פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 85)

בין כה וכה היא תשרוף לא יותר מ- 2.5 מנדטים מהם 1.5 יחזרו לימין.
אז למה ללכלכך את הידיים?
כי סמוטריץ' דוחף אותו לפינה?

לפיד כבר הודיע שהוא לא פוסל שיתוף פעולה איתם.
ויש לי תיאוריית קונספירציה שטוענת שסער וגנץ העיפו את הנדל והאוזר על מנת למנוע מהם לטרפד ממשלה שכזאת בעתיד

 

ובפרט למנהל המסור @מרדכי, שכולי תקווה שכבר אין בליבו עלי (ובהזדמנות זו - תודה על טרחתו כאן כל ימות השנה).

 

לרגל יוה"כ הסרתי חסימות.

רוצים לדעת מי חסום אצלכם ולשקול חנינה?

לחצו כאן: https://www.inn.co.il/My/friends.aspx

האינתיפאדה הפלסטינית באיו"ש ובאזור ירושלים המשיכה את מגמת ההסלמה גם בחודש ספטמבר.
מכון המחקר הפלסטיני "מעטי" מוסר, כי בחודש ספטמבר בוצעו 833 פיגועים בהן נהרג אזרח ישראלי ונפצעו 49, ובצד הפלסטיני נהרגו 17 ונפצעו 359.
על פי הדו"ח, בחודש שעבר בוצעו 75 פיגועי ירי, מהם 30 פיגועי ירי באזור ג'נין ו-28 באזור שכם. בפיגוע הירי במחסום ג'למה נהרג סגן מפקד סיירת הנח"ל רס"ן בר פלח הי"ד.
פיגועים נוספים שבוצעו בחודש ספטמבר: 2 פיגועי/ ניסיונות דקירה, 2 פיגועי/ ניסיונות דריסה, 21 פיגועי הטמנה או השלכה של מטעני נפץ, 34 פיגועי השלכת בקבוקי תבערה, 27 פיגועי הריסת כלי רכב וציוד צבאיים, 6 פיגועי שריפת מתקנים ועמדות של צה"ל, 10 פיגועי ירי זיקוקין, ובנוסף 17 הפגנות עממיות, 80 פעולות נגד מתיישבים ו-310 עימותים עם כוחות צה"ל.
מרבית האירועים נרשמו באזור שכם (190 אירועים), ירושלים (139) וחברון (135). חבר הפרלמנט הפלסטיני בסאם אל-זעאריר, ציין ההתגברות בפעולות המאבק הפלסטיני מלמדות על סימנים לאינתיפאדה חדשה

    

לפיד הבטיח את כל העולם ואשתו והתחייב לקיים הכל בקדנציה הראשונה שהתקיימה.
הוא לא עשה כלום מזה ובחלק מהמקרים עשה ההפך כמו החוק הנורווגי.
יש פיגועים כל יום פחות או יותר כל יום.
אבל הקמפיין של נתניהו מתמקד כמעט כולו ביוקר המחייה בדברים שקורים בכל העולם או בדברים שהיו קיימים גם בממשלות שלו שנפרסות על יותר מעשור...

למי כדאי להצביע במחוז ירושלים?

מתלבטת בין בניטה לבין עמית הלוי.

תובנות? הצעות?

 

תודה

הכותרת הסנסציונית של היום: "ברכבת לאומן: סרט אנטישמי יהודים שנסעו ברכבת בדרכם לאומן נתקלו בסרט מצויר עם דמויות יהודים המצוידים באף ארוך במיוחד".

 

כמובן, לא חסידי ברסלב המזועזעים ולא הכתב לא יודעים לא רוסית, לא אוקראינית ולא את הקודים התרבותיים הרלוונטיים. לאמיתו של דבר, מדובר בסדרת אנימציה על שלושת הקוזאקים שעוברים ממדינה למדינה ומשחקים כדורגל עם התושבים המקומיים.

