פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 115)

את יכולה לנגן אם את אוהבת לשמוע מוזיקה וכד'. כדאי לצאת למקום שהוא טבע, וחשים בו טבע ולטייל שם-חוץ מההתבודדות. יש אנשים שיעזור להם להיות במדבר, ולראות את השיממון האין סופי. מאחל המון בהצלחה, ושבעז"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

פחות יש לי אומץ ללכת לאישהו מקום לבד.....ושלושת השבועות עכשיו אסור לנגן ואכן ממש השממה במדבר מרגיע  אותי רק שאין לי ממש איך להגיע אליה...תודה בכל מקרה...

אסור לנגן מוזיקה כמו תזמורת כי זה משמח.

תודה! מעניין...אולי אברר אם אבא שלי אם אנחנו הולכים לפי אלה שמתירים לצורך פריקה

שלושת השבועות בספירת העומר, וזה לא נכון! לפי השו"ע אסור לשמוע מוזיקה כל השנה וכיום הרוב מקלים אז אמרו נשאיר את זה בספירת העומר בשביל למנוע מחולות שמחה וחתונה אז אין בעיה ניגון עצוב 

אבל ברמה העקרונית חז"ל אסרו לשמוע מוזיקה בגלל חורבן המקדש...

בגלל חורבן המקדש...חוץ מסעודות מצווה וחתונות שאז מותר...

אבל היום רוב הרבנים מתירים

יכולה להראות לך בשולחן ערוך המקוצר שהוא אוסר...

@שירה 333 צודקת, מאז החורבן גזרו

"אל תשמח ישראל אל גיל כעמים"

איפה זה "סותר את ערכי התורה"?

חז"ל כנראה סבורים שמאז החורבן צריך למעט בשמחה.

וזה לא סותר את זה שהתורה היא תורת חיים

את כמובן צודקת, התורה לא רוצה שנהיה מסוגפים ועצובים. ובוודאי שהיא תורת חיים. אין ספק.

סתם כתבתי בצורה כזו - כדי להראות שניתן לערער את המוסכמה שגורמת לכזו הסקת מסקנות.

ובכן, היא לא רוצה שנהיה מסוגפים ועצובים, אבל גם מגבילה את כמות השמחה שלנו - כבר יש גמרא שאומרת "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה - שנאמר אז ימלא שחוק פינו"

ובפרט מאז חורבן הבית - שאז (לרוב המפרשים) גזרו עוד יותר שלא להרבות בשמחה, ושמיעת השירים - היא חלק מזה.

אני לא אומר שכך צריך לנהוג היום להלכה, יש כל מיני דעות (ביניהן: כאלו שאומרות שהיום שמיעת שירים היא לא שמחה רבה כמו פעם, אלא רק לצאת מגדר "מסוגפים ועצובים" כמו שכתבת). אבל צריך לדעת את העיקרון.

ואוסיף דוגמא לדבר, לדוגמא במציאת ישיבה, אם יש ישיבה שיהיו שם יותר "צחוקים" ויותר "חבר'ה" וסטלה וכו'...הישיבה הזאת לא יותר עדיפה מישיבה יותר רצינית עם לימוד רציני וכו'...כמובן, לכל אחד מבנה הנפש שלו, יש כאלו שיותר צריכים שמחה או חסידות ויש כאלו שיותר צריכים רצינות ופחות שמחה, יש כאלו שעובדים את הקב"ה ע"י שמחה חיצונית, ריקודים, שירים, ניגונים וכו'...ויש כאלו שדווקא יותר "ליטאים" ועובדים את הקב"ה בכובד ראש ובהכנעה. צריך את האיזונים, כל אחד צריך גם שמחה בעבודת השם מצד אחד, וכל אחד צריך גם הכנעה ורצינות ולא רק צחוקים וכו'...וכל אחד מוצא את האיזונים שלו שהכי טובים לנפש שלו.
ודווקא יצחק אבינו, שהוא מידת הגבורה, הוא מידת היראה, הוא האחרון שיצחק, כל הלידה שלו והשם שלו סובב סביב הפועל לצחוק, וכתוב שהוא דווקא זה שיכול לצחוק כבר בעולם הזה, והרב שרקי מסביר את זה נפלא:
"כיצד נולד יצחק אבינו? בתחילה, כאשר הקב"ה מבשר לאברהם אבינו שיוולד לו בן, אברהם צוחק. כאשר באים המלאכים לבשר על הולדת יצחק, שרה צוחקת. לאחר שיצחק אבינו נולד, שרה אומרת (בראשית כא, ו):

