פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 18)

אז היא שאלה אותו אם הוא יוצא והוא ענה לה- יוצא שבת כאילו?

מאז ועד היום כולם יורדים עליו😅

כמובן כשמדברים על זה מראש

וכשהוא מתפלל עליה הוא יזכיר את השם המלא

שהבעל הוא היחיד שקורא לאשתו בשם השני שלה

היא אמרה שבהתחלה היה לה קשה אבל לאט היא התחברה ולמדה לאהוב שיש לה שם יחודי לבילה

או משהו נורמלי שאפשר שהוא יפנה אליה איתו גם ברחוב.

מזכיר לי שהיינו אצל שכנים שלנו בקידוש משותף, והם קראו אחד לשני "מאמי" בנוכחתינו. לא חשבתי שזוגות דוסים עושים את זה ככה מול אנשים זרים.

אני ובעלי קוראים אחד לשני מאמי

ולפעמים יוצא גם ליד אנשים

לא כזה מזעזע בעיניי

אנחנו פשוט לא כל כך משתמשים בכינויים, בטח שלא מול אנשים.

היה לי בראש שזה יותר מתאים לחילונים, מסתבר שטעיתי. 

דייט ראשון זה צעד קטן, זאת רק היכרות..

נראה לי לחיות במתח שאני אצא עם בחורה ו"ח"ו היא תרצה להפסיק" זה טיפה מוריד ולא יעיל.. תראצה להפסיק, לא חס ושלום.. יש מיליון כמוה ובסדר, תפגש כמה שצריך..

אני דווקא רואה במה שאתה מספר נורמליות מאוד גדולה.

כדי להיות רווק שמרגיש את החסור אין צורך להתבאס, אלא להיות באמת בתקווה בציפיה וגם להרגיש את הכאב של הבדידות..

לא נשמע שאתה כל כך מתמהמה, לפחות ממש שכתבת. 

לחץ שלילי הוא לא מקור טוב שכדאי לחפש אותו. 

וזה בכלל לא נראה לי מה נחשב זקן או לא.

משנה מה יעזור לך ויתן למוטיבציה, ועדיף מוטיבציה חיובית כי היא פשוט הרבה יותר יעילה למצב הזה.

התכוונתי למאמץ, המיקוד וההתמדה להקים בית.

תודה!

"מה עשית יותר לטובת התקדמות בשידוך?"

ברמה הכי פרקטית.. כל הדיבורים על תחושה וכו' הם חמודים אבל בסוף אתה נבחן בפרקטיקה.

כלומר, עד עכשיו לא ממש רצית זוגיות. יותר קרוב ללא רצית בכלל. אולי יצאת לדייטים בשביל לרצות את הסביבה, אולי כי "כבר צריך", ו"אני כבר מבוגר", או ש"אפספס את הרכבת", אבל לא כי רצית את זה.

עכשיו, מכל מיני סיבות, מתחילים לצוץ ניצני רצון. קטנים, אבל ירוקים ורעננים. פתאום כבר מתחשק לך קצת. עד כאן ניתוח המצב.

איך להמשיך מכאן?

במקומך, הייתי משתעשעת ברעיון של להקים בית בישראל. מנסה לחשוב (כמו שדיברת על ציור מחודש) מי הטיפוס שאתה מחפש, טיפה להתייצב על הכיוון בחיים (דיברת על בחינה דתית, הגיוני שזה לא רק שם), והכי חשוב, לתת לזה טיפה להתבשל.

כשהרצון כבר מתחזק, אז הייתי מתחילה לבקש הצעות.

ב"הצלחה!

שאתה לגמרי נעול על זוגיות

רק שעדיין לא מצאת את האחת 

שתגרום לך להנעל עליה?

רוב השנה אפילו לא ביקשתי הצעות :/

אין פואנטה לאשכול האמת, סתם רציתי לשתף. עדיין מרגיש שמתעכב עם זה

יצאתי בארבע השנים האחרונות רק עם בת אחת, וגם זו הייתה סתם פגישה ידידותית.

אני מציע לך לחזור לכתוב ב"פרוזה וכתיבה חופשית", ואמנם לא בטוח שזה יעזור, אבל לפחות ינעים את זמננו.

לגופו של עניין, אני חושב שאם תעשה יותר מאמצים אקטיביים משמעותיים, זה גם יבוא יותר בקלות. ולא, שליש גן עדן לא נחשב. גם לא אלגו.

בברכה,

אני.

זה שאתה עשית משהו אחר, מה זה קשור אליו?

אתה מביא גישה פסימית אדישה, לא נראה לי שזאת דרך עידוד טובה ולמען האמת הצלחת לעצבן אותי אז הגבתי ;)

ואני מודע לכך שאני מרגיז אותך מאוד.

הפסימיות שלך מרגיזה אותי

וכן, לא תמיד שימוש בהומור זה וואו, במיוחד בשיח רציני..

אמרת לו למה אתה מקשר את עצמך לסיפור בחינת "טול קיסם" וכו'

וכעת חיה בעת הזו אתה ממש עושה כפייה עליו בחינת "כפה עליהם הר כגיגית"

ואעשה לך בחינת "טול קורה" וכו'

הבן אדם רוצה לצחוק, שחרר אותו לנפשו

אם כי, חושבני שזאת יותר אדישות מאשר פסימיות.

בכל־מקרה, סבורני שאין זה מפריע לפותח השרשור הספציפי שלנו, מסיבות הכמוסות עמדי.

אכן כך.

אבל שלא תחשוב שזה אינו טעון שיפור

אשתו של חבר שלי הציעה לעזור לי למצוא בת זוג. שלחתי לה כעת כרטיס שאני די בסבבה איתו.
בעז"ה
תבורכו כל המגיבים ומעוררי המוטיבציה למיניכם

היידה

מה השלבים וכו'

הנה תהליך ב-10 שלבים איך שני זרים הופכים לחברים טובים:

1. היכרות ראשונית (שלום, שיחה קצרה).

2. שיחה על נושאים כלליים (עבודה, לימודים, תחביבים).

3. מציאת נושא משותף.

4. חילופי פרטים (טלפון, רשתות חברתיות).

5. שיחה עמוקה יותר ושיתוף אישי.

6. מפגש מחוץ למסגרת שבה הכרתם.

7. עזרה הדדית במשהו קטן.

8. יצירת זכרונות משותפים (טיול, בילוי).

9. פתיחות ושיתוף ברגשות או קשיים.

10. תחושת אמון ונכונות להיות שם אחד בשביל השני.

ההסבר המדעי לכך שהאדם הוא יצור חברתי מבוסס על כמה תחומים: אבולוציה, פסיכולוגיה וחברה. מבחינה אבולוציונית, בני אדם שרדו טוב יותר בקבוצות בזכות שיתוף פעולה, תקשורת ותמיכה הדדית, ולכן התפתחה אצלנו נטייה טבעית לחיים חברתיים ולחיפוש קשרים. גם מבחינה פסיכולוגית, יש לנו "מוטיבציות חברתיות" – צורך להשתייך, לקבל הערכה וליצור קשרים, שמניעים הרבה מההתנהגות שלנו.

נשיאת חן.

זה בגדול

אז אני מדבר על חברות שעל גביה יכולה להווצר גם זוגיות

לא כזאת המנותקת ממנה.

עם כל הבנות זוג שלי היה קליק חזק מאד מהשניה הראשונה כאילו אנחנו מכירים שנים.

וכמו שזיויק אמר זה גם ככה עם חברים רק שמנהסתם זה כימיה שונה חח

אתה מתאהב בשנייה. אולי תפסיק להתכחש לזה?

לוקח לי זמן להתאהב.

עם זה היה כמו שאתה מתאר הייתי מאוהב כרגע ב10 בנות בו זמנית -ואני לא.

לפי דבריך אז בעצם אין מקום להדרגתיות, תמיד הקליל מההתחלה מנבא על זה זה שיש או אין כימיה?

אני מנסה למצוא את הכימיה המינימלית שמעידה על פוטנציאל לקשר טוב בהמשך.. מעניין אותי מה דעתך על כך

מה שהזכרתי זה קליק ראשוני. אגב אל תקח אותי בכלל כדוגמא כי אצלי כולן מתחילות כידידות ואז אולי מתפתח משהו מעבר, יש כאלה שפשוט נשארות ידידות טובות, ויש כאלה שגם אחרי שהתפתח משהו מעבר לידידות ואז מתסיים, חוזרים להיות ידידים טובים 😅@מבולבלת מאדדדד

קיצר אז אני לא דוגמא.

מה שכן היה חשוב לי להדגיש זה הכימיה הבסיסית.

וכן גם רק ניצוץ קטן לגמרי יכול להספיק (:

מה שמעניין אותי זה להגדיר את אותו "ניצוץ קטן", מה אתה חושב שהוא?

