פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 145)

הצניעות שלך זה משו

אלא אם כן אתה חושש שאתה בדרגת בן עזאי

למען הסר ספק - אני אכן חושב שזוגיות היא דבר יקר, המשכיות העם היהודי היא דבר יקר, בית יהודי הוא דבר קדוש.

אבל -

התפיסה המאד נפוצה היום, כאילו זוגיות היא הדבר הכי חשוב בעולם, השקעה בזוגיות עדיפה על פני כל מצוה אחרת, אין דבר קדוש ייותר מאשר הבית היהודי - נראה לי שזאת הגזמה.

הר"ן כמובן התכוון, שהמחויבות של גבר לאשתו היא בגבול הסביר, ובדיוק כמו שגבר שיש לו בעבודה דדליין לפרויקט רציני כנראה יאחר קצת הביתה באותו שבוע, כך הדבר גם כאשר סוגיה תפסה אותו לא מוכן בבית המדרש.

כן, מהותית, לימוד תורה בהקשר הנכון ובזמן הנכון קדוש יותר מזוגיות ומבית יהודי ככלל. למעשה כל מצוה וזמנה, וחוץ מזליגה של כל צד על חשבון הצד השני, לכל מצוה ינתן הזמן הראוי והנדרש. אבל הקדושה היא בעיסוק ברוחניות ובידיעת ה', ולא בהיכרות עם התכשיטים שהאשה רוצה לחג (ויש חובה להכיר ולדעת! אבל זה לא קדוש יותר משורה אחת ברש"י)

לא באנו לעולם רק כדי להיות כלי להקמת הדור הבא. באנו כדי לעשות עבודה רוחנית משמעותית, להנחיל תורה לדור הבא, וכן, גם כדי להקים אותו פיזית. ואולי יש מי שלא יתאפשר לו יותר מאשר הדאגה לקיומו הפיזי של התא המשפחתי שלו, ובכל השאר הוא יסמוך על עזרה מבחוץ במקרה הטוב. אבל לדעתי המעלה של אדם בהיותו איש משפחה טוב היא קומה יסודית, ויש הרבה קומות רוחניות גבוהות יותר (רווקים עובדים את ה' בקומות הגבוהות יותר או בקומות מקבילות, ומחכים לבנות את המתחם הזה גם כן)

כלומר, שכיון שכך היא מרגישה, ממילא לגביה ההלכה הזאת לא נכונה

אולי שווה לפתוח שרשור על אם זה קיים היום ;)

 תורה שבעל פה היא בעיקרה כתובה בצורה כזאת שהיא מתיאמה לדיבור בעל פה ולכן קשה מאוד להבין את הדברים לפי ההקשר הנוכחי. ההיתר לכתוב את הדברים שנעשה על ידי רבי הוא ממש הרקע להבנת דברי חכימנו הכתובים  שבכל דור ודור.

למשנה יש פרוש שהוא הגמרא, לגמרא יש את הפירוש של הראשונים (שהנפוץ שבהם הוא רש"י כמובן), לראשונים יש הרבה פעמים פירוש של רבונתינו האחרונים. וגם שלומדים הלכה, ר' יוסף קארו כתב את הבית יוסף ואת השו"ע שעליהם יש ערימות על גבי ערימות של 'נושאי כלים'!

למה צריך את זה כל זה? למה זה ככה?

כי כל דור ההקשר משתנה ולכן לא משנה מה צריך לפרש בצורה שתשמר את המשמעות הראשונית על פי ההקשר העכשיוי.

הגמרא והמשנה וספרי הקיצור השונים ידועים בכך שהם נוטים לקמץ במילים. לכן גם כקוראים טקסט שהוא יחסית מובן לפעמים צריך לחשוב עליו הרבה על מה בדיוק הוא מדבר

ולכן דברי הרב אלישיב מתחברים, במיוחד למישהו שלא ראה את הסוגיה על בוריה.

ושיהיה לי יום הולדת שמח, מקווה שהשנה אני אקבל מתנה יפה 

על השקעת שעות לקידום הפורום.

כתיבה וחתימה טובה לכל משתתפי ומשתתפות הפורום.

שנה שבע"ה תכיל רק שמחות!