"צחוק עשה לי אלוקים"

כלומר גם הקב"ה צוחק. וובהמשך אומרת שרה: "...כל השומע יצחק לי", כל העולם צוחק. יש הרבה צחוק סביב הולדתו של יצחק. אחר כך בא ישמעאל וגם הוא מצחק. בעקבות צחוק זה של ישמעאל, שרה דורשת מאברהם שיגרש את הגר ואת ישמעאל. אך נשאלת השאלה,, מה ההבדל בין הצחוק של ישמעאל לצחוק של אברהם ושרה, הרי היה צחוק רב סביב יצחק?

אלא יש להבין שהצחוק של ישמעאל הוא שונה. יצחק – הצחוק נאמר בלשון עתיד, ואילו ישמעאל מצחק בהווה. לצחוק בהווה זו אכזריות. הצחוק נועד לעתיד (משלי לא, כה):

"ותשחק ליום אחרון"

(ואולי גם: צוחק מי שצוחק אחרון). אך הרי ראינו שגם אצל יצחק נאמר "מצחק את אשתו" – בהווה?

אלא שהסברנו שיצחק עצמו לא היה שייך לעולם הזה, הוא היה שייך רק לעולם הבא. ולכן גם ההווה שלו שייך לעולם הבא והוא יכול לצחק, שכן אצל יצחק אבינו כל פעולותיו היו קדושות."
מי שרוצה, משם זה לקוח, אפשר להסתכל על כל מה שהוא אמר שם, ממש יפה..
https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=21639

דווקא מישהו כמו יצחק, שהוא מידת הדין, יכול לצחוק, דווקא מתוך הכבדוּת, מתוך מידת הדין והגבורה, אפשר לצחוק. (אשמח להסביר אם עדיין לא מובן...)
שכוייח...!!

ושוב, יש פוסקים שמתירים.... ועד הגאולה השמחה לא שלימה

על של הרב יצחק רצאבי, הפוסק המקובל על רוב התימנים: "וכן גזרו חז"ל שלא לשמוע שום כלי שיר" 

כמובן יש לזה הרחבה ופירוט ודינים שונים

ידעתי רק על הרב רצאבי...כי זה הספר שיש לנו בבית

מעניין...נראה שרוב הפוסקים דווקא אוסרים

אני מניח שדווקא יש לכם בבית שולחן ערוך... רק שאת לא לומדת מתוכו אלא מתוך הרב רצאבי, בצדק כמובן.

נראה לי שהתימנים הקפידו על זה ממש וברמה העקרונית אסור...

מעניין מה הסיבה להיתר

וגם אנשים חייבים את זה זה צורך נפשי 

בהצלחה ושולח חיבוק גדול

רק רוצה להגיד שמותר! כן! מותר לחוות תקופות בחיים שלנו. ומותר לנפש שלנו לא להסתדר עם כל מיני דברים שעוברים עליה. ויותר מיזה... הנפש שלנו היא לא 'מוצר נלווה'. היא משמעותית מאד! ולפעמים היא זועקת בכל מיני דרכים, גם גופניות כדי שנתייחס אליה. 

נכון...

זה נורא מעצבן שזה קורה בתקופה כזאת דורשת של בגרויות... אבל לפעמים זה לא בשליטה שלנו. וזה לא בבחירה שלנו.

מה שכן בבחירה שלנו זה איך להתייחס אל זה. האם לקחת את זה כמקום של הבנה והקשבה לעצמי או למקום של התנגדות שאז... זה הרבה יותר קשה.

ובנתיים מה לגבי הלימודים..?

נסי לחשוב על דרך מענינת של למידה שאולי תעזור לך.  אולי למידה עם חברה/חברות יחד יכולה לעזור. הלימוד המשותף יוצר חוויה, והחוויה נחקקת לנו הרבה יותר טוב בזכרון.

נסי ללמוד במקומות שונים. אולי לצאת לפעמים ללמוד בחוץ, בגינה, קצת לשנות אווירה. לפעמים שינוי מקום הלמידה ממש משפר את יכולת הריכוז והמוטיבציה.

