פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 18)

אני חלק מפרויקט שנקרא 'שגרירים בלב', זה פרויקט שידוכים חברתי.

זה לא עוד סתם אתר הכרויות, מדובר בפרויקט מדהים, רציני, שנושא הרבה פירות ב"ה

😱 כבר 290 זוגות בארבע שנים (בממוצע התארס זוג כל 2-3 ימים בשנה האחרונה)😱

*איך הפרויקט עובד?*

הקונספט הוא מאגר שמורכב משגריר ומועמדים:

לכל שגריר יש מועמדים שלו, שהם בדר"כ חברים שלו, שהוא מכיר אותם באופן אישי (ואם לא מכיר באופן אישי, נפגש איתם להיכרות מעמיקה).

יש אתר משוכלל ממש שרק לשגרירים יש גישה אליו, האתר עוזר בהתאמות פוטנציאליות למועמדים.

כאשר שגריר רואה מועמד שיכול להתאים למועמד שלו, הוא פונה לשגריר של אותו המועמד, והם יחד מתלבטים ביניהם בעקבות היכרות אישית עם המשודכים אם זה רלוונטי בכלל..

בהנחה שרלוונטי, מציעים לזוג 😄

*אז למה בעצם זה עדיף על פני פורמטים אחרים?*

👈🏼המועמד לא חשוף לים האופציות שיש בפניו, שהמון פעמים יכול להקשות על הבחירה

👈🏼יש לו את השגריר שעובר אתו את התקופה הזאת ביחד ומלווה אותו, השגריר עושה זאת מהתנדבות ובאהבה♡

👈🏼הפורמט יוצר מאגר איכותי של אנשים, מי שנמצא במאגר מכירים אותו. אין כאן פרופילים זדוניים וכו'

👈🏼הפרטים של המועמדים לא מסתובבים להם בקבוצות למיניהם, יש פרטיות ודיסקרטיות

👈🏼הפרויקט מציע סדנאות בתשלום סמלי על דברים רלוונטיים לתקופה למעוניינים

*אז מה זה בעצם דורש ממני?*

👈🏼239 שקלים דמי רצינות, שאינם למטרות רווח (השגרירים פועלים בהתנדבות מלאה!) אלא רק לצורך תחזוקת הפרויקט (האתר, סדנאות וכו')

`לסטודנטים, חיילים, בני ישיבות, שירות לאומי, בנות מדרשה - הנחה קבועה ל-160 ש"ח`

*הרבה פורמטים מקבילים דורשים סכומים גבוהים יותר, ולא תשלום חד"פ.

👈🏼לדבר עם השגריר שלי, לעשות אתו שיחה ולהסביר לו מה אני מחפש, כדי שידע איזה הצעות לחפש לי

👈🏼בהנחה שהתארסתם דרך שידוך של השגריר שלכם, נהוג להעביר לשגריר 1500 שקלים דמי שדכנות (עניין הלכתי)

השתדלות קטנה מצידנו, ואולי נמצא את החצי השני שלנו 😉

*אז מה עוד נותר לי לעשות?*

לבקש להצטרף ולהיות חלק ממאגר איכותי, של כ-2750 שגרירים ומעל ל12,000 מועמדים.. ולצעוד עוד צעד עד לקראת החתונה 👰🏼💍💕

יאללה בעז"ה ובהשתדלותנו 💪🏽

290 זוגות ב-4 שנים => 72.5 זוגות התארסו בשנה.

(דרך אגב זה לא כל 2-3 ימים, אלא כל 2+3=5 ימים התארס זוג.)

לכל זוג צריך 2 שגרירים ויש 2750 שגרירים =>

1 ל-19 שגרירים הצליח להביא זוג לאירוסין בשנה (5.26%)

יש מעל 12,000 מועמדים, מתוכם בשנה מתארסים 145 (72.5*2) =>

1 ל-83 מועמדים מתארס בשנה (1.2%)

בהתחשב בכך שמדד היסוד הוא אירוסין ולא חתונה,

אז צריך להוסיף לסטטיסטיקה את הנתון הנוסף, שכ-25% מהאירוסין מתבטלים ולא מגיעים לחתונה.

לסיכום:

בהנחה שבממוצע לוקח לאדם כ-5 שנים להתחתן,

אז לפי הנתונים שהובאו כאן, הסטטיסטיקה של "שגרירים בלב" נמוכה משמעותית (בכ-84%) מהממוצע.

אז אני מקווה מאד שהנתונים כאן (שנכתבו באופן שיווקי למדי) אינם נכונים.

נ.ב.

צריך לשים לב, שהתשלום לשידוך הוא  3000 ש"ח ולא 1500 ש"ח (1500 ש"ח לכל שגריר שמעורב בשידוך).

לפי רוב הדעות העניין ההלכתי לגבי תשלום לשדכן באירוסין, זה רק אם נעשה שטר תנאים או חוזה כלשהו אחר בין הצדדים.

אחרת, העניין ההלכתי לשלם הוא רק בחתונה ולא באירוסין.

לפי גישה זו, החיוב לתשלום לשדכן הוא על ההורים של בני הזוג.

לפי שאר הדעות, העניין ההלכתי לשלם הוא רק כשהזוג יש לו הנאה מהשידוך, כלומר בכל מקרה לשלם רק בחתונה.

לפי גישה זו, החיוב לתשלום לשדכן הוא על בני הזוג עצמם.

כל צד משלם לשדכן שלו, לא לשדכן השני.

רק אומרת שנשמע שאתה קצת עצבני עליהם חבר..

כל זה נעשה בהתנדבות של השגרירים.

אז סה"כ הזוג משלם 3000

אין לי שום דעה מוקדמת על "שגרירים בלב", ואני ממש לא עצבני עליהם.

אני בעד כל אחד שמשתדל להביא זיווגים לעולם.

אני פשוט בעד שאנשים ירכזו את המאמצים שלהם במקום שהסיכוי שלהם למצוא זוגיות הוא גבוה.

מכיוון שבפרויקט הזה לפי הנתונים שאת הבאת הסיכוי למצוא זוגיות הוא נמוך מאד, אז לא הייתי ממליץ לאנשים להצטרף לפרויקט.

אם היית מביאה נתונים אחרים, הייתי מציג את הסטטיסטיקה אחרת וממליץ בהתאם.

בנוסף, בעולם השדכנות נהוג שהתשלום העיקרי נעשה לאחר הצלחת השידוך, וכך נעשה גם כאן.

אז להציג את זה כהתנדבות, זה קצת לא הגון..

אם כי בגלל שהסטטיסטיקה בפרויקט המדובר היא באמת כ"כ נמוכה,

אז באמת יש כאן צד שהוא לא משתלם כלכלית לשגריר.

הוא איפה שה' רוצה שזה יצליח.

אני לא שמעתי על שדכן שלוקח פחות מ5,000 ש"ח מכל צד לשידוך. ושמעתי על לא מעט שדכנים שעושים קופה על זוג צעיר.

לענ"ד ומההיכרות שלי עם שדכנים, רובם מתנהלים בשיטת "כיפה ציצית- לחצאית", עם סטיגמות על כל פיפס קטן שהאחד המשודכים אומר..

פה לרוב מי שהוא שגריר מכיר את המשודך וכו'.. 

אני אישית לא מכיר שדכנים שלוקחים 10,000 ש"ח מזוג.

ואני משער שזה יותר נפוץ בציבור החרדי (שם גם התמחור הוא לפי הרמה החברתית אליה אתה משויך, וזה גם יכול להגיע לסכומים הרבה יותר גבוהים).

המנהג המוכר יותר בציבור שלנו, זה שהזוג (או הוריהם) משלמים סה"כ 3,000-5,000 ש"ח שמתחלקים בין כל המעורבים בשידוך.

השדכנית שלנו לא ביקשה בכלל (אנחנו שילמנו לה 4,000 ש"ח, אך זה נבע מהרצון שלנו ולא מדרישה שלה. וגם ההורים שלנו נתנו לה מתנות בלי קשר אלינו.)

השדכנים בישיבות וודאי שמבקשים הרבה פחות

וידוע הרב סולטן שיש לו הרבה שידוכים ובסטטיסטיקה יחסית טובה שמבקש 5 או 10 ש"ח לשידוך.

ולגבי זה ששדכנים מתנהלים בשיטת הסטיגמות ולא ההיכרות המעמיקה.

אם זה גורם לכך שמבחינה סטטיסטית הם יותר מצליחים - אז זה מבורך!

ואולי בתקופתך זה לא ככה היום.

