פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 65)

לכן זה לא בריא

גם קשר כאשר האישה חסרת בטחון ומפתחת תלות לא בריאה בקשר, הוא לא בריא..

של גבר חכם, נורמלי עם לב טוב.

ואז יהיה קל יותר לקוראים להגיב ולחוות את דעתם
וחשוב לזכור, בפורום הזה, יש כח סיעור מוחות אדיר. 

אם ישתתפו בו 100 מגיבים ואז 80% חושבים אותו דבר, זה סימן שצריך להקשיב ל 20% האחרים. שם התשובה הנכונה שאת מחפשת בד״כ.

זה היופי בפורום הזה. הכל הפוך.

אני צוחק כמובן. את צריכה לקרוא את כל התגובות ולהחליט -בעצמך- למה את מתחברת, כי אלה החיים שלך והמגיבים לא יהיו שם בהמשך.

יכולה לתת 2 דוגמאות ? אבל תחשבי על משהו שיעזור להבין את הדילמה שלך.
תודה.

נתקלת בה המון. אני חושבת שהמושג היותר קריטי פה הוא "מובחנות". מובחנות היא ההכרה של כל אחד מבני הזוג בעצמו כישות עצמאית שעומדת בזכות עצמה, וללא תלות בבן הזוג.

האם חוסר הבטחון העצמי סותר מובחנות? הרבה פעמים כן. לא תמיד.

מחקרים עדכניים מוכיחים שמערכות יחסים שבהן רמת המובחנות היא בפער גדול, לא מצליחות.

ועוד מנסיוני,

הרבה פעמים זו לא שאלה שיש לה תשובה בשלב הראשון. הקשר מתפתח, עולות מורכבויות, ושם זה נבחן. האם כל אחד מסוגל לקחת אחריות על החלק שלו בקשר? לתווך את הרגשות שלו? להפריד בין חווייה סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית?

וכו

אכפת לך להרחיב קצת יותר?

לא הבנתי את הקשר למובחנות. הרי ברור שלשניהם יש איזושהי עמידה עצמאית, אם עד היום שבו הם נפגשו כל אחד מהם חי את חייו?

והאם במצב של מובחנות גדולה מצד שניהם, יכול להיווצר בכלל קשר?

ובעיקר, האם כאשר היא תהיה בצד החזק, היא לוקחת לו את המקום בקשר?

אם זה יותר מידי תרגישי חופשי להתעלם

אבל אדם בעל מובחנות נמוכה, הוא הרבה פעמים אדם בעל תלות רגשית גבוהה, ואז מערכות היחסים שלו מאופינות בתלות, שהיא הפוכה ממובחנות.

האם בטחון עצמי נמוך קשור לנטייה לפתח קשר רגשי תלותי? לעיתים קרובות כן. לא תמיד.

דודה שנשואה למישהו, ובגדול, היא מובילה את הבית, היא זאת ש"מנהיגה" כביכול את הקשר והיא הצד החזק. מה שיפה פה זה שהיא לא לוקחת לבעלה את המקום, אלא מתוך החכמה שלה והבינה היתירה שלה היא משתמשת בחוזק הזה להעצים את בעלה ולגרום לו "להוביל" ולרוב לקבל את ההובלה שלה אבל לא מתוך מקום של אני החזקה פה אלא מתוך מקום של חכמה כזאת שטמועה בה.

אמנם בעלה לא חסר בביטחון עצמי אז אולי זה לא בדיוק תואם לסיטואציה שלך. אבל ראיתי לנכון להביא פה את המקרה הספציפי שלהם כדי להראות שגם כשהאישה היא הדומיננטית בקשר זה יכול לעבוד, עם הרבה חכמה. יש כל מיני דברים ששמעתי רק לפני כמה חודשים שהבנתי איך היא בנתה ככה את הקשר לתפארת(כשהיא הדומיננטית, וישר עולה השאלה ששאלת, "זה לא פוגע במקום של הגבר?") עוד מאפס ממש בשנים הראשונות של הזוגיות שלהם והייתי בשוק, הבנתי באמת לעומק מה זה חכמת נשים בנתה ביתה.

ולשאלתך, אני חושב שגם אם הגבר חסר בביטחון עצמי, החכמה שהבורא ברוך הוא שם באישה תעזור לה(עם המון תפילות) להתמודד עם הסיטואציה ולדעת איך להעצים את הבעל ולא לחיות בתחושה של "אני לוקחת לו את המקום" או משהו בסגנון.

ביטחון עצמי בהחלט יכול להיבנות תוך-כדי קשר זה משהו שקרה לי

ניקח אבל דוגמה, מישהו שחושב שהוא לא-יוצלח ומכוער ושאף-אחד לא יאהב אותו ולא בטוח ביכולת של עצמו, אם הבעיה היא שהוא בחיים לא שמע מחמאות, אז יפה אפשר לסדר אותו תוך כמה חודשים גג, תגיד לו 10 פעמים ביום שהוא יפה ומוערך ובסוף הוא יאמין לזה

אבל אם זה ממש מקרה של התבוססות ברגשות נחיתות, וגם אם מיליון פעמים תגיד לו, כולו עמוק בתוך המחשבות האלה, זה מתחיל להיות ממש מציק ומשדר אווירת נכאים מאוד שלילית

כ"שתלטנית ובוסית", ושלגבר אין את זה, כלומר הוא לא שתלטן ובוס.

אבל אם יש להם הערכה הדדית, ואם היא באמת משתלטת ובוסית טובה - היא יודעת גם לתת מקום לאחרים. היא יודעת איפה החולשות שלה, ואיפה החוזקות שלו, ומתי צריך לתת לו להחליט גם אם הוא לא זה שלוקח יוזמה.

באופן כללי, לדעתי בזוגיות אין כללים.

יש זוגות שזה עובד אצלם, ויש זוגות שלא.

יש אנשים שמתחברים דווקא למי שהפוך מהם, ויש כאלה שמחפשים דווקא מישהו שמאוד דומה להם.

אין סגנון אחד שעובד ושהאחרים לא.

או שהיא תנסה לשפר את המצב שלו

ב. גם אם אין לה כוונה לנצל את החסרון

יש מצב שבגלל שהיא דעתנית

היא תרצה להביע את עצמה תמיד ולהופיע את עצמה

ולא תתן מרחב לבחור שממילא מצמצם את עצמו

ויהיה לה נוח עם זה

יש מצב גם תרחיש אופטימי אפשרי שהבחור יושפע ממנה לטובה ויתחזק.

אין לי לצערי נבואה מספקת כרגע לדעת מה יקרה

במקרה שלכם, מה שרציתי להדגיש זה לשים לב

לעניין שנמציא לו עכשיו כינוי "רעב"

כמו שבן אדם שרעב עסוק עכשיו בלאכול, והוא לא מרוכז עכשיו בלראות כל מיני אחרים ולהתחשב

ויכול להיות שבלי כוונה רעה

מתוך הצורך שלה להופיע לא תהיה ממוקדת בעניין שהוא קצת מתבטל אליה, וקצת חסר בטחון

עכשיו זה הבמה שלה, והיא עשויה לנצל אותה עד תום

(אני חושב שבן אדם הגון יעצור באיזה שהוא שלב,

לצערי מתברר מהחיים שלי שלא כולם הגונים, ועכשיו כולם יקפצו עלי שאני עברתי חוויה לא פשוטה ולא להשליך מזה על רוב האנשים שהם הגונים וישרים)

עם עליות וירידות והרבה תשומת לב ושיחה ואכפתיות

באופן כללי מהתשובות פה עולה שזה לא הכי פשוט, וכדי שזה יעבוד צריך תשומת לב ועבודה רבה של השקעת מחשבה באיך לעשות את זה נכון

שזה דבר שצריך לקחת בחשבון..

מהתשובות פה עולה שזה בהחלט אפשרי אם מתנהלים נכון.

שזה נכון לכל זוגיות

אבל צריך לזכור שלכל זוג יש התמודדויות משלו. אז לזוג כזה- זו ההתמודדות. צריך רגישות וסבלנות.

אם היא מזלזלת בו והוא סובל, הקשר לא בריא.

אם הוא חסר בטחון אבל היא סומכת עליו, למה לערער על זה?

אני לא מכירה את המקרה.

מה שיהיה - יהיה לטובה בע"ה 

ותמיד הסוגיות האלה לא פשוטות.

מאחלת שתמיד תהיה בצד המסייע והמשפיע טוב לכל

מתוך כך תזכה לבית של תורה וחסד

מה נענה אנן

בכל-מקרה אפשר להבין כך ואפשר להבין כך אם כי אני לא כזה מבין למה להתחתן מוקדם ולחכות כמה מאות שנים

בלי.

