כתב צפוף, כתב מחובר

כתב עגול, כתב מהודר

עט שחור, הדיו נוצץ

ססגוני כטווס, על הדף קופץ

גופן מעוצב, גופן פשוט

הכל זה כיסוי, מן כסות

העיקר התוכן, הכוונה

המהות של המילים, הנשמה

גם אחרי שהדפים נשרפים

הכריכות נשמטות ללהבות

עומדים למעלה השרפים

ומלקטים הניצוצות

ניצוצות של אמת, ערכים

ניצוצות של קדושה, טהרה ושמחה

אוספים אותם לכלים, כל דף בכלי שונה

והדף עם הדיו הנוצץ, הבוהק

היו כתובים עליו דברי הבל

מעמידים אותו לפניהם ושואלים אותו

והוא שותק. 

כי עכשיו בעולם האמת, יודע הוא שאין הוא זכאי

עדיף לשתוק ודי.

אז בגלל חוכמתו לוקחים אותו לכלי לא נורא

אך עדיין, לא כמיטב הפאר וההדרה

יושב הוא שם מופנם ושקט

פתאום כבר לא צועק ורוטט

את הדף המקומט, הישן

שניכרים עליו סימני קשקוש

המפורד והגזור

שמים בקופסה מהודרת ושמורה

עם הסבר וחריטה מיוחדת

באותיות מנצנצות נכתב

זו פנייה אישית אל המלך

לכן ראוי להיכתב בזהב

והנה נכנס אחרון

דף קצת קרוע בצדדים

אך מצבו בכי טוב

קצוותיו ישרים וחדים

המלאכים בוחנים היטב

את הדף הנבחן

מה מטרת הכותב

איזה מנגינה ולחן

מן דף ביניים

יצירה בפני עצמה

האדם יראה לעיניים

מחפשים את הנשמה

הביאו לפני הקדוש ברוך הוא

אדון הכל, יודע תעלומות

שיקרא את משמעות הכתב

ויגלה את המשמעויות הנעלמות

אמר הקב"ה, שימו אותו לפניי

ממש מתחת לכסא הכבוד

את הדף בחנו עיניי

וזה משהו נסתר, סוד

שאלו המלאכים את הקב"ה

חפצים אנו לדעת את רז המכתב

מה מצא מלוא כל הארץ כבודו

שזה המכתב בעיניו ייטב?

אמר להם ריבונו של עולם

נפש סוערת ולב נשבר אני אוהב

אשר את יגונה וצערה שופכת לפניי

כל המיחוש, הצער, והכאב

זה בא מהשמים, מלפניי

וכאשר האדם מבין שזה בא ממנו

שהוא חפץ שהאדם יזכור את בוראו

את כל שיחו, מחשבותיו ויגונו

ישפוך לפניי, ויזכה להתקרב ליוצרו

לב דכא ונשבר

נפש נאנחה

פנימיותו של האדם

הקב"ה צרְךָ

ואם אדם עליו ישען

יתן עליו מבטחו

הוא צור ישראל, מגן

בורא נפשו של האדם ורוחו

ואותו מכתב קצת קרוע

שנכתב באותיות זעירות

ואע"פ שזה קצת מבולגן ופרוע

אותיות אלו אותיות מאירות

כי את נפשו של האדם הן מראות

את פנימיותו ותוכו

בוהקות הן באורות

שנכתבו בנפשו ובדמו

הקריבו לפניי קרבנות

כך אמר ה'

ואז אמר ישעיהו

למה לי רוב זבחיכם

החפץ לה' בעולות?

אם באלים ופרים?

רוצה שנשים נפשינו בכפינו

וראשינו אליו נרים

שנקשיב לקולה של הנשמה

אל זעקתה ותביעתה

אל הבשר שלה' כמהּ

ואל ההשתדלות המועטה

נשמתינו צמאה

לא רוותה די צרכה

רוצה לשתות מבאר מים חיים

מן התורה הקדושה

מהבאר אנחנו צריכים לדלות

לשלוח ידינו כמה שאנו יכולים

והוא כבר יאריך שנוכל למלאת

ונהיה יותר רוחניים ונעלים

שנזכה להרבות בקדושה

לתת ליבנו על זה

וכל הרוע והרשע

ייעלמו כשבשכינה נחזה...!!

