כאילווו מההה..
זה שמפריע לי לצאת עם בחור מעשן הופך אותי לבררנית?
לכל אחד יש את ה"שריטה" שלו.
לי מאד!!! מפריע בחורים שמעשנים.. ואתם יודעים מה החלטתי להתפשר ולהגיד אם הוא מעשן רק איזה סיגריה אחת ביום (לא לידי) אז בסדר אפשר לחיות עם זה.
אבל יש כאלה מכורים. מעשנים קבוע אבל רוצים שהבחורה תהיה המוטיבציה שלהם להפסיק לעשן.
והם באמת מבינים שסיגריה זה דבר שלילי ומזיק.
הייתם לוקחים את הסיכון הזה? (כי הרי לא בטוח שזה יקרה בסוף)
מחודשת.עודדתם אותי
סתם,מענין אותי.
כי יש הרבה רבדים של השענות ושל תמיכה.
וגם אם לכאורה האישה היא הנתמכת והיא הירח אז בעומק הענין וגם בעומק הקשר דברים הם יותר מורכבים.
הירח הוא מידת המלכות, להזכירכם.
ובלי להיכנס לזה לעומק- אין בעולם גבר שלא צריך את תמיכת אשתו. ולהפך.
ושוב- צר לי, אבל גם אם יש זוגות שזה נכון להם וגם אם לפעמים זה יכול להיות נכון, אני עדיין חושבת שבתור הדרכה עקרונית זו טעות. אולי זה יותר קל, אבל זה עלול למנוע מהזוג להיכנס לשערים של עומק חדש בקשר.
בחור אמריקאי/ חוצניק, דוס , נוטה קצת לכיוון החרדי - לגיטימי לברר בכרם ביבנה? 
הרוזן!מכיר אישית. אבל אלו שאני מכיר אישית כבר נשואים...
שלום לכולם!
את דבר התורה הפעם למדתי מרבי ומורי, הרב אורי עמוס שרקי שליט"א (מי שעוד לא
מכיר - הגיע הזמן )
בפרשת בראשית בפרק ה' כתוב :
"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם."
האדם הראשון (לא האדם החומרי כמובן), היה מורכב מ"גוש" אחד - גוש "גברי-נשית" .
מדובר כמובן על מימד רוחני מסוים שהוא ככל הנראה הנפש.
העניין הוא שהחיבור הזה היה "גב אל גב", ולכן זה לא היה המצב האידאלי, כפי שפירשו
חז"ל :
"אמר רבי ירמיה בן אלעזר, דו-פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון שנאמר אחור
וקדם צרתני". (ברכות סא ע"א).
אותו אדם ("גוש נפשי") היה מורכב מ"עצם ובשר" (החלק הגברי והחלק הנשי) :
"וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי"
כאמור, המצב לא אופטימלי, וצריך היה לחתוך את אותו "גוש נפשי" לשני חלקים.
"
כאשר אלוקי השמיים והארץ מחליט לבצע את ההפרדה באדם, הוא לוקח "בשר" (החלק
הנפשי הנשי), וכפיצוי עבור הבשר שנלקח, הוא משאיר חתיכת בשר תחת הצלע של האיש
(החלק הגברי-נפשי) - העצם. מכאן אפשר להסיק, שגם תחת הבשר (החלק הנפשי-נשי)
הושארה חתיכת עצם :
"ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה"
לסיכום : האיש רובו עצם ומיעוטו בשר. האישה, רובה בשר ומיעוטה עצם.
מה ההיגיון לעשות את החלוקה דווקא כך ?
נתאר מצב שבו החלוקה היתה כך- חלק שהוא רק עצם, וחלק שהוא רק בשר.
המצב הזה הוא בעייתי מאד, משום שלא יכולה להיות נקודת השקה/חיבור.
מצב אחר יכול להיות שחצי אחד היה מורכב חציו עצם וחציו בשר, והחצי השני אות והדבר.