אבל אני מכירה מישהי אישית (ממש לא מהציבור החרדי), שרק היא הייתה צריכה לשלם 12,000 ש"ח על השידוך וכך גם בעלה.

למישהו זה נראה נורמאלי?

השיטה הזאת סתם יוצרת עוגמת נפש אצל המשודכים שחלקם מקבלים הצעות הזויות.

וזה שיש פלטפורמות יותר גרועות, זה לא הופך את "שגרירים בלב" לפלטפורמה טובה, אלא רק לפלטפורמה לא הכי גרועה..

לצערי, הסטטיסטיקות בנושא של שידוכים מזעזעות (וכתבתי על זה כמה הודעות בעבר).

אחוזי ההצלחה מאוד נמוכים. מאוד.

אז הניתוח של הנתונים כאן הוא נכון -

אבל הוא כן מציג אחוזים יותר גבוהים מאשר פלטפורמות אחרות -

ובכל מקרה, המסקנה המתבקשת בעיני היא דווקא-

להירשם לכמה שיותר פלטפורמות שונות, לאסוף את שברירי האחוזים האלה.

באלגו, לדוגמה:

34,061 משתמשים רשומים;

25,412 זוגות שיצאו > 50,824 משתמשים בודדים;

180 זוגות שהתארסו > 360 משתמשים בודדים.

בערך 1% מהרשומים, ו-0.7% מהזוגות שיצאו. פחות מאחד למאה.

שם אנחנו מדברים על 180 זוגות בתקופה של בערך 4 שנים, שזה פחות מזוג בשבוע.

שגרירים מתהדרים בזה, שאחוז המתארסים מתוך הזוגות שיצאו הוא הכי גבוה בתחום. כלומר, הם טוענים שההצעות שלהם יותר רלוונטיות. יש להם גם היצע מאוד גדול.

ושוב:

אחוזים נמוכים לא סיבה להימנע, 

אלא דווקא מעודד אותנו להרחיב את מעגלי ההיכרות, לנסות בדרכים נוספות.

ולפותחת:

הייתי ממליצה לך לדבר עם המועמדת הפוטנציאלית במילים שלך, בלי ההודעות המוכנות משגרירים. מסבירה לה מה את עושה כשגרירה, מה מיוחד בפלטפואמה הזאת, ואולי עושה חשבון של כמה נזק כלכלי זה במחיר של דייטים פחות רלוונטיים. (ואם מתאים, אפשר להציע את זה כמתנה מהורים\סבים\דודים וכו').

*רבע מהמתארסים מבטלים?!

זאת לא הסטטיסטיקה שאני מכירה. במעגלים סביבי מדובר על אחוזים חד ספרתיים.

מתחתנים מתישהוא?

רוב הזוגות בציבור הדת"ל הכירו משידוך של משפחה\חברים (51%). 25% הכירו ספונטנית. 8% שדכנים. 6% הכירו דרך אתרים, והיתר "אחר". (רווקות מאוחרת במגזר הדתי: הנתונים נחשפים,

הנתונים על תופעת הרווקות המאוחרת במגזר הדתי נחשפים — דתילי אתר חדשות)

גם אם "שגרירים בלב" יותר מוצלח מ-"אלגו" או מיזם שידוכם אחר, עדיין לא מומלץ להשקיע בו את המאמץ.

עדיף לרכז את המאמץ בלהגדיל ולשפר את מעגל החברים ולהגביר את תשומת הלב לעניין במעגל המשפחתי..

שאין להם מעגל משפחתי או חברים שאפשר לשדך דרכו, כמו חוזרים בתשובה.

שלנו, חשוב לציין מציעים הצעות לא טובות וקשורות לחיים...

אז בעיניי, כל מיזם כזה הוא מבורך וצריך להגדיל מיזמים כאלה.

גם חוזרים בתשובה יכולים להגדיל מעגל חברים ולהשתייך לקהילות שמתאימות להם.

וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

אבל אם אין לו כוחות להכל, אז עדיף שישקיע קודם במה שיש סיכויים מיטביים.

קוראת את ההודעות שלך ונשמע שאתה ממש לא יודע מה מצב השידוכים היום.

הרב סולטן כבר מזמן לא עושה שידוכים. לפחות לפי מה שידוע לי  (מכירה זוג שלו אי שם לפני 20 ומשהו שנה)

המצב שאין הרבה שדכנים.. הם לא מצליחים להגיע לכולם ..

ולאנשים )בעיקר בנות..) אין הצעות.

לצערנו גם הסביבה הקרובה לא תמיד מודעת לנושא ולא משתדלת מספיק לשדך..

שגרירים בלב בא לעודד בדיוק את זה.

'מכיר רווק? בא נסה למצוא לו בעצמך! כי אתה הסביבה הקרובה שלו.. אתה מכיר אותו .. אכפת לך ממנו.

אנחנו רק נאפשר לך להיות בפלטפורמה מתאימה עם מאגר פוטנציאלי וכו..'

לגבי תשלום לשדכן-

חשוב ונכון הלכתי וכן מדין הכרת הטוב ורצון לעודד את ההמשך ההשתדלות בשדכנות. (לא נכנסת למי צריך לשלם)

בניגוד לשדכן שיש לו מאגר גדול ומדי פעם חושב גם עליך (שגם על זה תודה כמובן) השגריר הוא אדם קרוב אליך שמחפש בשבילך ומתמקד בך.

סוג של מאתר הצעות.. זה המון המון שעות השקעה *במועמד*.

וכן זה בהתנדבות ומתוך אכפתיות גדולה.

(התשלום החדפ לנכנסים הולך להחזקת האתר וכו. לא לשגרירים)

מעניין אותי כמה זוגות *אתה* ניסית לשדך..

כי נראה שאת די טועה לגביי

לגבי מה מצב השידוכים היום, אני אכן לא מכיר את הסטטיסטיקות המלאות, וגם לא נראה לי שהן קיימות.

לגבי הרב סולטן, יש לי חבר שהוא שידך לפני כ-10 שנים, אז כנראה שיש לך לפחות עשור שאת לא מעודכנת..

הסיבה שלבנות אין הצעות, כי הבנים מסננים להן את ההצעות לפני.

אבל מבחינת לצאת לפגישות הם תיקו, כי על כל בן שנפגש יש בת שנפגשת איתו.

הפער בכמות ההצעות תמיד היה, ולא קשור לשנים האחרונות..

הסטטיסטיקה אומרת שהשידוכים הטובים מגיעים ממשפחה וחברים ופחות משדכנים.

למשל, אני עברתי עבודה מחברה קטנטנה לחברה גדולה, הגדלתי את מאגר החברים וזה שיפר משמעותית את כמות ההצעות, שאחת מהן גם הביאה לחתונה ב"ה..

מהחוויה שלי עם שגרירים בלב, לא מדובר על חברים שאגב החברות הם משדכים אלא חברים לעניין שידוכים, זה אכן נותן אווירה אחרת משדכן מקצועי, אבל עדיין הרבה פחות איכותי מחבר לשם החברות.

לגבי התשלום, שוב אחזור על דבריי, הפלטפורמה של השידוכים היא תשלום על הצלחות, אז לענ"ד אי אפשר להגדיר זאת כהתנדבות.

לגביי, לא זוכר מספר מדוייק של כמה ניסיתי לשדך, בערך סביב 20, והניסיון האחרון היה לפני יומיים..

אבל כן סייעתי בשנה האחרונה לשני זוגות שהיו במשבר (אחד מהזוגות אפילו כבר ממש נפרדו), להתגבר על המשבר ולהתחתן..

אני שגרירה בשגרירים, ב"ה זכיתי לשדך שם זוג לאחרונה, רק רוצה להגיד  שמי שלא רוצה ממש לא צריך להירשם, אין פה שום מטרות רווח זה נטו אנשים שיושבים בהתנדבות ומשדכים..

מה שכן יכולה להגיד שזה בעייני זה מיזם באמת ייחודי בגלל שמי שמשדך זה לרוב חברים ככה שהם מכירים טוב את המועמד מה שגורם למאגר להיות אמין ואיכותי וגם מעלה את הסיכויים להצליח באמת להתאים מתוך היכרות טובה

מידע שלי אין שגרירים שבעיקר מחפשים לעצמם, ואם מחפשים גם לעצמם וגם לחברים מה הבעיה? מבורך

כוח הזמן .. אנשים מתחתנים ..

