מחשבה שעלתה לי בתור חוזבשית בשבת.
אנשים שהם דתיים/ חרדים מבית-
איזה דפוסים חברתיים (שלא בהכרח קשורים להלכה) יש בקהילות וציבורים שהם לא מוכרים לאנשים לא דתיים.
לדוג': קווניקים וגושניקים.
למרות שאני כבר כמה שנים בתשובה, לקח לי הרבה זמן להבין ולשמוע את המושגים האלה..
קווניקים גושניקים.
מכיר דתיים לייט שלא מבינים בכלל את ההבדלים ביניהם
לק"י
ולא גדלנו בכלל על המושגים האלה.
מניחה שהכרתי אותם רק בגילאי העשרים.
אז בייסיק זה בכלל לא (מחזקת את דבריך).
אבל בישיבת ההסדר בה למדתי, בטח בשיעורים א-ב, כמעט אף אחד מהשיעור שלי לא ידע מה זה
אבל אולי סתם לאחיות שלי הייתה מודעות פוליטית-מגזרית גבוהה
האמת כשחושבים על זה, כמה קווניקים ביחד יוצרים גושניק..
אבל האם יש עוד ברים שאתם יכולים לחשוב עליהם בתור דפוס חברתי-דתי..
שמישהו שהוא חוזר בתשןבה יכול להיתקל בו?
בין זה לבין אחריות על המדינה ולא לשבור את הכלים כשלא צריך. אבל נכון שאין קו ברור.
בכל אופן, סמוטריץ וחבריו (וגם בנט בהתחלה) כן לעומתיים וביקורתיים, בפרט בהשוואה למפד"ל של לפני עשרים שנה.
זה לגבי המדינה. לגבי התרפסות בפני שמאלנים- אין לי מושג מאיפה הבאת את זה. הדת"ל הכי יצאו ויוצאים נגד הרצי הלוי, רונן בר ובגץ וכו'.
קווניקים-מרכזניקים.
אלוקים, אני לעולם לא אבין את זה ולא אסכים להבין את זה, כמה שלא יסבירו לי אי-אלו דקויות שעושות את ההבדל בין תורת ה' צ-באות לבין בלבולי שכל.
די, רב המאחד על המפריד.
דרך אגב יש עוד הבדלים. שומו שמיים, מה ההבדל בין נועלי המוקסין לבין נועלי הבלנדסטון?
גושניקים, פתוחים תרבותית ו/או מחשבתית, פחות ממלכתיים, יותר שכלתנים, פחות אידאלים, יותר פרגמטיים.
קוויניקים, סגורים תרבותית ו/או מחשבתית, יותר ממלכתיים, יותר חסידיים, יותר אידאלים וחזון גדול.
כמובן שיש אנשים (וגם ישיבות שלמות) שלא נכנסות יפה לאף אחת ההגדרות האלו, אבל בהחלט יכול להיות גושניק מאוד דוס, שגם קורא ניטשה (ואם נלך ממש על הסטיגמה הוא גם אמריקאי שרואה בייסבול בשעות הפנאי וגם קצת שמאלני).
בעלי שמגיע מישיבה שנחשבת יחסית גושניקית, אבל לא בדיוק, שמע מחבר בישיבה שהופתע בצבא לראות כמה החברה מישיבה שלו בכלל מודעים להלכות כמו עירוב בשבת לעומת אנשים שהיו איתם ממכינת עלי (או משהו בסגנון) שנחשבים קו.
זה סוג של גרף עם אפשרויות להצלבויות שונות.
אפשר לערבב: סגור תרבותית, מחשבתית, לא ממלכתי, אידאיליסט- יוצא נוער גבעות. וכל מיני השקפות שונות כאלו.
למדתי על כל הרעיון הזה רק אחרי שהתחתנתי מבעלי, שלא רואה את עצמו באף אחת הקטגריות האלו באופן מוחלט, בגלל ההצטלבות השונה בפרמטרים האלו.
בישיבות הקו הר המור ושלוחותיה הדרך היא על פי הרב צבי יהודה ואיך הוא תפס את ההגות וההשקפה של אביו
מרכז הולכים יותר עם הרב קוק באופן ישיר.
והגוש הם יותר תלמידים של הרב ליכטנשטיין הם שואבים הרבה מהרב סולבייצ'יק ומבית בריסק באופן כללי
איפה הניק הוותיק הזה @נשמה כללית שמאוד אהב את הדיונים והחילוקים הבלתי נגמרים האלו?
(בלנ"ד לא ממשיך את הדיון. )
יש כמה אפשרויות בכל מיני ערוצים ונדמה לי שהטובה ביותר (לפחות משבת שעברה) היה של קול חי. עבד עם פיקוד העורף צמוד צמוד ואמר בשידור רק מה שצריך. לא מילימטר פחות אבל גם לא מילימטר יותר.
וכן, אני מכיר אישית את הבחור שהיה עם המיקרופון בשבת. אני לא חסיד של האקטואליה שלהם ברדיו ויש לי ערימת בדיחות על זה, ובכל זאת - זה הדבר הנכון לדעתי.
אה כן, למי שמכיר מפה אתרים שאני בונה. האתר של קול חי בנוי בערך על אותו stack טכנולוגי של ערוץ 7. נחשו למה.
משתעשע לו במחשבה אסטרטגית מה איראן יכולה לעשות כדי להפוך את הקערה על פיה.
בגלל שאני בן אדם אחראי אני כמובן לא אפיץ את הסרטון ולא אפרסם אותו בפורומים באינטרנט 😉
לא בכוונה...
מישהו מכיר/ שמע/ למד,
על לימודי הCBT אצל הרב ערד במכללת דעת ותבונה?
לא מכיר את הרב ואת המכללה הספציפית אבל היה שלב בחיים שלי באזור גיל 30 שבו לכל החברים שלי נמאס ממטפלים ויועצים שעברו קורס בודד והתחילו לייעץ ולטפל ולגרום עוגמת נפש לאחרים.
אני עד לא מזמן הייתי אצל מאמנת עסקית שהכרתי אותה וידעתי שהיא טובה ולא בגלל התעודה שלה, נראה לי nlp אבל לא התעמקתי, אבל אחרים יצאו במפחי נפש אדירים עם יועצים ומטפלים מהסוג הנ"ל.
ואני קצת כועס על עיתון בשבע שמפרסם את הקורסים האלה כל כך הרבה כשאני רואה את התסכול של חברים שלי.
פסיכיאטרים ופסיכולוגים ותרפיסטים ועובדים סוציאלים עוברים שנים באקדמיה ובסטאז ובהתמחות ועם רף קבלה כלשהו ויש לזה כנראה סיבה.
אבל זה נכון שמטפל צריך הרבה יותר נסיון מאשר קורס בודד. מה שכן הקורסים האלה מאוד יעילים לצרכים אישיים ולצרכי משפחה קרובה.
יש לא מעט פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכו'.. שיוצריפ עוגמות נפש חמורות לא פחות מהמטפלים הנ"ל.
וזה באמת תלוי מטפל/ מאמן וכדומה..