הולך. מדבר עם חברים. גם בטבע הולך עם בוקסה ושירים. בנסיעות עם אוזניות. השירים מחזקים, נותנים לי רוגע ושלווה. נמצא עם המשפחה, דיבורים, משחקי קופסה, משימות, מפגשים, ארוחות, אטרקציות משותפות. צעקות, דיבורים, שירים בפול ווליום או בקצת פחות. מואזין צורח עד לב השמים, חזן בבית הכנסת מגביה קולו, זמירות שבת, שירי שבת בבית-כנסת משותפים. ריקודים ושירים, פיוטים וסלסולים. הופעות, מפגשים עם חברים, שיעורי תורה.

כל השבוע עבר. הגיע יום שישי. עזרתי בבית, הלכתי למקווה לטבול וגם על הדרך את הסיר החדש שקנו. יצאתי למאפייה, קניתי חלות, עברתי וקניתי פיצוחים לשבת, שיהיה לג'עלה. התקשרתי לכמה חברים, סיכמנו דברים, קבעתי עונג שבת עם החבר'ה, קניתי כיבוד, הזמנתי מישהו שידבר. תפילה מרוממת, הספקתי להגיע בזמן לתפילה וגם הספקתי להגיד שלושה פרקים משיר השירים. קבלת שבת מרוממת, ערבית עצמה ב"ה גם כן, תענוג אמיתי. אחרי זה סעודה מענגת, זמירות שבת, דבר תורה מעניין. אחרי זה החבר'ה הגיעו לעונג שבת, היה מעניין הדבר תורה שהרב דיבר, דיברנו עם החבר'ה והיה נחמד ביותר. פתחתי איזה ספר ונרדמתי על הספה, לא הספקתי ללמוד ממנו הרבה.

שבת טובה, ב"ה. מוצ"ש כדורסל עם החבר'ה, כרגיל. סיימנו את המשחק, נפרדתי מהחבר'ה בכיף מצלצל והלכנו כל אחד לדרכו.

זמזמתי לעצמי שיר בדרך, ופתאום המחשבות מתחילות לצוץ. טוב, שיניתי מסלול והלכתי לפינה הקבועה שלי, איזה ספסל בפינה נסתרת מאחורי הגן משחקים שאני יכול לשבת בשקט ולחשוב. פתאום אין סביבה, אין רעש, אין המולה, הפלאפון עדיין כבוי משבת ב"ה, אין שירים ואין את שאון העיר, כולם כבר במיטה ישנים. מחשבות. חושב איך עבר היום. איפה אני בתוך כל הסיפור הזה של החיים. בסדר, אז עשיתי דברים. גם אפילו הלכתי לקנות דברים לעונג שבת ודיברתי עם רב שיגיע. אבל האם אני סתם חלק מהחבר'ה וסביל, האם אני רק מקשיב לדבר תורה של הרב כ"וורט נחמד"? או שאני גם משתנה, לוקח לחיים שלי ומשפיע? האם אני מחייך מספיק, מדבר מספיק עם אנשים ודואג להם או שסתם מדבר עם חברים כי זה נחמד לדבר עם החבר'ה? האם אני עוזר מכל הלב ומרגיש את המצווה להכין את השבת או שאני עוזר כי זה חלק ממה שצריך לעשות? האם אני עושה את כל מה שאני יכול או שאני זורם ועושה רק מה שאומרים לי? האם אני נוכח בדרך שלי ובמיוחדות שלי או שאני פשוט "זורם עם החיים?". האם אני לומד כמו שצריך וחי את מתיקות התורה ומרגיש שאני מקיים את מצוות לימוד תורה או שאני לומד כי זה מעניין ומסקרן?

נקודה למחשבה.

