בס"ד

 

שני אירועים ביטחוניים מרכזיים התרחשו במהלך השבוע החולף. הראשון הוא חדירה של אותו מל"ט בשבת לפנות בוקר, מה שגרם להפצצה בסוריה, הפלת מטוס והפצצה נוספת של 12 מטרות ברוסיה. האירוע השני הוא הלינץ' שעשו תושבי העיר ג'נין בשני חיילים שהגיעו בטעות לפאתי העיר. שני מקרים בטחונים חמורים אבל שניהם שונים במה שהיה ושונים בתגובה אליהם.

 

נתחיל אם האירוע שהיה בשבת האחרונה. 
אין מי שלא חש גאווה כאשר הוא שמע על התגובה המידית של ישראל לחדירה של אותו מל"ט אירני, גם המטוס שהופל ע"י טיל רוסי לא הצליחה להרוס את זה. אך אם כל החומרה שמזל"ט אירני שחודר אל תוך שטח מדינת ישראל, אין בכך שום סכנה מידית לביטחונם של אזרחי ישראל. כמובן שהתגובה הייתה במקום וישראל הייתה צריכה להגיב בחומרה לכל מי שינסה לפגוע בה, אבל עדיין החומרה של זה פחותה מסכנה שמסכנת אזרחים מאזרחי ישראל.

 

בניגוד לכך, האירוע הביטחוני השני שהתקיים היה ניסיון מידי לפגעו בחיילי צה"ל. אז נכון שאותם שני החיילים הגיעו לסיטואציה הזאת אחרי רצף של טעויות מצדם, אבל זה לא פגועה בחומרה הרבה של הפגיעה בחיילים. אבל כאן, בניגוד לאירוע הביטחוני בשבת, עדיין לא שמענו על תגובה חד משמעית של מדינת ישראל כלפי אותם המחבלים שהשתתפו בלינץ'.

 

הבעיה היא שזה לא רק במקרה הזה. אם ניקח חודש אחורה לניסיון התפיסה הראשון של רוצחי הרב שבח הי"ד, אז נראה איך שוב פעם בג'נין, בתוך שטחי מדינת ישראל, אותם המחבלים הצליחו לפגוע בשני חיילים וראש החוליה ברח. אם דין המל"ט היה שווה לדין רוצחים אז יכול להיות שהיינו רואים איך אותו מקום שבו עמדו המחבלים היה מופצץ מהאוויר, ב'פינצטה' כמו בסוריה, אבל ללא אפשרות שחיילי צה"ל יפגעו. או לכל הפחות היו נותנים לחיילים לפתוח באש לפני שהמחבלים מצליחים לפצוע אותם, כי הרי בסוריה הם לא חיכו לשום איום, פשוט ירו.

 

אם נמשיך לסקור את השבועות האחרונים אז זה המקום להזכיר שרוצח הרב בן גל הי"ד עדיין מסתובב חופשי למרות שיודעים עליו את כל הפרטים האישיים, את מראהו ולאן הוא ברח. והדוגמאות לכך לצערנו הן רבות.

 

אז נכון, האיום האירני הוא אחד הדברים שמדינת ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה נתניהו, מקדישים לו מאמץ. בשנים האחרונות אין פגישה עם ראשי ממשלות אחרים או נאום שבהם הנושא הזה עולה על סדר היום, ובצדק. אבל שכחנו שהאיום לא נמצא רק באירן אלא האיום נמצא גם כאם בתוכנו.

 

כמעט כל יום ויום אנו שומעים על זריקות אבנים בכבישי יו"ש, ולפעמים אפילו על אירועים חמורים יותר, ובכל זאת נראה שהכל שנמשך כרגיל. אין ספק בכלל שכוחות הביטחון משקיעים את מלא זמנם על מנת לסכל את אירועי הטרור. משקיע את זמנו בלאתר את המחבלים ולהביא למעצרם. אך אם זאת הרושם הוא שההשקעה היא לא אותה השקעה שמשקיעים באיומים מבחוץ.

 

המחשבה לכך היא מובנת. כל מדינה נורמאלית צריכה להגן על הגבולות שלה ולא על ליבה. אבל המציאות היא שמדינת ישראל היא לא מדינה נורמאלית, פה האויב העיקרי שפוגע בנו נמצא בתוך תוכנו. לכן, כמו שכנגד אירן, סוריה ולבנון, ישראל יודעת להשקיע את כל המשאבים שלה על מנת שלא יפגעו בה, כך היא גם חייבת להשקיע באיום מבנים, הזה שפוגע בנו יום יום ללא הפסקה.