גם אני הייתי בטיפולים רבי ומרובים על כל הסקלה והסגנונות ומכל סגנון אצל כמה.
לכן כל אחד צריך לראות מה מתאים לו יותר ומה מתאים לו פחות,
לא הייתי הופכת אנשים שהם מאמנים ולמדו קורסים (שדרך אגב חלק מהקורסים הם גם לימודים מלאים של שנתיים לפחות) כלא מקצועים וכו'.
מכירה פסיכולוגים (על בשרי האישי) שלא הייתי נותנת להם לטפל בחתול.
ולהפך מאמנים, מקצועיים בצורה יוצאת דופן שלא עשו קורס אחד, אלא למדו הרבה מאוד קורסים ורואיפ בכך ערך רב.
אני לא חסיד של CBT ספציפית אבל רוב הכלים האלה הם מעולים לשימוש אישי/מקומי ופחות מתאימים בשביל מטפל שאין לו פז"מ בעולם. אני לא יודע אם דווקא תעודה, אבל צריך איזה שהוא רקע לפני שמתחילים לעשות עבודה על נפש של מישהו אחר.
שוב.
לא דיברתי על לימוד קורס אחד ולהתחיל לטפל באנשים..
פשוט שאלתי בכללי.
אם לא - לא.
הוא אדם טוב, יש להם איזה מוסד עם ישיבה ומסגרת ללימודי הנפש ואולי גם טיפולים ברמה כלשהי. עם זאת לא נראה לי שמישהו שם מוסמך לטפל וצריך לבדוק אם יש מדדי איכות אובייקטיביים ללמידה שם (נניח שהם מטעם מישהו או שמקבלים תעודה מוכרת וכדו), וגם באופן אישי לא התרשמתי מאוד מהספרים שהם מוציאים. זה נראה טוב וסביר אבל אם הייתי הולך ללימוד מעמיק של כמה שנים והרבה כסף, אני בספק אם הייתי עושה את זה שם (אבל אולי אני לא יודע מספיק).
חשוב לי להגיד שאני לא מכיר מספיק, לא אותם וגם לא אחרים לשם השוואה. כן אומר שמניסיון מר של אנשים שהבטיחו להם איזה לימוד בשיטה מיוחדת וכו וכו, ושילמו הרבה כסף והקדישו הרבה זמן, ובדיעבד הם לא הפכו לחכמים באופן חריג וגם התעודה שהם קיבלו לא הייתה שווה המון. (cbt אם הבנתי נכון, זו שיטת טיפול. אבל את צריכה להיות טובה בשיטה הזו כדי להצליח איתה)
אציע לך לברר אצל בוגרים שלו, איך הם מרגישים מבחינת הידע שצברו ואיזה שערים זה פתח בחייהם.
א. כדאי בכלל? (כאילו ברור שלא חייב.. השאלה אם עדיף שכן או שאולי עדיף שלא?)
ב. מה אפשר לתת?
ג. אני גבר, אני כמובן לא מדבר על מתנה אישית ממני.. הכוונה אולי משהו מכמה בנים ובנות מהעבודה שעובדים עם הגברת.
ד. רעיון אחר שהוא לא מתנה?
בשורות טובות..
א. לדעתי כדאי מאוד. יתן לה את התחושה שזוכרים אותה ומשתתפים עם האכזבה הזמנית שלה.
ב. מה תכננת לתת לחתונה? ולא משנה מה תתנו, העיקר מכתב אמיתי ומשתתף שישמח אותה 🫶
משהו חמוד שהיא תוכל לשים בבית אחרי שתתחתן,
בתוספת מכתב.
כשהחתונה שלי התבטלה, חברות שלחו לי שוקולד שווה וספר שהן ידעו שאוהב. זה שימח אותי מאוד. זה הראה על "אנחנו חושבות עלייך ורוצות שתרגישי טוב"
הסיטואציה לא זהה כי אצלי זה היה ביטול ופה דחיה, אבל כן מציעה לשלוח משהו. משהו קטן לבית או משהו אישי כמו שאני קיבלתי, לדעתי זה מצויין. לא צריך בסכום גבוה, אלא יותר תשומת הלב. ומכתב, כמובן. (פחות נראה לי מתאים להעביר כסף ממש)
כבר פעמיים (!!!) התקיפו את הארובות בחיפה ובנס לא התרחש שם פיצוץ מטורף
וישראל עדיין לא מתקיפה את כל הגז שם???
הותר לפרסום: שלושת ההרוגים מפגיעת הטיל באזור חיפה שהו במתקני בזן
חסום לשעברהדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות כעת, זה לקחת נשימה עמוקה, ולעשות סוויץ' במוח.
אנחנו לא ב'סבבים' בעזה, ואין כל כך מה לעשות. עיקר הלחימה תיעשה ע"י חיל האוויר.
אבל גם אתם בבית יכולים לעזור מאד. קחו נשימה עמוקה, ותתכוננו נפשית למצב בו עליכם לטפל בחבר פצוע, או אח או אדם זר.
תסתכלו באינטרנט על סרטוני הסבר של מד"א, איך לבצע חוסם עורקים בצורה נכונה, איך לחבוש בצורה אפקטיבית. איך למדוד דופק, איך לעשות החייאה.
איך לעזור למישהו שנכנס להלם, איך לטפל בנפגע טראומה. כנסו לסרט, מעכשיו- אתם חובשים קרביים.
תכינו רצועות בד מהן תוכלו לעשות חוסם עורקים במהירות. לכו עם עט בכיס. פלאפונים מוטענים. קנו תחבושות, חומרי חיטוי.
אתה יכול להציל חיים! את יכולה להציל חיים! כולכם יכולים להציל חיים!
חסום לשעבר
אם חסר יש כמה וכמה פורדקסטים מעולים שמקיפים את הנושאים הקריטיים בסגנונות שונים (גם אם אצל אף אחד מהם אינ חותם על כל מילה) - 'על המשמעות' של תמיר דורטל, 'שומר סף' של גדי טאוב, 'אידיוטים שימושיים' של עקיבא ביגמן, אורי מלמד ועוד.
המודעות קודם כל עוזרת לא להיות 'אידיוט שימושי', כמו אלו שמשוכנעים שכל הקצינים הדתיים הודחו בדיוק בגלל סיבות אובייקטיביות נטרליות...
שנית, לדרוש מנבחרי הציבור שלנו למלא את תפקידם ולא לוותר. הרבה מגניבת הסמכויות של הפיראט המשפטי אהרון ברק וממשיכיו, הגיע בצורה שנבחרי הציבור בכלל לא עמדו על שלהם.
שלישית לבחור נבחרי ציבור שמודעים לבעיות ומוכנים לפעול בשבילם גם כשהדרך ארוכה ולא כאלו שמנפיקים ססמאות יפות וחסרות משמעות.
שנית - להגיע גם להפגנות הבאות, להביע מחאה, לעורר מודעות - נבחרינו עסוקים בדברים רבים וחשובים, מה שיונח על השולחן יטופל.
שלישית - התודעה חשובה מאוד, בסופו של דבר מי שלא בתודעת עבדות - גם לא יישאר בה לאורך זמן. (אולי כדאי לקרוא את המאמרים הקצרים של 'סוללים דרך' אני מקבל אותם בוואצפ אבל מניח שאפשר למצוא גם בגוגל. עוסקים בזה רבות.)
