פורום הארי פוטר (עמוד 133)

ניוט סלמנדרה!
יש לו תיק, חליפה, פפיון ואילו פיקט שהוא הכין.
נחשו איך יהיו המשלוחים מנות?

צום קל לכולם=) 

לא חייב מה"פ:
"ד"ש מ___"
עליכם להשלים
רמז: תראו מה שלחתי היום

אני המשתמש @הארי הקודם ובגלל משהו החלפתי שם משתמש 

ל@תמי 4

שימחת אותי מאדדד

עכשיו יהיה לי מה לקרוא בשבת

משהו חשוב:

אמרו בבקשה תהילים לרפואת:

בנימים בם מרים

היי כולם, אני רוצה להחליף חתימה ואין לי רעיונות... בד"כ אני לא מדברת באישי, אבל אם למישהו יש רעיון-אשמח שתציעו לי באישי...

 

 

תודה מראש

 

אילת (איזה רשמית אני)

תודה רבה לתמי4 על הפרקים של ארי פוטער!

(אני הייתי עצלנית מדי בשביל להעלות את כל הפרקים... בכל מקרה תודה רבה!)

חלק ד']
ארי פוטער מישש עדיין את צלקת השופר שלו.
"ראית איזה שטריימל ענק חבש הרב קווירעל?" שאל רון בחיוך "מעניין אם הוא קנה את זה בFOX, חחחחחח, הבנת ארי?" הוא היה מבסוט על עצמו וארי תהה אם הוא תחת השפעה של קללת משחקי מילים או משהו כזה.

כל התלמידים של השנה הראשונה הלכו אחרי המדריך שלהם אל עבר מגדל גבוה, שהתברר בתור המגורים שלהם.
המדריך פתח דלת עץ עתיקה, וחשף בפניהם חלל ענק מלא בגרמי מדרגות. הם התקדמו לעברם, כשלפתע, נשמע קול חריקה וכל גרמי המדרגות החלו לנוע ממקומן לכיוונים שונים.
"המדרגות הנעות, היו רעיון של החסיד מהפלפאף" התפייט המדריך בידענות "להזכיר לנו שגם בחיים שלנו, המדרגות שאנחנו נמצאים בהם כל הזמן בתנועה. לפעמים אתה צדיק, לפעמים בינוני, ולפעמים, אפילו רשע" אחד התלמידים הפרענקים שאל אם צריך להגיד עכשיו ר' חנניא וקדיש יהא שלמא, אבל המדריך התעלם ממנו.

"איך אנחנו אמורים להגיע לאן שאנחנו רוצים?" תהה רון באוזני ארי, אבל ארי לא נבהל. שכן הוא גדל אצל מזרוחניקים והיה יותר מפעם אחת בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. מבוך עם מדרגות נעות לא היה זר לו.

הם עלו וחלפו על פני עשרות מסגרות ריקות.
"למה כל התמונות הללו ריקות?" שאל תלמיד שנה ראשונה את המדריך "בדרך כלל, יש כאן דיוקנאות של צדיקים לומדים תורה" הסביר המדריך "אבל עכשיו כולם במסגרת של האדמו"ר מקדוגן כי הוא עושה סיום מסכת ויש כיבוד"

אחרי טיפוס של כמה גרמי מדרגות, הם הגיעו לדיוקן של אישה מלאה במצוות. כולם נבהלו הורידו את הראש בבת אחת. תלמיד אחד התעלף.
"זה חלק מאמצעי ההגנה של המגורים" הסביר המדריך "אף אחד לא יכול להסתכל בפניה של אישה, ורוב התלמידים מהבתים האחרים בורחים בצרחות".
"שיקסע" צעק המדריך, והאישה פינתה את מקומה וחשפה מאחוריה מסדרון צר שהוביל אל המגורים.
התלמידים הזדרזו להיכנס, מהחשש שמא האישה תחזור.

ארי הניח את המזוודה על מיטה אקראית והתיישב. רון בחר במיטה ממול, התיישב גם הוא, והוציא מהכיס אוזניות. "מה אתה שומע?" שאל ארי, שלא הכיר מוזיקת עילויים. "זה הלהיט החדש של מקהלת פרחי הנגלטון. הוא נקרא 'ואפילו בהלטה שבתוך ההלטה' ". ארי לא הכיר את המקהלה ולא את השיר. רון קם מהמיטה שלו והתיישב ליד ארי. "אם אתה לומד כאן, אתה חייב להכיר לפחות את הלהיטים הגדולים של העילויים".

הוא שלף מהתיק מחברת.
"אני רושם לך כאן את השירים החשובים" הוא אמר ושלף את הפקק של העט "חשוב מאוד שתאזין להם ותכיר אותם. הראשון זה 'קה אכשוף', זה שיר שממש כיף לשמוע אבל בלתי אפשרי לשיר בעצמך. המבטא שלהם כל כך כבד שזה נשמע שהם שרים בלחשננית" ארי הנהן. "השיר הבא הוא 'עט רקוד', זה שיר על כישוף כלי כתיבה" ארי חייך ואז רון רשם מילה נוספת במחברת. ארי הציץ. "מה זה 'רפארו'?" ארי שאל. "זה התיקון הכללי" השיב רון והוסיף "זה יותר של פרענקים, אבל אומרים שיש לזה סגולות, אז כדאי להכיר" רון לקח נשימה "ואחרון לבינתיים, זה שיר שנקרא "אייכה". זה על מישהו שחבר שלו עוטה גלימת היעלמות" ארי חייך ואמר "את זה אני מכיר, גם מזרוחניקים שומעים אותו". "באמת?" אמר רון "חשבתי שהוא שולי" ואז נקרע מעצמו.

