פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1451)

מנסיון שלי "...לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר..."

 

אנחנו באמת מקווים שבעז"ה זה יסתים בצד השמח אבל הלב לעניות דעתי יש לו ובו ניאנסים קטנים שהשכל לא מבחין

 

בהם לפעמים, ומה לעשות שהם חשובים? (אפילו מאוד)

 

מניסיון עבר אני ממש בעד ללכת עם הלב ועם מה שהוא מרגיש, לרוב הוא צודק.

 

אבל שוב, ישנה הסתייגות קטנה כי חוסר עדינות זה ממש דינאמי ואינדווידואלי והכל בעיני המתבונן.

 

צריך לשים לב ולברר ממה נובע חוסר העדינות הזה, מה המקור שלו.

 

האם זה מפני שהבת קצת דומיננטית יותר וזה מרתיע?

 

האם זה מפני שהיא בבית בוגרת יותר ותופסת פיקוד?

 

האם זה כי היא עצמאית עכשיו מאוד על חייה? (לדוג': מעונות/שירות רחוק מהבית)

 

זה ממש כל מקרה לגופו, ואתה צריך לשאול את עצמך(אבל באמת, לשבת ולחשוב רק אתה,בלי "עצות"מהסובבבים)

 

עד כמה זה פער שמבחינתך אתה לא יכול ו/או מוכן ו/או רוצה לגשר עליו.

 

מקווה שעזרתי במקצת.... תמיד לאחר מחשבה שלך מומלץ להתייעץ עם דמות שאתה מעריך את דעותיה, זה תמיד

 

עעוזר, גם אם אתה לא מסכים ו/או מקבל את דעותיו.

 

בכל מקרה שיהיה בהצלחה רבה בכל דרך שתבחר

 

ואם קראת עד כאן אז בכלל מגיע לך ח"ח

 

"בשביל זה צריך סייעתא דשמייא גדולה..." (שולי רנד שם,שם)

 

 

אין לי מושג להגיד מה עושים....

מתבוננים...

מדברים, מתייעצים

והכי חשוב- מנסים להקשיב פנימה עמוק עמוק.

 

המון הצלחה!

כדי שהקשר יוכל להמשיך ולהתקדם אתה צריך תמיכה גם של השכל וגם של הרגש.

אם גורם אחד מתנגד, לא תוכל להתקדם בקשר. זה משנה מה גורם הניגוד? משנה אם זה השכל או הלב?

אם זה לא מתאים זה לא מתאים!

בדוגמה שכתבת- בחורה שמתנהגת בחוסר עדינות, אתה בטוח שזו דחיה של הלב? אולי השכל שלך דוחה ואתה לא מכיר בזה שהשכל דוחה ולא הלב?

תמיד כדאי וטוב לבחון, אבל אם יש התנגדות.. זה כבר לא כ"כ משנה מה סיבת ההתנגדות...

אפ זה לא זה- זה לא זה.

(יש לציין שזו תוצאה של לימודים עד 3 בלילה למבחן ושבירת שינה.. קפיצה לפורום ב4 בבוקר וכתיבת הודעה חפרנית.. העדפתי לערוך בשעה שפויה לפני שאני שולחת)

 

חלק ממה שאנו רואים מגיע דרך החושים שלנו וחלק אחר מגיע מתוך המוח..

אסביר את כל התיאוריה ואז תבין לאן אני חותרת.. 

 

מהי תפיסה חברתית – תהליך שמלקטים, מצרפים, משלבים ומפרשים מידע לגבי אחרים ע"מ להגיע להבנה נכונה לגביהם. זו תפיסה אוטומטית שמגיעה מהחברה, מהחינוך מהרקע, מהניסיון חיים מהידע ועוד...

 

וכמו שכבר נידון בפורום צמ"ע השכן אין לו לאדם אלא מה שעיניו רואות...

 

מה שאנחנו חושבים על נטיות של אנשים, תכונות מאפיינות זה בהתאם למה שראינו במעשיהם..

בדר"כ איך המוח שלנו עובד אנחנו עושים השוואות..

נרצה או לא נרצה נתכחש לזה או לא.. זה מה שאנחנו עושים (וכדאי שנודה בזה)

נשווה את מי שמולנו לאחרים שנמצאים באותה הסיטואציה (נגיד האם כל הבחורים משלמים בדייט ראשון ורק הוא לא)

נשווה אותו לעצמו האם יש עקביות בהתנהגות שלנו או שזה משהו ייחודי / חריג (היא תמיד מאחרת בכמה דקות לדייט או שזה קרה רק הפעם – ייחודי)

 

אממה, יש מצבים שאנחנו לא מצליחים להבין אחרים מכל מיני סיבות..

# אנחנו לא מסתכלים על התמונה כולה, קל לנו להתמקד על הנקודה הספציפית ולקפוץ למסקנות..

# לפעמים רושם מתחום אחר משפיע על ה"שיפוט" שלנו (אפקט ההילה והקרניים.. אני חושבת שזה יותר קורה אחרי שמתחתנים.. כשיוצאים בדר"כ מגמדים את החסרונות ומעצימים את היתרונות ואז אם הרושם הוא טוב אז גם אם האדם יעשה משהו שלילי עדיין נחשוב עליו רק טוב וזה בעצם אפקט ההילה)

# הנטייה שלנו להיתפס לקטנות תוך התעלמות מדברים אחרים.

# רושם ראשוני מוטעה

# סטריאוטיפים...

 

אנסה לתת דוגמה:

קורה איזשהו מקרה (נגיד הבחור גם נסע שעתיים על אליך וגם שילם בדייט) המוח שלנו עובד כמו שכתבתי למעלה ומגיע לאיזו מחשבה / דעה על האדם (הבחור נחמד ונדיב).

 

אותו הדבר לגבי החוסר עדינות שהצגת בתחילת השרשור...

אין כאן שום קשר לרגש.. אני חושבת שזה עדיין בתחום השכלי..

ואם מרגישים שהכל באמת בסדר פרט לדברים ספציפיים  שאפשר להצביע עליהם עם האצבע הייתי מציעה לבדוק שוב אם לא נכשלנו בהבנת התנהגות הזולת..  וההסתכלות שלנו מוטעת (מאחת הסיבות שהובאו למעלה)..

 

לפעמים אנחנו יכולים להפסיד בגלל הסתכלות לא נכונה על דברים.. כי למחשבה יש השפעה גם על הרגש...

 

אם אתה לא יודע להצביע על משהו ספציפי וזה פשוט רק תחושה ש"זה לא זה" כי גם דברים כאלה קיימים (אם תשאל את עצמך למה לא? לא באמת תדע אפילו לענות לעצמך)..

 

הייתי אומרת לך.. את מה שהחתימה שלי מסכמת בשורה...

 

מה שקולך הפנימי אומר.. זו האמת שלך...

 

תלך עם הלב..

 

 

אבל ברצינות, תנסי להבין שאם זה לא הלך, אז כנראה שזה לא היה נכון. 

"כל דעביד רחמנא לטב עביד" - ואם ניסית והשתדלת וזה לא הצליח, אז זה לטובה.

 

כמה זמן עבר?

זה לא בום טראח! וזהו, אין כלום.

אי אפשר להוריד בלוק על המוח ומייד להתחיל להפגש עם בחור אחר.

 

צריך לתת לנפש להמחק קצת מהקשר שהיא בנתה, וזה לוקח זמן.

זה יכול לקחת כמה חודשים.

 

 

אז תמלאי את החיים שלך בדברים שכיף לך לעשות, ותראי שהוא לאט לאט לא כזה חסר לך בחיים.

את לא תשכחי אותו כמו שאת זוכרת חוויות מכיתה ו', אבל הוא ידחק למקום אחר.

 

 

שאחרי כל קשר צריך לחכות עד שלגמרי מתנקים...וזה יכל לקחת כמה חודשים....

אז אם אני בקשר עם מישהו 4 חודשים ואז נפרדנו
ואז יקח עוד 4 חודשים עד שיתנקה
אז על בחור אחד אני צריכה לבזבז כמעט שנה שלמה מחיי....?
אני לא בת 18...

לא נשמע לי הגיוני.

אם לוקח לך 4 חודש להתנקות - אז זה מה שתצטרכי לחכות...

 

וכי נראה לך להתחיל קשר עם בחור כשבראש שלך יש בחור אחר?

איך תוכלי לבנות קשר בצורה כזו?

קשר הוא ריכוז עצום של כוחות הנפש למטרה אחת, והילכך אי אפשר שיהיו בנפש כמה קשרים.

 

הטענה של הזמן הארוך לא קבילה, עדיף לנוח ולעשות דברים כיפיים בזמן הזה מאשר לעשות בו דייטים מתישים שלא מובילים לשום מקום.

 

 

אבל מי אמר שלהתנקות לוקח לך באמת 4 חודש?

אולי לפני סוף ה4 חודש הוא כבר לא תופס כזה מקום אצלך? (לי לקח חודש...)

