פורום נשואים טריים

מה קרה בשבת שאת מפחדת לראות?

הייתי מנחש בצד המשפחתי.

לא חייבת לענות בפורום כמובן. אבל בגדול מחלות באות כדי "לשמור" עלינו מדברים שאנחנו צריכים "עזרה" כדי להתמודד איתם. 

בעלי והילדים הלכו לבית הכנסת ואני קראתי ספרים.. אבל בהחלט מחשבה עבורי

אם יש רופא בקהל- האם אנטיביוטיקה בכדורים "ציפוויט" יכולה לעזור? יש לי בבית

לא שאני מתכוונת לקחת בלי אישור מרופא

(או שכן)

לא שייך להעלות לפה כי זה סוג של לפרסם וגם כי אין לי כח לויכוחים עם @פשוט אני.. .

אם למישהו יש שפעת, הגוף שלו לא מנסה לשמור עליו, הגוף שלו פשוט נחדר על ידי נגיף שמשבש את פעילותו ופוגע בו.

באותה המידה אפשר להגיד שאם מישהו ספג קליע של אקדח, זה כי הגוף שלו רוצה לשמור עליו שלא יהיה לו עודף דם. או אם מישהו ספג פגיעה מפגוש של מכונית, הגוף שלו רוצה לשמור עליו מפני עצמות שלמות.

העובדה שאת הקליע ואת הפגוש רואים בעין ואת החיידקים לא רואים, לא אומרת שהמהות שונה בהקשר הזה. זה הבדל טכני בגלל הגודל של הגורם הפוגע, אך אם אתה לא רואה את החיידק זה לא אומר שיש פה איזה כוח מיסטי ומסתורי.

קודם כל יש חיידקים וכל מה שאתה מתאר.

כשיש מערכת חיסון מתפקדת הם נשארים בחוץ. כשיש חולשה - הם נכנסים פנימה.

מערכת החיסון עובדת 24/7 בסינון מיליוני גורמים שחודרים לגוף בכל יום. יש פתוגנים כל כך חזקים, שאף מערכת חיסון לא יכולה לעמוד בפניהם, בחלק מהמקרים היא תצליח לחסל אותם אחרי שכבר גרמו למחלה ולסבל ובחלק מהמקרים זה ייגמר במוות (למשל וירוס הכלבת יהרוג תוך ימים גם את האדם הבריא ביותר בעולם).

הבעיה היא לא תמיד חולשה של המארח, אלא העוצמה של התוקף.

גם אפוד קרמי יכול להיחדר על ידי קליע, האם זה אומר שהייתה לו חולשה? שהוא רצה להיחדר בשביל לעזור לתקן משהו?

ואם באמת יש מערכת חיסונים חלשה מאיזו שהיא סיבה, אז היא חלשה בכל הגוף. אותם הנוגדנים שהיו אמורים להגיע לכבד אך לא הגיעו בזמן או בכמות מספקת, לא יגיעו גם אל העיניים וגם אל הריאות.

אין דבר כזה שהמערכת החיסונית חלשה דווקא באיבר מסוים. אם היא חלשה אז עוד ועוד פתוגנים יצליחו לחדור, הניסיון להגיד כאילו החדירה תהיה דווקא לעין כי יש קשר למשהו שלא רוצים לראות, מנותק לחלוטין מהדרך שבה המערכת עובדת.

המערכת לא יודעת לקרוא את המחשבות שלנו ולעשות שביתה דווקא באיבר מסוים בהתאם לרגשות והמחשבות שלנו באותו היום.

א. רופא עיניים יידע לעזור

ב. מאוד מאוד סביר שרופא המשפחה לא טועה. אני לא במקום של להגיד אם הוא צודק או לא, אבל אם את לא מרגישה בטוחה - אל תהססי ללכת לרופא עיניים.

אני פשוט לא מבינה למה אחרי 4 ימים של כאבים אודם ונפיחות (אני לא יוצאת מהבית מרחמים על אנשים שצריכים לראות את זה) אין שיפור! הפוך המצב רק מחמיר

תלכי לרופא אחר, ספרי לו מתי זה התחיל, מה אמר ומה רשם הרופא הקודם, כמה זמן עבר, והוא כבר יבין האם זה נורמלי או שדרוש טיפול אחר.

אני אישית *הרבה מאוד פעמים* לא סומך על רופאים. במצב כזה אני הולך לאחד אחר, עד שאני מקבל תשובה לשאלה.