"אוי לא" ארי הציץ בשעון היד שלו "אנחנו מאחרים לשיעור הראשון!"
הוא זינק מהמיטה, כיתף את התיק שלו ואחריו גם רון. "איזה שיעור יש עכשיו?" שאל רון את ארי תוך כדי ריצה וארי השיב "כשרותן של חיות הפלא".

הם נכנסו לכיתה מתנשפים, בדיוק כשהאגרי"ד הקדוש ביקש מכולם לפתוח את הספר. "שבו פה אתם בכיסאות הפנויים" אמר האגרי"ד "אני מבקש פה לא לאחר יותר". רון הבחין בחיוך סלחני שהאגרי"ד הגניב לעבר ארי.

"איפה היינו?" אמר האגרי"ד ספק לעצמו ספק לכיתה "הו כן, האם היפוגריף כשר. כן, שמה אתה" הצביע על תלמיד עם פיאות חומות מסולסלות שישב בשורות האחרונות והצביע "היפוגריף כשר, אבל לא יודעים איפה שוחטים אותו ולכן לא אוכלים היפוגריף היום". "הבל" אמר תלמיד שישב בקצה השני של הכיתה "היפוגריף הוא אכן כשר, אבל לא אוכלים אותם היום כי אין לגביו מסורת". ופתאום ברגע אחד, כל הכיתה הצטרפה לויכוח. מישהו שישב ליד ארי אמר שאין לטענות הללו מקור ורון מיהר כמובן להגיד שלהיפוגריף, בניגוד לטענות דווקא יש מקור ושוב היה נראה מאוד מרוצה מעצמו.

אבל אז, דפיקה עזה בדלת הקפיצה את כולם והם השתתקו.
זה היה המרא דאתרא וכולם נעמדו מהר. "למה אנחנו צריך לעמוד, אם הרב הוא זה שנמצא בגיל העמידה?" לחש רון לארי באוזן, וארי תהה אם כדאי לו לעבור על שלושת הקללות של "יהרג ובל ייכשף" כדי להפסיק את הדבר הבלתי נסבל הזה.

"בוא איתי בבקשה ארי" אמר לפתע הרב דמבעלדור, וכל הכיתה הביטה בו ותהתה לאן הם הולכים

המשך יבוא...

#ארי_פוטער

 

ודרך אגב, מאיפה הם? 

@תמי 4

ארי פוטער-הגרסה החסידית לספר! פרק ראשון:

 

ארי פוטער התגורר בדרך הגאון מפריוועט 4.
זה אולי יישמע לכם מפתיע, אבל עד שמלאו לו 11 שנים, ארי כלל לא ידע שהוא עילוי אלא סבר שהוא מזרוחניק (נטול כוחות שטייגען) כמו בן דודו השמנמן דאדלי.
ארי גדל אצל דודו ודודתו המזרוחניקים בגבעת שמואל, מאחר והוריו יצאו לתרבות רעה כשהיה תינוק.
הוא נעמד בלול כשהגיע לביתם מתקין רשע של הוט. הוא הדליק את הטלוויזיה, וארי הצעיר כמעט והביט ואז ברגע האחרון, באקט של צדיקות אימא שלו חסמה את המבט שלו וצנחה. על הכורסה.
ארי המבוהל מעד, וראשו קיבל מכה מצעצוע שהיה בלול והותיר בו צלקת בצורת שופר.
--
במשך שנים הוא גדל כמזרוחניק אצל דודו המשופם שהתפלל במניין המאוחר של 9, ודודתו שהסתירה את השיער מתחת לקשת ברוחב 3 ס"מ והקפידה ללכת לשיעורי יוגה ופילאטיס. היא כמובן שילבה את זה עם תפילה וקראה לזה תפילאטיס.
במשך כל ילדותו, הם הסתירו ממנו את ה(שפת) אמת. עד שיום אחד, הוא קיבל מכתב מוזר, שבתור עילוי הוא מוזמן ללמוד בישיבת הגאונים הוגוורטעס שמיועדת לעילויים מכל רחבי גוש דן.

