פורום הורות (עמוד 281)

לקנות pull-ups. (תחתון-חיתול)

להגיד לילד: לא נעים לי לנקות. אם אתה רוצה להיות גדול, לך לשירותים. אם לא אתה יכול לעשות בתחתול.

 

אם הילד בוחר לעשות בתחתול, מחזירים חיתול ומחכים לקייץ. אם הילד אכן לא רוצה לחזור לחיתול כמו שהוא אומר- החבילה לא תיגמר, וכל הסיפור יהיה מאחוריך.

היתרון בתחתולים שזה מוריד ממך המון מתח, ואת אכן יכולה להיות אדישה למצב.

החיסרון העיקרי הוא המחיר שלהם.

אני בכל אופן הייתי מנסה 

אני לא חושבת שילד שילד יכול להישאר שעות עם תחתוני חיתול מלאים בקקי

ולא לחטוף מיזה פצעים.

לא להחליף תחתוני חיתול, זה הזנחתי בדיוק כמו לא להחליף חיתול רגיל.

תחתוני חיתול זה אולי פיתרון, אם מחליפים אותם כשהילד עושה בהם כפי שהיו מחליפים טיטול רגיל.

ולא "אדישים למצב".

אני התחלתי גמילה עכשיו, בגיל שנתיים וחצי בדיוק, היא מפספסת הרבה, ואני צריכה להזכיר לה כל הזמן

ולהושיב אותה על הסיר, היא בקושי מבקשת ביוזמתה.

אם תתעצבני עליו זה יהיה יותר גרוע. הוא לא אשם. אני לא מתיימרת לנתח אותו בלי להכיר אותו, ואני לא פסיכולוגית,

ככה שאני מסייגת את דברי מאוד,

אבל אולי הוא מרגיש שמשהו משתנה (אמא בסוף הריון...) יש אולי פחות סבלנות בכללי (לגיטימי, סוף הריון זה לא קל..) , 

וזה גורם לו לפספס הרבה. ושוב, זה רק רעיון שלא בטוח שהוא נכון.

אדישים למצב הכוונה: לא צריך להיות כל היום ב"כוננות ספיגה".

השוני היחיד מחיתול רגיל הוא שהילד יכול ללכת לשירותים לבד ולהחזיר לעצמו את החיתול אח"כ.

מי אמר להשאיר ילד מלוכלך כל היום?

1. תגמולים על הצלחות- נניח- בהתחלה, על כל פעם שהוא עושה בשרותים- בסיר או באסלה הוא מקבל משהו- שוקולד צ'יפס אחד, חמוצית, משהו קטן.

אחרי שהוא יצבור כמה הצלחות, אולי אחרי שבועיים שלושה- אפשר לעבור לתגמול מדבקות. כלומר- כל פעם שהוא עושה בשרותים- מקבל מדבקה, ואחרי כמה מדבקות (נניח 6-7, משהו בר השגה תוך יום יומיים)- מקבל הפתעה. גם כאן- הייתי מתחילה בהפתעה "שווה"- משחק קטן חדש, או משהו אכיל. (עם אחת הילדות שהיה לה תהליך גמילה מאוד ארוך נתתי מקופלת על כל 6 מדבקות בהתחלה..)

ואז, לאט לאט אפשר להגדיל את מס' המדבקות שמדביקים כדי לקבל הפתעה ובמקביל- להקטין את ההפתעה.

וכמובן- את דף המדבקות שמים על המקרר ומשבחים אותו בכל הזדמנות על כל המדבקות שצבר..

 

2.במקביל- לא להתעצבן. זה אף פעם לא עוזר. זה לא יגרום לו להצליח, רק להרגיש מתוסכל מזה שהוא לא מצליח ואולי גם יכול לגרום לו לרגשות אשמה.

3. את כן יכולה להשאיר לו חלק מהאחריות -תוריד את מה שרטוב ותניח במכונת כביסה, תקח מכנסיים נקיות ותלבש, וכד'.        אפשר גם לוותר על תחתונים בשלב הזה, אם זה מכביד עליו להוריד גם מכנסיים וגם תחתונים- אז שיהיה רק עם מכנסיים, זה מאוד עוזר.

4. אם יש זמנים שאת מרגישה שאת מתחרפנת מזה- אז תניחי לו להיות עם טיטול כמה זמן. עדיף שתהיי נינוחה בענין ורגועה מאשר שתהיי בלחץ. תזכרי גם שאחרי הלידה יכול להיות שהקושי שלו עם המצב החדש יתבטא בעוד רגרסיה בענין הגמילה, וגם תזכרי שבסוף הוא יהיה גמול...לכיתה א' הוא לא יגיע עם טיטול...

זה באמת מתסכל.

חשבתי שאם את בסוף שמיני, אז בעוד חודש את אמורה ללדת, מה שאומר שזה לא הזמן הכי טוב לגמילה בין כה וכה, גם אצל ילדים שנגמלו יפה הייתה נסיגה אחרי לידת אח קטן.

אולי כדאי להרפות קצת מהסרט הזה עד שהתינוק יהיה בן חודש חודשיים? 

וכשתגמלי, ראיתי שעוזר לתת תגמול מיידי לילד  (עדש, תמר או ממתק קטן שהוא אוהב) וגם לתת לו לחלק ממתק קטן לילדים האחרים במשפחה. כך הוא שמח לחלק, הוא מתרגל לחלוק דברים, וגם כך האחים הגדולים מתגייסים לעזור במשימת הגמילה (מזכירים לו, מדברים איתו כשהוא יושב על הסיר, מספרים לו סיפורים וכדומה).

בהצלחה וגידול קל ושמח.

 

היה לנו מקרה דומה,

 

ילד בן שנתיים וחצי, עם אח סביבות 5, לקראת סוף הריון.

ניסינו לגמול מוקדם, לא הלך, ניסינו שוב, כמה חודשים (!) עם עליות וירידות, מה לא ניסינו,

לקחת אותו כל כמה דקות, להתעלם, לעודד, להעיר... להחליף, לתת לו להחליף

ואז הפסקנו.

 

אחרי שאשתי נרגעה קצת..

תהינו מה עדיף, לחכות עד אחרי הלידה, הילד יהיה יותר גדול (בשל?), אבל עם עוד תינוק, או לגמול לפני הלידה.

החלטנו לגמול לפני הלידה,

וב"ה שכך עשינו.

זה דרש הרבה כוחות.

ישבנו המון זמן לנתח את המצב,

כמעט פנינו לייעוץ, ואז לאחר בירור עמוק עם עצמנו

בעיקר סביב השאלה "מה הילד מרוויח מכל הסיפור הזה"? (לאחר שמוודאים שהוא אכן גמול, וראינו שכשהוא רוצה, הוא גמול והיה נראה שהוא עושה בכוונה. כשהיה עם דודה שלו לא פספס בכלל)

היינו מתוסכלים מאוד, אשתי בעיקר כעסה עליו, שלכלך את הבגדים, את הבית, ועוד עם חיוך לעצבן אותה. "למה הוא עושה לי את זה"?...

ואז כשהגענו לנקודה שהפריעה לנו, שכשהוא מפספס הוא גורם לנו להרגיש "חוסר שליטה". כשהבנו את זה, עבדנו על לשחרר את העניין, להבין שאין לנו (בעיקר לאשתי שהייתה איתו יותר זמן..) שליטה. הוא שולט בעצמו והוא אחראי לצרכים שלו, ואם הוא רוצה, הוא מסוגל ב100% לשלוט בצרכים שלו.

אחרי ששחררנו את עניין השליטה, החלטנו שכל פעם שהוא מפספס מגיבים בחיוך אבל לא מדברים על זה בכלל, אבל שיבין שאנו רואים זאת. הוא היה אחראי להחליף לעצמו, ועזרנו לו אם היה צורך. שמנו לו במגירה במקום נגיש מכנסיים ותחתונים.

 

ואז,

תוך יומיים הסיפור נגמר. לא, לא ממש. למחרת פספס פעם אחת, ואז בדק אותנו שוב עוד כמה ימים, ואז זה הסתיים.

פשוט הבנו שהסיפור הוא אנחנו, לא הוא. אנחנו נגמלנו. [והוא הצטרף]

 

בקיצור, ממש כדאי לעשות שיחה זוגית רגועה בנושא, חשוב שתהיו באותו "ראש", שהוא יבין אותך, את הקשיים, ושאת תנסי לנסח באופן הכי מדוייק מבחינתך, "למה זה כ"כ מפריע לך שהוא עושה"?? "על איזו נקודה זה יושב אצלך"?? הרי אם זה היה ילד של השכנים נניח (שהוא כרגע אצלך) זה לא היה מפריע לך..

שבעלך ישאל אותך עוד: "אז למה זה מפריע לך" ?

"כי הוא מלכלך את הבגדים"

"כן, אבל למה זה מפריע לך"

"כי הבגדים לא נקיים"

"אבל למה זה מפריע לך" / "מה זה אומר עלייך כאמא"? / "על מה זה יושב/איזו נקודה זה דורך אצלך"?

