פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 99)

אולי די
להיסחב כך
את שומעת?
שנים על גבי שנים
על גבך המיותם.
פגיעות ושריטות
על ליבך התם.
הניחי לכל
האם את יכולה?
שתיקתך זועקת
הלוואי והייתי יכולה.

רוצה פחות להנציח רגעים ממסע הנצח

את יודעת

מה הבעיה שלך 

בחיים,

חמודה?

 

מה?

 

את פשוט

יותר מדי

חכמה

 

כן , כן ,

חושבת חושבת

מתעמקת

מתפלספת

מוצאת את ההגיון והסיבות לכל דבר

הכל שכלי והולך לפי התבנית

הכל מסודר וכ"כ לוגי.....

 

אז למה חסר לך משהו בנשמה?

 

זה, זה מה שחסר לך בנשמה

 

תביני שאנשים זה לב

הם לא רובוטים

הם לא מקובעים

הם לא מרובעים

 

יש להם דמעות

יש להם שינויים

יש בהם אי ודאות

ויש בם אנושיות

 

וזה מה שיפה בזה

וזה מה שאותנטי

וחי

ואמיתי

וכנה

ונוגע

 

אז.....

תתחילי לקפץ

לרקוד

לשיר 

קצת.... "להשתגע"

 

והעולם ישתגע יחד איתך

בריקוד שאין לו סוף

 

תביטי לשמים

כמה יפים הם

 

תהיי בטוחה 

במה שאת מאמינה

 

ולכל אחד האמונות והדעות שלו

בנוגע לכל נושא וענין

 

ולא חיבת להיות תמימות דעים בין כולם

וזה מה שיפה

וזה מה שעושה את העולם שלנו - מענין

וחי

ותוסס

ומתחדש

 

ואת, 

יש לך את החיים שלך

תשקיעי בהם

תיהני בהם

לא חיבת להצמד לכל הכללים בקבעון

 

פשוט

תיהני

תיהני תיהני

ותזרקי את השכל .... רוב הזמן....

(לפעמים קצת אפשר להחזיר)

 

והיי שלווה

לא משנה איפה את

ומה את

וכמה חברות  יש/אין לך

 

תכניסי את השמחה בלבך

 

גם אם אין כסף - השמחה היא בחינם

היא בלב

וטוב שכך......

אם היתה עולה כסף - מה היינו עושים?

 

 

 

 

לאכול לשתות, לכבס, לבשל - ימים כאלו ישנם
שאיפות בלי סוף, מתכנתת ת'חיים - ימים אחרים ישנם גם

ואז....
מקבלת כאפה...
זה מתנפץ לי בפרצוף.......
ומבינה
להוריד את הראש
להנמיך קודקוד מתחת לגל, עד שיעבור

שאיפות למול מציאות
לעתים זה כואב
לעתים זה שובר

כל יום
כל יום משהו אחר
בתכלית

וצריך ללמוד לשאוף
אך להתגמש כשזה לא עובד
לפי התוכנית

התיאשתי,
לתכנן או לא?!
מה הסוד לחיים?

אם אתכנן ואשאף, ממילא הכל לא יתגשם
הכל ישתנה,
אתאכזב ואצטער
על בזבוז הזמן,
שבתכנון

ועל התוכנית
שבוטלה
בלי לבקש ממני רשות....

ואם לא אתכנן,
לחיות 'בזרימה' -
לאן שמזמינים אותי- הולכת,
לכל מה שנקרה בדרכי - נענית....

מה אם כן,
מבין השתיים,
היא הדרך החיים הנכונה והנבונה?

ישבתי בין ההרים,
חשבתי והרהרתי,
התבוננתי והתלבטתי,

עד שהגעתי לתשובה -
איזון ואיזון
זו התשובה
כמו תמיד - שביל הזהב
הרי הוא נכון בכל מצב

תכנני ליתר בטחון
ורק קחי בחשבון

שחלק מהתוכנית תשתנה
ולא יהיה לך מענה

התכנון לרוב עוזר
להתקדם ולהשתפר
להציב מטרות ויעדים
משימות בזמן - להקדים

אך דעי וגם זכרי, חלק ישתבש
קטן כ גדול, -- לא להתרגש

אל תצטערי שתכננת לשווא
הן, לפחות חלק הספקת עכשיו

לולא התכנון הקפדן והמעשי
כלום לא היית מתקדמת, לא מתקרבת לשיא
אז - לפחות תנסי.....

