פורום עצמאיים ועסקים קטנים (עמוד 22)

אם זה ממשרד החינוך- יש כיום גמול חונכות במשרד החינוך, אז תקבלי את התשלום מדי חודש עם המשכורת הרגילה (ולא תקבלי את ה- 1000 בסוף שנה).

אם זה לא ממשרד החינוך- אכן צריך לעשות תיאום מס.

אם את מקבלת את ה-1000 ש"ח דרך מכללה או משהו כזה, אז את אכן צריכה לעשות תיאום מס.

 

בהצלחה! 

פעם תלמידים שלי למדו עם אחד המורים על כך שרק הראש של עשו קבור במערת המכפלה.

בסמיכות לאותו שיעור, התלמיד אכל סוכריה על מקל, והסוכריה יצאה לו מהמקל. הוא החזיק את הסוכריה עצמה ואמר: "זה כמו הראש של עשו"... חמוד!

איך הוא העיז אחרי זה לאכול את הסוכריה?

לא עולה לי עכשיו. אנסה לחשוב על משהו

מדובר בשני ילדים בגילאי גן.

ילד אחד משחק בכדור והילד השני מבקש ממנו לשחק בכדור שאצלו.

אומר לו הראשון: אתן לך אם תגיד לי את כל הפרשות של חומש בראשית! (ממי הוא למד את הרעיון הזה?????)

 

 

נגלה לכם שהילד השני לא ידע את כל הפרשות. אז הראשון אמר לו- אז תאמר רק: בראשית-נח.

השני חזר אחריו וקיבל את הכדור.

זה כנראה מה שהוא שומע כל היום בבית ובגן..

ילד 1 שואל את הילד השני: אתה שמן?

הילד השני, עונה בכל הרצינות: אני מקווה שלא. 

 

חשוב להזכיר ששניהם מאד רזים...

 

 

באמת מתוקים!!

חמודים!!

 

אחד הילדים (בגן) אמר שמדיח זה האוטו של הצלחות. ממש אבן שושן החדש!

שהם משבשים את המילים, מכיוון שהם לא יודעים מה אמור להיות..

 

יש מלא כאלה!

 

מוזמנים להעלות גם דברים כאלה..

שכל מנהל בכל תחום מחפש עובדים מהתחום, עם הכשרה מתאימה. קל וחומר כאשר מדובר בחינוך. אני מאמינה שזה משהו בסיסי שבודקים כאשר מקבלים מישהי לראיון עבודה.

מה זה תואר כללי? באיזה תחום את רוצה לעשות? משהו שקשור לתחום?

הכוונה בתואר כללי זה B.A שהוא מתאים לכל המקצועות(ככה אמרו לי),
בעזרת ה' אני רוצה להיות מורה ליסודי

אז גם לי נראה שעדיף b.ed.

אם לא עושים תואר בחינוך, חייבים כמובן תעודת הוראה. ובאופן כללי, כדאי לבדוק מה הדרישות של משרד החינוך ומה התנאים שלהם, כדי לא להיתקע אחרי התואר..

כיף!!

 

השאלה היא מה באמת את רוצה להיות בסוף. אם מורה רגילה אז כנראה שעדיף תואר בחינוך. אם את רוצה לעבוד בתחום אחר, ועל הדרך שתיהיה לך אפשרות להיות גם מורה, אז אפשר לעשות תואר אחר ואולי לשלב עם תעודת הוראה.

 

כן, בעזרת ה' להיות מורה רגילה(מחנכת).

כי זה אומר שלמדו את התחומים שקשורים להוראה, וזה חשוב.

נכון, צודקת👍

אבל תואר בלי תעודת הוראה לא יספיק לך
ואם תצליחי למצוא עבודה ללא תעודת הוראה המשכורת תהיה נמוכה משמעותית

אז בעזרת ה' שיהיה לי תואר בחינוך אז אני לא צריכה גם תעודת הוראה?

אבל ברוב המכללות הייחודיות לחינוך
תואר b.ed הוא משולב בתעודת הוראה
כך שבסוף את יוצאת עם תואר ותעודת הוראה

העבודה שלך נשמעת מעניינת ומאתגרת יחד זו שיטה מאד מיוחדת, ודי נדירה בארץ.

 

לגבי מה שהעלית בשאלה, כמה נקודות:

 

1. המנהלת ידעה מראש שאת לא באה מהשיטה הזו, ובכל זאת לקחה אותך. זאת אומרת שהיא יודעת בדיוק במה היא בחרה. למה את חוששת שפתאם היא תתחרט על זה?

2. את מרגישה שאת משתלבת עם השיטה בסך הכל, גם אם לא בכל הפרטים?

3. איך שאר המורים בבית הספר- הם באו מהגישה הזו, או שהם כמוך?

4. בד"כ אם הילדים וההורים מרוצים- גם ההנהלה מרוצה...

5. ושאלת המרכזית- מה את מרגישה? את! ולא המנהלת.. האם לך טוב שם? האם את משתלבת בכיף עם הדרישות? את רואה את עצמך ממשיכה שם עוד שנים? או שאולי יהיה לך טוב יותר רק לסיים את השנה הזו, ואז לעזוב?

ועוזבת.. ובאסה לי לשחוב ככה

- מה הסיבות שבגללן את חושבת לעזוב?

- ולמה מפריע לך שתעזבי? למה את רוצה להישאר?

סה"כ נשמע שהולך לך טוב, וההורים והילדים מרוצים, וגם המשכורת טובה.. אז למה לעזוב?

ממש ממש קשה!! עצם זה שאת מתמודדת ולא בורחת זו כבר גדולה!

אין לי ניסיון עם הגיל הזה, לכן רק מציעה- אולי כדאי לך להתייעץ עם מורות נוספות שמלמדות באותה כיתה? לשאול אותן איך הן עושות את זה? לבקש מהן רעיונות וטיפים וכד'.

דבר נוסף- שייך לדבר עם התלמידה עצמה? לשאול מה יכול לעזור לה? 

כמו לדבר איתה,
שניסיתי,ולא הי תוצאות,
אבל חושבת לנסות היום שוב,

את יודעת מה הרקע של התלמידה? מדוע היא כל כך זקוקה לתמיכה הרגשית?

 

שייך מבחינתך לנסות לבנות איתה קשר יציב מעבר לשיעורים שאת בכיתה? נראה לי שאם יהיה ביניכן קשר של שיחות / מפגשים / פעילות משותפת שתגרום לה להרגיש שהיא סומכת עליך ורגועה כשאת בסביבה, היא תתפקד בצורה בצורה מיטבית יותר בשיעור, ולא תברח בגלל שהיא נאלצה להמתין קצת.