 

נשמח לעזור,

 

המון בהצלחה,

סליחה על ה"מגילת אסתר" אבל זה דווקא מתאים לפורים (קטן.., שחל היום)

גמילה מהירה

ילדה בת 3 שגמולה כבר חצי שנה החליטה לעשות לנו בית ספר. התחילה לפספס 5-6 פעמים ביום גם קטנים וגם כגולים.
בהתחלה כעסתי ואחרי כמה ימים ראיתי שזה בדיוק מה שהיא רוצה...
חשבנו אני ובעלי על פיתרון עד שהחלטנו שהיא תלמד את התוצאות, לא עונש. קלטתי שהיא שונאת ברמות מכנסיים, אפילו בלילה לא מוכנה ללבוש את המכנסי פיג'מה רק גרביון. אז לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה שאם יברח לה היא תצטרך להלביש מכנסים כי הלכלך הבגדים ואמא צריכה חנקות. לימדתי אותה שהיא שולטת במצב, לא אנחנו.
יומיים ראשוניים היא הסתובבה בבית עם מכמסיים בבכי, כי לא יכלה לצאת..ואז זה נגמר! אין יותר פיספוסים בכלל!!!

ניראה לי חסר אחריות לשבת לראות סרטים במקום להשגיח על הילדים

תודה לאל שזה הסתכם רק בקורנפלור שפוך

למשפחה של בנים שובבים,

לא שיחקתי במחשב, לא נחתי לרגע, רדפתי אחריהם בכל הבית וכמעט שהוצאתי את נשמתי...

ועד שההורים הגיעו היה שוקו שפוך בכל הבית, קורנפלקס על כל הרצפה במטבח,

שוקולד על המזרון, מיים בכל האמבטיה, ואולי שכחתי משהו.

ברחתי משם עם דמעות והבטחתי לעצמי שלא אחזור, ולא אכפת לי הכסף.

מיותר לציין שגם הם לא הזמינו אותי שוב...

ומעניין אותי מה ההורים חשבו אז עליי...

 

לפעמים הילדים שלכם במצב רוח קרבי ועובר עליכם ערב קשה מאד איתם, לא תמיד ברור למה?

לא יודעת מה איתכם, אצלינו זה קורה מידי פעם. 

אולי זה קרה אצל הבייביסיטר, ועם כל הנסיון שלה, היה לה קשה, ודברים לא זרמו...

 

לא מדברת על מקרה ספציפי שהיא עושה דברים הזויים כשהילדים ישנים, או מתעסקת במחשב כשהם ערים (שזה בעיניי עוד יותר הזוי)

 

רק רוצה יותר עין טובה על בייביסיטריות...

היא התעסקה במחשב כשהם ערים

אומרים שאם מגיע ל39 - אז להוריד חום. אבל בשביל זה, צריך לעקוב.

 

[גם אמבטיה שמורידים בהדרגה קצת את חום המים - יכולה לעזור לזמן-מה]

אם הילדה מאד לא רגועה או שאני ממש מותשת מלטפל בה (במצב הזה) אז הייתי נותנת אולי אקמול.

אם לא, אז הייתי פשוט דואגת שיהיה לה יחסית נוח, שהיא שותה וישנה כמו שצריך וכו'.

גם אם זה 39 לא הייתי נלחצת.

לתת הרבה שתיה בכל מקרה

 

או לעשות אמבטיה פושרת ואפילו רק לעבור עם מגבון לח!!

 

בהצלחה ורפואה שלימה!!

אני הייתי נותנת אקמול,

כי אני לא הייתי מסוגלת למדוד לה חום בטוסיק כל רבע שעה

לבדוק שזה לא עלה ל39. (היא שונאת למדוד חום)

לא הייתי לוקחת את הסיכון שהחום יעלה ל39 ואני לא אדע מיזה.

כשהייתה חולה (בת אותו גיל) נתתי אקמול גם על חום יותר נמוך

בהפרשים של 6 שעות בערך. לא פחות זמן ממה שמותר לפי התקן.

בהצלחה.

והאמא בסוף הגיעה למסקנה שחבל שלא נתנה אקמול בזמן, כי החום עלה אח"כ ל39 נראה לי...

 

בכל אופן, כדאי לתת כי אצל ילדים הבנתי שלא מומלץ לחכות שהחום יעלה

זה מאוד משתנה מילד לילד וממקרה למקרה, קשה לעשות השוואות...

 

אם הילדה חיונית, והחום לא גובה, למה להתערב??

אם יהיה שינוי, יהיה ניתן להתערב... (ואין צורך לבדוק כל רבע שעה... פשוט להיות עם הילדה, לשים לב לשינוי במצב הרוח או במראה, חום גבוה גורם ללחיים ורודות ועיניים מבריקות)

 

בריאות שלמה!

הבן שלי בן שנה והוא אמר את זה לגביו, אני משערת שזה תופס לגילאים יותר מאוחרים גם כן..

 

חום הינו סימפטום, ולא הבעיה עצמה.. 

 

אלא אם כן- הוא ממממממממש גבוה, ואני מצטטת- 41 מעלות.

 

שאלתי אותו במפורש- אם אני לא נותנת לו אקמול ויש חום, זה בסדר?

 

והוא אמר שזה מצויין  ויופי שאני מצליחה לא לתת..

כי הבן שלי לא מסכים בשום פנים ואופן לקחת אקמול, צרחות אימים שאין לי לב להתעלל בו.

 

הרופא ציין שמה שיותר מדאיג זה חוסר תיאבון, ופחות החום. אם יש חום אבל המצב רוח הכללי בסדר, זה פחות מחשיש.

 

בקיצור, האקמול זה בעיקר להרגיע את התינוק, שיהיה לו פחות כואב ומציק, ולא "לרפא" אותו. זה לא מרפא. 

אבל חום גבוה מידי עלול להיות מסוכן לילדים ותיקנות (רופאה אמרה לי)

אבל אולי אפשר ללכת איתו לאבחון?

בהצלחה ורק נחת!

ומה שעזר לנו לשפר את המצב:

אז קודם כל- ים, אבל ים, של תשומת לב חיובית בתקופה הראשונית- עידוד ועוד עידוד ולחפור מתחת לאדמה בשביל למצוא דברים טובים שהוא עשה ומצבים בהם התגבר.

 

במקביל- בדקנו נושא של וויסות חושי. הסתבר שיש לו קצת קושי בנושא ולכן הוא היה מרביץ הרבה. היה לו גם מאוד קשה לשבת עם הילדים בצפיפות בריכוז בגן עד שהגננת הייתה מושיבה אותו על כיסא לבד קצת יותר רחוק מהשאר. (סימנים נוספים-  לא חייב הכול כמובן: קושי עם בגדים מצמר, קושי עם תוויות של בגדים, אכילה מאוד מבולגנת, ועוד..)

 

החלטנו לקחת אותו לרכיבה טיפולית שמתמקדת בנושא של וויסות חושי- וראינו מזה שיפור כ"כ גדול עד שהגננת ביקשה את שם המקום והפנתה לשם עוד הורים. היא פשוט לא האמינה שהילד כ"כ התקדם בזמן כל כך קצר.

 

והיום- הקושי עוד קצת קיים אבל אין מה להשוות!

 

 

נותנים? איפה?

אנחנו גם רוצים..

אבל יש דברים אחרים.

אפשר לבקש הפנייה דרך הקופה להתפתחות הילד,

בעיקרון הדבר הכי טוב לוויסות חושי הוא ריפוי בעיסוק.

להסביר לו שלא מרביצים, וזה לא מקובל הלגיב ככה

 

לפני שאתם רצים לאבחונים וכו'

אפשר לדעת מה בודק השאלון? או שזה הורס....?

 

מהשאלות זה נשמע מעניין....

1. אין אפשרות למלא גילאים של כמה ילדים (אני למשל מילאתי ביחס ל2 ילדיי ורק בסוף הבנתי שאני אמורה לסמן רק 1)

2. לכתוב את עיר המגורים זה לא דבר שכל אחד יסכים. הייתי משנה לאזור מגורים/לסוג יישוב, אא"כ זה קריטי

בהצלחה

ב"ה

1, לא משנה על כמה ילדים ממלאים את השאלון, כל עוד הם בגילאים המתאימים.

2, עיר המגורים:

חשוב לציין את המקום משום שעוד ספק אם יחלקו את הנתונים לפי אזור המגורים או לפי גודל הישוב. תלוי בתוצאות הניסוי המתקבלות.

דופקים על כפות הרגלים

יבקש ממנו ללכת בקו ישר

ויראה איזה טיפול הוא צריך-מידרסים,פיזיותרפיה

ברגליים שפונות פנימה בכלל לא מטפלים. זה עובר וזהו, כך אמר לנו אורתופד.

לגבי הישיבה הלא נכונה- לא יודעת, אולי גם במכון להתפתחות הילד יכולים לטפל בזה.

בכל מקרה- כל האורתופדים שנתקלתי בהם היו מאוד נחמדים...אז שווה ללכת להתייעץ, וממש לא נראה לי שיתנו לו מדרסים. מהאורתופד האחרון שהיינו אצלו (עם בעיה של פלטפוס) הבנתי שממש לא אוהבים מדרסים כי זה עלול ליצור בעיות אחרות בכף הרגל.