 

* נכתב לפני הידיעה על מטען החבלה שפוצץ במהלך השבת האחרונה על חיילים בגבול רצועת עזה.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/365328

 

מענין מה היו עושים לו אם הוא היה מעיז להחליף את החרדי בערבי..

 

 

הועלתה התרעה על כוונה לביצוע חטיפה של איש כוחות הביטחון או טרמפיסט לצורך חידוש האינתיפאדה ומו"מ לחילופי שבויים. ההתרעה מכוונת לשעות החשיכה בדגש - 22:00. החוליה ככה"נ מורכבת מ 4 חשודים אשר ככה"נ יהיו מחופשים לדתיים ,חובשי כיפות ,ציציות ופאות (מודבקות). לפחות אחד מהחשודים דובר היטב עברית. הערכות שהנ"ל ישתמשו ברכב נפוץ של מתנחלים - לבן או כסוף או אפור בעל לוחית זיהוי צהובה עם סממני זיהוי צבאיים / דתיים. הכיסאות ככה"נ יכוסו בניילונים וחלונות הרכב יהיו בצבע שחור (כיסוי או מדבקה).
ע"פ החשד ,אחד או שנים יצאו מהרכב ,יגידו שלום ,ירססו גז מדמיע. יחשמלו בשוקר את הטרמפיסט ויעלו אותו בכח למושב האחורי ברכב.

*דגשים*
1. שעות החשיכה ,דגש על השעה: 22:00.
2. סממני רכב: לוחיות זיהוי צהובות ,חלונות מושחרות ,סממנים דתיים / צבאיים ,מושבים מכוסים בניילונים.
3. דגש למספר נוסעים ותחפושות.
4. דגש לשפת דיבור ומבטא.
5. דגש להתנהלות סביב רכב אשר עוצר לטרמפיסטים.
6. בדיקות
הידיעה המצורפת נבדקה במשך הלילה ובשעה 03.00 קבלנו אישור על אמינות מוחלטת ,לפי כך אנחנו מבקשים להפיץ אותה בין החברים ,קרובי משפחה ,חיילים וחיילות על מנת שנוכל ליתרום להם מעט בסוגיה הנ"ל


נשמע לא אמין...בכל זאת, יודעים על זה משהו?

הרשימה עדכנית ליום שלישי כ”ח בשבט ה’תשע”ח (2018.2.13)

 

לצפייה ברשימה לחצו כאן

 

עסקים אלה הסדירו הפרדת זיקת משגיח-מושגח כהלכה ויש להם תעודת כשרות בתוקף של הרבנות פ"ת

נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה.(איוב כו ז)

ארץ ישראל כמו כדור הארץ.

כדור הארץ תלוי על בלי מה. "מה" זה כלום. על מה תלוי כדור הארץ? מי שאינו מבין באסטרונומיה יכול לטעון שכדור הארץ צריך להפסיק עם הזיגזגים. שיחליט כבר, או ככה או ככה. מה זה הסיבובים האלו? גם סביב עצמו וגם סיבוב השנתי, לא יכול להחליט האם השמש נוטה לצפון או לדרום, למזרח או מערב. אבל האמת היא שהסיבובים האלו זה מה שמקיים את כדור הארץ ואת החיים שעל כדור הארץ, בכדי שהשמש תוכל להאיר גם צפונה וגם דרומה, ושלא יהיה מצב של לילה ללא הפסקה ולא יום ללא הפסק.

אותו דבר גם ארץ ישראל: לסגת חס וחלילה, לא תישאר לנו ארץ, וגם לא נוכל להגן על ארץ כה צרה, וגם תהיה חשופה לטילים ומנהרות. להחיל ריבונות, אי אפשר לתת להם אזרחות שיוכלו ביחד עם השמאל הקיצוני להיות רוב. אבל "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה", ידברו גם על סיפוח וגם לא יבצעו, ולא להיבהל מזה שלא מחליטים לכאן או לכאן, כמו שלא נבהלים מהסיבובים התמידיים של כדור הארץ.

אין שום פרסום לגבי מצבה... מה שלומה? היא התעוררה כבר?