בלי קשר אם יש ילדים.

גם על פניו זה קשה אם נעמה הייתה הבת של למך, שזאת הנעמה בכתוב, אז כנראה היא הייתה באותו גיל, אם לא מבוגרת, כי היא דור שמיני מאדם, ונח דור עשירי, אז מה היא חיכתה כל כך הרבה שנים כרווקה או שהייתה נשואה ואלו נישואין שניים?

להגיד שהיא הולידה בגיל מבוגר, זה לא קשה, כמו שנח הוליד.

אם הולידו בגיל 50 ומעלה, מספיק שבני קין היו מולידים 15 שנים מאוחר יותר בממוצע.

וגם לא כתוב מתי נולדה נעמה. יכול להיות שלמך הוליד אותה בזקנותו. דווקא משמע מחזל שלמך היה מדור המבול.

מה שכן, מסתבר שנוח לא קיים את צוואת ר' יהודה החסיד

ישועת ה' כהרף עין

א. "אהבה" זה מושג שפושט ולובש צורה לפי העניין, על גבול האמורפי

נלך על ההגדרות הכי נפוצות (הגם שאני לא עף עליהן אבל לצורך הדיון)

אהבה לילד = לחפוץ ולהשתדל בטובתו, לדאוג לו

אהבת אישה = לרצות להיות איתה ולהעניק לה

אהבת עצמך = להרגיש שלם עם עצמך ברמה הבסיסית, לא לשנוא את עצמך

(שלם לצורך הדיון = לא דפוק)

בקיצור 3 מילים שונות בתכלית

"לאהוב את עצמך" זה לא לחוש רגשות רומנטיים ביחס לעצמך (אפשרי אבל מוזר?) או לרצות לתת לעצמך (לא יודע מה זה אומר)

"לאהוב אישה" לא אומר "לא לשנוא אותה"

ב. אבל אם להסיר את הערפל הסמנטי לרוב הכוונה היא הדבר הבא

אי-אפשר לתת לאחרים באופן בריא / להיות איתם במערכת יחסים בריאה, אם אתה שונא את עצמך ומרגיש לא שלם

=> מסתמא ככל שאתה מלא בשליליות אז זה מקרין החוצה

=> שנאה עצמית ורגשות נחיתות גורמים למאזן כוחות לא בריא, שחיקת גבולות, כו'

=> זה יכול לגרום לדפוסי חשיבה לא טובים: אידיאליזציה, תלותיות, חרדת נטישה, תחושה שלא מגיע לי ושאני לא שווה מספיק, הצורך להוכיח את עצמך כל הזמן כו'

בקיצור לא מומלץ.

ועדיין, זה לא מונע מבן אדם להעניק אהבה או לאהןב באמת, זה שזה לא מומלץ-מסכים לגמרי.

אבל מלא מומלץ ועד להגיד "לא יכול לאהוב אחרים" זה מרחק די גדול. ועל זה אני מדבר, שזה פשוט משפט לא נכון מהיסוד שלו.

ברור שאפשר לאהוב גם כשאתה מתעב את עצמך

ושוב כמו שאמרתי מבחינת ההגדרה "לאהוב אחרים" זה לא אותו מושג כמו "לאהוב את עצמך" פשוט אותה מילה עם משמעות שונה לגמרי

אבל אני חושב שבאמת אהבה היא מושג הרבה יותר בסיסי .

אהבה היא מסירות נפש.

נראה לי שהאהבה באהבה עצמית לא בהכרח מקבילה לאהבה באהבת אחרים (בן/בת זוג או ילדים וכו').

בכל מקרה, לגבי המשפט שהבאת-

אני כן חושבת שכדי לפתח מערכת יחסים בריאה יש עניין להיות מודעים לערך שלנו ולא לשנוא את עצמינו, ומשערת שכשזה לא קיים, ממילא האהבה שתיווצר תהיה חסרה באיזשהו אופן (אגב, גם מול הילדים.. ציפיות שיגשימו חלומות, שילכו בדרך מסוימת, 'שלא יירשו את השריטות שלי' וכו').

לגבי השאלה ששאלת בסוף- איך ימנע ממישהו להעניק אהבה כשהוא לא אוהב את עצמו?

יש לי מחשבה שעדיין לא גיבשתי לגמרי, שכשאדם נמצא בחוסר כזה של ערך עצמי, משהו בו נעשה ממוקד פנימה (אבל לא בקטע החיובי), וזה יכול להפריע לו להסתכל החוצה על אחרים, לתת להם ולאהוב אותם.

יכול לחשוב על מצבים שזה ימנע ממנו להעניק לאחרים או לאהוב ב100% אבל לא מסכים עם "לא יכול לאהוב אחרים" זאת שלילה מוחלטת בלי בסיס.

מה שהעיר אותי לנושא זה מישהו קרוב אליי שעובר כל מיני דברים ואמרו לו את המשפט הזה כאיזו מנטרה שילך לאורה..ובעיניי זאת שטות מוחלטת וסתם מחליש אדם שנמצא בהתמודדות כזאת, גם ככה הוא עם עניינים ועכשיו המשפט הזה בכלל שם אותו במקום עוד יותר נמוך.

לא צריך אהבה עצמית מושלמת וגם מי שמאד קשה לו עם עצמו יכול להתחתן אבל זה יותר קשה.

בקיצור, המשפט נכון ככיוון אבל לא לא בצורה חותכת וקיצונית

אני חושב שזה ה נושא, לפחות שלי.

בדרך כלל האנשים סביבנו משקפים אותנו.

אני יחלק את זה לכמה מכשולים

מכשול א. שאני לא אוהב מספיק אותי אז הדבר הראשון הוא שקשה לי להבין איך בככל אפשר לאוהב אותי ואז אם משהו או מישהי רוצים בקרבתי אז אוטומטית אני ימצא מה לא בסדר בהם שהם רוצים אותי ( במחשב שרק משוגע ירצה אותי) אבל שמשהו לא רוצה בקרבתי אז אוטומטית אני ימצא איך הוא טוב.

מכשול ב. אני חושב שאפשר לאוהב מישהו אחר גם אם אני לא אוהב אותי, אבל השאלה מה אני משקף החוץ, ובדרך כלל שאני לא אוהב את עצמי אז הצד השני קולט אוטומטית שלא שווה להיות קרוב אלי, ומרגיש שגם ככה היה הייחס אליו, גם אם זה לא נכון.

מכשול ג. הרבה פעמים אני מרגיש שאני רוצה להתחתן רק כדי שיתמלא לי המקום הריק הזה בפנים שמשהוא יאוהב אותי במקומי, וזה לא טוב. אין באמת תחליף לאהבה עצמי.

אגב אהבה עצמית לא תלויה בשום דבר חיצוני אני יכול הכי להצליח, ולהיות האבא והבן זוג הכי טוב בעולם, זה לא משנה, העיקר לאוהב את עצמיך.

בעזרת ה' יתברך.

ודבר שני מאוד נגעה בי התגובה שלך, ומעבר, הטבת לתאר המון דברים ונקודות שלא ראיתי תודה🙏

והתחתנו. כך שזה אפשרי.. כדאי? לא ממש.

אהבה זאת נתינה, קבלה של חסרונות וקשיים מתוך אמון אמיתי בטוב שלו, הערכה וחמלה. זה הרצון שהצד השני ירגיש הכי טוב, מלא, שמח ובטוח. כל זה מתקיים גם באהבה עצמית נכונה. כשאדם אוהב את עצמו מתוך הכרה בטוב שבו, הוא יהיה גם בחמלה ונתינה כלפי עצמו ברגעי קושי ובהערכה ועידוד ברגעי הצלחה וכו.

כשאדם מגיע לזוגיות בחוסר באהבה עצמית, הוא מגיע בעצם בעמדה של לקיחה ולא של נתינה, ולכן אי אפשר לאהוב אדם אחר מעמדה כזאת.

כמובן שאני לא מגיעים מושלמים באהבה עצמית שלנו(היום מתייחסים לזה כמובחנות או עצמאות רגשית) אבל ככל שנעשית העבודה על זה כרווקים, הנישואין אח"כ כל כך הרבה טובים. 

שאדם מביא את מה שיש בעצמו

נרצה או לא ..

איך אדם יאהב את הילד שלו  וילמד אותו אמונה/ הערכה/ קבלה עצמית אם זה לא קיים בו?

