ילדה צוחקת באמונה תמימה
על עולם שבור ועל עצמה
ובעיניים דומעות מבתיחה הבטחה
שבהר ציון תהיה הפליטה
ילדה היודעת מה טוב לעצמה
לעולם למדינה לממשלה ולחברה
ולא נרתעת מאמת חצופה
ששוב ושוב מנסה לפוצץ הבועה
אז בואי מתוקה ושבי בשלווה
ותראי איך העולם עובד בהתמדה
איך פעולות קטנות לא משנות האומה
ואיך שוב ושוב אנו יורדים לשאול תחתיה
אך היא נאמנת לעצמה
למולדתה
נאבקת מסונוורת בדגל
לבדה
ילדה מאמינה או שבויה בחשיבה?
תופים מרעישים למצולות בחדווה,
שרים לדגים ואצות.
שקרים מסריחים של לילה אפור
שצחוק חלול
מייסר את ליבו.
ירח חסדן מאיר את הדרך,
משוכנע ממבטח הבוטח.
לו רק היה מכיר
בשבריך השקטים
וודאי היה נותן לך
משלמותו.
ואתה-
אתה כציפור טורפנית.
כל מה שידך
תיכף מגעת,
חוטף אתה בטירוף שברירי.
כמו לוחש
על ילדותך-
ללא וויתור,
ללא מגע.
ואתה מספר:
לעולם לא תדעו מה נורא הוא
עברו של השקט ביותר.
ואתה שותק:
לעולם לא תדעו מה נורא הוא
עברו של הרועש ביותר.
חפרנית בנשמההכי נגע בי שני הבתים האחרונים.
ובכללי הניגודים האלה. אחח הניגודים.
אהבתי.
ממש מעודד להמשיך לכתוב ולהעלות..!
ממש מחמם את הלב!
ואני גם אוהבת ממש ניגודים..
תודה
אהבת ישראל!!אחרונהותודה על מה שכתבת.
הזדהתי ממש עם הביקורת הזאת...
תודה לך!
ממני,
אחת שמכירה קצת את המקום הזה.
(ולי ב"ה היה מישהו שדאג וניסה ועזר. אז תודה ענקית לך אם אתה רואה את זה!!!)
תחיה, יום הזכרון ויום העצמאות:
בשעה זו - פרוזה וכתיבה חופשית
משה, אתגר לזלדה:
אתגר שבועי – לזלדה - פרוזה וכתיבה חופשית
משה, תפילה וארמזים:
אתגר שבועי – תפילה וארמזים - פרוזה וכתיבה חופשית
תחיה, אתגר על ירושלים:
אתגר שבועי, על ירושלים - פרוזה וכתיבה חופשית
יעל, אתגר על החרוז:
אתגר חדש - והפעם בנושא החרוז - פרוזה וכתיבה חופשית
תחיה, אתגר על שבירת הקיר הרביעי
אתגר חדש שבירת הקיר הרביעי - פרוזה וכתיבה חופשית
משה, אתגר על ארספואטיקה
אתגר שבועי – ארספואטקיה - פרוזה וכתיבה חופשית
תחיה, אתגר על שלושת השבועות
אתגר שבועי על י"ז בתמוז ושלושת השבועות - פרוזה וכתיבה חופשית
ואם כוכב אחד נופל;
למי זה בכלל משנה
או אכפת?
ואם כוכב אחד נבלע בחשכה,
לא תרגישו זאת כלל.
שהרי כמו הצמח שסופו לנבול-
כך גם הכוכב סופו ליפול.
אך.
רק זאת דעו:
אורו אינו כבה,
גם אחרי שהוא נופל.
ואפשר;
שכוכבים
הם אנשים.
אין לי מילים.
פשוט מרגש עדין וקולע.
אחד הטובים שלך.
פשוט ונוגע בפשטותו
שבירת הקיר הרביעיפיתה פיתההקיר הרביעי זה מושג בתיאטרון.
הבמה היא שלושה קירות, והקיר הרביעי זה הקהל.
שבירת הקיר הרביעי זה אמצעי אמנותי. פנייה לקהל.
מושג זה הושאל מעולם התיאטרון לעולם הכתיבה.
דוגמא לשבירת הקיר הרביעי אפשר לראות בשיר לא זכיתי באור מן ההפקר של ביאליק
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.
וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.
תרס"ב.
בבית האחרון ביאליק פונה ישירות אלינו. "ומחרוזי יתמלט ללבבכם"
האתגר הבא הוא לשבור את הקיר הרביעי.
