בהצבעה הטרומית על החוק לאסור טיפולי המרה. רק סופר וסמוטריץ' נכחו והצביעו נגד.
ואחר כך שקד ובנט יבלבלו לנו את המוח שהם מייצגי הציונות הדתית. שהם ממלאים את רצון הבוחר.
בהצבעה הטרומית על החוק לאסור טיפולי המרה. רק סופר וסמוטריץ' נכחו והצביעו נגד.
ואחר כך שקד ובנט יבלבלו לנו את המוח שהם מייצגי הציונות הדתית. שהם ממלאים את רצון הבוחר.
וגם בקושי מנסים אפילו לטעון את זה.
למקרה הנוכחי, התייחסתי במקום אחר -
מי שלא נזכר מהצעת אי האמון לפני שבועיים... - אקטואליה וחדשות
ואגב - אני עוד מחכה לתגובה בשרשור קודם שלך:
בקשר לשרשור הקודם נמנעתי מלהגיב כי רציתי לדבר לגופו של עניין למה לימין החדש מותר להתפצל בשקט ולרב רפי צריך לעשות בעיות (לא דיברתי דווקא על סמוטריץ') וכיוון שזה הפך להיות שרשור נוסף ללמה בנט ושקד צדיקים והרב רפי רשע החלטתי להפסיק להגיב בדיון הזה.
ובאשר לשרשור הקודם - גם את הפיצול של הימין החדש בצלאל רצה למנוע, להזכירך.
יכולת להגיב שם בנפרד ולייצר פיצול לשרשור.
לכותרת כ"כ תוקפנית ומתנשאת...
אני מתלבט אם זו היתה החלטה נכונה להצביע בבחירות האחרונות ג' בפעם הראשונה בחיי, כהצבעת מחאה נגד ימינה על התנהגותם לפני הבחירות האחרונות.
היום זה אחד הימים שאני מודה לה' ששמר עלי מלהצביע למפלגה הזו בראשות בנט, שמרימה יד נגד ה' ותורתו בצורה כל כך מבחילה, בבחירה שלהם לברוח מההצבעה נגד חוק הכפיה של ארגוני התועבה.
ולגבי סמוטריץ, כל הכבוד שאתה "מטריל" את המערכת שבוע אחר שבוע, אבל אולי סוף סוף תעזוב את הצוות הזה של ה"ימין החדש" שבענייני דת הדעות שלהם איומות, ותתאחד כבר עם החלק התורני יותר בציונות הדתית, הרב פרץ, נועם, וכן, גם עוצמה.
ואולי במקום לתקוף הערב את החרדים שלא הצביעו בעד הטרלול שלך לועדת חקירה על היחס של השוטרים לחרדים, אולי תתקוף את חבריך לסיעה על הבריחה שלהם ממשהו הרבה יותר נורא ואיום?
ואולי כבר תמצאו את הדרך כל מייצגי הציבור התורני, כמו ילדים גדולים מי יהיה ראשון ומי שני, או פריימריז.. או כל דרך אחרת, ותפסיקו לריב כמו תינוקות?
ואז אולי סוף סוף בבחירות הקרובות (שלפי חלק מהערכות הערב הם קרובות) יהיה למי להצביע,ולא נצטרף להתפשר בבחירות בדיעבד?
אריאל יוסףמרימה יד באי הצבעה...
מצחיק גם בפועל וגם כמטפורה.
אתה מוזמן להצביע ג' גם בפעם הבאה.
ניתוחי קלפיות מוכיחים שהנזק לימינה היה זעום וחסר משמעות לחלוטין (אגב - אני מרוצה מאוד שקיבלו 6).
גם התועלת לג' לא היתה גדולה מדי (קיבלו 7 בכל מקרה).
זה שתטיף כאן מוסר ותתלונן בלי סוף(!) על ההתנהלות של מפלגות הצה"ד,
לא יזיז לאף אחד ולא יקדם שום דבר.
הזוי שלגורמים שקוראים לעצמם מפלגות
למרות שהם לא שווים שום דבר ולא מייצגים אף אחד,
אתה קורא "החלק התורני".
אדרבה, עוצמה והרב רפי מוזמנים לחתום על הסכם
ולצאת לפריימריז עם נעם...
הזוי גם שאתה מכנה "נורא ואיום" חוק שאין לו שום היתכנות לעבור בכנסת הנוכחית,
ולהצבעה עליו היתה משמעות אזוטרית. זה השיקול שלך למי להצביע?!
ברגע האחרון, בצעד מחוצף משהו, הקיזוז של אחד מהשניים הודיעה ביטול.

היא הצביעה, או לא?
הוא נכח בכנסת [לא דווקא במליאה באותו רגע, אלא בבניין]?
יש קיזוזים, כאשר ח"כ צריך להיות במקום אחר, וכדי להתחשב בו ולחסוך לו הגעה לכנסת, מתקזזים.
אבל אז, פירושו של דבר שהיא סיפרה שהיא לא תגיע לכנסת, ושיש לה משהו חשוב לעשות, ואז הגיעה לכנסת, והודיעה ברגע האחרון, והוא לא הספיק להגיע להצבעה.
יכול להיות קיזוז, כששני הצדדים מרגישים יותר בנוח לא להשתתף בהצבעה [לשל, בגלל סתירה בין מחוייבות מפלגתית/קואליציונית לאידיאולוגיה], והקיזוז נועד לחסוך להם את ההצבעה [או את אי ההצבעה].
במקרה כזה, נשאלת השאלה, האם הוא לא הספיק להגיע למליאה, או שכשאולץ לבחור בין הצבעה נגד, לאי הצבעה בלי קיזוז, הוא בחר באפשרות השנייה.
כאילו מדובר בהצבעה גורלית?
ונניח שהודיעה לו שתי דקות קודם והוא לא ראה לנכון לעזוב הכל ולרוץ למליאה, אז מה? מה קרה?
אין לי מושג מה באמת היה שם ואני לא רואה שום נ"מ בדיון הזה.
אז למה סמוטריץ תוקף את הח"כים החרדים, על שלא הצליחו למנוע אותה?