 

אני לא יודע מה הפרמטר שעל פיו צריך ללכת. וזו הבעיה...

זה לא חוק, אלא כל אחד צריך לשים לב מה המצב אצלו בלב...

אבל לא להיות עסוקים בזה הרבה, העיסוק בזה לא נותן לנפש מנוחה - אלא לתת פסק זמן ארוך ללא כל הקדשה לזה, ואחרי תקופה לעשות שומה ולבדוק מה המצב.

 

 

אי אםשר לדעת מראש כמה זמן לוקח לך להתנקות

והיא צודקת שהיא לא רוצה לחכות כל כך הרבה זמן על כל קשר. זה לא הגיוני. אף פעם לא בטוחים שהתנקנו עד הסוף, ולפעמים זה מורכב, יש רגשות שנשארים הרבה זמן ובכל זאת מצליחים ליצור קשר עם מישהו אחר.

מה שכן זה נכון לדעתי זה לחכות לרצון להפגש שוב. אם את מרגישה שאת לא רוצה,  סימן שעוד לא הגיע הזמן, אם הגיע הרצון לצאת, ואת מרגישה שיש לך בלב תקווה קטנה שאולי הבחור אחר יהיה בעלך, תצאי.

 

חברות רבות שלי התחתנו צ'יק צ'אק אחרי קשרים ארוגים שהיו להם שלא הובילו לחתונה.

זה לא שהם הפסיקו לחשוב על הבחור ורק אז החליטו לצאת עם החדש,

אלא שהקשר עם הבחור החדש הפך להיות להם אמיתי ומשמעותי וטוב יותצר מהקשר הקודם,

וכך נפרדו לשלום, בצורה הכי טובה מהמחשבות על הבחור הקודם.

 

 

כל אדם חווה דברים בצורה אחרת-

אדם שהשכל זה הצד החזק אצלו- יצליח להתמודד עם דברים יותר בקלות..

ולעומתו אדם מאוד רגשי- יצטרך ריפוי יותר משמעותי,

התבשלות יותר פנימית. 

אף אחד לא יכול לדעת כמה זמן זה ייקח, אפילו לא האדם עצמו.

וגם אי אפשר ללמוד מקשר אחד לקשר אחר.

 

לאחר קשר אחד שהיה ארוך ורציני- לקח לי חודש "להתאושש",

ואילו קשר אחר לקחו לי כמה חודשים, ועדיין נותרו שאריות..

 

אז איך מסלקים אותו מהראש???

אין נוסחה.

בעיקר מתפללים על זה ומבקשים מה' פתיחת הלב מחדש.

וכל הזמן להגיד לעצמך- שאם אין הדדיות בקשר אין בו שום טעם, כי את הרי לא תרצי להתחתן עם מישהו שלא בוחר בך, והוא כנראה הפסיד נשמה עצומה ומיועד לך נשמה שמתאימה לך יותר ממנו.

 

תנסי לזהות מה בדיוק נשאר ממנו שגורם לך להתגעגע,

זה יעזור לך להמשך, את תלמדי מיזה כ"כ הרבה,

מה באמת חשוב לך ומה לחפש:

 

הנושאים המשותפים שגרמו לשיח זורם?

הרגישות שלו כלפייך וההתעניינות?

ההשקעה שלו בקשר?

המראה החיצוני?

הענווה שלו?

ההקשבה?

החכמה?

החיוך?

 

לפעמים להמשיך להיפגש- עוזר להוציא מישהו מהראש.. מוזמנת לנסות ולהיוושע במהרה!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כש - ל' הפועל היא א', מבטאים כמו שורש "רגיל", נגיד כמו "לקשט".
 

כש - ל' הפועל היא א', מבטאים אותה בחולם מלא.

 

להנפיץ כללים גם אני יכול...

 

 

וגם , אין לך אישור על זה מכתר.

 

 

 

אבל אני לא רוצה לנצל"ש, 

אז בעז"ה אני עוד אביא הסבר מדויק וברור, אבל לא כאן.

מי שרוצה - מוזמן לאישי.

http://www.safa-ivrit.org/form/lemale.php

http://hebrewlog.blogspot.co.il/2004/05/blog-post_24.html

 

וקושיא אישית למרן הרש:

"וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ".

 

לסירים כאלה, לא יעזור מכסה - אלא אל"ף חטופה:

"אֱ-לֹקִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" וכמדרשם ז"ל וד"ל.

ממשיכים הלאה..להצעה הבאה...

 

רק כך אפשר להתגבר ולראות את ההשגחה האלוקית..

 

אולי זה אני.. כי גם לי היו 2 בנות שלא יצאתי להם מהראש זה לא גאווה בכלל, ומניסיון כדאי שתתיעצי עם אדם שלישי אם יש סיכוי אמיתי והגיוני לחידוש הקשר. אם לא, אז להמשיך הלאה בכל ההעוצמה ותצליחי בעז"ה למצא את בחיר ליבך, יש הרבה דגים בים...

כל שנותר לי לאחל לך זה- בהצלחה!

 

אין הרבה דברים כואבים כמו זה.

אבל הפתרון הוא להתייחס לזה כאילו זה משהו לא כ"כ נורא,

ולא להעצים את זה למרות שאני חושב שאני מבין את הקושי והגעגוע.

גם לי היה מקרה כזה.

 

וגם לנסות להאמין חזק חזק מ"ה' אשה לאיש וזהו".

ואם זה לא מה' אני לא רוצה אותו.

ואם כן, אז ה' כבר ידאג לעניין.

וזה לא ענייני כי קיבלתי "לא!"

 

זה ממש לא פשוט.

 

אני חושבת שצריך הרבה אמונה.

 

והזמן עושה את שלו, תמשיכי את החיים, תכירי עוד איזה בחור נחמד וזה יעבור לך.

 

מניסיון.

הזמן מרפה כאבים בדרך כלל

הזמן עושה את שלו.. ואם שנה לא מספיקה בשביל לרפא את הפצע,

תנסו שוב..

אני בזכות זה נשואה...

בהצלחה..

ועוד משהו, תדעי שייסורים מכפרים. בעז"ה זה ישלם!

בלי לעשות מזה עניין. אחרת את תהיי בבעיה.. (תלות)

היה,נגמר ושלום.

 

בד''כ מה שמציק זה החוסר בנשמה.

תמשיכי הלאה ובעז''ה תמצאי מישהו טוב בשבילך.

 

בהצלחה!

 

שכל הדיבורים על אקונומיקה עשו אותי רעב.

אני קופץ להביא שווארמה

ב. אם משהו מטופש אכן מטריד מישהו, אז הוא כבר לא מטופש...

בעזהי"ת.

 

אם משהו מטופש מטריד מישו מטופש, רוב הסיכויים שזה עדיין מטופש

ואני לא מדברת על אפחד ספציפי!

א. תודה לנדיה מטר

ב. מישהו כתב בפורום אחר:

מה נהיה... כל שאלה אפשר לשאול כאן, בגלל שזה פורום סגור?!

 

אני באמת תמה.

 

סוף ציטוט. מכיר אותו?

גופא מה שאמרתי שאלו שאלות רלוונטיות מאין כמותן,

ודוק בדבריי ובלשוני הזהב ותמצאם קיימים, כפתור ופרח ודפח"ח.

שזה לגיטימי לגמרי לרצות לשמוע דעות של אחרים. אחרי הכל, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

לפעמים אנחנו צריכים לשמוע את דעתם של אנשים החושבים כמונו (לא בגלל שאנחנו לא יכולים לחשוב לבד או להגיד לבד את אותן הדעות, אלא פשוט כי זה אחרת כשמישהו חיצוני אומר אותן), לפעמים אנחנו צריכים לשמוע דווקא את הדעות הנגדיות (אולי כדי לחזק את דעתנו, ואולי כדי לקבל נקודות למחשבה שקשה לחשוב עליהן כשאיננו אובייקטיבים).

 

אני לא אומרת, יש עניין של גבולות ויש שאלות שעוברות את גבול הטעם הטוב - אבל בדר"כ השאלות העולות פה אינן טפשיות או לא-לגיטימיות (מהזמן הקצר שאני מכירה את הפורום הזה).

לבוש  מסמל את הפנימיות בד"כ ,אבל באמת התחילו לחפור

אני מסכים עם אלקנה 

כי לפני כמה ימים ראיתי מישי עם עקב אחת כתומה ואחת ירוקה!! והייתי בשוק 

איפה את מסתובבת בדיוק?...

אא"כ היא קשרה נעל ימין תחילה.

אגב, היה לק באותו סגנון להתאמה???

לא אחת שתשגע אותי שאני מבולגן..

למה שמישהי תבוא על עקבים לא תואמות?

