פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 91)

קישור:

רשימת שדכנים התשפ"ב - לקראת נישואין וזוגיות

אישית אותי היה מרגיז אם אמא שלי היתה פונה לשדכן בלי ידיעתי אבל זה רק אני..

מי שבוגר/ת מספיק להתחתן 

צריך לצלצל בעצמו 

את כאמא יכולה לתת תמיכה, לברר על שדכנים, לדרבן 

לחשוב על ההצעות. 

אבל הפנייה צריכה להיות של הבחור/ה. 

רק הוא/היא יודעים מה הם באמת רוצים. 

כשהוא בדיוק מוציא שיחה אז את עוברת לתא קולי במקום ממתינה והוא אפילו לא רואה את זה.

בכל מקרה נראה לי חבל להתעכב על זה - תשלחי הודעה שאת זמינה לדבר וזהו.

בהצלחה!

היה צלצול אחד... כלומר זה לא ישר עבר לתא קולי.

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף גם כן.

פשוט תשחררי ותשלחי הודעה. באמת שחבל ליחס כוונות לפני שמכירים את הבן אדם.

שעוד לפני שמתחילים יש תחושה שמשהו לא הולך מספיק חלק, ועוד במקומות הלא נכונים..

מקווה ממש שאלו לא משחקים אלא רק קצר קטן, ושבעז"ה מכאן זה רק ישתפר.

ושיהיה לך מלא כוח(:

(בגדול ברמת התכל'ס, מבינה שזה לא קל ומתסכל, אבל מסכימה עם @לאצעיר)

(ואז אומרים לי שאני לא מספיק נשית, ויותר מדי יוזמתית או קלה להשגה וכל מיני שטויות כאלה. איזה עולם פסיכי)

אם למרות זאת זה קשה - אולי צד ג'? מי שהכיר לכם וכדו'? 

אני באמת באמת מבינה. זה קשה לי מאוד, והתחושות שתיארת כמשפט הזה מדוייקות לי מאוד.

לצד זה, אני עובדת מאוד על העניין. בפעם האחרונה שהתגברתי ושלחתי הודעה בגלל קצר כזה או אחר שהיה- הדברים ממש עזרו לקשר ולתקשורת שלנו.

מחזקת אותך ממש.

זה באמת כל כך קשה? שואל ברצינות. 

שביום שהיתה החלפת מספרים ואמורים לדבר אחד עם השני אז יש מתח מסויים סביב השיחה הראשונה.

ואם עדיין לא היתה השיחה ולא היה שום סימן הבחור אז באמת שאלה מה איתו. תן סימן שאתה איתי.

אני תמיד יוזם ומתקשר (בטח בהתחלה). עם זאת, מבחינתי ברגע שהבחורה אמרה שהיא תיצור קשר - הכדור עבר למגרש שלה. 

אם אני שולח הודעה זה בעצם אומר "אני לא מכבד את בקשתך ליצור איתי קשר כשלך יהיה נוח אלא נדחף בכח".

חבל ליפול בין הכסאות - מי שאמור היה ליצור קשר צריך לעשות מאמץ נוסף כדי לוודא שבאמת השני מודע לכך.

כמובן שאם עובר זמן לא סביר אני כן יוצר קשר אבל זה באמת גורם לאי נוחות.

ובלי קשר - לא מזמן יצא לי להפגש עם מישהי שהתקשרה ראשונה (בתגובה להודעת "מתי נוח לך שאתקשר?") ואף התקשרה ראושנה אחרי הפגישה (ומיד אמרה שלא מתאים לה). היה מוזר.

ושזה גם תלוי סיטואציה.

אבל יש כאלה שכן..

עובדת על זה ומנסה להכניס שכל באופן שגם יתיישב על הלב, אבל ב"ה זאת עבודה..(:

שאזרתי אומץ, ושלחתי הודעה,

ומסתבר שאכן הוא לא קיבל את השיחה...

שווה לדון לכף זכות באמת...

(אבל כל פעם מחדש זה חוזר אלי כמו בומרנג כזה. כמה הנושא הזה של דייטים מפגיש אותנו ע המקומות הכי פגיעים שלנו. זה מתיש)

בהצלחה!!

למה לא ניסית להתקשר שוב?

למה הכל צריך להיות כל כך מסובך?

למה לא ייתכן שיש הסבר פשוט?

דייטים זה מרחב פגיע ממש אתה כבר מכין את עצמך לפגיעה מראש הכל על פניו שביר

והמתנה הכי גדולה פה והכי קשה כאן לישום

סבלנות .. כי מאוד קשה לדעת מה הגבול בינה לבין קריאת השטח .

כשמישהו קובע לדבר איתי, בשמונה נניח,

זה אומר שאני כבר בשתי דקות לשמונה נמצאת במקום שקט, שאני מרגישה בנוח לשוחח בו.

וגם אם הוא מתקשר בשמונה וכמה דקות, סבבה.

אבל יש שלב שבו זה כבר לא סבבה.

כן, יש לי  ציפיות מטלפון ראשון. (דוגמה: מטלפן אליי מאוטובוס ציבורי. רעש, קשה לשמוע וסוג שיח שמנהלים וכו').

הבסיס לזוגיות זה תקשורת. אז אם קבענו, ומשהו השתנה - אני מצפה שיעדכן אותי. ישלח לי הודעה שהוא מתעכב, ושהוא יתקשר עוד חצי שעה או משהו כזה.

ולכן, אם קבעת לחזור אליו, ולא הצלחת ליצור קשר בשיחה - הדבר הנכון בעיניי לשלוח הודעה, להגיד שניסית לצלצל ושאת זמינה.

ונכון שצריך ללמד זכות. קורה ששוכחים את הטלפון על שקט. קורה שבדיוק משהו קרה וצריך לתת מענה. דברים קורים - אבל עדיין (לרוב) אפשר לתקשר.

בעוד שמסכים עם העקרון ותמיד מקפיד להתקשר בזמן - נראה לי שחבל לקחת את זה ללב עוד לפני שנפגשים. יש כל כך הרבה משתנים ברושם ראשוני, חבל להוסיף עוד סיבוך.

אם אחרי זה מתברר כתופעה זה עניין אחר.

ואגב יוצא לי המון פעמים להתקשר מהרכב חזרה מהעבודה. לא הסביבה האידאלית אבל גם לא נורא בעיני.

ולימוד זכות זה קריטי בחיים וק"ו בבניית קשר.

אני לא אומרת שאם התקשרת ב-20:15 במקום ב-20:00 זה סוף הקשר מבחינתי.

אבל בדיוק כמו שכתבת - אם גם לדייט תגיע בחצי שעה איחור (בלי לעדכן!) - זה כבר מתחיל להיות מטריד.

וכמו בכל דבר, אני מנסה לא לקבל החלטה על סמך דבר אחד, אלא על המכלול.

ויש הבדל בין להתקשר מהרכב, שאתה הנוסע היחיד בו, לבין להתקשר מתחב"צ.

לכל אחד מאיתנו יש את הדרכים שלו, התנהלות ואפילו חולשות. פשוט חושב שנכון לתת כמה שיותר חבל, במיוחד בהתחלה לפני שמסיקים מסקנות.

