פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 18)

אם כי שם דובר על הנגינה *בהתחלת* החופה ולא *באמצע*.

מלבד מה שבזמנם הקידושין לא היו תחת החופה!

וגם כי לא מדובר בקלות הדעת.

אם הדור צריך בדיחה בשביל להקשיב,

אז שתהיה בדיחה בשביל שיקשיבו.

כי הא דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

רש''י:

ובדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה

לדוגמא אם באמצע סליחות או קינות מישהו יעמוד ויספר בדיחה - זה ממש לא לענין...

המקובל בקהילות רבות בישראל הוא שזמן החופה הוא זמן של "וגילו ברעדה", זמן של בכיה ותפילה, ולא של בדיחות וקלות ראש.

וכפי הדוגמא שהבאת:

*לפני* השיעור - רבה/רבא סיפר בדיחה כדי לפתוח את הלבבות.

ואחר כך - ישב *באימה* ופתח באמירת השיעור.

הייתי בחתונות של כל מיני זרמים בציונות הדתית,

הייתי בחתונות של חרדים ליטאים, חסידי גור, ספרדים ..

וכמובן גם בחתונות חילוניות.

עוד לא ראיתי בחיי חופה שבה יש ''גילו ברעדה'' במובן שאתה מתכוון אליו. כן יש דמעות של התרגשות, לפעמים הכלה בוכה בכסא כלה בזמן שהיא מתפללת, אבל החופה עצמה היא תמיד שמחה ומרגשת מתוך אושר ולא מתוך רעד.

רציני עושה אסוציאציה של ראש השנה באימת הדין. ותחושת כבדות.

פשוט אהבה היא דבר מאוד נשגב, אז לא שייך להמעיט בערכו עח ידי בדיחות הדעת. אבל צחוק שנובע מאושר ושמחה כמו "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" כן שייך בחופה, או כמו צחוק של ילדים קטנים ממש, שאין בו אפילו לא טיפת ציניות

דבר שני, מי אמר שהמטרה העליונה היא שיקשיבו?

וחוץ מזה יכול להיות שמה שמקשה על אנשים זה האורך של החופות בימינו ולא ה"כבדות"

זה מקשה על ההערכה וממילא על חיבור לדברים. וזה בהרבה תחומים (כולל שידוכין).

מצד שני, מי שכן עובד עליה, משיג אותה באמת, ע"י חיבור פנימי, ולא בגלל דברים חיצוניים או הגבלות.

לגבי החופה- הוא מדבר על ההגזמה, ולכן מדגיש את הצד השני לדעתי.

מי שבאמת מרגיש את היראה בחופה, הבדיחות (אני לא יודע בדיוק על איזה סגנון אתה מדבר, אני מדבר על מה שהכרתי בישיבה, כשאחד החבר'ה היה מקריין) דווקא משתלבות יפה ומאזנות. והשירים עוזרים להוריד לעולם את גודל המעמד.

כשאין מקדש, החוויה הרוחנית שהכי קרובה אליו זה חופה. יותר מכל תפילה או מעמד רוחני אחר. רק צריך להתנער מהסחות הדעת ולהיות ממוקד כדי להרגיש את זה (וכמובן שתהיה חופה מתאימה).

יש בחופה המון רגשות מיוחדים שהתלכדו למעמד אחד- הזוג יוצא מבדידותו ומשלים את הרצון הפנימי השורשי ביותר, ולא רק כרצון אנושי טבעי אלא כרצון שמחובר לרצון ה'. ההורים שמחים בשבילם ובגלל שתהיה להם המשכיות. מחילת עוונות. כריתת ברית. האדם מפסיק להיות "פלגא דגופא" מבחינה רוחנית, הזוג מתחבר באופן מהותי ועמוק יותר לעברו של עמ"י ולעתידו. זכרון ירושלים והקשר של החתונה אליה. ציבור גדול נמצא יחד במעמד הזה איתם. יש פה אהבה זוגית מרוממת לפני שממש ירדה לעולם, חיבור לה', חיבור של עם ישראל, אהבת החיים.

מי שבאמת מתבונן בזה, לא יכול שלא להיות בחופה עם יראה אמיתית מגודל המעמד (וגם עם שמחה, רק רגועה יחסית).

חופה זה מעמד משמח

וכל מה שיעשה אותו שמח… זה בסדר

(כמובן בגבול הטעם הטוב וההלכה)

זה דומה למה שרה"י שלי מנהיג בחופות יש פשוט דברים מוגזמים בחופות של היום לדוגמא קולות שניים בזמן הברכות ועוד לכ מיני תופעות שהן קצת מפריעות למעמדץ בגדול חופה צריכה קצת להזכיר את כל נדרי במוחין. שמחה וקדושה עם הרבה יראה

כשאני עמדתי מתחת לחופה ממש לא עניינו אותי האורחים. קומץ האנשים המאוד קרובים אליי גם ככה מתרגשים מאוד יחד איתי רק מעצם המאורע. כל הרחוקים יותר מוזמנים לסגור את פיהם ומכשיריהם הסלולריים ולצפות.

אבל בשבילנו (הזוג), בהחלט היה לי אכפת. ומנגינה נוגעת בנפש, ומשמחת. ומילים אישיות שמוסיפות נופך אישי וייחודי לחופה (כלומר מה שמעבר לחלקים הקבועים בטקס). ממש לא היה שום עניין להצחיק. היו דברים שהעלו חיוך, אבל יותר בקטע משמח ומרגש.

וסתם עצה פרקטית - ככל שיותר אנשים יושבים, קרובים לחופה, והחתונה קטנה - גדל הסיכוי שיהיו בשקט ובאמת יתרכזו בטקס.

כשעומדים במרחק שנות אור מהחופה ובקושי מזהים את החתן והכלה, הרבה יותר קשה להתחבר לרגע. 

ראשי תיבות חדשים 

נצפו כאן לראשונה 

פשוט אנשים צריכים להבין שרגעי החופה אלו רגעים בהם נערכים חיבורים קדושים ונשגבים בעולמות עליונים,

ועל כן ההתנהגות צריכה להיות בהתאם למעמד הגדול הזה,

ורק אחרי שנבין את זה - ניגש לבחירת המוזיקה שתתאים לליווי הרגעים הללו.

היתה ותהיה עם לפידים וילדים מטפסים על העמודים וכו'..

אבל מצד שני צריך להיטהר לפני הכניסה למקום, ואני בטוח שזה לא סותר יד על הלב שלא תהיה ח"ו קלות ראש. הרי בבית שני ראו שבשמחת בית השואבה הגיעו לידי קלות ראש, ולכן עשו הפרדה בין גברים לנשים (מה שכנראה לא היה צורך בו כל ימי בית ראשון! מן הסתם לא כי היה סבבה קלות ראש, אלא כי המקום גרם לכובד ראש מסוים)

ולכן גם בחתונה מפרידים בין גברים לנשים.

פה זה מתחיל ופה זה נגמר.

ועם קצת פחות כובד ראש חחח

"ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן"

פעם שמעתי שבאירופה של לפני השואה היה תפקיד "בדחן" בחתונות
 

מצד שני - כשהייתי קטן היו אומרים דברי תורה בחתונות והיום לא... גלים גלים של תקופות אני חושב

כמו משתה ושמחהVSקריאת המגילה

גם זה לדעתי יצא מפרופורציות..

לא יודע מה בדיוק אתה מדמיין ב"קול מצהלות חתנים מחופתם" - אבל לי מצהלות לא משתלב כל כך עם לעמוד באימה ויראה ועם רצינות וכובד ראש
 

"קול מצהלות חתנים מחופתם" הוא צירוף מילים מוכר מברכת "הנותן ליעף כוח" שבברכת שבע ברכות בחתונה, המתאר את שמחת החתונה. הצירוף הוא חלק מהביטוי המלא "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם". הציטוט מופיע גם בשיר "קול ששון" של ציון גולן.

חוץ מזה אני לא חושב שצהלה סותר כובד ראש. (ניסיתי לחקור אחרי השורש צ.ה.ל, לא מצאתי..)

נראה שבד"כ זה מתאר שמחה קולנית המלווה בשירה.

"פצחי רנה וצהלי לא חלה"

"צהלי קולך בת גלים"

"מקול מצהלות אביריו"

"רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים, השמיעו הללו ואמרו..."