 

ואני מתחברת למה שכתבה "למה ככה"- כדאי להתייעץ עם מורים נוספים שמלמדים בכיתה הזו.

רק מוסיפה שלדעתי כדאי לדבר גם עם היועצת כדי להבין טוב יותר מה הסיפור, ומה ניתן לעשות.

 

וזה באמת ממש לא קל! בהצלחה!!

היועצת לא רלוונטית כרגע.
אינלי ככ שעות כדי להוציא אותה לשיחות או פעילויות,
כן אנסה לדבר איתה היום שוב,בעז"ה מקווה שיהיו תוצאות,
לפחות היא תהיה מרוצה מיחס אישי שגם זו תוצאה חיובית מאוד

בהצלחה ממש בשיחה!

אנחנו במתח! תכתבי לנו 

סיכמתי איתה שננסה שוב ביום רביעי ששוב אני מגיעה..
אבל הפעם היא היתה רגועה במיוחד וראיתי רת את ההתאמצות שלה להתנהג טוב יותר,
לפחות לשבח אותה הספקתי

כנראה היא ממש צריכה את הקשר האישי. בהצלחה בשיחה איתה ברביעי, מקווה בשביל שתיכן שהיא תצא לפועל..

ניסתה להיות,
היא לא היתה מרוכזת ככ,
כן הגענו להבנה שהיא יוצאת כשהיא מרגישה מיצוי וחוזרת כשיכולה,
אני מצידי הבנתי שהטריקות דלת הן לא באשמתה,היא לא שולטת בחוזק התנועות שלה,
ממשיכה להתפלל שימשיך שינוי לטוב.
החלטתי גם להחמיא לה כל שיעור על משהו,להתאמץ על זה

אני מתפללת שההבנה של שתיכן תעזור לכן, ושיהיה לך קל יותר. מעצמי ראיתי שכאשר הייתי מודעת לקשיים של התלמידים והבנתי אותם יותר- היה לי קל יותר לקבל את זה.

 

ממש שמחה לשתף,
שורה על התלמידה שלי רוח ממרומים,
והיא ישבה היום במשך השעתיים ולמדה,
היא לא הצליחה להבין וכמעט באה לצאת,
ניגשתי אליה ואמרתי שעכשיו אני רק איתה עד שתבין,
הסברתי שוב ושוב על הלוח עד שהיא הבינה,
וב"ה בסוף היא אפילו הסבירה לחברה לידה.
הדבר המהמם,
שלחתי לה הודעה אחרי הלימודים כמה משמח היה לי ואיך התרגשתי מההתנהגות שלה ושיבחתי אותה,
והיא ענתה "עם מורה כמוך אי אפשר אחרת".

איזו מדהימה את!! בין המילים מרגישים את הסבלנות שלך כלפיה, ואת היחס המדהים שלך אליה. זה באמת בזכותך! ב"ה!

 

כל כך משמח לשמוע שהיה טוב!!

התרגשתי ככ מההודעה שלה,
זה בזכותה באמת.
היא התאמצה,
וכן,שמחתי לגלות שאני יותר סבלנית ממה שחשבתי

תלוי מאד בגיל התלמידים. אם מדובר בכיתות נמוכות, לפעמים הם אפילו לא יודעים שזה אסור. צריך לפני הכל לדבר איתם ולהסביר להם למה אסור להעתיק ומה המטרה של מבחן.

בכיתות נמוכות, אם מעתיקים נראה לי שלא צריך להעתיק ולא לעשות מזה 'סרט' אלא רק לקרוא לשני התלמידים, לומר ששמת לב שהם העתיקו (רק אם את בטוחה שהם העתיקו!!) ושאת סומכת עליהם שלא יעשו את זה יותר. נראה לי שזה מספיק בשלב כזה.

אצל גדולים יותר הסיפור מורכב יותר- כאן הם יודעים שזה אסור. לכן נראה לי שיש צורך להעניש.

 

וברור שלא רק אצלך מעתיקים...

אצל תלמידים קטנים חשוב מאד לא לשבור את האמון. במקום לכעוס ולהעניש, אני אומרת להם: אני רואה שכתבתם את אותן תשובות, אני לגמרי סומכת עליהם שאתם לא מעתיקים וגם לא תעתיקו אף פעם. זה מחזק אותם יותר מהעונש. גם אם הם העתיקו באותו מבחן- במבחן הבא הם כבר לא יעשו את זה.

לפני שמענישים חשוב לדבר על זה עם הכיתה, להעביר שיעור בנושא, להסביר את החשיבות של העניין. כמו שעשו לנו בפעולה בסניף.

אני נפוץ, השאלה היא איך מתמודדים.

הדגשת חשיבות העניין, לא לבייש את מי שהעתיק אלא לקרוא לו הצידה ולדבר איתו, לדבר הרבה בשבח האמת.

בגילאי תיכון אני פוסל

כמו בהרבה דברים, גם פה אני חושבת שכאשר יש אמון טוב בין המורה לתלמידים, זה מצמצם מאד העתקות.

זה כמובן מעבר למה שכתבו פה- שצריך לדבר ולהסביר מראש את העניין.

לומר להם שמי שמעתיק את מורידה לו ציון כך וכך נקודות

לעשות שאלות שקשה להעתיק בהן(שאלות פתוחות ...)

במבחן שהישיבה תיהיה בנפרד

זה מלא עבודה בשבילך, לא?

הוא פשוט מחליף מיקום של השאלות ומבלבל קצת את סדר התשובות. מאוד עוזר. ואפילו כך ראינו לפעמים העתקות שממש לא הצליחו -ענו את התשובות של העותק השני...

שלא רימיתי ומה ששלי הוא באמת שלי. באחד העלונים באחת השבתות האחרונות הרב יוני לביא כתב על הנושא מקסים. יש לו מדור שבו מעין הסתמסות עם מישהו ששואל שאלה. הפעם זה היה על העתקות במבחנים.

יש גילאים שבהם כמה שיסבירו-עדיין יעתיקו..

עוקבת גם...

 

בכללי, למדתי שיש דרכים נוספות להשיג משמעת, ואני משתדלת לעשות אותן במקום לצעוק. אבל כמובן שלא תמיד זה הולך

זו אחת ההתמודדויות הגדולות שלנו כמורים וכהורים.. אז מוזמנת להפנות את השאלה הזו גם להורים.

