בלי תשובות פלצניות בבקשה.

שלום לכל באי הפורום
אני יהודי שמשתדל להיות חרד לדבר ה', ואני מקשיב באדיקות לשיעוריו של הרב סבג שליט"א.
בשיעורים האחרונים מחשבותיי התקשרו בדיוק עם הדברים שהוא דיבר עליהם, מחשבות שמעסיקות אותי כבר מזמן.
למשל, בשיעור אחד הוא דיבר על העניין של קבלה מול הלכה, ושהעניין של קבלה זה מה שנותנים לאדם להבין מן השמיים כיצד להתנהג בכל מיני דברים, וזה למעלה מן ההלכה הכתובה, הפשוטה. זאת אומרת, שאדם יכול לברר בדעתו בירורים בעניינים של מותר ואסור, כשר ופסול, טמא וטהור. מעיין קול פנימי שמנחה את האדם, כשהוא מאוזן ונקי.
הנה, בשיעור הזה למשל הוא אומר משהו דומה:
מתחיל בדקה ה-26.
אני לא יודע, זה נשמע כאילו הוא אומר שההלכה היא עניין דינמי ואינדבידואלי, ואפשר לעקוף את ההלכה, ואפשר לעקוף את התורה, כשצריך, כשהאדם מרגיש שה' מאיר לו בדעתו שזה הדבר הנכון לעשות, 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'.
גם במספר שיעורים שמעתי שהוא מדבר על כך שרבי נחמן מברסלב אמר שתמיד בהלכה אפשר ללכת על פי הדעה המקלה ביותר, לתת ליהודי את הצד הכי טוב, את הקל, כלשונו.
יש ממש בדברים? אני באמת מרגיש לפעמים שה' יתברך מאיר לי בדעתי דברים שאמנם הם לא בדיוק על פי ההלכה, אבל אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. פשוט זה לא מה שלימדו אותי בישיבה, ואני לא יודע...
תודה לעונים.
אך ורק לעניין החמרות.
כלומר אתה יכול להוסיף לעצמך איסורים שלא כתובים בשום מקום, אם יש לך את הכח הזה של לימוד קבלה.
ומה החידוש בזה, הרי כל אחד יכול לאסור על עצמו דברים, לא? אז לא.
אסור לאדם (פרט לעניין פרישות, והוא כנ"ל אצל המקובלים) לאסור על עצמו דברים שלא כתובים במפורש.
הרמב"ם כותב את זה בהקדמות, נראה לי בשמונה פרקים.
המחמיר".
בטח לא של הבל. נצור לשונך.
מה הולך פה
הוא בא להגיד שלא כל דבר נפסק.. אבל שרשום כלל לכולי עלמא כמו ספק דאורייתא לחומרה וכאלה... ברור שזה נפסק להלכה!!!!!!!
שתהיה בריא עם המוזרויות שלך
אולי נבין אותך יותר טוב צדיק!
בטיפול כלשהו... ![]()
אריאל ה.אם זה גורם לקירוב דעות, זה אסור משום "לא תקרבו"...
זה לא שונה מהחיים האמיתיים לדעתי.
עפ"י מה שאתם אומרים צריך לסגור אותו... דחוףףף. ואם כך ההלכה אז יאללה ברארבק למצוא פתרונות
שרשמתם...
שבסופם מסתבר שעדיף את זה על פני דרך אחרת
כתוב שנח העלה לתיבה את החיות הטהורות וטמאות וכו'. מה עניין חיה טמאה וטהורה לנח, שהיה אסור באכילת חיות? מניין לו איזו חיה טהורה אם הכל מקרה אינו אוכלן?
גם אדם וגם הבל העלו קרבנות, לא רק נח.
ההגדרה של טהור וטמא מובאת בתורה אבל ברור שהייתה קיימת קודם. השאלה היא אם ה' אמר במפורש לאדם ולנוח ולאברהם וכו' אילו חיות מוגדרות כטהורות או שהיה ברור להם מעצמם. הרמב"ם מסביר שיש הבדלים פיזיים והתנהגותיים בין חיות טהורות לטמאות (ולכן בחלק מהעבודות הזרות חיפשו דווקא את הטמאות כמו לטאות ועטלפים) והם הסיבות שבגללם הם הוגדרו ככאלה, אולי הם ידעו להבחין בעצמם ע"פ אותם ההבדלים.
