שרשור חדש
שמעו משהואני:))))

קראתי לא מזמן את הספר רוחות מספרות(זה ספר שמספרים שם על תיקונים שעשה רבי יהודה פתיה לרוחות שנכנסו באנשים קרי דיבוקים) קיצר לאחרונה (ז"א היום) יצא לי לחשוש שאולי יש לי משהו כזה (כנראה שלא) בגלל שאני שומעת מחשבות שלי ומופתעת מהן כאילו הן לא שלי, שלא אני מעלה אותן. וזה משהו שהוזכר בספר.

מן הסתם שזה סתם מחשבה בעקבות הספר ואני מדמיינת אבל זה מוזר שהמחשבות שלי מפתחות אישיות אינדיבידואלית.

לדוגמא "וואי איזו אישה מעצבנת הלוואי שהנהג יוריד אותה מהאוטובוס" ואני כזה "אמאלה ח"ו זה ממש לא יפה ומגעיל לחשוב ככה"

יש לכם הסבר לתופעה?

אשמח להבנה.תודה!

מחשבות טובות אי אי אי אי איadvfb

לכולם קופצות מחשבות לא וואו, אבל השאלה מה אנחנו עושים איתם.. זה מה שה' שואל מעמנו. לתקן, לא להיות מושלמים מהתחלה

תודה רבה!אני:))))
חח מה... סליחה אבל זה ממש הצחיק אותיאגוז16

פשוט לפעמים חושבים דברים לא נחמדים,

מלחמת הטוב ברע גם בתוך המחשבות שלנו

בשמחה!אני:))))
תודה רבה!
המוח שלנו מעבד מידע לפני שאנחנו יודעיםאחו

לכן יש הרבה דברים שצפים מהבטן (או מה"לא־מודע")

ונתקלים במחסום של המודע שלנו

 

אפשר להסביר את זה כז' מידות תחתונות וג' מידות עליונות (חג"ת נהי"מ אלה מידות שנמצאות בלב, בתחושות, באינטואיציה, אין לנו כל־כך שליטה ישירה עליהן, אבל כן יש לנו אפשרות לשלוט בחכמה בינה ודעת כלומר במה שמתרחש אצלנו במוח, להחליט החלטות, להזיז מחשבות הצידה, כו')

 

אפשר להסביר את זה ככוחות שליליים שנמצאים בתוכנו, פנימיים או חיצוניים זה לא כזה משנה כי הכל בגדר משל, כמו "אין אדם חוטא אלא אם נכנסה בו רוח שטות"

 

בשלב מסוים הגעתי למסקנה שבכל אדם נמצאות כמה אישיויות, לרוב 2 דומיננטיות, האחת היא האישיות הרגילה של איך שאנחנו תופסים את עצמנו ורוצים להיות כאלה, כשאנחנו בשליטה והמחשבות שלנו נמצאות תחת מרות הסדר השכלי־מוסרי

 

ויש מה שנקרא "אגו חירום" או "אגו חלופי" או איך שלא קוראים לזה, וזאת סוג־של אישיות אלטרנטיבית שפורצת ברגעי חולשה כו' או למשל מצב של שכרות. כאילו יש מערכת נסתרת של קשרים נוירוניים  במוח, שרוב הזמן היא כבויה אבל מדי פעם היא נדלקת ולכן צפים מחשבות ודפוסים כו' שאנחנו לא רגילים אליהם

תודה רבה!אני:))))

גם אני חשבתי על רוח שטות.

מעניין!

יש בך אל זר בתוך הגוף😲😲פתית שלג

"אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָה — ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר״, אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה יֵצֶר הָרָע."

זה מה שעושה אותך "אדם". שבוחר בטוב אף על פי שנוצר מעפר ועלול להימשך לדברים אנוכיים.

 

לגבי הספר של הצדיק הנ"ל זיע"א, 

תחשבי עם מה את יוצאת אחרי קריאה בספרים כאלה, ועד כמה זה מוסיף לך לעבודת ה'. 

אם התפוקה של הספר הזה היא אמונת צדיקים, אז יש סיפורי צדיקים שהמוח יכול לסבול יותר, וגם אפשר לצאת מהם עם הרבה מוסר והליכות. 

אהבתיאני:))))
ספרים כדוגמת זה מסקרנים אותי.
יפהאילת השחר
ההכוונה בסוף חשובה ממש. 
מלחמות היצר הרע והטובימח שם עראפת
לא דיבוק ולא שיתוק, לא דובים ולא יער, לא איוב ולא ארץ עוץ
כמדומני שהוא מדבר על דבריםאני77אחרונה

שהם בסדר גודל פסיכיאטרי, לא פסיכולוגי.
כמו למשל הפרעת זהות דיסוציאטיבית או סכיזופרניה

סיימנו תהילים, כנראה מחר נתחיל מחדשעזריאל ברגר

מוזמנים להצטרף אלינו לקבוצת וואטסאפ שבה שולחים כל יום פרק תהילים אחד להשבת החטופים.

היום סיימנו את הספר באמירת מזמור ק"נ.

ואם לא יקרה נס שפתאום כל החטופים ישוחררו - אז בע"ה מחר נתחיל מחדש.

 

תהילים יומי להשבת החטופים

כל יום שולחים גם את השמות של כל החטופיםעזריאל ברגראחרונה

רשימת החטופים לתפילה
מעודכן ל ט"ז חשון תשפ"ה, 17.11.24

אבינתן בן דיצה תרצה (אור)
אביתר בן גליה (דוד)
אברה בן אגרנש (מנגיסטו)
אגם בת מירב (ברגר)
אוהד בן קרן אסתר (בן עמי)
אוהד בן אסתר (יהלומי)
אור בן סימה גאולה (לוי)
איתן בן רות אדית (הורן)
איתן אברהם בן אפרת (מור)
אלון בן עידית (אהל)
אליה בן סיגלית (כהן)
אליהו בן חנה (שרעבי)
אליזבת בת אירנה (צורקוב) מוחזקת בעירק
אלכסנדר בן ילנה (טרופנוב)
אלקנה בן רוחמה (בוחבוט)
אמילי תהילה בת אמנדה פרנסיס (דמארי)
אריאל בן סילביה מוניקה (קוניו)
אריאל בן שירי (ביבס)
ארבל בת יעל (יהוד)
בר אברהם בן ג'וליה (קופרשטיין)
גיא בן מירב (גלבוע דלאל)
גדי משה בן שרה (מוזס)
גלי בן טליה (ברמן)
דוד דיגו בן סילביה מוניקה (קוניו)
דורון בת שרה (סימונה) (שטיינברכר)
דניאלה בת אורלי (גלבוע)
הישאם אסייד
זיו בן טליה (ברמן)
טל בן ניצה (שוהם)
יאיר בן רות אדית (הורן)
יוסף חיים בן מרים (אוחנה)
יצחק (איציק) בן חנה אנטה אלגרט
יקותיאל קית׳ שמואל בן טובה (סיגל)
ירדן בן פנינה (ביבס)
כפיר בן שירי (ביבס)
לירי בת שירה (אלבג)
מקסים בן טלה (הרקין)
מתן שחר בן ענת (אנגרסט)
מתן בן ירדנה עינב (צנגאוקר)
נמרוד בן ויקי (כהן)
נעמה בת איילת (לוי)
עודד בן בלהה (ליפשיץ)
עומר בנימין בן ניבה (ונקרט)
עומר מקסים בן אורנה אסתר (נאוטרה)
עומר בן שלי (שם טוב)
עופר בן כוכבה (קלדרון)
עידן בן יעל (אלכסנדר)
עֹמרי בן ורוניקה אסתר (מירן)
צחי בן דבורה (עידן)
קרינה בת אירינה (ארייב)
רומי בת מירב (גונן)
רום בן תמר נעה (ברסלבסקי)
שגב בן גלית (כלפון)
שגיא בן נעמית (דקל חן)
שירי בת מרגיט (זילברמן-ביבס)
שלמה בן מרסל (מנצור)
תמיר בן חרות (נמרודי)
יוסף חמיס אלזיאדנה    
חמזה אלזיאדנה    
ביפין ג'ושי    
פונגסאק טהנה    
סוראסאק לאמנאו    
פינטה נטפונג    
באנאוואט סהטאן    
סטיאן סוונאקאם    
וואטצ'רה סריון    

חטופים שגופתם מוחזקת ע״י מחבלים:

אוריאל בן נעמי (ברוך) הי"ד
אביב בן תלמה (אצילי) הי"ד
אורון בן זהבה (שאול) הי"ד
אילן שלמה בן מרים (וייס) הי"ד
איתי בן אורית (סבירסקי) הי"ד
איתי בן חגית (חן) הי"ד
איתן בן סול (לוי) הי"ד
אליהו בן דבורה (מרגלית) הי"ד
אסף בן קלרה (חממי) הי"ד
אריה בן פניה (זלמנוביץ) הי"ד
גד בן שרה (חגי) הי"ד
גיא בן דוריס (אילוז) הי"ד
גיא בן רינה (חבר) הי"ד
דניאל שמעון בן שרון (פרץ) הי"ד
דרור בן דורית (אור) הי"ד 
הדר בן לאה חדווה (גולדין) הי"ד
טל בן אסתי (חיימי) הי"ד
יאיר בן פלור (יעקב) הי"ד 
יהודית ויינשטיין הי"ד
יונתן מרדכי בן איילת (סמרנו) הי"ד
יוסף בן חנה (שרעבי) הי"ד
יקותיאל יהודה נחמן בן שרה (כץ) הי"ד
ליאור בן מיכל (רודאיף) הי"ד
מני בן סוניה (גודארד) הי"ד
סהר בן תמר (ברוך) הי"ד
עוז בן מירב (דניאל) הי"ד
עידן בן דלית (שתיוי) הי"ד
עמירם בן שרה (קופר) הי"ד
ענבר בת יפעת (היימן) הי"ד
עפרה בת פנינה (קידר) הי"ד
צבי בן פנינה (פלדמן) הי"ד
רון בן בתיה (ארד) הי"ד
רונן בן רוזמרי (אנגל) הי"ד
רן בן טליק (גואילי) הי"ד
שי בן שלומית שרית (לוינסון) הי"ד
תמיר בן יעל (אדר) הי"ד
מוחמד אל אטרש ז"ל    
סונטאיה אקראסי ז"ל    
ג'ושוע לואיטו מולל ז"ל    
סונתטיסאק רינטלאק ז"ל

איך?אני:))))

איך מתמודדים עם סערת רגשות כשפוגשים דתל"ש?

עיקר הרגשות:עצבות,כעס,שנאה,רחמים,קנאה(לה').

ומה עושים עם התחושה של דחף לשנות את המציאות הזאת וחוסר הסכמה למציאות?

תודה רבה.

..מוריה.

בתור אחות של דתלשית, אני בקשר מאד קרוב איתה ומדברות פתוח גם על הנושאים האלה של החוסר אמונה שלה.. אני ממש מנסה להכנס למקום סוגשל ענווה כזאת. שנכון שאני מאמינה בכל כולי, וברור לי שזאת הדרך הנכונה לחיות, ועצוב לי וגם שורף על זה שהיא לא זוכה לחיות את החיים ככה, אבל אני אני, והיא היא. הבחירות שלה, הן שלה לגמרי, לי אין חלק בהן. וככה זה, וככה זה טוב זה כן מניע אותי להתפלל עליה, ואפילו לנסות להתחזק בעצמי, במקומה.. אבל בסוף בסוף, אני כל הזמן מדגישה לעצמי שזה פשוט לא שלי..

