ב"ה
והספר לך סיפור אישי:
במשך שנת שירותי בצבא הצרפתי, נהייתי נהג הבוס, ובמשך הנסיעות, הוא היה שואל אותי כמעט בכל הזדמנות, מה מותר ליהודי לעשות או מה אסור, אחרי שהתרשם שאני בקי בחומר (אז הייתי כבן עשרים, ועוד לא סינילי !), הוא שאל אם יש ספר בצרפתית, שכתוב כל מה שאני אומר לו בנסיעות. הבטחתי שבהזדמנות הבא שאני יסע לבית הביא לו את קיצור שולחן ערוך מתורגם (ספר עב קרסל כ-600 עמודים, מתברר שלתרגם את תורתנו הקדושה לשבעים לשונות, זה מכפיל ומשליש את מספר העמודים).
לאחר שהוא קרא את כל הספר, הוא היה מלא הערכה על זה שלא ניצלתי את בורותו בהלכות היהודים, כדי לסבן אותו ולקבל פריוילגיות לגבי שאר החיילים הלא היהודים וכל הדרישות שהעליתי היו מוצדקות ומעוגנות היטב בספר.
פה לא תם סיפורנו:
לאחר כחודש מהמעשה הקודם, היה לכל המחלקה רעינון בהילכות פתיחה באש, הוא קרא לזה עשרת הדברות של החייל (להבדיל, גויישע קאפ, ראש של גוי מה לעשות). כשעשה לנו על ה-10 פקודות האלה מ, חלק מהחיילים ידעו ודקלמו ללא שום רבב וטעות, ואני הייתי בתוך הקבוצה שלא ידע את כל החומר על בוריאן. על החיילים האחרים בתוך קבוצתי, הוא לא התרעם, הוא רק ביקש לחזור ולשנן את ה-10 שורות המסקנות האלו עד שזה יכנס לקודקוד, לעומת זאת עלי הוא לא ריחם: "חייל, אתה יכול להסביר לי איך 600 עמודים כתובים צפוף מאוד, אתה זוכר כמעט מילה במילה , ו-10 פקודות, שאתה נתקל בהם על כל קיר שבבסיס, אתה זוכר רק שתיים או שלוש ???"
ואני מינה וביה עניתי לו: "ה-600 העמודים האלה, אני חי בהם, זה חיי וזה החיים של כל יהודי מיום היוולדו עד יום מותו, לעומת ה-10 הפקודות שהסיכוי, שבבסיס בלב צרפת, בזמן שאין מלחמה ואין התראה למלחמה בכלל, היה לי איזה שהוא צורך, הוא אפסי !!!"
הוא בלע את הכדור, של תשובתי המחוצפת אבל לא לזמן ערוך, בנסיעה לבית הוא דרש שאני אלמד בע"פ את ה-10 הפקודות, ולא אני יכול לשכוח מחופשת השבת.
כאן הנקודה והסוד, אם הסופר, השוחט או הרב, ח י ב ה ם , הוא יהיה סופר ,שוחט או רב הראוי לשמו, ולא חבל על הזמן שום דבר לא יעזור הוא יהיה נבל ברשות התורה. יכול להיות שהוא לא יזכור פרט זה או אחר, הגיל עושה את שלו, אבל את הנקודה העיקרית שאסור לו להחליט לבד במקרא של ספק, את זה הוא יזכור, למעט מקרים קשים במיוחד של סיניליות מוגברת.
שכיחה איננו עוון, ראה פרקי אבות פרק ג' משנה ח'. גם למרע"ה נעלמה ממנו ההלכה עד שבה פנחס.
) .
)