נראה לי שצריך לא להבהל מזה שלפעמים אנחנו צועקים, אבל אם זה כל כך קיצוני או בתדירות גבוהה מדי, באמת כדאי לעשות מאמץ לשנות את זה. במיוחד אם כבר קיבלת כזה פיבדבק מהילדים וההורים.. אי אפשר להתעלם ממה שהם אומרים.

גם אני הייתי יותר צועקת בהתחלה ממש, אך החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ככה. ועבדתי קשה על עצמי להפסיק עם זה. זה לא קל, אבל אפשרי.

לכאורה זה פשוט, כי גם ככה בכל שיעור יש את שלושת השלבים. אבל כשנותנים לזה שם ומסמנים את זה- זה עוזר לילדים לשים לב לזה, ולנו- להקפיד על כל השלבים. תודה!

בס"ד
האמת שאצלי זה יותר בקלות כי יש לי נפש מאד רגועה ושקטה וזה משפיע חזרה לרוב.
בכל מקרה
הדבר הראשון שצריך הוא שכללי השיעור יהיו מובנים היטב וחדים כלומר ככל כחוק לא כהצעה ל"הצביע בבקשה" להקדיש לזה זמן שידעו שיש לך כללי בהנהגת הכיתה.
אפשר לדעתי אפילו להגיד לתלמידים קיבלתי בקשות מהתלמידים שלא לצעוק, על מנת שאוכל לא לצעוק אני צריכה מכם שיתוף פעולה (עזרה) שלא תפריעו ולכן אני קובעות את הכללים הבאים.
(זה סוג של בקשה שנותנת להם להיות אחריות וכשילד מרגיש אחריות הוא מתאמץ יותר לקיים כי מה שילד צריך זה את החוזק הוא יכול להשיג אותו או בהתפרעות(לרוב) או בלקיחת אחריות בהבנה שהשיתוף שלו הופך אותו למשמעותי.
כנ"ל אפשר אם יש תלמידים שקבעו מתפרעים לדבר איתם על העוצמות שלהם ומתוך אותם דברים להגיע שאת נותנת להם משימה שיקיחו אחריות לא להפריע בשיעור שלך.

עוד דרך שדורשת קצת סבלנות כשיש דיבורים וכאלה פתאום שותקים מסתכלים, זה לרוב מהר מאד הם שמים לב וזה מרגיש לא נעים שהשיעור הפסיק, זה גם גורם סוג של הערכה לשיעור שכיאלו הוא משהו טוב אני לא מנסה לדחוף לכם חומר יש פה דברים חשובים ואם אתם לא רוצים לא צריך אחכה..

מקווה שיעזור. המון בהצלחה.

אבל צעקה זה רק פעמים נדירות ובשליטה ובא כתגובה מסויימת להתנהגות ספציפית כמו מכות. שם אני צועק.
וזה עובד כי זה משהו מיוחד לתלמידים..

אני לא צועק.
אין טעם בזה.

צעקה לא מועילה.
אם מבינים את זה זה מועיל.

אשמח להרחיב במסר איך הפסקתי לצעוק.לא בא לי לכתוב לכל העולם.

בס"ד
רוב שגיאות הכתיב עוברת עד כיתה ו' מתוך התרגול של הצלילים משמעיות וכו שיש ביום יום.

מבער לזה אפשר לבדוק עם זה שגיאות קבועות בתחום מסיום(פונמות גומות כגון כ' וח')
מורפלוגי(כגון סיומות של מילה רבים נקבה וכו)
או משהו אחר אם יש משהו מסיום שקשה אפשר לעבוד או להציע עזרה באותו תחום.

זה ממש מלמעלה, יש לזה אבחונים כמובן ועוד אבל שוב לא צריך להרתיע מזה יותר מידי אם זה יסודי כי ביסודי זה נורמלי שיש שגיאות כתיב פה ושם, אם זה יותר יכולה להתייעץ עם עוד אנשי צוות.

אני אכן שואלת על יסודי. לא כל כך הבנתי את כל המושגים שכתבת כאן. בעצם לפי מה שאת שכותבת, אני לא אמורה לטפל בזה? או שכן מטפלים ביסודי?

בס"ד
בעיקר אם רואים תבנית של שגיאות כתיב.
כתבתי שתי תבניות מרכזיות יחסית שקשות בשפה העברית
פונמות- יחידות הצליל הקטנות ביותר, יש מגוון של אותיות דומות בצליל ואם רואים שבאופן שיטתי הטעיות נמצאות שם, כנראה לא בהכרח אבל כנראה שהקושי שם
מורפלוגי- כלומר היחידה הקטנה במילה בעל משמעות, כגון ים של רבים, ה בנקבה הטיות ועוד.. כנ"ל פה אם יש טעיות שיטתי כדאי ללמד את הכללים השייכים לדגוא אני תמיד כשכתבתי בלשון נקבה כתבתי בלשון נקבות/רבים גם לבת אחת.

בקשר לגיל מחקרים מראים שרוב שגיאות הכתיב עוברות עד סוף כיתה ו' כלומר זה טבעי הם רק בתחילת לימוד השפה, אפשר להעיר(בעדינות כי זה טבעי שהם עושים טעיות ולא כדאי שהם יתביישו בהם ויפסיקו לכתוב בגלל התחושה הרעה) ולראות אם הבעיה היא נובעת ממשהו מסיום ולהציע עזרה.
רוב הפעמים הטעיות חולפות כי הילד נחשף שוב ושוב לתבניות הנכונת בספרים ובדיבור וכו כדי להיות ערניים למקרים שהטעיות הם ממש גדולות ורבות שאז זה יכול להיות משהו אחר קצת אבל לא להילחץ יותר מידי ולא להלחיץ יותר מידי, להיות שם לתת עצות ונקודות תוך כדי שיעורים ועוד.(וממליץ שוב להתייעץ עם מורים מנוסים מהבית ספר שגם מכירים את התלמידים יותר אם יש משהו שאת חוששת)

תודה רבה על ההסבר המפורט. עכשיו הבנתי יותר..

 

1. האתר "הכתבה" מאד מומלץ לעבודה על שגיאות כתיב. כותבים בגוגל את המילה "הכתבה" ובוחרים את האפשרות הראשונה שיוצאת. במקרה הצורך- ניתן לבקש מההורים שיתרגלו עם התלמידים בבית באתר הזה. האתר חינמי.

 

2. יש דבר נוסף- די ידוע- בשפה העברית יש קבוצות של מילים, למשל: מילים רטובות- מילים שקשורות למים תמיד יהיו באות ט- למשל: מטריה, מטר, ממטרה, אמבטיה. מילים של טבע- באות ע- עץ, גזע, עלה. מילים של משפחה באות א- אבא, אמא, אח, אחות, סבא, סבתא ועוד ועוד. 

