פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 669)

אתה יודע למה אתה לא רוצה להפגש? נניח, יש חוסר עניין? סלידה חיצונית?

לא יודע אם כשמרגישים "לא בא לי להפגש" זה משהו שאמור להפתר בהמשך, אבל לא יודע. נראה מה החבר'ה פה יגידו

"כלל חשוב הוא, כי כימיה היא תהליך רגשי מהיר ואוטומטי, המתקיים בהינתן כל הפקטורים החשובים, ולא נתון למשא ומתן ושכנועים."

חבל על דאבדין

זכינו שהשאיר אחריו תלמידי חכמים חשובים וצדיקים בפני עצמם

ובהזדמנות זאת: 

לכל חברי וחברות פורום לנ"ו

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה! 
שנמצא את היופי והמתיקות בכל אדם. 

שנשמח ונודה על כל הטוב שקיים 🌺

בשורות טובות ושנה טובה ומתוקה ממש!

כי הוא מתגעגע אלייך חזק חזק

לכי תדעי...

תפוח – סגולה לחתן. החתן מוגדר כתפוח - כּתפּוּח בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין 
הַבָּנִים.. כווני לזיווג.
״דבש" - גימטריא "אשה". את טובלת את התפוח בדבש, החתן מגיע לכלה, ומזל טוב. 

אני זכיתי אתמול ב"ה לשבור את המחסום הזה. ואני רוצה להגיד לך שאחרי שאתה עובר את הגדר הזאת אתה מתמלא בחשק, במוטיבציה ובהרגשה של שלמות על שהצלחת סוף כל סוף להתקדם במשהו שכ"כ היה קשה לך בו.

תכין את עצמך לפני, אתה סה"כ נפגש עם בת אדם שגם היא לא מושלמת (כמו כל האנשים בעוה"ז) ויש סיכוי שגם לה קשה בדיוק כמוך, רק שהיא לא מראה את זה.

אתה תעשה את הצעד הזה ומצפים ממך לבוא ולספר שעשית.

מאחלת לך בהצלחה.

לא ברור לי מה רצונך...

השאלה אם זה זכר צדיק לברכה או מזכרת עוון...

שנה טובה בכל מקרה!

זה לא בהכרח לצדיקים נפטרים, נדמה לי שראיתי לאחרונה את הפסוק בהקשר של צדיק חי, וכן בכמה מפרשים על הפסוק שההקשר הוא שכאשר מזכירים צדיק צריך להזכיר בשבחו/לברכו והזיכרון שלו צריך להיות טוב... אבל צ"ע.

מסברה אפשר לומר שכאשר מדברים על העבר ניתן לומר זיכרון כי מדובר על העבר, אבל אולי צריך לבדוק את זה... וגם יש צד לומר שייתכן ויש מי שיקפיד על זה...

אשרייך שאת רואה את הטוב של המגיבים ותחיי לאורך ימים טובים, אמן.

בעזרת ה' הוא יהיה בשל, פורה(על משקל גפן פוריה) ולא ימיש מעשות פרי גם בגיל 30 וגם אחריו, אנשים שלא מטפחים את עצמם כלל הנראה יכחשו וינבלו... (עם כל הביטויים אני מרגיש כמו בט"ו בשבט...)

הדאגה אכן מזיקה אך יש בה גם צד שמעורר את האדם להתקדם נגד הרפיון, אז צריך לאחוז בה במידה מסוימת במקביל לביטחון ושלווה. 

במשך לא מעט זמן ניסיתי להבין כיצד מזרזים את הבשלות הנפשית, לא חושב שהגעתי להשגות נפלאות אך ברור לי שאדם שלא ינסה להתקדם בצורה אקטיבית יקודם רק בצורה פסיבית, והתוצאות יהיו בהתאם. לכן ברור שהוא צריך לנסות להתקדם בכל המישורים, תוך הבנה שמחשבות טורדניות לא יועילו לנפש.

לגבי שלושת התחומים שציינת, אשמח לפירוט עליהן ועל קנייתן.