ועוד...

אילו היית טוען שאתה באופן אישי מתחבר לאירוע עם אווירה קצת יותר רצינית - אני בהחלט אכבד את זה..

לאנשים יש סגנון שונה, ולגיטימי שאחד מעדיף א' ושני מעדיף ב'.

אבל לבוא בביקורת על מנהג רוב האנשים ששמחים בצורה בריאה ויפה, על בסיס תחושת בטן וציטוט של רב יחידי?

אלא נגד התנועה "להקליל" את מעמד החופה באופן שלא מועיל בשום אופן למהות של העניין.

נ"ב

אפשר גם לכבד את זה שלמישהו אחר יש ביקורת..

גם להגיד דברי תורה בחופה זה המצאה, שנועדה לשכלל את הטקס.

אם מעמד החופה היה לוקח 10 דקות - אז גם לא נראה לי שאנשים היו מתחילים שם בדיחות וכדו'.

אבל כשאתה צריך להחזיק קשב של אנשים ל 40 דקות (והרבה פעמים זה קרוב יותר לשעה) שלא קורה בהם כמעט כלום זה משהו אחר.

(אתה יכול כמובן להתעלם מהמגבלות הקוגנטיביות של בני אדם ולאפשר להם לאבד אותך לגמרי במהלך הטקס.

אין שום חובה שאנשים יקשיבו או בכלל ינכחו במעמד הזה...)

מלא גימיקים. ארוך ושולח את הנוכחים למחוזות אחרים שלא שייכים. אבל יש כאלה אוהבים את זה.

חדר כושר, חוגי פילאטיס, שחיה

חדר הכושר והבריכה אצלנו באזור עם שעות נפרדות לגברים ונשים ויש הרבה שהולכים בקביעות 

כאשר לאישה זה חשוב על עצמה, זה מקרין גם לבן הזוג 

ממילא תמצא מישהי שיהיה לכם ערכים משותפים.

כאשר אדם עושה משהו כדי להרשים בנות - זה עורבא פרח.. זה לא מחזיק מים וגם לא מרשים.

וכאשר עושים דברים מתוך שייכות פנימית, זה מקרין אור גדול כלפי הסביבה

מדי.

כמה דייטים והיא כבר מחליטה על הגוף שלי. זה היה יותר גרוע אבל לא אפרט.

היה לה את הסיבות שלה, אבל אני הרגשתי שהיא פולשת לתחום הגוף שלי.

ואין קשר לדוסיות או לא.

אם למישהי חשוב שבעלה יאכל בריא, סביר שגם חשוב לה שישמור על הכושר ברמה כזו או אחרת. ובמיוחד אם הוא לומד תורה כי זה אומר שהוא בקושי זז במהלך היום.

זה לשמור על עצמך. חלק מלהיות בן אדם. עוד לפני העניין של תורה ויהדות.

ובזבוז זמן? זו השקעה, לא בזבוז. ובמובן מסויים חשוב יותר מלימוד תורה (ביחסים המתאימים). למצוא 40 דקות פעמיים שלוש בשבוע לספורט, לא נראלי בלתי אפשרי. כמובן שיש מצבים שמורכב (כסטודנטית אני יודעת) אבל לפחות רוב הזמן אפשר.

ואפשר גם לעשות את זה יחד. אולי לא ללכת לחדר כושר ולשחות יחד, אבל בהחלט לצאת לריצה, הליכה, או טיול זוגי. 

אבל אני כן רואה בזה ערך

כלומר זה לא היה בציק ליסט שלי כשחיפשתי חתן אבל אני לא רואה בזה ביזבוז זמן...

(גילוי נאות

גם אני מתאמנת וגם בעלי וזה מבורך בעיני)

אתה צריך להיות אתה. טוב לך? תתאמן. לא טוב לך? בטוח לא נכון להתאמן כדי לרצות בת זוג עתידית. זה לא נכון (וגם לא גברי).

אחרת, זה לא הוא"

אפשר להאזין לרבנית כאן, או לקרוא את הסיכום כפי שהם כתבו:

הרבנית ימימה מזרחי חיתנה בת: צפו בתמונות - כיפה

הרבנית הודתה בכנות שהיא לא מחזיקה בכוחות נבואיים. "אז קודם כל, אם את לא יודעת איך אני אדע? מה אני ירמיהו הנביא? כשרבקה מתחתנת, אומרים לה אחים שלה, אחותינו, את היי לאלפי רבבה. אחד הפירושים הוא, תשארי את". לדבריה, הברכה לרבקה היא לא רק על צאצאים, אלא על זה שגם בתוך הנישואים היא לא תאבד את מי שהיא.

משם עברה הרבנית ימימה ל"מדד הזהב" לבדיקת השידוך הנכון. "האם כשאת לצידו את מרגישה 'למה אני לא מספיק? איך הייתי רוצה להיות יותר? למה אני לא פחות?' כשאת מרגישה שאת צריכה להיות מישהי אחרת, זה לא הוא. חתן אותיות נחת, זה מישהו שאת יושבת מולו ויש לך נחת במי שאת. אל תבקשי למצוא אותו, תבקשי מישהו שלידו תמצאי אותך. מזל טוב" סיכמה.

הענין של נחת שייך לשניהם. הרמ"א מביא את שני הצדדים בראשונים.

הבאה שמקשר את כל המסר לשרשור.

באורי מהרא"י-תולדות:

 "[איש יודע ציד איש שדה]. תרגם אונקלוס גבר נחשירכן.

פירש בתוס' פרק החובל (צב: ד"ה דשרכי) ובאור זרוע הארוך פרק יש נוחלין (אות קמט) דנחשידכן בד' כתיבא, והוא אדם בטל ההולך בשדה לטייל ולהיות נשקט מעסקי הטורדים את הגוף והוא מלשון קינא דשדכי פרק החובל (שם), ומלשון נשדכאות פרק יש נוחלין (קלט. ובתוס' שם), וכן ותשקוט הארץ (שופטים ה לא) מתרגמינן ושדוכת ארעא, והיינו נמי משדכין על התינוקות ליארס (שבת יב א) נד, כלומר ממציאין להם השקט לתינוקות בהיותן נשואות לאיש."

אז נכון שעשיו ניצל את הטיול לבטלה, אבל עולה מהתרומת הדשן שיש גם יתרון בטיול בהליכה בנחת בשדה להירגע ו'קוי ה' יחליפו כח, כמו שאפשר גם להסביר על יצחק בפרשה שלנו.

אולי זה כנגד זה. יצחק הלך בנחת בשדה להירגע ולהחליף כח (אחרי כל הסיפור של הריצות והמהירות של אליעזר, רבקה ולבן), ועשיו כנגד זה ניצל את ההליכה בשדה לבטלה.

עבר עריכה על ידי הפי בתאריך כ"ג בחשוון תשפ"ו 13:40

איפה כתוב להיות דוס מוזנח/ דוסית מוזנחית

אשאל את זה אחרת : הייתם רוצים שלבן זוג/ בת זוג שלכם יהיה עצירות של לדאוג לעצמם בחיים? תחביבים? התפתחות?

התשובה היא מן הסתם כן ( זה לא עניין של כושר הכושר זה רק דוגמה זה יכול להיות גם אופניים/ הליכה/ טיול/ משהו פיזי או לנפש.

ואם לא זה מטריד..

כי אנחנו כן בעולם גם בשביל עצמנו

אדם שלא יודע לעצור ולדאוג לעצמו זה מוזר

ולא מושך בעליל . 

שאני פוגשת בחור בן 30 נניח שמאז ומעולם לא היה לו שום תחביב/ שום אהבה למשהו/ לא עושה הליכות / לא כושר / לא התפתחות אישית /לא מתח

 כלוםםם

זה לא נעים

ואולי גם כי אני באה מבית שדוחף לכישרונות

אז אל תקחו אישית 

אבל עלי לדוגמא הריקוד מחיה את הנפש הלימוד גם 

השקט הזה שאני מביאה לעצמי משהו חוזרת לעצמי בתוך כל הכאוס הזה 

זה מביא כוחות ושקט כיפי כזה

שיעשה מה שטוב לו, לא יכולה להגיד שזה חשוב לי.

כן מעניין מה המקום שזה תופס אצלו. אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני...