המצב הזה גם הוא בעייתי, משום שלא היתה הזדקקות להשתלמות עם הצד האחר - הרי
החצי האחד מורכב משני רבעים (רבע עצם ורבע בשר), וכך גם החצי השני.
יוצא שהמצב האופטימלי שמאפשר הגעה למצב של האדם האידיאלי הוא כאשר חצי אחד
מכיל "רובו בשר ומיעוטו עצם" 
והחצי השני מכיל "רובו עצם ומיעוטו בשר" (הגבר).
ואז מצד אחד יש נקודת השקה פוטנציאלית, ומצד שני, יש רצון להשתלמות על מנת להגיע
לאדם האידיאלי. כמובן שהחיבור הזה, אם פונים להשם, אמור להסתיים במצב של "אדם
אידיאלי" ולא במצב של "גב אל גב".
מצורפת תמונה אם המלל לא ברור.
מקורות והרחבה (מומלץ מאד להאזין)-
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=13526
ב"ה שנזכה כולנו למצוא את הצד המשלים של נפשנו, תוך פנייה מלאה אליו יתברך.
), אחרי אחד בלבד שנפסל (בלי שום רגשות אשם כלפיו על כך שלא נבחר, או שום סיבוכים רגשיים וכלום), כשהמתאים פשוט "נחת עלי משמים" ברגע המתאים.
א-י
יא-כ
מא-נ
פא-צ
צא-ק
קט-קיב
קיג-קיח
קיט
נפש חיה.אחרונהחדשים גם ישנים
בשיר ורננים
לחי העולמים....
איזה מקסימים.
שבת שלום!
שמחה
ברכה
אורה
גאולה
ישועה כללית ופרטית
והרבה נחת
נפש.
טוב, אז רק שתדע שחיכיתי לך כל הערב. ציפיתי וחיכיתי. אפילו החלפתי לבגדים שאני הכי אוהבת. וחיכיתי. שאולי תדפוק בדלת. ולא דפקת. אז מדדתי מטפחת, כדי להוכיח לך שאני רצינית, וחיכיתי. ולא באת. אז ענדתי על היד את הטבעת זהב עם החריטות שאני רוצה כזו בבוא העת, מלווה במילים 'הרי את מקודשת...', ובוששת מלבוא. ושוב. חיכיתי. ודיברתי עם חברה נשואה. ועוד יותר רציתי. וחכיתי. ואפילו סידרתי את החדר, והחלפתי מצעים, ומפה חדשה פרשתי על השולחן, ובישמתי את החדר, וחיכיתי. ושוב, אכזבת. אבל אני עוד מחכה. לדפיקה בדלת. שתכנס עם חיוך ואכניס אותך באושר לביתי.
'קול דודי דופק. פתחי לי אחותי, רעייתי'. אני פותחת! הדלת לא נעולה, אתה רק צריך לדפוק.
doraננעלה הדלת
עליו
עליואחרונהבדברים זניחים- אתה יכול לוותר
אבל לפעמים בחורה רוצה שגם בדברים הזניחים תהיה הובלה.
בחורה רוצה איש מוביל. בטוח ובוטח. נכון? - על מנת להשרות אוירה נעימה ש "יש על מי להישען"
אבל
בחורה רוצה להכיר את מי שמולה.
ולהכיר פירושו= לראות איך הוא מתנהל עם סביבה ועם עצמו [בפגישות, וגם במצבים אחרים שהם לא פגישות]
בדרך כלל
כשאדם מביא את עצמו לפגישה ומתנהג טבעי זה מתפרש מאד טוב .
כשאדם מתנהג בצורה מצועצעת או נוגדת את האישיות שלו [כשכבר מכירים ויודעים מול מי עומדים] - זה מורגש.
כאן
יש מי שהטבע שלו להיות וותרן- וזה בסדר גמור- כל עוד הוא לא מבטל את דעתו בפני השני .
ולא התכוונתי שהתעקשות על מיקום המפגש לדוג' - תשדר לבחורה הובלה.
[התעקשות לפעמים תתפרש לא לעניין.]