בקשר לכתבה הזו https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/17098

 

(רציתי להגיב אליה ישירות אבל משום מה לא הצלחתי. אז אני כותב את זה כאן).

 

גם לי מאוד צרם כל פעם שהייתי שומע אותו בקול ישראל.

ולמרות זאת - אני חושב שלאחר בן אדם נפטר צריך להסתכל על פנימיותו ולא על חיצוניותו.

הפנימיות שלו היא שהוא יהודי, חלק אלוקה ממעל ממש. 

חלק מעם ישראל. בן של הקב"ה. וגם אותו הקב"ה אוהב באהבה עצמית וללא תנאים.

מן הסתם הוא חונך בדרך שגויה, בבחינת "תינוק שנשבה", ואין תפקדינו לשפוט אותו.

אינני חושב שזה הזמן לאחר פטירתו לפרוט את מעשיו השליליים. 

כמו כמובן שאין צורך להלל ולשבח מעשים שליליים שלו.

יש לעשות הפרדה ברורה וחדה - בין האדם, היהודי, הנשמה הטהורה שבו שהיתה בגלות מן הסתם, לבין המעשים והדיבורים השליליים.

 

ליברמן אמר שאין מקון לרבנים שלא מודים שהקובע הוא רק המפקד . חייל ירא שמים ברור לו שהקובע הוא הקב"ה. הואגם הגיע לצבא כחלק מעבודת ה' ולא כחלק מעבודת המפקד. הזוי שיש מי שמתגייס לטרוף הזה.

סבתא האהובה עלי הייתה מספרת מדי פעם סיפורים עממיים.

אחד הסיפורים שהייתה מספרת: בעיירה קטנה היה צעיר שנכנס לו שגעון וטען שיש לו בבטן כרכרה עם סוסים וחייבים לבצע לו ניתוח ולהוציאם. כמה שלא ניסו להסביר לו שזה בלתי אפשרי, שהוא טועה, לא עזר. ההורים שלו הזמינו את מיטב הרופאים ואף אחד לא היה מסוגל להוציא ממנו את השגעון. בסוף פנו לרופא דגול מהעיר הגדולה, רופא בתואר פרופסור, שהצליח להוציא ממנו את השגעון. הפרופסור אמר לצעיר שהוא אכן מאמין לו שיש לו כרכרה וסוסים וגם מוכן לבצע לו את הניתוח ולהוציאם ממנו. הוא הרדים אותו חלקית, עשה כאילו שהוא עושה לו ניתוח, שם לו תחבושת, ואחרי שהבחור התעורר הפרופסור אמר לו שהניתוח עבר בהצלחה והוציאו לו את הכרכרה והסוסים. הצעיר חזר להיות נורמלי לחלוטין. אחרי שנה שנתיים, היה מעניין לפרופסור מה קורה עם המטופל שלו, האם הוא חזר לשפיותו לגמרי. הוא הגיע לעיירה וחקר מה עם הבחור. כולם הודו מאוד לפרופסור הדגול שהצליח להוציא את השגעון המוזר מהבחור. אחרי שהפרופסור ראה עד כמה הוא הצליח, הוא החליט ללכת צעד נוסף ופנה לצעיר ואמר לו: תראה עד כמה טעית, תגיד לבד, האם זה בכלל אפשרי שבבטן תהיה כרכרה עם סוסים? הבחור תפס פתאום שכל ה"ניתוח" להוציא ממנו את הכרכרה והסוסים, הכול היה שקר, והתחיל לצעוק שרימו אותו וחזר לשיגעון. איזה סיפור עצוב...

הסיפורים העממיים לפעמים יש בהם המון חכמת חיים. וגם בסיפור הזה. מי שיש לו שגעון, גם כאשר הוא חוזר לשפיות, צריך מאוד להיזהר, כי בהמון מקרים זו רק שפיות זמנית.

הסכמי אוסלו, למרות שחלק גדול הבינו שזו הייתה טעות נוראית, ולכאורה הם חזרו לשפיות, צריך לזכור שזו שפיות זמנית, ועלולים לחזור עוד פעם על אותה טעות או טעויות דומות.
_____________________________________
נכון גם במישור האישי - לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, רבותינו ז"ל אמרו: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

ובכדי שיהיה לזה קיום, על ידי שמגלים את הנשמה היהודית הנצחית ומחברים עם התורה הנצחית, עליה נאמר "תורת ה' תמימה מחכימת פתי", ומוסיפים ביראת ה', עליה נאמר "יראת ה' טהורה עומדת לעד", ונותנים צדקה, שהיא נצחית: "וצדקתו עומדת לעד".

תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ;
עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.
פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב;
מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם.
יִרְאַת יְהוָה, טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד:
מִשְׁפְּטֵי-יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו.
הַנֶּחֱמָדִים--מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב;
וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים.

(תהלים יט)


טוֹב-אִישׁ, חוֹנֵן וּמַלְוֶה;
יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט.
כִּי-לְעוֹלָם לֹא-יִמּוֹט;
לְזֵכֶר עוֹלָם, יִהְיֶה צַדִּיק.
מִשְּׁמוּעָה רָעָה, לֹא יִירָא;
נָכוֹן לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּיהוָה.
סָמוּךְ לִבּוֹ, לֹא יִירָא;
עַד אֲשֶׁר-יִרְאֶה בְצָרָיו.
פִּזַּר, נָתַן לָאֶבְיוֹנִים
צִדְקָתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד;
קַרְנוֹ, תָּרוּם בְּכָבוֹד.

(תהלים קיב)

עכשיו כשתפסו את יאיר נתניהו , לא כותבים מה הוא עשה, כותבים רק את "תגובת המשפחה" , תגובת "משרד ראש הממשלה"

 

איזה אנשים עלובים.

הרי נתניהו ימכור אותם כמו ששרון מכר אותם.

הרוג אחד - מחברים את היישוב לחשמל

????? - מאשרים את היישוב

????? - מוסיפים יחידות דיור וכו'..

 

 

אני מעדיף לכתוב סימני שאלה, כדי לא לפתוח פה בשום צורה שהיא.. אבל זה הזוי ונורא, המשוואה שהמדינה יצרה כאן..

 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/363708

כרגע אני ברמת גן, במחנה תל השומר ע"ש יעקב דורי. לצו ראשון הגעתי, 'צו ראשון'. מהשהייה הארוכה במקום, והחיכוך הקרוב עם בני הנוער בעולם החילוני, הכרתי דברים חדשים שלא ידעתי, שמעתי מילים חדשות שלא שמעתי ופגשתי תרבות חדשה. זה לא משמח, זה לא כיף וזה לא מעניין. זה עצוב, כואב ומפריע. 

אני אדם דתי, בחור ישיבה ותושב ישוב בשומרון. לא מכיר את הבלגן, מתרחק ממנו ונגעל. בדרכי לשם ציפיתי שיתחשבו באורך חיי. לא דמיינתי כולל עם חברותא שתעמוד לרשותי, אבל כן לחייל שיעשה איתי את השיחה האישית ולא חיילת, חדר צדדי שיעמוד לרשות הציבור הדתי שמגיע ולא יכול לעמוד עם בחורות חצי לבושות בתור, או לשבת לידן במעט הספסלים שישנם שם. לא ביקשתי ספריה עם ליקוטי הלכות שאוכל לשלוף בזמן ההמתנה הארוכה בתור, בסך הכל ביקשתי שכשהגיע למקום בתמימות לא תבוא חיילת צעירה, תביט בי בפאות, בכיפה, בעניים, ואחר כך תצעק: " יש לך פיפי?!".

ומעבר לצפייה שלי מהצבא כארגון לאומי להתחשב באדם דתי אני מצפה יותר שיתחשבו בי כבן אנוש, כאדם. החנק, הריח הרע, התורים שאורכם לפעמים שעות רבות והצפיפות הנוראים. אם כך רוצה צה"ל לקבל את חייליו בפעם הראשונה, בכבוד, אבל שלא יתפלא שחבריי לתור צעקו בזה אחר זה קללות נמרצות על הצבא ומפקדיו ושלושה אף הושיטו את הצו הראשון , הכריזו שלא יתגיסו והלכו לביתם. 

דיי נמאס מהם תעיפו אותם מהארץ שלנו תעשו להם עוצר בערים שלהם ושלחו אותם לירדן או לקיבינימט .

אבי גבאי: חוק עונש מוות למחבלים - גימיק פוליטי

ט"ז בטבת תשע"ח,03/01/2018

יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ אבי גבאי מותח ביקורת חריפה על אישור חוק עונש מוות למחבלים בקריאה טרומית.

