פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 567)

אבל זה לא מוריד מהעוצמה והיופי בקטע הזה.

תודה

פתחתי בתמימות את ההודעה שלך ו.. נשרפתי.

זה פשוט חזק.

הרסת אותי. השיר הכי טוב והכי יפה שלך עד עכשיו!!

מרשים, ואין לי מילים.

שבת שלום.

הצילו זה פשוט מהמם.

וכ"כ התחבר לי עכשיו..

שיחקת אותה בענק, באמת..

תודה!!!

שבת שלום!

אהבתי סיום טיפה לא צפוי....

בהצלחה לך..

לקחתי למקום קצת אחר ממה שהתכוונת אבל בכל זאת..

יפה, אהבתי

אהבתי ממש את הבית האחרון..

תודה!

בס"ד

בהצלחה אחותיי

ד"א: כתבת ממש יפה. אני יאמץ את הרעיון ל"שטיפת כלים"

כל הכבוד על המוטיבציה! גישה כזו כלל לא מובנת מאליה...

שבת שלום!

אני לא מבין בספרות לכן ביקורת אין...

נתקע לי קצת "ונחקק ונחתם בספר" ...

תודה!

שבת שלום!

א ד י ר .

ותודה לאחותי עם הגיטרה  

נראלי שבבית השני היה עדיף לכתוב: פרחים שחורים פרחים דוקרים (או משהו אחר)

הפריע לי ששלוש פעמים רצוף זה כתוב..

אבל אני שר את זה עם הלחן ולא קורא את זה אז יהיה קשה לי לשנות את זה. 

מאז שהגעתי לפורום הזה אני כותב שירים, לא כתבתי הרבה שירים בחיים שלי ובזמן האחרון אני כותב לפעמים גם כמה בשבוע ואפילו יש לי לחן לכמה (אבל אני לא יודע לנגן על שום כלי ואני לא יודע לשיר ככה שאני לא משמיע את זה לאף אחד וזה ישכח בקרוב..) 

או שזה לא קשור לפורום הזה, סתם הגעתי לשלב שאני כותב שירים. 

הבעיה הגדולה היא שמאז שהתחלתי לכתוב שירים הפסקתי עם כל השאר.. <פריקה> 

אני לא מקליט את עצמי שר! אין מצב!  

ואני חושב לערוך את השיר, אולי באמת "המגניבה" ימצא את עצמו בחוץ..

קשה לי שאתה מוותר על נכס וכישרון בגלל זה. 

אבל בכל זאת מבינה אותך. עדיין, בטוחה שכדאי לך לעשות עם זה משהו. לחבור למלחין שמוכן גם להקליט ויעשה הוא את עבודתו עד שתהיה תוצאה שתאהב. ואםילו בלי מנגינה - תוציא את המילים האלו לאנשהוא. השיר הזה יפה מאוד מאוד!

אהבתי את החזרה של הבתים..

לא זוכרת איך זה נקרא המבנה הזה.

זה יפה!!

בשוק הישן של שכונת הכבשים המבודדת בעיר מלולה העתיקה והידועה לשמצה ישב לו סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד סוד נשגב שלא היה איש באנשי העיר שידע אותו חוץ כמובן מהקמצן התפוח.

בד"כ קשה לי 'להיכנס' לסיפורים ממש, פה הלך בקלות, מסתבר שאתה טוב דיו

קצת התבלבלתי מכמות התיאורים, אולי כי בפעמיים הראשונות הוספת תיאור ארוך אחרי ו-החיבור. הייתי משנה את סדר המשפט ומכניסה כדרך אגב את התיאור. יכול להיות שחלק מהפנטזיה הוא תיאורים משמעותיים, אני פחות מבינה בזה אז אתה יכול לשכוח ממה שאמרתי...

בכל מקרה זה מעניין ותותח כהתחלת הסיפור, הבעיה שאני מחכה ומסוקרנת לקרוא את ההמשך!!

בשכונת "הכבשים" המבודדת היה שוק שמזמן עבר את גיל ממוצע חיי האדם. השוק היה בעיר קבדגדעון הידועה לשמצה.  . בפינת השוק ישב לו קבוע סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד משהו נשגב וגדול שרק הקמצן התפוח ידע מה זה.

ואגב, זה לא היה לפני כזה הרבה שנים. השוק קיים עוד והעיר עומדת. אבל הסיפור שעומד מאחורי העיר הזאת זה לא דבר רגיל.  לקמצן הקבצן קראו ויותר מדויק קוראים יפתח ולסוחר התפוח קוראים צוריה. הם היו אז בקהילה היהודית של העיירה. קהילה גדולה וקצת מוזרה. אני גם הייתי בקהילה כי מה לעשות, זה היה וגם כעת זה הקהילה היחידה בקבדגדעון.

