סיפו"ש! (סיפור קצר לשבת, שבוע XIV) בקצרה

אוקי! שניה לשבת! ואני חייב לרוץ להתקלח!!

 

(מן הסתם זה כבר יהיה סיפור לשבוע טוב, אבל לפחות עמדתי איכשהו בזמן)

 

כותרת בקרוב. תהנו! 

 

כותרת


"שלום! אמא שלי אמרה לי שמסרו לי ד"ש, וקיבלתי טופס שדיווח לי שאני יכול לבא לקחת אותה" אמרתי לאדון גבוה ורזה עם חולצת משבצת סימטרית  אפורה, אבל לא ממשוקף, למרות שזה היה יכול ממש להתאים לו "רגע", חתך אותי  "קח מספר, ותמתין", ואז הצביע לעמוד שמוציא לשוניות נייר, מתחצף אל העוברים והשבים, ניגשתי, תלשתי, 'A585'. 


הסתכלתי סביב, מעבר לדלפק שיש גבוהה ומצוחצח שכמעט והסתיר את האיש המכופתר, ניצבו להם בחדר לוח דיגיטאלי שמסביר מי המאושר שתורו הגיע, שני עציצי דקל רחבים בפינות החדר הרחוקות, ברזייה לנוחות המחכים, פח אשפה ריק משקית אבל מלא מזבל, שלושים שורות ספספילים לממתינים, ובשורה הראשונה- ישבה זקנה עם חתול.
החדר הרגיש לי ריק למדי.

 

מבין שני הנוכחים בחדר- הגברת המחותלת הרגישה לי פחות מאיימת, אז החלטתי להתיישב לידה, "את הבאה בתור?" שאלתי עם חיוך כמעט אמיתי, "אני הנוכחת" ענתה עם שיניים כמעט אמיתיות ,"אז למה את יושבת פה ולא ניגשת אל הבחור בדלפק? אין שם אף אחד" שאלתי, "מטפלים לי בבקשה כרגע, הגעתי בלי הטופס שלי, אז לוקח להם זמן למצוא את זה" ענתה בלי להזיז את העיניים שלה מהפקיד הדומם, "מה קיבלת?" שאלתי שוב, מנסה להפיג את הרייקנות של החדר הגדול הזה, "הנכדים שלי אמרו שהם שלחו לי 'תודה' על המכונית על שלט שקניתי להם, אבל הטופס בקשה נאבד להם,  אז באתי בלי, וכבר שעה שלא מוצאים את ה'תודה' הזאת, הם כבר הפכו את כל המחסנים, אני מתחילה להאמין שהם סתם שיקרו לו" החתול גרגר, הזקנה עזבה אותו, והוא קפץ למטה, חצה את החדר, והלך למצוא משהו מענין בבניין הזה "הבנתי" אמרתי, "איך זה שכל כך ריק פה? אני זוכר שהגעתי לפה לפני כמה שנים עם אמא שלי, היה פה כל כך הרבה בלגן, שאמא שלי היתה צריכה לקשור אותנו בחבל כדי שלא נאבד" שאלתי את הזקנה לפני שיווצר שקט מביך, היא נהמה, חרקה את שיני הפלסטיק שלה, ואז אמרה "כן, היום כבר כמעט שלא נותנים מחמאות.. הבניין נטוש, כל העובדים הועברו לבניין ממול, שם מטפלים במילים הרעות, תאמין לי, הבניין ממש שוקק מוות" נאנחה שוב, בלי להוריד את העיניים מהפקיד. 

 

החלטתי לוותר על שיחות מזג האוויר, פוליטיקה, וגולף בריטי, מה שהותיר את רשימת נושאי השיחה שלי ריקה. שתקנו. 
"גברתי, אנחנו מתנצלים אבל אנחנו לא מצליחים למצוא את החבילה שלך, את תאלצי לעבור לסוף התור" אמר הפקיד מונוטונית, כאילו ניסה לחכות את צלילים של מכונת כתיבה, לחץ על הכפתור שלו, והלוח הדיגיטאלי אמר בכמעט חיות 'הבא'. קמתי, ניגשתי אל הפקיד, "מסרו לי ד"ש!", "פתקית נייר בבקשה", חתך אותי מכנית, הוצאתי את הפתק המקובצ'ץ מהכיס, הנחתי על השולחן, בחן אותו "סלח לי, אבל זה כרטיס לA585, פה זה G, אתה צריך לעלות לקומה השישית, סוף המסדרון משמאל" אמר, לחץ על הכפתור, הלוח קרה 'הבא', והזקנה, היחידה מסוף התור, ניגשה בשנית אל הפקיד "הנכדים שלי מסרו לי תודה".