ואם מתן כהנא היה כותב בטוויטר שלו, או יתראיין [או שיעשה את בימים הקרובים], ויאמר שהוא נגד החוק הזה, ובגלל טעות הוא לא הספיק להגיע, וזה יתוקן בהצבעות על הקריאות הבאות, אז מבחינתי אין לי טענות נגדו.
אין שום נ"מ ואין שום משמעות. החוק הזה לא יעבור בכל מקרה.
לכן הוא לא יתראיין ולא יכתוב על זה שום דבר.
מי שלא נזכר מהצעת אי האמון לפני שבועיים... - אקטואליה וחדשות
ואגב, @אדם כל שהוא, אל תיעלב, אבל לא נראה לי שאכפת לו אם יש לך טענות נגדו...
אין לחוק שום משמעות, וכל ההתקפות שקשורות אליו הן משחק פוליטי.
אבל אם לגיטימי להתנהל ככה בפוליטיקה, אז לגיטימי גם לתקוף את שקד ובנט במסגרת אותו משחק פוליטי.
[אבל העניין שלי הוא לא לתקוף סתם את בנט ושקד, ולא כתבתי כאן בסגנון הזה].
ואני לא בטוח שהחוק הזה לא יעבור בכל מקרה, וגם אם הוא לא יעבור, סביר בעיני שזה יהיה בזכות לחץ פוליטי של הח"כים החרדים, ולא בקלות.
הוא מנוגד להסכמים הקואליציוניים ונועד בעיקר כדי "להחזיר" לליכוד.
ואם בכל זאת תהית, @אדם כל שהוא -
המחאה נגד חוק טיפולי המרה | השר אמסלם: לא אעביר חוקים בוועדת השרים - חדשות מדיניות ופוליטיקה
דווקא היה נראה שאתה מעמיק בדיון בדיוק מהסיבה שאתה שולל.
כמו שכבר כתבתי (וכנראה לא קראת למרות שקישרתי) -
אני מניח שברור גם לך ולאחרים כאן - לפחות אלו שיש להם קצת יושר -
שראשי הימין החדש לא רוצים *לאסור* טיפולי המרה,
לא פחות מכך שאינם רוצים להתגרות סתם במצביעים ליברליים פוטנציאליים.
לא בשביל חוק שאין היתכנות שייכנס לספר החוקים בכנסת הנוכחית,
ורבים מחברי הכנסת לא רצו להשתתף במשחק הקריאה הטרומית שלו מסיבותיהם.
לאסור טיפולי המרה.
אין לי סיבה לחשוב שהם רוצים לאסור טיפולים פסיכולוגיים לשינוי נטייה.
השאלה שלי היא האם הם רוצים שלא לאסור, וכן רוצים למנוע יוזמות בעייתיות שמגיעות מאותו כיוון, והאם מבחינתם זה תלוי באינטרסים פוליטיים, כאלה ואחרים.
ולגבי יחסי לבנט, כמה פעמים כאשר התקיפו אותו כאן בפורומים בהאשמות שלדעתי לא מוצדקות, כתבתי נגד ההאשמות. אני לא מחפש להאשים אותו סתם.
יוזמות אחרות - כל מקרה לגופו.
עמדותיו בנושא ידועות, וגם ההבנה שלו שכדאי לו להוריד פרופיל בנושאים האלה ידועה.
אם היית נכנס להודעה שקישרתי אליה, היית רואה שהעליתי את זה:
בנט הצביע: להפיל את הממשלה בגלל אפליית הלהט"ב - כיפה
אפשר לטעון גם שם שזה בעיקר מאינטרסים פוליטיים
(הגיוני שחבר אופוזיציה יתמוך בהצעת אי אמון בממשלה בלי קשר לסיבה).
מצא לי פוליטיקאי שפועל רק לפי ערכים ולא לפי אינטרסים פוליטיים כאלה ואחרים.
מקומם של אנשים כאלו אינו בכנסת, כמו שכתבתי כאן בעבר.
ברור ששם זה אינטרס פוליטי, אבל יש נושא להצבעת אי אימון, ולכן ח"כ שחשוב לו יותר לא להצטרף לאמירה ההצהרתית לגבי הנושא של הצבעת אי האימון, מאשר לומר בפעם המי יודע כמה אמירה הצהרתית נגד הממשלה, לא מצביע בעד הצעת אי אימון כזו.
את זה עשה בנט [ובצדק] בהצבעת אי אימון אחרת באותו יום.
אני לא מצפה מפוליטיקאי שלא יתחשב באינטרסים פוליטים. אני מצפה שהערכים יגברו על אינטרסים פוליטיים, ושאלו יהיו הערכים הנכונים.
לגבי עמדותיו הידועות של בנט - לי הן לא ידועות. אתה יכול לתת לי קישור למקום שבו הוא הביע אותן? זה באמת מעניין אותי.
רק להסביר שאין קשר למקרים הללו.
אם עמדותיו מעניינות אותך - גגל.
אני רואה חשיבות בהשמעת ביקורת כזו שתיצור לו אינטרס פוליטי לפעול באופן ראוי ביחס לנושאים האלה.
ולצערי, אני לא רואה מספיק ביקורת כזו.
ואני רואה גם ערך בכך שנציגי ימינה יקבלו הערכה חיובית מהציבור על עשייה בעלת ערך, שתתמרץ אותם להמשך עשייה כזו, ולא יקבלו הערכה שתתמרץ אותם לגימיקים חסרי ערך.
ובכל מקרה, כשביקורת בנושא מגיעה,
היא מגיעה מאלו שפחות מעניינים אותו ולכן אין בזה שום נ"מ;
כמו שכתבתי, ההבנה שלו שכדאי לו להוריד פרופיל בנושאים האלה ידועה.
זה התוצר של הביקורת הזו והיא לא תשיג יותר.
לבודד את המפלגות החרדיות, כדרך ליצירת קואליציה אסטרטגית.
ראינו את זה בניסיון לתקוע יתד בועדה למינוי דיינים כדי לקדם דיינים אנטי חרדיים לכאורה.
ראינו את זה בניסיון להעביר הצעת חוק לבדיקת אלימות נגד המגזר החרדי (ושל המגזר החרדי).
ראינו את זה בתמיכה פאסיבית בתיקון החוק לעניין טיפולי המרה.