- באתר "הכתבה" ניתן לתרגל גם את קבוצות המילים האלה. 

- באינטרנט אפשר למצוא פירוט של הקבוצות.

- אם את רוצה- תכתבי לי את המייל שלך ואשלח לך קבצים עם הקבוצות.

גאוני ממש!

עברית שפה יפה

אני שמעתי שאומרים שכדאי לעבוד עם התלמידים על מילים נפוצות, כמו: אז, על, אם, הוא, היא, אני. לעשות על המילים האלה הכתבות, לתלות אותם בכיתה, ולעשות הכל כדי שהמילים האלה יהיו להם בראש, ואז אוטומטית ירדו הרבה טעויות..

נראה לי שאתחיל לעבוד עם הדברים שכתבתם לי. אולי רק עם חלק מהילדים. נראה. תודה.

את יכולה לקחת כל שיר
לדוגמא; דני גיבור של מרים ילן שטקליס.
להפעיל בכיתה כפתיחה (3 דק)
אחכ לנתח אותו בעזרת טבלה או בקבוצות לפי מספר הבתים בשיר.
מי כתב את השיר? מתי נכתב?
כמה בתים לשיר?
יש חריזה? מילים חוזרות?
מי הדמויות בשיר? ראשית/משנית?
פירושי מילים- "פתי קטון" מה זה?
איך דני הרגיש כשאמא אמרה לו שגדולים לא בוכים?
האם באמת גדולים לא בוכים?
מה מסמל בכי? (חשוב להזכיר בכי של התרגשות)
מיהו גיבור אמיתי בעיניי?
ועוד כל מיני שאלות בסגנון..
ב"הצלחה

אך לא מוצאת יותר מידי שירים. גם זה כיתות יחסית קטנות ושאין בהם שקט ללמידה . כיתה א' אני נכנסת בבוקר והם הפוכים ולא ערנים וקשה איתם מאוד, לא מוצאת שירים בשבילם. כיתה ב וג' מטורף גם כמה קשה שם אין סדר וללמד אותם מקצוע כזה עם 32 ילדים צריך להיות קוסם .זה לא כמו מולדת או חשבון שזה עם חוברות זה ממש לא קל ולכן רציתי אם יש לכם לשלוח לי כל מיני חומרים ומערכים ברורים ,מסודרים ממש קשה שם גם בלי זה... אוף בבקשה

רעיונות נוספים בנוסף לרעיונות המצוינים שכתבו לפני:

- אפשר לעשות פעילויות שקשורות למילים של השיר: למשל להזמין תלמיד והוא מצייר על הלוח או עושה פנטומימה של אחת השורות / אחד הבתים בשיר, והכיתה צריכה לנחש במה מדובר.

- אפשר לחלק את הכיתה לזוגות ולתת להם דף מידע על המשורר או על השיר, והם צריכים לחשוב איך להציג את זה בצורה מעניינת לכיתה.

- אם זה שיר שקשור למאורע הסטורי, אפשר לספר על המאורע / להקרין סרטון שקשור.

- אפשר לצלם לתלמידים את המילים של השיר ולתת להם לצבוע ולקשט או לצייר משהו שקשור לשיר.

- אם שייך, ניתן לחשוב על פעילות בעקבות השיר- למשל לכתוב מכתב למשורר / לדמות מאות תקופה וכד' / לבנות משהו מפלסטלינה.

 

דווקא רעיונות נחמדים. חוץ מצייר כל הזמן על דף לא מוצאת איך לעניין אותם אלו כיתות א-ב קשות הרבה בעיות משמעת וממש הרבה הפרעות בשיעורים קושי בלמידה (אלו כיתות רגילות) ולכן אני דיי שוברת את הראש גם בכלל להתמודד איתם (אני מורה חדשה בסטאג').
תודה על הרעיונות אשמח לדעת אם יש עוד דברים ..מערכים ... תודה על המענה כל הכבוד !!

אנסה לחשוב על עוד דברים.

לא הצלחתי להבין ממה שכתבת. מה המקצוע השני שאת מלמדת?

אשמח אם יש לך או למישהו מערכים (לגיל יסודי ג-ו)

יש לכם כלי נגינה פשוטים בבי"ס- כמו תופים קטנים / / מצילתיים/ שליש וכו'? ניתן לשלב את זה מקסים עם השירים. יש ביוטיוב כמה רעיונות!

גם אני מלמדת מוזיקה בלי תכנית מסודרת, אז בניתי תכנית לעצמי. תשלחי לי בפרטי את המייל שלך, ואשלח לך בשמחה.

 

בתקשורת- מה הנושאים שמצפים שתלמדי? באיזה כיוון?

Yoofy100@walla.co.il
אשמח שתשלחי לי.
ולגבי תקשורת את יודעת זה גילאי ג'-ו' שזה ג ' קצת קטנים ו' יותר גדולים אז אני מנסה להתאים חומרים. ואני לא מורה לתקשורת (בטח לא לקולנוע) אז אני מנסה מהמקום שלי למצוא דברים שגם אני אבין אותם ... בגדול כל מיני רקע בתקשורת הבאתי להם ומשם להתקדם כל דבר אם יש לך ( פחות צילום וקולנוע) שיכול להתאים בגילאים כאלה , מערכים אני אשמח ..
בבית ספר לא אמרו לי מה יותר מידי ולכן לקחתי את זה על עצמי אבל לא מצאתי כל כך..אולי גם השפעת התקשורת ,ואוו תקשיבי ממש תודה על העזרה שלך שהצעת!!

מוזיקה:

שלחתי לך חומרים למייל. מקווה שיעזור. 

באופן כללי נראה לי שיעזור לך לבנות תכנית לפי נושאים, למשל בחודש הקרוב עוסקים בשירים הקשורים לארץ ישראל, לקראת טו בשבט, אחרי זה חודש מתעסקים בנושא אחר, אחכ חודש לקראת פורים וכד'. כשיש נושא יותר קל לבחור שירים.

 

תקשורת:

לא לגמרי הבנתי מה את אמורה ללמד.

 

אולי הכיוונים האלה יעזרו לך-

1. להתחיל עם תקשורת בסיסית:

- איך תינוק מתקשר (יש סרטונים מתוקים על זה)?

- איך ילד מתקשר?