גוגל אומר שאין הרבה מה לעשות חוץ ממה שהרופא עיניים אמר לי לעשות.

אבל אחרי החוסר סבלנות שלו מחר אני אלך להתייעצות בתל השומר

מניסיון הם טובים כי הם תמיד מתייעצים עם מלא רופאים . ככה קשה יותר לטעות.

אבל אם מישהו יודע לגבי הציפוויט אשמח

בדרך כלל זה יורד אחרי כמה ימים. אם לא אז תחזרי לרופא עיניים. אצלי זה נמשך חודש. ואז הרופאת עינים שלי שלחה אותי לרופאת עיניים מנתחת. ממש. היא הרדימה את המקום ופתחה וניקתה ואחרי זה תפרה תפר אחד. לא רוצה להלחיץ אבל זה לפעמים מתפתח לכזו דלקת כך שאין ברירה אלא לפתוח בכירורגי. יש לזה שם ברפואה לא זוכרת מה.

זה לא כואב ולא כלום. גם לא התפר. לא נשארה לי צלקת

שיהיה בהצלחה 

הרופא בקופת חולים יודע להתערב פיזית בגוף כדי לרפא את  הסימפטום. הוא לא יודע לרפא את המחלה מהקצה שלה.

למען הסר ספק: אני לא נגד ללכת לרופא כשחולים. זה בסדר. וגם לקחת תרופות זה בסדר וצריך. אבל יש עוד אפשרות שיכולה למנוע את המחלה או לקצר אותה.

אם יש לכם התקף לב, לכו לחדר מיון.

לרפואה המערבית אין מענה להרבה מאוד סוגים של מחלות בעיקר אלרגיות למינהן. הכדורים שלהם (יודע, ניסיתי במשך עשור) פשוט לא עוזרים וגם הניתוח לצריבת האף כדי שלא ינזל גם הוא לא לגמרי עוזר. ושם יש מענה אחר וזה גם בסדר.

ומה עושה אנטיביוטיקה לאדם עם דלקת גרון? רק מחלישה את הכאב או גורמת לחיידקים להתפרק ולהיספג לעולם שכולו טוב?

ומה לגבי הקרנות שמחסלות תאים סרטניים?

הרפואה המערבית יודעת להשתמש ברעלים ובהקרנות בשביל להרוג את הסרטן יחד עם חצי גוף. היא לא "מרפאת" אותו. היא פשוט הורגת אותו באלימות.

זה בסדר כשאין לנו פיתרון יותר טוב ולמען הסר ספק כשיש סרטן הולכים לבית חולים.

ועדיין - אבל היא לא יודעת להגיד למה פתאום הופיע סרטן אצל אדם ספציפי ולמה באיבר ספציפי.

אנטיביוטיקה קצת חריגה פה ובאמת הורגת את החיידקים. דבר  שהוא במקור תפקיד של מערכת החיסון הבריאה. אני לא נגד כשצריך. אבל פשוט צריך לדעת.

זה שלרפואה מבוססת ראיות עדיין אין תשובה לכל השאלות,

לא אומר שיש שיטה שלא מבוססת על ראיות שיודעת יותר טוב.

והפכת אותו כבר ממש למיסטיקה.

רגע אחד היא לא רצתה לראות משהו, אולי, המצאנו את זה הרגע, ואז למחרת היא כבר עם שעורה בעין?!

נו נו

במצב כזה גיליתי אלרגיה לחומר של המגבונים. החלפתי חברה והכל עבר תוך יום.

שורף לך יותר אחרי הניקוי/ הטיפות?

תחליפי חברה. לי של דוקטור פישר היה טוב

המגבונים אמורים לתת הקלה רגעית

מרגיע מאוד

גם המגבונים של דר פישר מכילים גם קמומיל.

והמצב השתפר. היום בבוקר הצלחתי לפתוח את העיין.. מקווה שמגמת השיפור תמשך. מאמינה שכן אבל אםלא אז בהחלט אלך למיון. תודה רבה לכולם

גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם

וגם את של אבי ויצמן 

בגדול - להתעניין בשלומה, אבל להתעניין באמת, לא כמו שאנשים שואלים מה שלומך ובכלל לא מקשיבים לתשובה. להתעניין מה יעשה לה טוב, להתעניין (שוב, באמת) איך עבר עליה היום וכד'.