 

אולי יצאתם בפורים? חחח

רק רציתי להגיד לך,שאין לך מה לדאוג-
בסוף לומדים להבין מתי הם כותבים בציניות,ומתי ברצינות...
גמלי לקח (ועדיין לוקח) זמן להבין מה הם מתכוונים כל פעם...
אבל אחרי כמעט שנה שאני קוראת ופעם ב... גם כותבת,
אני כבר די מבינה ת'כוונות לגבי ר/צינ(י)ות...
קיצור,ברוכה הבאה לפורום..
ושבת שלום לכולם!

 

• הולכים לשדכניות.
• משגעים חברות נשואות. (יותר נכון את הבעלים שלהם)
• משגעים חברות לא נשואות שיציעו לך את הבחורים שבמלאי האכזבות שלהן.
• מנדנדים למשפחה, לאחים הגדולים, לדודים, לאבא שילך לחפש לך חתן בישיבות.
• מפסיקים להתפדח בלרצות להתחתן, לדבר על זה עם אנשים!

ביחס לשאלה מה עושים עוד,
זה שאלה כללית מידי ולדעתי לא צריך לשנות את החיים ל״מחפשת שידוך״ אלא לזרום ולבדוק אם יש יש אם אין יהיה בע״ה..

ואני באמת לא יודעת.

כתבתי וכתבתי, והבנתי שאין לי דעה....

מצד אחד- נראה לי שלמצוא אדם שמתאים לי אישיותית, השקפתית, דתית, וכו' כבר ככה משימה ממש "פשוטה".... אז להוסיף עוד קריטריון?? הרי מה שה' ירצה יקרה בכל מקרה.. (יש סבירות להולדת ילדים עם מומים, לא עלינו, גם אם רק לסבתא רבתא-רבתא היה עווית בעין (בהקצנה))

ומצד שני, למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? (תרתי משמע). ז"א, אם בעזרת בדיקות אפשר למנוע סבירות גדולה לכל-כך הרבה ייסורים.... (הרי זה לא שהמועמד לשידוך לא מתאים לכולם, אלא אולי רק לך), אז כדאי, לא?

חוץ מזה, הארת אגב, נראה לי שאלה ממש מתאימה לשאול את הרב שלך, הוא בטוח מודע לעניינים האלו שעולים לא מעט, לא עלינו....

 

בשורות טובות!

לפעמים אנחנו נרתעים מידי בקשר למשהו קטן- לדוג' חרדות (שאמרת בדוגמא) זה דבר טבעי (תלוי בכמות) וזה לא תורשתי.

על דברים כאלו לא צריך לפסול, לדעתי..

אפשר להתמודד.

 

אם זה תורשתי, תלוי במה בדיוק מדובר.

זו הגדרה כ"כ כוללנית  וככזו גם ההתייחסות אליה.

יש לי הרגשה שאת שואלת על עצמך (ז"א, שיש לך בן משפחה כזה),  אבל גם אם לא-

 

אני לא חושבת שכשמציעים לך מישהו יספרו לך מראש גם על המצב הנפשי של בני משפחתו, הוא אמור לספר לך את זה בשלב כלשהו. ואם זה יקרה- אז תבררי את מה שנראה לך חשוב.

 

הקשת של בעיות נפשיות מאוד רחבה- יש מחלות נפשיות, יש הפרעות נפשיות, יש נטיות כאלה ואחרות שלא בהכרח באות לידי ביטוי. והם גם נובעות מהמון סיבות אפשריות- גנטיקה, סביבה, חוויות, אירועים טראומטיים ועוד, בהרבה מהמקרים הסיבות לא לגמרי ברורות ולכן גם אף אחד לא יוכל לומר לך בוודאות אם מדובר במשהו תורשתי או לא.

 

כל מקרה הוא שונה, ההשלכות שלו שונות, ההשפעות שלו שונות, א"א לתת על שאלה כזו תשובה של כן/לא.

כמובן שכל אחד מעדיף כמה שיותר "ללכת על בטוח", ולא להיכנס למצבים יותר מורכבים, אבל בחיים זה לא תמיד עובד כך, כדאי לבדוק ולברר מה שצריך, ואחר כך לקבל החלטות.

 

 

אם זה גנטי, בהחלט הייתי חושב פעמיים ושלוש.

אם זה לא גנטי, אז אח/ות אני חושב שלא יפריע לי אבל אמא/אבא זה כבר יותר משמעותי.

ובכל מקרה[בין אח בין הורה] אעשה בדיקה אם ואיך זה משפיע לה על החיים וזה נתון משמעותי להחלטה לדעתי.

אני מכירה מישהו שיצא עם מישהי ששני ההורים שלה היו בעלי מום מסוים והם עשו בדיקות לראות אם זה תורשתי.

ב"ה זה לא היה, אבל בטח שצריך לבדוק!

בעדינות אפשר להוסיף שכדאי גם שהצד הנבדק יהיה מספיק בוגר בשביל להבין שהגיוני שהצד הבודק יעשה את זה.

את התיקים הרפואיים המלאים שלהם, של הוריהם ושל שאר קרוביהם.

כל אחד יבוא עם תרמיל מלא בבדיקות, צילומי רנטגן, סיכומי מחלה וכמובן דור ישרים.

במהלך הפגישהה ראשונה אפשר לקרא יחד את המסמכים, לשאול שאלות הבהרה, ולקרא הפגישה השניה לדרוש הבהרות והוכחות נוספות מן הצד השני.

לאחר קבלת כל המסמכים וההבהרות הנדרשות, כל צד יתחיל להתייעץ עם משפחתו, מקורביו, חבריו ורופאיו על אודות כל הממצאים הרפואיים.

לאחר מכן הוא כמובן צריך לפנות אל רב או רבנית ואולי אף למדריכי כלות וחתנים מוסמכים ועל סמך כל האמור הוא יוכל לגבש דעה ראשונית על המדוייט ולקבוע את הפגישה השלישית.

אפשר גם לקצר את התהליכים ולהחליף מראש את התיקים הרפואיים ובכך לחסוך זמן ולדלג על הפגישה הראשונה ולהתחיל ישר בפגישה השניה.

שהוא ניסה להבהיר שזה קיצוני כל ההתבחבשות הזאת..

תן לי לחשוב על זה קצת.

שהייתה לי בעייה עם זה כי לפי מה שאני יודע מחלות נפשיות הם לא גנטיות

 

 

כי בעיות נפשיות באות מלחץ,דמיון,בעיות משפחתיות,חברתיות וכו' 

זה בכל אופן מה שידוע לי

בעזרת ה' יתברך!

 

מחלות גנטיות משופעות בד"כ גם מסביבה וגם מתורשה, ההבדל הוא באחוזי ההשפעה- מה משםפיע יותר על פרוץ מחלה.

רוב המחלות תלויות גם בסטרסורים מעוררים- אירועי חיים מסוימים- טראומות, לחץ וכו' וכו' וגם בפגיעות גנטית (מודל פגיעות-דחק). לכל הפרעה נפשית מחקרים מוצאים השפעה גנטית, השאלה כמה היא משמעותית פר הפרעה מסוימת, כמה הפרעה מסוימת מושפעת מגנטיקה.

יש אנשים שתהיה להם פגיעות, אבל תהיה להם סביבה כ"כ טובה, שהם לא יפתחו הפרעה נפשית. אפילו אם הגנטיקה שלהם פגיעה, ויש אנשים שיש להם פגיעות, ולמרות סביבה תומכת כן יפתחו הפרעה.

וש אנשים שיהיו להם אירועי חיים קשים מאד, אך לא פגיעות גנטית, ואז הם יכולים לפתח הפרעות מסוימות אולי, אבל לא כל הפרעה. ידוע במחקרים שמחלות נפש מאד חמורות כמו סכיזופרינה ומאניה דפרסיה הן בעיקר גנטיות (ז"א- יתפתחו רק כאשר יש לאדם פגיעות גנטית אליהם).

בכל אופן, מחקרים מראים שאצל קרובי משפחה של פגועי נפש, שכיחות מחלות הנפש גבוהה יותר. ככל שהגנטיקה יותר דומה, הסיכוי לחלות גבוהה. למשל- מחקרי תאומים זהים (1000% גנטיקה זהה), לעומת לא זהים- אצל זהים- אם אחד חולה יש יותר סיכוי שגם השני יהיה חולה... (אבל זה תלוי גם בסביבת החיים שלהם המשותפת של התאומים, אז מחקרים בוחנים אותם בסביבות נפרדות, ועדיין מוצאים ששכיחות המחלה אצל תאום זהה גבוהה מאצל תאום לא זהה, וגבוהה מהשכיחות הכללית באוכלוסייה.).. ותאומים זה רק דוגמא- כי הם עם הגנטיקה הכי תואמת, אבל גם לקרובי משפחה קרובים אחרים יש גנטיקה דומה...

 

בכל אופן יש גם הפרעות מאד שכיחות כמו דיכאון שהשכיחות שלה במהלך החיים היא -17%. ז"א 17% מהאנשים יחוו אפיזודת דיכאות במהלך חייהם... לפי נתונים מחקריים מספר אמריקאי עדכני שלמדתי. 17% זה כמעט 2 אנשים מתוך 10, זה המון! ויש הפרעות הרבה פחות שכיחות כמו- סכיזופרניה שזה 1% מהאוכלוסיה.