רואים את זה מידי יום, שבכל הקשור לארץ ישראל גזרה על עצמה ימינה שתיקה אבסולוטית.
בסקרים ימינה מתוגמלת.
ח"כ כהנא עונה לחברו: "יש בך אפס סובלנות" - חדשות מדיניות ופוליטיקה
"אני אדם דתי. מאמין בזה שמשה אמת ותורתו אמת.
אני מאמין שאת התורה קיבלנו מהקב"ה.
אני מאמין שהתורה והתורה שבעל פה הם ספרי הדרכה לחיים...
אם אתה רוצה אפשר לקרוא להם T.O
(ספר היצרן למטוס הכולל הסברים על המערכות והנחיות תפעול).
לא תמיד ההנחיות בתורה קלות לביצוע,
לא תמיד הן מתיישבות עם תפיסת העולם המערבית הליבראלית
המאפיינת במובנים רבים את אורח חיינו,
אבל בהנחיות האלה אני מאמין ואני משתדל לקיים אותן...
אני פשוט לא יכול להיות שותף לקידום דברים האסורים בתורה".
כולל הנכונות להצהיר עליו בפומבי.
בינתיים מתן כהנא התייחס לנושא גם בריאיון לעולם קטן -
למה נעדרתם – בנט, שקד ואתה – מההצבעה על החוק לאיסור טיפולי המרה ללהט"בים?
"חשוב לי לציין שאני אדם דתי שמאמין שמשה אמת ותורתו אמת, ולא אעשה שום פעולה כדי לפגוע חס ושלום בהלכה או ביהדות. במקרה המסוים הזה היינו מקוזזים עם ח"כים מהשמאל (קיזוז הוא נוהג שכיח בכנסת. כשמסיבות טכניות נמנע מחבר כנסת מצד פוליטי אחד להגיע להצבעה במליאה, חבר כנסת מהצד האחר מקוזז עמו ונמנע מלהצביע גם הוא. א"ס).
"אנחנו גם לא מאמינים שהחוק הזה יעבור", הוא מוסיף, אולם מקפיד לציין שהשאלה מורכבת: "באופן נקודתי דיברתי בעניין החוק הזה עם כמה רבנים, וגם בהקשר הזה התגובה שלהם הפתיעה אותי מאוד. הם מתנגדים לטיפולי המרה, שלפעמים יכולים להיות דבר נורא ואיום. מצד שני, אשתי, שהיא כאמור דוקטור לפסיכולוגיה קלינית, הסבירה לי שהחוק הזה יעמיד בהמשך את כל המרחב הטיפולי של אנשי המקצוע במקום בעייתי מאוד, ולכן הוא חוק רע.
גם שם יש את הבסיס הבריא. לגבי ההתיחסות לחוק עצמו, אי חושב שצריכה להיות אמירה אחרת, שאולי אפרט בהמשך, אבל זה בהחלט משהו הרבה יותר נקודתי.

"יכול להיות קיזוז, כששני הצדדים מרגישים יותר בנוח לא להשתתף בהצבעה [לשל, בגלל סתירה בין מחוייבות מפלגתית/קואליציונית לאידיאולוגיה], והקיזוז נועד לחסוך להם את ההצבעה [או את אי ההצבעה]".
ועל הדרך, תתייחס גם לזה -
לא קביעה לגבי בנט וכהנא.
ושלמה קרעי ענה בדיוק מה מטרת הקיזוז [דומה לאפשרות האחרת שהצגתי, לא בדיוק].
גם על השאלה ששאלתי עם מי היה הקיזוז - אז לגבי שלמה קרעי ענה הדובר שלו שעם אלעזר שטרן.
השאלה הנוספת שהצגתי, לגבי מה שקרה אחרי ביטל הקיזוז, לא רלוונטית לגביו, [כמו שהיא לא רלוונטית לגבי בנט, אלא רק לגבי מתן כהנא].
והוספתי "אם מתן כהנא היה כותב בטוויטר שלו, או יתראיין [או שיעשה את בימים הקרובים], ויאמר שהוא נגד החוק הזה, ובגלל טעות הוא לא הספיק להגיע, וזה יתוקן בהצבעות על הקריאות הבאות, אז מבחינתי אין לי טענות נגדו."- אז גם כאן הוא אמר בפירוש "ברור שאני נגד. ערכיי ידועים לכל, אינני מתבייש בהם"
הסברתי כבר: משחקי קואליציה-אופוזיציה. - אקטואליה וחדשות
והתגובה אליה קישרתי שם -
מי שלא נזכר מהצעת אי האמון לפני שבועיים... - אקטואליה וחדשות
אלו גם חלק מהטענות של קרעי, לתשומת ליבך:
"הצעות חוק פופוליסטיות... חוק בטרומית שיקבר בלאו הכי".
והייתי מצפה, שלפחות באותה הודעה שבה אתה מאשים שלא התייחסתי לטענות שלא נוח לי להתייחס להם, תקפיד בעצמך להתייחס עניינית לכל הטענות.
מה עוד חדש?
ובאופן כללי כדורגל.
הרי התפקיד של בחור זה ללמוד
שמצד האמת לא.. כי באמת צריך לעמול ולהשקיע בתורה ובלימוד וזה קצת לשרוף זמן על דברים שאין בהם תכלית.
מהצד השני, עדיף אולי לראות מונדיאל מדברים אחרים.
נראה לי שזה תלוי בך, גם איפה אתה מונח בעבודת ה' שלך והאם זה סתם בילוי? או בריחה? או גם וגם?
נראה לי יותר עמוק מסתם לראות משחק כדורגל.
מצד האמת יש כל כך הרבה דברים שאני לא צריך לעשות. השאלה אם זה משהו שמוריד ומפריע בעבודת ה' שלי.
מה יהיה עדיף? שאני ישמע חדשות ואקטואליה?
שזה בעצם שאלה בפני עצמה. מה עדיף לבחור ישיבה, לצפות בכדורגל או לשמוע חדשות
שהעולם של "בחורי ישיבה" מכיל מעט מדי פעילויות גבריות חיוביות והרבה מדי ישיבה (מבורכת לכשעצמה) על ספרים.
האנרגיה הזו צריכה לצאת איפשהו. רואים את זה בהפגנות האלימות של הפלג אבל האמת שגם כדורגל זה דבר די נפוץ אצל גברים "רגילים".
