אין שום מצוה או הגיון להיות בטוחים שהוא יגיע עכשיו. וכמובן - עובדה שבפעם שעברה הוא לא הגיע..
המצווה, וההיגיון, זה להאמין שהוא *יכול* להגיע עכשיו, ולצפות ולהתחנן שזה יקרה.
את שואלת שאלה טובה. וכל הכבוד לך על השאלה והאכפתיות.
ניסיתי לכתוב תשובה, אבל הרגשתי שאין לי מספיק בהירות לכך, ואני משתדל לא לכתוב סתם. אז ויתרתי. אבל אז הרגשתי שיש נקודה שאני כן יכול ורוצה לעמוד עליה, והתחלתי לכתוב, ונשפך כל מה שאת רואה כאן.. אז אמנם זה לא מקיף ולא עונה על הכל וזה לא כולל בכלל כל מה שיש לכתוב על השאלה שלך, אבל זה לפחות משהו...
והנקודה הזו שאני הולך לעמוד עליה, היא חשובה ושמישה ואת מוזמנת להעביר אותה גם הלאה ולזכור אותה ולהשתמש בה גם מול אחרות ובמקרים אחרים וכו':
לגבי הסוגריים, שכתבת שאת לא יודעת איך לצפות למשהו שאת לא יודעת מהו. שימי לב: קרה לך שהרגשת קרבת ה'? שהרגשת רוממות, רוחניות, התעלות? זה יכול להיות בראש השנה או ביום כיפור, בשמחת תורה, בליל הסדר, בסעודה שלישית או בסיבוב שערים...
תזכרי, שהקרבת ה' הזו, הרוממות הזו, היא כאין וכאפס לעומת "הדבר האמיתי". היא בבואה דבבואה, צל צילה של קרבת ה' השלמה.. שאריות...
**
מהות המקדש, (וזה חשוב בלי קשר לשאלה הספציפית הזו, כדי להבין דבר ראשון על מה אנחנו מתאבלים) היא הקרבת ה' שבו. אמנם חסרות לנו מצוות שמתקיימות במקדש, ויש לנו צרות.. אבל לא על זה עיקר האבלות שלנו. עיקר האבלות היא על צער השכינה מחד - והריחוק שלנו ממנה מאידך. כשמזה, כמובן, נובעות כל הצרות וכו'. בית המקדש היה המקום של החיבור השלם בינינו לבין הקב"ה, ריה"ל באחת הקינות (וזה מבוסס על דברי חז"ל) ממשיל את בית המקדש לחדר שינה של זוג! מקום של איחוד, של קרבה, של שלימות.
אז נכון, אנחנו לא ממש מבינים מה היה שם ומה יהיה לעתיד. ועל זה בעצמו ראוי לנו לבכות ולקונן... שאין לנו מושג מהי קרבת ה' אמיתית, מהי רוממות אמיתית, מה זו הרגשת קדושה עליונה בטהרתה... איזה אומללים אנחנו, כמה רחוקים אנחנו...
אבל אנחנו יכולים כן להבין טיפטיפה, כשנתבונן באותם רגעים שבהם הרגשנו רוחניות. רגעים שפושטת בנו מין תחושה עליונה כזו.. טהרת לב.. כיסופין, כמיהה אמיתית.. רגעים של אהבת ה'.. רגעים שאנחנו מרגישים שאנחנו רק רוצים אותו... כשנתבונן באלו, ונזכור שהם רק דומים דמיון קלוש, אפור וחיוור לעוצמות של התחושות האלו במקדש.. שהם רק צל צילה של קרבת ה' האמיתית שהיה שם.. ושאנחנו מצפים באמת לחוש אותם שוב בעוצמתם המלאה, במלוא עוזם ועיזוזם... בתפארתם..
וזו התשובה, כשאת שואלת איך אני יכולה לצפות למשהו שאני לא יודעת מה הוא: תזכרי שאמנם על עצם כך אנו צריכים לבכות - שאין לנו מושג מה הוא. אבל מצד שני - שאנחנו מבינים מה העיקרון, אנחנו רואים יהלום קטן ויכולים לקבל קצת רושם מה הציפיה לכתר ענק משובץ כולו יהלומים...
**
וכמובן, זה בנוסף לכך שאנחנו מצפים שהשכינה לא תרגיש בגלות, לא תרגיש בבדידות (ושוב, כדמיון קלוש: יצא לך להכיר פעם בת דחויה חברתית? חשבת על הקושי שלה? יצא לך להכיר מישהי או מישהו שמצפים הרבה שנים לשידוך, או לילדים, וחשבת מה עובר עליהם? זה מה שעובר על השכינה...) שהקב"ה יחוזר אל ביתו, אל היכלו, תבנהו מהרה ותגדל כבודו...
תדמייני את הביזיון הנורא שבמצב הנוכחי, שמקום קדשו שוכנים אוייביו.. את ההשפלה שלו.. של עמ"י.. ותעצמי עיניים ותדמייני במקום הזה את ביהמ"ק מתנוסס לתפארה, בגובה של יותר מחמישים מטר, מצופה שיש וזהב, בוהק למרחוק.. וענן עשן עולה כעמוד ישר מעל המזבח.. ומליוני אנשים באים מכל קצוות תבל באימה ושמחה להקביל פני שכינה.. ומקריבים קרבנותיהם.. וכו' וכו'..
תחשבי על קטעי תפילות שאת זוכרת, ותנסי לדמיין ולהרגיש מה כתוב בהם... מה פירוש ה"ממקומך מלכנו תופיע".. מה אנחנו פוגשים ב"תתן אחרית לעמך".. וכן הלאה..
טוב זהו, כתבתי כל כך הרבה וכבר לא יהיה לך כח לקרוא. סליחה שאני לא מאריך הלאה.. יש כל כך הרבה מה לכתוב על זה...
***
ועל עצם השאלה שלך: איך אפשר עדיין לצפות - אז כאמור, לא ממש בהיר לי איך לנסח על זה תשובה. אז אכתוב רק כנקודות: תזכרי שהקב"ה רוצה וחפץ ומשתוקק כבר לעשות את זה. תזכרי שהוא אוהב אותנו ורוצה לגאול אותנו. שהוא משתוקק לחזור אלינו ולחיות שוב באחדות ושלימות.
ותזכרי ששום תפילה של מהלך הדורות לא הלכה לפח.. שום דמעה.. שום תחינה..הכל נצבר ונצבר ונצבר עד שיתמלא ויספיק..
ומצד שני, לזכור שהקב"ה לא חייב לנו כלום. כנראה, כמו שתיארת, ש"ירד לך קצת" כי הנה שנה שעברה חיכית וזה לא קרה. וכאן הבעיה. אף אחד לא הבטיח לך שנה שעברה שזה יקרה, ואף אחד לא מבטיח לנו השנה שזה יקרה, ואף אחד לא הבטיח במהלךך כל הדורות שזה יקרה. ולמרות זאת - כל הדורות לא התייאשו מלבקש ולבקש ולבקש..
כי זה ששנה שעברה, ולפני שנתיים, ועשר, ומאה וחמשמאות ואלף, לא הגיעה הגאולה. זה לא אומר כלום על הסיכויים שהיא תבוא עכשיו, ולא מייאש אותנו. וגם אם ח"ו היא לא תבא השנה -ז ה לא אומר כלום על שנה הבאה..