אגב זה נכון בעיני לכל התמודדות של אדם אחר. אם זה התמודדות רוחנית, נפשית או אפילו רפואית. תמיד נרצה לעשות ולהיות ולקרוע את המציאות ולהפוך הכל, אבל זה לא ההתמודדות שלנו ולא בידיים שלנו.

תודה רבה!אני:))))

התחברתי למה שכתבת

מתמודדיםמישהי😉

אלה החיים

אנשים עוברים שיט בחיים שלהם.

מאיפה הזכות בכלל לרחם עליהם?

שאלה גדולה.אחו

ראשית לדעתי הרגשות האלה מקורם נעלה מאוד. ברור שלמעשה זה לא נכון לכעוס על אנשים ולריב איתם, אבל יש הבדל אם זה בא מתוך גישה של וואלה מה זה מזיז לי, שיעשה מה שבא לו מקסימום יישרף בגיהנם, בעיה שלו, לבין סובלימציה של רצון לתקן, להשפיע, לתת.

 

אני חושב שכל־אחד עובר מסע גדול בחיים שלו, גם דתיים גם חילונים גם דתל"שים, עם הרבה מאוד תחנות, מפגשים, הזדמנויות לשנות את הדעות (אם כי לא הזדמנויות בלתי־מוגבלות),

 

גם אנחנו עוברים מסע משלנו שבו אנחנו לומדים, מתפתחים, משנים את דעתנו, עוברים ממדרגה למדרגה, ואני לא חושב שהיינו רוצים שילחיצו אותנו, יתזכרו אותנו, או יכעסו עלינו למה אנחנו לא איפה שהיינו צריכים להיות. גם בתור אנשים דתיים התביעה עלינו גדולה ביחס למה שהיינו יכולים להיות אם היינו מנצלים את הזמן נכון, לוקחים את הדברים יותר ברצינות כו', אבל לחץ חיצוני, במיוחד אם הוא בא מתוך רגשות שליליים כמו כעס / שנאה כו', לא מקדם את התהליך.

 

חלק מזה זה גם הבנת התפקיד שלנו בכל המערכת הזאת, התפקיד שלנו הוא לעזור ולהעניק שפע עם הרבה אהבה ושמחה, כמו ברפואה יש לפעמים מקרים שהם מעבר לתחום המומחיות שלנו, ב־99.9% אנחנו יכולים לעזור רק למי שמבקש עזרה (עזוב תעזוב עמו), לא למי שחושב שהוא בכלל לא צריך אותה,

 

בכל־מקרה אין התפקיד שלנו להיות שופטים או פרקליטות, את זה אפשר להשאיר לקב"ה.

אהבתי מאוד.תודה!אני:))))אחרונה
למה הקב"ה בורא לאדם נטיות שונות שהוא לא יכול לממש?פתית שלג

לאו דוקא מניעות הלכתיות, שאז אפשר להשליך את זה על יצר הרע (וגם זה לא מוחלט תמיד)

אלא אפילו מניעות טכניות.

ואיך בן אדם אמור להתמודד עם זה?

רק צידוק הדיןנקדימון

אני לא חושב שיש אפשרות לענות על שאלה כזו באמת. אפשר לדחוק הסברים על כך שהכוח שלא מתבטא בדבר המסויים, אמור לבוא לידי ביטוי בעניין אחר, ומתוך כך לקדם את העולם ולהביא לאיזה תיקון - אבל זה דחוק ולא משכנע, לדעתי.

אני חושב שאלה מהדברים ש"גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם". 

מה ז"א לא יכול לממש?אגוז16
כשיש נטייה באדם הוא צריך ללמוד איך לנתב אותה למקום טוב בעולם
ונטיה לא מונוגמית? איך הוא יכול לנתב אותה לשיטתך?מישהי😉
האמת אני פרשתי נטיות במובן של כשרונותאגוז16

בעיני כח האהבה עומד בבסיס הרצון לחיבור והאדם צריך לעבוד על זה שהכח יהיה מנותב להקמת בית כשר בישראל איש ואשה.

משהו יפה מר' נתןפתית שלג

"וְהַכְּלָל, כִּי עִקַּר כֹּחַ הַבַּעַל דָּבָר שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם לְתַאֲוָה אוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הָאָדָם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת לְזֶה הָעִנְיָן כְּפִי שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת רַק שֶׁהוּא צָרִיךְ עַכְשָׁו לְהִתְאַפֵּק עַל תַּאֲוָתוֹ עַד יָבוֹא עִתּוֹ. אוֹ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיְּקַבֵּל דָּבָר זֶה בְּהֶתֵּר, אוֹ לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל זֶה כִּי אִם בָּעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּזְכֶּה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וּלְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ מִזֶּה עַכְשָׁו, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא לְקַבֵּל וּלְהִתְעַנֵּג מִשֹּׁרֶשׁ הַתַּעֲנוּג הַזֶּה בְּשָׁרְשׁוֹ בָּרוּחָנִיּוּת. שֶׁהוּא אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח תַּעֲנוּג רוּחָנִי, תַּעֲנוּג אֲמִתִּי. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֶךָ". 'רֵעֶךָ' דַּוְקָא. וְכֵן, "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ". 'רֵעֶךָ' דַּיְקָא. כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ חֶמְדָּה לְבֵית רֵעֵהוּ דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁהוּא רֵעֵהוּ וַחֲבֵרוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כְּפִי גִּלְגּוּלֵי הַנְּשָׁמוֹת וּמֵחֲמַת שֶׁבַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה זֶה הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת מֵחֲמַת זֶה יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה וְחֶמְדָּה לְזֶה הַבַּיִת וְהַמָּמוֹן שֶׁהוּא עַכְשָׁו שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה הִזְהִירָה אוֹתָנוּ עַל זֶה. כִּי אָסוּר לִגַּע בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֲבֵרוֹ וְרֵעֵהוּ בְּשָׁרְשׁוֹ מִצַּד הַגִּלְגּוּל, אַף עַל פִּי כֵן זֶה הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים. וְה' יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת אֵיךְ לְסַדֵּר הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְאָסוּר לִגְזֹל וְלַעֲשֹׁק אֶת חֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ לַחְמֹד הוּא אִסּוּר חָמוּר, רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'. וּלְקַבֵּל מִשְׁפָּטוֹ בְּאַהֲבָה וְלִשְֹמֹחַ בְּחֶלְקוֹ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ ה':"

(ל"ה טעון ונטען ג ב)

אולי זה עונה למה ששאלת @מישהי😉 

.....תות"ח!

שאלה יפה שעסקתי בה לאחרונה.

לכל נטייה יש שורש כללי, ו(כמעט) תמיד אם מעמיקים רואים איך אותה נטייה יכולה להתממש, גם אם לא באופן ספיציפי.

ויש להעיר, שהידיעה שעצם המשיכה יש בה צד עליון וטוב, אז גם אם בפועל לא יהיה אפשר לממש אותה, זה מחזק את האדם שהדבר בעצמו אינו פסול.

ואני חושב שזה בכוונה. בן נוער שמתחיל לו יצר העריות אף שבדר"כ אין זה גיל החתונה, זה כדי שילמד להתמודד ולפתח חוסן ושליטה בעצמו. אם יצר העריות היה מתעורר רק בגיל סמוך לחתונה, זה היה אסון. צריך לבנות את החוסן העצמי ואת השליטה בכוחות, כוח האיפוק. עצם השליטה של האדם בכוחותיו נותנות לו כוח של ניהול, שבו הוא לומד לנהל וליזום בעצמו את הדברים, ולא רק לזרום אחרי הדברים. הוא לומד לא להיות נגרר אלא להיות מוביל, ולדעת לעשות את הדברים כפי מה שראוי וצריך לעשות, ולא רק לפי מה שזורם. ובמקביל צריך לדעת שההתמודדות בדר"כ אינה לנצח, והאדם יוכל בשלב זה או אחר להופיע אותה. מי שלא, בעל נטיות הפוכות, אז קודם כל ברוב המקרים זה ניתן לשינוי, גם אם זה קשה ודורש עבודה מאוד מאומצת. ומי שלא, אז לו יש תפקיד מיוחד שבו הוא נדרש להתמודד ולהילחם כל חייו. אין זו המציאות הרגילה והטבעית, אבל יש גם תפקידים כאלו לאנשים מיוחדים עם כוחות מיוחדים.

מדליק, שומר את זה בתוך האפור של המוח.אחו
תות"ח!אחרונה
התעצבנתי..נעמינעמי

חלק מהחיים שלנו כעובדי ה' אלו הניסיונות שהקב"ה שולח לנו כדי שנוכל לעמוד בהם. 

היום בעבודה יצא שהתעצבנתי וגם טרקתי את הדלת מרוב עצבים (לצערי), והיום אנשים במסדרון. מאוד מפחדת שאולי זה יצר מצב של חילול ה' שרואים מישהו דתיה עצבנית וגם מתבאסת שלא הצלחתי לעמוד בניסיון. 

 

אשמח לדברי חיזוק ועידוד כי באמת עבדתי על עצמי כדי לא להגיע לכאלו מצבים. 

תודה. 

דבר ראשון-חיזוק❤תמימלה..?

מהמם שאת בכלל חושבת על זה.

אלופה אמיתית!


דבר שני-חשוב לקחת דברים באיזון, את בנאדם, זה שאת דתיה לא גורם לזה שאין לך יצר הרע, בדיוק ההיפך, ככל שהאדם יותר גבוה מבחינה רוחנית גם הנסיונות שלו יהיו יותר גדולים וקשים.

לכל אחד יש בחירה מה לחשוב ואת לא אחראית למה שמי שעובד איתך חושב, את ניסית להיות בסדר, לא עשית את זה בכוונה... אז כן צריך להשתדל ולשאוף ליותר, אני לא אומרת שלא, אבל מההודעה שלך נראה שאת מאוד שם...


מדהים שאת חושבת על זה אבל תשתדלי לשים לב שאת לא שוקעת בעצבות בגלל זה, להתבאס ולהתעלות מזה זה מעולה ובדיוק מה שצריך לעשות אבל לכעוס על עצמנו ולהתעצבן ולהיות במצברוח רע(לא אומרת שזה מה שעשית, סתם, שתשימי לב בכללי)-זו בדיוק עצת היצר!

"שבע יפול צדיק וקם"advfb

ההבדל בין הרשע לצדיק הוא לא בכך שהצדיק לא נופל והרשע כן נופל. ההבדל הוא שהצדיק קם והרשע לא קם.

 

באמת קשה והקב"ה רוצה מאיתנו שנקום למרות שנפלנו.

 

צריך לזכור שעבודת התיקון והתשובה היא היעד עצמופתית שלג

והיא אף פעם לא נגמרת. גם אם יש עליות וירידות, אם הדרך מובילה ליעד טוב אז הירידות הן לא מרכז הסיפור.

תחשבי על כמה כן עשית דברים טובים, והתאפקת, ומאסת ברע, ושבת בתשובה.

אסור לשכוח שאת מכלול של דברים, ולא רק המעשה הספיציפי הזה שהיה נראה לך לא טוב. אני בטוח שככה גם רואים את זה האנשים מסביבך. 

מניסיון: להתמיד בלימוד מסילת ישרים ("הַתּוֹעֶלֶת יֹצֵא מִן הַחֲזָרָה עָלָיו וְהַהַתְמָדָה") זה נותן כלים ממש טובים לתיקון המידות ומקרין על כל הלך החיים. ממליץ מאוד מאוד!!