וזה באמת לא כ"כ מדאיג וזה גם ממש לא נראה לי ברמה שתצריך ניתוח ח"ו,

נחכה לתור...

 

לילה טוב!

 

מרפאה אורטופדית לילדים בביח איכילוב הכי מומכים בארץ לנושא

בטח יהיו שם רעיונות.

אפשר אולי קפוצ'ון לבן ולהדביק לכובע אוזניים מתאימות ואפשר גם להדביק אקרילן בתור צמר

בבלוג של "הדס והחמישה" אני מאוד נעזרתע בזה בהכנת תחפושות

בהצלחה!

לחבק, לטייל איתה בידיים (לחילופין, להתנדנד קדימה ואחורה בישיבה במקום), לומר לה "שששש, שששש", להישאר רגועים למרות הכל, ועם הזמן זה יעבור, בעז"ה...

לפעמים עוזר לחכך בעדינות את החניכיים ע"י השן.

צריך  לשים  בעדינות כי  זה  חומר  הרדמה. למרוח  קצת  במקום  הכואב.

לשים בזהירות כי אם נוגע בשפתיים- הוא מרדים אותם.

 

עזר גם לי פעם במקרה קשה (האוטידין עם האנאדנט יחד)

כך שאין לי רעיונות בכיוון הזה - ודאי אחרים יוכלו לעזור בכך.

 

אבל אם את דואגת מה יהיה הלאה - אני חושבת שהמטפלת תסתדר עם זה. מטפלות טובות  בדרך כלל מוצאות  את הדרך להרגיע תינוק עם או בלי מוצץ כשאנחנו לא בסביבה.

 

 

העצות הלקאסיות:

1. לא בכוח. אם היא מוציאה אותו בעצבים - לא להתעקש איתה

    את רק מציעה לה בעדינות- רוצה מוצץ? ושמה לה בפה

2. לשים את המוצץ בפה וללטף את הלחי זה מעורר את רפלקס המציצה

3. לטבול אותו במי סוכר פעם פעמיים שלוש (אין לה עדיין שינים לא יקרה לה כלום)

היא מעדיפה להקשר אליכם, ולקבל חום אמיתי, מאשר להקשר למוצץ שיהפוך את יכולת ההבעה שלה לממוסכת

וודאי ואני שמחה בזה.

בבית זה בסדר, אבל מחוצה לו... (לא שאני יוצאת הרבה למקומות איתה.. אבל יצא לנו להיות במפגש משפחתי והיא היתה המון על הידיים) וזה קצת קשה..

אבל לא נורא, זה גם משמח.

ב"ה שזכית בילדה מתוקה שכ"כ שמחה ורוצה בקשר איתך 

עד שכמה מהנכדים שלה היו סרבני מוצצים והיה כל כך קשה להרדים אותם

שהיא בעצמה מגיעה לבית חולים וישר דוחפת מוצץ. לתינוק בן יום יומיים

בעקרון אני לא בעד מוצץ.

אני כן מבינה שיש מקרים יוצאי דופן, שלפעמים התינוק מעצמו כביכול דורש את זה..

(בטוחה שאתן מבינות למה אני מתכוונת )

אבל קושי בהרדמות- זה כמעט לכל תינוק קיים.. לכן, לא חייבים לתת "בכח".

תינוק זה דבר חי. וחיים מטבעם שוקקים ולא סטטים

 

 

אבל

א. גם הורים זקוקים לחיים. ולאופצית הרגעה שאינה אבא/אמא - כדי שיהיו מסוגלים להמשיך לתת חום ואהבה.

ב. מוצץ הוכח כגורם המפחית סיכון למוות בעריסה.

את המוצצי שלה והמנשא שלה והכל 

יש כאלה שזה פשוט לא בקטע שלהם ואין מה לעשות,
לא קל אבל מסתדרים

סרבנית המוצץ שלי כבר די גדולה אבל אי אפשר לשכוח את התקופה הקשה שעברה רק בערך בגיל שנה.

עד שלמדה להרדם על הבקבוק היתה צורחת שעות ונרדמת רק בהנקה...

בקבוק היא לוקחת?

כי זה גם יכול להיות בעייתי עם תינוקות כאלה...

לדעתי זה די חסר סיכוי לשכנע אותה אם לא הצלחת עד עכשיו.

משהו משעשע: קצת אחרי גיל שנה היא התחילה לקחת מוצץ כאקט חברתי, אבל היתה רק נושכת אותו...

 

 

לנו זה מאוד עזר. גם הבת שלי היתה ככה

 

נכון, הם יקרים, אבל קונים 1 או 2 ומסתבר שזה עוזר. (שמעתי על עוד כמה שזה עזר להם).

 

ויכול להיות שבהמשך היא תעבור למוצץ אחר זול יותר.

 

אצלנו ממנו היא עברה לגומים המגעילים ועכשיו כל מוצץ טוב, לא שהיא מתלהבת מהם, אבל זה עוזר.

ואחרי שנייה הוא פשוט טס החוצה... 

אצלי הוא הפסיק עם המוצץ בגיל חצי שנה. המשכתי להציע לו כל הזמן, והוא חזר שוב אחרי חודשיים למצוץ מוצץ, היום הוא לא עוזב את המוצץ (בן יותר משנה וחצי)

נתתי מוצץ של MAM והתמדתי כל הזמן עם אותו מוצץ, גם כדי לא לבלבל אותו.

אגב, גם אני משתדלת לתת מוצץ עוד בחדר לידה כדי שלא תיהיה שום אופציה של סירוב,

בסופו של דבר זה לטובתם כי לא כל רגע אני מצליחה להיות שם בשביל להניק (יש עוד קטנטנים...). זה מאפשר לתינוק עוד דרך כדי להירגע בלי אמא.

בהצלחה.

אצל  הילד  שלי גם  היה  ככה.  משהיא  אמרה  לי  לנסות  את  המוצצים  הכי פשוטים  מסיליקון,  מה  שהשתמשו  בעבר.  לא  תאמיני זה  עזר.  אחר-כך  שמעתי  על  עוד כמה  תינוקות כאלה.  שווה  לנסות,  לא  עולה  הרבה...החיסרון  היחיד  שזה  לא  הכי אופנתי,  אם  נגדיר  את  זה  כך...

גם ללא מוצץ מאז שהוא נולד,

 

יש לו לשון קשורה, אבל לא חתכנו לו, כי הוא ינק ב"ה,

 

והוא בלי מוצץ עד היום!

 

מסתדרים.... זה נכון שזה קשה, אבל ככל שהיא תגדל, היא תתרגל לישון בלי

הייתי  מציעה  לך  לבדוק  את  זה  למרות  שאני  לא  יודעת  מה  אפשר  לעשות  בגיל  שנה  וחצי.  אני  ממליצה  לך  לפנות  לפרופסור יודייסין אם  את  באיזור  ירושלים (הוא  מקבל  בלאומית  ועם  התחייבות  מהקופה  בכללית  ומן  הסתם  גם  בשאר  הקופות)

וגם התייעצנו עם מספר רופאים שאמרו שאם הוא אוכל טוב, אז אין צורך לחתוך.

 

אני מכירה בנ"א שחתך רק בגיל 25

כך שאם מתגלה צורך בעתיד, תמיד אפשר

 

בכדי לחסוך בעיות יניקה והגייה עתידית כי בגיל מאוחר זה נעשה בניתוח 

ובגלל שהוא רק נולד עשו לו ניתוק ע"י חתך קטן

 

וכשהוא התחיל לדבר הוא לא הצליח לומר ל'

ואז כבר היה מדובר בניתוח עם הרדמה והתאוששות עם כאבים.

 

אם הוא יונק טוב עדיין שווה ללכת לרופא ילדים שיבדוק כמה הלשון קשורה - נניח לי רופא אמר על ילד אחד שמה שאמרו לי לשון קשורה - לא יפריע לו לכלום - והוא צדק (הילד כבר גדול ומדבר מושלם). לילדה אחרת שגם היא ינקה מצויין - הוא דווקא כן שלח אותי לחתוך.