ועד שלא יבורר מה המצב מבחינת רצון השואל, אישית אני מעדיף לא לתת עצות מזרזות כי לעניות דעתי נשמע שהסיבות הן חיצוניות לו ומצריכות התקדמות בפני עצמה, תקנו אותי אם אני טועה...

שמצד עצמה אולי היא שגויה, כי אם יש אמונה ובטחון וכו וכו' אבל בכל אופן היא טבעית ויכולה להזדחל

ובנוסף בדידות גדולה, שהיא תחושה כואבת ולא קלה

והחברים מתחתנים לאט לאט, וקשר הוא לא כמו פעם, אם בכלל נשאר ממנו משהו

וגם כמה שזה קלישאתי, 

האדם לבד הוא חצי..

מנהלים אותם

עזוב גם את זה, זה טבעי, זה אנושי

כמה שהשכל צריך ששלטונו יהיה על הלב

אנחנו בני אדם לא?

נראלי שאתה מצפה מאנשים יותר מידי

אגב. בדידות, היא תחושה. אבל היא גם מציאות, תוצאה של רווקות

לוקח זמן להתמודד איתה

חיי נישואים, הם לא נקודה קטנה מהחיים. הם החיים בעצמם.

הקב"ה טבע בנו שאיפה פנימית ועמוקה מאוד למצוא את החצי השני שלנו ולהפוך לאדם שלם.

לא ייתכן לכנות את הרצון הזה חלק שולי מהחיים שצריך ללמוד לשים בפינה.

הרצון להיות שלם הוא הרצון לחיות, ומזה נובעת הרגשת הבדידות ואולי גם המסכנות וכו'.

לא שאני חושבת שזה תורם משהו למישהו להרגיש מסכן. ברור שעדיף ללמוד להנות מהחיים כפי הנתונים הנוכחיים שלהם,

ולדעת שהרגע הנכון להפוך לשלם יגיע בע"ה.

אבל ברור שקשה מאוד לראות את החברים מסביב הופכים לשלמים בזה אחר זה ולהישאר החצי הבודד.

מה גם, שחיי הנשוי שונים במהותם והתנהלותם לגמרי מחיי רווק, וזה משפיע על הקשר עם חברים רווקים.

התוצאה היא שמהות הקשר עם החברים משתנה גם היא, מה שמגביר, לעיתים, עוד יותר את תחושת הבדידות.

מקווה שהסברתי טוב, למרות שאני נשואה...

לא שאין משמעויות נוספות בחיים.

בוודאי שאפשר למלא את החיים בתכנים נוספים.

אבל חיי נישואים יוצרים שלימות בכל המובנים - פיזית, רוחנית ונפשית.

לא ניתן להגיע לשלימות הזו בדרך אחרת. ולפני ואחרי הכל - כולנו שואפים לשלימות.

אדם צריך להרגיש שמשהו חסר לו.. 

זה בריא וזה טבעי..

זה לא משהו צדדי, לא תוספת בונוס נחמדה לחיים, זה מהות החיים.

להיות נאהב ואהוב זה צורך מאוד בסיסי וראשוני.. זה לא איזה משאלת לב של ילדה בת 12.

תחשוב שאדם מתפתח , גודל להיות משהו מאוד מסויים.. לא בהכרח שהמשפחה שלו בעד זה, או החברים הטובים שלו.. 

וגם אם הם כן.. הם לא אמורים בתור משפחה או חברים למלא לו צרכים מסויימים.. 

שגבר ואישה מוצאים אחד את השני הם מספקים אחד לשני את הצרכים של השני: אהבה, הבנה, הכלה, צרכים פיזיים, נתינה וכו'

ויש את הצד של לרצות ליצור ביחד משהו. להקים משפחה שזה שלב הרבה יותר גבוה. המשכיות. 

אני חושבת שזה משהו שטבוע באדם, ולנסות להבין דרך השכל למה זה כל כך קריטי להתחתן , לא נראלי יצליח.

