פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 669)

וזה סמלי שבערבו של יום כזה, נודע על אירוסין! מי שלא תהיה, מזל טוב, בניין עדי עד והכנות קלות!

בהחלט אחלה תזמון!!! שתהיה לנו אחלה פתיחה שנה חדשה עם הרבה שמחות

@מרכבות ארגמן - מזל טוב גברת..
הר הבית זה מקום יפה וגם השיר של עידן רייכל

איזה כיף שאני יכולה להתרגש באמת כי אני מכירה את הניקית קצת ;)

בעז"ה אכתוב לה באישי.. 

אני לא מוכרת פה כ"כ .. אבל יש תקופות שאני ממש קוראת כאן אז תודה ממש על הכל ! 

חסדי ה' ממש, וזה מוכיח כמה לכל אחד יש את הזיווג שמתאים לו .

וכמאמר הרב ישי [ככה הוא נקרא בפינו] - כשזה יבוא זה יבוא זה יבוא בלי מקום לטעות . 

ממש ככה . 

מאחלת הרבה אור וברכה לכולם ! 

זה אופטימי מאוד

1. אני מגדירה את הנקודה הזאת באופן שונה. אני רוצה משהו שהתורה היא מה שמחייה אותו

(גם אם לומד פחות זה מה שמשמח אותו וממנה היום שלו מתנהל וחי).

עם זה אני חושבת שלא טוב להיות נעול על משהו מסויים ותמיד הוא צריך לברר מה רצון ה',

גם בחור שלומד כל היום יכול להיות שביום מן הימים

ה' ירצה שהוא ישקיע יותר בפרנסה/בעמ"י/בזוגיות/בכל דבר אחר.

2.אני מאמינה שהרבה מהבנות שרוצות אברך

לא מצפות מהבעל שלהן להיות רב/ ר"מ/ כל משרה שת"ח אחרת.

הם רוצות בית שמחובר לתורה וחי ממנה.

ואני מאמינה שגם בחורה שממש רוצה מה שכתבת אם הלימוד התורה יבוא על חשבונה

יהיה לה קשה קצת. אם הלימוד התורה יבוא בשביל הבית, בשביל ה', בשבילה. 

והכל יעשה מתוך הבנה עמוקה שהיא תשמח בו גם, ותתחיה ממנו גם אז יהיה לה סבבה ממש.

פשוט הבחורה שרוצה אברך

צריכה להרגיש שהבית העתידי יתחייה מהתורה ולא להפך,

לא משנה כמה אתה לומד לדעתי.

שלנהל בית כשהבעלי מקדיש כמה שעות ביום לשמה, גם על חשבון המשכורת,

זה בייסיק בשביל בית יהודי.

רואה את ההבדלים גם אצל חברותי,

והן מעריכות מאד מאד את המסירות של הבעלים שלהם-

שהתורה מעדנת אותם והם נותנים את ההרגשה שניהול הבית הוא לא רק של האישה וזהו,

ויחד עם זאת, לא מצפות מהם להיות גדולי הדור הבא.

כך שלפי ראות עיני יש בנות כאלה,

ב"ה זה הולך ומתרחב,

כמו שיש בנות שחושבות אחרת,

פשוט צריך לבדוק את ההשקפה לגבי לימוד התורה לפני. 

אבל יותר אני רוצה שלא כל העולם ואישתו יהיו עדים לרגע הזה... זה ממש אישי...

אבל אני חושב שבמסגרת הישיבה לא אתקדם הרבה בתחום (הצבא קצת רחוק ממני בשלב זה...), בוא לא נשכח שרוב הישיבות מכוונות לחתונה בשיעור ד' ומעלה... 

לכן אני מנסה להתקדם באופן עצמאי וממוקד...  דברים שאפשר לעשות בעצמי, בלי לזרום עם הזמן...

עבודה = זמן * הספק

מוכנות = זמן* פעילות מקדמת

לא צריך להגיד את המובן מאילו.

ומי שחי לפי העדר הנישואים שלו וחיים שלו יראו כמו כולם, 50% גירושים...