היית  עייפה אולי  קצת  מתוחה.  קיבלת  מכה כואבת  מאד ובכית.  מה  הבעיה  בזה?  הראית  לבת  שלך  שאמא  גם בנ"א  גם  מרגישה.  שמותר  לבכות  אם  כואב.  מה  הבעיה?  לא  צעקת  על  הבת  שלך.  לא  עלבת.  ביטאת  את  רגשותייך.  הפוך  לדעתי  זה  מצוין!  לימדת  את  הבת  שלך  לבטא  רגשות. לא  צריך  להיבהל  מזה  כולנו  בנ"א  שלפעמים  מתוחים  לפעמים  עצבניים  לפעמים  כועסים  ולפעמים  מיואשים,  וגם  שמחים  וצוחקים  מן בנ"א  דינמיים  כאלה.  אפילו  שאנחנו  אמהות  גדולות  כאלה  עם  כיסוי  ראש.  יש  בנו,  ואני  מעזה  לומר (לאו  דווקא  במקרה  הזה,  אך  כפי  שנאמר  מעניין  לעניין  באותו  עניין), יש  בתוכינו ילדה  הקטנה  והחמודה שבוכה  לפעמים  וצריכה  חיבוק,  שצריכה לפעמים  שיזכרו  את  היומלדת  שלה,  שנפגעת  מאד שהחמות  אומרת  מילה. אבל  אם  אנחנו  מנסה  להסתיר  אותה  באמא  הגדולה להתכחש  לה,  או  להלחם  בה,  או  לדבר  אותה  בשפה  של  מבוגרים  הילדה  תבוא  שוב  ולא  תמיד  בצורה  הכי  נעימה  כי  יש  אותה  והיא  לא  תוותר.  אבל  אם  ניתן  לה  מקום  נכיר  בה  והמבוגר  שלנו  יתן  לה  מקום  וינתב  אותה.  לא  רק  אנחנו  נרוויח   שלווה  ורוגע,  אלא  גם   נוכל  לתת  לילדים  שלנו (הביולוגים) הרבה  מקום.  ולעניינו,  אני  לא  יודעת  מי  קבלה  את  המכה  את  שקבלת  מכה  באמת כואבת,  או  מתח  שהצטבר ונהיה  לגוש  חוסם  בגרון, ורק  היה  צריך  את  המכה  בשביל  להשתחרר.  אבל  בכל  מקרה  מותר  לך,  וקחי  חיבוק  ענק         

שאני חזקה.. לא ככה??

חחח

והילדים שלך לומדים שאמא שלהם אנושית.. ושגם לה כואב כשהיא מקבלת מכה.. ושגם היא בוכה לפעמים..
אם תהיי איזו סופר-וומן על אנושית יהיה להם קשה להזדהות איתך, את תהיי כמו דמות אוטופית שבחיים לא יצליחו להיות כמוה.. דווקא בעיניי זה לא רע שהם יראו לפעמים גם צד כזה של כאב או צער.. כמובן לא כל הזמן, ולא ברמות קשות מדי בשבילם.. אבל אמא קיבלה מכה וקצת בוכה, זה בסדר לדעתי.

 

פעם אחת הבת שלי נתנה לי בטעות מכה מה זה חזקה.. לא מתוך כעס, בכלל לא, פשוט בלי כוונה, היא הרימה משהו וזה פגע לי בלחי או באף.. לא זוכרת, ופשוט התחלתי לבכותתתת... ממש ממש כאב לי... והיא כל כך הצטערה, שהיא הוציאה את המוצץ מהפה והביאה לי אותו כדי שאני ארגע 
 

בקיצור, לדעתי זה ממש בסדר, הם לומדים שאמא היא בן אדם, כמוהם, וגם לה יכול להיות כואב...

 

אל תרגישי רע..

 

היום הם כבר גמולים ממנו

אמא  אמורה  להיות  חזקה וסמכותית  ולא  להיבהל  מכל  העוויה  נודניקית,  אמא  אמורה  להיות  חזקה  ולדעת  לתת  לעצמה  המון  כדי  שאח"כ  תוכל  לתת  לילדים  שלה  המון  המון!  אמא  אמורה  להיות  חזקה  ולדעת  לנתב  את  רגשותיה,  לא  לחנוק, לנתב.  (כל  זה  אמורה  ולא  קרה  כלום  אם  יש  נפילות!) אבל  אמא  לא  אמורה  להיראות  רובוט  בשום  אופן  לא!      

עדיף שתדע שלפעמים בוכים ואיך אח"כ מתגברים

אני מקווה לא גרמת נזק לילדה במבוכה שלך מהבכי.
הבכי הוא טבעי בריא ונורמלי
להשתיק אותו ולהשתלט עליו בלי סיבה מיוחדת
עלול לגרום לילדים קושי להביע את הרגשות שלהם
הם עלולים ללמוד שלבכות ולהרגיש זה רע.
אני ממש לא מבקר אותך
רק מזהיר מתפישה שגויה שעלולה לגרום נזק
הזכרון הראשון שלי מאמא שלי
זה שהיא מחניקה בכי בנוכחותי
וזה השפיע עלי רע.

מותר להיות חלש מול הילדים
חובה להיות טבעי ואנושי.

דווקא חיבקתי אותה מיד,

 

כי היא שאלה מה קרה, והתחילה לבכות גם, אז רציתי להרגיע אותה...

בכל אופן הרעיון ברור.
וברור שאת אמא נהדרת ורגישה

לא מכירה את מה שכתבת

אצלי לבן כל כוס שמצאתי הייתה מושלמת הבת כמו סינדרלה חיפשנו מה יתאים לה 

לסיכום.. cup cow מעוצבות מקסים מחיר סביר 30+ עם כיסוי והכי חשוב גם כשהמחבלים הופכים אותה לא נשפך כלום

חסרון לא בכל מקום מוכרים

בnuk הפריע לי שאין כיסוי לכוס המרקם שלה סיליקון מעולה

עם הmam לא הסתדרה

יש לlife כוס ללא נזילות - אצלי כן נזל - פעמיים החליפו לי את המוצר אני התייאשתי

מקווה שלא פספסתי עוד דגמים באמצע..

ובסוף נתקעה על הb-free גם אני אהבתי

 

אני אחפש את הכוסות שהמלצת עליהן. עם הגדולים כוסות המעבר לא היו מוצלחות. אבל אני לא יודעת אם זה מפני שלא השקעתי בכוסות איכותיות, או מפני שלא היו רגילים לשתות מבקבוק. אז או שוויתרתי על השלב הזה, או שמה שעבד אצלם זה בקבוק עם פקק ספורט פתוח מעט. אבל הוא כבר מזמן יודע לפתוח בקבוקים... עושה לנו בית ספר השובב החמוד הזה.

בן שנה וחודשיים ב"ה

תמיד הם מאתגרים אותנו 

אנחנו בקבוקים וכוסות רק ב,הם מעולים

רק שהילד 'שואב' את המים, המים זורמים.

תתפלאי, אבל הם מיד קולטים את הטכניקה, במיוחד אם הם ינקו.

 

ממליצה בחום

אני לא בטוחה שהבנתי מה את מחפשת..
אנחנו קנינו לקטנה (עכשיו שנה וחצי) כוס מעבר ממש פשוטה, הכי פשוטה שמצאנו, ועכשיו היא מקבלת אותה רק בבוקר עם המיץ הטבעי.. ובשאר הארוחות היא מקבלת כוס פלסטיק רגילה, כי זה רק מים ולא אכפת לי שיישפך על הסינר..

יש כוסות מעבר מאוד איכותיות.. זה מגיע גם ל70 ש"ח לכוס.. אבל לא הבנתי מה את מחפשת..

סיפורי צדיקים,

 

סיפורים שממציאים..

 

וזה גם זמן טוב אם יש לילד משהו לדבר עליו או לפרוק. לענות בצורה טובה ומרגיעה.

 

ואכן, מילה, יד, נשיקה של אבא לפני השינה - זה ענין גדול... לטווח  ארוך.

לפעמים קוראים, לפעמים לא, תלוי בכוח שלנו. אבל תמיד איתן ולידן.

סיפור, 

להגיד משהו כיף שהיה לי היום (גם בן השנתיים וחצי משתף פעולה בד"כ)

חיבוקים והתפנקויות,

אבא אוהב אותך, אמא אוהבת אותך, וה' הכי הכי אוהב אותך...

 

ולילדון ההיפר המתוק שלנו - ריצות במסדרון או קפיצות על המזרון.... צריך לגמור טוב את הבטריה, ואז הוא קורס ונרדם...

בהחלט זמן איכותי

חשוב להתאים לגיל הילד

אפשר גם דיסק ולא רק ספר

הילדה שומעת מדיסקים,ביחד איתי וגם נירדמת עם זה

תאמת שלפני השינה אנחנו לא מספרים כי במשך היום היא הרבה עם ספרים ולא רוצים להעמיס עליה

ממליצה על החוברת הזו לילדים. יש בה סיפור לכל יום והיא כתובה בשפה ממש מתאימה לילדים ועם מסר.

אבל... החוברת עולה כסף... כל חודש מקבלים חוברת חדשה.

אפשר לקבל דוגמית עם 5 סיפורים. אם תרצו אבדוק מה המס' טלפון שלהם.

יש גם את כה עשו חכמינו כמובן - גם מומלץ. 

04-6821053/4

050-4141040

לאיזה גיל זה מתאים? נראה לי 4 ומעלה... וגם אני עצמי נהנית לקרוא את הסיפורים.

תהנו!

הם מתאימים לאיזה אופי של בית? 

|מבררת| 

בסיפור של רבי יונתן איבשיץ: אם פגעו בנו או רבו איתנו, לא נחזיר בכוח, אלא נחשוב מעט מה כדאי לעשות.
בסיפור אחר: תדעו לכם שה׳ תמיד נמצא גם לידכם והוא דואג לכל מה שאתם צריכים. רק תתפללו אליו ותבטחו בו והוא יעזור לכם.
מי ששומר את השבת השבת שומרת אותו, הכל לטובה... ועוד...