ארי הביט במכתב ותהה. "אני? עילוי?? אבל אני לא מקפיד על כלי שני אפילו". הוא חשב שמדובר בטעות וזרק את המכתב. למחרת הגיע מכתב נוסף. חתום על ידי ראש הישיבה.
הוא ניגש עם המכתב להוריו שמיד קרעו אותו ואמרו שזה דמיונות, והוא חייב ללמוד מקצוע ולעשות חמש יחידות באנגלית, ושיוציא לעצמו מהראש את השטויות האלה. "תקבע עיתים לתורה כמו דוד רונן! אין דבר כזה שטייגען" צעקה עליו פעם דודתו שעה שצפתה באנטומיה של גריי.
--
ארי כבר כמעט ויתר עד שיום אחד הופיע בביתם ענק הרוח. האגרי"ד הקדוש.
הוא נכנס בצעדים מהירים, צרור מפתחות גדול ומרשרש תלוי על חגורתו ושקית של קופת חולים בידו. הוא אחז בארי והתכוון לקחת אותו אל עבר הישיבה- אך דודו ודודתו חסמו את הפתח.
האגרי"ד הסתכל עליהם במבט רושף, שלף אצבע של ספר תורה מתוך התיק שלו, נופף בה וקילל:
" אין דער גאדכטע בויך וואס די אוסט, סאז דו גאנייג פאטקייט צו מאכן פונטשקאס!!!"
(שזה אומר ביידיש " בבטן הדחוסה שלך יש מספיק שומן כדי להכין סופגניות)
הדוד רונן הסתכל על הבטן שלו והבין שמאז שהשתחרר ממילואים הוא באמת נהיה רופס וזז הצידה לעשות פק"לים. ארי והאגרי"ד הקדוש ניצלו את הרגע והסתלקו.
--
ארי והאגרי"ד הגיעו לרציף 9 וג' רבעים בבני ברק, אבל ארי לא ראה שום קו.
האגרי"ד הסביר לו שזה רציף קסום והקו יופיע עוד מעט, עמוס בעוד המון תלמידים שייסעו כמוהו לישיבה בפעם הראשונה בחייהם.
"אוי, שכחתי שהבאתי לך מתנה. בבקשה" אמר לפתע האגרי"ד הקדוש והגיש לארי כלוב ענק שהייתה בו ציפור לילה. "אבל זו לא חיה כשרה" אמר ארי בהפתעה. "זו לא תנשמת ארי" הסביר האגרי"ד "זו קאת שכשרה לפי חלק מהפוייסקים". "מה זה פוייסקים?" שאל ארי והאגרי"ד חייך אליו באבהות ואמר "יש לך עוד הרבה ללמוד ארי חביבי"
--
כאשר הגיע הקו המיוחל והעמוס, ארי פגש הרבה ילדים. ביניהם גם מי שיהפוך להיות החברותא שלו- רון.
רוב הילדים שפגש היו ממשפחות של עילויים, הם סחבו אחריהם מזוודה על גלגלים, מגבעת מוגנת במכסה פלסטיק שחור וחולצה לבנה על קולב. הוא כמובן פגש רק בנים כי הבנות ישבו בחלק האחורי של האוטובוס וקראו ספר לחשים. כלומר תהילים.
כשירד מהאוטובוס, מוקסם מבניין הישיבה ע"ש הקדושים מהוגוורטעס נטפל אליו ילד עם פאות בלונדיניות ושני חבריו הגברתנים. הוא הבחין מיד שארי לא הגיע ממשפחה של עילויים וירה לעברו "שבאבניק!" שזה הכינוי המעליב למי שלא בא ממשפחה טהורת דם ולהורים שלו אין כוחות שטייגען. נערה צנומה מיד יצאה להגנתו ואמרה שבמקום שבעלי תשובה עומדים, עילויים גדולים אינם עומדים. הארי התרשם מהידע שלה בתורה ותהה איך זה ייתכן.
--
כשהגיעו התלמידים לשערי הישיבה הם עמדו בהתרגשות בתור ארוך וחיכו לחבוש את מגבעת המיון כדי לדעת באיזה בית הם יהיו.
ראשון ניגש לחבוש את המגבעת ילד קטן ומפוחד. הוא חבש את המגבעת שצעקה ישר "פרענק!" והוא הצטרף לקבוצת תלמידים שפאות הלחיים שלהם היו צמודות, למרות שהם היו רק בני 11.
הארי לא ידע אם המגבעת תשבץ אותו לישיבת הגאון מרייבנקלו, החסיד מהפלפאף או ל"תפארת גריפינדור" אבל לא היה לו הרבה זמן להתלבט, כי השמש כבר הכריז שארי פוטר, מוזמן לחבוש את המגבעת. הוא ניגש בחיל ורעדה אל הקודש.

המשך יבוא...

(קרדיט לאמיר מויאל)

מההה קורה אני חיקוי מיסטר

חלק ה']
ארי פוטער יצא מהכיתה בעקבות הרב דמבעלדור.
הם נתקלו ברב קטלברן שעשה את דרכו לכיתה בצעדים מהירים של עילוי.
הם עוד הספיקו לשמוע מאחוריהם את דלת הכיתה נפתחת, ואת הרב קטלברן אומר בהפתעה: "מה אתה עושה כאן, רובאוס? אתה מלמד את כשרותן של חיות הפלא רק מהספר השלישי".

האגרי"ד יצא מהכיתה בצעדים כבדים של ענק רוח וחלף על פניהם.
הוא מלמל לעצמו: "בדיוק כשאני פה רציתי ללמד אותם שסקרוט פוץ תחת הוא כשר ובתימן כן היו אוכלים אותם כמו חטיפים".
ארי כבש את צחוקו, כי האגרי"ד אמר סקרוט.