האכאים , אבותיהם של היוונים חיבבו במיוחד את האיל, אותו אחד שנעקד בסבך.
אצל המצרים אנחנו רואים נץ, חתול, כלב, תנין ואיביס (אין זכר לשה או כבש)
אצל האינדים יש המון , אבל הבולטים הם הפרה, הפיל והקוף. הפרות דווקא זוכות לקדושה בולטת.
על פי ספרי הצאבה העתיקים. כתבתי את דבריו אם לא שמת לב.
שזה הבדל עצום!!!!!!
שלום לכולם
יש ביטוי/ פתגם ממקורות זרים שאומר כך "שמחות פרועות סוף פראי להן". הם יש ביטוי / פתגם מהמקורות שלנו ברוח זו?
תודה רבה
"שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה"
"איזהו חכם הרואה את הנולד"
באישי.
מרגיש לי שכל לימוד התורה שלי הוא שקר.
זה לא דבר חדש, זה בא והולך. מלחמת היצר שכזאת.
כשהכל נראה כמו שקר, איך אפשר לחגוג את הלימוד?
כשהכל נראה כמו שקר, איך אפשר להתענג ולשמוח על ה' בלימוד?
כמה שה"בקי בנפיק" הזה מתיש...
לילה טוב,
בתקווה.
(פריקה שלא דורשת פלפולים, הזדהויות מותר)
לפעמים לומדים תורה ושוכחים את נותן התורה..
אני לומד ב'בצור ירום' של הרב יורם זצ"ל..
אני בלחץ מאיזה עניין שקשור ללימוד פשוט
העניין מובא בהרחבה בהקדמת האגלי טל
התשובות הן פשוטות.
הרעיון היה לפרוק כדי לשמוע על מה שאנשים אחרים עוברים ואולי ע"י השתתפות בצער נמצא ישועה.
כתבתי שם "פריקה שלא דורשת פלפולים, הזדהויות מותר".
תבורכו ותזכו למצוות 
כולנו כופרים, וגם כל הצדיקים היו רשעים וכופרים. אם היו מוציאים מהם את היצר הרע שלהם, העולם היה מתמלא בנהרות של דם.
אני בכלל לא לומד, ולטעמי כתבי קודש הם רק גלגלי עזר ונרות שעוזרים לאדם, ודרכם האדם יכול לקבל רמזים לעבודתו ולקבל עצות ופתחים איך לצאת מהחושך, אך אני כן מכיר קטע נפלא של רבי נתן בהקשר של הדברים:
זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנֶּחֱלַף, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת עַל הָאָדָם כְּמוֹ הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנֶּחֱלַף וְנִתְגָּרֵשׁ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמֵחֲמַת זֶה נָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל וְלָקַח אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשִּׁכְרוּת וְכוּ' עַד שֶׁהָיָה כִּמְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת אוֹ בֶּן הַשִּׁפְחָה ח"ו, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁבָּא לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה מְיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ מִמָּה נַפְשְׁךָ אִם אֲנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁנָּפַל כָּל כַּךְ עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט בְּתֹקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהוּא חֶבְלֵי שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָאֲשִׁין עַצְמָן כְּאִלּוּ נַפְשָׁם אֵינָה מְסֻגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת ה' וְכָל זֶה הוּא רַק פִּתּוּי וּמַחֲשָׁבוֹת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ וּמַכְנִיס בְּלִבּוֹ חֲלִישׁוּת וְקַטְנוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מִבְּחִינַת הַחִלּוּף שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנָּפַל כָּל כַּךְ עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל גָּבֹהַַּ וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד וְכֻלָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאֹד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, אַךְ הָיוּ מַשְֹכִּילִים לִבְלִי לְהָנִיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאֹד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד ( תְּהִלִּים פ"ו), "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אֲנִי" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ד') וְכֵן אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בָּלָק שֶׁדָּוִד קָרָא לנפשי' חָסִיד בְּגִין דאיצטרך לי' לְבַר נָשׁ דְּלָא לשוואה גרמי' רשע וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל ( בְּסִימָן קכ"ה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) כִּי צָרִיךְ לֵידַע מַעֲלַת נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ בְּחִינַת אנא ברי' קלה שבים הַנַּ"ל לֵידַע שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַחֲזֹר לְמַעֲלָתוֹ כַּנַּ"ל:
אתה כותב שאתה לא לומד וכו'. מאי משמע?