בהצלחה
עם המון שמחה

השתיקה הזו,
מה היא מסתירה?
האם אלה דיבורים גדולים
או שמא חללים גדולים?
זו שתיקה למרות שיש,
או שתיקה כיוון שאין?
החכם מסוייג איתה,
אך גם האוויל מחריש בה.
פעמים היא איסתרא,
פעמים הינה לגינא.
אז איך אדע
על השתיקה הזו,
מה היא מסתירה?

עוגת תפוחים
מתוקה וחמצמצה גם יחד

עוגת גבינה
משביעה ועשירה

עוגת שמרים
שוקולד ופירורים

באמת שכולן טעימות
כולן כולן

לא חשוב הסגנון
העיקר שיהא מאוזן

אולם, אילו...
הרבה סוכר לי נשפך
המתיקות תהיה עוצמתית כל כך
לא אוכל להמשיך,
שפתיי אנשך

קמח מרובה מדי....
גם כן, לא כדאי.....

מלח בכמויות.....
את הכל מיד אפלוט....

לא חשוב איזו עוגה תבחר להיות..
רק לך לפי ההוראות...

מול עיני תכלת גואות
מול אינסוף כיסופים
עוד ניצב לו לבטח
אי געגועים

מחולות זיכרונות
עוד נושאים את זכרו
מבקשים וכוספים
את שיגעון אביונו

ואולי אי אז
עוד תבוא ההשקטה
ואולי בין דמיון
עוד תבליח הכרה
בין עולם לשפיות
בין מזמור לחזון
מתחבאת לה לבטח
שלוות השיכרון

ואולי זה אני
שעודני כוסף
לאלוהי זהב וכסף
לאלילי ההכזב
ואולי זהו טעם מר
של ילדות נושקת
האומרת שיכולנו
לא לגעת- רק ללכת

ובין מזמור למחול
בין קדרות למחשבה
עוד אזכור עלומייך
שמלתך הבלה

לא אפן פניי אחור
לא אמוג מבטי
רק אצפין את הסוד
הקבור בלבבי

ועוד את תדעי
ואולי לעולם לא
את רגשי מחשבתי
את רגעי השיברון

ואולי תדמי
ואולי תזכרי בי
בבוא יומך
בבוא יומי

ואולי תשאלי
את עצמך
רק "למה"?

ואולי לעת ערב
עוד תבליח
הבנה

בלילותיך השלווים
במיטתך הבוערת
הכוספת למרגוע
ונוברת ללא הרף

את רזי כיסופיי
אגלה לגופך
בין רטט רגשותיי
לקדרות מחשבתך







(בלי הטפות מוסר. תודה.)

כולם אומרים
שילדים מבינים הכול
"קוץ!
דוקר! אל תיגע!"

"אני יודע עכשיו
לא נוגע"

ואני
מחכה לילד הזה
שיקום ויאמר
שקוץ זו מילה
ודקירה צריך להרגיש

ויניח את ידו על הגבעול
רק לרגע
כדי להבין באמת
את הכול

הרצון הזה
לא להיות שייכת לשום דבר
שום דבר
בכל מקום שניסו להגדיר
אני ברחתי
בכל מקום שניסו לשנות
אני רצתי
נשארתי אני
עם סימן שאלה על המצח
לב בוכה
עיניים עמוקות כבויות
ושריפות בלילות

אחי כפרה
נמאס כבר מכל הדרמה
נשמה חיים שלי
בוא תתקרב איתי
מה הקטע של כל הכינויים
תגידו את האמת בפנים

 

זורקים מילה שתיים
בוא תגיד את זה בעיניים
אל תגידו אותן סתם
הן לא עוד סתם פתגם
יכולות להיות חץ ללב
ויכולות לגרום להתקרב

 

מילים חזקות מלאות בכח
מהנשמה שלך אל תעז לשכוח
שימו לב למילים האלה
הן לא סתם כינויים כאלה
עולם שלם נמצא בתוכן
אז תכין תיק ונברח מכאן

 

מה מותר מה אסור
בשביל לתקן לב שבור
שוקל את מילותיי לפני היציאה מפי
את רגשותיי מנסה להחביא
תעשה מה שאתה רוצה 
כי אף אחד לא יחכה.

