לדבוק באחדות
הביקור השבוע בכפר עזה חיזק בי מאד את תחושת האחדות, את המחויבות אליה.

הרב פרופ' יצחק כהן מציג שלוש דרכי התמודדות עם פצעיה וייסוריה של האומה הישראלית מיום פרוץ המלחמה.

די לדיבורים עם השטן הנאצי הזה. כל משא ומתן איתו נותן לו כח ולגיטימציה.

במבצע 'עופרת יצוקה' אפשר היה לחסל את כוחו של החמאס ולשחרר גלעד שליט. האחראי העיקרי לתבוסה היה אהוד ברק.
על רקע תמונות החטופים החוזרים, התנגן בראשי משך כל השבוע השיר "ושבו בנים לגבולם" ששרה שושנה דמארי.

רגשות ולחצים הם המשעבדים החזקים ביותר של העולם המודרני שהפסיק מזמן לבחור במה ש'נכון'.

כל ויכוח סביב צה"ל גורם לראשי החמאס לחכך ידיים בהנאה ומרחיק את סף השבירה שלהם.

אסור לנו לסכן את לוחמינו בגלל בקשות של הנשיא ביידן או כל גורם אחר. מי שדואג לתושבי עזה יכול לקלוט אותם בארצו.

על הקונספציה שהובילה לכשל הביטחוני החמור בתולדות המדינה והקשר לציון 28 שנים להסתלקותו של הרב משה צבי נריה זצ"ל

השאלה שרבים שואלים: מה יהיה 'ביום שאחרי'? כאשר נסיים את המלחמה בניצחון והחיילים ישובו לביתם, ולשגרת יומם.

האשליה של שלטון פלסטיני 'אוטונומי' הביאה עלינו את האסון בשמחת תורה. האם אין סיכוי להתפכחות בקרב גורמי הביטחון?

השמש מחממת ומעודדת את כולנו. אבל מה הסיכונים והיתרונות בחשיפה מוגברת?

הממשלה חייבת להגדיר באופן מדויק מהו בדיוק מיטוט החמאס ולהמשיך להוכיח לעולם כי החמאס הוא זה ששולט ברצועת עזה

שנאת עשו וצאצאיו לבני יעקב אינה תופעה זמנית, אלא הלכה נצחית ובלתי ניתנת לשינוי

אולי ייקח עוד קצת זמן עד שהעשן יתפוגג, אבל יעלה נס הגבורה על זוועות המפלצות העזתיות.

ישראל תנצח בסופו של דבר, אבל תלקק את פצעיה הכואבים עוד זמן רב. יעברו שנים עד שתתאושש מן הטראומה.

יש כאלו שבטוחים שהדרך לאושר עוברת דרך דירה חדשה ואוניברסיטה יוקרתית.

ראש הממשלה הבטיח שברצועת עזה לא יהיה חמאס ביום שאחרי המלחמה, אבל זה לא מספיק. דעה

אז מהי הברכה "מתיר אסורים", שכולם מצטטים כעת בימים המטלטלים האלה?

בית חולים שיפאא שידעו שמשמש כמרכז פיקוד ושליטה וכצומת של מנהרות דינו השמדה.

ארגון הבריאות העולמי עומד להעביר מתחת לרדאר תקנות שיאפשרו לו להתערב באופן פעיל בנעשה בישראל - והמדינה שותקת.

את חוק הלאום אסור לשנות. התיקון ההכרחי של הפגיעה בדרוזים חייב להיות באמצעות חוק יסוד נוסף, 'חוק יסוד הדרוזים'.

ככה ניצור שלום בין חלקי העם, לטווח הארוך. להפנים, לצלם ולשמור

אינני יודע כיצד ממשיכים מפה; אני רק יודע שיש בקרבנו מחנה לא קטן שעדיין מרגיש ש"גזלו" ממנו את הגה השלטון.

חמאס חטף אנשים יקרים ומנסה להמשיך לחטוף את התודעה שלנו. מחשבה למוצאי שבת

אנחנו ניבחן כל השרים בשאלה אם מיד לאחריה תימשך המלחמה בעזה ביתר עוז, עד רדתה.

אלה שעות מתוחות, לקראת ימים מתוחים. מה עושים? סיון רהב מאיר מספרת על הקבלה של חברתה לקראת שחרור החטופים.

שבויית קונצפציה גלותית, הופכת את המנהיגות למשועבדת מנטלית למה יאמרו העמים, לכנועה לדעת הקהל.

הימים האלה מתוחים והעצבים רופפים. כמה כללים שיסייעו לכולנו לעבור את התקופה הלא רגילה הזו.

הרב שלמה יוסף וייצן, ששכל את בנו במתקפת חמאס: ביחס לעסקת החטופים מותר להשמיע דעתנו, אסור לייצר אוירת פלגנות.