יש שם גם אמא או רק אבא? 

יש שם אנשים שנכשלים ועושים תשובה או רק כולם מלאכי השרת? 

יש שם אנשים שהולכים לעבודה או שכולם לומדים תורה? 

יש שם אהבת ארץ ישראל? 

 

 

זה מסרים סמויים שהרבה פעמים ספרי ילדים לדוסים- צריכים בדיקה בהם.... 

אני שואלת כדי לברר באמת ולהכיר- ח"ו לא בביקורת או משו 

תזמיני את הספרון לדוגמה, ותראי אם זה מתאים!
בעיקרון זה סיפורי צדיקים נחום איש גם זו וכאלה... אבל מסופר בצורה מעניינת ומאוד מותאמת לילדים.

מכירה אז אפשר לדעת מה האופי פחות או יותר..

 

לדעתי, מקסים!

הוא בוחר את הספר (לרוב סיפור חסידי על נשיאי חב"ד)

(מקוה שאני מדייקת בשם הספר)

יש שם מקבץ סיפורים של התמודדות של אורי עם רגשות שונים (שמחה, פחד, אכזבה, כעס, סיפוק וכו'...)

כל יום הם בוחרים כמה סיפורים מתוך הספר (לפי הזמן והכח...)

ומאד אוהבים ומזכיר להם ארועים דומים ממה שהיה להם היום.

מכל הבא ליד

על אבות לילדים
כה עשו..
ספריית מחניים

לאחרונה מקבלים ספרים שרובם טובים מהגן דרך משרד החינוך ספריית פיג'מה

לילד בן 2וחצי

הוא גם ממציא סיפורים מעצמו על מה שהיה היום

כבר גמרנו את חמשת הכרכים והתחלנו סבב נוסף.
בסיום כל ספר עושים בשבת מסיבה.
הילדים מחכים לזה בקוצר רוח.
זה מרגיע וכמובן בונה אמונה, אהבת ה', אהבת תורה וכל הערכים הגדולים שאנחנו רוצים להנחיל לילדינו!!!
מומלץ בחום!

מאיפה אתם קונים את הספרים?
אצלנו ממש אין מבחר וזה נורא מתסכל אותי...
אני מקריאה לו סתם סיפורים, וכל פעם מתבאסת מזה מחדש..
כן יש לו כל מני סיפורי תנ"ך או סיפורים לכבוד שבת וכאלה.. אבל הם לא לרמה של ילד בן שלוש אלא לילדים יותר גדולים, ולכן הוא לא מתלהב מהספרים ולא רוצה שוב שאני אקרא לו בהם =/ (אני מנסה להתמקד בתמונות, או לספר במילים שלי.. אבל הוא כל פעם מבקש ספרים אחרים וזה מה זה מבאס...).

איזה ספרים יש לגיל 3 נגיד?? סיפורי צדיקים או סתם סיפורים עם מסרים טובים ויהודיים?
אולי יש חנות באינטרנט שאפשר לקנות דרכה?
כי אצלנו ממש התאכזבתי מה"מבחר"... הלוואי שהייתי מגיעה לירושלים או בני ברק מדי פעם, הייתי קונה לו איזה מדף שלם של ספרים

אני חושבת שכשהילדים שלי היו בני 3 הם מאוד נהנו להסתכל על התמונות שיש שם.

היו מרותקים.

ספרים לא זולים בכלל, אבל הילדים שלי עד עכשיו מעיינים בהם.

לא מתלהב בכלל
רק אני מתלהבת, והוא משתעמם מהר וסוגר לי את הספר..
אולי הבעיה גם אצלי, כי קשה לי לספר לו על דברים רעים... למשל לספר לו מה פרעה עשה ליהודים, ושהוא היה רשע... אני מרגישה שאני הורסת לו את התמימות... הוא לא מכיר שום דבר רע... להגיד לו שה' נתן למצרים עונש והרג להם את הילדים?! הוא לא יודע מה זה מוות ב"ה.. אני אפילו לא בטוחה שהוא מבין מה זה "עונש".. איך מספרים את זה לילד בן שלוש?
יש לו למשל את הסיפור של "יוסל'ה קמצן קדוש" ונורא קשה לי לספר לו, איך אני מסבירה לו שיוסל'ה מת וכל זה? אז אני אומרת לו שהוא "הלך", אבל אני מרגישה שהוא מאבד אותי באיזה שלב וכבר ממש לא מבין על מה אני מדברת..

איך אתם מספרים את הדברים האלה לילדים שלכם?
 

או למשל יש לו סיפורים לקראת שבת, ויש את הסיפור על אשתו של ר' חנינא שהייתה מדליקה את האח ולא שמה בה חלות כי הם היו עניים, ובאה השכנה לראות מה יש לה בתנור וה' עשה נס והופיעו חלות בתנור... אז אני מספרת לו את זה במילים שלי, אבל שוב, הוא מאבד אותי באיזה שהוא שלב, וברור לי שהוא לא מבין את הרעיון...

אני מחפשת ספרים שאפילו אם לא יהיו בהם סיפורי חכמים, לפחות יהיו סיפורים ברוח היהדות.. העיקר שהוא יבין על מה מדברים... כמו שהוא מבין את "מעשה בחמישה בלונים" ו"תירס חם"..
כי כל ערב כשאני אומרת לו "תבחר ספר" ומפנה אותו למדף של הספרים "הפרשה מספרת לי" וכו', הוא מבקש ממני ללכת למדף של הספרים הרגילים... (שמצדי לא הייתי משקיעה עליהם.. אבל אלה מתנות מסבא וסבתא..).

אני ממש אשמח לשמוע איך זה אצלכם...

ובכלל עוד לא הגענו לספרים האלה ולסיפורי צדיקים וכו'.

יש לנו "כה עשו חכמינו", סדרת סיפורי התנ"ך של "ראש יהודי" ועוד ועוד, ואני מחכה בסבלנות שהיא תגיע לגיל המתאים.

 

לפעמים אני ממציאה לה סיפור עם רעיון כלשהו. לפעמים לא.

 

לגבי איך לספר על דברים רעים- אני הייתי מורידה את זה לשפה שהוא מבין. לבת שלי אני מספרת שאבא מגן עלינו בעבודה מאנשים שלא ירביצו לנו (הוא עובד בצבא). אני לא אתחיל לספר לה על דברים מורכבים יותר כי אין לזה משמעות עבורה וזה עלול סתם להפחיד אותה.

מבחינתי דברים שליליים- מה ילדים מבינים בגיל הזה? הרביץ, לא היה חבר שלו, לא נתן לו לשחק, עשה כואב- דברים כאלה.. רובם, ברוך ה', לא נחשפו למוות בגיל הזה.

אם אפשר לספר מה שרוצים במונחים האלה- זה מצוין. אם לא, אז אולי כדאי לוותר עליו.

 

בהצלחה!

ספר שנקרא "הספר שלי". הוא של חרדים (קנינו אותו באושר עד אבל זה היה מזמן...) עלה די יקר אבל ממש שווה ומתאים לגיל. ציורים מקסימים, הרבה סיפורים בפנים. רובם קצת דידקטיים (עם מסר) ולי זה קצת הפריע בהתחלה, אבל ראיתי עם הזמן שהילדים ממש מתים על זה. סליחה שאני אומרת אבל לדעתי יש ספרי חרדים לילדים שהם ממש ברמה גרועה (אני כוללת שם את אלי לומד להיזהר שאותי זעזע, סדרת פיצי, סדרת דד גמדי ועוד). יש קטע אצל חל ק מהסופרים שם לזעזע את נפש הילדים (זה משהו שמוטבע ככה בחינוך, אני אומרת את זה מתוך שיחות עם נשים חרדיות וחוויות מלא מעט גננות).  לדעתי יותר חשוב אפילו ממסרים חיוביים, זה שהילד ילך לישון רגוע ושמח עם מחשבות חיוביות על העולם ועל עצמו.

שוב ,"הספר שלי" מאוד מומלץ. בדקתי לך - הסופרת חיה שניר, הוצאת פאר.

עוד ספרים אהובים-

"סיפורים לימים טובים" של אמונה אלון

"כמוך בדיוק" (סיפור מתורגם מתוק על אהבה של אמא לבנה. בטוח יש בחנויות הרגילות)

"חנן הגנן" ועוד ספרים של המחברת הזאת, ברח לי השם שלה

ויש לי עוד אם תרצי

תודה!

אלה ספרים שיתאימו לגיל 3? בניגוד ל"הפרשה מספרת לי" למשל?

גם לנו יש "הפרשה מספרת לי". יש לי כמה ביקורות עליו, ובמיוחד הקטעים המפחידים (הגדול שלי מסכים אותו רק עם אבא, ועם צנזורים, ובטוח שלא לפני השינה...)

עוד ספרים - "אני ואבא שלי" "אני ואמא שלי" "אני והסיר שלי" (ספרים מתורגמים עם דובים, מתוקים וחיוביים). תמצאי אותם ברשתות הרגילות.