"כל שותף בקואליציה שרוצה להעביר חוק, לא משנה כמה הוא מופרך ומנוגד לאינטרסים של מדינת ישראל, מקבל מנתניהו את מבוקשו. כך נראית מכירת החיסול של סוף עונת נתניהו. חוק עונש המוות שעבר הערב הוא עוד חוק כזה. גימיק פוליטי של שר ביטחון שנכנס לפאניקה בעקבות הפער העצום שנחשף בין הדיבורים שלו על ביטחון לבין יכולת הביצוע הדלה שלו", כתב גבאי בחשבון הפייסבוק שלו.

 

---

 

הלוואי שהיו מתכוננים באמת לכך

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/362011

בקואליציה ובאופוזיציה דוחים את החלטת האו"ם נגד ההכרה בירושלים. "האו"ם בחר לתמוך בשקר ולהתעלם ממציאות של 70 שנים

 

---

 

 

מנסים לגנות את האו"ם  אבל מצדיקים אותו

אם כי מה שקורה עם אבו מאזן מדאיג. אם יעבירו את קבלת ההחלטות לידי וועדה שמורכבת מערבים מתונים עוד יהיה הסכם שלום.
ואין לדעת על איזה שטחים יוותרו הפעם.

נס שלפחות הלגיטימציה של הפלשתינאים יורדת בעיני העולם הערבי.

בתזמון מדהים של ליל י"ט כסליו!

לא מדהים??!!

 

עוד רגע טראמפ  ביקש מהציבור לעמוד לשירת התקווה.   

 

ממש התלהבתי מזה שירושלים זוכה לכזה יחס חם ואוהב! ב"ה!

 

 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/361504

 

"כמו שיש כיפת ברזל אווירית, יש כיפת ברזל מתחת לקרקע וגם כיפת ברזל התקפית''.

"במהלך שלוש השנים האחרונות היו אירועים בתוך עזה ונהרגו 30 איש ב-31 המנהרות."

 

רק לי נראה שהוא רומז פה שצה"ל הרס הרבה מנהרות בתוך עזה בשנים האחרונות?

(המנהרות ש'קרסו' פתאום..)

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/361475

על מה נלחמו? על שבת, אתם שומרים?? על טהרת המשפחה. שומרים? על כשרות עבודה זרה חגי ישראל וכו

סליחה על הבוטות. מה לכם ולחנוכה???
מניח כאן מאמר יפה...


הלאה חנוכה!

לו הייתי רב רפורמי, לו; הייתי אחד המנהיגים של המימסד, אשר באמצעות כספו ופרסומו הצליח לכבוש לעצמו את מנהיגותה ואת קולה של יהדות אמריקה, לו הייתי אחד החברים בחבורה השלטת בממשלת ישראל, לו הייתי אינטלקטואל יהודי מודרני מתוחכם ונאור, הייתי עולה על המתרסים, לקרב נגד המסוכן שבכל חגי ישראל -חג החנוכה.

היחס אל חג החנוכה מראה לנו את מדת הבורות המושלמת של החברה היהודית בעולם, אשר אין לה חג שהיא חוגגת אותו בצורה יותר "אוניברסלית" מאשר את "חג האורים", ובאותה מידה מראה היא לנו את אי-ההגינות והצביעות האינטלקטואלית של המנהיגות היהודית בארץ ובגולה.

משום שאם היה אי-פעם איזה חג המייצג את כל מה שמרבית יהודי העולם ומנהיגיהם דוחים אותו -הריהו החג הזה; אם אפשר למצוא איזה אירוע המושרש, באמת, בכל מה שיהודי זמננו ומנהיגיהם דחו ואף התקיפו -הריהו החג הזה; אם יש איזשהו חג שהוא יותר "בלתי-יהודי" במשמעות של אמונותינו ומעשינו המודרניים מאשר חנוכה -אני לא שמעתי על אודותיו.

חג החנוכה אשר התפרץ אל במת העולם היהודי בכל הילדותיות, הטפשות, השטחיות, הבורות והזיוף שלו, איננו חג החנוכה האמיתי. משמעות חג החנוכה נעשתה מעורפלת משום שהורים יהודיים בחוץ לארץ -בגלל הריקנות שלהם -הזדקקו למשהו להעמיד אותו לעומת חג המולד הנוצרי. החג הפך אצלם להצגה של "גם-לנו-יש-אורות-כמו-לשכנים-הגוים-שלנו", ולמאמץ להעניק לבניהם המנוונים-רוחנית שמונה מתנות לעומת המתנה האחת שמקבל הילד הנוצרי המסכן.