שלום וברכהתות"ח!אחרונה
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ד' בטבת תשפ"ה 21:53

קודם כל, לגבי העניין של הנסיונות. ה' לא סתם רוצה לאמלל לנו את החיים, הוא רוצה בטובתינו. כל מה שמכונה נסיון הוא בעצם רצון של ה' להביא אותנו לקומה חדשה. וגם אם נכשלנו, יש גם לכשלון תפקיד במכלול של עבודת ה', כמו שכתוב ש"אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם". המטרה היא להגיע להצלחה, אבל צריך לזכור שגם הכשלון הוא חלק אינטגראלי מהחיים, כמו שצמח צריך להירקב באדמה בשביל לצמוח.

חשוב לי להדגיש שלא כל דבר שקורה לנו מוגדר כ"נסיון". לדוגמא, אם נפלה לנו הנעל והחלטנו להתעצבן מזה, זה נקרא שאנחנו כעסנו על משהו, לא נסיון, שכן זה דבר שלא ראוי בכלל לכעוס עליו. נסיון זה משהו קשה, יוצא דופן, שבא לפתח אותנו ולהעלות אותנו רמה, כפי שאמרתי. לא סותר שלפעמים גם בדברים הקטנים קשה לנו (כל אחד והקושי שלו), ויש לנו אחריות לנסות לתקן את עצמינו.

לגבי המחשבה שאולי זה יצר מצב של חילול ה'. מצויין שאת בתודעה כזו! ישנם אנשים שמסתכלים רק על היחס ביניהם כלפי ה', ולא רואים את עצמם כנציגים של ה' בעולם. העובדה שזה מפריע לך מראה שאת רואה את עצמך כנציגה של הקב"ה בעולם, וזה דבר מצויין. ובעז"ה שעצם הרצון הזה יגרום לך לחזור בתשובה.

 

@נעמינעמי 

תגידו אם יש מישי שמאד פגעה ביתמיד בשמחההה:)

ויש השלכות לפגיעה שלה עדיין, כל מיני דברים שאני אוהבת לעשות ובגללה אני לא עושה, יהיה לי מאד קשה לסלוח לה ביום כיפור מה עושים??

 

אויי שאלה קשהadvfb

בהחלט לא נעים לשמוע :/

אני מאמין שלהרבה מאיתנו יש פצע כואב כזה או לכל הפחות היה פעם..

 

עניין ראשון - לעכל את הכאב, לתת לו מקום.. מצד שני לא התבחבש בו יתר על המידה (וזה עניין שתלוי לשיקול דעת אישית, אי אפשר לתת בזה חוקים).

אמנם אח"כ לנסות לשקם את עצמך. לעשות את אותם הדברים. לפעמים זה יכול להיות על ידי תמיכה של גורמים מחבקים ועוטפים אם יש, ואם לא זה יכול לדרוש המון תעוזה, אבל אין ספק שזה שווה את זה!

ממה שנראה, יותר סביר שאחרי שתשקמי את עצמך בעצמך או על ידי עזרת הסביבה, תהיי במצב שיהיה קל לך לסלוח לה.

וסליחה זה באמת תהליך פנימי שקורה. טוב שהוא קורה כאשר הצד הפוגע מודה על חטאו אבל גם במקרה שלצערנו הרב זה לא קורה, יש פה עניין של תהליך אישי של הנפגע.

ולכן,

תדעי שזה תהליך,

ואם התקדמת בתהליך הזה לפני יום כיפור, צעד או שתיים, זה גם התקדמות שאפשר להודות עליה ולבוא איתה ביום כיפור. השתדלנו לסלוח הקב"ה! באמת ניסינו! ונמשיך לנסות ולא להתייאש מכך!

בתפילה שנזכה לעבור ולהתעצם בעקבות הקשיים והייה יותר חזקים מלכתחילה.

 

 

אני חושבת שמבחינת הלכהאגוז16

לא צריך לסלוח למי שלא מבקש סליחה

ככה זכור לי. במיוחד אם הפגיעה עדיין קורית

אמנם אחרי יוה"כתות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ' בתשרי תשפ"ה 12:23

אבל בכל זאת. יש לסליחה מימד כפול: היחס בין הנפגע לפוגע, והיחס של הנפגע בעצמו לסיטואציה, בתוך הלב שלו. בהיבט הראשון הרבה פעמים נכון להקפיד על מישהו כדי שיתחנך ולא יתרגל לעשות רע כמעשיו (לפעמים הטקטיקה צריכה להיות שונה, אבל לפעמים זו הטקטיקה הנכונה....). אבל בהיבט השני, הסליחה היא בראש ובראשונה בשביל עצמינו. אנחנו אומרים כל יום בתחילת ק"ש על המיטה: "הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי....ולא ייענש שום אדם בסיבתי". למה שהשני ייענש אם אני מקפיד? אנחנו גם מכירים את זה מיוה"כ, כתוב שעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אבל עבירות של בין אדם לחבירו לא מתכפר עד שירצה את חבירו. מדוע? העבירה לפגוע בחבר זו עבירה מהתורה, וברגע ששבתי עליה בתשובה, לכאורה נסלח. מדוע הכפרה תלוייה בנפגע, האם יסלח או לא יסלח? אז מלבד מה שכתוב שיותר משלוש פעמים זו כבר בעיה של הנפגע, וממילא זה לא לגמרי תלוי בנפגע, נאמר משהו שהוא יותר עמוק. הבן-אדם הנפגע, כל עוד לא התרצה, הוא עכשיו תקוע בגללי. הוא עכשיו "סוחב" את הפגיעה איתו, ומצטער בגלל זה. כל עוד לא תיקנתי את הנזק שלי וגרמתי לו ל"הירפא" מאותו "חולי" ע"י שפייסתי אותו (ובכך הצלחתי לגרום לו להמשיך הלאה), הוא תקוע בגללי! רואים בבירור שהאדם שנפגע הוא תוקע את עצמו, ולכן לא צריך לחכות שהפוגע יואיל בטובו לפייס ולרצות. אפשר לסלוח גם בלי זה. להיות יותר חזקים וגדולים ובוגרים מאותו פוגע קטן וקטנוני (מבחינה המעשה הזה הוא קטן וקטנוני, כמובן....). אנחנו סולחים לא מתוך חולשה, אלא מתוך בחירה ומודעות מוחלטת, מתוך הכרה במציאות והבנה שאנחנו יותר גדולים מזה, ואנחנו בוחרים לא להיפגע, לא להיות בתודעה "קרבנית" ומסכנה, אלא להיות בתודעה של גיבור ומישהו בעל כוחות וחוסן שלא נשבר ולא מאיימים אותו כל הגלים והרוחות שבעולם, הוא נשאר איתן ויציב.

מקווה שעזרתי.

@תמיד בשמחההה 

במחזורתהילה 3>

של הרב מרדכי אליהו זצ"ל ליום כיפור, לצערי אין לי אותו עכשיו,

אז לא יכולה לצטט במדוייק אבל כתוב שמי שמקפיד או פגוע מחברו צריך להודיע לו

כדי לאפשר לו לפייס אותו. 

מידת חסידות למחולאחואחרונה

אבל אינו מעיקר הדין,

מאירי יומא כ"ג ע"א

מכלל יופי-אלוהים הופיעכְּקֶדֶם
איך *אתם* מבינים את זה?


מבלי להביא פירושים מחז"ל

שירושלים מדברת שכינה!פתית שלג

למה השמטת את ציון?🤔

כי לי מרגיש שזה חלק אחר כלומרכְּקֶדֶם

ציון.

היא ביטוי של

- מכלל יופי אלוהים הופיע.

אבל צודקת על הערה

מציון, אשר היא מכלל יופי, א־להים הופיע.אחואחרונה

מכלל יופי הוא כינוי לציון, לא הסתכלתי מה הפירוש אבל אפשר לומר תכלית היופי, או הכלולה מכל היופי.

 

צריך לשים לב לטעמים, מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ:

יופי בטעם מפסיק.

האם להקדיש זמן לתחביבים זה לכתחילהפתית שלג

או שצריך להקפיד שזה יהיה רק למנוחת הנפש ולא יותר?

בריאות הנפשנקדימון

וזה שונה ממנוחת הנפש. אם זה רק מנוחה אז אתה צריך לספור דקות ולהתאבסס על הזמן שאתה "מבזבז".

אם מדובר פשוט על נפש בריאה, אז פשיטא שיש מקום גם לתחביב. כמובן לא להגזים, כי זה אף פעם לא טוב.

כל אחד צריך לדעת באיזה מדריגה הוא נמצאadvfb

כנראה שב מדרגות מאוד גבוהות שמרימים את הקדושה במעשים לא צריך לפתח תחביבים או לעסוק בנושאי חולין כלשהם.


שני האפשרויות שהבאת נשמעות לי נכונות באותה מידה, אתה יכול לחדד את זה..

בכל אופן, בריאות הנפש זה מעולה ובמידה מוגזמת זה לא טוב לאדם ולא טוב לשמיים

בעיני זה חלק מהכוחות שה' נתן בנואגוז16

כמו שלא תשאל האם להקדיש זמן לאכילה לשינה ולפעילות גופנית ככה גם כאן לדעתי.

יש כוחות יצירה באדם וזה מבורך ויכול גם לשרת אותו בעבודת ה'

לדוג' הרב קוק מרבה להתבטא בצורת שירה ז"א שיש מקום לכשרונות ולמה שהאדם נמשך אליו גם כתחביב

צריך פשוט לדעת איך לפעול עם זה בצורה שתיטיב.

דוקא באכילה ושינה ספרי המוסר מורים למעט.פתית שלג

ושירה היא ממש כלי לעבודת ה'.

מה יעשה אדם שמתחבר למשחקי מחשב או בניית פאזלים?

 

נדמה לי שההשוואה יותר נועדה להסביר שזה הכרחיadvfb

אז אם נמשיך על הכיוון הזה - שישחק משחקי מחשב מספיק כדי שתנוח דעתו ומעבר לכך שלא ישחק.

והייתי מחלק בין משחקי מחשב לבניית פאזלים ולא יודע אם זה קשור לעבודת ה'.. נשמע לי פאזלים לצורך העניין משהו יותר גבוהה ממשחק מחשב

....תות"ח!אחרונה

הרב קוק זצ"ל בתחילת עין אי"ה (ברכות כרך א' פרק א' פסקה ד'), על מח' רבי יוסי וחכמים לגבי שקיעת השמש, האם היא כהרף עין או שיש לה משך, אומר שם שהם נחלקו במח' האם יש מקום לתרבות פנאי או לא. ועולה מדבריו שם שלכו"ע יש עניין עקרוני בדברים כאלו, אלא שנחלקו אם מציאותית בן-אדם יכול להשתמש בהם בצורה טובה או שצריך להימנע מזה (הוא תולה את מח' התנאים במח' ראשונים, בין חובות הלבבות לראב"ד).

השאלה היא מה זה מנוחת הנפש. אם אני שואף "לחנוק" את הנפש שלי ולצמצם אותה לגמרי או שלא. ברור שבן-אדם שעכשיו לומד בישיבה בדרך הטבע אין לו הרבה זמן להשקיע בתחביבים, אבל לענ"ד אסור לכבות תחביבים לגמרי (אא"כ באמת מדובר במשהו ילדותי שהאדם צריך לשאוף לא לרצות את זה בכלל....), גם בתקופת לימוד בישיבה.