אמנם לא נזעקתי מהשימוש בלוכסן או מעצם ההדגשה של "לכן", כי על אף שזה מיותר בעברית, זה לגמרי מותר ומאד מקובל. ולכן בכל מקום שזה לא נשמע מוזר, אין סיבה להמנע. בטח שאין מה להזדעק אם מישהו אחר השתמש.

אבל

האמירה כאילו יש עדיפות מוסרית ("רגישות") לשימוש הזה, *מאד* צורמת

ולגבי המלחמה בפורגרס - אני ממש לא "נלחם בפרוגרס". לא מעניין אותי, והלוחמים הנלהבים (משני הצדדים) לא מעניינים אותי במיוחד. אבל התנגדות למשהו היא לא בהכרח "פחד" או "שנאה" ואפילו לא מלחמה. מותר להביע עמדה.

אני די בטוחה ש @חושבת בלב זה שם של ניקית אחרת.

הוא לא בהכרח נובע מפחד. יכול להיות שזאת בסך הכל תזכורת או הבעת דעה.

לגבי העדיפות המוסרית:

נכון שיש יכולות מסוימות שמאפשרות רגישות לתחושות של אחרים, אבל הנחת היסוד כאן היא שלכולנו יש יכולות דומות בתחום הזה (ולכל הפחות לא העמדנו למבחן את ההבדלים בין היכולות שלנו). ולכן שימוש בביטוי מתחשב יותר או רגיש יותר הוא ענין של בחירה ולא ענין של יכולת. ממילא, 

האמירה "אני רגיש יותר ממך לרגשות/צרכים של אחרים" שקולה לאמירה "אני אדם מוסרי יותר ממך"

כי אני כן עשיתי את השיקולים המתחשבים והתחשבתי ברגשות של אחרים בזמן שאתה לא.

וכעת לשאלת הצרימה -

הבחירה לתת משקל יתר למעמד האשה, ולפנות בנפרד לנשים גם לאחר הפניה הסתמית בלשון "זכר"-סתמי, היא בחירה שאיננה טבעית לשפה העברית, כמו שציינה נכון @חושבת בקופסא. היום זה מאד מקובל, ולכן אין סיבה לא לעשות את זה בכל מקום שזה מרגיש טבעי ונוח. אבל המחשבה שרגישות לתחושות של אחרים - ובעצם, מוסריות - *מצריכה* אותי לשנות את המינוחים הטבעיים היא מחשבה שהיא בהחלט צורמת, מפריעה ומטרידה (וגם, רחמנא ליצלן, בהחלט פרוגרסיבית)

זה המשתמע ממה שאמרת. מספיק כדי להיות צורם, אולי לא מספיק כדי להיות פשוט שקר.

ואני לא מדבר על "טשטוש מגדרי" - זה הנזק של המלחמה בפרוגרס, שהם מגדירים את שדה הקרב. אני מדבר על המחשבה שהדגשת מעמד האשה (המאבק של הפמיניסטיות, שכבר נשכח מזמן) באמצעים האלה, הוא "התחשבות" ולא "עמדה". זאת תפיסה שמציגה את מי שלא עושה כך כ"חסר רגישות" וכאדם לא מוסרי.

אגב בעיני זה חלק משמעותי - במקרה הזה כן - מהמאבק בפרוגרס, והוא השאלה האם העמדה שלהם מוסרית יותר משלנו. אם התחשבות באיך שאדם רוצה שיפנו אליו היא רגישות, אז מי שדורש מגבר שיקבל התייחסות של גבר גם אם הוא רוצה אחרת, הוא אדם לא רגיש ומדובר בפגיעה בו. בשם הרגישות נצטרך לקבל כל אדם על סך רצונותיו ורגשותיו ולהתייחס אליהם במלוא הרצינות כאילו מדובר בפגיעה ממשית, גם במחיר של ניתוק מהמציאות.

שים לב לנקודות שאני מדבר עליהן. אל תתקוף אנשי קש בשמי.

שוב, אני לא רואה כאן פחד ולא זעקה. בסך הכל מישהי מצאה הזדמנות להרצות את משנתה.