"אז מה תפקידו של האגרי"ד הקדוש בעצם?" שאל ארי את הרב דמבעלדור כשהם צעדו לעבר משרד השלו. "הוא שומר הקרקעות" חייך הרב דמבעלדור כממתיק סוד. "שומר קרקעות?" חזר אחריו ארי. "למה צריך לשמור על קרקעות? זה לא שמישהו יכול לגנוב אותן. נשמע שסתם המצאתם לו תפקיד בשביל לקבל מימון ממשרד הקסמים". "אתה מסתובב יותר מדי עם מזרוחניקים ארי" אמר דמבעלדור בדיוק כשהם הגיעו לכניסה למשרד שלו.

בפתח היה גרגויל של שבת ששמר על הדלת.
"פישקלעך" אמר דמבלדור והגרגויל זז ממקומו ונתן להם להיכנס.
"מה זה פישקלעך?" שאל ארי את הרב דמבעלדור כשהם עלו במדרגות הלולייניות למשרדו "זה ממתק של עילויים" הסביר הרב דמבעלדור "אצלנו זה לא כמו אצל המזרוחניקים שגדלת אצלם, שהכל מסתיים ב"לי". ביסלי, כיפלי. אצלנו חטיפים זה נתינה. פישקעלך, בייגלעך, קריסטלעך".

הם נכנסו לחדר רחב ידיים, מלא בדיוקנאות של ראשי הישיבה הקודמים, שנרדמו וטיללו על הגמרא. החדר היה מלא בחפצים קסומים. שיער של פרה אדומה, המפתח של דמא בן נתינה, מגבעת המיון ומין גיגית כזו מלאה בנוזל דמוי מים עכורים, שצפו בה חוטים כסופים שהתערבלו לאט. "מה זה?" שאל ארי את הרב דמבעלדור בסקרנות. "זה כיור לנטילת ידיים. לפעמים אני מביא לכאן כריך ואין לי כוח ללכת עד לחדר האוכל ליטול, אז ביקשתי מפילץ' שיתקין לי. יש בו סתימה וכל מיני דברים מהביוב צפו למעלה, תתעלם". ארי הופתע "אין איזה כישוף שיכול להוציא לך מים?" "בוודאי שיש" אמר הרב דמבעלדור "אבל זו מחלוקת אם זה נחשב כח גברא. אומרים שמי שנוטל ידיים בקסם, יוולדו לו ילדים סקיבים. אבל לדעתי זה שטויות של קוסמים שמנסים להחזיר בתשובה"

ארי המשיך להסתובב במשרד ולפתע שמע מאחוריו מין צווחה מוזרה. הוא הסתובב וראה ציפור ענקית עשויה אש, נכנסת למשרד בסערה ונוחתת על כן מיוחד ליד שולחנו של הרב דמבעלדור. "זה הנר של ההבדלה" אמר דמבעלדור למבטו ההלום של ארי "כדי לצאת ידי חובת כל השיטות". ארי לא הצליח להוציא הגה. "סתם, אני צוחק איתך ארי" הוא חייך למראה הבעת הפנים שלו "זה עוף החול. פוקס. יש לו המון יכולות מיוחדות. למשל- אחת לכמה זמן הוא נשרף, הופך לאפר ואז קם מחדש מהאפר של עצמו". ארי הנהן "פעם אחת הייתי בחתונה ומישהו שם את האפר שלו על הראש של החתן ופתאום הוא חזר להיות עוף החול ונשרף לחתן כל השיער, אל תשאל. נו, נו, זה מה שקורה בחתונות של צוהר"

ארי התיישב מול המרא דאתרא. "אז למה בעצם קראת לי, כבודו?"
הרב דמבעלדור יישר את משקפיו נשם עמוק והביט בארי בעיניו התכולות שדומות לים, שדומה לרקיע, שדומה לכיסא הכבוד. "אתה זוכר מה היה בחנות האצבעות?" שאל לבסוף. ארי נזכר איך הלך עם האגרי"ד הקדוש לחנות ההיא וניסה מספר אצבעות עד שלבסוף מצא את האצבע שבחרה אותו. "זה אומר שיש בינך לבין גוועלדמורט קשר" אמר הרב דמבעלדור ושתק. ארי הופתע "חשבתי שכולם קוראים לו 'אחר'". הרב דמבעלדור הביט בו ואמר "אי אמירת השם המפורש רק מגבירה את הפחד. בסופו של דבר הגוועלדמורט הוא אדם. אדם שאחראי למות הוריך"

הלסת של ארי נשמטה. "מות הוריי?" חזר אחריו ארי "אבל חשבתי שהם יצאו לתרבות רעה בגלל מתקין של הוט". הרב דמבעלדור נשם עמוק והסתכל בעיניו של ארי. הוא ראה את צלקת השופר המפורסמת. "כן, זה הסיפור ששתלנו לך בזיכרון. אבל הוריך מתו על קידוש השם. גוועלדמורט הרג אותם. הוא שלח להם מייל שרשרת שאומר שמי שלא מעביר את המייל ל15 אנשים תוך שעה ימות. ואז הוא קשר להם את הידיים כדי שלא יוכלו להעביר את המייל. אתה היית קטן וניצלת כי לא היה לך מייל".