ובהמשך לכך שהתופעה ששיתפת כל כך טבעית, נסי לדרוש מעצמך קצת פחות מבחינה לימודית. לא התכוונתי, לשחרר לגמרי אבל תאפשרי לעצמך לפעמים להוריד הילוך. לא הכל חייב להיות 100. כשאנחנו מורידות מעט מהציפיות ומאפשרות לעצמינו קצת פחות, הלחץ יורד, המוטיבציה גדלה וכך ההצלחה מגיעה בכיף ובנחת.

בהצלחה נשמה!

ותדעי לך שמה שאת עוברת זה לא רק את ממש כל הדור חסר כוחות.. אבל ברוך ה' שהקדים רפואה למכה ושלח לנו רופא נאמן ורחמן הלא הוא רבי נחמן ועצתו החד משמעית היא- צאי מזה!

מה הכוונה? אין ייאוש! אמנם נכון שאנחנו בשר ודם ומכח זה אין לנו שום יכולת לעשות כלום אבל ה' נטע בתוכנו נשמה קדושה, חלק אלוק ממעל, שהוא מחובר למקור הכוחות שבעולם הלא הוא בורא עולם! אם כן מה שנשאר לנו לעשות זה לא לקרוע את עצמנו אלא לחפש את מאגר הכוחות האינסופי שיש בתוכנו.

החיפוש אחר אותה נביעה הוא ממש כמוה- אינסופי אבל כיוון שהנביעה אינסופית הדרך היחידה להתחבר אליה היא רק על ידי חיפוש אינסופי שלה. תוך כדי החיפוש, נקבל רמזים מעודדים וכוחות מחודשים מאותה הנביעה. אם כן- חפשי את אותה נביעה ועם הכוחות שתקבלי משם תוכלי לעבור את כל המשברים של החיים בשמחה עצומה.

איך מחפשים? דבר ראשון מאמינים חזק חזק שהיא קיימת. אפשר כחיזוק לשנן ולשיר "אני טובה, מופלאה, בתוכי יש מעיין, נחל נובע וכו'" אחר כך מחפשים איפה היא מתגלית במציאות. איפה הנקודות הטובות שלי (ושל העולם). איפה בכל זאת טוב. אחרי שמוצאים בעזרת ה' נקודות כאלו שופטים- שמים על כף המאזניים את הטוב ואת הרע ומנסים כמה שיותר חזק להרגיש הזדהות עם הטוב (הנביעה) ולפסוק לטובתו- זה אני. הרע- לא אני.

העיקר השמחה. הנביעה האינסופית היא רק שמחה. רבי נחמן מגלה לנו שהדרך היחידה לצאת מהעצבות היא לצאת מהעצבות. פשוט לברוח מזה. כן כן. כמו מאש. שמעתי הרבה סיפורם על הרבה צדיקים שעשו ממש שטויות כדי להימלט מהעצבות. אז גם אנחנו יכולים..

בהצלחה..

בכל אופן ביהדות הכל סובב סביב קיום המצוות לימוד התורה והגשמת היעוד בעולם (לפי מה שאני יודעת תקנו אותי עם יש עוד משו ששכחתי) אז גם הלימודים בסופו של דבר הם אמצעי כדי ללמוד תואר ואח"כ עבודה ולתת לבעלך לעתיד (איזה בלח"ית אני נשמעת) ללמוד תורה. או כיוון אחר ללמוד כדי לפתח את המוח ויתן לנו עזרים בלימוד תורה או כיוון אחר ללמוד כדי להרוויח כסף כדי שיהיה לנו אמצעים לקיים מצוות או כיוון אחר ללמוד כדי לגלות מה היעוד שלי בחיים... להבין דרך הלימודים מה חזק בי ומי אני יכולה להוסיף לעולם ולשפר בו.... (סורי שכתבתי בנקבה)....

כיום, כמעט כל העבודות מצריכות בגרות.

כי אם המטרה היא לעבוד אז הלימודים הם אמצעי אבל זה לא מחייב כי העבודה היא גם אמצעי למטרה אחרת: שיהיה לנו בגד ללבוש אוכל לאכול וכו' ואז המטרה שלנו היא להתקיים והשאלה היא מה המטרה של להתקיים... למה אנחנו לא מפסיקים פשוט?

ואז זה חוזר למה שכתבתי... זה כמו הבדיחה עם העט....

חחחח

עכשיו זה המטרה שלי.

