הרמב"ן (דברים לב, מ) מציין כי בפרשת האזינו טמונים ורמוזים כל מאורעות העולם.
מבט בפסוקי הפרשה מגלה רמז כמעט מפורש למציאות ימינו:
"וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" (דברים לב, כא).
על המילים "בְּלֹא עָם" מפרש רש"י: "באומה שאין לה שם, כמו שנאמר: 'הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה'".
והנה פרט מרתק: את הכשדים – שמוגדרים כ"עֵם לֹא הָיָה" – מחברים חז"ל לישמעאלים, כפי שנאמר במסכת סוכה (נב, ב):
"ארבעה מתחרט עליהם הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע".
ממש בצמוד למאמר זה, מופיעה בתלמוד האמרה הידועה: "איבר קטן יש לו לאדם – מרעיבו שבע, משביעו רעב".
מנגנון זה זהה למנגנון של היצר הרע: ככל שמזינים אותו ומתפשרים איתו ("משביעו") – כך התיאבון שלו גדל. כך גם לגבי ישות שאין לה שורש והגדרת עמיות ("זה העם לא היה"): כל ויתור ופלוף רק מגבירים את הדרישות. מנגד, כשלוקחים עמדה תקיפה ולא נכנעים ("מרעיבו") – משיגים שקט.
עיקרון זה נכון לא רק במישור המדיני, אלא גם מול השמאל, שהרי היצר הרע נמשל בכתובים לצד שמאל: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ" (קהלת י, ב). היכנעות לדרישות השמאל אינה משביעה אותו, אלא רק מזינה את התיאבון לבאות.
מה שהתחיל בדרישה "תמימה" לבטל הפרדה מגדרית במרחב החרדי, הפך ללגיטימציה למצעדי גאווה בחוצות ערים, ועד לתמיכה בשינויי מין דרסטיים (סירוס גברים ונשים שהם קוראים חזה טרנסג'נדר). התפשרות מול תפיסות אלו אינה מביאה לפתרון – היא רק מגבירה להם את התיאבון.
נראה בעוד כמה שעות, כשנדע מי ניצח...