פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 60)

אם באמת סמוטריץ יהיה שר הבטחון ובן גביר שר בטחון פנים או שר המשפטים, האם באמת כל מה שהימין האמיתי רוצה יקרה - לא יהיו יותר פינויים, כמה שיותר התיישבות, הוראות פתיחה באש לא מטומטמות, גירוש מחבלים וכן הלאה? או שיהיה more of the same? כלומר - פה ושם קצת שינויים אבל "בגדול" הכל אותו דבר?

ואם לא יהיו את השינויים האמיתיים, איך סמוטריץ ובן גביר יתרצו את זה? מה שרואים וכו'? משהו אחר?

בס"ד

 - שבועיים לבחירות -

זאת מערכת בחירות ארוכה, אבל למעשה היא מתחילה לה רק היום. החגים מאחורינו, אזרחי ישראל חוזרים אט אט לשגרה המוברכת וכעת אחרי הטיולים, חו"ל, ומפגשים משפחתיים, הם מפנים לעצמם את הזמן להתייחס למערכת הבחירות המשמשת ובאה. כל מה שראינו עד כה זה רק הפרומו לשבועיים הנותרים עד הרגע בו אזרחי ישראל יצאו לקלפיות בפעם החמישית. זאת בדיוק הסיבה שכל המפלגות שומרים את עיקר התקציב ועיקר המשאבים בדיוק לזמן הזה.

שתי המפלגות הגדולות, הליכוד ויש עתיד, מתכוונים להתרכז בשבועיים האלה בעיקר בהוצאת מצביעים מביתם והעלאת אחוזי ההצבעה, כל אחד במחוזותיו. על פי הפרסומים, לפיד מתכוון להגיע בשבוע הבא (שלישי) לעיר נצרת וזאת במטרה להעלות את אחוז ההצבעה במגזר הערבי, שכמו שנכתב פה לא אחת, הוא זה שעלול להכריע את גורל הבחירות. נתניהו לעומת זאת התחיל כבר בחול המועד לטפטף את המסר שהסקרים מוכים שאם מצביעי הליכוד יצאו להצביע נקבל יותר מ-61 מנדטים. אומנם מסר מאוד פשטני וברור, אבל נעשו לא מעט בדיקות וסקרים בשביל להבין שזה מה שהציבור שלו רוצה לשמוע.

בינתיים לפיד משחק על כל הקופה ומנצל עד תום את האפשרות שלו כראש ממשלה להכתיב את השיח הציבורי. הדיבור שלו על מדינה פלסטינית באו"ם מצד אחד וההסכם עם לבנון מהצד השני מביאים את יש עתיד לשיאים חדשים של מנדטים בסקרים. עם זאת, אותם הסקרים בדיוק מציגים גם את הבעיה עבור לפיד – ארבעה מפלגות שעומדות סביב אחוז החסימה. מספיק מפלגה אחת שלא תעבור, ונתניהו חוזר לכיסא ראש הממשלה. מיכאלי וגלאון נאלצו לברך על מהלכיו האחרונים תוך שהם יודעים שהמחיר יגבה בעיקר מהם. המטרה של לפיד זה שאם הוא כבר נאלץ לפנות את כיסא ראש הממשלה, אז הוא מעדיף לעשות את זה תוך כדי מחיקת המפלגות הוותיקות, מרצ והעבודה, ולמצב את עצמו כמפלגה המרכזית בגוש המרכז – שמאל.

אצל נתניהו לעומת זאת המשחק הוא כפי שנכתב כאן בעבר הוא משחק גושי. בשבוע שעבר פרסמה דפנה ליאל על פגישותיו התכופות עם איתמר בן גביר בהם הם תיאמו דרכי פעולות, גם בהוצאת מצביעים וגם תקשורתית. על פי עמית סגל בטור שלו בידיעות אחרונות שפורסם ביום שישי האחרון, בן גביר הוא היחידי שמעביר קולות מגוש לגוש, 'מופרע ככל שזה יישמע', כלשונו. זאת הסיבה למה לא כדאי לחכות לקמפיין שתיית קולות מצד נתניהו. גם כי קמפיין כזה מכוון כעת כלפי שקד, ובה עוד נעסוק בהמשך, וגם כי פגיעה בבן גביר תביא בסוף לפגיעה בו עצמו. ההוכחה הגדולה היא האירוע אתמול בכפר חב"ד שנתניהו רצה להתחמק מתמונה משותפת, ובפועל זה רק חיזק עוד יותר את בן גביר מול הקהל שם.