 

כולם כולל כולם אוירו תוך שמירה על סטריאוטיפים לאומיים: בספרד יש מלחמת שוורים, ברומניה דרקולה קם מקברו, ואילו בישראל לכדורסלן יש פאות ואף ארוך. שום רמז אנטישמי, הקוזאקים אפילו מצטרפים לקידוש ליל שבת.

 

ניתן לצפות בפרק המלא

.

בס"ד

בית העלמין הצבאי בנתניה שוכן בלב ליבה של העיר, לצד בית עלמין אזרחי בו קבורים ראשוניה ובוניה. עם השנים, שגדלה העיר, הוקם בית עלמין גדול ומרכזי כך שבבית העלמין הישן כמעט ואין הלוויות, למעט הלוויות צבאיות. בחודש האחרון היו במקום שתיים כאלה, הראשונה של נתן אברהם פיטוסי והשנייה של רס"ן בר פלח. סיפורם של השניים, שבקברם ביקרתי ביום שישי האחרון, מספר בעיניי את סיפורה של השנה החולפת.

הסיפור של פיטוסי ופלח כל כך שונה אבל כל כך דומה. נתן הוא החייל שהלך להתפלל תפילת ערבית לצד העמדה וכשחזר חברו לעמדה חשב שמדובר במחבל וירה בו, והרג אותו. לעומת זאת, בר השתתף לפני כשבועיים במארב בצפון השומרון בו חדרו מחבלים, אך מכיוון והתמהמהו בחיסול שלהם, הוא נהרג מאש של אחד המחבלים. שני המקרים אירעו באותו אזור, חטיבת מנשה, כאשר שניהם שמרו על הגזרה הכי נפיצה בשנה החולפת – קו התפר. באופן מצמרר יצא שהם קבורים זה לצד זה באותה החלקה, חלקה 6, בבית העלמין הצבאי בנתניה.

זאת הייתה שנה לא פשוטה מבחינה ביטחונית. פיגועים שגבו את חייהם של אזרחים רבים יצאו מגזרת איו"ש לתל אביב, בני ברק, חדרה, אלעד באר שבע ומקומות נוספים. פיגועי ירי קשים לצד פיגועי דקירה ודריסה. גם מבצע 'שובר גלים' שהתחיל בסביבות חג הפסח, ישלים בחודש הקרוב חצי שנה לפעילותו שמסמלת בעיקר עדכון בוקר של דובר צה"ל עם המעצרים שנעשו בלילה החולף, לצד האירועים השונים. אם כל זה לא מספיק, בחודש האחרון שוב עליית מדרגה, בעיקר סביב הערים שכם וג'נין בצפון השומרון הכוללים ירי על ישובים ובצירים, ניסיונות חדירה, אבנים ועוד אירועים שרבים מהם אפילו לא מגיעים לידיעת הציבור.

למעלה מעשרה חודשים עברו מאז נרצח יהודה דימנטמן הי"ד, החלל הראשון שגבתה מאיתנו השנה החולפת שנרצח בעת שירד מישיבת חומש לביתו בשבי שומרון. אחריו יגיעו לצערנו עוד 17 אזרחים לצד מאבטח נוסף מחברת האבטחה של העיר אריאל שנרצח בעת ששמר בכניסה לעיר. זאת לצד לוחמים גיבורים כמו נעם רז ובר פלח שנפלו כחלק משירותם הצבאי, כאשר מנגד לוחמים נוספים נפלו מירי דו"צ שנבע מהמציאות הביטחונית המתוחה גם כן באזור גדר התפר מצד אחד, ומנגד הלוחמים של אגוז שהתמודדו עם גל גנבות מבצעיות שהובילו למותם של שני לוחמים שירו זה על זה.

מאז עברו חודשים, שכללו בין היתר גם מבצע צבאי בעזה, ובתקופה האחרונה אנו עדים לעלייה נוספת באירועים הביטחוניים. גם אנשים שגרים כבר שנים בהתיישבות וחוו לא מעט תקופות ביטחונית לא קלות, מעידים שהפעם החשש הוא הרבה יותר גדול. זה לא רק בדרכים, בשבועות האחרונים אנחנו עדים למקרי ירי לעבר יישובים שונים ברחבי יהודה ושומרון, שבאחד המקרים, בישוב כרמל שבדרום הר חברון, אף הוביל לפציעתו של אחד מתלמידי הישיבה מכדורים שנורו לעברו. בשבוע שעבר התבשרנו שהמחבל נתפס. כמוהו יש עוד רבים.

