פורום בית המדרש (עמוד 19)

ברשותך אצטט מתוך שיר של נתן אלתרמן

נערה עבריה מארשת לחרב,

נערה מקורדובה, מגנצא ופרג.

תמו אלף שנים ושוב כאן את עם ערב

חדשה וסוררת כשדה הפרג.

הכבוד והיקר לכל חרס בן כנען,

אך הדר הקדומים לך כורע וקד

בראותו את יפיך הממרה משליך נעל,

כמנהג יריבות, על זכרון בנות צלפחד.

שערך האדם עם הפסקת באמצע

ותכול קרח עיניך עדים לרעי

כי עמק באמה תו ספרד ומגנצא

לא פחות מתון של קדש והעי!

ולכן, לפוסלים את הכל עד ברנע,

לאומרים נדלג על דורות עד יבוס,

את עונה כמציאות המראה צפרניה

ואותם מורידה בלי משים מן הסוס.

///

אמנם הדברים נאמרו יחס לעניין אחר (תנועת הכנענים). אבל זאת גם התחושה האישית שלי: עם ישראל נולד במדבר, והתקיים רוב הזמן בגלות. המסע והמשא הרוחניים של בבל, פרס, מגנצא, ליטא, פפד"מ, פאס, מרקש, קהיר, תונס בוכרה, המנהגים שסוגלו או התפתחו להם באופן אורגני, מפעלי התורה האדירים, ספרות השו"ת וההלכה, רש"י ותוס', הם חלק מהותי מהאתוס הלאומי־תורני, הם גם חלק מהותי מאופי האומה שהתעצב עם השנים.

גמרא בבלי, רש"י ותוס', הם "תורת הגלות", אבל אין יהודי מאמין, לא בארץ ולא בחו"ל, בלעדיהם. אין יהודי בלי פורים, אין אשכנזי בלי "אב הרחמים" או ספרדי בלי פיוטי ריה"ל. אין מחשבת ישראל בלי רמב"ם, כוזרי, חובות הלבבות, חסידות, נפש החיים, תנועת המוסר. אין הלכה בלי רי"ף, טור, רשב"א, ריטב"א, רמ"א, ב"ח, מג"א, ט"ז, בא"ח... היהדות לא "מתה" בגלות, באופן כזה, שכל מה שעשינו 2000 שנה בגלות, הוא לבהות בגופה חסרת תועלת, בציפייה שתשוב לתחייה. אלא זה חלק ממסע החניכה וההתבגרות של אותה "נערה עבריה".

השאלה "מה עדיף" היא רדוקציוניסטית, אפשר לומר שהיא מתעלמת מה"סיפוריוּת" שבסיפור. שזה אחד העניין החשובים לדעתי בליל הסדר. הקב"ה יכול היה לתת את המצוות מיד בא"י, בלי שום סיפור מקדים. אולי גם בלי הסיפורים של תרח והאבות. אבל יש עניין בסיפור, באתוס הנבנה בהדרגה, לפעמים דרך הרבה קשיים ומאבקים, לפעמים בחיק הארץ ולפעמים הרחק מאוד, לפעמים דרך הרבה "דיעבדים". אולי מצד הקב"ה, אם אברהם לא היה שואל "במה אדע", לא היה צורך בכלל בגלות, היו מקבלים את התורה מיד, אולי מקימים מיד את ביהמ"ק, וזהו, יושבים לבטח על אדמת הקודש. אבל הסיפור של התורה הוא גם "סיפור האדם", האדם שנופל למצבים בעייתיים ומתעלה מהם, מברר ניצוצות מתוך הגלות, מוסיף "גרים", אולי לפעמים משלם את המחירים הכרוכים בכך, מה לעשות, אין בזה אמנם שלמות אפלטונית אולטימטיבית, כן יש בזה רוחניות "אנושית".

לארץ ישראל מעלות רוחניות חשובות, ויכול להיות גם בעלות חשיבות מהותית להשגת התורה וקיום המצוות בשלמות – אולי גם אלה שאינן תלויות בארץ. אבל איני מבין גדול במיסטיקה או בשכרן של מצוות. כולם חביבים לפני המקום, בכל מקום שבו הם נמצאים, וכמובן אשרי מי שזכה לקיים את התורה בא"י.

תודה רבה!

כתבת יפה. והכי חשוב, נכון....😉

אין דוחים נפש מפני נפש. אין הבדל בזה בין מי שנמצא בארץ למי שנמצא בחו"ל.