אבל ספציפית  - לא פירטת מה זה 'לא הרגישה טוב'.

אם היא קדחה מחום או הקיאה שוב ושוב - מובן לבד שצריך לבטל.

בגדול, תתפוס אותה לשיחה בזמן רגוע ותסביר לה שמה לעשות, אתה לא בוחן כליות ולב ולא קורא מחשבות. אם היא רוצה לשנות משהו שכבר סוכם - שתגיד בפירוש.

בהצלחה 

היא לא מעיזה להגיד את זה. וכידוע, כל מה שלא אומרים מתנהגים. כלומר תנסה לחשוב מה הסיכוי שהיא פשוט נהיית חולה (באמת, אני לא טוען שהיא משקרת!!!) כדי שאתה תעשה מה שהיא מבקשת. כמו שאמרת - היא לא  רוצה לצאת האדם הרע.

האם היא רצתה / הסכימה מראש שהחבר אמור להגיע? כלומר, זה היה על דעתה?

מרגיש לי שהיא מצד אחד אומללה ומצד שני משחקת פאסיב אגרסיב. כלומר לא משנה מה שתעשה היא תהדוף את זה ותרגיש שאתה "לא עושה מספיק". ומהצד שלך אתה פשוט רוצה שזה יקרה (שהיא תרגיש מרוצה) אבל בדרך לשם יש משהו שאתה  מפחד ממנו בצדק או שלא בצדק.

גם זה שהיא "חולה ומתפקדת כרגיל" זה נורה אדומה בעיניי. כלומר, משהו קורה שם ואם היא הייתה כותבת פה הייתי מבקש ממנה להתבונן.

של שני בני הזוג, בלב שלם.

ממה שכתבת - נראה שלא שאלת אותה לפני כן אם היא מוכנה שתזמין את החבר הזה. וגם אם כן שאלת אותה - היא לא הסכימה בלב שלם.

ומכאן מגיעים לכלל השני: לא להחליט דברים באופן כללי בלי לקבל הסכמה של בן הזוג.

ברגע שתשאל אותה על כל דבר שאתה רוצה לעשות (ומשפיע על שניכם/על הבית) ותתייעץ איתה מתוך כנות לקבל את מה שהיא מבקשת - היא תרגיש שאתה רואה אותה.

זה מה שנראה לי, על רגל אחת.

(ובאופן כללי, נשמע שכדאי לכם ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע טוב כדי לדבר על כל הדברים האלה ולקבל "כללים" לזוגיות טובה.)

זה לא ממש משנה הרעיונות שלנו, היא צריכה להבין מה גורם לה להרגיש טוב. 

זה לא התייעצות שלך, אלא בעצם אשתך שואלת - איך אני ארגיש שאני חשובה לו? וזה שאלה שלא ממש אפשר לענות עליה. 

כשאדם לא מובן לעצמו, איך יהיה מובן לסביבה?

אתם עוד לא עשיתם את הסוויצ' בראש

שאתם משפחה ולא דירת תיכוניסטים

אם היא לא מעוניינת באורחים או היתה מעוניינת והתחרטה, מהצד שלה היא צריכה להגיד לך במפורש ולא לשחק נחש נא.

ומהצד שלך, אישתך באמת צריכה להרגיש קודמת לכל, ובמידה והיא לא רוצה, גם אם לא נעים, אתה צריך לדאוג לה במקום הראשון.

אבל אם אני זוכרת היחסים אצלכם מורכבים בלי קשר ואולי קשה לכם לקרוא סיטואציות אחד של השניה.

אאלץ לתת לה לתקן אותי ואז ארשום את התיקונים.

היא רמזה

ואתה הבנת

אבל לא רצית לבטל

בגלל ההרגשה של החבר

היא מבינה שהיא פחות חשובה

כי ההרגשה של החבר יותר חשובה משלה

היא צודקת במבט שלה

אתה צודק שאתה רוצה שהיא תדבר בצורה ברורה ולא ברמזים

יש הרבה אנשים שמדברים ברמזים ויש הרבה אנשים שלא מבינים רמזים

מספיק שאחד מבני הזוג עושה עבודה בנושא

מדבר באופן ישיר

ומברר צרכים וסיטואציות באופן ישיר עם השני

והיא צריכה לעבוד על להכיר את עצמה ולהביע את עצמה ברורות

ואתה - לגלות רגישות ולשים אותה בראש סדר העדיפויות. היא לא צריכה להיות מאוד חולה כדי לא לארח. ועם זה שהיא אמרה לך שהיא לא תגיע לארוחה (מה זה אומר בכלל לא להגיע כשאתה מארח בבית שלך?) היה אמור לגרום לך להבין שאתה מחזלש אותו

אגב,מי עשה הכנות ובישולים לאירוח הזה?