עליה נוספת השנה ראינו בכמויות הלינצ'ים שנעשים כלפי יהודים. מטיילים, רועי צאן ומתפללים שנקלעים להמון ערבי זועם שמכה בהם ללא רחם. חלק נכבד מהאירועים האלו אפילו לא מגיעים לידי הציבור, רק מעטים מהם זוכים לסיקור תקשורתי נרחב. סיפור הלינץ' סמוך לעיר אריאל, לדוגמה, זכה לפתוח מהדורות רק בשל העובדה שהמבוגר שהיה במקום הרג את אחד הפורעים כחלק מהגנה עצמית על חייו ועל חיי עשרים הילדים שהיו איתו. כמובן שהוא נעצר ונחקר בתנאים קשים עד שהתברר שאין סיבה למעצר שלו, אבל אילולא היה מציל אותם, התוצאה חלילה הייתה קשה עוד הרבה יותר.

כעת נחזור לנקודה שבה פתחנו איתה. שעות בודדות לאחר הפרסום על נפילתו של פלח הי"ד, נגזר דינו של הלוחם שירה בטעות בנתן פיטוסי ל-26 חודשי מאסר. במציאות ביטחונית שמותחה כמו קפיץ, היה ראוי להתחשב קצת יותר בעונש שנגזר על החבר היורה. איני מכיר אותו, ולא יודע את שמו או מאיפה הוא בא, אבל ברור לי שאת העונש הוא מרגיש יום יום בנפשו. במלחמה לצערנו קוראים גם טעויות, וכן, מה שקורה בחודשים האחרונים זאת לחימה מתישה שבה לוחמים מאיישים עמדות במשך שעות ארוכות ומסכלים טרור באופן יום יומי. לכן, בתקופה הנפיצה הזאת, במקום כה נפיץ, צריך היה בית הדין הצבאי שלא לגזור את דינו לתקופה ממשוכת, אם בכלל.

לקראת השנה החדשה נותר בעיקר לאחל שהשנה הבאה תהיה שקטה יותר ובטוחה יותר. שנה שבה לא נראה עוד אזרחים שנרצחים ולוחמים שנופלים, לא במבצעים ולא בשל טעויות אנוש. שנה שבה שוב יהיה ניתן להסתובב ברחבי המדינה בבטחה מבלי שמחבלים צמאי דם ינסו לעצור את השגרה ולפגוע בנו. ובעיקר, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
שנה טובה.

זה נראה לכם נכון מה שכתוב כאן על תכנית המאה?

 

מפקד חיל האוויר לשעבר: "הטענה שמערכת הביטחון מנעה תקיפה באיראן היא מופרכת" 

בס"ד

 

- 6 שבועות לבחירות - 

 

"לרגע הרגשתי כמו אלברט בורלא" צוטט עשיר, 'נגיד', חרדי בכמה וכמה מקומות בסוף השבוע. הדברים של אותו נגיד מספרים את הסיפור כולו של מה שקרה פה בסוף השבוע האחרון, בעת סגירת הרשימות. בעוד יאיר לפיד לא הצליח לאחד את מרץ והעובדה ופספס את מה שקורה ברשימה המשותפת, נתניהו הצליח לתפור היטב את כל הקצוות. זה התחיל באיחוד בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית, המשיך בהשכנת שלום בין הליטאים והחסידים, והסתיים בעליה לרגל אל ביתו של הרב טאו על מנת לוודא שגם מפלגת נעם לא רצה לבדה אלא מצטרפת לאיחוד.