יש לדון לגבי מצבים ששייכים לגבי כלל הציבור, וההצלה היא לא רק של יחידים.

היא שאין לנו אפשרות לדעת מי אכן חייו יותר יקרים וחשובים (לא נשמתו, חייו), "דילמא דמא דחברך סומק טפי". הדיון הוא כאן הוא על דרך האפשר, ולא על דרך המוחלט. ואכן כבר הביאו פה גמרות שדיברו על כך.

אבל אפשר לתת שאלה מעשית אחרת  -

יש יהודי, שזקוק לטיפול קבוע לצורך הצלת חייו, והטיפול הזה ניתן רק במרכז רפואי מסויים בחו"ל.

הוא יכול להשאר בארץ ולמות, או לסוע לחו"ל ביחד עם בן משפחה ולהשאר שם ליד אותו מרכז רפואי [אין לו אפשרות להסתדר שם לבד.

האם עדיף ליסוע איתו לחו"ל, ויהיו שני יהודים בחו"ל, או להשאר בארץ, והוא ימות, וישאר יהודי אחד בארץ?

נראה לי פשוט וברור, גם לגבי השאלה הזו, שאנחנו נעדיף בפועל להציל יהודי, גם אם זה מצריך לצאת מהארץ בצורה קבועה. 

יש עוד זוויות לדון על השאלה שפותחת את השרשור, אבל ההסתייגות הזו משמעותית מאוד בעיני.

וגם על הצד שזו שאלה מעשית, זה לא קשור מה שאמרת. ההעדפה של אדם בארץ היא לא שהוא יישאר חמש דק' בארץ. בדוגמא הזאת, אותו קרוב משפחה יכול לעלות, לעזור לקרוב משפחתו, ולחזור לאחר מכן. וגם אם יצטרך להישאר שם כל חייו, זה פיקוח נפש שדוחה כל התורה כולה, וברור שאפשר. השאלה כאן היא שאלה בעדיפות. השאלה הנכונה שצריכה להיות, אם אתה מניח שזו שאלה מעשית, היא האם להציל יהודי אחד בארץ או שני יהודים בחו"ל, בהנחה שהיהודים בחו"ל לא יעלו לארץ. ואני חושב שגם לשאלה זו לא התכוון פותח השרשור, הוא התכוון ברובד הרעיוני, בלי קשר לשאלות הלכתיות של פיקוח נפש. ואם אתה מניח כל הזמן שמדובר על שאלות הלכתיות, לפי שיטתך, הגמרא פוסקת להלכה ששניים מחו"ל שוויים לאחד מא"י לעניין פיקוח נפש? כי זו גמרא מפורשת שאתה לא יכול להתעלם ממנה...

אם קורה - בית המדרש  "אם צריך להפציץ מדינה שיש בה 1000 יהודים ולהציל את יהודי ישראל, או לתת לפיגוע לקרות."

[אם אתה שם את העכבר על העיגול האדום שבצד, אתה יכול לראות על איזה הודעה הגבתי]

ונתתי דוגמא של מישהו שצריך טיפול רפואי קבוע בחו"ל, לא מישהו שיסע לטיפול ויחזור.

הגמרא הזו בוודאי לא מדברת לעניין פיקוח נפש. כאמור, לא אני קישרתי בין הנושאים.

כן, לא שמתי לב....😅

טעות שלי. אלמד להבא להסתכל יותר לעומק לפני שאני מגיב...

אם לא, אז כנראה הוא שווה ל 2 חוצניקים.

"אינו נקרא ב"ד בשם מוחלט אלא סמוך בא"י בין שיהיה סמוך מפי סמוך או הסכימו בני ארץ ישראל למנות אותו ראש ישיבה לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפי' היו עשרה אנשים ואין משגיחין לזולתן שבחוצה לארץ" (בכורות, פירוש המשניות לרמב"ם)

״וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן״. אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ, וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ. אָמַר אַבָּיֵי: וְחַד מִינַּיְיהוּ עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּן. אָמַר רָבָא: וְחַד מִינַּן כִּי סָלֵיק לְהָתָם — עֲדִיף כִּתְרֵי מִינַּיְיהוּ. דְּהָא רַבִּי יִרְמְיָה דְּכִי הֲוָה הָכָא לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאָמְרִי רַבָּנַן, כִּי סְלֵיק לְהָתָם, קָרֵי לַן ״בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי״. (כתובות עה) שים לב גם לסיוג...