זה היה יותר מדי בשביל ארי. מצד אחד, הוא שמח שהוריו לא באמת יצאו לתרבות רעה, מצד שני היה בו הרבה כעס. איך הם לא פתחו לו מייל ונתנו למישהו אחר לתפוס את הכתובת. מצד שלישי, זה גם היה מה שהציל אותו.

"היה לי חשוב לספר לך את זה, ארי" אמר הרב דמבעלדור "אני יודע שזה הרבה לעכל. אבל עכשיו אנחנו צריכים ללכת, כי בשבת הקרובה יש שבת ישיבה וחגיגות בר מצווה בהוגוורטעס, וצריך להתכונן. פעם שעברה זרקו על החתן ברטי בוטס ויצא לי אחת בטעם קיגעל שפרענק ניסה להכין. אל תשאל".

הם יצאו מהמשרד והלכו חזרה לכיוון הכיתות. "עוד מעט יש לכם שיעור הלכות קסם" אמר הרב דמבעלדור "חשוב שתלך. אתם צפויים לעסוק בשאלה 'מה מברכים על שיקוי פולימיצי'". "זה קל" אמרה פתאום נערה יפה, בת גילו של ארי שחלפה לידם "ברוך אתה ה'...משנה הבריות".

הרב דמבעלדור הורשם "אני הרמיוני. צאצאית של רש"י. נעים מאוד"

המשך יבוא...

[אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק, רק ככה נוכל לבטל את הכישוף האפל של אלגוריתמוס, ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]

#ארי_פוטער

 

לקח לי קצת זמן למצוא.. 

[חלק ג']
ארי פוטער התיישב לשולחן עם חבריו החדשים לבית 'תפארת גריפענדור' והיה מרוצה מאוד.
בקצה השני של האולם, החלו לשבת המלמדים שלהם למקצועות השונים. רון הכיר את חלקם מהסיפורים של אחיו הגדולים ונתן לארי סקירה קצרה.
"מימין" אמר רון בבקיאות "יושב הרב פליטיק, הוא מלמד לחשים. כלומר, כוונות בתפילת שמונה עשרה". ארי הנהן. "ארבע אמות ממנו, זו הרבנית מקגנוגל. קגנוגל זו עיירה בליטא כמובן. היא מלמדת איך לעשות צורה בשינוי". ארי הנהן שנית. לידה זו הרבנית טרלוני, היא מלמדת גילוי עתידות. "גילוי עתידות?" חזר אחריו ארי "מה הפשט?". "נו, אתה יודע- גילוי עתידות. אם לא תשמור שבת, בגלגול הבא תהיה בוטראקל, אם תרקוד בחתונה מעורבת יטבלו אותך בזפת רותחת ושבעה היפוגריפים ינקרו אותך בגיהינום. כזה" ארי פקח עיניים נדהמות. אצל המזרוחניקים שאצלם גדל, מעולם לא שמע על איומים בגיהינום.
"והרב עם הזקן השמנוני האף המעוקל והשיניים שאינן אחידות בגודלן הוא הרב סנייפ" אמר רון "הוא מלמד שיקויים- אתה יודע, קריסטל מנטה ירוק, סופר דרינק, חומרים מסוכנים. הוא היה פעם סאטמר אבל התמתן" ארי חיפש את האדם שתיאר רון. איך שהעיניים שלו פגשו בו הרגיש שכאב חד מפלח את צלקת השופר שלו. כנראה בגלל שהתיאור של רון היה לשון הרע. אבל לא היה לו זמן להתעכב על זה, כי לפתע השתררה דממה בחדר האוכל ומאות התלמידים נעמדו בן רגע על רגליהם. ארי לא הבין מה קורה, עד ששם לב שאל החדר נכנס המרא דאתרא דהוגוורטס- ר' דמבעלדור.

תלמידי השנה האחרונה מכל הבתים מיהרו לעבר הדלת ממנה נכנס וליוו אותו עד לכיסא בשירת "ימים על ימי קויסם תויסיף שנותיו כמו דמבעלדור". המרא דאתרא היה בעל הדרת פנים. זקנו של הרב דמבעלדור היה ארוך וכסוף והקיף חיוך ביישני.

התלמידים לא נרגעו והוסיפו לשיר:
"כפטורנוס היוצא מאצבע קסמים,
מראה קוסם
כלומוס המאיר את החשיכה,
מראה קוסם
כגביע האש בטורניר משולש,
מראה קוסם
כפניקס הנשרף ונברא מחדש,
מראה קוסם
כסניץ' הזהב היוצא לחופשי
מראה קוסם
כאש היוצאת מזנבקרנית הונגרית
מראה קוסם,
ככדור נבואה בתוך ההיכל,
מראה קוסם,
כזיכרון מתערבל, בתוך הגיגית
מראה קוסם...
אמת מה נהדר, היה קוסם גדול- אמת מה נהדר היה קוסם גדול
בצאתו, מפאנל עם מזרוחניקים, בשלום בלי פגע"

המרא דאתרא ביקש מכולם לשבת. הוא בירך אותם לתחילת זמן אלול וגילה לכולם שהשנה ילמדו את סוגיית "שניים אוחזים בגלימה", הזכיר שביער האסור אין עירוב ושאסור להתקרב לערבה המפליקה בסוכות כי זו התקופה הכי רגישה שלה בשנה כשכולם חובטים ערבות והיא עשויה לחפש נקמה.