אז גם מאד תלוי איזו הפרעה זו...

 

בקיצוור זה ממש מורכב...

וגם הישיבה היא יותר ברוח חרדית (4-5 פגישות וסוגרים וורט)

השאלה היא אם זה מה שהיא מחפשת....

אני לא מחפשת מישהו חרדי.. אני לא כזאת... אני גדלתי בסביבה דתית לאומית, רגילה לחלוטין. בשנים האחרונות אני נחשפתי יותר לחסידות וזה הפך לחלק משמעותי בחיי אבל אני לא יכולה לשייך את עצמי למגזר החרדי..

ישיבת רמת השרון

לישיבת רמת השרון אין שדכנית לפי מה שהבנתי...אם את מכירה אשמח לקבל מספר

0507100916

ואוי ואבוי לי אם אני אגיד שלא...אני לא אוכל להתחתן עם 90% מתושבי מדינת ישראל...

ובכלל, למה זה שיקול....?
בשביל זה לוותר על הצעה שנשמעת מתאימה...?
זו מינימום השתדלות בעיני...
אם יש התלבטות בין 2 הצעות ואחת רחוקה ואחת קרובה אז מבינה...
אבל לפסול בגלל זה בעיני זה משקף שאין מספיק רצון צונכונות להשקיע כדי להתחתן. או לחלופין זה מראה על מקום עייף וכבד...או אפשרות אחרונה על מישהו שחושב שהחיים זו תוכנית כבקשתך והכל צריך להתברג בדיוק במיקום שתיכנן...

( ולא אני לא עצבנית. רק מודה שזה נושא קצת רגיש כשאתה גר רחוק...ואתה משקיע מעל ומעבר וחורש על אוטובוסים...ומוציא חצי מהמשכורת על נסיעות...
הממוצע הוא כזה- בשבילך מתוך 10 בנות שתפגש איתן 1 תגור רחוק.
ובשביל מי שגר רחוק מתוך 10 בנות שיפגש איתן 1 תגור קרוב...)

אני ער...עדיין

 

האם הייתי יוצא - כן

 

אבל זה לא כ"כ פשוט..הנסיעות פשוט מתישות..

וזה תלוי באיזה שלב בחיים..כמה זמן יש לנסיעות..

 

אצל אחינו החרדים הם הולכים לשדכנים שגרים באיזור שלהם והם לכתחילה

מציעים להם הצעות קרובות(גיאוגרפית)..

 

לגבי מי שגר רחוק..הרבה פעמים הדברים הטובים נמצאים קרוב מאוד ולא צריך לנסוע לחפש

רחוק כ"כ..

 

ובכל אופן קצת פרופורציות - מקצה אחד של הארץ לקצה השני (מטולה לאילת) לוקח בערך 6 שעות

בארה"ב מקצה אחד לקצה שני לוקח כמה ימים טובים..אז כמו שאיינשטיין אמר -הכל יחסי..

 

 

גם מהר וגם בשטח גאוגרפי מאוד מוגדר?!?!

 

אני בהחלט שוקלת לעשות הסבה ל"זרם החרדי".

הם דואגים שיסתדר!

שבכך שהם "מחליטים שיסתדר",

הם בעצמם  מחליטים מי הזיווג שלהם.

 

להזכירך גם במקרה שלהם יצאה בת קול 40 יום קודם שנולדו והכריזה מי הזיווג שלהם,

ולהזכירך גם אצלם יש התערבות אלוקית.

 

החלטה אנושית לא מספיקה למציאת הזיווג. מניסיון.

 

 

נכון שיש בת קול

אבל אנחנו לא יודעים מה הבת קול אומרת

 

אם נחליט שאנחנו מתחתנים עם ההצעה הראשונה שמציעים לנו.

זה אומר שזה לא הזיווג שלנו?

הבררנות שלנו היא בדרך כלל מה שמביא לעיכוב זיווג

 

 

באחת מהחוברות הקטנות של ברסלב ("זיווג מהשמיים" למי שרוצה לקרוא)

הרב שם מסביר שמי שמעוניין באמת שהזיווג שלו יהיה אלוקי

שיחליט שהוא עושה השתדלות על ידי התפילות 

אבל שיתחתן עם ההצעה הראשונה שלו

כי זה מראה שהוא בוטח בה' ולא בו עצמו 

(כי גם ככה אנחנו לא יודעים באמת לבדוק, אז צריך לבטוח בה' ב100%)

 

זאת מעלת אמונה גדולה

רובנו המוחלט לא מוגל אפילו לחשוב על כך, שלא לדבר על ליישם את העניין

(ולמי שתהה, אני בניהם)

 

 

 

שהם לא יושבים בבית ומחכים אולי מישהו יחשוב על רעיון שאולי יכל להתאים...
המערכת שם מאורגנת באופן כזה שהם יוזמים והולכים לשדכנית ,שבאמת יש לה מאגר גדול ובאמת משדכת.

אני לא אומרת שאני מתחברת לדרך הזאת.
לא הבעתי עעמדה אישית,
רק שאלת למה ה' מסדר שלהם זה יקרה מהר ובקלות יחסית..
אז עניתי שלא בטוח שהם מתעסקים בציפיה הזאת שה' יסדר...
אלא יוזמים מצידם פעולות כדי שיסתדר...

מסכימה לגמרי שלא אנחנו באמת אלו שמחליטים...אלא כל העסק הזה זה עסק אלוקי...
אבל
אני מאמינה גם שבסופו של דבר גם העשיה שלהם לא משנה את זה שבסוף מי שיעמדו איתו תחת לחופה הוא המיועד עליו הכריזו בכרוז בשמיים...

ו...אין מה לעשות. זו עובדה שהם מסתבכים הרבה פחות מאיתנו.
זה לא אומר שאני רוצה להתחלף. יודעת שמה שמאפשר את הפשטות וההתנהלות שלהם , זו צורת חיים שלמה שאני לא מתחברת אליה...

אלא האנשים. בציבור החרדי יותר מחנכים את האנשים בעולם השידוכים, מה חשוב, מה לא חשוב, וכו, כך שכל העסק שונה לגמרי.

יש מצד אחד חיפוש אחרי משהו יותר פשוט בלי הרבה הסתבכויות...
אבל לא חושבת שיש דוקא חינוך לחפש את מה שבאמת חשוב....גם שם יש הרבה עירבוב בנק' האלו...וגם שם יש היצמדות לדברים חיצוניים ושוליים...

פשוט אצלהם הכל מסודר, יש התנהלות ברורה שמקובלת על כולם. הם לא מחכים אולי מישהו יציע לי...וגם המיועדים עצמם לא עוברים הרבה טלטלות כי ההורים עושים את רוב הברורים ...

וכמובן
יש יתרונות וחסרונות בצורת התנהלות
גם לנו גם להם
ואיזהו עשיר השמח בחלקו...

לילה טוב!

וזה ההוא שדומה לאלידע בר שאול?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t372549

http://irrelevant.org.il/2011/07/21/3683

ככה לפחות שמתי לב על חברים נשואים

ש"לא רואים אותם" כביטוי העממי

עד שיגיעו הילדים. יש לי חברות-שאצלן הילדים לא מעכבים בכלל לצאת למפגשים, אלא דווקא סיבה לארגן מפגש.

במיוחד בשנים הראשונות!

 

 

החברה היחידה בשנה הראשונה לנישואים, זו האשה...

יש לי חברים טובים שנשואים ועדיין יוצא להפגש איתם

אומנם פחות, בוודאי שפחות

אבל זה לא נכון שהוא לגמרי נעלם

 

 

הצטערנו, הוא היה בחור כ"כ טוב. אז לבשנו שחורים והלכנו לחתונה...

אני לא חושב שכאשר אני אהיה נשוי, האישה תרשה לי לצאת מהבית... 

 

 

הוא שולח אותה לחברות שלה
והולך לחברים שלו

לידיעת אלו שעברו את השלב/לפניו/לא מתכוונים בכלל להיות חלק, עכשיו החלה/בעיצומה עונת הבחינות של מועדי א' ברוב המוסדות להשכלה גבוהה-חודש שלם! ולכן, לא נראה לי אפשרי, במיוחד לתושבי המרכז.

חח... כף שטות!

או שאתה מושך אנשים למפגש אחר שמתקיים שם באותו ערב?

בס"ד

 

בגן סאקר.

רעיון מבורך..

 

 

 

(אבל עולה קצת כסף..)

420 ₪ לנרשמים ללא לינה ו- 580 ₪ לנרשמים עם לינה

ולא מטופח? אם הוא ישן, אבל מסודר, מאורגן ויש אווירה חמה בבית-זה הכי חשוב. אני מכירה זוג ששניהם גרו בדמי מפתח. לגבר בית מטופח, ואילו היא גרה בבית עם מרצפות ערביות...אומנם מזעזע, אבל הבחורה חשובה, והמשפחה שלה.