(אבל יכול להיות נחמד אם הוא אוהב ספורט כי גם אני אוהבת אז זה מחבר)

רציניים ומצליחים אני מדמיינת איזה עורך דין אמריקאי... 

שזה ממש לא ההגדרה שהתכוונתי ב"רציני".

בשבילי רציני זה חכם ואמיתי. לא אחד שמטפח תדמית חיצונית..

אני יודעת שזה חשוב לעשות ספורט, אבל עם יד על הלב, רוב האנשים והנשים שמתאמנים- לא עושים את זה מהסיבה הזאת.

אז אני אחזור על מה שכתבתי-

תלוי אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף, ומה המקום שזה תופס אצלו.

באיזשהו מקום, חשבתי השבת הלוואי שלבעלי תהיה הדרת כבוד שכשאני אראה אותו אני אתפעל כמו שרבקה התפעלה מיצחק. אבל אל תדאגו נחתתי לקרקע.

להתפעל כמו רבקה

חח הלך עלינו עם הסטנדרטים 

לזכור גם שיעקב היה בן 77 כשהגיע לחרן, ורצה להתחתן עם ילדה קטנה…

לא... אני באמת נחתתי לקרקע

מזווגים לאדם לפי מעשיו, כשמעשיי יהיו כמו רבקה...;)

(ואני באמת מאמינה שבעלי יהיה ככה אבל כשהוא יהיה יותר מבוגר, לא כבחור צעיר.)

ואמר הפילוסוף:

זו בושה לאדם להזדקן מבלי לראות את היופי והכח הטמונים בו. (סוקרטס)

לעניות דעתי נראה שהתפיסה שלך די גלותית כי את די אומרת את אותם דברים כמו אחינו בגולה.

לא הבנתי על מה אתה חולק מהדברים שאמרתי...

אם המטרה היא תועלת , זה בסדר, אם זה לשם הגוף, לא.

לכן אמרתי ששתי הסיבות טובות וחשובות.

אמרתי שאדם שעסוק בלהרשים זה דוחה. יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף. זה הכל.

עוד מעט חנוכה... מעניין איך אתה מסביר את ההבדל בין תרבות יון לישראל.

כמו שכל מתאמן בחדר כושר יכול להגיד לך, אימון בחדר כושר מרשים בעיקר גברים אחרים שמתאמנים.

תרבות יוון היא תרבות שמנותקת מקדושה, אבל כשהיא מחוברת לקדושה, זה בבחינת "יפת אלו' ליפת וישכון באהלי שם."

אבל למה להתווכח סתם, עוד מעט חנוכה ומדליקים נרות שמונה ימים, אז את מוזמנת לקרוא את הפסקאות משמונה קבצים:

קובץ ג, רעג. גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשי, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות.

קובץ ג, שסד. בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה, ואין צורך כ"כ להרגיז את הגוף ממנוחתו הטבעית, כ"א להעלותו ולהטעימו טעם האמת של חיי הקודש השופעים מקדושת הארץ, הספוגים באוירה המחכים של ארץ ישראל.

לקחת את דברי הרב ולהקביל אותם למה שאנשים בפועל עושים

כאילו כולם חושבים שהגוף שלהם קדוש 

בשביל שהיופי יהיה מחובר לקדושה צריכה להיות קדושה קודם

אני נגד הגישה שמשווה את החומר לרוח

הרוח הוא העיקר לא משנה שגם בחומר אין דבר רע, אבל החומר יתקדש רק אם יהיה בו משהו רוחני (לדוגמא אכילת מצווה) ולא כשלעצמו

זה מוזר בטירוף

הרק קוק כותב ברמה מאד גבוהה אז אל תוכיח מהדברים שלו למעשה כי הוא יותר עומק

בפועל לחיים אי אפשר לקחת את הדברים שלו כפשוטם בלי התעמקות ויישוב 

אי אפשר ללכת רק על פיו כשיש ספרים בסיסיים יותר ואז לקפוץ על המציאה כביכול

ככה אנשים הוציאו את דבריו מהקשרם גם בנוגע לאהבת חינם כאילו הוציאו אותו פרוגרסיבי כמעט

כל האנשים שלא מקפידים על תורה ומצוות נהנים לצטט אותו וזה כבר אומר לך שצריך זהירות כאן

מאיפה את יודעת כמה ואיפה למדתי שאת אומרת שצריך את הבסיס? הרושם שלי הוא שלמדת רק את הבסיס ולא למדת מספיק מכתבי הרב בשביל לדון בנושא.

הנה פסקה הרבה יותר מפורשת ומוכרת:

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא".

ולא נענש אבנר אלא מפני (ירושלמי פאה פרק א הלכה א): "שעשה דמן של נערים שחוק". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים; אלא שע"י הכוונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה: (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו".

ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ו(משלי ד יח): "כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום".

לא דיברתי עליך באופן אישי,

דיברתי על זה שאתה מביא ציטוטים מדברי הרב קוק כהוכחה. בעיניי זה לא פשוט.

נכון לא למדתי מספיק מכתבי הרב, אבל אפילו אם למדתי רק את הבסיס... לפחות יש לי בסיס רחב. אני לא רואה בעיה ללכת באותה אמונה שסבתא שלי האמינה.

לא צריך ללכת למדרשה כדי לדעת את עיקרי היהדות.

קראתי את הפסקה שציטטת כאן,  אין לי בעיה עם מה שכתוב אני לא מבינה עדיין מה אתה מנסה להגיד בזה שסותר את מה שאני חושבת...

זה ממש כמו שכתבת על "יפת אלוקים ליפת..."

ו "שקר החן... אשה יראת ה' היא תתהלל" 

שהיופי החיצוני נאה כשהוא הולם את היופי הפנימי.

טעיתי לחשוב שהדברים מוכרים ופשוטים.

כמו שאמרתי בתחילת דבריי, נוצר לי הרושם שהדברים שלמדת הם ברמה שנשארת בתורה גלותית. מי שמחליט שהאמונה שלו נשארת ברמה בסיסית אזי וודאי שהוא לא יבין מעבר לרמה בסיסית. זה לא קשור לנושא, אך התועלת הגדולה מהמדרשה היא לא בהכרח התורה שלומדים שם, אלא הקשר לדמויות תורניות, ומתוך כך לתורה המתאימה לדור.

אמרת בתחילת הדברים

"אם זה בשביל התועלת או בשביל גוף... אם כ"כ חשוב לו המראה שלו הוא לא רציני..."

"יש לכבד את הגוף ויש לעבוד בלטפח את הגוף"

האם זה מסתדר לדעתך עם סוף הפסקה שציטטתי:

"כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות."

"תורה גלותית"...אעע מה אני אעשה איתך...

כן זה מסתדר, כי הרב כותב שזה לתועלת, "רוח לוהט זורח על שרירים חזקים", "בגבורת הבשר תאיר הנשמה"

זה להכין את הכלי. 

ומה זה גופים חטובים?

אני באמת לא מבין למה קשה לך לומר שלהשקיע בגוף בצורה בריאה זה דבר לא רציני. מי שלא רציני זה דווקא מי שלא יכול להתגבר על תאוות אכילה ועצלות.

לא יודעת מה זה תורה גלותית ולא רוצה להכנס לזה

גופים חטובים זה גופים בריאים וחזקים ככל הנראה, אבל לא התייחסת לזה שהרב כותב שזה לתועלת.

לא קשה לי לומר את זה

אבל הרגשתי צורך לציין גם את הצד השני.

המשמעות של גוף חטוב אינה בריא או חזק, בשביל זה יש את המילים בריא וחזק, גם בפסקה עצמה. אם את רוצה את יכולה לחפש את המשמעות של המילה חטוב בתנ”ך, המילה הזו בשימוש כזה בתהילים.

לא התייחסתי למה שהרב לא כתב, אין הכרח להבין שמה שהוא כתב זה לתועלת.

את השימוש בתהלים, זה הדבר הראשון שעלה לי לראש, אבל אתה בטח יודע שרוב המפרשים מפרשים זאת במובן הרוחני.

וטוב בסדר... אני התייאשתי מהדיון. באמת להכחיש משהו שכתוב שחור על גבי לבן... שאלוהים יעזור לך אין לי מה להגיד יותר מזה.

בכל מקרה הדיון הזה בהחלט מיותר, את מעוניינת להישאר בגישה שלך, אם את פתוחה ללמוד את מוזמנת לשמוע שיעורים בנושא.