- איך בני אדם מתקשרים? (אפשר לדבר על שפות שונות, על כתיבה, על שפת גוף- וללמד קצת תנועות ולהסביר את המשמעות שלהם- ילדים מאד אוהבים את זה)

 

2. איך בני אדם מתקשרים (זה מרתק ללמוד על הדרכים המגוונות של בעלי החיים לתקשורת)

 

3. תקשורת בין בני אדם- חיובית ובונה מול תקשורת פוגעת (אפשר כמובן להביא דוגמאות מחיי היומיום בכיתה)

 

4. תקשורת- מחשב, רדיו, טלויזיה- אם שייך לגיל- אפשר לדון בעד ונגד, תקשורת חיובית מול תקשורת פוגעת וכד'.

 

תודה רבה ששלחת לי אני אסתכל על זה. לגבי תקשורת אהבתי את הכיוונים שאמרת.. מקווה מאוד למצוא בזה חומרים. כי אני פשוט בונה את זה דיי מא' ואין לי כלום מבית הספר וזה הקושי, בכל מקרה התחלתי איתם על מה זה תקשורת (המונים בעיקר) ועיתון.. ואראה איך אמשיך.. אם תמצאי משהו במקרה או יש לך על תקשורת אשמח לקבל למייל שלי . ושוב רבה ששלחת. לי חומרים

אין לי חומרים מסודרים על תקשורת, כי אני לא מלמדת את זה.

 

רעיון נוסף: לדבר על ההבדלים בין סוגי התקשורת השונים: רדיו, מחשב, עיתון וכד'.

 

ממש בהצלחה!

שווה להרים טלפון (אצלי לא קיבלתי את ההתראות וטיפלו בי אחרי שירד לי חיוב ראשון)

שלחתי להם אישור העסקה וזה הסתדר... תהליך מאד פשוט

אני לא בקיאה בזה, אבל מקפיצה לך, כדי שאחרים יענו

לפי מה שאני יודעת, צריך ללמד לפחות שישה חודשים במהלך שנת הסטאז. אני לא יודעת אם אפשר ללמד חודש אחד במקום אחד, וחמישה במקום אחר. אם את עושה סדנת סטאז באמת המכללות אז המרצה שלך יכולה לעזור לך עם הכללים האלו, או שהיא תפנה אותך למי שיודע.

 

 

אני מבינה שאני אמורה לפנות לפי תשובתך למדריכה הפדגוגית . תודה רבה

שכדאי להתייעץ באמת עם מי שיודע את הכללים והחוקים, כדי שלא תפספסי את שנת הסטאז', ואת הזמן שכבר לימדת.

 

 

נשמח לשמוע, אם את רוצה לשתף

נשמע שממש לא פשוט לך בעבודה. יכול להיות שהרצון לעזוב נובע מהקושי? אם כן, חשוב לזכור שבתחילת הדרך לרוב המורים מאד קשה במשמעת ובדברים נוספים. ולא בטוח שכדאי לך לוותר. בדרך כלל זה הולך ונעשה קל יותר. אולי עדיף שתנסי להיעזר במי שאפשר ולהשאר עוד באותו מקום?

אולי כדאי לך לשאול את השאלה בשרשור האירוח שנפתח פה.

► זכויות המורים - אירוח מומחה בפורום שלנו! ◄ - מורים לחיים

ילדים במיוחד בגיל הזה צריכים מסגרת, גבולות.
תחשבי איך אפשר לגשת אליהם בדרך חיובית אך נחושה.
אם ילד מפריע והערת לו כמה פעמים, תעבירי אותו מקום. תעמדי בדברים שאת אומרת ותקיימי אותם. תדרשי שיהיה סדר של כתה, תבדקי ציוד ותעשי בדיקת נוכחות כל תחילת שיעור. ככה להכניס אותם לאווירה של כתה-מורה.


בנוסף, תבדקי לאיזו דרך למידה הילדים הכי מתחברים ותזרמי איתם בזה, תבני שיעורים לפי איך שהם אוהבים ללמוד, ואם את לא יודעת- תנסי כמה פעמים שיטות שונות: דפי עבודה, פרונטלי, הפעלה ועוד.. ותראי מה הכי הלך לך טוב וזה ישמש אותך לפעמים הבאות.
כמובן שהשיעור מבחינתך אמור להבנות בצורה שתעניין את התלמידים ותמשוך אותם.

את תמיד יכולה לדבר עם המחנכת של הכתה או עם מורות נוספות שהתחברת איתן ומכירות את הכתה ולשמוע מהן איך אפשר להתמודד איתה.

לפני הכל, חשוב לזכור שההתחלה קשה לכולם!! הרבה מאד מורים חדשים נהיים צרודים בתחילת דרכם, ומתמודדים עם קשיים מאד גדולים (גם השנה הראשונה שלי היתה סיוט ממש!!) ולאט לאט הקושי הראשוני, והתחושה שהפילו אותנו למים עוברים. מאחלת לך שבקרוב תרגישי את ההקלה!!

 

ועכשיו, לגבי הטיפים והעצות שביקשת:

א. משמעת- 

כפי שבוודאי יצא לך לשמוע בעבר, יש מספר דברים שמאד חשובים על מנת להצליח להשיג משמעת:

1. הגדרה של כללים מאד ברורים לתלמידים. (לפחות בהתחלה לא כדאי לבחור הרבה מאד כללים, אלא כמה מרכזיים, ולאט-לאט להוסיף עוד).

2. עקביות- חשוב מאד להיות עקבית. אם יש כלל בכיתה, את חייבת לשים לב שכולם מקיימים אותו- ואם לא, להגיב בהתאם.

3. לא לאיים בעונשים שאת לא מתכוונת לקיים. זה דבר שפוגע מאד ביכולת ובסמכות של המורה.

4. לדעתי, חשוב מאד שהעונשים בכיתה יהיו מדורגים- לא על כל הפרעה קטנה בכיתה שולחים למנהל/ת... כאשר יש בכיתה הדרגה ידועה של עונשים- למורה פשוט יותר לשמור על הכללים, והתלמידים יודעים שהמורה לא סתם מענישה אותם, כי זה מה ש'בא לה' עכשיו.

 

ב. מבצעים

אני מחנכת בכיתות הנמוכות, אך ממה ששמעתי, גם בכיתות הגבוהות ילדים מאד אוהבים מבצעים!! (נראה לי שכדאי לעשות מבצעים שלא יהיה לך מסובך 'להחזיק בהם ראש' - אולי תכיני מעין שטרות, עם כל מיני מספרים, ולאורך השיעורים תחלקי שטרות. כמובן כדי לקבל את הסכום הגבוה- הילדים יצטרכו לעשות משהו משמעותי יותר.

אחרי תקופה מסויימת- תלוי מאד בכיתה, תקני פרסים קטנים ותעשי להם מכירה. כל אחד יקנה דברים במכירה בעזרת השטרות שצבר.