אתה רוצה להפסיק כדורגל מסך? תסתכל בעין אוהבת למה אתה צריך ללכת לשם. אולי תלך לחדר כושר או לגינת כושר ציבורית כדי לעשות "ספורט" ולהיות גבר אמיתי ולא רק ספורט כורסא. לך תשחק כדורגל במגרש. עם בני אדם אמיתיים ועם הגוף שלך. הגוף שלך יכיר לך טובה וגם הלימוד שלך יכיר לך טובה על זה. ומצד שני האנרגיה בגוף שרוצה את זה תקבל את המענה שלה.
שמע, יש בך מלא אנרגיות בגיל הזה ותחומי עניין, אם אתה לא תוציא אותם על משהו הם יתפרצו בצורה לא מבוקרת או שהם ידכאו אותך.
כדאי לך לא להזניח את תחומי העניין שלך בזמן הפנוי, וככה גם הלימוד בשאר הזמן יראה אחרת..
אם לצרוך תרבות כדורגל מתאימה למי ששואף שתורתו תהיה אומנותו? כנראה שלא🤷♂️ אבל אם כל הסביבה סוחפת לזה+הנפש שלך מנסה להשתחרר ואתה לא נותן לה מענה ראוי- אז זה באמת קשה להגיד לזה לא.
תנסה למקד את עצמך מה מעניין אותך באמת ותן לזה מקום בלו"ז.
נ.ב המגיב אינו משגיח.
והלא כמדומני שאין אנו מכירים פנים אל פנים..
שתפקידם לשבת בבית/ בבר/ ברחוב לצפות בטלוויזיה לשתות בירה ולשאוג?
אנשים יכולים לעבוד/ ללמוד/ להיות בטלנים
זה לא קשור לתחביבים שלהם
מונדיאל זה תחביב שנחשב די צנוע כי נראה לי שכולם שם גברים
אז הוא יכול להתאים גם לבחורי ישיבות
אלא אם עושים שטיפת מוח רצינית שמשתלטת עליה
החנפנות לנתניהו משתלמת.
סמוטריץ' שבריצה עצמאית מגרד את אחוז החסימה פעם מלמטה ופעם מלמעלה, בדרך לכנסת ה- 27 בזכות לשונו המתגלגלת.
במקום לשבת בבית כראוי לו.
1,000 ימי מלחמה: נחישות מול התשה
אנחנו מציינים 1,000 ימי מלחמה. עבור מי שמכיר את ההיסטוריה של מדינת ישראל, המספר הזה אולי נראה חסר תקדים, אך מאז הקמת המדינה עברנו פי כמה וכמה ימי קרב ומערכות. אנחנו לא נבהלים מאורך הדרך.
ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שיעור קריטי בנחישות:
לאחר מלחמת ששת הימים, התנהלה במשך שלוש שנים מלחמת התשה שגבתה מחירים כבדים. בסופו של דבר, הממשלה דאז התעייפה, נשברה והלכה להסכם הפסקת אש. האויב ניצל את השקט הזה בדיוק כדי להתעצם, להתחמש ולהכין את הקרקע למתקפת הפתע ההרסנית של מלחמת יום כיפור.
במבחן התוצאה, עדיף היה לנהל עוד עשר שנות מלחמת התשה מאשר לקבל את המחדל של 1973.
העובדה שאנחנו נמצאים כיום עמוק בתוך מערכה של 1,000 ימי מלחמה, והממשלה הנוכחית אינה מתעייפת ואינה נסוגה, עומדת לחלוטין לזכותה.
הלקח ההיסטורי ברור: אם המנהיגות שלנו הייתה מתעייפת ומסכימה לפשרות זמניות, האויב היה מנצל את הזמן כדי להיערך למלחמת הפתע הבאה. המשך המערכה הוא לא גזירת גורל – הוא תעודת הביטוח של המדינה מול מי שמבקשים להשמידנו.
שבת שלום, שבת חזק. חזק חזק ונתחזק.
כי יבוא מישהו ויגיד לך שעדיף שכולם יכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים.
כי במקום המצב היום שבו המון כוחות נמצאים בכל מקום ביהודה ושומרון כדי לאפשר לכל ההשתיישבות היהודית- מהגושים והיישובים המבודדים ועד החוות והגבעות- ביטחון בבית וביישוב, ובחוץ בכבישים, את כל אלה יוכלו במקום להציב על הגבולות. (אפרט עוד, בהמשך הדברים).
וגם בפן הכלכלי הדבר יפנה הרבה תקציבים לצה"ל לתחמושת ועוד.
ואפילו למדינה זה ישתלם כי זה יחסוך תקציב בביטחון ולא רחוק שאפשר למטרה רעה כזאת להשיג תקציבים ממדינות שונות.
ובטח אם ישאירו גושי התיישבות שממש יושבים על הקו הירוק כמו ביתר עלית ועוד.
-ואם תגיד אז יהיה טבח שמחת תורה שתים2!
אז הוא יגיד לך- וכשחיילים בתוך השטח זה ישנה את זה? אם יש קונספציה זה לא ישנה בכלל. אבל אל דאגה, אנחנו נדאג שזה לא יקרה וכו וכו...
-ואם תגיד זה לעשות עזה וחיזבאללה על תל אביב!
אז יגיד לך שנשמור טוב טוב שזה לא יקרה. נעשה הסדר ביטחוני שיסדיר את העניין. וגם נעשה פשיטות כשצריך כמו שעושים בשטח A.
וחוץ מזה, מה אתה רוצה שנעשה? ככה נראית המדינה שלך. גם צילה מאד ארוכה וצרה ועם זה מתמודדים. אדרבא ככה זה יוודא
שלא נסכים ל'טיפטופים', כמו כל מדינה נורמלית אגב, כי זה כבר יהיה על תל אביב ולא סתם איזה שדרות או קרית שמונה 'נידחים'.
לכן אפשר וצריך לצרף טענות כאלה, אבל תמיד שזה יהיה על בסיס ההבנה שזה שלנו מדורי דורות עוד מהתנ"ך ולעולם לא ויתרנו על ארצנו ואנו חוזרים ולוקחים את ארצנו מידי מי שהשתלטו שם בכח הזרוע ממש כמו רשעי העולם בשואה שרצחו וגם ירשו.