הוא הוציא את אצבע הקסמים, נפנף ואמר "טשולענטוס" והשולחנות הריקים התמלאו בקדירות חמין לוהט, סופר דרינק מבעבע ודג חריף עם חלה לשולחנות של העילויים הפרענקים, אבל אף אחד מתלמידי השנה הראשונה לא נגע באוכל. זה לא הפתיע את הרב דמבעלדור שקם והכריז:
"אל דאגה, האוכל ללא חשש בישול גמדוני בית. למעט האורז שבהשגחה של משרד הקסמים, השאר בהשגחת הבד"צ, עם כל החומרות של האוזני עזר הקדוש והירקות גוש קטיף בגידול מיוחד ללא נומים"

זה כמובן גרם לכולם לזנק על האוכל (חוץ מהחב"דניקים) ולטרוף אותו, משל היו ת'סטראל שראה חתיכת בשר. כשהסתיימה הארוחה, שאלו את ארי אם הוא יכול להצטרף לזימון, וכשהוא הנהן אמרו כולם "אציו" (הספרדים אמרו "אציו שמים").

ביציאה מחדר האוכל, ארי ראה יצור שלא ראה מימיו. רון אמר לו שזהו קנטאור בשם פירנזה.
"קנטאור" הסביר רון "הוא אמנם סוס, אבל אדם משכמו ומעלה". ארי הביט ברון שהיה מרוצה מאוד מהבדיחה שלו ועיקם את האף.
הם התקדמו לעבר היציאה והסתדרו בקבוצות לפי הבתים על מנת ללכת למגורים. לידם עבר הרב החדש ל"התגוננות מפני כוחות הסיטרא אחרא" שחבש שטריימל גדול שהסתיר לו את כל הראש. ארי הרגיש בפעם השנייה באותו יום, איך צלקת השופר שלו כואבת, והפעם לא בגלל לשון הרע.

המשך יבוא...

#ארי_פוטער

חלק י"ג- מהדורת פורים מיוחדת]
השמים מחוץ לחלון של הכיתה, נדמו לארי פוטער כמשיכות מכחול סגולות, והוא בהה בהם מהורהר.

ארי היה באמצע שיעור על מגילת אסתר, ובדיוק גילה שמי שנתן את העצה להמן לתלות את מרדכי ההילאי, הייתה בעצם אסתר שלבשה את צורתה של זרש באמצעות שיקוי פולימיצי. המחשבות החלו להציף אותו, אבל קולו של הרב קטע אותן באחת.

"בלילה ההוא, נדדה שנת המלך" ניגן הרב בקולו את הפסוק הידוע. "מקרה?" הוא שאל את הכיתה רטורית. "ודאי שלא" הוא ענה כמעט מיד "במהלך המשתה הראשון שערכה אסתר, הוגנבה לכוסו של אחשוורוש טיפה אחת משיקוי החי המוות, שעושה בדיוק את הפעולה ההפוכה משיקוי המוות החי ולא מאפשר למי ששותה אותו לישון במשך כמה ימים"

התלמידים החליפו ביניהם מבטים והרב המשיך
"'ויאמר המלך להביא את ההגיגית לפניו' וכפי שכולנו יודעים – באורח נס, או בנפנוף שרביט מתחת לגלימת היעלמות- המלך חוזר דווקא לזיכרון שבו מרדכי ההילאי מציל אותו מאוכלי המוות בגתן ותרש. בכלל, גלימת ההיעלמות שיחקה תפקיד חשוב מאוד במגילה. עד כדי כך שבסופו של דבר היא נקראת מגילת הסתר. היא עוד תשוב לסיפור"

עיניו של הרב נדלקו פתאום.
"אתם יודעים מה?" הוא אמר וכעס על עצמו שלא חשב על זה עד עכשיו "ההגיגית של אחשוורוש הזכירה לי שלפני כמעט שנה מישהו תרם לישיבה חפץ קסם, דמוי הגיגית, שיכול לאפשר לכולנו לראות את סיפור המגילה מבפנים וממש להסתובב שם בין הדמויות.
הוא עצם את העיניים, התרכז ובהינף אצבע של ספר תורה ומלמול "אציו"- הוא זימן את החפץ הקסום לכיתה.
התלמידים הספרדים אמרו מיד "שמיים" כי זו התניה אוטומטית בכל פעם שיש זימון.