זה קשה מאוד

מה שטוב לפלוני לא טוב בהכרח לאלמוני 

אני בעד לפרגן ככל האפשר בגבולות האמת

ולכן אני נוקטת בגישה האובייקטיבית.

בירורים זה לא אומר שאו שגומרים עליו את ההלל או שמשבחים אותו.

ברור שלכולנו יש צדדים פחות טובים, ואני מקווה שברור לצד שמברר שהוא מתקשר לחבר, לא לבוס\פסיכולוג או לא יודעת מה.

ולכן לדעתי צריך לדייק את הבירור.

כלומר, המטרה שלי היא לא להרשים את הבחור, אלא לספק לו תמונה שתאפשר לו להבין האם יש את מה שהוא מחפש בחברה שלי.

במילים אחרות:

אם אני חברה של מישהי, כנראה שאני מעריכה אותה ואוהבת אותה, על הצדדים הטובים יותר או פחות שלה.

אני לא משווקת אותה, אני לא סוכנת מכירות שמקבלת עמלה.

בבירורים, זה לא שיש רשימת תכונות טובות בכרטיס ושאני עכשיו אפרט תכונות פחות טובות. בעיני זה יותר מקום לברר על ההשקפה, הערכים, סדרי העדיפויות - דברים שיש להם פחות מקום בכרטיס ונכתבים בסיסמאות - לנסות להבין מה עומד מאחוריהם.

לא הייתי רוצה שחברה 'תסתיר' דברים שהם קריטיים לקשר. מעדיפה להימנע מלצאת עם מישהו שיחליט בדייט הראשון שזה לא שייך בגלל הדבר הזה שהוא פתאום גילה. אם קיימת חברה כזאת, היא לא עושה לי טובה.

שלא ממליצים על המלצות, וסוברים שאין בהם כלום ושום דבר ושהם המצאה מיותרת וחסרת טעם לחלוטין. בדיוק בגלל השאלה שכבודו שואל.

בגדול כל מה שצריך זה לראות שההצעה לא חוצה גבולות אדומים מבחינת מי מבעלי החוזה ובהתאם לכך לצאת ולברר *בפגישה* את כל השאר.

עכשיו נא לא להיות חכמים ולשאול

"אבל אם היא לא תמצא חן בעינך בפגישה?" (או שאלות חכמות אחרות מעין אלו שעליהם אתה עלול לפסול בפגישה) כאמור, אם זהו קו אדום אז היה עליך לברר בתמונה או משהו דומה. וכמובן לא דרך חבר או חברה או מורה או שכנה, וכן גם לא דרך סבתא, עזוב אותה לא היית רוצה שיציקו לסבתא שלך נכון?

אז ישאל השואל, נו נו, כיצד עליי לדעת אם היא מתאימה לי? או, זאת שאלה לעניין.

והתשובה, יש לך קווים אדומים x y z, וכו' וכו'

זה יכול להיות הכל מהכל, כל מה שבא לך (עדה, חיצוניות, כיוון בדת, חינוך, או כל דבר אחר, תיזהר לא לתת לאחרים לגרום לך להרגיש שמה שאתה רוצה זה פסול או לא מכבד/גזעני, זה שלך לגמרי, אתה הולך/כת להתחתן עם הבחור/ה לא הם🙂), ואחרי שיישבת עם עצמך מהם הקווים, בבקשה, עכשיו אתה מוכן לשמוע הצעות. שמעת הצעה שמתאימה בגבולות הקווים האדומים? מעולה! תיפגשו ואם מתאים תמשיך, אם לא לא. סוף פסוק, בלי לבזבז כוחות מיותרים על בירורים מיותרים. פשוט וקל🙃

*כל הנאמר לעיל, הוא לעניות דעתי העניה והדלה. אנא, אבקש לא לסקול אותי כי 

א. אין דין סנהדרין היום, בעזרת ה' בעתיד יחזור אך לעת עתה אין.

ב. לא חטאתי באומרי את אשר על ליבי בנידון דידן.

ה אם זה אומר שזה שקר? ממש ממש לא.

מספר את האמת באופן הסובייקטיבי שלי, ממה אני מבסוט עליו ולמה אני מבסוט עליו.

ובאמת קוקו פחות יפה לבנות

רק עלינו זה יפה אבל קוקניקים זה נדיר

חלום חיי.. שיהיה לי קוקו..

אתה מנצח 

עקיבא(שם,שם)

אני בייניש וזה. ועוד לא נשוי

הבדיחה היא על חשבוני

רואים אותי כבר בוכים מצחוק

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

אני אחת הגרועות בלספר בדיחות תמיד מספרת את הקטע בהתחלה ואז הלכה הבדיחה או שאני שוכחת אותה והכל לא ברור 

אני פשוט מספרת את החיים שלי והם מצחיקים 

אל תקשיבי לו! הוא בן...

תהילים לרפואת כל הפצועים, שחרורם של כל השבויים והחטופים, הצלחת כוחות הביטחון

אף בן אדם לא "צריך בחורה קטנה ממנו בשנתיים / שלוש / חמש / שש".

אם התחתנתי עם אשה שצעירה ממני בשנתיים, זה כי היא מתאימה לי ובמקרה היא גם שנתיים מתחתיי. זה לא שהיה לי צורך בבחורה שצעירה ממני בשנתיים.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ב בשבט תשפ"ד 13:37

מנסיון - באמת זה דורש לשים בצד את האגו, וזה לא פשוט בכלל, וזה גם מובן לא לצאת..

אבל אם אתה חושב על זה.. אז תנסה, תבוא פתוח ומשוחרר, בראש טוב ובלי כבדות, מקסימום תרוויח.

גם אחרי שמנסים, זה פתח שיכול לפתוח עוד קשרים

אז ספציפית כאן זה לא מתחיל כי אני מקבל ממנה שדר שהיא לא רוצה [אולי בגלל הגיל אולי מסיבות אחרות..]

ואם בכלל לא להירתע לצאת עם בנות שקטנות משמעותית אם נראלי שזה מתאים.. הלוואי.. זה באת לא פשוט.. אוטומטית הראש חושב שיש עוד טובות כמוה וגם עם פער גילאים סביר יותר.. 

א. כשנולד תינוק, מדברים על הגיל שלו במונחים של שבועות, ואז חודשים. 

תחשוב כמה מהר תינוק מכפיל את המימדים שלו.

יש דברים שתינוק לומד לעשות בגיל שלושה חודשים, ויש בגיל שישה חודשים.

לעומת זאת, זה לא שלמישהו משנה אם אתה בן 29, או 29 וחצי, או 29 ועשרה חודשים.

יש הבדל עצום בין ילד בן 10 לבין נער בן 15. לעומת זאת, עד כמה הפער שבין אדם בן 50 לאדם בן 55 משמעותי?

אז א: מימד הזמן לא שווה לאורך כל החיים.

ב. כשאתה יוצא עם מישהי, אתה יוצא איתה כפי שהיא היום, ולא כפי שהיא היתה לפני 11 שנה. כמו שכתבתי בא, המשמעות של פער השנים הולך ומצטמצם עם הזמן. מה שהיה לא רלוונטי לטיב של זוגיות.

ג. גיל פיזי לא מעיד שום דבר על הבשלות והבגרות הנפשית של האדם. מצד שני, כפי שכתבת, ב"ה יש הרבה אנשים פוטנציאליים, וצריך לצמצם את האפשרויות, ולכן משתמשים בגיל. אבל אי אפשר להגיד שכל בחורה בת 24 היא יותר בוגרת מבחורה בת 22. זה מאוד אינדיבידואלי. ולכן, גם לשאלתך - זה לא נראה לי נכון להגיד שלי עברו כך שנים מהשמינית ולך עברו ככה, ולכן אני ממש ילדותי ואת ממש בוגרת - הרי יכול להיות שבשנתיים מאז השמינית היא עברה חוויות חיים מכוננות, שהביאו אותה למציאות אחרת לחלוטין.

באופן אישי, יצאתי עם אנשים מבוגרים ממני וצעירים ממני, ולא ראיתי שום קשר בין גיל לבגרות\בשלות נפשית.

ד. אל תחליט בשבילה - "היא בטח לא תרצה". "מקבל ממנה שדר" - לא יודעת למה הכוונה שלך, אבל נראה לי נכון לפנות דרך צד ג ולקבל תשובה ברורה של כן או לא מאשר לפנטז ולחיות בספק.