וזה ממש לא 2 ימים בשנה

פתח את שגרירם תראה מלא אנשים שאתה מכיר ממילא

זאת הפלטפורמה עם הכי הרבה אנשים אמינים. לא כמו אתרי היכרויות שלכי תחפשי אותם.. שם מאחורי כל כרטיס יש בנאדם אמיתי וזאת פלטפורמה חכמה שמציעה הרבה אופציות. כמו לחזור להצעות ישנות שלא היו רלוונטיות

כשמה כן היא, שגרירים. אם למישהו יש שגריר טוב שדואג לו הגיוני שיהיה לו הרבה הצעות, אם לא אז לא.

קל מאוד לזלזל, חבל ממש חבל.

כל יוזמה שבה אנשים עושים למען לעשות שלום ולשדך כדאי להוקיר אותה.

זה סימן טוב

שיש כבדות, זה אומר דרשני

אני רואה את זה ממילא אם אנחנו מצליחים ליצור אינטרקציה.

צחוקים זה אחד מזה...

לבדוק בנאדם הוא מתאים או לא בצורה מכוונת זה משהו שאני לא כזה מאמין בו.

מנסה ליצור אינטרקציה, אם מצליחים ברוב הרבדים ליצור אינטרקציה משמעותית ככל שהזמן עובר מעולה, אם לא - ממשיכים הלאה.

וכן, צחוקים זה חלק מתוך מכלול זה לא הכל, מסכים.

צחוקים זה יכול להיות דבק טוב וכר פורה לפתיחות שיכולה לבוא אח"כ בצורה רצינית

אבל זה באמת עדין. יש גבול מסויים שכדאי להציב אותו.

גבולות מאפיינים כל מערכת יחסים..

ולא עם גאווה או חוסר רצינות ..

לא תמיד אפשר לדעת הכל מההתחלה בטח אם זו הצעה שמאוד רציתם שני הצדדים

צריך גם גבול מתי לשחרר

וגם שמשחררים זה לא באווירה רעה, זה גם מתוך עין טובה

את בטח יצאת עם גבר תחרותי שנעלב אם הוא הפסיד והתחיל להתווכח עם עצמו כמה הרצפה עקומה. לא נורא, יש גברים כאלה. לא הייתי מוריד על זה.

כשגברים הולכים לבאולינג זה הרבה יותר תחרותי, אבל גם יש תחרותיים ויש נוחים יותר. אחרי הכל המשחק הוא תחרות, לא הייתי הולך לשחק עם בנאדם שאין לו רצון לנצח אותי...

אז אני לא מצליח כ"כ להתחבר בראש לסיטואציה.

טניס שולחן נגיד זה הרבה יותר כיף. ובגלל שמשחקים בו יחד (ולא זה אחר זה) אז זה יותר חוויתי ויותר מחבר.

אני חושב שדברים כאלה טובים רק אחרי כמה דייטים רגילים, כשרואים שיש התאמה ומחפשים לפתח יותר את החיבור והרגש.

לגבי מה ששאלת, יכול להיות שזה מדד טוב- לראות אם העיקר מבחינתה זה הכיף והביחד או מי מנצח. לראות אם היא מפרגנת ("איזה סטרייק!", "פשש איך אתה מצליח עם הכדור הכבד הזה"), אם היא מקנאה, אם היא מתנהלת בצורה נשית, אם היא שומרת על צניעות. אם היא עושה רושם טוב, זה בהחלט יכול להקפיץ את היחס אליה וממילא את הקשר.

כי בדייט שלישי (לפעמים, זה בסדר גם אם לא) הנושאי "פתיחה" כבר ידועים , ולאט לאט נפתחים.

אני דווקא נורא אוהבת דייטים של באולינג , אני צוחקת על עצמי כל פעם שלא הולך, מפרגנת לבחור כשהולך לו, המון צחוקים בעיקר.

זה יקר , אבל משלמים על שני משחקים (ככה גם שניים טכנית יכולים לנצח ;) למרות שלא בכוח) כי משחק אחד זה באמת קצר ממש .

הבעיה בבאולינג זה שלפעמים יש המון רעש במתחם , מה שקצת מעיב על השיח והצחוקים.

בתור בחורה - לא הייתי רוצה לצאת לבאולינג אם לא נוח לי ברמה בסיסית לפחות עם הבחור - כי הוא מסתכל עלי בזמן שאני מגלגלת את הכדור , שזה לא ריקוד או שאני עושה את זה באופן מוגזם, אבל זה גם תנועה ביד .

- כדאי שגם יתחיל להיות נוח גם "לצחוק" אחד על השני וגם על עצמך, ברמה של "אני פשוט יותר טובה בזה, אין מה לעשות" או "זה היה פשוט פוקס, לא יודעת איך הצלחתי ככה " 

ובגלל זה אולי לא נכון שתיקח את החוויה הכללית והציפיות של אנשים ותשליך על המקרה שלך.

יכול להיות שאתה רוצה לוודא שמה שקרה לא מפרייע לך סתם (ושגם אחרים לא היו שמחים מזה), אבל לא יודעת אם השוואה תתן לך את זה.

מזומן גם לשאול אנשים בפרטי אם צריך, אבל בכללי לא חושבת שזה מוצלח לקחת נגיד "דוגמא לדייט" ולהשליך אותו על המקרה שלך, כמובן שיש דברים כלליים שרוצים שיקרו, אבל זה די סוגר גם עליך וגם עליה

ממש מביך הוא ניצח בפער.. מאוד לא ג'נטלמני

בסוף גם הוא עשה את התור שלי. .

עם מדרגה בלי מדרגה שיגע אותי

כי הבאולינג זה ממש לא הפואנטה אז מה זה משנה 😂 כיף לראות אותו חוגג.

אבל זה שהוא עשה את התורים שלך, בעיני זה לא ג'נטלמני או אפילו חברי בכלל 

היה כיף כשהיא החמיאה על הצלחה

כשהיא התלהבה שהצליחה לנצח אותי (כי היא חשבה שאני לא מנוצח...)

שהיא נהנתה מהמשחק

שהיא אהבה שהצלחתי

שהיא היתה מרוצה מהמשקל של הכדור שסידרתי בשבילה 

אבל לדעתי זה לא מתאים לדייט ראשוני שבו רוצים להכיר.

אלא לדייטים בהמשך שרוצים לחוות (ולהרגיש) חויות משותפות

אבל אפשר

שמעתי גם על דייטים הרבה יותר מוזרים.

מהמשפחה שלי לניתוח .. חיכיתי שיגידו את השם של המשפחה שלי ..

 ואמרו את השם של מישהו אחר לפני ואף אחד לא הגיב ..

 והייתי בהלם כאב לי ברמות עליו  שיש אנשים שהם לבד ..

 אז שאלתי אותה מה המצב שלו והיא אמרה שאם אני לא קשורה אי אפשר למסור מידע.. 

עד עכשיו זה לא עוזב אותי 

חס וחלילה

כבר הייתי מוודא לסיים את החיים שלי, בלי בתי חולים, בלי כאבים, בלי בושה.

0.00001%

לזה אתה מתכוון שאתה אומר "יכול מאוד להיות"?

גם במובן הפשוט והרגיל- יש לך רצון לאהוב, איך הוא יתממש ותרגיש סיפוק כל עוד אתה לבד?

אדה"ר לפני החטא היה בדרגה הכי גבוהה שאפשר (חוץ ממה שיהיה אחרי תחיית המתים), ועליו נאמר "לא טוב היות האדם לבדו..".

רק שכמו שאחרי שה' אמר את זה הוא לא מיד עשה לאדם את העזר אלא חיכה שהאדם גם ירגיש שהוא חסר ("ולאדם (=ולעצמו) לא מצא עזר כנגדו")- ככה אנחנו צריכים להרגיש את החסרון כתנאי בסיסי לקבלה (לפחות בד"כ). 

אתה מבקש זיווג משורש הנשמה שלך

ואת החצי השני שלך

וכמובן הצלע האובדת...

איך בדיוק היא חיצונית לך?

שהכוונה למשהו יותר משמעותי,

לא כתוב שהוא לא שמח, כתוב שרוי ללא שמחה. יש הבדל.

וגם אחרי ההבדל הזה - צריך לשמוח במה שיש, איזהו העשיר השמח בחלקו, ויש עניין גם לחוות את החוסר והכאב. אבל לא עצבות, חלילה.

כמו התיאור של שרוי במובן הזה, משהו שמוקף מכל הצדדים ונספג באדם

דהיינו שרוי ללא שמחה שהשמחה היא לא המציאות שבה הוא מוקף מכל הצדדים, אבל עדיין יש לו חלקים בחיים שהוא שמח בהם.

