פורום בית המדרש (עמוד 124)

אז אם אתה לובש אותה בחוה"מ מותר.
אבל לדעתי, אם היא לא ממש נצרכת לך עדיף שתקשור אחרי סוכות.

אפשר לראות גם בפסקאות אחרות בעולת ראי"ה, בחלק של הקרבנות.

בפסקאות של מוסף ראש חודש אפשר לראות שהפר הוא "הכח המעשי, כח העבודה שבחיים ובמציאות"

והשעיר - "כח מהרס ומרעיש בעז".

 

למה מפעל החיים של הפר קשור לפירור, לא הבנתי. אבל כנראה בכל אופן זה משהו שנלווה לתהליך של עשייה ובניין, ולא כמו ההרס של השעיר.

בס"ד

 

"המפרר ומפריד כל מה שהוא מקושר ומאוחד לאחדים". ובכיוון השני ביחס להרס של השעיר זה במובהק "סותר על מנת לבנות".

השליליות שלהם.

ונראה לי ש'על מנת לבנות', זה בייעוד לשמו נוצר, אבל הכח עצמו עוסק בהרס, בניגוד לפר.

 

נראה לי, שבשאלות כאלה, של מושג שלא ברור מה המשמעותשלו אצל הראי"ה, הספר מילון הראי"ה הרבה פעמים יכול לעזור. [אין לי כרגע גישה לספר, אז לא בדקתי].

פירוד ופירור זה יכול להיות מכוון ומאורגן ולשם בנייה מחודשת מתוך הפירוק, כאשר הרס זה ללא תועלת וללא תכלית אלא סתם להשמיד לשם להשמיד ולא יצא מזה שום תיקון או בנייה.

בס"ד

 

ב. פשט שלא. מפורש ביחס להרס שהוא "עומד על כללות ההויה בכדי לשפר אותה יותר ויותר בהחלפת צורותיה, ע"י כח הסותר והמחריב".

א'. האם אתה באמת יכול להבין אותה כמו שצריך בסגנון אנונימי ו"שו"ת אסמס" כמו שיש בפורומים למשהו שצריך ישוב הדעת והבנה עמוקה ולא סתם מאיזה אנשים שאתה לא יודע מי הם בכלל? ושים לב שאני כן עונה ודן בעניינים, רק רציתי להבהיר את הנקודה הזאת, להאיר עיניים לעניין הזה ותו לא, לא באתי לשלול.

 

ב'. ודאי שגם ההרס יש לו תכלית לבניית העולם, אבל מהות ההרס איננו לשם כך אלא לשם הרס, רק התוכנית האלוהית כוללת בתוכה גם את ההרס, ומה ההבדל? זה ההבדל בין המקדש שם שמים למחלל שם שמים, כי שניהם מגלים את אור ה' בעולם, אבל המקדש שם שמים גם אם הוא מפורר ומפרד הוא עושה את זה למען גילוי שמו יתברך, אבל מי שמחלל שם שמים הוא הורס ומשמיד לשם השמדה ולכפור בה' רק שמעוצם קדושתו יתברך הוא יביא לכך שעל ידי מידת הדין שלו יהפוך ההרס והחורבן הזה לבנייה ותיקון כי בעל כרחו ושלא בכוונתו של ההורס מידת הדין יבוא ויהפוך אותו לתיקון וכו', אבל זה לא אומר שההרס הוא טוב, וברגע שמשתמשים בהרס כבנייה אז כלאורה זה כבר פירור ופירוד, אבל באמת צריך עיון.

בס"ד

 

אני יושב וקורא ולומד ומנסה להבין בריכוז רב ובהעמקה רבה, וכשיש לי שאלות אני כותב אותן כאן (נגיד). אח"כ מישהו אחר רואה את השאלה שלי, חושב עליה בעיון ובהעמקה (או שלא) ועונה לי את דעתו. אני שומע אותה ובוחן אותה בזהירות בלי להתחשב בשאלה כמה הוא חשב עליה, ואם היא מוצאת חן בעיני והגיונית, מה אכפת לי האם היא ניתנה פה או בבית-מדרש ומואבק ללא הסקה שמואר בעזרת נרות שעווה?

 

ב. מה אני אעשה שכל הפלפול הזה הוא להפך ממה שכתוב? הוא אומר "עומד על כללות ההוויה בכדי לשפר אותה" ולא רומז שום רמיזה לכך שזו רק התוצאה הרחוקה.

אבל די לפלפול המיותר הזה, לא לשם כך נועדנו כאן הערב.

ולענייננו, זה לא תוצאה רחוקה, שהרי הזרע מתרקב באדמה לפני שהוא צומח, זה בדיוק העניין, כאשר ה"שור" הולך ומפרד ומחלק ומפורר את הקיים בצמח כשהוא גדל בכדי שימשיך לגדול, אך צריך השמדה טוטאלית בשביל לצמוח משהו חדש באמת, ולא השמדה לא טוטאלית של "על מנת לבנות" (טוב, אולי הגזמתי עם ה"טוטאלי")

כלומר , מאוד מסובך , אבל יחסית לחומר הרגיל של הרב קוק מדובר בעניין קל.

הוא הגיע למסקנה שצריך שני כוחות כדי לבטל את מה שהוא מכנה רע.

כוח אחד זה כוח מפריד, שהוא הכוח היותר חזק.

מה עושה הכוח המפריד , הוא לוקח תערובות , וכשמו , מפריד אותן למרכיביהן.

הכוח השני הוא הכוח ההורס , שלא באמת הורס , אלא משנה משהו למשהו אחר.

אז הוא טוען שהפר מבטא את הכוח הראשון והשעיר את השני ויחד הם יכולים לבטל כל מציאות שלילית, על כל מרכיביה.

 

זהו.

מה זה הורס שלא באמת הורס?

אבל לכאורה יש אפשרות לומר כי הגבורה של השור זה כגבורת הארי שזה כוחות שיכולות לפעול ולעשות, כאשר הריסות השעיר זה כעזות הנמר שאין לו כח אבל יש לו את האומץ לעשות כל מה שהוא יכול וצריך בלי לוותר, והרי כוחות ללא אומץ ישבו מוזנחים, ואומץ בלי כוחות לא יגיע רחוק, לכן צריך את שניהם, אבל עכשיו צריך לעיין בזה שוב להבין אם בכלל החטאתי את המטרה או לא...

אני אעשה לך הפשטה, שאמנם לא תכלול את כל הדקויות של הרא"ה, אבל תבהיר את הכוונה הכללית.
נגיד השנה עשו ישראל שני דברים רעים.

דבר אחד קוראים לו שחר ודבר שני קוראים לו ארז.