התפקיד שלנו הוא לא לנחש ולקבוע לקב"ה מתי להביא אותה, אלא רק להתקדם ולפעול ולהתפלל, והלוואי, שנזכה.
המילים בערו בי ונגעו בי, קצת הצלחת להעביר את תחושת הגעגוע והכמיהה...
ממש עוררת אצלי עכשיו ציפיה לביהמ"ק!
אשריך! תודה!
ברור שהמצווה היא להאמין שהמשים בא בא ובבית המקדש בס"ד נבנה
הרי כתוב "אחכה לו בכל יום שיבוא"..
ווואו הלוואי שאני יהיה במדרגה שכל שניה להאמין שהמשיח כבר פה..
לא הבנתי מה ברור לך ומניין את מוכיחה את זה ולאיזה דרגה את שואפת.
מכל מקום, המצווה היא להאמין שהמשיח *יכול* לבוא. ולהרגיש זאת באמת ברמה של להיות מוכן כל הזמן.. להרגיש שהנה הנה יכול להיות שזה קורה עוד שניה... וכמובן: לצפות שכך יקרה, ולייחל, ולהתחנן, ולהתפלל, וכו'.
אבל לדעת? להיות ודאי? מה פתאום. אין שום היגיון ב"לדעת". מי זה מתיימר להיות הקב"ה ולדעת מה יקרה עוד רגע?
דעת הרמב"ם שלא יפול מהשמיים, ואילו דעת רש"י שכן יפול מהשמיים...
אל תהיי בטוחה, זו דעה אחת, ויש דעה שאומרת שהוא כן יפול מהשמיים...
אין בעיה שתסברי כשיטת הרמב"ם, אך אל תעקרי ותפסלי את שיטת רש"י...
אינני מספיק בקיא בעניין אז לא סגור 100% על מה שאני כותב...
@נשמה כללית, זה נכון...?
@anybodyelse?
ומלבד זאת, איננו אספני שיטות. יש צורה של פסיקת הלכה.
רש"י הזה, גם לולא שהייתה בו סתירה, הוא עומד בדד כנגד שאר הראשונים. אין סיבה לעשות ממנו עסק יותר מאשר כל דעת יחיד אחרת.
ובנוסף, גם לו יהיבנא שהצדק היה איתו, ושביהמ"ק היה עתיד לרדת באש, זה לא פוטר אותנו מכך שעלינו יש מצווה לבנותו. והתעסקות ב"אם נצליח או שהוא יירד באש" היא כהתעסקותו של חזקיהו במצבם הרוחני של ילדיו אם ישא אשה, שעל זאת צווח עליו ישעיהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת עבוד". לנו יש מצווה לבנות את הבית, המצווה הזו לא התבטלה מעולם. זהו זה.
וזה תלוי במעשינו והכל, אך אם נוקטים כדעת רש"י זה רק הסיבה הרוחנית (לא רק, אבל הכוונה שזה לא גם פיזית...) לכך שייבנה בית המקדש וזה תלוי בידיים שלנו, אך בניין בית המקדש עצמו ירד עלינו מן השמיים.
ולא שייך לערב פה הלכה, כיוון שזו לא מחלוקת הלכתית גרידא, זו מחלוקת מה תהיה המציאות...
וודאי שכמו שכתוב שימות המשיח לא נדע בדיוק מה יקרה עד אשר יקרה, ולכן זו הסיבה בדיוק שדייקתי ואמרתי שלא להיות כ"כ בטוחים, כי יכול להיות שזה כך ויכול להיות שזה כך, רק לא לקבוע כשיטה אחת, כי אין לנו ודאות והחלטיות שכך יהיה...
זה הכל...
"אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא" אין עניין להאמין שהוא יבוא היום והוא לא יבוא היום
חברה שלי עלתה להר הבית היום...
אני רוצה גם! וזה אסור!
אז אני מקנאה בה ולא מקנאה בה, בדיוק כמו שאני מקנאה ולא מקנאה בחילונית עם שרוול קצר...
ובכלל אני מקנאה בכל הגברים שעלו היום!!!!
שלום לכולם,
בשנים האחרונות וביחוד בשנתיים האחרונות אנחנו רואים את השינוי שעובר על ערוץ 7
מאתר דתי ותורני שתומך בא"י ותורת ישראל הוא התחיל להוסיף כל מיני כתבות לא צנועות שירת נשים שירים לא ראויים סרטונים וכדו'
דברים שאנחנו ומשפחתנו לא רוצים לראות ולצרוך בערוץ 7.
במישור הפוליטי הם הפכו לערוץ בנט, תומכים בבנט וימינה לא מבקרים אותו ותומכים בכל צעדיו גם אלו הנוגדים את חזון א"י ותורת ישראל.
לי זה מאוד מפריע ולכן פתחתי עצומה בנושא: עצומה - רוצים שערוץ 7 יחזרו להיות ערוץ דתי וימני!!!
מי שמסכים איתי שיחתום. ומי שמתנגד שיסביר למה.
תודה רבה!
פעם שעברה חסמו אותי כי יצאתי נגד האתר בטענה לא להכנס אליהם עכשיו אני לא אומר את זה.
אחרי שקבעת ש"צריך להבין את שני הצדדים" לגבי מחבלים רוצחים. אפשר כבר לפקפק בקריטריונים שלך לקביעה: "ימין".
רוב הטורים בעד סמוטריץ וחבריו...
ולא נכון.
מתי מרצ היו בעד מחבלים?
זה רק "מעלים" בתצוגה הראשית 
הכתבות שהערוץ מעלה, ממש מלקקות לבנט
והתמימות/נאיביות שלו שהוא מזיז למישהו...
עוזי מנכ"ל הערוץ רואה אתכם ומתפוצץ מצחוק...
אני מוכן לשים כסף שזה ישנה!!!
תלך לפרטי בבקשה תורם דם
זהו, זה מה יש לי להגיד.
אה, עוד משהו, נכנסתי פעם אחת וקפצו לי סרטונים בפוריו שהיו על גבול הפורנו.
שנכנסתי עכשיו והיה כזה מלא טיפים כזה לביטחון עצמי שיא חמוד!
ומה שאת אומרת תמיד אמרו לי... קיצר... אבל שיא מעניין אותי לראות מה ערבים מעליים!
של בחורה בבגד ים, רק מזוויות לא נעימות בעליל.
וכמו שאמרתי זה היה בפוריו- משהו שטיקטוק בוחרת בעצמה.
אבל ברצינות שניה, זאת באמת אפליקציה שאוספת עליך מידע.
ריאתי שכתבתי טיק טוק בגוגל...
אז אף אחד לא עקוב אותי...
לכן אסור לחיילי ארה"ב שיהיה להם טיק טוק.
אוריינות דיגיטלית היא אחד הדברים החשובים היום...
ובטח בקרב בני נוער...
לדעת לסנן מידע ולהפעיל חשיבה ביקורתית.
לא לקחת מידע ברשת כנכון
כל עוד לא אימתתי אותו כזה.
לדעת לסנן מידע שנראה כנכון, כגון מחקרים שנראים כמבוססים אך הם ללא מקורות, מידע רפואי שנראה אמין אבל לא בדקתי את מהימנותו, וכן על זה הדרך.
שלושת השבועות כבר עברו, אין בעיה לצער יהודים ולרדת עליהם.