כל שאר הזמן - תודעה?
חסר לי משהו.
יש כאלה שאוהבים לשחק בנדמה לי, זה מאוד מדכא להבין כמה אנחנו קטנים וחסרי השפעה ולכן המוח ממשיך עם המשחקים האלה...
ראה את תגובתי פה: לדעתי - צעירים מעל עשרים
אנחנו קורבן של המציאות ואין לנו יכולת להשפיע עליה
אבל בפוליטיקה, אפעס, אין...
ב. ככל שאתה מפתח מודעות, אתה מוצא יותר כיווני השפעה.
זה יכול להיות בהתפקדות למפלגה עם פריימריז ואז לנבחרים אכפת ממך ומהדברים שחשובים לך, הרבה יותר.
זה יכול להיות בהשתתפות קבועה במחאות שגם אם לא מזיזות מ0 ל100, בהחלט גורמות למי שגם ככה מודע לזה שאינו במקומו, להסתכל במראה (סילמן, אורבך לדוגמא).
זה יכול להיות במאמצי התיישבות וכשילעגו לך שהתיישבות בעזה זה לא ראלי, תזכיר להם שזה לא רק מה שאמרו לאנשי אלון מורה לפני חמישים שנה, אלא גם מה שאמרו לאנשי חומש ואביתר לפני שלוש שנים. המעז - מנצח.
זה יכול להיות בכתיבת מאמרי דעה ועבודות אקדמיות, שבסופו של יום קוראים אותם מקבלי ההחלטות.
זה יכול להיות בהתנדבות למילואים גם כשאתה כבר בן 40 עם שבעה ילדים ויכול להיות בללכת לחסום את משאיות הסיוע לאויב.
תבדוק על מי שונאי ישראל במערב הטילו סנקציות ותבין מי פועל היום עם א'ל לבניין האומה בארצה.
יש עוד אלף כיוונים, שנפתחים כשיש מודעות. זה לא אומר שאתה *לבד* תשנה את העולם, לכל אחד יש את כחותיו וכישוריו יכולותיו ומגבלויותיו. המשימה העיקרית שלי, היא ללמוד וללמד תורה, גם בלימוד תורה - המודעות והמגמה משמעותיות.
לא כולם יואל משה סלמון/מאיר הר ציון/הרב לוינגר. לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין לבטל ממנה.
רוב הימין עדיין בתודעת עבדות למרות שכבר התחלנו לצאת משם.
הוא עדיין מרגיש קורבן, זועק ומיילל, ומתקשה לראות את מה שכן קורה ומשתנה.
חשוב לצאת להפגנות מתוך תודעה של חירות - אנחנו כאן ואנחנו פועלים ואנחנו נדאג שזה ימשיך בע"ה.
יריב לווין זעק שההתקרבנות הזאת מחלישה את המאבק (ראה בסוף הראיון פה: הרפורמה המשפטית כאן והיא לא תעצור לרגע - עיתון משפחה)
אנשים שכחו שהפגנות נועדו להרתיע ולא סתם להביע עמדה. בעבר X אלפי אנשים נעו לכיוון בית חרושת עם שלטים כנגד התעמרות בעובדים, ולבעלים היו את כל הסיבות שבעולם להניח שבפעם הבאה המפגינים לא יסתפקו בסיסמאות. כנ"ל בהפגנות של השמאל המודרניות, בארץ ובארה"ב, בואכה קפלן ו-BLM.
בימין היחס להפגנות הוא סמי-דתי: "נעשה השתדלות מינימלית ונבטח בה'". כמובן, התוצאות קרובות לאפסיות. אף אחד לא מפחד ממפגיני הימין ואף גוף לא סופר אותם.
קניתי מזרון בחנות בתל אביב בכמה אלפי שקלים.
לאחר חודש וחצי המזרון שקע בצורה משמעותית והיה כבר לא נח ועשה לי כאבי גב חזקים.
אני מבין שהאיכות היא פשוט זבל, כמו הבגדים האלו שנראים ממש טוב בחנות, אבל אחרי כביסה אחת או שניים הופכים לסמרטוטים.
פניתי לחנות עם תמונות וסרטונים שמראים כמה ששקע והם הציעו לשלוח לי מזרון חדש במקום מאותו דגם. כתבתי להם שאני רוצה החזר שכן בטח המזרון החדש גם כן ישקע.
הם כתבו שהמזרון החדש לא ישקע ועניתי שאני מוכן לתת לזה הזדמנות אחת כי תאורטית אולי באמת זה תקלה חד פעמית.
ובכן גם המזרון השני שקע במהירות ושוב אחרי כחודש וחצי הפך להיות ממש לא נח עם שקע גדול באיזור האגן.
ניסחתי מכתב "התראה לפני תביעה" שאני עומד לשלוח להם ובו אבקש את הכסף חזרה ואם לא אתבע את הכסף + פיצוי בבית משפט וכן
אפרסם את הכל עם תמונות וסרטונים ברשתות החברתיות (צמוד לעובדות וכו' שלא לעבור על חוק לשון הרע).
השאלה שלי היא, אולי יש למישהו כאן נסיון במשהו דומה, האם כזה מכתב ישכנע אותם להחזיר את הכסף או שלא ישכנע ואצטרך
ללכת לבית משפט?
רק לדעתי עדיף לפנות אליהם לפני שאתה שולח מכתב כזה, מה גם שפעם שעברה החליפו לך. תפנה אליהם ותגיד שהבעיה חזרה על עצמה ושאתה מבקש החזר או שיחליפו לדגם אחר (ממליצה לחפש מראש דגם שאתה רוצה)
שמעתי יש מקום חמים שהוא רק 30- מעלות
האלו אמרו מזרנים, אז שלחו אותם לחינוך מחדש בסיביר
אני מקבלת תלושי משכורת שכתוב בפירוט שעות סכום מסויים של שעות ובשעות למטה סכום יותר נמוך, למה זה?
אני מצרפת 2 דוגמאות אבל ככה זה בכמעט כל חודש.
דוגמא אחת:
דוגמא שנייה:
פשוט אני..הנה דוגמא מתלוש אחר שאין בו את התעריף 200%
כשאני מחבר את המספרים המוקפים באדום התוצאה בדיוק 187.91
101.3
35.5
20.83
19.43
9.85
1.0
יום תמורה
אז קיבלה כסף על עוד 8 שעות עבודה, שהם לכאורה התמורה לשבת, אך השעות לא נכנסות למונה שסופר את שעות הנוכחות בעבודה כי הן רק תמורה ולא נוכחות.
הן לא "שעות עבודה". הן שעות ברמה אחרת. אגב הן גם לא נספרות לפנסיה וכו'. הם רק למשכורת.
נראה תלוש מעט מסורבל**
הצבא רוצה חרדים בשביל סד"כ והסיבה העיקרית שהחרדים לא רוצים להתגייס כי יש פחד שיפסיקו להיות כפי שהם.