שזה לא הגישה שלך לשיר השירים.

במקרה פה מדובר נטו מה המשמעות המילולית, שאת בוחרת להתעלם ממנה, בדיוק כמו שאת מתעלמת מהמסר המרכזי של הפסקאות של הרב זצ"ל.

אכן זה נכון שקשה יותר להוציא את הגלות מהיהודי מאשר את היהודי מהגלות.

את סוטה לגמרי מהדיון, הנחת היסוד היא שמדובר באנשים תורניים שכן מדובר בפורום שרובו אנשים תורניים, והשאלה מופנת לדוסיות.

החומר לא צריך רוח כדי להיות קדוש, כמו שטומאה זה דבר רוחני, כך דבר גשמי יכול להיות קדוש.

בשום מקום לא השוויתי חומר לרוח, זה שני מרכיבים שונים של האדם, רק שאת יוצרת פירוד ביניהם.

בכל מקרה נראה שאת מבינה את המושג קדושה בתור דתיות בעוד שהדיון הוא לגבי הקודש העליון שכולל גם את הגוף.

ממש נראה שאתה מחפש לתפוס אותי באיזו דקות מסוימת כאילו על זה ישתנה כל הדיון

נגיד אני זורמת איתך על המשפט "קודש עליון שכולל גם את הגוף"- 

מה זה אומר, ובעיקר- איך זה משפיע למעשה? 

(ובלי עוד ציטוטים של הרב קוק בבקשה... מצטערת)

יש לי הרגשה שמה שאתה הולך להגיד זה בסוף דבר טבעי ופשוט שבעיניי הוא ברור..

עם כמה שאנחנו תורניים יש בתורה רבדים, ויש רמות שונות. אי אפשר ללמד את הכל כשווה. מתחילים מהפשט ואח"כ עוברים לרמז ודרש ואז לסוד. יש שלבים. 

אם תבוא ליהודי ותאמר לו "גם הנשמה קדושה וגם הגוף" אז בילבלת אותו, ואוטומטית הצד שיגבר יהיה הגוף.

בעוד תפיסות מסוימות מצומצמות חושבות שכל מה שיש זה רק מצוות ותורה, הקודש העליון מכיל את הקדושה בכל תחומי החיים, גם בגוף, גם במדינה, גם במשפחה.

למעשה, זה אומר שיש חשיבות לטיפוח הגוף, וכן שיש חשיבות לכך שהרחוב יהיה נקי ולא כמו שכונות מסיימות של מגזרים מסוימים.

לגבי מה לומר למי ובאיזה סדר, כאמור, זה נראה לי עיקרון די בסיסי לפחות בימינו ולפחות במגזר הדתי לאומי.

דרך ארץ קדמה לתורה

דרך ארץ קדמה לתורה : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

זו לא היתה הוכחה אותך

אמרתי שמה שאתה כותב על מגורים נקיים וכו' זה אכן מתבקש כי "דרך ארץ קדמה לתורה"

היה ראיון כזה עם המאמן.

מאמן: מה המטרה שלך באימון?

אני: לישון יותר טוב בלילה

מאמן: ?

אני: לא מעניין אותי שרירים או להיראות. אני צריך להיות בריא ולעשות פעילות גופנית כדי שהגוף יהיה בריא ואני ארדם בלילה אחרי יום של ישיבה מול מחשב. זהו.

תהנה וכל הכבוד על ההשקעה

לא צריך. גינות כושר ומסלולי הליכה ארוכים זה מספיק.

רק בקיץ, בגלל שהחום בלתי נסבל ואי אפשר להתאמן.

שזה בריא להזיע;)

כשאני מחכה שהמיקרו יחמם לי אוכל (2-3 דקות, לפעמים 4 אם זה מרק) - אני מתאמן. זה זמן שהאפשרות הראשונה זה לבהות בסלולרי והשניה זה לזוז מול  הסטופר שכבר קיים שם. עושה לי טוב ממש.

סבבה

ישמח אותי מאד אם בעלי יתאמן, אבל זה לא מהווה שיקול בבחירת בן הזוג, סתם בונוס נחמד כזה(:

הרבה אומרים שאם אחד מבני הזוג שמן/ משמין זה משפיע גם על בן הזוג השני לא להקפיד על המשקל.

וכן חשוב לי לא לא להשמין ושבעלי יראה טוב...

כמובן בשפה תנ"כית בעזרת מצווה...

"לפני מקלחת, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"לפני ארוחת בוקר, עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

לפני ארוחת ערב , עשו 30 חזרות  ב 3 תרגילי כושר שונים, בסה"כ 90 חזרות".

"יום כן...יום לא"...

עם ישראל היה בריא פי 800 יותר. בגוף ובנפש.

בגלל זה יש ביהדות תקופות שלא מתרחצים… לכל היותר לשבת …

בדרך כלל להתאמן (ברמה מסויימת) זה חלק מ"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"

אני לא רואה סיבה למה שדוסים לא יקפידו על המצווה הזו…

הרב כותב באורות התחיה לג ולד על חשיבות הגוף

גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים וזורע". כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית. (אורות התחיה לג) 
 

ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. (שמואל ב ח יג): "ויעש דוד שם", ו(שמואל ב ח טו): "דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", (שמואל ב ח טז): "ויואב בן צרויה על הצבא" ..........(שם לד) 

חשובים לבריאות (גם אימון אירובי וגם אימון כוח)

כמו שדוסים אוכלים בורקסים וסוכריות והמבורגר וכו'

אין פה איסור חד משמעי כי זה לא שאם תעשה את זה בהכרח תמות

או: תעשה כושר= תהיה בריא ותחיה עד 120

אכלו בריא והיו נראים בכושר

חלקם ( לא רובם) אפילו היו צימחונים 

יכול להיות שקשה לך למצוא מישהי שבאותו ראש של המינונים שלך..

לא יודע מה מדויטת שלך מחפשת

אבל אני כן מבין בחורה שמחפשת אברך עם התמסרות לתורה, שיכולה לפחד שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים, או שמצפה לבית פשוט והתעסקות כזאת נראית לה חיצונית מידי..

כי נפש בריאה בגוף בריא.

וידוע שפעילות גופנית משפיעה גם על היכולת ללמוד וגם להיות שותף פעיל בבית.

שכוונת השאלה היא האם חשוב שהבעל יתאמן על כלי נגינה...

חחח

כך שזה לא משנה מה בנות אוהבות.

דבר שני, לדעתי כל אחד עצלן בדבר אחד ומשקיע בדבר אחר, כך שלא צריך לייחס הרבה חשיבות לדבר אחד.

נובעת מה"תרבות" החילונית של ערבוב בין המינים, מוחצנות, חשיפת הגוף והבלטתו. זה משפיע על נקודת המבט שלנו.

אבל מבחינה עקרונית, כל עוד יש פרופורציות, גוף יפה זה דבר טוב וכיפי. אני לא זוכר לדוג' שבישיבה התיכונית שיש רק בנים ראינו בזה משהו בעייתי מבחינה דתית.

אם העיקר זה העולם הפנימי, ואם מתלבשים צנוע (כלומר לא חשוף ולא צמוד), ואם שומרים על גדרי הצניעות עם אחרים (לפני ואחרי חתונה. כולל בסעודות משותפות), גוף יפה דבר חיובי. הבעיות מתחילות כשיש ערבוב בין המינים.

יופי נאה לצנועים (אומרת את זה גם לעצמי)

התורה משבחת נשים צדיקות רבות ואת יוסף ודוד על יופיים כי זה מבטא שלמות. אבל (כמו שהרב זמיר כהן אומר)- היופי הוא מעלה כמו העושר, אבל זה רק בתנאי שהיופי לא מוריד את האדם מהיראת שמיים שלו! 

אשה יראת ה' היא תתהלל ביופיה. ללא הרוחניות- ללא הלימה לעולם פנימי מושלם- זה שקר והבל.

הפלא יועץ בערך "גוף" כותב: "הנה הגוף לגבי הנפש כאין נחשב ומהבל ימעט... רק ישמור את גופו שיהא בריא וחזק לעבוד עבודתו עבודת עבד. 

.. רק כל מה שיש לחוש הוא, לפי שעל ידי התחברות הנפש עם הגוף יוכל לזכות לאורח חיים למעלה, ולמען סור משאול מטה".