הכוונה שהוא לא נמצא ממש במרחב של שמחה, למרות שהוא יכול להיות שמח בצורה חלקית גם בלי אישה

האישה היא לא זו שגורמת לאושר, ושהאושר שלך תלוי 100% במציאת אישה.

אלא שהאושר לא שלם או לא ממומש באופן האמיתי והמיטבי שלו בלי אישה.

וכדאי להוסיף עוד 2 נקודות:

1. לרוב, אישה תעדיף להתחתן עם מישהו שמרגיש שבסה"כ טוב לו.

2. למי שמבין באנלוגיות, זה שאדם שאין לו אישה אין לו את הדברים הללו, זה ממש לא מחייב שאדם שיש לו אישה יהיה לו את הדברים הללו.

על כן, בכל מקרה כדאי לך להתחיל לעבוד על האושר שלך עוד לפני שתפגוש את אשתך.

ובע"ה כשתפגוש את אשתך, האושר שלך יהיה יותר שלם וימומש בע"ה באופן המיטבי והאמיתי ביותר.

אצל דתיים לאומיים לחלוקה הראשונה .. עבודה חברים לימודים ..

ואצל חרדים שידוכים בלבד

השוויתי בין שדכנות של חרדים לשדכנות של דת"לים.

שדכנות חרדית שייכת לחלוקה הראשונה (כלומר קרובה לכזאת שבה בן דוד שלך מכיר לך חבר שלו)

שדכנות דת"לית שייכת לחלוקה השנייה (דומה למפגש פנויים פנויות, קבוצת ווצאפ וכדומה)

כשמישהי מפיצה את המספר שלה (ולא של חברה) בכרטיס זה מעלה את הסיכוי שאפנה אליה מאוד.

מקסימום אפשר להוסיף עוד מספר בכמה שקלים בחודש ולהשתמש בחשבון וואטסאפ נוסף בטלפון. 

לא חייבים עוד מכשיר אבל צריך מספר נפרד. 

פשוט לקבוצות .

או להוריד אותו פעמיים פעם אחת לכולם ופעם אחת נטו לעבודה

ואז אם אני נכנסת בערב .. אף אחד מהעבודה לא מציק

מדברים על זה שבעתיד יעברו לשמות משתמש. כרגע עדיין בפיתוח. 

יש בתל אביב .. הרצליה .. גבעת שמואל .. פתח תקווה ראשון לציון .

שיעורי תורה נפרדים.

שאני הייתי באחרון ..פנו אלי 2 בנים בשער

אחד שלח מישהי לקשר

ואחד פנה ישירות שעמדתי ללכת..

האם זה פנויים פנויות ממש לא..

אנשים באים ללמוד תורה.. בגלל שיש שם הרבה רווקים יוצא שהם פונים לפעמים.

חבורות צעירים רווקים. זה בית הכנסת של הרווקים הדתיים בצפון ת"א.  

תנסה בעבודה

לימודים

מקום התנדבות

למקומות אחרים צריך קונטקסט וטאקט

לדוגמה, שגרירים מארגנים התנדבויות\טיולים ספציפית למטרת היכרויות. ישנם עוד ארגונים\עיריות וכו' שמארגנים ערבי פו"פ לדתיים.

יש גם דברים כלליים - כמו ללכת להתנדב איפשהו. להשתתף בשיעורים\פעילות חברתית במקומות בהם יש צעירים שמתאימים לרוחך (נגיד באוניברסיטה בבר אילן יש כל מיני דברים). למרות שאתה אחרי תואר, אולי כדאי לראות מה קורה בכפרי סטודנטים דתיים בסביבה.

אז כל אחד והמידות שהוא מעריך במיוחד

מידות זה באמת בין לבין.

זה קשור לדרך הארץ שקדמה לתורה.

הרמב"ם בשמונה פרקים עוסק בזה, משמע שזה ההדרכה המוסרית שבתורה.

אז אנסה ברשותך לעשות הפרדה (מתבקשת, כפי שהסברת יפה) בין המידות לאופי.

נניח מישהי עם טמפרמט גבוהה היא יכולה להפנות את כל האנרגיות ולהיות גומלת חסדים ויכולה להיות כעסנית חלילה. 

האופי זה בעצם החומר גלם, יש אדם רגוע, יש אחר אנרגטי, יש ביישן, יש מאופק, יש המון סוגים של אופי.

תורת הנפש, דהיינו תורת המידות - היא לוקחת את החומר הגלם הזה ומעצבת אותו בצורה ערכית לפי מה שהוא מציע. לוקחת אותו לכיוון טוב ויוציא טוב וחלילה לא יוציא רע.

אז שאנחנו מחפשים מישהי אנחנו מחפשים משהי עם אופי שהגיוני שיתאים לאופי שלנו ושהיא עובדת ביחס לאופי הזה ומעצבת אותו על פי עבודת המידות  

בדיוק לאחרונה ראיתי פסקה של הרב קוק שעוסקת ביחס הזה בצורה כזו או אחרת  (הסוגריים שלי) - 

"הסדר של העלאת המדות (=תיקון המידות, כנראה) היא בנפש חכמה מיוחדת (=תורה שצריך ללמוד), שצריכה להרחבתה את כל הרכוש של תורת הנפש עם כל ההתחדשות היותר מעובדה שבדורותינו (=התורות הפסיכולוגיות החדשות), ובעולם היא הסתכלות עולם רחבה, שתוכל להכניס בתוכה את כל המדע והרגש היותר מחודש, ולתן בכל אלה נשמה חדשה, שתוכל מאז להתאים עם כל דרישת הקודש והמוסר הטהור והאיתן."

אורות הקודש ג', טהרת מידות הנפש פסקה ג' אורות הקודש ג':ג':ב':ג'

אבל האשה האידיאלית בשבילי זו מישהי שמוכנה לשבור מוסכמות ולהתנהג בצורה נועזת, מה שעשוי להתפס מאד שלילי בעיני דתיים רבים. בשבילי בחורה שמגדירה את עצמה כצנועה, עדינה וביישנית זה מוריד לי, מאד מוריד אפילו. יתר על כן, באופן פרדוקסלי, כשאני יוצא עם מישהי אני גם בודק אם יש בה את התכונות השליליות שאני אוהב. ברור שאני לא אפסול בחורה על זה שהיא תמיד מוכנה להודות אם היא טועה או שהיא כמעט לא מתנהגת בצורה קטנונית, פשוט זה לרוב חלק מתופעות הלוואי השליליות של התכונות החיוביות (בעיני) שאני מחפש.

יש כאלה שיסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח, ואני מסתכל על הבנים שמחפשים מישהי צנועה וחסודה כאילו הם נפלו מהירח.

זה מרדנות נועזת

כשאתה אומר "נדיבות", למה אתה מתכוון?

כל הדברים האלה נתפסים בעיניי ככותרות גדולות, וכשפורטים אותם לפרטים עולה ומשתקף אישיות ייחודית לכל אחד.

וזה לא משנה איך אני מודדת מידות טובות -

כי אתה צריך למצוא מישהי שטוב לך *איתה*, עם איך שהתכונות האלה משתקפות בה.

אין נכון, אין מושלם, יש מתאים, מוכן לעבוד יחד.

(אם את חושבת שיש פונטציאל אולי כדאי להתייעץ פה עם אשת מקצוע כדי לא לפספס את זה?)

תראי .. אני עשיתי את שלי , יש גבול מסוים שאת בוחנת אם מתאים לך והקשר נכון לך(:

וכרגע התשובה היא לא מבחינתי.

שתהיה לך ממש סייעתא דשמיא בכל הדרך!

אנשים שלא מדברים עם נשים, חיים בסביבה נפרדת לגמרי (ישיבה/צבא וכו') ואז מחפשים "טבעיות". איך אתם רוצים שזה יקרה?

לעשות קופי פייסט מה שאנחנו עושים עם חברים שלנו לעם המין השני . לא ימות העולם להתחיל שיחה ולא אני ממש לא מדבר על לפלרטט. זה פשוט לא.

לא ימות העולם מלהתחיל שיחה?

אבל באמת לא מכירה יותר מדי גברים דתיים שיתחילו שיחה סתם ככה, או בכלל.

אני לא מבינה איזו טבעיות אתה רוצה, כשכל המטרה והסיטואציה לא טבעיות בשום צורה

כל החוסר טבעיות הזאת מצילה אותי

מודה לה' כל יום שיש אותה

כשאני מרגיש בנוח אז אני נותן בראש חח אבל לא תמיד זה המצב

1) לגבי נשים חרדיות- נכון שהמוטיב  הוא חינוך לצניעות בלבוש, בדיבור ובמעשה.