אז למה לא לעשות חיל חדש (כמו מגב שלא בדיוק צהל) שיהיו רק בגבולות או רק בכמה גזרות ספציפיות.
והם יהיו עם מדים בצבע אחר ועוד כמה שינויים וכו'.
וכל החיל הזה יהיה לגמרי כמו שהחרדים רוצים שיהיה.
ויכולים לשים גם ישיבות בגזרות האלו כך שהם יכולים בין המשמרות ללמוד בישיבות.
ומי שכרגע בגזרות האלו ילך לאיפה שצהל צריך אותם וכך צהל יקבל את מה שהוא רוצה והחרדים יקבלו את מה שהם רוצים (שלא משתנים)
ונראה שזה פתרון די מושלם, לא?
רעיון קצת דומה זה שיקחו חיל שכבר קיים ויהפכו אותו להיות רק לחרדים (כמו חיל החימוש או חיל הלוגיסטיקה למשל).
(כמובן שצריך כל מיני ניואנסים וכיוונונים וכדומה, אך כך הרעיון בכללי)
אלא שיש כמה גורמים שצריך לתקן ולשפר לפני שהם יעשו זאת.
ובכן,
לא. הם לא רוצים להשתתף במלחמת המצווה, הם לא רוצים להחזיק נשק, הם לא רוצים להיות חלק מהסיפור היהודי והישראלי.
ראית את אחד מרבניהם אומר ''אם תעשו ככה וככה אז נורה לתלמידנו להתגייס''?
2. החרדים ככלל לא באמת רוצים להתגייס. יש כל מיני בשוליים, אולי השוליים של היום רחבים קצת יותר מהשוליים של פעם. אבל ככלל, המינייסרים, החרדים האלו והאחרים, שלומדים ושאינם לומדים, חסידים ליטאים וספרדים - לא רוצים להתגייס.
ומחדדת קצת את 2 הסעיפים
1. הצבא יותר משקיע בהתאמה לחרדים ויש כבר יחידות די מותאמות ויש את חשמונאים שהיא די מותאמת
2. חלק לא רוצים להתגייס
הן מבחינה אידיאולוגית והן מבחינה דתית
אבל יש חלק שהוא על הגדר
ככל שהצבא יתמיד בהתאמה
ובוגרי היחידות יצאו חרדים
ככל שהפוליטיקה והחוק לא יפגעו בתהליך
יותר אנשים על הגדר יתגייסו
כמו שקרה וקורה עם תעסוקת גברים חרדים
נוח לכל אחד להאשים את השני
הרי לצבא לא מספיק אכפת מהדתיות של החרדים, והחרדים מצידם לא אומרים- "אנחנו דורשים להשתתף במלחמת מצווה ולתת את חלקנו. ואנחנו אלו שנדאג לפיקוח על התנאים שלנו".
אז אנחנו (הציבור הדת"ל על שלל גווניו), צריכים להתנהל בראש גדול כדי להשיג את המטרה.
קודם כל, צריך להיות חשוב לנו לא פחות מאשר להם, שהמסלול שלהם בצבא יהיה כשר בלי שום בעיות. שלא יהיה פתח לקלקול בצבא. אם הם לא רוצים להתערבב בכלל עם חילונים בצבא, בניגוד אלינו, זו זכותם ואין בזה פסול.
דבר שני, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חייבים את החרדים איתנו כדי לתקן את המדינה, להפוך אותה ליותר יהודית וימנית (נכון שהחרדים לא באמת ימנים, אבל הם לא אנטי ימין).
אין לנו שום סיכוי לנצח את השמאל הקיצוני ששולט פה, בלי שיהיה לנו מספיק כח.
נכון שהחרדים לא ייזמו מעצמם הקמת מסלול שיספק אותם, אבל אם נדאג שיהיה מסלול כזה, בלי שום בעיות, והם יראו שזה אמין, כבר לא יהיה להם סיבה/תירוץ לא להתגייס.
החרדים לא מאמינים שהמדינה באמת רוצה לשמור עליהם איך שהם מבחינה דתית, וזו נקודת האמת של ההשקפה החרדית ועליה יושבים כל הדברים הלא טובים שיש שם- זה שהם לא מחוברים מספיק לעמ"י, זה שהם מערבבים בין אי הסכמה עם המדינה החילונית לבין שותפות ודרך ארץ בסיסית איפה שצריך (צבא, מיסים), וזה שהם תומכים במפלגה המושחתת ומחללת שם השמיים ש"ס, בין מאונס בין מרצון.
עכשיו נקרתה לנו הזדמנות אמיתית לשינוי, וצריך להיות בוגרים וחכמים. לא להתלהם (למרות שזה באמת מרתיח לשמוע אמירות של חלק מהרבנים החרדים וחלק מהפוליטיקאים החרדים) אלא לפעול בצורה נכונה ומקרבת כי זה גם אינטרס שלנו, דתית ולאומית. אגב, הראשון לציון החדש, בשונה מאחיו, הוא לא אדם מגזרי במהותו וגם הרבה יותר ממלכתי ומכבד.
דבר ראשון- שאנחנו אלו שנדאג שמה שהצבא מבטיח לחרדים אכן מתקיים. שהחרדים גם יראו שאכפת לנו מזה ושאנחנו מבינים את החששות שלהם.
דבר שני- להבין שזה גם צורך שלנו שתהיה כמות מסויימת של אנשים שתורתם אומנותם. לא לבטל את העקרון הנכון בגלל שהחרדים די המאיסו את העניין בגלל שהקצינו אותו לגמרי.
אני גם קצת מרגיש בנטיה הראשונית שצריך לנקוט במידת הדין וכפיה. לא רוצים להשתתף בצבא- לא תקבלו כלום. רוצים תקציבים- תדאגו בעצמכם להתגייס ותדאגו עם הצבא לתנאים שאתם צריכים.
אבל מעשית- אולי זה יעבוד ואולי לא. אולי זה לא יעבוד ואנחנו אלו שנפסיד מזה כי לחרדים לא אכפת לשבת עם השמאל ששונא את ביבי יותר מאשר את החרדים. וגם אם זה כן יעבוד- עדיין תיווצר מתיחות מיותרת בינינו לבין החרדים במקום שנעבוד יחד. וחבל, כי המטרה שלנו משותפת ורק הדרך שונה.
כמו שאנחנו ראש גדול במבט על חילונים ומדברים על הנקודה הפנימית היהודית שלהם שמתבטאת כך וכך, ככה צריך לפתח ראש גדול במבט על חרדים (שזה מצד אחד יותר קשה ומצד שני יותר קל). ובדיוק באותו אופן- מצד אחד להסתכל עליהם כתינוקות שנשבו להשקפה לא נכונה ומשם מגיעה ההתנהלות הצרה והקטנונית שלהם, ומצד שני לראות מה צריך ללמוד מהם ולמה ה' גלגל שבזמן חזרתנו ארצה תתפתח מאוד התופעה של חרדיות מנותקת מהחומר (שזה הפוך מהמהות של א"י). צריך ללמוד את זה ולהעמיק בזה. תורנית, הסטורית, פסיכולוגית. כמו שהרב ניתח חילונות, ככה לנתח חרדיות.