גם בצלאל סמוטריץ' מנצל את השבועיים הנותרים והיום הוא מתכוון להציג לציבור את התוכנית המשפטית שלו. מדובר בתוכנית מפורטת, כהרגלו בקודש של סמוטריץ' (וממש לא בזלול), בה הוא מתכוון להציג יחד עם ח"כ שמחה רוטמן, שכבר היום חבר בוועדה למינוי שופטים, איך מבחינתם הם מתכוונים לפעול לתיקון מערכת המשפט ולחיזוק הדמוקרטיה. על פי מה שפורסם, שני סעיפים שיהיו בתוכנית זה ביטול עיברת המרמה והפרת האמונים וכן שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים בצורה כזאת שתיתן רוב לפוליטיקאים בוועדה. אגב, בשבוע שעבר פרגנו למרכיבי הציונות הדתית על חלוקת הקמפיין, אבל דווקא שמדובר על מערכת המשפט והשינויים שבה, צריך לעשות קמפיין משולב של נבחרת עורכי הדין שנמצאים ברשימה.

בינתיים בציבור הערבי את קמפיין הגוועלד מנהלים בעיקר כתבי התקשורת הערבים בתקשורת הישראלית. מי שעוקב אחרי מוחמד מאג'דלה (חדשות 12) או סולימן מסוודה (כאן חדשות) רואה אותם מתעסקים כמעט באובססיביות בנושא אחוזי ההצבעה במגזר הערבי. לא מדובר רק בדיווחים, אלא בקמפיין של ממש שהשניים מובילים, כל אחד ברשתות שלו. נכון לעכשיו נראה שאין לזה השפעה ברחוב הערבי, ואירועים ביו"ש או במזרח ירושלים בטח לא מוסיף לתחושת השייכות שלהם ולרצון להשפיע, עם זאת במפלגות הערביות יעשו הכל בשביל שהתמונות שמגיעות בעיקר ממחנה הפליטים שועפט ושכונת שמעון הצדיק הם אלו שיפחידו את הציבור הערבי מפני ממשלה של נתניהו והם אלו שיוציאו את הציבור מבתיהם.

גם לגוש הימין מסתמנת בעיה חדשה. יו"ר אגודת ישראל החדש, יצחק גולדקנופף, שהתחיל את הקריירה הפוליטית שלו אם ראיונות מעולים כנראה נטש את היועצים שהיו לא. אין שום הסבר אחר לשורת הראיונות שלו בתקשורת בהם הוא בעיקר עשה נזק גדול לחברה החרדית. "יהדות התורה עוד לא הפסידה קולות מח"כ ששתק אבל עלולה להפסיד מח"כ שמדבר" כתב אחד מהפרשנים הפוליטיים החרדים, ובצדק. המזל של יהדות התורה הוא שההצבעה שלהם היא בעיקר 'ועשית כלל אשר יורוך' ולא מצביעים על פי התבטאות כזאת או אחרת. המזל של גוש הימין הוא שאם זה בכל זאת ישפיע על כמה מצביעים אז הם ישארו בגוש, ואת אחוז החסימה אין חשש שהמפלגה לא תעבור. מוטב ואת השבועיים הנותרים גולדקנופף יעביר בדממת אלחוט, ולא בעוד ראיונות לתקשורת.