בשכונת "הכבשים" המבודדת היה שוק שמזמן עבר את גיל ממוצע חיי האדם. השוק היה בעיר קבדגדעון הידועה לשמצה.  . בפינת השוק ישב לו קבוע סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד משהו נשגב וגדול שרק הקמצן התפוח ידע מה זה.

ואגב, זה לא היה לפני כזה הרבה שנים. השוק קיים עוד והעיר עומדת. אבל הסיפור שעומד מאחורי העיר הזאת זה לא דבר רגיל.  לקמצן הקבצן קראו ויותר מדויק קוראים יפתח ולסוחר התפוח קוראים צוריה. הם היו אז בקהילה היהודית של העיירה. קהילה גדולה וקצת מוזרה. אני גם הייתי בקהילה כי מה לעשות, זה היה וגם כעת זה הקהילה היחידה בקבדגדעון.

זה היה יום לא רגיל. הסתובבתי שלא כהרגלי ברחובות השוק. "אחי, יש לך כסף?" הבהיל אותי לפתע מאחורי יפתח "בבקשה, ירמיהו, אני צריך את זה.. אני בדיוק נוסע לחופשה במלון חמש כוכבים ופשוט לא נעים ולא נוח לי לשלם מכספי שלי.." הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות ולהתחנן על נפשו "בבקשה, זה מצווה חשובה, רק חמש מאות יורו.. אני מתחנן.. מצווה הבאה לידך" 

בשכונת "הכבשים" המבודדת היה שוק שמזמן עבר את גיל ממוצע חיי האדם. השוק היה בעיר קבדגדעון הידועה לשמצה.  . בפינת השוק ישב לו קבוע סוחר ותפוחי אדמה רקובים לרגליו היחפות. לידו עברו אנשים רבים וסלי קניות מקש פשוט ושבור בידם. ליד הסוחר ישב קבצן בלבוש מכבוד. לקבצן הייתה חליפה יקרה וגם שעון זהב. לידו הייתה מונחת קופת צדקה יקרה מכסף טהור. תושבי העיר היו מכנים אותו "הקבצן הקמצן" ולסוחר היו קוראים "הסוחר התפוח" וביחד "הקמצן התפוח". 

לקמצן התפוח היה דבר מאוד משותף. שניהם סיימו את החודש בלי רווח.  הקמצן הקבצן שהיה לו הרבה כסף הסתדר. הסוחר התפוח גם הסתדר כי הקמצן הקבצן פרנס אותו. 

מאחורי הקמצן התפוח עמד משהו נשגב וגדול שרק הקמצן התפוח ידע מה זה.

ואגב, זה לא היה לפני כזה הרבה שנים. השוק קיים עוד והעיר עומדת. אבל הסיפור שעומד מאחורי העיר הזאת זה לא דבר רגיל.  לקמצן הקבצן קראו ויותר מדויק קוראים יפתח ולסוחר התפוח קוראים צוריה. הם היו אז בקהילה היהודית של העיירה. קהילה גדולה וקצת מוזרה. אני גם הייתי בקהילה כי מה לעשות, זה היה וגם כעת זה הקהילה היחידה בקבדגדעון.

זה היה יום לא רגיל. הסתובבתי שלא כהרגלי ברחובות השוק. "אחי, יש לך כסף?" זה היה יפתח. הקמצן הקבצן. התחלתי ללכת אחורה ולהתרחק מיפתח אבל הוא היה מהיר ממני. "בבקשה, ירמיהו, אני צריך את זה.. אני בדיוק נוסע לחופשה במלון חמש כוכבים ופשוט לא נעים ולא נוח לי לשלם מכספי שלי.." הוא נשכב על הרצפה והתחיל לבכות ולהתחנן על נפשו "בבקשה, זה מצווה חשובה, רק חמש מאות יורו.. אני מתחנן.. מצווה הבאה לידך" ניצלתי את ההזדמנות שהקבצן הקמצן שוכב ברצפה. הלכתי. תמיד הרהרתי מה המטרה שלו. פעם חשבתי שהוא חולה בנפשו. היום אני יודע שלא. יש כאן משהו אחר. אבל מה זה?

לא יודעת למה, התמונה שעלתה לי בראש הייתה הסוס מהסרט "סוס פרא" (מצוייר, של דיסני) שבורח מבני האדם. זה הכי הסתדר לי.

רק דבר אחד מוזר בעיני: בקטע הראשון מסופר שהוא התאהב בכאב. ובקטע השני כתוב: הן סוף סוף בכאב מאסתי.

