיך בכיוון שכעת.
את אישית, תתחזקי יותר, מתוך רצון. תשתדלי - "מבחירתך" כמו שכתבת, להעמיק יותר, ומתוך כך גם לקיים יותר, להוסיף על ה"מעט רוחניות שיש לך" כלשונך ולא בטוח אם היא כ"כ מעט..
במה שנוגע אלייך, להמשיך לעלות, בהדרגה, בצורה מבוססת. יש בכך לא רק יופי אלא גם אמת. אמת גדולה.
ובמקביל לעליה הזו, תוסיפי גם באהבת בעלך וכיבודו, גם כי זה אמיתי, וגם שלא יחשוש שמא התקדמותך היא על חשבון היחס.
ומה שאת נוהגת כלפיו כעת, ביחס למה שהוא עושה, נראה דרך נכונה.
ואם את מבחינה שעושה "קונטרה" במשהו, את יכולה להעיר בחיוך: אני מכירה את זה ממה שאני הייתי עושה בבית.. אתה יכול להיות רגוע, אני מכבדת אותך ואוהבת אתך כמו שאתה.
יש להניח, שיחס כזה יגרום גם להרגיש יותר בטוח להתענין, בלי להרגיש שעושה "צעד" דרסטי שמשנה לו את כל החיים.
והבא ליטהר - מסייעין בעדו.
[אגב, כן כדאי שתהיה איזו כתובת שאפשר לברר איתה מידי פעם שאלה הלכתית. לא דווקא כדי שיוסיף לך
"הלכות", אלא גם כדי להנחות שלא להמציא חומרות והלכות שאינן..]
הצלחה רבה. הלוואי על כולם ש"הנפש תצמא להכניס עוד הלכות".. זה מראה משהו על הנפש.
אני ממש מעריצה,
כ"כ הרבה כבוד הדדי כמו שאת מתארת זה פשוט מדהים,
מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם....
תקווה_לעתידאחרונהלא בא בקלות. הרבה הרבה עבודה על זה.
לקחנו על עצמנו אתגר אז אין ברירה
שלום וברכה,
מחפשת אישה עם בעיות פוריות
שמוכנה להתראיין לכתבה בנושא.
ניתן בעילום שם, וגם דרך המייל..
תודה!
אלישבע
והייתי רואה את התגובה שלו ל"לכף זכות" (במיוחד לעומת התגובה שלו אליה) -
הייתי מתפוצצת.
וזה בהחלט יכול להראות על כיוון ולהסביר למה הוא כ"כ אהוב בחוץ וכ"כ לא על ידי אשתו.
לפותח - תבין, גבר שמראה יחס יותר חם ומכבד לאנשים מבחוץ (כולל אמא שלו!!!) יותר מאשר לאשתו - אפילו בטיפה - זה הפגיעה הכי גדולה שאישה יכולה לקבל, לפרצוף!!!
אתמול בערב רצינו צימר, היינו לחוצים בזמן, חיפשנו משו באזור ירושלים. מצאנו צימר בארמון הנציב. התמונות כמובן מרשימות, גקוזי ענק... בדיוק מה שחיפשנו...
התקשרנו והבנאדם אמר שיש לו שני צימרים אחד במושבה הגרמנית או את זה בארמון הנציב. העדפנו את המושבה בגלל הקירבה למרכז העיר.
אמר שיתפנה ב11 זה היה אחלה לנו, יצאנו לאכול ובאזור 11 הגענו למקום.... מה אני אגיד לכם זוועה בהתגלמותה!!!! מקום ישן מגעיל, טחב על הקירות, מקלחת ישנה, בגקוזי מים ישנים עם לכלוכים, מזגן עבד בקושי... אמרתי לבעלי שאין מצב שאני נשארת במקום הזה והוא הסכים איתי בכל מילה. התבאסנו אשששששששש אמרנו יאללה נזוז נחזור הביתה. התקשרתי לבעל הצימר (השעה כבר התקרבה לאזור 12) אמרנו לו שאין מצב שאנחנו נשארים והשארנו לו כחמישית מהסכום (100) כפיצוי על הביטול.............. (זה סתם הלב הטוב של בעלי אני לא הייתי משאירה שקל) ההוא ניסה להיות נחמד ואמר לנו שניסע לארמון הנציב לצימר שם. ושהצימר הזה הרבה יותר טוב וכו' אני לא רציתי ובעלי רצה ולא רציתי לבאס אותו עד שהוא השקיע מאמץ וכסף וזמן.... הסכמתי ונסענו. ושם הזוועה חזרה על עצמה. סדינים מלוכלכים, המקלחת רטובה כאילו מישהו היה שם לפני דקה ולא ניגב...