הערב גם יתחילו תשדירי הבחירות בטלוויזיה וברדיו. המשדר שבעבר ריתק את כולם למסכים, הפך בתקופתנו לדבר מיותר ולא נצרך. עד היום בוועדת הבחירות המרכזית עוד לא הצליחו לבטל כמה חוקים שהיו נכונים מאוד בעבר, אבל היום לא רלוונטים בשום צורה שהיא. הסיבה כמובן היא לא וועדת הבחירות אלא חברי הכנסת שלא יבטלו שום הטבה שמגיעה להם. כאשר תשדיר כבר רץ קודם לכן בכל רשת חברתית, לא ברור מדוע הוא צריך להיות משודר גם בטלוויזיה

איילת מפספסת

עם סגירתם של הרשימות דובר כאן על ההזדמנות שצריך לתת לשקד להוכיח את עצמה. זה נכתב מתוך תקווה שאיילת שקד תצליח להביא קולות מהמחנה הממלכתי שיחזרו לחיק הימין. שבועיים לבחירות ואיילת שקד לא הצליחה לעשות את זה. נכון לפרסום שורות אלו אין ולא סקר אחד בו מפלגת הבית היהודי מצליחה לעבור את אחוז החסימה, זאת לצד עוד אנשים שחשבו לתמוך בה ולאט לאט שוקלים לסתום את אפם ולהצביע לליכוד או לציונות הדתית.

צריך להבין, יש עדיין לא מעט אנשים שמחפשים את המקום הזה שעל המשבצת שלו יושבת שקד. הפוטנציאל הוא קיים, ולא סתם כל המפלגות רבות עליו. מליברמן (שהשקיע במודעות במקור ראשון יחד עם בתיה כהנא דרור שבעבר התמודדה בבית היהודי בלי יותר מידי הצלחה) וכחול לבן ועד הליכוד והציונות הדתית שבאמצע נמצאת שקד בדיוק במקום הנכון. אבל למרות כל זה, היא לא הצליחה אפילו פעם אחד להביא לידי ביטוי את אותם האנשים, שכאמור לאט לאט עוזבים אותה. רובם לעבר הליכוד והציונות הדתית, אבל חלקם גם מתרשמים מהסרטונים של טרופר וכהנא תוך התעלמות מגנץ ואייזנקוט.

אם תשאלו את שקד האשם בכך שהיא לא עוברת את אחוז החסימה הוא נתניהו. פרשן ישראל היום, נדב שרגאי כתב בטורו בסוף השבוע האחרון כי נתניהו צריך לעזור לשקד כפי שעזר לבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר בבחירות 2021. אלא שלא זאת הסיבה, ולכישלון שלה יש סיבות רבות. זה מתחיל מרמת ניהול הקמפיין, וממשיך בהתקפות שלה נגד מי שאיתם היא אומרת שתקים ממשלה – הציונות הדתית והליכוד. רק במוצאי השבת האחרונה הוציאה המפלגה תגובה נגד סמוטריץ' בגלל שאמר שמשרד הביטחון היא אופציה עבורו אחרי הבחירות, תוך שהיא שוכחת שהם קיבלו ראשות ממשלה שהיה להם פחות מנדטים, ושגם ליברמן היה שר ביטחון למרות עברו הצבאי.

וזה כנראה תמציתו של כל סיפור הקמפיין. הקמפיינים שלה מדברים על כך שהיא זאת שתשלים את המנדטים לימין, בעוד היא עצמה ממשיכה לשבת בממשלה. על כך שהטענה הזאת לא נכונה עובדתית, כי יש לא מעט סקרים בהם יש 61 מנדטים, אין בכלל מה לדבר. בערב ראש השנה היא מוציאה מודעות תחת הכיתוב 'לא משנה איפה הייתם השנה, העיקר שעכשיו חוזרים לבית, תוך שהיא מזכירה לכולנו שהיחידים שעזבו את הבית היו הם עצמם. אגב, גם ההודעות הרבות עם מאמרים של אנשים שתומכים בהם, בסוף מדובר בכותבים אנונימיים שאיש לא מכיר.