בענייני ספרי חרדים - מאוד מומלץ, לגילאים יותר צעירים (שנתיים ואפילו פחות) - "הספר הראשון שלי". מעולה.

"לגדול עם חכמים" - לא יודעת אם של חרדים או "סתם" דתיים. סיפורי חכמים עם מסר ברור בלשון קלה ובובות מפלסטלינה.

ואם מדברים על "קלאסיקות" - אליעזר והגזר, המטריה הגדולה של אבא, הביצה שהתחפשה (קלאסיקות שאני לא אוהבת - האריה שאהב תות (מפחיד) בים בם תירס חם (ציורים לא הכי צנועים ומילים בוטות))

הספרים החרדיים שאפשר למצוא בחנויות בירושלים ובבני ברק,

דיי מרתיעים אותי בסגנון ובתמונות. 

אני אוהבת סיפורים "ציוניים" שהבת שלי תוכל להזדהות בהם עם המסרים והתמונות

וכאלה אין הרבה.. מי שמכיר, שיכתוב מהר אני מחפשת בנרות...

סיפורים שאני ממש אוהבת ומתאימים לילדים בני שלוש:

סיפורים לימים טובים של אמונה אלון. מקסים!!! תוכן מעניין, מסרים חיוביים, איורים מקסימים שקל לילדים דת"ל להזדהות איתם, לא מצאתי עוד ספר שאהבנו כל כך ומתאים להגדרה של ספר לילדים דתיים.   בת השנתיים וחצי שלי אוהבת אותו נורא

ויודעת אותו בעל פה. מתאים עד גן חובה, אפילו כיתה א'-ב' בקריאה עצמית , והחל מגיל שנתיים או שלוש, תלוי ברמת הקשב והשפה של הפעוט.

לשלי קניתי אותו בגיל שנתיים בדיוק והיא גילתה עניין בהתחלה.

דירה להשכיר (מסרים על שכנות טובה ואחווה הם גם מסרים יהודיים.. אם לא זו הכוונה תדלגי)

שלום לך אורחת, קצת "ענתיקה" מבחינת השפה והאווירה בחלק מהשירים והסיפורים הקצרים, כי הוא נכתב לפני כמה עשורים טובים , אבל עדיין אני והקטנה נהנות ממנו מאוד. 

יותר אני לא מכירה...

עוד ספר מקסים עם מסרים חיוביים ואיורים יפייפיים ( שלא יתקבלו בבית של חצי מאנשי הפורום פה נראה לי ) שאני קוראת לה, מתאים בדרך כלל מגיל 3-4 ומעלה , תלוי ברמת הקשב של הילד.

"אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה". אפשר לקרוא ביקורת בגוגל.

 

 

 

יש סדרה של ששה ספרים של מנוחה בקרמן
זה נקרא הספריה לפעוטות
מאוד מומלץ
יש לי ילד בן שלוש ומאוד נהנה מהם!
וגם סיפורים מהלב של אורי ממליצה!

שקנינו ביום שישי את הסדרה הזאת, וכל כך שמחתי לראות שבאמת קלענו, וזה ממש מתאים לו!!
הוא כל כך מתלהב ונהנה מהספרים!! ב"ה

של הסידרה "אלי לומד להזהר" והילדים שלי מבקשים שאקריא אותם שוב ושוב.

עולה 10-13 שח בחנויות בב"ב וי-ם ובעוד מקומות.

הספר "סיפורים מהלב של אורי "הילדים ממש, אבל ממש אוהבים וזה מתי שיש לי קצת יותר זמן וסבלנות.

"הקטר הכחול שיכול"(בחנויות של סטימצקי וכאלה)מגיל 4 וחצי +.

 

היינו בגינה עשינו במגלשה הלכנו לחנות קנינו עדשים

בנינו מגדל היה לנו כיף אכלו לחם מטוגן שתינו שוקו

עושה את זה כי מרגיש לי שזה חשוב בשביל כל מיני יכולות

אם מישהו יצליח להגדיר לי מהן אשמח

עוזר להם לעבד את היום שהיה להם...
עברו הרבה חוויות, נעימות ולפעמים פחות נעימות.. וכשעושים סדר ונזכרים בהכל ומדברים על זה לפני שהולכים לישון - זה מרגיע ומנעים את הלילה, ועוזר להתחיל בצורה נעימה יותר את היום החדש...

זה בעיניי
גם אני משתדלת לעשות את זה..

מעבר לעיבוד הרגשות הכל כך חשוב כפי שכתבו בפני
הרי זה היסוד הכי בסיסי להתקדמות בעבודת ה׳ -
היכולת להזכר במה שעשיתי היום על מנת להתחרט להודות ולהשתפר ליום שאחרי.
אולי כדאי להוסיף רגשות ומחשבות, לדוגמא
היינו במכולת וקנינו חלב אבל שכחנו ביצים, זה היה לנו קצת עצוב, אז בפעם הבאה נעשה רשימה לפני היציאה למכולת.
ווגם רבת עם אחותך ובכית, בפעם הבאה אולי כדאי לוותר...

דווקא לפני השינה לדעתי עדיף להתמקד בדברים הטובים שהיו היום יותר מאשר חשבון נפש.

בדיסקים של הרב יעקובסון יש הדרכה מדהימה בעייני- 

לחפור ולחפש דברים טובים שהילד עשה היום, ולשקף לו אותם.

(ב"ה משתדלת גם במהלך היום לשבח על דברים טובים, אבל לפני השינה במיוחד)

 

בגיל יותר מבוגר, אדם שבנוי טוב ונכון מצד הביטחון הפנימי בטוב שלו,

יכול להתחיל לנסות גם לתקן בעצמו- לבוא ממקום "ביקורתי" אל עצמו.

 

לעניות דעתי- דווקא בזמן שלפני השינה שווה להשקיע בפרגון יותר מבתיקון.

 

"איך ויתרת לאחותך על X. כל כך שימחת אותי.."

"התרגשתי לראות איך התגברת על Y למרות שהיה לך קשה"

 

 

ואחד הדברים הטובים, בעידן של כל מיני "הדרכות", שלאמא יש תחושה ישרה, אז היא לא מחכה קודם לקבל על זה "תואר" או לקרוא בספר - אלא מחפשת אח"כ להבין מה בעצם יש בתחושה שלה...

את הדיסק של מרגלית שרפר ללפני השינה לילדים.

 

 

אין לי עכשיו ילד בגיל הזה אז אני לא כ"כ זוכרת...

מקוה שעוד מעט יענו לך כאלה שכן יש להן...

 

אבל קודם כל- רסק עגבניות- אין שום בעיה בגיל הזה.

תבלינים- אם הוא אוהב- שיהיה לבריאות!

אם הוא כבר עבר יום הולדת שנה- אין שום הגבלות (חוץ מדברים קשים כמובן כמו פיצוחים, גזר לא מבושל וכו'...)

מותר לו לאכול הכל, רק להקפיד לחתוך לו לגודל מתאים.

 

זכור לי שהיה שרשור כזה מזמן מזמן (תנסי לעשות חיפוש)

ובאתר של טיפת חלב יש גם המלצות לתפריטים, מוזמנת לחפש

(פשוט האינטרנט עושה לי בעיות אז אני לא מצליחה לחפש ולצרף קישור...)

שנית הנה תפריט לדוגמא: לא צריך את הכל, תבחרי מה שאת מתחברת:

1. פירות: לוקחים פירות שונים מהעונה, ומועכים בבלנדר, ניתן להקפיא לכל השבוע, אבל עדיף טרי.

2. אם אוכל מוצרי חלב אז יוגורט טבעי או ממותק, או דניאלה וכולי.

3. לחם עם ממרח: אבוקדו, שקדייה, טחינה, דבש (אם עבר גיל שנה)

4. דייסת קוואקר: מרתיחים מים, שופכים, לפעמים דרושות דקה או שתיים לבישול. אפשר להוסיף דבש, סילאן, סוכר חום וכולי.

5. צהריים: קציצות בשר, זה להכין ולהקפיא,

או : מרק עם ירקות ובשר וטוחנים בבלנדר, קונים הודו טחון, מכניסים למרק וטוחנים אחר כך מקפיאים בכוסות חד פעמיות וכל יום מוציאים כוס אחת,

שיהיה בהצלחה רבה,

אה, ובערב, ביצה קשה מעוכה,

אישית, אני נותנת לילידם שלי לאכול אבוקדו עם כפית טחינה גולמית הם היו שופכים חופשי, מיץ תפוזים סחוט בבקבוק,

מיץ גזר בבקבוק, מלפפון- מקלפת וחותכת לפסים ומחזיקים פס בכל יד.

בהצלחה!!

ממש שמחה אני איישם בע"ה.תודה גם לאמא!! פשוט אני מהנייד ואין אפשרות חיפוש אצלי...

אשמח לעוד תשובות כדי שאראה אם יש משהו לגוון וכו'

בדיוק בגיל הזה או מוקדם יותר - בצלחת אחת זה ליד זה: ביצה רכה, עגבניה מגוררת בפומפיה וכף גבינה לבנה או קוטג'.