יש ביטוי כלשהו במציאות שאפשר להצביע עליו ולומר - "זה מעיד שיש כימיה בסיסית" או לחלופין לומר "אם כך, אין סיכוי שיצא מזה משהו"

וגם בנוגע לכימיה והדרגתיות, בעיני -

כימיה - אפשר לפעמים לבחון לטווח מסויים, לפעמים זה גם מגיע בשלב יותר התחלתי. 

קשר - דורש הדרגתיות, גם אם יש זיקוקים לא בהכרח יש קשר ואין כזה דבר קשר שהוא בבום. לעומת כימיה שהיא כן יכולה להווצר תוך זמן קצר

שפת גוף זה משהו שמאד מעיד על כימיה ואי אפשר להתחמק מזה. הגוף לא משקר.

אפשר גם דרך teasing  אבל זה הרבה פחוץ נפוץ בשיחות של דוסים.

בישבילי הניצוץ הקטן זה שילוב של שיחה שזורמת חלק ובכיף בשילוב עם סימנים של שפת גוף. 

לא ידעתי מה זה teasing אז שאלתי את הAI -

"Teasing" (בעברית: הקנטה, התגרות, עקיצה) היא פעולה שיכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים ובהקשרים שונים, ויש לה משמעויות שונות בהתאם לכוונה ולתגובת המקונטט.

באופן כללי, "teasing" מתייחס ל:

הקנטה או התגרות עדינה ושובבה: זו יכולה להיות דרך להראות חיבה, ליצור אווירה קלילה, או אפילו לפלרטט. במקרה זה, הכוונה היא בדרך כלל חיובית, והאדם המקונטט אינו נפגע אלא מבין את הבדיחה. למשל, חברים שמקניטים זה את זה על הרגלים מוזרים, או זוגות שמפלרטטים באמצעות הקנטות קלות.

הקנטה מציקה או פוגענית: במקרה כזה, הכוונה היא להטריד, להרגיז, להעליב או לעצבן את האדם המקונטט. זה יכול להיות מלווה בבריונות מילולית או התגרות חוזרת ונשנית. הקנטה כזו שונה מבדיחות, ובדרך כלל מלווה בתחושה של דחייה חברתית או פגיעה. דוגמאות לכך הן הקנטות על מראה חיצוני, חולשות אישיות, או כל דבר שגורם לאדם להרגיש רע.

גירוי או יצירת ציפייה: במובן אחר, "teasing" יכול להתייחס למצב שבו נותנים מידע חלקי או יוצרים ציפייה למשהו, מבלי לספק את מלוא הפרטים או את התוצאה המלאה. למשל, קדימון (טריילר) לסרט ש"מקניט" את הצופים עם קטעים מעניינים כדי לעורר עניין, או הבטחה לדבר מסוים שמבושש לבוא.

ההבדל העיקרי בין הקנטה "חיובית" ל"שלילית" טמון בכוונת המקניט ובתגובת המקונטט. אם האדם המקונטט מרגיש פגוע, מוטרד או מושפל, אזי ההקנטה הופכת לפוגענית, גם אם הכוונה המקורית לא הייתה כזו.

חשוב לזכור שמה שאדם אחד יראה כהקנטה שובבה, אדם אחר יכול לפרש כהטרדה או פגיעה. לכן, חשוב להיות רגישים ולשים לב לתגובות של האחר.

נראה לי יכול להיות אצל דוסים, אבל בשלב מאוחר יותר חח

גירוי או יצירת ציפייה- זה אחד הדברים המרכזיים של זנ וזה מאד בונה משיכה.

העניין הוא שזו שפה שבונים ומגלים ביחד בזהירות ובשנינות. בכל פעם מחדש בצורה שונה. זה קיים מנהסתם גם אצל סתם חברים,ותסכים אתי שעם כל חבר יש לך שפה שונה.  אבל כאן אני מתכוון על שפה זוגית. עם הזמן גם "רוכשים" ביחד אוצר מילים משותף שרק אתה והיא מכירים וזה כבר רמה גבוהה וטובה מאד

ומטרות דומות הקשר נהיה יותר חזק.

ולעניין זוגיות- באים במטרה משותפת להקים בית ואז בוחרים האם להמשיך או לא

אבל ברור שהקשר החברי הוא הרבה בפוטנציאל ולא בפועל לפני החתונה

איך נוצרה החברות?

- תחומי עניין משותפים.

- השקפת עולם דומה.

- משפחות דומות.

- הומור זהה.

- חוויות משותפות.

ככה גם בונים חברות בתוך קשר זוגי.

- עם חברים אנחנו לא עושים דייטים, אלא זה קורה באופן יותר "טבעי"

- עם חברים לא הכל צריך להיות תואם, יש לי חברים שבחיים לא הייתי נכנס לזוגיות עם מישהי בתכונות או בהשקפה שלהם

אבל יותר תואם מחבר

בסוף לא חולקים חיים משותים בין חברים.

חברותא זה שיא חברותי

אבל עצם השותפות בעובדת ה' זה הצד המשמעותי בחברותא.

אני לא מכירה כזה. כשאני מסתכלת על הקשרים המשמעותיים והארוכים שהיו לי, אני לא יכולה להגיד שחזרתי אחרי הפגישה הראשונה עם אורות בעיניים, עם איזושהי תחושה שמצאתי חבר טוב.

בפגישה הראשונה הזאת אני מכירה קצת את מי האדם שמולי. מה מעניין אותו, מה מסקרן אותו. האם נוח לי לנהל איתו שיחה? האם הוא מתעניין בי? מה הדעות וההשקפות שלו? איך ועל סמך מה הוא עושה את הבחירות וההחלטות של חייו? איך הוא מתייחס לאנשים אחרים בחיים שלו? לאנשים אחרים שהוא בא איתם באינטראקציה? איך נראה הסדר יום שלו? מה השאיפות שלו בחיים? מה משמח אותו? או מעצבן אותו?

וכמובן שזה לא רק דייט ראשון, זה הולך ומעמיק, ומתרחב גם למקומות היותר אינטימיים.

מבחינה פרקטית,

אני רואה את זה בצורה כזו:

כששני אנשים מחליטים לצאת - הם כבר החליטו שיש כאן פוטנציאל כלשהו.

בפגישה הראשונה, כל אחד עושה הצגה עצמית, ובודקים את המרחב שיוצרים ביחד - איך ההדדיות, ההקשבה, השיפוטיות. הפגישה הראשונה הזאת נגמרת סביב דייט שלישי-רביעי, ואז מתרחשת (או שלא) קפיצת המדריגה, שבו בוחרים לתת אמון בקשר - ויחד עם הבעת האמון הזו, גם שיתוף בדברים עמוקים יותר. במקומות היותר פנימיים, פגיעים. לומדים להעריך אחד את השני, לתת מקום לקושי ולכאב. להינות ביחד.

והכי חשוב בעיני - לומדים לדבר, לתקשר. להציף דברים. איך אנחנו מתמודדים עם פערים? עם חוסר הסכמה? האם הוא יודע לפרגן, לחזק, לעודד? האם אני מצליחה כנ"ל? האם יש לי רצון לתת, להעניק, לרצות בטובתו? 

האם אני חשה בנוח לשתף בדברים שלא נעימים לי בקשר? שיותר קשים לי בחיים? איך הוא מגיב לשיתופים האלה? האם הוא משתף ג"כ? האם אנחנו מצליחים לדבר בכנות על הקשר שלנו? האם אני מכבדת אותו? האם הוא מכבד אותי?

האם אנחנו מסוגלים לשבת בנוחות יחד, בלי צורך למלא כל הזמן את החלל? להיות רציניים, אבל גם קלילים?

אני רואה את כל זה כתהליך. קשה לי להבין איך אנשים זרים יוצאים פרק זמן קצר ומתארסים (ובטח שמעתם על אנשים שהתארסו תוך שבועיים או אפילו פחות). אני צריכה את הזמן כדי לבנות את הקומה הזאת בקשר - ואני רואה את זה בהחלט כמשהו הדרגתי. ואם מצליחים להתקדם כמה צעדים, ורואים שנתקעים במקום - אני מציעה ללכת להתייעץ. להסתייע במישהו שיכול לעזור לעשות את הצעדים הבאים.

מה ההבדל העקרוני בין בני זוג לחברים? עם חברים אתה לא הולך לחיות 24\7, לגדל ילדים, להזדקן. מעגלי חברים אנחנו מחליפים. אין את המחויבות שיש בין בני זוג. אם אני כועסת על חברה, אני יכולה לא לדבר איתה שבועיים. זה לא קשר לגיטימי לבני זוג. אני שמחה שיש לי חברות להתלבט איתן על דברים, להתייעץ, לבלות - אבל כל אחת מאיתנו חוזרת לחיים שלה אחר כך, האחריות היא אישית, אנחנו לא שותפים בבניין בית משותף. אני חושבת שזה טוב ובריא שבני זוג יהיו חברים טובים, אבל גם שיהיו להם חברים אחרים - כי הזוגיות בעיניי לא צריכה להיות הכתובת לכל דבר ועניין.