כייף פנק אותה

תתנצל תהיה גבר

יאלה דף חדש 

יום כיף - ודאי, באהבה

להתנצל - איך מתנצלים כשאתה לא מאמין שעשית משהו לא בסדר? אפשר להקדיש רע על המצב, אבל להתנצל מבחינתי זה אומר שפעלתי לא נכון (עקב רשלנות, רוע לב וכו) והייתי פועל אחרת.

אבל אני לא מרגיש שפעלתי ברשלנות או רוע לב...

ואז אני מרגיש שאני משקר.

אני מצטער ומתנצל שמה שעשיתי ציער אותך ופגע בה.

זה לא כי אתה אשם, או כי בהכרח עשית משהו לא בסדר (לפעמים כן ולפעמים לא)

אלא כי לא רצית שהיא תרגיש רע ושיכאב לה. רצית שתרגיש אהובה ותשמח וזה לא המצב

מאחורי הקלעים, שאשתך, כמו רוב הנשים רוצה וצריכה להרגיש שהיא במקום הראשון בשבילך.

יותר מכל חבר, יותר מהאי נעימות שלך, יותר מכל דבר אחר.

טוב ששוחחתם על מה שהיה.

אפשר להתנצל על זה שלא מספיק הבנת את המצב,

אפשר להביא לה שוקולד או להכין לה מרק וארוחת ערב למיטה ולהגיד שאתה אוהב דואג ורואה אותה.

כדאי לבקש שבפעם הבאה תגיד לך אם היא לא רוצה או כן רוצה משהו, ובמקביל תנסה להבין מעבר, שאם אשתך לא מראה שהיא באמת בעניין או רומזת קצת משהו כנראה שהיא לא...

או לודא דברים בצורה ברורה בלי ללחוץ משום כיוון, אלא להגיד שתגיד באמת מה נכון בשבילה ואתה תסתדר, כי היא הכי חשובה. 

(מציינת שכל זה בהנחה שמבחינת שניכם זה סבבה שאחד מכם מזמין מישהו בלי הסכמה רצון ונכונות של הצד השני, בלי קשר לחולה או לא... 

יש זוגות שזה ממש סבבה ומסוכם אצלם, אצל הרבה מהזוגות ממש לא, ואם לא אז להתחיל מזה: לשאול אם בא לה שיבוא חבר שלך)

בעומק הדברים-

מרגיש שאשתך כמו רבות וטובות לא מרגישה בתוכה שאתה באמת דואג לה ורוצה שיהיה לה טוב (על אף שניכר שאתה קשוב ומשתדל להיות עבורה), ורוצה לדעת מה טוב לה, ולכן תגיד לה: אני ממש אשמח לדעת מה יגרום לך להרגיש ככה וככה, אני ממש רוצה שתדעי שאת יקרה לי.

אני ממש רוצה לדעת אם משהו לא מתאים לך, את חשובה לי ואני לא רוצה לעשות משהו שיגרום לך צער.

נראה שהיא זקוקה ללגיטמציה לזה, כי היא לא לגמרי מביאה את עצמה....

(אם היא הייתה פונה הייתי ממליצה לה ללמוד להבין את צרכיה, להקשיב להם, לתת לעצמה לגיטימציה להביא את מי שהיא ולתקשר אותה... אבל אתה פנית אז מנסה לתת מהכיוון שלך)

אבל במקום לדבר על האירוע אגיד לך מה דעתי על אירוע כזה, כי לטעמי אלו משחקים שעובדים (ומשוחקים) בתקופה מאוד בוסרית של הזוגיות ומגיע שלב שזה פשוט לא מתאים.

דבר ראשון והכי בסיסי, אתה חייב להפנים שאשתך היא 50% בבית וזה הבית היחיד שלה ואתה הבוגר הכי חשוב לה ושהכי מצופה שיחשוב עליה וידאג לה. לכן אם היא אומרת משהו זה כפתור אדום וזה מה שאמור לקרות. נקודה.