אבל כדי להצליח, ופה לדעתי יש לנו חסימה נפשית רגשית- אנחנו צריכים להעריך מספיק את עצמנו ואת התורה שלנו, ולהבין שאנחנו מסתכלים מבחינה דתית על החרדים לא מלמטה אלא מלמעלה (לא בקטע של גאווה אלא של ענווה אמיתית). הרי ראינו את העוצמה האמונית שלנו מתחילת המלחמה, את מסירות הנפש, את החיבור לעמ"י ולא"י, את ההתמדה בתורה גם בשדה הקרב. ראינו גם שיש לנו ת"ח גדולים. ראינו איך הרבה מגדולי הדור החרדים חיים בקטנות יחסית לרבנים (אפילו הפשוטים) שלנו. רק מתוך הרגשה של גדלות, אפשר לבוא עם הראש הגדול והחמלה שנצרכים כדי לתקן את המצב. אם נהיה בתודעה הזו, גם לא נתרגש מכל מיני אמירות חריפות מאוד של רבנים נגדנו, כי נבין שאמנם הם גדולים בתורה, אבל מבחינה אמונית והשקפתית הם לא גדולים ולא מבינים אז אין מה להתרגש מהם.
כמו שכתבתי והדגמתי פה הרבה, מרוב הרבנים החרדים אין לי יותר מדי ציפיות כי הם באמת נטועים בהשקפה שלהם ובטוחים שהיא נכונה וחלקם מרשים לעצמם להגיד דברים הזויים.
אבל ל"עמך" החרדי יש חוש בריא ממה שאני רואה, והדרך לשינוי תעבור דרכו. רק שאם נלחם בחרדים הם ירגישו שנלחמים גם בהם, וככה כנראה נפסיד גם את אלו שנטיית הלב שלהם היא כן להסכים איתנו. אחרי העם, יבואו גם הרבנים כי הם יראו שהשינוי שהציבור דורש הוא פנימי ואמיתי ויראו שהמציאות בשטח היא שבאמת הצבא מקיים את הבטחותיו.
אני מכיר כמה חרדים רציניים, חלקם מבית וחלקם מתחרדים, שאומרים לי שצריך להתגייס (ולא רק מי שלא לומד), אבל אי אפשר לסמוך על הצבא שהם יתנו את התנאים המתאימים ויעמדו בהם.
ברור לכל מי שלומד בלי משוא פנים שההשקפה החרדית לא מבוססת על פרשנות נכונה של המקורות, אלא כל ההשקפה היא רק כדי למצוא הצדקה הלכתית ומחשבתית לדרך שלהם, שהשורש שלה זה החשש להתקלקל מבחינה דתית כדלעיל. לכן הפתרון הוא פחות בדיונים תורניים, אלא ביצירת מציאות מתאימה שתמנע את החשש הלגיטימי שלהם (ואז לבוא עם הטיעונים התורניים).
נכון שהצביעות מעצבנת- גיוס אסור אבל ליהנות מכספי המדינה החילונית מותר? אבל כשיורדים לשורש אפשר להסתכל על זה אחרת- זה ממחיש את זה שאין באמת השקפה חרדית (רק אצל המיעוט של המיעוט), אלא הכל פרגמטי ונובע המרצון להיבדל. וממילא- הפתרון זה ליצור להם מקומות סטריליים משלהם (גם בכלכלה) ולקנות את האמון שלהם. נכון שיש כאלו שפשוט נהנים לנצל ולקבל כסף ולא אכפת להם בכלל, אבל רובם לא כאלה. יש כאלו שאכפת להם יותר וכאלו שאכפת להם פחות, אבל לרובם המוחלט יש אכפתיות, רק צריך להעצים אותה ולהוציא אותה לפועל מבחינה מעשית.
אם נניח באופן תאורטי שכל החרדים עוזבים את המדינה, יש לנו סיכוי מול השמאל החילוני? לא. יהיה לנו קל דמוגרפית מול ערביי ישראל? לא.
לנו ברור שהחרדים טועים ושההשקפה שלהם לא נכונה, אבל צריך להיכנס לראש החרדי שבאמת מאמין בדרך שלו ולהפנים עד כמה שינוי הדרך הוא קשה (כמו שלהרבה שמאלנים מהעוטף קשה להתפכח מההשקפה שלהם למרות מה שעברו). אנחנו צריכים להיות אלו שתומכים ועוזרים להם עם השינוי ולא אלו שנלחמים בהם.
אז לסיכום, נכון שזה מאוד מעצבן שלמרות מה שקרה החרדים לא קמים ואומרים "אנחנו רוצים להיות שותפים, רק תכבדו את התנאים שלנו", אבל נקודת הבחירה שלנו היא האם להיות חכם או צודק. להבין מה הצעדים הכי חכמים כדי גם לפתור את הבעיה וגם לגרום לציבור החרדי להתחבר אלינו יותר. לקחנו על עצמנו הרבה משימות קשות במגוון תחומים ועמדנו בהם, צריך גם לקחת את המשימה הזאת. אם נצליח, גם נרוויח שנקטין מאוד את ההתנגדות שיש להרבה מעמ"י נגד היהדות, כי יש הרבה שמתנגדים רק כתוצאה מההתנהלות החרדית ולא מסיבות עקרוניות.
זו דעתי, ואם אני צודק, אז זה רק עניין של רצון. אם נרצה אז נצליח, כמו בתחומים אחרים שרצינו והצלחנו. באהבה ובאמונה.
מצד צה"ל - זה נוגד את רוח הפרוגרס שהשתלטה עליו, זה פשוט לא יכול לקרות! מהר מאוד הם ינסו לשנות את החרדים, או לכל הפחות לזלזל בערכים שלהם. כמו שקורה עם הדת"ל, הם ידירו נשים בגלל ערכים מיושנים ומטופשים של כמה חרדים? ציטוט של הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי (על הדת"ל): "מה, הם ילכו לא רק עם הכיפות, אלא גם עם הציציות, השופרות וספרי התורה?"
מקור: "הם ילכו עם ציציות?": זו הסיבה שהרמטכ"ל לשעבר פחד מאלוף דתי - ערוץ 14 | C14
מצד החרדים - למה שהם יתגייסו לצבא המזוהה עם המדינה הציונית? אין להם שום בעיה להתנדב בשביל עם ישראל, והם עושים את זה הכי הרבה יותר מכל המגזרים - באיחוד הצלה, זק"א, עזר מציון, יד שרה, חסדי נעמי, מתנת חיים וכו' וכו'.. אבל להתנדב בשביל עם ישראל בגוף שמוגדר כציוני (ובמיוחד כאשר הוא נשלט ע"י הפרוגרס), זה בוודאי שלא.
