מי בא לנופשיר של השנה? 
רוש לילה.
ראיתי לזה פרסומים...לא הבנתי בדיוק מה זה..עטרת..
את יכולה רגע להסביר?
זה מחנה לכותבים..רוש לילה.
אני בעצמי לא הייתי אף פעם, זאת שנה ראשונה שאני נוסעת.. 
יש כאן מישהו שמבין בזה??
אחותי היתה בזה אבל לפני איזה 4 שנים..מישהי בעולם!
על פי מה שהבנתי,
מחנה של כמה ימים,
יש שם סדנאות כתיבה ושיחות של יוצרים וכזה..
טואוב.. מתי זה? איפה? אשמח לפרטים..~מישי~
מקווה שזה לא יהיה על אחד מהסמינריונים שלי של השירות (ולא לפני מועד ב' במתמטיקה אררר...).
יש פירסומים בעולם קטן, בשבע וכזה אאל"ט זה השנהמישהי בעולם!
בגימזו או ירוחם לא זוכרת בדיוק..
הנה מצאתי את המודעה של זה רוש לילה.
תודה~מישי~
אפשר עדיין להירשם?
מה אתם אומרים שווה או לא?
טוב אני לא אוכל לבוא.. יש לי בגרות בפיזיקה..~מישי~
תהנו!
מישו יודע כמה עולה?עטרת..
וזה רק לבנות?
אולי אולי גם אני יבוא נראה אם זה באמת יסתדר..
בערך 400 לשלושה ימיםרוש לילה.
אממ לא זה מעורב (סוגשל).
אצ"ג 3>מרב.
אבל עברתי את הגיל...
סליחה על ההקפצה,אבל..JustMeאחרונה
מישהו/מישהי היו שם פעם?יכולים לספר איך זה?
סיפו"ש!! (סיפור לשבת VIII) בקצרה
אין לו שם. אז אתם חייבים לתת לו אחד, אחרת לא יהיה לי מה לכתוב למטה, בשרשור סיפו"שים, 2 בשרשור- זה לא רציני!
היתה הפסקה שבוע אחד, מקווה שלא תהיה אחת נוספת בקרוב.
אני עוד רוצה לשבת לסכם את התרגיל כתיבה (שהיה נהדר!), אבל אני גם רוצה עוד זמן ביום, וזה לא כל כך מסתדר לי.
החלטתי להוסיף קישור לסיפו"ש העדכני בחתימה שלי, ולשנות אותו כל שבוע.
יש סיפור צד נוסף ואמיתי שקשור לסיפור הזה.
אם תהיו ילדים טובים (ואני אקבל אישור) אני אספר גם אותו.
טוב, אז.. סיפו"ש?
"באחריותכם! תנו שם שנון"
"אחי, אצל מוטי עכשיו!" ניתקתי את השיחה כשניה וחצי אחרי שערן ענה. 'אצל מוטי עכשיו' שימש כקוד אדום למצבי חירום, אסונות טבע, או למקרי קצה, כמו אותה פעם שסמדר זרקה את מאיר, שנועם הפך לצמחוני, או להבדיל, אותה פעם שערן קיבל רגלים קרות רגע לפני שהוא הציע לספיר.
הפעם רק ערן יספיק לי, לא צריך לכנס את כל החמישיה.
חטפתי את הז'אקט השחור מהכיסא, דחפתי את הארנק לכיס האחורי, ולפני ששמתי לב - כבר הייתי בצדה השני של הדלת.
וידאתי שאף אחד לא עוקב אחרי, וקפצתי את כל המדרגות החוצה, לחסוך כמה שניות.
ברחוב, חותך אנשים במהירות שלא היתה מביישת צ'יטה זקנה, חולף על פני תיבת דואר, רמזור, המספרה של יוסי, עוד רמזור, פניה חדה ימינה, בניין שלישי, חותך פנימה, הבר של מוטי. עצרתי. הסדרתי את הנשימה, ונכנסתי. ערן כבר ישב בתא הקבוע שלנו, האמצעי משמאל. שולחן שחור, עגול, כבד, מרשים, ובלי מאפירה. ליד שקע חשמל, ואפשרות לקשר עין ישיר עם הברמן עצמו, ככה שאפשר להזמין משקה בקריצה.
ערן ישב בפינה המרוחקת, נראה שהוא על קוצים. אחלה.
מוטי, בעל המקום, זרק אלי מבט, קרצתי לו, "כרגיל?" שאל, "כרגיל" עניתי.
אצלי - 'כרגיל' לא אומר שאני יודע מה אני הולך לשתות, 'כרגיל' אומר שאם מישהו מזמין שתיה, ומישהו בטעות פיקשש לו את ההזמנה - מעבירים את ה'סליחה טעות, זו מלצרית חדשה' אלי. חצי מחיר, לא כולל טיפ. זה מרענן.
התיישבתי. ערן הפך את הפלאפון שלו, ודחק אותו אל קצה השולחן.
"מה עכשיו?" ידעתי שהוא יבין מיד. בתקופה שעוד הייתי יוצא - השיחה היתה מתחילה ב"מי עכשיו?" אבל כיום, שהתחתנתי, זה כבר סיפור אחר.