כאילו, אם אתה שואל ממקום שכלי ורציונלי , יכול להיות שאני אתן סיבות אבל הן יישמעו לך רגשיות או לא כאלה נצרכות.. 

מהפן הרוחני- כן.. אדם לא שלם. ותחשוב שהאישה היא רק צלע מהגבר.... זה אפילו לא רק נשמות. זה גם משהו ש-גוי יכול להתחבר אליו.. 

מהפן הרגשי- גם כן.. חברה לא יכולה לספק לי רגש רומנטי , גם לא משפחה. כנ"ל לגבי צרכים פיזיים.. 

המשכיות- כנ"ל.

והרצון להמשכיות יכול לבוא גם לאנשים שנגזר עליהם ל"ע שהם לא יכולים להביא ילדים.. בכל אופן זה טבוע בהם. 

והבדידות היא לא במובן ממשי.. (וספציפית אני ממש לא מרגישה בדידות.. אבל אני יודעת שהרבה מרגישים ככה, אפילו שהם מוקפים בחברים ומשפחה..). היא במובן שאתה מחפש משהו שהוא שלך. שהוא נועד לך. משפחה אתה לא בוחר.. חברים הם לתקופות והם לאו דווקא ממשים את מי שאתה. אבל חתן זה מימוש של מי שאני רוצה להיות איתו *מבחירה* ושביחד יוצרים משהו! 

ובגלל שההבנה המודעית והתת מודעית (אם כבר השתמשת במושגים של תודעה) שילדים ומשפחה זה משהו שמגיע רק לאחר חתונה. לכן כל מימוש אחר בחיים לא יקנה אותו. לא הצלחה בקריירה, ולא הצלחה נפשית וכו'. למרות שזה מאוד עוזר להתגבר על הקושי כמובן.. 

אה ועוד נקודה. זה בהחלט יכול להיות קשור איפה האדם גדל. יש אנשים שגדלו במשפחה הרסנית או במשפחה מאוד ביקורתית וקשה, או במשפחה לא תומכת. אז בהחלט שהרגשת הבדידות יכולה להיות מוגברת יותר.

להגיד שאדם רווק הוא גלמוד? לא חושבת... אולי הוא לא שלם.. לפחות מבחינה רוחנית ורעיונית.. אבל מבחינה מציאותית ואפילו רגשית לא הייתי אומרת שהוא גלמוד. 

אם אחרי כל זה לא הבנת , או מבחינה שכלית או מבחינה רגשית.. אז צר לי   

יש את העניין של החברה

ויש את העניין של בן הזוג.

ברור שאפשר לתעל (לייעל?) כל מציאות עגומה ולנסות למנף אותה, אבל אי אפשר להתכחש לרגשות שליליים וכואבים.

שאתה נותן דוג' על מואבי שלא יכול לבוא בקהל ה' זאת עובדה. אדם שלא מצא זיווג זאת מציאות שיכולה להשתנות תוך יום (לפחות הדכדוך יכול להשתנות תוך יום..) 

אתה מדבר מנקודה מאוד שכלית והגיונית ומתעלם מהקושי שבדבר. לפעמים אדם ששקוע בקושי הוא לא מצליח להרים את עצמו ולנסות למצוא את הטוב שבדבר. ונקודה כזאת רגישה כמו מציאת זיווג בהחלט יכולה להוריד למקומות מאוד נמוכים במיוחד שעובר הזמן ואנשים אחרים כן הגיעו למקום הזה. וגם אל תשכח שזה תקופות. אחרי פרידה אדם יכול להיות מרוסק. שהוא עסוק במה שהוא אוהב, הוא יכול אפילו לשכוח את זה שהוא כל כך מחפש אחרי אבדתו וכו'.. 

צריך לדעת איך לכאוב (כי אם כואב, צריך לכאוב.. ), וצריך לדעת איך לקום מהכאב והייאוש. 

הנקודות שהבאת על החברה זה משהו אחר לגמרי. זה באמת ידוע שכדי להגיע לרמות רוחניות גבוהות כדוג' צריך בשלב מסוים להגיע לדרגת פרישות מסוימת.. קצת להיבדל מהחברה. התבודדות וכו'.. 