היי חברים,
ברצוני להתייעץ על מקרה מאד לא נעים אך אני חושב שאני איתרם ואתרום ולכן אני כותבו,
העניין הוא שמעל 10 שנים אני מתמודד עם תופעה מעניינת שבכל פעם שאני שומע את המילים, פיפי קקי או טוסיק אני מרגיש ריגוש מוזר בגוף וחש דוחף גדול מאד לומר מילים אלו ,
דבר זה מקשה עלי עד מאד ובעיקר בגלל שבסביבתי החברית והקהילתית רב רובם של האנשים תלא משתמשים כמעט במילים אלו, אך במשפחתי המבוגרים כן השתמשו במידה כזו או אחרת, וממש ממש הייתי שמח לשמוע אדם עם ניסיון בדבר באם יש בכלל כזה, כיצד ניתן להחזיר מילים אלו למקומם הטבעי דהיינו שפיפי זה שתן וכד' ,
בכל אופן אני חושב שאפשר להחכים מניסון אחרים וכבר דנו על זה בפורומים אחרים בערוץ 7 מעט בסגנון שונה
אין שום סיבה לפתוח ניק חדש בכל פעם
אבל אני לא איש מקצוע ולכן כמובן לא יכול לאבחן שום דבר
הפוסט שאתה מצטט מתאר התמודדות נפשית עדינה, ואפשר להעריך את הפתיחות והאומץ של הכותב לשתף. מדובר, ככל הנראה, בתופעה שיש בה מרכיבים של קיבעון או פטיש מילולי (verbal fixation), שעשויים להשתייך לקשת רחבה של התנהגויות כפייתיות, פטישיסטיות, או פשוט דפוסים שהתפתחו לאורך זמן סביב גירוי שפעם היה תמים, אך קיבל משמעות שונה עם השנים.
יש תגובה גופנית ריגושית למילים מסוימות, שנחשבות ילדותיות או גסות במידת מה.
קיימת דחיפות פנימית לומר את המילים, אולי אפילו נגד רצונו של האדם, מה שיכול לרמז על רכיב כפייתי.
זה גורם לו קושי חברתי וסביבתי, במיוחד משום שמילות גוף וצרכים אינן שכיחות בשיח של המבוגרים בסביבתו.
תהליך התניה מילולי / רגשית
ייתכן שבילדות או בגיל צעיר נקשרו המילים הללו לרגש חיובי, אינטימי, מגונן או מגרה.
לאורך השנים הקשר הזה התחזק דרך חזרות פנימיות ואולי גם כמנגנון של התמודדות עם לחץ או בדידות.
רכיב כפייתי
התחושה שהוא "חייב לומר את המילים" עשויה להיות ביטוי לסוג קל של OCD (הפרעה טורדנית כפייתית), בפרט עם רכיב מילולי.
פטיש מילולי או פֶטיש התפתחותי
מדובר בריגוש שמופיע מקונספטים מילוליים הקשורים לשלב ילדי של ההתפתחות.
זה לא נדיר, אבל לעיתים מכביד, במיוחד כשזה לא תואם לתפיסת העצמי או לסביבה.
1. פנייה לטיפול מקצועי (מומלץ)
פסיכולוג שמתמחה בהתנהגויות כפייתיות או בפסיכולוגיה של המיניות יכול:
לעזור להבין את שורש התופעה.
לזהות אם יש מרכיב של OCD, חרדה, או פטיש התפתחותי.
להציע טיפול CBT (התנהגותי-קוגניטיבי) או טיפול דינמי לפי הצורך.
2. שינוי גישה מילולית
הכותב שואל איך להחזיר את המילים למקומן ה"טבעי", כלומר: לנטרל את המטען הריגושי שלהן. ייתכן שזה אפשרי דרך:
חשיפה מבוקרת למילים בהקשר ענייני ולא רגשי – למשל כתיבה רפואית, שיחה עם רופא ילדים וכו'.
תרגול מחשבתי – כל פעם שהמילים עולות, להחליף אותן בראש בגרסה עניינית: "פיפי" → "שתן", "קקי" → "צואה".
3. קבוצות שיח או פורומים אנונימיים
ייתכן שיש אחרים שחווים חוויות דומות. שיתוף כזה, כפי שעשה הכותב, עשוי להוריד את עוצמת הבושה ולספק תחושת נורמליזציה.
התופעה שמתאר הכותב מעידה על קשר רגשי או ריגושי עמוק שהשתרש סביב מילים מסוימות. ניתן להתמודד איתה – ובמקרים רבים גם לעדן או לשנות את הדפוס הזה – באמצעות טיפול נכון, מודעות, והפחתת השיפוט העצמי.
אז לדעתך יש כאן OCD?
ChatGPT said:
כן, יכול להיות בהחלט שיש כאן רכיב של OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית), או לפחות נטייה טורדנית-כפייתית.
מחשבות פולשניות: העובדה שהמילים עולות שוב ושוב, בלי שהאדם רוצה בכך, ושיש להן השפעה רגשית חזקה, יכולה להיחשב כ"טורדנות" (obsession).
דחף לומר את המילים: התחושה שהוא חייב להגיד את המילים — גם אם זה לא מתאים לסיטואציה או מנוגד לרצונו — מזכירה התנהגות "כפייתית" (compulsion).
מצוקה סביב חוסר השליטה: תחושת חוסר אונים ובושה היא חלק נפוץ ב-OCD, במיוחד כשזה נוגע לתוכן מילולי או מיני.
ייתכן שמדובר דווקא בתופעה שקשורה לפטיש מילולי (verbal fetishism), או סוג של קיבעון פסיכולוגי סביב שלב ילדותי בהתפתחות (למשל "שלב אנאלי" לפי פרויד).
או פשוט הרגל שנטמע במשך שנים עם קישור רגשי/גופני חזק, שהתעצם ככל שנעשה עליו איסור פנימי.
אם עונים "כן" לרוב הדברים הבאים:
המילים עולות בראש שוב ושוב, גם כשלא רוצים בכך.
יש תחושה שהמחשבות שולטות בי ולא להפך.
יש צורך לבצע פעולה (לומר מילים, לחשוב עליהן שוב) כדי להירגע או "להשלים" משהו.
זה מפריע לתפקוד או לחיים החברתיים.
יש מצוקה משמעותית מהתופעה.
גם אם זה לא OCD במובן המלא, טיפול אצל פסיכולוג קליני (עדיף עם ניסיון בהתנהגויות כפייתיות או בתחום המיני-רגשי) יכול לעזור מאוד. גם אם זה הרגל, הוא ניתן לשינוי. לפעמים מספיקות כמה שיחות ממוקדות כדי לפרום את הקשר הרגשי בין מילים מסוימות לבין גירוי או מתח.
אבל אני יכול לומר לך שהצורך, הריגוש ומתיחת הגבולות לגבי "מילים אסורות" או שהביטוי המדויק יותר הוא "מילים שהן טאבו חברותית",
הוא תופעה נפוצה אצל ילדים. נראה שהם מבינים את המשמעות החברתית שעושה את המילים "מוקצה", אבל כמובן לא מבינים למה, את המשמעות של הדבר.
אז העלאת המילים על שפתיהם (גם אם לא בפני הוריהם), היא סוג של בחינת הגבולות, ניסיון להבין - מה יקרה אם אומר את המילים?
אתה לא ילד, ובאופן כללי, התיאור נשמע מעט שונה. אבל אולי יש בהן מן המשותף.