אני חושב שאולי נתפס בעיניך שאני מזלזל במה שאתה אומר אבל אני חושב שמעבר למעשה יש גם את הגישה... וחוץ מזה אני אומר את זה כי אני מחפש מעשים נוספים מלבד ישיבה/צבא...

ובשביל להיות מוכן צריך להתכונן... השאלה כיצד?

אני חושבת שמה שגרם לי להרגיש יותר מוכנה לזוגיות זה להכיר את עצמי מבחינה זוגית.

הכוונה איזה סוג של אדם אני בזוגיות: קר או חם, רגיש או שכלתן, לוקח פיקוד ויוזם או מובל, מקשיב או מדבר, אפילו לרמות של משיכה (כמה אני צריך להמשך לבן אדם שמולי, האם אני אדם שצריך מגע או שצריך רק את המינימום וכו'..). 

וגם להכיר את התכונות נפש שלי יותר לעומק כדי שאדע להבין איזה אדם אני צריכה. וזה בהרבה תחומים: רמת עומק, רמת שיח, סדר וארגון, רמת עשייה, מידת מעורבות, מלא דברים. (וזה דברים שבאמת עם החיים אפשר להכיר אותם, אבל גם דרך שאלונים שמילאתי תוך כדי החיפוש , אז חידדתי את זה לעצמי. השאלונים נתנו לי את הפרמטרים. בהתחלה אתה כותב משהו שאתה חושב שהוא באמת ככה. ועם הזמן אתה בוחן אותו ואתה מגלה דברים , מרחיב ומחדד נקודות ..)

להכיר את העולם הרוחני שלך: מה הקב"ה רוצה ממך בעולם הזה, לאיזה זרם אתה יותר מתחבר ומוצא את עצמך, איך היית מסביר את השקפת עולמך, אילו רבנים מדברים אליך, להכיר רבדים עמוקים בנפש שקשורים לרוחניות.. 

ואתה יכול להתנסות ב"זוגיות" מדומה, כלומר לנסות לתת לסובבים אותך. לנסות לעזור בבית יותר, להכין אוכל אפילו שלא ביקשו ממך, להקשיב לחבר במצוקה, אפילו לנסות להיות קצת עם ילדים ולהרגיש מה זה עושה לך.. 

דרך אגב יש נקודות שצריכות חיזוק יותר לאישה, ויש נקודות שהגבר צריך יותר לשים עליהן דגש. 

כל אחד צריך לדעת את המקום שלו בזוגיות, ומה המין השני מצפה ממנו. נגיד אישה מאוד מצפה למחמאות ושיקבלו אותה כמו שהיא, ושיקשיבו לה (זה לא סותר שיכול להיות שגם הגבר צריך את זה.. אבל שוב זה תלוי במינון ובדגשים..)

ועוד טיפ כדאי מאוד להעמיק במושגים של : אהבה לבת הזוג, כבוד, ההערכה, אכפתיות, נתינה 

עוד אחד (חח לאט לאט אני נזכרת בעוד דברים): ביטחון עצמי. תפתח את האישיות שלך לרמה שתאהב ותעריך את עצמך, שתחשוב שהבחורה שהולכת לקבל אותך באמת תזכה. זה מקרין החוצה. יכול להיות גבר מושלם , באמת, עם כל הפרמטרים (וכנ"ל לאישה), אבל שחושב בתוך תוכו שהוא כלום.. וישר מרגישים את זה, וזה מוריד מהחשק לזוגיות.. 

וחיזוק לזה שאתה מחפש אישה בגיל צעיר : "טוב לגבר כי ישא על בנעוריו" אז אשריך! תצליח בעז"ה!

תוכלי להפנות אותי לשאלונים כאלה?

ואני צריכה לבדוק אם השאלונים נמצאים אצלי במחשב.. 

במידה וכן אשמח לשלוח.. 