אוהבת לקלף בצל
שכבה אחרי
שכבה

ועוד שכבה
ועוד אחת....
עד שהפרי הבסיסי ממש
רק הוא נותר..


וזה יפה
באמת שכן
להבין מאיפה הכל התחיל
ולמה נוצרו השכבות

אולם
לעתים
רחוקות
אהבת חיי היא
פשוט
להותיר את הבצל
שלם, כפי שהוא
להביט עליו מרחוק
כמה שהוא יפה
ומיוחד

לא יודעת
מהו המראה
של השכבות הפנימיות

אך
זה לא אכפת לי
ובכלל לא משנה
ובעצם,
עלו בי הרהורים מחודשים,
בשביל מה התאמצתי כל כך?!

הן הבצלצלון יפה כך
בשלמותו
ואף יפיפיה

יתכן אמנם,
שבתוכו הוא רקוב,
וכשאקלף,
אאלץ להשליכו..

אולם,
כאמור,
כרגע הוא יפיפה
בעיניי
ואין לו ל'בצל'
אלא מה שעיניי רואות

ויש בזה המון
יופי
ותום
ואושר עילאי
להביט ככה מבחוץ

ולזרוח
מיופיו של הבצל
בלי לדעת
ובלי לחשוש
מה יש שם בפנים

בלי להתאמץ
לגלות
מה מסתתר
שם באמת

אז בינתים
הפסקתי לקלף בצלים
רק הנחתי אותם
אצלי במטבח
בשורה

ולכל מי שנכנס,
הודעתי -
-תראו איזו שיירה מיוחדת
וכל כך יפיפיה'!!!!!!

בורח מלפני ה'

אל השממה במדבר

צועק

הנה יכסה המדבר

על חטאיי

יסתיר אותי

מבני אנוש

אשר יהוו אתגר

יאיימו עליי

כי אני לא מושלם

והם מושלמים

והנה הגיע הלילה

והרוח המקפיאה

חדרה את לשד עצמותיי

שקשקתי

חדרה פנימה, לכל הגוף

לא נותר מקום שהרוח לא הגיע אליו

הכל היה חשוף בפניה

כאילו אין לבוש ועור

וסוף סוף

הרגשתי

הבנתי

שאי אפשר לברוח מפניו

והדלקתי מדורה כדי להפשיר

והפשיר ליבי ביחד איתה

כמו מקלחת, רק שורף

מאחה וטוב, כמו חריף שמנקה את הגרון

השקט, הרוגע

לא ברוח ה'

ולא באש ה'