אין פה איזושהי נוסחה כזאת שיכולה להעיד מראש האם שני אנשים יהיו חברים, בטח שלא בני זוג. אם היה, כל הקטע הזה של שדכנות היה הרבה יותר פשוט..

את מציגה תהליך ראשוני שהוא הצגה עצמית בצורה יותר שיטחית והייתי רוצה להתמקד טיפה בו.

אחרי שיש רצון אמון ראשוני באמת אפשר לדון יותר על דרכי תקשורת שיכולות לפתח קשר התחלתי או להעצים קשר שכבר עבר קצת תהליך.

כתבת כמה שאלות שכדאי לבחון מבחינתך - 

האם נוח לי לנהל איתו שיחה? האם הוא מתעניין בי? מה הדעות וההשקפות שלו? איך ועל סמך מה הוא עושה את הבחירות וההחלטות של חייו? איך הוא מתייחס לאנשים אחרים בחיים שלו? לאנשים אחרים שהוא בא איתם באינטראקציה? איך נראה הסדר יום שלו? מה השאיפות שלו בחיים? מה משמח אותו? או מעצבן אותו? 

הייתי מחלק את השאלות לשני חלקים

א' - שאלות ביחס למידע על הדייט

ב' - שאלות ביחס לתחושה האישית מהמפגש הראשוני עם הדייט.

כמובן שהתחושה הראשונית מגלה גם על הבחור..

אבל החלוקה הזאת משמעותית כי נראה לי שהייתי יותר שם דגש עליה מאשר המידע על הדייט. משתי סיבות:

א' - אפשר לעשות זאת בשלב הבירורים (במידה וההצעה לא דרך אתר היכרויות).

ב' - רוב הדברים שמגלים על בנאדם ומעידים עליו זה דרך הניואנסים ופחות דרך התשובות הישירות שלו לשאלות ישירות.

אפילו בנוגע לדעות והשקפה, בנאדם יכול להכריז בצורה ישירה מה ההשקפה שלו, ויש לזה משמעות, אבל ההשקפה באה לידי ביטוי בניואנסים. בניואנסים אפשר לראות יותר כמה זה באמת משמעותי לו מאשר למה שהוא "מצהיר" עליו בצורה ישירה. לכן אם תשאלי בדייט ראשון מה ההשקפה בצורה ישירה תקבלי תשובה שהיא הצגתית. אם תשאלי שאלות שקשורות לשיח יום יומי את יותר תזהי את הניואנסים שלו..

לגבי ההדרגתיות, בהחלט נראה לי מדובר בתהליך ריגשי של ניתנת וקבלת אמון ולכן הגיוני מאוד שהוא יקח זמן.

ההבדלים התרבותיים ביחס לנורמות סביב דייטים גורמים להאצה או לההאטה של התהליך הזה.

אם זה יותר תוך חודשיים או תוך שנתיים.. יותר משזה תלוי ברמת אמון שמצפים אלה כדי להתארס זה תלוי עד כמה דחוף להתחתן, שזה תלוי תרבות וערכים.

בהרגשה. אוף באמת נמאס כבר

ופחות למה בני אדם אומרים.

הרבה פעמים כשקצת חופרים מגלים שאנשים

מדברים על המקרה שלהם בלי שידוע להם על המקרה שלך.

ובעצם מדברים על עצמם עלייך

את לא חייבת להשתתף בזה

לא יוצאים מתוך לחץ!!!

אם מי שלוחץ עלייך קרוב אלייך - לדעתי נכון להגיד לו את זה. אם אני מספיק בוגרת להתחתן, אני מספיק בוגרת כדי להבין את ההשלכה של הבחירות שאני עושה. אשמח אם תייעצו לי כשאני מבקשת, ולא סתם, לא רק שזה לא עוזר - זה מרע את המצב.

אם כל פעם קורה אותו הסיפור - אולי הגיע הזמן לעשות דברים בצורה אחרת. אם את מרגישה שכל הדייטים אותו דבר ולא צומח מזה כלום - בעיני זו נקודה מצוינת לעצור, להתבונן, לדייק. לנסות להבין למה זה קורה. מה אני יכולה לעשות כדי שדברים יקרו אחרת. 

אני מבינה גם את העניין שכל הקטע הזה קצת מאולץ. שני אנשים זרים יושבים יחד ובודקים אם יש כאן פוטנציאל כדי לבנות ביחד את הדבר הכי גדול בחיים שלהם. להיות "אני" בסיטואציה הזו זה לא קל, ולפעמים לוקח כמה פגישות עם אדם עד שמתחילים להרגיש את הנינוחות הזאת.

במילים אחרות - החוסר נינוחות של השיטה זה מחיר שצריך לשלם בעיני כדי להגיע אל המנוחה והנחלה בעתיד, המקום שבו אני הכי אוכל להיות אני.

אז אל תצאי, תצאי כשתרצי.

זה לא טוב ולא מועיל לאף צד לצאת כשאת לא רוצה,

אם הבעיה היא חוסר נעימות מהמציעים כדאי לחשוב איך מתמודדים מולם.

ותראי ישועות.

את יכולה להוסיף: ברגע שארצה לחזור להכיר- אשמח לשתף אתכם בכך.

(לי זה עבד נהדר)

להיות שזה תסכול רגעי

ואם ירצה ה' ושבוע הבא יהיה

שידוך ממש ממש טוב אז תצאי?

אותה.

קצת רגישות

אבל הייתי שם שנה שעברה עם חברות שלי (בטווח גילאים הזה ושומרות הלכה).

ויש כמה פארקים יפים שם.

בנוסף, יש את המרפסת של המדינה בפדואל, יש את נחל קנה.

משום מה כל אחד חושב הוא שם בדייט ..

איך שעות הלילה ללא חשש יחוד נשמה אתה בהתנחלות כן?

זה לא אשקלון או פתח תקווה או ירושלים

המקום מת

מה אתה מצפה גם לאוטובוס גם למקום נורמלי וגם לאור

אני בכללית ממליצה לנשים אם נפגשים באזורים כאלה אז לקראת השקיעה ולא לילה זה לא נעים 
 

רוצה לא חשש יחוד לך לבית קפה

זכור לי שיש שם איפה שלנדוור

הסתדרתי בחסדי ה'

''זה לא אשקלון או פתח תקווה, המקום מת''

חחח אני מת להבין את הלך הרוח שלך...

''אני רוצה לכתוב דוגמאות לערים עם חיי לילה תוססים, מה נכתוב?

תל אביב? פריז? לונדון?

אהה אני יודעת! אשקלון!

וגם פתח תקווה!''
 

מכל המקומות בעולם... כתבת על שתי ערים שאף אחד לא מעלה בדעתו כשהוא חושב על ''חיי לילה סוערים'' או ''חיי לילה'' בכלל או אפילו סתם חיים...

טוב נו כתבת גם ירושלים...🙂

בכוונה הבאתי מקומות שונים .. נניח אם היה שואל על פתח תקווה נניח אבל אריאל.. נו חח

אבל כדאי גם להיזהר  

בשביל לחוות לי דעת על מה שהכנתי היום בסיועו.
בכלל עדיין מחכה לתמונות מהצלם

בשביל להגיד האם זה מייצג אותך נאמנה 

אבל, 

אתה יכול לשלוח לי 

ואתן לך חוות דעת כללית 
איך אני מתרשמת.. 

שהוא לא יתחיל להחליף את החשיבה היצירתית שלי או את האוטנתיות שלי. 

לק"י

אם קשה לנסח טוב או משהו תקוע בניסוח, אז אפשר לתת לצ'אט ג'יפיטי את מה שכתבת, ולבקש ממנו לערוך אותו. ולדייק אותו לפי מה שאתה רוצה.

שיש מישהו חיצוני שיעבור לנו על התוצרת

וזה יכול לעזור למי שממש לא יודע לנסח.

ואז אומרים שזה ארוך מדי, מעייף וכל מיני קטעים כאלו, כך שיש לפחות את הג'פטה שיחווה דעתו.
אישית די חזק בניסוחים בכללי

הוא ניסה לעזור לי
ואמרתי לו "תקשיב, בוא נשאל בפורום לגבי לקחת ריבית מגוי, נגיד שהבחורה מתעקשת על גבר שלא יקח לעולם ריבית מגוי, שזה קו אדום"
אז הוא ענה לי "לך על גוי של שבת, שם הפורום יבינו את הכוונה שלך יותר טוב". לא הבינו.

חזרתי אליו ואמרתי לו שאני לא מדבר איתו עד הודעה חדשה
ואם הייתי יכול, הייתי מכבה לו את השרתים ל 24 שעות . שילמד.
הוא הודיע לי שברגע זה הוא שולח מיילים בתפוצה לכל השכונה שלי, על כל הדברים הכי אישיים שסיפרתי לו. 

אני כבר יודע איך תראה מלחמת העולם הרביעית.

אדם יכול מאוד לאהוב אבל לבטא אותה בצורה שונה. יש למשל אנשים שלא טובים בליזום דברים או לקנות מתנות , אבל מבטאים אהבה בצורה אחרת. כך שזה שהוא לא יזם או עשה לא מחייב שהוא לא מבטא אהבה. האם יש דברים אחרים שבהם הוא כן מבטא?