אם הכיוון של המבצעים נראה לך- אחשוב על עוד רעיונות ואכתוב לך.

 

ג. קשר עם התלמיד

בעיני קשר עם התלמידים פותר חלק גדול מאד מבעיות המשמעת. בדרך כלל למחנכים קל יותר לעשות את זה כי יש להם כיתה מסויימת, וגם בד"כ מספיק שעות פרטניות. לפי מה שאת כתבת, אני מבינה שאת מורה מקצועית (לפחות בחלק מהכיתות) ויש לך המון תלמידים, וזה באמת קשה יותר.

בכל מקרה, ניתן ליצור קשר טוב גם ברמה של כיתה שלימה:

א. לפרגן להם מדי פעם בכמה דקות של הפתעה / צופר וכד' ולציין שזה בגלל שאת אוהבת אותם / אכפת לך ממך וכד'.

ב. את יכולה לשים להם קופסא שבה הם יכתבו לך דברים שמשמחים אותם / מפריעים להם- גם זה משדר אכפתיות רבה.

ג. לתת להם פתקים טובים על דברים שעשו, שיתנו להורים שלהם.

 

בשלב הראשוני, אולי כדאי לך לנסות ליצור קשר אישי לפחות עם התלמידים שיותר מפריעים בכל כיתה? לקחת אותם לשיחות אישיות- ולשחק איתם (בלי לתת להם ביקורת), להביא להם הפתעה קטנה עם פתק טוב על משהו טוב שעשו וכד'. 

 

ד. שיעור דינמי ומעניין

כדאי לנסות לגוון את השיעור. למשל, ניתן לעשות פעילויות מיוחדות- כמו חפש את המטמון כסכום לנושא שנלמד, או לעבוד בקבוצות, כאשר על קבוצה מכינה משהו לכיתה (שיר, עיתון, סיפור, הצגה וכד') ועוד.

 

שיהיה ממש בהצלחה!!

לגבי המבצעים אהבתי מאוד את הרעיון שלך .האם זה עובד עם כיתות גבוהות גם ?( כי אני חושבת על פרסים גם שאפשר לקנות לכיתות ה' ו' ונראה חי יקר לקנות להם משהו שיאהבו בטח בשלב זה שאין לי לפעמים כבר רצון להוראה הזאת ( ממש מלחמה לא הוראה) שואלת כי אין לי מושג . אשמח שתסבירי לי ותת י עוד רעיונות. ממש תודה !
לגבי התיבה תלונות שרשמתי ונגיד שהם רושמים משהו שמפריע מה אני יכולה לעשות אם זה הרי אני רק מורה מקצועית שבאה להעביר חומר (זאת גם הבעיה שהמורה מקצועית עוד יותר קשה ) ואיפה אמצא את הזמן "לטפל" בתלונות . סליחה אם זה לך שמע לך ברור מובן מאליו אבל לי כחדשה מה שאני שואלת לא ברור לי ... תודה רבה !!!אחכה לתשובתך

שמחה מאד שאהבת את הרעיונות!

 

1. לגבי המבצעים- אני בהחלט יודעת על מורים שעושים את זה גם בכיתות הגבוהות (אני מתכוונת עד כיתה ו) וזה הולך מעולה ממש. אפשר למצוא גם דברים זולים שהם אוהבים, כמו: מנעולים קטנים, גולות, כל מיני דברים מיוחדים כמו עט עם ברכת המזון, דברים שמשנים צורה במים וכד', סליים וג'לי בכל מיני צורות ועוד. רעיון נוסף, שהוא שונה ומיוחד: לקנות דג קטן ולתת לילד בשקית ניילון עם מים (הוא כמובן צריך להעביר אותו בבית), זה לא כל כך יקר והילדים ממש מתלהבים. 

באופן כללי, נראה לי שהכי טוב ללכת לחנויות של שקל / מקסטוק ולראות מה יכול לעניין אותם.

ואם נראה לך מתאים- את יכולה לשאול אותם מה הם היו רוצים - במחירים סבירים כמובן, כדי לשמוע את הכיוונים.

(לפעמים ההנהלה נותנת תקציב לדברים כאלה, אולי שווה לך לברר, אם את מרגישה בנח)

 

2. לגבי התיבה- השאלות שלך מצוינות וזה בסדר גמור. שמחה שאת שואלת! התכוונתי שהם יכתבו בקשות / דברים טובים / דברים שמפריעים להם רק לגבי השיעורים שלך וכמובן שבדברים שבשיעור שלך יהיה לך קל יותר לטפל.

מבחינת זמן לטפל- קחי את זה איתך הביתה, ותבדקי מה בדיוק זה דורש ממך. בד"כ זה לא דורש המון זמן. (כשאני מסבירה לילדים על הקופסא אני מקפידה לומר להם שלא אוכל לקבל את כל הבקשות שלהם. אני קוראת, אבל מחליטה מה מתאים ומה לא. הם מכבדים ומבינים את זה).

 

תודה על התשובה אני נמצאת בשתי בתי ספר אף אחד לא נתן לי את דפי הנוכחות הכל עובד בלחץ בעיקר באחד מהם, ישר מעבר של כיתות בקושי הצלצול נשמע פה יש חמש דקות הפסקה פה אין בכלל הילדים של כיתה א' בשמונה בבוקר נכנסים בבלאגן לא יודעת מה לעשות.. הבירוקרטיה והמערכת הזאת לא עוזרת גם כשיודעים שאתה ממש חדש רק זורקים אותך למים וכל אחד בשלו, אף אחד לא אמר לי קחי את דפי הנוכחות תקראי.. לא יודעת מה לעשות.. בכל מקרה לא נתנו לי דפי נוכחות ולא הסבירו את העניין

תתייעצי עם המורה המלווה שלך. היא אמורה להיות יותר בעניינים. שתדאג לך לכל ענייני הביוקרטיה, ולדפי הנוכחות שלהם. להכל. את חדשה במערכת ולא יכולה לנחש הכל לבד. מישהו חייב לעזור לך שם. 

אני חושבת שמבצעים ודברים כאלו גורמים לילדים לרצות להתנהג טוב. הם יבינו שהם מרווחים מזה שהם מתנהגים אצלך כמו שצריך, ולכן הם יתנהגו יפה..

וגם... גבולות. ולהיות עיקביים עם הגבולות.
טלפונים להורים שמפריעים.
לתת עבודה.
אצלינו לפעמים מעבירים לכיתה המקבילה עם עבודה.
זה הרבה פעמים תלוי ביה"ס

נשמע מאד לא פשוט כל מה שאת עוברת, וכל הבלגן שאת מתארת. אין שם מישהו אחד לפחות שיכול לעזור לך ולעשות סדר בכל מה שקורה שם?