חשוב מאוד שהערכים שם יהיו מוחלטים, אם ניקח לדוגמה שכלתן -רגשי או מגע ושני הצדדים יגידו משהו אחד אבל בסולם אישי ושונה... לכן דוגמאות יועילו יותר, לדוגמה עד כמה אתה חסידי - הולך לטיש כל חמישי| לומד מעט| לא לומד | מתנגד וכן הלאה... 

אבל זה רעיון ממש טוב! 

זה יותר שאלונים שעוזרים למקד אותך אבל לא ברמה של לתת דוג'.. (בשביל זה צריך באמת לשבת על זה ולחשוב.. זה יכול לקחת קצת זמן..)

זיכרון לפנייך...

לגבי :

מה ההבדלים המרכזיים ביניהם -משמעות כללית. - משמעות פרטית. וכו'
מידות. איך לתפוס את עולם המידות.
רגשות. איך לתפוס את עולם הרגש שלך.

בירור שאיפות. -מה הדברים שאתה שם במרכז החיים שלך.
עבודה על עצמאות - טכנית, ומחשבתית.

פגישות - התנהגות, נושאים וכל מה שקשור...

אתה משדר חוסר ביטחון וזה ממש לא חייב להיות מסיבה אמיתית.

אתה חייב לשאול את עצמך: האם גדלתי בבית בריא?

אם גדלת בבית בריא, עם אבא ואמא שמתנהלים באהבה בשמחה ובמידות טובות ביניהם ובכלל (כמובן יש גם מתחים ובד"כ גם ויכוחים ומריבות, בין ההורים וגם בינם לבין הילדים כולל אותך, אם הם אנשים נורמליים ולא מלאכים. אבל הסך הכול הוא שהם אנשים עם מידות טובות ועם אווירה בריאה בבית), ואתה יכול לומר על עצמך שאתה פחות או יותר דומה להם, אז אתה בכיוון, והתשובה היא דווקא מה שלא רצית לשמוע: לך תלמד תורה בישיבה וכל החיים, תעבוד על המידות שלך כל החיים, ו"לך אכול בשמחה לחמך... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". אתה גם יכול לדבר על זה עם אבא ובד"כ עדיף עם אמא.

אם לא, אתה צריך לפנות לרב שלך לקבל הדרכה. בהקשר הזה: רב זה לא רב גדול מדי שאין אתו שום קשר אישי, אלא מישהו שניתן לסמוך עליו שידריך אותך בעבודת ה' (קרי: ברוב הישיבות זה הר"מ ולא רה"י). בהקשר הזה זה בכלל לא חייב להיות רב, אבל זה חייב להיות מישהו שאתה סומך עליו מאוד, ושבחייו האישיים הוא מנהל משפחה בריאה. אין לך עדיין מישהו כזה? אז זה השלב הראשון.

ולנסות להבין, עד כמה התשובה שלו נשמעת אמינה (החל מהמלל וכלה בשפת הגוף). 

אם יש מישהו שאת מכירה שמכיר את הסיפור זה יכול להיות טוב.

מה שכן, לדבר עם הצד שלה זה מורכב,

כי את לא יודעת אלו מתחים או אינטרסים מתחוללים שם.

האמת כנראה נמצאת איפה שהוא בין הסיפור שלו לסיפור שלה,

כמו בכל ריב שיש בין שני צדדים.

קיצור, לא מומלץ.

אבל הרבה יותר חשוב: מה אכפת לך למה הוא התגרש?

אם זה מלחיץ אותך, שזה די הגיוני בסך הכל,

תבררי אצל הרב / מטפל / וכדו' שלו.

אבל מה שאמור להיות אכפת לך זה

שבנישואין שלו איתך (אם וכאשר וכו') יהיה לכם טוב.

לי נראה שכדאי להתמקד בזה בעיקר ולא בהיסטוריה.

המון הצלחה!

חשוב שהיא תבוא רגועה,

אבל יש אנשים מה-זה היסטריים.

אם המציע הוא אדם שרוצה בטובתה,

ועל פניו זו נשמעת הצעה טובה,

אז שווה לברר טוב עם אדם שיש לה אמון בו מה קרה

(לרוב, יש אמון ברב או באיש מקצוע שליווה את הסיפור,

ואם לא - זו יותר הבעיה של המברר).