אבל אני חושבת שכדי להגיע למצב שאדם יצליח להגיע לרמות רוחניות גבוהות הוא כן צריך שיהיה "פיתו בסלו" שהוא כן ירגיש את השלמות המשפחתית. לא ממקום של בילוי ואירועים משפחתיים, ממקום של בעל ואישה שבונים בית.

והמילים גבוהות וכ' וכ'.

אבל כשלמישהו שכואבת השן-

כל הווייתו זה שכואב לו בשן.

ושאר הגוף השלם וכ' לא יכול לנחם אותו.

כי הכאב כואב לו כל כך שהוא לא מסוגל לחשוב בצורה הגיונית ושקולה.

ואלו הם חיינו ב"ה,

מלאים בהמון רגש ולא רק בשכל קר.

והדוגמא של מכור לסיגריות אינה דומה כמובן...

ולכן גם האדם שכואב לו צריך לעבוד על זה ולא להיות שקוע בכאב,

אבל מצד שני הוא לא יכול להתנתק לגמרי ממה שהגוף שלו מרגיש,

אז הוא פחות ממורמר אבל כן, עדיין כואב לו,

ולפעמים הוא גם שוקע בכאב.

אנחנו חיים בעליות וירידות,

ולא מלאכי עליון מנותקים.

אבל כייון שאנו בני אדם עם עליות וירידות,

טבעי מאד להרגיש לפעמים את הכאב בעוצמה..

ומהנימה של פותח השרשור היה נשמע 

שזה לא מובן איך אנשים בוגרים יכולים להרגיש ככה.

אז הסברתי.

כת אחת לא מבינה את זה בחייה, הא במותה כן.

כת שנייה מבינה מה חשוב בחיים בגיל 70 כשכבר בנו קריירה לתפארת והם מנותקים מהמשפחה שלהם והם בודדים בבית אבות.

כת שלישית מבינים את זה לאחר טרגדיה בחיים, בין אם זה בגופם ובין אם זה במשפחתם.

כת רביעית מבינה את זה בשלב מוקדם יותר בחיים, מי בגיל 20 ומי בגיל 30, איש לפי קורותיו....  

יש הרבה חנויות,

מילר (בסוף, אחרי כיכר השבת נראה לי כבר במאה שערים)

(יכול להיות שהם יקרים יותר)

או שתלך לאורך מלכי ישראל יש שם כמה חנויות

מילר 30 דגמים מעוצבים של מחזורים לראש השנה וליום כיפור (מעודכן 2018)מילר ספרים.

ועוד שתיים שראיתי בשבת:

יש עוד חנות, יחסית באמצע הרחוב, אם אני זוכרת נכון אז ממול פיצה אורי.

יש לו מבחר גדול ומבצעים..

ישנן דרכים שונות גלויות וסמויות להעביר מסרים

למרות שהמעשים שלו היו מכוערים.

"עשו עושה רצון עושיו" עיין כאן

במדבר רבה טז י – ויקיטקסט

את אשכרה תצטרכי לשאול אותו שאלות כדי שידבר? תוכלי להתמודד?

אבל בגלל יש בה דברים טובים אני חושש להפסיד אותם.   

מצד שני, בא לי בת זוג בלי כל הספקות שיכרסמו בי.. 

יש קטע, שהיא בקושי מדברת בקטע קצת מוזר...

אבל היה משהו ששאלתי אותה עליו ופתאום היא נפתחה ודיברה בהתלהבות

וברגע הזה נהניתי גם מהשיחה ואפילו מהמראה- השמחה הוסיפה לה חן

אבל זה היה רק לכמה רגעים...

השאלה מה קבוע אצלה ביום יום ומה לא.. אם זה השקט הזה אז אני אחתוך כנראה

סוג של רוגע שאני אוהב.   (רק אני מקווה שהוא בריא...)

הייתי נותנת צ'אנס לעוד פגישה או שתיים ואם המצב ישאר כמו שהוא, לחתוך...