שאלה לי
מי יודע האם זה שהורדתי אפליקציה למחשב תלויה ברמת ההגנה?
בעיקרון האתר של האפליקציה הוא ברמה יותר נמוכה מאצלנו, אז כשהורדתי אות זה אמור להתבטל החסימה על האפליקציה?
אני יכול רק לציין שרימון כן משפיע על להעביר שירים/פודקאסטים וכו' מה-iTunes, למרות שזה מאפליקציה.
זהזה?
ישמצב רגע למסרים או משו?
עוד דקה ההגנה שלי חוזרת להרמטי ואז אני לא אהיה בפוורום הכללי
התייאשתי סופית
כשהיה לנו הרמטי רק חיפשנו פרצות. זה חנוק וכל אתר חסום.
איך את מסתדרת??????
כאילו אני על הרמטי ואיכשהו הפורומים פתוחים לי אין לי שמץ איך אבל מסתדרים לגמרי כאילו מה כבר צריך עוד? זה לא שעד עכשיו היה יוטיוב ופתאום אין, פשוט אף פעם לא היה יוטיוב...
בעיקרון ההרמטי זה בגללי(:
מודה באשמה
אז אינלי מה להתלונן בכלל בכלל
ואממ מה עוד?
בגדול התחמון הכי גדול שמצאתי זה נכנסים לקטגוריה ישיבה באתר ואז משם לערוץ והפורומים עובדים(הכללים)
.
אבל לא תמיד
ויוטיוב?
טוב אממ פעם היה לנו גבוהה עד שמישו התחיל לראוות שם סדרות
וכבר לא מפריע לי כי מקסימום ההורים מורידים לי אם אני צריכה
ויש לי בעיקרון חיבור לאיזה משו בלי הגנה בכלל (יענטו רשת מבחוץ)
משתדלת לא להשתמש בזה, זה סתם מלחיץ..
למען האמת יותר קל לי עם הרמטי כי זה שומר עלי..בגדול תחמנתי אתמול את ההגנה והגעתי לדיסקורד בטעות..(מי שלא מכיר ורוצה הסבר מוזמנים לפרטי)
אזז לא טוב לי.
איך אתם חיים עם הגנה רגילה?!
בחזרה
תחרות הממים3 !!! 
- הבדיחות של החבר'ה!!!
חובה כניסה
אם מישהוא יודע על עבודה בירושלים ובאזור, לנוער.
שיפנה אלי בפרטי, תודה רבה!
לסרטים על גוש קטיף, או על עמונה.
מספרים על משפחה שהתגוררה באזור נידח ארה"ב, זוג הורים ושני בנים.
לימים הגיע הבן הבכור לגיל 20, ואמר לאביו שהוא רוצה לצאת לעולם הגדול ולנסות את מזלו. האב אחל לו הצלחה, והבחור יצא, ואכן עשה חיל.
תוך זמן קצר התחיל לעסוק בנדל"ן, מכר וקנה, קנה ומכר, עד שכעבור עשר שנים הוא היה בעל חברה מצליחה בשוק הנדל"ן.
באותו הזמן, אחיו הצעיר החליט אף הוא לצאת לעולם ולנסות את מזלו. אך בניגוד לאחיו הבכור, נחל מפלה אחר מפלה.
שלוש שנים ניסה ולא הצליח בכלום, עד שחשב לעצמו, מדוע לא אפנה לאח שלי? שמעתי שיש לו חברת נדל"ן גדולה, הוא ודאי יעזור לי. הוא החל מברר היכן אחיו נמצא, ולאחר מאמצים הוא הגיע, פנה למזכירה וביקש להיכנס. המזכירה אמרה שצריך פגישה מראש. הוא אמר לה שזה בסדר. "תגידי ליעקב שזה אח שלו, יוסף".
המזכירה נכנסה למנהל, יצאה כעבור דקה ואמרה: "אני מצטערת, אבל אדון יעקב אמר שאין לו שום אח בשם יוסף". האח הצעיר הזיז את המזכירה והתפרץ לחדר. בתוכו הוא רואה את אחיו יושב על כיסא מנהלים, וסביבו אנשי עסקים מכובדים. מראה אחיו הצעיר והמרופט לא הסב לו כבוד.
"יעקב, מה אתה משחק אותה חשוב, אתה לא מזהה אותי?" אמר יוסף הצעיר.
"בבקשה תצא החוצה, אדוני, לפני שאני קורא לביטחון", אמר האח הגדול בקרירות.
האח הצעיר יצא החוצה, נבוך ומאוכזב.
כעבור חודש, שני האחים קבלו מכתב לבוא להיפרד מאבא. הוא חולה מאד. שני האחים הגיעו. האח הצעיר הגיע ראשון. האב דיבר איתו וחיבק אותו. כשהגיע האח המבוגר, התיישב אף הוא למרגלות מיטתו של אביו, אך האב התעלם ממנו לגמרי, עד שבשלב מסוים אמר האח לאביו – "אבא, גם אני פה!" הסתכל עליו אביו ואמר לו – "אם יוסף (האח הצעיר) הוא לא אח שלך, אני לא אבא שלך!"
אנו עומדים בפתחו של ט' באב, מתייחדים לא רק עם זכרו על בית המקדש שהיה פעם, אלא רוצים להתעורר ולשנות את המעשים שגורמים עד היום לכך שהוא לא יבנה, כאשר במרכזם, כידוע, שנאת חינם. אנו מבקשים מבורא העולם "רחם עלינו, כרחם אב על בנים", אבל אם לא נתייחס אחד לשני כאל אחים, הוא עלול לומר לנו, "אז אני לא אביכם".
אל תנסו לחנך אחרים – אבל כן תשנו את עצמכם. אם כל אחד מאתנו יסלח, יוותר מכבודו, יראה את המעלות בשני ולא את החסרונות - זאת תהיה התרומה הקטנה שלנו, לעתיד גדול וטוב יותר לכולנו.
שנזכה לגאולה השלמה אמן!!
מסר נוקב ששייך לכולנו, לצערינו הרב...
שנזכה להתחזק בעניין...
אולי קצת באיחור אבל מה אתם חושבים, בריונים או מתונים? יוחנן או שמעון? בן מתתיהו- בוגד או לא?
אהרון רזאל מפורש
נכון, הבריונים הם לוחמים מעולים וגיבורים אבל שרפו את המחסנים ורוב החכמים לא היו איתם אבל הם עיכבו את החורבן, ואחרי זה רבי עקיבא תמך במרד בר כוכבא אז כנראה שהוא תמך גם שם הסתבכתי לחלוטין
בן ארי הוא לא היסטוריון, ספרו אינו ספר היסטוריה אלא ספר מוסר (שאפשר להסכים עימו ואפשר שלא, אבל הוא במפורש מערב את דיעותיו ושיפוטו האישיים).
אני לא מאחל לאף אחד מאיתנו להתייצב אי פעם מול המצב ערב מרד החורבן, מצד אחד שלטון כובש עריץ ורומס [והגרוע אף מכך, עושה זאת באיצטלה של עולם "מודרני" הנשען על פילוסופיה הלניסטית "מתורבתת" בניגוד כביכול לאימפריות הרשע הקדומות בבל, אשור או הפרעונים], ומצד שני סכנה ברורה לאבד הכל במרד חורבני נגד העריצים, ואף להסתכסך ולהיהרס במלחמות אחים פנימיות.