לא צריך להיות אובססיבי:

'ומה אם...', 'ואם לא אמרו לי...' וכו'.

זה סתם מוציא לשני הצדדים את החשק.

וכן, הרבה יותר מאשר חשוב לדעת למה הוא התגרש,

חשוב לדעת מה זה אומר עליו,

וממילא מה יהיה בנישואין ביניהם.

אחרת זו סתם היסטוריה לא רלוונטית.

העיקר שתחשבי על 7 סעודות..

תכווני גם עלי על הדרך

ולכן השנה בחרתי בסגולה של חב"ד וסיימתי ספר תהלים שהתחיל בר"ח אלול ונגמר בנעילה של יום כיפור.

המקור הוא מהבעש"ט שהבטיח שמי שעושה זאת, מתכפרים עוונותיו, והחסמים של הברכות יורדים.

אז למי שלא עומד/ת בזה... קחו את זה לשנה הבאה. 3 פרקים כל יום, ו36 פרקים שמתחלקים ל4 נגלות של 9 פרקים מערב יום כיפור ועד נעילה.

גמר חתימה טובה, ושתזכו לבנות את הבית הפרטי בד בבד עם הסוכה. רק שיהיה מושב קבע ולא ארעי.. כן?

זה לא נשמע שיש פה בעיה.

כשמדברים זה חשוב להסתכל לאדם בעיניים, זה מכבד ומשדר רצינות.

יכול להיות שאת מובכת ולכן זה יותר קשה.

עכ"פ ברגעי שתיקה זה מובן שלא תסתכלי, אנשים לא מסתכלים אחד על השני ושותקים סתם כך.

במשפחה או חדשים

כן, לפעמים אתה רוצה להרגיש איך מי שעומד מולך מרגיש. עוזר לא לצאת מהבחורים הלא נעימים בדייטים שאח"כ אומרים "יואווו מי ילד אותם??????"

זה יוצר הרגשה של 2 אנשים שמנהלים שיחה ולא של 2 מדוייטים שמתפדחים ומדברים כי צריך להעביר את הזמן בפגישה..

וזה עניין של הרגל, מי שעושה את זה ביום יום עם אנשים יעשה את זה גם בפגישות.

לגבי להסתכל בשתיקות אני לא עושה את זה, נראה לי מביך מאד מאד ואפילו בשלב מתקדם יותר יכול ליצור הרגשה מאד מאד גדולה של קירבה שאני לא יודעת אם היא מותרת וכו'

מזכיר לי שסיפרתי למורה שלי למחשבת באותה תקופה שמלחיץ אותי לפגוש בנים, כי מעולם לא דיברתי איתם יותר מידי קודם.

אני זוכרת שהיא אמרה לי-וואו, אשרייך! ואת לא יודעת כמה מזל יש לך...

אז אני מעבירה לך את דבריה בחזרה.. יהיה בסדר. זה רק מראה על מעלה רוחנית. אגב-גם יש בנים שלא מסתכלים.

יגיע השלב בו תרשי לו להיכנס לנפש שלך דרך העיניים,

אבל עד אז 'הסבי עינייך מנגדו, שהם הרהיבוהו'.

[את הפסוק בהקשר הזה אמר לי ת"ח חשוב]

זה לא כ'כ שונה ומסובך

המין השני זה בן אדם כמוך ,תאמין לי שאפשר להסתדר מצוין בלי לשרוט את הנשמה

שמוח הוא לא איבר מגדרי, היום כולם מבינים שעם השוני בין המינים לא כל כך קל להסתדר בלי לעבוד על זה, אפילו שהוא בן אדם כמוך, זה לא אומר שאין הבדלים משמעותיים.

זה באמת תהליך שצריך לעבור בראש.. 

אבל לא בהכרח דרך התערבבות עם המין השני בגיל צעיר..

בוא נאמר שבגיל צעיר את עובר את התהליך צעיר יותר, חסר כלים, אימפולסיבי בתגובות שלך.. הכל יותר קיצוני ולכן אפשר לצאת עם יותר שריטות.. אפשר גם לצאת בלי שריטות בכלל , לא אומרת .. 