לא להתבייש להזכיר את עברנו המפואר ואת התנ"ך.
אפילו חילוני יכול להזדהות עם נצח ישראל בהיסטוריה.
נ"ב- אני יודע שזה ארוך לא חייבים לקרוא..
@hamedinai כתבת בעניין אולי יעניין אותך
מה שכתבת:
"עדיף שכולם ייכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים".
זו טענת סרק, כי ניסינו את זה עם עזה, וזה ממש לא עבד, גם מול ארגון טרור בלי טנקים ובלי מטוסים. וגודל יו"ש הוא פי 5.2 מהגבול עם עזה.
אי אפשר להגן על הערים מתוך הערים, אנחנו לא כמו בימי הביניים שהיה אפשר להגן מאחורי חומות. בעצם, גם אז היו צריכים שטח.
חייבים להשתמש בטיעון הביטחוני, כי אם תלך רק עם הטיעון של קדושת הארץ, לא תוכל לשכנע יהודים חילונים. אתה לא יכול להגיד שעד שהוא לא יחזור בתשובה, אין לו מקום אצלנו בימין, זו לא אהבת ישראל. גם אם יש לימין רוב גדול בלי החילונים, אהבת ישראל מחייבת לקרב אותם, שגם להם תהיה הזכות על ארץ ישראל.
וגם מתוך היהודים הדתיים, יהיו כאלה שיגידו לך: "פיקוח נפש דוחה את כל התורה גם מצוות יישוב הארץ". אבל האמת היא שזה בדיוק הפוך: נסיגה מארץ ישראל מסכנת את קיומנו ושמה את כולנו במצב של פיקוח נפש.
אבל אתה גם צודק שצריך לא לשכוח שזו ארצנו, כי בנוסף לזה שזו האמת, ואת האמת לא צריך להסתיר, זה לא נראה טוב שבגלל שזה מסוכן לנו, בגלל זה עלינו לקחת ארץ של מישהו אחר.
בפעם הבאה ש @איתן גיל, חוזר על הקשקוש של 'רק אנטנות', תראו לו את הדו"ח המשמח הזה.
לצטט מדו"ח של שלום אך שוא זה כמו לקרוא מהפרוטוקולים של זקני ציון. מטרתם להלך אימים על ארגונים עויינים בחו"ל שגונבים להם את "הגדה המערבית" ומנשלים "פלסטינים צדיקים" מזכויותיהם.
האמת חייבת להאמר שדיויד פרידמן דחף פרוייקטים בכל הכח, ומייק האקבי דוחף עוד יותר.
כך או כך מספר בעזה, וכבר כתבתי כאן לא אחת ולא שתיים שמלקחת קרדיט על עשיה של אחרים אף אחד עוד לא מת.
אני לא בטוח שהימין ירכיב את הממשלה הבאה, אבל אם סמוטריץ' ירצה לנכס לעצמו משהו ממשי, מוטב שילך לתחבורה או לשיכון וכיוצא בהם.
יש בארץ עשרות מוסדות לחולי נפש. רק תבחר.
וכדאי ללכת לטיפול מקצועי באובססיה.
לגופם של דברים - אם אינך רוצה לסמוך על שלום עכשיו, צא בעצמך לסיור. תראה את הכבישים הסלולים והנסללים, את החוות הפרושות לאורך הדרכים, את צפון השומרון שעשרים שנה מאז שהליכוד החריב, כמעט לא היה אפשר לדרוך בו והיום ישובים בנויים ונבנים, תשאל את כל העוסקים במלאכה, בזכות מי הדחיפה לכל המהפך.
תתפלא לגלות שוודאי שיש שותפים רבים, אבל כולם - מקיצוני הגבעות שכבר שנים לא מצביעים בבחירות ועד ליברלי גוש עציון שמצביעים שמאל (ולא יצביעו לחרד"לי, יתהפך העולם) - יסכימו שעיקר הקרדיט על המהפך הוא לבצלאל ואנשיו.
ארץ בנימין יתומה כי בצלאל רצח מטאפורית ופוליטית את ההורים שלה.
חאן אל אחמר מצפצפת עליו (לפי שלום אך שוא היא פונתה).
תחנות בידוק נמצאות על כביש 443 ולא 10-15 ק"מ צפונה.
גבעת זאב לא מוכרזת עיר ואם בישראל.
מרכז אקדמי במורדות הר שמואל- אין.
רצף בנוי בין מודיעין לירושלים- אין.
סיפורים וקשקושים, וטפיחות שכם עצמיות- יש, מכאן עד קדומים וחזרה.
נ.ב. "התמונה" של בצלאל היתה דחקה נקודתית, שזמנה עבר.
משום מה אתה לא מתפדח לשקר, גם בדברים שכל מי שלא עיוור, רואה שהם קשקוש.
כמות החוות בבנימין - עצומה. אין שום השוואה בין נסיעה בכביש אלון לפני שלוש וחצי שנים, לנסיעה בו היום.
בבנימין הוקמו כמה ישובים חדשים והוכרו רבים אחרים ששנים חיכו להכרה.
בשבילך, ידיעה מהיום:
מועצת בנימין נערכת להקמת היישוב החדש "נאות הרים" | ערוץ 7
כביש 60, בבנימין (כמו בכל שאר המקטעים שלו) עובר הרחבה עצומה וגם כביש הטבעת שלפני שנה וחצי קיטרת עליו - נסלל.
גבעת זאב בהליכי הכרזה שלוקחים זמן.
תשאל את יוסי (שאין לי שום מחלוקת על כך שהוא בולדוזר של עשיה ויש לו הרבה זכויות), בזכות מה ומי הוא מצליח לקדם בקדנציה הזאת, דברים רבים מאוד שלא הצליח בקודמות.
הבדיחה המגוכחת, שביזת רק אותך, החזיקה בתור תמונת הפרופיל שלך, שבועות ארוכים. בדיוק כמו ש'תמונת הפרופיל' המטאפורית של בן כספית/פלג/רביד ודומיהם, היא קריקטורה מעוותת של נתניהו.
סמוטריץ' ולהקת המעודדות שלו לא מכירים אגדות חז"ל, או שחושבים שכולנו מטומטמים.