כשאני אסיים, זה יהיה אמצעי.

תלוי מקצוע.

וואי. קודם כל ממש מבינה את הצורך! ובסופו של דבר אני חושבת שכל מתבגר/ מתבגרת זקוקים למישהו שיקשיב ויכיל אותם בלי לבקר, בלי לשפוט. וכשזה מישהו מקצועי שיכול לכוון אז זה בכלל טוב...

אני מציעה לך לפנות להורים שלך בזמן רגוע, כששתיכם רגועים ולנסות להסביר להם על הצורך הזה שמישהו יקשיב לך וכו'. גם אם הם לא מאמינים בפסיכולוגים למינהם, לצורך שלך בהקשבה, אי אפשר להכחיש. 

להסביר להם מתוך כבוד (כן! גם אם זה קשה!) למה חשוב לך דמות חיצונית ולא הם (הרבה פעמים הם אומרים: "ספרי לנו..."). ולבקש...

אם הם הורים טובים ואוהבים אז מקווה שזה יעבוד.

בהצלחה יקרה

אני חושבת שאת יכולה לנסות להסביר להם שאת מתבגרת, וממילא זה מעלה לך הרבה תהיות/ קשיים או לאידעת מה... לפי מה שאת חווה. וזה נותן את המקום שרוצה לשתף. זה צד אחד.

מצד שני, יש לך את המקום שגודל. שכבר רוצה יותר פרטיות משלו (תקני אותי אם אני טועה) ורוצה לפתח חיים עצמאיים יותר. מה שלא יכול להתאפשר אם תמשיך להיות את התלות באבא ואימא כמו שיש כשילדים קטנים. 

תגידי להם שלפי הראייה שלך, מאמנת רגשית, או פסיכולוגית יכולים להיות פיתרון טוב לסתירה הזו.

אולי גם תשאלי אותם אם יש להם רעיונות נוספים. ככה הם ירגישו שאת לא בורחת להם, ויוכלו להקשיב לך קצת יותר ברוגע (בסופו של דבר גם להורים קשה השלב הזה... םתאום לילדה יש רצונות משלה, חיים משלה. לא תמיד הם יודעים איך להתמודד עם זה). ואולי יהיה להם רעיונות טובים... א"כ מה טוב. ובמידה שלא, הם יצטרכו לנמק לך למה הם לא מקבלים את ההצעה שלך.

בהצלחה נשמה!!

לפני זה אין טעם להגיע לשלב מעשי

לכולם יכול לעזור טיפול... כלומר, לכל מי שייתגיס לעזור לעצמו.

אבל כשלא ברור מב באמת מפריע ובעיתי, לפעמים יוצאים מהטיפול יותר מחוזקים, עם כוחות נפש, אבל אם יש בעיה היא הרבה פעמים נשארת.

לפעמים הבעיה עולה מעצמה בטיפול....

אבל יש הבדל...

אני חושבת שאת פשוט צריכה להסתכל, לראות האם את רוצה בגלל שמשהו ממש משבש לך את החיים (גם אם את לא ממש יודעת מה, או שזה סתם בשביל לפרוק בתור משהו רגיל.

הבירור גם יכול לעזור לך גם בדיבור עם ההורים לשכנע אותם...

אלי ואמר לי שהוא מרגיש מכור ולא משנה כל הסיפור עזרתי לו ויעצתי לו ולפי דעתי זה גם יותר נוח מפסיכולוג גם לא עולה( חבל... סתם) וגם זה חבר ולאישפוט אותך כמו מבוגר

אז קודם כל יש את חברים מקשיבים שממש עוזרים לי לפעמים, ואפשר לדבר איתם בטלפון או בווצאפ ואף אחד לא צריך לדעת על זה, יש להם שם משיבים גברים ונשים.

אבל באמת יש מצבים שצריך יותר מזה, אני אישית נמנע מזה כי קצת אין לי אמון בפסיכולוגים, יש לי מין חשש שהם מנסים לעשות מניפולציות על אנשים כאילו שהם מבינים מה הכי טוב ומה הכי נכון.

במקרה שלי מאוד נוח לי לדבר עם הר"מ שלי, הוא לא "מלשין" עלי לגורמים אחרים בבית הספר ואני ממש סומך עליו, הוא גם לא שופט אותי על דברים שאני מספר לו, אז אולי המחנכת שלך יכולה להיות האדם הזה.