אלא בקול דממה דקה

הנשמה פנימית

לא צועקת או מתבלטת

רק צריך להתבונן ולגלות אותה

הלכתי לישון

ומחלתי באמת בלב לכולם

הרגשתי איך אני צריך את השמירה

של הקב"ה

פה לבד, במדבר

רק הוא יכול להגן עליי

ואיך המשמעות של החיים

לא שווה כלום בלעדיו

רק אליו אפשר לפנות בעת צרה

הוא היחיד שיכול להושיע

הלכתי לישון בתחושה רגועה ובטוחה

יודע סוף סוף פעם ראשונה

שמישהו שומר עליי ואפשר לישון בשקט

למחרת קמתי

הלכתי את הדרך בחזרה

החום מייבש את גרוני

קרני השמש קופחות על מצחי

הרגשתי את הצמא

פתאום אין לי שפע

פתאום הרגשתי את הצורך האמיתי במים

שבלעדיהם אשכרה אין חיים

אי אפשר לשרוד

ופתאום הבנתי איך בלעדי הקב"ה

אין חיים

פשוטו כמשמעו

הייתי צריך להרגיש את זה על בשרי

לחוות את התחושה

כדי להרגיש, להתחבר

אז התפללתי אליו

שיושיע אותי, שיעזור לי

בחסדי ה' יתברך הגעתי לעיר

ופתאום אני רואה את אחיי

את אמי, את אבי

ומחבק אותם

כי אחרי שהלכתי

אחרי שהיה חוסר

פתאום הרגשתי את הגעגוע

חוזר וניעור

פתאום זה לא מובן מאליו שיש משפחה

שעוטפת אותך באהבה

ודואגת לך ואכפת לה ממך

והבנתי פתאום

שאחרי שנדדתי וברחתי מה'

כשהייתי רחוק ממנו

דווקא אז גיליתי את הגעגוע

גיליתי שאני באמת רוצה אותו

שאני צריך אותו

ואז הקרבה אליו

משמחת הרבה יותר

מתגלית האהבה שאינה תלויה

האהבה שבשבילה

הקב"ה ייחלץ אותנו מכל צרה

כי הוא אוהב אותנו

ללא תנאים

וגם אם חטאנו

זה לא משנה

כי זה מה שעושים

כשאוהבים

אנא ה', אנו בניך

רחם עלינו והושיענו

מס' סוגי כבוד לאחר/זולת ישנם -
א. לחשוב שהשני מושלם ובעל ערך רב, כביכול 'להעריץ' בלב
ב. להבין שהוא אינו מושלם, להכיר בחסרונות הזולת, ודןוקא בשל כך ( ולמרות זאת) לכבדו --- זו החוכמה


חשוב להבדיל ביניהם, בין 2 הסוגים הנ''ל, מכיון ש-
פעם נהגתי לחשוב שסוג א. הוא הכבוד האידיאלי לזולת

אך חשוב לזכור, שלעתים סוג ב. הוא הכרחי ממש - יש אנשים שנוהגים אליך שלא כראוי, --- ואתה עומד תוהה ומשתאה מתפלא - למול הנהגתם הלוקה בחסר לדעתך,
וחשוב עד מאד להפנים, שלמרות זאת ואעפ''כ, מותר לך לשים לב לדברים שנהגו כלפיך שלא כשורה ולהכיר בכך שלדעתך הנהגתם לא היתה אידיאלית כלל וכלל והם טעונים שיפור, .... אך למרות כל האמור - עליך לכבדם, כאדם

לֵב מְשֻׁרְיָן
ולחלוחית מִתְגַּלְגֶּלֶת
כְּמוֹ מִבְצָר שָׁכַן
וְאֵין לוֹ דֶּלֶת
לְהִכָּנֵס.
פָּחוֹת מוּגָן
וְדָמְעָה כְּבָר נִסְפַּגְתָּ...
תָּם עִדֵּן
בְּאֵין מִסְגֶּרֶת
בַּרְזֶל נָמֵס
חוֹמָה לְאִטָּהּ נִסְדַּקְתָּ
הִגִּיעַ הַזְּמַן
אֶפְשָׁרֻיּוֹת להתאפס
לטִּפָּה שמתהוות
לַנִּצָּן

אֵין לִי בִּטָּחוֹן
בְּעַצְמִי
בָּכֶם
בְּךָ
 

אֵין לִי בִּטָּחוֹן 
שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ כָּאן
כְּשֶׁאֲנִי מָרוּחַ עַל מִדְרָכָה
 

אָז אֲנִי נִמְרַח לְבַד
זוֹכֵר
וְאָז שׁוֹכֵחַ
וּבַלַּיְלָה מְיַלֵּל בְּשֶׁקֶט אֶל הַיָּרֵחַ
 

אֵין לִי בִּטָּחוֹן
שֶׁאֶשָּׁאֵר כָּאן אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִקְרֹס
מִכֹּבֶד מִשְׁקָלִי
 

אָז אֲנִי בּוֹחֵר
לִהְיוֹת יוֹתֵר אַתֶּם
וּפָחוֹת אֲנִי
 

אֲנִי צֵל שֶׁל גַּעְגּוּעַ

האם יום אחד נחזור לגמרי ?

להיות עצמנו, לפני הכל ?