יש כאלה שמבטאים בשיחות נפש, יש כאלה בהבעת חמימות, יש כאלה במתנות ויש כאלה בהקדשת זמן ותשומת לב.

פעם שמעתי הרצאה על כך שיש כמה שפות לאהבה, וכל אדם מבטא באופן אחר.

מלמד על כך, שיש לך את המקום בנפש שזקוק לשיח רגשי.

הייתי משתמשת בהבנה הזאת כדי להבין שהקשר הזה לא טוב לך

שיח רגשי, למי שזקוק לו - זה כמו אויר לנשימה!

לא בתור ביקורת אלא בתור תחושה. לא יודע באיזה שלב את נמצאת ומתי כדאי לך לשקף את זה, ואיך אבל בודאי שמתישהו זה מצריך כדי שיהיה אמון בניכם, אחרת נראה שזה יתקע.

לכל אחד מאיתנו יש שפה של אהבה. חלק ממה שאת מרגישה אהבה זה מיוזמות וחגיגות משותפות. בפוטנציאל, חושבת שזה יכול להיות קיים עם אותו בחור?

לא משהו בסגנון "אתה לא עושה" "הבעיה היא בך"

אלא "לי חסר" והזמנה להשלים את החוסר וללמד אותו אם צריך איך לעשות את זה

קודם כל, זה נשמע מתסכל ממש לצאת עם בחור במילואים זה לא קל בכלל , הם עוברים שם כל-כך הרבה וקצת ממתקים הרבה פעמים את עצמם מהכל - גם ממך, וזה יוצר מצבים מורכבים ממש.

אמרת שאת מצפה רק לתמיכה, אז אם לא מתאים לך, מוזמנת להתעלם מהחלק הבא;

אני לא יודעת כמה זמן אתם יוצאים, ובעיני זה ממש משפיע.

כשאת מעלה את הנושא, הוא מתחמק או מביא את הצד שלו? כשאת רוצה לחגוג את אומרת לו? או מביאה לפעמים גם ממך? נגיד יצא לך להביא לפגישות איזה חטיף, או להציע רעיונות ? לי גם נורא חשוב שיזום, אבל ייתכן שהוא צריך  להרגיש ולראות את זה גם מהצד שלך.

אגב שימי לב - בשביל הקשר שלכם, גם אם הוא מתרחק , חשוב שתעשו שיחות או תשמרו על הקיימות של הקשר איכשהו - אחרת זה עלול להתפוגג, סליחה שאני אומרת את זה , ברור שלא כנגד רצונו או רצונך , אבל תעשו מאמץ לשמר.

שיהיה בהצלחה בכל מקרה ! 

והוא בקושי במילואים, רק עכשיו התחיל (אבל יהיה המשך)

(אנחנו כן בקשר די מתקדם וכמובן שמתכתבים גם עכשיו)

אני כן נותנת המון בקשר, ומאוד פתוחה רגשית. גם בדיבור וגם במעשים, לו לוקח הרבה יותר זמן… היו פעמים שרציתי להביע פחות, כי תכלס זה גם לא נעים לפתוח את הלב ולא לקבל בתגובה, אבל אני כן משתדלת כן לפתוח כי אני יודעת שזה עושה לו טוב, וזה גם צורך שלי אחרי הכל.

ואני יודעת שהוא מנסה. אבל הוא פשוט לא שם! הוא כן מביע רגש כשהוא יכול ומצליח, אבל זה לא מספיק לי… (זה באמת מעט מאד) ואגב בעיקר בגלל העניין של הרגש אנחנו עוד לא מתקדמים הלאה, כי שנינו צריכים שהוא יהיה פתוח יותר רגשית…

ואני אומרת לו. הוא פשוט לא מספיק מבין…

אם זה לא מספיק לך, אז נראה ששינוי כלשהו צריך להיעשות, כמובן שיש הבדל רגשי בין בנים לבנות, אבל המטרה היא לבוא אחד לקראת השניה ולהפך, וחשוב שתהיה הבנה והתאמה כלשהי בין העולמות הרגשיים של בני הזוג.

מאחלת לך שהעניין יסתדר על הצד הטוב ביותר, בהצלחה ממש! 

כי בכל זאת, ענייני צניעות וכו

יש גברים שמתקשים בהבעת רגש מילולי מפורש ללא מגע. 

הצורך שלך מובן. מצד שני, אני לא יודע מה הוא עשה ועושה במילואים אבל יתכן שהוא לא במצב של נתינה כרגע. אז השאלה היא האם זה נסיבתי או מהותי.

גם הניסוח "מרגיש לי שמגיע לי יותר" נשמע לי קשור..

אל תהיי גמורה .. בסוף את תעשי מה שטוב ונכון לך.

אולי תגידו לו את זה דרך מחמאה?

אני אוהבת שאתה מתקשר זה מרגיש שאתה דואג ../

אני אוהבת שותה שולח הודעה זה מרגיש לי שאכפת לך ..

הוא התלהב הוא ירצה לתת לך

תנסי .. מטריד אותי קצת שאת חושבת שזה לא יעזור 

לגמרי, את גם מרימה לו וגם פותחת את הנושא. שני ציפורים במכה אחת.

עד כמה זה חשוב וכיף לגבר שהאישה מפרגנת לו. 

ואם זה מאפשר הזמנה לשיח כנה אז בכללללל

אז הגיוני שזה ישפיע גם,

שווה לדבר איתו ולהבין אם זה השפעה של זה או יש פה משהו אחר?

משהו אחר, יכול להיות אופי, יכול להיות רצון, יכול להיות עומס נפשי, יכול להיות תפיסה של מקום בקשר.

זה פשוט לא הצד החזק שלו, אז הוא לא רואה בזה דבר כ"כ חשוב(לא אומר בככל *שאת* לא חשובה לו)

יכול להיות מקצועית, יכול להיות רבנית... ואם שניהם ביחד הכי טוב.

חיבוק💜

ומבאס,

יתכן שזה מעיד על מקום אחר בקשר ביניכם, אולי כדאי לחשוב/לדבר אם יש הבדל בתחושת השלב בקשר או באופי.

אפשר להרחיב בכך באישי אם תרצי, פשוט מעדיף לא בפומבי כי זה נושא רגיש

שאני לא מושלם. וגם את לא. ונדיר ששני אנשים מתאימים אחד לשני בול.

זו לא בושה לנסות לשפר את עצמך, להתקדם, להתאים לשני. כל עוד זה מגיע ממקום בריא והדדי. 

אני לא אוהבת את התרבות הזאת שמוכרים לבנות שהן מושלמות וכולם פשוט צריכים לקבל כל דבר הזוי שהן עושות כי זאת "האנרגיה הנשית" שלהן או מה שזה יהיה.

מצד שני הדרך להשתחרר מזה היא לקבל שבאמת יש הבדלים בין גברים לנשים ושניהם צריכים לעשות עבודת המידות ולשפר את התקשורת בניהם.

דיברנו על זה שלא תמיד יש צורך בעבודה

לפעמים זה הצד השני שפשוט לא מתאים

ולך בראש ובראושנה לא מתאים בחור שישנה את מי שאת..

אני מושלמת לא יודעת מה לגבייך (;

זה נכון

בקשר זוגי ארוך טווח, תמיד צריך לעשות התאמות ושינויים. כי אנחנו משתנים כל הזמן. ויש כל מיני התנגשויות  אז כדאי לקחת את זה בחשבון

זה חלק חשוב מהזוגיות וזה נשען על תקשורת בריאה שמביאה לשולחן את הלב שלנו ואת מה שחשוב לנו וזה מה שמשמר זוגיות, היכולת לבוא לקראת השני בכל מיני דברים כי קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו. וזה נכון ל2 הצדדים בזוגיות לדעתי.

מי שנשאר בשלו כי הוא מושלם, ותקבלו אותי ככה, למרות קושי של בן הזוג ומצפה לא לעשות כלום עם זה ושיקבלו אותו ככה, לרוב ימצא את עצמו בודד.

אז האמירה שלך נכונה בבחינת קשר בהרבה מובנים, אבל לתוך הקשר זה כבר קו דק בין קשר לא בריא לבין האגנדה החדשה של הפרוגרס שאומרת שאל תזיזו לי את הגבינה, לא משנה מה, וזהיכול מאוד לחבל בקשר

כמובן שהכל צריך להיות בצורה בריאה ובשום שכל ואיזון הוא שם המשחק, בין להרגיש שמקטינים אותי, לבין קריאה אליי לגדול לתוך משו אחר, אבל לצחוק אחד על החסרונות של השני ביחד למשל, זה דווקא מעיד על פתיחות יפה בעיני. והומור בריא (ואפילו שחור) זה חשוב מאוד בזוגיות בעיניי. להקליל. וזה שאני מרגישה פתוחה מספיק עם בן הזוג שלי כדי להביע פגיעות ולומר לו מפריע לי x ואני רוצה שתשנה, והפוך, זה בריא בעיניי. אחרת נשארים ממורמרים ומרוחקים

אז צריך לדעת מתי זה לא מתאים כי אנחנו רק בהתחלה וגם תלוי במה מדובר, ומתי זה הכרחי בשביל לשמור על  הבית שלי. 