התלמידים קמו מהכיסאות והצטופפו סביב החפץ הקסום שהזכיר מאוד את ההגיגית של ראש הישיבה, רק שהוא היה מעט רחב יותר ובצד היה לוח מתכת שאומר שהחפץ הוקדש לעילוי נשמת הקדוש דובי בער שהיה גמדון בית, אבל באחרית ימיו גם אדון בית.
בתוך החפץ הסתחררו לאיטם מים שהיו נראים מעט עכורים. "אל דאגה" הרגיע הרב את התלמיד החב"דניק שבאופן חסר תקדים נקרא מענדי זה מים שלנו".
הרב נפנף באצבע בתנועה מעגלית וצעק "פורימוס מקסימוס" ובבת אחת כל התלמידים נבלעו אל תוך החגיגית. (שזה הגיגית לסיפורי החגים)

התלמידים עמדו במרכז חדר השינה של אחשוורוש, בדיוק בשעה שסריסי המלך אמרו לו שלא נעשה יקר וגדולה למרדכי ההילאי על הצלת המלך.

לפתע לחשי ההגנה של הארמון החלו לפעול וכל הסריסים נדרכו ושלפו אצבעות ספר תורה. אחשוורוש הזדקף במיטתו, שלף את שרביט הבכור וביקש שיבדקו מי בחצר.
המן נכנס בחיוך מתנצל ואמר שהתכוון להתעתק לקבלה, אבל הראש שלו עדיין מסובב מהבירצפת שאסתר הגישה במשתה והוא לא היה מרוכז.
"מזל שאמרתי תפילת הדרך להתעתקות לפני" אמר המן וציטט "ותגיענו למחוז מחשבתנו בשלום ותצילנו מידי כל גזרור ואויב בדרך"

אחשוורוש הנמיך את השרביט ושאל את המן "אם אתה כבר פה. מה לדעתך צריך לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?" המן, שהיה משוכנע שהמלך מתכוון אליו אמר "ילבישוהו גלימה מעור דרקון והיפוגריף אשר רכב עליו המלך, וחבש את העטרת של רייבנקלו על ראשו. וייתן הלבוש וההיפוגריף על ידי איש משרי המלך הסוהרסנים, והרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש, אשר המלך חפץ ביקרו"

התלמידים בלעו רוק כאשר נשמעה המילה סוהרסנים, למרות שהם ידעו שלא יכול לקרות להם דבר.

"מצוין" אמר אחשוורוש "קח את הגלימה, ההיפוגריף והעטרת, ועשה כן למרדכי ההילאי אשר יושב בשער המלך". הס הושלך בחדר.
לפתע עציץ גדול שהיה במרחק כמה מטרים מהם נפל והקפיץ את כולם. התלמידים הבינו שהוא נפל בגלל שמרדכי, שהיה עטוי בגלימת ההיעלמות נתקל בו בשעה שהזדרז לחזור לשער.

התלמידים עקבו אחרי השניים וראו איך המן מרכיב את מרדכי על ההיפוגריף, משתמש בלחש להגברת הקול וקורא "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". אישה שהייתה נראית כמו זרש יצאה למרפסת שהייתה מעל השניים, כיוונה את האצבע וצעקה "אָגֶוַאמֶנטִי" ונחיל של מים יצא על ראשו המושפל של המן.

המן חזר לביתו אבל וחפוי ראש וסיפר לאשתו וחבריו על המבוכה.
"אם מרדכי הוא מזרע ההילאים" אמרה זרש בידענות "לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו". המן הסתכל עליה בחשדנות. הרי היא זו שאמרה לו לפני כמה שעות ללכת למלך. יכול להיות ש...?
אבל המן לא הספיק לחשוב, כי שני סוהרסנים נכנסו אליו הביתה והבהילו אותו להגיע אל המשתה אשר עשתה אסתר.

המשך יבוא...
--
מכיוון שצוקי עשה אבדה קדברה לחשיפה, כישוף הנגד הוא לכתוב "מזל טוב" בתגובות, או סתם להגיב, לעשות לייק, או לשתף. מכיוון ששמתי בפוסט הזה חלק מהנשמה שלי, הוא יכול להמשיך לחיות באמצעותכם. אז תייגו פוטרהדס, לייקו תייגו שתפו וכו'. תודה #ארי_פוטער

 

[חלק י"ב- מהדורת חג מיוחדת]

ארי פוטער ישב מהופנט בשיעור ובלע כל מילה.
מגילת אסתר מעולם לא הייתה קסומה כל כך.

"אחר הדברים האלה" כחכח הרב בגרון "גידל המלך את..."
"המן!" קרא ארי בהתלהבות, אבל קיבל מיד מבטים קרים ונוזפים מכל משתתפי השיעור. הרב הסתכל עליו בעיניים טובות, כיוון שידע שארי גדל בבית של מזרוחניקים והסביר "אנחנו לא אומרים את שמו ארי, אלא 'זה שאת שמו אין להזכיר'. זו הסיבה לרעשנים, כדי שלא יוכלו לשמוע את השם שלו. זה כמו מופליאטו לחסר שרביט. יש כישוף אפל על השם הזה, והסיטרא אחרא יכולים לאתר את כל מי שנושא אותו. עד היום". ארי בלע את הרוק והסתכל מבעד לחלון לוודא שאין שם סיטרא אחרא.