הביטוי גבירותי ורבותי לא מפריע לי, כי:

1 לא מפריע לי גם הביטוי "לכם/ן". מפריעה לי רק ההנחה שמדובר ברגישות לאנשים

2 "רבותי" כולל גברים בלבד, כמובן

3 מדובר בתרגום של ladies and gentlemen, שהם ביטויים ייחודיים לנשים בלבד ולגברים בלבד, והביטוי הוא ביטוי ישן, בן יותר מארבע מאות שנה. באותה תקופה לא היתה לנשים זכות בחירה (למי בכלל היה), אבל אם האשה היתה בעלת נכסים (lady) בהחלט היה הגיון להתחשב בה, וממילא להזכיר אותה בפנייה לקהל. משם זה התגלגל למה שיש לנו היום.

ואני מוסיפה, הרבה הודעות קולולולולו אמיתיות ולא הודעות שבכותרת כתוב "קולולו, מזל טוב אני ממש מתרגש להודיע לכם" ואז בתגובה, "שסוף סוף הצלחתי לטחון אבקת סוכר בבית"

אפשר גם הודעות "אייננניייאינננייי" - קלולולו זה ספרדי מדיייי

כי את המשפחה יש לנו תחושה שאנחנו כבר מכירים אותם עד הסוף ואנחנו איתם כל החיים ויש את הרצון לצאת החוצה, שהוא רצון מדהים, אע"פ כן נראה לי שיש אפשרות לנסות להתחדש גם במסגת המשפחתית. להזמין אורחים לדוגמא, לקנות משחק חדש שאפשר לשחק במסגרת המשפחתית וכו'

גם אחרי שמתחדשים בתור המערכת המשפחתית החברים לא הולכים לפח... יש להם תפקיד חשוב. אך כדאי גם לא להתייאש מהמשפחה מוקדם מדי...

אז 'מותר לך' מה שבא לך תמיד חחח

צריכות לאותת, אחרת זה יקשה עליו חח

אבל גם אם גבר צריך ליזום לפעמים הוא לא יודע שאשה מסוימת מעוניינת ביוזמה מצידו או בסוג מסוים של יוזמה.

הנסיון המר מלמד שאם אשה מעוניינת במשהו, עדיף שהיא תעדכן את הגבר שהיא מחכה שהוא ייזום. אחרת הוא יניח שהיא לא מעוניינת וילך לחפש מישהי אחרת

רק רציתי להדגיש את העקרון המאד מאד חשוב הזה, שגבר לא תמיד יודע איזו אשה מצפה למה

 וזה נכון בשני מקרים -

אשה שמחכה שגבר יקדם את הקשר, כשבעצם הוא בכלל מחכה לאור ירוק ממנה אבל היא רוצה שהוא ייזום ומחביאה את הרצון שלה. נכון, שיש משהו נשי בהחבאה של הרצון, אבל בסופו של דבר הוא צריך לקבל עדכונים שוטפים.

וגם - אשה שמצפה מגבר להתנהלות מסוימת, שבעיניה מראה שהוא מעוניין, ואם הוא לא מתנהג כך זה סימן שהוא לא באמת רוצה. הוא לא תמיד מכיר את האמונות של הבחורה בשאלה איך קשר מתנהל, ואם היא מצפה שהוא ייקח אותה לטיול בירושלים בזמן שהוא חושב שמזג האוויר מתאים לעוד דייט ספסל, היא צריכה למצוא דרך שהוא ידע מה היא מצפה מהקשר.

סוף (?) ניצלוש

וכמובן מאחל לך שתמצאי את הבחור או מישהו טוב יותר

מכיר הרבה כאלו שמעירים אבל על עצמם או על קרובים לא אומרים מילה

העיקר באת לבית כנסת וכן השתדלת(אני הכי רואה את זה כך וגם אם יגיע מצידי רבע שעה לפני סוף התפילה- קורה שנרדמים/לא מרגישים טוב וכו' ואני אומר העיקר שב''ה הגיע ועשה השתדלות למרות שכמובן היה עדיף שיגיע בזמן ,אבל עדיף מאשר לא יגיע בכלל חח, אלא אם כן הבחור/ה התעכבה בכוונה ומחוסר רצון לבוא בכלל)

בכל מקרה, היית יכולה לשלוח גשש או משהו על הבחור חח

 יש באמת משהו מתגר במבנה של משפחה, אך לא נראה לי שבדרך כלל כדאי להתייאש מכך.