עכשיו שחר הוא דבר רע אבל הוא מורכב מדברים טובים, אז יש שור שיודע לפרק והוא לוקח את שחר ומפרק אותו לשר ולשח שהם דברים טובים.

אבל ארז, לא רק שהוא רע אלא גם בנוי מרע לכן השור לא יסייע כאן.
אז אני צריך כאן את השעיר שהוא לוקח את ארז והופך אותו ליואב שהוא דבר טוב.

מכאן שהיו שני דברים רעים, שחר וארז אבל השור והשעיר הפכו אותם לשח לשר וליואב שכולם טובים.

ולכן באמת יכול להיות ואני לא בא להגיד שאתה טועה, אבל גם לא שאתה צודק, רק יכול להיות, לא עיינתי ואני לא מתכוון לעיין עד כדי כך כי כאמור אני לא חושב שזה מקום מתאים, אבל אז באמת כבר אין לי סיבה להגיב. לילה טוב וחג שמח!

לי אין מושג... לא כולם מכירים ניואנסים של חרדים. והאמת שרוב האנשים שעולים לי עכשיו לראש, לא נראה לי שידעו את התשובה.

אמ תודה בכל מקרה

תכל'ס באמת על לא דבר...

הליטאים והספרדים הולכים עם חליפות קצרות ומודרניות.
רוב החסידים לובשים מעיל ארוך וכובע קטיפה גבוה בעל שוליים צרים שנקרא גם "סופר".
חסידי חבד לובשים מעיל ארוך אבל כובע אחר, שנראה יותר מודרני ויש לו כיפוף בקצה.
הקנואים שבעיקרם הם חסידי אונגריה חובשים מעיל ארוך אבל הכובע שלהם שטוח בעל שוליים רחבות.
אותו כובע יש לחסידי סאטמר אבל המעיל שלהם קצר.

יש חסידויות שמקפידים על מכנסי שלושת רבעי וגרביים מעל הברך אבל יש לבנות ויש שחורות.

כל החסידים חוץ מחבד חובשים בשבת וחג שטריימל אחרי החתונה. לירושלים יש חלוק מיוחד מפוספס לשבת.
מיעוט קטן הולך עם חלוק מפוספס צהוב בשבת ועם חלוק מפוספס כחול בימי החול.

חסידי גור , אמשינוב ועוד כמה לובשים בשבת במקום שטריימל , כובע שנקרא ספודיק שהוא יותר צר וגבוה.

הגורים גם מכניסים את הפיאות מתחת לכיפה.

יש לך מושג אולי איך חסידי ברסלב מתלבשים??????

שכמובן לא חלם "להתלבש כמו חסיד ברסלב" אלא דבק בחלוק ובפונפון זכר לאבותיו הפרושים תלמידי הגר"א.
אין לי מושג למה בעלי התשובה אימצו דווקא את התחפושת הזו מכל סמרטוטי החרדים.

כנראה בגלל שהיא הכי טיפשיות.

או רוצים להיות. שמואל שפירא היה נשמה עצומה והוא משך וגרר אחריו כל מיני טרנדים שבעלי תשובה וסתם דתיים אימצו. הקפדות על שמירת עיניים למשל. אתה מבין, לפני ששמואל שפירא נכנס לברסלב הוא למד בישיבה ליטאית, ב'עץ החיים'. במסגרת הזאת היה לו את הצמצום הראוי והוא היה בפיקוח מסוים.

 

אחרי שהוא נכנס לברסלב נשמת התוהו שלו גררה אחריה לדורות אלפים של דתיים שלאט לאט הרגו את עצמם על שמירת עיניים ודברים כאלה.

 

זה כמו שרבי נחמן בכוונה הזהיר שעישון הוא מזיק ושבשום פנים ואופן שלא ינסו לחקות אותו, וזה שהוא מעשן זה עניין שלו. וטוב שאמר, וטוב שתועד. אחרת בנוסף לפונפונים ולחלוקים היית רואה אותם מסתובבים עם מקטרת.

 

בכל מקרה, גם פה העולם הפוך. אנשים שמים לב יותר מדי למלבושים חיצוניים כי אין להם את היכולת לראות את המלבושים הפנימיים. לפעמים היצר הרע תופס את האדם בבגדו. אני לא יודע כמו מחלוקות מפגרות קמו בעולם החסידי והכללי על עניינים של לבוש.

 

זו הבעיה בדת החברתית, בדת הפוליטית. בדתות החברתיות והפוליטיות אנשים מתלבשים כמו החלק שאליו הם רוצים להשתייך. עובדי ה' הם לגמרי לבד, הם לגמרי חופשיים.

 

הרב מלצר היה אז ראש ישיבת עץ החיים בירושלים.

כששמואל שפירא התקרב לברסלב הוא אמר משפט מיתולוגי "מי הכניס אותו לברסלב לא יצא מהגהנום"

 

אנשים , כמובן לא מבינים מה המשמעות של המשפט, הם חושבים שהרב מלצר קילל את חסידי ברסלב או אפילו את שמואל שפירא.

 

אבל זה לא נכון.

הרב מלצר תיאר מציאות פשוטה.

כל זמן ששמואל שפירא היה בעץ החיים , הוא לא היה בעיה.

ראו אותו, ראו את המנהגים שלו ועברו לסדר היום , כלומר בעץ החיים הבינו , שההנהגות של שמואל שפירא אולי טובות לשמואל שפירא , אבל בוודאי אינן טובות לאף אחד אחר ולא צריך לקחת את המעשים שלו , לו כהלכה ולא כהמלצה , אלא להגיד "מה רבו מעשיך " ולהמשיך הלאה.

 

זה כשהוא היה תחת הרב מלצר, אבל ברגע שמישהו כמו שמואל שפירא מגיע למקום כמו ברסלב , אז הוא יגרום אסונות ונזקים איומים כמו שאנחנו רואים אצל בעלי התשובה וכל העיוותים והסילופים.

 

זה מה שהרב מלצר הבין , שבברסלב לא יהיה אף אחד שיגיד "זה שמואל שפירא ויש לו קטעים ואל תקחו אותם ברצינות"

 

מכאן "לא יצא מהגהנום"

קיטל? ניראלי זה פשוט סוגי חסידויות ועדות שונות בתוך האשכנזים (לוקחת בחשבון שהחרדים במקורם=אשכנזים. לספרדים היה לבוש אחר..)

https://he.m.wikipedia.org/wiki/קיטל

ואם כן אז קיטל זה בימים נוראים ליל הסדר ובחתונה

בגלל שזה בגד מתים ומזכיר לאדם את יום הדין.
ובנתניה נמחלים עוונותיו אז זה יום דין אישי..
ואז החליפה היא ביומיום כי לדעתם זה הלבוש המכבד והראוי לבן מלך..
והמגבעת השחורה הפשוטה היא ליומיום ..