ה. האם קשר אפשרי בפער של תשע שנים? זה תלוי בעמדה הנפשית שלך. אם אתה רואה את זה כמשהו בלתי ניתן לגישור, אז זה יהיה בלתי ניתן לגישור. פערים תמיד יהיו בין בני הזוג, השאלה רק מאיזה תחום. ומה שעושים בזוגיות זה להתמודד עם הפערים האלה. אם את תופס אותה בראש כילדה שצריכה שיטפלו בו ולא כבת זוג פוטנציאלית - לדעתי אין כאן מקום לזוגיות. אם אתה רואה בה שותפה לדרך - אז שמענו גם על מקרים עם פערים הרבה יותר גדולים....

אתה בטח מכיר את האחים הזמרים רזאל. יש להם אח בשם יהודה, שהתחתן בגיל 18 עם אלמנה בת 28. לי יש חברה שהתחתנה בגיל 20 עם בחור בן 29.

אז לדעתי, אין איך לדעת מה אתה צריך מבחינת גיל, כי זה לא פרמטר שרלוונטי לזוגיות. *אתה* יכול להחליט שלזוגיות שלך חשוב פער של לא יותר מ-X, ולדבוק בזה (או לא). אבל אני מקווה שברור לך שהגיל עצמו הוא לא המהות של הזוגיות, ומה שרלוונטי לזוגיות זה איך אתה מתייחס לגיל.

אפשר להסתכל על זה כמו גובה: בעיניי זה פרמטר שלא רלוונטי לזוגיות. הגובה של האדם לא מעיד שום דבר על הפנימיות שלו. אבל יש אנשים שחשוב להם להיות גבוהים\נמוכים ב-X ס"מ מבן\בת הזוג, וזה חשוב להם לתפיסת האישיות שלהם והמקום שלהם בזוגיות - וזה מה שהופך את המדד הזה לרלוונטי.

אז אתה צריך לשאול את עצמך עד כמה הגיל רלוונטי עבורך בכלל - אבל גם אם יש לך כלל, ויש מישהי שחורגת מהכלל הזה אבל נשמעת רלוונטית - בשביל מה יש חוקים אם לא בשביל להפר אותם לפעמים?

חבר התארס בגיל שלושים ו+++, אחד הניגשים לברכו בבית הכנסת, היה צריך להוסיך את ההערה חסרת הטאקט ביותר: "מזל טוב, באיחור של איזה שתיים עשרה שנה".

אנחנו עמדנו נבוכים, אבל החתן ענה בלי להתבלבל: "מה לעשות, היא היתה בכיתה ה'...".

סגירת מעגל: מדוע הרב לא בירך אותי ב

כל אחת והבגרות שלה וכל אחת והרצונות שלה לגבי מי יהיה בעלה...

אצלי גיל לא היה פקטור, וכשהייתי בת 20 יצאתי גם עם מישהו בן 30 שבפועל התנהג בצורה ממש לא בוגרת..

בעלי קטן ממני בכלל😊

בהחלט אפשר להבדיל בין "איזה באסה ולא נעים שאין" לבין רצון ש"גולש" החוצה

החיים שלי מאוד משעממים כרגע אז אין לי באמת רגעים שהייתי רוצה לחלוק אותם

חוץ מזה שאני הכי נהנה לעשות דברים לבד

א. אם את חושבת שתמונה ו.או שיחת טלפון היתה עוזרת לך לברר את הדבר הבסיסי, אז עדיף לבקש את זה קודם ולמנוע פגישה מיותרת.
ב. אפשר מראש לקבוע לפגישה של חצי שעה.
 

זה לא מדע מדוייק.

יכול להיות שאת תסנני בתמונה ובטלפון מישהו שכן היה מתאים לך מאוד
ויכול להיות מישהו שישמע מתאים ואז אחרי חצי שעה תביני שלא.

אבל, *בשבילך*, תשתדלי לפחות את החצי שעה הזו, לתת בכיף.
ותמיד יש לך את האפשרות אחרי החצי שעה, אם מתאים, ללכת על הארכה (בלי להגיד את זה כמובן, פשוט ..למשוך את זה כי נראה לך שזה מתאים להמשך)

פגישה ראשונה סטנדרטית היא כשעה-שעה וחצי. זה בד"כ נסבל גם אם ממש לא נעים עם מי שמולך (ואומרת מניסיון).

לדעתי כדאי להמשיך את הפגישה ולהוריד למחרת בשיחת טלפון/הודעה/להגיד לשדכן. בכל מקום כמנהגו הוא.

אם כבר המדוייט/ת מולך- יותר מכבד בד"כ לעשות את הפגישה כמו שצריך. נותן הרגשה נעימה יותר.

לכל דרך יש חסרון ויתרון.

גם לתמונה ושיחת טלפון אגב.

שאת מדברת עם הבחור בוואצאפ, לא שוחחתם בטלפון ולא ראית תמונה שלו

והוא שולח לך הודעה ואומר :

״היי, מה דעתך שפגישה ראשונה  נעשה חצי שעה, כדי שכל אחד ידע אם יש התאמה בסיסית
ואח״כ נעדכן כאן, אם ממשיכים הלאה ?״

זה נשמע מזלזל ? לא חושב. הוא לא ״מחליט״. הוא מתייעץ איתך.

ואת יכולה לענות : ״פחות מתאים לי״

אם הוא בחור רציני
 הוא ירד מזה מיד ותפגשו כרגיל  (גם סוג של ״מבחן״)
ואז שעה וחצי תצטרכו לקשקש גם אם יהיה ברור לך מהשניה -הראשונה- שאין סיכוי להמשך. כמו שאת אוהבת.
 

אבל לא הייתי מסכימה לדבר כזה.

ההשקעה בלהתארגן לדייט, טכנית ונפשית, לא שווה לי על זה.

לרוב, אם התכתבתי איתו בוואטסאפ, אני יודעת כבר אם יהיה לי נעים איתו או לא.

אבל כן, היה מקרה שכמעט סבלתי בפגישה הראשונה. ועדיין עדיף כך מלהחליט שיהיה קצר כ"כ.

(פשוט אין לי מושג באמת מה ״הנוהל״ במגזר הדתי-לאומי שבדרך כלל קורה , אם יש ״נוהל כזה״)

שיחת אינטרנט (הודעות טקסט),

אמנם לא תתן 100% מי הטיפוס שמדבר איתך,

אבל החלק שתראה דרך השיחה הזו, הוא חלק אמיתי מהפאזל של הבן אדם. נניח 40% מהפאזל בממוצע.

וזה עוזר מאוד בסינון הראשוני. מצמצם את האפשרויות בקטע טוב.

רק שגם כאן, צריך לדעת את המינון. כמה זמן לדבר. לא פחות מדי ולא יותר מדי.
 

טוב, אני נועל את הדיון המרתק. בהצלחה.
 

את זה בתור אופציה ובאמת אתה בא מתרבות אחרת והיא באה מתרבות אחרת. זה עובד שונה אצלנו... כשזוג נפגש זה אירוע, זה לא נותנים כיף אחד לשני והולכים

כי אם מישהו נפגש ומהשניה הראשונה הוא אומר לעצמו ״אין סיכוי לכלום כאן״,
ואז שעה וחצי משחק משחק,

לדעתי, זה הרבה יותר גרוע עבור הצד השני וגם עבור עצמו,
מאשר (ואני מקצין בכוונה), לומר בוואצאפ ״יש לי רעיון, תגידי אם מתאים ? בגלל שזו פגישה עיוורת, נפגש ל 5 דקות אחרי העבודה נגיד שלום ואז נדבר שוב בוואצאפ
 אם מחליטים לעשות פגישה גדולה יותר, סבבה ?״

ושוב. אני מדבר על מקרה -שבאמת- בן אדם כבר יודע ומאופס על עצמו  שאין שום סיכוי להתפתחות כאן. 100% לא.
שזה קורה יותר כשאין תמונה -בכלל-. פגישה עיוורת.

אני -לא- מדבר על מקרה, של בן אדם שלא מתלהב בשניה הראשונה והכל נפתח אחרי 2-3 דייטים. זה משהו אחר לגמרי.
במקרים כאלה, בן אדם צריך להיות סבלני יותר ולתת צ׳אנס. לא בשביל האחר. בשבילו.
 

אררר - לקראת נישואין וזוגיות

איך לסיים... - לקראת נישואין וזוגיות

ואחד ממש לאחרונה:

עשיתי היום משהו שבחיים לא עשיתי בעבר בפגישה ראשונה - לקראת נישואין וזוגיות

לדעתי,

אם כבר נפגשת איתו - זה אומר ששניכם השקעתם, ולהגיד לו אחרי חצי שעה שזה לא זה - זה דבר מעליב ופוגע.