אחרת לא מגיעים אף פעם לפגישה שניה..

טיפ - אנחנו ממש לא מסובכים. על פי רוב ההסבר הפשוט הוא הנכון. אין מה להסתבך.

אתן לעומת זאת.. רק הקב"ה יודע. 

אם אתה לא מעוניין להמשיך אל תחמיא לבחורה אל תסכל עליה בביישנות חצי מהדייט אל תשאל אותה שאלות אישיות אל תחייך מלא

ואל תשאל אותה כל רגע נוח לך ? נעים לך? מה להביא לך?

כי זה כן משדר אכפתיות וכן פותח אותה , וגם בחורה שלא כל-כך היתה בעניין בתחילת הדייט בסוף הדייט זה יזיז לה משהו

תודה באמת , עכשיו איך אני אדע מי בעניין ? שבחור כזה נחמד בסוף לא בעניין .

מעדיפה שמראש לא יהיה ככה נחמד

לא ראיתי שהוא סבל

אני כבר לא מבינה גאד

והחליט רק אח"כ? 

ושואל ברצינות - נניח שאני מחליט כבר בתוך הפגישה שלא מתאים, את מעדיפה שאתנהג יותר בקרירות? נראה לי נורא.

אני תמיד משתדל למצוא את האיזון בין נחמדות ללא לתת תקוות שווא. לא תמיד מצליח..

גם אם אני לא מעוניין אני אציע להסיע אותה הביתה (אם רלוונטי) לקנות אוכל\שתיה ואוודא שנוח לה. היא השקיעה כל כך הרבה מחשבה, כוחות ורגש בפגישה הזו, זה המינימום שאני יכול לעשות מבחינתי.

"כי זה כן משדר אכפתיות וכן פותח אותה , וגם בחורה שלא כל-כך היתה בעניין בתחילת הדייט בסוף הדייט זה יזיז לה משהו" - הלוואי... אצלי זה לא עובד.

אז נניח אני לא הטעם שלו למה הוא מחמיא לי על הנראות? זה לא שייך

אני לא מעז להחמיא על נראות גם בפגישה ה20.. בטח לא בצורה ישירה.

יש לך יופי שלא רואים כל יום

אה אולי במילים אחרות הוא התכוון את מכוערת חחחח לך תדע

אמא טוענת שהפחדתי אותו

מה את רוצה את טיפוס

מז"א ? את אישה חזקה יודעת מה היא רוצה בגדול וזה מפחיד בנים.

יופי בנות יקרות תהיו דג בדייט אל תצחקו אם הוא שואל טעים תגידו אמן אם הוא שואל נוח תגידו אמן .

אל תהיו אני .. נוח לך ? את האמת לא אולי נשב במקום אחר .

תהיו לא אני בקיצור

תהיו דג שכן רואים כל יום

אז אולי לחפש בחור עדין? מכיר באופן אישי כמה כאלו שדווקא מחפשים מישהי חזקה ויוזמת יחסית. (לא מבין אותם אבל זה כבר אני...)

היה כאן דיון על זה לא מזמן.

גם לחוזק שלי יש מלא עדינות

דווקא אני רואה בנשיות חוזק

באלי להגיד לו מה טוב לי

ולא לשחק אותה ולהגיד לו מה שתגיד 

זה לא אומר שאני יוזמת תשים לב שערבבת מלא 

מנסה להגיב מנקודת מבטי על פי מה שאני מבין ממה שאת משתפת.

ואכן נשיות זה חוזק אבל דווקא בעיני בהקשר הזה זה ערבוב. יש אשה שמתמלאת מבעלה ושמחה בזה ("לא יודעת מה היא רוצה" לפי הדוגמא של אמא שלך) ויש כזו ש"יודעת מה היא רוצה" כמוך. שתיהן חזקות (או חלשות..). זה לא קשור ספציפית לנקודה הזו אלא לאופי.

למען הסר ספק - מדבר על נשיות וחוזק ממקורותינו. לא כל מיני הפרעות נפשיות פמיניסטיות. לא קשור אליך, רק להבהיר את עמדתי.

כתבתי בפירוש שאני לא מדבר עליך. רק רציתי להבהיר את הנקודה שלי שלא יובן ממנה משהו לא נכון.

את בטוחה שאת באמת רוצה להפרד? אחרי שהכעס קצת ירד?

זו השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול את עצמך. 

אחרי שהכעס ירד מאוד רציתי לחזור אליו..

אבל היה משהו בעייתי בהתנהגות שלו (שבגלל זה נפגעתי והחלטתי לסיים) ואני כבר לא יודעת אם נחזור אם אני עלולה להיפגע יותר

בקיצור.. לא יודעת 

יותר להסגר על עצמך ואולי גם לסגור את זה כמו שצריך, גם אם זה באיחור.. 

ברגש אני מאוד מאוד רוצה לחזור אליו ומתגעגעת,

וברור שיש אידאליזציה.. 

ובשכל אני מבינה שכנראה שטוב שזה נגמר..

הרגש צריך זמן לעכל ואולי אפשר להחשוב על זה להרגיש את זה, לשתף וכולי.. אולי, אולי דברים אחרים, אולי סתם לחכות

בכל אופן נשמע שיעשה לך מאוד טוב עם תתני זמן ותעשי פעולה שיעזרו לך לעשות close לסיפור

בלי הצעות

ותנסי לשכוח ממנו. יש סיבה לכך שנפרדת ממנו

ברור שאחכ הרגש יגרום לנו לרצות לחזור אבל זה לא נכון

אני מבינה למה זה יכול להיראות חסר פרופורציה, אבל זה לא

היה לנו חיבור ממש מיוחד

אבל זה ממש אינדבדואלי.

חודש עבורך הוא קצת, ועבור מישהי אחרת הוא יכול להיות סופר משמעותי.

תתפלא, אבל היו לי סשנים של 4 פגישות שלקח לי כמה חודשים טובים לשחרר.

זה עניין של קצב אישי, של דינמיקה, של עוד מלא דברים.

ומעדיף לא לפרט.

אני לא מבינה... הוא פגע בך והפתרון היה לחתוך?

אתם חייבים לדבר ולפתור את זה כמו בין בני אדם, ולהפריד בין הפגיעה לבין האם להפרד או לא. ככה בוודאי שלא תהיי שלמה עם שום החלטה.

אבל מרגיש לי קצת יותר מדי חשוף לפה. 

מוזמנת לאישי אם תרצי.

(אבל לא כרגע... אני קרוסה)

מכירה את זה מקרוב

בהצלחה נשמה יקרה

לא מסכים. במיוחד עם ההנצחה של המצב והביצות כפתרון\מענה.

בעניין הרווקות/רווקות המאוחרת.

לדעתי אחד הדברים שהכ מקשים (מצד ההשתדלות) במציאת הזיווג כיום לרוב נובעת מתסביכים או טראומות (או גם וגם) שלנו שאנחנו מעדיפים להדחיק או להצדיק או פשוט לא להתמודד איתם, במקום להכיר בהם, להתמודד איתם ולהשתדל לתקנם. לפעמים אנחנו גם לא מודעים לקיומם ואז גם צריך להבין שאולי יש בעיה, לגלות מה היא ולטפל בה.