בסוף משפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים וחברים הם משתנים עם הזמן והיסח אליהם משתנה..

לא מכיר את המקרה שלך אבל יכול להיות עניין בין בחור בן 23 לתיכוניסט, יש עוד הרבה דברים שיכולים לקשר בדרך. אפשר לנסות לחשוב על כך, לא חייבים לקבל את זה כמובן מאליו, גם אם זה בסוף מה שקיים כרגע.

פשוט המשפט "משפחה זה לא חברים" תפס אותי.. כאילו יש פה מן אקסיומה כזאת שאם משפחה צריך להיות משהו מסויים ואי אפשר לשנות את זה.

מרגיש שדי הצלחתי לנצל את היום הזה כראוי

כניראה הסתכלות נורא סובייקטיבית

תכלה שנה וקיללותיה , תחל שנה ובירכותיה

המון תפילות, עם המשפחה,אחיינים, סימנים והמון עוגות , ולא יודע איך , סוף החג אמא שלי הזמינה פיצות לסוף האווירה (ארוחת מלווה מלכה של ראש השנה עם סלטים גבינות ביצה קשה חח XD)

כמובן שהיה טעיים מאוד  

את הסרט של המחשבות של הלא לא לא

ובפגישה- "איך בכלל חשבתי שלא???"

וביום למחרת- אבל הוא ABC!

אז אני פשוט מייעצת את מה שכולם הציעו לי (ללא יוצא מהכלל)-

לעשות רשימה של מעלות

רשימה של חסרונות

ולהשוות

אז כמובן שאחרי אירוסין זה מצריך השוואה שונה לגמרי,

אבל זה מסדר את המחשבות ממש

ואחרי שאני הסתבכתי ברצינות על איך עושים כזאת רשימה,

יש לי כמה טיפים נראלי טובים...

א.מיד כשעולה מחשבה של "לא", לכתוב את הסיבה, למה לא. 

מיד כשעולה מחשבעה של "כן", לכתוב! ולפרט

ב. לתת דוגמא. לא לנסות לכלוא את הרגש למילה או שתיים. לפרט.  

לא להגדיר כל כך, כן לתאר את הרגש.

ג.אם אין לך כתב יד ברור ויש מחשב או משהו להקליד עליו זמין-תקליד.

אם לא- תכתוב. ותשתדל לתת כותרות אחרי שאתה גומר לכתוב קטע.

ולדעתי הכי חשוב- להראות או לדבר על הסיכום של זה עם מישהו שאתה יודע שרוצה בטובתך, ומבין בעיניינים של זוגיות. 

מה, אבל זה כתם קטן, בקטנה

שנה טובה!

זה צעד מורכב, כי אם אני אוהב אותה ויש לי רגש כזה, מפחידה המחשבה שאפשר לאבד אותה בגלל שבוע אחד.

רוב הדייטים זה ללכת למקום כלשהו, לשבת שם ולדבר שעות

אם הרגש לא מתעורר, אז או שממשיכים ומקווים לטוב, או שנפרדים.

בתקופת הרווקוּת היו לי מדויטות שענו על כל הפרמטרים שחיפשתי. דיברנו על אותם הנושאים, צחקנו מאותן הבדיחות, אבל לא הרגשתי התאהבות. כמו כן, נזכרתי במה שסיפר לנו אחד המורים בתיכון, חוזר בתשובה מארה"ב. אחרי הפגישה הראשונה עם אשתו לעתיד, הוא רץ לדווח לראש הישיבה על מעלותיה של הבחורה (לבוש צנוע, קובעת עתים לתורה וכו'). ראש הישיבה עצר את שטף הדיבור: "קודם כל, אתה נמשך אליה?"

בניגוד למאות הקודמות שבהן התחתנו מטעמים יותר פרוזאיים - הבחור שעובד בשדה צריך שמישהי שתבשל ותכבס - היום בהחלט צריכים רגשות הדדיים.

ורק עכשיו היא אומרת שלא מצליחה לפתח רגש?? 

מה היא עשתה כל הזמן הזה ???

רגש לא נוצר בכוח ולך מגיע אהבה אז תמשיך הלאה

תוהה אם לדבר על זה יכול להרגיע.