אפשר להיות נחמדה בלי לשתף יותר מידי. אפשר לדבר על דברים כלליים, למצוא תחום עניין משותף. 

לדעתי יש מינימום זמן לפגישה (כל עוד לא תואם מראש משהו אחר) - של שעה (ואולי אפילו שעה וחצי) - שלחתוך לפני זה נראה לי לא מתאים - גם אם יודעים שזה לא.

יש לי עוד מה להרחיב - אבל זה תלוי לגבי הפער, באיזה סוג פער מדובר.

אם זה משהו בסיסי וחשוב, למה לא ביררת את זה מראש?

אם זה משהו שאי אפשר לברר מראש, וזה נתון לשיפוט שלך - האם באמת תוך רבע שעה הצלחת לשפוט את האדם שמולך? האם ייתכן שזה לא באמת איך שזה נראה ממבט ראשון?

לא הצלחתי למצוא שרשור עבר מסוים שחיפשתי,

שבו סיפרתי שיצאתי פעם עם מישהו, והיה דייט ממש טוב מבחינתי, והוא באמת התקשר (יש מצב שבאותו הערב, כבר לא זוכרת) ואמר שמבחינתו זה לא. והתלבטתי אז, מה היה קורה אם הוא היה אומר לי מה מפריע לו, לדייק לי את מה שהוא מחפש, ואולי הייתי מנסה לראות אם יש לי חברה אחרת שאולי תתאים - ולהפך, שהוא ינסה לחשוב על חברים שלו בשבילי. זה אולי רעיון נחמד בתיאוריה, אבל במעשה זה כבר נראה לי פחות שייך. נניח שמה שמפריע לו זה המראה שלי, מה הוא יגיד, את מכוערת בעיני? ואני הייתי חושבת, אם הוא פוסל אותי אחרי כמה דקות על מראה, למה הוא לא ראה תמונה, ולמה שאני ארצה להכיר אדם כזה לחברה שלי?

ולכן אני חושבת שמה שנכון לעשות, זה להמשיך בדייט עד לאורך של שעה וחצי. כן, גם אם זה מפתח תקוות. זה מה שהנימוס דורש. ומצד שני, להיות מוכנה לקבל את זה שכנראה יפרדו ממך באותה הצורה.

בנאדם ממוצע יודע שזה יכול להסתיים ויכול להמשיך. למה שזה ישבור אותו כל כך מהר?

בסוף אדם הוא נשמה טהורה ולא יקרה שום דבר רע אם תכירי נשמה טהורה עוד שעה שעתיים.. 

בואי נשאל הפוך - מה היית מעדיפה שיענו אם היו שואלים את זה עלייך?

חלק מובנה מהסיטואציה הוא שאנחנו לא יודעים מה השני חושב עלינו... זה מה שמאפשר מרחב מוגן ונעים גם אם אם אין תיאום מאה אחוז..

אבל נראה לי שהעניין שלהבין אני במפגש עם בנאדם וזה וואו היא הבנה יותר בסיסית (גם אם יותר קשה)

אפשר דוגמאות לאיך קורה שרק בדייט עצמו ולא בשלב הבירורים מתתברר

שהוא לא תואם לדברים הכי בסיסים שחשובים לך?

שהוא הולך עם שורש וגרביים

ובאמת אני מבררת לפני כדי שלא יקרה.

אבל תמיד לפני דייט ראשון יש לי את החשש שאין לי באמת מושג את מי אני הולכת לפגוש הפעם ולבלות איתו ביחד. ותמיד יש לי את המחשבה מה יקרה אם זה יהיה איזה דייט הזוי מהסיפורים.

בסוף ברורים זה מאוד מוגבל ולרוב שטחי, כי לא תמיד אנשים מספרים הכל. או כי לא נעים לדבר על צדדים מסויימים, או סתם לא יודעים לתמלל כל מיני דברים.

ובשיחה ישירות איתה תוך 5 דקות הבנו שזה לא רלוונטי בשום צורה.

מאז אני מקפיד לדבר ישירות עם הבחורה, ושהיא גם תדבר ישירות איתי.

כל הבירורים העקיפים האלה הם בזבוז זמן מוחלט.

על כך שיש בלי סוף "מחקרים שטרם עברו ביקורת עמיתים", והם זוכים לתהודה גדולה בתקשורת ההמונים (כי הם מעניינים, חדשניים, מפתיעים וכו') אבל בסוף לא יצא מהם כלום.

כלומר אחרי כל הכותרות, המחקר בסופו של דבר לא פורסם באף כתב עת כי ביקורת העמיתים הרגה אותו (או שתהליך אחר בדרך עשה זאת).

בקיצור:

יכול להיות שהמחקר הזה צודק, אבל רוב הסיכויים שלא. רק בעתיד נוכל לדעת אם עבר ביקורת עמיתים ופורסם בכתב עת מדעי, ועד אז - אין סיבה להאמין למה שכתוב בו.

עריכה:

מצאתי!

לא עבר ביקורת עמיתים | מחקר חדש מוכיח: עד שמחקר לא עובר ביקורת עמיתים הוא לא מוכיח הרבה ותודה למדע גדול, בקטנה! | By ‏מהצד השני עם גיא זהר‏ | Facebook

א. זה שהרבה בנות מוצאות חן בעיניך, ואתה מרגיש שהיית רוצה לצאת איתן - מעולה! 

אין שום פסול בלא להיות בררן, בלרצות להכיר, בלבקש להתקדם בחיים.

כמובן ברגע שיש לך קשר עם מישהי מסוימת אז אתה מוחק מהראש ומהלב את כל השאר...

ב. לגבי הרמה הדתית שלך - אתה מתאר כאן בערך 80% מהאנשים הדתיים שאני מכיר באופן אישי. כלומר אין לי אחוז מדויק אבל מדובר ברוב ברור... חבר'ה שחיים את החיים המערביים מצד אחד אבל מגדירים את עצמם כדתיים/תורניים/וואט אבר. 

לגבי שאר התכונות שכתבת - מי שרוצה גבר דברן יכולה לפתוח רדיו, מי שרוצה גבר שיודע לטפל בגינה תתקשר לגנן.

ברצינות, אתה מתאר כאן דברים שמאפיינים כ"כ הרבה אנשים, והמחשבה ש"אחוזים גבוהים מהן כלל לא ירצו" נראית לי מוגזמת.

כן, יש נשים שרוצות גבר דברן, יש נשים שרוצות גבר שהיה קצין בסיירת מטכל או בשייטת. כנראה אותן נשים באמת לא ירצו לצאת אתך.

בסופו של דבר אתה לא צריך להתחתן עם 70 בנות, אתה צריך 1 בלבד. ולפי הנתונים שכתבת כאן, אני לא רואה סיבה שלא תמצא את אותה אחת...

במאמר מוסגר לפותח השרשור אם אתה רוצה לראות את הבית שלך אחרת ממהשאתה עכשיו (במאקרו, לאו דווקא בדברים קטנים) אז אני ממליץ כבר עכשיו להתחיל לעבוד על עצמך עד כמה שזה אפשרי

בעצם אתה אומר שיש לך משיכה באופן מיוחד לבנות 'דוסיות', אם נתאר זאת טיפונת בגסות?

אולי משהו בצניעות. כשהיום הכל כל כך פרוץ זול ורקוב, יש עדיין קצת פרחים שמעלים ריח טוב.

תנסה להגדיר איך אתה מצפה מהחיים ומהבית שלך להיראות, ותתקדם משם. יהיה כבר סינון אוטומטי.

אגב, זה היתרון בלהכיר דרך פלטפורמות שונות, ככה לפני שאתה מכיר ומתחבר, אתה לומד על קווים כלליים של הבחורה. (וזה גם החיסרון שבזה..)

יש לך 2 בחורות להכיר.

אחת בסדר -עבורך-.

אחת -טובה- -עבורך-.
 

אנחנו מדברים על 80 שנות זוגיות כן ?
נניח שאתה לא אוהב לצאת -בכלל- מהבית. לא שונא. אבל לא מתלהב. זה לא מזיז לך. איש כורסא.

היו אומרים לך : אם ב 5 שנים הראשונות לזוגיות שלכם, אתה -כל- שבוע הולך למסעדה, קניון, קולנוע
ואז היית מקבל את הבחורה ש-טובה- עבורך, היית עושה את זה ?

1. כן 
2. לא

השאלה הזו = אלה החיים. 

מה שתתן, תקבל. 

תתן משהו שאתה -בסדר- איתו אבל לשני -חשוב-, 
תקבל משהו שלך -חשוב- ולשני..זה רק בסדר.
 