בשנים האחרונות שקד הצטיינה בלפספס הזדמנויות. כבר עם הקמת הימין החדש בשנת 2019 היא לא הייתה שלמה עם המהלך אך נגררה אחרי בנט. ההזדמנות האחרונה שלה הייתה באותו הבוקר בו הודיעה סילמן על פרישתה מהקואליציה. ההצעות המפתות מהליכוד הגיעו גם לפתחה, והיא שוב סרבה. כעת נראה שהיא בדרך לפספס הזדמנות נוספת. לאור העובדה שעד כה היא לא עברה את אחוז החסימה, קשה לראות מהלך שלה שפתאום ישנה את המגמה, ובינתיים כאמור התומכים שלה מתחילים לעזוב. היא זקוקה ליותר מנס בשביל לעבור, ויותר מזל מלא להתבזות ולסיים את הקריירה הפוליטית שלה.  

נקודה לסיום

בכל מערכת בחירות נראה בסקרים שהנה סופה של מפלגת ישראל ביתנו קרב, אבל בסוף הם עוברים את אחוז החסימה מבלי שום בעיה. האיש שגרר בפועל את כולנו למערכות בחירות אין סופיות, מרכז את הקמפיין שלו בכך ששני הצדדים מתכוונים למכור את המדינה לחרדים, ורק הוא יכול למנוע את זה. בראיון שפורסם בסוף השבוע בידיעות אחרונות הוא אמר "כדי להגיע לראשות ממשלה גנץ ולפיד ילכו עם ש"ס ויהדות התורה ויקריבו את ישראל ביתנו".

בהמשך אותו הריאיון תוקף ליברמן גם את ראש המחנה שלו, יאיר לפיד. מדובר בהמשך הסכסוך בין השניים עוד מהימים לפני תחילת שנת הלימודים כאשר לפיד התייצב לצידם של המורים ותקף את ליברמן על ההתנהלות שלו. זה חלק מטבעו של ליברמן להסתכסך עם כולם. בהתחלה היו אלו הערבים, משם זה המשיך לשינוי מפתיע ופתאומי ביחס לחרדים, עבר לנתניהו דבר שכאמור הוביל לכך שאנחנו נפגשים עם הקלפי בפעם החמישית בשנים האחרונות, וכעת גם עם לפיד. לפחות עכשיו, איש השנאה והסכסוכים הוא הבעיה של השמאל ולא של הימין.

לבנון וארץ ישראל | ערוץ ７

"פוסקי ההלכה של היהדות החרדית צריכים לשמוע את מומחי הביטחון ולא את הפוליטיקאים, ולפי שיקול דעת הלכתי נקי לחייב תמיכה בהסכם או הימנעות; אסור לגרום למלחמה מסיבות פוליטיות..."

2-7 פיגועי ירי בכל יום כבר חודש, ואנחנו הבורגנים מטיילים  בחג במקומות בטוחים , עושים "על האש" , כשיהודים ביו"ש חיים בפחד ובידייים רועדות על ההגה?
אנשים, תארגנו הפגנות מול בית גנץ ולפיד !!
 

בס"ד

ראש השנה ויום הכיפורים גרמו לשבועיים של הפסקת כתיבה. כעת הגיע חול המועד ויש מצד אחד הרבה מה להשלים, ומצד שני זמן קצר בין חג לשבת ועוד חג נוסף. לכן, באופן חד פעמי הקונספט יהיה מעט שונה, ויגע בקצרה בנושאים השונים שעל סדר היום וגם כאלה שקצת נשכחו אבל חשוב לחדד עליהם דבר או שניים. חג שמח.

שוד הגז

הפרט אולי שהכי מטריד בהסכם הגז שהולך ומתגבש בין ישראל ללבנון הוא שבעוד ממשלת לבנון וחיזבאללה יודעים את פרטיו, ספק אם הוא יגיע לידיעת חברי הכנסת במדינת ישראל. עד לרגע זה ישנם מהלכים משפטיים למנוע את הצורך באישור של הכנסת. גם הניסיון להשוות את מה שקורה כעת למה שקרה עם הסכמי אברהם זה פשוט טעות מהייסוד. בעוד בהסכמי אברהם ישראל לא וויתרה על דבר, כאן גם גורמי חוץ (השגריר לשעבר דיויד פרידמן, לדוגמה, שעסק בנושא מתוקף תפקידו) מודים כי ממשלת ישראל התקפלה מול כל הדרישות של לבנון.