ידידתנו הגדולה ביותר תמכה בנו רבות במהלך המערכה, אך מי מבטיח לנו שכך המצב יישאר?

איך נברך את החטופים כשישובו הביתה בעז"ה? יכול להיות שלרמב"ם יש תשובות בשבילנו

חשוב לזכור: זו לא עסקה בין שני צדדים. זו עסקה בין תהום לבין פסגה. מחשבה לשעות של מתח ותסכול

קדושת החיים היא נושא שנחקר ביהדות מדורי דורות. האם ישנם חיים חשובים יותר מאחרים?

ח"כ צבי סוכות קורא להגדיל את קבינט המלחמה באופן שבו יישמעו דעות שונות שיאתגרו את הקו המרכזי של מערכת הביטחון.

יש 'דעת תורה' חרדית כוזבת המשווה בעזות מצח את לוחמי צה"ל לפועלי הזבל, ויש דעה הפוכה הרואה בהם קדושי עליון.

המחויבות של מדינת ישראל חייבת להישמר לחיסולו המוחלט של החמאס ולהשבת כל החטופים לביתם.

אלו שישלמו את המחיר הנורא בעתיד, אינם ניצבים כרגע לתבוע את חלקם בחוזה. אין להם מעמד בדיון הנוכחי.

במלחמת חרבות ברזל נחשפו הכשלים שמקורם בחזון השלום עם ארגוני טרור. לא רק הכשלים הטקטיים אלא גם האסטרטגיים

הרב עזריאל אריאל כתב דו-שיח קצר עם תשובות לשאלות המאתגרות של הרגע

אנחנו כאן בישוב החדש עמיחי, בונים וגדלים, אך דע לך - חלק מהלב שלנו שם, בעמונה.

נכון שתמיד התנגדנו לעסקאות שבויים אבל המצב הנוכחי איננו מצב רגיל, וצריך לבחון את המכלול כולו.

כשם שאנו סומכים על מפקדי צה"ל בכל הקשור לתמרון הקרקעי כך גם בסוגית שחרור החטופים שהיא חלק בלתי נפרד מהמלחמה

החמאס ממשיך לתעתע בנו. מנסה לסחוט עוד ועוד תנאים לעסקת השבויים. אין ברירה.

המהירות שבה השיח רודד ועבר למושגי ימין, שמאל, ביבי, לא ביבי, קפלן, עמוד שידרה, נחישות, רפיסות וכד' מדאיגה מאוד

בקשתו האחרונה של דוד בן-גוריון מידידו הרב שלמה גורן והקשר שלה לדברי חוקרי התנועה הקיבוצית על הציונות הדתית.

הצלת החטופים, עם כל הכאב שבעניין, אינה מצדיקה בשום אופן שפיכות דם של 240 יהודים אחרים.

לקראת עסקת החטופים, ולימים אלה בכלל: שיר למעלות, עם הסבר

לא רק שניצחון המלחמה חשוב יותר ודוחה את שחרור החטופים, זו גם הדרך הטובה ביותר לזכות לראות את החטופים בחיים.

שוב מועלית הצעת החוק לעונש מוות למחבלים ושוב ישנו ניסיון להסירה בגלל. אם לא עכשיו אימתי?

המאבק בנושא השירות הלאומי מלווה אותנו זה עשורים, דווקא עכשיו תיתכן שעת כושר לפתרון

השמירה על שגרה חינוכית, אפילו עבור הסניפים המפונים, היא דבר בעל ערך רב לחיזוק העורף ועמידתו בפני אוייבנו.

מנכ"ל בית הדפוס שלח לי טקסט שכדאי להכיר: "לא ביקשנו להיות חלק מההיסטוריה - אבל היא התעקשה ששמנו יהיה רשום בה".

הספד לרס"ר יקיר ביטון מגדוד המילואים 8717 שנפל בקרבות בעזה

בבוחן היום שאחרי, עלינו לזכור את מאורעות העבר ונסיונות הפשרה הקודמים, בשביל לזכור שאין עם מי להתפשר

התנועה הקיבוצית הייתה מהתנועות החשובות בתחייה הציונית, אבל נראה שלעת זקנה בניה מלאים רגשי נקמנות כלפי הסרוגים.

כפי שביישובי העוטף כבר חורשים את השדות, כך לבית המדרש יש תפקיד חיוני להמשיך ולזרוע שתלים של רוח.

גם בימים אלה, כשישראל מוצאת עצמה תחת מיתקפה ברברית "בצלם" ושות' מגבירים את תעמולתם.

מחאה לשחרור החטופים צריכה להתנהל באנגלית ובערבית, בצרפתית ובספרדית, אבל אין שום צורך לנהל אותה בעברית ובישראל.

תקשורת ההמונים היא נשק במאבק על התודעה, והנשק של הצד השני מגויס במלוא עוצמתו. מה אפשר לעשות כנגד זה?