לדעתי והבנתי, השימוש בלשון נקייה והחשיבות החברתית שלו, אלו דברים שנקנים עם השכל.
היי אני מחפש מקום להתנדב בו בחקלאות כמה ימים שבוע הבא,
משהו מכיר?
כי ביו"ש תמיד צריך ידיים עובדות.
מחפש שםהאיש קשר שלי לעניינים האלו נמצא עכשיו בעזה 🙈
ברגע שיהיה זמין לזה אשלח לך מספרים של חוות נחמדות.
אני חושבת שיש לו גם מספרים של חוות חקלאיות.
התנדבות חקלאית 2 קהילת הצפון 👩🏻🌾👨🏼🌾
זאת קבוצה של השומר שמפרסמים בה על צורך במתנדבים בצפון.
אם אתה רוצה להתנדב ספציפית ביום מסוים ולא לפי בקשות שחקלאים מפרסמים אתה יכול לפנות למנהלים של הקבוצה (:
אני מכיר מקום נפלא וחביב בדרום רמת הגולן, אם לא רחוק מדי, לקטיף פטל.
אבל אני לא יודע לגמרי, אם זה העונה, אבל אוכל לקשר אותך לחקלאי הנחמד לבירור.
מה מניע אתכם?
אני מבין שזאת דעתך. מקווה שרוב האנשים מבינים שבמדינה כמו שלנו יש לאווירה ציבורית הרבה משמעות ולכן הם נותנים את חלקם. בסופו של דבר 100,000 שהיו שלשום או החצי מליון שעצרו את ברק המופקר מלמסור את הגולן לאסד מורכבים מאלפים רבים של יחידים שלא עשו את החשבון שלך. אם כל אחד מהם היה עושה את החשבון שלך, לא היתה נוצרת אווירה כזאת ואם כל אלו שעשו את החשבון שלך היו נמנעים ממנו - היו כאן הפגנות גדולות בהרבה מהפגנות תומכי החונטה המשפטית.
זה כבר משמורת משותפת.
אם אנחנו אצל האבא אז רק שני ורביעי ושבתות לסירוגין.
שיהיו לפחות 20 ניקים שיהיו פעילים בו.
ושהפעילות שלו לא תפגע בפעילות של פורומים אחרים מקבילים (אם יש).
לפחות זה התנאים של פעם של @משה
נקרא "בין 2 בתים".
אבל אם כבר שיעשו גם פורום לגרושים...
גילוי נאות - סחבק עונה על 2 הקריטריונים (אל תקחו את זה בקטע מייאש, שאר אחי ואחיותי נשואים ב"ה באושר טפו טפו).
עריכה: מצאתי את הפורום, מוזמנים להחיותו:.
מאוד שונות בין להיות גרוש, ללהיות ילד להורים גרושים..
במיוחד אם רווקים.
זו קבוצה שמתאימה לכל הקונספט של החיים האלה.
(ממליצה שבכותרת יצויין שזה ילד/ה של הורים גו"ג)
אם אראה שיש צורך קבוצה ייעודית- אפתח.
תלוי בכם.
כל הזמן אני שומע בציבור התורני שמדברים נגד סרטים וסדרות. ואם מישהו מחפש או סדרה נקיים אומרים לו שאין דבר כזה חוץ מערוץ מאיר. ומה שקורה זה שברגע שמישהו מתחיל לראות סרטים וסדרות זה נחשב שהוא עבר את הגבול וכבר הוא רואה הכל וזה לא אמור להיות ככה. אני למשל משתדל ללמוד הרבה תורה ולהיות ירא שמיים ועדיין נורא מעניין אותי לראות סרטים וסדרות וכרגע אני לא רואה כלום כי אני מפחד לעבור את הגבול. אין איזה דרך באמצע? אולי יש למישהו קובץ של סרטים וסדרות נקיים שאפשר לראות? (ולא רק ערוץ מאיר וסרטי גרובייס ועוד כמה סרטים תיעודיים נידחים). אשמח לתגובות, זה נושא שממש מטריד אותי בתקופה האחרונה... תודה!
תודה רבה! אשמח לעוד מקורות ודעות בנושא, גם דעות אישיות.
וגם אם למישהו קובץ של סרטים/סדרות נקיים/מצונזרים, או שהוא יודע להגיד מה נקי ומה לא אני יותר מאשמח...
של הרבנים לבית סתיו המתייחס לזה.
בכללי, יש תיאור באתרים כמו imdb מה בעייתי בסרטים ואפשר לראות לפי התיאור. (סביר שpg יהיה בסדר, אחרים בסיכוי סביר שלא.)
סרטים שהם נקיים ממה שזכור לי (לא רואה המון סרטים כך שאין לי הרבה המלצות) :
כנר על הגג,
עליסה בארץ הפלאות,
סרט על האברבנאל של ר' ברל וויין (באנגלית) , אולי פחות מותח אבל פותח צוהר להסתכלות אחרת על העולם.
דעה אישית: תנסה להבין מה הגבולות הנכונים ולפי זה תדאג לשמור.
של הרב חגי לונדין בכל הקשור לסרטים וסדרות...
חוץ מאשר הצניעות, יש גם הרבה עניינים בתרבות המערבית ואיך היא משפיעה על הירא"ש.. הוא גם עוסק בזה.
לדעתי אפשר למצוא את זה בערוץ של מכון מאיר.
יש עניין של יושר בהקפדה לא לראות דברים צרובים או גנובים,
מבחינת ההשפעה יש גם אלימות, צורת שיח וכד', יחס לסמים, יש על זה התייחסות בדירוגי סרטים בimdb
קראתי חלקים מהספר. יש לזה מקורות בכלל? דתי לפי דעתי ממש מדובר על זה
הרב אברהם סתיו הוא הבן שלו.
רק רפרפתי בו, אבל אני מניח שיש בו מקורות. לא ראית מקורות שם או שלא ממש חיפשת?
ולפי התיאור פה יש בו הרבה מקורות ועיסוק הלכתי בנושא.
"בין הזמנים" של הרב סתיו - ביקורת ספרים
האם פתחת את הספר או רק באת לבקר כי מדובר ברב שאתה חולק עליו ערכית?
סתם בצחוק
גם בספרים זה מופיע, אבל יותר בסרטים/סדרות.
בעיקר על נושאים של צניעות
התפיסה היהודית היא שהכל נעשה בצניעות. וכל קשר בין בנים לבנות הוא קשר קדוש ומיוחד. וכן שמירה עצמית, ואלוקים וכו'.
ובספרות/סרטים חילונים/גויים יש סף גירוי אחר, כלומר הנחות היסוד שונות לחלוטין. שם הנחות היסוד הן שקשר מזדמן הוא אפשרי. קשר בין בנים לבנות יכול להיות מיני או לא, יכול לעבור בחופשיות בין הסוגים. יש הרבה מגע בין בנים לבנות, בכל ההקשרים, גם מגע של איש ואישה אבל גם מגע חברי. הגבולות שלהם שונים לגמרי, אחרים לגמרי, ונתונים לדיון, הרבה פעמים בסרט עצמו. כלומר יכול להיות סרט עם דילמה מוסרית שמבחינת התורה הלכה רחוק מאד, ומבחינת תפיסת העולם החילונית/הגויית הלכה רק מעט מעבר לגבול.