"וכמו שכולנו מכירים" ניסה הרב להמשיך כאילו כלום לא קרה, אבל הביט בעצמו מבעד לכתף "כולם השתחוו לזה שאת שמו אין להגיד והטביעו לעצמם בזרוע את האות האפל, חוץ ממרדכי ההילאי- מה שגרם לזה שאת שמו אין להגיד- לכעוס ולרצות להרוג את כל מי שדמו אינו טהור. ואז.." עצר הרב והביט על התלמידים "הוא עשה אימפריו לאחשוורוש כדי שיביא לו את הטבעת!" קפץ תלמיד בשם ראובן. "זו מחלוקת אם הוא השתמש באימפריו, או שאחשוורוש עשה זאת מרצונו" הסביר הרב "אבל אכן הוא ציווה להרוג את כל חצויי הדם והשתמש בטבעת. ולא סתם טבעת- טבעת האוב. כדי להראות לכולם שלפחות אחד מאוצרות המוות נמצא אצלו. המפרשים אומרים שאחשוורוש אפילו לא ידע את כוחה האמיתי".

"הינשופים יצאו דחופים" המשיך הרב לקרוא "והדת ניתנה בשושן הבירה והעיר הוגסמיד נבוכה"

"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" אמר הרב ועצר "כיצד?". "גלימת ההיעלמות!" צעק בהתלהבות אחד התלמידים. "יפה מאוד!" חייך הרב. "וזו סברה נוספת כיצד מרדכי שמע את בגתן ותרש משוחחים. ובהמשך" אמר הרב כממתיק סוד "הוא גם עשה איתה משהו נוסף. אבל עוד נגיע לשם".

"ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויבוא עד לפני שער המלך כי אין להתעתק בתוך שער המלך. עניין של כישופים עתיקים שמונעים זאת כמובן" אמר הרב וסיפר על אסתר שעשתה ביאור הכרה למרדכי כדי להבין מה קרה ועל מרדכי ששלח אליה צרחן בשם התך שלא תדמה בנפשה להימלט מהגורל של שאר חצויי הדם.

"אסתר הסבירה למרדכי" אמר הרב "שאסור לבוא אל המלך מלבד אשר יושיט לו המלך את..." "שרביט הבכור!" אמרו שני תלמידים בתזמון מושלם ובעיניים פעורות מהפתעה. "בדיוק" אמר הרב "שלושת אוצרות המוות היו כולם בסיפור המגילה. לכן מי שלא נקרא אל חצר המלך- אחת דתו להמית, באמצעות שרביט הבכור כמובן. יש להניח, אגב, שגם עליו אחשוורוש לא ידע, אלא חשב שזה פשוט שרביט חזק". "זה לא היה שרביט מזהב?" שאל תלמיד שנה ב' "לא, שרביט זהב יש רק אצל משפחת מאלפויבוים" וכולם צחקו, חוץ מארי שלא ממש הבין למה זה מצחיק.

"כעבור שלושה ימים" המשיך הרב "אסתר הפעילה את ויליותה ונשאה חן בעיני המלך, שהושיט לכיוונה את שרביט הבכור". אמר הרב וסיפר על בקשתה של אסתר לערוך משתה מפואר, ולהזמין את זה שאת שמו אין להגיד, ואיך לפני הסעודה המפוארת אמר המלך "פטפוטים! בלאבוש! קוקו! שפיץ!" והשולחנות התמלאו במאכלים וכל טוּב.

"לפי התוכנית הגאונית שרקמו מרדכי ואסתר" אמר הרב והעביר את מבטו על הכיתה "כאשר הוא שאת שמו אין להגיד חזר לכיוון הבית, מרדכי חיכה לו בדרך ולא השתחווה, כדי שהוא יגיע הביתה כועס. ומי חיכתה לו בבית?"

"זרש!"
אמר ארי בהתלהבות ואז הסתכל מיד על הכיתה לוודא שאת שמה כן מותר להגיד. הפעם הוא קיבל הנהוני הסכמה שקטים. "זרש?" חזר אחריו הרב "האמנם?". לחשושים החלו בכיתה. "או אולי?" אמר הרב "זו אסתר ששתתה שיקוי פולימיצי והפכה לזרש כדי להשיא לו את העצה, לתלות את מרדכי ההילאי על העץ!"

הס הושלך בחדר. הלם.
ארי הבין פתאום שזו הסיבה שעומדת מאחורי מנהג התחפושות. זכר לשיקוי הפולימיצי שאסתר לקחה כדי להפוך לזרש. "בטח היה לזה טעם של מוגלה" אמר תלמיד שישב ליד ארי והעווה את פרצופו תוך כדי חיוך משועשע.

המשך יבוא...
--
מכיוון שצוקי עשה אבדה קדברה לחשיפה, כישוף הנגד הוא לכתוב "מזל טוב" בתגובות, או סתם להגיב, לעשות לייק, או לשתף. מכיוון ששמתי בפוסט הזה חלק מהנשמה שלי, הוא יכול להמשיך לחיות באמצעותכם. אז תייגו פוטרהדס, לייקו תייגו שתפו וכו'. תודה #ארי_פוטער