היא לא רוצה את הבן אדם, אתה אולי יודע למה ואולי לא, אבל זה הבית שלה ולרוב האישה שותפה משמעותית בהכנת השבת. אז למה זה מגיע לה? ולחבר אתה פשוט אמור להגיד "מצטער, זה מפריע לאשתי". תאמין לי אין שום גבר שיתווכח איתך אחרי אמירה כזו.

דבר שני וחשוב לא פחות, זה שעם כל הכבוד לה ויש הרבה כבוד, אין שום לגיטימציה למצב שהיא מנהלת אותך. אם לא הבנת רמז - זה גם בעיה שלה, ואם היא הכניסה אותך לקונפליקט - זה גם בעיה שלה. כל עוד אתה רוצה להישאר שפוי, בבקשה תימנע ככל האפשר מסיגול של תחושות אשם והלקאה עצמית. זה לא יעשה טוב לאף אחד, בהנחה שאין שום נרקיסיסט/ית בסביבה.

תסלח לי, אבל אתה לא אמור להוכיח לה שהיא חשובה לך ואתה אוהב אותה וכו וכו - אתה פשוט אמרו להיות כזה, ואם אתה לא כזה - אז שום הוכחה לא תועיל (לא לה, וגם לא לך). אם היא דורשת ממך הוכחות (והפעם לא ברמזים), יש כאן שאלה גדולה מה באמת היא רוצה ממך. לא לחינם כולם פה היו בצד שלך, למרות שבעולם הפמיניסטי המשוגע שלנו הציפייה הייתה שונה לגמרי.

אז כן, היא יצרה קושי וצריך להבין את שני הצדדים. בטווח המידי ברור שאמורים לבטל את החבר, אבל במקביל, בטווח די קרוב אמורים שיחה בנושא. להבהיר את הקושי שלך ולנסות להבין אם כל מה שהיא רצתה זה שבת אחת של שקט, או שהמטרה הייתה איזה מטרה כללית של "תוכיח לי שאתה אוהב אותי (ואם תרצה: אני צריכה אותך קטן, חלש, מנוהל, מתנצל, סובל, מוכה)". ולדבר על זה, שכל צורך שעולה - אומרים אותו. זה בסדר גמור אם היא רוצה למעוך אותך, רק שתגיד את זה כדי שתדע את זכויותיך.

אבהיר שלאחר שאמרתי לה מה שנאמר כאן היא טענה שבאמת לא הפריע לה שיגיע האורח, היא גם הייתה נהנית אם הייתה מרגישה טוב.

בעיקר מפריע לה שלא הצלחתי להבין את הרמז שהיא אמרה.

היא טוענת שהיא אמרה: "הלוואי והוא לא היה מגיע", אני לא זוכר דבר כזה.

אני רק זוכר שהיא ביטלה אורחים אחרים מארוחת צהרי שבת וחשבתי שזה בגלל שהם היו יותר מדי (3, כולל אחת שהיא לא מכירה שהוזמנה על הדרך) ולא בגלל שהיא לא מסוגלת אפילו לאורח אחד.

אבל בכל מקרה אמרתי לה - "למה לא אמרת בפירוש 'אני מתנצלת, אני יודעת שאתה רוצה לעזור לו, אני כרגע לא מסוגלת. צר לי, אני חולה, בבקשה תבטל אותו' והיא טענה שהיא לא רוצה לצאת האדם הרע ש*בגללה* זה קרה ואמרתי לה שזו בקשה ממש לגיטימית ושגם ככה אני אחשוב שזה "בגללה" (כלומר בעקבות המחלה שלה שבוודאי לא ציפתה לה) גם אם אני אבטל בעקבות רמיזות שלה.

משם זה קצת התדרדר...

רקע:

אני אוהב להתנדב הרבה בכמה ארגונים שדורשים משמרות לילה או חלוקת מזון אחרי שהילדים יוצאים מהגנים, אבל בעקבות הילדים והגילאים הקשים אני כבר כמעט ולא מתנדב (אפילו לא לילה אחד בחודש).

ושם, במודע, אני אומר לעצמי: "אני לא מתנדב כי קשה לה עם הילדים, היא לא מצליחה להסתדר איתם, היא צריכה עזרה".

אני מתבאס על המצב, מתנדב כשאני יכול, אבל עושה את זה.

היא חשבה שאני הפסקתי להתנדב כי אני מבין שהילדים הם לא רק שלה (ברור שלא!) ושגם אני אחראי עליהם.