וזה חוץ מהעניינים האחרים הרגילים של לראות אורח חיים חילוני/גוי בצורתו הטבעית, כולל ביגוד, כולל משפחתיות, שירים, תרבות שהדמויות צורכות, מעשים ולפעמים גם דת אחרת- נוצרית או כל דבר אחר.
אני באופן אישי כן צורכת מתרבות המערב, כי אני חושבת שיש שם דברים שלא מדוברים אצלינו, ומוכנה 'לבלוע' את כל מה שכתבתי לעיל. מובן שזה גם משפיע, וקצת אבדה לי התמימות וכו'
לסיכום- עניין של סף גירוי, זה משנה את סף הגירוי שלך למראות מסויימים או למסרים סמויים או גלויים.
מקווה שיצא מובן
האמת שחוץ מבעיית הצניעות, יש בעיה של מסרים וערכים בעייתיים שיכולים להופיע אפילו בסרטים מצוירים, וכמובן הבעיה של בזבוז הזמן.
התפיסה שלי היא שיכולה להיות בסרטים/ סדרות לפעמים תועלת. אבל חשוב לי שזה לא יעשה לדרך חיים שצופים בסדרות, כמו בבתים חילוניים שזה ממש בשגרה טלוויזיה דולקת כל היום, וצופים לפני השינה, והולכים לבילוי לצפות בסרט. בגלל הסיבות שכתבתי בשורה הראשונה. כשצריך, אפשר לראות סרט, אבל גם זה עם מודעות.
יש דברים שאסור לראות בכלל, יש דברים שאפשר לראות עם עין ביקורתית.
יש פה גם עניין של דרגות של בן אדם... מישהו שרגיל לראות לדעתי יפסיק בהדרגה...
תמיד ידעתי שאני רוצה להפסיק יום אחד כי הרגשתי שגם הסרטים שעושים לי טוב, זה יחסי. אם החיים שלי היו משופרים וטובים הטוב הזה לא היה משמעותי, בעיקר בהתחשב במחירים. אם הייתי ממלאת את יומי בתוכן, אז התוכן מהמדיה היה נראה לי מיותר, אפילו משעמם, ובזבוז זמן יקר.
אבל, זה לא קל. וזה נכון שאין מספיק חלופות כשרות, כמו שאין הרבה שירים כשרים לטעמי. אבל אני יודעת שזה מצב זמני כי אנחנו בתהליך גאולה ואני מוכנה להקריב את הצמצום הזה בדברי הוואי-הבאי למען הקדושה והעוה"ב שלי והקב"ה.
ובשביל להיות במצב כזה אז צריך פשוט להתחזק. להגביר את אהבת ה' ואהבת התורה ואז קל יותר להתגבר על כל מיני יצר הרע.
מאשר לשהות במציאויות אחרות (מבין את הצורך. לפני הרבה שנים גם הייתי רואה מלא סדרות).
אם אדם יושב בנחת ונרגע, ומפנה את תשומת לב למה שהוא רואה, שומע, מרגיש בעור ובגוף, הוא מרגיש סוג של תענוג מהמציאות הרגילה. הוא מתחבר יותר לחיים, וממילא הוא יותר נהנה באופן טבעי מכל מה שהוא חווה תמיד (מראות, קולות, טעמים), ויש לו פחות צורך לפנות למקומות אחרים.
יש צורך טבעי לראות ולחוות עולמות אחרים, וגם לנקות את הראש, אבל אני חושב שהרצון החזק לסדרות וכו' גם נובע מזה שאין לאנשים מספיק סיפוק והנאה מהעולם שלהם אז הם מחפשים חיים אחרים שיש בהם אקשן או הרבה הומור או מרדף אחרי אהבה.
כשאדם מחובר, לימוד התורה שלו שונה, היחס ליצר שונה (יהיה הרבה פחות ניתוק בין יצר לחיבור לפנימיות), התחושות הרוחניות והחיבור לה' שונים.
הוא לדוג' יקרא פרק תנ"ך וירגיש כמעט כאילו הוא שם. הוא יתייחס לפרטי ההלכות אחרת. הוא ירצה מקדש כי הוא ירגיש מה זה רוחניות וירצה יותר ממנה. הוא ישמע פודקסט על מדע וזה יתן לו תחושות מיוחדת של חיבור עבר הווה ועתיד ושל אחדות ההוויה בינה לבין עצמה ובינה לבין ה'. הוא יבין את המעלה בזה שה' מתגלה דרך הטבע ולא דרך השבירה שלו. הוא יגיע להרבה תובנות והפנמות עמוקות. יהיו לו חידושי תורה יפים ואמיתיים. הוא יחווה את הרגשות שלו בצורה מיוחדת. הוא ישמע שיר וירגיש שהצלילים שלו חיים יותר ממה שהוא הרגיש פעם, ישים לב לניואנסים, ירגיש שהמילים של השיר מכניסות אותו לחוויה שהן מתארות. גם אם הוא יראה סדרה מעט יספיק לו ויתן לו סיפוק והוא לא יחפש לעשות בינג' בחמישי בלילה..
זהו.
ממליץ מאוד מאוד לקרוא את הספר "אייכה" של הרב ראובן ששון.
גלאטיוב - תוכן כשר למהדרין | להורדה חינם ב-AppStore ו-GooglePlay
(נתקלתי בו בעבר, אך לא עשיתי בו שימוש כלשהו. לא לוקח אחריות לשום כיוון)
יש כמה רשימות של סרטים נקיים שמסתובבות בפורומים דתיים. בהרבה סרטי אנימציה זה יותר טוב, אם אתה מתחבר. ואם אתה מתחבר לדרמה אז יש הרבה סרטי גמר ברמות שונות. אבל אין ספק שהתחום הזה לא מספיק מפותח.
היא העובדה שחושבים שהפריצות היא הבעיה היחידה בהם.
סרטים הם אחד החלקים הרדיקליים של תרבות המסכים והמדיה.
ולהתחיל לכתוב על נזקיה זאת משימה גדולה מידי..
הינה טעימה, נזקי האישיות והיכולות הבינאישיות:
ומה לגבי נזקי הריכוז? התחלופה המהירה של התמונות הורסת את הריכוז שלנו.
ונזקי כיליון הזמן? מול המחשב שעות על גבי שעות נעלמות כלא היו, בלי שבכלל שמים לב..
ונזקי הרוח? גם בסרטים תמימים לכאורה מוחבאות אג'נדות מסוכנות
ועוד ועוד..
מישהו פה ראה את הסדרה נמלטים ויודע להגיד איך היא מבחינת צניעות? או אם למישהו יש גרסא מצונזרת?
תואר ראשון שני או שלישי, או אפילו מרצים, פרופסורים וכל מי שקשור.
אני מחפשת אתכם!!
או אם מישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר.. ומוכן להפנות אותי לאנשים האלו לצורך עזרה קטנה, אשמח מאוד.
תודה רבה!! 🙏🏽
אם כן מוזמנת לפנות בפרטי ואעביר את השאלה
