סיפו"ש! סוג של. מקבץ אפיזודות מס I. (שבת XVII)בקצרה

יום חמישי. כן. אני מופתע מעצמי .
הסיפור הוא כזה:
התחלתי לכתוב שני סיפורים שונים, כל אחד נתקע אחרי כמה שורות.
אני לא תקוע, אני נטוע, והציפורים שציצו לי באופן קבוע... עפו.
זה קצת מבאס שהכתיבה מושפעת ממצבי רוח מתחלפים, אבל זה מה יש, אז זה מה עושים.

אז מה קורה כרגע? זה פשוט. אני משתמש בכלמני שמונצעלך שמצאתי במחסן.
כנראה יהיו עוד כצה מקבצים כאלה בעתיד. 
כל קטע הוא עצמאי, ולא קשור לחבירו. או אלי. בהי!
תהנו.


כותרת


שלושים מכוניות כחולות, עשרים ירוקות,
שבע מאות שמונים וחמש לבנות,        
הרמזור מתחלף כל תשע שניות,         
ואני בטרמפידה כבר כמה שעות.        

 

                      ***

 

החומה הסינית, טאג' מאהל אייפל ופטרה,

קוליסאום, פירמידות, האלפים ופיזה,
בעולם כבר ביקרתי בהמון מקומות,
גאון מי שהמציא את 'גוגל תמונות'.

 

                      ***

 

אצלינו בבית יש סלון מוגדל,
שבת בצהריים- עושים מונדיאל,
עזבו כדורגל, עזבו תוצאות,
תוך דקה וחצי- הולכים מכות.

 

                      ***

 

אחי הקטן- מתעמל בקצב,
כפיפות בטן ומתח עושה מדי ערב,
המון שכיבות שמיכה ורץ שעות,
העיקר להצליח בגיבוש סיירות.

     

                ***

 

ליד המיטה מחבט בייסבול מונח,
ואקדח אוויר- מוחבא בפח,
הולך לישון בלי פחד מערבים,
ככה זה כשאתה גר בשטחים.

         

               ******

ושני דברים לפני הסוף!!!

א'- בעז"ה, מחר, אני אעלה סוג של קונספט שחשבתי עליו למחולל סיפו"שים.

ב'- ציור שלי. משבוע שעבר. ציירתי אותו ביום של ההלוויה, שלוש שעות לפני שיצאתי לשם. (כבר פורסם בצמ"ע, ועוד מעט גם יפורסם בפורום ציור. ריפוסט)

 

שבת שלום!!

 

סיפו"שים קודמים:

שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"

שבוע שני:  "בעזרת השם \ אות היא לעולם." 

שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"

שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".

שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."

שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".

שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".

סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".

שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".

סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ" 

שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"

שבוע עשירי: "העיקר הבריאות"

שבוע אחד עשרה: "סיפור אישי"

שבוע שתיים עשרה: "הקשיבה ממעון קודשייך"

שבוע שלוש עשרה- סיפשו"ש: "הבחורה מהאוטובוס"

שבוע ארבע עשרה: "דרוש שלום"

שבוע חמש עשרה: "סיפור מכור"

ושבוע הבא - פה יופיע הסיפור הזה!

אתה... אתה...ענבל

בס"ד

 

אלוקים אתה מוכשר

 

[לא אלוקים, אתה מוכשר..

גם הוא מוכשר כמובן, אבל..

 

בקיצור הבנת!]

 

אהבתי ממש!

 

ואתה מצייר יפה

חחח, לא סגור על זה, אבל יכול להיותבקצרה
ב"ה- הכל ממנו, מודה לו על הכל.
וגם לך! תודה על התגובה!
כזה יפה אהבתי מאוד.מישהי=)

את השלוש שורות

ואז את השורה האחרונה

זה יצר חשק לראות מה היא..

תודה! כיף לשמועבקצרה
גרמת לי לחזור ולקרוא את כל הקטעים האלה
תודה!
אהבתי את מקבץ הקטעים גפן36

שנון!

 

גם הציור יפה מאוד. ה' יקום דמם.

אני שמח לשמוע!בקצרה
תודה רבה.

ה' יקום דמם..
השיר האחרון מתוק.. גם כולם אבל הוא ממש ילדותישונמית

ותמים כזה. כאילו נכנסת לראש של ילד מתנחל קטנצ'יק כזה. אני ממש מצליחה לדמיין את הילד הזה. (מנומש, אם שאלתם)

 

אתה יודע את מי אתה מזכיר לי בכתיבה?