בהצלחה
מלאכית קטנה שלי
לא ,לא מלאכית
הרבה הרבה יותר:
בת אדם קטנה
את בוכה-
ודמעותיך השקופות -כסופות
נוזלות מבין ריסיך-
מגלות לי שלל צבעי הקשת...
כל ציוץ שלך -שיר
כל חיוך שלך-בי מכיר
וכשאת צוחקת- צחוק מאיר,
אזי תזרח כל העיר..
ואני למולך ניצבת
כה נפעמת
שפתי מרננות
רגלי מרקדות
רוצות רצות
לשיר ולהודות
אהבתי את הקטע של
לא, לא מלאכית
הרבה יותר מזה..
מהמם.
ממש.
לא מספיק במקום הזה עדיין.
הייתי מורידה הרבה אחד בבית הראשון ומשנה עוד קצת בבתים אחרים.
אבל שוב.
זה מרגיש לי כזה אימהי וכזה שלך שלא בא לי להרוס.
ובמעמקי הנפש
עוד נשאלת השאלה
היכן אתה?
לאן נעלמו עיקבותיך?
עד מתי אמשיך ליפול ולקום
עם לב יבש, אטום.
ובמעמקי הנפש
עוד מתחוללת מהומה
מי אני? לאן?
ואור בקצה המנהרה
ודמעות, ורסיסים
וים של פנסים.
ובמעמקי הנפש
עוד מקננת התקוה
יום יבוא
ואמצא את דרכי בחזרה
אל מחוזות רחוקים
ותשובות למקומות לא פתורים.
עוד מכתב פתוח לבני האדמה
באמת וחכמה גדולה בקהילה סגורה
אך לזה מתאים האומץ הקיים
ואם גם הוא יעזוב ואני נעלם
-----
טעות לחשוב שלצעד הקצה צריך כוחות
לא צריך אומץ לקפוץ לגדרות
לא תכונות של מעורער עולמי
ולא מופרע ואחד מיוחד ועלמוני
פשוט צריך עיניים מבינות
וראש קצת ומחשבות ומעוותות
שיראה ויבין את העולם מוזר
ותמיד ישאף לשנות ולקרב הזר
-----
כן, יש פיסקה על נשמות דתהו
ומאז ומעולם רמזו שלשם הייתי שייך
לעולם שלפני הכללים ולפני העולם
עוד לפני שהיקום ל ה היה משויך
רק ששכך הרב לציין מה קורה לנשמה עייפה
שלתקן או לשרוף החוקים כבר לא בכוחה
אך לא יכולה להמשיך עם עולם הבריאה
שמתנהל משונה ולא בדרכה.
וחיפסתי המשך לדיבור הדברים
איפה הפיתרון לצדיקים ולרשעים
אך מצאתי רק דפים ריקים
עם הסברים מיתרים על עם העמים.
אז נותר להמשיך למשוך הבובה
המסמורתת והפגועה
בתקווה שמשהוא יעזור בהנהגתה
או שתיפול בחבל התליה
תודה, גם לך נפש, ממש כיף הפידבק
כשהנפש לא רגועה,
לא יעזור להגיד לה: 'אולי תנסי בכל זאת'
היא פשוט לא שם.
כשהנפש לא רגועה,
אפשר לתכנן יום מנוצל;
אבל זה יקרה רק על הדף.
גוף ונפש חד הם;
ורק נראים שניים.
כשהנפש לא רגועה,
צריך
לנשום עמוק;
להרגיש את זה חודר.
להרגיש את זה מלטף את עמקי הנפש
במקומות הכי עדינים.
ולדמיין את הגוף
אומר לה:
אל תדאגי.
אני איתך.
אנחנו נעבור את זה ביחד,
כי הרי אנחנו אחד;
ורק נראים שניים.
פצלשש!כל יום בערך..
אני גם..פצלשש!אחרונהממש אבל
זה שמירת הברית.
כלפי המחטיאות.
כן?
ממש יפה ואמיתי.
אולי הייתי משנה את הבית האחרון קצת..
בעיניי החזרה שם הופכת את זה לקצת ילדותי.
או אולי לא החזרה- אולי הניסוח
שקיות
מאז שהוקם חוק השקיות ,זה סתם מכביד על הציבור ולא נח בכלל.
אלה שחשבו על החוק הזה היה להם רעיון מעולה, ומבורך.
רק שהם לא ממש חשבו על הפרקטיקה, של חוק זה .
ואיך זה ישפיע אם בכלל ? על הציבור הרחב.
אנשי החוק השקיות ,לא נתנו מספיק מענה ,אם בכלל.
סתם לשלם 10 אג' בסופר על שקיות פלסטיק .