גם יועץ בבית הספר, נדמה לי שממש אסור לו להעביר מידע של תלמידים.

זה רק מה שאני יודע, אין לי ניסיון עם אופציות אחרות, בהצלחה!

אותה והיא- התבודדות. פרישה זמנית מלחצי ומשברי החיים על מנת להתחבר ליוצר נשמתנו אב הרחמן. סגרי את עצמך באיזה חדר לבד, או צאי לשדה או ליער למשך זמן (כמה שאת יכולה.) ונסי לקיים את עצת כל הצדיקים בכל הדורות- לדבר עם ה'. כן. כולם עשו את זה ורק ככה אפשר להגיע לרמה סבירה של תקינות נפשית. מנסיון (וגם שמעתי מעוד הרבה חברים) שאחרי שמץרגלים קצת להתבודד בונים מן מרכז כובד רוחני בנפש ככה שלא צריכים יותר התחנפות וצומי מאף אחד אלא יודעים שיש מישהו שאוהב אותי יותר מכולם ותכלס הוא היחיד שבאמת יכול לעזור לי ואני אפילו יכול ללכת לדבר איתו... 

בהצלחה.

ציטוט של ניצול שואה שראיתי

• “כשאני רואה כלובים מלאים תרנגולות סוללה דחוסות בתוכם מושלכים למשאיות כמו שקי זבל, אני רואה בדמיוני את אומשלגפלץ בווארשה (הכיכר שבה יהודים הועמסו לרכבות למחנות המוות). כשאני נכנס למסעדה ורואה אנשים בולעים בשר יש לי בחילה, אני רואה שואה על הצלחת שלהם.”

  זביגניי ז’ורז’ מטנומסקי, ניצול שואה שנלחם במרד גטו ורשה 

• מוזמנים להתעצבן עליו אני רק מצטט

• אה ולהבהרה, זה לא זלזול בשואה היהודית אלא הכרה בשואה של בעלי החיים.

הנאצים התייחסו ליהודים כמו אל חיות.

והיהודי הזה מתנהג אל חיות כמו אל יהודים.

כגרמני, אם הייתי שומע אותו, הייתי אומר: "או-קיי, תשמע חביבי, אני בעד לאכול בעלי חיים. אם אתה חושב שאתה שווה ערך אליהם - נעשה לך אותו דבר..."

וגם חושב שהם שווים ליהודים, אם במקרה אתה חושב ככה אתה מוזמן לנסות לאכול את עצמך...

אני בניגוד לכך אמנם משווה ברמה כלשהי בין השואות אבל לא חושב שמותר לאכול ולהתעלל בבעלי חיים. יש הבדל, לא?

ומי שחושב שהוא שווה לחיה - כנראה חושב שמותר להרוג אותו ולאכול אותו.

דיברתי על הציטוט שהבאת.

ולעצם הענין: טענתי טענה לוגית-מתמטית, אני שאי לטעון אותה על כל אדם בעולם, אתה מוזמן לנסות לפרוך.

קביעת היום הזה מנוגדת להלכה.

מה הכוונה מנוגד להלכה? יכול להסביר?

לקביעת היום בחודש ניסן התנגדה הרבנות הראשית. ניסן זה חודש הגאולה ולא מתאבלים בו.

קביעת התאריך הוא כי בתאריך זה פרץ מרד גטו וורשה,

והיהדות לא באה להתגאות בגבורת הגוף אלא בגבורת הרוח.

השנה, בכלל אין ליום הזה שום משמעות כי היום כ"ו בניסן אז אפילו לא קרה בו כלום..

יום השואה לפי היהדות הוא בעשרה בטבת שנקבע ליום הקדיש הכללי לזכר נספי השואה.

דבר שני, מי כתב את זה?

נגמר מרד גטו ורשה

הפכו את זה ליום אבל. היהדות הנאמנה לא מקבלת את הקביעה הזו, וממילא זה יום רגיל בעיניה.

@מממ שלח בפורום סרטים כמה
סרטי שואה - סרטים (ופופקורן)

אוסף סרטי שואה | 2 - סרטים (ופופקורן)

"כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"

אני מספיק טוב בשביל לקבל פסיכומטרי טוב ולעשות תואר בלי בגרות!