לפעמים אחד הצדדים לוקח על עצמו יותר מדי, מוותר או מתכווץ כדי להתאים למישהו שפשוט לא ידע להכיל אותו כמו שהוא. וזה קורה הרבה גם בשלב של חיפוש קשר – במקום לשאול מה מתאים לי, אנחנו שואלות מה לא בסדר בי. למה אני ככה. אולי אני צריכה לשנות.

רגע, נשמה יקרה ! מי אמר שאת צריכה להשתנות? מי קבע שאת מידי?!

תקשורת זה חשוב, וגם לגדול יחד, אבל לא ממקום שמוחק אותך. אדם צריך לדעת מה מאפיין אותו ולעוף על זה. לא כל אחד יתאים לעוצמות/ לצבע שלך .וזה לא אומר שאת לא ראויה לאהבה בדיוק כמו שאת. קשר טוב מרגיש כמו בית. לא כמו טסט.

וצריך לעשות הבחנה בין דייטים ששם זה עוד יותר בולט ..

כל כך הרבה נשים מלקות את עצמם מרוב שהן רוצות זוגיות , רגע מה אני אשפר?

מה הבחור האחרון לא אהב בי כדי שהאחר יאהב?

אז ביג לא!!! את לא מידי

את לא שלו (:

יבוא האחד שיהיה לך בית .

סתם ..

ברור זה ממש לא קשור 

אני סבוך בדייטים ואין מוצא. הרב שאל מה הדרישות שלך?

אז הוא אמר אני נפגש עם מידי חרדיות, מידי לייטיות, מידי שטותניקיות, מידי טיפשיות, מידי רזות, מידי אקדמיות, מידי פטפטניות, מידי עצובות יותר, מידי רכות, מידי פחדניות, מידי גבריות, מידי יצירתיות, מידי קנאיות.

הרב הסתכל הרים את הידיים וציטט לו: "ואין 'מידי' מציל". אתה אבוד.

זה חזק ברמות, אפעם לא חשבתי על זה ככה

הייתי מגיבה כמו הרעיון החיובי.. ולי זה בא בקלות ובזרימה

לא רואה את עצמי מגיעה למצב של הרהורים של הבחורה בסימולציה , התגובה שלה נשמעת כמו של גבר..

היא באמת תיארה שם שהיא היתה במוד יותר "גברי"

וטיפ לבנים

תחמיאו לנו על האופי שלנו אין זה הכי הכי

בנות רוצות להרגיש שרואים אותן

בנים רוצים להרגיש שצריכים אותם 

גבריות שמה דגש על מסוגלות, יכולת, יציבות

נשיות שמה דגש על דינמיות, רגש, שייכות

כאשר בן/בת המין השני מדגיש בנו את התכונה המגדרית אז אנחנו מרגישים טוב עם הזהות המגדרית שלנו.

כאשר גבר מתייחס לאישה כ"נשית" - רגישה, דנימית, מביע שייכות - אז זה מרים לה.

כאשר אישה מתייחסת לגבר כ"גברי" - מסוגל, בעל יכולות, יציב - אז זה מרים לו.

לכן מצד אחד, כל אחד ירצה לראות איך השני תופס אותו כמתאים למגדר שלו.

אבל מצד שני, כל אחד יחפש את התכונות המגדריות שיש בצד השני ולא בו.

אישה תבקש מהגבר שלה שיעניק לה יציבות, מסוגלות, תחושת יכולת

גבר יבקש מאשתו שתעניק לו רגש ושייכות

בעצם ככה כל אחד מרגיש שהוא בתפקיד הנכון בקשר וגם כל אחד מרגיש שיש לו מה לקבל במה שחסר לו עצמו ומה לתת לצד השני שאין לצד השני.

אני לא "מגדר" או סטראוטיפ, אלא אני.

חושבני גם שהסטראוטיפים של "גבר" או "אישה" שדובר עליהם, מייצגים בסך־הכל נישה חלקית. זאת אומרת, יש בזה משהו, כי יש אנשים שמתנהגים ככה, אבל זה לא מייצג אלא חלק מהאוכלוסיה (כנראה פשוט הוא הכי בולט), ויש עוד כמה מודלים נוספים.

לכן אין לי מה "להרגיש טוב עם הזהות המגדרית שלי" כי אין לי זהות מגדרית, זה לא חלק מהזהות שלי, וזה לא משהו שמגדיר אותי.

לגופו של־עניין, אם מישהי תתייחס אליי כ"מסוגל" "בעל יכולת" ושהיא "צריכה אותי" ו"סומכת עליי", בעיניי זה מציב ציפיות ומאיים, ואם היא תגיד "יאללה קטן עליך", זה לא עושה לי "וואו", אלא לא אומר לי כלום. יש דברים אחרים שכן, אבל זה לא אחד מהם.

מבחינה פסיכולוגית, יש כמה מודלים של אהבה, אחד מהם זה הערצה (כנ"ל, מה שמלמדים נשים לומר לבעליהן כמה הם חכמים וחזקים ונפלאים, ו"יהיה בעיניה כשר או מלך", כי זה "מעלה" להם) שמתחבר יפה לאישיות עם אלמנטים נרקיסיסטיים (לא במובן הרע)

מודל אחר זה הענקת חום (nurture, יעני לתת תשומת לב ורוך וחום כמו שנותנים לתינוק), יש גם מודל של תלות (במובן של הימשכות לתחושת ביטחון ויציבות; כלכלית, רגשית, או אחרת) או מודלים אחרים שאינם מרוכזים בנתינה שבמערכת היחסים, כמו למשל חברים טובים שמחליטים להתחתן והיסוד של הקשר הוא יותר אפלטוני (ועליו "מורכבים" גם משיכה וכו')

לגבי קבלה, אני חושב שקבלה היא לא פחות מאומנות, וזה נוגע גם לגבר וגם לאישה. לדעת לקבל זאת תכונה מדהימה.

זה לא מחייב אופי ספציפי, למרות שבדרך כלל יש נטיות גוברות אצל אנשים ונשים בהתאמה, לעיתים מובהקות ולעיתים מעורפלות, זה דבר הנראה בחוש, כמובן שיש יוצאים מהכלל, וכמובו שיש נטיות המשותפות לאנשים ונשים

יש גם הבדלים התנהגותיים בין חתולים בנים לבין חתולות בנות.

בכל־מקרה, אני לא נפגש עם ארכיטיפים וסטטיסטיקות, אלא עם אנשים אינדיבידואליים מאוד.

נקבעו כאן שלל קביעות כמו הקביעה שנשים מחפשות משהו ספציפי, וגברים מחפשים משהו ספציפי, שכל אחד מרגיש טוב בתפקיד הנכון לו, שכל אחד מחפש מה שאין בו, ושאנשים צריכים "אישור" לזהות המגדרית שלהם.

אני טוען שכל אחד מחפש משהו אחר, "גברים ממאדים" זאת אמנם נישה בתוך זה אבל המגוון הוא רחב, ולא לכל האנשים חשובה הזהות המגדרית שלהם, כמו שלא לכולם חשובה הזהות הפוליטית, או העדתית שלהם. יש אנשים שפשוט לא חושבים על־זה כל־כך.

אין מה להשוות בין הבדלים בין חתולים לחתולות לבני אדם. אצל חתולים זה רק הבדל בין אומץ יותר או פחות של נוכחות טטוסטרון.

אצל בני אדם הנפש עשירה ומורכבת פי מליארד ובמילא ההבדלים בין גברים לנשים שונים פי מליארד מחתולים.

יש הבדלים אמיתיים ויש הבדלים שהם סתם סטריאוטיפ

מעשית, כל אדם הוא שונה וחלוקת העולם לשתי הארכיטיפים הנ"ל לא מדויקת.

כמובן יש גם נשים גבריות וגברים נשיים.

כשאמרתי אופי גברי לא התכוונתי דווקא למצ'ואיסטי, כי בסוף גם קצין בסיירת וגם בייניש מרכזניק סטרואיטיפי הם גבריים ולא נשיים, כל אחד בדרכו

שאתה אומר שלא לכולם חשובה הזהות למה אתה מתכוון? ואם לא חשובה לי הבריאות של הגוף זה אומר שזה בסדר?

אני חושב שהאמירה היא שזו הזהות שלך, שלא הכל תלוי בבחירה ובדעה שלך, כמו בריאות של הגוף.

בבחירתך להתחבר אליה ולפתח אותה ובבחירתך לא להתחשב בה ולהתרחק מעצמך...

או עוד עובדות ביולוגיות...

אין צורך לומר שהביולוגיה משפיעה על ה"אני". או שהנשמה מתלבשת ופועלת דרך הגוף הביולוגי.