ולעשות לציבור טירחה מרובה . כשאת באה לסידורים קטנים בעיר עם תיק גב קטן.
ופתעום נזכרת שחסר לך מוצרים יחסית בסיסיים בבית.
למשל: קטופש לארוחת צהריים , טיטולים , או סתם בקבוק שמן וכירר לחם.
אז את מגיע לסופר הקרוב, וקונה וא אוטומית את באה לשלוף /לקחת שקיות והמוכרת אומרת לך : היי גברת תביא 10 אג' אני לא יכלה להביא לך שקית .
אז את צריכה לחטט בארנק ולשלוף 10 אג' .
במקרה הטוב את מביא שקל -חצי שקל כי אין לך אגרות. ומה אים יש רק שטרות ?
איך נראה לאני חוק השקיות שתסחבי את החלב וכיכר הלחם בידיים ?
ולאנשים ה"מסודרים" שיש תמיד שקיות בד כאלה , זה גם לא תמיד נח להשיג .
לנו אין שקיות כאלה ,אנחנו השאלנו מאמא שלי .. האמת שאנחנו לא כל כך משתמשים אבל בכל זאת שהיה.
מפני שאת הקניה הגדולה אנחנו עושים דרך משלוח של סופרסל.
למה שהסופרים הגדולים האלה לא יצאו במעיין מבצעעל שקיות הבד שלהן.
למשל כל מי שקונה מעל מחיר מסוים (נניח 100 או 200ש"ח) יקבל שקית חינם.
בספו של דבר זה ישתלם לכולם גם לאזרח וגם לסופר עצמו , מעיין תחרות שיווקית.
אנחנו גרים בישובי יש"ע ,אז החוק הזה פחות מורגש,בכל זאת מרגשים את זה.
(חוק זה כנראה לא חל על תושבי יש"ע ....הרי אנחנו " מדינה בפני עצמה" .)
בממכולת השכונתית למשל לא ממש מחייבים אותך על שקיות , אבל מתקמצנים.
ומעדיפים שלא תתקח יותר מדי.יש שקיות קטנות לפרות וירקות ולמוצרי חלב .
ושקיות לבנה גדולה. בקופה בסוף החשבון. כשתה רוצה שקיות קטנות , אז אומרים לך קח שקיות גדולה ושים הכל שם .... חבל על השקיות.
לעומת זאת יש עדיין אנשים שמשתמשים וישמשיכו להשתמש בשקיות אלו.
בפחים הקטנים של חדרי השרותיים והאמבטיה ,משרדים עם פח קטן.
ובגני הילדים הפחי הקטנים , שקיות עדיין נצרכות .
ולכן זה סתם מקשה על הציבור להשיג שקיות כאלה.עדיין אין לזה תחילף של ממש וחוק הזה סתם מעצבן ולא כל כך מועיל , זה לא עושה טוב ללקח הפשוט.
זה אולי חוסך כסף ליצר ושומר על איכות הסביבה והטבע.
אבל בפועל לאזרח הפשוט והקטן זה לא ממש עוזר, רק מעצבן ומפריע.
יש כאן דברים שאני די מסכימה איתם...
הארה- יש כמה מילים שכדאי לתקן אותם- נגיד קטשופ וכתוב קטפוש..
גם אם אתה לא מתחבר.
או שלפעמים אולי עדיף לא להגיד כלום
תציירי לי ים.
שקיעה.
וילדה מסתכלת אל האופק.
ותציירי שיראו שהיא חושבת.
עכשיו-
תציירי אותה שוכבת במיטה,
לא מצליחה להרדם.
ותציירי שהפנים שלה לא רגועות.
ואם לא קשה לך;
תציירי אותה במטבח-
מסתכלת על צלחת מלאה אוכל.
ותציירי שאין לה תאבון.
ואולי
תציירי
געגוע.
---
שיניתי קצת..
לא סגורה עליו
כדאי להוסיף לפני
"ואולי
תציירי
געגוע"
להוסיף בית שיראה למה לצייר געגוע, כאילו נראלי יש שם משהו שמפספס את הנקודה.
אולי להוסיף משהו כמו:
תציירי לי אותה עם עיניים כמהות, עם מבט מחכה וכו'
ואז לשים את
"ואולי
תציירי
געגוע"
בהצלחה וכשאת צריכה עזרה תבואי בשמחה !
ניסיתי כאילו להעביר את הגעגוע במה שזה מתבטא בפשטות. ביומיום.
אבל~ הסתבכתי קצת.
ממש תודה
פצלשש!אוהבת את התגובות שלך
משחק מילים קטלני. תרתי משמע.