הנה אני מתפלל

לא רוצה לקרוא את all my sonssss

תודה

מקסימום ניכשל יהיה צחוקים

לילה טוב

תודה, אנסה!

בינתיים נראה שמהר מאד נגיע לבחירות חמישיות...

ואוו מרוב שזה כואב , אתה לא יוכל לחיות עם כאב...

ואז זה נגרם לי שאני רוצה לשוכח , כואב לי לחושב על זה , כול הזמן! 

קיצר תודה התעוררות!

באילו עבירות הוא נופל, ובא לידי ביטוי בכך ששואף להדר במצוות (ולא רק לקיים)

דוס זה אדם שמקפיד על קלה כבחמורה ולא סתם דתי בהגדרה שלו

אבל אם נכנס להגדרות לא נצא מזה... בסוף זה כל אחד מגדיר לעצמו

אבל באמת שואלת..

היה לי איזה דיבור עם מישהו

הוא אמר שאותו זה מקבע אם מגדירים אותו דוס. שהנוער של היום לא תופס את זה בצורה טובה

ו@בןמכיר, תאמת שלא כזה מסכימה עם איזה מצוות הוא בדיוק לא נופל בהם..

כאילו בעיקרון עצמו ברור שכמה שיותר לשמור את כל המצוות ולא ליפול. נכון.

אבל לפי דעתי.. זה גם ממש השאיפה, שלרצות לחיות לפי התורה

ובכללי.. כל האווירה בחיים

לחיות עם התורה- שזה מה שמנחה בחיים

באמונה כזאת..

זה מישהו שלא מקיים את המצוות רק כלפי חוץ באופן יבש, אלא יש לו גישה אחרת לתורה ולמצוות, גישה שאומרת שהתורה היא תורת חיים, וממילא יוצא שהוא לא יחפש להקל ולחפף, אלא לקיים קלה כבחמורה, כמה שהוא יכול ומסוגל לרמתו הוא.
לגבי רמה פרקטית, אחד שלא עובר על איסורים(הלכות בסיס, הלכות חשובות ועקרוניות...) מפורשים בשו"ע ולא הופך את האסור למותר, אחד שלא מתפשר על רמה הלכתית ועושה "ויתורים" למרות שזה קשה, שיודע לעמוד כנגד הלחץ החברתי ולומר את דעת ההלכה והתורה, אחד שיש לו עמוד שדרה חזק ומשתדל לקיים דברים ולהדר בהם אפילו כמה שניתן, אחד שמכיר את עצמו ואת אישיותו ויודע שהוא בן אדם, אך למרות זאת הוא יכול להיות יותר קדוש ולעשות רצונו.
כמובן, אחד כזה גם צריך זהירות משנה על מידת הענווה, שלא חלילה להתנשא מעל כולם, ולדעת שגם יש לו ללמוד משאר האנשים דברים, ולא רק הוא יכול ללמד אחרים...(ואכן הוא יכול ללמד ולהשפיע רבות על אחרים, אך הוא גם יכול לקבל מהם...)
זהו, נראה לי...
ככה נראה לי ההגדרה לאחד שמוגדר "דוס"...
@נשמה כללית

אבל למה כינוי גנאיי??

המסכנים מהטלוויזיה...

מה כאילו 100 שעריםם??

בחיים לא ידעתיי את זהה..

וואיי זה מוזרר

\

תחת אותם השמיים

מהבעיהה?

אממ

וואיי ממש שונות..

חח זה מצחיק לשמוע שזה גנאיי

המון.. אולי אפילו רוב..

למה לא להשתמש במקום במילה שלא משמשת אף אחד לכינוי גנאי? פשוט, ''חרדי''.

כאילו להפוך את זה לשבח...שנניח אני מחפשת חברות דוסות, ואני דוסית גאה

ואני אגיד ''אני טמבל גאה'' 

המילה משמשת רבים לכינוי גנאי לחרדים.

אז אני לא אוהב את השימוש בה, אין לזה שום קשר להאם אני מתבייש בהיותי חרדי..

השם ישמור...

למה אתה חושב שחרדי = טמבל?

תלוי למה אתה קורה חרדי, להשקפה, תפיסת העולם, או השתייכות לחברה מסויימת?

אני חרדיה בהשתייכות לחברה.

בהשקפה אני נגד חרדים...

תחליפי את המילה חרדי בכותרת, למילה דוס..

התבלבלתי, סורי..

