להרגיש חיה
היצר הרע תפס אותי מבפנים ושאל: מתי בפעם האחרונה האדרנלין שלך עלה והפעיל את כל הגוף? מתי הרגשת חיה בפעם האחרונה?
תגיות
איה קרמרמן
חדשות ועדכונים על איה קרמרמן
הסבר פניך לכלה
עונת החתונות מזכירה לי את הבוקר שבו עלינו שנינו במדרגות הרבנות לקראת החתונה, לאירוע שעיכב בכמה שנים טובות את החזרה שלי בתשובה
הצבר בן שבעים
שנים אני תוהה מה אני יותר, אם אני קודם ישראלית או יהודייה. והשאלה הזאת תמיד מתחזקת בתקופה שבין יום השואה ליום ירושלים
שבתון לא שבתי
פעם בשנה מזדמן לנו יום שבתון בלי שום איסורים ומזכיר לנו עד כמה זה שיעבוד מטורף, ואיזה מזל שה' יתברך ציווה עלינו בשבת לחדול מכול
בת שבעים ועוד צעירה
ארץ שלי, מדהים לחשוב מה השגת בשבעים השנים הללו. אני זוכרת כמה התקדמת בעשור האחרון. ולא רק את, בעשור האחרון גם אני השתניתי
"שמונים שנה עברו ואני עדיין זוכרת"
הילדים מכירים את הסיפור של סבתא רבתא רושקה. אבל את החיים לפני השואה, הם לא מכירים, והיה לי חשוב שהם יבינו שבזכות ה' סגרנו מעגל
למען תזכור
היעדר המסורת המשפחתית הוא נקודת התורפה הכי גדולה אצל חוזרים בתשובה, נקודה שמורגשת במיוחד בפסח, החג שכל עניינו הוא "והגדת לבנך"
לראות נס אמיתי
על ניסים שנולדים בזכות אכפתיות ואהבה, ובעיקר בזכות תפילה משותפת
חיי קודמים
עדיף להתמקד במה שחשוב לנו באמת. מנטרת "חיי קודמים" מסננת כל דבר שמבזבז זמן וכוח לשווא
תהיו פראיירים
זה היה נאום הבר-מצווה הכי לא שגרתי שנאמר מאז שנבראו נאומי הבר-מצווה באשר הם.
מתי בפעם האחרונה?
אם מנטרלים את טראומת הילדות הלא פתורה שלי, מגלים שהסתכלות על דברים כאילו זו הפעם האחרונה שהם יקרו יכולה להיות רגע מכונן
תרגיל בחוסר שיווק
בניגוד למלכודת השיווק שממקדת אותנו במה שחסר לנו, הגיעה השעה לבדוק מה אף פעם לא היה לי חסר
קשה עליי פרידתכם
עברה שנה מאז שהרב אדלשטיין נפטר, שנה שאני מתקשה לקבל את הדין הזה. ובשנה הזאת אין שבוע שלא הרגשנו שאנחנו צריכים רב שידריך
אמא בהתפתחות
כאמא צעירה הייתי בתחרות האמא המצטיינת – מול עצמי. אז למה עכשיו, כשלקראת גיל 40 אני שוב אמא, הדברים נראים קצת אחרת?
חג הצמיחה
ט"ו בשבט הוא החג של בעלי התשובה, גם כי יש בו הכי מעט הלכות מסובכות, וגם בפן הסמלי.
לושי ועשי תפילות
המצווה המקסימה של הפרשת חלה מאפשרת לי להתנתק מהיומיום ולהתחבר לרוחו יתברך.
שעשנו כרצונו
"שתדעי כמה הברכה 'שעשני כרצונו' היא הגבוהה ביותר. טור למסיבת הסידור של הנסיכה שלי
מתכון לאושר
לכולנו יש תסריט של איך חיינו אמורים להיות ובד"כ הוא אידיאל גדול וגרנדיוזי, כי המסר שהחברה זועקת לעברנו הוא להיות גדולים מהחיים.
דמות דיוקנו של אביו
יש מי שחושבים שה' הוא מעין רס"ר דקדקן שמתצפת על כל מחשבה ומעשה. זה לא ה', הוא רחום וחנון.
רמת השרון כראי ישראלי
הסיפור הוא לא הישיבה ברמת השרון אלא גדול בהרבה, הוא ראי של החברה הישראלית.