את אדירה
'שילד אחד מת היום
ואף אחד לא שומע.'
אחח. הלב נצבט
והכל, הכל! גם שכתוב- אני חייבת לעצור הכל, לצעוק, להתפרק, להשתגע.
אמלה זה מדהים.
ילדונת. ואמן!!חפרנית בנשמהאחרונה חדר קטן צריף מעץ. טיפה מרוחק מהעיר ומרוחק גם מהלב.
פותח דלת קטנה פנימה. מחכה.
תוהה מה אני עושה פה .למה לצפות, מה לא בסדר איתי.
בראש מחשבות באות והולכות לסירוגין.למה היא עוד לא הגיעה.
למה התשובה היחידה מאשתי היא בתא קולי..
הראש פועל שוב ושוב.
חשש מתגנב דרך החלון הקטן.
שמא אני על הדוכן כרגע, עומד למבחן.
כבר רגיל לתחושה הזו. היא לא מנוכרת כל כך ההרגשה שאני נבחן על כל צעד וצעד.
ולא משנה מה אבחר מה אגיד מופסד.
ארגיש לא בסדר. שהיה אפשר אחרת.
מיליון עיניים דמיוניות נעוצות בי מחכות ומצפות שאעשה משהו. שאבחר בדבר הנכון.
רק שלכל זוג יש הגדרה משלהן מה הדבר הנכון.
כבר התרגלתי לחיות איתן הן כבר חלק מחיי. כל עין ועין כך שנראה כבר שאי אפשר אחרת.
מתחברים לאט לאט. מאמין בטוב שלהן.
אך עיניים לפעמים מטעות.
אנחנו ממהרים לשפוט לפעמים רק לפי מראה. זה נראה לא בסדר/זה נראה טוב.
אך זה רק נראה.
עדיין מסתכלות וכאילו אומרות-זה בסדר להרגיש לא בסדר.
זה יקדם אותך.
תתאכזב. תשפיל עצמך. תרגיש רע. ככה תצמח.
לפעמים צריך לקצור את הצמח כדי שיגדל יפה.
ואני..אוהב לתת את כולי. להתמסר. להאמין.
אפשר לקרוא לזה טיפשות או תמימות.
אבל אני רואה בזה נקודה של אמת. פשוט להאמין שהכל טוב.
שכולם רוצים בטובתך-עד שיוכח אחרת.
ובאמת..כשעלתה בי מחשבה.הקמתי בית משפט עצמי כזה. שבו אני גם השופט גם התובע וגם הנתבע.
הלכנו וחזרנו ובדקנו.
ומסקנה אחת עלתה ביחד...
אני לא צמח.
אין צורך לקצור את עצמי כדי לצמוח.ממש לא.
האשמה עצמית ותסכול לא מביאים לצמיחה.
הם נוגעים רק בחלק קטן אצלנו. חלק שעושה לנו טוב כביכול באותו רגע. שהנה אני מאשים את עצמי. הכל בסדר.ואנחת רווחה סמויה עולה.
אך האנחה נעלמת באותה מישה שבה הגיעה. בקלות..
אנחנו רוצים להגיע לטוב קצת יותר ארוך.
אמנם הוא דורש טיפה יותר מאמץ. אבל במבחן התוצאה-שווה כל רגע
נותן אויר לנשימה.
נותן תקוה אמיתית. מחדש את הרצון.
נותן תחושה של התחדשות רעננה.
תחושה של השקייה.
כאילו נשפכים עליך מים טהורים ונעימים ושוטפים אותך.
לא תמיד הם נשארים כדי שתראה אותם עליך בחוץ..
אך לשורש מחלחלים בנתיים בנעימות ומצמיחים את השינוי מתוכו.
ושוב להשקות. ושוב..
אפשר גם מילה טובה מדי פעם
והנה יוצא ניצן קטן. עדייין קצת סגור.
אך נראה ככ מוכן ובטוח. נראה שיודע את מקומו.
ושמח להתחיל את חייו מהתחלה..
ממש מרגישים שכתבת את זה ממקום אמיתי של בירור.
והיה שם כמה משפטים שממש נגעו בי.
תודה!
"מיליון עיניים דמיוניות נעוצות בי מחכות ומצפות שאעשה משהו. שאבחר בדבר הנכון.
רק שלכל זוג יש הגדרה משלהן מה הדבר הנכון."
חייבת להגיד שהמשפט האחרון כזה מתאר מדוייק את ההרגשה. אמלה.
נותן תקווה ממש ממש יפה!! באמת!
דרור על דף מחיקחפרנית בנשמה