מגיע במהירות

עוצר בכל מקום
נוסע בזהירות
ומגשים את החלום

מפחד ליפול
מפחד לעוף
לעוף לקרקע
ולעוף על עצמו

רוצה ולא רוצה
לא מנסה
כן מנסה
נכשל
בהווה ובנפעל
מחכה לסוף
ובורח עד אין-סוף

בורח ומדחיק
אבל העולם מצחיק
בלי משים לב
ובלי לערב את הדעת
מחליט להופיע
וכבר בדרך להושיע

אך ארוכה הדרך
והיא כלל לא ברורה
מחכה שמישהו יגיד לו, מישהו ידע
הסוד שבלב.

ריבוי תורה ומעשים טובים ורגשות אשמה מוציאים את האדם מין העולם והרי יש דרך פעולה. אנא פעל לפי ההוראות.
אנשי ה גְּדוּלָה שלנו הלוא מטורפים גמורים היו. דוד ואברהם ומשה ודבורה 
ומרים 
מטורפים גמורים
טהרי פנייך ורקדי. שמחי מכל קצוות ליבך. מהשחור העמוק הכבד ששוקע בך ומקלל אותך השכם והערב. תרקדי את ה טוהר שאת. 
את טהורה
אחת ואחת 
אחת ושניים
אל תקשיבי לקולות מלחיצים 
תהיי מטורפת
תרקדי.
תהיי אש, את אש, אל תנסי לכבות אותך. אל תנסי להקריב אותך על מזבח.
אל תפחדי להיות. (זכרי איפה מקומם של רגשות אשמה) (זכרי  ט ו ה ר)

הנפש המשתפכת

כנחלי מים כוספת

מתרפקת נוהמת 

בעזבון ועצבון 

אל תדברו בחידלון

תנו לה מי כיסופים

הרגיעו נפשות סוערים

השקו צימאון השורשים 

נפש דלה אומללה 

אל מול זקן כסיל נורא

כקורבן על מִזְבְּךָ אקריבה 

אל מול פני המנורה

ובחושן אגלה

אותיות מראות

אלוקים

ובם אדבר

ואיתו אכנס

לחדרי חדרים

ואראה

מראות אלוקים

צמאה נפשי

נכספה וגם כלתה

נפשי

לך

אחזה בך

ארגיע נפשי

בך

לך ובך ביחוד הנורא

ברגעים שקצת יותר חשוך

מדמיין אותך מגיע אלי עם חיוך

מאושר, מאור זורח

תקווה חדשה זה נופח

מרגיע ומלטף בלי סוף

וכמו גלים שמתנפצים אל החוף

רסקת לרסיסים חלום

ורק מרחוק נופפת לשלום

ואמונתך בלילות

אתה לא כספומט משאלות

אבל הלב רוצה לאהוב

להרגיש קרוב

חבק חיבוק של דוב

חזק, בלי לעזוב.

כעור באפילה

חיפשתי נחמה

מילים שישקיטו את הלב

מנגינה שתשכך את הכאב 

פריטה על המיתרים שיספרו אהבה

הקשה על הקלידים שיגידו הנה זה בא

אולי מרגוע מהסופה

אחר היריות יש דממה

ואמונתך בלילות

אתה לא כספומט משאלות

אבל הלב רוצה לאהוב

להרגיש קרוב

חבק חיבוק של דוב

חזק בלי לעזוב.

אומרים מחשבה יוצרת מציאות

צר לאכזב, אלו מילים לקישוט

אם לא תהיה פה

כנראה לא תהיה כמו

החלומות שחלמת

לא התגשמו בלעדיך

אין עבר, אין עתיד

לפעמים צריך להגיד

את הילד שבך זה מפחיד

זה לא יהיה ככה תמיד

תאמין...

מסע של שנה

עכשיו נגמר

ושוב מתחיל מהתחלה

זה הזמן שאני נזכר

כאן מבקשים סליחה

על כל מה שהיה

חיוך לאלוהים

דמעות על הפנים

מסע ארוך נדמה בלי סוף

רצתי שעות יחף על החוף

והחיים כמו גלים

אל הסלע מתנפצים

לוקחים שבויים מהמלחמה

אל תוככי הסערה

לפעמים למטה לפעמים למעלה,

רגע טוב ורגע רע

אין סוף פעמים לספר את הסיפור שלי מהתחלה

כששרים בדד

מה הפלא, שמתאבדים בכלא?