התמונה הוסרה היום, כי היום העלית אותה לסדר (ואל תגיד שאני לא מחשיב את ההגיגים שלך).
לא אומר שלום למלך - גם זו אגדת חז"ל.
כמה אתה יכול להיות פתאטי. כל מה שהוא יעשה או לא יעשה - אתה תפרש לרע. ואחרי זה תצפה שנתייחס לאובססיה שלך ברצינות.
אתה חופר וחופר על כמה הוא לא עושה, ואז כשמאלצים אותך להכיר בעובדות, אתה מצטט ציטוט שכולנו מכירים מהגן, שהמשמעות שכנראה אתה רוצה לדחוף אליה, זה שרע שהוא בונה את ארץ ישראל.
אז ברכות על הצטרפותך ל'שלום עכשיו', אתה מוזמן, כמוהם, לשמח את עם ישראל בפרסום בניית ארץ ישראל ודחיקת האויב ממנה.
זה מהיום, נוסף על אתמול - מוקם ישוב, נוסף על שלשום וכו'.
כן ירבה וכן יפרוץ.
כל כביש וכל ישוב חדש בבנימין הוא עוד מסמר בארון הקבורה של העם המומצא.
במאמר מוסגר, חבל שנותנים לדוברת הגירוש להתעסק בבנין ארץ ישראל במקום להושיב אותה בבית.
ועדיין בנימין יתומה, אין מקומות תעסוקה. התושבים צריכים לנדוד למודיעין או לירושלים.
מעבר לזה, די עם ההתאוננות וחיפוש חצי הכוס הריקה, בעלי עין רעה הם תלמידיו של וכו'.
יש הרבה יותר מקומות תעסוקה באין ספור תחומים - בחינוך והוראה יש המון עבודה ומוסדות לכל הגילאים שמגיעים אליהם תלמידים הן מהאזור והן מכל הארץ. יש תיירות שהולכת וצומחת ומספקת המון תעסוקה לתושבי האזור ובנתיים מביאה את עם ישראל בהמוניו לשטח. איזורי תעשיה ומסחר קיימים וחדשים, שהולכים ומתפתחים (מירושלים באים לקניות בשער בנימין!). ועוד ועוד. זה ממש לא המצב מהקמת גוש אמונים, שחוץ מכמה מוסדות חינוך ובית ספר שדה אחד - כל תושבי יו"ש יצאו לעבוד בחוץ.
ואחרי שאמרנו את זה, הגיוני ביותר שחלק גדול מתושבי הישובים הקרובים לירושלים/מודיעין, יעבדו בערים הגדולות הסמוכות. גם רוב מוחלט של תושבי מושבי 'פרוזדור ירושלים' שבתוך הקו הירוק עובדים בירושלים ורוב מוחלט של תושבי מועצת 'גזר' עובדים במודיעין/רחובות/ראשון וכד'. אלו החיים.
קצת עין טובה לא תזיק לך
בנימין צריכה להיות מסופחת לישראל, אם לא דה יורה, אז דה פאקטו, אבל זה לא בתכנית של הימין שמימין לימין.
לא מבין למה מגבעת זאב למבשרת צריך לנסוע דרך ירושלים. כביש פה ושם זה מרנין, אבל לא עשיה מדינית נחרצת.
לאויב יש את תכנית פיאד, ואצלנו ישנים על האף..
ועל זה אני מלין, אין שום סיבה שגוש ירושלים לא יגיע עד פאתי מודיעין, ויכיל 500 אלף תושבים ומקומות עבודה.
.
האם יש *עוד* מה לעשות? בוודאי, הארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה. יש לך רעיונות ספציפיים - תציע למנהלת ההתיישבות, רק תבין בהסתכלות קצת בוגרת, שאף אחד שם לא במדריגת 'הוא אמר ויהי', תהליכים לוקחים זמן, תכנון לוקח זמן, בניה לוקחת זמן. לא מעט ממה שהלוננת כאן לפני שנתיים - נעשה, פשוט היה צריך סבלנות.
בעז"ה בקדנציה הבאה, המהלך ימשך לייעדים הבאים, ביו"ש ובעזה, בנגב ובגליל. אא"כ כל מיני בעלי עין רעה, הבזים ליום קטנות כי נדמה להם שלא הכל כמו שדמיינו - יפילו ויחלישו.
כך או כך, מספר קילומטרים של כביש שנסללו ביו"ש (לשיטתם) מגיע לכדי שליש ממספר קילומטרים של מנהרות בעזה תחתית, וכבר כתבתי כאן, וכו'.
ואוסיף: במצב אידיאלי, כל כפר ישמעאלי צריך להיות מוקף בארבעה כבישים כדי למנוע התפשטות וגניבת קרקעות, ומי שצפוף לו יתכבד לארוז, ולעבור לסוריה או לעירק.
בכל הכבוד, אנטנות יכולות להיות תשתית מעולה לעירוב שבת, ואין לזלזל, אבל לא בשביל לסמן לאויב מי הוא בעל הבית האמיתי על האדמות.
חובה לקרוא הכול
רגע לפני הגעה לבית החולים!!!
וווווווו
להערכתי יש מצב ובסיכויים די גבוהים.
שחייל שנפצע ועל אחת כמה וכמה אם הוא גם בעל דרגה גבוהה. שמגיע לטיפול בבה"ח בהרכב האתני של הרופאים, הרוקחים, טכנאי-הרנטגן הקיים (אלו מ'העדפה-המתקנת').
בסיכויים גבוהים, שיש מצב שמי מהם (אולי לא כולם, זה מעין הימור, רולטה-רוסית) יבצעו וידוא הריגה במטופל (זה תואם בול את אמונתם ואת דתם).
כשחלקם, בכלל קיבלו את התואר שלהם מאחת מהאוניברסיטאות של אבו-מאזן (זה שמשלם משכורת חודשית למשפחות של רוצחי יהודים).
זהו, רק משתף אתכם במחשבותיי.
ואם כבר יוצא לכם להגיע לבה"ח, תאמרו לפקידת הקבלה (עוד לפני שאתם מספרים לה מה הבעיה) שאתם פציפיסטים ושאתם נגד הכיבוש הציוני (לא בטוח שזה יעזור, אבל אולי זה יציל לכם את החיים).