מבחינתי, ברגע שהוא מציג ספר שאיננו ספר היסטוריה - אתה מוזמן לבחון את הנקודה בעצמך - כאחד כזה, ומנחיל אותו לצורך לימוד כאילו משם אפשר ללמוד, בלי לקבל על עצמו לסייג בכוכבית של קידוש לבנה את הסייגים הנדרשים, אז הוא יכול גם להיות פרופסור להיסטוריה באוקספורד, אבל לא היסטוריון.
יש גבול למה שצריך לקבל בסבר פנים יפות ומכילות, והיתממות זה אחד מהדברים שבאמת אין צורך לקבל.
יוסף בן מתיתיהו- בוגד/ עריק (על זה אין חולקים) ולכן הוא לא אובייקטיבי.
חז"ל- לא באו לספר הסטוריה אלא להגיד מה אנחנו צריכים ללמוד ממנה (ולכן גם זמני הכתיבה בעלי משמעות) (הם לא באו לענות על "מה היה" אלא "למה היה- ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה לזמן שלנו")
לא בריונים. חחח קל.
יוחנן או שמעון? לא החלטתי.
יוסף בן מתתיהו - אממ בוגד😏 , בלי לשפוט כמובן. (חחח טכנית דווקא שפטתי אותו)
אבל מט' באב למדתי על מהות מצוות דרישת המקדש, כמה לבקש להתפלל להשתדל ולא להפסיק לקוות שבסוף נצליח לבנות אותו.
החורבן שאני לא יודע כבר אולי כדאי באמת לפתוח על זה שרשור
יענה רציני... ממ מה לקחתי מתשעה באב...
אממ אני חושבת שלקחתי ציפייה ממש גדולה לבניין המקדש וגם טעימה ממש קטנה על מה אנחנו מפסידים...
אנחנו מתפללים כל הזמן שתבוא הגאולה.
אני תוהה האם זה דבר טוב? אני בכלל לא בטוח שאני רוצה ש "הגאולה השלמה" תבוא...אין לי מושג מה יקרה כשהגאולה תבוא, ועל פי התיאורים אני הייתי מעדיף שהיא לא תבוא...
ב''גאולה השלמה'' לא יהיה לנו, על מה לעבוד, מה להשתפר, הכל יהיה קל מדי , הכל יהיה ''טוב'' , אני לא בטוח שאני רוצה את הטוב הזה...
יהיה ברור לכולם שה' הוא האלוקים וכל מה שנרצה זה יהיה לעבוד אותו... זה נשמע חסר מאמץ , חסר סיפוק, זה לא בדיוק החיים שהייתי רוצה...
אין לי שום רצון שכל הגויים יעבדו אותנו, אני רוצה להתאמץ בעבודת השם, אני רוצה יצר הרע , אני לא רוצה חיים קלים...
אני לא שלם עם עצמי כשאני מתפלל שתבוא הגאולה....
אבל אני לא חושב שזה טוב למישהו לחיות ככה.
אני לא יודע מה אם אנשים אחרים, אבל אני רוצה לעבוד את ה' מתוך מאמץ וקושי , לא שהכל על מגש של כסף...
הָיוֹ הָיָהשאומר שההבדל היחיד בין ימות המשיח לימים אלו זה שיעבוד מלכויות
אנחנו לא נרצה שהוא יילך.
א-ב-ל, זו בדיוק הנקודה, אנחנו מתפללים לגאולה כי זה מה שנכון וטוב, כי זה תיקון העולם, כי זה גאולת השכינה... וכן, כמה שמוזר לומר את זה, אנחנו מוכנים גם להקריב עבור כך דברים שפחות ימצאו חן בעינינו..
מהגמ' בסוכה זכור לי משהו אחר.
אבל גם להסבר שמדובר על יצר הרע זה לא בגלל שלא רוצים שילך.
אז לא זוכר מהיכן זכרתי את הפשט הזה.
"והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" - אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה.
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
זאת אומרת, זו מחלוקת האם באמת זה יקרה כפי שאתה מתאר או שכל השינוי יהיה שעבוד מלכויות בלבד ויהיה עדיין יצר הרע...
אמנם אנו צריכים להודות שאנו נמצאים דווקא בדור הזה של הקושי לפני הגאולה, שכרינו כפול ומכופל, פי מאה, אך צריך לזכור שכמו שאנחנו מתפללים בבוקר: "ואל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון", למרות שאחרי נסיון שאנו עומדים בו יש לנו שכר וכו'...וזו כל המטרה, בסופו של דבר האידיאל והמטרה של העולם זה להתרומם מעבר לכך ולהגיע למצב שבו לא יהיה לנו נסיון ופשוט נתקדם ונעבוד את הקב"ה בלי הכוח של הרוע ויצר הרע בעולם...
כמובן, זה קשה לתאר מציאות כך, שהרי כל מה שמניע את העולם ודוחף אותו להתקדם הוא יצר הרע, וכבר כתבתי על העניין הזה בשרשור שנפתח .... - צעירים מעל עשרים, אך נגיע למצב שכבר נתקן הכל ולא יהיה עוד מה לעשות, אך זה האידיאל...
זה כמו למשל שיש אנשים שאומרים היום: "וואי, היום אין ביצות לייבש, אין עצים לשתול, אין עוד מלחמות על עצמאות המדינה וכו'..." מה יש כבר לעשות...?" אז חוץ מזה שהיום המשימה היא קשה הרבה יותר, לבנות את קומת הרוח, מלחמת דעות וקביעת צביונה ואופייה של מדינת ישראל, המשפט הזה בעצם לכאורה "מתגעגע" לרע, מתגעגע לקשיים, לאתגרים...למה...? כי האדם צריך תמיד משהו לפעול, צריך תמיד משהו להתקדם, צריך תמיד משהו כדי למצות את הפונטניציאל שלו, אך זה מכיוון שיש לו כוחות נפש של יצר הרע גדולים שמניעים אותו, אך כאשר היצר הזה ייחלש, כשיגיעו לתיקון, התפקיד יהיה שונה, כביכול התפקיד בימות המשיח יהיה פשוט להתענג על זיו השכינה, ללמוד תורה, לתקן...
אך באמת זה קשה..
וטוב, אם קשה לך אתה יכול להתחבר לשיטה שאומרת הפוך, אני גם כמוך קשה לי עם זה...
אז פשוט תכוון לדעת השיטה השנייה אם אתה לא מצליח כלל להתחבר לשיטה הראשונה...
אנא אערףועלה בדעתי שאולי הגאולה תהיה שנבין באמת כמה גילוי ה' זה דבר טוב ואז באמת נרצה את זה ומימלא כבר תבוא הגאולה..
וודאי שבמה שאתה אומר יש יסוד נכון ואמיתי והלוואי שאני אזכה גם לנקודה הזאת שאני ארצה לעבוד..
אבל לא בשביל זה נבראנו. רבי נתן כותב בכמה מקומות שהתכלית שלשמה נבראנו היא בשביל שנכיר את ה'. כלומר שנכיר בעובדה שהוא זה שמחיה ומפעיל את כל המציאות הזאת עד לפרט הכי קטן ולא רק שנבין את זה אלא גם נרגיש את זה בעצמה ריגשית חזקה ונחיה את זה.