אבל הנקודה היא שזה שלב בחיים שכולם עוברים.. ומומלץ לחכות לגיל שיש יותר כלים מבחינת אישיות , וגם לצורך חתונה כמובן.. כמו שהתורה מדריכה אותנו  

וזה מאוד תלוי בחינוך של ההורים ובהדרכה שלהם לעניין!! 

באיך שהם מתייחסים לעניינים של בינו לבינה ,

איך הם משדרים אהבה בינהם,

אם הם מדברים על העניינים האלה בבית,

כשמגיעים קרובי משפחה וצריך לתקשר איך הם מגיבים או לא מגיבים.. (גם חוסר הגבה זה סוג של חינוך..)

בצורה טבעית וקלילה או בצורה מתוחה וחוששת, וכו'.. 

אני לא בעד היכרות בגיל צעיר, לדעתי לא זה מה שיעזור בחיי הנישואין.

(אגב חינוך של הורים והדרכה, לדעתי זה לא דבר שכל כך אפשר להדריך, בעיקר מה שהילד ראה בבית בין ההורים שלו זה ישפיע הכי הרבה על חייו) 

בתור אחת שכן גדלה תקופה מסוימת בסביבה מעורבת אבל עם גבולות.. 

אני יכולה להגיד שזה כן פתח אותי...

אבל לדעתי גם אם לא הייתי גדלה בסביבה כזאת, הייתי נפתחת מדברים אחרים אם עבודה, או קשר עם בחור..

כי בשורה תחתונה אדם לא נשאר בביישנות שלו לנצח עם המין השני, מתישהו הוא כן נפתח ..

ויש לי קרובי משפחה שהיו ממש מנותקים מבנות.. סביבה שמורה כזאת.. אבל מצד שני ההורים שלהם היו מאוד חכמים אתם בחינוך בבית בקטע הזה. והם מתקשרים בצורה ממש בריאה עם בנות (כאילו , איתנו המשפחה..לא מתביישים או מתפדחים, בצורה טבעית) 

אז אני יכולה להגיד שזה תלוי אופי , וגם שזה משהו שמתפתח ולומדים אותו.. 

נשמע קלישאתי , אבל כן..

ברגע שאתה מבין שזה בן אדם, שבסה"כ יכול להיות מצב שאתה נמשך אליו, אבל הוא בן אדם עם כל מה שזה אומר:

מרגיש, חושב, בעל דעה, מבטא את עצמו וכו'.. אז אתה כבר לא מתרגש..

זה איזשהי הפנמה בראש.

גם צריך לראות שאין לך איזה טראומה מבנות או ביטחון עצמי נמוך..

צריך פשוט להכיר את היצר של המשיכה, להכיל אותו, לא להיבהל ממנו.. 

אם בסה"כ לא היה לך קשר שלילי עם בחורה והביטחון העצמי שלך ברמה סבירה,

אז אין סיבה שתרגיש לא בנוח ליד בחורה.

אני חושבת שזה זכות שיש באמת רק בעולם השידוכים,

ששמים לך מראה למה אתה יכול להיות או גם למה שאתה עכשיו.. 

ולך תדע לאן תצמח מפה!! 

לא מעניין אותי מה קורה במשפחה שלה, היא אדם בפני עצמו.

בהרבה מקרים אנשים חטטנים וחצופים יותר גרועים מאנשים עם בעיות נפשיות

של הצד השני זה משפיע ללא ספק,כנשוי.

אבל אין פה כלל, וכל מקרה לגופו. כשזה תלוי בבחור, ובבעיות הספציפיות.

המשפחה תופסת חלק משמעותי ומשפיעה על האדם, תתמקדי כיצד המצב השפיע על הבחור, יש כאלה שזה פיתח אותם ויש כאלה שלהפך... 