אם הבושה ממקום אינטימי אז אולי כדאי לשתף מי שאפשר לשתף בדברים אינטימיים.

להבין שזה סימן שטוב לכם ביחד, להזכיר זה לזו שהדבר העיקרי שאתם רוצים זה להקים בית בקדושה, ולהגיע לחופה בקדושה וטהרה. ולכן שווה להתגבר על הקושי. להחליט על פגישות קצרות יותר, ושיחות טלפוניות ארוכות יותר. להיפגש במקומות הומי אדם, ולדעת לשים את הגבול ביניכם.

הרי גם אחרי החתונה יהיו תקופות, חלקן לא קצרות שבהן תהיו אסורים, אז אמנם זה לא אותו דבר בדיוק, אבל בכל זאת.

בהצלחה!!

שמצריך הרבה פריקה... זה גם התבכיינות?

ההבדל הוא מודעות.

כשיש חוסר מודעות אז יש נטייה לא להתייחס לכאב ולא לתת לו ביטוי ריגשי בפנ"ע אלא להשליך את הכאב על משהו אחר.. ובעצם כך לא להתמודד איתו עצמו.

ההשלכה הקלאסית היא האשמה - גם אם היא אמיתית (!) היא בסופו של דבר השלכה של הכאב על אובייקט אחר.

ביטוי של כאב בלי השלכה הוא בהחלט המודל האידיאלי 

להתייחס לכאב בפני עצמו, ללא הגורמים, ללא ההשלכות.. וואו, זה משהו אחר לגמרי

לפעמים השלכה עוזרת, אך נראה לי בדרך כלל כדאי להעזר בכך רק בתור "הוראת שעה". לא הייתי לוקח את זה כדרך חיים אלא יותר כפתרון נקודתי.

באופן כללי, שאדם מחובר לרגשות השונים שלו אז הוא מודע לעצמו וממילא יותר יכול לתמרן ביניהם.

דווקא החיבור לכאב שמעמיד את הכאב על מקומו, יכול גרום לו להרגע.. לעומת זאת, הכחשת הכאב, היא גם דורשת כל הזמן משאבים נפשיים ולכן היא מתישה והיא גם מעצימה את הכאב בכך שהיא גורמת לו יותר פעמים להעלות לסדר היום (אם הוא עולה פעם אחת ומטפלים בו הוא לא צריך להעלות יותר, לצורך העניין).

זה לא נכון רק ביחס לכאב, אלא גם לרגשות 'שליליים' נוספים.

אפשר לזהות קווים כלליים של המראה במקרה הטוב אך לא מעבר לזה.

מציאת חן זה דבר עמוק מאשר נראות חיצונית טובה. מציאת חן קשורה ממש להכירות. לשיוך האופי לבנאדם.

חשוב לדבר על מראה ועל הצורך במראה טוב, אבל מציאת חן זה נראה לי עניין עמוק יותר.

אם לאדם חשוב המראה החיצוני |(מה שמאוד אנושי) והוא חושב שתמונה יכולה לשקף את זה ברמה מסויימת (מסויימת ולא משולמת בכלל בכלל) אז מה הבעיה? מה לא אנושי בזה?

משתתף בצערך על האכזבה

עד כמה...? קשה לשים מסמרות.

אהבתי מאוד את מה שהרב חיים נבון כתב פעם במוצש על כך שאפשר לראות כבר תמונות ברשתות החברתיות. המסר הכללי שלו היה שכמו שלא לפי ציון פסיכומטרי אתה יודע עד כמה מי שמולך הוא חכם ככה אל תצפה שתמונה תשקף במאה אחוז... אתה יכול להסתכל בתמונה אבל אל תצפה שהיא תהיה ביטוי של חזות הכל.

כל אחד יכול לדייק כמה זה משפיע עליו וכמה זה יכול לחסוך לו הצעות מיותרות ועל פי זה לראות אם שווה לו לקחת תמונה או לא.

תמונה היא לא 100% אלא יותר פרופורציה לאיך היא אמורה להיראות +-

לדעתי ומניסיון של אחרים שסיפרו לי(גם כאלו שנפגשו בלי תמונה) - התמונה חסכה מלא הצעות שהיו חוסכות אי נעימות וזמן ...

לא יודע על קטע של חופר, אבל לעכב הצעה זה לא תמיד כיף.. לא?