הבהרתי לה שיש הבדל בין לילה אחד בשבוע שהייתי מקווה שהיא תסתדר לבין מה שאני הייתי רוצה לעשות בתכלס והיא נעלבה שאני שוב מאשים אותה שבגללה אני לא מתנדב

אבל אמרתי לה שזה בדיוק מסוג הדברים שקיבלתי וזה בסדר  שבהם היא אומרת: "קשה לי עם הילדים, קשה לי ברמה של להיות איתם אפילו לילה אחד - בבקשה אל תתנדב יותר עד שתהיה לי תחושת מסוגלות לזה" ואז אני יוצא לאיזה לילה פעם בחודשיים שאחריו אם אבקש שוב לצאת ללילה, תהיה תגובה של "אבל יצאת כבר, כמה אתה עוד רוצה לא להיות לילה בבית ולעזור??"

סליחה על החפירה, כמו שאתם מבינים מדובר בעניין מהותי יותר.

בקצרה:

היא מבחינתה הרגישה שההתנדבויות שלי יותר חשובות לי ממנה, אז באמת הפסקתי איתם כדי להבהיר שלא ולסייע.

אבל היא מתבאסת שאני בתת-מודע "מאשים" אותה בזה ולא מתייחס לזה כעניין שלי.

כלומר - היא ציפה שאגיד:"אני לא מסוגל על לחשוב להתנדב/להזמין אורח במצב הזה" ושהיא לא תצא הגורם הבעייתי.

קול חיצוני שעושה מה ש'נכון' (לא להתנדב, לארח את הגרוש עם הילדים)

וקול פנימי שכועס (אני רוצה להתנדב, אני רוצה שהעורח לא יבוא) ו'אסור' לבטא אותו, אז אתם מתנהגים אותו ומשליכים את האשמה אחד על השני.

יש לי הרבה חומר על האתגר המצוי הזה. אבל תדע לך שהגרך לשם לא קלה וכוללת יכולת להפריד את עצמך ממנה ולהציב לה גבול רגשי, יחד עם להיות האדם הטוב שאתה רוצה להיות, בזמנים אחרים.

מאוד מפתיעה בעיניי.

אני קוראת ולא מצליחה להבין את נקודת המבט: מה? לא להיות בבית בלילה זה ממש *לא* סבבה. גם אם זה אחת ל-.

בתפיסה שלי, שעבורי היא ממש ברורה ומובנת מאליה, הכיוון צריך להיות שאם אשה מחליטה שמתאים לה והיא מקבלת בשמחה שבעלה ייצא להתנדבות כזו פעם ב-, אז היא נתנה לו מתנה וצריך להיות בהכרת תודה על זה. ממש זרה לי הציפיה כאילו זה סטנדרטי ומובן מאליו שאשה צריכה להיות מוכנה לזה (מדברת על חיים שגרתיים ולא על זמן מלחמה ומילואים שזה כבר נושא אחר). כמובן זה גם לכיוון ההפוך, אם האשה רוצה לצאת - פשוט כתבתי מתוך המקרה כאן.

באמת מסקרן, אם אשתך היתה רוצה לצאת פעם בשבוע להתנדב בלילה, זה לא היה מפריע לך?

כמו שהדגשתי, אני כותבת את נקודת המבט שלי, וניסיתי להבהיר כמה היא מתהגשת עם נקודת המבט שהוצגה בהודעה שלך. זאת מכיוון שנשמע לי שאשתך גם היא באותה עמדה כמוני, וייתכן שכל אחד מכם לא מצליח לקבל את העמדה של השני ואת העובדה שעבורו היא ממש טבעית ומובנת מאליה.

הבעיה זה לא ההתנדבות, אלא שהתת"מ שלו מרגיש שהוא מקריב את כל החיים שלו עבור הבית. אז הוא עושה מה שהיא מבקשת ובמקביל "כועס" עליה.

אם זה היה בלב שלם לא הייתה שום בעיה.

והיא נפגעת שזה לא בלב שלם.

שאני עושה את זה "בשבילה" ולא כי זה חשוב למען הבית.

אם אשתי לא הייתה לילה בשבוע בבית לצורך סיוע לזולת - הייתי משבח אותה על כך ביותר.

היא מקריבה לילה ללא שינה בזמן שאני ישן ופעם ב (אם בכלל) צריך להתעסק עם בכי.