הרי את דברי רבי נחמן ותלמידיו ודאי אתה לומד...
אם יש למישהו את העלי שור במחשב אשמח
צקון לחשהעניין הוא שאלה נסיונות כמו שציינו @אניוהוא, @ע מ ו@תקוות עולמים
ששייכים למי שמשתדל להמית עצמו באהלה של תורה, וצריך ללמוד קצת את הנושא.
רק באתי לפרוק, אני יודע להתמודד עם זה, זה לא חדש לי.
שמחתי לשמוע דברים חדשים בשם רבי נתן ובשם הרב וולבה
ולא אמרתי שאת לא מבינה את זה, אמרתי שזה לא נוגע לענייני אמונה פשוט
ב"נ
נפתלי הדג
צקון לחשאחרונהאני בטוח שכל אדם פה לא משנה כמה אחיו הקטנים היו מעצבנים אותו או מנג'סים לו או אפילו מלישינים עליו להורים לא היה מעלה בדעתו להרוג אותם, משבטי ישראל שהמעלה שלהם גבוהה מאד קשה לקבל את זה, איך אפשר?
שאלה נוספת- השבטים אומרים ליוסף איש אשר נמצא הגביע בידו יומת, הם לא למדו לקח מיעקב? הם יודעים מה המשמעות שיש למילים במיוחד כשהם יוצאים מצדיקים, יעקב אמר ללבן מי שימצא הטרפים אצלו ימות ובאמת רחל מתה.. איפה הזהירות במילים?
שהוא חייב מיתה ולכן עשו מה שעשו לשם שמים, על פי דעתם
האחים רואים שמכל אב( אברהם יצחק) יוצאים מס' ילדים. ילד אחד ממשיך את השושלת של בניין עם ישראל והשאר "נזרקים" הצידה. פתאום רואים את יעקב מקרב את יוסף, עושה לו כותונת פסים שמסמלת נסיך(רש"י) ויוסף חולם שהם משתחווים לו, ותגובתם היא "המלוך תמלוך עלינו".
וזה מזכיר לאחים את עשיו וישמעאל, שהם נתינים במלכות בית דוד.(עיין בברכות ליעקב ולעשיו).
המלחמה היא מי ממשיך את עמ"י, האחים רוצים להמשיך את עמ"י, ולעומתם נראה שיוסף ימלוך, גם מהיחס של יעקב אליו וגם מחלומותיו. ועקב כך הם שונאים אותו ורוצים להורגו.
ועדיין זה לא לגמרי להורגו (שראובן רוצה להצילו, וגם יהודה לא בדיוק בעד להורגו) וצריך לזכור ששנאה משבשת דעתו של אדם(רש"י על בלעם)
ואחרי כל זה אני מסכים שזה עדיין קשה וצריך עוד עיון... מקווה שעזרתי.(משיעור ששמעתי מהרב משה קליין)
הוא הראשון שהניח את דעתי.
למדתי לפני כן פירושים מדהימים ברוחניות העניינים. על מאבקים רוחניים בין שיטת יהודה ליוסף שהם מדהימים. וברור לי שמהם הכל משתלשל. אבל חיפשתי איך זה יכול להתבטא גם ברגשות אנושיים.
תכלס, אם מישהו מאיתנו היה יודע שאדם מסויים מאיים על כך שכל צאצאיו לדורי דורות יהיו יהודים זה יפריע לו כאן בעולם הזה הגשמי! וקצת יותר מזה...
מלחמה על עבודת השם.
אדם אמיתי יוותר על החלק שלא ראוי לו בעבודת השם, ובודאי לא ילחם עליו עם מי שכן ראוי לו.
זאת הייתה הנפילה של קרח.
להגיד את זה על השבטים הקדושים? קשה לי מאוד לשמוע.
שאלות יותר קשות
אין בעייה לשאול שאלות וזה רצוי וטוב כל עוד זה נכתב בצורה מכובדת.