יש גם את זה שהרבה משני המינים מפחדים זה מזה וחוששים מההתמודדויות השונות שבמפגש המינים ובהמשך מהחיים יחד, מסיבות שונות ורבות.

זה בגדול.

אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם הקשיים שלנו (עבודת המידות), ללמוד להתמודד עם מי שמולנו ולרצות לבנות חיים יחד ובאמת להראות את נכונות לכך (עוד עבודת המידות). זה דורש מאיתנו ולא תמיד אנחנו רוצים להתמודד עם הדרישות (המאד) הלא פשוטות האלה. אבל מה לעשות, אנחנו גם צריכים להבין שככה העולם הזה עובד.

יש בחינה שהניסיון למצוא פתרון כולל לבעיה דומה של אנשים רבים היא דריסת הפרט.

בהקמת בית יש יצירה חדשה שלא נעשתה מאז בריאת העולם, הניסיון לצייר שיש פתרונות קסם שניתן להכיל בצורה רוחבית או אפילו ברמה פרטית, למשל שיש איזה קורס שכל מי ששמע אותו התארס אחרי חצי שנה, היא זלזול בתהליך שכל אדם צריך לעבור בפני עצמו ובעובדה שה' מזווג זיווגים.

למרות זאת, יש יתרון בכך שמתעסקים בנושא כי יש התנהגויות כלליות שמזיקות או פתרונות נקודתיים ליחידים שזה עשוי לסייע בהם.

את מה שהרגשתי כשקראתי..

אבל אולי צריך להתרומם קצת ולהבין שאנחנו סה"כ חלק מתופעה כלל עולמית , ומה שקורה לנו ואיתנו זה לא כזה יחודי ואז אולי יהיה קל יותר לפתור את הבעיה מהשורש

הוא האם (ואם כן מה) הקהילה צריכה לעשות דברים כדי לסייע לרווקים.

מתייגת:

@לאצעיר - דבריך נראים לי קצת כמו להטמין את הראש בחול - הביצות נותנות מענה לאנשים רבים. האם זהו פתרון אידיאלי? אפשר להתווכח. אבל אין ספק שזה קיים, זה נותן מענה לצורך של רווקים, וזה הולך וגדל. אבל אני רוצה לחזור כאן לנקודה העיקרית: השאלה שכתבתי בראש ההודעה.

@הלוי - בהנחה שכל אחד מאיתנו עושה את העבודה העצמית שלו, למי עוד יש אחריות על המצב (אם בכלל)?

@אוויל מחריש - אם אני מבינה נכון את הסאבטקסט של הכותב, כשהוא מגדיר את זה כ'לא בעייה' - אז גם אין צורך פתרון. זה לא משהו שצריך להילחם נגדו, אלא להכיל אותו. עם זאת, האם לא מוטל עלינו (כיחידים וכחברה) להיות השליחים של הקב"ה לזווג זיווגים? האם זה פוטר אותנו ממעשים?

@פצלשינו - האם התכוונות בלשון הרבים לרווקים או לקהילה?

רווקות היא מצב זמני. גם אם היא לוקחת 20 שנה.

כניעה (חלקית או מוחלטת) למצב הזה היא זו שתגרום לרווקות מאוחרת.

זה קשה להיות רווק. עוד יותר קשה להיות רווק מבוגר. להשתמש בפלסטרים מורעלים זה לא הפתרון. 

כשהוא אומר שרווקות היא מצב קבוע, השינוי התודעתי שהוא מדבר עליו זה לא לגבי יחידים - להם רווקות זה זמני - אלא לגבי הציבור.

אם היית מסתכל על קהילה יהודית כלשהי בעולם עד לפני 200 שנה -

הרוב המוחלט של האנשים היו נשואים הרבה לפני גיל הנישואין הממוצע במדינת ישראל היום.

לא היה דבר כזה שאחוז כ"כ גבוה היו עוד רווקים באמצע שנות העשרים שלהם, ולא מדבר על יותר מזה.

כלומר, בקהילה היו ילדים, נוער - ומייד זוגות צעירים.

ולכן הכותב פה מדבר על שינוי תודעתי בחיי הקהילה ,להבין שנוצר כאן מעמד חדש של רווקים - ולדון על מה המקום שלהם בתוך הקהילה המסורתית. וגם כשאני ואתה נתחתן, יהיו אחרים במקומינו - בגלל העלייה בגיל הנישואין באופן כללי.

אני מבינה את הביקורת לגבי הביצות. אבל שים לב שאתה מתייחס כאן לתת סעיף אחד מבין כל מה שנכתב. וגם בתת סעיף הזה, הוא לא כתב - בואו ניצור ביצות בכל מקום. אתה מתייחס לזה כפלסטר מורעל, ומתעלם מכל שאר הדברים שהוא כתב.

הוא כן כתב לגבי הביצות: "הפתרונות הללו מתאימים לרבים, עקב חוסר הרצון או היכולת שלהם להשתייך לקהילות אחרות." - ואני לא חושבת שזו הבעת דעה שלו, אלא מה שהוא גילה במחקר שערך עם רווקים - יש אנשים ש"הפלסטר המורעל" מתאים להם. 

והגבתי ספציפית לגבי הביצות. וכן, זו דעתי.

גם בהקשר הרחב יותר - צריך לדעת שזהו מצב זמני. שכשמישהי רואה אותך בלי כיסוי ראש התגובה הראשונה שלה תהיה להציע.

אגב, מתקשר לדברים שכתבת בעבר - כאשר לכל החברה יהיה ברור שזה מצב זמני שצריך לצאת ממנו ממילא תהיה התגייסות ומחשבה מובנית לשדך. 

ולחלק ששאלת אותי, עניתי על זה במקצת פה מה עובר על רווקי המגזר? ברמה יותר ממוקדת אני חושב שהחוסר שצריך להתמקד בפתרונו הוא ברמה פרקטית של שידוכים ולא בצדדים הנרחבים שמעבר לזה.

ראה כאן:

אתה צודק. - לקראת נישואין וזוגיות

אתה לא חושב שיש מקום לשאר הדברים שהוא מעלה, כמו:

חינוך, ליווי וייעוץ

מסגרות המשך

מסגרות חברתיות

מעורבות ושיתוף בקהילה

הדרכות ליווי וייעוץ - לדעתי כיום יש די והותר תוכן שמספיק בשביל זה. לצרכים פרטיים אפשר להיעזר גם בסביבה הקרובה. אבל לעשות מזה בעיה כזו קיצונית זה רק יוצר תחושה של חוסר אונים ותפיסה שהבעיה גדולה, שבפועל היא לא. זה נראה לי כמו שבחור יתלבט איזה ישיבה לבחור ואז יקימו מערך שלם רק בשביל לפתור בעיה כזו קטנה, שיעשה שבושים ויבחר מה שנראה לו הכי מתאים. אותו דבר זוגיות, תיפגשו, תרצו להתחתן ותתחתנו, לא ביג דיל…

לגבי כל השאר, זה מסגרות שנותנות מענה מקרי ולא מענה ממוקד. אבל נראה לי שאני מסתכל על השאלה בתור איך המסגרות האלה עוזרות לאנשים להתחתן ואת בתור מטרה בפני עצמה. אז תבהירי לי יותר למה את מתכוונת בזה בבקשה.