אם היא תחליט לא להיות לילה בשבוע כדי לצאת עם חברות עד 5 בבוקר - זה יהיה לי מוזר, אבל אתן לה את זה בשמחה רבה, כי חשוב לי שהיא תהיה שמחה.

אני מבין שאני צריך להגיד לה תודה ולהעריך אותה על זה שהיא עם הילדים, אבל זה בעיקר בגלל שלה *לא* חשובה ההתנדבות כמו שלי היא חשובה ולכן היא באמת עושה לי טובה.

כשאדם עושה משהו שהוא לא כזה מעריך בשביל בן הזוג, זה באמת ראוי להערכה ולכן אודה לה על זה.

שרק אתה יצאת בלילות

זה אומר שאין איזון

אתה יוצא והיא צריכה להתאמץ

היא לא יוצאת ואתה לא צריך להתאמץ

אולי אם היא תצא עם חברה  לחופשה של כמה ימים

היא תהנה

אתה תתאמץ

אולי יתמלאו לה מאגרי הכוח והיא תסכים ללילה או יותר של התנדבות

הפילוסופיה על הערכה

לא מחזיקה מים בקונפליקטים זוגיים

פתרון קונפליקטים

מעבר להבנת הצורך של שני הצדדים

מגיע מאיזון

כי לי לא מפריע להישאר עם הילדים.

יש לה ספורט איזה 4 פעמים בשבוע, סרט עם חברות פעם ב3 חודשים.

דווקא בזה היא מאד מעריכה. אמרה לי פעם שהיא מרגישה רע שאני לא עם תחביב ורק מפרגן לה לצאת.

אבל זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן.

לצאת לספורט זה בסיסי

סרט ב3 חודשים זה מעט מאד

אתם נמצאים זמן שווה עם הילדים כל יום או שמישהו יותר?

לתחזק גוף ונפש

נכון שזה לא נחשב סטנדרטי

כי רוב האנשים לא עושים ספורט בצורה קבועה

זה לא הופך את הספורט לבילוי

זה בסיסי לחיים למי שמודע לזה

(אני יוצאת לעיתים לספורט יותר מ4 פעמים בשבוע

היו זמנים שזה גם כלל נסיעה למרכז ספורט

בעלי לא העלה על דעתו שזה בילוי או יציאה)

יש לה קושי עם עצמה - לתת לעצמה מקום.

היא לא הרעה אם היא מבטלת אורחים כשהיא חולה, אפילו לא אם היא מבטלת סתם כי לא מתחשק לה.

זה לגיטימי לגמרי, וזאת לגיטימציה שהיא דבר ראשון צריכה לתת לעצמה.

שהיא "שווה" את הביטול הזה, שהיא שווה את הימים שאתה לא מתנדב - ולא רק בשביל העזרה עם הילדים, גם סתם ככה כדי לשבת איתה.

היא לא הרעה שהורסת לצדיק שרוצה להתנדב.

היא אישה שצריכה מקום, וראויה לזמן לעצמה ולזמן איתך, לשבת שקטה ללא אורחים, לדאוג לטובה שלה לפני שהיא דואגת לאדם שרוצה להתארח.

אולי היא מצפה ורוצה שאתה תתן לה את המקום הזה, המקום שהיא לא מצליחה לתת לעצמה בלי שיפוטיות.

לשניכם יש עבודה כאן.

אולי צריך לעשות כאן למידה שהיא ראויה, והצרכים  שלה חשובים גם על פני אלף טובות ועזרות לזולת.

אני מדברת על צרכים ורצונות שהם באמת שלה, לא בגלל הילדים ולא בגלל חולי, גם ערב רגוע עם הבעל על פני התנדבות.

זה מה שעלה לי כי במשך שנים גם אני הייתי כזאת.

השאלה היא אם החלטת שאת לא ראויה כי הקטנת את עצמך (לא נראה לי שהיא כזו) או כי בעלך עשה מעשים שהקטינו אותך?

שאנחנו מביאים איתנו מהבית ולתחושתי נפוצה יותר אצל נשים.

אבל נראה לי שיש משהו בהתנהגות שלך שבדיוק לוחץ על הנקודה הזאת.

גם אתה כנראה לא רואה באמת צורך במקום הזה שלה, ומוותר בלית ברירה על ההתנדבות,

ונשמע שגם לך יש קולות (אפילו פנימיים) ששופטים אותה על חוסר היכולת שלה להתמודד לילה אחד לבד, שמצטרפים לקולות האישים ששופטים אותה ממילא.