 

פניתי אל המסדרון, ומשם, אל המעלית, חיכיתי, הגיע, נפתחה, נכנסתי, באתי ללחוץ על הכפתור שיקח אותי לקומה 6, אבל נער המעלית עצר אותי.
"לאן?" שאל, "קומה 6, יש לי פתק לA585" אמרתי, 
"אינני מכיר פתקים אדוני, רק מחלקות, ובכן, מה הביא אותך לכן?" שאל בשנית, "קיבלתי ד"ש" עניתי בשנית, נראה שלא שיכנעתי אותו, 
"אדוני, אנא דבר ברצינות, זהו מקום רציני ואל לך להתעלם מהכללים הרציניים. ובכן, איזה ד"ש קיבלת?" הסביר את כוונותיו,
"קיבלתי ד"ש, דרישת שלום, למישהו אכפת ממני, ד"ש" הסברתי לאדון קשה ההבנה,
"ובכן" הוא פתח "אסביר לך את מצבך המביך, ראה, דרישת השלום יכולה ליפול בין מחלקת 'ברכות לבביות', 'אכפתיות כללית', 'קירבה ורצון לשלום', או בעיקר 'נימוסים מאולצים', הבנת?" בירר את היכולת האינטלקטואלית שלי לעקוב אחרי משפט שלם, "כן" הימרתי "קח אותי ל'קירבה ורצון לשלום'" ,"בעונג רב אדון", לחץ על כפתור מספר 6, והמעלית נסגרה.

הגענו, שלט 'ברכות ואיחולים', חתכתי את כל המסדרון עד שהגעתי אל סופו, פניתי אל זוג דלתות המתכת שעמדו בסופו, דחפתי אותן, העתק של הקומה הראשונה נפרס למולי, רק שהפעם הפקיד לבש חולצה עם מרובעים ירוקים שתאמה לעיניים שלו, הפקיד אמר 'להתראות' לבחור מרוגש שעזב את הדלפק, הסתובב, והתחיל לדדות לכיווני, מתמודד עם אופריה אדומה בהירה ואופטימית, "הכל טוב?" שאלתי אותו "קיבלתי 'אני אוהבת אותך'" מלמל באושר, נאחז בקיר, התקדם לכיוון היציאה, לוחש אל עצמו מחשבות חיוביות. 
הסתובבי חזרה אל הפקיד, "קיבלתי ד"ש" אמרתי,

"השולח מכיר אותך אישית?" שאל, 
"השולחת מכירה אותי כמו פיזקיה מכנית לבוגרי גן ברכה" ציינתי,
"אם כך, אתה במקום הלא נכון. זה המקום שבו מקבלים מחמאות אמיתיות, אתה צריך להגיע ל'מחלקת ביניים'" אמר, "מה יש שם?" שאלתי, 
"לשם מגיעות על הברכות הלא אמיתיות, כל הכפרה-חיימשלי-מתהעלייך ועוד, ויותר מזה, אם לדוגמא תאחל למישהו בלבביות ללכת לעזאזל, אז זה יועבר לתת מחלקת 'ציניות', והם מעבירים את זה לבניין ממול, לטיפול יסודי, אבל לרב זה פשוט אוטומטית מוגדר כספאם, ונזרק" הסביר ממושכות, הוא הבין שאני מבולבל, אז הוא סיכם "שתי קומות למטה", את זה זה הבנתי, פניתי אל המדרגות.

 

ירדתי לקומה 4, אותו דבר, פקיד עם משובצת סגולה, התקרבתי אליו,

"פתק" אמר, הגשתי את הA585, בחן אותו, "פה זה 585A, אתה צריך לרדת תשע קומות למטה, פניה ימינה, שם" הדריך, "מה ההבדל?!" שאלתי, "הA" הסביר.