מה קרה עם התרפים. גם איני יודע האם ליעקב עצמו נודע בסופו של דבר שרחל גנבה את התרפים.
מרבית הדברים שנכתבו לעיל הם קריאה נלעגת של הפסוקים כשהמנצח הוא "התירוץ הידוע הוא שהם ישבו עליו בתור דיינים".
בתורה המילים כתובות בדקדוק ולא ניתן לעוות את פשט הכתובים בצורה לא רצינית ושלא מתיישבת עם הפסוקים.
כמובן שיש מקום לדרשות ולוורטים אבל מטרתם היא אחרת ולא כדי לפרש את התורה.
בעיה הגדולה היא כשהתחילו לערבב בין פרוש לדרוש.
לימוד תורה אמיתי הוא ללמוד מתוך ענווה לכתוב ולא עם הנחות יסוד שגורמות לשיבוש הכתוב רק כדי שלא יסתור לנו הנחת יסוד שמקומה מוטל בספק.
נראה כמו חז"ל ואיך הבינו זאת, מתוך הבנה שדיבריהם דברי אלוקים חיים!!. ולא בתור "חז"ל מדברים שטיות, וכו'!!!". הבעיה שאת לומד "תורה בגובה העניים".... תעיין במושג. אני בטוח שאם תשאל כמו שצריך התשובות יובילו אותך למקומות נפלאים!!! (ולפעמים גם נשארים בקושיה)
א. הנחות יסוד: 1.השבטים היו צדיקי עליון ,אך הם היו בני אדם וכאלה "מותר" להם לטעות.
2. היחס ליוסף היה משו עקרוני ועמוק ולא סתם ענין של קנאה.
3. מכירת יוסף -גם אם נראה מפשט הפסוקים - שידם של האחים לא היתה מעורבת פיזית במשיכת יוסף מהבור ומכירתו לישמעאלים- בכל זאת נתלתה על צווארינו ועונש עשרה הרוגי מלכות -יוכיח.
4. כל מה שנסופר בספר בראשית - תנהו למקומו וזמנו וגם ובעיקר- לעתידו של עם ישראל.
האחים דגלו בתפישה כי "כולנו בני איש אחד אנחנו" כולנו שווים בחובות , בזכויות ובתפקיד שדברי עם ישראל מטילים עלינו.
יעקב חשב אחרת: כולנו תזמורת אחת אך יש כינורות, נבלים, חצוצרות ותופים. יהיה שבט כוהנים, ושבט למדנים, שבטים לוחמים ושבט מנהיגים. עפ"י זה הוא -בהמשך- קבע את סדר השבטים סביב מיטתו , סדר שיהיה זהה לסדר הדגלים סביב המשכן.
לכולם היה ברור שרחל היא האשה " ...כי שנים ילדה לי אשתי.." וממנה יבוא הבכור השליט. מה שהאחים לא שאלו והדבר רק התברר במצרים שדווקא מבני לאה תצא המלוכה הנצחית.
יוסף לא רצה ולא תכנן להיות מלך. את החלומות הבלתי אפשריים והלא מציאותיים הוא הביא לאחיו ,שיפתרו הם כרצונם והחלום ילך אחרי פתרונם. הם כשלו בכך לצערנו ולהוותנו.
גם במצרים - בסיפור הגביע - תגובתם לא היתה שקולה. כי מי ששם את כספם בשקיהם ודאי ראה את הגביע
ואם לא דיווח על כך ממילא הוא הוא האשם. כדי להסביר את תגובתם אצטרך הזדמנות אחרת.
בטח שנענשו,
יעקב בעצמו העניש את שמעון ולוי שיתפזרו בין השבטים, ומראובן שלל כתר מלכות וכתר תורה ונתן לשבטים אחרים למרות שהוא הבכור. והקב"ה הסכים עימו, עובדה שההיסטוריה התפתחה לפי ברכות יעקב אלה.
האבות היו נביאים צדיקי עליון. איך אתה יכול להגיד עליהם שהם יכלו לברך את הבנים בניגוד לרצון ה'?
אז אתה אומר שה' כן הסכים עם יעקב שצריך להפיץ את שמעון ולוי בשבטים ושצריך לנשל את ראובן מהמלכות למרות שהוא הבכור. אם כך, אתה מודה ששמעון, לוי וראובן חטאו גם בעיני ה'.