לפי זה הגאולה של כל אחד מגיעה טיפין טיפין כפי ההתאמצות שלו וההארה שהוא זוכה למשוך מלמעלה להכיר את ה'. והגאולה היא "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם" ו"מלאה הארץ דעה את ה'".
(אוסיף בסוגריים ובזהירות, בלי שום כוונה להעביר ביקורת חלילה ומחילה מראש אבל יכול להיות שבשביל הגאולה כדאי לחשב מסלול מחדש ולבדוק מה התכלית בכל העבודת ה' שלי? האם ככה ה' רוצה? הרי מפורש בהמון פסוקים את הטוב שה' רוצה להשפיע עלינו הייתכן שאחרי עבודת ה' רצינית הרצון שלי יהיה הפוך מרצון ה'? אני ממליץ להשקיע בעיון במאמר מסוים בליקוטי מוהר"ן כדי להבין מהי עבודת ה' ומה נדרש ממני ומהי הגאולה. אפשר לבחור כמעט כל מאמר כי כמעט כולם מדברים על שלושת הדברים האלה..)
אז יצאנו לחקור את זה...
נשמח אם תוכלו לעזור לנו ולמלא שאלון קצר (כ-5 דק')
אנונימי לגמרי!!!!
נשמח מאד שתעבירו את השאלון לחברות ומכרות.
עזרו לנו להגיע לאלף משיבות!
תודה.
הקליקו על הקישור
https://forms.gle/
עזרתם לי מאד!!!!!!!
אם מעניין את מישהו התוצאות של המחקר שישלח לי את המייל שלו בפרטי ובלנ"ד אשתדל לשלוח לו
כתוב שם שהוא נכתבת בנקבה מטעמי נוחות
נכתב בלש' נקבה כי רוב מי שאני מגיעה אליהם הן בנות. והכוונה גם לגברים
נהנתי סכך הכל
כתוב בגמרא במסכת סוטה פרק ט משנה טו שלפני שיבנה בית המקדש יקרו הרבה דברים לעמ"י כגון- ייראי חטא יימאסו, נערים פני זקנים יליבינו, הבן אינו מתבייש מאביו, חוצפא יסגא..
אז איך אני יכולה להאמין שבית המקדש יבנה, שאני רואה את המצב בעם- בפרט ובכלל אני אומרת איה הגאולה? המצב שלהו בכי רע, איך יבואו המשיח במצב כזה של העם.?
כתוב שלפני שאדם מגיע להתפלל הוא צריך לבוא מתוך חיסרון, שיהיה לו על מה לבקש בתפילה...
גם כתוב שהקב"ה עשה את אמותינו עקרות כי "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים"....
חלק מהבריאה של הקב"ה זה רע, אבל המבט שלנו הוא מהצד שלנו, מהצד של אלו שבוחרים בחיים ובוחרים בטוב....
דווקא הרוע הזה גורם לטוב להתחזק הרבה יותר, לכן הוא רוצה את זה...
ודווקא כשהחיסרון גדול מאוד יש התעוררות כלפי מעלה, כמו שנאמר: "ותעל שוועתם אל הא-לוקים מן העבודה"...
וכן אצל חנה, שמכיוון שפנינה הכעיסה אותה וגרמה לה צער היא התפללה הרבה יותר וכך תפילתה התקבלה...
אך כתוב שפנינה עשתה זאת בכוונה, דהיינו שכל מטרתה הייתה כדי שחנה תתפלל יותר...
אך למרות זאת, הקב"ה אומר שזה נחשב כחטא, שלא משנה מה המטרה, לא עוברים על מצווה ולא מכעיסים מישהו, גם אם המטרה היא לטובה...
"וכיעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמהּ"
אז אין הצדקה לרשעים והקב"ה יפרע מהם שהרי יש דין ויש דיין וסוף רשע לבוא על עונשו, אך כל מי שמתחזק ועושה רצונו של מקום בזמנים אלו, כל מעשה טוב נחשב הרבה יותר לפני הקב"ה, ואולי בגלל זה הקב"ה עושה את זה, כדי שבסופו של דבר אנשים ימאסו ברע וכל השקר יתפוצץ...(כנאמר: "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ"...)
כשאדם עושה חטא והרשע בגבול מסויים, אז המצפון שלו מתרץ תירוצים, והוא מצליח לפעמים לעבוד על עצמו ולוותר לעצמו ולהורות היתר לעצמו, אך כאשר השקר מתגלה, שהרי כל שקר בסופו של דבר מתגלה כי לשקר אין רגליים, אז כולם מבינים שזה לא זה, זו אינה המשמעות, ואז הם שבים בתשובה שלימה לפני הקב"ה ומתקנים מעשיהם...
ומעין זה אמר המסילת ישרים גם בנוגע לצדיקים:
"כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא. והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם: הלהעשות אם להעזב? ואמר עליהם (ירמיהו ח, ו): אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.
ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ט): תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה.
הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי א, ה): שימו לבבכם על דרכיכם. ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-ה): אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הנצל כצבי מיד וגו'. וחכמינו ז"ל אמרו (מועד קטן ה, א): כל השם ארחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא. ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים לז, לב): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו וגו'. אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו. כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו. והוא כענין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג, א): כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. והוא מה שאמרו (אבות א, יד): אם אין אני לי מי לי."
זאת אומרת, זה בא להראות את זה שכל בן אדם יש לו נשמה והוא רוצה בטוב, אלא שלא תמיד זה מתגלה ויש קליפות חיצוניות ומסכים וכו'...ואם היה מבין באמת מה היה עושה היה עוזב את דרכו מיד, אך עצת יצר הרע חזקה, ולפעמים הוא בגדר "תינוק שנשבה", ואולי זו הדרך של הקב"ה להוביל אותנו להבנה הזאת, ושגם אם נעשה הכל בלי העזרה של הקב"ה ובלי שישלח לנו משיח לא נצליח כלום.
זאת אומרת, אני אנסה יותר לפשט את דבריי...
בזמן שכולם צדיקים ועובדי השם באמת וכו'...האדם מרגיש כביכול שהגאולה באה בזכות, שרק מכיוון שהיו צדיקים זכו לגאולה, אך אם לא, לא היו זוכים לגאולה, והקב"ה אומר פה משהו מדהים בזה, שזה דווקא מראה שגם בחושך הכי גדול שם נמצא הקב"ה, גם במצב הכי קטסטרופלי יש תקווה ומציאות א-לוקית שלא מתייאשת, ואז כשהאדם נמצא במצב כ"כ קשה הוא באמת מרגיש את הצורך בגאולה ובהתערבות א-לוקית ולא זורק את הקב"ה מהסיפור, ולא מסתפק במציאות שאמנם נראית מושלמת אך יש כ"כ הרבה לאן להשתפר ולהגיע למצב של בית המקדש וכו'...וכו'...
נראה לענ"ד שזו הסיבה...
לא בלנ"ו...😏🤭
חצילוש
חושבת בקופסא
קפצתי פה רק לרגע... לצרף שדברים שאספתי מקורות על החורבן ושיעורים להיום.
