סיפו"ש!!! (סיפור קצר לשבת, שבוע XV) "סיפור מכור"בקצרה

אוקי!

אז אחרי שבועיים של... אממ.. כן... אז בכל מקרה!

חח, כתבתי סיפו"ש. כן. תודה. קורה.

התחלתי לכתוב אתמול, אבל אז הגיע יום שישי, והכל התעכב.

הלכתי על סגנון טיפה שונה, מקווה שתהנו!!

 

"סיפור מכור"

 

"סתכל לאן אתה הולך, אחרת- כשאני אגמור איתך- אתה תהיה זרוק בתעלה פה ליד!" אמר הגוש הקירח עם שלוש עשרה פירסינג בגבה, קעקוע של דרקון חולה על הכתף, ושש קילו של ברזל שהתחלק בין השרשראות, הטבעות, והצמידים שלו. 
"סליחה" פלטתי בחזרה, מסיט את המבט ממנו והלאה, משתדל לשכוח את שראיתי, להמנע מסיוטים בלילה, חבל, יש לי נפש עדינה.

אבל הוא צודק, כדאי שאני אשים לב לעצמי, לסביבה, למרות שהייתי שמח ללכת עם ראש כבוש ברצפה ועיניים עצומות- לא מומלץ לעבור בסמטאות כאלה בלי לסרוק כל תנועה של הסובבים, מצמוץ אחד עלול להסתיים בחמשה עד שבעה סנטימטרים של ברזל בין הצלעות, וזו פעולה שרופא המשפחה שלי ממליץ להימנע ממנה.

 

סרקתי את המשך הדרך, או יותר נכון- את המטר שניים הקרובים, הכל צפוף, שחור, דחוק, ומאיים, דמויות כהות ועמומות מילאו את כל רוחב השניים וחצי המטרים שקוראים להם רחוב, בוחנים במבט רושף אותי,  הבחור הרזה עם החולצה המכופתרת ועמוס המחשבות שנכנס לאזור הלא שייך לו, ועדיין לא יודע לגמרי למה הוא עושה את זה.

נראה היה כאילו שואלים אותי "מי אתה? מה אתה עושה פה?", "לא יודע" עניתי להם כל פעם מחדש "באמת שאני לא יודע".

כל מטר שהתקדמתי- קצב הלב שלי עלה, העיניים התחילו להתעייף מהתזוזות החדות והבלתי פוסקות שלהן, המח נשאר דרוך כבר יותר מדי זמן. והתחלתי להרגיש את התשישות פורצת מהכתפיים, ומתגלשת ומתפשטת בכל הגוף, מכבידה אותי, זעקתי לאוויר, הלחץ העצמי והצפיפות הבלתי נסבלת סביבי- היו בעוכריי, הייתי חייב לנוח, לקרוס בצד הכביש, לנשום עמוק, לחזור לעצמי. רעדתי רק מהמחשבה הזאת, אסור לי. המשכתי לצעוד. דומם.

 

ולפתע, בצד ימין על חצי ספסל- ישב לו חצי אדם. ילד. בוחן את הסובבים,אבל לא בפחד, בסקרנות, תוהה על קנקנם, לומד את אורחתם, מנסה להיטמע בהם, ואני מכיר אותו, את אותו ילד קטן ורזה, עם חולצה מכופתרת, ועמוס מחשבות, ואני רוצה לצעוק לו "ברח! צא מפה! לא פה מקומך!", והוא רק מרים מבטו, בוהה בי לרגע, וחושב אלי בחזרה "אז למה אתה פה?", נעצר לי הלב, אני מרגיש מסוחרר, ורוצה לצעוק גם לו "לא יודע!!", מצמצתי, הוא נעלם.

איך קרה שנאלצתי לחזור לכאן? למה אני עושה את זה כל פעם מחדש?