טובלים חתיכות של פרוסת לחם בכל אחד מהמרכיבים ואוכלים.

 

אשל עם מעט סוכר.

גבינה לבנה עם מעט סוכר ותמצית רום (הורודה - אדומה) - לערבב היטב.

 

פסטה: את הארוכות (מקרוני) חותכים לפיסות קטנות בעזרת סכין או שבוחרים צורה וגודל שיתאימו לקטן.

יש קטנים שכבר נהנים מאורז בגיל הזה. אפשר גם לבשל את האורז לדיסה עם יותר נוזלים, אפשר עם חלב או עם אשל.

פירה - עם חלק מזולי הבישול כדי שיהיה רך.

 

לפירות הטחונים שהציעה אמנית כאן למעלה, הייתי מוסיפה בגיל הזה פרוסת לחם מקמח מלא מרוחה בחמאת בוטנים טבעית (למי שלא מסתדר עם טחינה. גם עשיר בסידן) - רק את החלק הרך כמובן של הפרוסה - וטוחנת יחד עם הפירות.

שנה, ויכולה ממש לרשום לי סדר יום ארוחות בפירוט, כמו שעשת אומנית..?

בבוקר פירות העונה אפשר לערבב עם טחינה הם מאד אוהבים. בצהרים מרק עם הרבה ירקות גזר תפוח אדמה קישוא בטטה ועוד מה שאתם אוהבים בתוספת עוף לטחון ולתת . ארוחת ארבע אפשר עוגיה רכה מיוחדת לגיל הזה ופרי לגרד או למעוך . ארוחת ערב ביצה חצי רכה לחם טבול בגבינה לבנה ירקות מגורדים או חתוכים קטן חשוב להרגיל להרבה טעמים במיוחד ירקות זה משתלם שהם גדלים ואז הם אוכלים הכל ואוהבים הכל

ואנחנו לא אוכלים כל יום בשרי...

גם בקטניות יש חלבונים ובדגים, צריך שהתפריט השבועי יהיה מאוזן ואם יום אחד לא אוכלים בשרי זה לא גורם לחוסרים...

 

אמנם כרגע אין לי ילדים בגיל הזה, אך ממה שהייתי נותנת בגיל הזה,

 

תפריט לדוגמא:

כשקמים משינה- הנקה/ תחליף חלב

סביבות 9:00-10:00 ארוחת בוקר הכוללת לחם עם ממרח- חומוס/ גבינה/ טחינה/ אבוקדו, לפעמים משולב בעגבניה מרוסקת. כמה כפיות גבינה

ארוחת ביניים- פרי מרוסק/ חתיכות קטנות (תלוי אם כבר יכולים ללעוס אוכל רך) אפשר גם הנקה.

ארוחת צהריים- פחמימה מבושלת (מה שיש לארוחת צהריים של כולם- מתובלן)- אורז/ פתיתים/ קוסקוס/ תפו"א וכו'+ חלבון- דגים/ בשר/ עוף

אפשר לבשל בסיר אחד דגן+ קטניה, כמו אורז ועדשים ואז זה נותן חלבון מלא.

ארוחת ביניים- כנ"ל

ארוחת ערב- לחם עם ממרח, כמה פעמים בשבוע עם תוספת ביצה.

לפעמים מוסיפה דייסה ביתית מקוואקר

וממש לפני השינה- הנקה/ תחליף

אם רוצים אפשר לתת יוגורט בארוחות ביניים (אצלנו מעדנים ויוגורטים הם רק בשבת אז לא בניתי על זה בארוחות ביניים)

לחתיכות קטנות וכך הם גם לומדים לאכול לבד.

בעצמי, לפעמים אנחנו יודעים לעזור לזולת אבל לא יודעים לעזור לעצמינו

איך הוא מתנהג בגן? האם מצליחים להציב לו שם גבולות? לא ברור מה התכוונת "לטענתו הוא לא מתנהג ככה"  מה את לא נמצאת אתו ועם בעלך (שבתות וכו')? את לא רואה אם בנוכחות בעלך הוא רגוע יותר?? לפי החשש שלך משבתות נראה שגם בנוכחות בעלך הוא ללא גבולות.

 

פינוק של הסבתא יכול לגרום לקושי של הצבת גבולות אבל לא יכול לגרום לאי-יכולת להציב גבולות.

 

 

כמו שנאמר "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא",

וכן עדיף שיבכה עכשיו ארוכות עד שיתרגל ש"לא זה לא" ושיש לכם מילה, מאשר שיתרגל לזה שבכי ממושך שלו עוזר לו להשיג את מה שהוא רוצה.

 

בעניין של להתחלק במשחקים- זה נושא מורכב. גם הבכורה שלי, שגדולה מבנך בשנה, לא ששה תמיד להתחלק בדברים שלה, ואני מכבדת את זה. היא עוד צעירה ואני רוצה שההתחלקות תהיה כי היא רוצה, ולא מכפיה חיצונית.

אז לפעמים היא מסכימה לוותר לאחרים, ולפעמים לא. בגיל הזה אני אומרת לחברה/אחותה הקטנה- עכשיו זה אצל ****. אולי תשחקי בקוביות במקום? אולי בלגו?

 

אם הסבתא מפנקת בזה שאינה מציבה גבולות, יש מקום אולי לדבר איתה על זה. לומר לה, בצורה נעימה, עדינה ומכבדת, מה הגבולות שלכם (מבחינת ממתקים, משחקים ומה שרלוונטי), ולבקש ממנה לשמור על הגבולות האלו לטובת הילד.

 

מבחינת אלימות- לעצור מיידית. לתפוס את הידיים/רגליים, ולומר שאצלנו בבית לא מרביצים. אפשר גם להתרחק בכמה מטרים מהילד עד שיירגע מהאלימות. לומר לילד שבבית אומרים בפה את מה שרוצים, לא בידיים.

 

אל תתייאשו. ילדים לומדים מהר מאוד, כשעומדים על עקרונות ולא מוותרים. ההתחלה תהיה קשה גם לו וגם לכם, אבל היא לטובת כולם, ויותר מכל-לטובת הילד לטווח ארוך.

 

בהצלחה רבה!

אנונימי- יש ימים שבעלי לוקח אותו והם מטיילים בלעדיי ,הוא טוען שכאשר הם לבד הילד בקושי בוכה ומתנהג יפה,בשבתות שאנחנו יחד אז הוא נצמד אליי ומתנהג כרגיל.

 

אור היום- ע"פ הנחיה מקצועית-כאשר הוא מרביץ אני תופסת לו את היד ואומרת לאמא\לחבר\סבתא לא מרביצים!

 

וישר מתחיל הבכי שיכול להימשך במשך חצי שעה.

 

ברוך ה' הוא מאוד חכם וכשהוא רגוע אני מדברת ומסבירה שאנחנו לא מרביצים ולא בוכים, ושאם הוא יתנהג יפה

 

אני אהיה חברה שלו ונילך למשחקים.

 

האם יש עוד טיפים מניסיונכם שיכולים לעזור?

 

 

 

 

כשהילד מתעייף? כשאתם נותנים לו משהו שיפסיק לבכות כבר? כשהילד מבין שאסור להרביץ ולא יעזור לו לבכות?

 

בעיניי, ביחד עם האמירה הנחרצת שלא מרביצים, חשוב להוסיף ביטוי אהבה- אחרי שאמרתם שאסור להרביץ ועצרתם את המכה מיד, לומר לילד "אני מאוד אוהבת אותך, ואני לא מרשה לך להרביץ. אנחנו מדברים במילים בבית הזה". בצורה נעימה, בנחת, בלי כעס.

 

אני לא כ"כ מסכימה עם האמירה לילד שאם הוא יתנהג יפה, נהיה חברים שלו.

קודם כל, חשוב להבין מה משמעות החברות מבחינת הילד. גם אני אומרת לבת שלי שאני חברה שלה (רק כשהיא שואלת אם אני חברה שלה), ומתכוונת לחברות כמו שהיא רואה את זה (אם אני מבינה אותה נכון);כלומר, השאלה היא אם אני בצד שלה, איתה, בעדה. לא אם אני שותפה למשחקים שלה כמו ילדה בגן, או חברה שאפשר להיות איתה "ברוגז" וכו'.

האם את מתכוונת לאותו דבר (=כמו שאני מתכוונת), כשאת אומרת לילד שתהיי חברה שלו? מה המשמעות של חברות מבחינתו, לדעתך?

חשוב שהילד יידע וירגיש שהוא אהוב גם כשהוא לא מתנהג יפה. ההתנהגות הלא יפה היא אמנם לא מקובלת, אבל הוא- בתור מי שהוא- מקובל ואהוב.

באשר למשחקים- אם הילד מכה חברים, לא שייך ללכת לשחק כי הוא צריך להיזכר/ללמוד איך מתנהגים בחברה.

אם הילד בוכה, הוא צריך להירגע כי אחרת א"א לשחק איתו. אפשר ורצוי לומר לו את זה גם כשהוא בוכה או מכה, שיבין שזה מונע ממנו דברים. כלומר, שהוא מונע דברים מעצמו.

