תגיות

טעונה באמונה

חדשות ועדכונים על טעונה באמונה

ריעות לוי המתמודדת עם הטיפול בבנה לומדת איך לסנן לחישות ואמירות שמחלישות ושוברות. להיזכר בנקודות טובות ולהתקדם. טור אישי.

ריעות לוי שבנה מצוי בתהליך התעוררות מתרדמת תוהה אם אכן היא עושה מספיק למען בנה. בטור מרגש היא מתארת את המתח בין נתינה להקרבה.

במפגש עם ילדים מיוחדים גילתה ריעות על התמודדותה של ביתה עם אחיה הנכה. מרגישים את הכאב על אובדן הילדות, בוכים, אך מתעלים.

ריעות לוי המתמודדת עם פציעתו הקשה של בנה התבקשה להעביר שיחה לבנות בנושא התפילה. בדרך גילתה על הקשר המיוחד בין אמונה לתפילה.

גישה נכונה היא הדבר החשוב ביותר המבטיח תוצאות טובות בכל יום, בכל חודשי השנה, כל שנות חיינו. ריעות לוי בטור לכבוד ראש השנה.

לקראת תפילות ראש השנה ריעות נזכרת ברגעים של התאונה ובמחשבות, "הרגשתי את ידו של הקב"ה המחליט מי יחיה ומי ימות".

הטבע שלנו הוא לחפש אשמים אך הכעס לא יעזור לשנות אף מצב, הוא רק מעניק הרגשה לא טובה לכועס עצמו. איך מתגברים?

"הילד שלנו עולה לגן אבל לא לגן שחלמנו עליו. הוא עולה לגן לגן של ילדים מיוחדים שהקב"ה סלל להם דרך אחרת". רעות לוי בטור מרגש.

"לכולם יש קשיים וויכוחים, אבל אם נתמקד בנתינה, בהענקה מעצמי לשני ללא חשבון מה אקבל מהצד השני, אזי אהבה תפרח ותתעצם".

"אני נזכרת בכל הרגעים שלא הקשבתי לו, לא הייתי טוטאלית אליו. חשבתי רק איך לפתור במהירות את הבעיה ולחזור לעיסוקיי".

רעות לוי בטור מרגש על חופשה משפחתית עם איתן מיכאל, "צהלות ילדים, כולם קופצים, רצים, נופלים קמים ואיתן מיכאל יושב בעגלה".

אני מדמיינת את איתן מיכאל יורד מההסעה ורץ בשביל לזרועותיי... מצדי שיהיה עדיין עם סדים והליכון, אבל מבטו ממוקד, והוא על רגליו...

מי לא רוצה רכב חדש? מי לא רוצה לגור בבית קרקע גדול עם חצר וגינה? ניסינו, ואנחנו עדיין עובדים על זה, לראות את הטוב שבשינוי.

בימים שבהם אימהות רבות מחכות לשמוע את קול בניהן המשרתים בצה"ל, אני כבר שנה וחצי מחכה לשמוע את קולו של בני המתוק...

יש משפט כזה שנוהגים לומר- "הדור של היום הוא דור האינסטנט", רוצים הכול כאן ועכשיו. ואני חושבת שזה לא מדויק.

מצבו של איתן מיכאל עוד לא טוב, הכאב עוד גדול, אבל עם הזמן הפנמתי כמה חשוב להודות על הטוב, על מה שיש. טור אישי של רעות לוי.

המשפחות השכולות מרגישות כמו אנשים הבאים לצפות בסרט, בידיעה שעוד שעה וחצי הסרט יסתיים, אך המסך לא עולה...

הכותרות הראשיות כבר לא עוסקות בחטיפה רק שלוש אמהות עדיין מחכות. גם לי מוכרת החזרה לשגרה מכיוון אישי וכואב. רעות לוי בטור מרגש.

פתאום קרתה התאונה, ללא הכנה מראש, אפילו לא שנייה מראש. חוסר הידיעה מה קורה עם בנך חותך את ליבך חתך עמוק ומשאיר צלקת מכוערת.

בזיכרוני נחקק חיוך אחד מתוק שחייך אלי בני היקר כאשר הסתובבתי בנסיעה הגורלית, לראות האם הוא נרדם, ושנייה אחרי נכנס בנו הרכב.

"אני אישה מיוחדת, יודעת שהקב"ה בחר אותי ונתן לי ניסיונות לא פשוטים, וזו זכות". הכותבת רעות לוי בטור חדש על החיים ומה שביניהם.

צועדים בחום הכבד, קבוצות קבוצות של בתי ספר דתיים וחילונים, ושרים לכבודה של ירושלים. צעדת יום ירושלים ברמלה. טור אישי.