קומה מינוס משהו, פקיד בתכלת "אתה גבר, צא למסרון, שתי משרדים שמאלה", פקיד בכחול כהה אבל לא יותר מדי"אתה מעל מטר שישים ושבע, קומה למעלה, פניה שניה קדימה", פקיד בסגול עם נקודות צהובות " קומה מינוס תשע, בסוף" רצתי, מותש, כבר מתגעגע לחמצן שבקומת הקרקע, מדמיין חופש, פרפרים ועננים,  נגררתי אל בחור מכפותר במשבצות שחורות,

"אדוני, השעה שלוש שלושים ושבע, סגרנו בשלוש וחצי, מתנצל" אמר.

 

כמעט וקרסתי, נשמתי את סוף החמצן שבקצה הריאות, דחפתי את היד לכיס, לזרוק את הפתקית שלי, והרגשתי פתק אחר, שטר מקומט, ניסיתי, "זה יכול לעזור לשעות הפתיחה שלכם?" הצעתי לו את כל מה שהיה לי, "בדיוק התפנה לנו מקום לעוד אחד בלבד!" הכריז, הוא פתח את מחדש את הדלפק שלו, הדליק את האור, חייך אלי, ושאל "אוקיי, אז מה יש לנו כאן?" השתדל לשמור על החיוך,
"הנה, זה הכרטיס שלי, A585" הגשתי אותו בפעם המי יודע כמה להיום,
"נהדר! תן לי שניה לחפש לך את זה... בא נראה.. אוקי! יש לך ד"ש מגברת בנימין, רק תחתום לי כאן שקיבלת" אמר, תוך שהגיש לי פתק אישור.
"איזה יופי, תודה" חייכתי רק מנימוס, הפעם האחרונה שראיתי את הגברת המכובדת-  היתה בברית שלי, ואז רמת הלבביות שלה פחות העסיקה אותי, חתמתי לו, ואמרתי "תמסור לה בחזרה".
הוא נעצר מלקחת את הטופס עליו חתימתי, ושאל "למסור לה בחזרה או ד"ש?"
"תשלח לה בחזרה" אמרתי,
"איך אתה רוצה את הבחזרה שלה?" התעניין,
"אני רוצה את זה אמין כמו 'לא תודה אני לא רעב', אבל לא מוגזם כמו 'לא, לא מפריע לי שדרכת לי בשטיפה', שישאר אמין" הסברתי במפורט,
"אז אתה רוצה שנחרטט?" שאל,
"בדיוק" חייכתי.

 

                      ****

 

וכן, ביקרתי במס הכנסה, אתגרו לי את החיים.

 

שבת שלום!!

 

סיפו"שים קודמים:

שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"

שבוע שני:  "בעזרת השם \ אות היא לעולם." 

שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"

שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".

שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."

שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".

שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".

סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".

שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".

סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ" 

שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"

שבוע עשירי: "העיקר הבריאות"

שבוע אחד עשרה: "סיפור אישי"

שבוע שתיים עשרה: "הקשיבה ממעון קודשייך"

שבוע שלוש עשרה- סיפשו"ש: "הבחורה מהאוטובוס"

ושבוע הבא - פה יופיע הסיפור הזה!

יפה מאוד! בן-ציון

ממש נהניתי לקרוא, והפאנצ' נחמד

 

הרבה נק' קטנות ודעות רואים פה. הכנסת אותם בצורה טובה.

 

תודה רבה ושבוע טוב!

שמח לשמוע שזה השתלב טוב!בקצרה
לא רוצה לאבד את האיזון בין הסיפור, לנקודות שרציתי להעביר.
תודה!
יו! סיפוש! יש!!! ‎‎חוזרת
|מתלהבת|
הי! היית בביטוח לאומי? דרושים טיפים דחוף איך לשרוד שם! ‏‎
זה חיוני!
‏(איך אני יודעת ששרדת? העלת לכאן סיפוש... ‏‎‏)
לעניינו של סיפור- אני לא מחמיאה ‏‎‏ רק אומרת אמת ‎
אתה כותב יפה ממש! ובצורה חיה!
ממש הזדהתי עם כל הבירוקרטיה, אבל משני הצדדים...
ונראה שרצית להעיר קצת על מחמאות שחסרות, ובצורה כ"כ מעוררת הסכמה והזדהות!
בכללי-הכתיבה שלך מדהימה!
ותהיתי על איזה משרד ממשלתי נפלת כ"כ חזק שכתבת על זה (מרוב שהסיפור היה נראה חי- זה היה בולט)
והחפירה היא כי ממש התלהבתי מהחיות והרלוונטיות של הסיפור מצד אחד, ומהתוכחה בסיפור מצד שני, ובכלל שיש סיפוש...
חח, תודה, הצחקת אותיבקצרה
הייתי במס הכנסה. למרות שגם ביטוח לאומי חושבים שהם מצחיקים. מעצבן שעדיין אין מדריכים ברורים להתנהלות איתם.
שני צידי הבירוקרטיה? את אחראית על טרטורים? לא יפה!