צריך לשים לב שהרצון לגוף יפה לא נובע מרצון להתפאר בפני בני אדם, זו גאווה והתפארות במתנת שמיים, ומעבר לזה אם הוא החטיא אנשים הוא יסבול על זה בעולם הבא. מה המטרה שלנו? איפה ראוי לשים את עיקר ההשקעה? יש שאלה בכלל?!

וזה לא שהתורה אומרת לא להשקיע בגוף, אבל לשים את זה במקום של זה. לא בשביל הגוף שמה ישאר ממנו... בשביל הנשמה ששוכנת בו. מראה מכובד ומסודר. בשביל שיוכל לעבוד את ה'. בשביל להרבות אהבה בין בעל ואשה/ למצוא חן במקום הנכון. 

זה לא דבר פשוט, אבל לא לטשטש את האידאלים... למה לא להגיד את זה ברור?

סליחה אם כתבתי קצת חד זה לא אישי, אני פשוט חושבת שזה קצת מסוכן להגיד דברים שיכולים להשתמע לפה ולשם...

עריכה: עכשיו פתאום אני חושבת שאולי אני מבינה מה אתה ו @intuscrepidam מנסים לומר... שהגוף זה לא דבר רע? 

אם כן, זה פשוט ברור לי מאליו כי זה אנושי ומובן שאנחנו נהנים מהצד החומרי שלנו וזה בסדר, פשוט זה עדיין לא נכון בעיניי להגדיר את זה כקודש ואידאל

ואני מסכים איתך. הדיון הוא על הדרגה שאחרי הדרגה שציינת ועל היחס העקרוני לעניין.

מה שכתבת בסוף זה באמת לב העניין- האם לתפוס את הגוף והחומריות *רק* כסוג של דיעבד שצריך לתת לו את הצרכים שלו, או להגיד שיש בזה גם אידיאל וקודש בפני עצמו כי ה' מתגלה דרך זה (ונכון שמי שירגיש את זה זה רק מי שעבד על זה והגיע לשם, ואסור לקפוץ מדרגות).

במבט פשוט מה שאת כותבת נראה מציאותי ומה שאנחנו כותבים נראה די מרחף ולא הכי ישים, אבל במבט עקרוני מה שאנחנו כותבים זו האמת ולשם צריך לשאוף.

אגב, אפשר להגיד באופן כללי שהבעיה אצל חרדים זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארת ולא שואפים ליותר, והבעיה אצל דת"ל זה שהם מתמקדים בצורת המבט שתיארנו ושוכחים שזו עבודה להגיע לשם ולפעמים מרמים את עצמם.

האידיאל הוא השילוב- להבין איפה אני נמצא, לאן אני שואף, ולהתקדם לשם בלי לרמות את עצמי (אגב, זו רק דוגמא אחת לנזק מזה שיש שני ציבורים נפרדים לשומרי התומ"צ).

אם תדמייני חיים בעולם שיש בו נוכחות אלוהית, כמו שהיה לפי ביטול הנבואה, הרבה יותר קל להסתכל על דברים כמו שתיארנו, כי אין ניתוק חוויתי בין הבורא לבריאה (יש בעיות אחרות כמובן).

ניקח דוג' מהעולם שלנו- אם אמא מכינה לילדים שלה אוכל, זה מפריד ביניהם (כי הם מרוכזים באוכל) או מחבר ביניהם? מחבר.

אם חקלאי או אפילו סתם אדם קוטף פרי מעץ, הוא מרגיש שהוא מתנתק בזה מהטבע כי (הוא לוקח ממנו) או מתחבר אליו? מתחבר.

אז למה בקשר עם ה' אנשים כן יכולים לשקוע בתאוות אכילה ולשכוח מה'? כי מלכתחילה אין להם חיבור מספיק חזק וחי לקב"ה (בניגוד לחיבור לאמא או לטבע). מי שמספיק מחובר לה', מתחבר לה' דרך כל דבר שבעולם. יתכן גם שהם כן מחוברים לה', אבל יש להם תפיסה לא נכונה של הגשמיות (שקשורה להסתכלות שתיארת).

כשהחיבור לה' ולעולם הוא באופן חי ונכון- האדם לא ישקע בתאוות אכילה, והוא לא יחפש לחשוף את הגוף איפה שלא צריך, והוא לא יחפש להסתכל על מי שחושף. כי בכל דבר הוא ירצה לא רק את הצד החיצוני אלא את הקשר הפנימי איתו ועם ה'. זה מצריך עבודה כמובן, אבל זו עבודה שאתה מרגיש מחובר אליה, ולא מלחמה בלתי פוסקת.

אז אני מסכימה איתך ועם רוב מה שאתה כותב, אבל כמה דברים:

א. 

לדעתי מבחינת דרך חינוכית חשוב לדבר בשפה שנכונה למקום שלנו... בדיוק בגלל שאתה צריך לבקש ממני לדמיין את זה כי אנחנו לא שם בכלל, קשה לי עם הניסוח של "קודש ואידאל" על גוף. איך אפשר לדבר על מדרגה הבאה כשאפילו את הבאה אנחנו רחוקים ממנה זה מרגיש לי 2 ציפורים על העץ במקום אחת ביד. 

ב. 

חשוב בעיניי כן לעשות את ההפרדה בין גוף לרוח, כי כשאדם רואה את עצמו כחתיכה אחת קדושה, איך הוא אמור להבין שהוא מתבקש להשליט את הנשמה על החלק הבהמי? אם כולו קדוש, ושני החלקים שווים באותה מידה, מה יתן לו כוח להתגבר ולהזדהות עם הצד של הנשמה?

(אגב, בד"כ מה שטוב לנשמה יהיה טוב גם לגוף... אבל יש פריוריטי)

ג. 

רק להגיד שב"ה הרב קוק הוא לא היחיד שאמר את הדברים האלה... 

זה פשט "בכל דרכיך דעהו".

זה המשמעות לכך שהיצר הרע נקרא "טוב מאד". זה לעבוד את הקב"ה בכל לבבך, בשני יצריך.  

וההבנה היסודית שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו מכאן בעוה"ז, כי נתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים.

ויפה תלמוד תורה עם דרך ארץ... ועוד מאמרים שמלמדים שהתורה לא מבטלת את האנושיות ובצורה מסוימת היא לכתחילה. (בסוף האידיאל זה כמו אדה"ר לפני החטא, לא?)

אז מה המטרה להדגיש שהקב"ה מתגלה דרך זה..? 

הקב"ה מתגלה דרך כל הבריאה. ולמדנו חביב אדם שנברא בצלם... וכל שאר הדברים בתורה זה לא מספיק כדי לכבד את הגוף ואת העולם?

נכון, לא כל החרדים מתנהגים ככה... וזה מזעזע. אבל מה זה קשור לתורה?

כמו שכתבת באף ציבור אין שלמות...חרדים מדגישים יותר מדי את ה-ד' אמות של הלכה ודת"ל מדגישים יותר מדי את החזון. לשמור על איזון זו מלאכה קשה 

בסוף כל אדם בפני עצמו צריך לחפש את הקב"ה באמת וככה יוכל להגיע לשלמות.

(סתם אגב מהדברים שלך נזכרתי... שלא מזמן שמעתי שיעור (של הרז"כ כמובן) שמלמד כמה חשובה לתורה איכות הסביבה וחיבור לטבע וכו' וזה מדהים לראות איך מי שהולך לפי התורה פשוט יכול לחיות בגן עדן...)

א. לדעתי צריך גם וגם (במקרים שזה שייך, לא למי שבתחילת הדרך). כמו שאומרים ללמוד את המסילת ישרים גם כרגיל וגם מהסוף להתחלה.

ב. תמיד יש הפרדה כי אלו חלקים שונים מעצם מהותם.

הדמיון הוא לא רק בגלל שאנחנו לא שם, אלא כי התרגלנו לא להסתכל על זה ככה.

ג. נכון. הרב קוק לא בדיוק חידש אלא הזכיר נשכחות- "שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש". מה שהוא כן הוסיף זה הסברה שכלית.

צריך להדגיש כי הרבה אנשים לא תופסים שזה באמת ככה. אם היו תופסים, הרבה בעיות בכלל לא היו מתחילות. לדוג'- מי שתופס את זה ככה לא רואה סתירה בין החזון לבין ארבע אמות של הלכה (בא"י גם לא שייך לצמצם את ההלכה לארבע אמות).