חג החנוכה הפך להיות, בהיכל שבהנהלת הרבאי הרפורמי, להצגת בית ספר, כדי שההורים הקורנים יחשבו שבית-הספר-לדת שלהם באמת מצליח, בעוד שלמעשה הינו בדיחה טרגית ובזבוז.

חג החנוכה, המוצג כגרסה יהודית של "חרות או מוות", והמכבים המוצגים כלוחמי חירות, אשר נלחמו כדי שהקיבוצים יהיו חופשיים להטיף את תורת-מרקס שלהם ולאכול את החזיר שלהם, וכדי שהיהודים העשירים שבערי-השדה שבאמריקה יוכלו לאנוס את יום השבת בחופש מוחלט, וכדי שההיכלות הרפורמיים והקונסרבטיביים יוכלו להמשיך את מלחמתם למען זכויות-אזרח לכושים ולפורטוריקנים -חג חנוכה כזה, אין לו כל קשר עם המציאות.

חג זה איננו החג של אבותינו, דורות של יהודים שחיו באירופה, בתימן ובמרוקו, בתקופת מסעי הצלב, בספרד ובבבל. בודאי שאין זה החנוכה אשר למענה מתו המכבים עצמם. לו יכלו המכבים האלה, אשר אותם אנחנו מכבדים כל-כך, לשוב אלינו ולראות מה נעשה מחג החנוכה, הם היו פותחים, ללא ספק, במרד-מכבים שני. משום שחיים בצורה שבה חיים היו אותם היהודים, הם שהיו הסיבה האמיתית למרד של היהודים "בימים ההם בזמן הזה".

מה באמת קרה באותה תקופה, לפני למעלה מאלפיים שנה? מה הביא אז קומץ יהודים להתקומם בכח נגד האויב? ומי, בדיוק, היה האויב? למען מה הם נלחמו, ונגד מי הם נלחמו?

במשך שנים רבות, היה העם שביהודה משועבד ליוון, עצמאות מדינית אמיתית לא היתה ידועה בכל אותה תקופה, ואף על פי כן לא התקוממו היהודים ולא מרדו. רק כאשר השתנה המשטר היווני משלטון פוליטי גרידא לנסיון להכניע את דת ישראל, רק אז התפרץ המרד בכל אכזריותו. לא שאיפת-חרות גרידא היא שגרמה למרד המכבים אשר אנו מרבים לשבח אותו בהתרגשות. אלו שאנחנו מריעים להם הם קבוצת יהודים אמיצים, אשר נלחמו ואשר גררו את ארץ יהודה אל תוך מרחץ-דמים, כדי שיוכלו לשמור את השבת, להתנהג לפי דיני הכשרות, לציית לחוקי התורה.

בקיצור, כל הדברים הקשורים בחנוכה, אשר אנחנו מנציחים ומלמדים את ילדינו להנציח אותם, הם דברים הנחשבים אצלנו לבלתי-מודרניים, לשייכים לימי הביניים ולילדותיים!
ולפיכך, אלה שנלחמו ומתו בזמן החנוכה היו, במקרה הטוב ביותר, תמימים וחשוכים. לו חיינו אנו באותם ימים, ודאי שלא היינו עושים מה שהם עשו, משום שכל אחד מאיתנו "חכם", ו"יודע" שחוקי התורה אינם, באמת, מן השמים, אלא פרי התפתחות והמצאה של בני אדם (האם אין התנועות של הרפורמים ושל חלק גדול מן הקונסרבטיבים כותבים כך יום-יום?!). ודאי שלא היינו נלחמים למען דבר שאותו אנו מחללים בכל יום מימי חיינו! לא! במקרה הטוב ביותר מתברר שחג החנוכה הוא חג מיותר, אם לא טפשי. חנה ושבעת בניה המסכנים, מתתיהו ויהודה המסכנים, כל המורדים המסכנים -היו בחורים בעלי כוונות טובות, אבל מפגרים חסרי-תקנה, והקריבו קורבנות מיותרים לחלוטין.

אבל האמת היא הרבה יותר מזה. חג החנוכה איננו מיותר וטפשי בלבד, הוא גם בלתי-ליברלי ופאנאטי במידה מסוכנת. הפעולה הראשונה של המרד, האויב הראשון שנפל בידי הגיבורים היהודים האמיצים, אשר ילדינו העליזים מתארים כל כך בפקחות בהצגת בית הספר, לא היה יווני. הוא היה יהודי.