אני לא יודעת אם פגעתי בנקודה.

זאת פרשנות מחוויה אישית שלי, שאמנם העבודה היתה בעיקר עליי, ללמוד לתת לעצמי מקום, לבקש בפה מלא, להיות לטובתי גם במקרה שמישהו אחר "יפסיד" ולמלא את הצרכים שלי בלי שיפוטיות, אבל העובדה שבעלי עשה את זה בשבילי כל הזמן (כלומר ראה את הקושי שלי ואף פעם לא שפט או הקטין צורך) עזרה לי המון.

היא אומרת לך ואני לגמרי מבינה: שהילדים הם של שניכם, שניכם אחראים לטפל בהם ולשמור עליהם, זו לא היא שקשה לה וצריכה עזרה.

ואם אתה רוצה להשאיר לה את חלק האחריות שלך, וללכת לקחת אחריות שלא שלך במקום אחר, זה לא כי היא בעייתית ולא מסתדרת כמו שאולי משתמע, אלא כי זה דורש ממנה לקחת יותר אחריות ומאמץ, שהם כרגע כבדים עבורה.

אולי כי אתה לא מכיר באחריות שלך, אולי כי אתה לא מעריך את המאמץ שהיא עושה לאפשר מדי פעם, אולי כי בעיניה זה לא מספיק חשוב או בגלל הגישה שלך.

נראה שבשני המקרים היא אומרת בעצם, אני רוצה שתהיה מחוייב בעומק להבין אותי ואת הצרכים שלי, ולשים אותם במקום הראשון, כשבעצם אתה שם במקום הראשון את מי שצריך מתנדבים, או את עצמך, או את החבר, ולא מספיק רואה אותי ודואג לי.

וסה"כ נשמע שזה באמת המצב. כלומר אתה לא הולך להתנדב ומתבאס עליה שהיא לא משחררת ולוקחת את העול עליה, ובאיזה שהוא מקום מוציא אותה לא בסדר כשהיא רואה ומביאה את הצרכים שלה. ואז גם מאשים כשהיא לא אומרת לך אותם רק רומזת.. 

נשמע שיש ביניכם המון שיח מנטלי שמגיע לדיונים ותתי דיונים, ופחות שיח של לב והבנה, וזה ממש חבל. ממליצה לקבל עזרה בתחום.

השאלה למה הוא לא מתנדב - בגלל הילדים או בגלל אשתו.

כמטפלת את בטח יודעת שזה הבדל שמים וארץ.

זה סופר חשוב לצרכי אוורור של הנפש ולצאת מהלופ של בית-עבודה-בית. היא כנראה לא לגמרי מבינה את זה או לא רוצה להבין את זה והוא לא מעז להביע את הצורך שלו מעל השולחן אז זה לא מדובר.

ואני רוצה להגיב מנקודת מבט של אישה שהיתה בזוגיות שבה החלק האינטימי היה חסר-

שום דבר שתעשה לא באמת ישנה לה את התחושה הזאת.

זה לא האירוח, לא ההתנדבות, לא היציאות שלך ולא שלה.

משהו בסיסי מאד מאד בקשר שבין איש לאשתו חסר אצלכם

ומשם הכל רעוע ולא יציב במהות הפנימית של הזוגיות.

כי אינטימיות פיזית היא לא רק לצורך הנאה, אלא לצורך חיבור של הנשמה. זה כוח החיים, לא רק הכוח להביא חיים חדשים, אלא עצם המעשה הוא כוח החיים וכשיש אינטימיות בין איש לאשתו

יש יכולת לדבר על דברים, לא רק לרמוז.

יש תחושה בסיסית של 'יש לי מקום ואני ראויה' שהוא רק ביניכם, ושום אירוח או יציאה להתנדבות לא ישנה את המקום הזה.

אבל אצלכם המקום הזה חסר, ולכן כל דבר מערער את התחושה של 'רואים אותי'

כי אתם לא מצליחים 'לראות' אחד השני באינטימיות. 

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

ויש בזה מחלוקת ראשונים (רמב"ם וראב"ד) למה עשו את זה

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

את צריכה להדפיס את זה

ולתלות בשער בת רבים

איזה בעל מיוחד היה לך

באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.

איזו זכות ללמוד מכם ולגדול

תודה על מה שכתבת

תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.

בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)

כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.