מי זה הרז"כ? התכוונת אולי לרד"כ?

👍

ב. לא תמיד זה במודעות דווקא. אדם יכול להכנס מזה לבלבול גדול.

ג. לא חושבת שיש מישהו שחושב שיש סתירה, פשוט פחות מתמקדים בצד מסויים... כך נראה לי. 

הרז"כ- הרב זמיר כהן

אבל הם לא הפנימו את זה וכנראה בגלל זה לא מתמקדים בזה כמו שכתבת.

ואת אישה, אז אצלך זה טבעי יותר. אני לא בטוח שכל אלו שאת חושבת שמסתכלים על זה ככה, באמת מסתכלים על זה ככה..

אני חשבתי שכל אחד מתמקד במה שהוא מאמין שיעזור לו לגדול.

וגם בעניין של ה-ד' אמות הלכה יש מחלוקת אבל אני לא מבינה בזה.

מעניין איך זה מתבטא... 

בינתיים הרבנים שאני גדלתי עליהם מדהימים ומלאי חיים. אני כן מודעת לזה שיש הבדל בין רבני הקירוב למיניהם לבין מה שהולך בציבור עצמו. וזה מצער מאד... אבל הדרך עצמה והאמונה מתוקות לי.

בעדות המזרח זה גם טבעי יותר ולא כ"כ מורגש ההבדל בין המגזרים. 

(ושתדע שהרבנים החרדים שאני לומדת מהם מאד מכבדים ומעריכים את הדת"ל התורניים. באמת רואים אצלם שזו מחלוקת לשם שמיים...)

ונכון.

ההבדלים יותר מתבטאים בדברים אחרים. לדוג' סגנון הלימוד של פ"ש, היחס בין תורה למדע ועוד דברים בסגנון.

אבל את צודקת שהבסיס שווה וצריך לזכור את זה כי זה העיקר (וחלק מההבדלים לא נובעים מאידיאולוגיה אלא מפרקטיקה).

מעניין...

נכון... ולא לפחד ללמוד מכל אחד את הטוב.

בסוף כשאני אגיע לשמיים לא יגידו לי: "למה לא היית חרדית/ דתית לאומית" יגידו לי איך בפועל חייתי, האם הייתי אמיתית או שברחתי מעצמי ומאלוקים שבי. הקב"ה מגיע לכל מקום שרוצים אותו באמת אז זה הכי חשוב.

אבל אם זה בעיקר רבני הידברות אז תת הנושאים בדיונים האלה לא יפתרו את שורש חוסר ההבנה.

את רואה בגוף דבר לא רע, בדיעבד, סוג של אילוץ, אם זו התורה שאת לומדת אז לא ברור לי כמה ניתן להסביר לך מושגים אחרים בדיון אינטרנטי, במיוחד שאנחנו מכילים את הדעה שלך אבל את מתנגד לדעתנו.

אז להגיד לך את האמת, ניסו כבר ללמד אותי כל מיני מושגים כאלה, ופגשתי אנשים כמוך מוארים שמרגישים שהם גילו את האור והמתיקות וזה שינה להם את כל התפיסה. מכבדת, מאמינה שיש בזה הרבה, וגם רואים שזה באמת מתיישב להם ופירות המעשים שלהם מעידים על העץ שממנו הם יונקים. אבל מהמקום שלי לא הצלחתי "להדלק" מזה. כשחיפשתי להתחזק, זה לא מה שעבד לי. אולי כי אני כבר ככה באופן טבעי ולכן אני צריכה יותר את הגבולות הברורים. ורק תזכור גם שהרבנים האלה שנשמע שאתה קצת ממעיט בגודל התורה שלהם אחראיים להחזרה בתשובה של חצי מהעם בערך וזה עובדה שאומרת הרבה.

אמנם לא הבנו אחד תשני אבל הכל בסדר, זו אותה תורה, אתה תלמד ממקום שלבך חפץ ואני אלמד ממקום שלבי חפץ העיקר מה שיקרב אותנו לה' יתברך בשביל זה יש מגוון של אנשים בעולם שיגלו את ה' בכל הצורות והגוונים. (יום אחד אני אנסה לגעת בזה שוב אני מאמינה אבל כרגע זה ממש לא מדבר לחיים שלי.)

ראיתי קישור ממש יפה שאני בטוחה שאליו לא תהיה לך התנגדות

https://www.yeshiva.org.il/midrash/6684

לגבי הרבנים של הידברות, הם עושים עבודה חשובה שיש מה לשפר בה מבחינה מהותית, אבל לא אשפוך את התינוק עם המים.  בכל אופן אני לא רואה סיבה להאריך בנושא.

לא משנה...

שבת שלום!

ויש הבדלים טבעיים, מתוך השונות הביולוגית בין גברים ונשים, בהתייחסות לגוף, בהתייחסות לטיפול, ליופי ואסתטיקה של הגוף, לדימוי עצמי של הגוף שלנו? 

ולכן אף צד לא יכול להבין את מה שמרגיש הצד השני? אין באמת שפה משותפת ברגש הזה?

@משה @מנהלי על

וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

לחיות אותם, לחיות בהם.

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד בתנועה הזו של פנימה ורק אז החוצה.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

ותודה

תודה.

קראתי השבוע ראיון שהיה פעם עם ארוסתו דאז. הוא באמת אדם מיוחד.

אגב, יוצא לפי מה שהוא מסביר שה' אומר לנו- תעבדו כדי שהציוייים שלי יתאימו לעולמכם הדתי ככה שתתענגו מהם.

אמנם הרמח"ל אומר שמקום העונג זה בעולם הבא, אבל אפשר לקחת את זה גם לעולם הזה כמו שהדר עשה, בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא.

תוכל בבקשה להרחיב על המילים האחרונות: "בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא"?

אשמח לשמוע עוד הרחבה והעמקה, נשמע חזק

עולם הנשמות (רמב"ם).

אבל הדעה הרווחת היא שעולם הבא זה פה בעוה"ז אחרי שהוא תוקן (ואחרי תחיית המתים). זה לא סותר שגם עולם הנשמות נקרא עוה"ב. אבל המשמעות המרכזית של השם היא כנ"ל.

ובעומק, עולם "הבא" נקרא כך לא רק כי הוא אחרי העוה"ז הרגיל, אלא כי הוא הולך ובא אלינו (כמו לשנה הבאה בירושלים הבנויה).

כלומר זה תהליך הדרגתי, שאנחנו בונים ובונים אותו (גם כשיש ירידות הן לצורך בניין). אנחנו מתקדמים ומקדמים את העולם לעבר עוה"ב. לא רק בזה שאנחנו צוברים יותר מצוות וקדושה ואז בבום יקרה איזה משהו גדול, אלא באופן מהותי ועצמי יותר- אנחנו מתקנים את העולם (מכל הבחינות האפשרויות) ומביאים אותו למצבו השלם.

לדוג'- היום הרבה מהמוזיקה המיינסטרימית היא דתית/אמונית. זה כבר לא ז'אנר מסויים- "שירים דתיים", אלא זה חלק אינטגרלי מהעולם התרבותי. זה מראה שהנפש של האדם המסורתי/חילוני הממוצע שצורך את זה נמצאת במקום גבוה יותר ממה שהיה האדם הממוצע לפני כן. זה מעיד על שינוי פנימי.

אז אם האדם נברא כדי להתענג על ה', והעונג הוא חשיפת הנפש כדברי הדר הי"ד, והעונג צריך להיות גם כאן בעוה"ז כי הוא חלק מעוה"ב שהולך ובא ואלו לא שני דברים נפרדים, זה אומר שאדם צריך להיות בדרגה שהוא מרגיש שהתורה על כלל ציוויה משקפת את חשיפת הנפש והגילוי העצמי שלו שגורמים לו לעונג.

לדוג'- אדם שעבד עם עצמו והוא לא רוצה לדבר או לשמוע לשון הרע. הוא שמח ומתענג מזה שהנפש שלו שם, שהוא חשף את נפשו עד למקום שלא רוצה בזה. אז עכשיו האיסורים של התורה בעניין מתאימים לעולמו והוא מתענג מהם.

תודה רבה על הפירוט 🙏 

קראתי כמה פעמים, ממש מחכים, מלמד ועמוק. 