מרגיש את התסכול שלך מבין השורות. את האמת שאני לא חושב שאתה נמצא במצב תורני כזה "בעייתי" חוץ מזה הכל זה תקופות בחיים, מה שבעיקר משנה זה האידיאל והשאיפות. 

אני חושב שגם העובדה שאתה נמשך לבחורות צנועות מעידה עליך. בדר"כ אנשים יותר תורניים יימשכו מן הסתם לאנשים שהם גם כמוהם. אצלי לדוגמא כמעט בלתי אפשרי מבחינתי להימשך לבחורה שלא מתלבשת צנוע 

לבנות הדוסיות לא קשה לפעמים לעשות דברים כאלה או אחרים? הם מושלמות? הם לא עוברות תהליכים בינם לבין עצמן?

אני לא מסתכלת על החיצוניות היא מעידה רק על חיצוניות

זה בדיוק זה .. ברובד הזה זה נשאר

האם זה רע? האם חיצוניות או הלכות חיצוניות זה רע? לא

אבל יש שורש מצווה ויש טעם וכו'..

יש פה מוטיב חוזר של הסתכלות חיצונית אי אפשר לבודד אותה מהפנמיות

האם זה באמת נכון שבנות דוסות יותר לא מרשות לעצמם ללכת למסעדה פעם ב..?

למה הצורה השטחית החיצונית כלכך מעניינת אותך

מה עם העומק?

לשאול מה הצורך שלה למשל במסעדה או בבגד יפה מהקניון

זה קצת נשמע לי כמו בחורה לקנייה

בחורה צנועה שלא מבזבזת לקנייה

זה הרבה יותר עמוק מזה הרבה יותר

וטיפ שלי שאני לוקחת מסבתא אל תסתכל לעולם רק על החיצוניות היא מתעתעת

בהצלחה מאמינה שאתה צריך ללמוד עוד קצת על רבדים פנימיים וצרכים מסויימים .

לגבי החצאית הרב שלי מזמן כבר אמר

לעולם לא תייגתי לבוש של בחורה ליראת שמיים שלה .

אז תיזהר פה

גם פה שלא בטעות תתחתן עם חצאית או כיסוי

שוב זה ישאר ברובד החיצוני

וגם בתור בחורה אני אומרת לך הבנות הדוסיות לאו דווקא היו האלה שלבשו יותר צנוע

לפעמים אין קורלציה

שוב זה לא שחור לבן

אבל ברור שיש גבולות מסויימים

בהצלחה

בהתחלה כתבת שהרבה בנות תורניות מוצאות חן בעיניך.. ואח"כ שיש כל מיני בנות שכנראה לא ירצו אותך.

לגבי הנק' הראשונה - נראלי שכדאי שתפנים שהבנות הללו לא מתאימות לך, הם אולי יפות בעיניך.  אבל מה הקשר שהן מתאימות לך? בגלל שהן יפות הן מתאימות לך?? 

סליחה על התקיפות.

לגבי הנק' השנייה -  כתבת אני לא X אז בנות שרוצות X לא ירצו אותי..

א. למה אתה בגישה של אני לא עונה על הציפיות שלהן? מה עם הציפיות שלך? מה אתה רוצה? כתבת שבנות שאוהבות קניון וסרטים או בנות אידיאליסטיות לא ירצו אותך.. אתה אוהב סרטים. קניון? או חולם להקים ישוב או לא יודעת מה? אם לא אז מה אכפת לך.. אתה גם לא רוצה אותן.. זה הדדי..

ב. נשמע לי בין השורות שאתה מחפש בחורה די דוסית שלא תיבהל מזה שאתה בחור שקט ולא מוביל ויש בך צד פתוח שרואה סדרות.. נראלי שבטוח תמצא בנות כאלו.. אל דאגה. בהצלחה..

דבר ראשון חייב לציין שיש לה קול מה-זה מרגיע

בהמשך לכל הדיון שהיה כאן, אני אשתדל לא לחזור על דברים שאמרתי, אלא להסתכל על זה קצת אחרת, מי יודע אולי אשנה גם את דעתי. וכרגיל זה הולך להיות ארוך פיצוצים

מעניין מאוד שהיא דיברה על התרבות של "ווינריות" ו"חוזק". אני רואה את זה הפוך, רוב רובם של הסיפורים הרומנטיים ה"קנוניים" (ספרות, קולנוע) סובבים סביב חיסרון, בעיה שהשני פותר, נקודה של בכי ופגיעות, שהיא הקטליסט ליצירת הקשר. השיא הוא כשהבחורה בוכה בגשם והבחור מציע לה מטריה, גם יש בזה איזשהו מימד אסתטי אני מתאר לעצמי? זה מאוד חמוד ורומנטי לקרוא על זה אבל יש לי רגשות מעורבים ביחס לזה.

אז בתור התחלה זה ברור שזה תהליך חשיבה פוסטמודרני וכידוע אנחנו נעשים פוסטמודרניים מרגע לרגע (לא בהכרח עניין רע),

בחשיבה מודרנית-אפלטונית יש מושגים ברורים של יציבות, שלמות, שאיפה לשלמות. "המדינה האידיאלית", איך לבנות מדינה כזאת, איך לחלק תפקידים, איך לנהל הכל באופן מושלם וכך להגיע לשלמות האולטימטיבית שהיא תכלית הטוב, או לחילופין החשיבה הסטואית או בודהיסטית, איך אני מגיע לאותה apatheia או נירוונה, ההסתכלות האולטימטיבית של הלוחם האולטימטיבי, ששום צרה או ייסורים לא יכולים עליה.

"Let others use soft measures and caresses; I have determined to do battle with your grief, and I will dry those weary and exhausted eyes,

Why need we weep over parts of our life? the whole of it calls for tears: new miseries assail us before we have freed ourselves from the old ones. You, therefore, who allow them to trouble you to an unreasonable extent ought especially to restrain yourselves, and to muster all the powers of the human breast to combat your fears and your pains.

גם במחשבה היהודית הקלאסית אפשר לומר שזה בערך הכיוון, איך משתלמים, איך עולים ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, איך מגיעים למידת הביטחון האולטימטיבית, או לסיבולת אולטימטיבית, "גם זו לטובה" של נחום איש גמזו, שגער ברבי עקיבא שהוא מבעט בייסורים (ירושלמי פאה פ"ח ה"ח), איך חוזרים לגן-עדן ולמדרגת אדם הראשון.

ומצד שני במחשבה הפוסטמודרנית אין "מושלם", כי אם ננסה לבנות את אותה "מדינה אידיאלית" שמציע אפלטון, הרי שקיבלנו את גרמניה הנאצית, אז בעצם אין כזה דבר שלמות, כי אנחנו חיים בעולם סופר דינמי, עולם של רגשות, שכחה, בלבול, משברים נפשיים, ובתוך המחשבה הפוסטמודרנית להיות שבור, מבולבל, לא ברור, לא החלטי, הכי יפה זה כשהאיפור מרוח בגלל הדמעות, זאת מחמאה גדולה ואולי אידיאל.

"משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים, משמת בן עזאי בטלו השקדנים, משמת בן זומא בטלו הדרשנים, משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם, [...] משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות, משמת רבי ישמעאל בן פאבי, בטל זיו הכהונה." - עולם שבור ורצוץ של רסיסים, שהחיסרון הוא מה שמגדיר אותו, בלי התקווה להגיע ל"מדרגה העליונה".

ואת זה אפשר לראות אצל חלק מההוגים החסידיים, כמו ר' נחמן, או נגיד ליקוטי תפילות של ר' נתן, יש איזה משהו בהתפלשות בבוץ וברסיסי העצמי שהוא כיפי, או בבארות של השפת אמת, הרעיון שאפשר לאבד את כל ההשגות הרוחניות שלנו, כדי שנצטרך לפתוח דרך חדשה בעבודת ה', או במכתבים של יסוד העבודה, ניקח את כ"ז:

"ואשר על כן כאשר אדם רואה בלבבו איזה קרירות בל יפול נא חלילה מזה בדעתו, ועצתו עולה באמונה שיאמין כי הוא מאמין, ורק שנסתרה ונתכסה בעומק מוסתר תוך תוכו של חללי לבו [...] ומה שהשי"ת מתנהג כן עם האדם באלו האופמנים הם הם כבשי דרחמנא, והרבה סתרי תורה נאמרו בזה [...] אשר בעת שיראה האדם המעטת האמונה בלבו, יאמין שגם זה הוא מהשגחת השי"ת, ויקבל באהבה ועסוק בתמימות. ואם לא ירצה להמתין ויעפיל לעלות קודם עלות רחמי ה' עליו, ידע נאמנה כי אפילו אילי נביות לא יועילו לו עד רחם ירחמהו ה'. על כן אהובי וכו' אל תהיה נא מאלה המעפילים לעלות [...]"