ועיין שער החצר שה

ולהפריח השערות באוויר גם קטונתי

אבל ננסה,

בהתבסס על "חורב" עם קצת שינויים אפשר להבדיל בין 2 עניינים: "צום" ו"אבל".

בעוד הצום שייך בכל הצומות, האבלות שייכת בעיקר בט' באב, האבלות שהורחבה לבין המיצרים היא תקנה מאוחרת / פחות מהותית (אם כי לא פחות חשובה) כי העיקר זה ט' באב, כמו שמובא בירושלמי תענית (פ"ד ה"ו), והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה דרומאי נהגין חגה צפוראיי נהגין חדשה טיבריאי נהגי שבתה חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין.

הצום בא לתקן את הפגם הגשמי - אהבת ההנאה, הביטחון במעשה ידינו הגשמיים, מטרת הצום היא לנתק אותנו רגשית מהתלות בגשמיות ולהזכיר לנו את חולשתנו ותלותנו הגמורה בקב"ה. שזה שייך בכל הצומות על החורבן המדיני, וגם בט' באב היה כמובן הפן של החורבן המדיני,

אבל האבלות היא נוגעת לנפש פנימה, היא מזכירה לנו שגם השמחה והרוחניות הם רק מה' ובהתבטלות אליו ולתורתו, לא יעזור להקריב אלף קורבנות ביום, או לעשות מהמקדש "סגולה", אם לא נפנה לבנו באמת לקב"ה, לכן זה שייך יותר לחורבן הרוחני שמסומל רק ע"י ט' באב ולא ע"י י"ז בתמוז.

מאוד מעניינת החלוקה בירושלמי בין המנהגים של הערים השונות.

נלך רגע לירושלמי תענית פ"ג ה"ד:

"דרומאיי ליבהון רכיך ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין."

מי שאי־פעם ביקר באתר הארכאולוגי בציפורי, למעשה העיר בנויה בצורה של עיר עילית (שחלק ממנה כנראה הרובע הותיק יותר, שם גם נמצא הרובע היהודי, מלא מקוואות כו', מי יודע אולי זאת שכונתו של ר' חנינה שלא נכנסה אליה מגפה כמוזכר באותו ירושלמי), ועיר תחתית עשירה מאוד והלניסטית מאוד. בקיצור כמו שזה נראה ציפורי הייתה מלאה ב"דתיים לייט" כאלה לעומת טבריה שכבר הייתה יותר עיר של חכמים (מה שמסופר שהיו שם המון בתי כנסיות ובסך־הכל לא מדובר במקום ענק) וכמובן הדרומיים שזכו לשבח ליבהון רכיך. ואולי בהתאם לזה גם התשובה לשאלה מהי ההכנה הנצרכת לרעיון האבלות.

"'משנכנס אדר' - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".

ממילא אין שום סיבה לומר שאחרי ר"ח ניסן "חוזרים ל'שמחה הרגילה'".

אני חושב בפשטות שהשמחה המיוחדת של פורים מסתיימת בסוף החודש, שכן כתוב: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה..."...בלי קשר לשמחה של פורים, יש גם את השמחה של ניסן, שגם פסח מקרין על כל החודש, כפי מה שנפסק להלכה שלא אומרים תחנון כל החודש, ובמיוחד בתחילת ניסן שהיו קרבנות הנשיאים (חנוכת המשכן), שיש מצד זה שמחה מיוחדת. לגבי היחס בין השמחות, אין לי מושג, נראה לי מדובר בשמחה מסוג אחר (שמחה של פורים היא שמחה יותר קבועה, מצד נצח ישראל, ושמחה של ניסן זו שמחה של התחדשות, האביב, הפריחה, שנה חדשה, דף חדש), ולא שייך להשוות ביניהן.

אבל לא נראה לי שהוא עושה לאחרים. הוא עושה לעצמו ולמשפחתו. יכול לברר, אולי אם תבקש הוא יסכים. אם רלוונטי, בפרטי.

הקושי שהעליתי הוא לא קושי, כי את הקטע ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ יש להבין כ- ״וישכב את בלהה פילגש. אביו״, כלומר המילה אביו מתייחסת למילה וישכב ולא למילה פילגש, עכשיו, אפשר לטעון כנגדי שזה לא מבנה משפט מקובל בעברית, וזה אכן נכון.