לגבי הנוצות : ישמצב שאתה מדבר על השטריימל (כובע מפרוות שועלים שחסידים יוצאי מזרח אירופה נוהגים ללבוש אחרי החתונה בשבתות חגים וחול המועד)
https://he.m.wikipedia.org/wiki/שטריימל

(אחרי שכתבתי את כל זה חשבתי לגגל אז תיקנתי כמה דברים.. אבל חרם על ההסבר שלי אז לא מחקתי :- E )

לב שאני בקיאה בחומר יחסית ליציאת עדות המזרח

למעיל הארוך קוראים קפוטה ולחגורה שלו גארטל. לכובע עם פרוות השועל קוראים שטריימל ולובשים אותו בארועים חגיגיים (שבתות וחגים, שמחה מקרבה ראשונה), וגם בין הכובעים ה'רגילים' יש הבדלים.
בגדול החסידים והירושלמים הולכים לפי ה'מסורת' עם קפוטה (וגארטל בתפילה) ושטריימל וליטאים הולכים עם חליפה וכובע רגילים, אבל הרבנים הליטאים הולכים גם הם עם מעיל ארוך וכובע מיוחד.
מי שמכיר יודע להבדיל בין החסידויות לפי הפרטים הקטנים של הלבוש, איזה כובע בדיוק ואיך מסדרים את המכנסיים והגרביים.

וואו עד כדי כך הבדלים??

אני מכיר מישהו שמכיר את כל הניואנסים האלה בקטע הזוי. ואני עוד בקושי מבדיל בין חליפה לפראק...

אבל זה יכול להגיע לרמות של איפה בדיוק הסרט שבכובע נמצא (צד ימין או שמאל)...

סבבה

באופן כללי- הכי בסיסי בעולם- יש ליטאים ויש חסידים!!!!

הירושלמי בראש השנה שואל את השאלה הזאת והתשובה שם היא שיש שלושה דינים - צדיקים נחתמים מיד לחיים בראש השנה, רשעים נחתמים מיד למיתה ובינוניים תולים להם כל עשרת ימי תשובה - אם עשו תשובה נחתמים עם הצדיקים ואם לא נחתמים עם הרשעים (כך גם הרמב"ם בהלכות תשובה).

 

כלומר התשובה היא שרק לבינוניים תולים את הדין בעשרת ימי תשובה, מי שמת לפני יום כיפור כנראה נחתם לפניו.

הפותחת..

באמת קשה לראות איך מבחינה ריאלית זה קורה בזמן הקרוב, אבל כמה נקודות:

 

א. בניגוד לדעה הרווחת אנחנו לא מחויבים להאמין שהמשיח יבוא כל יום (כלומר היום), אנשים חושבים ככה בגלל הנוסח בסידורים של 'י''ג עיקרים' - "אע"פ שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא" אבל זה לא מופיע במקור ברמב"ם ובאמת ישנם תקופות שזו אמונה לא ריאלית שאי אפשר ולא נכון לצוות עליה.

 

ב. כן צריך להאמין שזה אפשרי, כלומר המציאות יכולה להשתנות בין רגע (גם בדרך הטבע) אם הקב"ה רוצה ובדיוק על זה אמרו חז"ל בגמרא "היום אם בקולו תשמעו".

 

ג. אם אתה רוצה חיזוק באמונה שזה יכול לקרות תראה איזו התקדמות עצומה התקדמנו רק בעשרות השנים האחרונות. אלפיים שנה המצב היה נראה כאילו אין שום סיכוי שזה יקרה בכלל ותוך שנים בודדות הגענו למצב שזה תלוי בבחירה שלנו, בע"ה כשעם ישראל יחזור בתשובה זה יקרה מהר מאד. יה"ר שנזכה במהרה בימנו.

והנה

שאל את סבא שלך

ויש הרבה דברים שיכולים להפוך את העולם ולשנות את כל מה שאנחנו מכירים בתוך ימים מספר. (רק לדוג'-יש המון מעצמות צבאיות שנמצאות במתיחות גדולה, שלא לדבר על מלחמות שיש עכשיו בפועל ואם יחסי הכוחות ישתנו זה יכול להוביל מהפכות)

וכשדברים מזדעזעים גם אמונות ומשטרים משתנים.

מזה שבנ"י במצרים היו ללא מצוות " ערום ועריה " ותוך 9 חודשים ובעצם תוך מאית שניה  בחצות הלילה התהפך הכל מהקצה לקצה. 

כנ"ל יאשיהו שניקה את הארץ מע"ז (כנראה שהיה אז רק ס"ת אחד בכל הארץ!) תוך כמה חודשים.

כנ"ל עזרא ונחמיה שתוך מס' שבועות הצליחו לגרום לעם לגרש נשים נוכריות (! ) ולחזור בתשובה שלימה.

ממצב של חילול שבת ושמיעת תורה כנראה בפעם הראשונה.

 

 

מיום הכניסה לארץ עד לבנין בית המקדש הראשון ע"י שלמה המלך..

"כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת..."

אני ממש רוצה להאמין שהוא יכול לבוא עכשיו.

 

אבל לצערי, ממה שמשתמע ממנהיגינו הרוחניים והגשמיים גם יחדיו, זה נשמע רחוק (צריך רצון כללי, צריך קירוב לבבות), וזה אמנם גורם לי לתמיהה גדולה... אני לא יודע מה התשובה שלהם לזה שביהמ"ק יכול לבוא כל יום...