אגב, גם כשמשקיעים בתחביבים, כדאי לזקק אותם ולהופיע אותם בצורה טובה יותר. לדוג', אדם אוהב מוזיקה. איזה סוג מוזיקה בדיוק הוא שומע ואוהב? האם עדיף לשמוע דברים אחרים? וכן על זה הדרך בכל תחביב ותחביב, לברר אולי אני יכול יותר למצוא משמעות באותו תחביב, לגלות בו עומק וכיוון חדשים.

הלחץ באלול ועשרת ימי תשובהפתית שלג

שלא בהכרח מוביל רק ללב נשבר שמביא לקרבת ה',

אלא מוביל לעצבות שמרחיקה את האדם מהמטרה, ואפילו יכולה להביא לדכדוך וחטאים.

 

איך שומרים על גישה בריאה לימי הסליחות, שמביאה יותר תיקון מאשר הורסת?

"אל תאסוף עם חטאים נפשי"אחו

לפעמים יש תחושה שאם ייאספו יותר מדי חטאים, בסוף לא יישאר ממני כלום.

 

///

 

אמרי אמת וילך תרצ"א

 

הקהל את העם האנשים והנשים והטף איתא האנשים ללמוד והנשים לשמוע והטף למה באים לתת שכר למביאיהם, למה צריכים למביאיהם לשכר, הלא יש להם שכר משלהם, אולם הכוונה לכאלו שאין להם דרך בפני עצמם, אאזז"ל אמר בשם ר' בונם ז"ל על מה שאיתא במדרש וישב כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם יי מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וכו' ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו וכו' ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח, שאף שלעיני בשר היה נראה שמעשה יהודה לא היה ישר כמו מעשה אחרים, אולם הקב"ה הוא היודע מחשבות שיהודה היה נפול בעצמו שהוא אינו כלום ואין לו כלום ועל כן היה עסוק ליקח לו אשה להעמיד תולדות שאפשר התולדות יהיו יותר טובים, זה הוא אורו של מלך המשיח כדכתיב והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, איתא בגמ' מי גרם לראובן שיודה יהודה והקשו בתוס' הלא ראובן עשה תשובה עוד מקודם שהיה עסוק בשקו ובתעניתו, אולם יהודה חידש דרך חדשה להיות מודה בלי שקו ותעניתו, עיקר התשובה היא ההודיה,


איתא כי יהויקים היה מתענה תמיד ונאמר לו אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו,


[מצודת דוד] יתכן שהיה יהויקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחושבו שהסגוף יכפר על רעתו ולזה אמר הלא אביך התענג במאכל ומשתה ועשה משפט וצדקה ובעבור זה היה טוב לו כי לא עשה הרע ולא היה לו צורך אל הסגוף:


[רד"ק] אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה. כלומר איני תופש אותך בהנאותיך אם היית עושה משפט וצדקה כי אביך יאשיהו אכל ושתה כדרך המלכים ונהנה בטובתו וכיון שעשה משפט וצדקה אז טוב לו והיה בטוב כל ימיו אבל אתה נהנה בטובת העולם הזה בדרך רעה שבניניך שאתה נהנה בהם אינם ביושר ובמשפט כי אם בעשק וכן מאכלך ומשקך ושאר הנאותיך הם בחמס כמו שאמר כי אין עינך ולבך כי אם על בצעך וגו' ויש אומרים כי יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי התעניות היו תשלום מעשיו הרעים לפיכך אמר לו אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה.


עיקר התשובה היא ההודיה וזהו אז טוב לו כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו' כל תשא עוון וקח טוב ואיתא ברש"י וקח טוב וקח הודיה וכו' שנאמר טוב להודות לה', כשמחנכים הילדים ליהדות, מזכי לחייביא, זהו השכר האמיתית, לתת שכר למביאיהם, מחנכים הילדים והילדים יש להם ילדים עד אורו של משיח.
 

///

 

בעצם החידוש של האמרי אמת הוא מפליא וממש מרחיק לכת.

 

יש תשובה של שק ותענית, לומר את כל הסליחות, לסיים X פעמים ספר תהילים, להיות בבאסה ובדאון, פעם קראתי שהיה איזה מחזור סליחות שכתוב בו באחת הסליחות "כאן בוכים". תשובה "קלאסית" מה שנקרא. וזאת התשובה של ראובן, כי זאת התשובה שהוא מכיר. תשובה קלאסית. אז בסדר, זאת מדרגה אחת.

 

אבל המדרגה האמיתית יותר היא התשובה ה"יצירתית" של יהודה, יהודה מבין שהוא לא בנוי לכל הדברים האלה, לכן הוא מחפש איזו דרך באמת תוכל לתקן את הסיפור הזה, גם אם בעיני אחרים זה לא נראה הכי ישר ולפי הספר.

 

ולפי זה ההתמקדות בימים האלה צריכה להיות איך אני באמת מתקן משהו. יוצר שינוי. יוצר משהו חדש. מכין דרך חדשה. וזה יכול לבוא דווקא הפוך מתוך שמחה וטוב וכיף, "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". יכול להיות שמה שאני צריך כדי להזיז את הרוחניות שבי זה איזה טיול ארוך וכיפי, להתנתק מהסחות הדעת. וזה כמובן לא סותר את הסליחות והחרטה וכל העניינים.

 

גם בסליחות, אפשר להסתכל על זה בתור איזה דפוק אני, ואפשר להסתכל על איך שכל סליחה פזמון ושלמונית שאני אומר, משירים מעליי ערימות של שטויות, שזה ממש משמח.

האמתנפש חיה.

אני חושבת שזה כמו ימי כביסה

 

לקחת ב איזי , ב נ ח ת ...

לנשום

 

להתחבר לאוויר שבעולם הזה

 

להתכנס פנימה

להתרכז 

 

ופשוט

להנות מהקרבה לרבונו של עולם

מאהבה אמיתית של מלך עליון

 של אמון,

 שמאפשרת תיקון!!
 

אז אמנם הבגד מלוכלך,


 

אבל כמה חסד שאפשר לתקן , לכבס!


 

וחשוב לנקיוּת ולנעימוּת !

 

 

כי לא תחפוץ במות המת

 

כי אם בשובו מדרכיו 

 

וחיה.

 

 

עורו ישנים

וזכרו בוראכם

 

לא כי הוא מעניש

 

אלא כי הוא אוהב מאד מאד

אהבת עולם 

וזוכר לנו ברית אבות

 

וכל כך רוצה שנשוב אליו

ונזכה לרוממוּת אל

להקדיש את קדוש יעקֹֹב

 

ולהמליך אותו עלינו

ולהתפלל להתגלות ומלכות ה'

על כל העולם

 

כדי שנזכה 

לגאולה אמיתית ושלימה 

 

לקרבת אלוקים מתוקה

ולנחת ושמחה בעבודתו ית'

 

לתוספת 

 

אזכיר פה את המשל הידוע של המגיד מדובנא

 

"לא אותי קראת יעקב-כי יגעת בי ישראל"

 

משל לאורח שנכנס למלון 

נוער ליווה אותו 

וביקש לעזור לו לסחוב את המזוודה שלו.

 

אמר לו האורח

 "המזוודה הזו כבדה, היא לא שלי, 

ברשותי מזוודה קלה נוחה. 

 את המזוודה שלי קל ונוח לסחוב"

 

את המצוות והחיבור לבורא ית'

 

קל ונעים לעשות.

כמו קליק של חגורת בטיחות.

 

אם משהו חורק או כבד

 

זאת לא עבודה נכונה .

 

קודם כל שמים לב, כמו ששמת לב יפה עוצריםadvfb

ומתבוננים - 

על מה העצבות? העצבות על המדרגה, גיליתי שאני במדריגה יותר נמוכה, ה"אני" הוא מה שמעניין פה. לא ה' יתברך.

על מה לב שבור? על המצב, של השכינה, של אבא שבשמיים, הצער על מה שנשבר, מה שלא היה או מה שהיה ופגע בכבוד שמיים. ה' יתברך הוא מה שמעניין פה, לא המדריגה של האדם.

 

וגישה בריאה - 

אם קשה לנו בעבודת ה', אם יש נפילות, מה פתרון?  להשבר? ח"ו.

הפתרון זה להתקדם. לאט. מהר. איך שמתאים לסיטאוציה ולאדם. לקום. ליפול. לקום. ליפול. ושוב לקום.

בסוף אדם נמדד על תהליכים שהוא עובר וגם על ידי תהליכי עומק הוא אכן מגיע להישים ברי קיימא בסוף. שנשארים לאורך זמן, שקבוע בנפש האדם.

אמנם אם הוא לא עובר תהליך, גם התוצאה הכי גבוהה לא שווה הרבה. וכן להיפך, אם הוא מתקדם בעקשות, גם אם התוצאה נמוכה זה שווה המון.

 

ואפרופו מה ש @נפש חיה. כתבה על כביסה.

שמעתי פעם משהו יפה בשם הרב שג"ר (לא יודע אם זה בלעדי שלו). בנוגע לשאלה למה אנחנו עושים תשובה אם אנחנו יודעים שנמשיך לחטוא? 

זה כמו כביסה לבגד. אתה שולח אותו לכביסה למרות שאחרי שהוא זה תלבש אותו והוא שוב יתלכלך.

העומק במשל הזה הוא שתשובה לא נועדה לייצר מצב סטטי. נחזור למצב הקודם לפני החטא ונעצר בו לנצח נצחים.

התשובה יהיה חלק מתהליך דינמי. יש פה קטעים קשים, יש בו נחמה, יש תקווה, יש אכזה ושבירה, ויש בו גם שמחה וישועה. אבל זה משהו שממשיך לקרות כל הזמן.

לא להבהל מהנפילות. זה לא באג, זה פיצ'ר.

שאלה מעולהתות"ח!אחרונה

סליחה על האיחור....😅 (או בלע"ז, דילאעיי)

מבינים שה' רוצה בטובתינו, ולא מחפש להעניש אותנו ולהרע לנו ח"ו. אנחנו הבנים שלו, אוצר סגולתו. הצער במקרה הזה על החטא אינו כסוג של טסט מלחיץ שאם ניכשל בו הלך עלינו, אלא מתוך הרצון להתקרב לאור ה', לשמחה, אנחנו רוצים להיות זכים וטהורים מכל הסיגים, וניתן לומר שהעצבות היא תוצאה- מתוך המבט הגדול אנחנו מצטערים שבאותו זמן היינו במצב קטן שמנוגד לאותה אהבת ה' גדולה ומקיפה.

אם זה לא ענה לך, אז תחדד יותר את השאלה שלך.

משהו שלאחרונה חשבתי עליו לא מעטבאלין

לפני בערך שבועיים מישהו סיפר לי שקשה לו ללמוד דברים בנגלה כלומר רמב"ם ודברים טכניים כאלה ומאז שהוא אמר לי את זה אני שם לב שגם לי זה קשה, עכשיו ברור לי למה צריך ללמוד דברים כאלה אבל זה קשה, הרבה יותר קל ללמוד ליקוטי מוהר"ן או דברים כאלה שם מרגישים את ה' וברמב"ם זה יותר קשה. יש למישהו עצות? מישהו מזדהה?