בפועל, הדור הצעיר יותר מרשה לעצמו "ללטף את הגבולות" של הדבר הזה.

2) עניין הגרביים לא יעיד על מידת הצניעות של האשה- מלבד במגזר החרדי.

3) נשים נשואות שומרות תורה ומצוות לא יקלו ראש בשיחה עם גברים אחרים.

לצאת בהכללה שכל הנשים חרדיות לא מדברות איתם כלל- זה טועה ומטעה.

4) אהבת הארץ מצויה יותר בדת"ל... או אצל החוזרים בתשובה.

התשובות האלו מבוססות מהחיים הפרטיים שלי בלבד. בתור חוזרת בתשובה שעברה את המסלול החילוני-חרדי-דת"ל.

בהתייחס ל-2 אני כן רואה שאע"פ שהן שמות גרביים שלדעתי זה מאוד חיובי מצד הצניעות אך שאר הלבוש מאוד צמוד גם אם החצאית עד לגובה הנעל

ולעומת זאת במגזרים אחרים גם אם אין גרבים הלבוש ממש לא צמוד ואולי יש אפילו דגש שזה לא יהיה צמוד(תאמרו לי אתן, אני לא יודע)

ולגבי 4- עצוב שזה המצב, במיוחד עכשיו

שבגדים צמודים אפשר לראות בשני המגזרים. אבל זה לא האידיאל ולא החינוך. אז גם אם יש חרדיות שלבושות צמוד עם גרביים זה עוד לא אומר כלום על השאר שנלחמות גם על הביגוד וגם על הגרביים... 

נגעת בעניין הזה.

אני יודע שבגדול פאות זה יותר לצד החרדי אשכנזי, אע"פ שאני מבין שיש גם ספרדיותחרדיות ששמות פאות.

האשכנזיות הלאומיות לא שמות פאות באופן גורף או שישנן קבוצות שכן נהגו ונוהגות להיות עם פאות?

אבל זו לא הסביבה שלי אז אני לא מבין בזה יותר מדי.

אצל הצעירות יותר אף פעם לא ראיתי מישהי ששמה

יש נשים שהפסיקה שלהן היא שצריך גרביים רק אם החצאית לא מגיעה לשוק. לכן יש כאלה שלובשות חצאיות ארוכות בלי גרביים, וזה צנוע לא פחות.

לא להתקע רק על דברים חיצוניים ..

תחפש אישה תורנית שהיא בעצמה לא היה לה שיח רב עם בנים ובחרה מיוזמתה שלא יהיו לה קשרים בגיל נערות.. אישה שמחוברת לערך העצמי שלה יודעת גם שהיא לבד וגם בגיל קטן איך בת מלך מתנהגת .

ואני אפתיע אותך זה הרבה הרבה מעבר ללבוש

לבוש גם שהוא צנוע יכול להיות לא מתאים בעליל

שתפתיעי אותי ושאר הציבור ותרחיבי

כגבר שנותן שירות לאנשים בסביבות גיל 20-30 בעיקר, חלקם חרדים וחלקם דתלים ויש גם מעט חילונים ולא יהודים.

הרבה נשים יוצרות קשר חברי (זה לא מפריע לי כי הקשר אתי הוא 100% וירטואלי), לא ראיתי שנשים חרדיות זהירות וגם לא זכור לי כמעט שבעלים לא אהבו שנשים מנסות להתיידד אתי. להיפך, אצל החרדים יש הרבה פחות הבנה וזהירות וכדו, ועם דתליות תמיד יש גבולות ברורים יותר (אני לא במקום הזה ב"ה, אבל אם הייתי מעוניין לפתח קשרים, חד משמעית שעם החרדיות זה היה מאוד קל ועם הדתליות זה היה כמעט חסר סיכוי).

גרביים זה עניין של נוחות. אכן אולי היה עדיף שהדתליות תלבשנה גרביים, מצד שני כגברים נורא קל לנו לצפות שהן תתכסנה ותתכסנה, הבעיה היא שזה חם וחונק ולא נעים. מה שהן לא רגילות - הן תשמחנה לא לעשות. בכל מקרה לא בטוח שזה שווה מחשבה כ"כ משמעותית, ובפרט שהרבה תורניות לובשות חצאית ארוכה מאוד.

כפי שאמרו לך, יש עוד הרבה מאוד היבטים לצניעות, חלקם לא קשורים לאורך הביגוד או בכלל לביגוד. תחפש בת זוג טובה וצדיקה בלב, וזה כבר יקרין החוצה. זה הרבה יותר משמעותי וגם יותר בולט וצנוע, מכל סממן חיצוני שתחפש.

להיות שהם מרשים לעצמם רק בגלל שזה 10ם% וירטואלי כפי שציינת וזה לא מרגיש שיש אדם מולך שלא נאמר גבר?

אם זה מטעמי נוחות בטוח שישנן הרבה נשים שיאמרו שהיה להן יותר נח עם מכנס.

לא הייתי ברור וסליחה.

זה אני שמקפיד שכשזה נשים הקשר יהיה 100% וירטואלי אבל כשפונים אליי לא בטוח שהם מצפים ששכך זה יהיה (עם גברים אני כן נפגש).

ואני מדבר באופן כללי על תחושה מאוד עקבית, שנשים חרדיות הרבה פחות זהירות בקשר עם גברים (סתם דוגמה נוספת ששמתי לב לאחרונה. כמעט תמיד טרמפיסטית דתייה לא תשב ליד נהג גבר וכמעט תמיד נשים חרדיות תשבנה ליד הנהג ותזרומנה יותר). אולי זה בגלל חוסר הבנה ושימת לב, אבל לדעתי זה גם איזה צמאון שמתפרץ כשיותר מדי שמורים ע"י תכתיבים חברתיים (אם השמירה הייתה בגלל ערכים ולא בגלל תכתיבים, זה היה אחרת).

בקיצור, באופן כללי אצל חרדים (בכל הנושאים, לא רק בצניעות), יש אעזשהם כללים מחמירים כלליים שקל וכיף לנופף בהם, אבל כל סטייה קטנה מהכלל מאבדת את כל הערך של החומות הגבוהות ופתאום הכל נפרץ. ככה זה נראה לי, הלוואי שאני לא צודק בכל המקרים.

לגבי מכנסיים וגרביים, כוונתי הייתה שמי שהתרגלה לא ללבוש גרביים יהיה קדה לגרום לה ללבוש גרביים (יש גם הרבה גברים שלא אוהבים ללבוש גרביים, הם יסבירו לך בדיוק למה). יתכן שאם היו מתרגלות ללבוש מכנסיים התוצאה הייתה אותו דבר.

ומוציא לעז על סמך אולי נסיון אישי על ציבור שלם

אבל בתור חרדית זה ממש לא נכון.

ותודה שאת מעוררת את הנושא הזה!

אני כותב דברים על בסיס תחושות, לא ערכתי מחקר אמפירי (מניח שככה רובם כאן, זה פורום זורם לא הלמ"ס).

משום מה חשבתי שזה ברור...

ולא המקום להוציא שם רע במקום לעורר אהבת ישראל

לא עולות לטרמפ עם גבר. 

לכן הלימוד על הכלל לא יכול להיעשות מאותן שכן עולות. 

כשסוגרים זה מתפרץ. ידוע

זו לא סיבה לא לסגור ולא ממש עוזר לנו לדעת כמה לסגור.

השאלה למי נותנים להכריע בדברים כאלה.

נורמליות לא עולות לטרמפ עם גבר לבד.

אני מדבר על אלה שעולות, והן לא פחות חרדיות מהדתיות שלעומתן.

יש שנוהגים שצריך גרביים גם אצל הדת"ל

בתוך העולם החרדי יש כמו שכבות, המיינסטרים החרדים הדוסים אישה לא תדבר עם גבר כבר מגיל קטן

החרדים היותר פתוחים ויותר מודרנים לאט כן יהיו יותר פתוחים גם בנושא הזה

בגדול מחנכים אצלנו להפרדה מוחלטת ואני למשל בקושי מדברת עם חמי וגיסים שלי... (יש בזה גם חסרונות קצת אבל בגדול זה יתרון)

ארץ ישראל זה באמת נושא כואב...

רוב החרדים אפילו רוב מוחלט לא ממש מחוברים לארץ יש כמה קהילות שכן...