אין לו סבלנות להמתין לכל החלטה שלך שבוע.

אם בעינייך למרוח כמה ימים של התלבטות במקום לצאת לדייט ולבדוק - זה מוצדק, אז זה מראה את סדר העדיפויות שלך, וזה אומר שאת מעדיפה להסתבך עם עצמך מאשר לקחת סיכון סביר וזהיר.

והרגל שכאבה לך היא הוכחה לא פחותה. בתחילת קשר יוצאים מהנורמה בשביל לרצות את בן הזוג

ולא ההפך.

תראי לא הייתי אומרת לחתוך אבל בהחלט לפקוח עיניים

לא יודע אם זה נחשב אלימות. אני מתרשם שזה יותר חוסר תשומת לב מאשר אדישות לכאב שלך ובטח לא רצון לגרום לך הרגשה רעה.

מה שכן, ממש חשוב להיות עם יד על הדופק בשאלה אם טוב לך ואם את מצליחה לתקשר איתו.

היה לי נסיון עם מישהי כזאת - שכל נסיון שלי לעזור היא פירשה בצורה שלילית. בסוף נאלצתי לחתוך ושנינו הצטערנו מאד אבל זה יותר טוב מאשר אם היינו ממשיכים.

נראה לי שכדאי לך לשתף את זה בצורה לא שיפוטית אלא רק איך זה מרגיש לך מצידך. ככה יש סיכוי שהוא יתעורר לכך והדברים יראו אחרת.

אבל אם לא טוב לך, אז אל תמשיכי.

את לא יכולה לבנות קשר שמותנה בהליכה על ביצים. זה מתכון לבעיות גדולות.

גם אדם רגיש מאוד, ואני מכירה כאלה, יכול להיות רגיש לאחרים ולא רק לעצמו.

לפחות לקשר של חודש וחצי 

אלה פשוט ממקום נקי לתת צאנס אמיתי לא שיפוטי להכיר את הטוב באדם מולי ואחכ להחליט(כמובן שזה אחרי בירורים )

ואחד ירג כי היה הקשר הראשון שלי ולא הייתי מוכנה כנראה שני אולי היה בזה גם משהו שהתלבטתי עליו לפני אבל בעיקר בגלל משהו בחיים שלי שגמר לי את האנרגיה ופניות בכלל ולא יכולתי להמשיך ככה בקשר ואחד ב''ה קיים ומדהים 

נותנים צאנס כי אתה באמת מזהה סיכוי כלשהו ששווה לך לנסות אותו

אלא לחשוב ולא להמשיך/לפסיק סתם בגלל חוק כזה או אחר

אדרבה, מי שמחליט החלטה על פי חוקים מנותקים זה לא משנה אם הוא נפרד או ממשיך, הטמטום הוא אותו טמטום, גם ההחלטה ההפוכה.

תשאל אותו למה הוא חושב שזה טפשי לתת צ'אנס פעם אחר פעם..
הגבתי לאמירה הזאת

אם זה ע"פ 'חוק' כללי בלי להתייחס כלל למקרה הספציפי על תכונותיו המיוחדות - זה אכן טיפשי

נאמר זאת כך - החלטתי לתת את מירב הנכונות שביכולתי לתת. וזה הרבה מאד לדעתי.

האם זה מספיק? לא באמת מעניין אותי. לא היתה לי אפשרות לתת יותר.

או לחלופין שאחוזי ההצלחה שלי הם נמוכים מלכתחילה

מעניין לבדוק אם יש מובחנות סטטיסטית.

1. לא מחכה כלל לאף אחד

2.כן לגמרי, את דואגת לעצמך ומנסה לבנות קשר

3.אפשר לדבר במקביל את תראי לבד כבר מי הכי רציני, והרציני הוא זה שכבר יקח ממך

מספר אחרי 2-3 שיחות באתר, אין טעם להתמהמה. אנחנו לא בגיל ההתבגרות . האתר נועד לבדוק

זריז פרמטרים שאיתם אפשר להתחיל משהו, לא לפרטט בשום צורה.

4. את לא מחוייבת לאף אחד, אבל מן הראוי שתאמרי אח"כ אם זה לא מתאים מכל סיבה שהיא ,אם הבחור ממשיך להתכתב. ולמה אין אפשרות לראות מתי היה מחובר? זה אופציה בכל האתרים נדמה לי.