לטוהר הילדות, לתום.

לשמחה לעוז החיים.

להרמוניה עם המציאות.

הכאב חזק וכך גם הביטחון,

שהאש תכלה את כל הקוצים.

 

לפעמים אנחנו לא רואים את ההתקדמות.

כמו הורה שמפקיד לילדו כל חודש סכום בבנק בשביל עתידו,

הקב"ה לא תמיד מראה לנו את ההתקדמות שלנו,

ואנחנו רואים את הקשיים והאתגרים.

 

ודווקא הכאב משמח.

ודווקא הטוב צומח.

ודווקא תהיה אהבה.

ודווקא יש תקווה.

 

אורות. כלים. תהו.

הנשמה, חיות העולם, הגורמת לו להשתלם. להתקדם. איך מתקדמים? דרך מעשים. ומה מביא למעשה? רצון למשהו. אם כך יוצא שהשורש לרצון היא הנשמה.
מה קורה כאשר הנשמה (המתבטאת ברצון, שיורד למחשבה) אינה מצליחה להתבטא במעשים (להתגשם במציאות).
אפשר, הנשמה, המחשבות, הרצונות = אורות. המעשים, ההתגשמות במציאות = כלים. ומה קורה כאשר האורות לא "נכנסים" בכלים.
או גם, מה קורה כאשר הרצוי כל כך התרחק מהמצוי עד שכבר הלך לאיבוד?
התרסקות, יאוש, דיכאון, שבירת כלים עד כדי חידלון חלילה. ועוד מאלו.
אז מה עושים?
בוא נעלים את הרצוי, ונישאר עם מה שיש, המצוי. וככה נימנע מכל הרע הזה.
אלא שאי אפשר להעלים את הרצוי, ובעצם, הנשמה. היא כאן. נוכחת. בועטת. רוצה יותר. עוד ועוד. בוערת לה' = למציאות חיים שלמה יותר.
טוב, אם אי אפשר להעלים את הנשמה, אז בוא נעלים את הגוף. בוא פשוט נישאב למעלה למעלה עד העננים, עד שניעלם מהעולם הזה.
אבל מה לעשות וכשאתה פוקח את העיניים אתה מגלה שחזרת למציאות, ויש עולם, ויש גוף, ולהתאבד זה אומר לאבד הכל הכל הכל ולא כדאי.
אם כך, לא נותרה ברירה. ובשביל המנוחה והנמכת הבעירה, בוא נקרב את המציאות לרצונות. נגשים אותן. וכך אוכל לנוח כשאגיע למה שרציתי. לרצוי.
איאיאי. איזו אשליה זאת. גוועלד. אשליה אכזרית שמתנפצת כל פעם מחדש. וזאת למה. למה האשליה. משום שברגע שאגשים איזה רצון (אכניס אורות לכלים). מייד תבוא הנשמה ותסמן לי מטרה נוספת. תמיד. תמיד. תמיד.
אם כך מדוע הפער המכאיב הזה. המדכא. המייאש. השובר כלים. למה. למה אי אפשר לחיות כאשר הם מחוברים יחד. האם נידונו לכאב אין סופי?
אני חושב שיש דרך להקל על הכאב.
הדרך הינה על ידי הבנה חשובה. וההבנה הזאת אומרת שהפער המכאיב הזה. השורף. הפער הזה מובנה. כי רק ככה העולם יכול להתקדם. יכול לחיות. הפער הזה הוא שורש החיים. הנשמה. כל עוד יש פער, יש חיים, כשאין פער. אין חיים.
ואולי כשנסכים לפער הזה להיות. כשנבין שאף פעם לא נספיק. שאף פעם לא ננוח על ידי כך שנגיע לאנשהו, אז אולי נוכל לנוח עכשיו. בדרך. לחיות את הרגע.
ואולי אפילו. אבל ממש ממש ממש אפילו. נוכל לראות בפער הזה משהו חיובי ולא שלילי. נוכל למצוא בו רווחה ולא אנחה. נשימה ולא מחנק.
אני חושב שככל שהנשמה של האדם נמצאת במקום גבוה יותר, כך הפער הזה יהיה גדול יותר, ןההשלכות הכואבות מנשוא בהתאם. ואולי אלו הן נשמות התהו. נשמות שירדו כאן לעולם, התלבשו בגוף, ופשוט בוערות למעלה, ויוצרות באדם תהום פעורה בלתי ניתנת לגישור. אולי לזה קוראים שבירת כלים. אורות שלא מצליחים להיכנס לכלים, למציאות. ופשוט שוברים אותו. אלו הן נשמות התהו. מה הן יעשו...
איאיאי. איזה כאב. תמיד בדרך... פתרונות לאללה.