אלא- שלקחת יוזמה ולהוביל- ייתן את הרושם הטוב שמצופה- גם למשל- להציע מקום בלי לחכות שהיא תעשה את זה.
התחשבות- כן
גמישות- כן
ויתור על מי שאתה- לא.
אבל משום מה יוצא שאיכשהו אני זאת שקובעת איפה נפגשים ואפילו מתי מתחילים להלך בפארק ומתי יושבים ועל איזה ספסל בדיוק. חח
אבל אני זוכרת שתמיד חיכיתי לרגע שהוא יקח פיקוד.
כמובן שיחליט רק אחרי ששאל לדעתי ואם אני מסכימה.
וזה מתחיל מהדוגמאות הנ"ל וממשיך בכל שאר הדברים הקטנים הללו (אבל החשובים!)
אבל המנהיגות שאת מציירת כאן - היא פיקציה.
לרוב, לגברים לא כ"כ אכפת היכן ומתי בדיוק יושבים וכד',
אז במקום לשחק משחק שהוא שואל אותך לדעתך, ואז את מסכימה או לא.
מכיוון שלו לא באמת אכפת מהתוצאה ולעומת זאת לך כן,
אז רובם פשוט נותנים לכן ישר להחליט, בלי לשחק משחקים..
בקיצור, הדברים הקטנים הללו ממש לא חשובים, וממש לא ככה מודדים מנהיגות של בן-אדם.
אחרי הכל, לאחר החתונה את לא תרצי שהוא יציע לך (ויחכה להסכמתך) בדברים כ"כ אלמנטרים..
משה באלאנגאובשני- אחרי הראשונה.
הולם במיוחד
אני מכיר אותך, קפה שחור עם כפית וחצי סוכר זה בדיוק בשבילך.
ואתה צריך תה ירוק וכו'.
בדברים לא חשובים.
ההפך, זה מעלה.
מן הסתם יש לך מספיק עניינים עליהם לא תוותר. 'תראה' לה אותם.
ותרן זה מעלה.
צריך עיוןאחרונהמבחינתו זה לא. אז גם מבחינתה אמור להיות ככה.
אדם לא "אשם" שמישהו לא התגבר עליו.
לפי ההודעות שלו זה נראה שהיה לה דיי והותר זמן לכתוב לו דברים לסיום. וכרגע זה רק הצהרות אהבה.
אז הוא לא חייב להקשיב להצהרות האלו. (וגם לא נכון שהוא יקשיב, והרבה מאוד בשבילה ובשביל הכבוד העצמי שלה)
הוא הבהיר לה חד וחלק שנגמר.. אז נגמר.
כל התייחסות לצד השני רק משאירה את האשליה שאולי יש עוד סיכוי.. אולי עוד אכפת לו ממני. ואם זה לא ככה זה סתם יהיה עינוי לבחורה, יותר מאשר מרפא. כי ה"אבל" על הקשר הזה רק ימשיך וימשיך ובמקום שהיא תחזור לעצמה תוך זמן קצר- זה יקח זמן ארוך יותר
ו-- נקודה קטנה- אתה יכול להציע דברים, אבל הוא לא חייב להקשיב לך ולעצות שלך. הוא בסופו של דבר יתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו. לא אתה.
האם מותר כדאי לבחור "דוס" והכל בחור ישיבה וכ להתחיל באוטובוס או סתאם בתחנה מרכזית בירושלים ?חוקי או לא? בנים הייתם עושים את זה ? בנות הייתם אוכלות את זה ?
לא התכוונתי הרהורים לא טובים. הכוונה היא למטרות לא טובות.
ועכשיו תשאל, מה הבעיה להכיר? זו מטרה לא טובה? הרי זה לנישואין
אז זהו, שבדרך כלל הבנות שזורמות זה כי הן רוצות את הצומי והיחס כאן ועכשיו ובדרך כלל גם לא נמנעות מדברים "קטנים" שעלולים להכשיל את שניהם.