את אורי אורבך (זו חתיכת מחמאה, אגב...). הפזמונים הקצרים והחמודים האלה הם ממש משהו שכיף לקרוא, ומזכירים את הספרים: "אולי בשבת יזרקו סוכריות" וכל האלה מהסגנון. אם אתה מצייר גם, ואפילו ממש יפה, אז יאללה, תכתוב ספר! אני מאוד אוהבת את הספרים המגזריים המשעשעים האלה.

 

בהצלחה! 

איזה כיף לקבל תגובה כזאת!!בקצרה

ממש תודה לך

 

חושב להוציא ספר, בעז"ה, שהקב"ה יתן לי כח.

תודה!

זה יהיה ממש מגניבנקודה טובה
אני בעד! (נראה לי כבר אמרתי אתזה פעם..)משיח נאו בפומ!
וכבר יש לך אפילו שם לספר..


'בקצרה'
את האמת...בקצרה

שם גאוני!! אני מאמץ

תוציא, שיהיה לי מה לקנות בשבוע הספר..מישהי=)
ואאוו אהבתידניאל55

כן

אהבתי הרבה יותר כשכתבת סיפור ממש...משורר מדורותאחרונה

תודה רבה בכו"מ!

חברה הראתה לי. מה חושבים?שלום לך ארץ

משפחה יקרה!
ראיתי אותו רץ 
בדמי חייו, אחרי כלנית או כלב שובב
מנסה לחזר למרות המשבר
מצא אהובה בתוך הכאב
ראיתיו שטוף בזיכרונותיו על חבריו שאין הם עוד כאן

ולך אימא רציתי לומר
שאיתך אני אבלה
קרעתי את הדש
וישבתי על שרפרף
הלב שבור
שתיים מדם
ועוד אלפים, אלפים מהאומה הגדולה
ישבתי, ובכיתי, ונקרעתי לגזרים
את הלב שלי אפחד כבר לא ישלים
כעסתי, את העולם שברתי.
איתך אבא כבר לא דיברתי
דיברתי כמו אומללה
מה נראלך? אתה משוגע? אתה בכלל לא מבין מה לקחת!
רציתי לשבור אותך בחזרה
את הלב שלך. שלי. בעוצמה.
לנקום על מה שנלקח ולא אקבל לעולם
אבל נמשכתי אליך בחזרה
אל הלב של אבא
למרות שלקבל ממך כבר לא יכולתי יותר
 

אז רציתי לספר שהלב נשאר שבור. מרוסק לחתיכות.
גם אם את זה קשה לראות
אבל מה לעשות שכבר אמרת
"אין דבר שלם יותר מלב שבור"
אז אבא שתדע שלמרות הכל אני סולחת'ך 
גם אם מה שעשית לא צודק
כי מה לעשות אתה חכם פי אלף.

נב. אז אותך מדינה, עליך עדין חולמת.
בך אקים משפחה לתפארת.
אך תמיד אשאיר בך חותם
שעליך נקבר אהובי ולא חזר

היא כתבה, שומרת על זכויות יוצריםשלום לך ארץאחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

 


 

מדבראני הנני כאינני

מחפש מוצא, אולי איזו דרך

פתחתי פתח, האם יש בזה ערך?

שוב נפלתי, מי יקימני?

וכל כך התחננתי, פניך אנה ממני


מאמין בהסתר, בכל התפאורה

ואין עם מי לדבר, לזרוק בו מרה

ואם אשבר, כבר לא נותרה בי צורה

וכיצד אתחבר, אמצא כנגד עזרה


נזרקתי בבור, אין פנים אין אחור

רק עקרב ונחש, מעורפל מהשחור

שדים וקליפות, פרשת אחרי מות

מול עדשת מצלמות, תופפות עלמות.


והנפש במנוסה, מאלקים התביישה

המרחק שוב כיסה, ערוותה הלבושה

והוא קורא לה שובי, זהו שמה (מ)מכבר

שכחה זהותה, בשטטה במדבר.

"ולמוות לא נתנני"תמהון לבב
עבר עריכה על ידי תמהון לבב בתאריך י"ד בכסלו תשפ"ו 18:16

ראיתי כופר אחד, מת באיוולתו,

קרבן על מזבח מולדתו.

שורות שורות באו לסופדו ולבכותו.


 

"זה העלם! הצעיר בשנים – בכיר בניו של ריבון העולמים!

והוא כתכשיט בהיכלו! קדוש יאמר לו!"


 

ואני מהרהר...

הרי בחייו היה כה שחור,

ובמותו – הרב אומר: "אין כמוהו צחור!"

"אם פשע וסרח – כעת הריהו מלאך!"

"מותו – כפרתנו, מותו – כפרתו, ונפלאית נחלתו"


 

ואני??

אלוהים, יודע תעלומות

– האין אני כופר, פושע וסורח??