ממליץ ללמוד אורות התורהפתית שלג

לִמּוּד הַמִּשְׁנָה וְהַהֲלָכוֹת הַפְּסוּקוֹת פּוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁהַלִּמּוּד הַגֵּיאוֹגְרָפִי פּוֹעֵל בַּחֹל לְהַיְשָׁרַת הַשֵּׂכֶל וְהִתְבַּסְּסוּתוֹ הַיְסוֹדִית הַמַּמָּשִׁית, שֶׁהִיא עֲמִילָן יָפֶה לַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנִים וּמֻפְשָׁטִים. וְעַל יְדֵי זֶה בָּא הָאָדָם לִידֵי קִנְיָן שִׂכְלִי אֵיךְ לִתְפֹּס כָּל גֹּדֶל בְּפַשְׁטוּת גְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִתְטַשְׁטֵשׁ עַל יְדֵי הַגַּדְלוּת שׁוּם דָּבָר קַל וְקָטָן, שֶׁזֶּהוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָאִידֵיאָלִיּוּת בִּיעָפָהּ שֶׁל הַגַּדְלוּת הָעֶלְיוֹנָה הִיא הַמַּבִּיטָה אֶל כָּל הַקֹּטֶן שֶׁבַּיֵּשׁ, לְשַׁכְלְלוֹ עַל כָּל פְּרָטָיו הַיּוֹתֵר דַּקִּים וּזְעִירִים.

 

כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה לִשְׁמָהּ מַמְשִׁיכִים מֵהָרָצוֹן אֶת הַתַּכְלִית הַנִּשְׂגָּבָה שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל עִנְיָן פְּרָטִי, וְחֶסֶד עֶלְיוֹן הוֹלֵךְ וּמִתְרַבֶּה עַל הַשּׁוֹנֶה בְּעַצְמוֹ וְעַל כָּל הָעוֹלָם עִמּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמְדִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אָז הַהוֹפָעוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִתְגַּלּוֹת עַל הַפְּרָטִים כְּשֶׁהֵם לְעַצְמָם, וְשִׂכְלָם הַכָּנוּס בָּהֶם הוּא מְצֻמְצָם, וּלְפִי מִדַּת הַשֵּׂכֶל הָרָצוֹן הוּא קָצָר, וּמָלֵא קַפְּדָנוּת וְזַעַף, וְנֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

 

ועוד ועוד דברים שנוגעים לזה..

צריך לדעת שכשלומדים הלכות וגמרא, לומדים את רצון ה' בעולם ומתקרבים אליו יתברך.

מזדהה מפעם..

אני מרגיש שלימוד ה'שכל' של התורה, גורם ללימוד ה'רוח' שבה להיות הרבה יותר יציב וחזק.

ובסוף הכל הרמוניה אחת. חסרון בפשט התורה, הוא גם חסרון ברמז, דרש, וסוד.

 

"אורייתא אורייתא כמה חביבין אינון מילין דילך מה אילנא אית ביה שרשין ואית ביה קליפין. ואית ביה מוחא. ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין. ואית ביה פרחין. ואית ביה איבה. אוף הכי אינון מילין דילך אית בהו פשטי דקראי. דרשה רמז דקא רמיז חכמתא. גמטרייאות רזין טמירין. רזין סתימין. אלין על אלין. כשר ופסול. טמא וטהור אסור ומותר. חייב וזכאי ומכאן ולהלאה מתפשטין ענפין לכל סטר. רחבה אנת מני ים לית בך קץ ותכלית:

אורייתא אורייתא. הא אהבה ורשפין דשלהובא דליבא אבתרך יהא רעוא דתהוי אנת חקוקה בליבן הדרן עלך אורייתא קדישתא. והדרך עלן אורייתא קדישתא דעתך עלן אורייתא קדישתא ודעתן עלך אורייתא קדישתא לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:"

 

 

בסוף, כשבן אדם קולט את ההרמוניה הזאת, הוא יכול למצוא בכל פשט של תורה ואפילו מחלוקת, יסודות חשובים במחשבה.

אגב, זאת היתה ההתפעלות הגדולה שלי מהספר צדקת הצדיק בתחילת לימודיי בישיבה,

וזה גם מלווה אותי עד היום. לדעת שפשט התורה מלא יסודות חשובים בכל המדרגות. 

[יש גם סיפור על רבי צדוק הכהן מלובלין, שהגיע לאיז'ביצר בפעם הראשונה, ושמע ממנו שיעור.

בסוף השיעור הגיע אליו, ואמר לו שיש עליו קושיה מכאן ומכאן, וצריך להסביר את הסוגיה שונה.

האיז'ביצר ענה לו- בסדר. אבל מה אתה לומד מזה לעבודת ה'?

זה גרם לו נקודת מפנה בלימוד התורה, וכך הוא התחבר לאיז'ביצא ולתורת החסידות.

(משהו כזה, לא מוצא מקור להפנות..)]

בהחלט מזדההadvfb

ולא יודע אם זה רע או טוב אבל חשוב לא להזניח את הרצון לעסוק בלימוד ש"ליבו חפץ". 

חשוב ללמוד את חלקי התורה, אך בנחת, בהדרגה. 

לשים לב שלא מזניחים חלקים אחרים בתורה ומתעסקים בהם בקצב המתאים וגם כן בשיטתיות ועקביות כמו שראוי לעסוק בתורה ("עשה תורתך קבע")

אני לא לומדת רמבם וגמראתמיד בשמחההה:)

אבל זה ברור שיותר קל ליקוטי מוהרן וכאלה

הרבה יותר קל ללמוד ספרים מימינו מאשר ימי הרב קוק שכתב בעברית קצת שונה

..באלין

הענין הוא לא הקושי אלא הטכניות של הדברים המאמץ של לראות את האולוקי באותה הלכה מסובכת ותיאורטית ברמב"ם הקושי בלהבין את העומק והפנימיות בסברא של רבא וכו'. ניסיתי לדוגמא להצטרף לרמב"ם היומי אבל תוך בערך שלושה שבועות התיאשתי. ובאופן כללי אני יותר אוהב ללמוד בעיון מבחינתי ללמוד כל יום שורה בגמרא אבל להתעכב עליה שעות זה יכול להיות תענוג ויש לי חלום באמת ללמוד בעיון עיון מבחינתי הוא לאו דוקא לראות הכי הרבה מפרשים על הגמרא אלא לדון בגמרא לעומק להבין את הפנימיות להתחבר לדברים גם אם לא לומדים מיליון מקורות על הגמרא אפשר לעין בה אולי שנה הבאה בעז"ה אני אצליח ללמוד ככה.

 

אני גם כזה ממשadvfb

וזה קשור לנטיית נפש.

יש שאיפה טובה לעסוק בכל מקצועות התורה ויש גם עניין בלעסוק במה שהלב חפץ.

 

בעזרת ה' שנזכה לאחוז בשניהם ולמצוא את החיבור הייחודי לתורה של כל אחד ואחד.

על איזה ספר של הרמב"ם אתה מדבר?-(:
היד החזקהבאליןאחרונה
אני לא מרגישה את ה-אלולתמיד בשמחההה:)

כאילו הגיע וכבר תכף עובר שבוע ולא מצליחה להכנס לאווירה, כאילו מרוץ עכשיו תחילת שנה 

איך אמורים להיות באווירה שהמלך בשדה?

ניסיתי ללמוד קצת אבל לא הצלחתי להתרכז יותר מדי

מה עושים?

ללכת לשחרית בבית הכנסת, לשמוע תקיעת שופר כל בוקרפ.א.

בסיום התפילה, לפני לדוד ה׳ אורי וישעי


 

להצטרף לאחינו עדות המזרח שהחלו לומר סליחות מידי לילה…


 

הדברים הללו מכניסים לאווירת אלול…


 

 

אחרת, זה באמת כמו כל יום אחר…

שאלה מעולה!advfb

אולי להגיע לאירוע אחד או שתיים שקשור לאלול, שיעור תורה או טיש, או בשבת בכלל למצוא חבורה שתתרכז סביב עבודת ה'.

נראה לי בדברים כגון זה חבורה בעבודת ה' היא המפתח. ואם אין אז לנסות להשיג את הדבר הכי דומה לזה

 

ובכללי, תשובה היא השיבה של האדם לעצמו, לא-להי שבו. מירוץ החיים וטרדות שאנו עסוקים בהם לפעמים משכיחים מאיתנו את עצמנו מרוב העיסוק בעשייה ודאגה.

כל אחד יש לו"ז אחר ולכן קשה לקבוע מסמרות. אך הכיוון הוא שאדם ישקיע זמן לעצמו עם עצמו. חשוב לא רק באלול, אויל באלול מתעצם הצורך.

שאלה מתוקהתות"ח!אחרונה
בגדול אולי ללמוד משהו שאת יותר אוהבת ואת יותר מתחברת אליו יעזור. מניח שיש דברים שאת יותר מתחברת. אני נגיד ממש אוהב "אורי וישעי" של הרב חרל"פ, מאוד מומלץ (לא בטוח שתאהבי, כל אחד והסגנון שלו, כמובן).


לנסות לעשות מן תכנית אישית ובבנייה שלה לחשוב אילו דברים יגרמו לי לראות יותר אח ה' בחיים שלי, לראות יותר את הטוב (בבחינת תשובה מאהבה).


לשמוע שיעורים של רבנים/רבניות שאת מתחברת אליהם...


לגלות את כוחות הטוב שנמצאים בי, להקשיב לעצמי, לפנימיות שלי (ע"י התבודדויות, מחשבות עם עצמי). מעשית זה קצת עמום, אבל לנסות כמה שיותר לשאוף לשם.


לעבוד על כוח הרצון. לדעת לשלוט בעצמי ולהנהיג את עצמי לאיפה שאני רוצה, ולבחור במה שאני עושה ולהזדהות איתו, לעשות את הדברים לא בצורה יבשה ורפה אלא ביעילות, זריזות ובמלאות חיים. זה בר"ה מתגלה, הרצון של ה' לברוא את העולם (ע"פ רעיון מאורי וישעי ואכמ"ל).


שנזכה!

אהבה רק כלפי התורה ולא את ה'.צע

יש סכנה כזאת שאוהבים את התורה ולא את ה'..

יש לכך ביטויים?

מה מונע מאיתנו להיות חלילה כאלו?


המהרל בהקדמה לתפארת כותב בחריפות (שלא מספיק מובנת לי..) שאין אהבה לשניים. ותלמידי חכמים יכולים לאהוב את התורה במקום את ה'...  כך הוא מפרש או על כל פנים מרחיב את מאמר חזל שאבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה..

תגובה יחסית ארוכהתות"ח!