כלומר, עקרונית כן.

יכול להיות שהייתי מחליט שהפרטים לא חיוביים מספיק כדי להצדיק פגישה.

אבל אני יכול להסתדר בלי תמונה

שמעתי פעם ממישהו שלא מבקש תמונה, שהוא כן שואל -

האם יש משהו חריג במראה.

בצורה כזו אפשר לדעת אם יש משהו שהוא לא נורמלי, משהו שאולי צריך לקחת בחשבון.

אני זוכרת שגם כאן בפורום יש בנות שמסרבות לשלוח תמונה שלהן - ולא בגלל משהו לא נורמלי, אלא בגלל התפיסה של העניין.

למרות שעם יד על הלב - אולי 1% מהאנשים יש משהו באמת חריג.

השאר סתם נורמות. 

שואל בתור אחד שלא שולח.

יכול להבין את זה כמי שלא מקבל (כנ"ל כאחד כזה) 

צנוע מאוד להתחתן ולכן מותר לך לעשות את הנ"ל.

לא יודע מאיפה הבאת את זה אבל זו גישה ממש לא ממקורותינו.

מבלי להכנס לסוגיית מצוות קידושין - בניין בית הוא הבסיס לטהרה ולקדושה.

אני יכול לכתוב כאן דפים ולא לגרד את קצה קצהו של הנושא. 

אם אתה חושש אז תשאל את מי שהציע אם יש משהו חריג מבחינת המראה.

אם ההיכרות ישירה ואין לך מי לשאול אז עדיין, למה לוותר על סיכוי טוב בגלל חשש שאולי אולי זה לא יתאים לך מבחינת מראה חיצוני? מקסימום תצא ותראה, מה יכול לקרות?

יצא לי להיפגש עם כמה בחורות שלא טרחו להעלות תמונה לפרופיל שלהן באתר הכרויות. לא רוצה להכליל, אבל היו לכך שתי סיבות עיקריות: נראות חיצונית לא משהו ו/או תסביכים כאלה ואחרים

משתתפת בצערך!!

מה קרה?

משבר?

(או מעבר דירה?)

זה נשמע רע.

כאילו אתה מתגולל ברחמים עצמיים.

תתאפס על עצמך 

זה דבר חשוב מאוד להקשיב לרגשות.

לחבק את עצמנו, כי אנחנו ראויים לזה. גם את.

אבל לעשות את זה בפומבי זה פחות..

ומותר לאדם לרחם על עצמו. זה גם חשוב.

וקרה לו משהו והוא הבין שמשמיים החליטו לא בשבילו.

למה את מגיבה תגובות עוקצניות?

אני לגמרי מעריכה אותו על הקבלה וההבנה.

אני לא רואה פה רחמים עצמיים. אני רואה פה בגרות והבנה וקבלה. אני רק מעריכה פה.

(ואגב, זו לא פעם ראשונה שאת מגיבה בעוקצנות. רק מניחה את זה פה. לא בשביל לפגוע או בשביל להיכנס לריב, אלא בשביל שתשימי לב יותר לתגובות שלך.)

ואין לי כוונה לפגוע באף אחד באמת

בטח שלא לריב..

פשוט אני פחות מאלה שיתנו את התשובות הרגילות הנחמדות אני יותר מאלה שיגידו לך את האמת בפנים גם כשהיא כואבת

רק שתי נקודות:

בפורום הזה אוהבים להתבדח כמו שעשיתי פה. רוב ההודעות עם הכותרת "בשבח לה יתברך אני נרגש להודיע" מופיע משהו בנאלי.

בא נניח ולא היתה בדיחה. אז היה פה קבלה של המצב ולא רחמים עצמיים. אולי ייאוש, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.ברוך ה' אין את שניהם

מי שלא ראה את זה מגיע, אז הגיע הזמן להכיר את השטויות שלי

אז צדקתי! אכן מדובר במעבר דירה!!

אבל מה קרה לארון? למה שלא יהיו בו בגדים של מישהי??

הוא נשבר?

כששוכרים דירה רוב הרהיטים שייכים לבעל הבית...

עברתי לדירה גדולה יותר 3 פעמים ב3 שנים. והכל היה לא מתוכנן וקרה בגלל אילוצים.

תודה להקב"ה!!!

קשר אינטימי הוא דבר שבלב

יותר מאוכזבת מעצבנית

כל שלב הוא שלב לשיתופים.

ברגע שאנחנו בוחרים לא לשתף את הצד השני בקושי שיש לנו, במיוחד שזה קשור לצד השני, אז זה רק מתכון לבעיות. ואי אפשר לצפות מהצד השני להבין לבד, זה באחריותנו ליידע את הצד השני עם מה שקורה איתנו ולא על הצד השני להבין לבד מצד עצמם.

כל ההתחלות קשות.

נשמע מש לא כיף. 

מעצבן להיות בקשר שמרגישים שהוא חד סטרי.

אבל אולי עובר עליו משהו?

יש כמה אפשרויות שעולות לי בראש:

1. להמשיך עם הבחור הנוכחי ויתכן שהשני יצא מהלב עם הזמן (בתנאי שאת לא מנסה להשאיר אותו שם ובתנאי שאת לא מחוברת אליו בצורה חזקה מדי).

2. לנסות לבדוק בשקט אם רלוונטי.

3. לעשות עבודה עצמית. כנראה החיבור לבחור ההוא מתבסס על לא מעט דמיון, קשיים רגשיים שהיו בעבר ועוד. להיפרד לשלום מהדמיון, להתחבר להווה שנשמע לא רע בכלל, להתפלל לה' שידריך ושיעזור ולבטוח בו שהוא יתן את מה שנצרך ומתאים.

את צריכה לחשוב ולבחור בדרך שהכי מתאימה לך (אפשר גם לשלב בין הראשונה לשלישית).

יתכן שהדרך השניה תפתור את הבעיה במהירות, אבל השלישית זו דרך בונה ולכן אולי כדאי כבר לנצל את הקושי כדי להרוויח נפש חזקה יותר, מודעת יותר, ולחזק את היכולת להשליט מח על הלב.

את מדמיינת שיהיה לך חיים מאושרים עם אותו בחור אע"פ שבשכל את מבינה שהמחשבה הזאת לא רציונאלית/עוזרת לטובת העניין..

את יכולה לעורר את הדמיון בקשר לבחור שאת עכשיו יוצאת איתו? אם תצליחי לעורר את הדמיון תצליחי לעורר את הרגש ומאליו הדברים יראו אחרת.

תעשי מה שהיית רוצה שיעשו אם הוא היה את.

בהצלחה!