טרנד ה"בשקית"
שלושה חודשים שאני יושבת בגן וצופה בהתהוות הטרנד המזעזע. לא פלא שאחוז הילדים בעלי משקל עודף בישראל עולה מדי שנה
עצה לדרך
כשבעלי ואני התחתנו אף אחד לא הדריך אותנו ליום שאחרי, היום שבו נגמרות ההילולות ומה שנשאר הוא הזוגיות.
להודות ולהלל
שנה חלפה מאז אותה שבת מלאת בכי והודיה על בר המצווה של בננו הבכור
הסכם שלום עם הרבי
גם אחרי שחזרתי בתשובה, חב"ד היו מוקצה מבחינתי. ואז הרבי שלח אליי חב"דניקית שהזמינה אותי לכנס השלוחים, והבנתי שהסכסוך נגמר
תמונות של החיים
אם בתחילת התשובה היו מראים לי סרט עתידי על חיי, הייתי אומרת שהתסריטאי לוקה במחלה פסיכוטית.
הצפרדע זו אני
כמו הצפרדע שנשארת בבור, אני שומעת טוב מדי את כל מי שמבקרים אותי, שהאכילו אותי טיפין טיפין בחוסר אמון פנימי.
שמונה שנים יותר מדי
שמונה שנים שאני מקבלת את אותה ההודעה, באותו הנוסח, וכל פעם מחדש זה כמו בוקס לבטן.
ההבדל שבין לקחת ולקבל
אני, שגדלתי לאמא שכולה נתינה, מחפשת עדיין את האיזון הפנימי שלי בין הערכים עליהם גדלתי ואותם אני פוגשת ביהדות, לבין הצרכים שלי
#גםאני
בשבועות האחרונים עלה קמפיין שכולו לב מדמם של נשים רוויות צער, בשם "#גםאני". גם אנחנו כחברה דתית ומוסרית צריכים להצטרף
לגלול את עצמי מהתחלה
לקראת יום הולדתי ה-41 שחל השבוע, חשבתי שאולי גם אני יכולה לחוות את התחדשות הבריאה ופשוט לגלול את עצמי חזרה לבראשית
סוכת פטפונג הנופלת
כפיצוי על טראומת הילדות חסרת הסוכה, כשחזרנו בתשובה הקמנו סוכה לתפארת. ואז גילינו את הבעיה הגדולה ביותר של סוכות
תשובה עם נצנצים
אני רוצה שהתשובה שלי תהיה כמו העיניים הנקיות של ילד שעוד לא התפכח, שעוד לא הפך לזקן ריאלי שבע ניסיון חיים.
דמעות של הרגע האחרון
בליל רה"ש בכיתי בתפילה. הכרת הטוב התערבבה לי עם הרצון שטובות ה' עליי ימשיכו ומעל הכול ריחף הפחד שכל אלה עלולים להיעלם
לונדון לונדון ראש השנה
דווקא באותה שנה, בסיטואציה המוזרה בבית כנסת של "הקבלה" בלונדון, הבנתי מה אני רוצה בשבילי ובשביל בעלי
לעולם בעקבות הספר
בכורת הבנות שלי התחילה כיתה א', ואני מתרגשת לראות אותה מתחילה לחבר אותיות למילים ומשפטים ופורשת כנפיים אל תוך עולם הקריאה
ונפשנו קצה
כן, השנה זה קרה גם לי. הצטרפתי להורים שהוסיפו לתפילת שמונה עשרה את ברכת "ותחזינה עינינו בשוב הילדים לבית הספר", אמן
נס ושמו זיווג
כמה קשה לצאת לדייט. כל המהלך הזה הוא פלאי פלאים של מזווג הזיווגים, ניסי ניסים ממש, והשבוע זכיתי לראות את הנס הזה קורה. פעמיים
אין הדתה, יש חילון
הם מעולם לא פתחו סידור ואין להם מושג מה זו גניזה. אני צופה מהצד בבן של חברה שחוגג בר מצווה בחינוך הממלכתי, ויש לזה שם: חילון
משיח לא בא!