קודם כל צריך לפרט את המושג אמונה, במה אנו מאמינים?
האמונה הראשית היא שיש בורא לעולם
על בסיס זה עמ"י מאמין שיש מסר ודיבור="תורה" מאת ריבונו של עולם לאנושות.
הרמב"ם(יסודי התורה) וכוזרי והשכל הישר (כמובן) מבססים את האמונה בבורא העולם ואת האמונה בתורה על בסיס ההתגלות האלוקית של הקב"ה לעמ"י בהר סיני.
למה ההוכחה הזו כ"כ חזקה מדוע היא שונה מכל הסיפורים שמספרים לנו דתות אחרות כמו הנצרות והאיסלם?
משום שההוכחה הזו היא בעלת מרכיבים מבוססים מאוד מבחינה מציאותית עד כדי כך שהיא תקפה אף בכלים המכונים מדעיים שאליהם מתבססים מקצועות כמו הרכיאולוגיה. והמאפיינים הם:1. סיפור ההתגלות מתועד בלא גירסאות שונות אלא גירסא אחת ששומרה והוקפדה -מה שמחזק את עובדת היותו. 2.סיפור ההתגלות היה לעיני מיליוני בני אדם, המרכיב הזה מאוד חשוב שכן ככל שיש בני אדם רבים יותר הסיכוי ליצור קבוצה של בעלי אינטרס משותף לשקר אינה מתאפשרת( המכנה המשותף בין נגרים מדענים וטייסים נמוך ולכן הסיכוי שיהיה לכולם אינטרס אחד לשקר נמוך גם הוא). 3.המפגש בין אלוקים לעמ"י היה ניתן לבחינה לא היה פה משהוא הבזקי פתאומי ריגעי שנותרנו מסופקים מה היה שם.
שלושת הקריטריונים האלו תקפים מדעית וקיימים במלואם כלפי התורה.
ישנם עוד דרכים להוכיח, הרב צבי יהודה היה נוהג לדבר על קיום הנבואות הכתובות בסיפרי הנביאים "קיבוץ גלויות" שזו תופעה ניסית= יוצאת מגדר הטבע אין תקדים היסטורי לתופעה וכשנבואה כזו קוראת למרות שזה יוצא מגדר הטבע אין לנו אלא לאמר " משה אמת ותורתו אמת" ( זה "שקיבוץ גלויות " נראה לנו כתופעה טיבעית זו טעות אופטית בשום קריטריון היא לא יוצאת מגדר תופעה ניסית).
הוכחה מוסרית- המקום הזה בנפש שחושב שכל ההורים שלנו לדורותיהם שמעבירים לנו את התורה והאמונה פשוט עבדו עלינו בעינייים וזה לא באמת היה, הוא מקום שמסתכל רע על בני אדם מקום של חוסר אמון בטוב שבבני אדם, מתי לאחרונה יצא לך להתכל במישהוא שמשקר לך סתם בלי אינטרס, ועוד שההורים שלך אלה שאוהבים אותך יעשו לך ככה?? למה לחשוב ככה מאיפה זה בא?
רק שיסביר לך באופן פשוט למה הוא מאמין בנאפוליון כעובדה היסטורית, אבל לא מוכן להאמין ב"מתן תורה" כעובדה היסטורית, שום דבר לא מחזיק מים בטענות האלו, את יכולה להיות בטוחה באמונה שלך ישנם מספיק אנשים חכמים שחשבו על זה, כמובן שאם תרצי לילמוד יש גם מאיפה. מקווה שעזרתי!

כיוון שישנם שני פירושים שונים למילה אמונה.

 

הפירוש הראשון, נקרא לו הפירוש הרווח, הוא שיש איזו טענה ואת חושבת שהיא נכונה , בלי שתהיינה לך הוכחות.

לפי הפירוש הזה, כל האמונות זהות, אחד מאמין   שדרעי זכאי ואחד מאמין שהרבי מלובביץ' המשיח ושניהם טיפשים , כי אין להם הוכחות אז הם סתם מבלבלים במוח.

 

אבל הרב קוק באורות התשובה מתאר סוג אחר של אמונה, אמונה שהיא אמפתיה נרכשת לתורה או לאלוהות, וזה אומר שהרב קוק אינו מתייחס אל הדת כאל שרשרת של טענות , אלא כאל חלק במהות האנושית, או במילים אחרות , כאל רכיב בנפש שניתן ורצוי לטפח ולאמן.

 

כאן כמובן, אין מקום להוכחות, כמו שאין לך צורך להוכיח שאת אוהבת את אמא שלך, אלא שאת צריכה רק לדעת, שככל שאת קרובה יותר למושא האמונה ומטפחת את הקשר שלך אליו, כך אמונתך גדלה ומתחזקת.

חשוב מאוד. אנשים נוטים לבסס את האמונה שלהם על דבר שבעוד יום-יומיים יכול לבוא מישהו ולהפריך. אמונה לא יכולה להיות תלויה בגורמים חיצוניים. ואם היא תהיה תלויה במשהו היא גם לא תיחשב אמונה, כי אז היא תהיה הוכחה כמו כל ההוכחות שבעולם, ידע שכלי נרכש ותו לא. וזה לא מה שנצטווינו עליו במצוות "אנכי ה' אלקיך".

נגיד יש לך יכולת גופנית כזו אחרת, כמו הרמת משקולות, ואין לה קשר ליכולת הבנתית שיש לך או לשפות שאתה יודע , או לרמת המיומנות שלך באלגברה.

 

גם יכולת ריגשית , היא משהו שניתן לרכוש למרות שאינו שיכלי.

אלא שהאמונה אינה נרכשת, אלא היא טבע באדם, שצריך לפתח אותו.

ייתכן שהיא טיבעית ויתכן שהיא נילמדת , אבל זו אינה טענתו של הרב קוק באורות התשובה. הוא טוען שכאשר היא קיימת ניתן לחזק אותה ולשפר אותה

אבל במאמרי הראי"ה כן.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/82

זה הרב מלמד

תקרא את ההתחלה

אבל לא בגלל זה האמונה קיימת

את לא צריכה לחקור דברים סתם רק כדי לדעת מה לענות

נראה לי שזו היתה הנקודה העיקרית.
גם תשובות מספקות יכולות להתערער כששומעים כל מיני טענות. וזה טוב, עכשיו יש לה הזדמנות לבנות את האמונה שלה על בסיס מוצק יותר.

נכנסת פה למחלוקת של גדולי ישראל האם אמונה זה שכל או רגש 

לדעתי רמב"ם - ר' יצחק עארמה אבל לא סגור על זה

מי שרוצה עוד חומר לקריאה יכול לקרוא את ספרו של הרב מיכאל אברהם אלוקים משחק הקוביות ולברר שבאמת הגיוני שקיים אלוקים.

גם אחרי ההוכחה הזאת לא יעזור כלום משום שקיום של ישות עליונה לא עושה לאדם שום דבר בנפש.

אפשר להשתמש בדרך שהחבר מציע למלך כוזרי במאמר ראשון של הכוזרי - כושר הראייה, משל מלך הודו עיין שם.

אפשר לפרש את המושג אמונה בכמה דרכים:

הרב צוקרמן נוהג להסביר שאמונה זה פשוט לחיות עפ מאמר במאמרי הראיה המפורסם (עמוד 70) האמונה לא שכל ולא רגש אלא הגילוי העצמי היותר יסודי של מהות הנשמה - שאדם מאמין את הקבה, הוא חי את מציאות הקבה ובכל צעד שהוא עושה בחיים הוא מגלה את הקבה.

יש גם את הפירוש של בעל התניא (נדמה לי ששלו, בטוח של אחד הרבנים משושלת חבד) - להתאמן - להתרגל שכל המציאות היא של הקבה - כמו שראינו בחיי מסביר בשער הבחינה וממילא לענד אפשר להגיע להגדרה הראשונה עפ ההגדרה הזאת כי העולם של האדם הוא כולו אלוקי שהוא מבחין נכון במציאות ואכ גם הוא ירצה להיות אלוקי.