שלום לך

אני מעריכה את הבקשה שלך לענות בכנות ובכבוד, אבל אני נפגעתי דווקא מהניסוח שלך. כל ה"לא עלינו" הזה והסיומת בסוגריים לא עשו לי טוב. אני אסביר לך למה. לי יש היסטוריה של מורכבויות משפחתיות (לא אחת ולא שתיים) והרבה שנים הסתרתי את זה מעיני החברה כי לא רציתי לחוש חריגה ושונה אלא "נורמלית" כמו כולם. כן. חשבתי שכל מי שהמשפחה שלו שלימה ובריאה ורגילה הם נורמליים לגמרי.

ואז התבגרתי ב"ה והתפתחתי עוד יותר ב"ה והחלטתי להתחיל לשתף את סביבתי ב"לא נורמליות המשפחתית" שלי. ואז כמו בומרנג התחילו לשתף אותי בחזרה, וסיפור אחרי סיפור הביא אותי למסקנה האנושית הזו שאין מושלם. שגם אצל החברות הכי "מושלמות" שלי עם הבתים הכי נוצצים והרקורד הנקי ללא רבב, לעיתים מסתתרות טרגדיות אנושיות ופועמות שאף אחד לא מדמיין לעצמו עקב ההסתרה הגדולה והחשש מהסטיגמה.

ואני שואלת אותך- למה את שמה באותה קטגוריה תופעות אנושיות וכלליות כמו גירושין, מחלות נפשיות וקשיים כלכליים, בהן הטענה "כל מקרה לגופו" היא כל כך נכונה, לבין "משפחה שאולי קשה להסתדר איתה"? מה הקשר בין השניים? אנשים שעברו דברים בחיים יכולים לצמוח ולהתפתח מתוך זה ויש להם בחירה. ברור שהחוויות שעברו עיצבו אותם אבל יכול להיות שהם עיצבו אותם באופן מדהים ומעורר השראה. ואילו משפחה שסתם קשה להסתדר איתה, זה עניין שקשור לדפוסי אישיות ולמידות וליכולת רגשית וזה מעורר הרבה יותר פעמוני אזהרה. 

את אותו חיבור עשתה גם @עדן ירושלים כשציינה את החמות מ"נשואים טריים" המבכרת גיסה אחת. מה הקשר בין יכולת רגשית לקויה לבין משפחה שעברה חוויות מורכבות והיא שונה מהמבנה המשפחתי הקלאסי? 

וכאחת שעברה דברים אני יכולה להגיד לך שכל דבר שעברתי השפיע גם השפיע על אמונות הבסיס שלי ועל איך שאני רואה את העולם, אבל כשהחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי באמונות שונות שלי שכבר לא שירתו אותי, ראיתי את המדהימות של החיים. את הדינמיות של הלב והמוח לבצע שינויים ולהתפתח ולגדול. ולכן חשוב כמובן לא להתעלם מהרקע ההיסטורי של בן אדם אבל לבחון את הבחירות האישיות שאותו אדם בחר לבצע ולא להחליט עבורו מהן ההשלכות אותן הוא נושא. וכמובן שלכל אדם יש בחירה חופשית מלאה לרצות להכנס למשפחה שההרכב שלה יותר נשמע לו..

בהצלחה רבה!

שלחתי לך משהו בפרטי, תסתכלי

תודה מיכל, את צודקת לגמרי.

אשתף את כולם במידע מדהים, אבל הוא כרוך בצפייה של כשעה וחצי.

ההרצאה הנ"ל מפיו של הרב אהרון לוי מארגון ערכים פתח בפני הסתכלות עמוקה ומדהימה על מדוע צריך להתחתן.

כי באמת, אין סיבה אמיתית, בתרבות המערבית והחילונית למשמעות של נישואין, של מחויבות. כיום - אפשר לעשות הכל גם בלי להתחייב על נייר כלפי השני.

מצרף לכם קישור להרצאה. מי שיהיה סבלני ויצפה, יזכה ביהלומים לחיים, מבטיח

אשמח לשמוע התרשמות.