בתמונה:
תנחשו בעצמיכם (זה לא כל כך קשה) מה המוצא האתני של הרופאים ש"התרשלו בתפקידם" בטיפול באותו בכיר ביטחוני (גם הייתי בודק אם הם לא מקבלים בונוס מאיראן).
.https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/20892711
כפיפות מול נאמנות
הסערה התקשורתית האחרונה סביב דבריו של ראש השב"כ, דוד זיני, שביקש להדגיש את ערך **הנאמנות** של הארגון לממשלה, נתקלה מיד במתקפה חריפה מצד השמאל. הטענה שלהם הייתה יבשה וטכנית: בחוק השב"כ כתוב שהארגון "כפוף" לממשלה, לא "נאמן".
הוויכוח הזה הוא לא סמנטי – הוא חושף פער תפיסתי עמוק. השמאל מקדש את ה**כפיפות**, אך שוכח שבלעדי **נאמנות**, כפיפות היא מתכון לאסון.
### 1. עבד מול בן: מי באמת מגן על הבית?
* **העבד והמשרת – כפופים:** העבד הולך שחוח, ראשו מורכן. הוא צייתן, אבל פועל מתוך פחד או משמעת עיוורת. אין לו אחריות אישית על התוצאה.
* **הבן – נאמן:** הבן הולך בקומה זקופה. הוא אינו כפוף לאביו במובן המשפיל, אלא קשור אליו במחויבות אמת. דווקא משום שהוא בן נאמן, כשהמצב מחייב זאת והוא רואה סכנה או טעות, יש לו את העוז ואת החובה לעמוד מול אביו ולהגיד לו: *"אבא, אתה טועה"*.
### 2. המבחן של השביעי באוקטובר: כשכולם כפופים, כולם הולכים לישון
במחנה השמאל ובמערכות המושפעות ממנו, תרבות הכפיפות לקונספציה ולמשמעת המערכתית החליפה את הנאמנות למהות. כתוצאה מכך, נעלמה הביקורת הפנימית והיכולת לערער על הסמכות בזמן אמת.
התוצאה הטראגית התגלאה בליל השביעי לאוקטובר: כאשר מישהו בצמרת המערכת ה"כפופה" והממושמעת הזו קיבל החלטה שגויה ואמר "הולכים לישון" – כולם, כמו עדר כפוף, הלכו לישון. איש לא קם ואמר "אתם טועים, יש כאן סכנה".
### 3. גם בטבע: כפיפות של חמור מול נאמנות של כלב
ההבדל בין שני המושגים ניכר היטב גם בבעלי החיים:
* **החמור** הוא חיה כפופה – הוא מרכין ראש, הולך לאן שמושכים אותו, וסוחב את המשא שכפו עליו בלי להבין ובלי לשאול.
* **הכלב** הוא סמל הנאמנות – הוא לא כפוף בצורה עיוורת. נאמנותו לבעלים היא אקטיבית ושומרת. אם הכלב יזהה שבעל הבית עושה שטות ומכניס אדם מסוכן לחצר, הוא לא יוותר בקלות; הוא ינבח, יתריע וינסה למנוע את האסון.
> הדוגמה הטובה ביותר לכך היא **כלב נחייה**: הוא נאמן בצורה מוחלטת לעיוור שמוליך אותו, אך אם העיוור יצעד בטעות לעבר כביש סואן או תהום, הכלב הנאמן יסרב פקודה, ייעמד במקומו ויחסום אותו בגופו כדי להציל את חייו. זהו ההבדל בין כפיפות עיוורת לנאמנות אמיתית.
>
בס"ד
הכרזתו בשבוע שעבר של חגי לובר על כניסתו לחיים הפוליטיים, החזירה בשבוע האחרון לקדמת הבמה רעיון שתמיד מתגלגל טוב על הלשון: ממשלת אחדות. המחשבה סביב הרעיון הזה היא מאוד פשוטה מאוד: החברה הישראלית קרועה, הפוליטיקה משוסעת, והפתרון הוא ממשלה שתאגד את כולם סביב שולחן אחד. אלא שכמעט בכל פעם שהרעיון הזה עולה, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם ממשלות אחדות באמת הועילו למדינת ישראל, או שמא הן בעיקר יצרו ממשלות שלא הצליחו להכריע בשום סוגיה משמעותית?
הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס שכיהנה באמצע שנות השמונים. אי אפשר להתעלם מכך שהממשלה הזאת רשמה הישגים חשובים, ובראשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהצליחה לבלום את האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה. גם הסכם הרוטציה הוכיח שאפשר לנהל שותפות בין יריבים פוליטיים מרים. ובכל זאת, רוב שנות כהונתה התאפיינו במאבקים בלתי פוסקים, בווטו הדדי ובקושי לקדם מהלכים משמעותיים בנושאים המדיניים והפוליטיים, משום שכל צד חשש להעניק הישג משמעותי ליריבו. דוגמה לכך היה הסכם לונדון הסודי שחתם פרס ב-1987 וטורפד על ידי שמיר
עשרות שנים לאחר מכן חזרה ישראל לאותה נוסחה עם ממשלת נתניהו-גנץ. גם אז היו נסיבות חריגות: משבר פוליטי מתמשך לצד מגפת הקורונה שהשתוללה ברחבי העולם. גם אז דובר על "שעת חירום" שמחייבת אחדות, אלא שבפועל הממשלה הפכה במהירות לזירת התכתשות. חוסר האמון בין הצדדים ליווה כמעט כל החלטה, התקציב לא עבר, הסכמים הופרו, והרוטציה כלל לא יצאה אל הפועל. במקום יציבות, קיבלה ישראל עוד מערכת בחירות תוך זמן קצר.
גם הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, הוצגה כממשלת הסכמות. תומכיה טענו שהיא מוכיחה שאפשר לחבר ימין (בנט, סער וליברמן), מרכז, שמאל ואף מפלגה ערבית סביב אינטרס משותף. אלא שבפועל הכנסת כמעט והייתה משותקת לחלוטין. כמעט כל סוגיה נפיצה הוצאה מהמשחק מראש. שינויים במערכת המשפט, סוגיות מדיניות וביטחוניות, דת ומדינה ונושאים נוספים הונחו בצד כדי לא לפרק את הקואליציה מתוך אמירה שעוסקים רק בנושאים שכולם מסכימים עליהם.