שתי שאלות בבקשה:

1. האם תוכל לכתוב גם את המקורות לדברים הללו? או שהם בעצם לימוד שהוא רק שלך?

(בעיקר על משמעות עולם הבא)

2. האם אפשר לצטט את התגובה הזו שלך בשמך גם בפורומים של נשו"ט והו"ל (כתבתי גם שם את הפוסט הזה עם שינוי קל )?

אלו בהחלט דברים שכדאי לקרוא ולהתחזק מהם.

2. כמובן.. זכות היא לי

1. יש רב צעיר בשם הרב דניאל כהן (נראה לי שהוא מוכר בעיקר באולפנות, מדרשות והסדר, ולא בגילאים מבוגרים יותר. נחשפתי אליו דרך אחותי. יש לו כשרון הסברה מעולה לתורת הרב קוק והוא ממש מוריד אותה לפרטי המציאות ופרטי המצוות). ממנו שמעתי את זה. הוא הביא בקבוצת הווצאפ שלו צילום של המקורות (אני לא יודע מאיפה הוא צילם, אם מספר שלו או של מישהו אחר).

(וצירפתי את דבריך גם בפורום הו"ל )

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.

איזו עמקות!!

לתחושתי אלה מילים שמתאימות לדורות

ממש עומק ואוצר אמיתי במילותיו שמתאימות לדורות!

אדם עצום וקדוש הי"ד. שיהיה הלימוד לזכותו לעילוי נשמתו ושיהיה מליץ יושר על כולנו ב"ה 🙏

האחרונה דווקא בכל אחד ואחת משורדי השבי הקדושים האלה הי"ו.

אחד אחד

אחת אחת

כמה אור יש בהם

כמה אור הם מפיצים

במקום לחזק אותם, הם מחזקים אותנו

כל אחד, בכל מקום שהוא, שמחובר ליהודי שבו, שמחובר לאבא שבשמים שממנו ובידו הכל,

שנלחם על יהדותו ואמונתו, שנתחם על אחדות עמו, ששרד בכוח אמונתו ועמו, מהותו ונשמתו.

מתוך הגיהנום הכי נורא

להגיע ככה, להאיר ככה,

לזעוק "שמע ישראל",

למצוא את האור העצום שבתוכם, בתוך הנשמה שלהם

והם פשוט מנצנצים.

כמה אמונה הם מלמדים.

וכמה כוח יש ליהודי.

שה' הטוב ישמור עליהם וישלח להם רפואת הגוף והנפש ורק מתיקות שלמה ועצומה מעתה ועד עולם 🙏

ושנזכה ללמוד מהם ולהתחבר גם לכוח העצום שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, ממשיכי דרכם של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב,

אנשים בשר ודם עם נשמה אלוקית אינסופית, עם כוח על, עם יכולת לתקן עולם! 

אני הקטן

ואני הקטנה

יכולים להזיז הרים וגבעות

ולהשפיע

כל אחד ממקומו הוא.

כמה כוח יש בך!!!

זה עצום!

תראה אותו

תראי אותו

הוא שם

בתוכך

רוצה לצאת ולהאיר באורו הייחודי והגדול ❤️✨

הנה השנקל שלי-

אני מרגישה שאני חייבת שיהיה בסיס לבית שאני אקים, והבסיס הזה זה התורה. בסיס שיחזיק את הבית יציב, ויוסיף לו אור ושמחה וקדושה

לימוד תורה מעלה אותנו קומה אחת למעלה

נותן מבט אמוני על החיים

שומר אותנו שפויים

ואני רוצה את זה בבית שלי

נכון שאפשר להתחתן גם עם מישהו שקובע עיתים לתורה, אבל אני מחפשת את הקביעות, הבסיס היציב לבנות איתו

אח''כ יהיה מה שיהיה, פחות קריטי. אבל ההתחלה קריטית ביותר

אני נשואה לאברך וחיה בקהילה שרובה אברכים, אבל זה ממש שונה בין מי שנשאר עוד שנה - שנתיים - שלוש למי שנשאר חמש - שש ויותר.

לי היה חשוב שבשנים הראשונות הישיבה תהיה חלק משמעותי החיים שלנו והלימוד יהיה חלק עיקרי בבית שלנו. הרצון הזה יכול להתממש גם אם בעלי היה סטודנט או עובד, אבל הרבה יותר קל לממש אותו כשעיקר הזמן שלו מוקדם לתורה והחברה שלנו היא חברה שזה העיקר שלה.

אנחנו לא נשאר כאן לאורך ימים שונים ולכל אנחנו משתדלים מאוד להקדיש את השנים האלו להתמלאות מהגודל הזה ולביסוס הבית שלנו על הערכים האלו.

כן זה מפריע לי( כי לי לא נעים לאכול כשהשארתי בלאגן),  אבל לא ברמה שאעיר, אם ככה נוח לו והוא מפנה אח"כ מה הבעיה?

מאמינה שזה אומר שהבן אדם לא הכי מסודר(זה לא ממש מפריע לי, נראלי)

לא הייתי מורידה על זה אבל זה כן קצת מבאס, קצת, לא הרבה.

1. כן

2. אומר המון, בסוף הבית הוא של האישה "וכל ביתא דילה"

3.לא, הערות אף פעם לא מועילות.

4. אין לדעת מראש ולהתחיל לחשבן חשבונות שמים..אם התחתנת איתה ככה צריך לקרות, האם זה באסה קצת? כן.

לאמא שלה מכתב תלונה חריף

במילים אחרות, מחזיר לשולח!

בנימה רצינית, אם כבר אכלתם ארוחת ערב מאיפה בא הבולמוס הזה?

וכמה כבר בלאגן אפשר וצריך לעשות מ-2 פרוסות וגבנ"צ?

אני חושב שצריך לבדוק אם היא בהריון או במאנץ' חשאי...

בצהריים. אחרי מקלחת גשם שקיבלתי מנסיעה באופניים

למרות שכל האפלקציות הגאוניות של מזג האויר אמרו

"הגשם יחל רק ב 14:00" והשעה היתה 10:00,

חזרתי בסערה הביתה,

חתכתי פרוסות קצת עבות של חלה טעימה מאוד

ושמתי  גבינה צהובה, מלוחה, קצת שמן זית( במקום חמאה),

קצת זעתר, 2-3 זיתים שחורים. שמתי בטוסטר -אובן ובינתיים התקלחתי זריז.

ישבתי לאכול תוך כדי...קריאת ספר (מותאם למגזר, אבל הכוונה משהו בנטפליקס) ,

אני חוזר למטבח וזה מה שאני רואה (תמונה מצורפת).

הייתי בשוק. פשוט חוצפה שאני בעצמי,

קודם אוכל ואח"כ מנקה ומסדר הכל. לדעתי זה אומר משהו וחבל. חבל מאוד.

כמובן שניקיתי מיד בסיום הארוחה אבל עדיין הרגשתי  טומאה והתקלחתי 5 פעמים אח"כ.

ולרדת על ניקים אחרים על הדרך

אם יש משהו בעייתי, עדיף לדווח באישי.

ומחכים זה לזה לאכול (אא"כ אחד לא בבית או מאוד עסוק וכו').

מה שתארת ממש לא אישו.

במובן של - 

אדם שמגדיר את עצמו "תורני יותר", בהגדרה לא ילך למקום לימוד מעורב.

ככל הידוע לי, אין מקום לימוד שבו מתרכזים דווקא פנויים ופנויות.

יש מסגרות שונות בהם אפשר למצוא שיעורים שמיועדים לצעירים , למשל, בפתח תקווה:

https://www.facebook.com/p/%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%90-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%9C%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-61550348040412/?locale=he_IL

יש גם בבר אילן שיעורים בערבים.

בירושלים יש כל מיני מסגרות בכל מיני סגנונות.

וראי את השרשור הזה:

שאלה לדוסים שכאן - לקראת נישואין וזוגיות

וכאן גם יש קישור לקבוצת וואטסאפ:

https://www.inn.co.il/forum/t1414348#15414635

ומתוך מעגלי ההיכרות שלי, אני לא מכירה זוגות שנפגשו במקומות כנ"ל (מקומות של שיעורי תורה שלא הוגדרו כפו"פ). זה לא אומר שאין. זה אומר שאני לא מכירה. כן מכירה כאלו שנפגשו בלימודים באוניברסיטה, או באירועים שיועדו לפנויים ופנויות במטרה להכיר.