כל זה שאנחנו נמצאים שלוש שבועות בלבד לפני מערכת בחירות בישראל, כאשר גם בצד הלבנוני אין ממשלה קבועה ואף אחד לא ערב לכך שבעוד כמה חודשים הממשל שם יכבד את ההסכם שעליו נחתם. על פי דיווח במהלך החג בערוץ הטלוויזיה הקאטרי, ההסכם צפוי להיחתם בין המדינות כבר בשבוע הבא, זאת אומרת עשרה ימים בלבד לפני הבחירות. זה בדיוק מה שניסה למנוע המחוקק בקבלת החלטות בממשלת מעבר, וזאת בדיוק הביקורת שנשמעה כבר על התנהלות הממשלה בחודשים האחרונים, ואף קיבלה חיזוק מבית המשפט העליון.

"נצביע נגד מתווה הגז מכיוון שאין בו פיקוח על המחירים" אמר יאיר לפיד בשנת 2015 בראיון לאתר וואלה, והסביר: "הריבון הוא הכנסת, והממשלה לא יכולה פשוט להודיע לה מה לעשות". אז היה מדובר בהסכם מול טייקונים ואנשי עסקים ישראלים, ובכל זאת לפיד נעמד כחומה בצורה מול הסכם הגז המתגבש. הפעם מדובר בהסכם מול מדינת אויב, והסכם שראש חיזבאללה חסן נסראללה מברך עליו (בניגוד למה שתוקפים בממשלה את האופוזיציה). נראה שלפיד מנסה להישג הישג מדיני להציג אותו בימים האחרונים של הבחירות וזה האינטרס היחידי שמוביל אותו, וממש לא האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל. העיקר שעל נושא של פיקוח מחירים הוא הצביע נגד.

הפקרה חליפית

מי שיכול אולי למנוע הסכם שכזה הוא נפתלי בנט, שכיהן כאן עד לפני כמה חודשים בתפקיד ראש הממשלה, וכעת נמצא בתפקיד ראש הממשלה החליפי. אלא שבנט כרגע עסוק בעיקר במציאת התפקיד הבא שלו, ופחות מעניין אותו מה שקורה בממשלה שהוא אמור לייצג את הצד הימני שבה. גם בישיבות הממשלה השבועיות נדיר לראות אותו נוכח. לפני מספר שבועות פורסם שהוא מחפש את העובדה הבאה שלו בהייטק, ובשבת האחרונה פרסמה דפנה ליאל כי בכוונתו של בנט להתפטר מתפקידו כראש הממשלה החליפי מיד לאחר הבחירות.

נכון שמרגע הבחירות בנט כבר אינו ח"כ, אבל על פי החוק וגם על פי חוות הדעת המשפטית, בנט עדיין מחזיק בתפקיד גם אם הוא לא חבר כנסת. הסוגייה הזאת נדונה בעבר שכחול לבן לא עברה בחלק מהסקרים את אחוז החסימה ולא היה ברור אם גנץ יכהן בכנסת או לא. עם זאת, בנט שכבר ממזמן הפקיר את הזירה ללפיד, וכבר נגענו על כך בעבר במינויו של מזוז, עומד לשחרר הפעם סופית ולתת ללפיד לעשות כל שברצונו. לכולנו התקווה שמיד לאחר פרסום תוצאות האמת יתברר כי ישנה אפשרות להקים ממשלה ימנית-לאומית, אבל אם לא זה יהיה המצב, לפיד ימשיך את כהונתו הזמנית שהוא משוחרר מכל הגבלה ויכול לעשות כל אשר ליבו חפץ.

מי סיכל את הסיפוח?

סיפור נפילת הסיפוח בתוכנית השלום של טראמפ, קיבל בשבועות האחרונים תפנית חדשה. במהלך ראיון שנערך עם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל בעיתון מעריב ופורסם בערב שבת תשובה הוא חשף כיצד הוא והבוס שלו, בני גנץ, הם אלו שפעלו לביטול ההחלטה על הסיפוח, והם אלו ששכנעו את הממשל האמריקאי לתקוע את המהלך. בראיון לישראל היום שפורסם בערב יום הכיפורים אישר גנץ את הפרטים והסביר שזה היה עוצר את הסכמי אברהם.