למסקנה האמונה היא לא בשכל, אמנם הוכחות שכליות יעזרו לאדם להגיע אל האמונה הטבעית הנשמתית.

את מדברת על המושג של הכרת ה' - ומעוף ענה בצורה טובה, אולי מחר אם יהיה לי כח אני אעיין בפרטים ואוסיף דברים משלי.

ראש השנה זה הדיון.

יום כיפור חיתום הדין.

בראש השנה אנחנו ממליכים את ה׳ ולא מתעסקים בכלל בכלל בחטאים וכ׳ו
ביום כיפור מתנקים מכל החטאים ומבקשים סליחה על מה שעשינו

וביום כיפור ה׳ מביט בנו בעין של אהבה יתרה ושופט אותנו לפי הנקודה הפנימית שבנו שהיא יותר טובה.

בכלים אנושיים. אין לנו כרגע עולם מושגים אחר. 

אתה התכוונת שהוא משגיח. גם היא אומרת אותו דבר. 

 

סתם..

השימוש במונח כביכול נובע לעיתים
מהתפיסה של הפילוסופים אותנ קיבל הרמבם והיא אומרת שלא יתכן שה׳ באמת אוהב שמח מביט וכו כי זה מצביע על חסרון בו ולכן זה רק שיתוף השם ולא ממש אותו דבר.
יש פירכות לתפיסה הזאת ואכמ״ל.

זה נשמע מעניין.

אני אשמח אם תפרט.

אומר שלפני שהיה שמח הייתה חסרה לו שמחה ולכן האמירה שהוא באמת שמח פרושה שהיה בו חיסרון.
הרמב״ם קיבל את דבריהם ואמר שכל הביטויים בחז״ל ובתורה של אוהב/שמח/רוצה וכו
הכל זה בכלל משהו אחר לגמרי שלא קשור למשמעות שאנחנו מבינים.

הבעיה בגישה זו שהיא מוציאה את כל הפסוקים האלה ומאמרי חז״ל מפשוטם.

זו גם גישה קשה מאוד מבחינה נפשית כי היא אומרת שה׳ בכלל לא אוהב אותנו במובן שאנחנו תופסים אהבה ואצלו זה משהו אחר שאנחנו בכלל לא מבינים מה שדי מנתק את הקשר הריגשי אליו.

היו שחלקו על הגישה ותירצו את הקושיא בכך שאצל האינסוף, כשמוסיפים לא משהו זה לא מעיד שהוא היה חסר לפני כן (זה נכון גם מבחינה מתמטית).
ואצל ה׳ יכול להיות גם שהוא מרגיש ממש כפשוטו וגם שאין בו לסרון כי הוא לא כפוף לחוקים הלוגיים האנושיים.

נוטה לקבל את הדיעה שהבאת בפסקה האחרונה.

אם אני לא טועה הקושיא הזאת מוזכרת גם בכוזרי.

(יאי! אני ביינישית )

ואלו הם ימי שמחה (ואל תבלבלי מכל מיני מיוסרים למיניהם עם פנים מעונות) 

אנחנו, בני בריתו, מייחלים להופעתו השלמה עלינו ועל העולם. 

ז"א שאנחנו וכל העולם ידע מי כאן מחזיק את כל התפאורה ים, שמיים, גלקסיות, ויכול לכבות אותה במאית שניה. 

נניח כמו יום אחרי קריעת ים סוף שכל העממים געשו ורעשו על א-לוקי העברים הגדול. 

העניין בר"ה הוא כללי. ז"א לא מתעסקים בפרט ובעיותיו וחטאיו וצרכיו כ"כ. 

ברקע יש גם את עניין התשובה כי זכרונות זה גם זכרון המעשים הלא טובים. אבל זה לא העיקר בוודאי לא בר"ה - אין וידוי וכו'. י

אנחנו חוזרים ואומרים אתה הבעל בית שלנו היחיד לא אני והדמיונות לא הבוס לא האויבים לא אובמה 

רק אתה לבדך. ומזכירים את כל כל האירועים הגדולים בהסטוריה שבהם "אתה נגלית" וכו' וכתוצאה מזה שמחים כי כשאתה מקבל זימון למפגש עם ר"והמ אתה מסתובב בעננים אותו רעיון. 

אתה אמנם משתדל להגיע עם גליון הרשעות נקי ובגדים נקיים אחרי כל מה שעשית השנה אבל זה לא העניין העיקרי מצופה ממך שתגיע לארמון ושתשכנע את עצמך ואת אחרים שהמלך שלך הוא בורא ומקיים העולם 

ולא תתחיל להתפלש בעפר ותגיד אבל אני כזה מלוכלך איך אבוא אל המלך. 

תקראי בנחמיה ועזרא על הכינוס שנעשה בר"ה הם חזרו בתשובה והתחילו לבכות ואז אמרו להם 

אל תבכו היום יום שמח! לכו תחגגו בסעודה!

ביו"כ - כאן יש מקום לחרטה ולדין ועצב פרטיים אישיים במטרה לרפא ע"י ניתוח כואב את הדרוש תיקון 

סוכות - ימי שמחה על גמר  הדין ויוצאים כמו מנצחים עם הלולב (חרב) כדי להראות שאנו בטוחים באמונתנו שיהיה גזר דין

טוב. 

שמחת תורה - חג עצמי מאוחר שהתקבל ע"י כל העם מדעתו. 

זה דברים שניסחתי לפי חוברת לימים נוראים הרב אלחנן בן נון רב הישוב שילה וישיבת בית אורות (הם רשמו כאן מייל וטלפון להזמנות אם את רוצה)

והרב שטיינזלץ (כתב במקור ראשון ובקרוב אליך על ר'ה)

יש שתי מידות שאיתם הקבה מנהיג את העולם, הדין והרחמים.
הדין - אין פירושו של דין אנושי לא סלחני, אלא הציפייה שכל דבר יממש את המטרה שלו - כלומר יגלה את האלוקות בצורה שהוא הכי יכול.
רחמים - השפעת השפע מהקבה.
העולם לא יכול להיות רק דין בגלל שתמיד יש פער בין המציאות לאידיאל ולא יכול להיות רק רחמים כי אחרת אין שום מציאות אלא רק אלוקות.