הייתי נתפסת לדברים קטנים ולא מצליחה להחליט לאיזה מגזר להשתייך

וכל פעם חשבתי שאני נוטה למגזר אחר כי לכל מגזר יש יתרונות וחסרונות, ואני לא הגעתי מאף אחד מהם

כמה מסקנות:

- מגזר הוא בסך הכל מעטפת חברתית, זה חיצוני, אבל איך אדם רוצה לחיות, האם הוא רוצה ללכת בדרך האמת זה שלו. אין כאן קשר למגזרים. הדבר שכן צריך לבחור הוא שיטת חינוך. 

ופה זה כבר משנה וצריך תפילות... לחפש סביבה טובה. גם בבין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.

- לא חייב לבחור לגבי מגזר, צריך להיות מודעים. מה היתרונות והחסרונות בכל מקום. במה אני ככה ובמה אני ככה. אני הולך עם שחור לבן? אני הולכת עם גרביים? אפשר ללכת עם שחור לבן ולא להיות חרדי בהכל. להכריע בדברים שצריך הכרעה בפועל. 

-כל עוד זה תורה ללמוד מכולם- לקבל את האמת ממי שאמרה. 

(אישית כשאני צריכה חיזוק בענייני יראת שמיים ואמונה אני שומעת בשביל זה רבנים חרדים יותר, וכשחסר לי את התזכורת ל"חזון" לאומי או עומק ומהות אני אשמע רבנים דת"ל... או שסתם זה לפי רב שהתחברתי מהאישיות שלו)

-שייכות- זה דבר כל כך חשוב. איך לדעת לאן להשתייך מבחינה סביבתית? תלך עם הלב שלך. איפה שאתה מרגיש יותר בנוח, איפה שדברי הרבנים נכנסים לך באוזן ובלב ומגדלים אותך, ונוגעים בך.

מניסיון, אחרי שהבנתי איפה אני מרגישה בנוח יותר, גיליתי שיש עוד הרבה כמוני, הרבה הרבה שהם בתפר בין המגזרים, אבל גם הם בחרו בסוף את הסוג של הכיפה. (אצלי זה לא כיפה, אבל מטאפורית חח) וזה דברים שיכולים טיפה גם להשתנות, כי אנחנו משתנים, וזה בסדר לא להיות באותו מקום שהייתי לפני שנתיים.

-להכנס למגזר החרדי מישהו שלא בא משם זה מאד קשה. זה רק אם אתה מוכן לאמץ את הסגנון המסוים שהוא מאד שונה, וגם אז אתה תכנס לסקטור של חוזרים בתשובה.

לא לכל אחד שחוזר בתשובה יש צורך לאמץ לעצמו סממנים ומנהגים חיצוניים, רק אם הוא מרגיש שזה עוזר לו להתחזק (מה שקורה בהרבה מהמקרים) או שהוא באמת רוצה לעבור סביבה חברתית כי אין לו שום רקע ובסיס במקום שהוא בא ממנו.

-לדעתי מגזרים זה עניין זמני. זה דינמי. היום ככל שעמ"י חוזר בתשובה וככל שעניינים מתבררים, המגזרים הדת"ל והחרדי הולכים ומתקרבים אחד לשני. כך אני רואה את זה. כל אחד הולך ומתקן את עצמו. המגזר הדת"ל שם לב יותר לעניין של היראה והחשיבות של שמירה על ההלכה בלי פשרות, והציבור החרדי הולך ושם דגש על כלליות, על עבודה מתוך חיבור... החומות הולכות ומתמוססות.

נוצר פה דור אחר. החלוקות לא דיכוטומיות... זה גם רע וגם טוב.

מה שחשוב זה שתברר במה אתה מאמין ואיך אתה רוצה לחיות בפועל... אני באופן אישי הבנתי שאני צריכה את המוחלטות שיש בציבור החרדי אבל את הפתיחות שיש בדת"ל. זה נשמע סותר אבל חייב ללמוד לשלב זה כל הקטע של אמת בעיניי, שהיא לא נמצאת בדבר אחד.

-בשידוכים אחד הדברים הכי חשובים שיהיו משותף זה השאיפות. לכן חשוב שתברר לעצמך. ואם יש רקע משותף זה עוד דבר שמחבר מאד. אז 2 הדברים האלה הייתי שמה עליהם דגש אולי.

בהצלחה רבה בעבודת ה' ובשידוכים🤍

לי ילד עכשיו? (אני צוחק)

את האדם השני כאן שאומר שמכיר/מזדהה עם המקום שאני נמצא בו כך שזה משמח לדעת שזה לא סוף העולם ואתה לא לבד בו.

אני מבין מה שאת כותבת ובחלק מהדברים אני כבר שם, כך אני בטוח שברור לך  מה שכותבת

אמן ותודה, מאחל לך גם(:

חחח רק ילד?

הרבה אומרים על חוזרים בתשובה שהם עושים את צעדיהם הראשונים...😂

🙏😊

אגיד לך סיפור ששמעתי מחבר שלי לאחרונה. הוא שאל חרדייה (כמדומני הוא אמר שהייתה נשואה) מה השעה, והיא ענתה לו שהיא לא מדברת עם גברים. עכשיו, א', אם את כבר מהדרת בלא לדבר עם גברים, היה עדיף שתגידי לו מה השעה מאשר שתאריכי ותאמרי שאת לא מדברת עם גברים (בשיא הרצינות כותב את זה. אם היא לא מדברת עם גברים כי היא חוששת לעבירה, אז היא במצב שפל וירוד. הסיבה היחידה שבכלל אפשר להבין הידור כזה זה הידור רוחני שלא להרבות בשיחה ובדיבור, ולכן כמה שפחות מילים היו עדיפות. לגבי המצב שפל, לא אמרתי בהכרח שהיא לא בסדר, יש כאלו שה' נתן להם יצר עריות חזק מאוד, הביקורת היא על מי שמחזיק את כאידיאל וסובר בטעות שכל ההחמרות בענייני צניעות הן כדי לא ליפול, מה שממש ממש לא נכון).  ב', זו חסידות שוטה לענ"ד לא להגיד מה השעה.

עכשיו, לדבריך. יש חרדים שמקפידים רק על צניעות חיצונית ותו לא, ויש דתיים שאכן לוקים בעניין היראת שמים. יש ויש. לא יודע להגיד לך מי בפרופיל הכללי יותר מהדר בפרטי המצוות. אבל אתה יכול להיות גם דתי-לאומי, וגם מדקדק ושומר מצוות. ואכן הציבור ה"חרדל"י" שומר קלה כבחמורה ומדקדק במצוות.

לגבי עוד מגזרים, יש חסידויות מסויימות שהן אוהבות א"י (ציוניות). הוסיאטין, סוכוצ'וב. לא יודע מה איתן היום וכמה חסידים יש לאותן חסידויות (מניח שיש עוד קצת חוץ ממה שציינתי), אבל אני יודע שהאדמו"ר שלהן היה ציוני חובב א"י. גם הספרדים חובבים א"י, אמנם קצת פחות מדגישים את זה מאיתנו, אבל גם הם חובבים (הרב שרקי אומר שזה משום שאצלם לומדים תנ"ך).

מה שכתבת על האישה, אני מסכים איתך, אבל לא בטוח אם אפשר להסיק מזה על הכלל. וגם יתכן שהייתה שם סיטואציה מסוימת שהרכישה לה לא בנוח (לא בהכרח שבאשמת הבחור).

בהודעה בשרשור הזה, כתבתי שלהבנתי החרדים מאוד מחווטים לפעולות טכניות מוגדרות, וכשרק יוצאים מהמסגרת - פתאום מסיבה כלשהי לא לובשים מגבעת וחליפה או שנוצר הכרח שבחורה תקבל שירות מגבר צעיר - כאן כל המערכות משתגעות, כי אין הבנה חברתית מה עושים ומה לא, ואין את ההנחיות המאוד נוקשות שחיים בתוכן. ואז נוצרות תופעות לוואי.

אגב התופעה הזו מאוד נפוצה כשיש בעיה בבית חרדי, כמו ילד עם לקות או הפרעה נפשית או נכות או שנהיה עבריין. בהרבה מאוד מקרים הקהילה לא מצליחה לתת לו מענה במסגרת חרדית (גם אם יש מסגרו  לכאלה), כי החרדיות טובה לאנשים כנועים וצייתנים שממלאים הוראות לפי האקסל של אלוקים (כפי שהם תופסים זאת). ברגע שיש בעיה ביכולת להתאים לדרישות הברורות, מהר מאוד הילד לא יתלשב כחרדי ולא ישתייך לקהילה החרדית.