לא מכירה את הרב הנ"ל.

ובכלל,,פ

לא מכירה מסגרת של *שיעורים* שמיועד לפו"פ בגלאים כאלה.

אני יותר רואה פרסומים לשבתונים, ערבים שונים וכו' - לא משהו קבוע ומתמשך.

"עת לכל חפץ" 

השלב של ההתפתחות האישית והנפרדת הוא חשוב מאין כמותו

בעזרת ה' שתזכה עם כל המליאות שלך לפגוש בבוא העת מישהי עם מליאות אחרת ומתוך כל העושר תהיה הפרייה משוגעת

פתאום נפתחים "נתיבים" חדשים בחיים..

זה לא דווקא זוגיות, אבל הנתיבים החדשים הם אלה שבסופו של דבר יכולים להוביל לזוגיות.

לדוגמא....

אם תחליט שאתה פעם בשבוע  הולך ברוורס...בטיילת ליד חוף הים או מסביב למעיין

(יש ספורט כזה  ויש הולכים ברוורס גם בישראל)

זה מה שבא לך ..

ללכת לאחור...זה עושה לך כיף, זה מושך תשומת לב, -זה מה שבא לך לעשות-.

ואז ביום ראשון אתה עושה הליכה ברוורס ו..נפצע

כי למרות שכולנו סימנו לך עם הידיים "תזהר עמוד" לא ראית אותו..

ואז אתה מוצא את עצמך בבית חולים, מכיר את אשתך לעתיד בקפיטריה.  הנתיב החדש הוביל לזוגיות.

אותי...זה מרגש. רק תשים קסדה.

נא לקחת אותי בערבון מוגבל, אני בן 18 ולכן יש סיכוי סביר שאני טועה, אבל אני אשמח להערות יותר מהרגיל כדי שאני אדע לתקן לעתיד

אני חושב שלא חייב לחבר את שני העולמות לחלוטין.

גם אחרי חתונה בעל ואישה עד כמה שהם קרובים ומשתפים אחד את השני, אבל הם לא מתחילים לפרט אחד לשנייה כל דבר שהוא עשה היום, בין אם זה לא חשוב או אפילו כי השני לא יבין (כמו הדוגמא שלך שהיא לא תבין נפשית ורגשית את העניין, או סתם לא תבין מה אתה עושה בכל הקלדות על המחשב או שאתה לא תבין את כל התרופות שהיא נותנת למטופלים. זה דוגמאות כמובן, כל קשר למציאות מקרי)

ולכן לדעתי כל העניין של זוגיות זה למצוא נקודות השקה של מכלול החיים שלנו, בין אם זה תחביבים או רקע וכו וכו ואחרי חתונה יוצרים עוד נקודות השקה כאלו (ילדים, בית, וכו).

כמובן שכאשר חיים במציאות יותר דומה אז אולי יותר קל למצוא נקודות השקה ולכן יותר קל להתחבר, אבל זה לא מחייב לדעתי וגם בסופו של דבר כמו שאמרת אתם שני אנשים שונים ועד כמה שתחייו אותם חיים כל אחד יחיה אחרת.

אז ברור שכשאתה רחוק גם מנטלית וגם פיזית זה קשה, אבל יהיו מקריים כאלה גם בהמשך החיים, ואתה תחווה משהו אחד בצורה אחת והיא באחרת ואתם תצטרכו להסביר לשני איך אתה חוויתם ואיך לכם היה, אבל שם אתה תחשוב שלכאורה אין סיבה שתחוו אחרת מה שאולי ח"ו יגרום לריב, אבל בגלל שכבר עכשיו אתה מבין שיתכן מצבים כאלה אז זה טוב.🙂

ותחזור לחיות את החיים הרגילים.

זה נשמע שלצאת עכשיו רק שורט אותך, ויכול להזיק יותר מאשר להועיל. הנפש שלך נמצאת עכשיו במקום אחר מטבע הדברים וקשה לבנות קשר ככה.

אז נכון שאתה מרגיש את הצורך, וזה קשה, אבל ככה נראה לי עדיף. אא"כ קופץ משהו בלי שתכננת.

בזכות מסירות הנפש שלך למען עמ"י וא"י, שתזכה בעז"ה לאישה מתאימה בקלות ובמהירות.

בסוף גם גבר וגם אישה הם בני אדם ומתעניינים בדברים שבני אדם מתעניינים בהם. מזל שיש מכנה משותף.

וכל כך מעניין אותך הצבא? לא חסר לך קצת רוך ונעימות בחיים?

אתה מתאר תגובה מאוד חזקה שגם מתבטאת באופן חריג (רוב האנשים שאני מכירה, לא היה יום אחד בחייהם שהם התקלחו 5 פעמים. בטח לא בגלל תחושה פנימית)

אני כמובן לא יודעת מה היה שם. אבל אני מנחשת שפתאום אחרי שנפרדתם אתה רואה דברים שלא ראית כשהיית בתוך הקשר. או אולי קודם מרגיש, עוד לא רואה.

אולי היא גרמה לך להתנהל בצורה שאתה מתבייש/נגעל שהתנהלת בה?

חלילה לא אומרת שעשית פה עבירה. זה יכול להיות משהו "מותר", אבל שאישית לא היית רוצה. למשל- אם אתה קולט פתאום שפשוט לא היית עצמך באינטרקציה איתה. או שאמרת דברים שכ"כ שונים ממך ומהאמת שלך. או בעצם כל דבר.

אני חושבת שזה סימן שהיה שם משהו רע בקשר, אולי אפילו רעיל.

אפשר להתבחבש בזה. אבל המציאות היא שגם ככה נפרדתם.

אז חמלה כלפי עצמך. אהבה עצמית.

אפשר להפיק לקחים

אבל לא להתייסר

בקשר ועכשיו אני מרגיש נפלאמשחזרתי לעצמי.

בלי קשר, יכול להיות שהרגשת הטומאה נובעת ממשהו רוחני, אבל אין ברצוני לפרט.

אבל קיימים כמה בנים שהייתי עושה עליהם מחק אחד גדול.

ב"ה רובם דבש

התחושה מוכרת.

לפעמים אדם מרגיש צורך להתקלח שוב ושוב כאילו להוריד תחושת טומאה או לכלוך אבל הלכלוך שהוא מרגיש והוא לא מצליח לנקות הוא פנימי בתוכו. 
כשעוברים חוויה רגשית או גופנית שלא הרגישה טוב הגוף והנפש מגיבים בתחושת לכלוך או טומאה.
זה אומר שאולי קרה משהו קשה או מטלטל עבורך שהכאיב לך עמוק עמוק בתוכך.
הגוף מספר את מה שהלב לא להתמודד איתו כרגע.

מי שמתקלח 5 פעמים ביום בגלל תחושה פנימית,

צריך ללכת לראות איש מקצוע בתחום הנפש.

נשמע שיש סבל רב מאוד, וזה לא מצב תקין או בריא.

לא היית הולכת לרופא?

לדעתי יש כאן בעיה, ואני מדגיש שוב שאני לא איש מקצוע וזו רק נקודה למחשבה...

אם הסברת לו יפה שלא שייך

להבהיר יפה שפשוט זה לא התאים ניסינו קדימה זה הזמן להמשיך הלאה. אם בכל זאת זה ממשיך אולי מעבר לחסימה צריך להתייעץ על צעדים נוספים

צריך לשים לב שה"לא" יהיה חותך. 

אחר כך זה עוד הגיוני לשמוע קצת על רצון לחזור, ושוב את יכולה לומר לא.

יותר מזה באמת אפשר לחסום. אבל תכלס המשדך אמור להבין שלא זה לא, ולתווך את זה לבחור בנועם. אולי הוא חדש בתחום..

מתכוונים ללא.

לא זה לא אולי או מתלבטת.

לא=לא

זה היה רפרנס לשיר ישראלי ישן

בכל מיני תקופות.

האמת זה מבאס שהצד השני רוצה ואנחנו לא, זה מבאס בשבילנו שאנחנו לא רוצים וגם בשבילו שהוא רוצה ולא רוצים אותו בחזרה, זה מבאס.

ברמה של פרחים ..

זה מוזר לי זה אפילו קצת מצחיק אותי

איזה עולם מה אני אגיד לך