5. סטוקינג לגמרי, אף אחד לא כוכב על בשביל שתתחילי לברר עליו כבר מההתחלה, מי אמר שהוא מתאים לך? חבל על האנרגיות בשלב מוקדם.

לסיכום, אני רואה שאת חדשה באתרים ואני הייתי בדיוק כמוך, לצערי התפכחתי, וכן תהיי יותר אסטרטיבית, יש המון הצעות אבל מתוך זה מה שמתקדם לדייטים בפועל זה מעט מאוד,ואל תצאי עם כל מי שמבקש, תראי אם לך זה מתאים, אותם עקרונות, דת, מציאת חן בסיסית.

לא מחכים לכל אחד ששולח הודעה, הרבה מהם ממקבלים בזמן שאת מחכה לתשובה מהם, אכזרי קצת אבל זו המציאות.

מאחלת לך המון הצלחה

(אבל זה בטח אתר שאת לא נמצאת בו...)

ואולי תוכלי לענות לי -

איך פותחים בהתכתבות במקביל עם כמה אנשים?

זה נשמע לי כל כך לא מוסרי... 

זה לא שזה לא מוסרי זה פשוט הדרך להכיר שם, תחשבי את מתכתבת עם אחד  ופתאום הוא מוחק את הכרטיס שלו באמצע (וקרה לי כמה פעמים) או מתכתב ונעלם פתאום או לוקח מספר ולא מתקשר, מה תחכי ותמתיני לכל אחד כזה? ממש לא. בגלל זה ברגע שכן יש מישהו רציני את ממתינה עם השאר, יכולה לומר שאת בודקת קשר כרגע.

תראי זו הדרך באתר, זה לא מתאים לכל אחד, אני יצאתי משם די התיאשתי אבל לך אולי יהיה מזל..מה שבאמת חשוב לי לומר לך לא להסתמך על זה בלבד, לכי לשדכנית טובה, קבוצות בוואצפ ועוד...

הן עמוסות מידי 

גם אני הייתי בהתחלה מתכתבת עם אחד ומחכה...ואז שוב מחכה,לא שיחקתי את המשחק, והיה לי טיפה מצפון למה אני מתכתבת עם שניים במקביל למשל. בגלל שלא עשה לי טוב יצאתי. את יכולה לומר לעצמך אני מנסה נגיד חודשיים באתר וממשיכה הלאה אם לא מרגיש לי נכון

תעשי כראות עיניך

למה שתהיה מחוייבות אם באמת אדם יכול לא להיות המון זמן באתר?

כאילו אני מרגישה שזרקתי כדור, אבל אין לי מושג אם יש מישהו שתופס אותו, אז אני תלויה באוויר.

ולכן אני תוהה אם כדאי לי לפנות דרך צד ג', או שזה לגמרי מוגזם ונואש מידי

במקום להתייבש, תבחרי התנהלות אלטרנטיבית יותר טובה שלא תכריח אותך להתקע במקום.

המוכר מפרסם מודעה, הקונה שולח לו הודעה. ייתכן שהמוכר כבר מנהל מו"ם עם קונה אחר/כמה קונים פוטנציאליים. הקונה רשאי תוך כדי לשלוח הודעות למוכרים אחרים.

1. לא מתייאשים, ממשיכים לחפש את החצי השני מבלי לחכות לתשובה של תוצאת החיפוש הקודם.

2. סבבה לגמרי.

3. חזרו כמה, קובעים דייט עם אחד מהם. לא הלך, קובעים דייט עם השני.

ולכן כתבת להבדיל, אבל עדיין -

אני מרגישה לא בנוח למקבל הצעות - להגיד למישהו - סליחה, קבעתי כבר עם מישהו אחר שהגיב לפניך. זה נשמע לי לא הוגן.

כל אדם הוא עולם מלא, וזה מפריע לי שזה כאילו מוצר על מדף, ושצריך לקחת כמה במקביל מיצרנים שונים להשוות. זה קשה לי נפשית..