אולי אפילו מזכירה נחמדה?

 

אולי יש מישהו בבי"ס שהוא אחראי משמעת ויוכל לעזור לך?

דבר נוסף- אין לך מורה מלווה? אחד התפקידים שלה זה לעשות סדר בכל הדברים, לעזור במשמעת, ולתת לך עזרה כדי שלא תרגישי שהפילו אותך למים.

יותר טוב לך? איך עם המשמעת וכל העניינים בבי"ס???

כי מה שקורה שאני חדשה כמו שאמרתי נתנו לי מקצוע שאין לי מערכי שיעור לגביו, ואז גם אני באה להתמודד בכיתה ..טירוף..! וככה בשני בתי ספר וזה לא מקצוע כמו אנגלית או מולדת שאתה עובד עם ספרים, אני צריכה כל פעם להמציא את הגלגל ואין לי גם מערכים בנוסף קשה עם הילדים ממש לא פשוט. כיתות קשות קשה לעשות שם סדר ממש מצפים ואף אחד לא מדריך אותך או עוזר... ומה גם שאין לי מערכי שיעור...

אני חושבת עליך הרבה!

אנסה לעזור לך עם מערכי שיעור בשרשור הנוסף שפתחת. אני מקווה שזה יעזור לך.

 

נראה לי מכל מה שכתבת ששיעורים מעניינים ומגוונים יכולים להוריד את בעיות המשמעת.

בנוסף, אולי תדברי איתם ותשאלי אותם מה הם היו רוצים שתעשי כדי שיהיה להם יותר כיף?

אבל, חשוב לי לציין שכל ההנאה והכיף שהזכרתי חייבים לבוא עם גבולות מאד מאד ברורים וחדים. אולי תעשי תנאי- אם תשבו יפה ככה וככה זמן, תקבלו ככה וככה. אני מקווה שלאט לאט הם יתנהגו טוב יותר.

אולי תפרטי יותר למה את מתכוונת כשאת שואלת מה עושים: לתפקוד בכיתה? מבחינה חברתית? האם צריך להפנות אותו לקבלת סיוע?

זה שצריך להיות סבלניים, לתת לו לגמור משפט בנחת בלי להלחיץ, לא לדחוק בו ולא להיות ביקורתיים

גם חשוב להסתכל לו בעיניים, ולתת הרגשה שזה חשוב מה שהוא רוצה להגיד. 

מניסיון עם חברה..

שלפעמים גמגום נובע מזה שקצב המחשבה והדיבור לא זהים, הראש חושב מהר מידי והפה לא עומד בקצב וזה מראה על חכמה.
פעם אמרתי את זה לתלמידה שלי, וראיתי איך יצא זקפה מיד את הגב, וכשגמגמה הסבירה שהפכה לא עומד בקצב. פתאום החברות הסתכלו עליה אחרת...
(גם אם זה לא נכון לגבי הילד הספציפי הזה... לא נראה לי שזה נורא יהיה לספר לו אתזה)

מאד מרגש לקרוא את זה. אשריך!

נראה לי שיש כמה רבדים בנושא הזה: (לזה אולי התכוונה "עזרה!!!" בשאלות שלה)

1. הפניה לטיפול מקצועי.

2. היחס של החברה- אם אלו ילדים קטנים אולי כדאי לעבוד איתם על כך שכולנו שונים אחד מהשני, ואנחנו צריכים לקבל גם את הזולת.

3. היחס לתלמיד עצמו- אומרים שפעמים רבות גמגום מגיע על רקע רגשי, ולכן חשוב לנסות להעלות לו את הביטחון העצמי בעיני עצמו ובעיני החברה.

4. מומלץ להתייעץ עם היועצת על מנת לקבל תמונה רחבה בנוגע לתלמיד.

א. 4. אני נשארת מלא בבי"ס כדי לסיים בנחת את כל מה שאני צריכה.

 

ב. אני חושבת שזה מעיד על זה שאני אוהבת מאד את מקום העבודה שלי וטוב לי שם (יש עוד הרבה מורים שנשארים איתי, אני לא לבד שם....) 

דבר נוסף, לא נעים אולי להודות בזה אבל נראה לי שזה מעיד שאני עדיין לא נשואה, ולכן אני לא ממהרת להוציא את הילדים ממסגרות הלימוד וכל זה. אני חושבת שכשיהיו לי ילדים לא אוכל להשאר כל כך הרבה זמן.

4 לא רלוונטי כי לא מצליחה להיות אפקטיבית בביה"ס

הגבתי כאן כי מתחברת לאנונימית שמעליי...

לאחרונה מעט נמאס לי האוובר שעות נוספות ועכשיו כשהתלמידות ביקשו ערב כיתה לא הסכמתי.
הן ממש לא הבינו מה הבעיה שלי "כולה ערב" והתחילו לדסקס על זה בינן לבין עצמן ולצחוק. אפילו הציעו שיהיה מוקדם (שלא יהיה לי מאוחר מידי) והזכירו משהו על בנים.

דייטים והוראה, הילכו שניהם יחדיו?

א. 3. נפרדת בנחת מהחברות ויוצאת הביתה.

 

ב. האמת, עד עכשיו לא חשבתי על זה... בעקבות השאלות האלו הבנתי שזה בעצם מעיד שטוב לי בעבודה, שאני לא לחוצה 'לברוח'. אני מתארגנת בנחת, נפרדת מהחברות וברוגע יוצאת מהבי"ס. ממש בכיף וברוגע שלי.

התלבטתי מה התשובה הנכונה לגבי.. נראה לי ש- 2. טוב לי במקום העבודה ואני סך הכל אוהבת את המקום, אבל אני צריכה להוציא את הילדים מהמעון / גן.

לכן נראה לי שאצלי זה לא מעיד על משהו, חוץ מזה שאני אמא ב"ה

תודה על הסקרים, על האירוח של המומחה וכל מה שאת מוסיפה בפורום @חי(נ)וך!!! 

אם אני לא ממהרת במיוחד, או צריכה להתעכב עוד.

לא בטוחה שזה מעיד על משהו. פשוט מתארגנת ויוצאת. אולי אם הייתי ממש סובלת עם המורים / תלמידים הייתיי יוצאת מהר. אבל זה ברוך ה' לא ככה.

כל כך  כל כך קשה לי בעבודה עם התלמידים, ואני ממש לא מסתדרת עם המנהל והצוות, ולכן אני בפירוש בורחת. ממש. בדרךכלל עם דמעות. מקוה שאף אחד לא יתחיל לדבר איתי בדרך.