אדם

לא איזה מכונה

לא איזה רובוט

בורא עולם קנה

שלא יווצרו חובות

גופנו פקדון

מתנה מאיתו יתברך

ושלא ילך לאבדון

כל נשמה כמו פרח

אם משקים אותה מים

ששאבנו מבאר החיים

הגוף נהיה יותר תמים

הטוב יותר בהיר ונעים

אך אם משקים אותה חומץ

חומר זר ומסוכן

יורד החשק והאומץ

הגוף נהיה מאוכן

מן בובה על חוטים

מריונטה מהלכת

עשויה סמרטוטים

הלב נעשה מתכת

וכאשר דופקים עליו

משמיע רעש חלול

כי העץ השיר עליו

כבר לא נקי וצלול

התוכן שקע עמוק

הנשמה והשמחה ירדו

האור כבר לא מתוק

הם הפכו לערפל, התאדו

כי הבובה יונקת מהטומאה

מחוברת בחבלים לסטרא אחרא

לקודש כבר לא צמאה

תהום בינינו לקב"ה נפערה

אך דווקא מתוך מצב זה

מצב עגום ושפל

את דמינו נזה

ונצעד ללא חשש בערפל

ממעמקים נקרא ה'

נישא פנינו אל על

אני לא אשם!

זה יצר הרע פעל

ומתוך המצב הלחוץ

ה' ישמע זעקתינו

והפנים יתגלה בחוץ

לשמחתינו ולאושרינו

וכך יחזור החיוך

השפתיים המרננות לשמים

וכבר לא יהיה חתוך

נשפוך ליבנו כמים...!

מנסה

להחזיק

מה שהקב"ה מנחית עלינו

זה נסיון

ואם אנחנו מנסים

אם אנחנו מאמינים בכוח שהקב"ה נתן לנו

אם אנחנו לא נשברים

לא מתייאשים

לא מאבדים את הרוח

לא נותנים לתכתיבים של יצה"ר לנהל אותנו

לא נותנים לו להיות בעל הבית

אנחנו הבוס...!

ואנחנו אומרים ליצה"ר: "אתהה מפוטר!"