מה שאת אומרת.. אבל אם אי אפשר לדעת אם בנאדם יענה בכלל, אז מובן מאוד שעם כל הכבוד לכך שהוא עולם ומלואו, את עולם ומלואו ואין סיבה שתחכי לו לאורך ימים ושנים רק בגלל שהוא כתב כרטיס באתר.

מבין את האי-נעימות שבסינון הפניות, אבל זה קורה גם מחוץ לאתרי ההיכרויות.

סמרטוט הוא מרובע

גבר שנותן בלי להתחשבן יכול להפסיק בכל רגע נתון. בוחר למי לתת, בוחר איך לתת, יוזם נתינה.

סמרטוט לא נותן, הוא פשוט מאפשר שאחרים יקחו ממנו.

ובכל מערכת יחסים, לתת זה נהדר (וגם לקבל), לקחת זה גרוע.

האפשרות הראשונה תהיה קשר מזעזע

והאפשרות השניה תהיה נהדרת.

מכאן נובעת התפיסה שלי שגם לאנשים עם מידות רעות יכולה להיות זוגיות מתאימה - רק לא זוגיות יותר יפה ממה שהמידות הרעות שלהם מייצרות

הוא שואל מה ההבדל בין מצב קיצוני א' שהוא גרוע ממש ומצב ב' שהוא נראה ממש נפלא.

לדוגמה: מה ההבדל בין יום ולילה? ביום יש אור ובלילה יש חושך. מה קורה 5 דקות אחרי שקיעה? זה מצב ביניים. אבל הזיהוי של מצבי ביניים מתחיל מההבנה של מצבי הקצה. אחר כך יש ניתוח של מצבי הביניים - האם הם תערובת, האם הם על הסקאלה, וכו'.

לכן אני ממש לא מבין את הזעזוע. 

בסופו של דבר כולנו מבינים שיש מצב לא בריא של מישהו שאפשר להגיד עליו שמתנהג כמו סמרטוט (לא יפה להגיד וכו' אבל אנחנו לא מדברים על מצב של אדם ספציפי, רק על האבטיפוס. כמו שמותר לשאול "מה ההבדל בין צדייק לרשע" וזה לא אומר שקראנו למישהו רשע)

ולכן לגיטימי לשאול - הרי המעשים שלו מאד דומים למעשים של אדם פלוני, שאותו אנחנו דווקא משבחים על נתינה בלי גבול. מה ההבדל?

הדמות השלילית שהצגת - לא מביאה את הרצון שלה לידי ביטוי בקשר ולכן מערכת היחסים איננה דו צדדית, אלא חד צדדית בין אדם חסר רצון לאדם אחר בעל רצון. אמנם יש בזה סקאלה רחבה... אף 'סמרטוט לא יהיה לגמרי סמרטוט ואף 'גבר שנותן בלי חשבון' יהיה תמיד נוכח בקשר.

קונפליקטים בקשר זה עניין מפחיד, אבל הפתרון זה לא לא לברוח מהם אלא להתמודד איתם.

קשר בריא הוא כאשר יש נותן ומקבל ויש הדדיות. וכחלק מההדדיות יש עניין גם לאפשר לקבל (שאולי מבחינה מסויימת זאת לא פחות 'נתינה') 

זו גם דעתי (ע"ע ערך תגובתי הקודמת בשרשור) אבל זה קשור לחוכמת חיים נסיון וחוויות שנותנות ראיה עם יותר ממדים, לא לזה שהמוח מתפתח

כי אני חושבת שניסיון זה דבר חשוב

יש הבדל, בהנחה שהיא עשתה עם השנים עבודת מידות אז הצורה בה היא חווה את הנישואים שונה מאישה בת 20, יותר 'נכונה'.

כשחברים שלי התחילו ללמוד הדרכת חתנים חשבתי האם הייתי מעדיף ללמוד אצלם או אצל מישהו מבוגר ומנוסה יותר

ודווקא יש יתרון למישהו צעיר שמסוגל להבין אותי, יותר מאשר לנסיון שבא עם השנים - כי הסיכוי להבין מנסיון של מודרכים הוא לאו דווקא גדול יותר מעצם הקרבה בגיל

מצד שני, צריך מישהו שקצת יותר בוגר או מנוסה בחיים ולא מישהו ש"נולד אתמול". אבל כמה שנות נישואין זה בהחלט מספיק

אני פחות אוהבת את שלב הידידות.