///

בקונטקסט הזוגי גם אנחנו רואים רעיונות דומים, מצד אחד יש לנו המחשבה היהודית הקלאסית שצריך לבנות זוגיות כמה שיותר מושלמת, יישא בת תלמיד חכם, יהיה תלמיד חכם בעצמו, עבודת המידות, השתלמות, גם בכל העניינים של ילדים, לעשות תיקונים וייחודים שיצא כמה שיותר the best,

לדוגמה רש"ר הירש על בראשית ט"ז

ותהי לו לאשה ויאהבה – גם זוהי תכונה אשר ברוך ה׳, לא פסקה מבין צאצאי אברהם ושרה, יצחק ורבקה. ככל שנעשתה יותר לאשתו, כך אהב אותה יותר! כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון – נישואין יהודיים, כך נערכים רוב הנישואין היהודיים, לא על יסוד של תשוקה, אלא בכח השכל הישר ושיקול הדעת. ההורים והקרובים שוקלים בדעתם האם שני הצעירים מתאימים זה לזו; ומשום כך אהבת בני הזוג גוברת ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. רוב הנישואין הלא־יהודיים נעשים על בסיס מה שהם קוראים ״אהבה״. עלינו רק להציץ מעט בתיאורים מסיפורי האהבה שלהם, הלקוחים מהחיים, ומיד אנו רואים את התהום העמוקה המפרידה – בעולם הלא־יהודי – בין ה״אהבה״ של בני הזוג לפני הנישואין לבין מה שמתרחש אחר־כך. כמה תפל וחסר טעם נראה הכל לאחר הנישואין, כמה שונה המצב מהדמיונות של בני הזוג לפני כן. ״אהבה״ כזו עיוורת היא; וכל צעד לתוך העתיד מביא עמו מפח נפש חדש. לא כן הנישואין היהודיים, שעליהם נאמר: ״ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה״! כאן החתונה אינה הפיסגה, אלא רק ההתחלה של אהבה אמיתית.

רחוק שמיים וארץ מהיתקלויות רומנטיות-ספונטניות בבית חולים, והתשוקה הנסתרת אל עבר השבור והפוסטמודרני.

///

היא מדברת על כך שהזוגות המאושרים מאושרים כי הם פגיעים, טוב, אפשר גם לומר שהזוגות הגרושים גרושים כי הם נפגעו... היה לי קשר בזמנו שהרשיתי לעצמי להיות מאוד פגיע, עכשיו, מלבד מה שאכן נפגעתי, בהסתכלות הכוללת, הבנתי שזה לא באמת משהו שהייתי צריך, זה משהו שהייתי "לכאורה צריך", כי כולם מדברים על זה וזה רומנטי, אבל אפשר גם לבנות מערכת בלי אוצר המילים. אני לא חושב שצריך "להסיר את כל המגננות", מקסימום להתאים אותן, במקום עיר סגורה ומסוגרת, לפתוח נקודת מעבר מסודרת עם ביקורת גבולות, אל העולם הפנימי שלנו.

אם כבר הזכרנו רש"ר בראשית ט"ז, אז הנה פסקה אחרת:

ותפל, ירידה מכוּונת ומהירה מהגמל; [...] כשהיא פוגשת את יצחק, לא רצתה רבקה להיות רכובה גבוה על גב גמל. גם פעולה זו אופיינית לכאן. עלמה צעירה ואצילית, הבאה לפגוש את בעלה לעתיד, ודאי שהייתה מעדיפה לבוא רכובה בהדרת כבוד, בראש שיירה ארוכה של מלוים, ואז להואיל ברוב טובה להרשות לו לסייע בידה לרדת מעל הגמל. אך כאן במיוחד, כשיצחק הולך לקראתה ברגל, לא היה הגון בעיניה שתרכב לקראתו. בנוסף על כך, רכיבה הייתה סימן למעמד גבוה, ורבקה לא רצתה להיראות כגבירה חשובה כשהיא פוגשת את יצחק.

בעצם אנחנו רואים פגישה "בגובה העיניים" (כפשוטו), ברובד האנושי והכן, בלי מסכה מושלמת. אז אפשר להגיד שזה פגיעות, אבל כבר אמרנו שפגיעות זה הבחורה השבורה שבוכה בגשם, אז אולי צריך למצוא הגדרה אחרת? "הפגישה האנושית" כוללת בתוכה גם את המימד של להיות מבולבלים או מתוסכלים, אבל גם את המימד של להיות חזקים ומוצלחים, זאת פגישה שהיא פשוט מה שהיא, היא לא צריכה להיות משהו. כלומר "אנושיות" היא לאו דווקא חסרונות או בעיות או בכי במיון, אלא הכל, "דברים כהווייתם", ואם מישהי לא בוכה ולא מתרגשת, חזקה ומסתדרת, נשפוט אותה על זה? אני פשוט לא מתלהב מאוצר המילים הזה, "האחד שיכיל אותך", המושגים התרפויטים... יהיו גם פעמים שהאחד הזה לא יכיל אותך ויכעס עלייך, אי-אפשר לבוא עם ציפיות. ואז?

לא יודע, אולי אני לא מספיק בת בשביל להבין, אבל זה מה שאני חושב בינתיים.

(המעבירה היא בת?) אם כן, אמנע. בכל מקרה, נראה לי מתקשר למה שכתבתי כאן - התבוננות חדשה על חסרונות - לקראת נישואין וזוגיות

לדעתי אין לך שום בעיה עם רגש.

אולי חיצונית לא התחברת מספיק? אולי אתה לא מחובר מספיק לגבריות שבך? 

היא חשובה לך? אתה משקיע בשבילה? אתה רוצה להשקיע בה?

ככה זה מתחיל.. הדברים האלה נבנים עם הזמן והגיוני שלוקח לזה זמן. אל תהיה קשה עם עצמך... הכל טוב

אתה מדבר על תחושה ספציפית שאתה לא מרגיש?

אני לא חושב שיש רגש מסוים שצריכים להרגיש, שהוא הסימן משמיים ש"זה זה". אפשר גם להרגיש כל-מיני רגשות ולהבדות בדיעבד. האהבה, שנוצרת עם הזמן, היא מערכת רגשות שלמה ולאו דווקא שייכת לקטגוריה ספציפית של תחושות. אני מתאר לעצמי שיש לנו המון רעיונות לגבי איך אהבה אמורה להיראות, מה זאת זוגיות "טובה", מהם המאפיינים הקונקרטיים שאנחנו צריכים כדי "לסגור". אבל אני לא חושב שצריך להיות דוגמטיים בהקשר הזה.

אם כוונתך היא להיעדר משיכה לאינטימיות (במובן הרחב ביותר, רגשית או גופנית), בתור התחלה יש אנשים שמלכתחילה הם חמים יותר וחמים פחות. גם זה ידוע שככל שמתבגרים הרצונות האלה מתמתנים. אם אתה מדבר על מקרה קיצון אז אולי שווה לבדוק מה הסיבה כו'.

אני אישית לא אוהב את הרעיון של אינטימיות, קורבה, כל העניינים האלה, זה פשוט לא כיף לי. זה נובע מכל-מיני מערכות הגנה שבניתי עם הזמן שמונעות כניסה של אנשים לחיים שלי (אני לא אוהב להכיר אנשים חדשים), בייחוד למעגל הפנימי. גם אלה שאני מכיר -> אני יכול לדבר איתם על כל הנושאים שבעולם, לצחוק וליהנות, אבל בסופו-של-דבר זה מתבצע כאילו דרך פרוקסי, כאילו "האני האמיתי" נמצא באיזה משל"ט רחוק ומוגן ורק מתבונן מהצד. זה לא בריא במיוחד עבור כינון זוגיות, לכן מה שאפשר לעשות זה לאט-לאט למתוח את הגבולות, לתת "אשרות כניסה", ולראות מה קורה. אם כי, אני לא יודע אם לזה בדיוק אתה מתכוון.

כן, התכוונתי יותר לעניין האינטימי

ולא הבנתי למה זה לא בריא לדעתך?

כוונתי הייתה, שהיעדר אינטימיות, הוא לא סימן טוב במערכת יחסים יהא מכל סיבה אשר יהא, נראה לי שאפשר לראות את זה בחוש.