[שאת כותבת בסוף]

חס ושלום שכיום "אפשר לעשות הכל בלי להתחתן".. - אי אפשר, בדיוק כמו פעם. זה שבחברות מסויימות התרגלו לדברים לא נורמליים.  מאיך שאנשים מסויימים הולכים ברחוב לצערנו, אפשר לראות ש"מוסכמות" משוגעות, יכולות לגרום לאבד בושה גם מדברים הכי פשוטים.

היא שאלה באופן פשוט, למה להתחתן ולא להמשיך לבד בתור בחורה צדיקה...  סביר שהתשובה נעוצה בין השאר בגיל שלה.

[לא הקשבתי להרצאה..]

שכשאדם שאינו מחזיק ביהדות, רוצה למצוא סיבה הגיונית לשאלה מדוע הוא התחתן, הוא לא ימצא.

שהרי ללא בסיס אמוני, עמוק ולנכון, הנישואין בחברה החילונית מבוססים על שיטה של "עסק". כל אחד תורם את חלקו, על מנת לקבל מזה תועלת. האדם במהותו מחפש חופש, חירות. והנישואין עושים בדיוק את ההפך, מגבילים אותו. אז מדוע ?

ללא הבנה של תכלית הנישואין, לא ניתן למצוא סיבה הגיונית לחתונה, למיסוד קשר ורשימה של התחייבויות כלפי הבן/בת הזוג.

הבנתי את שאלתה. השאלה יותר עמוקה מכפי שזה נראה.

גם אדם בין 30 שכבר התחתן, לא בטוח שהוא יודע מה המשמעות והתכלית של חתונה, מעבר להקמת עסקת משפחתי.

הנישואין, גם "בחברה החילונית", וגם אצל גויים להבדיל - זה דבר עתיק כימי האנושות.

זה הדבר הכי טבעי ונורמלי. לפני שמחפשים "הסברים", פשוט צריך להיות נורמליים.

נישואין, גם בחברה שאינה דתית, במשפחות נורמליות, אינה "עסק" אלא שותפות עמוקה, שכמותה יש רק בנישואין. וזה בנין משפחה עם מחויבות עמוקה, שיש אותו רק מתוך נישואין. זה דבר הכי טבעי ונורמלי.

לא לכל דבר צריך למצוא "הסברים שכליים". קודם כל להיות נורמליים, לא לאבד את התחושות הנורמליות, המוסר הנורמלי.

על גבי זה, הסברים מעמיקים. כמובן, חשוב להעמיק במשמעות של בנין בית בישראל, אבל לא על חשבון ההרגשות והמוסר הכי טבעיים.

[ומי שחושב שנישואין זה "מיסוד קשר", ר"ל, שם יסוד הבעיה.  עד לפני כמה עשרות שנים, גם אצל גויים היה ברור שאין "קשר" כזה ללא נישואין. מינימום של מוסר וצניעות ובושה ואנושיות.  אם חלילה מאבדים את זה, בגלל "אג'נדות" מעוקמות, כפי שהזכרתי ב הודעה לעיל, אז צריך "הסברים" גם למה שאמור להיות מובן מאליו]

לבנות משפחה ביחד. דבר גדול ומשמח.

ואם את חושבת "למה בכלל..", סביר שאת אכן קצת צעירה מידי.

את מאמינה שזה "צריך להיות בקצב הנכון וצריך גם בשלות אמיתית" - אז יופי. תמתיני עוד קצת. לא חושב שיקרה אסון...

להתחתן, זו לא "מסירות נפש" - אלא, בין השאר, מילוי רצון הנפש...

שיהיה בהצלחה ובשמחה, בעיתו ובזמנו.

זו קצת "מסירות נפש"..

אבל בכללי, כשזה בא כחלק מהרצון לבנין הבית, אז זה נראה אחרת.

כמו עוד דברים טובים, שאנחנו מאד מוכנים להתאמץ עבורם.

[וגם הבעל אמור להתחלק קצת ב"עול הבית"..]

אבל אם למישהי יש שדכן שאינו שיפוטי והוא לכל המגזרים ולכל הגילאים, יהיה נחמד אם ישתף פה.