א. דעתי האישית כבר בבחירות תשע"ג היתה שמוטב שיהיו שתי מפלגות שיתחרו על קולנו ורק נרוויח מכך.
כל אחת תנסה לתת יותר ותדע שכשהיא מפשלת אנחנו עלולים לתת את קולנו למפלגה השניה.
גם כיום דעתי היא שיש להוריד את אחוז החסימה ולאפשר ליותר מפלגות להתחרות על הקולות שלנו.
אבל כל זה ממש לא משנה כרגע.
ב. הם לא אומרים "נעשה את כל הטעויות".
בצלאל עשה ככל יכולתו בשני הסבבים למנוע את התהליכים הללו והזהיר שהציבור ימאס בנציגיו.
(דוגמה בקישור לקמן).
כך למשל, מיד עם היציאה לסבב ב', קרא לאשרר את הסכמי איחוד הימין מהר ככל האפשר.
איתמר מרח את הזמן בספינים מטופשים ובסוף נישאר עם הצעה מבזה ורץ לבד.
בהחלט אפשר לעשות זאת גם בלי משבר.
היינו קרובים מאוד למיזוג ופריימריז,
אלמלא איתמר חילץ את הרב רפי מהמקום אליו בצלאל ניסה להוביל אותו.
ג. אם נסכם את המצב בציונות הדתית,
בעיניי, בצלאל נהג בבגרות ואחריות, הוכיח שהוא ראוי להנהיג.
איתמר וחבריו עשו כל נזק אפשרי,
ואילו הרב רפי, כמו שכבר כתבתי כאן,
חתם על תעודת הפטירה הפוליטית שלו בהסכם עם עוצמה.
ההתנהלות שלו היתה בנוסח: "מצידי שהספינה תטבע, ובלבד שאני אהיה רב החובל שלה".
אתה לא תשכנע אותו באי ההצבעה שלך...
אם בצלאל יהיה חזק דיו לאחר הבחירות (למשל: אם יהיו לו 2 נציגים ולרב רפי אחד, כפי שצפוי),
הוא יוכל להביא להבראה של הציונות הדתית לה אתה מצפה.
זה לא יקרה בגלל שתנסה לדפוק אותם.
על בנט ושות' איני רואה צורך לדון כאן.
הם באמת לא רואים עצמם חלק ולא רוצים להיות חלק מהייצוג של הציונות הדתית.
גם מעולם לא רצו.
ד. אתה ועוד רבים כמותך עושים זאת שוב ושוב.
אלפים הצביעו ג' בסבב ב' ורבבות הצביעו ליכוד.
אתה לא מעניש אותך ולא "מחלל" כלום כדי שישכילו.
זה לא עובד ככה. יש דרכים אחרות לעשות זאת.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/405557