 

לדעתי, תני לו לבכות עד תום, ובסוף זה יעבור. אם אחרי שבוע-שבועיים זה לא נרגע וממשיך בכי היסטרי וממושך מכל דבר קטן, יש מקום להגביל את הבכי. אם לא, תנו לו לבכות כל צורכו. זו דעתי

איתו בהתנהגות שלו

להרחיק אותו כשהוא מרביץ

לשים אותו במיטה, להגיד שאסור וללכת כמה דקות לתת לו לבכות,

אחר כך "להחליף כובע" ולהיות "השוטר הטוב" ולנחם אותו.

ואז יש קשירה של הבוסטר שנראה כמו קשירה של כסא תינוק...

ויותר זול

אני לא חושבת שאת צריכה להיות עם מצפון- יש לך אחריות לחינוך מסודר של הבנות

אבל כל הכבוד לך שאת מתבוננת שוב

 

קודם כל- מה זה "מרשה"? 

עבודת השם היא של הילדות, לא שלך. האחריות היא של הילדות, או של ההורים שלהן- לא שלך

את רק מאפשרת את המרחב של זמן ומקום כדי להתפלל - לפי הסדרים של בית הספר 

זה המנדט שלך. 

את לא יכולה להגיד לבת להתפלל שוב בכיתה. זה לא במנדט ההלכתי שלך

את כן יכולה לומר לה לשבת בשקט ליד הסידור, או לומר תהילים בזמן הזה. 

 

 

עכשיו - בואי נראה- מה הילדה צריכה? 

היא בודקת גבולות- היא צריכה שתהיי מאוד מסודרת על המסגרות ועקבית על המשמעת. 

הזהרת אותה מה הכללים של הכיתה- אוקי

איזה מדד את יכולה לתת כדי לאמת את הדברים שלה? כדי לא לפגוע בנאמנות של הדיבור שלה- אם אמרה שהתפללה אז באמת תאמיני לה שהתפללה! - בלי לתת לה מרחב לתימרונים? 

 

לדעתי - הצעה שאת יכולה לעשות- 

כשהיא מתפללת בבית- שתביא פתק מאמא שהיא התפללה. את מאמינה לה (תגידי לה את זה! חשוב!) אבל בשביל המסגרת של הכיתה את צריכה הוכחה

במצב כזה (עם פתק) או במצב שהיא אומרת שהתפללה אבל בלי פתק- שתשב לקרוא תהילים בזמן הזה. תפילה מסוג אחר. 

 

 

(יש מצבים שמורה צריך לעשות דברים שהם לא לגמרי "מהודקים" הלכתית בשביל החינוך.

שמעתי ממחנך דגול כמה סיפורים כאילו) 

אמרתי לתלמידה שתקרא תהילים (אחרי שהבהרתי שאין דבר כזה להתפלל בבית. מתפללים יחד).
כלומר בכל מקרה שתתעסק עם עניין קודש.
אני יכולה לספר לך שהיא לא ניסתה לעשות זאת שוב...

מה זאת אומרת שהמורה לא יכולה לקבוע לבת איפה להתפלל כי עבודת ד' היא של הילדה ולא של המורה?

הילדות קטנות, אפילו מתחת לגיל חינוך, והאחריות על חינוכן הוא של ההורים שלהן! גם האחריות על עבודת השם שלהן!

במסגרת בית הספר המורה היא השליחה של ההורים לדאוג לחינוך של הילדות. לא נראה לי שאפשר לומר שזה לא במנדט של המורה...

אתן דוגמה קצת קיצונית: הבת שלי, בת השלוש, לא אוהבת ליטול ידיים בבוקר. אני לא מרשה לה לגעת באוכל לפני נטילת הידיים. האם ניתן לומר שזה לא עניין שלי? אלא עבודת השם שלה?

 

בבית ספר יש כללים, חלקם נוגעים גם לעבודת ד', ועל התלמידים לכבד את הכללים.

אם הורי התלמידים לא מעוניינים בכך, שיגיעו להסכם עם בית הספר, או שיחפשו בית ספר אחר שבו הכלים מתאימים לרוחם...

 

 

לגבי הדברים האחרים אני מאוד מסכימה!

נכון, זה דבר שצריך יותר בירור 

יש פה גם עניין של חינוך לאחריות אישית ... 

 

אני צריכה עוד לחשוב על זה

שם - לפי המסופר - מקרה חד-פעמי, ילדה אומרת שבירכה, ויש גם "אליבי" (היא יצאה וחשבה שכבר בירכו), מורה אומרת (בערך) שיותר חשוב לשמוע בקולה מאשר לא לברך לבטלה.. משדרת חוסר אמון.

 

את יכולה להגיד לילדה הזאת: אנחנו מתפללות בכיתה, כך יש לזה יותר זמן ולא "ממהרים", גם טוב שכולן מתפללות ביחד, מקדישות לזה זמן מהכיתה, זה מזכיר כמה זה חשוב - וגם אני יכולה לעזור ללמוד להתפלל כשצריך. ובנוסף - אם חלק כבר התפללו - זה מקלקל לכולן, וגם לפעמים מישהי תשכח שלא התפללה ותגיד בטעות שהתפללה.

 

אחרי שהבינה את ה"רציונאל", היא גם יודעת שיכול להיות ש"בטעות" היא אומרת שהתפללה (לא "שקרנית") - אז את מבקשת שלא יקרה יותר. רק בכיתה, כדי שלא תצטרכי לבקש מההורים להזכיר לה לא להתפלל בבית..

 

בד"כ זה יספיק. 

 

ובנוסף - אם את וודאית שהיא לא התפללה בבית, זה אחרת לגמרי. ילד מבין שהמורה מבין שהוא "סתם אמר"..

 

 

וגם אם לא - אפשר לסכם עם ההורים על ס.מ.ס בבקר שמוודא שהילדה לא התפללה עדיין. ולומר לילדה, שאלתי את אמא והתברר שבאמת בטעות חשבת שכבר התפללת...  נו,קדימה..

 

 

בשעת הדחק מאד של מקרים כאלו - עושים "שאלת חכם", ואז אפשר לומר לילד: שאלתי רב - והוא אמר שכ"כ חשוב שכולם יתפללו ביחד בכיתה, שזה לא נקרא ברכה לבטלה אם מתפללים שוב.. (לדוגמה).

 

העיקר - לא לפגוע בערכים חשובים: אמון, זהירות של הילד מדבר שרגיל בו, וכו'. וגם לא אגרסיביות.

לסכם עם ההורים והילדה שבכל פעם שהיא מתפללת בבית

היא תגיע עם אישור או אפ' מסרון למורה.

 

כדאי לערב את ההורים (אם ניתן) ובכך לשדר לילדה

מסר של תקשורת בית - ביה"ס וכן יועיל לפתור גם בעיות עתידיות.

 

סה"כ נראה שהיא מנצלת את הוואקום הזה שאין

מעבר ברור בין הבית לביה"ס.

 

 

קיבלתי כיוון  בעוד תחומים...

יש לי כמה השגות

לילדה הספציפית הזו יש סיבה טובה מאוד לא להסביר דברים יותר מידי במקרים כאלה(באחרים אני משתפת ומסבירה) כי היא דואגת לבדוק חוקים וכללים כל הזמן. ומה שהיא בודקת פה זה לא הלכה אלא גבולות.

 

לכן אני בשום אופן לא אתן לה 'לברוח' לתפילה בבית(היא מסוגלת לפתוח סידור ולסגור אותו והיא "התפללה") יש לה קפיציות כזו שלא מאפשרת לי לחרוג מגבולות, על כל חריגה אני משלמת ליום שלם של חריגות.

 

עכשיו נרגעתי קצת, באמת הבנתי שהמקרים שונים, (עובדה שעם בנות אחרות אני נוהגת אחרת)

 

ונכון מה שהורות אמר- יש באמת חוסר מעבר ברור בין הבית לבי"ס- ענין של מגבלות שפה ועוד . כמה שעשיתי בעניין, עדיין המצב אינו המצב האופטימלי..

 

שאין לתת לה להתפלל "בבית".

 

היא צריכה לקבל את המסגרת, בנחת ובבהירות.

 

"הסברים" - זה רק בקצרה כדי שתתרגל שיש הסבר למה שהמורה עושה. אך לא כדי לקבל את "הסכמתה"..

 

השת"פ עם ההורים - זה יכול להיות לכיוון ההפוך: מסכמים שהיא לא מקבלת מהם רשות להתפלל בבית, ואז ההודעה מהאמא יכולה להיות "תזכורת" שבאמת היא "טעתה" ולא התפללה בבית.  אין ענין לעשות מילד שקרן בפני עצמו..

 

אבל כבר כתבתי לענ"ד שבמקרה זה נראה ברור "שהילדה מבינה שהמורה מבינה".. גם בבית לפעמים קורה שילד קטן אומר "התפללתי", מתעלמים, ואחרי רגע אומרים "נו, רוץ להתפלל" - והוא "עזב" כבר את האמירה הקודמת... צריך בחוכמה ורגישות "לחוש" במי מדובר.