שזו אחת הבעיה העיקריות שמונעות מאנשים להתחתן.

תמיד מרחפת להם המחשבה בראש "רגע אולי יש יותר טוב? למה להתפשר?"

-אנשים לא מעריכים את מה שיש להם וזה בעיה ממש

שכדאי לך לפנות לעזרה מקצועית.

יש מיליארדי גברים בעולם.

זה מבלבל.

ותמיד יכולה לכרסם בך התחושה הזאת, המחשבה הזאת, מה היה קורה אם הייתי יוצאת עם Y ולא עם X. ואולי בכלל עם Z?

צריך ללמוד לשחרר מהתפיסות והדמיונות האלה. במיוחד אם את מוצאת שזה פוגש אותך בעוד תחומים בחיים.

צריך להבין שכשאנחנו עושים בחירה - ומבחינתי הבחירה כרגע היא לצאת עם הבחור הנוכחי - כל שאר הבחורים בעולם לא קיימים.

אני חושבת שיש משהו לא הוגן כלפי הבחור הנוכחי לגבי המקום שאת נמצאת בו.

לדעתי, את חייבת לעשות לעצמך סדר בראש ובלב, ומי שיכול לעזור לך לעשות את זה, זה אנשי מקצוע. הם יתנו לך כלים להתמודד עם זה.

עזרה מקצועית. זה לא בריא לרצות מישהו אחר באופן כזה. זה מראה על נקודה באישיות שלא בנויה נכון ומואפלת בדברים שליליים, כדאי לטפל בזה.

מה אם הקשר שאת רוצה לא יצליח ותפסידי את מה שיש לך שיכול להיות שהוא כן טוב בשבילך

תקחי גם את השיקול הזה

מצד שני לא נשארים במקום שלא טוב לנו תנסי לראות את הצדדים הטובים שבבחור הזה וליד זה תשימי את הפחות ותראי מה יותר

אני הייתי מעדיפה תפוח אחד ביד מאשר עשר על העץ כי הדשא של השכן תמיד ירוק יותר

למה עד עכשיו לא בדקת ברצינות את הבחור האחר, שעליו את מפנטזת?

מה בסיטואציה הנוכחית גורם לך לשוב אליו במחשבה?

ולראות אם המצב הזה נפתר ואם יכול להיות שזה יתאים בכל מקרה, אם כן מזל טוב!

אם לא, תגידי לבחור שאת מרגישה שכרגע את לא פנויה לקשר וקשה לך להמשיך להיפגש. תנסי לפגוש את הבחור השני ולהתחתן איתו, אם יצליח אז מזל טוב שעוד בית נבנה בישראל!

אם גם זה לא הצליח אז תפני לבחור הראשון אם נראה לך שאת פנויה ותתחתנו, וחורבה נוספת מירושלים נבנתה!

אם גם זה לא עבד תפני ל@ברוקולי ותתחתני, ומה נהדר מראה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים!

נשמע שלהתחתן זה כמו לקנות גרביים מבחינתך.

את יוצאת איתו, עדיף את הודאי על הספק.

הוא יותר מתאים לך בשכל.

השני מתאים לך יותר ברגש. גם אם זה יותר טוב עדיף ציפור ביד משניים על העץ. עוד לפני שלוקחים בחשבון שהבחור שאת יוצאת איתו מתאים לך בשכל.

ואגב, התאמה לפי נתונים יבשים מחזיקה מעמד טוב יותר על התאמה לפי רגש שמשתנה לפי מצב רוח.

תמיד יש יותר טוב , את צריכה לראות אם עכשיו טוב לך אם טוב להעריך את הטוב הזה , זה לא מובן .

מזה אומר עמוק בלב את רוצה מישהו אחר? מישהו שקיים? מישהו שהיית איתו בקשר שאת מכירה?

או מישהו שאת חושבת אולי הוא מתאים ואין לזה באמת אחיזה במציאות  

תגידי לו: וואוו אני רואה שהנושא הזה מאד מעניין אותך/ מעסיק אותך.

מתי התחלת לחשוב עליו? מה גרם לך לחשוב על זה? מה עוד אתה חושב על הנושא הזה... 

תנסי להבין מה באמת מעסיק אותו שם.

שימי לב אם את מזהה שם משאלת מוות, בסאבטקסט, (כמובן כמובן לא לשאול אותו ישירות בשלב הזה) או שאלו שאלות סקרניות גרידא.

חיים את זה

הוא שואל בגלל החייל עכשיו אמר לי

הוא אמר לי גם שהוא חשב שהנשמה עולה למעלה ויש שם חושך והוא מפחד מזה 

בכללי, תיאור יבש של האירוע שקרה,

מתי שמעת על זה? איפה היית?

אמירה של: אני מבינה שזה גורם לך להרבה מחשבות.

מה עוד חשבת?

איך אתה מרגיש?

נרמול: התגובה שלך נורמלית. כשקורים דברים כאלה זה באמת גורם לנו לחשוב/ להרגיש ככה.

חיבור לכוחות ותקווה: בד"כ, ה' שומר עלינו, החיילים שומרים עלינו... נכון מקרים כאלו קורים לפעמים אבל רב האנשים לא מתים בפיגועים....

מה יכול לעזור לך להרגיש יותר טוב? מה אנחנו יכולים לעשות לעילוי נשמת החייל? (חיבור לעשייה מאד חשוב)

וחיבור לשגרה... שיחזור כמה פעמים על מה היה לפני שהוא שמע על האירוע, ומה הוא יכול לעשות הלאה ושיעוף לישון.

(אני יכולה להעביר לך באישי תסריט שיחה כזה, אם את מעוניינת)

באמת ה' ישמור עליו

גם יצאו כמוך וגם זה דור עם נשמות גבוהות

וואי כמה זמן לא עשיתי בייביסיטר

אבל שווה להתפלל שום דבר לא מובן מאליו

ולומר לו שה' טוב וידאג לו.

אולי כדאי לשאול בפורום אמהות. 

שאלות פילוספיות גדולות אבל העיקר זה הרגש. לכן בעיקר לענות לרגש שלו. הוא חושש שהוא לא יהיה בגן עדן, כדאי לחשוב להסיר לו את החשש הזה. הוא מזהה שיש מצבים מסוכנים והוא רוצה להיות בטוח, חשוב לתת לו בטחון. לענות ריגשית יותר קריטי מאשר תוכנית. אם זה אפשרי.

זכור לי שהרב שרקי אומר שלא מדברים עם ילדים לגבי כך אם א-להים נמצא בכל מקום או על זה שאין לו גוף אלא מתחמקים מהם. שמעתי על עוד רב שזרם עם הילד שלו על אלה על אלוקים אבל לא כזה הבנתי ממנו את המספר.

הוא אומר לי אז נדבר כל הלילה?

חי בסרט ואי אני בוכה

Rav Oury Cherki website

התורה לא מזכירה בפירוש את העולם הבא, הכל מדבר על העולם הזה (עיין הקדמה א' לגבורות ה' למהרל).

והאם אנחנו פועלים ככה?

כשאדם מקבל מחלה ל"ע - הוא הולך לרופא לא לרב/נביא..

אם אנחנו לא מתנהגים וחושבים בצורה של שכר ועונש,העולם הזה, אז מה זה אומר בעצם?

אני הולך על פי חוקי ההלכה ומצפה שיהיה לי טוב (שכר) ואז אני רואה שזה לא עובד וזה נראה כאילו קיבלתי עונש.. מה שכר ועונש בזה? 

תגיד לילד את זה הוא באמת יחשוב שיהיה לו טוב אם הוא יתנהג יפה, אבל זה לא נכון, זה לא מה שקורה בפועל תמיד.

לגבינו - יש עוד חשבונות חוץ משכר ועונש. 

בגלל שיש עוד שיקולים ואז זה לא עובד ככה

מה מונע לחיות בהבנה של שכר ועונש + חשבונות שמעל?

חייבים לחיות כך אחרת ח"ו אפשר להגיע לאפיקורסות. 

בעולם הזה... אין פה מחוייבות שמשהו יקרה.

כן חשוב לדעת שמצוות משפיעות ברבדים עמוקים שלא מבינים וכן יש השתלשלות של עולמות אבל מפה ועד לצפות שאני לוחץ על כפתור ומשהו קורה - לא, זה ממש לא ככה. ואם זה לא ככה - אני גם לא יודע איך זה.

אפיקורסות זה מתי שמישהו חושב שהוא יודע איך חשבונות שמיים עבודים ומה ה' חייב לו, זאת שיא האפיקורסות.

הישר, בד"כ יהיה לו חיים נעימים בעולם הזה.

כנגד התפיסה במסל"ש למשל.

דרך אגב, הרב אבינר גם מסכים אתי שזה שיטתו, וזה ברור מהפרק.

לא מזמן אישה מבוגרת שאני מכירה הביאה את הנכד שלה

הנכד שואל אותה- סבתא,איפה סבתא שלך

היא עונה-אתה מתכוון ל..(אמא שלה) היא בבית ב...

והוא-לא,איפה סבתא שלך,סבתא שלך? היא מתה, נכון?

והיא -למה אתה שואל?

הוא-היא מתה,נכון?

היא-כן היא נפטרה למה אתה שואל?

הוא -ומתי את צריכה למות? כל הסבתות מתות, נכון?

היא הייתה כ"כ מסכנה, ואנחנו איתה..

וואי 

על חינוך הילדים באופן מפורט ולא להשאיר את זה במקום כללי עד שיגיעו הילדים בפועל, שאם לא כן אז האמת תיפול עלינו כמו פצצה בהפתעה ונתפס לא מוכנים וללא כלים לחינוכם ואז כל החינוך וגידול הילדים הופך ליותר קשה ממה שהוא צריך להיות וכן כל הקושי הזה גם לא עוזר בפן הזוגי בלשון המעטה.

אני יודע שללא מעט זה מפחיד ומרתיע לחשוב עוד בשלב הרווקות על חינוך הילדים באופן כה עמוק ומפורט, אבל מי שרוצה להגדיל ראש קדימה ולהשתדל להגיע מוכן לילדים ולחינוכם, יעשו בחכמה אם ירכשו את הכלים עוד ברווקותם וידייקו אותם לאחר הנישואים יחד עם בני הזוג, לפני שמביאים את הילדים לעולם. וכן כך גם מקלים ואף בונים יותר טוב גם את הזוגיות.

תשובות לחלק מהשאלות הנ"ל:

האם אפשר לצאת מגן עדן? קיימת אפשרות כזאת אך היא אינה פשוטה ואפילו אינה מומלצת אלא אם כן מובטח שנשמר בגלגלול המיועד ושנחזור בשלום לגן עדן.

לגבי אלכסנדר מוקדון- שאלה טובה, יש שהגדירו אותו רשע ויש שזוכרים לו זכות על הטובה שגמל עם היהודים.

הליכה בגן עדן- הליכה של שם אינה דומה להליכה של כאן וששכלנו בעולם הזה מוגבל מלהבין באמת את ההליכה של שם.

לגבי העולמות- יש מספר סוגים של עולמות שבמבנה הכללי שלהם דומים זה לזה אך עדיין שונים זה מזה בתפקידם, בהתנהלותם ובהשפעתם אחד מהשני ואחד על השני.

לגבי פציעות- לפעמים נפצעים כעונש על מנת להתעורר בתשובה, לפעמים נפצעים ככפרה על מעשינו ולפעמים ככפרה על מעשים של אחרים ולפעמים ככפרה והצלה מפני גזרה חמורה יותר שהייתה אמורה להיות, את רמת הדיוק וההבחנה מתי זה מה אלו כבר חשבונות שמים. מה שבטוח, כשאנו נפצעים או כואב לנו, תמיד כדאי לנו עקב כך להתעורר בתשובה ולבחון את מעשינו ולראות אם יש מה לתקן ולהשתדל לתקנו.

אם הוא הרביץ בגן (בין אם בטעות ובין אם בכוונה), מלמדים אותו על תשובה, על ואהבת לרעך כמוך, על מה ששנאו עליך לא תעשה לחברך, על מעלתה של התשובה, על מה שהתשובה מאפשרת לנו ועל כמה שה' אוהב אותנו ורוצה שנשוב אליו בתשובה ונתנהג יפה ושזה מאד משמח אותו.

עוד שאלות "קלאסיות" שילדים בדרך כלל שואלים שכדי שנחשוב עליהם בעצמנו ונשתדל למצוא את התשובות להם:

מי האבא של ה'?

הוא אדם טוב אז למה ה' עשה לו ככה?

איפה ה' נמצא?

איך ה' נראה?

אפשר לדבר עם ה'?

ה' שומע אותי?

האם אני יכול לשמוע את ה'?

איך מדברים עם ה'?

למה מקיימים את המצווה הזו ואת המצווה הזו?

למה אסור לעשות את זה בשבת?

והיד עוד נטויה... ואלו רק שאלות שבדרך כלל עולות כבר בגיל גן.

גם צריך לחשוב איך מנסחים את התשובות כך שיתאימו לילדים ויוכלו להבינם.

מזכיר לי אותי כשהייתי קטן... ;)

התנדבות בקהילה, הצטרפות לגרעין תורני, מעבר לפריפריה. שוב, אידיאלים לחוד ומציאות שלאחר החתונה לחוד.

הקונוטציה שזה מעלה לי זה

שזה משפט של אנשים לא מגזריים שנמצאים באמצע בין דתי לחרדי או חוזרים בתשובה כאלה

שהם רוצים בית תורני כמו חרדים אבל לא רוצים את ההתבדלות החרדית

במה זה מתבטא בפועל?

יכול להתבטא בהרבה דברים אבל נראלי שזה בעיקר באיזה ראש אתה 

אני הייתי מבין שמדובר בכלל בהשקפה לא מנותק לא מבדיל בין ציבורים שונים בעם ישראל אלא מחובר לכולם....

אל תשאל בבירורים תכיר אותה.....או אם זה כ"כ קריטי לך תשאל אותה...

אני לא כותב מוסר רק מה שעל ליבי

כרטיסיות שידוך זה לא תוספות ורש"י לא צריך לדייק יותר מידי....זה לא יכול להיות קרוב לשיקוף האישיות בפגישה....

ועוד עצה....אפילו נניח שזה היה לגור באיזה משהו מסויים שאתה לא רואה שם את עצמל אם הייתם מכירים דברים משתנים משני הצדדים יכול להיות שפתאום היית אומר זה נשמע לי טוב וגם להפך(הכוונה שמצידה ישמע טוב)....

חשוב לזכור ששידוכים זה לא דוקא התאמה ב100% גם לא חייב ב80% אלא בעיקר עם מי אני יודע בעיקר להסתדר בחיים בצורה טובה בריאה זורמת גמישה...

אבל מוסיפה שיכול להיות שהדברים נכתבו בכוונה בצורה כללית יותר, ודווקא מתוך הבנה שיש הרבה דרכים של חיבור לעם ישראל. כלומר, אולי היא לא חייבת שיהיה דווקא משהו ספציפי, ותסתדר עם כל מיני התפרטויות אפשריות של ההגדרה הגדולה יותר.

בקצרה, וסליחה שהורסת את המשל תוך כדי:

שני אנשים שמעו שבשנה הבאה, כל מי שיאכל מהחיטה- ישתגע.

הם התלבטו מה לעשות אף אחד לא יאמין להם אם הם יגידו, ואם הם לא יאכלו ממנה- הם יהיו הנורמלים היחידים, וכולם יחשבו שהם משוגעים. לבסוף, הם החליטו לאכול מהחיטים כמו כולם, אבל הם יכתבו לעצמם שהם יודעים שהם משוגעים.

כל האחרים היו משוגעים וחשבו שהם נורמלים. הם ידעו שהם משוגעים. מבחירה.

אם אני לא טועה זה פחות או יותר המשל.

ההקשר שחשבתי עליו זה שאם כולם משוגעים- תזרמי איתם בשגעונות שלהם. אבל תזכרי שזה לא המצב הנורמלי.

יש לזה כל מיני גרסאות 

מהתבואה - מעשה התבואה המשוגעת ✔סיפורי מעשיות - מעשה מהתבואה - מעשה התבואה המשוגעת ✔ שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך באשר אני חוזה בכוכבים ...

יכולה להסביר יותר למה כוונתך דייטים הזויים?

המדוייטים הזויים או מה שקורה במפגש ביניכם מייצר דברים הזויים?

את ההזויה פה.

אבל זה לא מה שרציתי לומר.

תקופת כאלה יש לכולנו אם כי לפעמיים זה ממש בלתי נסבל . נראה כאילו כל שידוך שעולה מסוכל מיידית ללא קשר למה תעשה. ותמיד זה בתירוצים אחרים...

מהחיים שלך?

אני מנסה להבין אם המציאות באמת מוטה נגד גברים או שהשיח הכללי בהשפעת הפמיניזם וכו' גורם לתחושה הזאת?

בדייטים אתה יותר נחתך או חותך? אם יותר חותך או חצי-חצי איך אפשר להגיב מה שהגבת?

לתחושתי המון בנות נחתכות על ימין ועל שמאל...אז איך יודעים מה האמת האובייקטיבית?

אין באמת אמת אובייקטיבית . זה נכון גם לבנים וגם לבנות.. בערך..

רוב שנות הדייטים שלי למעט שנה ראשונה שמשום מה הכל הלך חלק, 

אני נתקל בקשיים שהם יותר טכנים מאשר פרטים משמעותיים שצריך לפסול עליהם. למשל פעם מישהי פסלה אותי בגלל שאחותי לא גרה עם ההורים או דברים הזויים אחרים.

רוב הפעמים אני מוריד הצעות מראש אז יתכן וזה נכנס לסטטיסטיקה של חותך/נחתך לא יודע. יוצא לי לפסול די הרבה ואני מודה שזה על מראה.

התחושה שלי שהבנות מורידות גם כן על חיצוניות כמו הבנים. נקודה חשובה- לדעתי אולי אולי יש קצת נטייה אצל הבנים לפסול על מראה יותר מאשר בנות.. כי תכלס

הבנות זה "בני המין היפה" .. אז טבעי שגבר ירצה אישה נאה.... אז כנראה שהן נפסלות יותר על מראה. 

של מישהו ממורמר שעושים לו עוול כל הזמן?

יתכן שהשיח הכללי משפיע עליך בלי לשים לב?

ולא נראה לי שהבנת אותי נכון. יוצא לי לפסול אבל זה לא סותר שגם להפסל. רק כשזה נפסל זה על פרטים הזויים שלא קשורים אלי ספציפית. 

זה באמת יכול לשגע.... במיוחד אם זו בחורה שמבחינת הכל מתאימה לך בול.. זה מעצבן.

שככל שעובר הזמן לבנות נהיות יותר ויותר דרישות מהבחור שלא קשורות *אליו* אלא למשפחה ולסובבים אותו...

ייעוץ מקצועי, עם אנשי מקצוע מתחום הזוגיות והמיניות (ולא יעוץ עם רב)

זו שאלה מורכבת מדי מכדי שיוכלו לענות לך אודותיה על גבי הפורום.

בהצלחה.

אםזה היה חריף מדיי אני מתנצלת

ויש עוד משהו נוסף שרציתי לומר ושכחתי

הרבה מהבנים היום מיניים -וזה סבבה כל עוד זה עם טאקט. אבל שמתי לב שדווקא אלו שפחות מיניים הם היו יותר מכבדים אני רואה את זה כמעלה.. לדעתי את צריכה להעריך אותו

מצער לשמוע את מה שחווית מבחינה זוגית בעבר, ואני מאחל לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך, ושתמצאי את ה"שותף" המתאים לך ביותר להקים איתו משפחה.

אני אשתדל להתייחס לכל מה שכתבת כי העלת פה נקודות חשובות.

לגבי עניין השירות הצבאי. בדרך כלל, אם יש משהו משמעותי אז זה גם ממשיך הלאה, ככה שאם קיבלת דו"ח רפואי מרופא המשפחה שלו שהכל תקין אז לא הייתי מייחס לזה חשיבות גדולה מידי. כי כן יש אנשים שלא מתאים להם לשרת.

לגבי הנטייה שלו. פגשתי בצבא גברים בעלי נטיה הפוכה, רגישות יתר ועדינות זה מהם והלאה. מה גם שלמיטב ידיעתי אין אבחון לדברים האלה. בסוף כל אדם יודע למי הוא נמשך ואף דו"ח מרופא משפחה לא אמור לאשר או לשלול את הנטיה שלו.

לגבי ההגיינה שלו. לא רואה בזה בעיה. אני יכול להגיד לך בתור גבר שנמשך רק לנשים שנקיון או חוסר רצון לאכול ולשתות מצלחת ובקבוק של מישהי לא קשור למשיכה.

לגבי עדינות ורגישות. זאת די מכת מדינה בזמן האחרון. יש נשים שאוהבות את זה ורואות בזה אינטיליגנציה רגשית גבוהה. ויש כאלה שלא סובלות את זה. זה כבר תלוי בך.