נעמדתי. הבטתי סביב, משמאל ניצבה דלת עץ כבדה וממוסגרת ברזל, לקראת האמצע ניצבה ידית עגולה שנראה שלא מסוגלת להחזיק את הדלת סגורה, מימינה- ניצב גוש שרירים עם ראש מגולח, שמוודא שחוסר יכולת המנעול לקבוע את מצב הדלת- לא ישפיע על יכולת העוברים והשבים לעבור בה.
ניגשתי אליו. לקחתי נשימה עמוקה, "רוגרס?" שאלתי אותו, הוא הציץ אלי מבעד לזרועות הבריונות המשלבות שלו- ונחר, לא זזתי, "אני פה בשביל המבורגר" אמרתי לו, משנן את סדר המשפטים הפיקטיבים שלמדתי באינטרנט, אחרת לא אוכל להכנס.
הוא בחן אותי מכף רגל עד ראש, מנסה ללמוד אותי, ממלא את תפקידו, מסנן את כל אלה שעלולים לעשות צרות לבוס שלו. חייכתי. הוא נחר שוב, ואז נתן אגרוף במרכז הדלת, זאת כמעט ולא התרגשה, ורק זזה מעט, כדי לתת לי להכנס. נכנסתי.

 

בית שחור, מסדרון צר, מוזיקה רועשת, קומה ראשונה, אנשים מעוותים, עומדים צפופים, מדברים בקול, מדרגות צרות, קומה שנייה, מעבר אפל, חדר שירותים, איזור מרווח, שולחן ישן, בוריס.


נבהלתי, לא חשבתי שהוא יראה ככה, לא ידעתי מה לעשות, אז פשוט בהיתי בו, הוא חייך חיוך מוזר, כזה שאי אפשר לבטוח בו, הוא שם לב אלי, הפסיק לשייף את הסכין שלו, והזמין אותי במנוד ראש. התקרבתי לאט, כבר מאוחר מדי לברוח, מתפלל לטוב, מקווה לטוב, ומקווה שאם יהיה איך- גם אפעל טוב, שומר הראש שלו זז קצת, מה שהשאיר לי חצי מעבר, והכתפיים שלנו התנגשו כשעברתי, נראה שלא אהב את זה.
בוריס חיכה שאתקדם, ואז הרכין מעט את הראש, הבנתי, התיישבתי מולו, הכיסא היה דביק מעט, סירבתי לנסות לדמיין למה. חיכיתי.


"אז מה מביא אותך לפה?" שאל אותי מבלי להוריד את העיניים מגשר האף שלי, התבלטתי אם לומר לו 'המבורגר', אבל שיערתי שאין לו חוש הומור, אז פניתי לאופציה השניה שהכרתי, ואמרתי את האמת: "אני צריך את העזרה שלך" אמרתי "הגעתי לקצה, אני ריק, אין לי מספיק חומר בשביל להתקיים, אני לא יודע מה יקרה הלאה, מה יקרה שבוע הבא, בעוד שבועיים, בעוד חודש.." אמרתי בבת אחת, דוחף את כל מה שיש לי לומר למשפט סדיר, שמעתי פעם שאין לאנשים כמוהו סבלנות, ואני לא מתכוון לבדוק את זה, הוא הביט בי "לא אכפת לי מהעלילה מסביב, מה אתה רוצה?" חתך.
נדהמתי.
סתמתי.
בלעתי רוק.
ואז לחשתי...

 

"סיפו"ש..."

     

       *******

 

שבת שלום!!

 

סיפו"שים קודמים:

שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"

שבוע שני:  "בעזרת השם \ אות היא לעולם." 

שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"

שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".

שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."

שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".

שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".

סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".

שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".

סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ" 

שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"

שבוע עשירי: "העיקר הבריאות"

שבוע אחד עשרה: "סיפור אישי"

שבוע שתיים עשרה: "הקשיבה ממעון קודשייך"

שבוע שלוש עשרה- סיפשו"ש: "הבחורה מהאוטובוס"

שבוע ארבע עשרה: "דרוש שלום"

ושבוע הבא - פה יופיע הסיפור הזה!

חחח אשרייך... ככה זה כשמתחייביםmatan

תודה לך

אושר תמידי
איזה אתה זה!

שמחים שחזרת לעצמך ולסיפוש..

שבת שלום
איזה אני זה?בקצרה

חח אין עליך תודה!ענבל

בס"ד

 

[הי! חדר 10! הזכרת לי את המכינה ]

יפה לך חוזרת
אין. על. הסיפושי"ם. שלך!מישהי=)

אהבתי את זה מאוד.

את הציניות של הדובר כלפי עצמו.

 אהבתי ממש!

|נהנה עד מאוד|

תיארת אותו חנון ואהבתי את הסגנון הזה..

בן-ציון

אדיר

אדיר!!!!!!!!!משורר מדורות
תודה רבה!בקצרהאחרונה
או בעברית, בקצרה, ולא ברשמיות... מקפיץ
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה