נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הסיפור לא קצר. זה נכון. אבל ביחס למלחמה ושלום- זה כמעט ציוץ בטוויטר.

רציתי להצמד לכותרת של הסיפו"שים הקודמים.

ב- זה הסבר ברמיזה, הכד נשבר, הלב שלו נשבר, האח שלו לא קשור לעלילה. 
אתה צודק, דמות שנכנסת לסיפור- ממש מקפידים לשמור עליה בזיכרון, וזה מפריע לשאר העלילה.

רחוב- אנשים מתייחסים אליו רק כאל דרך שצריך לעבור כדי להגיע למקום אחר, וזה כזה בזבוז!!! תעצרו שניה, תסתכלי מסביב, תהנו לרגע! לא פעם אני מסתובב בעיר, תופס ספסל, ומסתכל.

אני מסכים עם יוני ^^. ארוך במילים וארוך במשמעות.

פשוט חוויה לקרוא את זה

כ"כ הרבה דברים רואים פה. זה פשוט מדהים

ההבדל בין הכתיבה שלך אז לכתיבה של היום מאוד ברור, יש מקום לליטוש פה.

גם בלי זה הסיפור מעולה  

הוא דורש ריכוז, בגלל הקצב שלו. מאוד תפס אותי.

תודה רבה  

יוני וחן?

מה שכן, עכשיו שניסיתי להבין על איזה 'הם' את מדברת- נזכרתי שיצרתי תהליך התקדמות עם המים בסיפור.

גשם רע > מקלחת  טובה > מרק מועיל /מהנה/ whatever (כבר לא זוכר) > וצמח חדש שעולה אחרי הגשם הראשון.

אגב, הקטע שהורדתי- זה קטע שמסביר על המים המזיקים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ישי. (רגיל ליוני מסיפורים אחרים שלי)

משיח- השאלה במקומה עומדת.

כיף לראות את זה

חשבתי לערוך את הסיפור הנוכחי לפני שאני מעלה אותו, החלטתי להשאיר אותו כמו שהוא, יחד עם כל החלקים שאני לא אוהב (הורדתי כמה קטע קצר שהיה נראה לי טיפשי במיוחד, וכן- תיקנתי שגיאות כתיב/ הקלדה שמצאתי)

תודה לאל, מתקדמים. בעז"ה עוד כמה שנים אני אסתכל על מה שאני כותב היום, ואצחק.

שמח לשמוע! בשמחה רבה!

יש הבדל מאוד ברור בין הכתיבה שלך עכשיו ולפני 4 שנים שכתבת את הסיפור הזה אבל אני לא חושב שהוא פחות איכותי מסיפושים קודמים. 

הטאצ׳ האנושי בסיפור הזה הוא יותר חזק משאר הסיפורים שלך שקראתי פה. אולי בגלל הציניות שהתפתחה מאז ואולי הסיפור הספציפי הזה נגע לי יותר אבל בטוח מרגיש לי שהשקעת בו אז יותר זמן ממה שאתה משקיע היום בסיפורים שלך ועבדת עליו קשה יותר. מה שכן בסיפורים של היום יש יותר שנינות מאז. 

אתם צודקים...

הסיפור הזה- בתקופתו- עבדתי עליו הרבה, כתבתי במחברת, וערכתי, והקלדתי, וערכתי, והדפסתי- ושוב ערכתי...

הסיפורים של היום- נכתבים פעם אחת, עובר עליהם פעם שניה. וזהו.

לב ושכל- הסיפור הזה ספציפית- ממש נגע לי ברגש, וניסיתי להעביר אותו. היום אני מתקשה להתחבר לכאב של אותו ילד מלפני 4 שנים.

הסיפורים של היום- זה כל כך שונה... הרגש נמצא, אבל מוחבא מאוד, צריך ממש לחפור פנימה ולחבר נקודות כדי למצוא אותו.

אתם פתחתם לי את העיניים. ממש תודה לכם.

אני צריך לעשות חושבים עם עצמי...

הכתיבה יפה מאוד. יש לה ניחוח כזה... מזכיר לי קצת את מיכאל שיינפלד, וזו מחמאה גדולה.

עכשיו:

א. אם מדברים על הכתיבה והניסוח- באופן כללי זה יפה, וכתוב במעין משלב גבוה ועשיר כזה, רווי אלגוריה וריח כמו שאמרתי. צריך לשים לב לזה שאתה לפעמים יורד למשלב נמוך יותר וזה יוצא מוזר, לדוגמה "מה קרה לכם? מישהו עומד למות ומה שעולה לכם בראש זה קניון? אתם לא רואים שאני תכף מתפוצץ?". יש איזשהו חוסר עקביות משלבי ששזור פה בקטע. אני גם תוהה לעצמי אם המשלב בכלל מתאים לסיפור- הוא בהחלט יפה, אבל אפשר להשיג את העושר גם בשפה יותר מדוברת, או לומר למשל במקום "חברי"- "חבר שלי". הרי בינינו- אם הסיפור מדבר על תלמיד תיכון, נשמע לי לא כל כך סביר שככה נשמעות המחשבות שלו. זה אפילו קצת נשמע יומרני כזה, קצת מצועצע.