אתה אש, you are fire

לביא של אש

תשוקה עזה לא מוסברת

עם אש אפשר לשרוף ולכלות

את זכרונותינו וכוח מוחנו

את נפשינו הטהורה

את רוחנו החופשיה וההומיה

את תקוותינו ושאיפותינו

את גנזי מחשבותינו

את הלך רוחינו

את רצונינו

את אור עינינו

את פשטותינו

את תמימותינו

את אושרינו וחיוכינו

אך אפשר לבנות עם אש

לשלהב את רוחנו

לאהבת התורה, העם והארץ

לחיבור ודבקות בריבונו של עולם

לרומם אותנו למעלה, האש שואפת תמיד למעלה

להעצים אותנו ולתת לנו כוחות והתלהטות

חיוּת וריתחא דאורייתא בלימוד

רצון עז לא לקבל דברים לא טובים

עקשנות לשמור את מצוות ה' באדיקות

מסירות נפש על התורה

ואם נשלב את האש הזאת עם

איפוק ועדינות של עומק

ענווה ושפלות רוח

התבטלות אליו יתברך

הבנה שהכל מאת ה', גם הרע

דרך ארץ ומידות טובות

פנימיות שלימה ואמיתית

צניעות וכיסוי החומר

טהרה וקידוש החומר

אז יבוא התיקון השלם

והאש תבער על גבי המזבח

תיתן לנו כוחות בעבודת השם

תשלהב אותנו

תיתן לנו עוצמות וכוחות להמשיך הלאה

תבער את הרע, תלבן את הטוב

תכלה את הלכלוכים והזיהומים

תעדן ותשכלל את הטוב ותהפוך אותו ליותר מחושל

כי כאשר מלבנים את הברזל ושורפים אותו

הופך הוא לבן וטהור

הופך הוא לחזק ומחושל הרבה יותר

תעלה אותנו השמימה בסערה

ותקרב אותנו לריבונו של עולם

תפוצץ את היצר הרע

תפוצץ את ליבנו העשוי ברזל

ותגלה מתחתיו לב של בשר

בשר ודם, עור, עצמות וגידים

אשר פועם ומרגיש

טהור וישר

אשר נמשך אל הטוב

ואוהב קדושה וטהרה

רוצה אל האינסוף

שואף וכוסף אליו

חפץ בקרבתו

ההשתוקקות והערגה

הם בעצם דבר טוב

הרצון להיות נעלה

להיות טהור

להתחבר לריבונו של עולם

ומרוב שאנחנו אוהבים אותו

אנחנו מוכנים להתאמץ כ"כ

להקריב את נפשינו כעולה וכקרבן

לב עם חשמל ואנרגיה

ולא כבוי ומעומעם

לב פועם

וכמו הלב

כך אנחנו

עולים ויורדים

רצונינו למעלה

אליו, לקב"ה

לפעמים אנחנו יורדים

כי אלו החיים

וזו המציאות המורכבת שבה אנחנו נמצאים

אבל תמיד אנחנו עולים אחרי זה

לא נותנים לירידה לעצור אותנו

אלא ההיפך

היא רק מקדמת ומחשלת אותנו

מבררת ומזככת אותנו

כחומר ביד היוצר

כברזל ביד החרש

אשר שורף את הברזל

וממנה בונה משהו חדש

משהו יותר חזק ואדיר

חרב אבירים

שנועדה לנצח את האויבים הגדולים ביותר

וככל שיש יותר ליבון, כך כמות הברזל יותר גדולה

והחרב תהיה יותר גדולה

אך לא לשכוח את המים

את הענווה

את התורה

כי אחרי שצורפים חרב

טובלים במים

כדי שתירגע

שתבין שיש מישהו מעליה

היא לא הבעלים

הבעלים הוא מי שמחזיק בחרב

רק הוא מחליט מה לעשות

הוא יכול לקחת את האש ולבנות

והוא יכול לקחת את האש ולהרוס

הוא יכול ללכוד עיר ולשלוט עליה

אך לפעמים האדם לא לוקח את הרע

אלא פשוט שורף הכל

חבל

בעיר ששרפת יש משאבים

יש זהב, נחושת, ברזל

צאן, ובקר

אפשר להשתמש בכל זה

חבל לשרוף הכל

בל תשחית

בל תשחית את הכוחות

את הרצונות והשאיפות

אל תכבה אותם

אל תדרוך על הגחלים

אל תזרוק עליהם עפר

אלא תיקח אותם

ותשתמש בהם לטוב

תזרוק לתוך המדורה שלך

תתחמם לאורם

ובסוף תהיה תלמיד חכם

אשר אנשים אחרים

יצטרכו להיזהר

כדי לא להיכוות בגחלתך

אותה גחלת שהשתמשת בה לטוב

ושלהבת את המדורה שלך

שהפיצה חום וחיוּת בעולם