הטענה של גנץ עובדתית לא נכונה. בזמן הדיבורים על הסיפוח כלל לא היה דיבור על נורמליזציה בין ישראל לאמירויות, וצריך גם לזכור שגנץ עודכן במהלך רק ברגע האחרון, כאשר נתניהו שוב חושש מהתערבות שלו. למרות כל זאת, עדיין יש מי בציונות הדתית ו"הימין הרך" שחושבים להצביע למחנה הממלכתי. אלו בדיוק הנקודות שצריכות להיות בלב ליבו של הקמפיין שמובילים במחנה הימין בשביל להחזיר קולות אבודים הביתה, וזה הקלף שבו צריך להשתמש, קלף שכמעט ולא משתמשים בו. ואגב, אם חוזרים לדיון מי הראשון להפר את ההסכם בממשלת נתניהו-גנץ אז הסיפוח היה חלק מקווי היסוד של הממשלה, וגנץ הוא זה שפעל מהרגע הראשון (ועד האחרון) על מנת לסכל אותו.

דרוש צעד אמיץ נוסף

ההחלטה של בית המשפט העליון (בשבתו כבג"צ) להכשיר את התמודדותו של שיקלי היא צודקת בכל פרמטר שהוא. עצם הפסילה שלו על ידי יו"ר וועדת הבחירות, השופט עמית, ללא שום דיון בוועדה עצמה (שהגיע רק לאחר הפסילה) כבר היה צעד תמוהה, שגם ברגע זה יש סימן שאלה האם זה היה בסמכותו או לא. למעשה, את המכה הכואבת ביותר קיבל השופט עמית עצמו, שבעוד שנה ימונה לנשיא בית המשפט העליון ושמונה מחבריו החליטו לפסול את פסיקתו. את המכה השנייה קיבלה היועצת המשפטית של הממשלה שפעם נוספת החליטו שופטי בית המשפט להתעלם מחוות הדעת שהגישה והכריעו נגדה.

בגזרת בל"ד כמובן שאין שום הפתעה. בעצמי נכחתי בעבר בדיונים בבג"צ על פסילתם, ולא משנה חומרת הראיות שהוגשו, ההחלטה הייתה צפויה מראש. השאלה הייתה רק כיצד הם התחלקו. לכולם ברור שהדברים שאמרו ועשו חברי בל"ד חמורים בעשרות מונים ממה שעשו מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, אבל לצד הצעד האמיץ בנוגע לשיקלי, כל תשעת השופטים הכריעו פה אחד להכשיר את בל"ד. אומנם חלק מהשופטים הסבירו את זה מהראיות הדלות שהוצגו הפעם, אבל לכולם ברור שגם אם הראיות היו טובות יותר, זה לא באמת היה משנה. נותר רק לתהות מתי בג"צ יעשה צעד אמיץ גם בהקשר הזה?

קמפיין על גב השבת

בשבת האחרונה הצפינה שרת התחבורה לחיפה על מנת לחנוך קו מטרונית חדש שפועל בעיר. זה מגיע בדיוק שבוע לאחר שהודיעה בתוכנית 'פגוש את העיתונות' שבעוד שנה קו הרכבת הקלה החדש בגוש דן יפעל גם בשבת. אלא שבעוד שנה ייתכן ומיכאלי לא תהיה שרת התחבורה, אין לה שום סמכות לקבל החלטה שכזאת, בטח שלא בממשלה מעבר, דבר שנידון בבג"צ לאחרונה בנושא אחר. גם הקו שנחנך הוא לא חדש, והשרה כבר חנכה אותו לפני כחודש.