מדובר במבנה משפט חריג, אבל הוא בהחלט קיים בתנ״ך, ויעיד עליו רעו ״אבנים שחקו מים״ (איוב פרק יד פס׳ יט), מי ששוחק את האבנים אלו המים, כשם שמי ששוכב את בלהה פילגש זהו אביו!

אבל כשכתוב 'בלהה פלגש אביו' זה לא תחבירי בשום צורה להבין שיעקב הוא הנושא ובלהה הנשוא, ולא דומה לאבנים שחקו מים.

חוץ מזה, הפירוש הנ"ל יכול לעמוד, גם אם התורה מציגה לנו שראובן שכב את בלהה,

כמו שרש"י כותב "מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ".

גם כאן, מתוך שהתערב במשכב אביו, מעלה עליו הכתוב כאילו שכב את בלהה.

יותר מזה, מי אמר שהפירוש הנ"ל הוא לא הבנה במאמר הגמרא "מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו״ — מְלַמֵּד שֶׁבִּלְבֵּל מַצָּעוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ" (שבת נה)

"וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת־בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:

שמעתי מרב גדול אשכנזי ז"ל משם הרב מהרמא"י בעל המפה שפירש שיעקב היה רוצה לשכב את בלהה פלגשו ונתקנא ראובן והיה הולך ובא אצל חדר המטות ואסור לשמש בעוד שיש בני אדם שומעים ורבא פרח באלי וכו' ויעקב אבינו עליו השלום שמע שהיה הולך ראובן ועל כן לא שמש ולא הוליד ושיעור הכתוב כך הוא וילך ראובן שהיה הולך ומטייל בזמן וישכב את בלהה פלגש שהיה רוצה לשכב את בלהה פלגש ומי היה רוצה לשכב אביו. וישמע ישראל שהיה הולך ראובן ולא שמש ולכן ויהיו בני יעקב י"ב וסח לי הרב הנז' שקבל שראובן בחלו' החזיק לו טובה שהפך בזכותו עכ"ד ואחר זמן רב ראיתי בס' חידושי הגרשוני דף ל"ט ע"ב שפירש בשם הרמא"י כזה בשינוי וכתב שם שהחזיק לו טובה ראובן ע"ש. ועתה בא לידי פירוש רבינו אפרי' וכתב וז"ל ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן הלך ראובן מן הארץ ולמה משום וישכב את בלהה פי' שאביו עזב את לאה אמו וישכב את בלהה פלגש אביו. וישמע ישראל שהלך ראובן מן הארץ ושלח אחריו וישב ראובן ויהיו בני יעקב י"ב ולפי זה לא חטא ראובן כלל. ושמעתי שהחסיד דרש זה בדרש ברבים ובא אליו ראובן בחלום ונשקו על ראשו עכ"ל:" (פני דוד)

אגב, אין על החכמים הספרדים, שמקבלים אח"כ פידבקים בחלום ואפילו נשיקה על הראש מבעל המעשה😏

הלוואי עלינו

1.  ״אבל כשכתוב 'בלהה פלגש אביו' זה לא תחבירי בשום צורה להבין שיעקב הוא הנושא ובלהה הנשוא״, בהחלט מסכים.

רק שאתה השמטת מילה אחת חשובה בהתחלה ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ ובמצב הזה אביו יכול להתייחס לוישכב, בדיוק כמו בפסוק על אבנים שחקו מים. אם אתה טוען שלא אז תסביר.

2. ״ חוץ מזה, הפירוש הנ"ל יכול לעמוד, גם אם התורה מציגה לנו שראובן שכב את בלהה,

כמו שרש"י כותב "מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ".

גם כאן, מתוך שהתערב במשכב אביו, מעלה עליו הכתוב כאילו שכב את בלהה.״  

מקובל. מה שניסיתי לטעון שהתורה בכוונה התנסחה בצורה שממנה ניתן להבין שראובן שכב עם בלהה. אפילו שבפועל הוא לא עשה את זה, כי מעלה עליו הכתוב וכו. אבל העובדה שבפועל מי ששכב היה ראובן גלומה בתורה בפירוש שהבאתי.

3.  ״ יותר מזה, מי אמר שהפירוש הנ"ל הוא לא הבנה במאמר הגמרא "מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו״ — מְלַמֵּד שֶׁבִּלְבֵּל מַצָּעוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ" (שבת נה)״  

צודק. זאת הבנה אפשרית ולגיטימית. מקבל. 