אבל העניין הוא שזה כבר קורה. אם אני גבר, אז אני ממילא גבר, וממילא הביולוגיה הגברית שלי משפיעה על המוח שלי (ברמה כזאת או אחרת), זה לא הופך אותי ל"מוביל", "יוזם", או כזה שצריך שירימו לו ויעופו עליו, או שירגישו שצריכים אותו וכו' או כל סטראוטיפ "גברי" אחר, כאשר העניינים האלה אינם אלא נישה ספציפית בתוך מגוון של מודלים של מערכות יחסים.

כך גם אישה היא אישה מעצם היותה אישה, אין צורך "להוכיח" את זה. אם היא יותר גברית, הרי שהביולוגיה של המוח שלה, מלכתחילה, על־אף היותה אישה, היא גברית יותר, אז למה להילחם בזה?

אני הגבתי לטענות מאוד ספציפיות. אני לא חושב שגברי זה יוזם או מוביל מהסיבה הפשוטה שאני לא מכיר במונח הזה. "גברי" זה בסך־הכל קונספט מילולי, איזשהו ארכיטיפ, או אוסף ארכיטיפים, שנשען על רעיונות בתרבות שאנחנו חיים בה.

יש הרבה "גיבורי תרבות" "גבריים", כמו לוחם קשוח, חכם מזוקן, סוחר ממולח, נסיך יפיפה ורומנטי, וכן הלאה וכן הלאה, ששונים זה מזה בתכלית. החכם המזוקן כולו שכל והבנה עמוקה וסטואיוּת ונזירות. הלוחם הקשוח הוא מוביל יוזם ומנהיג, מחוספס וחזק. הנסיך היפיפה שלנו הוא מאוד עדין ורגיש ושרמנטי.

בהתאם לכך, גם אני "גיבור" מהסגנון שלי, אני לא צריך להתחבר לאיזשהו סגנון מסוים בדווקא, ובכל־מקרה, אני ממש לא צריך שיאשרו את הגבריות שלי, לפי אף אחד מהמודלים האלה.

השרשור, ולא מרגיש צורך שיעופו עליי או יחמיאו לי בסגנון "יאללה קטן עליך". אבל אני כן מרגיש יותר טוב אם אני היוזם למשל בקשר, למרות שבאופי שלי אני לא כזה יוזם ומוביל (אבל גם לא מחפש מישהי שתוביל אותי, אלא שנוביל יחד)

מסכים לגמרי, אבל יש הרבה פנים לגבריות שהם כלל לא נשיים.   יש גם עדינות גברית שהיא כלל לא נשית.  הרב קוק לא היה נשי אבל היה עדין

עם מספר ביטויים כמספר הגברים בעולם.

לגבריות עדינה שקטה ופסיבית של קור רוח, וגם לגבר "קצין בסיירת" באופיו, יש מכנה משותף - למשל קור רוח ומשדר תחושת בטחון ויציבות כמשענת איתנה

כאמור, בסוף אני מי שאני, ואני נמשך למה שאני נמשך, וכך גם כל אדם בעולם.

אני לא נמשך לאידיאה נשית ערטילאית או משהו. ואני לא צריך מישהי שתתחיל לשדר לי אנרגיות נשיות או וואטאבר. לא שאני גיי, פשוט זה לא מרכז ערך אצלי. יש אנשים שאצלם זה כן, ואוהבים את משחקי התפקידים האלה, לבריאות להם.

השתמשתי בביטוי מגדר - שמעצם הוויתו הוא מדבר על השפעות תרבותיות.

ז"א אני מודע לזה שיש פער בין הביולוגיה לתרבות (לאו דווקא רע) ואני גם לא מוחק את האדם האישי.

האם אתה יכול להגיד שאתה חסין מהתרבות שקיימת כיום? ז"א עליך מודל הגבריות ונשיות בכלל לא עובד? אם הוא לא משפיע עליך ואתה מזדהה עם מה שכתוב פה - אשריך. אני לא כבתי בתור משהו מחייב המציאות אלא הצעה בלבד שמי שטוב שיקח אותה

ואם אני מסתכל טיפה יותר לגבי העניין - אני מזהה משהו בביולוגיה (כנראה, אני לא מדען שעוסק במוח או גוף האדם) של נשים וגברים ששונה ובאמת התרבות זורמת איתו ומבנה סביב תפקיד. הסף רגש של גברים ונשים הוא שונה. זה לא אומר שנשים יותר יתרגשו בהכרח או שיהיו יותר רגישות מגברים (ממש לא!) אלא זה אומר שבשלב מוקדם יותר הם יזהו גירוי וישפעו ממנו. את זה נראה לי אפשר לראות בחוש. התלהבות מילדים, פחד מג'וקים... 

איפה זה פוגש אותנו בדייטים? 

לקבוע מקום לדייט - תפקיד של הגבר. ווואלה נשמע לי הגיוני. תמיד הייתי לחוץ בגלל האחריות... עד שפעם אחת יצאתי עם מישהי שניסתה לקחת את האחריות הזאת וראיתי עד כמה זה מכניס אותה ללחץ אז אמרתי לעצמי "וואו, יש סיבה אמיתית שזה התפקיד שלי". זה לא מדע מדוייק, וזה מכליל. אבל זה בכל זאת רלוונטי - כי ככה אפשר לזהות דפוסים למערכות יחסים שונות. אם וכאשר בנאדם "מרגיש גבר" וזה עושה לו טוב - מעולה. אני הגדרתי את זה על ידי מסוגלות ויציבות, אתה רוצה לקחת את זה או שאתה מציאות שונה סביבך ואתה לא מושפע מהמציאות שאני מציג - מעולה, מדהים, אין פה שום בעיה.

בזכות הראיה הזאת הצלחתי להבין שיש בנות שיצאתי איתם שהיה קשה להן לשחרר את הצד של הקבלה, דווקא בגלל שהם תופסות אותו כמאוד משמעותי. ברגע שאני מזהה שהיא מגדירה את עצמה כאישה דרך התכונות הללו אז אני יכול להבין דברים בהתנהלות שלה וביחס לציפיות שלה.

עולם בו אנחנו לא מופעים מתבניות מגדריות, נשמע לי מדי אוטופי מדי. מסכים, לא צריך לקחת כל הנחת יסוד תרבותית ולקדש אותה. כן אפשר להבין דרכה איך הרבה אנשים פועלים וגם איך היא משפיעה עלינו, בצורה לא מודעת/מכוונת בהכרח. 

ובסוף, גם לשיטתך, יש הבדל בין גברים לנשים במערכת יחסים, אחרת זאת מערכת יחסים זוגית בין גבר לאישה אמורה להתנהל מול כל מערכת יחסים אחרת בין חברים. גם אתה תצטרך להבדיל את המערכות היחסים החברית לזוגית... אלא אם כן אתה רק רוצה לצמצם אותה למישור המין ולא למישור הריגשי.

ברצינות.
 

את לא בסיטואציה של מוכרת בחנות בגדים שצריכה למכור כמה שיותר סחורה מהחנות, ותמיד היא תפאר ותשבח ותגיד לך,  שהבגד הזה שאת מודדת ממש מתאים לך ויושב עליך מושלם!

לא צריך להגזים ;)

לכן עד היום כשאנחנו הולכים לגרג היא מעיפה מבט על שוטף הכלים שלהם, מדמיינת אותי שם.

שבירורים כאלו של דודה וסבתא וחברה זה דבר נוראי ועדיין אני עומד על כך.

אין טעם בכל הטלפונים השבורים האלו. אם אני יוצא עם מישהי, מחילה חברה יקרה של פלונית, לא אכפת לי מה את חושבת עליה לטוב או לרע. וכנ"ל לסבתא ודודה של פלונית.

לצערי נתקלתי בלא מעט פעמים שייפו את המציאות ואף שיקרו לי. שום דבר טוב לא יצא מזה. 

בצורה יבשה וקרה ולא ידעו ככ לענות על שאלות, בסוף זה מוריד את החשק

כן צריך חבר שידע לספר דברים נכונים אבל בצורה חיה ושמחה 

ורוב מה שאני שומע מהחברות זה לאו דווקא התוכן, אלא איך מספרים.

לגבי יובש - זו הבעיה עם בנים 😀 רובנו ככה.

פעם בהמון זמן אני נתקל בחברה יבשה וזה אכן על הפנים. 

אברך ארגן סיום מסכת באולם כלשהו בישיבה.

הרב שלו מגיע, לוקח חתיכת עוגה, ואומר

"תמסור לאשתך שהעוגה ממש מוצלחת"

- "אה, לא, זה אני עשיתי"

- "טוב, אז גם שכוייח על הסיום"

- "אה, לא זה אשתי עשתה"

נשמע שהיא עשתה לך טובה שהיא החליטה שלא...

* ליד הגנים הבהאים, טיילת לואי.

* אם אתם עם רכב - הכרמל מלא בנקודות תצפית יפות מאוד שמתאימות לפק"ל קפה (: 

נקודות תצפית המתאימות לשבת גם סתם ככה?