 

נתניהו כאן בשביל לחזור ובגדול. בשביל זה הוא מוכן לספוג עוד חצים שמופנים נגדו וטורים נגד מהלכים שלו, אבל בשורה התחתונה הוא מגיע לבחירות האלה בצורה הכי אחראית ובלי חשש אפילו מינימאלי לאיבוד קולות חשובים לימין. גם את משה סעדה, שהיה במגעים עם שקד, הוא דאג לשריין בליכוד על מנת לוודא ששקד תשרוף כמה שפחות קולות. בהמשך גם יגברו הלחצים עליה לפרוש לחלוטין, אבל כרגע זה עוד מוקדם מידי, צריך קודם כל לשכנע את המצביעים הפוטנציאלים שלה, שאין לה סיכוי ואם הלב של שקד חזר לימין אז גם הם יכולים כבר לחזור לימין.

 

על פי רוב הסקרים שפורסמו מאז סגירת הרשימות, ולא נתייחס בשלב זה לסקר מעריב מיום שישי האחרון שנסגר עוד קודם לכן, גוש הימין עומד על 60 מנדטים ואף יותר (סקר דיירקט פולס עבור ערוץ עכשיו 14 שהעניק 62 מנדטים). זאת אומרת, שעל פי רוב הסקרים ישנו מנדט אחד שמפריד בין הגוש הימני-אמוני לבין השלמת המהלך שאותו הם התחילו עם השבעת הממשלה הקודמת. אבל בשביל להשיג את אותו המנדט, ואולי אפילו יותר מזה, עליהם לעבור לשחק במשחק קבוצתי. נתניהו כבר דאג לסדר את השחקנים היטב במקומם על המדרש, מבלי להותיר אף שחקן על המגרש, וכעת הם צריכים להתחיל לשחק בתור קבוצה אחת. זה הסיכוי העיקרי שלהם לנצח את הבחירות.

 

הראשון להבין את המסר של נתניהו היה יו"ר ש"ס אריה דרעי. על פי הדיווח של הכתב הפוליטי באתר כיכר השבת, ישי כהן, דרעי קיבל החלטה של לנהל קמפיין נגד בן גביר. לדבריו, אם יש מצביעים שהולכים אליו, לא נלחמים. העיקר שהקולות בגוש הימין. יותר מכך, דרעי אומר לפעילים: אם יש מצביע מאוכזב שאי אפשר לשכנע אותו להצביע ש״ס אז לשכנע שיצביע ליהדות התורה או לבן גביר. "אין הבדל אם נהיה עם 9 או 10, העיקר 61 לגוש״ אמר דרעי. בראיון לעיתון 'משפחה' הודיע דרעי שהוא לא יכנס לממשלה של נתניהו בלי בן גביר. "אנחנו גוש אחד" הסביר דרעי למראיינים, יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום.

 

אומנם דבריו של דרעי בראיון ל'משפחה' נשמעים יותר כמו חיבוק דוב על מנת להחזיר מצביעים של ש"ס שהולכים בעקבות בן גביר, אבל העיקרון הוא חשוב. אם במערכות הבחירות הקודמות ראינו מטה ציוני דתי ביהדות התורה ומחנה חרדי בציונות הדתית, אז במערכת הבחירות הזאת, אסור שדבר כזה יקרה. בוודאי שאין בעיה בכך שמצביע חרדי יחליט להצביע עבור הליכוד, ואדם דתי לאומי יחליט שהקמפיין של ש"ס על יוקר המחייה מדבר אליו יותר. אלא שהפעם צריך לאפסן את הנשק במחסנים ולא להוביל למצב הכי קטן של ירי בנגמ"ש. המשחק כקבוצה אחת, שיש לה אינטרס אחד, הוא זה שיוביל בסופו של דבר אל עבר ה-61. הקרב אם יש עוד מנדט על חשבון המפלגה השנייה, רק יוביל לתוצאה גרועה עוד יותר.