אני ניק מוכר בפורומים אבל כותבת מאנונימי כדי שלא תדעו מי אני. אני באמת במצב קש/ה. כבר הודעתי שאני לא ממשיכה שם אחרי המילוי מקום שאני עושה עכשיו.

אני חושבת שהעניין של איך ומתי יוצאים בסוף יום העבודה מאד מעיד עלדברים ועל החיבור לעבודה ולאנשים. 

לק"י

לפעמים אני הולכת מיד.
ולפעמים מארגנת קצת את הכיתה/ מסיימת דברים ואז הולכת (בימים שאני גומרת לפני סיום הלימודים. בסיום הלימודים אין אפשרות להשאר).

מעיד עלי שכשאני גומרת מוקדם יותר- אני רוצה להגיע הביתה.....

לא המון זמן, אך בהחלט נשארת ועושה דברים.

 

עלי זה מעיד בהחלט שטוב לי שמקום ואני אוהבת את העבודה, הילדים והצוות.

https://pisga.tik-tak.co.il//webPro/hishtalmuyot/indexHish/indexin_new.asp?codeClient=2086&swviewindex=2&ytid=703

לפי מה שראיתי, כמעט בכל אתרי הפסגה בארץ יש השתלמויות מקוונות. שווה פשוט להכנס ולחפש שם.

ובעיקר- כדאי להזדרז כי המקומות שם נתפסים ממש מהר!

נשמח לשמוע אם הסתדרת.

אמרו לי את זה כבר כמה פעמים, וזה באמת ממש מחמם את הלב ונותן כוחות להמשך!!

 

המחמאות של התלמידים זה הדבר הכי אמיתי וחם שאני מכירה. 

מה שעולה לי עכשיו שאמרו לי "אני אוהב אותך" , יש לך שיער יפה, איזו חולצה יפה

לי תלמיד אמר: "את נראית היום יותר יפה מתמיד".. סוג של מחמאה

ובאופן כללי הם ממש חמודים, כי הם כל הזמן שמים לב לבגדים חדשים או נעליים / תיק ועוד ועוד. ואפילו לטבעות חדשות

תלמידה מסוימת תמיד מחמיאה שאני דומה לרפונזל (לא לפני שמביאה סרגל ומודדת לי את השיער..)

פעם אחת שאלה אותי : את נשואית?

והכי כיף זה שתלמידות מחקות אותי ומחמיאושלאחת לשניה כמו שאני מחמיאה להן~ "התפללת/ברכת ממש יפה! אני בטוחה שה׳ ממש שמח בברכה של הנסיכה שלו"

דו שיח שהתקיים בכיתה שלימדתי שלוש שנים. זה היה בשנה השלישית:

תלמיד: המורה, התחתנת?

אני: עדיין לא.

תלמיד (מופתע): כמה זמן לוקח להתחתן????

 

 

(אני רווקה)

איזה מתוק הוא! תמימות של ילדים

הרבה תלמידים בכיתה שאמרו שהם מתכננים ללכת למנהל לבקש שאמשיך איתם עוד שנה

מורה אחת נכנסה לכיתה וביקשה להוציא את אחת התלמידות (בשביל לבקש ממנה משהו קטן), התלמידה לא ידעה מה המורה השניה צריכה, אבל היא אמרה: מהשיעור של המורה X (זו אני), אני לא יוצאת. יש לה את השיעורים הכי מעניינים בעולם!

המורה, את יכולה להיות המורה שלנו עד כיתה ו'?

 

 

 

אם הילד קורא- להדביק לו על הצבע רצועת נייר שבה כתוב השם של הצבע. כך הוא ידע לקחת את הצבע שביקשו במשימה, גם בלי לדעת מה הצבע שלו..

רעיון פרקטי ונח, לא דורש הרבה מאמץ.

נראה לי פשוט לבקש מהחבר שלידו שיראה לו כל פעם באיזה צבע מדובר. לא נראה לי שצריך שאת תגשי אליו בשביל זה.

 

הרעיון שלך, @חי(נ)וך ממש פשוט, יעיל ופותר את הבעיה.

הילד בכיתה א אבל הוא יודע לקרוא את שמות הצבעים, אז זה ממש מצוין.

 

תודה רבה!!

לפי מה שאני למדתי אומרים שבדרך כלל יש עקומת פעמון- זאת אומרת כמה ילדים עם ציונים יחסית נמוכים, כמה ילדים עם ציונים מאד גבוהים, והשאר מפוזרים באמצע, בממוצע.

כמובן שאנחנו משתדלים מאד לקדם את כולם

אני שמה לב שזה דבר שמשתנה ממקצוע למקצוע ומנושא לנושא. באופן כללי, כמו ש"עזרה!!!" כתבה כאן, מקובל לדבר על הפעמון. אצלנו בבי"ס פחות מתמקדים בממוצע כיתתי אלא בממוצע של כל ילד בנפרד. אנחנו סודקים מה ההישגים של כל ילד, ומשקיעים הרבה כדי לקדם אותו ביחס לעצמו. 

זאת אומרת שאם ילד התחיל את השנה עם 80 / 60 / 50 בעברית, אני צריכה לעשות הכל כדי שהוא יתקדם. בלי להשוות אותו לאחרים. פשוט לקדם כל אחד ואחד.

 

אנחנו רואים בזה ברכה, ב"ה.

פעם ראיתי משהו על מורה שבזכות זה שהוא האמין מאד בתלמידים שלו, שידר להם את זה כל הזמן ותמך בהם- הציונים שלהם היו מאד מאד גבוהים. לא היו בכלל ציונים נמוכים. כמובן שהוא גם עזר להם להבין את החומר טוב.

נראה לי שזו צריכה להיות השאיפה שלנו!

הרי המבחן אמור כן לאתגר..

מבחן נועד בשבילי כדי לדעת במה הילדים צריכים עזרה ברמת הכיתה או ברמה פרטית / קבוצתית. ודרך אגב, פעמים רבות אני עושה מבחנים קטנים שמטרתם היא לגרום לילדים הצלחה!

מבחנים שנועדו לתת לתלמידים חוויית הצלחה- לא יהיו מבחנים שאתבסס עליהם בכתיבת תכנית עבודה.

מבחנים שאני רוצה לבדוק את הידע שלהם- יהיו קשים יותר.

כמו שכתבו פה.

אם המבחן היה קל- כמובן שזה לא יהיה פעמון ורוב הילדים יהיו למעלה, וכן אם המבחן היה ממש קשה.