וישכב את בלהה - אביו

או וישכב את בלהה הפלגש - אביו

בדומה ל'אבנים שחקו מים'

אבל 'וישכב את בלהה-פלגש - אביו' זה יותר מסובך..

הרי צריכה להיות בדר"כ ה הידיעה- 'בלהה הפלגש', והיא מושמטת מתי שיש סמיכות, למשל 'בלהה פלגש אביו', ואז זו משמעות אחת, ואי אפשר להפריד את התיבה 'אביו' מהתיבה 'פלגש'.

אם כי יכול להיות שיש דוגמאות במקרא לתחביר כזה.

״ שהתורה בכוונה התנסחה בצורה שממנה ניתן להבין שראובן שכב עם בלהה״.

2 הצורות ״ וישכב את בלהה - אביו

או וישכב את בלהה הפלגש - אביו״ מגלות לנו בצורה מפורשת שמי ששכב זה אביו.

אבל כמו שאמרתי התורה רצתה להתנסח בכוונה בצורה שמי שיקרא אותה יקבל את הרושם שמי ששכב זה ראובן, כדי ללמד אותנו שאפילו שהוא לא עשה את זה בפועל, המעשה שלו חמור במידה שמעלה עליו הכתוב שעשה ככה.

לעומת זאת הצורה שבה בחרה התורה להתנסח ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ היא דו משמעית, הפשט, מבחינת האמת הוא כמו שכתבתי, אבל ההבנה ״השגויה״ כאילו המילה וישכב מתייחסת לראובן גם היא לרצון התורה.  

וכבר הסביר ככה זקן... שה' יאיר עינינו.

אגב, עכשיו חשבתי על "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ",

שאלו שתי הפעמים היחידות שבהן מוזכר "וילך ראובן" (כמדומני),

ואלה שתי התערבויות במשכב אביו. 

מה פה לא במעשה ממש, אף פה כך..

איזה מהצדדים של הדו משמעות קשה לך איתו ? אני מניח שהקריאה הפשוטה והרווחת שראובן שכב לא קשה לך.

האם עדיין קשה לך האופן שבו פירשתי את הפסוק כמדבר על יעקב ששכב ?

ההבדל היחיד בין ״אבנים שחקו מים״ לבין ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ שבראשון מוכרח מהמציאות שהמים הם אלה ששוחקים את האבנים ואילו בשני מצורת הניסוח יש שתי אפשרויות שונות להבנה, למרות שאני מסכים שמרגילות השפה ההבנה שראובן הוא זה ששכב עולה באופן טבעי יותר.  

הערה מעניינת. אבל במקרה הראשון כמובן הוא לא כיוון לכך וזאת היתה התערבות במשכב של אביו שלא מדעתו ורצונו. 

"ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר"

אבל לא סביר שהיה כתוב: 'ויהי אחרי מות משה עבד ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר'

שוב, יכול להיות שיש אזכורים דומים, אבל לא עולים לי כאלה.

שכחתי מקרא מפורש של ״וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו״  בוודאי שיש לדברים ביסוס בכתוב.

אבל אני עדיין חושב שהפירוש הזה שהבאתי מתיישב היטב בכתוב.  

ומסביר שכך הייתה השמועה, אבל ראובן לא באמת עשה את זה, אלא משהו שגרם לשמועה

אבל זה נראה לי פירוש שונה וקרוב לפירוש הקלאסי, זה ש ״וילך ישראל״ חוזר אחרה, כלומר שיעקב שומע ש"וילך ראובן וישכב את בלהה" זה בדיוק הפירוש הקלאסי. 

מצד שני זה כבד

זה אומר שצריך ללבוש שאלים שחורים?

לצניעות יש הגדרות. ההגדרה היא שלא יראה טפח שיער.

כל עוד הכל עונה על זה, תשאיר לאשתך את הבחירה כמה היא מתחסדת עם קונה.

גם שמלה ארוכה עם נצנצים לא בהכרח יותר צנועה מאחת שטיפה מעל הברך.

לא ברור מה אנשים נתפסים על עבודת ה' של השני.

ואתה כמובן לא חייב להתחתן עם מי שנוהגת אחרת.

יש נשים שהולכות בלי כיסוי בכלל.

....אם כסוי שיער לנשים זה  בעיקר עניין של צניעות אז מטפחת או גילוח זאת הדרך.

שאר האופציות זה טריק לעקוף את העיקר.