 

זאת גם צריכה להיות הדרישה שלנו כציבור מנבחרי הציבור שלנו, אם נראה אותם חלילה מתחילים קרב פנימי. נכון, ביום שישי עוד נשמעו קולות של אנשים לא מרוצים מסגירת הרשימות, משריונים וממיקומים שונים. הקול שלהם כמובן היה צריך להישמע, אבל עכשיו, בחלוף מספר ימים של הוצאת עצבים, צריך לעבור הלאה. נדמה שבחירות האלה אנו נמצאים בנקודה הקרובה ביותר לקראת הקמתה של ממשלת ימין, ואסור שקרבות פנימיים שוליים הם אלו שירחיקו אותנו מהנקודה הנכספת. זה נכון לכל המפלגות שמרכיבות את הגוש, ונכון גם לנו, המצביעים שלהם. זה זמן לשביתת נשק והפסקת המריבות הפנימיות. התקוטטנו מספיק שנים, זה בדיוק הזמן להפסיק.  

 

הקול המכריע
לאחר שאמרנו עוד את כל זה, עדיין מוקדם מידי לחגוג את ההתפצלות של בל"ד מחד"ש ותע"ל, אבל לפני שנרחיב בנושא, צריך להבין כמה דברים. הנקודה הראשונה היא שלמען האמת אין שום דבר שמחבר בין המפלגות למעט העובדה ששלושתן (או ארבעתן, אם מצרפים את רע"מ לסיפור) הן ערביות. אבל בפועל כל מפלגה מייצגת ערכים שונים, אידואולוגיה לפעמים הפוכה וכמובן גם תפיסה דתית שונה. זה אפילו לא קרוב לאיחוד בין המפלגות החרדיות או בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית, וגם לא לאיחוד שניסו לעשות בין מרצ לעבודה.

 

שזו המציאות בין המפלגות, הפלא הוא שהם בכלל הצליחו להחזיק מעמד ביחד. למעשה, מספרים שבאחת הישיבות האחרונות שלהם, כיסאות התעופפו באוויר כחלק מעימות שפרץ בין המפלגות והיה קשה להרגיע אותו. כאן אנחנו בעצם מגיעים לנקודה השנייה, והיא שבכל הניסיונות ליצור חיבורים לא קשורים, מי שהיו בכלל ראשונים לסגור על ריצה משותפת היו בל"ד וחד"ש, תוך שהם דוחקים את אחמד טיבי ותע"ל החוצה. טיבי, שהבין את התרגיל, הצטרף למפלגה ובמעשים דחק את בל"ד החוצה בכך שלא הסכים להתחייב על כך שהם לא ימליצו לנשיא בבוא היום על שום מפלגה, או אולי אפילו יתמכו מרחוק.

 

עד הרגע האחרון היה נדמה שהעניין הוא פתיר. שלושת המפלגות הגיעו לוועדת הבחירות כאשר בעיה אחת נפתרת ושניה אחרת מגיעה. מי שעקב אחרי הדיווחים מהכנסת, יכול היה לראות מקרוב את הכתבים משנים את הדיווחים שלהם כל מספר דקות, אבל האמת היא שהם פשוט שקפו את המצב האמיתי שהלך שם. לבסוף את התוצאה כולנו כבר מכירים ובל"ד הגישו רשימה נפרדת לאחר שלא הגיעו להסכמות ומאז מצב הגושים השתנה עוד יותר.

 

אבל כאמור עוד מוקדם יותר לשמוח. כי שאנחנו אומרים שמצב הגושים השתנה עוד יותר אנחנו יכולים לומר זאת גם לצד השני. כעת שבל"ד מחוץ לתמונה, כבר יש מי שמנסה בסביבת לפיד לנרמל את אודה וטיבי ולהכשיר אותם בדעת הקהל. ביום ראשון פרסם יהודה שלזינגר בישראל היום כי בכירים ביש עתיד אומרים שזו "הזדמנות לעודה וטיבי להתמרכז". אומנם על פי הדיווח, גם במקרה הזה המפלגה לא תהיה חלק מהקואליציה, אבל שיתוף הפעולה איתם כבר יהיה הרבה יותר גלוי ועל השולחן. ניתן לשים לב שגם בסקרים שפורסמו, המשותפת כבר לא חלק נפרד בפני עצמה, אלא חלק מגוש השמאל, כחלק מאותו תהליך ההכשרה.