שאתה מערבב בין שני מושגים:

רגש: תחושה של קשר שהולכת ומעמיקה עם הזמן. היא יכולה להיות מורכבת מהרבה רגשות: אהבה, הערכה, רצון לקשר אנושי פשוט. רגש נבנה בד"כ מחוויות משותפות, ופתיחות בשיח, בהתאם לשלב.

משיכה: תחושת החיבור הרבה פעמים במימד הפיזי, מיני, כל מה שקשור לכימיה. או מתחיל כ"מציאת חן", איזשהו חיבור שלא ניתן לתלות אותו בגורמים כאלו או אחרים, הוא פשוט קיים, או שלא. הוא יכול גם להתפתח, אבל לרב תוך תקופה קצרה.

מה הרכיב שחסר לך בקשרים שלך?

ככל שתפרט יותר, יהיה קל יותר להגיב לך.

הדיו של המקלדת חינמי, אתה אנונימי (מניח..),

אז ממליץ לפרט עוד קצת ואז יהיה קל יותר לעזור לך בפורום.

אין לך מה להפסיד. רק להרויח וגם אין לחץ בפורום, וקר בחוץ כולם בבית.

תן קצת יותר מידע.

מה גרם לך לחשוב -אז- שהיו לך קשרים משמעותיים ועמוקים  ובדיעבד לא ?

כל הקשרים היו במסגרת שידוכים, כלומר ש 2 הצדדים יודעים מהשניה הראשונה שהם בודקים התאמה לחתונה ?

תודה.

אני מגיע מבית שאוהבים להתווכח בקול רם, אני לא חושב שיש בזה בעיה מהותית זה פשוט סוג של אנשים שאוהב אקשן ובלגן וריגושים.

אני ממש לא כזה, אני לא אוהב לא צעקות ולא ריבים, בשנים האחרונות יש לי ממוצע של אולי פעם בשנתיים ומדובר במקרי קיצון שאין כדוגמתם

לכן השאלה היא פחות האם צועקים אלא באיזו תדירות ומה הסף בשביל זה, אם פעם בשנה היא מתחרפנת בגלל משהו מוצדק אז בסדר, לא שזה כיף אבל זה אנושי ואפשר להבין

צעקות זה בעצם שילוב של שתי תכונות, נוירוטיות ו"splash".

נוריוטיות זה סף העצבים. ככל שיותר נוירוטיים ככה מתעצבנים (או כל רגש שלילי אחר, למשל חרדה, עצבות) מעניינים טריוויאליים.

למשל יש אנשים שמתעצבנים מזה שהרמזור מתארך, מאוטובוס שמאחר, שהמנה קרה, מזג אוויר גשום.

יש אנשים שזה בכלל לא אכפת להם (מידת הביטחון 100%)

יש אנשים שזה מפריע להם קצת (צקצוק ואנחה)

ויש אנשים שזה מאוד מטלטל אותם (תחושת אי-נוחות נראית לעין, חרדה, עצבנות, אמורים לראות את זה)

נוירוטיות אפשר לזהות תוך שתי שניות, האם זה אדם צ'יל או כל הזמן לחוץ (לא מתרגש, אלא לחוץ באופן שלילי), אפשר לראות את זה גם מהשפה (שימוש במילים מוגזמות, "נורא", "זוועה", הכללות. מישהו רגוע מקסימום יצקצק או יתייחס לזה בהומור. היעדר הומור ביחס לסיטואציות שליליות גם אינדיקציה. לצורך העניין מישהי שאומרת "כן איזו מצחיקה אני, החלקתי במסדרון ושברתי את הרגל, נו שוין כפרת עוונות" זה סימן שהסף שלה גבוה פיצוצים.)

splash זה עד כמה אותו אדם יודע להכיל את הרגשות האלה בתוך עצמו, או שהוא שופך את השליליות על אחרים. ככל שיש יותר מודעות לסביבה, אחריות, יכולת פתרון בעיות, ככה יש פחות splash. נניח ילדים קטנים שמתעצבנים ה-splash שלהם מאוד גבוה לכן מבחינתם לבכות ולצעוק בלי קשר לסביבה (אנשים מסתכלים, אולי זה בית כנסת וצריך להיות בשקט, בקיצור אלה לא פקטורים מבחינתם).

splash אפשר לראות בכל סיטואציה מעצבנת, וגם אפשר לראות בכל-מיני קונטקסטים חברתיים "מגבילים". למשל סתם דוגמה, בית כנסת זאת סביבה שמפעילה מגבלות מסוימות על מי שנמצא בה. אסור לדבר, צריך לשבת יפה, צריך להיות מרוכז בעניינים. או ארוחה עם ההורים. האם יש מודעות לסיטואציה ומאמץ להתאים אליה (נימוס כו') או תחושה של זריקה. שמתי לב שאנשים שממש מתאמצים לסתום את הפה בתפילה, הם אנשים רגועים יותר בכללי, וזה כמעט בלתי-אפשרי לדמיין אותם מתפרצים. מה שאין כן אלה שמפטפטים פה ושם אפשר לראות שיש להם אנרגיה של חיפוש אקשן. לא שזאת סגולה או משהו, פשוט מודעות בסיסית למצב, ושליטה עצמית. לכן, גם אם היא תצעק עליך, פחות סיכוי שהיא תעשה את זה בפני הילדים, ויותר קל לצמצם נזקים

איך מגלים?

א. להסתכל על ההתנהגות, יש דברים שרואים אותם בבירור, אמנם ביום-יום רואים את זה ברמזים. אבל אני יכול להגיד לך שמי שממש מתעצבנת מאוטובוס שמאחר, כשיגיע רגע האמת היא תדע גם להתפוצץ. אבל צריך כמה וכמה פגישות בשביל זה, ועין חדה. בעיקר לדעתי לשים לב לשפה. נוירוטיות מתבטאת לא רק בתגובה מיידית למצבים אלא גם יחס כללי אל דברים ואם השפה היא טעונה וכבדה אז בעייתי

ב. לחקור קצת, איך היא עם הבוסים, האם היא מסתדרת איתם, איך היא עם ההורים, האם יש ויכוחים, האם אוהבים לצעוק, בקיצור לנסות לראות עד כמה מ-1 עד 10 היא בריבים עם כל העולם ואשתו. לא צריך לקחת אותה למרתפי השב"כ פשוט להשתמש במוח שהקב"ה נתן לנו כדי לדלות רמזים עם טקט. סתם דוגמה, אם היא אומרת "אחלה בוסים, קצת יושבים על הראש אבל בסה"כ סבבה, אם יש איזו בעיה אז אומרים", אז OK, אם היא מתחילה לשפוך קיתונות של שליליות ואיך שהיא החליפה מלא עבודות כי תמיד מאשימים אותה ורבים איתה על כלום... אתמהה

ג. אפשר לבדוק גם בבירורים

ד. אנשים שקטים ומופנמים שמדברים בשקט, פחות נוטים לצעוק. סתם נגיד בעבודה היו לי לקוחות שהיו מדברים מה-זה בנימוס, בקול עדין ושקט, רכים כמו צמר גפן מתוק. ויש כאלה שמטבעם רועמים כאלה, ותאמין או לא, גם כשיש בעיות אז אותן לקוחות עדינים לוקחים את זה בסדר (גם אם בפנים נלחצים למות), אבל הסוג השני אפילו מהבעיה הכי קטנה עושים טלנובלה. ולא שזה בהכרח רע, הכרתי אנשים רועשים שאוהבים לצעוק שמאוד אהבתי והתחברתי אליהם, זה קצת עניין של סגנון (וגם הבעיה העיקרית היא השילוב של נוירוטיות וצעקנות. מישהו שהוא סתם צועק בלי להתרגש בכלל, זה לא כזה מלחיץ ולפעמים דווקא הרעש עושה טוב)

עריכה:

בהתבסס על ד' אפשר להוסיף כאן פקטור נוסף וזה קולניות, מ-1 עד 10 כמה האדם קולני

אדם שהוא לא נוירוטי ולא splash אז הוא סתם אנרגטי ומלא חיים וזה יכול להיות כיף ומצחיק

מצד שני אפשר להיות נוירוטי + splash גם בלי קולניות, זאת מישהי שתהיה passive aggressive ועוקצנית בקיצור זה מעצבן לפעמים אפילו יותר מלומר את הכל בפרצוף

ופשוט מחפשות להתווכח

תאמין או לו, אם לא עלו הטונים, היא פשוט מרגישה שאין פה זוגיות