בראש השנה אנו ממליכים את הקבה ומזכירים את העקדה כדי להזכיר את הפוטנציאל של האומה הישראלית - מסירת הנפש בחיים עצמם כדי להביא לתיקון עולם, אבל העיקר הוא המלכת ה' - אנו צריכים להגיע למצב של התבטלות ואז להוציא מההתבטלות את כוחות החיים שיהיו מוכנים רק לעבודת ה. (אפשר גם להגיד שזה מתחלק בין הימים, העיקר ביום הראשון זה ההמלכה עצמה ואז ביום השני לקחת את זה צעד קדימה ולהגיד שאנו כולנו אחוריים ואנו לא במקום שאנחנו כרגע).
וזה עניין המדרש בנוגע לראש השנה - וישראל בטוחים שיעשה להם נס - נס מלשון דגל, הקבה מרים את עמי למדרגה האברהמית שלו, למדרגה העליונה שלו, שזה גם עניין שהיום הזה הוא יום בריאת האדם - היום הרת עולם.
ביום השני זה כבר שבת בראשית שזה מדרגת עולם הבא בעולם הזה - מעין עולם הבא - עולמך תראה בחייך, ששם אין הפרש (מבחינת זה שלאדם אין יצר הרע בעולם הבא) בין האדם לגילוי האלוקי שלו.

בעשרת ימי תשובה בכלל וביום כיפור בפרט אנו מנסים באמת להתרומם למדרגה הזאת של ראש השנה, ובאמת להיות כל כולנו אלוקיים וזהו עניין הוידוי - אשמנו, בגדנו אנחנו לוקחים אחריות מלאה על המעשים שלנו ומבינים מתוך כך שאנו בחרנו את זה רק במדרגת הרצון אבל לא במדרגה הסגולית, הנשמתית והעבודה היא בעיקר להתרומם למקום הזה, ומתוך כך אפשר להתחיל שנה חדשה שאנחנו לגמרי אנשים שונים.

מקווה שעזרתי, אם יש שאלות, הערות או הארות אשמח לענות.

בים

היא לפתוח מחזור ולראות מה בעצם אנחנו אומרים בשני הימים האלה. בר"ה התפילות כמעט ולא נוגעות בתשובה ובמחילה, אלא כמעט ורק בהיות הקב"ה מלך, בהמלכתו ובהיותו שופט צדק ואמת (דבר שנובע מהיותו מלך). בתפילות יוה"כ אנו מבקשים מחילה על החטאים שלנו, מזכירים אותם ועושים עליהם חשבון-נפש.

קצת עצוב שבגלל שאנחנו לא קוראים את התפילות באמת, אלא את מה שאנחנו רוצים לקרוא בהן, אנחנו בכלל לא שמים לב למה הן, והיום כולו, אומרות.

ואידך זיל גמור

יום הכיפורים, יום סליחה וכפרה, ויום חיתום הדין.

הוא דינא קשיא.
היום השני הוא דינא רפייה.

יום כיפור הוא לא דין אלא חסד.

אבדה ששטף נהר

אם אינני טועה:
הרב ליאור- מותר, מדין אבדה ששטפה נהר.
הרב אבינר- מדובר בגזל, כי כן מנסים להציל.

תחפש באינטרנט תשובות, יש על כך.

אבל באופן כללי יו טיוב אמור להיות רק דברים חוקיים אם אני זוכר נכון

אבל באמת לאחרונה הם הכניסו מנגנונים אוטומטיים שמזהים הרבה מהמדיה שיש עליה זכויות יוצרים. והתלוננו על זה, כי הוא מזהה בטעות גם דברים לא קשורים...

יש תכנים שהיוצר העלה, וזה אומר שהוא עצמו לא מחפש זכיות על היצירה (אולי רק קרדיט)
ויש תכנים שלא מועלים על ידי היוצר, וכאן יש מחלוקת כמו שארץ השוקולד כתב.

הסכמתי איתך

שכחתי לציין זאת, לכן היה טוב שהוספת

עצם זה שיוצר מעלה לאינטרנט לא אומר  שהוא מוותר כהוא זה על זכויות היוצרים שלו.

אם תרצה, לדוגמה, לשלב את המוזיקה בסרט תצטרך  לשלם לו את מלוא המחיר.

גם חוקית והם עושים את זה הרבה פעמים בשביל פירסום.
ולגבי סרט, אם זה באישור היוצר ואין לסרט זכויות יוצרים אז גם לשיר (שבדכ זה שיר חתוך) אין זכויות יוצרים.

כמעט כל היוצרים שמעלים שירים ליוטיוב (או לאתרים דומים), לא מוכנים שיעלו את השירים האלה בשום מקום אחר גם לא ביוטיוב עצמו.

את השירים האלה הם מוכרים בדיסקים או ב-ITunes. ולא מוכנים שאנשים יורידו למחשב.

 

הדוגמה לגבי סרט הייתה - למי שיוצר את הסרט. אסור לך כיוצר סרט (או כל יצירה אחרת) לשלב שיר, גם אם הוא פורסם באינטרנט ללא הסכמת בעל הזכויות.

לגבי לחתוך שיר מסרט - לא נכון, זכויות היוצרים של השיר לא נגזרות מזכויות היוצרים של הסרט. גם אם בעל הזכויות בסרט ויתר על הזכויות בו, אין לו שום יכולת לוותר על הזכויות בשיר.

 

כל הדברים האלה קיימים בהלכה, וגם, להבדיל בין קודש לחול, בחוקי מדינת ישראל.

אבל ביוטיוב חוסמים סירטונים שהיוצרים מתלוננים עליהם, לי אישית יצא לצפות בסירטונים ואחרי כמה זמן היה כתוב שהסירטון נמחק בגלל זכויות יוצרים.

גם אם לא הלכתית. אתה יודע שהצד השני לא מבסוט מזה.

כך פוסקים בבתי דין של ארץ חמדה. (מקור)

זה שהיוצר מעלה לא אומר שההוא מוותר על זכויות היוצרים - זה רק אומר שהוא מתיר לשמוע באתר שאליו הועלתה המוזיקה. אפילו העלאת אותה יצירה לאתר אחר, יכולה לגרור תביעה בסכום של אלפי שקלים ללא הוכחת נזק.

 

 

קצת בביאור העניין. זכויות יוצרים על מוזיקה בנויה על כך שיש זכויות יוצרים על דבר רוחני (דבר המוסכם על רבים מהפוסקים בימינו, וכך פוסקים למעשה בבתי דין של ארץ חמדה [מקור]).

משמעות הדבר היא שהיצירה המופשטת שייכת לי, ולכן לא ניתן לגזול אותה ואין פה דין של "שטפה נהר".

הדבר דומה לקרקע שאינה נגזלת.

גם הרב ליאור סובר שיש זכות קניינית על זכויות יוצרים

 

רק טוען שזכות קניינית שאין דרך לממש אותה אינה נחשבת כזכות קניינית.