בעזרת ה' יתברך!

זה באמת ממש לא נחמד, אבל לדעתי זה לא שיקול אמיתי... אפשר להתמודד עם זה... והיא לא אחראית על מקום המגורים של ההורים שלה, זה לא חלק מהצד הבחירי שלה... אתה הולך להתחתן עם מי שהיא ולא עם מה שהיא קבלה משמים ולא תלוי בה, אלא עם מי שהיא בוחרת להיות...(זה גם לא משהו פנימי כמו- כשרון או חוכמה, שלמרות שזה ניתן משמים, זה משפיע על האשיות ממש...)

 

בהצלחה! 

זה רק קירות..

ותראה איפה היא(האישיות שלה)  עכשיו..

 

חוץ מזה זה שהיא גדלה בשכונת עוני לא מחייב שאתם גם תגורו שם, נכון שיש הרבה מקרים שמחכים בחיי נישואים את מה שאתה קיבלת מהבית אבל בהרבה מקרים (בייחוד אם אתה בקיצוניות שלילית לכאורה) הנשים הולכות אח"כ למקום הפוך ממה שהן גדלו , לא סתם נא' 'עולה עימו ואינה יורדת'...

 

ובכלל קח את זה כיתרון, אם היא גדלה שם זה אומר שיש הרבה בחינות שבהן היא מחושלת.

בהצלחה

היא לא אחראית למיקום המגורים שלה...

 

אבל בלי להכנס לפינה הזאת, אני חושב שזו הסתכלות שאפשר לוותר עליה, ואפשר להסתכל עליה במובן הרבה יותר חיובי..!!

 

היא גדלה במקום כזה, וכמו שאמרו כאן, היא יותר מחושלת, היא גם תעריך יותר את הקיים ותדע לנהל הרבה יותר טוב משק בית, בחלק מהמקרים..

 

אז בלי לחץ, נכון שזה "לא מריח טוב.." ולא עושה הרגשה נעימה ממש...

 

אבל זה יכול להיות יתרון, יתרון עצום..!  ובטח שלא חסרון...

 

אתה מתחתן עם אישה, לא עם המרצפות בדירה של ההורים..

 

החלטות טובות.......

 

 

 

האם היא עשירה בתוכן הרוחני שלה? האישי שלה? המידותי שלה?

 

אם כן - ואין עליה כל השפעה של "פרימיטיביות" אישיותית בגלל המקום בו גדלה -

 

וגם המשפחה עצמה זה לא מה שמפריע לך -

 

ועושה לך "רע בלב" ו"מוזר" להתחתן עם מישהי שהוריה גרים במקום כזה (הרי אחרי חתונה היא לא תגור שם..),

 

אז לכאורה צריך לעבוד על זה.. כדי שתהיה ראוי לה, והיא לא תצטרך חלילה לסבול מזה שכמות ה"דברים" בבית ההורים עלולה להשפיע כהו-זה על היחס אליה..

בזוהר פרשת בחוקותי:

זוהר מתורגם מתוך "תורת אמת":

 

 

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, אֲנָא שְׁמַעְנָא מִלָּה חַדְתָּא, דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לָא הִכִּיתִים וְלָא הֲרַגְתִּים לְכַלּוֹתָם מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא לָא מְאַסְתִּים וְלָא גְעַלְתִּים, מַאן דְּסָאנֵי לְאָחֳרָא מָאִיס הוּא לָקֳבְלֵיהּ, וְגַעֲלָא הוּא בְּגִיעוּלָא קַמֵּיהּ. אֲבָל הָכָא, לָא מְאַסְתִּים וְלָא גְעַלְתִּים. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דַּחֲבִיבוּתָא דְּנַפְשָׁאי בֵּינַיְיהוּ. וּבְגִינָהּ כֻּלְּהוּ חֲבִיבִין גַּבָּאי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לְכַלֹּתָם. לְכַלֹּתָם כְּתִיב, חָסֵר וָי''ו, בְּגִינָהּ לָא מְאַסְתִּים וְלָא גְעַלְתִּים, בְּגִין דְּאִיהִי רְחִימָתָא דְּנַפְשָׁאי, רְחִימוּתָא דִּילִי גַּבָּהָא.

 

לְבַּר נָשׁ דְּרָחִים אִתְּתָא, וַהֲוַות דַּיְירָא בְּשׁוּקָא דְּבוּרְסָקֵי, אִי לָא הֲוַות הִיא תַּמָּן, לָא עָיֵיל בָּהּ לְעָלְמִין. כֵּיוָן דְּהִיא תַּמָּן, דָּמֵי בְּעֵינוֹי כְּשׁוּקָא דְּרוֹכְלֵי, דְּכָל רֵיחִין דְּעָלְמִין טָבִין אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן.

 

אוּף הָכָא, וְאַף גַּם זֹּאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, דְּאִיהוּ שׁוּקָא דְּבוּרְסָקֵי, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים. וַאֲמַאי. לְכַלֹּתָם. בְּגִין כַּלָּתָם, דַּאֲנָא רְחִימְנָא לָהּ, דְּאִיהִי רְחִימָתָא דְּנַפְשָׁאי, דְּשַׁרְיָא תַּמָּן, וְדָמִי עָלַי כְּכָל רֵיחִין טָבָאן דְּעָלְמָא, בְּגִין הַהִיא כָּלָּה דִּבְגַוַויְיהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִלּוּ לָא אָתֵינָא הָכָא, אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלָּה דָּא דַּיי.

 

זֶה - דַּי לִי.

הבחורה שלך לחוצה, בתקופת מבחנים וגרה בשכונת עוני.

האמת, זה לא מעניין אותי.

 

סליחה על הבוטות.

אבל אלו דברים שכדאי שתברר אותם בינך לבין עצמך או יחד עם איזה מישהו שמכיר אותך.

השאלות האלו 'האם יהייתם יוצאים עם ...' יכולות לעבור את גבול הטעם הטוב.

 

תדמיין שהיא קוראת כאן את כל מה שאתה כותב, ותסגנן דבריך בהתאם.

 

סתם 'לפרוק' אתה יכול לעשות גם מול שק איגרוף.

איך שאנחנו חושבים אותו דבר...

מעניין אתכם שאלות שאנשים שואלים.... זה לא מכבד, וזה יכול לפגוע....

אם אתם הייתם שואלים משהו והיו מגיבים לכם בצורה מזלזלת זה לא היה לכם נחמד....

תחשבו פעמים לפני שאתם מעבירים ביקורת על משהו.... לדעתי מגיע לעזרא300 התנצלות.... (מה שלא מעניין אתכם, פשוט אל תקראו......)

כשמך כן את...

 

[עם האהבה הגדולה לכותבים לפנייך. אם כבר כתב - אז או להעיר טיפה יותר ב"רמז", או ב"אישי" בתוכחה היכולה להתקבל.. בוודאי לא התכוין במזיד לעשות משהו רע..]

'לדעתי זה ממש לא יפה ולא מתאים להביע מה דעתכם והאם מעניין אתכם וכו'

 

הוא שאל את דעתנו,לא?

 

אז זו דעתי.

 

אני מתנצל אם נפגעת, עזרא300, כוונתי לא הייתה לפגוע אלא לשים כאן תמרור אדום לכל מי שמגזים בפורום הזה, כגון כאן שיש כאן הגזמה, אם הקוראים יכולים ליצור פרופיל של בחורה מכל ההתייעצויות האלה.

 

פעם הסתובב כאן משפט: 'מה שלא עושים באמת, לא עושים בעולם הווירטואלי'. אני אישית לא מסכים איתו, כלומר לדעתי יש דברים שאנו נעזרים בעולם הווירטואלי ולא היינו עושים אותם באמת.

אבל אסור לאבד את השכל והמוסר. ואוסור שהתייעצויות בפורום יחליפו את הבירור הפנימי של כל אחד.

 

וכבודה של בת ישראל, יכול להוזיל מהתיאורים המרובים הללו וכל אחד צריך לכתוב דבריו בשֹוּם שכל ודעת כאילו שמו האמיתי היה מתנוסס מתחת לדברים.

שאתה מנסה להעביר, במחכ"ת.

 

תכתוב פשוט וישיר:

עזרא יקר, להעלות שאלות לדיון על כל נקודה בלי לחשוב בעצמך -

זה לא עסק.

 

 

יש חבר'ה שהעלאת שאלות מסויימות בפורום עשויה להיות נצרכת מאוד עבורם,

והם בלאו הכי מתקשים להעלות אותן על הכתב.

הם לא צריכים גם לאכול את עצמם בהתחבטויות, שמא זה לא מוסרי מצדם וכו' וכו'.

ככל שאתה מאריך - לא כולם מבינים לאיזו בעיה בדיוק התכוונת.

ואז היא כבר לא תגור שם.

רצוי לבדוק את יכולת ההכלה של אחד את השני.

הבחור צריך להוות משענת לבחורה , אני הייתי רוצה להרגיש שהבחור שמח בי, מקבל אותי כמו שאני.

ולפעמים זה קורה אחרי עבודת הכלה - להגדיל את לב שלנו. 

 

אני מרגיש השקשה לך להכיל את הפערים ביניכם, סגנון חיים אחר, נקודות אופי אחרות.

ולכן כדאי לך לשאול את עצמך:

 

 האם אני מצליח להכיל אנשים שונים ממני בחיים שלי?

האם זו נקודה שאני צריך לעבוד עליה בלי קשר לבחורה הזאת הספציפית?

במה הבחורה הזאת משמחת אותי? מה אני כן מצליח להכיל בה?

 

יכול להיות שתגיע למסקנה שיש דברים שאתה מכיל ויש דברים שקשה לך להכיל, ואז זה בסדר שתחשוב שלא  - היא לא מתאימה לך. (שוב , תחשוב שכמו שאתה רוצה שהיא תשמח בך, בקשר בריא הבחור שמח בבחורה ולא מתבייש בה.)

 

יכול להיות שתגיע למסקנה ששוה לך להשקיע ולעבוד ולנסות להכיל את המורכבות שלה (לדבר על זה עם מישהו שמכיר אותך ואותה) כדי שתזכה בה.

 

ויכול להיות שתגיע למסקנה שאתה צריך לעבוד על יכולת ההכלה שלך בלי קשר לבחורה הספציפית הזאת. בכל זאת כל בחורה תהיה  שונה ממך במשהו. 

 

אבל הבסיס הוא שלאט לאט, תרגיש בטוח שאתה יכול להכיל אותה, להתמודד עם המורכבות שלה, ולבטוח בה.

לפי עניות דעתי הדלה יש הבדל בין פשיטות לבין מוזנחות, פשיטות יכול להיות מקרין שלווה ואותנטיות בלי רוח וצלצולים.

אם המקום מוזנח ודוחה צריך כאן יותר עיון ולדבר על זה איפה היא ביחס לעניין בהצלחה מחברים מקשיבים סתאאאם.

אבל יש עוד המון דברים שיכולים להפריע,

ולא ניתנים לגישור.

 

אם אתה באמת אוהב אותה,

אתה תתגבר על זה...

 

זה ניתן לגישור.

זה לא עושה אותה לבחורה לא טובה....

ב"להתחיל" אני מתכוונת בעדינות. לראות בחור בחתונה ולברר עליו לבד, לא לחכות שינסו לשדך ביניכם.

ואם אני אנסה אז יסקלו אותי. לא אותך...

לכי על זה!

 

בדר"כ בנים עושים את זה...אבל גם לכן מותר ואף מומלץ במקרה הנ"ל..

 

לעניות דעתי זו דרך לגיטימית לגמרי..

באמת! זה פשוט מבאס! ושוחק! ומטריד, ושואב את כל הכוחות...

אבל יש מה לעשות בנידון! אל תאמיני שכלום לא בידיים שלך ונידונת להיות "קורבן" של עולם הדייטים...

 

את יכולה, כך אני מאמינה, קודם כל- לשנות פאזה! את יכולה למעכשיו לומר לעצמך במקום "נמאס לי"---> "ה' תן לי כוח!". תזכירי לעצמך מה המטרה כאן: למצוא את בן-זוגך לחיים! נכון, זה עבודה לא כ"כ קלה... אבל ת'כלס- המאמץ לא שווה את זה? (אני יודעת שלפעמים בא לצרוח: "לאאאא! ממש לא שווה את זה! אני רוצה לחיות כבר ולא כל היום לבדוק טלפונים וחברים של...").

חוץ מזה- לדעתי את יכולה לקבל תמיכה! (ממש אשמח לדבר איתך באישי! ) אין לך לברה טובה שמבינה לליבך? שמכירה אותך טוב טוב ותוכלי להוציא אצלה את התיסכול ולקבל כוחות חדשים? אולי אפילו מישהי חיצונית שמכירה אותך בשטחיות (רק לשם הפריקה! זה יכול להיות נחמד לחלק מהאנשים..)

וחוץ מזה- חשבת פשוט להיפגש עם שדכנית? או אולי להתקשר ממש לישיבה?! אני יכולה לתת לך מספר של שדכנית  חמה וחמודה 

ולגבי ה"להתחיל"- אם בעינייך זה מקובל, למה זה מאוד משנה מה החברה חושבת? הכי חשוב מה בעלך יחשוב, לא? (אם את מאמינה שזה לא מתאים- לא צנוע או פשוט לא מתאים לאישיות שלך- אז לא, אבל אם כל מה שחוסם אותך זה החברה............)

 

 

אשמח לפרט לך עוד רעיונות שיעלו לי בהמשך בפרטי!!

בעזרת ה' יתברך, שה' ישלח לך ברכה והצלחה בכל!!!!

 

 

קודם כל, תבקשי מנשיםמכרות/מכרים שאת סומכת עליהם - שיבררו עבורך על הצעות לפי כיוונים בסיסיים שתגידי להם.

 

אז מצד אחד, זה לא שאת יוזמת לגבי מישהו ספציפי - שזה את אומרת שלא מקובל וגם יתכן שפשוט אינך מכירה מישהו כזה - ומצד שני את בכל זאת מנסה לזרז שיעשו משהו, וגם נותנת כיוון, שיציעו משהו יותר שייך.

 

ו"תתנחמי": זה לא רק בחברה שלך. רבות בעצם מחכות שיציעו להן, כי הן לא יודעות על מישהו ספציפי, וזה עולה פה כל שני וחמישי...

 

[ואגב, מה עם לפנות לשדכנית שאת יודעת עליה שהיא רצינית ומבינת ענין? לפחות היא תכיר אותך לפני הצעה. וגם תגידי לה מראש, שהצעות לא-שייכות את דוחה מיד, כך שאולי היא תתמקד יותר...]

 

בהצלחה.

עוזר,בינתיים...

 

נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה טוב מאוד שנמאס לך, 

כמשהו כואב ומפריע לנו, זה עוזר לנו לצבור כוחות כדי להביא לשינוי

נמאס לך? 

אל תתני לרגע מופלא זה לעבור

קומי ועשי מעשה!

 

נמאס לי לשבת בבית ולחכות שתהיה למישהו "הארה"והצעה עבורי.

אז אל תשבי בבית:

א. תייצרי לעצמך הצעות על ידי טפטוף לחברים וחברות מכרים ומכרות שכנים דודות סבתות ושאר מיני ירקות

תפני לשדכנים

תחפשי, תקחי יוזמה.

בחורים לא נופלים מהשמיים, ואם כן, בדרך כלל החביטה בקרקע עושה להם לא טוב והם מגיעים במצב לא כ"כ אידאלי

 

ב. אל תחשבי/ תתעסקי בעניין הזה כל היום

הביטוי של לשבת בבית מאפיין את זה

תחיי את החיים שלך, שזה יבוא, זה יבוא!

 

 

 

נמאס לי לברר ולגלות שזה ממש לא זה...

תתנחמי שעדיף לגלות בשלב הבירורים שזה לא זה, מאשר לאחר הפגישה

ועוד משהו, תבהירי למציעים שהצעות כאלה לא מתקבלות, לא עשים על חשבונך לוטו,

אם זה לא מתאים

לא מנסים!

 

 

נמאס לי שנקודת הפתיחה שלי היא בעצם מה החברות שלי חושבות עלי-הרי אצלן מבררים...

זכותך המלאה לקבוע אצל מי יבררו עלייך

לא מבררים עלייך מאוחרי הגב, זה לא שוק כאן

אם לא מכבדים את הפרטיות של המידע שלך, זה אומר דרשני

 

ולכן מראש תעבירי מספרי טלפון של חברות שאת יודעת שהן חושבות עלייך דברים נכונים

 

נמאס לי לשמוע הלל שלם על בחור ולגלות שההלל נאמר לבטלה....

בעיית הבעיות בבירורים

א. צריך ללמוד לשאול שאלות בעלי תוכן דומה אך נאמרות בצורה שונה

ולהצליב את המידע

ב. לבקש להיות מפורטים, "הרי כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים את התורה"

אל תתני להם לספר סיפורים שת לא מעוניינת בהם

תהיי ממוקדת, שאלות מאוד ממוקדות ועדיף לבקש דוגמאות מחיי היום יום.

 

נמאס לי להגיע לפגישה ותוך 5 דקות לקלוט שאפילו עוד פגישה לא תצא מזה.

כאן יש לי משהו להגיד לך

אם את יכולה לבדוק בחור ב5 דקות, סימן שאת לא בודקת נכון

בחור לא בוחרים על פי רושם ראשוני- חיצוני, ואחרי 5 דקות זה הדבר היחיד שיש לך ואל תגידי שלא

(אלא אם כן באמת נפלת על הענק הירוק, ואת זה היית אמורה לגלות עוד בשלב הבירורים)

אם הקדשת לבחור ערב מחייך, לפחות תתני לערב הזה צ'אנס, 

אל תחליטי במהלך הפגישה, זה מבלבל אותך

זה מוציא אותך מריכוז

והכי חשוב, רואים את זה, את משדרת את זה בלי ידיעתך.