כאשר האויב שלח את גדודיו אל העיר מודיעין להעמיד שם צלם, ודרש לסגוד לו, קם יהודי שהחליט לממש את חרותו לסגוד לאלילים, וניגש אל המזבח לסגוד לזאוס (ובאמת, עסקו של מי הוא למי היהודי הזה רוצה לסגוד?!), והיה זה היהודי הזה, הבוגד הזה, המורד-בדתו הזה, אשר הוכה ארצה בידי מתתיהו האמיץ, הנהדר, הנועז (האם לא במילים אלו מתארים אותו בבתי-הספר?), אשר יצא בקריאה: "מי לה' אלי!" מה פירושו של דבר? איזה מין חוסר סובלנות-דתית וקנאות עיוורת! איזה מין בן-אדם היה מתתיהו בשביל אנשי השומר הצעיר, שונאי הדת, בשביל חברי ה"היכלות" שבערי השדה בארה"ב, בשביל האינטלקטואלים המתוחכמים, בשביל היהודים הליברלים פתוחי-המחשבה וכל הנואמים שייגעו אותנו עד מוות בקונספציה שלהם על היהדות כדת הומניסטית, פתוחת-מחשבה, חסרת עקרונות? איזה מין אדם הוא בשבילם שיכבדו אותו?!

ומה שצריך לזעזע אותנו עוד יותר ("אותנו" -ה"יודעים" שהיהדות היא אמונה הדוגלת בשלום ומתנגדת לאלימות): איזה מין יהודים היו אלה אשר הגיבו בכוח נגד הדיכוי?!


אנחנו -המתייחסים אל אלימות יהודית כאל מעשה פשיסטי, בלתי מוסרי, ומעל לכל בלתי יהודי -עומדים מלאי חרדה כשאנו מתבוננים ביהודים הנוטים לדקור את היווני-הסורי למוות, ואשר במקום דיפלומטיה שקטה בוחרים בחרב, בחנית ובחץ (לו היו להם, באותם ימים, פצצות, מי יודע מה עוד היו עושים!), ואשר "הורידו את עצמם לרמה שלהם", ובכך רמסו את הקונספציות המוסריות של ה"יהדות".

האם זה סוג החג שאנו מעונינים להפיץ? האם זה סוג האנשים שאנו רוצים שילדינו המוסריים וההומניסטים יכבדו? האם זה סוג היהדות שאנו מעונינים לשמר ולהוריש לילדינו? היכן נמצא את האיש בעל האומץ, אשר ישא את קולו בזעקה נגד חג החנוכה והיהדות שהוא מייצג, היהדות של אבותינו ואבות אבותינו? היכן נמצא אותו איש בעל כבוד ויושר, שיתקיף את היהדות של ימי הביניים ואת הטפשות שמחוץ-לזמנה, את היהדות של קנאות חשוכה המצווה להכרית את אלה המסרבים לציית לחוק, את היהדות של אלימות המתירה ליהודים להשתמש בכוח נגד האויב?
היכן נמצא את האומץ לאכול בגאוה את האוכל הסיני שלנו, לחלל את השבת ולדחות את כל המקסימליזם הדתי, את הלאומיות והבדלנות, שחג החנוכה מייצג בשפלות כזאת?
הלאה חנוכה!


חג זה הוא חג מפגר המסמל את היהדות שהיתה מאז ומתמיד, את היהדות שנמסרה לידינו בסיני, את היהדות אשר הביאה את אבותינו לידי נכונות למסור את חייהם למען הקב"ה, את היהדות אשר אנשים צעירים חשים באינסטינקט שהיא אמיתית וגדולה ומעשית.
יהדות כזאת מסוכנת לנו ולמנהיגים שלנו.עלינו לעשות כל מה שבכוחנו כדי להשכיח אותה...

********

י' טבת תשל"ג. פורסם בתוך: "כך: בטאון תנועת 'כך', חוב' א', חנוכה, תשמ"ו, עמ' 7-5. תורגם ע"י משה פוטולסקי. פורסם באנגלית תחת השם: own With Chanukah. In: Jewish Press, December 15, 1972, p. 30, 37; Writings 5732-33, p. 150-152; Kahane Magazine, January