דבר ראשון, אנחנו מחפשים משפט מסוים של הבעל שם טוב לכתוב על ההזמנה, רק ששכחנו אותו . הוא משפט קצר ולא ארוך... אין הכוונה למשפט "כל אדם עוטה אור הבוקע ועולה השמיימה......"
מישהו מכיר?
דבר שני,
המלצות/דיס המלצות ללהקות: רוח צפונית/ארמוניה/קולות...?
תודה רבה מראש.
-עליז- בהמשך לשרשורים הקודמים (וסליחה אם זה נראה משעמם או לא מעניין, אפשר פשוט לעבור הלאה.. 
)
היו עוד 2 פגישות (שלישית ורביעית). הם דוקא היו מצויונות. עלו המון נושאים, ואני בהחלט מרגיש עכשיו שאני יותר מכיר אותה. אני חושב שבגדול יש התאמה כללית, שנינו באותו ראש, רקע דומה, השקפת עולם, ראייה עתידית וכו'. הפגישות גם זרמו והיה נחמד.
אבל.. בשביל להתחתן זה כמובן לא מספיק. צריך התלהבות, רגש.. אני לא מדבר על דמיונות וכוכבים, אלא כמו שהרבי מגדיר את זה שצריך שיהיה "משיכת הלב". ואת זה אני לא בטוח שיש לי עדיין. אני כאילו עברתי את השלב של "הבירור השכלי", אבל עכשיו השאלה היא אם רוצים ללכת על זה.. השאלה היא גם כמובן איך מפרשים את המושג "משיכת הלב"..
וחוץ מזה, חתונה זה נראה לי עסק רציני מידי, איך אוכל לקבל החלטה נכונה? ובכלל, זו הבחורה הראשונה שאני נפגש איתה בפגישות שידוכים.. איך אדע ואבדוק בתוכי שאני בכיוון הנכון? אין לי אפילו איך להשוות..
אתה מחכה לראות אותה? אתה מחייך כמו טמבל באמצע היום? אתה רוצה שהיא תחנך את הילדים שלך? אתה מוכן לסבול את הקריזות שלה?
אם כן אז כנראה יש את "משיכת הלב"
ועוד משהו אל תסבך את עצמך אם היא הבחורה הראשונה, השנייה או העשירית מצאת בחורה טובה תלך על זה ואל תכניס את עצמך לסרטים על עסק מידי וכד'.
לפי מה שאתה אומר שכלית זה מתאים וטוב. אז לא צריך לקצת זמן את השכל כרגע.
תכניס את הלב! תבוא באווירה חיובית לדייט ובלי ציפיות ממה יהיה, תפתח את עצמך, תגרום לשיח על דברים פנימיים. שיתוף והכלה זה תמיד ההתחלה להכנסת רגש. ותתפלל חזק שה' יעזור לכם ויאיר דרככם.
עוד דבר שלעניות דעתי מאוד חשוב זה שתדברו בניכם על זה. תשאל אותה אם גם היא מרגישה שמבחינה שכלית זה טוב וחסר רגש, אולי תקבל תשובה זהה ואולי לא. זה גם ימקד אתכם באיך אתם צריכים לעבוד על הקשר בכדי להגיע לתוצאה הראויה והמתאימה, וגם יקרב לבבות.
עצה שלי, לא להכנס לעניין שזו הראשונה..
זכית והקב"ה לא רצה להכניסך לדרך לא נעימה שבה מחפשים ומחפשים. מנסיון(: רק תודה לה' על כך!!!
הצלחות ובשמחות!!
אהבה בתענוגים
בחודש שבט תשי"ד, לאחרי כמה פגישות עם מי שדיברו בה נכבדות בעבורי, שאלתי את הרבי האם לסיים את השידוך בשעה טובה ומוצלחת. הרבי נענה ואמר לי: "בנוגע לשידוך, לא אני יכול לעזור לך, לא אביך לא אמך וגם לא השכל - רק לבך! אם יש לך משיכת הלב, תסיים את השידוך בשעה טובה ומוצלחת.