בפועל זה היה בעיקר הסכמה סביב רק נושא אחד - רק לא ביבי. התוצאה הייתה ממשלה שעסקה בעיקר במה שאפשר להסכים עליו, ופחות במה שהמדינה באמת נדרשה להכריע בו. גם הממשלה הזאת, שמלכתחילה נשענה על רוב דחוק בכנסת, לא הצליחה להחזיק מעמד. הרוטציה אומנם יצאה אל הפועל, אבל כל כהונת לפיד בתפקיד, מיומה הראשון, היה כראש ממשלת מעבר וכל ההשלכות שנוגעות לכך.
וזו בדיוק הבעיה בממשלות אחדות. הן נשמעות נפלא בסיסמאות, משום שאיש אינו מתנגד לאחדות. עם זאת צריך לזכור שממשלה היא אינה מועצת פיוס וגם אינה סדנת הידברות. תפקידה של ממשלה הוא למשול, לקבל החלטות, לקבע מדיניות ולהכריע גם בסוגיות שמעוררות מחלוקת. כאשר מראש יש תחומים שאסור לגעת בהם מחשש שהשותפות תתפרק, הציבור אמנם מקבל שקט פוליטי זמני, אבל משלם עליו בשיתוק מדיני, חברתי או כלכלי.
כמובן שזה לא אומר שממשלה צריכה לדרוס מחצית העם או את כל מי שלא מסכים איתה. במדינה דמוקרטית ראוי שהרוב ינהג באחריות, יקשיב גם לצד השני ויחפש הסכמות רחבות ככל האפשר בנושאים העומדים על הפרק. אבל יש הבדל גדול בין הקשבה לבין ויתור מראש על היכולת למשול. הכרעה היא לא מילה גסה, והיא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של קבלת אמון הציבור בבחירות. האופציה של אחדות צריכה להישמר למקרה שאין אפשרות להקים ממשלה אחרי הבחירות כי אף צד לא הצליח להשיג את 61 המנדטים הרצויים, אבל בטח שלא להפוך את זה להפוך את זה לכרטיס סחיטה עוד לפני הבחירות, בניגוד לדעת הרוב.
ויש גם נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה דווקא בימים שבהם קמות עוד ועוד מסגרות פוליטיות חדשות כמו היוזמה של חגי לובר, תנועת "נקראים לדגל" שאליהם הצטרף בסוף השבוע האחרון גם יולי אדלשטיין לאחר פרישתו מהליכוד. לפני שמפלגות קטנות דורשות לכפות ולסחוט ממשלת אחדות על מדינה שלמה, אולי כדאי שיביטו קודם פנימה. אם גופים הקרובים מאוד זה לזה אידאולוגית אינם מצליחים להתאחד בינם לבין עצמם, קשה לקבל מהם שיעורים על אחדות לאומית. אחדות היא ערך חשוב, אבל היא מתחילה קודם כל ביכולת לחבר את הקרובים - ורק אחר כך לנסות לחבר את הרחוקים.
נקודות קודמות:
• https://www.inn.co.il/forum/t1437080#1747098
אחרי שהוא "יכפה על הליכוד ואייזנקוט לשבת ביחד", הוא גם יכפה על משובטי אהרון ברק שאחד מתשעת השופטים שימונו בקדנציה הקרובה, יהיה ביטון או בקשי? או שרק הממשלה לא יכולה להיות "ממשלת חצי העם" ובג"ץ (בתמיכת אייזנקוט או כל אחד אחר, ש'המחיר' לישיבתו בממשלה יהיה 0 שינויים במערכת המשפט) יכול להמשיך לנהל את המדינה כרצונו?
בכלל, מה יעשו חגי לובר, הרב קלמנזון ואחרים, שכאבם באמת גדול מנשוא, אבל מעולם לא היו בתוך הביצה הפוליטית, כשביום שאחרי הקמת הממשלה, כל ממשלה, יתברר שאין באמת שום דרך אפקטיבית לגייס את החרדים? מה הם יעשו כשהפוליטיקאים הכושלים שיגויסו בשמם יטענו ש"התברר שההבטחות שהבטחנו סותרות" (כן, איילת שקר, אני מדבר אלייך, נוכלת), כש"התברר שאי אפשר להכריח פוליטיקאים לשבת ביחד", או כש"התברר, שהמקסימום שאפשר לעשות בנושא גיוס החרדים, זה להחזיר את המס על החד פעמי"?
אין היום שמאל ציוני ואין היתכנות לממשלה רחבה.
זה שדדי שמחי אמר עליו שבצבא הוא היה הסגן של בן-גביר (ושמעתי עליו עוד דברים טובים דומים מעוד כיוונים)
גולן הוא שמאל. מי שמאשים את צה"ל בהריגת תינוקות כתחביב, לא עושה זאת סתם בתור תעמולת בחירות, אלא הוא באמת חושב כך.
באזרחות הם מתגלים במלוא שמאלניותם (שאותה ירצו לממש כשיעלו לשטלון).
כשעשרים שנה קודם במבצע אנטבה, עומר בר לב, פיצץ את המטוסים החונים של צבא אוגנדה 'ליתר ביטחון', הוא בהחלט עשה כראוי, אבל בלי פקודה.
אבל אצלנו טוהר הנשק הוא ביטוי לגיטימי למרות שנשק הוא הדבר הטמא ביותר עלי אדמות.
כי מי שרוצה באמת אחדות צריך להציע שכולם, אבל כולם יתלכדו תחת שתי מפלגות, כדי שתמיד יהיו בחירות ותשמר הדמוקרטיה, ולהראות דוגמה אישית.
ספציפית לגבי לובר, זה פייגלין נוסף תחת שם אחר. אם חלילה יכנס לכנסת הוא יתישב על משבצת הסחיטה באיומים...
רבני המגזר לא עובדים אצלי, כמובן, ועדיין אני מצפה לאמירה נחרצת מהם נגד רסיסי מפלגות שיקוששו במקרה הטוב כמה אלפי קולות. כל אחת.