לסיכום, לדעתי צריך לבחון את הנושא בצורה מעמיקה מאוד. אחרי מה שחווית בעבר, זכותך המלאה לחקור את העניין כמה זמן שאת צריכה לפני את מקבלת החלטות

כמו שכבר אמרו לך אחרים, כדאי להתייעץ עם פסיכולוגית לגבי הנורות האדומות שנדלקו לך, זה יעזור לך בהמשך  את יכולה גם לדבר עם הבחור שאת נפגשת איתו על העניין ולראות איך הוא מגיב לדברים שלך.

סיכום של הסיכום. מהדברים שלך נראה שהעניין קצת דרמטי, אבל אני מציע להירגע, לחשוב, לשקול, להתייעץ, לשתף משפחה וגורמי מקצוע שיעזרו. את עדיין צעירה יחסית ויש לך זמן, אל תמהרי מידי עם העניין.

בעזרת השם תהיה לך הצלחה.

***** הבהרה חשובה מאוד- אני לא איש מקצוע וגם לא מדויט מומחה, כל מה שאמרתי היה ניתוח לפי ההגיון והנסיון שלי בלבד, ואם נתתי עצה יש לקחת אותה בערבון מוגבל מאוד *****

לגבי הצבא, מומלץ לעזוב את זה.

אף אחד לא חושב שרמה נמוכה בכדורסל מעידה על רמה נמוכה באנגלית, כי אלה שני דברים שונים מאוד.

אותו דבר לגבי הצבא שלא דומה לכלום.

יתר על כך, אני מכיר כמה וכמה אנשים טובים שהצבא ויתר עליהם בקלות בלי סיבה רצינית.

אין מה להתעסק בעבר.

בהנחה שמדובר בבחור עובד.

לגבי מה שכתבתי על עזרה עם יעוץ מקצועי כדאי לבדוק האם חויוות עבר ודעות קדומות הם אלה שמונעות ממך להימשך אליו והאם עזרה של מומחים תוכל לשבור את הבעיה הזאת.

אחרת, ללא משיכה לא יהיה לכם עתיד.

מקווה ומאחל לכם שיהיה לכם טוב

המון בהצלחה.

אבל דבר אחד בטוח, לא מתחתנים כשאין משיכה מינית! גם לא מתארסים ככה במחשבה שאולי האירוסים יביאו את המשיכה המינית!

ואם המשיכה לא תבוא בקרוב אז לדעתי לחתוך ולהמשיך הלאה.

אחרי תקופת יובש רצינית למרות מאמצים רבים שהשקעתי, פתאום הגיעו מספר הצעות מתאימות מאוד ומעוניינות בבת אחת. נפגש בקרוב עם בחורה תורנית מאוד וממש נחמדה. מקווה לטוב

אז גם אם הכל נראה חסום למרות כל המאמצים - תמיד לזכור שישועת ה' כהרף עין. ממש.

גם אצלי הייתה תק' יובש וב"ה לאחרונה הצעה רודפת הצעה אבל רק אחרי שסיימתי לבדוק שלא מתאים מגיעה ההצעה הבאה שזה הכי אידיאלי.ב"ה.

באחת ההצעות שבדקתי היה בחור שיותר מדי דיבר אתי על השעון הביולוגי של הנשים (נא לא לפתוח את הנושא גם כאן.תודה) והכניס אותי לעננה שחורה בלב אבל כלפי חוץ דאגתי "להחזיר" לו כמו שצריך חח אחרי שנגמרה הפגישה הלכתי לכותל מבואסת כי בכל זאת הוא נגע בנק' רגישה ..

בכניסה לכותל ניגש אלי בחור צעיר ממני לפחות באיזה 10 שנים ושאל אם אני מעוניינת להכיר עניתי שלא רלוונטי וזה ..

ביציאה מהכותל ניגש אלי עוד אחד גם ילדון חמוד כזה חחח התעקש שהוא רוצה להכיר רק אותי לא משנה מה אמרתי לו.

ממש הרגשתי שה' כאילו מחבק ומעודד שהכל בסדר ..שזו הרגשה עילאית.

יש אנשים שיש להם אנרגיה ממש טובה וזה מדהים להיות לידם מן טוהר כזה ונתינה 

אשתף גם, למרות שלא אישית עליי, אבל חברה טובה אחרי הרבה שנים של רווקות מורכבת ומערכות יחסים מורכבות עוד יותר, שחשבה שכבר תמיד תכנס ללופים האלה עם עצמה ושלא תמצא מנוחה, פתאום נמצאת במערכת יחסים רגועה, אמיתית ומשמחת ואפילו דיבורים על חתונה. קשר שמחובר לרצון פנימי ולא מונע מדרמות חיצוניות. וזה קסם גדול מאוד אצלה.

באמת שישועת ה׳ כהרף עין וזה משמח ומעודד מאוד.

גם כשדברים נראים בלתי אפשריים, כשאת עצמך מרגישה בלתי אפשרית, זה אפשרי (אופס, מדברת לעצמי כאן).

סיפורים מתיישנים טוב, לא?

הפורום הזה קיים שנים ארוכות, ונאספו בו כל מיני דברים שבהחלט מעלים חיוך. מצרפת כאן שניים שנתקלתי בהם היום כשחיפשתי משהו אחר, מוזמנים למצוא עוד:

מכירים זוגות שהכירו בדרך מצחיקה/מוזרה/משעשעת? - לקראת נישואין וזוגיות

סיפורי דייטים הזויים - לקראת נישואין וזוגיות 

מוזמנים למצוא עוד ולשתף. יש כאן דברים שלא נס ליחם...

רק להתבונן על הדפוסים הבלתי הגיוניים שלי,

ועל חוקי המרפי שפועלים שם במלא המרץ.

לא מפתיע, רק מוזר.

תיארת את עצמך, לא את העולם...

אני לא מכירה עולם אחר, ולכן זה לא מוזר לי.

אבל נשמע לי שהיה כאן איזשהו טריגר שהניע אותך לכתוב כאן, אז תהיתי מה זה היה. (לא חייבת לשתף).

וכן, אולי מוזר זו לא ההגדרה... אבל כן מתמיהה.

למה זה צריך להיות כך...

האם ב'עולם' את מתכוונת לטבע, או לאנשים בעולם?

אותי לימדו לא להתלונן על דברים אם אין לי הצעה אלטרנטיבית טובה.

נניח אם מישהו ארגן מסיבת חנוכה, לא לבקר את ההפקה - אלא אם אני מוכנה להפיק את המסיבה בשנה הבאה.

בהקשר הזה, בהנחה שאנחנו מדברים על הטבע, ברור לי שאנחנו לא מסוגלים להבין למה זה צריך להיות כך, ושאף אחד מאיתנו לא היה מצליח לעשות משהו קרוב למה שנברא.

לעומת זאת, אם אנחנו מדברים על האנשים בעולם, שם באמת אין גבול, ולפעמים אני ממש לא מבינה למה אנשים מתנהלים בצורה מסוימת...