היה עדיף אולי להוסיף עוד קטע שמסביר קצת יותר על התהליך שהוא עבר.

אבל חוץ מזה - מושלם.

אני דווקא הרגשתי משו תקוע בזרימה.. 

זיהיתי את הכתיבה שלך ! אבל עשיין לא הייתי בטוחה .. חח חיכיתי שמישהו יעלה אתזה .. אנלא זוכרת בדיוק את הקטע , אני זוכרת רק שאהבתי

רק שלא היה לי ברור מה נשבר ולמה....

מקסים, מקסים, מקסים!

אהבתי במיוחד את-

אור, גם בעיניי זאת שורה חזקה מאד..

בנים- תתקנו אם לא דייקתי

ושיר יפה

לרוב אומרים איזו סברא שזו יכולה להיות קושיה ואז אומרים זה עדיין מסתדר .. אין הכי נמי...

מאמצת.

(אין לי איך לשנות כבר, אבל אצלי אשנה. זה הרבה יותר נכון כך.

תודה! (בטח מובנת!)

איך שהכל מדבר על ההורים , אבל כל פעם מזווית שונה .אהבתי מאוד

אפילו לא שמתי לב שהכול נגע בהורים. זה קרה מאליו, כתבתי מה שיצא.

מפתיע אותי אבל גם מובן, בטח מנקודת המבט הקטנטונת שכתבתי, שההורים הם הכל בכדי לבנות את העולם שאנחנו מכירים.

מוזר לי. וואי

תודה מותק!

אני יושבת וקוראת, ושומעת את קולו הילדותי והמתוק של הילד אותו הצגת בפנינו במילים, מדמיינת את תוארו: את עיניו העצובות, את שערו המכסה מעט על עיניו, את שפתיו הקטנטנות המתכווצות באי הבנה נוכח המציאות, את ידיו הממוללות את שולי חולצתו שעה שהוא מרצה את דבריו. (פיוטי משהו...זה בזכותך)

והקול שלו נכנס לי ללב, ועושה בו שמות.

איפה השמחה שילד צריך שתהיה מקיפה אותו?איפה התקווה?איפה היכולת להזיל דמעה שתמחה מעל פניו ביד אמונה ואוהבת?

איפה האב והאם שהוא כל כך רוצה?

שהוא ממשיך לחפש גם בבגרותו?

לקורא הרבה יותר קל לקרוא ברצף מסוים. ואני מבינה את מה שכתבו להוריד את הכוכביות.

אני תוהה לעצמי מה רצית שזה יהיה...

אם רצית שזה יהיה רצף, אז יש מקום לנסות לחבר את הקטעים בדרך כלשהי.

אם לא, הצלחת להעביר את מה שמאפיין הרבה ילדים קטנים : קפיצה מנושא לנושא, כך שלמביט מהצד זה נראה כדברים בלי קשר. כאילו יש דברים שמסיחים דעתו וגורמים לו לחשוב על כל מיני דברים.

מה שלא ברור, למי הוא מדבר? למי הוא מספר על כל הדברים האלו?נשמע שמישהו מכוון אותו בשאלות אבל מי שמכוון נעלם מעינינו. אולי כי הוא לא חשוב? כל מה שחשוב זה הילד?תחושותיו?

אני רוצה לחבק את הילד הזה.

אני עוד צריכה לחשוב על הקטע האחרון, ובאמת העלת שאלה טובה לדיון..
 

איזו תגובה, השקעת! אז לא הייתי צריכה להזכיר לך

לגבי הרצף - מבחינתי לא אמור להיות חיבור מילולי בכלל בין הקטעים, ואימצתי את הורדת הכוכביות בכדי ליצור את הרצף שביקשתי. אם בגלל העומס שצף לו פתאום, אם משום שהוא לא יודע לסדר את ההרגשה, פשוט אומר ודי - מרגיש לי אמיתי וכנה יותר בלי לחבר בין הקטעים.

מבינה את החור בנוגע ליעד האמירה שלו. עולה לי רעיון אבל לא בטוחה שיש טעם להוסיף אותו, תוהה אם כך יותר יפה. מה שברור לי שאין מישהו אמיתי מולו שאליו הוא מדבר. לכן הבדידות שלו, לכן הכעס והכאב. לכן אגב כל כך תופס אצלו עולם הדמיון וה'חבר בכאילו', כי אין מי שיענה על הצרכים הבסיסיים הללו.

ותודה לך באמת על הפרגון.

<יש הרבה כאלו שזקוקים לחיבוק הזה, תני להם.>

שזה יכול להשמע יפה אבל זה לא אומר כלום

כנראה שבאמת יש בזה משהו טוב . תודה על תגובתך