אין לי פנאי (לא עכשיו ולא בחודש הקרוב....) להשיב לתגובה זו במלואה לצערי (אתה יכול להמתין בסבלנות עד החגים שאז יהיה לי זמן, אם אתה רוצה....). בכל אופן, אם אתה רוצה לפתוח דיון, כדאי לעבור לפורום אחר, כבר העיר פה המנהל היקר שהדיון גלש לנקודות שמבחינתו אינן לפי חוקי הפורום, ויש לכבד את הכללים. אם כבר כתבת, אשיב בקצרה. בשיעור של הרב שרקי ששלחתי מופיע שרב יהודה הופיע כגלגול של אחד מהמקובלים (נראה לי המהרח"ו, לא זוכר, תעיין בשיעור), בגלל מה שאמר לגבי א"י. העובדה שחיבב את הארץ למרות שסבר שיש איסור בעלייה לא אומרת כלום. רב יהודה עצמו היה לו מותר לחשוב את מה שהוא חשב, ומי שתופס שיטות שנדחו מהיהדות ועל פיהן מסתמך, זה נובע מחוסר אהבת ה'. הטענה שלך שאמרתי את דבריי על רב יהודה מראה שלא קראת ברצינות את השרשור ואת דעתי (אני מכבד אותך מאוד, אבל אם אתה רוצה להיכנס לדיון עם מישהו, כדאי שתקרא את דעתו קודם לכן....). גם מה שכתבת שהחשיבה החרדית לא נדחתה, וודאי שהיא נדחתה מהיהדות, וזה שלפני מאה שנה רבנים ניסו להפוך את פני היהדות (עם הודאה מליאה שאין להם מסורת והם פועלים משם עצמם, אגב....), זה לא אומר כלום. יש איררכיה הלכתית וסדר פסיקה, ויש דברים פשוטים. הרבה דברים שכתבת פה לדעתי הם טעות, אבל כמו שאמרתי, אין לי פנאי להשיב על הכל. אם תרצה להמשיך את הדיון, כדאי שנעבור לאישי או לפתוח שרשור בפורום אחר (וכפי שאמרתי, אהיה פנוי רק בתקופת החגים בעז"ה).

שאלהאני:))))

איזה הכנות אישיות (רוחניות) כדאי לעשות לקראת שבת כדי לקבל אותה יותר טוב?

איך שאני מתכוננת-ילדה של אבא

ביום שישי מקפידה לא להיכנס למחשב/ פלאפון ולהיות יותר נוכחת במציאות.

לעבור  על כל פינה בבית ומכינה אותה לשבת, מסדרת ומנקה גם מה שאני לא מסדרת ביום רגיל.

מכינה/קונה מאכל מיוחד שאני אוהבת ושומרת לשבת ואז זה מעורר ציפייה.

שעתיים לפני שבת נכנסת להתקלח, גג שעה לפני שבת מאורגנת ואוכלת עוגה בנחת כשהכל נקי ומוכן.

משתדלת אחרי הדלקת נרות לומר שיר השירים ולשיר לכה דודי כדי לקבל את השבת.

אהבתי ממשאני:))))
תודה על התגובה!
שיעור תורה ואז שירי קודשבינייש פתוח
נשמע מופלא!אני:))))
הכנהטויוטה

להגיע לשבת מוכן חצי שעה לפני הדלק"נ.

ואז פשוט לחכות לה.

..אני:))))
אהבתי. שנזכה!
קבלת שבת עם כלי נגינהתות"ח!

אם זה אפשרי, זה ממש טוב!

לעזור בבית, לנסות להיות יותר בשלווה ובנעימות ולא להיכנס לויכוחים וכו'.

לעשות ריצה ("מי שטרח בערב שבת...", לפני המנוחה יש עניין דווקא בתנועה, כמו שלפני יוה"כ יש עניין באכילה, ולפני פורים צמים, בבחינת אחדות ההפכים אצל המהר"ל ואכמ"ל).

ללמוד פרשת שבוע עם פרשנים.

 

ללמוד ספיציפית על מעלת השבת, יש לרב ראובן ששון ספר על שבת, נקרא: "נעם שבת", ויש עוד ספרים/שיעורים. אפשר לעבור על שירי שבת ולהבין מה כתוב בהם (הכי טוב אם יש לך סידור עם פירוש, לי לדוגמא יש סידור המפורש ויש שם את השירים הבסיסיים והוא מפרש אותם). אפשר ללמוד מעשת בראשית שזה קשור בקשר ישיר לשבת (השבת באה ללמד על האמונה בחידוש העולם- רמב"ם מורה-נבוכים).

 

לעשות חשבון נפש (יש בזה עניין גדול, אם תרצי ארחיב). חשבון נפש זה לא רק חיפוש השלילה, אלא גם חיפוש החיוב, מחשבות לגבי העתיד וזכרון העבר והטמעתו, כפי שמוכח מהתורה שמדברת על וידוי מעשרות, ושם האדם אומר איך שהוא לא עבר על ציווי ה': "לא אכלתי באוני ממנו...שמעתי בקול ה' א-לוהי עשיתי ככל אשר ציוותני"....

 

מקווה שעזרתי....

..אני:))))

תודה אהבתי את המגוון.

להיות בשלווה ביום שישי זה וואו.


בשמחה!תות"ח!

אכן.....שנזכה

שיר השירים, התבודדות, מוסיקה ונגינהאי קטן במערבולת
תודה רבהאני:))))
היתה תקופה שהייתי שומעת שירים במרפסתתמימלה..?

אבל אז לא ממש שינה לי אם זה שירים לקראת שבת או לא... זה היה פשוט בשביל להירגע מהלחץ של יום שישי

היה לי יום שישי לפני כמה שבועות שגיליתי שיר שממש נכנס לי ללב, סידרתי את הבית ובכיתי, אחר כך התפללתי מנחה ובליל שבת היצר לא הפסיק לנסות להכעיס אותי אבל איכשהו ברוך ה' הצלחתי להישאר רגועה, מאמינה שזה קשור גם לשיר ולתפילה...

בדרך כלל אני גם שומעת שיעור תורה אבל זה לא ביום שישי אלא במהלך השבוע כדי שאני אדע קצת על מה הפרשה מדברת, השבוע לא יצא לי, גם לא שבו שעבר אבל במהלך השנה בדרך כלל אני כן עושה את זה והדבר הכי חשוב זה לא ליפול לעצבות אם לא עבד, נושמים עמוק וממשיכים לנסות...

ובכיקר בעיקר לדבר עם אבא קצת, ברגוע, לומר 'אבא שבת שלום, אוהבת אותך, רוצה לראות שאתה אוהב אותי...' 

תודה רבהאני:))))

יישר כוח!

אני משתדל לסיים את כל ההכנות האפשריותאחו

בערך 40 דקות לפני הדלקת נרות

ואחרי שאני מתלבש פשוט לשבת ולנשום, לנסות להתמלא בכמה שיותר אוויר, ולהוציא את הבלגן מהראש. לומר לעצמי שעכשיו אני נכנס ל"תודעת שבת", ושה' יעזור לי להיות בתודעה כזאת.

יפה מאודטויוטה

אני אישית לומד גמרא כ שלוש שעות לפני שבת.

תענוג.

 

וואוו.נפש חיה.אחרונה
רק תדעו שכיף לכם ממש
מה זה אומר שיבנה בית המקדש?אגוז16

בכל הרבדים, מה נרגיש איך יהיה למה יהיה טוב יותר מעכשיו למה צריך לצפות לזה...

מה זה יוסיף למציאות?

וואו תודהאגוז16
ממש מעניין ומחכים!
זה יחזיר אותנו ליהדות התורה, תרתי משמעshaulreznik

נוכל לקיים מאות מצוות שאנחנו מנועים מלקיים כבר 2000 שנה, ונקווה שיחסו של הקב"ה אלינו יהיה טוב יותר בעקבות כך.

תודהאגוז16

בעצם אתה אומר שזה תהליך של התקרבות לקב"ה 

הקב"ה הוא לא סַפָּקפתית שלג

כנראה לא מספיק הקשבת בהפטרה השבת:

 

"למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי

כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי

לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה

חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא

ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו

רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע

למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה    

לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו

אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו

ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר"

 

ואעפ"כ, "לולי ה' צ-באות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו",

הקב"ה ממשיך לקיים את עם ישראל בחסדיו ובאהבתו.

איך הבנת מהתגובה שלו שה' הוא ספק.?אגוז16
נשמע מדבריופתית שלג

שאנחנו עושים איתו עסקים וצריכים 'לשלם לו' כדי שיתרצה.

אז ישעיהו הנביא אומר, וחז"ל קבעו את דבריו לשבת שלפני חורבן הבית (!)

שאת הקב"ה לא באמת מעניין שנעלה לו עולות, לרמוס חצריו, מנחת שוא, קטורת תועבה, מוספים של חודשים ומועדים,

אם מה שקורה בפועל בעם זה שחיתות.

המקדש הוא כלי לקרבת ה' והזדככות, ולא רק אובייקט לקיום מצוות שעל ידן הקב"ה יתייחס אלינו טוב יותר.

דברים מאירים, תודהאגוז16
אני הבנתי מדבריו שהמקדש ככלי לקרבת ה' ע"י קיום המצוות בצורה יותר שלימה, וכך גם הקב"ה יוכל לשכון בתוכנו בצורה יותר שלימה
זה לא סותרshaulreznik

ברור שעבודת הקרבנות לא תעזור לרשע שחוזר לסורו. יחד עם זאת, ה' מבקש מאיתנו לקיים X מצוות. בעוונותינו, אנחנו מקיימים פרומיל מזה. כשבית המקדש ייבנה, כל תפיסת היהדות שלנו תשתנה ותחזור למקור. ואולי גם נשוב בתשובה.

 

 

אנסה להשיבתות"ח!

חלק ממה שאכתוב מבוסס על שיעורים ששמעתי.


כדי להגיד מה שארצה, אביא בלשוני רעיון שכותב רבי חסדאי קרשקש בספרו "אור ה'". המשנה באבות (פרק ד' משנה י"ז) אומרת: "...יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". הוא שואל: לכאורה ישנה סתירה במשנה! מה עדיף, עולם הזה או עולם הבא? ועונה שמצד קיבול השכר של האדם, ההנאה שלו, ברור שעולם הבא עדיף, שם האדם מקבל את שכר מצוותיו, ובעולם הזה לא, בבחינת: "היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם". אבל מצד הקב"ה, מה שהוא "מקבל", עדיף העולם הזה! לעומת העולם הבא ששם האדם רק מקבל ולא עושה כלום בשביל הקב"ה, בעולם הזה האדם עושה רצונו של הקב"ה, והוא, שתהיה לו דירה בתחתונים. לכן, אם האדם רוצה בטובו של הקב"ה, הוא יעדיף להיות בעולם הזה ולוותר על השכר הרוחני בשביל ה' יתברך!

הדבר היחיד (השאר אולי הם בחינת זה) שהאדם יכול לפעול למען הקב"ה (כמובן, לזכור שה' בחר להזדקק ולתלות את רצונו במעשינו) הוא ע"י בית המקדש! הרי זה כל רצונו של הקב"ה, שתהיה לו דירה בתחתונים. ומהי דירתו? בית המקדש: "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" (תהלים קל"ב, י"ג). זה עיקר רצונו של הקב"ה, שבשבילו ברא את העולם (ע"פ מדרש תנחומא פרשת נשא סימן כ"ד). לכן בעיקר ביחס למקדש מוצמדת המילה "עבודה" (בתנ"ך ובספרות חז"ל), שהמילה עבודה מבטאת את מה שאנחנו פועלים בשביל ה' (המילה הקרבה עוד יותר שאנחנו עושים רק בשבילו ולא בשבילנו).

אמנם, יש להעיר שה' רוצה גם שנעשה מצוותיו ונשמור תורתו, וגם מופיע לגבי מעמד הר סיני תיאורים דומים במדרשים, שבשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם (המדרשים על הפסוק "יום השישי..." וגו'). אך נראה לתרץ שכנגד שלוש מדרגות ישנן שלוש תכליות. ישראל, קודשא בריך הוא ואורייתא. במדרשים על הפס' "יום השישי..." מופיעות התכליות של עם ישראל והתורה, והמקדש מבטא את המדרגה של קודשא בריך הוא! לכן, נראה לומר שבלימוד התורה וקיום מצוות התורה עיקר הפעולה היא בשביל ישראל, שכן יש קשר הדוק בין ישראל לתורה, כפי דברי רס"ג שאין אומתינו אומה כי אם בתורותיה (וגם זו מטרה כללית, שהרי האדם הפרטי לא עושה בשביל עצמו, אלא בשביל כלל ישראל), ועיקר הפעולה במקדש היא בשביל הקב"ה! (לכן גם המדרשים חילקו בין התורה וישראל מצד אחד, לבין קודשא בריך הוא מצד שני).

עכשיו, יש לשאול, מה העניין הגדול של המקדש שהוא תכלית רצונו של הקב"ה? אז קודם כל, ברור שאין לנו יכולת להבין עד הסוף מה רצונו של הקב"ה, אבל חלק ניתן לנסות להבין. והכיוון שלי בזה הוא מה שציינתי בקצרה קודם, שהעניין הגדול של בית המקדש הוא שהאדם מקריב מעצמו למען ה', ובכך ממליך את ה' מבחירתו המליאה ורצונו החופשי- "לרצונכם תזבחו". לעומת עבודת המלאכים שאין בה בחירה וממילא ה' לא ממש הומלך בצורה מליאה, כשבני האדם ממליכים את ה' אז מלכות ה' מקבלת תוקף הרבה יותר חזק. זה מתבטא בכך שהאדם מבזבז מממונו ושורף בהמה "לשווא", כשהוא יודע שה' לא באמת "נהנה" ממנה. אבל מתמלא רצונו של ה' דווקא בכך, כי האדם עושה את זה כי ה' אמר לו, ועושה "דברים מוזרים" למענו (והמוזרות היא גם בכך שבבית המקדש יש דם וכו', וזה לא הציור הרוחני של עבודת ה' של האדם הרגיל, ואעפ"כ האדם עושה זאת כדי למלא את רצון ה'). זה, כמובן, כיוון להבין את הדברים ולא קביעת מסמרות בתכלית המקדש.

תודה על התיוגהרמוניה

יפה וחידש לי...

אני עדיין אשמח אם אתה כותב בסוף את מה שרצית על בית המקדש..

בשמחהתות"ח!

אה, אוקיי, אז אראה אם יהיה לי זמן להמשיך לעבוד על זה....😅

טוב שאת אומרת

חחח טובהרמוניה
וואו תודה רבה על התשובה המפורטתאגוז16

בעצם אני מבינה מדבריך שבית המקדש הוא המהות של עבודת ה' כאן בעולם הזה ושהעבודה בעולם הזה היא הכי גורמת נחת רוח לה' מהאדם.

אז בעצם השאיפה שלנו לעבוד את ה' מגיעה לשיא בבית המקדש..

מרגש לחשוב על זה

בשמחה!תות"ח!

אכן....

בהחלט

והנה שיעור מאוד יפה ומומלץ של הרב ראובן ששוןתות"ח!

שליט"א.

 

 

שמעתי אותו פעמיים (פעם אחת פרונטלית מה שנקרא, פעם שנייה ביוטיוב)

יפה אשריך. שנזכהה.נפש חיה.
ברוכה תהייתות"ח!אחרונה

אמן

לקראת החגים. תפילין & מזוזותhameiri13

מצרף כמה מאמרים בנושא

איך קובעים מזוזה וכמה זה עולה

איך קובעים מחיר מזוזה וכמה עולה קלף מזוזה? - רפאל סופר סת"ם

 

מה כתוב בפרשיות 

פרשיות תפילין מה כתוב בהן ולמה? - רפאל סופר סת"ם

 

יש הלכות שצריך לבדוק כמה בפעם שנים ובחב"ד אפילו פעם בשנה לקראת ראש השנה.

מצרף סרטון נהדר מיוטיוב על הכתיבה. כמה זה יפה

https://www.youtube.com/watch?v=YfK5EQhFfj4

חג שמח אלול - אני לדודי ודודי לי

שאלהאני:))))

האם האיסור להגיד את שם הבעל דבר הס"מ הוא אמונה תפילה בעלמא או שיש כאן מקום אמיתי לחשוש?

אשמח למקורות תודה!

@ימח שם עראפת

.....תות"ח!

לא, אתה זה ששוטה. כדי שנחדד את הדברים: באיזה חטא אתה חושב דוד חטא? מה הייתה טעותו שעליה נתן הנביא הוכיח את דוד?

שאלותאני:))))

כאן זה המקום לעלות שאלות רעיוניות או הלכתיות מעניינות שעולות לכם.

@תות"ח!

..אני:))))

מעניין. נראלי כי היא גם טריקית כזאת ואפשר לשבת עליה מלא זמן ויעלו לך הרבה כיוונים של חשיבה.

 

איך נראה תשעה באב שלכם?לעבדך
כן , לא חשבתי שחפלות ועל האש..


אבל הכוונה, חוץ מקינות ואיכה.. איך עובר היום? רובנו לא זוכים לבכות על החורבן כל רגע ורגע במהלך הצום.. אז מה כן אפשר בכל זאת לעשות/ללמוד(כן אני יודע, לא לומדים תורה ככלל אבל יש דעות שונות מה בכלל הדברים שמותרים בכל זאת ללמוד אז אולי אתם פוסקים בזה לקולא) ..


בבנין ירושלים ננוחם.. ובתפילה שצום החמישי יהפוך לששון ולשמחה בעה בקרוב ממש!!.. 

קינות, מדרש איכה, נבואות החורבן, איוב, שיעורים,פתית שלג

בדר"כ גם משתדל לנסוע לירושלים.

אכן זה יום קשה, ומצפים כבר ליום של ששון ושמחה..

תפילה, קינותעשב לימון

אחר כך לפי הכח ספר איוב/ ירמיהו/ מדרשי איכה

 

משתדלת גם שיהיה לי בבית ספר עצוב כלשהו- על השואה/ נופלים/ הגירוש, משהו לקרוא.

(נראה לי השנה לא יהיה קשה למצוא)

 

אחרי חצות היום קצת מתפזרת יותר למחשב- בעיקר בנושאים העצובים, או קוראת ספרי חול שלא קשורים ישירות.

 

 

אני ישן כמה שאני יכול כי הצום קשה מאודאחו

מבחינת עיסוקים, ענייני היום מספרים יחסית קלים לא מדרשים כבדים

לנסות להתחבר לקינות / מנגינות

שיעורים על השואה

חומרי הקריאה המומלצים לתשעה באב מספיקים ליותר מיוםultracrepidam

כמובן אפשר לישון אם אתה עייף מהצום (אם לא, רצוי הלכתית שלא להסיח דעת מהאבילות)

 

אבל ספר איוב הוא מספיק חומר כדי ללמוד יום שלם, ואם תצרף לזה גם כמה מדרשי איכה, פירושי איכה, חומר קריאה היסטורי (ולצערנו השנה נוסף עוד) שמתאים לאווירת תשעה באב, לא חסר.

בתחום ההלכתי - הלכות אבלות ותשעה באב (טוש"ע, גמרא ופוסקים...), ובכלל זה כנראה יהיה מותר ללמוד את תורת האדם לרמב"ן בשלמותו - כולל שער הגמול.

גם ספרי מוסר באופן עקרוני לרוב הדעות אני חושב שמקילים.

 

כבר כמה וכמה תשעה באב שאני אפילו לא מספיק את מה שתכננתי.

עניה סוערהמודדת כובעיםאחרונה

ספר מדהים ועוצר נשימה שמנגיש את החורבן והמדרשים בתוך סיפור מלא לקח.

פחד מה'? או רק יראה?אני:))))

אני זוכרת מלא דיונים שהיה לי על עניין הפחד מה' - האם צריך? לא צריך? אסור? חובה בסיסית?

בקיצור תמיד כזה היה לי ברור שצריך לפחד מה' וזה לא סותר גם את האהבה אליו וצריך את שניהם ויראת העונש היא הבסיס לעבודת ה' ואי אפשר בלעדיה. אז בעיקרון די הסכימו שצריך לכבד מאוד את ה' ושיהיה יראה אבל ממש לא פחד! וממש נרתעו מהמילה פחד וניסו למצוא מילים אחרות. ולא הבנתי למה אבל לא הצלחתי ממש להוכיח בפשטות ובקלות. ואז(קטע מצחיק) פתאום קלטתי בשבת שכתוב בתפילה 'לפניו נעבוד ביראה ופחד' אז כאן רואים גם חילוק בין יראה לפחד וגם כתוב כאן במפורש שצריך לעבוד אותו גם בפחד. ואז נחה דעתי וכו' וחיכיתי לדיון הבא בנושא. 

איזה כיף שיש מישהו שמחייה את הפורום הזה בדברי תורהכְּקֶדֶם

גם אם זו מישי מעצבנת<צ>

זה באמת שאלה ממש טובה ודווקא יצא לי להיתקל בלא מעט דתיים שמתייחסים לנושא הפחד כעניין פרימיטיבי של אנשים קטני אמונה שתופסים את האלוהות בצורה רדודה כביכול. 

-וזה ממש לא ! ואסביר.

כמו שאמרת, יש חילוק בין יראה ופחד, וכל מילה בשפת הקודש יש לה משמעות ייחודית משלה. וזה לא סתם כפילות שפת הקודש היא שפה אלוקית ולכן גם מלאה בעומק ואמת.

אחד הפרשנים שעומד על פירושי המילות וההבדלים בינהם הוא המלבי"ם. לפי השיטה הזאת הוא פירש את כל הנ"ך והתורה בפירוש מאד ייחודי ומקורי.

בפירוש שלו על תהילים פרקים נג, לו,יד יש לו מהלך על עניין הפחד. אקצר ואומר שהוא בעצם ממחיש שפחד זו פעולה בלתי רצונית הנובעת מחטא (וגם מיראת שמיים גדולה שיש לאדם)

חז"ל נותנים דוגמא על כל מיני מעשים שאדם עושה ואז מה שזה מביא הוא פחד. "פוחד ואינו יודע ממה" וכו, כנ"ל על דורות מסוימים שהיו מאד צדיקים כמו הדור של דוד לדוגמא, וחז"ל שם אומרים שהיה בהם פחד. ולבסוף הם הבינו שזה משום שלא ברכו ברכת המזון כראוי עד שדוד המלך תקן להם..

לעומת זאת אנשים רשעים ללא יראת שמים לא יהיה להם גם פחד מהשם בבחינת "נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו" (תהילים לו,ב)

 העניין עם היראה לעומת זאת הוא שונה, ממה שהבנתי זו מדרגה שאמורים לעורר עם עבודה מסוימת ולזכות בה(זה עניין יותר שכלי רצוני, ופחות רגשי) וזה הבסיס בעבודה השם וכל אחד חייב לפעול להשיג את זה. בע"ה שנזכה

יפה מאודאני:))))
תודה רבה
הפחד הוא כלי לעבודת ה'.פתית שלג

זה לא בהכרח אומר שאדם צריך להיות בחרדות שיפגע בו ברק, או שיבואו עליו ייסורים ח"ו..

 

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה [תלמיד אחד שהיה הולך אחרי] ר' ישמעאל בר' יוסי בשוקא [בשוק] של ציון. חזייה דקא מפחיד [ראהו ר' ישמעאל לאותו תלמיד שהוא מפחד]. אמר ליה [לו]: חטאה את [חוטא אתה], דכתיב [שכן נאמר]: "פחדו בציון חטאים רעדה אחזה חנפים" (ישעיהו לג, יד). אמר ליה [לו]: התלמיד: והכתיב [והרי נאמר] "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח, יד)! אמר ליה [לו] ר' ישמעאל: הפסוק ההוא בדברי תורה כתיב [הוא שנאמר], שיש לפחד שמא ישכחם, אך בשאר עליו לבטוח בה'.