 

אבל החלק העיקרי של המשוואה הוא כמובן אחוז ההצבעה, בחברה הערבית בפרט. נכון לעכשיו מדברים על ירידה ניכרת באחוזי ההצבעה בציבור הערבי ביחס למערכות בחירות קודמות, אם גם ביום הבחירות יתממש מה שנשקף כיום בסקרים, אז יכול להיות מצב שבו לא רק בל"ד תמחק, אלא אולי לא יהיה בכלל ייצוג של מפלגה ערבית בכנסת. מנגד עצם העובדה שצריך להעביר כעת שלוש מפלגות את אחוז החסימה, יגרום ליותר מצביעים לצאת להצביע עבורם, דבר שמצד שלישי עלול לסכן את מרצ שהתייצבה מעל אחוז החסימה, אבל בקלות המצב עוד יכול להשתנות. בין כך ובין כך, כפי שכבר נאמר, הציבור הערבי יהיה ככל הנראה זה שיקבע את תוצאות הבחירות. לטוב ולרע.

 

הערה לסיום

שבוע הבא מסתיימת לה השנה, ואחת חדשה מתחילה לה. שניגשים לסכם את השנה החולפת ולחשוב מי היו האנשים שראויים לפרגן להם, זה מתחיל לבלבל. קחו לדוגמה את חכ"ל (לשעבר/לעתיד) עידית סילמן, שהייתה בתחילת השנה מי שהובילה את הקואליציה ביד רמה, אבל לבסוף הייתה גם זאת שהובילה להפלתה. אפשר לקחת לדוגמה גם את ראש מפלגתה לשעבר, נפתלי בנט, שהיה בשיא הקריירה שלה, ומי יודע מה איתו היום. דוגמה הפוכה היא נתניהו שהיו מי שראו בו סוס מת, שכבר עומד בפני חתימה על הסדר טיעון עם הפרקליטות, והיום הוא שוב נמצא כפסע מלחזור לתפקידו.

 

זאת הייתה שנה מטלטלת, במיוחד עבור הימין. שנה שבה נקודות אידיאולוגיות התחדדו, שנה שבה נושא הזהות היהודית עלה כאחד יחד עם הרצון לחזרתו של נתניהו. כעת היא מגיעה לסיומה לקול הבחירות המגיעות מיד לאחר החגים. כך שנותר רק לאחל לקראת השנה הבאה שהיא תהיה מוצלחת יותר עבור הימין, שנה שבה מצליחים להתייצב ולהקים ממשלה שתפעל למען הערכים שבהם אנחנו מאמינים, ובעיקר-בעיקר, שנה של יציבות. שנה טובה!

האיום של אגודה ודגל התורה להתפצל, והבית היהודי שמתמודד ומוותר בעזרת פשרה רגע לפני שנסגרות הרשימות, או מפלגות אווירה חדשות שעושות רעש בנוגע להתמודדות אך מוותרות ברגע האחרון (לא כולן, אבל תמיד יש)

ואני רותח ממש על החייל שלנו שנפל ליד ג'לאמה.
עד מתי נהיה למרמס בידי בני עוולה.

מפלגה שנמצאת בכנסת, כשהכנסת בבקשה מלאה, יכולים להחליף את הח"כים מטעמם?

מרזל ובן ארי עזבו את עוצמה יהודית. בן גביר: "תנועת כך לא קיימת" | ערוץ ７

מעניין אם זה סתם ספין שמטרתו לשכנע את הציבור שבן גביר "התמתן".
אם הם באמת חושבים על הקמת מפלגה אז נראה לי שנשבר שיא נוסף בנרקסיזם של ההבדלים הקטנים

למה נתניהו הגיע לבית של הרב טאו לפגישה, אם נעם שווה בקושי 2000 איש, אפילו לא מנדט אחד?!

לחכמתכם אשמח!