 

 

אבל אין לי שום אלטרנטיבה.בחברה בה אני נמצאת- זו הדרך ואין בלתה!אבל מה לעשות,אני רואה שלי זה לא מתאים.99 אחוז מהבחורים שנפגשתי איתם בכלל לא התקרבו לסגנון שלי,ואם הייתי נפגשת איתם אפילו ל5 דקות, לפני הפגישה האמיתית-

 לא הייתי רוצה להפגש איתם שוב.

מה אני עושה?

אולי השיטה לא מתאימה לך?

למה את משחקת לפי כללים שלא הוגנים כלפייך?

לא מתאים לך? תשני תפיסה וגישה

אל תתנהגי לפי מה שהחברה אומרת, תתנהגי כמו שאת רוצה

בסופו של דבר, את תחיי איתו בבית, לא החברה!

זכותך המלאה להחליט מה שאת רוצה

 

 

 

בהצלחה

כשתהיי זקנה יהיה לך די זמן לשבת בבית.

עכשיו צאי החוצה, תביאי למצבים שאנשים רבים יכירו אותך.

למשל - את יכולה ללכת ללמוד באוניברסיטה או במכללה.

יש עוד אפשרויות רבות ואסור להיות פסיביים.

 

 

אחד הדברים שהכי..

זה להיות כל כך תלוי במה אחרים חושבים עלי..

ואי אפשר לחיות חופשי..

 

עצם הידיעה ברקע, שכל החיצוניות שלי זה מה שמשפיע על ההצעות.. -

ועדיף לא להגיד את המשפט הזה..

שמא הוא יתפרש.. וכו'..

 

לקצת יותר מאשר אחוז מאלה שאני נפגש איתם.

מאד מאד חשוב לא לשקוע בזה.... תחיי את החיים שלך!! תהני מהרווקות שלך! יש כ"כ הרבה דברים שלא תוכלי לעשות כשתהיי נשואה... לפעמים אנחנו כל כך שקועים במחר- עד שאנחנו מפספסים את העכשיו, והוא כבר נהייה היסטוריה מבוזבזת.... בקיצור תעשי את ההשתדלות והתפילה שלך, אבל אל תתני לזה להציף אותך...

ומידי פעם יושבים מול המחשב ומתאכזבים מהחיים,

 

שומעים קצת שירי דיכאון,

וממשיכים הלאה,

 

לעוד דבר לא קשור,

 

בעזי"ת זה ייגמר.

יש תזוזות שבאות בעקבות זה שאתה בוחן שוב את עצמך מבפנים, ואז אתה מגלה מה באמת חשוב לך -  מה היה סתם עקרונות לא ממש חשובים או הרגלים מהבית ומה עדיין עקרון.

 

דוג'- אני בהתחלה החלטתי שלא אצא עם : בחורה לפני שנה שניה של לימודים (ויצאתי עם בצ'רות), תמניה, מי שאין לה חצאית מטאטא, ומי שלא חיה על אברהם פריד...

 

וגיליתי - שכל אלו הם לא עקרונות חשובים.

הראשונים די מפגרים, אבל חצאית?

פשוט הגעתי למסקנה שההלכה אומרת שזה מצויין, ויכולה להיות בת ישראל כשרה שלא נראית כמו אמא שלי....

 

וזו לא פשרה!

 

לא מתפשרים - לומדים להכיל יותר!

 

 

 

מישהי שהצליחה לרגש אותך או שהרגשת איתה משהו חזק ולא משנה מה הסיבה, אתה עלול לשים את כל ההגיון בצד וללכת כעיוור אחר הלב. לפעמים זה טוב. לפעמים זה מסוכן. אני תמיד אומר שצריך לתת להגיון לשרטט את הגבולות ולתת ללב להתאהב בתוך הגבולות האלו. אם הלב גורר אותך למחוזות אחרים, יבוא היום שתתעורר ותצטער על כך.

צריך ללכת אחרי השכל ולא אחרי הלב כי לשכל יש עיניים..

שייתרונותיו כ״כ גדולים, עד שהם שווים את הפשרה הזאת.
ואז הרבה פעמים מבינים שההתעקשות על הדברים האלה לא הייתה הכרחית מלכתחילה. לא תמיד, אבל קורה.

אז כלום, לא יעזור אני לא אסוג ממנו,

 

אם זה קווים אדמדמים וורדים כאלה,

 

התאהבות יכולה לגרום לך לוותר.

אם היא לחוצה ככה תמיד, או שהיא לחוצה במיוחד בתקופה שאתם יוצאים.

 

יכול להיות שהיא במתח מהמצב וזה יוצר לחץ מכל דבר קטן...

 

איך זה מתבטא?

מה היא עושה?

 

אולי אתה מפרש את זה כלחץ וזה לא???

בנות יכולות להיות over לחוצות ליד בנים.. סוג של תשומת לב.. שירגיע .. (כמו שהקור.. שאת עם דייט הרבה פעמים  יותר קר וקפוא מאשר שאת עם נגיד חברה/אח  שלך.. במיוחד אם הקשר מתפתח.. כי הפלנל שלו פשוט חם )

 

אז הרבה פעמים את יותר מרשה לעצמך להיות שברירית ונסערת לידו כי הרוגע שלו מרגיע. הובנתי?

 

(ולא תמיד הבת חושבת שהבן לא קולט את השדר שלה ורואה את זה כמתיקות, אלא כממסטל )

 

 

איזה סוג לחץ זה..?  במה זה מתבטא?

ממש ממש לא.

אתה מכיר אותה...?
את מכיר את עצמך....?

תתבונן,
איפה הלחץ הזה בתוך כל המכלול של האישיות שלה...? עד כמה הוא משמעותי ותופס מקום..?
מתי הוא מופיע...?ברגעים מסוימים או שתמיד נמצא ברקע..?
איך היא רואה את התכונה הזאת אצלה- היא רואה בזה נק' עבודה או שטוב לה עם עצמה ככה...?

ותתבונן גם על עצמך,
האם גם בך יש צד כזה? או שתה בדיוק הטיפוס ההפוך...?
למה זה כ''כ צורם ומפריע לך?
נניח שהיא נלחצת יחסית מהר...איך אתה מתמודד עם זה? עד כמה זה מהותי לך....?
אולי יש בך צדדים וכלים לעזור לה בעבודה על זה?
אולי יש בלחץ הזה גם צדדים חיוביים שיכולים להשלים אותך...?

לא חותכים בגלל תכונה אחת שלא מוצאת חן.
אלא אם היא גורמת לך ממש להחנק רק מלחשוב עליה...
אם יש ביניכם קשר טוב...פשוט תדברו עלהשוני הזה ביניכם. בנחת, בצורה בוגרת ומכילה. תעלו מצבים בחיים ואיך כל אחד מגיב, דברו על זה בפתיחות,בחיוך. אל תציג את זה כ'בעיה' אצלה..אלא כנק' למחשבה מתוך התחושות שלך בקשר.לא לגביה. אלא באופן כללי על התמודדות בכל מיני מצבים.
כשמדברים גלוי בצורה חיובית זה מרגיע, מוריד הרבה לחץ וסימני שאלה.

אל תילחץ מהלחץ

גם אז היא תהיה לחוצה, ורגישה, ובכיינית...כמו כולן. (ואולי אפילו גם אתה, ואין בזה בושה בכלל)

 

אז אולי כדאי להכיר את הלחץ שלה כבר עכשיו, איך הוא מתבטא, ממה הוא נובע, איך אתם מתמודדים עם זה כזוג.

וכמו שכבר אמרו פה אנשים חכמים- זו לא התכונה היחידה שלה. מי היא? מה היא? מי אתם?

 

מסכימה עם הרעיון הכללי בדבריה של אורה.: לפעמים בנות "מרשות לעצמן" להלחץ יותר דווקא ליד מי שהן מרגישות איתו יותר נוח להיות הן. לא שהן כ-א-ל-ה לחוצות על כל דבר, אבל ליד אנשים מסוימים הן לא יחצינו את זה, וליד אנשים אחרים דווקא כן, ובגדול....

 

וכמו אצל ילדים קטנים: הכי חשוב כשמנסים להרגיע מישהו- לא להלחץ מזה

הוא משגע אותך.

השאלה היא איך יהיו ההכנות לשבת כל שבוע, ואיך היא תתמודד עם הילדים, ועם אורחים, ועם החמות, ועם חוסר הצלחות שלך, ועם העבודה, והמשכנתא, והאוברדרפט, ועוד אלף ואחד דברים מלחיצים בחיים .הרי הנסיונות לא נגמרים בחתונה, אלא רק מתחילים כשכל האורחים הולכים הביתה. אתה צריך לחשוב איך אתה רוצה שהחיים שלך יראו ביום יום, ובדברים הקטנים.                     