גם עם ספסלים וכדו' - מקום לשבת?

יש לך דוגמאות לרעיונות לתצפיות?

ותודה 

חוות משמר הכרמל, חירבת שאללה - חוף הכרמל, זכרון יעקב ורמות מנשה - למטייל בישראל (טיולי)

ואפשר לעשות חיפוש בגוגל לעוד מקומות או סתם ליסוע ולראות מה יש על הדרך, יש בשפע (: 

אני מת על עכו.

מקום רחב בטבע עם עצים, צמחייה, וספסלי עץ לשבת.

הייתי שם ממזמן. 

יכול לבדוק.

מניח שיש גם נוף, כי זה מקום גבוה (האוניברסיטה)

שבחרת כאהבת הבורא כדוג'

ציטוט של מי זה?

ובהתאם לזה, לרצות לטפח / לעזור / לתת / להשקיע באותו ערך. זה יכול להיות ילד או חתול או פרח או אישה, אבל הרעיון הבסיסי דומה.

לפי מה שכתבת היא נתינה?

איני מאמין שנתינה מולידה אהבה, או שאהבה בהכרח תגרום לכך שאתן משהו (לפעמים דווקא לאהוב זה לשחרר, כמו עם ילדים)

השחרור בהקשר של הילדים (נכון גם למע יחסים בעיניי) הוא בשליטה. לתת להם להיות מי שהם בלי להפריע

אני שמעתי פעם מפי הרב דסלר שאהבה היא תולדה של נדיבות. זה אקסטרה מנתינה. מקום אחר בנפש, שהגבולות בו הם אחרים כי הוא כולל גם וויתור. (גם על שליטה).

התחברתי לזה מאוד

כתבתי את זה מתוך מחשבה על אהבה לילדה שלי,

קשה להגדיר מהי אהבה בין בני זוג

זו מילה סודית.

מרגיש לי חילול והוזלה הנסיון למשש אותה, לתת לה מילים, להסביר אותה...

ולמרות זאת...

אהבה תחלס היא עצם הקיום שלנו, משהו אוהב אותי ונותן לי חיים, המקום הכי אינטימי האישי שיש. במקום אהבה אפשר אולי לומר מקום.

הבקשה הכי עמוקה ואנטימית שלנו היא בקשת המקום, היסוד לכל הבקשות שלנו, העשייה שלנו,  בקשת מקום. אפשר לנסות להשיג אותה דרך מעשים ההצלחות, דרך כסף, אוכל בשפע גשמי, דרך עבודה רוחנית או באמונה בנשמתי ובבורא שנתן לי אותה, נתן לי אהבה ומקון.

ממנו אנחנו באים ופונים לעולם ולאליו אנחנו חוזרים.

עצם האהבה בתוכי, ביחס לעולם, לאשתי, לילדי, היא סוד.

סוד שאפשר לפתח אותו, להרחיב אותו, להוציא אותו לפועל, להביע אותו, לתת אותו, להניע איתו מהלכים, אבל הוא בעצמו- סוד.

וקולע

זו תנועה

שמעוררת קירוב ונתינה

ככה אמר הרב במדרשה😉

הרב אמר

 אז הוא יודע.

בפשטות נראה שהוא אומר שזה רגש שמוליד

הייתי חושב שזה דווקא אב ואם לכל הרגשות(:

כי זה יותר מורכב ומופשט.

בכולופן אצלי השפת אהבה זה מתנות, זמן איכות, ודיבור(ביטוים של רגש)

אגב כשאני אומר מתנות הכוונה ללתת,פחות לקבל.

יש הבדלים בשפות האהבה בין בנים ובנות

אני מנסה להגיע לשם דרך רגשות אחרים

מה זה בדידות - נוכל להגדיר את זה באופן מוחלט, או שזה סובייקטיבי?

אני נוטה להרגיש שאם היינו אומרים אני חווה בדידות וכך הזולת מבין אותנו, היה נלקח מהמקום של השיח הרגשי כל העומק שלו.

כלומר- המילים האלו - אהבה, שנאה, בדידות, כעס, אכזבה, געגוע, פחד...

הן מילים שבפשט שלהן יש משהו מאוד גרעיני, אבל הן אוצרות בתוכן הרבה מאוד עומק ווריאציות אפשריות - אולי כשם שפרצופיהם שונים.......

ולכן, בשיח רגשי, אם הזולת אומר אני מרגיש X,  תמיד תגיע פה השאלה - תסביר, תפרט, תספר........

עכשיו אני שמה לב שהרגשות השליליים הרבה יותר מגוונים, כלומר שבאהבה טמון הרבה מאוד, גם הגעגוע שהוא רגש חיובי, למעשה נגזר ומשתלב יחד עם האהבה..

דומה באורח החיים, בהשקפה, במחשבות על הבית והמשפחה לעתיד

משלים בהרבה דברים אחרים - אופי, תחומי עניין, תכונות, יכולות 

אפשר לחשוב על זה כמו פאזל (:

החלקים חייבים להשלים אחד את השני כדי להתחבר, אבל לפני הכל חייבים לוודא שהם שייכים לאותה חבילה, שהם אמורים להרכיב ביחד את אותה התמונה (: 

בחלק שרוצה דומה.

מה הכוונה אופי שלים?

למשל - היחס לכסף, הוצאות כספיות, ניהול החסכונות וההשקעות של הכספים של המשפחה.

לפחות אחד מבני הזוג צריך להיות בעל הבנה פיננסית לדעתי

למשל - סדר, ניקיון, תחזוקת הבית - שני באלגאניסטים בבית, זה מתכון רע …

ואנחנו דומים בהרבה דברים אבל גם שונים בהרבה דברים אחרים. רבים מהם - למרות שבעלי התאכזב, ואני הופתעתי לגלות את זה - לגמרי תואמי סטריאוטיפ... גברים ממאדים, נשים מנגה.

למה? נראה לי שזה ברור. יותר נוח ונעים לחיות עם מישהו שרואה דברים עין בעין אתך, יש לו מזג דומה, העדפות דומות וכו'. יותר נעים מאשר להיות מתוסכלת על תפיסת העולם המשונה והשגויה שלו, על שהוא לא מבין אותי, על שהוא כל הזמן רוצה X, שאני ממש לא אוהבת, ואף פעם לא רוצה Y, שאני רוצה, ועל שהוא גם מעביר את כל זה גם לילדים שלנו.

(אני חושבת שאפשר ליצור זוגיות טובה ולצמוח דווקא מהשוני גם, אבל הצגתי את הצד של העדפת הדומה, כי זה מה שהעדפתי...)

דומה גם בתכונות הפחות טובות?

ז"א , מישהי שיודעת על עצמה שהיא פזרנית אז חפש מישהו פזרן 

גם כן על מנת שלא יגביל אותה או שתרגיש בנוח עם הפזרנות שלה.

חיפשתי דומה בתחומי העניין, במבט על המציאות, בסגנון השיחה וההומור, באינטלקט, בטמפרמנט, ובסגנון הדתי. לא חושבת שבשאר הדברים בדקתי דמיון דווקא. באופן כללי חיפשתי מישהו עם מידות טובות, עין טובה, ונוח לבריות...

גם שאר הדברים, זה לא שהגעתי עם רצון מהותי שנהיה דומים-  פשוט חיפשתי מישהו שיהיה לי נעים ונוח אתו וזה עבורי קרה כאשר היה דמיון במאפיינים הנ"ל.

דווקא בדוגמא שציינת בעלי ואני באמת היינו הפוכים - הוא היה חסכן קצת בהגזמה ואני הייתי פזרנית קצת בהגזמה, ולאט לאט זזנו זה לקראת זו, וזה ממש מבורך.

אותי בזה שהיא נשית ואני גברי

על איזה השלכות אתה מדבר?

מה כבר יכול לקרות מזה שאדם בוחר להיות חרדי לאומי נגיד..?

השאלה היא למה הוא עושה את זה, זה אם בקטע של רמה תורנית או שזה פשוט להרגיש שייכות למגזר החרדי.

ויכול להעיד בתור אחד שגדל במגזר הדתי לאומי, שאחד הדברים המאד יפים בו, זה שאת יכולה להיות מחוברת לכולם וללמוד מכולם כמאמר פרקי אבות: "איזהו החכם..."

ואז כשמגיעים לשלב של חיפוש זוגיות, השאלה אם זה בכלל תואם את מה שמחפשים, אני למשל מחפש בעיקר רק דתיות לאומיות כי זה המגזר שאני גדלתי בו אחרי הכל, וזה הכי טבעי שיש.

אז להגיד כאילו אני חרד"ל או על התפר במקום דתי לאומי ואז לפרט בהמשך למשל שמחובר לחרדים ושהם נשמעים לפעמים מעניינים למרות שפחות אוהב אותם, זה פשוט לסבך לבנות להבין אם זה מה שהן מחפשות וחבל.