מכל זה יוצאת מסקנה אחת ברורה. לאחר שלא הסכימה להתאחד עם מרצ, וקיוותה ששתי המפלגות יצליחו להתרומם בפני עצמן, בחלק מהסקרים הם עדיין נמצאים קרוב לאחוז החסימה. משכך, כעת - אחרי שנה וחצי בתפקיד, היא נזכרה שיש את סוגיית התחבורה הציבורית בשבת שצריך לטפל בו. אלא שמדובר בעיקר בניסיון לקרוץ לבייס שלה ולהחזיר אותו הביתה להצביע לעבודה. תגובה של המפלגות הדתיות והחרדיות היא כמובן מתבקשת, אבל כדאי לבדוק האם היא לא משרתת את הקמפיין שמיכאלי מנסה להוביל.

החוב של גפני

מי שקיווה שלאחר סגירת הרשימות ישוב השקט לציבור החרדי, אז גילה שכעת ליו"ר דגל התורה משה גפני התפנה זמן להחזיר חובות. אחרי שדרעי היה מעורב לא מעט בניסיונות לאחד בין שתי המפלגות האשכנזיות, ואף התבטא בחריפות בנושא, כעת, ובכל החודש האחרון, מנצל גפני כל במה ציבורית בשביל לעקוץ את דרעי, שמצידו לא מגיב בכלל לדברים. השיא כנראה היה אתמול בכינוס של וועידת דגל התורה שנערך עם צאת החג שם תקף גפני בחריפות את דרעי וגם את חבריו למפלגה מאגודת ישראל.

מנגד מגיעה מילה טובה לחיבור אחר שיזם נתניהו – מפלגת הציונות הדתית. מי שמסתובב בימים אלו ביישובי יו"ש רואה חלוקה נכונה בין שלושת מרכיבי הרשימה. בישוב שבו הקהל הוא של סמוטריץ' אלו השלטים שיתלו ברחבי הישוב, כאשר בישוב השכן שמזוהה עם איתמר בן גביר יהיו שלטים של עוצמה יהודית, וכך גם עם נעם בישובים שיותר מזוהים איתם. דווקא ההחלטה ללכת לקמפיין נפרד שכל אחד מתמקד בקהל שלו, מתבררת כנכונה וכאחת שלפחות על פי הסקרים מביאה תוצאות טובות.

ובפרט למנהל המסור @מרדכי, שכולי תקווה שכבר אין בליבו עלי (ובהזדמנות זו - תודה על טרחתו כאן כל ימות השנה).

לרגל יוה"כ הסרתי חסימות.

רוצים לדעת מי חסום אצלכם ולשקול חנינה?

לחצו כאן: https://www.inn.co.il/My/friends.aspx

האינתיפאדה הפלסטינית באיו"ש ובאזור ירושלים המשיכה את מגמת ההסלמה גם בחודש ספטמבר.
מכון המחקר הפלסטיני "מעטי" מוסר, כי בחודש ספטמבר בוצעו 833 פיגועים בהן נהרג אזרח ישראלי ונפצעו 49, ובצד הפלסטיני נהרגו 17 ונפצעו 359.
על פי הדו"ח, בחודש שעבר בוצעו 75 פיגועי ירי, מהם 30 פיגועי ירי באזור ג'נין ו-28 באזור שכם. בפיגוע הירי במחסום ג'למה נהרג סגן מפקד סיירת הנח"ל רס"ן בר פלח הי"ד.
פיגועים נוספים שבוצעו בחודש ספטמבר: 2 פיגועי/ ניסיונות דקירה, 2 פיגועי/ ניסיונות דריסה, 21 פיגועי הטמנה או השלכה של מטעני נפץ, 34 פיגועי השלכת בקבוקי תבערה, 27 פיגועי הריסת כלי רכב וציוד צבאיים, 6 פיגועי שריפת מתקנים ועמדות של צה"ל, 10 פיגועי ירי זיקוקין, ובנוסף 17 הפגנות עממיות, 80 פעולות נגד מתיישבים ו-310 עימותים עם כוחות צה"ל.
מרבית האירועים נרשמו באזור שכם (190 אירועים), ירושלים (139) וחברון (135). חבר הפרלמנט הפלסטיני בסאם אל-זעאריר, ציין ההתגברות בפעולות המאבק הפלסטיני מלמדות על סימנים לאינתיפאדה חדשה