 

בדומה קצת לכך מסופר: יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה [היה הולך אחרי] רב המנונא. אתנח [נאנח] יהודה בר נתן. אמר ליה [לו] רב המנונא: וכי יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה [רוצה אותו אדם להביא על עצמו]? דכתיב [שהרי נאמר]: "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי" (איוב ג, כה)! שאלו: והא כתיב [והרי נאמר]: "אשרי אדם מפחד תמיד"! וענה רב המנונא: הפסוק ההוא בדברי תורה כתיב [הוא שנאמר]. (ברכות ס עם הרב שטייזלץ)

 

 

ומסילת ישרים במידת הזהירות:

לִשְׁלֵמֵי הַדַּעַת, תִּהְיֶה לָהֶם הַהֶעָרָה בַּמֶּה שֶׁיִּתְבָּרֵר לָהֶם כִּי רַק הַשְּׁלֵמוּת הוּא הַדָּבָר הָרָאוּי שֶׁיֵּחָמֵד מֵהֶם וְלֹא זוּלַת זֶה, וְשֶׁאֵין רַע גָּדוֹל מֵחֶסְרוֹן הַשְּׁלֵמוּת וְהַהַרְחָקָה מִמֶּנּוּ.

 

כִּי הִנֵּה אַחַר שֶׁיִּתְבָּאֵר זֶה אֶצְלָם וְיִתְבָּאֵר לָהֶם כְּמוֹ כֵן הֱיוֹת הָאֶמְצָעִים אֵלָיו הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וַדַּאי הוּא שֶׁלֹּא יִתְרַצּוּ מֵעוֹלָם לְהַמְעִיט מֵאֵלֶּה הָאֶמְצָעִים אוֹ לְהָקֵל בָּהֶם. כִּי כְּבָר נִתְבָּאֵר אֶצְלָם שֶׁאִם אֶמְצָעִים אֵלֶּה יִמְעֲטוּ לָהֶם, אוֹ אִם הָאֶמְצָעִים יִהְיוּ חַלָּשִׁים וְלֹא בְּכָל הַחֹזֶק הַמִּצְטָרֵךְ בָּהֶם, הִנֵּה לֹא יַשִּׂיגוּ בָּהֶם שְׁלֵמוּת אֲמִתִּי אֶלָּא יִגָּרַע מֵהֶם כְּפִי מַה שֶׁגָּרְעוּ הֵם בְּהִשְׁתַּדְּלוּתָם, וְנִמְצָאִים חַסְרֵי הַשְּׁלֵמוּת, מָה שֶׁהוּא לָהֶם צָרָה גְּדוֹלָה וְרָעָה רַבָּה.

 

עַל כֵּן לֹא יִבְחֲרוּ אֶלָּא לְהַרְבּוֹת בָּהֶם וּלְהַחְמִיר בְּכָל תְּנָאֵיהֶם, וְלֹא יָנוּחוּ וְלֹא יִשְׁקְטוּ מִדְּאָגָה מִדָּבָר פֶּן יֶחְסַר מֵהֶם מָה שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתָם אֶל הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר הֵם חֲפֵצִים. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כח): אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ס'): הַהוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב.

 

וְהִנֵּה סוֹף זֹאת הַמַּדְרֵגָה, הִיא הַנִּקְרֵאת יִרְאַת חֵטְא, שֶׁהִיא מִן הַמְּשֻׁבָּחוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יָרֵא תָּמִיד וְדוֹאֵג פֶּן יִמָּצֵא בְּיָדוֹ אֵיזֶה שֶׁמֶץ חֵטְא שֶׁיְּעַכְּבֵהוּ מִן הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר הוּא חַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוּרוֹ.

 

ויעקב אבינו אומר ללבן:

avid;font-size:20px;">לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ:avid;font-size:21px;"> avid;font-size:14px;">(בראשית לא)

יעקב אבינו תולה את זכותו בא-להי אברהם, ובפחד אביו יצחק.. 

מענייןאני:))))
תודה
אם יש יראה אין פחדאליהו י.

ב"אהבת עולם" אנו אומרים שה' קרבנו אליו באהבה ולכן עלינו לאהוב אותו. כשזה מתקיים ויש לנו יראת כבוד לבורא העולם הכל יכול - אין לנו ממה לפחד. בשמונה עשרה בסוף ברכת מודים אנו מצהירים "האל ישועתנו ועזרתנו סלה, האל הטוב" ולא רק זה גם אומרים ששמו טוב (ויש לו עוד שמות). אם שמו טוב וכשמו כן הוא - אז אין ממה לדאוג כל זמן שמקיימים מצוותיו וכל זמן שיש לנו יראת כבוד לקב"ה. כמו שכתוב בתהילים פרק צ"א: "על שחל ופתן תדרוך, תרמוס כפיר ותנין. כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשביעהו, ואראהו בישועתי".

דיון מעניין. מה הכוונה למשל לפחד מה'? ומה זה שונהלעבדך
עבר עריכה על ידי לעבדך בתאריך כ"ח בתמוז תשפ"ד 20:54

מיראה? אשמח לכל תשובה לאו דווקא של פותחת השרשור..

לא חושב שיש מי שחולק בפרט שיש לך ראיות..נעים להכיר 100אחרונה

אבל

א. השאלה מה זה אומר..

ב. ידוע עכפ בקרב תלמידי מרן הרב זצל שצריך לזכך את מושג הפחד ולרוב צריך בו מעט שבמעט (ושוב לא ממש הסברנו מהו הפחד הזה..)

מעניין המקום הזה אף פעם לא נכנסתיחצילים

למרות שסוג של הייתי שותף להקמתו חחחח


טוב אבל כבר נכנסתי אז רק אשתף אתכם בדיבור שעלה לי אם זה בסדר מבחינתכם


''לעושה נפלאות גדולות לבדו - כי לעולם חסדו''

לפעמים הקדוש ברוך הוא עושה נפלאות גדולות - לבדו, כלומר הוא פועל דברים עצומים בעולם אבל לנו אין מושג בכלל שהוא פועל משו מעבר לטבע המתנהל כרגיל ורק ה' יודע מה הוא פועל למענינו.

''כי לעולם חסדו'' - למרות שאנחנו לא רואים בכלל שה' פועל בעולם דברים נפלאים כל כך אנחנו ממשיכים לחיות באמונה ש''לעולם חסדו'', שה' יתברך תמיד איתנו בחסד ופועל עלינו ישועות גדולות וחסדים גדולים לעולם

והמילה כי אומרת לנו - תאמינו לה' למרות שהוא עושה את הנפלאות לבדו כי אנחנו יודעים שהחסד שלו הוא עולמי ולעולמים

יפה מאודפתית שלג

ר' צדוק הכהן אומר על ההבדל בין 'אהבה רבה אהבתנו' בשחרית לבין 'אהבת עולם' בערבית,

שבשחרית המידה היא כאברהם אבינו, "כי ‏באור היום המאיר ובא ללבות בני ישראל מתלהב הלב באהבה רבה להש"י ומדה כנגד מדה אהבה ‏רבה אהבתנו וגו"

ובערבית המידה היא 'אהבת עולם', כיעקב אבינו, "מדתו להיות גם בערב ועת חשכות ‏הצרות האהבה בלתי ניתקת"

געוואלד

 

והוא מוסיף שיש נוסחה בגמרא (ועל פיה כמדומני גורסים תימן ואשכנז) שגורסת 'אהבת עולם' גם בשחרית,

"ונוסחת גם בשחרית אהבת עולם כמ"ד כן בברכות (יא.) כי אם עכשיו בגלות ‏צריכין לעורר מדה זו של אהבת עולם גם בעקו לעולם גם ביום. ומדת אהבה רבה נעלמת שאלו ‏נגלית בלב בני ישראל גם הש"י לעומתם כן הי' מתקיים מים רבים הם האומות לא יוכלו לכבות וגו' ‏והיו נופלים תחת ישראל. רק שאהבה זו בהתלהבות הראוי נעלמת מיום שחרב ביהמ"ק ובטל אש ‏המערכה שממנו הי' הסייעתא לצמוח אש התלהבות להש"י נפסק זו. ואע"פ שיארע לפעמים אינו ‏אלא דמיון ובהתגלות הלב ולא במעמקיו. וכענין ששמעתי על לא באש ה' כי צריך לזה מבחן ובירור ‏עדיין אם הוא אמת גמור שאהבתו עזה כ"כ עד שיגיע למדרגת הדביקות ושיהי' ה' בקרבו ממש ‏כמשפט האהבה בחשוקים:" (צדקת הצדיק ר)

ספרדים, ספרד, תימני (גם שאמי גם בלדי) זה אהבת עולםאחו

בשחרית

 

נוסח אשכנז זה אהבה רבה בשחרית

 

אצל חלק מנוסח ספרד יש מנהג לומר אהבה רבה רק בשחרית של שבת

פרשת בלק* היא דוגמא מצויינת לזהכְּקֶדֶם

אשכרה אף אחד מעם ישראל לא היה מודע למה שהלך שם

וואו חזק תודהתפוחית 1אחרונה
(ראיתי בראשי, לא נכנסת לפה בד"כ)
מעגל השנה בטבע ובזמןרץ-הולך

פסח חג הגאולה והאביב הופך במהלך ספירת העומר לשבועות חג מתן תורה חג האסיף, ואז חוזרים לכאורה לשגרה אבל יש איזה יובש רוחני שמתגבר ומתגבר אל י"ז בתמוז ושלושת השבועות והשיא שלו בתשעה באב, ואז מתחילה רוח של תשובה לנשב בעולם ומגיעים משם לאלול ור"ה וחוזר חלילה. (לא נכנסתי כאן למקום של סוכות ושמחת תורה)

האביב מלא הפריחה הופך לקיץ של קטיף הפירות ועיבוד, ואז החום מתגבר ומתגבר עד שהכל מתייבש ואחרי שהכל מתייבש פתאום מתחילות לנשוב רוחות חדשות, רוח קרירה וגשם שמכניס את האדמה היבשה והעייפה לשינה, ובמהלך השינה הזאת האדמה עוברת תהליכים שמובילים לחזרה שוב על המעגל.

איך אפשר לצאת מהיובש הזה? איך אפשר לעבור את התקופה הבעל"ט בלי המחנק הזה? מה דעתכם?

אני חושבאחו

שאין צורך "לצאת" מהיובש

כמו שאין צורך "לעבור" את התקופה (יש אימרה בשם אחד האדמו"רים, שהיה נזהר לא לומר שהשבת "עברה", אלא "התווספה", או משהו כזה)

אלא למצוא את המשמעויות המיוחדות והמסרים שבאים דווקא מתוך העניין הזה

 

כי בעומק העמוק ביותר יש קדושה מאוד מיוחדת מאחורי הקליפה של ג' השבועות (י"ז בתמוז היה אמור להיות יו"ט, "חג לה' מחר")

 

אני מפנה לשפת אמת בלק תרמ"ח, מסעי תרמ"ז-תרמ"ח, תרס"א, תרס"ד, אמרי אמת מטות תרס"ה

אני שמעתי שהחג לא *עבר* אלא אנחנו עוברים אותונפש חיה.אחרונה
כמו המושג לחיות עם הזמן


יש לחג השפעה עלינו והיא לא נגמרה ברגע שהחג נגמר...