שנזכה לגאולה, אמן!
http://upload.kipa.co.il/media-upload/milaT/19625433-7122015.PDF
קטע של הרב יוני לביא על משיח וגאולה:
"יום כיפור יש פעם אחת בשנה. חורבן בית המקדש, לעומת זאת, הביא עלינו ארבעה צומות שונים! לאדם שנולד בדור הזה, שחי לו בטוב ובנעימים במדינת ישראל החופשית, באמת קשה להבין את זה. זה מרגיש לו מוגזם לגמרי! 'ביג דיל. עושים כזה עניין מבניין שנשרף לפני אלפיים שנה?! אוקיי, אז לא יהיו קורבנות ולא יעלו לרגל. אף אחד לא ימות מזה… בסך הכול החיים שלנו, אפילו בקטע הרוחני, באמת סבבה'. וזאת אולי הבעיה הכי גדולה שלנו. אין לנו באמת מושג מה איבדנו! וכשאתה לא מבין מה חסר לך, ברור גם שאין לך דמעות לבכות עליו.
—————————-
אז בואו ונבהיר פעם אחת ולתמיד. לא מדובר כאן בבניין של אבנים שנשרף באש. מדובר בעולם שלם שקיבל פתאום דום לב. בעולם שהנשמה שלו הסתלקה והשאירה אחריה גופה קרה.
כי המקדש לא היה רק מבנה יפה שהרשים תיירים. הוא היה הצינור שחיבר בין השמים לארץ. הוא היה המקום בו נפגשו אלוקים ואדם, והדופק שפעם בו הזרים חיים, אור ושמחה לכל מה שקיים עלי אדמות. עולם שהיה בו בית מקדש היה עולם אחרי לגמרי. עולם שהאוויר בו היה שונה. שהיחסים בין אדם לבוראו, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו, היו ברמה אחרת לגמרי. זה עולם שהיו בו ניסים ונבואה ושפע וברכה ואהבה ותורה בסדר גודל שאנחנו בכלל לא מכירים. וההפסד הכי גדול שלנו הוא שנולדנו לעולם שחסר את כל זה ואנחנו מבסוטים עד הגג מאיזו ארוחה דשנה או סרט טוב ולא מבינים שלא התחלנו לגרד אפילו את עוצמות החיים והאנרגיות שיכולנו להשיג.
אנחנו דומים לחרש שלא מצליח להבין איך נשמעת סימפוניה מדהימה או לעיוור מלידה שלא קולט את יופיה של שקיעה מרהיבה..
. ——————————-
אבל אולי יש משהו שבכל זאת יעזור לנו. משקפיים אחרות שיאפשרו לראות את הדברים מזווית אחרת. שייקחו את כל מה שאנחנו כבר יודעים אבל פשוט יקראו לו בשם הנכון. כי יותר מידי דברים אנחנו פוגשים וכמעט מתפוצצים. הלב שלנו בוכה והמוח מסרב לעכל, אלא שלא ידענו לומר שכולם הם בעצם תוצאות של אותו דום לב, של אותה נשמה שאיננה ושל אותו בית אהבה שעלה באש. כשמגרשים יהודים מהבתים שלהם בגוש קטיף, קורעים משפחות וקוברים חיים שלמים בגלל פוליטיקה מלוכלכת – זה חורבן הבית. כשזוג מדהים נרצח בדם קר לעיני ארבעת ילדיהם, כשחוטפים ורוצחים 3 צדיקים שלא עשו כלום לאף אחד ורק היו בדרך הביתה – זה חורבן הבית. כששישה מיליון יהודים, זקנים, נשים וילדים קטנים נשרפים בכבשן בהסתר פנים הגדול ביותר שידענו – זה חורבן הבית.
כשאתה מגיע למחלקה האונקולוגית ורואה אנשים מתייסרים ונאנקים ונלחמים בציפורניים במלאך המוות, כשאתה פוגש זוג מתוק שנשוי 13 שנה באהבה גדולה ורק מתחננים לזכות וללטף בידיים ילד משלהם, כשאתה מנסה לבכות ולהתפלל על כל אלו אבל מגלה שהלב שלך אבן, ומלא בשטויות וסרטים ומחשבות קטנוניות, ובא לך לבכות ולשטוף את הכול בדמעות חמות אבל לא יורדת לך אפילו דמעה אחת – גם זה חורבן הבית.
וכאן בדיוק מגיעים הצומות שמזכירים לנו לא להתייאש ולא לוותר. הם באים להציל אותנו מלשקוע בחמימות המרופדת של ההווה ולוותר על העתיד שמחכה לנו שרק נתעורר. הם נועדו לדאוג שלא נשכח שגורשנו מגן עדן ועד שלא נשוב אליו באמת אסור לנו להפסיק לרגע להתגעגע ולחתור במרץ. הם באים כדי לוודא שעד שאלוקים לא יחזור הביתה, לא נשכח שאנחנו רק באמצע הדרך ומשימת החיים שלנו עדיין לא הושלמה.
"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות". במהרה בימינו. אמן!"
עוד קטע: (לא של הרב יוני לביא, מי שכתבה הרשתה לי להעביר):
אני לא מצליחה להתאבל. לא, ממש לא.
יש לי על הראש כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה יום יום. כל כך הרבה צרות,
ועכשיו לך תגיד לי- תתאבלי. ועל מה? על בית, שחרב לפני 1953 שנה.
1953 שנה? לך. פשוט לך, ותתן לי להתרכז ביום יום. מספיק קשה לי.
"גזירה על המת שישתכח מהלב", לא? אז זהו, מת. לא?
זהו, שלא. ואני חייבת להבין את זה, להפנים את זה.
כי אם בית מקדש היה רק אבנים- אז כן, זה נגמר. אני יכולה לצפות לעתיד... אבל העבר? מה יעזור הצער עליו?
אבל אם מדובר על אלוקים, על הקשר עם אלוקים שבא מהמקום הכי טהור... אז כן.יש מקום לצער, יש מקום לאבל. כדי לדעת מה חסר, כדי לפעול לבית שלישי, אבל לא סתם אבנים...אלא אלוקים עצמו! "ואני קרבת אלוקים לי טוב"!
ואולי מרוב שקיעה ביום יום אנחנו לא מבינים מה זה החורבן באמת.זה לא משהו רחוק- זה מה שהיום!
קשה לנו- זה החורבן!
שלא רואים את הטוב, שלא מרגישים אותו, שלא מצליחים להבין מהי גאולה, שהלב שלנו לא מרגיש כלום- זאת גלות! "והסירותי לב האבן מבשרכם... ורוח חדשה אתן בקרבכם"- זאת הגאולה!
שהקושי יעלם, לא של פעם, של היום- זאת גאולה!
ועכשיו, בתוך הגלות הכי עמוקה שיש- בתוך עולם שכל יום קללתו מרובה משל חברו- זה הזמן לבוא ולצעוק- אבא, די! צריכים גאולה, לא מתוך קנטור או דרישה... פשוט אין, אין אופציה אחרת! הגיע הזמן שנדע לקרוא לצרות שלנו בשם האמיתי!
לא רוע, לא חוסר ביטחון, ולא סתם קושי. אולי גם, בעצם. אבל באמת, קוראים לזה חורבן.
חורבן הבית.
השבוע יחול צום תשעה באב בגלל חורבן בית המקדש וקצת לא נעים, אבל גיליתי שזה לא ממש עושה לי את זה...
שאלה: השבוע יחול צום תשעה באב בגלל חורבן בית המקדש וקצת לא נעים, אבל גיליתי שזה לא ממש עושה לי את זה…
אולי זה צריך להזיז לי שזה לא מזיז לי כל העניין הדוסי הזה של חורבן המקדש, אבל כל הצום הזה והאבלות פשוט לא באים לי טוב.