ומעשה היה בבחור שנפגש עם נערה, ובמהלך הפגישות נכנס ל'יחידות' לרבי הריי"צ ושאל אם לגמור השידוך בשעה טובה ומוצלחת. הרבי הריי"צ שאלו האם יש לו משיכת הלב אליה או לא. הבחור השיב כי הדבר עדיין אינו ברור לו לגמרי. "אם כן", השיב הרבי הריי"צ, "תעזוב את ההצעה הזאת ותחפש הצעה אחרת, כי בנוגע לשידוך צריכה להיות משיכת הלב"...
לעזוב את ההצעה ולחפש אחרת?
ואם משיכת הלב פשוט עדיין לא הגיע?
חייב להיות רגש
אצל מי שנהוג לשמור דיסטנס מבנות עד גיל שידוכין זה אמור להתנהל אחרת
ואיך זה אמור להתנהל אחרת אצל מי ששמר?
מי שגדל בחברה שיש פחות מרחק עם בנות מגיל קטן יחסית הוא רואה דברים מסוימים אחרת ומצד שני דברים אחרים הוא לא רואה.
מי שגדל עם דיסטנס כמעט מוחלט יכול להתמקד יותר בקלות
א. ברור שצריך משיכת הלב השאלה מה הפירוש של זה. באחד המקומות (לא זוכר איפה) ראיתי שהרבי כותב למישהו שלכל הפחות שתהיה השערה שתהיה משיכת הלב אחר כך.
ב. לפעמים הדרך לוודא אם יש משיכת הלב, היא לעשות הפסקה של זמן מסויים, ואז לבחון את הרגש כלפי הענין. גם זה הרבי כתב לפעמים.
ג. לא ברור לי למה חייבים להגביל ל4-5 פגישות. אצל חלק זה עובד, ואצל חלק זה עדיין לא מספיק. לא ראיתי שום מקור אצל הרבי להגביל את הפגישות לכזה מספר וכזו מהירות. יש כאלה שצריכים יותר, 7-8 פגישות אולי אפילו יותר. לא כולם אותו דבר. ברור שלא נמרחים סתם, אבל לפעמים צריך לתת את הזמן. לדעתי זה יותר סטיגמה.
אז אני חושבת שענית לשאלה של עצמך..
אולי קצת געגוע, שמחכים לראות אותה, מחכים לפגישה הבאה, שיש פרפרים בבטן, שטוב לך איתה ואתה רוצה להישאר בחברתה, ומתבאס כשהפגישה מסתיימת..
אבל אולי גם כדאי שתשאל מישהו אצלך בקהילה, אני בטוחה שאצל חב"ד יש פירושים יפים למה זה משיכת הלב, ומה אתה צריך להרגיש, ואולי גם יותר נכון ממה שאנחנו נגיד לך
אין צורך לעשות הפסקה אלה רק במקרים חריגים.
במקרים שמרגישים מבולבלים ולא יודעים אם רוצים להמשיך, ובזמן ההפסקה יכולים לעשות סדר בראש בשקט..
אבל ברור שלא כדי לצאת להפסקות על ימין ועל שמאל, פשוט כי זה גם לא בוגר ולא אחראי..
ואם אתה לא יודע להחליט תתיעץ עם רב..או יועץ מוסמך
עדיף מאשר לפגוע בה בטעות...
נ.ב.משיכת הלב זה שאתה נדלק עליה בישראלית..
בהקשר רחובי או בהקשר של רחל בתך הקטנה
ולגבי משיכת הלב, אתה יודע שאותו רבי שאמר את זה, גם אמר שרק אתה תוכל לדעת אם יש את זה... הרגשה של רצון והתאמה ותחילת-אהבה.
והחששות מה"עסק הרציני" מראות שאתה בחור רציני. ב"ה. יתברר. לא לפחד מידי.
אפשר לבדוק עוד קצת..
הרוזן!געגוע אחרי פגישה, חיבה, נשיאת חן, רצון לקרבה.
תחושות מעין אלה.
הרבה הצלחה!