ב. הרעיון יפה, אבל הרגשתי שזה כתוב קצת דרמטי ביחס לעניין שעומד בבסיס. כתיבה "מליצית"- השימוש המסתלסל שלך בשפה, זה כלי יפה לתת תשומת לב לפרטים הקטנים ולהכניס אותנו לראש של הדמות, אבל בכל זאת אם מקלפים את השפה הרעיון פה הוא מישהו שחברה שלו קצת מבועסת מהחיים, ולכן ערב אחד היא אומרת לו שהיא רוצה להתאבד (לדעתי כקורא זה לא מספיק משכנע, אני לא הרגשתי שהיא באמת יכולה לעשות את זה. זה לא הצדיק את התגובה שלו), והוא נכנס לבעסה מהעניין עד שהוא מקשיב לה וזה פותר את הבעיה והכל שב לקדמותו. העלילה קצת פשטנית, לא? מה האמירה של הסיפור? המפנה היה מהיר מדי- הוא מקשיב לה וסוף לסיפור. או שהבעיה לא גדולה מספיק או שהפתרון לא באמת נכון. 

ג. בהמשך למקודם, כסיפור קצר, העלילה יכולה להיות קצרה וממוקדת יותר, ולהעביר את הרעיון בפחות סיפורי רקע ו"הסחות דעת". עם זאת, חשוב שיהיה בסיפור גם המון חלונות ורמזים לחיים המלאים של הגיבור, בלי שדווקא הם יבואו על ביאורם. אפשר רק לרמוז על החבר הזה, הקוראים הם אינטיליגנטים. זה מוסיף לסיפור עומק ורובד של סקרנות אצל הקורא.

ד. באמת, הכד הכחול קצת לא קשור..

ה. אהבתי שהתחלת ישר בעניין- זה מסקרן. היה בעיניי יפה אם היית פותח ישר בזה- "הלכנו דוממים, כל אחד שקוע בעולמו, כל אחד וצרותיו הוא, כל צעד מדוד, כל נשימה עקבית, כבר ראיתי את ביתי בזווית עיני, צעדנו קטנו, רצינו לינוק עוד כמה רגעים ביחד לפני שחוזרים הביתה, ושוב כל אחד יחזור לחייו הפרטיים ולא נתראה שבוע עד שבת הבאה."

אתה כותב מאוד מאוד מיוחד ויפה, ואני נותנת הארות רק כי אני מזהה אצלך ממש פוטנציאל טוב. אני יודעת שהסיפור לא נכתב עכשיו, ובכל זאת אתה יכול להסיק ממנו לקחים גם עכשיו. 

ובקשר למשלב- מסכימה. זה באמת נשמע קצת יומרני.

סוף סוף מישהי עם אומץ

המשלב- גרוע. אני יודע. זה הדבר הראשון שרציתי לערוך לפני שפרסמתי את הסיפור. זה ממש הפריע לי בעין, אבל בכל זאת- החלטתי להעלות אותו כמו שהוא.

יש לי סיפור אחר (בערך מאותה תקופה) שניסיתי לכתוב בו במשלב גבוה גם כן. ממש נורא. ממש.

ב. אני מסכים איתך בצורה חלקית.

לא מסכים- אנחנו נוטים לחפש פתרונות גדולים לבעיות גדולות. לפעמים הפתרון קל מהמצופה. לפעמים קרובות מדי.

מסכים- כן, נכון, הסיפור משלב בתוכו כל מני תובנות שלי באותה תקופה שלא לגמרי תפורות לתוך הסיפור עצמו. רציתי שזה יהיה סיפור בעל ערך מוסף.

ובחורות שמאיימות להתאבד- זה כבר סיפור בפני עצמו. לא נכנס לזה. בלגן מדי.

ג. צודקת, תודה.

ד. הכד הכחול כורך את הסיבוב בנקודה יחידה. האקדח במערכה א'.

ה. נכון, רק שאין את הכד. . אפשר אולי לסגור את הסיפור כשהם הולכים שוב ביחד, הפעם אל הסניף או משהו כזה.

ובקשר לסיום- תודה לך, אשמח אם תעברי על סיפורים עדכניים יותר, הערות שם יהיו יותר יעילות, ויישומו בשמחה.

תודה!!!

<אני ישי>

אעעעע.

הלוואי שאני אצליח בסוף למצוא את הכד השלם...

בעז"ה שתשמור על עצמה.

שה' ישמור עליה.

ממש כשרון מיוחד שלא רואים כאן..

האמת שתמיד ראיתי כותרות של סופ"ש אבל אף פעם לא התעמקתי ולא קראתי, 

ועכשיו הבנתי שהפסדתי..

אז קודם כל- תודה ששמת רשימה של כולם ככה שאפשר להשלים חסכים

חוצמזה,

אני רואה בכתיבה שלך -בסיפור הזה משהו מאוד מדויק, כנה ומסקרן..(לא הספקתי לעבור על האחרים, רק על השניים הראשונים..)

יש לך רצף טוב מאוד, והקורא מחובר לסיפור עד הסוף, 

תודה רבה!!! 

      אשמח להמשיך לקרוא בע"ה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

וזה בסדר גם לצעוק שאת לא יודעת מה להגיד או לא מצליחה להתפלל.

זה חלק מהמשחק.