אני יכול להתבאס מציון נמוך במתכונת במתמטיקה או להתחרפן מהפסד של מכבי ביורוליג אבל לבכות על בית המקדש?
כאילו, זה קרה לפני כל כך הרבה זמן לא הגיע הזמן שנתגבר כבר ונמשיך הלאה?
תשובה: לא איכפת לך מחורבן הבית?
אז מבלי להכיר אותך, אני אגיד לך שאין לך מושג כמה באמת איכפת לך -אתה רק צריך לקרוא לילד בשמו והשאר כבר יבוא מאליו.
לא יודע מה רץ לך בראש שאתה חושב על חורבן הבית אבל אני יכול להגיד לך מזה בשבילי חורבן הבית.
שמגרשים יהודים מהבתים שלהם בגוש קטיף, קורעים משפחות וקוברים חיים שלמים בגלל פוליטיקה מלוכלכת- זה חורבן הבית.
שמגיעים מחבלים לישיבת מרכז הרב ורוצחים בדם קר 8 צדיקים שלא עשו כלום חוץ לאף אחד ושרפי מעלה צעקו במרה זו תורה וזו שכרה – זה חורבן הבית.
שדם יהודי נשפך בראש חוצות כי למרות הצבא החזק שלנו, יש מקומות בארץ ישראל שעדיין לא בטוחים ליהודים ולך תדע כמה אלמנות ויתומים חס וחלילה יהיו אחרי עוד פיגוע- זה חורבן הבית.
שהיית בתפילת יום כיפור בישיבת מרכז מתי ששרו כולם לר’ אברום שפירא זצ”ל בסוף התפילה ‘אמת מה נהדר היה מראה כהן’ ומנסה לדמיין איך באמת היה בית המקדש שלנו ואיך שועלים מהלכים בו היום ו’הווקף’ מפורר לנו את ההיסטוריה המדהימה שלנו- זה חורבן הבית.
ששישה מיליון יהודים, זקנים, נשים וילדים קטנים נרצחי בהסתר פנים הגדול ביותר שידענו ולך תשאל את סבא וסבתא שלך איזה חוויות יש להם מהגיהינום – זה חורבן הבית
שאתה מגיע בערב יום כיפור לכותל המערבי ורואה את הרחבה מפוצצת בחילונים, דתיים, ערסים, צפונבונים, חסידים וכל עמך ישראל ומרגיש שאתה יכול לגעת בחשמל שבאוויר ומנסה לדמיין איך באמת נראה בית המקדש מתי שעלו כולם לרגל ועכשיו נשאר לנו מכל האהבה הגדולה הזו רק מזכרת קטנה וקדושה בדמות הכותל המערבי – זה חורבן הבית.
שאתה מתנדב ב’זיכרון מנחם’ ומגיע למחלקות האונקולוגיות ורואה כל כך הרבה עצב וכאב, ומלחמת הישרדות בלתי נגמרת של כל ניצוץ של חיים! – חורבן הבית.
שאתה מרגיש שהבן אדם הכי יקר לך בעולם סובל ואתה רוצה לדפוק את התפילה של החיים שלך ולצעוק לה’ הכי חזק שאתה רק יכול: אנא ה’ הושיעה נא! אבל אתה לא יכול בגלל שהלב שלך אבן ומלא ב’עספור’ בגרויות וציונים וכל כך בא לך לבכות, אבל לא יורדת לך דמעה אחת – זה חורבן הבית.
כתב הרמב”ם שחז”ל קבעו להתענות על היום “כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב”.
הצום של עשרה בטבת בא קודם כל להפוך אותך מסוציומט שלא רואה בעיניים אלא רק את עצמו, לבן אדם שלרגע אחד קושר את עצמו ואת המעשים שלו לכל המקרים שקורים מסביבו:
באמת כואב לך על הגירוש מגוש קטיף, חורבן הבית והסתר הפנים שיש לנו היום? או שאתה רק עושה בכאלו?
אז בעשרה בטבת הקרוב תוכל לענות לעצמך על השאלה:
כמה באמת איכפת לך מחורבן הבית.
(זה על עשרה בטבת, קשור גם לעכשיו)
(זה מאתר מילה טובה- של הרב יוני לביא, אבל לא הוא כתב את הקטע)
http://mp3.meirtv.co.il//Rabanim%20Shonim/477/Idx%2024616.mp3 שיעור בנושא. הרב יוני לביא.
חמישה דברים אירעו לאבותינו בתשעה באב
"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה".
(משנה, מסכת תענית כו, א)
1. נגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ
הכל התחיל בחטא המרגלים (פרשת שלח, ספר במדבר), אשר אחריו נגזר בתשעה באב על דור המדבר כי לא יכנס לארץ ישראל.
עם ישראל הצעיר לא אמור היה להסתובב במדבר 40 שנה. בתכנון המקורי, התחנה הבאה אחרי יציאת מצרים וקבלת התורה אמורה הייתה להיות הכניסה לארץ הקודש.
מה השתבש בדרך? לפני הכניסה לארץ נשלחים 12 מרגלים, נציג מכל שבט, לתוך ארץ ישראל. 12 המרגלים יוצאים לתור את הארץ המובטחת כדי לאתר את הדרך הנוחה ביותר לכיבושה.
המרגלים חזרו ממסעם, כאשר 10 מתוך 12 המרגלים בוחרים לראות את חצי הכוס הריקה ושבים לעם עם בשורה מרה בפיהם. עשרת המרגלים הללו מטילים אימה על יתר העם בתיאורם את הארץ ויושביה ולמעשה מועלים בשליחותם ומוציאים את דיבת הארץ, "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיה..."
שני המרגלים הנוספים, יהושוע בין נון, יורשו של משה בהנהגת העם ונשיא שבט אפרים, וכלב בן יפונה, לא הצטרפו למהלך. כלב בן יפונה אף נילחם במרגלים מוציאי הדיבה. אל מול הייאוש שניסו המרגלים האחרים לזרוע כלב מוסר לעם דברי עידוד ואמונה ביכולם לכבוש את הארץ, "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ" וכי "טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד".
אך ללא הועיל.
העם כבר השתכנע. עשרת המרגלים הצליחו לייאש אותו מלעלות לארץ ישראל. ההסתה הצליחה. עם ישראל מסרב לעלות לארץ המובטחת ומתמרד כנגד דבר הבורא ואף מבקש לשוב למצרים.
כעונש על חוסר האמון של העם וסירובם לעלות לארץ נגזר עליהם כי מבוקשם אכן יתמלא – הם לא יזכו לעלות לארץ, אלא יישארו במדבר. 40 שנות נדודים במדבר עד אשר אחרון המתלוננים שבכה בכייה של חינם באותו הלילה ימות. רק לאחר מכן הם יהיו רשאים לבוא בשעריה של ארץ ישראל.
"וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא" - לילה זה היה ליל תשעה באב וכאן, לראשונה בהיסטוריה, תאריך זה מקבל משמעות של חורבן והופך ליום מועד לפורענות כנד עם ישראל.
"ואותו הלילה שמאסו בארץ היה ליל תשעה באב, ובאותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב" (מדרש תנחומא לפרשת שלח).