ותודה, את מאזנת את הצד של חוסר המחמאות...
שמחה שהצחקתי ‎‎חוזרת
וזה לא באמת משנה לי למה מהם. תכלס-עכשיו אני צריכה עזרה עם משרד הרישוי... ‏‎
וכן, משני הצדדים, למרות שבאמת שאני בסדר! למרות שאני לא חושבת שיצא לך להיתקל בי כשאני עובדת...
ואני מאזנת את הלא מחמאות-כלומר אני נותת מספיק לא מחמאות? או אני נותת יותר מדי מחמאות?

אגב, העלתי השבוע קטע וסיפור, ואני לא מקבלת הערות על הכתיבה-רק על התוכן, אז אם בא לך לתת כמה הערות על הכתיבה-אשמח. וסליחה על הניצלוש

אה. ונא לקחת בחשבון שההודעה נכתבה ע"י בחורה שפוכה אחרי פחות משעה שינה מתחילת הלילה-וגם היא היתה בבוקר, בזמן עמידה בפקקים של הכניסה לעיר הקודש והמקדש
תודהנקודה טובה
וכואב עד כמה זה נכון..
אמן שנזכה לפרגן הרבה יותר מלבקר. .
סיפור יפה
נייס!אושר תמידי
כמו תמיד..שבוע טוב בע״ה!
אחלה סיפור אווזה.
יא! סיפור! תודה! ענבל
רגע!! מי שלא קרא - שיחכה!! בקצרה
כתבתי את הסיפור בשעתיים שלפני שבת, הלחץ עשה את שלו ('בקצרה! כנס למקלחת!! שבת!') והסיפור מלא בשגיאות כתיב, הקלדה, או פשוט לא משופשף כראוי לטעמי.

חכו, אני אתקן, ואפרסם מחדש.
אגב, המנהלים של הפורום - קיימים איפשהו?
באישי בעיקר אני מניחהענבל
תודה לך. ועדיין לא ערכתי! אני זקוק למחשב.בקצרה
אין לך נייד? שנערוך מגבית? ענבלאחרונה
סיפור יפהיוני
רק אני לא הבנתי למה הוא לקח פתק מהתור הראשון והסתבך איתו בשאר התורות?!
ואיזה מין בנאדם הוא שהוא שולח לה ד״ש בחזרה, אישה מבוגרת שצריכה לעבור את כל מה שהוא עבר הרגע..


הסיפור בנוי טוב. אהבתי את התיאורים החיים. וכמובן המסר חי וברור לאורך כל הסיפור.
זה בניין שיתופי, דואגים ללקוח, פתק אחד להכלבקצרה
או שהם סתם קמצנים.
וברור! היא שרפה לו יום על לא כלום!
וזה ידוע, הנקמה הטובה ביותר היא התקפה! או משהו כזה...
ותודה אחי!
העלתה לי חיוך.....רון א.ד
סיפור מצויין!
חזק!!ארמונות בחול
המסר כל כך חזק! והדרך שבא הבאת את זה גרם לי לצחוק על עצמי, לפעמים...
וזה מתאים כלכך לפורום הזה גם.
תבנות חשובות..
ובכלל הביצוע מהמם!
וואי! תודה! תגובה נהדרת!בקצרה
שמחתי לקרוא אותה. איזה עשר פעמים
חרותיק

גדול!

 

אתה יודע, נראה לי שרק צריך לתת לך נושא ואתה שופך, לא?

 

בידרת את נפשי.

אבל זה כ"כ נכון..

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

תודה על ההכוונה סופר צעיראחרונה

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משהאחרונה

כתבת יפה.

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת