פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 96)

אני חושב שכדאי הן לפנות להורים של שאר התלמידים ולמסור להם שיראו את פירות הבאושים אצל ילדיהם ויטפלו בכך.

בנוסף, כדאי אולי להזמין לכיתה מישהו שמעורב בסיפורי ההתאבדות הללו כדי להעביר שיחה לתלמידים שיזעזע אותם.

וכל הכבוד לאותה אמא, מוערך ממש

לא יכולים לראות פירות בואשים כי זה מוסתר והרבה פעמים מוסתר טוב טוב.

"החלק המעניין בסיפור היה שהתלמיד הזה לא עבר חרם במובן המקובל של המילה:

הזמינו אותו לכל האירועים, דיברו איתו, שיחקו אותו כדורסל. מבחוץ הכול נראה יופי, זה רק הבפנוכו שהיה רקוב עד היסוד."

משיחה עם ילדים של 5 דק אפשר להבין מי נמצא "באילטה" .. קשה לראות את זה .. זה לא כמו בסרטים, מבחוץ הכל נראה טוב 

. בפנים הבעיה.. והילדים יודעים יפה מאוד מי מנהל את העניין גם אם זה לא נכתב על הנייר

 כי אם אחרים מרגישים שאין להם מקום .. וכולם נוהרים אחרי ילד/ה מסוימיים

אחרכ לדבר עם אותו ילד ולהסביר לו את החשיבות.. או מה הוא עושה לא נכון + לדבר עם אותה חברה שיגלו גמישות ויבאו לעוד אנשים הזמנות לחשוב ביחד + לחוד לאיזה אנשים כן מגיע להוביל .. אנשים שמסתדרים עם כל הסגנונות .. שיזמנו אליהם הביתה ללמוד למבחן / לישון באוהל את כולם ולא אותה קבוצה שוב ושוב

לספר להם.

ממש כואב לקרוא.

פשוט אני חושב ואולי אני נאיבי שאפשר לזעזע את הילדים שידעו לפעול נכון.

כ"כ קשה לשמוע את זה

(וברור לי שלא הייתי בעצמי נקי בזה כשהייתי ילד. ואולי דווקא בגלל זה זה מפריע לי כ"כ)

ואיזה מלאך הילד שסיפר לאמא!

הלוואי שאצליח לגדל את הילדים שלי להיות כאלה: לשים לב לאחרים ולא לוותר לאותם ביריונים.

אבל הזכרת בריונות והסרטון הזה מדבר על אותו עניין.

הלוואי שאצליח לגדל את הילדים שלי להיות כאלה: לשים לב לאחרים ולא לוותר לאותם ביריונים.

העניין הוא שהיום אין כביכול בריונים חיצונית..

זו יכולה להיות מדריכה בבני עקיבא שמבחוץ נראת דוסית נעימה ולזרוק משפטים יפים .. אבל בפועל לא תזמין בנות מסוימות לבית קפה/ אם תזמין תתעלם מהן../ אופי של אדישות כלפי האחר למרות שיודעת שהיא מובילה חברתית..

תגרום לפחות ל7 בנות להיות שקופות ולהישאר בסוף בבית בגללה וזה במקרה הטוב. במקרה הרע..

זה יכול להיות מדריך בבני עקיבא .. שקוטל כל מילה שניה בחור יותר חלש חברתית באופן רציף..

כל האנשים שפתאום לא מגיעים לפגישות / מגיעים לעיתים רחוקות..

לאף אחד לא כיף להיות מנודה ולא אמור להיות עליך סימן ..

אתה יכול להיות אדם הכי יפה הכי מתוק הכי נעים ועדיין להיות כזה

נשמע סרט דמיוני? זו המציאות תפקחו עיניים

אבל הרבה מתחיל ומסתיים בטיקטוק ובווטסאפ וגם בכיתה

ההורים לצערי היום כמעט ולא מעורבים ולא יודעים במה הילדים מתעסקים

וגם שעסוקים מצדיקים את הילדים במקום לקחת לטיפולים בעניין  

ובתור מורה הרבה דברים שקורים אחרי בית הספר המורים צריכים לטפל.

אני שוקלת ברצינות לעזוב את מערכת החינוך בגלל המצב הזה

ההורים היום לצערי לא תמיד מצליחים לחנך את הילדים 

וכל הכבוד לילד שסיפר לאימא 

אני חושב וככה גם אני עושה כשיש מצבים שהעיקר הוא לעזור לילדים להרגיש טוב חברתית ולבנות חוסן שלא יעשו עליהם חרם ושיפסיקו ההצקות.

לפעמים צריך לערב מבוגרים ולפעול משמעתית ולפעמים צריך לעזור למוחרם לתנהג בצורה שלא מעוררת צרות.

אבל את נוגעת בנקודה כואבת, ההורים עובדים היום קשה כדי להתפרנס והמורים והיועצים די קורסים מרוב עומס. וקשה לטפל מספיק. 

נראה לי יש איזו התארגנות חדשה לטיפול בנושא בצורה ממוסדת ארצית. זה מצויין

ספר צריכה להיות עמוק בעניינים ולהעלות פתרונות עם המורות, ההורים והילדים.

כלל יהיה נקוט בידך: החיים לא נהיים קלים יותר.

ככל שאנחנו מתבגרים, נוספים לחיינו עוד אחראויות ועוד דאגות.

היום זה בגלל התואר, מחר זה בגלל שאתה מחפש עבודה, מחרתיים זה כי בדיור התחלת עבודה תובענית. אפשר לדחות ולדחות.

1. אני חושבת שצריך לצאת רק אם אתה מרגיש שאתה מוכן להתחתן. נניח ותצא מחר עם מישהי, סביר להניח שייקח לכם כמה חודשים עד שתחליטו להארס, ועוד גמה חודשים בין האירוסין לחתונה - כך שגם אם זו תהיה הראשונה שלך, זה עצמו יכול לקחת זמן. כמובן שיש גם כאלה שנפגשים, מתארסים תוך חודש ומתחתנים תוך חודשיים נוספים, אבל הם יותר בצד החריג, לפחות במגזר. אז בכל מקרה להגיע לשלב של לבשל לשבת ייקח זמן. (והערה נוספת בעניין הזה, שמתקשרת לסעיף הבא: סוג הקשר בינך לבין אשתך תלוי בכם. מי שיבשל לשבת לא חייב להיות אתה, ולא חייב להיות היא - זה גם לא חייב להיות תשובה אחת קבועה. אפשר להתחשב בעומס...)

2. בוא נחשוב רגע על מי שאתה יוצא איתה: בייניש קלאסי מסיים את המסלול בגיל 23. נשארו לך עוד שנתיים לתואר, מהמינוח הזה אני משערת שמדובר בתואר שאורכו 4 שנים, כך שאתה בערך בן 25.

עכשיו בוא נחשוב על הבת הדת"ל הקלאסית: שנתיים ש"ל + מדרשה, שלוש שנים תואר - בגיל 23 יש כבר תואר. לא יודעת מה טווח הגילאים שאתה מוכן לצאת איתו, אבל בהנחה שאין לך בעייה גם לצאת עם מישהי שמבוגרת ממך - יש מצב שיש לה גם תואר שני כבר..

בגלל הפער הזה בין בנים ובנות במגזר, ממה שאני רואה בסביבה שלי - לרוב, האישה היא המפרנסת הראשית בשנים הראשונות, בין אם בעלה סטודנט ובין אם הוא אברך (לא שאלת על זה בכלל, והיו על זה הרבה שרשורים בעבר). בד"כ נשים לומדות מקצועות שהם פחות מכניסים כלכלית, אך מאפשרים יותר גמישות בהעסקה מבחינת השעות. אז אם זה המצב, תוכל לפרוש את התואר שלך בלי חשש.

עוד משהו לעניין הזה, זה לברר במקומות עבודה של המקצוע שאתה לומד - האם עדיף להשקיע בעבודת סטודנט? בציונים בקורסים? האם מספיק לעבור, או שחשוב לשמור על ממוצע מסוים?

הרעיון הוא להכניס בפרופורציה את החשיבות של הלימודים שלך. בדר"כ קורסים הם יותר תיאורטיים, ומעסיקים מתחשבים בניסיון בעבודה. האם בעבודה השנייה שלך למישהו אכפת מה הממוצע שיש לך? אם התשובה היא לא, אז אולי צריך לקחת את זה בחשבון.

אם אתה מעמיד בראש סדר העדיפויות שלך להתחתן, אז זה צריך להתבטא גם במעשים.

זה בסדר שיש תקופות עמוסות בחיים, שיש לנו פחות זמן לחברים וכו'. אבל אם אתה מתחייב עכשיו לקשר, אתה תהיה חייב להשקיע בו - פיזית, כלכלית, נפשית.

עינינו רואות כי סטודנטים (ואברכים) מצליחים להתחתן.

של @לגיטימי? אשמח להוסיף בשני מישורים.

קודם כל, תנסה לראות איך אתה יכול לטייב את השימוש בזמן שלך, או לפחות לשפר את התחושה לגבי המצב שלך, כך שלא תרגיש ב'פיגור אחרי הקצב' אלא תהיה זה שמכתיב אותו.

א. אתה ערוך מבחינת לו"ז? יודע מה צפוי לך בלימודים? בעבודה? בכלל? לפעמים לשבת עם עט מול לוח שנה זה כל מה שצריך.

ב. אתה עובד 2-3 ימים בשבוע. אם המצב הפיננסי שלך מאפשר לך, אולי כדאי לשקול צמצום ליום-יומיים בשבוע, או אפילו רק הזזה של שעות העבודה לזמנים שמבחינתך בכל מקרה לא יהיו מנוצלים למשהו אחר.

ג. אתה יכול לומר שאף פעם לא ישבת וגלשת ברשת להנאתך? או סתם שכבת במיטה? זו פריוילגיה רווקית לגיטימית לחלוטין (וגם אני "חוטא" בה) אבל כשמבינים שהזמן שיוקדש לזוגיות יכול לבוא על חשבון הזמן הזה, ולא על חשבון דברים חשובים אחרים, זה עשוי להוריד את מפלס הלחץ..

דבר שני, באופן כללי לא נכון להיות מוטרד בשאלה מהי 'טובת מי שתתחתן איתה', מהסיבה הפשוטה שכשזה יקרה תוכל לשאול אותה באופן ישיר.. לכן אני חושב שאין סיבה שתעסוק עכשיו בשאלה ההיפותטית האם טובתה שתפרוס את התואר או תסיים אותו כמה שיותר מהר.

מאחל לך בהצלחה בעניין הזה ובכלל.

ניסית לשלב דייטים בפועל?

תבדוק בלו"ז שלך איך אתה יכול להשחיל דייט שתיים בשבוע ותראה בצורה מעשית איך זה יכול להסתדר.

בכל אופן, כל עוד לא תנסה לא תדע!!! 

אם היה צריך, הייתי מקפיא לימודים שנה אחת כדי לעבוד בשביל זה.

כרגע אתה צריך לחשוב על עצמך על מנת לפרק את המצב.

אם הלימודים והתואר כלכך מתישים ,בכל זאת, האם אתה מרגיש סיפוק ? אנרגיה?

או רק חוסר כוחות חוסר אנרגיה חוסר סיפוק.?

אם התשובה שאתה קצת מאוד עייף מהחיים בגלל התואר והעבודה 

שינוי יכול לעשות לך טוב .

בטח אהבה של אישה.. אבל לא ככה ..

אתה קודם צריך לשנות משהו במסלול שלך ,

 להגדיל את העבודה או להגדיל את התואר או לפרוס אותו יותר למרחק .

תחשוב איך לגרום לך להיות עם יותר אנרגיה ?

זה מה שחשוב שתהיה יחסית בסדר בחיים 

ולא גמור . 

ואם אתה מרגיש שהלימודים והעבודה קשיים אבל אפשריים .. אז כן אפשר לנסות לצאת גם לדייטים .. בתנאי שאתה בא בראש ראלי לזה 

בהצלחה

שאם החלטת שאתה יוצא אתה צריך לתת את ה200 אחוז, בלי תירוצים של עומס וקושי

בצד השני יש אישה שצריכה לקבל ממך את המקסימום שלך

וברור שיש שבועות ותקופות קצת יותר קשים אבל בסך הכללי

בטוח..

הוא אנושי

כל מה שהוא צריך (לדעתי) זה להיות רציני ולפנות לה זמן לפני שהוא נכנס לזה וכמובן מקום בלב

או במילים אחרות את המקסימום

שכרגע העיקר בשבילך הוא למצוא שמחה וכוחות בה שאתה עושה. אם אתה לא רוצה לעבוד במה שאתה לומד אז שוה לעשות מסלול מחדש. אם הואר מבאס והמקצוע טוב, צריך לחשוב איך ללמוד יותר בכיף

משהו נשמע קצת עייף וקשה להפגש ככה. 

אז הכיוון הכללי הוא למצוא דרך להתייעל ולקבל כוחות ושמחה ומתוך זה לצאת. הגיוני גם שבשנה השלישית והרביעית יהיה קצת יותר קל. תבדוק עם חברים איך זה בתואר שלך

מה שכתבתי ..

לא ראיתי אותה

מתחזקת בי התחושה שאם עושים את ההשתדלות המקסימלית ועדיין הכל מרגיש אבוד ואין שום סיכוי ורק "נכנסים ראש בקיר" זה אומר שהתשובה פשוטה ומונחת לך מול העיניים. רק צריך לפקוח אותן. 

מקווה שצודק. 

ואולי דווקא זו שרצתה ואתה לא היא הנכונה? 

משחקי מחבואים 

מה את עושה? מתנדנדת

אבל את צריכה להתחבא..

מזה משנה במילא ימצאו אותי ..

נכון - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את המאמצים להפוך את מי שאנחנו יוצאים איתו לאדם המיוחד לנו, ליצור איתו את הקשר הפנימי.

אני לא חושבת שיש מישהי שמתחבאת לך, ושברגע שתפגוש אותה יהיו לבבות ופרפרים.

גם לא הייתי רוצה שמי שייצא איתי יתחייס לזה כמו משחק.

אני מאמינה בעבודה. ביגיעה. בהשתדלות. בהתמודדות - ומתוך אלה צומחת הבחירה.

ולכן אני מסכימה גם עם מה שכתב @לאצעיר -

לפעמים יש הבנה שלא מיצינו כמו שצריך קשרי עבר. שאולי אם נעבוד עכשיו יחד, נוכל ליצור משהו יחד, משהו שלא הצלחנו ליצור בסבב הקודם. אולי עכשיו יש לנו יותר ידע וכלים מאשר קודם, אולי משהו אובייקטיבי במציאות השתנה.

זה ממש בוער בך אה?!

זה כבר נראה שאת בעצמך לא מאמינה בזה ואת מנסה ממש חזק לשכנע את עצמך..

כי אני חושבת שהרבה אנשים מסתובבים עם הנחת יסוד שגויה, שמפריעה להם ליצור קשרים.

הם לא מבינים שקשר = עבודה, אלא מניחים (בצורה מודעת או לא מודעת) שקשר = גזירה משמיים.

אני 100% משוכנעת.

קשר הוא עבודה שמבררת בסוף מה שנכתב למעלה. והא בלא הא לא סגי. חייבים את שניהם. 

את הצד של העבודה הנחוצה כבר הצגת, הצד השני הוא שבית בישראל הוא לא דבר נורמלי, חומרי וארצי (אף על פי שהוא מופיע ומתבטא דווקא בצדדים האלו ואכמ"ל). 

אדם צריך לדעת שהוא בונה עולם ונצח ומכוון לשמיא. 

בנוסף צריך לדעת שהכל מכוון מלמעלה ולא מנותק. 

חוזר ומדגיש - זה לא סותר עבודה\השתדלות! 

לא ברורה לי המשוואה שאת מציגה. 

שלא בטוחה שזו הבמה לעשות אותו, לגבי בחירה חופשית.

כשאני בוחרת בן זוג, זה בגלל הבחירה החופשית שלי (ושלו).

אני חושבת שכולנו גדלנו על המשפט הזה ש"זה לא נישואים קתוליים", שגט זה מצווה.

כן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. או יותר נכון, כן, אנחנו טועים בבחירות שלנו.

במבט נצחי, במבט אלוקי, אפשר לתת משמעות והקשר לטעויות שאנחנו עושים, אפשר לראות את זה כחלק ממשהו גדול יותר.

בראייה הארצית והנוכחת שלנו, בחירת בן זוג זה לא גזירה שנכפתה עלינו. לא נגזר עליי להתחתן עם X, אלא אני אבחר להתחתן עם X.

ראייה כזאת מעבירה את האחריות מהקב"ה אליי. אני לא פאסיבית בחיים שלי. החיים שלי תלויים גם בבחירות שאני עושה, בתוך המציאות של העולם שהקב"ה מנהל.

הדברים שכתבתי קודם עונים גם להודעה הזו. 

אני רק חוזר ומדגיש - אוי ואבוי למי שחושב שהקמת בית בישראל היא ברובד האנושי התחתון *בלבד*. שבעצם אין הבדל בין בית ישראלי לבית של אומות העולם. 

שכינה בינהם כנראה שלא תהיה בבית כזה. 

באופן מוחלט יותר ממה שבדרך כלל אנשים מתכוונים. ותקני אותי אם אני טועה

להבנתך, אם יש את "האחד", זה אומר שלא משנה מה יקרה, אתם תהיו יחד. ואין דרך אחרת.

אני חושב שזה צעד נוסף מעבר להיגד שרק עם "האחד" זה באמת יעבוד.

ההבדל נעוץ בין היתר בהבנה שזה בכל זאת מצריך עבודה. (ואולי כאן גם נכנסת הבחירה) זו לא חתונה קתולית כי אני יכול לעשות כל מיני דברים (בחירה חופשית) שירחיקו אותי מה"מטרה".

קשר שווה גזרה משמיים.

אלא אם כן מדובר בבחור/ה עם קשיים רצינייים ליצור קשרים חברתיים מהילדות, או אנטיפתיים בצורה ניכרת.

מכירה אישית זוג שהבחורה שכמעט לא דברה במשך 13 דייטים. הבחור אמר  שהיא דברה כמה מילים בכל דייט.

והמשיכו להכיר והיום נשואים עם ילדים.

ומכירה עוד סיפר דומה.

כך שקשר לא תמיד קשור לעבודה וגם לא לאופי חברותי. אלא לרצון ה' מי יתחתן ומתי. 

שממנה @לגיטימי? מזהירה. הכל תלוי מאיפה אתה מגיע.

אם אתה טיפוס שעושה את כל ההשתדלות, מחפש, יוזם ופועל אקטיבית בנושא זה (ובכלל) - בד"כ צריך לעבוד על הצד של "גזרה משמיים", רצון ה' וכדו' כדי לא לאבד את החשבון.

אם אתה טיפוס מלא בטחון בה' (בצורה מעשית מסויימת) אז דווקא העבודה היא להשתדל ולא לשקוע חלילה בעצלות\חולשה וכדו.

הכל צריך להיות באיזון של רצון ה' מול השתדלותינו ופעולותינו.

באמירה זהירה אומר שגברים בד"כ יותר שייכים לטיפוס הראשון ונשים לשני. כמובן שיש יוצאים מן הכלל.

הגבתי בשרשור הזה:

אני לא מסכימה איתך - לקראת נישואין וזוגיות

אבל זה ממש לא סותר שצריך סייעתא דשמיא

יש אנשים שבאמת ניסו , למדו עשו ונשארים במקום ולא רק זה לפעמים המציאות מתהפכת עליהם. 

את לא יכולה להגיד שזה לא משמיים .

יש דברים שנקראים מציאות המערכת ..

את יכולה להכין מצגת לפרזטציה , להיות הכי רצינית, לעבוד על זה ימים לילות להתייעץ עם מי שמבין לתת בזה את הנשמה שבך ובסוף לדבר גם בביטחון ויפה.

ובסוף המרצה פחות התחבר / חלק מהסטודנטים פחות פירגנו .

מזה אומר?? שיכלת להשקיע יותר????

ממש לא 

זה אומר שנתת את כל כולך וזה מה שחשוב

שאנשים אומרים זה משמיים 

אז כן זה משמיים לטוב ולרע 

ברגע שעשית את ההשתדלות שלך מהמם

יש עוד משתנים שלא קשורים אלייך

אין עניין סתם להלקות אנשים שהם לא בסדר .

כאשר משמיים זה נבחר שלא לעבוד

זאת לא היתה הכוונה שלי.

נכון, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו - אבל אף אחד לא התחייב לנו שהחיים יתנהלו לפי התוכנית שלנו.

כאן נתת דוגמה על איך אנשים הגיבו להשתדלות (הכנת המצגת).

ההחלטה של עם מי להתחתן שונה בעיניי מבחינה מהותית, ולכן זה שונה.

אני מאמינה בהשגחה ישירה

להגיד לך שאני מאמינה בהשגחה ישירה שיהיה טוב? 24/7 ברור שלא

אמונה זה לא יאלה אני מאמין שיהיה טוב

אלא אני הכלי פה 

עשיתי מה שאני יכול .

למה את חושבת שאמונה זה הכל טוב מה'. לא הכל טוב , לא מה'?!

אני מנסה להבין ..

אצלי אמונה זה אני כלי 

זה לא מה שאני אומרת.

אנחנו עושים השתדלות במיליון תחומים.

כשאת תחליטי להתחתן עם מישהו, זה לא כי תצא בת קול ותגיד לך הפי, זה מי שמחכה לך מששת ימי בראשית.

זה גם לא מבטיח שהנישואין שלכם יהיו טובים לנצח נצחים, כי זה מגיע מה'. אני מאמינה שהקב"ה יצא טוב ורע, שהוא נתן לנו את חופש הבחירה - גם עם מי להתחתן. וייתכן שנבחר להתחתן עם מישהו, ונגלה שזו היתה בחירה שגויה.

כלומר - כשאנשים מתחתנים זה לא כי נגזר עליהם, אלא כי הם בחרו זה בזו.

עצם הנישואין לא מבטיח לחיות באושר ובעושר.

אני מסכימה עם האמירה של: נישואין לא מבטיח לחיות באושר ועושר(:

ברור שלא ..

החיים זה עבודה

לגבי הבת קול את לא יכולה לדעת 

אולי כן .. אולי אני / אדם אחר בדרגה של בת קול(יש גם פירוש כזה) שיצאה מהשמיים 40 יום לפני שנולדת (:

בכל מקרה..

הנקודה שאני חושבת שלא הבנת אותי עד הסוף, זה שאני לא חושבת שזיווג מה' אומר מושלם או טוב לנצח.

אני כן חושבת שיש לך תפקיד בעולם, ואת דורכת בתחנות שה' יעד לך, ונסיונות שה' יעד לך ,וכן יש לך בחירה אבל גם השגחה ישירה.

גם כאן אני מאמינה שה' משגיח, בטח בזוגיות שזה דבר כלכך טהור..

תחשבי ..לפעמים גם מתנה שנותנים לאדם אין לו כלי ליצוק לתוכו את השפע , 

מבינה? 

אני חושבת שגם אם לפעמים אדם נגע ביעוד שלו אבל לא היה מוכן נפשית/ רגשית לקבל את זה.

זה לא סותר שזה לא היעוד שלו .

אבל אחרי הכל ולמרות הכל 

עדיין אני מאמינה שה' שומר עלייך ,והוא רוצה לתת לך טוב הרבה יותר ממה שאת חושבת .

וגם הטוב שאת יוצרת עם הבן זוג שלך זה לא בגלל שאת כלכך רגישה והוא כלכך מכיל 

זה בגלל שה' החליט שיצא לך לטובה!

אל תתבלבלי זה לא בגללך

הכל הכל ממנו 

זה לא סותר שאת חייבת לתת את המיליון אחוז שלך בחיים

פסימית ואופטימית כאחד

מצד אחד, 40 יום קודם יצירת הוולד וכו'. ומצד שני, מזווגים לו לפי מעשיו. הגמ' עונה כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני. נעזוב כרגע את ההסבר המדויק מה עונה הגמ', יש מס' דעות.

בשורה התחתונה ברור שיש אלמנט של ייעוד ואלמנט של עשייה. 

איך את מסבירה את הדברים האלה?

ובכלל, האם בכל דבר שאת עושה יש בחירה?

האם אדם שחצה את הכביש בזהירות והגיע רכב במהירות גבוהה ודרס אותו היה בעל בחירה? (אפשר לחשוב על כל מיני דוג')

האם הבחירה שלנו היא היכולת להגיב למצבים שבאים לפתחנו או היכולת להחליט מה יהיה מסלול החיים שלנו? האם באמת יש לנו שליטה בלעדית על החיים שלנו?

להסביר, מביאה בהמשך ציטוט של הרב שמואל אריאל. והנה קישור גם לעוד מאמר שלו בנושא (בעז"ה בעתיד אגיע לעיין בתוכן... עתניאל | "האם כל אירוע מכוון משמיים?" – עיון בסוגיית ההשגחה)

כידוע, יש מחלוקת ביהדות לגבי גבולות הגזרה של בחירה חופשית (רמב"ן-רמב"ם, וכמובן הנהגה ניסית מול טבעית).

אני לא מבינה איך הדוגמה שלך קשורה לעניין - אני לא חושבת שמישהו שנדרס בתאונת דרכים בחר להידרס. הוא כן בחר לחצות בזהירות בדיוק בזמן הזה. זה שבחרנו משהו מסוים (לחצות בזהירות) לא אומר שהתוצאה תהיה כמצופה (להגיע בשלום לצד השני).

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם. 

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם.הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים. 

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

העתקתי מכאן: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-31-10.pdf

עמודים 14-15, מופיעים שם מקורות ותירוצים נוספים שלא הבאתי. 

הרב הפנה למאמר של הרב צפני דרורי (https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-20-7.pdf), אין לי זמן לקרוא אותו, רק מעתיקה את הסיכום, שאני חושבת שהוא מדגיש את החששות שלי (עמודים 7-8, הדגשה במקור):

"גם אחרי מפגשים מרובים והיכרות טובה הזוגות מתקשים לקבל החלטה. זוגות מתפרקים בעקבותיהם של חששות ופחדים. ויש המנסים למצוא מזור לחולשתם על ידי פנייה ל"מקובלים" לקבל אישור מיסטי, תמיכה משמים, להחלטתם. שהרבנים יפסקו, להיפרד או להתחבר. ככל שמתרבים הלחישות על זוגות שנפרדו, מתערער הביטחון הפנימי בזוגיות תמימה ופשוטה. לפעמים, דווקא האמונה בזיווג מן השמים גורמת לבקש אות מגבוה, ומתגברת הדרישה לצדיקים שזוכים לסייעתא דשמיא, שיראו את הנסתר מעיננו.

"תמים תהיה עם ה' א-להיך" - ציוותה התורה: לא ללכת לבקש נסתרות.....

האדם חייב להאמין ברגשותיו וברגשי בת זוגו. בתוכם נמצאים ההדרכה הא-להית, ולא בשום מקום אחר. מצוה להתפלל על הזיווג, ושמבטאים את הדברים לפני ה', הכול מתבהר יותר. מוכרחים לטהר את הנפש לפני קבלת החלטה, להשתחרר ממוסכמות. יש למחוק את העיכובים של 'מה יאמרו עלינו'. חשש מדברי חברים ורכילויות מעכבים את הראייה הטבעית והפשוטה. לא חייבים להיות חולי אהבה. לא חייבים להעריץ את החתן או את הכלה. חייבים לבחון את המידות והתכונות, הטובות הן בעיניהם. האם יבנו יחד בית שיגדל את שניהם, בית שיגלה את הטוב שבהם, את הטוב לדורות, בבנים ובנות יראי ה'? מוכרחים לטהר את הנפש מדמיונות הלקוחים מרומנים וסרטים. כשאוהבים - כולם יפים, וכששונאים - היופי הופך ל"נזם זהב באף חזיר". את האהבה אי אפשר להעיר כי אם ברגש תמים ואמיץ, בסילוק הפחד הנורא המשתק את כוחות הנפש. אם רצונכם בעזרת תלמידי חכמים, בקשו מהם בקשה אחת בלבד: שילמדו אתכם איך מסלקים את הפחד, איך מתרחקים ממבט טמא וצדדי, איך שומעים את קול הדממה הדקה האומרת לכם: 'הנה שלך לפניך, בוא נא קח'. אחרי החופה כבר תגלו שכל מה שראיתם קודם היה קטן ומצומצם, כי מעשה ה' גדול מכל דמיון. אל תשכחו את החוויה הגדולה של התקופה הראשונה לאחר הנישואין, חוויה שממש אפשר למשש אותה בידיים.

חוויה זו, וודאות זו, היא שתיתן לכם כוח לבאות. גם אחרי החתונה יש קשיים. גם אחרי שנים, שואלים שאלות, נסוגים אחור. הביטחון כי "מה' אשה לאיש", וודאות זו שגילינו נפלאותיה אחרי כריתת הברית - היא השומר הנאמן, המדריך הטוב לחיי הנישואין עד זקנה ושיבה, במזל טוב."

עשה לי בלאגן שלם

אנחנו מאמינים שיש מישהי כזאת, אבל זה לא פותר אותנו מאחריות לעבוד.

לא סתם חז"ל המשילו את זה לאדם שמחזר אחרי אבידתו, יש מישהי שהקב"ה מייעד אותה במיוחד לך, והתפקיד שלך ושלה הוא להתאמץ כדי שתמצאו אחד את השנייה.

הידיעה שהיא מתחבאת, לא סותרת את העובדה שצריך לחפש אותה ולהתאמץ בשבילה.

אני רואה שלא כיוונתי לדעתך, ושאולי היה נכון להגיב יותר בקטע של אמפתיה מאשר להביא את נקודת מבטי.

אני חושבת, שכל אדם שיצא לי להיתקל בו במהלך החיים - מבחינה זוגית, עבודה וכדומה, זומן ע"י הקב"ה בזמן הנכון ובמקום הנכון, וזו בחירה שלי מה לעשות עם המפגש הזה. לפעמים העבודה וההשתדלות זה להבין שהקשר לא טוב ואולי אפילו להפסיק אותו ולפעמים צריך ללמוד לתחזק את הקשר נכון ולאורך זמן.

כך שמצד אחד יש השגחה של הקב"ה שמזמן את האדם הנכון ויש גם בחירה שלנו, למשל להתחתן עם האדם הזה.

אין לדעת ממה השם מציל אותך וחוסך ממך בכדיי שתגיעי ישר לדבר האמיתי והנכון עבורך

ממה 🙄

אתה מוזמן לשאול את המדוייטת הבאה שלך על חוויות מפגישות. יהיה לך קשה לישון בלילה. 

רק ציינתי שהן עוברות דברים לא פשוטים (מן הסתם לא כולן אבל שמעתי סיפורים מסמרי שיער) 

שאין לי מושג מה קורה נסתרות דרכי האל..

מזדהה לגמרי. 

וגם שילדים קטנים שואלים: את אמא?

בע"ה בקרוב ובשמחה !!!

למרות שהזמן האחרון בנות שואלות אותי יותר את נסיכה? וילדים את אמא ? 

בעיקר ששואלים איפה אשתך? וכבר קרה לי לא פעם ששאלו אם הפנויה הכי קרובה פיסית היא אשתך (כולל הסהתא דלהם...) 

אם את אומרת שלאחרונה הם מכנים אותך ככה הרבה אז זה אומר שזה קרוב. אינטואיציה כזאת של ילדים.

נבואה ניתנה לתינוקות

בעה בקרוב לכולנו 

ואז הפורום הזה יינטש לגמרי אמןןן

אבל זה צובט

זה צובט מצד שני זה מרגש שהם רואים בי דמות אכפתית מבינה.. מכניס כזה להלם

חחח..אפילו אצל קטנטנים זה שלב כזה בהתפתחות של הכללה, שכל דמות אישה הם מכנים אמא, כל דמות גבר זה אבא וכל חיה עם 4 רגלים זה הב הב..;) 

מבינה את הכאב..בע"ה בקרוב מאד גם שלך יגיע❤️

נכון זה כואב אבל זה גם מרגש

הכנה לילדים שיהיו לך. ברוך השם שאוהבים אותך

מה אתה מרגיש כלפיה עכשיו?

או 

מה אתה מרגיש כלפיה לגבי ההמשך? כלומר האם אתה מדמיין אותה בת זוג רצנית / אישה להמשך?י

תדייק לי את השאלה

לגבי השלבים זו שאלה מאוד טריקית 

אבל צריך לזכור שזה כמו מדרגות

 אי אפשר להרגיש מה שמרגישים במדרגה 40 כאשר אתה במדרגה4.

יותר האם כרגע היא מוצאת חן בעיניי? נחמד לי להיות בקרבתה? 

זהו לגבי המדרגות את התובנה הזו אני מבין בתקופה האחרונה פשוט לא לגמרי מבין איך ליישם

אתה יכול לחלק את זה 

לכמיה 

ולאופי - דברים טובים שיש לה שאתה מתחבר , לב טוב עדינות וכו..

הפתרון הכי טוב ללחץ על העתיד הוא לשים אותו בצד ולהתמקד ברגע. עכשיו טוב לכם, איזה כיף! אתה עוד לא יודע אם זאת היא או לא, וזה אחלה בשביל השלב הזה.

מאמינה שכשאנחנו מתמקדים ברגע דברים מצליחים לזרום טוב יותר. אתה יכול לחשוב על איך לקדם את הקשר עכשיו, כי אתה רוצה להרגיש פתוח יותר, ולא איך לקדם את עצמך להחלטה אם זה זה או לא.

אולי לנסות לפתוח יותר על משהו שקשה לך בו, לדבר גם על דברים לא נעימים שקורים, דברים שלא היית מספר לאדם שהוא לא קרוב. כמובן שלאט לאט, ולא ישר להטיל איזו פצצה, אבל לתרגל את הזוגיות כבר עכשיו- קצת יותר פתיחות, יותר הבעת אמון.

לשתף בתחושות שלך כרגע, ממה אתה חושש וכו'.

תנסה גם לגוון את הפגישות שלכם, ללכת אולי למקום חוויתי, משחק כלשהו, דברים שעושים פשוט כדי להנות.

שהוא צריך להלחיץ אותה (לגבי זה שכתבת לשתף בתחושות כרגע )

יש בנות ששמעות שהבחור לא יודע מה לעשות 

ישר חושבות שזה משהו בהן שלא טוב/ שהוא לא רוצה אותה מספיק / שהיא לא חשובה לו מספיק.

אני לגמרי בעד שיתוף אבל בחוכמה 

ובטח לפני לברר עם עצמו מה הוא רוצה

לא סותר 

זה פחות מעסיק אותי, ברור לי שזה שלב שעוד רחוק לי מאוד

יותר מעסיק אותי שבגלל שאנחנו פשוט מדברים ומכירים זה מרגיש כאילו אין לזה עתיד נראה לאופק וזה פשוט ימשיך ככה באיזה גרף סטטי כזה

ולגבי הלפתוח יותר זה באמת רעיון, וממש גם רעיון לגוון את הפגישות 

יותר למרחב האישי. שיתוף עמוק יותר. אין דרך אחרת. 

וזה גם כיף ונעים, אז כדאי.

צריך להיות מוכנים להיפגע (מוכנים לאופציה הזו, לא שזה צריך לקרות). זה הדרך היחידה להעמיק קשר ולהרגיש קרוב יותר.

כי אין מספיק שיתוף 

בגלל ששאלת מה אפשר לעשות , אז לשאול אותה שאלות שמגלות יותר אכפתיות ..

או שאלות פחות יבשות אלא יותר מתענינות רוצות לשמוע אותה .

נניח במקום מה שלומך?

איך הרגשת היום ספרי לי? מה היה לך טוב? 

מה פחות?

בנות מאוד אוהבות להרגיש שמתעניינים בהן באמת ולא שואלים שאלות סגורות רשמיות או שהשיחה נתקעת.

(תסתכל עליה מדברת היא רוצה לספר לך? 

רוצה לשתף אותך?)

לאט לאט היא תשתף מבלי שתשאל כרגע היא צריכה ביטחון שאתה פה להקשיב .

בדרך כלל שקשר תקוע זה על זה על התקשורת 

אישה מרגישה שהיא לא משתפת מספיק שאין זרימה. והגבר מרגיש שהוא לא מספיק מוביל או שהוא עדיין לא מספיק חשוב לה כדי שהיא תרגיש בנוח

תעשו את זה כבר צעד מדהים דורש ממך נטו הקשבה (לא לפתור לה בעיות ועדיף לא לתת טיפים .. קודם כל להקשיב )

מנסח במילים שלי את המשפט האחרון ומוסיף מעט - הראש של האיש עובד בצורה של היגיון, משימתיות, תכליתיות. כשמספרים לו קושי הוא מיד מנסה לתת פתרון, ככה הראש עובד.

כאשר היא משתפת אותך (בשלב הזה) פחות חשוב לה לומר "מה קרה" ולחפש פתרון אלא היא רוצה לספר מה קרה לה.  זו הדרך שלה לספר לך על עצמה ומה היא הרגישה. ממילא לתת פתרון מאבד לחלוטין את המטרה. פשוט לדעת להקשיב ולהשתתף. בעיניך אמירה כמו "איזה מבאס\טוב\נחמד וכדו' " מרגישה קצת מיותרת, בשבילה זה אומר שאתה יחד איתה שם.

על גבי זה - מגיע שלב (בע"ה) שבו היא משתפת אותך ומצפה שתענה\תתן פתרון\תחווה דעתך וכו'. היא בעצם "מכניסה אותך" לעולם הפנימי שלה. היא בוטחת בך, מרגישה קשורה אליך ורוצה לראות אותך ממש איתה ביחד גם בנקודות פנימיות ועמוקות יותר.

אם הגעתם לשם מצבכם נפלא . כאמור רק צריך לדעת לשים לב לשינוי הזה. הרבה פעמים הוא עדין וצריך לשים לב למעבר הזה.

להגיב לשיתוף איזה מבאס / באסה

איזה מבאס אומרים שנגמר שוקולד..

גם חוטא את המטרה

מספיק להקשיב .. להראות שאתה שומע 

כן? ובאמת? ואי נשמע ממש כיף! / קשה.

ואיך את עכשיו? כזה

תמיד שובר את הראש מה התגובה המתאימה. 

אני מנסיון ראיתי שבפגישות, לפעמים יש את התחושה הזאת שמדברים וזורם וכיף.. אבל לא באמת מדברים על מה שנמצא בנינו, אולי נקרא לזה משהו כמו ״פיל״ שעומד בין הבחור לבחורה והפיל הזה זה כל הזמן שואל את השאלות האלו של, מה הלאה, מה אני מרגיש, איך אמורים להרגיש וכו…

אז כלפי חוץ מדברים והכל זורם אבל בפנים, גם אצל הבחור וגם אצל הבחורה מקנן הפיל הזה.

אז דבר ראשון, מנסיון, 

אני פשוט פתחתי.

התחלתי לדבר על הפיל הזה…

בפגישה רביעית הרגשתי שמצחיק נחמד ואפשר להמשיך ככה שעות אבל לא נגענו בנקודה באמת.

אז באומץ (לא היה קל בכלל), בפגישה רביעית ביקשתי ממנו לפתוח בפניי איפה הקשר עומד כרגע, מה הוא חושב עלי, מה הוא מרגיש, אם בכלל…

והדיבור הזה עשה ככ הרבה טוב.

אפשר לעמוד מהצד ולדבר כאילו הכל בסדר ואפשר לפתוח, לראות מה באמת הצד השני מרגיש איתי.

ככה, גם דיברתם על ה״פיל״ המפחיד הזה של מה אני מרגיש וכו וגם נגעתם בנקודה קצת רגישה שאם נוגעים בה בחכמה, הקשר נהיה יותר פתוח וכנה ומתחילים להכניס את הקשר לרובד יותר עמוק.

אחרי כמה פגישות עשיתי את זה שוב, כבר היה לי פחות קשה לשאול כי ידעתי בדיוק מה הא׳ ב׳ ג׳ שהוא כביכול מצפה מהצד שלי בפגישה מתקדמת כזאת וראינו שלא מתאים.

וזה הרבה בזכות זה שהסכמנו לדבר ולהיפתח ולהיות במקום לא ככ נוח ונעים כי לא תמיד סבבה לשמוע מה חושבים עלי, גם דברים שהם לא הכי נעימים…

אבל אין משמח ומרגיע מהאמת הפשוטה והכנות.

בהצלחה!

יצא לי לעשות את זה בעבר

זה לא הרגיש לך כמו הימור? 50% יצליח 50% רק ירחיק יותר כי היא תילחץ?

זה בייסיק בעיני

עושים את זה בטאקט ובנעימות

אי אפשר לבנות קשר טוב בלי זה

אבל ידעתי שלשם צריך להגיע ממילא אז למה לא לפתוח מעכשיו?

וזה הימור

ואם הצד השני נלחץ אז מדברים על זה ואם לא עוזר, אז כנראה זה לא בשבילי(:

גם, יותר מלחיץ להיות מהצד ששומע דברים ולא משמיע, אז לא ככ חששתי.

קצת בניגוד לכל מה שאמרו לך... - לקראת נישואין וזוגיות

בהצלחה!

תולעת (ספרים) ?

אני נהיה חלק מהמשכן ובגדי כהונה "תולעת שני" וחלק מהטהרה של מצורע.

אני עבדתי תקופה בספריה

כמות השקט שאמרו לי מרשימה

כמה נזפו בי שם

תאספי את השיער! תעיפי את העקבים!! ושהקשבתי למה את עם טבע? זה לא מתאים 

למה את מדברת עם כל אחת?

האחראית שלי היתה מאוד נוקשה 

היה נורא חוץ מזה שהשגתי מלא ספרים ואני מאוהבת בהם..

שיחה אחת זכורה לי במיוחד שאמרתי לחברה מה את עושה פה? לכי לים צאי תבלי.. ואז האחראית התעצבנה שאני מגרשת אנשים .

אני מאמינה שיש לה לב טוב ושהיא אהבה אותי אחרי הכל

הספרים.

ממש משטר צבאי

היא התחילה איתך😏

אחלה חסודה

וכ"יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל", "יען אשר אמרה צר על ירושלים האח", "יען אמר האויב עליכם האח", "אמרו האח האח ראתה עינינו" וכל הפסוקים בתהלים, וכ"בדי שפר יאמר האח".

או מלשון יגון כ"ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל"

?

שהכוונה למשמעות המודרנית המאחדת בין השניים ויוצרת לאנחה ניחוח נוסטלגי, מענג ומייסר קלות

כחלק ממכלול. זו לא "הבעיה" של הרווקות המאוחרת אבל אכן מרכיבה חלק ממנה. 

באופן אישי - לא מזמן יצאתי מכל האתרים והמיזמים בסגנון מסיבה דומה- הרגשתי שה"שפע" המזוייף הזה רק מבלבל ומטעה. 

(בנוסף לזה שהם מבוססים חיצוניות ובעיות נוספות). 

ממש מסכים הנאמר

זו באמת נקודה מעניינת למחשבה

זה סיפור אמיתי 

לא נראלי שזאת הבעיה

מבחר זה דבר שמבלבל. אין ספק.

דיברתי עם חברה על הקטע הזה שקורה לפעמים, שפתאום אחרי תקופה ארוכה בלי הצעות, יכולות להגיע כמה בבת אחת. ועם כמה שזה משמח שחושבים בכלל להציע- השפע הזה לגמרי יכול לבלבל..

אמנם ההקשר קצת שונה ממה שדובר בפוסט, אבל נראה לי שאני עדיין מסכימה עם העקרון הכללי והטענה לגבי המבחר שלא באמת מרחיב לנו.

ורק אומרת, הסיפור שהוא הביא בהתחלה נשמע לי לא בריא במיוחד, אבל מבחינת העברת המסר הוא חלש קצת, והיה יותר מתאים אם הכוונה שלו הייתה לדבר נגד עניין התמונות וההידלקות החיצונית (מה שקיים גם בשגרירים למיטב ידיעתי)

ומזל

כי הבחור נשוי ..

סתם הוא מלחיץ בנות משליש שענו בדיוק מה שהוא כתב תודה על הפניה. אבל אני לא חושבת שזה יתאים"

למה שזה ילחיץ מישהי שחושבת שזה לא מתאים? ומה ההבדל מהצעה רגילה שדוחים?

גם אם הסיפור עצמו מפוברק התופעה קיימת כפי שהגיבו כאן. לדעתי באתרים קורה עוד יותר לבנות מלבנים בגלל כמות הפניות הגדולה שהן מקבלות (במיוחד לעומת זה שבשאר הערוצים בד"כ מקבלות פחות מבנים).

חשבתי שזו אני הבחורה

וברצינות - יפה שאת מגיבה. לא כולן טורחות. 

לא תמיד מצליחה להגיב יש לפחות 20 שלא הגבתי .. אבל ברצינות נבהלתי לרגע

כי מישהו רשם לי ואז כתבתי לו תודה על הפניה. אבל אני לא חושבת שזה יתאים

 ככה בול עם הנקודה הלא קשורה. עם הניסוח הזה.

מפחיד

אבל צריך לזכור שלא מעט מהפלטפורמות הם בעדיפות נמוכה מלכתחילה בגלל צורת העבודה שלהם.

 אישית לו הייתי בסיטואציה הזו הייתי מעדיף את ההצעה מהחבר…

וזה בלי להיכנס לנושא של הסתכלות בתמונות 

מאחל שתזכה לראות את הטוב שיש בך ולזכות בבחורה טובה המתאימה לך ושהיא תזכה בך

תגיע האחת שתראה את כל הטוב שבך ותגרום לך לראות את זה בעצמך.. 

יש כאלו שלא יסכימו איתי ויגידו שאתה צריך קודם להאמין בעצמך ולראות את הטוב שבך ואז גם בחורות יוכלו לראות את זה. לא אומרת שזה לא נכון, אבל מכירה מקרוב את הדימוי העצמי שנמצא ברצפה ויודעת כמה זה קשה לשנות את זה לבד..

ראה מה כתבתי כאן:

צריך להיזהר - לקראת נישואין וזוגיות

אם אנחנו מסתכלים על קשר כשותפות עסקית, יכולנו לשבת כאן ולדון במה יש או אין לך למכור;

אבל אני חושבת שבימינו, עיקר ההסתכלות על קשר היא הסתכלות פנימית - שבה אתה לא אמור למכור משהו, אלא להביא את עצמך. ככה. כמו שאתה.

אני לא רוצה להתחתן עם מלאך.

אני לא רוצה להתחתן עם מישהו שאין לו מה לתקן.

עצתי היא -

אל תשפוט בשבילה.

תן לה להחליט אם היא מעוניינת או לא מעוניינת.

אבל תשלח לה הודעה, תעשה את הצעד.

מה יש לך להפסיד מהפנייה?

גם היא בן אדם. אתה חושב שיש לך מה הביא לקשר? שיש לה מה לתרום לך בקשר?

שיכולה להיות התאמה?

אז לך על זה

לפעמים צריך פשוט לעשות לא להאמין

בהצלחה

גם אני מורידה מעצמי לפעמים

זה טבעי לפחד 

ואולי אפשר לחשוב האם ההחלטות האלה הם פזיזות 

תמיד יהיו הרהורים עד שיגיע דבר טוב אחר 

חושבת שכדאי לתת עוד דייטים אם את מרגישה שההחלטה לא תהיה בלב שלם,

ולנסות להיפתח ולהעז לעשות דברים שלא עשית קודם, כי מה אכפת לך- או שייגמר הקשר ולא סביר שתראי אותו יותר, או שזה פשוט יעבוד לך ויתרום לך ולקשר

פשוט לא לחתוך כל כך מהר. תחליטי שאם יש ספק, אז ממשיכים. בטח אח הבחור רוצה להמשיך, חבל סתם לבאס אותו.

לגבי מקרים שכבר קרו, אין בושה ואפילו רצוי להתחרט ולנסות לחזור, במיוחד אם חתכת חד צדדית כשהבחור רצה להמשיך. הוא ישמח.

בעוד החלטות בחיים בלי קשר לזוגיות?

ולא בצורה כזאת קיצונית, בדרך כלל גם אם יש לי קצת חרטה על החלטות זה עובר מהר ולא נשאר להכביד על הלב.

הבעיה היא שבזוגיות זה מתבסס הרבה על הרגשה. וכשעובר זמן מהפעם האחרונה שדיברתי עם הבחור הזכרון של הרגש מתעמעם, לכן יכול להיות שאז הרגשתי מאוד חזק שאין לי שום חיבור איתו והוא לא מוצא חן בעיני, אבל אחרי זמן אני מתחילה לפקפק בזה.

זה נראה לי סתם קטע מזוכיסטי שאחרי שהחלטתי שלא משהו בי מציף דווקא את הדברים שגורמים לי לחרטה ומציג לי תמונה קצת מעוותת שטעיתי בהחלטה. כאילו דווקא אחרי שכבר החלטתי שלא כל ההסתכלות השקולה על המציאות נעלמת ואז עולות המחשבות שאולי טעיתי.

בדברים אחרים ,איך את מרגיעה את עצמך ?

למה דווקא בזוגיות זה קורה יותר? כלומר אולי את פחות סומכת על עצמך/ אולי את פחות מרגישה בטוחה / אולי אחרים מערערים אותך  ? (אני מעלה שאלות אבל יכול להיות שהן לא קשורות אליך(

אבל למה לתנסי לחשוב בנחת.. 

למה קשה להגיד עשיתי את הכי טוב שלי באותה נקודת זמן?

בהחלטות אחרות זה לא קורה לי ככה בגלל שאני בדרך כלל בטוחה בעצמי ויודעת מה אני רוצה. אבל בדייטים וזוגיות אין לי כמעט ניסיון, אני לא יודעת מה אמורים להרגיש, מה צריך לעשות בכל מיני מצבים. לכן לפעמים אני לא סומכת על האינטואיציה שלי לגמרי.

אני מתייעצת עם אנשים אבל לפעמים זה באמת סתם מערער או מבלבל אותי. בסוף הכל כל כך מורכב.

אני חושבת שעשיתי את הכי טוב שלי אבל עדיין יש לי תחושה רעה אחרי שאני מחליטה סופית שלא.

אולי בזוגיות יש יותר את העניין של לפספס את הזיווג ולכן זה קורה?

שזה אנושי. 

מה שאת מתארת זה תופעה טבעית שמתרחשת כשמשהו כבר לא קיים. על זה היו אומרים - "אחרי מות קדושים אמור", אחרי שאדם עוזב זוכרים רק את הדברים הטובים שהיו בו ובנוכחותו (ואפשר לקחת לכמה כיוונים...). 

האמת היא שהמציאות מורכבת יותר וחשוב להחזיר את המודעות לשם. לזכור שקל לזכור את הטוב והנעים כשיש חלל, ופחות זוכרים את מה שלא. 

מה בפועל?

עצה שמישהי נתנה לי פעם זה לכתוב לעצמך על מה התבססה ההחלטה שלך לכאן ולכאן. בגדול למה רצית את הקשר? למה הבנת שזה לא מתאים לך ולא נכון לך? וממש לפרט הכל גם אמונות, מחשבות, הרגשות ודברים מעשיים.

מעבר לעובדה שזה עוזר לראות על מה מתבססות ההחלטות בנושא ואיך אפשר לדייק את עצמך, אחרי החלטה זה יכול לתת תזכורת ולהקל על אותם הרהורי חרטה. זה עוזר לזהות אם הם אמיתיים ואז לפעול עם זה אם נכון לנסות שוב, או להבין שזה סה''כ החלל שמבקש להתמלא ומתגעגע לדבר האחרון שהיה שם, גם בלי קשר לאם נכון לנו. 

מצבים, כולל דייטים.

אני מנסה להבדיל בראש בין מה שהחלטתי לרעשי רגע/רקע.

אם זה חמור הקושי להחליט או הרגשי חרטה אחרי, אז אני שוקל ומחליט בצורה וודאית, וכדי לחתום את ההחלטה, אני מעביר את היד שלי על המצח שלוש פעמים וזהו. זה מוחלט, גם אם עולים לי מחשבות אחרי אני לא זז מהחלטתי.

כמו הסיפור של רבי נחמן על התבואה המשגעת. שאני אזכור שבאמת החלטתי בצורה שקולה, ומראש ידעתי שיכול להיות שעוד יעלו לי חרטות אבל זה אבל עדיין אני חושבת שההחלטה נכונה וראויה.

א. כשאנחנו יוצאים עם מישהו, אנחנו בודקים אם אנחנו מצליחים ליצור מרחב של יחד משותף. כלומר, זה לא רק רשימה של דברים טובים ופחות שבי ושבאחר נפגשים, אלא שעצם המפגש הזה יוצר משהו שייחודי לנו. אני לא מסכימה עם האמירה שלך שיש דברים טובים שתמצאי רק באדם אחד מסוים - את תמצאי אותן בעוד אנשים. אני כן מסכימה עם זה שמרחב היחד שיצרת עם אדם אחד שונה ממרחב היחד שתצרי עם אדם אחר. 

ב. לגבי הביטחון בהחלטה - האם את ההחלטה לחתוך את מקבלת לבד? האם את מדברת איתו על ההתלבטות? על מה שמפריע לך? את לא מתלבטת איזה מחשב לקנות, משווה בין מפרט טכני אחד לשני, ולמחשב עצמו אין אמירה. יש כאן אדם בצד השני, וצריך לזכור (לפי סעיף א) שההחלטה היא האם הצלחתם ליצור מרחב של יחד. לכן אני חושבת שיש המון מה להרוויח אם מדברים על היחד הזה עם מי שאת יוצאת איתו. תקשורת היא הבסיס לקשר זוגי. כשאת מקבלת החלטות כאלה לבד, בלי לשתף ולשקף, זה לא מרגיש לך כמו בחירת מוצר? דווקא השיתוף והשיקוף של דברים יכול להעצים את הקשר. זה גם עוזר לעניין של החלטה רגעית, כי משוחחים על זה עם הצד השני.

ג. אם את מסתכלת על קשרי העבר שלך, ואת חושבת שטעית, שפטת מהר מידי, החלטה של רגע וכו' - אולי כדאי לך לנסות לחזור לקשרי עבר? אולי יש קשר ששווה לנסות שוב?

ד. בהמשך למה ש@הפי שאלה, ענית לה שזה לא קורה הרבה ואת ממשיכה הלאה די מהר - האם אפשר לחלק את זה להחלטות גדולות וקטנות? נניח, האם ייתכן שבהחלטות גדולות יש לך את הרהורי החרטה האלה (כמו איזה מקצוע ללמוד), ובהחלטות קטנות איך לך (מה ללבוש היום?)? אם את רואה שבהחלטות החשובות האלה יש לך את הרהורים האלה, אני חושבת שנכון לפנות לאיש מקצוע.

שאת מהממת, וכיף שכתבת. 

זה שיצר הטוב הוא המשפטים בראש שמקדמים אותנו, שעושים לנו הרגשה טובה באמת,

ויצר הרע הוא המשפטים בראש שגורמים לנו להיתקע, להיות בספק.

העבר עבר, הוא רק מורה זקן וחשוב, אבל לא מעבר לזה.

תבדקי בתוכך אילו משפטים שייכים למי, מה שיצר הרע שחררי...

זה כמו שאחרי שאוכלים בשרי פתאום מתחשק לאכול את כל הדברים החלביים בבית ואז מתבאסים על הבשרי. זה לא אומר שזה היתה טעות לאכול בשרי, אבל בכל מקרה מרגישים באסה. אם זה הייתה ארוחה טובה אז ברור שזה עדיף מלנשנש שוקולד, אבל לפעמים מגלים בבית משהו חלבי שווה ואז באמת מתחרטים על הבשרי.

שבת שלום לכולם, ושאף אחד לא יוציא מהמקפיא גלידה חלבית בדיוק אחרי שהתבשרתם.

1. ביחס לסובבים אותך, במה אתה טיפה יותר? ברוב הדברים רוב האנשים לא מיוחדים. הרב לא יפים מדי ולא מכוערים מדי, לא חכמים מדי ולא טיפשים מדי.. תבחר כמה נקודות שאתה ביחס לסובבים אותך ייחודי, משהו שאתה טיפה יותר בו. (וגם טיפה פחות בשביל המודעות).

2. תנסה לתאר את זה ביחס למערכות יחסים אחרות.. אתה אוהב ליצור קשרים עם אנשים יוזמים או שאתה אוהב להיות היוזם בדרך כלל. ואם גם אחרי מחשבה לא עולה לך משהו מיוחד - אין חכם כבעל הנסיון, תנסה ותראה.

3. וואו, זה נושא שעולה מדי פעם שלדעתי הוא עומד על הנחת יסוד לא נכונה. תנסה להיות בטקט כמה שאפשר, אל תשלוף ישר את כל הקלפים ותפתח בהדרגה. תנסה לגלוש לנושאי שיחה בעיקר על נושאים שמעניינים את שניכם ולא רק אחד מכם. תיצור קשר עין מדי פעם לאורך השיחה. תתעניין בה, תנסה לפתח סקרנות במהלך הפגישה ולא להניח שאתה כבר הבנת מי היא. תהיה נחמד גם אם זה לא הכיוון ותתנהג כמו שמתנהגים לכל בנאדם שפוגשים. זהו. אין יותר מדי עניין ב'נסיון' בדייטים. תעוף על עצמך. זה לא כל כך משמעותי כמו שזה נשמע. חבל שזה יוריד לך את הבטחון או שתחשוב על זה במונחים רציניים מדי.

(כל ההוראות הנ"ל הם דברים שאפשר לדעת מ'נסיון דייטים' אך גם בלי זה)

ולשאלותיך- 

* תחשוב מה מייחד אותך, מה אתה רוצה, מה שונה בך משאר הבנים בני גילך וכו'. 

מה "רגיל" בך ואתה רוצה דומה בו / שונה

* רוב הבנות יוצאות לפני בנים ככה שזה ממש לא משנה, אפשר (ורצוי..) להגיד בחצי חיוך שאתה טירון 

כדי שאם תהיינה התנהגויות כלשהן הבחורה תקח את זה בפרופרציה.. (  למשל אם לא תלווה את הבחורה הביתה / לתחנה / תסיע אותה זה יכול להתפרש בצורה שגויה אצל בחורה אבל אם תעשה את זה והיא תדע שאתה טירון היא תהיה סלחנית יותר..) 

* בעיני תחפש רמה דתית שאתה שואף לבנות את הבית שלך בו ושאתה רואה את עצמך נוכח בו גם. 

שבהקשר הזה, אתה צריך לנסות להיכנס לנעליים של האחר.

מה אתה היית רוצה לדעת על מישהי לפני שאתה יוצא איתה?

זה הדברים שצריכים בעיניי להופיע בכרטיס.

כדי לכתוב את הכרטיס, הייתי ממליצה לך לנסות להיעזר בחבר נשוי + אשתו. בכלל, כדאי שעוד מישהו יעיף מבט על מה שכתבת לפני שאתה מעביר הלאה.

לגבי איזה השאלות ששאלת על סוג האדם, אף אחד לא אמר שאתה חייב להגביל את עצמך לסוג אחד מסוים של אנשים (אולי אתה סבבה גם עם מישהי רעשנית וגם עם מישהי שקטה?). גם הדברים שכתבת לא תמיד הכי מדידים - איך תדע אם היא יותר או פחות? צריך למצוא את האיזון בין לא לצמצם יותר מידי את עצמינו לרשימה, לדמות, לקלסתרון מסוים, לבין להתפזר יותר מידי. צריך ללמוד לדייק.

המשמעות של קשר בעיניי, הוא להיות בקשר. מה זה אומר? להגיד למי שאתה יוצא איתה שזה הקשר הראשון שלך. שאתה מתרגש. חושש. לא יודע מה מקובל. שתשמח לקבל הדרכה.

לכולנו היתה את הפעם הראשונה. (זה גם אחלה לצאת עם מישהי מבוגרת ממך, שגם יש לה ותק יותר גדול. זה לא כזה משנה.)

יש אנשים שיוצאים שנים ובכל זאת לא מצליחים ליצור קשרים משמעותיים. יש כאלו שמצליחים על הקשר הראשון. בניגוד לתחומים אחרים, בהם ותק עוזר (נניח בנהיגה), דווקא בדייטים יש איזשהו חספוס שנוצר עם השנים.

בקיצור, אני לא חושבת שזה רלוונטי בכלל. וגם אין לך איך לדעת מה הוותק שלה בעולם הדייטים (ואל תשאל אותה על זה! לפחות לא בשלב ראשוני). אתה צריך להתמקד בשאלה האם זו הצעה מתאימה עבורך או לא.

מלחיץ אותך עדיין? אז אולי כדאי לצאת לדייט דמה, עם בן\בת משפחה, או אולי חבר. לעשות בכאילו.

ככה גם זה יבוא מתוך רצון של שני הצדדים ולא מתוך ריצוי מבאס

יש משהו קריפי בזה שהשני הוא כמוני.

היה פעם שקיבלתי כרטיס של מישהו, וזה עשה לי ממש מועקה, כי זה יכל (כמעט) להיות הכרטיס שלי - וזה משהו שהפריע לי.

אני לא רוצה מישהו שיאהב מה שאני אוהבת או יחשוב כמוני בכל דבר (וסגנון הלבוש גם לא רלוונטי).

אני רוצה מישהו שונה ממני.

מישהו שמתבונן על העולם בצורה שונה.

מישהו שיוכל להאיר לי צדדים שאני לא רואה בעצמי.

אבל אני מסכימה לחלוטין עם החלק השני של דבריך.

החיים הם לא תחרות, מי יותר ממי. ייתכן ששנינו צודקים, אבל האם אנחנו רוצים לחיות בעולם של צדק (דין)?

אני רוצה להביא ציטוט:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות (ולהביא גאולה לעולם: לגבי א - לקראת נישואין וזוגיות)

אני לא רוצה להיות בזוגיות שבה אני מרגישה נעלה יותר, ולהפך.

אני רוצה להיות בזוגיות שזה כל אחד מאיתנו שואף להשתפר ולהתקדם, לא בגלל היחסיות לאחר, אלא כי כך צריך, כבין אדם למקום.

שנראה בעינייך יותר יפה שהוא יהיה עם זקן באופן מסויים.

או יש איזו חולצה שאת פחות אוהבת שהוא לובש.

או שהוא שורק באופן שמפריע לך.

סתם חירטטתי דוגמאות. אני חושב שזה פחות נוגע למה שכתבתי. (היו שם 4 מילים שכנראה נדחפו בטעות)

אולי התכוונת להגיב לשרשור האחר שפתחתי..

כמובן שצריך גם לקחת בחשבון לקבל תשובה שלילית מהצד השני.

נגיד בחור שרוצה שבחורה תתאפר והיא אומרת לא.כי היא לא שמחה לתת 

נכון. ברור שצריך לקחת בחשבון.

זה צריך להיות מבוסס על ההבנה שאנחנו מחפשים מה עושה לנו טוב ולא יושב על דיון האם ככה מתאים לי

היא לא שמחה עם זה שהיא תתאפר אלא אפילו זה עושה לה רע  ..

לפעמים מה שלנו עושה טוב יכול להיות נקודה רגישה אצל השני , אז לקחת בחשבון שיגידו לנו לא,

ולא בגלל שלא רוצים לשמח אותנו.

אתה יותר חכם מכולנו נשמה אתה יודע הכי טוב תקשיב לעצמך ותעדכן אותנו 

כמובן שאני גם משתדל להקשיב לעצמי אבל לפעמים דעות של אחרים פותחות כיווני חשיבה חדשים שלא עלו לי לפני זה

אם אתה רוצה לשמוע את דעתי בכיף באהבה

אם היא מיוחדת ויש לה אופי טוב 

ואתה לא מתפשר על 2/3 גבולות אדומים שחשובים לך והגדרת מראש שווה לתת צאנס.

ותשועה ברוב יועץ

מישהי צריכה לרצות בחור שיעשה אותה הכי צדיקה, לא את הבחור הכי צדיק.

וגם היחס של איך בנאדם מסתכל על עצמו, אם אדם רוצה להשתפר ומתנן לעצמו בשביל עצמו וסביבתו איך הוא משתפר, פחות משנה איפה הוא נמצא על הציר. מה כבר יכול להשתנות בשנה? לא נשמע שהשתנתה לך תפיסת העולם? אם מדובר בשאיפות אז יכול להיות פער באמת אבל אם המקום המעשי, אפשר אולי לשאול אותה אם יש לה סבלנות לזה.

תברר בדיוק מה הפער, ותברר עם עצמך עד כמה ומה אתה מועכן לקבל גם בלי שינוי.

אם זה לא מתאים לך, זה לא זה.

יתכן ויהיה שינוי אבל לא נכון לבנות על זה.

בכלל, הרבה פעמים שהאדם יודע שבונים על שינוי אצלנו, זה רק מעקב את השינוי.

בהצלחה!

קשורה לרב\נית? הרבה פעמים אלו אנשים עם ניסיון שיודעים לראות אותה היום ולומר לך איפה היא תהיה עוד 5 שנים.

בכל מקרה כדאי לעדכן אותה בשינוי....ונראה לי כדאי להתייעץ איתה ביחד, ולכתוב לה מה המקום שלך עכשיו, ולהתייעץ איתה בעצמך, לשמוע תוך כדי מה המקום שלה, כי הגיוני שגם היא עברה שינויים לטובה, ולראות גם עד כמה יש לה פתיחות בנושאים האלה (נגיד, הכי טוב אם היא מגדירה לעצמה שזה מחולשה.....) ועד כמה לא, ובסוף להגיע להחלטה האם כדאי ללכת על זה. לזכור שמצד אחד אם נראה שיש התאמה, גם אם לא מליאה, יש עניין "ללכת על זה", ולבדוק, ומנגד לא ללכת לבדוק כל הצעה לא רלוונטית, ואז סתם לבזבז כוחות נפשיים ולגרום לצער לשני הצדדים. יותר מצער להגיד לא אחרי דייט מאשר לפני שמתחיל הקשר.

היא יותר חשובה לך מרמה דתית או לא, די פשוט.

אני חושב שכדאי שתשאל אם המקום בו היא רוצה להיות והמקום שבו אתה רוצה להיות דומים.

בכל מקרה, אפשר להיפגש ולדבר על זה.

כיף לראות אותך, ובהצלחה יא אח

שבנות כותבות שהן תורניות, חשוב לימוד תורה וכו' ומעלות תמונות לא צנועות + כותבות כיסוי ראש חלקי\בלי\מכנסיים וכדו'. ויש לא מעט, אולי אפילו 50% (גילאי 30 ומעלה)

ועם יד על הלב, כולנו נגועים בזה במקום כזה או אחר.

אני לרגע לא מצדיק את זה.

כדאי לדעת את הדעות שיש בנוגע לתספורת וכמה אורך שיער מותר להשאיר.

על מי שכתב שו"ע ביורה דעה קפא סעיף ג'

"אינו חייב אלא בתער, ויש אוסרים במספריים כעין תער ויש לחוש לדבריהם" 

כל עוד זה לא נראה כאילו זה תער אין בזה איסור, אפילו שהשיער קצר

רק המחמירים אמרו להשאיר שיער באורך שאפשר לכופף שערה לעיקרה (כנראה לענ"ד על פי הסוגיה במסכת נזיר - לגבי נזיר שגילחו אותו באונס פחות מהאורך הזה שצריך להתחיל את הנזירות מחדש)

בכל אופן, אני זוכר שכך גם קראתי בספר "אין למו מכשול" של הרב אברהם ישראל

שמותר להסתפר מאד קצוץ כל עוד יש זיפים קטנים ואז ניכר שזה לא תער

אני שנים הייתי מסתפר שלא כהלכה, היה לי קשה באמת! היו הרבה סיבות.. אבל כשנודעתי לעומק ההלכה גיליתי שהפער בין מה שמותר למה שאסור הוא מאוד מאוד דק ואם אני יכול "להתאפק" קצת ולא ישימו לב בשינוי וגם אעשה לפי ההלכה אז למה לא? והתחלתי להסתפר הכי קצוץ שאפשר בצדדים לפי ההלכה, עם השני התחזקתי יותר ועדיין אני מסתפר כהלכה אבל קצוץ. והרבה פעמים אנשים נוטים לחשוב שזה לא כהלכה, מסקנה לא כל מה "שנראה" הוא וודאי

שבת שלום ומבורך ושתמצאי את המיוחד שלך בקרוב ממש

מחכה שתבשרי לנו

בשמחות אצלך בקרוב ובקלות!!

תודה על התגובה.

אבל לא הבנתי מהתגובה למה היה חשוב לך להסתפר כך. שיהיה לפי ההלכה אבל לא יראה כזה.

תמיד ההלכה עניינה אותי, עם השנים היא ההלך רוח אצלי, ואין לי תשובה פילוסופית ללמה אני עושה את זה. אני פשוט אוהב את המראה שלי ככה. וכלל קטן שלקחתי איתי לדרך זה: לא להחמיר על עצמי איפה שלא צריך. הלוואיי שאגיע למצב שאני מקדש את עצמי במותר לי. בינתיים אני לא שם שבוע טוב

אין לי ידע אמיתי לענות לפיו, אני רק מעריך שהרבה אנשים לא יודעים שזה אסור לרוב הדעות.

תשים לב לאן אתה הולך ואני לא מאמינה שצריך לפתוח את הלב גם בפני מטפל בבום.

אבל באמת שלא בטוח מה המסקנה מהנ"ל.

שלי למשל:

טיפול = 10 מנות שווארמה

חתונה = 1000 מנות שווארמה

לכן למרות שהוא כבר הפסיד 10 מנות שווארמה  הוא עדיין יכול להציל 1000 מנות, אם זה באמת מה שהוא רוצה.

לכן שאלתי. והייתי נותן הרבה יותר מ1000 מנות שווארמה בשביל להקים בית. לא מכיר רווק\ה מזדקנים שיענו אחרת. (עולה מדי פעם בפגישות).

מסקנה אחרת שלי:

10 מנות שווארמה מקדמות לחתונה יותר מאשר טיפול ששווה 10 מנות.

חוץ מזה אם אתה באמת מתכוון לכך אז תעשה הסכם עם הרב בורשטיין על חלוקת 1000 מנות שווארמה…

אולי כיוונת לדעתו

יש אנשים שדווקא עדיף להם תועלת מברוקולי מאשר משווארמה ;)

סובבות סביב פערים בהבנת הנקרא והבנה מטאטקסטואלית…

אין לי מושג מה אומרת המילה האחרונה

חיפשתי הגדרה ברורה, הבנה של טקסט באמצעות טקסטים אחרים.

המושג אילו התכוונתי הוא קריאה היסקית, או קריאה בין השורות… 

ולכן אני שואל. לא בצורה שהוא מתאר אבל רחוק מאוד מהרצון שתיארתי בתגובה הקודמת שלי. 

ואין דבר יותר כואב מלהתעורר מאוחר (מדי?) 

ואתה כותב מאוד יפה ונוגע.

זה

לא

טיפול!!!

מתחבר לתסכול שלך, הלוואי יהיה טוב במהרה

לפחות אתה יודע ששווארמה עושה לך טוב

לא מכיר את המטפלת אבל זה נשמע שהיא עובדת בשיטה שלא נעימה לך. לא יודע על יעילות.

מספר אחת מהמלצות של אנשים שאתה מכיר ומעריך?

אפשר ללכת לאנשי מקצוע שנותנים תחושה נעימה יותר

כי אתה כל כך מחפש אהבה ועושה השתדלות מטורפת אז פגשת מעל 100 בחורות?

או כי אתה יודע מה אתה רוצה אז לא מורח פגישות סתם ומסיים לפני שתפגע בצד השני?

או על זה שיש בך כעס טבעי לחלוטין על מצב שאתה כל כך מנסה לשנות ולא מצליח כי זיווג זה לא בידינו, רק ההשתדלות?

אתה לא דפוק! אתה רק ממש רוצה את האחת שלך שאפילו הלכת לטיפול שיעזור לך בזה.. אתה מרגש (וכותב ממש יפה;) וזה פשוט מאוד קשה!

אני לא אביע את דעתי על הטיפול כי בגדול אני מאמינה בטיפולי. אבל יש כל כך הרבה סוגים של מטפלים וכל אחד ומה שמתאים לו..

שיהיה מלא בהצלחה!

אל תהיה עצוב בגלל אנשים שחושבים שיש להם קו ישיר לאלוקים

לאור דברים קודמים שכתבת,

אני מניחה שזה לא שיתוף של משהו שקרה לך,

אלא סיפור קצר שהחלטת לכתוב בעקבות החוויות שלך.

ולמען הסר ספק, רות כספי היא דמות בדיונית - ואם אכן קיימת מטפלת כזאת, לא בה מדובר.

אחרי ההקדמה הזאת, אני מסכימה עם @לאצעיר - אין לי מושג מה המסקנה.

האם מטרה של טיפול הוא לגרום לאדם להיות כמו כולם?

היו כאן שרשורים בעבר על הנושא - רובם המוחלט של הקשרים מסתיימים תוך 3 דייטים או פחות, כך שהדמות בסיפור היא לא חריגה לפי המדגמים שלי.

נכתב קצת בציניות וקצת בהתבוננות עצמית. 

לא כחולשה אלא לחפש מה לשפר. ולהיות עם עין טובה על האחר. 

קודם כל צריך להיות בעין טובה על עצמך 

לפעמים יש מטפלים שלא מתאימים וזה בסדר וזה מצויין לקום וללכת .. ולא צריך להגיד אמן על הרגשה שמסיירת אותנו 

איך העין טובה קשור לפה על האחר?

את מגיעה ממקום של עדינות (אין לי מינוח טוב כרגע) שצריך לחזק, אני מגיע ממקום של חוזק שצריך לעדן. 

עין טובה - אז מה אם השני לא מושלם, גם אני לא. 

ולא דיברתי על מטפלים כלל. 

אז באיזה מובן התכוונת לעין טובה

אכן קצת פחות קשור לשרשור. 

1. משתדל לא לקבל תמונות (עיינו 6#). אם כבר קיבלתי פוסל רק אם נראה מהתמונה שהלבוש לא צנוע או לא תורני בעיני. אחוז נמוך (בד"כ ההצעות שאני מקבל די מדוייקות).

2. משתנה. סה"כ אני נראה בסדר גמור אבל קצת מבוגר לגילי (ובמיוחד בתמונה). ככל שעובר הזמן יש תחושה של פסילה גדולה יותר בגלל תמונה, גם בגלל המראה המבוגר וגם כי ברוב המקרים יש הפרשים לא קטנים ביני לבין המוצעת.

3. נמוך עד לא קיים מלבד מה שפורט ב1#.

4. לא. מבין אותם מאוד ומעדיף כך בעצמי.

5. כן. 2 קשרים שלא בטוח שהתמונה היתה מוצאת חן בעיני התפתחו להיות קשרים משמעותיים מאוד. 

6. כן. ב"כ" רבתי. מבחינתי כל הצעה חדשה עלולה להיות אשתי. אני רוצה לפגוש אישה חיה, מדברת, נושמת, צוחקת ומרגישה ולא כמה נקודות על מסך. אם זה לא מספיק - ממילא רוב התמונות הן מושקעות ולא באמת קשורות למציאות.

7. על ההצעה המתאימה. לא כי אני מלאך אלא כי אחרי עשרות (אם לא תלת ספרתי) פגישות ראשונות אני ממוקד בלמצוא את זו שארצה לחיות איתה והיא איתי.

רקע - ותיק מאוד בעולם הזה.. תורני\ישיבתי\איך שלא תרצו לקרוא לזה מאוד וכמובן גבר

1. 20 - 30 אחוז. מעולם לא חיפשתי מיס תבל, כי אם מישהי שמבחינתי תיחשב ל"חמודה". פסלתי ע"ס תמונה שלא עברה את רף החמידות

2. אני מניח שהרבה יותר פסלו אותי בגלל הגובה (156 ס"מ ביום בהיר) 

3. משקל רב. 

4. כן. פעמיים-שלוש שכנעתי את עצמי שכדאי לנסות ולהיפגש עם בעלות-הפרופילים-נעדרי-התמונות, והפגישות היו בזבוז זמן. 

5. לא נפגשתי

6. לא הייתה השפעה, בין חיובית, בין שלילית. לבקש תמונה, ועוד בעידן שבו להצטלם לוקח בדיוק שנייה, זה דבר לגיטימי

7. תלוי בתמונה של הבחורה מהאופציה הראשונה. אם זה בטווח הסביר והסובייקטיבי שלי, הייתי הולך על האופציה הראשונה

לבצע את המחקר הזה..

כתבתי כאן מה דעתי על בקשת תמונות דעתי שתהיה נאמן לעצמך. - לקראת נישואין וזוגיות

הניסיון הלא מוצלח שלי בינתיים..מלמד שלא חייב לשחות עם הזרם, ויהיו הצעות.

ותק: קרוב לעשור, עשרות רבות של מדויטים. מגזר תורני.

1. כמה אחוזים מההצעות שקיבלתם פסלתם על סמך תמונה בלבד? מה הגורם העיקרי שגרם לכם לפסול?

0. לא מקבלת החלטה על סמך תמונה בלבד.

2. להערכתכם - כמה אחוזים מהפעמים שנפסלתם היו בגלל תמונה? למה נראה לכם שפסלו אתכם עליה?

95%. בגלל המראה שלי (אלא מה?). 

3. מה משקל התמונה בהחלטתכם אם להפגש או לא?

נמוך עד לא קיים.

4. האם תפסלו אוטומטית מי שלא נותן תמונה? אם כן - למה?

לא. לא מבקשת תמונה. אבל מאיך שהשאלה מנוסחת - אם הייתי מבקשת תמונה, ומישהו היה מסרב, הייתי חושדת שיש כאן ניסיון להסתיר משהו.

5. האם נפגשתם עם הצעות שלא שהתמונות לא מצאו חן בעינכם והופתעתם לטובה?

לא. הרוב המוחלט של האנשים שיצאתי איתם, יצאתי איתם בלי לראות תמונה, כך שזה פחות רלוונטי לי.

6. האם אתם חשים שיש השפעה על הנפש שלכם ועל ההסתכלות שלכם על עולם השידוכים בגלל דרישת התמונות? לטובה? לרעה?

כן. כמו לכל דבר בחיים, יש לזה השפעה. אני מעדיפה שאנשים ששופטים אחרים רק לפי המראה שלהם ישפטו אותי מראש מתמונה, מאשר אחרי 3 שניות בדייט, יהיו נימוסיים לחצי שעה ויעזבו (סיפור אמיתי). בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לא, זה הסטנדרט. בעיקר כשאני מודעת לחלוטין שהרבה מאוד פוסלים אותי על מראה. אז אני מעדיפה שיראו מראש.

7. שאלת בונוס: עם יד על הלב - אם יהיו לכם 2 הצעות, אחת שנראית מתאימה מאוד מבחינת אופי, תכונות, שאיפות וכו' ואחת שפחות אבל התמונה מוצאת חן בעיניכם, על איזו הצעה תלכו?

אני לא אוהבת להשוות שתי הצעות. אני כל פעם מתמקדת רק באחת - ואם מישהו רוצה להציע לי עוד מישהו אני מבקשת שימתין עד שאסיים עם ההצעה הנוכחית. אם יש לי הצעה עם תמונה, אני מסתכלת על זה כחלק מהמכלול - כשאני יודעת שיש תמונות שממש לא משקפות את האדם. בכל זאת, יש דברים שאפשר ללמוד מתמונה - לדוגמה, האם יש לו כיפה גדולה ופאות?

שה' ישלח לך בקרוב את זה שיראה ללב שלך ותהיי הכי יפה בעולם בשבילו. 

את 100% ויותר מזה..

את חזקה בצורה בלתי רגילה שתדעי לך,מעריכה אותך מאוד מאוד!

בע"ה תקבלי את הטוב שאת כ"כ ראויה לו.

מעבר לסטסטיקה יש כאן עקרונות. לא נראה שכל אחד עושה על עצמו מה שהלמ"ס עושים

ולהרחיב את הראש. 

לא חושב שזה כל כך עקרוני. 

תמונה זה לא משקף יופי כמו שפסיכומטרי לא משקף חכמה.

לכן אפשר לקחת תמונה אם יודעים לקחת אותה בערבון מוגבל.

יש חסרונות, ללקחת תמונה אין אפס. אבל יש גם יתרונות.

יכול להיות שיהיו הצעות טובות שירדו בגלל תמונה אבל זה גם יכול לחסוך פגישות מיותרות מה לא ניתן להקל בו ראש.

אדם צריך להיות קשוב לעצמו ולבחון אות עצמו ביחס לכך. לכולם זה משפיע אבל השאלה עד כמה.

לא לוקחים תמונה כדי לחפס מלכת יופי, לוקחים תמונה כדי לחסוך אכזבות מראש בתחום שניתן למדידה בצורה מסויימת על פי תמונה.

בציבור שבו אני חיה, זה הסטנדרט.

אם אני מניחה בצד את אתרי ההיכרויות, רוב ההצעות שמגיעות אליי כוללות תמונה - כי הם מועברות בוואטסאפ כך, גם בלי שאבקש. 

ייתכן שבחלק אחר של המגזר, שבו סמטראטפונים זה פחות הסטנדרט, זה לא כך. אבל אעיד שגם המיזמים והשדכנים שפניתי אליהם ומוגדרים כציבור התורני ביקשו ממני תמונה.

לא נראה לי שאפשר להמעיט בערכו של מה שאנחנו רואים בעין - וגם התורה מזהירה אותנו על זה. וגם בגן עדן.

באופן אישי אני מוצאת המון אמת בשני צידי המתרס. אני מכבדת ומבינה את מי שמסרב לתת תמונה, ומכבדת ומבינה את מי שלא יצא בלי תמונה.

אני אוהבת את זה שבאלגו, מציעים לך הצעה, ואז שואלים אותך אם אתה רוצה תמונה.

אבל אני חושבת שחשוב מאוד להדגיש בפני אסכולת התמונה - תמונה אחת בודדת אף פעם לא תראה לך את התמונה השלימה. עם זאת, ייתכן שהתמונה הבודדת הזאת כן תעורר משהו שיביע התנגדות (כתבתי על זה בשרשור עבר, על מישהו שהתמונה של בכרטיס היא מהים, כשהוא בלי חולצה. נראה לי ממש לא שייך.) אז מי ששולח תמונה, שיחשוב מה הוא שולח.

כתבתי על זה גם בעבר, אני חושבת שהתפיסה החיצונית שלנו את בני אדם אחרים, תלויה בין היתר ביחס הנפשי שלנו אליהם. מישהו שאנחנו מאוד אוהבים יראה יפה בעינינו, ומישהו שאנחנו לא סובלים יראה מכוער. יש גם יופי אובייקטיבי - אבל כשנוסף לנו ידע על האדם, זה משפיע על איך אנחנו תופסים את החיצוניות שלו.

אני גם חושבת שצריך להיות כנים עם עצמינו. מי שהמראה החיצוני מאוד חשוב לו - שיברר לפני. אני גם מעדיפה שיפסלו אותי בגלל התמונה, ולא אחרי 3 שניות בדייט.

שמעתי על אנשים שלא מבקשים תמונה, אבל כן מבקשים לדעת אם קיים משהו חריג חיצונית אצל השני, וזו נראית לי שאלה טובה. כי בסה"כ, יש איזשהו ציר ליופי, ורובינו המוחלט לא דוגמנים ולא מכוערים מוות, אלא משהו באמצע.