ומה לי בעולם כזה להיות גורלי כאורח

בשבט עברתך מזדעק וצורח?


 

אם גם למעלה יש ניסים ואנשים הופכים לקדושים

בגופה מחוללת

– לכזאת נפשי מייחלת.

ואם על כל פשעים יכסו חיים המשתתקים

– הנה כל סעיפיי משתוקקים.


 

אלוהים אתה ידעת,

גופי ונפשי – כבר שבורים...

אך רוחי ונשמתי עדיין רק אליך הם עורגים,

קח אותי אליך! כאותם ההרוגים.


 

אם זו המשמעות, להיות רק שלך,

טהור, נקי, דבוק בשלימות

– אני כבר לא יכול לחכות למות...

...רחל יהודייה בדםאחרונה
יש בזה משהו שמעביר רטט
חיפוש קוראים לסיפור קצראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

 

...רחל יהודייה בדם

והפחד.

הפחד מהריק הזה.

הדבר הריק הזה שרוצה שאהיה כמוהו.

שאבלע בתוכו.

שאבלע את עצמי.

הפחד שיחזור.

הפחד שהוא שם.

אורב. עדיין מחפש אותי.

איזה נאמנות.

אנשים כל כך רוצים נאמנות כזו אה?!.

ואני רק רוצה שייתן לי. ייתן לי להישאר אני.

ייתן לי מקום. ישאיר אותי אני.

והפחד הזה נמצא שם.

ואני מרימה את הראש.

וממשיכה.

לתפוס מקום. שאני אני.

יפה. נסתר. גבוה.טויוטה

תודה.

יפייפה וכל-כך נכוןידידיה ג
...רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה..
מנהל? אפשר להעביר שירשור שלי לפה?תמהון לבב

(שתיקה רועמת) - ריק ומוסתר

 

זה? במקום שיהיה בפורום השני

בלתי אפשרי 😐אני הנני כאינני
כנס להודעה שםארץ השוקולדאחרונה

תלחץ על עריכה, תלחץ על בחר הכל, העתק ואז תפתח שרשור כאן.

(אל תעשה גזור כדי שלא יימחק לך בטעות)


אחר כך אתה יכול שוב לערוך שם ולמחוק את התוכן

תנועהמוריה.

הידית עולה אט אט ובסיבוב יורדת מטה. ועוד סיבוב: למעלה במאמץ ודחיפה חזקה למטה.

היא מתנשפת, אבל לא פוסקת. זוהי מלאכתה ואין לה אלא לעשותה בלי להתלונן. כל יום היא כאן, ניצבת על המשמר. דוחפת, מסובבת, מסיעה את הידית שוב ושוב על צירה בסיבוב.

כל תנועה שלה, כל דחיפה ולו הקטנה ביותר מקדמת עוד ועוד את המנוע, כל סיבוב וחצי סיבוב, מניע את העצם. בסוף כל יום היא מאשרת, אכן נראית התקדמות. היא סוקרת בעיניים מצומצמות את המרחק בין המקום בו היתה בתחילת היום לבין המקום בו היא כעת לאחר עבודה של יום תמים. אז היא מתמלאת סיפוק ונחת. אז היא יכולה לפרוש לנוח, להרוויח בביתה עם היקרים לה ולדעת כי עשתה את מלאכתה להיום.

ישנם ימים שהכל חלק והסיבוב פשוט הוא, כאילו מעצמה מסתובבת הידית. לעומתם יש ימים שהידית שחוקה וקשה לה לאחוז בה, שהיד האוחזת עייפה, או שהגלגל כבד עד מאד. לעיתים קרובות קורה שידיים נוספות בוחשות איתה בקלחת, ומסובבות ידיות הפוכות. אבל כל אלו, כמו אינם נוגעים לה, היא מגיעה בכל יום בשעת בוקר מוקדמת, מתייצבת בעמדתה ומסובבת, והידית נעה, והסיבוב מניע.

היא לא מנסה להיאבק, היא לא מוכיחה לאיש דבר, היא נוכחת ומסובבת ומניעה. אף כוח בעולם לא יוכל לה, אף כוח בעולם לא ימנע ממנה למלא את תפקידה במסירות. אף כוח בעולם לא יעצור אותה מלסובב ולהניע.

ויש התקדמות, וישנה תנועה.

תמיד ישנה תנועה.

° ° °

אלוקי, נשמה נתת בי, והיא אינה פוסקת מלסובב ולקדם אותי.

אתה בראתה, אתה יצרתה, ונפחתה בי והיא מניעה אותי אליך.

כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך עליה.

מענייןיוני.ו.אחרונה

אולי יעניין אותך