הא' זה לכסות את השיער כמו שרמוז בתורה שנשים נשואות היו מכסות את שערן. זה יכול להיות מטפחת, חיג'אב, טורבן, קסדת חלל

הב' זה צניעות כאשר צניעות גם היא מתחלקת לכמה חלקים, א' זה כיסוי כנ"ל, ב' זה לא למשוך תשומת לב, ג' זה להיצמד ללבוש היהודי המסורתי

קריטריון ב' הוא גמיש, אפשר למשל ללבוש שמלה ארוכה וממש יפה ויכול להיות שזה יהיה צנוע, אבל יש שיאמרו שמבחינתם צנוע זה חצאית מקסי שחורה וחולצה הכי משעממת שאפשר

אם העיקר בכיסוי ראש זה כיסוי אז פאה לא בהכרח אסורה ומי שרוצה פאה יותר משעממת כו' קדוש ייאמר לה אבל זה לא עיקר הדין של כיסוי ראש

אם זה שילוב של כל הנ"ל אז כן זאת בעיה ויש הרבה פוסקים שאוסרים

לא דייקת לכתוב ל'תוספת צניעות'*

כי ברגע שזה להוסיף צניעות ולשמור את השיער לבעל אז פאה זה לא פתרון. כי לא מחליפים שערות בשערות אחרות.(מכסים בצורה שלא יראה מכוסה, מה העניין? אין עניין) זה לא אידאלי וזה לא כוונת היוצר

הפאה הגיעה אלינו באופן לא רצוני וצריך להתייחס לזה ככה.

לכן גם הרב קנייבסקי מקפיד להגיד שפאה שמותרת זה פאה שלא נראת כשערות.

מבחינה אסתטית אני מעדיף כיסוי ראש כי פאה נראה ומרגיש מוזר וגם אכן קצת משולל היגיון

מעבר לזה שכ"א ינהג לפי רבו

והנה הוכחת גם כמה מטפחת זה הכיסוי האמיתי בזה שאמרת במקום 'מטפחת' 'כיסוי ראש'.

זה קורה לכולם כל הזמן.

ואני אומרת שזה לא סתם.

קשה להגדיר בזה גבולות ברורים. יש שמלות יפיפיות שאפשר לומר שהן מושכות תשומת לב אבל זה לא בהכרח אומר שהן לא צנועות. אם כי אפשר גם לומר שעדיף אולי להימנע מהן. זה לא חד־משמעי, אולי עד שלא מגיעים לגבול צעקני (כמו האיסור על בגדים אדומים). אותו דבר ביחס לכיסויי ראש.

....שיש גמישות. מי שנוהג במרצדס סביר להניח שהוא לא הכי צנוע אלא אם כן הוא נהג בוס או נהג לימוזין.

לאשה צנועה באמת ספק תשומת לב להחמיר. זה לא אומר שלא צריך להיות אסטטי, יש מטפחות יפות, כובעים חפים.

לאימי עליה השלום היה אוסף מטפחות מרהיב. זה גם מכסה את השיער בצורה יעילה יותר.

אין איסור בתורה לנוסע במרצדס גם לא בלמבורגיני כתומה. יכול להיות שזה לא מעיד על מידה טובה ומישהו עם מידת הצניעות חזקה היה מעדיף סקודה. ומישהו עוד יותר סגפן היה נוסע בפיאט פונטו 2000. מצד שני יכול להיות שבקונטקסט הנכון אין עם זה בעיה למשל אם זה מישהו ממש עשיר ונחמד לו לנסוע במרצדס והוא לא עושה את זה כדי להוציא לאחרים את העיניים.

ביחס לצניעות כנ"ל. יש גישה שאומרת שמה שלא אסור, מותר. מבחינה הלכתית יבשה אין הבדל בין שמלה אפורה משעממת לבין שמלה פרחונית מהממת. מקסימום יכול להיות שיש הבדל מבחינת "מידה טובה" של צניעות אבל זה עניין של חסידות ולאו דווקא עיקר הדין והמצווה.

גישה אחרת מתייחסת לזה בתור חלק מהותי מהצניעות, זה משתנה מציבור לציבור ויכול להיות גם מאדם לאדם.

....מן הגאווה . חוסר צניעות יכול להוביל לגאווה. כמובן שעלינו להזהר שלא להגרר לשיפוטיות

אבל כל אחד ואחת צריכים עם עצמם להסתכל בדרכי פעולותם לזכור שיש מי שקורא ורואה סתרי לב.

נכון שיש כל מיני גישות אבל יש רק אמת אחת ולאף אחד אין מונופול על האמת ולכן עלינו להזהר.

לא יודע לגבי אמת אחת, יש הלכה אחת שהיא מחייבת את כולם ומעבר לזה יש מקום לחסידות לפי מה שכל אחת מרגישה, המקום שהיא נמצאת בו מבחינה רוחנית, הסביבה בה גדלה כו'. אם מישהי רוצה ללבוש פרחוני במקום אפור, היא לא עוברת עברה.

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ"ד באדר ב׳ תשפ"ד 22:34

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך כ"ד באדר ב׳ תשפ"ד 22:34

זה תלוי מה זה מושך לב.

משיכת לב יכולה להיגרם מכמה דברים.

א. זה מראה באמת חריג.

ב. זה מראה שלא רגילים לראות באותה מקום.

במקרה של א. זה לא מומלץ לשים כיסוי חריג.

כל אחד יכול לראות את זה אחרת וזה תלוי בעיקר ברגישות של האשה להבחין אם זה חריג או לא.אין בזה חוקים ברורים.

במקרה של ב. צריך לראות אם זה תואם את כללי הצניעות הרגילים ולפי זה להחליט כי בכל חברה יש מראה אחר ולא משנים את המראה לפי כל חברה. (כמו שללכת בכיסוי ראש בלב תל אביב זה מושך תשומת לב מסוג ב. ובכל זאת אנחנו לא נתייחס לזה)

הכול כתוב ברשת האינטרנט, צא ולמד:

פאה -כיסוי ראש טוב? - הצניעות היא לא כיעור

נשמת הגוי לא זזה ממדרגה למדרגה בגן עדן או יורדת בגיהנום כמו ישראל.המצב שלו סטטי.

גם לא מועיל שמישהו יעשה לו מעשה לנשמתו, כי אין בו דין ערבות מבחינה הלכתית או השקפתית.

הספר "ואני תפילה" (חיים אפרים זייצ'יק) עם פירושים בדרך המוסר - לא בטוח איך להשיג אותו אבל ראיתי פעם בספריה

מי מרום חלק יג.

לא מעניין אותי למה הם לא עשו חומה.. מעניין אותי מה הטעם שמוקפות חומה בט"ו- "מִשּׁוּם דְּהָנֵי מִיגַּלּוּ וְהָנֵי לָא מִיגַּלּוּ — וְהָא נָמֵי מִיגַּלְּיָא, אוֹ דִּלְמָא: מִשּׁוּם דְּהָנֵי מִיגְּנוּ וְהָנֵי לָא מִיגְּנוּ — וְהָא נָמֵי מִיגַּנְיָא."

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.

לא אני אמרתי את זה.

ב. לא מובן. הספק הוא האם החומה היא משום הניראות או משום ההגנה. לצד שכוונת הכתוב היא לחומה שהיא משום הניראות, בני העיר טבריה לא בנו חומה כי הם מוגנים.

לא חשבתי על זה.

חלק מדברי הפתחי תשובה בחו"מ סימן ט (וחייבים לשאול פוסק לפני):

"גם בליקוטי שו"ת חתם סופר חלק ששי סי' י"ד מענין זה ומסיק שם דלית דין ולית דיין להתיר לתת שוחד לב"נ להטות לו משפט ח"ו... אך לפעמים היה מותר כגון בדורות הקודמים (ובארצות רחוקות שלא היה משפט ישר בארץ) ורוב פעמים הישראל יודע ברור שהדין עמו ושכנגדו מודה או שידוע ומבורר שהוא חייב לו אלא שקשה להוציא חובו מיד העובד כוכבים הלוה והשופט מתרשל ומתרחם על העובד כוכבים שהוא בעל דתו וסובר שעשה מצוה בזה שלא לנגוש העובד כוכבים עבור ישראל בזה היה מותר ליתן שוחד להשופט לעשות משפט צדק ולא מבעיא דלא הי' הישראל עובר על לפני עור אדרבה מצוה היה עביד דלולא שוחד שלו השופט מטה משפטו של ישראל והיה עובר על ז' מצות שלו ועכשיו ניצול מזה בשוחד כזה...

ועיין בס' בר"י אות ג' בדיין עובד כוכבים שנתמנה מכח שר עובד כוכבים והוא רודה במקל וביד חזקה הוא שופט כרצונו ובאו לדון לפניו ראובן ושמעון ודחה דינם עד למחר וראובן ירא שמים ונודע לו כי שמעון בעל דינו אמר לדיין לתת לו שוחד שיטה את הדין ונתרצה ואם הוא יקדים לתת שוחד יהא מוצל מאש בעל דינו ע"כ שאל ראובן אם מותר לו לתת שוחד לדיין הנ"ל לזכות את הזכאי כיון שהדבר ברור שאף אם הוא לא יתן יקח הדיין הדיין שוחד משמעון תו ליכא לפ"ע דבלא"ה בדין זה עצמו הדיין לוקח שוחד וגם כי עי"ז יציל להדיין מהטות משפט ואת שמעון מגזל והאריך בזה ומסיק דאין שום היתר בזה ע"ש."

מדובר בהתמודדות לגיטימית  (להבדיל. גם בשו״ת המקורי) של מערכת הלכתית מול ממסד מושחת. 

ב"ה בארץ לא חווים את זה ביום יום

אבל יש מדינות שאין מה לעשות ככה זה עובד ובלי זה אי-אפשר לזוז

אני מכיר סיפור על יצואן ששלח משלוח להודו, היה בלבול בחבילות בקיצור מה שהגיע להודו זה תרופות שמוגדרות כסמים שכנראה יועדו למקום אחר (לא משהו לא חוקי פשוט זה לא היה אמור להגיע לשם)

אחרי המון רצוא ושוב עם עמיל המכס ההודי המסקנה הייתה שהדרך היחידה לשחרר את זה היא לשחד את פקיד המכס המקומי וזה מה שעשו

https://twitter.com/WalterRothbard/status/1757788485879050496

לדעתי אסור לפחד. מותר להעלות השערות ואח"כ להתבדות [קצת להשתחרר מהאגו שלנו ]. אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ שגה בהם. 

את האמת, בדבריך העלת נקודה פשוטה בעיני, שכבר זמן רב היא "מלווה אותי בדרך" ומשמשת אותי. את היחס הזה בין האהבות הבאתי במאמר שכתבתי על יחס דן ויוסף (שבו נגעתי קצת ביחס שניהם ללוי ויהודה, ושם נכנס ההקשר של האמהות. אם אתה מעוניין אשמח לשלוח לך).

רח"מ ורח"ל. מ' ו-ל' הן אותיות עוקבות. אולי גם פה נזכה לניתוח ע"פ האותיות כפי שעשה @חסדי הים בדין על נקמה ונחמה?

בקיצור: ר'- ראש ח'- חכמה ובחינת 8 מעל הטבע.

הם יוצרים את הר'וח'.

כשהרוח יורדת לגוף של האשה ויש מ'עבר ומ'ים זורמים אז זה נהפך לעובר ברחם האשה. ארבעים ימים ראשונים העובר מ'ים.

ה-ל' זה האות שמגביה למעלה (מצורת האות) ולכן הרוח נתקע ונשאר למעלה ולא מאפשר מעבר לרוח לרדת למטה.

זה השלב הראשון שבו רחל דומה כזכר כדברי האר"י עד שה' משנה את טבעה מעקרות.

תודה.

20240203193547.docx

נהנתי מהניתוח. קצת פחות הבנתי למה "בני הנעורים" זה ת"ח (כלומר, למה מזמור קכז מתפרש בהכרח על לומדי תורה).

בני הנעורים מקבילים לחיצים והרב מקביל לגיבור, תלמידי הרב פועלים מכוחו בעולם, באופן דומה לגיבור שיורה חיצים והם פועלים מכוחו בעולם. גם ה״שער״ שנזכר במזמור קכז יכול להתפרש (לא ראיתי במפרשים אם אכן פירשו ככה.  אבל ככה נראה לי מסברה)

כמקום המשפט, ועל מנת שהם ינצחו את ״האויבים בשער״ על הרב להכינם למלחמה זאת, על ידי לימוד [תורה]. 

אבל בכלליות הרבה מזמורים ופסוקים נרמזו על תלמידי חכמים.

מעניין לשמוע, מי אמר את זה..?

אולי בגלל ש'בת' מתפרש כ"ותהי לו לבית" - נבעלת לו.

אולי בגלל שזה לא שם תנ"כי.

אולי כי אין בו אותיות משם הוי"ה.

אולי כי הגימ' היא 'גלות' בכתיב חסר (גלֻת).

אני יודע שהרב אליהו אמר להחליף את השם "בת עמי".