בס"ד

פחות חיבבתי מהסיפורים האחרים שלך..

לא יודעת כל כך להסביר למה, היה יותר אפרורי כזה

אבל גם זה היה נהדר

תודה!!

בס"ד

אתה יכול פשוט להתעלם

אני לא מבינה בספרות.

אם מישהו שמבין אמר לך שזה טוב אני אצטרף לדעתו

וכן נהניתי, פשוט פחות מהאחרים..

פסיק במקום נקודה בסוף משפט וכדו'.

עשית את זה טוב ממש.

שורות קצרות, שכיף לקרוא ככה, ולא להתמרח עד סוף הדף,

שפה קולחת, וכיפית.

אהבתי ממש לקרוא.

והגנב ההוא.. פיצול אישיות. 

בא לי לראות איך הוא נראה

(רק בלי הסכין)

תודה לך.

יש מילים שלא שמים לב אליהן עד שמפנים את תשומת ליבנו אליהן...

כמו שאמרה מישהי בצמ"ע : הכותרת. 

להתמוגג.

מפגש מעניין בין שתי דמויות, מילים והמשמעות שלהן אצל כל אחד מהם.
מעניין לראות את הפער בין שתי הדמויות, שהולך וגדל ככל שמתקדם הסיפור. האחת ממולחת והשניה נאכלת בלי מלח.
כבר מההתחלה היה ברור מי כאן יצא וידו על העליונה. והכל התחיל ברמז האפי שהופיע במשפט שהתמוגגתי ממנו :

הייתי מאוכזב ממנו.

מדהים איך רושם ראשוני והחלטה של האדם לבחור איך זה ישפיע עליי, יכולה לשנות סיטואציות מהקצה אל הקצה.

איך במבט אחד אדם יכול לקלוט את מי שמולו ולהצליח למשוך אותו בלשונו.

תמיד מפעים אותי לראות איך אפשר גם בסיפור קצר לבנות שתי דמויות ששתיהן עגולות. 

איך מתוך דו-שיח וכמה משפי תיאור אתה לומד מאיפה כל אחת באה ואיפה היא נמצאת עכשיו.

סה"כ מפגש בין אנשים פשוטים שרק רוצים להתקיים, ולאן כל אחד מהם התגלגל במהלך החיים.

הצלחת לעורר אמפתיה כלפי הבחור ה"רע" בסיפור, האנטי-גיבור. נתת לנו להציץ לעולמו הפשוט, העצוב מעט.
 

אני עוד אחשוב על שני אלה ועל השיעור שהם באו ללמד אותי כאדם.
תודה.

. 

פעם אמרתי שצריך מוזה גם כדי להגיב כמו שצריך (או משהו בסגנון) , לזה התכוונתי.

תודה לך על הסיפור.

מישהי שלמדה סיפרות!!!

אההם אההם

נשמה.... את חיה את זה, זה מדהים

להסגיר ככה?

תודה.

בטוחה שיש עוד במה להשתפר.

ואם את כבר פה- הקרדיט על תשומת הלב לכותרת שלך.

|חסר מילים לחלוטין| |פעור פה|

הפשטות של היומיום מועברת בכתיבה באופן חד, משעשע, מקורי ומפתיע.

זה הכי מוצלח מבין מה שקראתי. לא מפני שהאחרים אינם טובים, אדרבא - הנוכחי פשוט ענק.

אהבתי במיוחד את הכותרת (שלבושתי לא שמתי לב אליה בהתחלה) ואת השנינויות הגאוניות

כתיבה איכותית עם הרבה חן. יש לך את זה.

מעכשיו מצטרפת קוראת אדוקה חדשה..

צחקתי לאורך כל הקריאה

ממש העלה לי את המצב"ר. 

כותרת שנונה

תודה רבה!

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

בהצלחה!

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.

(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

מקווה שהבנת.

בהצלחה רבה!

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.

אין דבר, עוד שנה או שנתיים

יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,

והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...

בינתיים הואדי שחור.

העצים שרופים, החיות נעלמו,

כאילו נכבה בו האור.

הכל נשרף, הקולות נדמו.

האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.

נשכשך רגליים במעיין שחור

כי לא נורא, ואין דבר,

מחר נדליק שוב את האור.