"זו שירה, אני לא יודע מה לעשות". ערן דפק לי מבט של 'כן, ידוע, הלאה', דפקתי מבט בחזרה של 'חכה, זו רק ההקדמה, תן לי את הזמן שלי' הוא לא ויתר והחזיר את המבט המפורסם של 'פחות מבטים, יותר דיבורים', ואפילו היה נחמד, ואמר "הלאה". המשכתי הלאה.
"יום שני לפני שבועיים, שש בערב, אני חוזר הביתה, קולט שהבויילר פועל, נבהלתי מאוד, כי זה אומר שהוא פועל מאתמול! ואין לנו כסף בשביל לחמם מים סתם. כיביתי אותו".
"עד כה הכל טוב", ערן עדכן.
"כן, זה משתפר. שירה הגיעה אחרי חצי שעה, ממהרת ברמות, היא פלטה משהו על מפגש חברות, שהיא נכנסת למקלחת, ואם מתקשרים - לשקר באדיקות שהיא כמעט מגיעה".
"זה בהחלט משתפר" ערן חייך.
"חכה, זה נהיה גרוע. המים היו קרים, היא התחילה לצעוק בחלקים על זה שהיא ביקשה במיוחד מהשכנה להכנס אלינו להפעיל הבויילר, משהו על זה שהיא צריכה עכשיו להכין לה עוגיות סתם, ועוד משהו על מישהו דביל. ואני רק ישבתי ותהיתי למה לשכנה יש מפתח לדירה שלנו".
עצרתי כדי לא להחנק, וכדי ליישב את הכרונולוגיה בראש לי. המשכתי,
"לפני שבוע, קמתי מהמחשב, ראיתי שהבויילר פועל, הבנתי את הרמז, השארתי אותו בתפארתו, ובבוקר- קיבלתי בחזרה את המונולוג על 'כסף, עבודה, וחיסכון' שנתתי לה לפני חודשיים, כשהיא קנתה את השמלה המטופשת ההיא"
כופפתי את הראש, להראות שאני רציני, ולחשתי באיטיות:
"מילה ב-מ-י-ל-ה".
ערן גיחך "ידעתי שהיא תזכור לך את זה", אמר. "שתוק", החזרתי. הוא שתק. המשכתי "התחננתי על חיי, ביקשתי לדעת מה לעשות בכפתור המדובר!! מכבים, או משאירים?!" צעקתי, מישהו מהשולחן ממול הסתובב, חייכתי בבישנות, פלטתי "סליחה" והחזרתי את המבט אל ערן.
"עצור רגע, בלילה, למה לא שאלת אותה מה לעשות?" הוא העיר.
"זה מה שהיא אמרה"
"מתי?"
"שניה אחרי הקטע בו הפסקתי את הסיפור"
"סבבה, ובאמת למה לא שאלת אותה?"
"כי יום קודם- נמסה לי גבינה צהובה בתוך הטוסטר, התקשרתי אליה כדי לשאול איך מוציאים את הגבינה משם, היא תהתה בקול גבוה מהנדרש "למה גברים לא מסוגלים לחשוב לבד, וצריך לעזור להם בכל דבר קטן", אז ניתקתי, וחשבתי לבד, ומסתבר שהיא לא אהבה את הרעיון שלי"
"מה עשית?"
"דחפתי פנימה סכין "
"לא משהו אחי..."
"הבחור משולחן עשר קיבל ליקר שרי" המלצרית חתכה את שנינו, והניחה לי כוס עם משקה אדום תמוה, זועק, ומחשיד. העפתי מבט אליו, הוא בהחלט היה נראה לא מרוצה. שיהיה. "תודה" הנהנתי. "תבלה", הלכה.
בירכתי שהכל, דפקתי שלוק, לא משהו, זה מה יש.
ערן הביט בי מהורהר "לא הבנתי... איפה נכנס לכל הסיפור הזה המצב חירום המדובר?"
נשמתי עמוקות, "נכנסתי היום הביתה, הבויילר פועל".
הקטע עם ה'כרגיל'- יש כאלה שלא הבינו, יש כאלה שאהבו אותו במיוחד, נאלצתי לערוך אותו, ולוותר על חלק מהפאנצ' שלו, אם הוא עדיין לא ברור- אני אשמח שתאמרו.
הערות לתיקון- יתקבלו בשמחה!
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
היה שווה לחכותנקודה טובה
יפה חוזרת
היה שווה לחכות...
אה... ו... |ילדה טובה| (כדי לשמוע את הצד האמיתי)
נייס
אושר תמידי
חחחחחחח חזק! יפה! אהבתי! סיפור טוב ((:רוש לילה.
יפהיוני
אני אמור להציע שמות לסיפור?
אוקיי,
״החיים והמוות ביד הלשון״
״אל תתחתן ערן!״
״בוילר. שאלה של חיים ומוות״
מה הבעיה לפתוח את המים במקלחת ולראות אם יש מים חמים או לא ולפי זה לקבוע?! (אמרת שיש צד אמתי לסיפור הזה..