הפיצה את האור הא-לוקי

האמיתי, הזך, והטהור

ואם אדם יכבה

זה רק עניין של זמן

עד שהאש תחזור ותתקוף אותו

ותכלה אותו ואת כל מה שבנה

אלא אם כן ישתמש בה לצידו

כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה

ונהרות לא ישטפוה

ואם אנחנו ניתן עליה מים

האש רק תגדל עוד יותר

ותתפשט עוד יותר

ותשתולל מבלי לעצור

אז חבל שהבניין שלנו יפול

אפשר לבנות אותו על יסודות חזקים

שחושלו על ידי האוּר

ויעמדו בסופות וברוחות הכי חזקות

וכך הבניין שלנו יהיה הרבה יותר גבוה

הרבה יותר חזק וחסון

איתן אשר יעמוד בצונאמי הכי גדול שיש

כי אתה באש הצתה

ובאש אתה עתיד לבנותה

את האש המחברת

המאחה והמרפא

שנותנת לנו את ההתלהטות

את ההתלהבות

את הדביקות

את השמחה והשלימות

את הרצון ואת הבחירה

את הערגה והכיסופים

את האש שמחברת בינינו

לבין קודש הקודשים

הקטרת הקטורת

עולה למעלה

זכה וטהורה

נקייה מכל מום ופגם

תמימה

רק שלא נקריב אש זרה

שלא נביא אש לא טובה

כי אם נכניס אש זרה

היא רק תחריב ותהרוס

תעקור נטוע

תמוטט ותחריב

תכלה ותשרוף

אנחנו צריכים להיות כפופים

לריבונו של עולם

לא לשכוח את המים

לשמור מצוותיו

לעשות רצונו

ולא לתת להתלהבות שאוחזת בנו

לעשות נגד רצונו

וגם אנחנו צריכים להיות עירניים

וכאשר יש שריפה שאנחנו לא מסוגלים לעצור

לברוח ממנה

ואחרי זה, מרחוק

לכבות אותה עם המים

עם אותם מים

כן, המים שכבר הזכרנו

ואם עולה עשן

לזכור

אין עשן בלי אש

צריך לטפל בשורש הבעיה

וע"י המים לכבות את אותה שריפה

שהתחילה מאותו עשן קטן

מאותה סגריה קטנה

שהציתה ושרפה יערות שלמים

ומה שאפשר לראות באש

זה את היופי והסגנון

לא רק שחור לבן

לא רק מלאכים נשגבים

אלא יופי, צבעוני

יש חיים, יש תזוזה

יש מהמורות וירידות

לא הכל רק מישור משעמם

יש הרבה צבעים באש

הרבה גוונים

שמוסיפים חיים וצבע לעולם

צובעים אותו בגוון אנושי

שיודע לבנות

שיודע לבחור בטוב

שיודע לקחת כל דבר

ולהשתמש בו לטוב

להעלות חול אל הקודש

לזכך ולטהר

לצרוף ולברר

להוציא את הסיגים מתוך הפסולת

אחרי שהתכנו ע"י האש

ואז כשהאש הגיעה

אפשר לברר ולצרוף

להיות יותר זכים וטהורים

יותר מצורפים ומבוררים

ואחרי שהוצאנו את הסיגים

אפשר לצרוף את הכל בחזרה

ולקבל זהב טהור

כסף טהור

נוצץ

בלי מומים וחטאים

בלי פגמים ולכלוכים

וזה האמן האמיתי

שיודע לצרוף

ויודע לקחת כמה גוונים

ולעשות מהם ציור ססגוני

שיודע לתאר את כל הפרטים

אך תמיד, בכל משיחת מכחול

זוכר את התמונה כולה

וע"פ הוא הולך בכל דרכו

שנזכה להוסיף את הנופך המיוחד שיש לנו

את הצבע שאנחנו מוסיפים בחיים

ולדעת להשתמש בכשרונותינו ובכוחנו

בעבודת השם יתברך

בשמחה ובהתלהטות

בחיבה יתירה ועזה

ולא נשכח את הרצונות שלנו

ואת האמת שמנצחת הכל

ואת זה שאנחנו חזקים

ולא לשכוח שהכל מאיתו

לדעת להיות כמים

אשר זורמים הם

ולא נותנים לאש ולמכשולים

לעכב אותם ולא להתקדם

לא נותנים לסלעים הקשים

להוות להם מכשול

אלא חולפים על פניהם

והם מחלישים אותם

כי זה הכוח של המים

כוח ההתמדה

הנחישות וקור הרוח

להמשיך למרות הכל

לזרום למרות כל המכשולים

ואז אפשר לעשות חורים

גם בסלעים הכי גדולים

ולגלות מתחת להכל

את אוצר החיים

הלב שלנו

אנחנו

באמת.