אז לדעתי דוס זה מישוו שאיכפת לוו מהמצוות וכל זה..

אנל'א מבין מה זה "לעקוף"

או שמסיבה אחרת הוא לא מבקש מהם

אם את מכבה ומדליקה זה סוגר אותו

אני רואה:

הרמב''ם אומר, שכל אחד צריך לראות את עצמו ואת העולם, כאילו כל זכויות ועוונות העולם על כף מאזניים, והכף שקולה, והמעשה הקטן שלך יכריע את הכף, אז קדימה!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

וגם נראלי זה די מובן מההקשר...

העיקר שאחרים רואים

ממש מחכה שיפתחו חיסונים מגיל 12..

ברגע שיפתחו אני רצה להתחסן!!

יש עדיין חולים?

חשבתי שהסתיימה הקורונה....

אצלינו לומדים רגיל, בלי מסכות, בלי קפסולות...

עולם אחר

וקסום!

כולם עם תו ירוק

כיאלו החופש בין ז' לח' זה מה שאני יודעת...

דבר ראשון יש פורום מד"א יכול להיות ששם יותר יענו
יש קורס של 10 שעות בשביל הבגרות אז יכול להיות שישיה לך בבית ספר

ואפשר לבדוק באתר של מדא

מתייג:
@Love the world

יש כמה סוגי קורסים... משפחה בטוחה - כיתות י' - 44 שעות - 60 שעות..

מה את רוצה לדעת? החייאה בסיסית, חנק, חשמל וזהו בערך? או יותר לעומק כוויות החייאה ועוד כמה דברים שאני לא זוכר בדיוק...

יש רצון להתנדב לעלות על אמבולנס? להיות מע"ר טיולים?

ועוד חלום, להתנדב עם ילדים מיוחדים..

שניהם כנראה לא יקרו בעתיד הקרוב.. 

הבעיה היא שבכדי לתת עזרה למטופל צריך תעודה... אפשר גם בלי אבל אם יעשה לו נזק (שבר צלע מהחייאה, קריעת בגד בכדי הדבקת דפי וכו') הוא יכול לתבוע את המטפל/ת...

לכן הכי טוב זה עם תעודה, כיתות י' נראה לי מקבלים תעודה (אני לא בטוח...). אבל הכי טוב אם לא לאמבולנס אבל כן בכדי לסייע זה 44 שעות... 

אפשר לעשות את זה דרך מד"א או איחוד, דרך מד"א זה עולה 440 ש"ח (אאל"ט) לקורס 44 שעות... 

אפשר ליצור איתם קשר 8101*, דרך המספר הזה אפשר לבדוק על קורס מע"ר...

אם אתה לא מע"ר

לגבי העניין הכספי.. צודק, אבל הוא חמורר

אם אין לך תעודה זה עלול להיות בעייתי, אם את עם מוקדנ/ית של מד"א/איחוד על הקו אני לא יודע... 

אבל אם ראית ברחוב מקרה או משהו, וח"ו נגרם נזק ואין לך תעודה. הניזוק יכול לתבוע...

כל עוד יש לך תעודה (אפילו הכי בסיסית), וביצעת את ההכשרות שעברת. ולא עברת על הכשרותייך הניזוק לא יכול לתבוע אותך. 

אך אם עברת על הכשרה שאינה ניתנה לך, הניזוק יכול לתבוע אותך.

לדוגמה: אין לך הכשרה לבצע החייאה, וביצעת החייאה על אדם ותוצאה מכך הוא ניזוק. הוא יכול לתבוע אותך.

            יש לך הכשרה לבצע החייאה, ביצעת החייאה והוא ניזוק. הוא אינו יכול לתבוע אותך..

את הצלעות, בלי שהם יוכלו לתבוע אותך..

איזה כיף, רץ לעשות תעודה, בייייי 

זה הרבה יותר קשה לשבור לה את הצלעות...

וגם כשלומדים לימודי חול אפשר ללמוד מהם הרבה,

על מאמץ, השקעה ותוצאות.

וגם מדברים לא טובים

לומדים להיזהר פעם הבאה, לומדים לא להכנע לייאוש ולהאמין.

תמיד אני מתפללת שגם מכל לימודי החול ייצאו לי תובנות לחיים ולעבודת השם.

ומכל דבר בחיים ובעולם - ללמוד.

הקפיץ אותי רצח