2. חורבן בית ראשון
"וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה' וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ". (מלכים ב', כ"ה, פסוק ט')
את בית המקדש הראשון בנה שלמה המלך והוא עמד על תילו במשך 400 שנה.
חורבן בית המקדש הראשון ארע בתשעה באב, בשנת 3338 לבריאת העולם לפי לוח השנה העברי ובשנת 586 לפנה"ס לפי לוח השנה הלועזי.
הבבלים הם שהחריבו את בית המקדש הראשון. המצור שהחל ב-י' בטבת, הסתיים שלושים חודשים לאחר-מכן, ביז' בתמוז, היום בו נפרצו חומות ירושלים ובתשעה באב אחר הצהריים שרפו הבבלים את בית המקדש. האש בערה 24 שעות, כשהיא מכלה והופכת לאפר את הבית המפואר של העם היהודי
נבוכדנצר מלך בבל הגלה את ממלכת יהודה לבבל – עשרות אלפי יהודים נרצחו במהלך הכיבוש על ירושלים, עשרות אלפים נוספים הובלו לשבי בבל וכלי המקדש נבזזו.
חז"ל כותבים כי הבית הראשון חרב בעקבות שלושת העברות החמורות ביותר שהעם היושב בציון חטא בהן: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
3. חורבן בית שני
בית המקדש השני נבנה על ידי הגולים ששבו ארצה מבבל, כאשר בראשם עמדו זרובבל לבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, 70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון. המלך הורדוס שיפץ את בית המקדש השני בצורה רחבה והפך אותו ליצירת פאר. בתלמוד הבבלי אף נכתב על הבית לאחר השיפוץ כי "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו".
בית המקדש השני עמד על תילו 420 שנה, עד שנחרב על ידי הרומאים, כשבראשם עמד המצביא הרומאי טיטוס, שלימים הפך לקיסר רומי. החורבן ארע בתשעה באב, בשנת 3408 לבריאת העולם לפי לוח השנה העברי וב-70 לספירה לפי הלוח הלועזי.
הרומאים שלטו בארץ ישראל משנת 63 לפנה"ס. השלטון הרומאי הפגין אכזריות כלפי העם היהודי. בשנת 70 לספירה כבש טיטוס, מלווה בגדודים רומאים, את ירושלים ושרף את בית המקדש השני. כשליש מן היהודים בארץ ישראל נהרגו ואחרים נמכרו לעבדות ברומא. ירושלים הייתה לעיי חרבות.
רכוש המקדש נבזז והשלל שנלקח שמש את הרומאים בהקמת הקולוסאום ברומי. בשער טיטוס ברומי מוצב תבליט שמתאר את תהלוכת הניצחון בה נושאים שבויים יהודים את כלי בית המקדש ובניהם מנורת שבעת הקנים.
חורבן הבית השני וכיבוש ירושלים מסמלים את אבדן העצמאות הלאומית של העם היהודי בארצו ואת ראשיתה של הגלות הארוכה. החורבן הוביל לשבר עמוק בחיי עם ישראל.
למרות הטראומה העוצמתית שספג עם ישראל עם חורבן הבית, לא פסקו החיים היהודיים בארץ ישראל, שהמשיכה להיות מרכז ההנהגה של היהודים ברחבי הממלכה הרומית.
4. "ונלכדה ביתר" – כיבוש העיר ביתר בידי הרומאים
בתשעה באב בשנת 135 לספירה נחרבה העיר ביתר, מעוזו האחרון של בר כוכבא שהנהיג את מרד היהודים באימפריה הרומית. המרד הצליח בתחילה, בר כוכבא שלט במשך שלוש שנים ביהודה, אך לאחר מכן דוכא באכזריות.
ביתר הייתה עיר יהודית בהרי יהודה בה חיו אלפי יהודי, הם כולם נהרגו בתשעה באב, לאחר שהכוחות הרומאים נכנסו לעיר. העיר חדלה מלהתקיים.
5. "ונחרשה העיר"
שנה לאחר לנפילת ביתר וחורבנה, בשנת 136 לספירה, בעקבות מרד בר כוכבא, נחרשה ירושלים והר הבית – המקום המקודש ביותר עבור העם היהודי – על ידי הרומאים, שרצו להופכה לעיר רומית אלילית לכל דבר - אילְיָה קַפִּיטוֹלִינָה.
יש השערה נוספת לפיה הטקס הרומי של חרישת חומות העיר התבצע בשנת 132 לספירה ולמעשה היה אחד מן מהגורמים העיקריים לפרוץ מרד בר כוכבא.
(מאתר משרד החינוך)
קישור לחורבן הבית באתר הידברות
קיבלתי צו ראשון
מישהו יודע איך אני דוחה גיוס?
כדאי לעשות את זה כמה שיותר מהר אחרי הצו הראשון.
אבל את ההתחלה אפשר גם בלי פשוט לא מסמנים לאיזה מסלול.
אני כבר קיבלתי 3 צווי גיוס, נראלי בנות זה שונה.
אם אתה מתכוון להתגייס..
צו ראשון.
אל תחפשי צרות.
לא מחפשת צרות... פשוט עדיין לא הלכתי לבית דין, ואני צריכה לסדר את זה באמת.
בנות צריכות ללכת לבית הדין להצהיר שהן דתיות והן מקבלות פטור.
את צריכה להכין כרטיס אשראי כי הם לא מקבלים מזומן, ואת תעודת הזהות שלך.
את כל שאר הדברים יביאו ויסבירו לך שם.
עדיף לא לדחות את זה ולסיים כמה שיותר מהר.
צו ראשון- הזמנה לבדיקות למיון לצבא (בכיתה י"א לרוב)
צו גיוס- תאריך גיוס (שאפשר לדחות) התאריך בדר"כ בסוף י"ב
זה ממש שונה,
- קנווה מאוד פשוט, אבל הסרטונים לא באמת ברמה... ורוב ההצעות המשתלמות רק למנויים
- את יכולה לרכוש קורס דיגיטלי , ממליצה על הקורס בתוכנת פרימייר : קורסי וידאו פרמייר מירי ירוסלבסקי (מהמם מניסיון. ממש מוצלח!)
- למובי מייקר יש סרטוני הדרכה, אבל קחי בחשבון שבסוף הם שמים לך סימן מים ענק ואם את רוצה להוריד את צריכה לקנות ב300 ש''ח בערך...
בהצלחה!
חח התלהבתי על הכתב והגודל
@אוריה (בדוי) צריך להוריד את התוכנה שהיא מלמדת?איך קוראים לה?
פשוט לשחק ולעשות ניסוי וטעייה.
או לקחת קורס בהרבה כסף.
וקנבה זה יוצר ממש מקצועי
יש את עורך הסרטים בתמונות של ווינדוס
חינמית, באיכות מטורפת, יש הרבה מדריכים ביוטיוב (באנגלית)
בשמחה
בשמחה רבה!
מה עושים כשמחליטים בגלל משו שקרה שלא מאמינים?
שכל דבר שמספרים לי אני ישר אסתור,
שאני יודעת שאני הצודקת הכי טועה בעולם??
אה?
למי יש תשובה לזה?
ואני ממש ממש לא צריכה התפלפלויות סטנדר או סברות עמוקות,לא.
מי יחזיר לי את הלב שלי?
.
סליחה אם אני נוקבת,
אין לי תשובות.
ואני מעדיפה בפרטי\מסרים כי יש לי הגנה הרמטית וד"ל.