לגבי מי אוהב את ארץ ישראל ומי לא (הזכרת שתי חסידויות פיצקיות, שכמוהן יש עוד כמה חסידויות מתות, כמו צ'ורטקוב ובוהוש עד לאדמו"ר האחרון). אבל מה הקשר בין זה לחינוך לחיים תקינים וצניעות?

יכול להיות שבגלל זה היא לא ענתה. פשוט קשה לי להיכנס לראש הזה של הליכה אחרי העדר בלי להפעיל את השכל שלך, אבל אתה צודק שכנראה זה העניין. כמובן, עדיין לא סותר שיש פה כשל בשיטה, וגם מה שנראה כחסידות יתירה, לא בהכרח אומר שאכן זה יותר טוב. מלבד השיקולים של חומרא דאתי לידי קולא (כפי שקצת הזכירו כאן), חומרות שלא מתאימות לציבור אלא ליחידים. לא סתם אנחנו מברכים "שלא אומר...על טהור טמא". זה קשור גם לתפיסה הכללית של הציבור החרדי שרואה את ערך התורה מעל הכל, מה שבא על חשבון ערכים אחרים שהם בעצמם כתובים בתורה והתורה מחזיקה מהם כמו חסד.

האם זה מעיד על הכלל? נראה לי שכן. זאת אומרת, מהקצת שאני מכיר (שלא בהכרח שהוא מעיד על הכלל) כך זה נראה. מה יש לא להרגיש בנוח? הוא שאל אותה מה השעה.

הא"י היה מוסב על מה שנשאל האם יש מגזרים שאינם הציבור הדתי-לאומי שהם גם חובבי א"י.

גילוי נאות - רחוקה מאוד מלהיות במגזר החרדי.

ולגופו של עניין- כל שתצטרך זו אישה אחת, שמתאימה *לך*. לא צריך את כל בנות מגזר x. ולכן מה שכדאי לעשות, אם לא ברור לך לאיזה מגזר אתה רוצה להשתייך באופן מובהק, זה לחשוב אילו דברים קריטיים לך.

למשל; אם קריטי לך שזוגתך תגרוב גרביים, אז תחפש מראש מישהי עם גרביים. אם חשוב לך החיבור לא"י - כנ"ל.

גם בתוך כל מגזר יש ככ הרבה קבוצות, אז זה לא החלק הקריטי בעיניי. למשל אם תקח את הדתל- יש את אלו שבלי כסרש ולובשות גם מכנסיים וכו, יש את אלו עם חצי כיסוי ומכנסיים/חצאית, יש את אלו עם כיסוי מלא, חצאית אחרי הברך וכו… אתה חושב שזה דומה? בעיניי לא ככ. ולכן, אתה לא צריך את *כל* הציבור הדתל/החרדי. מספיק שתמצא קבוצה שמתאימה לך מכאן או מכאן ותחפש בתוכה…

החרדים ככלל חיים יותר בחממה, מטבע הדברים יש באופן כללי הפרדה הרבה יותר הרמטית וכו'.

חסרונות - לפעמים זה חיצוני מדי, וברגע שיוצאים מהחממה - הגבולות לפעמים נפרצים (הרבה פעמים היציאה מהחממה קוראת דווקא אחרי החתונה, שהרבה נשים נשואות יוצאות לעבוד "בחוץ", מצד שני הציפייה והתקווה היא שנשים בשלב זה מבוססות מספיק ברוחניות והצניעות שלהן ותדענה לשמור על גבולות.

דתלי"ם חיים פחות בחממה, ושמים דגש בחינוך על צניעות טבעית-פנימית- עמוקה - ואמיתית, שכמו שאמרו כאן -כשזה מצליח, הן לומדות לשמור על הגבולות בכל סיטואציה.

חיסרון - היות ובהכללה, ההפרדה בחינוך פחות הרמטית, נראה שבפועל הרבה נופלים בנושאים של נגיעה וכו' (כידוע, אין אפוטרופוס לעריות), מצד שני - יכול להיות שבעיות אלו הן בעיקר דווקא לפני החתונה (תנועות נוער מעורבות, "יציאה" לדייטים לתקופות ארוכות לפני שמתארסים וכו').

דהיינו, יכול להיות שחלק מהחרדיות (יותר מאחוז אחד), יקפידו על כל החומרות ההלכתיות האפשריות.

אבל צניעות אמתית, תהיה לפעמים יותר אצל דתליו"ת תורניות.

בעוד אצל החרדיות זה "רחובי".

דת"ל תורניות רציניות ממילא ילכו צנוע בכל השאר( כולל גרביים לספרדיות)

הבד אולי יהיה שונה (למשל פליסה,לא ג'ינס, לא בצבע, לא עם כיסים) אבל זה בהחלט קיים.

לצערנו, יש גם כאלה שמשתייכות לחברה החרדית אבל כל קשר בינן לבין לבוש צנוע...

לא עד הרצפה כמו דת"ל תורניות. 

וזה בלי לדבר על מגזרים שלמים שהולכים כ" אידיאל" עד טיפונת אחרי הברך. 

 לא הרוב אבל יש

אין תשובה אחת נכונה. יש תיאוריות מדויקות יותר ופחות לתיאור מערכות יחסים בין אישיים.

כבור מוחלט בפסיכולוגיה כזאת, אני עדיין מבין שהתשובה משתנה מאדם לאדם וכלולה משלל נסיבות כיאה לאדם בתור יצור מורכב.
ההכללה הנוספת, "אם היה טוב בקשר" או "לא היה טוב בקשר", גם היא נראית לי לא מספיק מדויקת.
קשר, וככל שהיה קרוב וממושך יותר, מעורב בטוב ורע.

אז, יכול להיות שה"מתגעגעים" מתגעגעים לטוב שהיה בקשר. אפילו אם הוא היה המיעוט שבו. ייתכן ועבורם הוא היה משמעותי.
ויחד עם זאת, יכול להיות שזה בכלל בגלל נסיבות אחרות, כמו תחושת בדידות וריקנות לאחר הפרידה, מה שגורם להם לרומנטיזציה ריגשית קלה של הקשר, ומייצר אצלם געגועים.
כמו כן, אלו יכולות להיות נסיבות חיצוניות, לדוג', כל עוד היו בקשר הם זכו להכלה לסבלנות, להבנה, להתעניינות, ולתקווה, מהאנשים הסובבים אותם. כשנגמר הקשר - אפילו בלי כוונה, הסביבה יכולה לשדר אכזבה, מה שלא נעים להם, ושוב, יוצר געגועים אל הקשר. (אפשר לשים לב, שזה לא בהכרח חייב להיות ה-קשר, אלא געגועים לכל קשר, שבאים לידי ביטוי כרגע בדבר הקרוב האחרון שהיה להם). וכן עוד על זה הדרך.

לעומת זאת, ה"מואסים", כנראה שטבעם שונה. הם אולי, חשים בטוב יותר כאשר הם מדגישים את החלקים הלא מוצלחים, מה שעוזר להם להתגבר באופן פרקטי על חווית הפרידה שהיא לא נעימה מעצם היותה. אולי, אחדים מהם משכנעים את עצמם שהם "מואסים", בתהליך מינורי של הכחשה, שגם הוא בשורשו רק רוצה להקל על הפרידה.

פרידה - זה תהליך. אין מחנה "מתגעגעים" ומחנה "מואסים". יש בני אדם שהמשותף להם הוא הניסיון להימנע מכאב. זה יכול לבוא בצורות שונות. ומתגעגע יכול להפוך למואס ולהפך. בסופו של דבר, התהליך מגיע לסופו, עם ההשלמה שבפרידה. הדרך פחות משנה. וממשיכים הלאה.

אני לא חושב שאפשר לגזור או להסיק דבר מספיק משמעותי על בן אדם בדרך שבה הוא בחר (ובעצם לא בחר, אלא זה טבעו) להתמודד עם פרידה.
ולכן השאלה נראית לי קצת חסרת טעם.

דייט טוב מתאפיין ביחס מכבד ואכפתי כלפייך, שמרגיש אמיתי ונעים ביתי.

הוא יוזם תקשורת לאחר המפגש - מתקשר או שולח הודעות שמראות עניין.

הנוכחות שלו עקבית וגלויה,

והיא מעידה על רצון כנה להמשיך ולהעמיק את הקשר.

לא חושב שיש נוסחאות לדבר.