הרבה רבנים חולקים על היסוד הזה בסוגיא(היסוד של הרב ליאור נכון גם לדברים שאינם וירטואליים, בשני תנאים - הדרך לקבלתם היא פשוטה ופתוחה לכולם - לא מדובר במומחיות שאי אפשר לאכוף, וחוסר יכולת אכיפה וכמובן מחסור בנזק ממשי שאז כבר יש דין מזיק)

 

ההקשר לקרקע שאינה נגזלת אינה קשורה, שם מדובר בבעלות ממונית, אם אני אגנוב את הרכב שלך ואעשה שינוי שם ושינוי רשות אז הוא יהיה שלי, גם אם אעבור על גזל, קרקע לעולם לא תהיה שלי, אין לכך שום קשר לשאלה האם עברתי על גזל או לא.

[אם היסוד של הרב ליאור היה מתבסס על כך שהדבר נגזל היה שייך לדון, אבל הוא מדבר שאינו קיים פשוט]

מכיוון שהתפיסה המקובלת של זכויות יוצרים בדבר מופשט היא דומה הרבה יותר לקרקע.

לא ניתן לעשות שינוי שם ושינוי רשות ליצירה כי היא מופשטת.

כל פעולה שתעשה היא רק שימוש ביצירה ולא שינוי.

הדבר דומה למגורים בבית שעומד להשכרה. גם אם אין כח ביד הבעלים למחות, אסור להשתמש ללא רשותו ומי שמשתמש ללא רשותו חייב לשלם.

מצינו גם דבר דומה במטלטלין - קורות שנגזלו ונקבעו בגשר (לא זוכר כרגע את המקור).

הדין הוא שאם הם קיימות בעין, אפילו אם הבעלים לא יכול למחות, אסור לעבור על הגשר בלי לשלם.

 

 

לגבי חוסר יכולת אכיפה - זה לא נכון. בישראל יש אכיפה נגד מאחסני תוכן מפר זכויות יוצרים אבל לא נגד מעלי ומורידי התוכן.

בארצות הברית יש אכיפה גם נגד מעלי ומורידי תוכן שכזה. זה רק עניין של מודעות ממשלתית לעניין זכויות היוצרים.

למרבה הצער בישראל יש מעט מאוד מודעות ממשלתית לעניין זכויות היוצרים (מכל ההיבטים שלו). איילת שקד עושה כיום מהלך לשיפור המצב. מעניין מה יקרה עם זה.

אבל דין אבידה ששטפה נהר אינו ההיתר שלך לקנות אותו, אלא חוסר הבעלות של בעל הבית - הפקר

 

ממילא גם אם השימוש בעייתי, אין זה סותר את העובדה שהחפץ אינו שלו ולכן יהיה מותר להשתמש.

 

האם אסור לי להנות מקורות או מקרקע הפקר?

מה זה קשור לעובדה שאיני עושה בהם קניין?

 

ב.

באמת צריך לחשוב על הנקודה הזאת.

זה איננו הפקר - היוצר יכול בקלות להוכיח שהיצירה שלו לפי דין תורה ולהבדיל לפי דיני המדינה. הוא יכול למכור אותה או למכור זכויות בה. זה כבר מספיק כדי לא להגדיר את היצירה כהפקר.

 

דוגמאות לבעלות ממונית שאפשר לעשות עם יצירה - אפילו שהיא זמינה להורדה באינטרנט.

הוא יכול למכור דיסקים עם היצירה/ למכור ב-ITunes, הרשאות שימוש ביצירה בסרטים/ תיאטרון וכדו', למכור את זכויותיו ביצירה למישהו אחר.

הוא גם יכול לתבוע את מי שישתמש ביצירה ללא רשות ולקבל אלפי שקלים ללא הוכחת נזק (לדוגמה עיתון שמפרסם תמונה ללא קרדיט, אפילו אם התמונה אינה עומדת למכירה).

נכון שיש גם סוגי שימוש שיהיה לו מאוד קשה להילחם בהם (בגלל אזלת יד של השלטונות), אבל זה רחוק מאוד מלהגדיר את זה כהפקר.

 

אחרי שהוכחנו שזה לא הפקר ממילא ברור שאסור להשתמש ביצירה שימוש כלשהו ללא רשות היוצר.

שזה די קשור למצבה האישי כרגע 

אין כ"כ פתרונות פלא.

שתתנחם בזה שהיא רוצה. זה כבר דבר גדול. 

אתה לא תמיד מרגיש קשור גם דוד המלך אמר "כגמול עלי נפשי" 

אני לפעמים כמו תינוק שלא נותנים לו לינוק קשר רוחני ואני מקבל את זה לחלוטין כחלק מהגאות ושפל הטבעיים שקיימים בכל מערכת בעולם. 

נראה לי תהלים זה פתרון לא רע לפתיחת הלב 

פלוס מציאת מניין שמח וחם לסליחות ולחגים. 

פחות להתעסק עם העבר אם היא מצוברחת מזה או משהו בסגנון. 

שמו כאן חוברת יפה לחגי תשרי של הרב אלחנן בן נון המייל להזמנות הוא binyanhauma@gmail.com

 

הרב אלחנן בן נון

 

ששאלת זה הציל אותי מזה שלא כתבתי

וכידוע זה חשוב 

ולמען הדיוק 

עניין הגאות והשפל זה ניסוח שלי להעברת הרעיון הכללי שהוא

שלא כל יום זוכים לגלידה 

 

בקשר לשבעה - כי יש גם את יום ראשון, ערב ראש השנה...

לפני שבת לא יספיקו לשבת כמעט

הם לא חלים.

 

רמב"ם הלכות אבל פרק א:
"כָּל הַפּוֹרְשִׁין מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְהֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁפָּרְקוּ עֹל הַמִּצְווֹת מֵעַל צַוָּארָם, וְאֵינָן נִכְלָלִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וּכְבוֹד הַמּוֹעֲדוֹת וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֶלָּא הֲרֵי הֵם כָּךְ בְּנֵי חֹרִין לְעַצְמָן כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְכֵן הַמִּינִין וְהַמְּשֻׁמָּדִין וְהַמּוֹסְרִין - כָּל אֵלּוּ אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶם, אֶלָּא אֲחֵיהֶם וּשְׁאָר קְרוֹבֵיהֶם לוֹבְשִׁין לְבָנִים וּמִתְעַטְּפִין לְבָנִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים שֶׁאָבְדוּ שׂוֹנְאָיו שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יי אֶשְׂנָא" (תהלים קלט,כא)."

אחפש את הציטוט המדויק של המקור בהמשך

א. לא כל החטאים נמחלים ביום כיפור.

ב. תשובה צריך לעשות כל החיים גם על חטאים שנמחלו, גם אם נסלח לנו - החטא נעשה (ראה ברמב"ם הלכות תשובה ב,ד וב-ז,ח).

ג. נוסח התפילה הוא נוסח אחיד לכן יש לברך ברכה זו גם אם התשובות הקודמות לא היו נכונות (כמו שביו"ט שני מתפללים ומברכים כמו ביו"ט למרות שברור שהוא לא באמת כזה).

 

כל אחת מהן נכונה בפני עצמה.

שיכול להיות שנעשה חטאים גם בין נעילה לערבית. 

ומכאן כאמור כל החטאים נמחלו

ראה בתחילת הלכות תשובה לרמב"ם.

לשיטתו התשובה שיום כיפור זה שטויות.

בקלותה של התשובה,

וגם אדם שיצא מיום כיפור יום של תפילות ובקשות, שיר והודיה ל ה' גם הוא אולי אולי צריך לבקש סליחה על ניואנס קטן ועדין והוא- האמונה בכוחה של התשובה ובקלותה. וכבר מיד ביום כיפור אנחנו מבקשים סליחה אם תהליך התשובה היה צריך שיפור לתשובה גבוהה, מאהבת ה'.

 

קודם כל - "ספק ברכות להקל" הוא לא כלל שמופיע בחז"ל ולכן אין כפילות בין הכללים.

[ואגב - גם 'חז"ל' הם לא גוף אחיד, אם חכם אחד אמר כלל אחד והשני אחר גם זו לא כפילות. רק במקרה שאותו תנא/אמורא היה אומר את שני הכללים אז היה אפשר לשאול "הא אמרה חדא זמנא"].

 

לגבי הכלל של "ספק ברכות להקל" יש מחלוקת אם הוא נלמד מהכלל של "ספק דרבנן לקולא" ואז אין חובה בברכה אבל יש אפשרות לברך, או שגם יש איסור לברך כי אז עוברים על "ספק דאורייתא לחומרא" של הזכרת שם ה' לשווא שלדעת הרמב"ם קיים גם בברכה שאינה צריכה.

אסור. וטעם ההפרש אאלט קשור ל'שטחים'. ויתרה מזו מצינו בטרפות, חותכה מכאן וחיה ומכאן ומתה.

הכסף מגיע ממקום מסוים, למה שתהיי רשאית לגרום לפגיעה בממון הזולת?

וגם אם לא היו משלמים, למה שאגד תעבורה יפסידו עלייך?

אז ההנחה שיש בשתלום על הקו הזה כוללת את כל התחנות וגם על דעת זה נתנו את הסבסוד, לכן נלענ"ד שאין שום בעיה להשתמש בקו הזה ולרדת בחזמא.

 

אבל אם אתה רוצה פסיקת הלכה אז תשאל את הרב שלך (ותכתוב גם לנו מה הוא אמר ).

כי זה עוזר לנוסעים, לא מדובר פה על חישוב של נוסעי חיזמא אם הם חכמים אז יצליחו לחסוך

הסבסוד תופס לכל תחנות הקו, אם היו רוצים לסבסד רק תחנות מסוימות היו עושים את זה.

הוא לא יאמר 3...

הוא יאמר כמו נסיעה פנימית

כל מה שכתבתי הוא בהנחה שהסבסוד הוא על הקו כמו ששואל השאלה תיאר.

קוי ת"א בהדיא, פחות עולה מאריאל מאשר מקסם. ושאלת נהג יכריע ודובר אמת בלבבו

ברגע שאתה משלם פחות ממה שהיית צריך זה לא נחשב גנבה כל עוד שלמת משהו.

ברור אבל שאסור...

זה כי זה לא מסובסד.
נסיעה בתוך גבולות ירושלים עולה כמו כל נסיעה פנימית בירושלים, ונסיעה מחוץ ירושלים עולה יותר, כדי לעודד נסיעה באיוש המדינה ממנת את התחבורה ציבורית יותר, ועושה הנחה של 50% וכך זה יוצא יותר זול.

לכן זה שיורדים בחיזמה זה גזל מהתקציב לסיבסוד איוש ממשרד התחבורה. סיבה שנייה לאסור זה כי זה שקר.

אותה?

אם רתה נכנס לפוליטקה, אז זה גזל ללמוד תורה ולקבל קיצבה מהמדינה, וזה גזל ללכת לתאטרון, וזה גזל ללכת למקווה או לביכנ"ס. אין לדבר סוף. יש חוק ודינא דמלכותא דינא.

החברה אמרה לי במפורש..

ובכל זאת איש במדינה לא חושב שאסור לנסוע בכביש

אמרתי שאין לזה שום קשר כי ככה הכל עובד.... אם אתה נגד זה עסקנים ש"גונבים את המדינה" ואם אתה בעד זה "אנשים עם כח שנלחמים על הזכיות של כולנו".

מה ההבדל? מתי זה עסקנים ומתי זה סתם אנשים טובים עם קשרים מתאימים? בקיצור אני באמת לא מבין את הסברה שלך... אם אתה קפיטליסט שזה סבבה (אגב באיזה שהוא מקום גם אני) זה לא מתיר לך לגנוב כספי מיסים וזה בכלל דיון אחר שלא קשור לכאן.

כל מערכת התחבורה הציבורית מסובסדת ודפוקה מהיסוד. הרעיון לא היה של המתיישבים (שמעדיפים בכלל רכבים פרטיים, בוודאי ראשי הציבור הזה) אלא של אנשים אחרים במערכת.

התקציבים במדינה לא מחולקים ע"י גוף ניטרלי ב100%.

יש אנשים שונים עם עמדות שונות ואינטרסים שונים. חלק נמצאים בעמדה ישירה בקבלת החלטות, וחלקם מפעילים לחצים כאלה ואחרים מבחוץ [או מעמדות כח אחרות, בחלקים אחרים של המערכת]..

 

מכל מכלול השיקולים והלחצים יוצא בסופו של דבר התקציב. לפעמים הלחצים מובילים למשהו מאוזן יותר ולפעמים פחות.

 

למדתי מאגד תעבורה  שהיא גבתה תקופה ארוכה תעריף לא נכון עד שהכריחו אותה להוריד אותו.

 

ובכל מקרה אם נכנסים לדקויות התחנה של חיזמא היא בקו שאחרי העמדות בידוק  ששם על פי החוק היבש המחיר הוא 50%.

 

 

 

נראה שאת בבירורים עם עצמך/ חברות

 

שאלות יפות 

 

עם תשובות שאינם תמיד על רגל אחת

ועוד יותר קשה לתת מקור נקודתי-

זה פילוסופיה 

 

יש לך מורה לתושב"ע/ יועצת/ מדריכה שאת יכולה לדבר ולברר אתה?