אני נמצא למשל בשגרירים בלב, והשגרירה שלי מכירה טוב את המשפחה שלי, היא בעצמה לא מתחברת להגדרות למרות שהם דתיים לאומים, והיא רואה אותנו בתור משפחה חרדית בקטע הטוב למרות שאנחנו ממש לא כאלו, ובכל זאת כתבה כך כי ככה הבינה את זה (ואבי בעצמו אמר לא להשתמש בכלל במילה חרדי, כי אין לו שום קשר אליהם, היה בעבר חובש כיפה סרוגה ומאז עבר לשחורה כי רצה להשתייך, אבל הסגנון אותו סגנון).

מקווה שהבנת את הנקודה שנסיתי להסביר

אצלכם יש טעות בהגדרה מבחינה חיצונית לטענתך..?

אתה דתי לאומי מבחינתך? אז למה כיפה שחורה..?

היה פה דיון שפתחת על זה אם אני זוכרת נכון

לדעתי, מי שבוחר להיראות בצורה מסוימת צריך לקחת בחשבון שזה משפיע

אז השאלה שלך חוזרת אליך בעצם - למה אתה הולך עם כיפה שמייצגת מגזר חרדי אם זה מסבך אותך בפגישות? אם זה לא מייצג מה שאתה באמת הולך לפיו ומכיר כל חייך בהגדרה?

נכון, אכן פתחתי על זה כמה פעמים, פשוט כי המשפחה היה קטע כזה והרקע קצת מורכב, אז אני רגיל לזה...

ויש לזה גם קצת קטע של ניטרליות, כי להרבה חרדים יש קטע מוזר שהם כאילו סלחנים יותר כל עוד לא מדובר בכיפה סרוגה משום מה

שכל ניסיון להתחקות אחרי דפוסי החברה בשביל להישאר באזור הנוחות שלך, לא יביא לך כלום.

בקטע טוב, כן?

אם אתה מחפש להתקדם לאנשהו, לדעתי,  זה או להשלים עם הבחירה שלך ועם הפרשנות החיצונית שלה או לעבור לצד השני על מלא

בכל מקרה אחר זה קצת לטחון מים ולהיכנס לעמדה שפחות תקדם אותך

בחיים צריך להניח לצדק בצד הרבה פעמים, ולקבל מוסכמויות חברתיות פשוט. לא חייב להיצמד אליהן וזה בסדרשיהיה לך את הגוון שלך, אבל בתחושה שלי אתה מנסה לפצח פה את השיטה כביכול. ותכלס, בעיניי, עדיף פשןט לדייק את החיפוש וזהו . לא משנה איך תבחר להראות, ומה לקחת לחיים הרוחניים שלך, השם ישלח לך את מי שמיועדת ומתאימה לך. 

אבל זה דורש בעיקר ממך לעשות עבודה של דיוק מול עצמך. תרכז את האנרגיות לשם לדעתי. ברגע שיהיה ברור לך איך ומה אתה רוצה, תוכל להתמקד בזה.

ברגע שאתה מעורבב בפנים, זה פתח להרחבת היריעה בדברים שאינם נצרכים כשהפוקוס הוא כלפי חוץ ולא בפנים, ובעיניי זה מרחיק אותך מהמטרה

שמחה שעזרתי🙏

פשוט לבדוק כל פעם של מי הפרופיל ולוודא שזה הותיק.

ולנושא, פתחתי על זה לפני שנה עם תיאור יחסית מפורט:
שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות

כיום מסתובב עם כיפות בצבעים קצת שונים, לא סרוגות אבל (כרגע קטיפה כחולה למשל).
לבוש חרדי מלא זה באמת משהו שאני לא אסכים אליו כי אז יראו בי חרדי (כיום לפעמים אני נשאל אם אני אמריקאי, חוצניק, רקע חרדי או בן של חרדי, מתנחל וכל מיני קטעים).

אני יודע שבחיפוש אחרי אותה אחת, ייצוג נכון וברור יותר יכול להקל יותר במקום לאתגר, בהנחה שזה אכן מאתגר ברושם ראשוני (ויש מיליון סיבות לא קשורות לפסילה).

@ארץ השוקולד נראה שמישהו מנסה להתחזות לך

נשמה של ברבור, הוא יודע שאני לא יתחזה אליו. יש לי גם תחושה שידו לא הייתה במעל..

ובכלל , אי אפשר להתחזות אליו כי הוא ניק מודגש באדום.. 

אז just boy... לך תכין חמוצים.

מכל הניקים שבחרתי להתחזות אליהם אתה ניצלת .. זה מעניין ..

אבל לא לעולם חוסן.. אפילו חתול מת בסוף.. נראלי..

פרשתי מפה עד יעבור זעם

אין לי כח לשטויות האלה.

עכשיו גם לכו תדעו כמה זמן יעבור עד שהזעם יעבור.. בעיה.

שוין, אז הולך עם ספודיק חביב וקפוטה. מה קרה. האישה והילדים בדיכאון קליני, אף־אחד לא מוכן להתחתן עם הילדים שלו כי אבא קצת גור אבל לא ממש גור, הבית בקריסה מוחלטת. ואז פתאום הוא מחליט להחליף לכיפה סרוגה וכולם שמחים ומאושרים וחוזר להם האור בעיניים.

לדעתי הסיפור מעיד פחות על מציאות אלא יותר על חיים מלודרמטיים שמחפשים לעשות ביג דיל.

נראה לי שלרוב האנשים יש הורים שהם לא בדיוק לפי הספר. קצת פחות דתיים, קצת יותר דתיים, עולים חדשים, עולים ישנים, כועסים / מקובעים / מתערבים כו' כו' כו'. שאלה בעיות הרבה יותר חמורות מאשר ללבוש ספודיק. ובסוף הוא חי את החיים שלו והילדים שלו צריכים ללמוד לחיות את החיים של עצמם, לבנות את עצמם לבד, וזה לא כזה מסובך אלא אם כן אתה בעצמך מחפש לעשות מדברים כאלה עניין, או לוקח ללב אנשים שמשום־מה זה נוגע בציפור נפשם.

– אני אישית מתלבש בסגנון קצת חרדי. נניח, מכנס חום + קפוטה + מגבעת בשבת, משהו בין חרדי לבין בלש בפילם נואר. שילוב מוזר אבל לאו דווקא לא־יפה. אף־אחד בעולם לא אמר לי כלום על הלבוש שלי, והפוך, הקהילה שלי, דתיים לאומיים, אוהבים אותי מאוד, ואני חושב שהם מבינים את הלבוש שלי בדיוק כמו שאני מבין אותו: שאני מחובר למגזר החרדי/חסידי מבלי להיות חרדי, אבל גם מספיק כדי לא להיות דתי־לאומי, ולהקריא מדף מסרים כזה או אחר.

– נראה לי שראיתי הרבה אנשים בחיי, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה של טופאק, חלקם עם כיפה שקופה וציצית, חלקם עם כיפה סרוגה ומכופתרת, חלקם עם כיפה שחורה וחולצה לבנה בחוץ, ועוד כל־מיני קומבינציות שונות ומשונות, חלקם שייכים באופן מובהק למגזר מסוים, חלקם לא מגזריים בכלל, ורבים, רבים מאוד מהם, נשואים. ובאמת שאין לי מושג עד כמה לנשים שלהם אכפת מזה. ברור שבנישת השדכנים והאתרים וכו' כו' אנשים מנסים לעשות כל־מיני "סינונים" ו"בדיקות" וכל־מיני שטויות אבל נראה שיש גם "עולם אמיתי" מעבר לזה.

אז איך אפשר לדעת אם אתה דתי לאומי במבט מהיר? חחחח

מעניין אותי

אני מתלבש איך שאני רוצה ונחמד לי ואני רואה לנכון.

אם למישהו מציק, הוא מוזמן להתלבש אחרת.

בינתיים לאף־אחד מסביבי זה לא מפריע, והפוך, אני חושב שזה מוסיף לדמות שלי.

והאמת שללבוש רק בשבת זה הרבה פחות בעיה.
אני אישית בשבת לובש עם חליפה, וזה לא חריג בכלל בציבור הדתי לאומי, הדבר היחיד שאולי אולי יוצא דופן זאת כיפה קטיפה שחורה עם סרט

אני פרפר חופשי ומאושר.

אבל אני חושב שבין השטויות, בסופו־של־דבר התובנות הן אותן תובנות. יש המון סוגים של אנשים משלל הגוונים והמנעדים שהם גם נשואים. וכנ"ל גם לגבי בנות. זה אומר שאפשר להתחתן גם אם לא הולכים 100% לפי הספר המגזרי. ככל שמייחסים לזה פחות משמעות, ככה גם לסביבה פחות אכפת. מי שקריטי לו, לבריאות.

ובמגזר הדתי לאומי זה באמת מהיתרונות המרכזים שלו בניגוד לחרדים, שהוא הרבה פחות תבניתי.

בסופו של דבר צריך להיות ברור שאתה לא חרדי כדי להחשב כחלק מהמגזר הדתי לאומי, על כל ההשלכותיו