זה מתאים לאנשים מאוד רגועים ומאוד לא לחוצים.

כיוון שאני לא כזה,

זה יכול נורא לעצבן אותי.

יש לי חברה לחוצה הרבה מעבר לרצוי, ומאוד קשה לי להסתדר עם זה. זה גורם גם לי להילחץ ולגישה אליה להיות פחות נינוחה. קיצור, אם זה מפריע לך, לדעתי לא כדאי. (חוץ מזה שקשה להאמין שחתונה תהיה הדבר הכי מלחיץ בחייכם המשותפים...)

אני הייתי דווקא מזהירה אותה מפניך,,,

אתה חושב שהחיים נגמרים אחרי החתונה?!

הוא זמן לחוץ, אך בהמשך החיים יש מצבים לחוצים באמת.

 

איך הלחץ מתבטא?

 

אחת ה-לחוצות שקיימות,

והתחתנו בשמחה, והחצי ממש ידע איך להרגיע ולמתן אותי.

 

חשוב להבין מאיפה הלחץ מגיע, ואז יותר קל.

זה דרש הרבה ממני, אבל לא הייתי מגיעה לזה בלעדיו.

עצם זה שהוא שם, מקבל, תומך, מדבר איתי על זה וכו' מוריד חצי מהלחץ, וגם אם אני בוכה, אז למדנו שזאת דרך התמודדות וזה עובר..

 

פרפקציוניסטית וכל בלת"מ קטן מלחיץ אותי לאללה..

התחתנתי עם הבחור-הכי-נחת בעולם..

ואני משתפרת..

מאוד אפילו!

 

אם אתה משתגע ממנה, אל תלך על זה!

אם אתה נהנה ממנה למרות זאת ואתה רגוע, ושניכם מודעים לעבודה שצריכה להיעשות בעניין - מזל טוב!

 

(אגב, אם היא לחוצה ברמה שלחץ משתק אותה - לא טוב. שתלך לטפל בעצמה לבד.

אבל אם הלחץ מפעיל אותה - זה מצויין, היא אולי תהיה פקעת עצבים בזמנים מסויימים לפני החתונה, 

אבל בשטח - החתונה תהיה פרפקט. ותפקידך הוא להרגיע.. זאת כל התורה כולה!

רק לא להישאב למקום הלחוץ שלה.)

יתכן ויש לה לב זהב ותגדל את הילדים בצורה הכי טובה שבעולם.

גם לך יש חולשות, וכשמודעים להם, עובדים מתפתחים וגדלים יחד.

מי שאין חולשות לא עובד וממילא לא מתקדם בחיים.

אני אפילו קצת מתפלא: זה דווקא מה שמטריד אותך?

 

הרי יש אחרי כן, וזה יותר משמעותי בהרבה.

 

 

זה דבר שאדם צריך לשקול - כמו כל נתון מידותי משמעותי: האם זה משמעותי מאד? האם זה מפריע לו? האם יש סיכוי סביר בעתיד שזה יגרום לסכסוכים תדיריים?  האם היא עובדת על זה, זה בשליטה, ואולי לא כ"כ נורא? איפה זה בפרופורציה מול דברים אחרים שבה?

 

ואחרי הכל - אדם צריך לראות: האם מי שהוא פוגש מתאימה לו להתחתן איתה או לא.

תמוה

אלא שהוא מביא דוגמה, שאם הם יחליטו להתחתן - אז מה יהיה וכו'..

הוא כתב באחת ההודעות הקודמות:

 

"הגעתי לבית שלה- והוא פשוט נראה זוועה!!.........

ובאיזה שהוא מקום זה מוזר לי לחשוב "שהבחורה שאני רוצה להתחתן איתה" גרה במקום כזה.

זה עושה לי רע בלב."

 

כלומר הבנתי שהוא כבר ביקר אצלה

שהוא מעוניין להתחתן..

ובכרטיס האישי ישנם עוד פרטים שגורמים לי להסתכל על התמונה כך..

 

אך בכ"ז- יבוא הכותב ויכריע.. אולי אני טועה

אם עוד לא השגת,

ואני אבדוק כשאהיה בבית בע"ה..

 

 

הצלחות בכולופן..

 

או זה?

 

 

 

וחשוב: אין י-ה ריבון של ויז'ניץ,

 

הוא של כל העולם...

 

אם את חושבת שיש מצב שעכשיו את רואה דברים שונה מבעבר בצורה יותר בוגרת,ויכול להיות שבמקרים מסוימים הית פועלת אחרת אז תבררי טוב ואם נשמע טוב תנסי,אין לך מה להפסיד

אלא אם כן יש לך סיבה מיוחדת בכדי לחזור ולנסות..
אחרת סתם לנסות את מזלך/ו זה מתיש ומעצבן...

כמו שכתבת יצאתם יחד לפני שנים... כיום את והוא נמצאים במקומות אחרים.

מן הסתם במשך שנים אלו עברת דברים, התבגרת, וההסתכלות השתנתה..

וחוץ מזה שאין לך מה להפסיד..

שיהיה בהצלחה!!

שאישתו פסלה אותו אחרי פגישה אחת. ואחרי שנה וחצי הם יצאו עוד פעם והתחתנו. 

אחרי שהוא נפגש כבר עם 5בנות(אאל''ט),וכולם אמרו לו לא מיד אחרי פגישה ראשונה..הוא החליט לפנות לאחת מהן,ולהסביר לה שהיא אחת מתוך 5שישר אמרו לו לא אחרי פגישה אחת,ולשאול אותה אם לא איכפת לה,אז הוא ישמח שהיא תסביר לו על מה היא פסלה,כיוון שכנראה זה מה שתוקע אותו עם כולן,ואז היא אמרה לו מה הפריע לה,וזה היה משהו שבמציאות הוא בכלל לא ככה,ומסתבר שהיא סתם הגיעה לאותה מסקנה,קיצור הם חזרו להיפגש,והתחתנו
>>>
א. אל תשפטו כ''כ מהר,אם משו לא נראלכם-תבררו!,אפילו לא עם ה'מדוייט/ת',אפילו תבררו עם איזה מישהו שמכיר אותו/ה,וככה תדעו שבטוח לא הסקתם סתם מסקנה שגויה...
ב. כמו שכולם אמרו-שעבר זמן,שניכם מין הסתם השתנתם,וכו' וכו'...לדעתי שווה לתת צ'אנס נוסף,שמעתי לא אחד ולא על שניים שכבר התחתנו ככה...
לילה טוב!

השדכן התבלבל או שלא ואמר למיועד שינסה שוב

טוב אבל שם היא השתנתה הרבה מאוד בינתיים (אני גם יצאתי איתה אז אני יודע)

טוב אבל זה מקרה חריג כי פעם הראשונה שיצאו, זה היה אחרי שנתיים שהיא הייתה בארץ ולא רצתה אברך ואח"כ כן הסכימה. כיום הוא אברך בירושלים.

כי אם את לא זוכרת למה פסלת אותו אולי זה כבר "עבר מן העולם"

 

ותנסי אחרי ברור מעמיק.

 

שמעתי על לא אחד ולא שנים שהתחתנו ככה.

(גם להיפך כשהבחורה הציעה חזרה)

 

 

בהצלחה

 

תבדקי אם מה שהפריע לך אז מפריע לך גם היום.

 

אנשים משתנים ועוברים הרבה!

 

בהצלחה!

לעניות דעתי, חלק מאוד גדול בהצלחה של קשר תלוי בתזמון.

בנ"א הם אנשים דינמיים-עברת חוויות מאז, גם הוא.

אולי אז באמת לא התאמתם ובנקודה של ההוה אתם כן?

 

אני מקווה שזה לא נשמע מפחיד-אני חושבת שכשנפגשים בזמן המיועד ומחליטים להשאר יחד-

מכאן צומחים יחד ולכן לא מפחיד אותי לחשוב שממשיכים להשתנות ונשארים מתאימים.

 

במיוחד אם את לא זוכרת למה נפרדתם-אם אין בו משהו שמרתיע בך

לדעתי-תנסי

 

משמים זה בטוח-או כי זה זה..

או שיש עוד משהו שאת צריכה להפיק מפגישה נוספת

(או אולי ה' שולח אותך כי הוא צריך את זה למטרה כלשהי-גם אם תרגישי שלך זה היה מיותר)

 

 

סליחה שיצא קצת ככה.....

מקווה שהמשך הדרך יהיה חלק יותר.... בהצלחה

אז לא להחליט ישר שאין צ'אנס, וזה בטוח לא ילך.

אנשים משתנים אחרי כמה שנים, ומה שלא התאים אז, לא בהכרח שגם היום זה לא יתאים..

 

אז אם הפרטים הם בסדר ומתאימים ואין איזה משו שהיה ממש לא טוב (ונשאר ככה)- אז כדאי לתת הזדמנות נוספת.. אולי זה כן זה?..

אין מה להפסיד!!