אתה יכול לעשות הכל ולקלוע בדיוק רב לתחומי העניין שלה ולרצונות שלה והיא להיפך.

אך רצה הגורל ולמרות שעשית הכל כמו שצריך, אתה לא לטעמה. וכנ"ל מהצד שלה

היא עשתה הכל כפי שצריך אך אתה לא מוצא בה עניין מהסיבות שלך.

נראה לי לפי חלק מהתגובות שקבלתי כאן(כותב הקטן שעדיין לא חווה דייט מושלם)

שמה שהופך את זה למושלם זו הידיעה או ההבנה שמצאת את הנחלה שלך

בין הדייט התנהל לפי הספר בין אם לא, 2 הצדדים יצאו מרוצים ובדרכם לחופה...

בקרוב אצלך אח.

זה הדייט שהיה לי עם בעלי לדעתי

שיחה קולחת, תחומי עניין דומים, פתיחות, נינוחות, לא לנסות להרשים. ומציאת חן כמובן.

לא חשבתי אז שאתחתן איתו. כלומר, לא שללתי, אבל לא ידעתי גם. זרמתי.

קיבלתי פעם כלל אצבע ממישהי עם המון ניסיון -- אם אין סיבה שממש לא, תבחני את הבחור ב2 דייטים לפחות. 

מתוך 3, הוא האחרון והיחיד שהמשכנו לפגישה נוספת

בדייט שני ומעלה - תוסיף לזה שגם היה עניין, סקרנות.

(בדייט ראשון אם אין עניין כלשהו, אפילו קטן, אז לא ממשיכים אחרי זה אבל עדיין הדייט יכול להיות מוצלח אם סה"כ היה נעים)

כי על ההתחלה אני לא יודעת🙈

מהאיש שלי אני רוצה גב, שיתן לי יציבות ותמיכה (בגדול).

אמיתית

אישה שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה

כנות זה דבר חשוב

באמת צריך לא לשכוח איפה עמדת לפני שניה

אממ לא הבנתי את השאלה

איך אפשר לשאול באופן כללי אם לכל אחת יש תשובה שונה?

אמורה לתת תשובה שונה

אוקיי עדיין... השאלה כאילו לא ממוקדת אז קשה לענות 

לי לפחות 

לפעמים יש לי קצרים בהבנת הנקרא אז אני לוקחת את זה בחשבון חח

ישמח אותך.

העלת בי חיוך,  זה שווה לי יותר מכל תגובה שיכלת לרשום כאן

(:

אדם פוגש משהו חדש ותופס אותו די בשטחיות (רק שבגלל שזה חדש הוא לא קולט את זה) ורק אחרי כמה זמן מבין עד כמה הוא לא מבין..

לגבי השאלה השניה,

תדע גם שנשים רוצות לרצות (מלשון רצון).

ואם החבר מהשאלה הראשונה יתלונן אצלך בהמשך על המצב, תסביר לו את זה..

יודע שהן רוצות

אני לא יודע מה הן רוצות

לכן השאלה

אתה נקרא עמוק

אשתך ברת מזל

ואם עדיין לא התחתנת אז היא תהיה ברת מזל

גם אשתך. בקרוב בעז"ה

(אנחנו באותה סירה. אבל אם אתה צריך שאקפוץ למים כדי שיהיה לך מקום בשבילה, בכיף)

עם רווקים, ביחס לקשים ולתהיות, כי אהיה כבר במקום אחר.

מבחינתי האתגר הוא לזכור את זה.

אחרי שזוכרים את זה, מבינים בהתאם.

סתם אולי מההתלהבות של ההתחלה

ואין ספק שזה מעצבן

וגם יש לך רצון לחלוק/ אתה מושפע מהחוויה

אז מוציאים את זה בצורה כזאת.

זה לא מרוע בכלל

פשוט הבנה לא נכונה של המציאות עכשיו 

לעומת  מה שהיה עד לפני החתונה 
 

(זוכרת זוג צוציקים שמנסים לשדך לי 

ולא חזרו אליי מעולם עם הצעה הגיונית)

ברור שלא נעשה מרוע

אבל...

זה שאכלתי עכשיו אנטריקוט לא מהעולם

לא הופך אותי למומחה בשר

ובטח לא לתת עצות היכן נמצא הבשר הכי טוב

(בינינו חלקם אכלו במקרה הטוב המבורגר מופשר ולא אנטריקוט)

(והסוגריים)

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

יחד עם זאת, יש לי חבר שאכן התחתן בסוף דרך השדכן הזה.

וכמו כל שדכן צריך לברר טוב ולדעת להגיד לא כשההצעה לא מתאימה.

לא לפחד מזה, וגם לדייק ולהגיד מה פחות מתאים.

אבל יש לו בסייעתא דשמייא מיוחדת ממש ובאמת המון זוגות, לדעתי הכי הרבה מכל השדכנים בציבור שלנו.

 "אני מנסה להבין מה מסתתר מאחורי השאלות של ה'סגנונות' שמשודכים מחפשים, לקלוט מה המודל שלהם. תוך כדי שיחה אני רושם לעצמי שמות אפשריים של הצעות, מה שעולה לי. כל הבית שלי מלא מחברות ושמות. השיטה היא לשאול כמה שפחות שאלות. לדעת רקע כללי על האדם, ולהסתפק בזה".

זה מסביר גם את הרושם שנקדימון תיאר וגם את מה שאת כותבת..

נכון להתשפ"ג, הוא אומר שעשה 180 שידוכים. אני לא יודע בן כמה הוא (האמת שחשבתי שהוא מבוגר יותר עד שראיתי את התמונה), אבל אם נניח שהוא 30 שנה בתחום, אני חושב ששישה שידוכים בשנה בממוצע, כלומר שידוך בכל חודשיים, זה יפה, לא?

יותר בשחרור

ואחר כך בהמשך לחשוב איך גורמים לזה להיות פחות לחוץ.

נדמה לי שאת עדיין צעירה, אין שום סיבה להילחץ, אם היית 30+ אז כדאי להיזהר יותר עם הפסקות, אבל אם לא, מה רע בהפסקה?

אלא אם כן בכל פעם את יוצאת לחודשים ארוכים ואז חודשיים זה סביר.

קחי הפסקה ותנסי להבין למה זה כך.

להזמין פיצה או משהו, אולי באמת השליח יהיה הזיווג שלך.

לפעמים כדאי וצריך להיות כמו מים...

שלא תבינו לא נכון - לגמרי מבינה את הכאב של הבחורה שאמרה את זה.

אבל בעיני - ברור שהחיים הרבה הרבה יותר קשים אחרי החתונה!! יש הרבה יותר אחראיות ומחויבות , כמובן שזו מחויבות שהיא משלימה, אבל עדיין, שלא לדבר על הברכה שהיא ילדים....
קושי שיש לך עם עצמך עכשיו בתור רווק, לא נעלם אחרי החתונה, להפך! הוא מתגלה לאחר ואתה מגלה גם את הקשיים של הזיווג (בגלל זה מדברים המון על העבודה העצמית שכדאי להתחיל בעודנו רווקים)

ובכללי, את נורא נורא צודקת, לכל אחד יש מטען, לא משנה אם יש לו דבר שאין לך, שרק נזכור להודות על מה שיש ובע"ה על מה שיהיה.

ממש כיף מצב כזה של שלמות פנימית...

לגבי המשפט של החברה... אם אפשר לשפוך פה- לא הבנתי איך הגענו למצב כזה, כחברה, שכל מה שהחיים סובבים סביבו זה אם את נשואה או לא! מאיפה אנשים מסתכלים?! באמת שלרובנו היה יותר קל אם לא הדיבור החוזר ונשנה על כמה את צריכה להרגיש מסכנה אם את לא נשואה... זה משגע אותי כי אני לא מרגישה ככה בכלל וזה רק בא מבחוץ ומאתגר... את לא נזקקת! אף רווקה לא צריכה לחשוב ככה לא לעצמה ולא לאחרות. גועל נפש החיצוניות שלנו. 

מי שישמע אנחנו מחתנים את עצמנו. אין פה על מה להתגאות זאת משימה שה' רוצה מאיתנו להקים בית וזה גם דבר טבעי שלכל אחד מגיע בזמן אחר ובדרך שלו. שקודם כל אנחנו נפנים את זה אח"כ השאר יפנימו. אני אני, אני לא "רווקה", ואין סיבה להדביק לי שום טייטל מגוחך, האושר שלי לא תלוי בזה, ומי שמרחם עליי אני מרחמת עליו.