קיצור 100% זילזול בלקוחות. אמרתי לבעלי שאני אפילו לא מסוגלת לצחצח שם שיניים וכדאי שנתקפל ונעוף משם.......
יצאנו משם, וחזרנו הביתה. מאוכזבים מאאאאאאד!!!!!!!!!
אז המסקנה שלי - אל תתפתו לסגור צימר לפני שאתם קוראים ביקורות!!! או שיש לכם המלצה מחבר.
אנחנו בד"כ קוראים מלא ביקורות על כל מקום אבל הפעם היינו לחוצים בזמן וככה זה היה נראה!!!
גם הפסדנו כסף של נסיעות, וגם מלא זמן שהיה נחסך לנו אם היינו יודעים מראש!!!!
פעם היינו בצימר עם בריכה ובעל הצימר אמר שבגלל בטיחות הם מחויבים לשים מצלמות בשטח הבריכה....
שימו לב גם לזה!
אפשר לחשוש מכל דבר בכל מקום. אפשר גם לחשוש שיש מצלמות בבריכות או שאנשים מציצים לי בחלון של הבית. אבל אין לדבר סוף.
אז על מקומות ספציפיים שידוע שיש שם מצלמות, ודאי שראוי להזהיר.
וכן זה חשוב להעלות את זה למודעות כדי שידעו שהדבר הזה קיים ולא ישללו אותו,
אבל מעבר לזה נראה לי שאין מה לעשות. או שלא הולכים לצימרים (או מקום לינה אחר) בכלל, או שהולכים וכמו בשאר הפרמטרים סומכים על בעלי המקום.
ואם כן היה ח"ו משהו ולא ידענו? ההרגשה ממש לא נעימה לחשוב שדבר כזה אפשרי, אבל באמת שאין לנו מה לעשות נגד זה, ומובן שאין לנו שום אשמה בעניין. הסטייה היא שלו, החטא הוא שלו, ואני לא הקב"ה ברמת ידיעותיי (או ברמה אחרת כמובן
).
לשים בפנים, זו פגיעה בפרטיות. בוודאי שאסור גם חוקית בלי ליידע מראש את האנשים (שכמובן לא יבואו למקום כזה..).
ומה זה "אם מסתכלים".. אפשר לסמוך אוטומאטית שכל זמן שלא היתה פריצה, לא פותחים מצלמות?..
יש הרבה מקומות, שאפשר לדעת בוודאות שאין דברים כאלה. תלוי בבני האדם.
מישהו מכיר ויכול להמליץ (או הפוך) על:
יניב ישר
עמנואל מימון
תודה!
לחברה טובה היה עמנואל ויצאו תמונות מהממות ובחתונה שלנו היה יניב והיה מושלם ב"ה! מאוד מרוצים מהשירות, מהתמונות, מהמהירות של הפיתוח והכל..
שאלונת ))אחרונהאנחנו לקראת מעבר דירה ומבררים על שכונת גילה..
רצינו לשאול האם יש שם קהילות של משפחות צעירות? ואם כן מה הסגנון ובאיזה אזורים? כי גילה ענקית..
ובכלל כל מידע רלוונטי על השכונה יעזור לנו.. נשמח מאוד לעזרה!!
תודה רבה!!
ויש שם המון זוגות צעירים (כמובן, הם בד"כ אלו שמחרדים מקומות )
וידוע לך אם יש אזורים עם זוגות צעירים דתיים לאומיים? או משפחות צעירות..
ויכול להיות שיש
מאוד מגוון שם
והאוירה חיובית מאוד
שכונה יפה מאוד, אני אוהבת
בגדול מעורבת, תמיד נחשבה לחילוניה בשנים האחרונות המון חרדים מגיעים
יש בגילה ה' קהילה דתית לאומית. סביב רחוב התירוש/האודם וכו'...
עונה חמהלא יודע מה הבעיה בעיניים, אבל:
כיסוי מבד לעיניים (כמו במטוסים).
לשים את המאוורר בזווית ככה שיהיה רק עליך.
לישון ככה שרק את תהיי מול המאוורר.
יש מאווררים שונים - ניסית/שקלת מזגן נייד?