מאמין ראובן לא חטא.
שמעון ולוי ודאי לא חטאו. זה לא פשט הפסוקים.
הם אולי עשו דבר לא ראוי, אבל חטא לא היה כאן, גם יעקב לא טען שחטאו אלא רק שהבאישו את תדמית עם ישראל בעמים. והוא ברך אותם שיפוצו בשאר ישראל כדי שמידת הגבורה שלהם לא תתגבר להחריב וכו'.
אבל פשט הפסוקים במקרה של שבט לוי הוא שההפצה הייתה כדי לממש את הכישרון המולד של לוי ללימוד תורה ושימוש בעבודת השם.
ולגבי שמעון, אמנם זה המדרש, אבל גם שם הטעם הוא שיהיו מלמדי תינוקות וכו'.
מניעת התגברות מידת הדין בעם ישראל היא פועל יוצא.
אבל היה מצטייר בעינייך ששמעון ולוי היו מחריבים את שאר ישראל? או שאר העולם סתם בשביל הכיף?
אתמהא.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו אמר להו אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים אמרו ליה חכימת כולי האי יהבי ביה עינייהו ושכיב.
דף נ"ח ע"ב
לכן הסיפור כל כך מוזר.
תרגום אפשר?
פסידוניתתבדוק שם...
אין לי גמרא בזמין
מקנאה!!! חס וחלילה! נראה לי הרב קוק בעין אי"ה מסביר שמרוב צידקותו אמרו לו שאינו ראוי לחיות בעולם הזה. ולכן נתנו בו עינהם וכו'. לא היה פה ליגלוג ועקיצות! זה תנאים קדושים מחיי מתים שדרשו את כל התורה!! איך אפשר להגיד עליהם דברים כאלה??
מקווה שהעיקרון הועבר
לצערי, לרוב אני מאחרת לתפילה בשבת בבוקר
אפשר לדעת על איזה קטעים אני יכולה לדלג (כדי להדביק את הקצב) ועל איזה לא?
וגם מתי אני צריכה לעצור כשהחזן אומר משו.. קדיש? קדושה? תודה רבה תזכו למצוות
זה מסובך
אפשר לדג על חלקים מפסקד"ז
סדר העדיפויות להגיד הוא: אשרי, מזמורי הללוי'ה, שירת הים, ויברך דוד ואז כל השאר
אבל כדאי לשאול רבנים
יש דיון בפוסקים מה יותר חשוב תפילה בציבור או אמירת פסוקי דזמרה בצורה טובה..
יש חשיבות באמירת פסדזמ בנחת כי אחרי הכל זה שבח למלך, ולכן אם את יודעת שאם תגידי אותם תפספסתי שמונה עשרה אז עדיף לדלג על רובם ולומר ברוך שאמר אשרי וישתבח( יותר מאוחר אכתוב בדיוק מה עוד)
אם את יודעת שלא תספיקי להגיע עם הציבור עדיף לומר אותם אחרי התפילה בצורה יפה וברורה.

פעם,שגרו בין הגויים והדליקו בחוץ - והיו צריכים ללכת להתפנות הלכו לעץ של השכן.
אחרי זה חלק השתדרגו ודאגו לעץ פרטי ליד החנוכיה
היום עם הקידמה אין צורך
רואים כאן תמונה שנראית כמו המבחן בפועל
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/335894
למה תמיד היה לי הרושם שזה עם חומר סגור? אני כמעט בטוח ששמעתי את זה פעם
אבל לסיים יורה יורה צריך יותר מרק חלק שבת
ועדיין בדיינות יש חומר פתוח (אמנם החומר יותר קשה ורחב)
ויש שמושכים יותר. מכיר מישהו שלמד שנתיים וחצי נידה.
תלוי בכמה רוצים לעבור לעומת באמת לדעת.
בכל מקרה שניהם מבחנים מאוד קשים
פשוט לי שדיני ממונות יותר מסובך.
השאלה היא אם גם המבחן עצמו יותר מסובך?