אם יש משהו יותר נורא מזה שהמשיח לא הגיע בתשעה באב, זו ההשלמה שבאה כל כך בקלות עם זה שהעולם כאילו חזר למסלולו הטבעי
אין כמו אמא שלי
אמא שלי חוגגת יומולדת עגול, וזו הזדמנות לטור מלא תשבחות לאדם שאובייקטיבית זה הכי מגיע לו בעולם
חדר הגעגועים
בלב נערמים להם הגעגועים בלי הבדלים, עד שאחד מהם נזרק במקרה למוח ולפתע המקום של הגעגועים נפרץ והם כולם מתחילים לזוז שם
אין לך מושג
יום אחד, אחרי שחזרתי בתשובה, אזרתי אומץ ונסענו לכותל. אחרי כמה דקות ניגשה אליי מישהי והתחילה להסביר לי שהחצאית שלי לא צנועה
ירושלים לא שלי
במשך שנים היה לי קשה לשנות את תפיסתי על ירושלים: חשוכה, מסובכת, קנאית, פרימיטיבית. והכי גרוע - בלי ים
מעל הזמן
במקום להתלבט בשבת בבוקר לאן ללכת, אני יכולה להתפנק במיטה עם הילדים. כך הצילה החזרה בתשובה את הפדלאה שבתוכי
דיאט להמונים
חשבתי שזה יהיה כנס שבזכותו אוכל לספר לכם על תבשילים חדשים ובמקום זה מצאתי את עצמי מוקפת במוצרי דיאט שלא נכנסים אליי לפה
לצאת מהתמונה
האלימות שאנחנו חשופים אליה מעל גבי המסכים הופכת את החברה לקהת חושים ואלימה. היד שאוחזת בשלט חייבת להפסיק לזפזפ למקומות האלה
מותר לכעוס על אבא?
המילים הקשות שכתבתי בטור הקודם בעקבות מותה של מיכל בן רעי לא מעידות על ניתוק מהקב"ה. מבחינתי, עדיף להיות כנה וכאובה מאשר מזויפת
כשהאמונה נשברת
את האוכל לשבת הכנתי בעיניים נפוחות מבכי וברכת המזון בקושי הצליחה לצאת מהפה שלי. למה מותה הטרגי של מיכל בן רעי כל כך כאב לי?
אוהבת להיות בבית
כששמתי כיסוי ראש הרבה גבות הורמו. אבל הכי הרבה גבות הורמו כשבחרתי להיות אמא במשרה מלאה.
אם לדבר גלויות
הבלבול המוחלט אל מול הרוע, ההתעוררות הפנימית שפוקחת עיניים והתודה שבוקעת מהלב כלפי שמיא. שיחה עם רבש"ע, רגע לפני מתן תורה
שלל טעמי הקשת
ירקות חתוכים מסודרים על מצע של דגן, גרעינים וחלבונים שיוצרים יחד יופי אינסופי. קבלו את ה"ריינבו בול" - קשת הבריאה בקערת בריאות
אין כמוני. וכמוך
אחת כמוני ברא השם, ואני חשובה ויקרה. כל אחד הוא עולם שלם של אהבה, שמחה, חששות, תקוות ותפילות. בדיוק כמוני
ציצית בוטיק
בתחילת התשובה, אחרי כמה חודשים של שמירת שבת, ממש לא כהלכתה, הבנתי שמשהו צריך להשתנות.
היומולדת שאני הכי אוהבת
אני מחכה ליום ההולדת שלך, ארצי מולדתי, יותר ממה שאני מחכה לשלי. כשעולות להבות המשואות, ההתרגשות שלי עולה איתן.
צורה לי
14 שנים נתתי לעצמי להפוך לאקורדיון אנושי של הנקות והריונות, עד שיום אחד נעמדתי מול המראה וראיתי שם מישהי שהיא לא ממש אני
הגאולה הפרטית שלי
כשהיא ביקשה ממני את התשובה לשאלת השאלות, האינסטינקט שלי היה לומר לה שהיא דופקת על הדלת הלא נכונה.
חזרה לבית אבא
על פניו אנחנו, בעלי התשובה לא שומרים את מסורת בית אבא. אבל דווקא בפסח אני יכולה לומר שאני מתפללת להמשיך את המסורת המשפחתית שלי
עמלק שמסתתר בארון
איך תגשרו על הפערים ביניכם כשצריך למיין את ארון הבגדים או לסדר את מגירת המסמכים?
גאולה מתאוות האכילה
מבול תגובות הציף אותי בעקבות הרשימה שפרסמתי על חומרי המזון שלא ראוי להכניס הביתה.
עולם הפוך ראיתי
החל מהחדשות, דרך המוסכמות ועד לאידיאלים. זה לא רק חודש אדר. העולם שאנחנו חיים בו נמצא במצב קבוע של ונהפוכו