כשחיים בפחד

איך בחושך לא אבכה?

כשהחיים נטולי משמעות

ברור שאפסיד, נגד מי אני נלחם?

כשדוהרים בבדידות

מה הפלא שהיופי נעלם?

כששוב ושוב אכזבה

איך לא אפחד מאהבה?

והחיים כמו גלים

אל הסלע מתנפצים

לוקחים שבויים מהמלחמה

אל תוככי הסערה

לפעמים למטה לפעמים למעלה,

רגע טוב ורגע רע

אין סוף פעמים לספר את הסיפור שלי מהתחלה

אין סוף הצלחות, כשלונות

כל השאיפות, שברי הזיכרונות

כל האהבות שפצעו

כל האכזבות ששרטו

הדמיונות, הנסיונות

לשלוט ובחיים להיות

השמחה והעצבות

עם כולם והבדידות

מלחמה ושלום

מציאות וחלום

קודש וחול

שתיקה ושאגה בקול

תקווה ויאוש

הכל בטשטוש

הלב פעם קור, פעם שרב

כל הרגעים מתנקזים לעכשיו.

----

מְשַׁמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָה הַזְּמַן וְהָאוֹר
לוֹחֲשִׁים לָהֶם קֶשֶׁת עַל מַיִם רַבִּים
הַמָּקוֹם נֶאֱנַק מֵרֹב חֹסֶר עַצְמוֹ
מִתְמַלֵּא עַד לִכְדֵי חִיּוּךְ סָתוּם.

(
חִיּוּךְ לֹא מֵבִין
רִחוּף שֶׁל שְׁתִיקָה
חֶסֶד מַכְוִין
אֱמֶת עַתִּיקָה
עוֹרְבִים וְטֻמְאָה צוֹפִים בַּחֲשָׁשׁ
יֵשׁ פַּחַד מֻבְהָק לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
)

בַּת צְחוֹק רְצִינִית מְנַסָּה לֹא לִגְעֹר
סוֹגֶדֶת, צוֹפָה קְרָב יָפְיָם שֶׁל קַבִּים
הַתֹּם מַעֲמִיד פְּנֵי חָשׂוּף שֶׁל רַק כְּמוֹ
הַלֹּא הוּא עִמָּדִי כָּמוּס וְחָתוּם.

----

( עוֹלָם שֶׁל נְעוּרִים )

תשליך אהובי תשליך

את כל הפרימות

תשליך את כל החרדות

תשליך אהובי תשליך

את כל הפחדים

תשליך את כל הרעים

תקרב אהובי תקרב

את כל החברים

תקרב אנשים אהובים

תקרב אהובי תקרב

את כל הנשימות

תקרב את כל השמחות

תשליך הכל לים

שקט הוא הזמן המושלם

תקרב את האוזן ילדי

בוא ושב איתי

תשמור את כל החיוכים

ביחד אנחנו שלמים

תקרב זוג עיניים

הכוכבים בוכים בשמיים

תשליך את הכעסים

את הזכרונות תנסה להרים

תפיץ אהבה לאוויר

חותם תנסה להשאיר.

בוא שב נא עימי

היה קצת פה, איתי

מכל הרגעים של ביחד

נשארתי קצת לבד

והלוואי

ישטפו עיניך את עיניי

לא תפחד להיפגש

מהיום, שיריך - שיריי

לו רק הייתי

בכל רגע מחיי

אולי נָדְמוּ געגועיי

לאינספור הזדמנויות

פתחי חיים חולפים

חיבורים שאולי היו,

רגעים לחוצים, עייפים

ונופים ששוב לא יחזרו

שוב ידיי ריקות

בעקבותיי אלפי אוצרות

לו רק הייתי

נותן לעצמי לחיות