כי ביורה יורה ראיתי שיש גם שאלות על הראשונים ושו"ע וכו'


גם בהלכות שבת, המבחן לא מסוגל לבחון האם הנבחן מדבר בשבת על מלאכות חול שהוא מתכנן לעשות, או קורא בשטרי הדיוטות, ועד כמה הוא נזהר מטלטול מוקצה.
[אמנם, אפשר לצפות שמי שיש לו רצון בסיסי להקפיד על ההלכות, הלימוד ישפר גם את רמת הקיום של המצוות].
אז צריך לבחון איזה ידע נצרך שיהיה לרב-
היינו שמחים שרב ידע לענות על על שאלות בכל התורה כולה, אבל זה דרישה לא מעשית עבור מבחני הרבנות, אז צריך להתמקד בשאלות יותר מצויות, שמגיעות לרבנים רגילים [ולא למישהו שממונה באופן ספציפי על התחום].
נניח - רב רגיל לא נתקל כמעט בענייני שחיטה וטריפות, לעומת זאת, הוא נתקל בשאלות בהלכות שבת, תפילה וברכות בשר וחלב וכדומה.
נראה לי, שרוב הנושאים שמופיעים שם, הם נושאים שיש חשיבות מעשית שרב ידע.
[כך עולה מההודעה באתר הרבנות].
האתר http://kiddushhachodesh.net
האתר המחשה בנוי כספר אשר על ידי לחיצה על מושג מוצגת אנימציה בתלת מימד הממחישה את המושג
בינתיים כמעט סימנו פרק ו, ובהמשך את כל ההלכות, ובהמשך בשפות נוספות.
בשלב זה עלה פרק ז המבאר את קביעת יום ראש השנה ומתי נדחה מיום המולד ליום אחר

אתר הבנוי כספר בצד אחד הפרק ובצד שני המושגים מבוארים בגרפיקה תלת מימדית.
לאתר
בנוסף לרגל סיום חיבור הפרקים ו – ח בהלכות קידוש החודש לרמב"ם ולקראת המשך חיבור פרק ט. הננו מאפשרים הורדת תוכנה שלא הייתה נגישה לציבור, בחינם. אשר בה מוצגים זמני תקופות השנה שהוא ענין פרק ט וכן מאפשרת לראות לקויי חמה ולבנה בקירוב יפה בהמחשה תלת ממדית כאשר החישובים מבוססים לפי שיטת הרמב"ם בהלכות אלה.
התוכנה היא אב טיפוס לאתר שניבנה עכשיו, ולתוכנות שנעשו בעבר.
להורדת התוכנה
http://kiddushhachodesh.net/Download/FormSeasonAndEclipse

קודם כל - יישר כוח על האתר.
אני מניח שכבר הבנת את העיקרון אז במקום שכל פעם אני אשרשר אותך לכאן עשה את זה בעצמך.
פרק ט הלכות קידוש החודש.
ללומדים את הרמב"ם נחשב בעיניהם פרק ט הלכות קידוש החודש לאחד הפרקים הפחות קשים.
אך בפועל בכל הפרקים שיש צורך לחישוב מדריך הרמב"ם את הלומד עד הפרט האחרון.
שונה בכך פרק ט שבו ביאר את דרך חישוב התקופה למחזור של 19 שנה בדקדוק רק לתקופתו. ואילו לשאר השנים לא ביאר את הפרטים עד תומם.
הסיבה לפי דעתי היא כפי הפירוש – של הרב עובדיה מברטנורא על פרק ט. בו מבאר כי לאחר שנים רבות תהיה תקופת ניסן באייר, ועל כך אומר יבוא מורה צדק ויודיענו מה יהיה הדין בעת המאוחר.
על פי דברי הרב עובדיה מובן כי הרמב"ם ציפה לביאת גואל צדק מלך המשיח עוד בימיו ולא טרח לבאר יותר מזה.
לצפייה בכל הפרטים אתר קידוש החודש המבואר
http://kiddushhachodesh.net/Chapter9
בכ"א כסלו 21/12/2016 למניינם עשרות אלפי לומדי הרמב"ם במסגרת שלשה פרקים ליום יחלו בלימוד הלכות קידוש החודש.
אתר המבאר הלכות אלו בגרפיקה תלת מימד בצורה קלה ושווה לכל נפש בלווי שיעורי וידאו מרשימים ומהנים.