) *תעלה את הסיפור לפורום ״נשואים טריים״ מעניין מה יהיו התגובות..
חחח, רעיונות יצריתייםבקצרה
ערן נשוי, ככה שזה מאוחר מדי
להעלות לפורום ההוא- יכול להיות מצחיק. נשמור את זה ליום אחר מיום הזיכרון.
תודה!
סחטיין!! 
קוצ'ינית =)
ממש אהבתי את הסגנון שלך..
וכמו שאני תמיד אומרת - סוף לא צפוי מעיד על ספר טוב..
וואו, תודה!!בקצרה
נחמד מאוד לשמוע
^^^^משיח נאו בפומ!
שנונים וחמודים
תודה.
ובקשר לסיפור האמיתי.. באמת הזוי
מעולה כרגיל.אווזה.
והקטע עם הכרגיל מובן ושנון.
הסיפור האמיתי שקשור לסיפור הנוכחי!!! 
בקצרה
חשבתי על הסיפור הזה בזמן שקיפלתי גרביים, ותהיתי איך אפשר לדעת מה לעשות עם בויילר פועל.
אבל לא זה הסיפור.
הסיפור הוא כזה:
את הסיפור כתבתי בבוקר קייצי ונחמד, בערב- הקלדתי אותו, ושלחתי אותו למישהי שתקרא.
באותו בוקר, באותו הזמן שכתבתי את הסיפור- זה קרה לה.
אני לא אכתוב את הסיפור המלא, אבל יש קווי דמיון הזויים בין אותו בוקר שלה, לבין הדמות של שירה בסיפור.
זה היה הזוי.
אהבתי!nobody
קרוב לרתיחה|מציע שם|
רתיחה זה טוב! אני אחשוב על משהו בכיווןבקצרה
נקודת רתיחה?
רתיחה מרתיחה?
סיפור טוב!נהינתי!אורושקוש
אני בעד נקודת רתיחה..
מה עם סיפו"ש השבוע?משיח נאו בפומ!אחרונה
מכירים את זה?אחרי החגים
מכירים את זה שיש לכם כישרון במשהו אבל הוא קצת מתבזבז?
אז אני מרגישה ככה בכתיבה,
מגיל קטן כתבתי הרבה ובאיזה שהוא שלב הפסקתי
וכשכתבתי זה היה בעיקר שירים
אבל סיפורים לא כל כך מצליח לי לכתוב.
ובלי קשר בא לי לעשות משהו עם הכישרון הזה,
אולי אפילו להתמקצע ולכתוב ספרים.
מה דעתכם?
יש לכם רעיונות?
תודה!
מקפיצה..אחרי החגים
אממ..ארמונות בחול
רק תוציאי את הכישרון הזה החוצה. מעבר לפורום או משפחה..
ובעז"ה יהיו לך הזדמנויות להתנסות ולהשתפץ.
שיהיה לך המון בהצלחה(-:
תודה!אחרי החגים
ומה עושים כשאין השראה?אחרי החגים
מחפשיםאילת השחראחרונה
מקורות השראה.
אנחנו מוקפים בהם.
זה יכול להיות תרגילי כתיבה שונים שאפשר למצוא ברשת, זה יכול להיות הצטרפות לקבוצת כתיבה יוצרת,
זה יכול להיות תרגיל התבוננות במשהו וכתיבה בעקבות זה...
אם תרצי עוד עצות אשמח לנסות לעזור.
בהצלחה.
הם היו ארבעה- סיפור ליום הזיכרוןרון א.ד
הדי הפיצוצים עדין נשמעו מדי פעם, מקרבים ומתרחקים לסירוגין. אך לא היה בכך כדי לערער את המחלקה הקטנה משלוותה. "אני אומר לכם, הפעם זה שלהם!" אמר גדי ומחה מספר אגלי זעה ממצחו המושחר, כאשר מה שנראה היה כפגז מרגמה גדול במיוחד הרעיד את צמרות העצים לא רחוק מהם. "נראה לך?" הקניטו אותו חבריו, "אין מצב שהירדנים יודעים לקלוע ככה, עוד כמה מטרים והם היו מורידים לנו את הראש!". "אם כך אני מודאג עוד יותר" אמר גדי בחיוך מריר. "מסתבר שהבחורים שלנו מכוונים גרוע במיוחד". גל צחוק חלף בחבורה. "אל תדאג" טפח דניאל על כתפו "גנרל שרמן משגיח עלינו"
גנרל שרמן, המצודה העתיקה מימי הצלבנים שמאז ומעולם שימשה כמגרש המשחקים שלהם, ילדי המושב ניצב זקוף על עומדו אינו סר אף לרגע ממשמרתו, נראה היה לגדי שהנה הוא רואה חיוך אבהי על אבני האבן העתיקות של החומה, כאילו מבקש הגנרל להרגיעם במבט של "הכול בסדר".
הפיצוצים נעשו תכופים יותר ויותר שקט עצבני השתרר. באין להם דבר אחר להתעסק בו, החלו החיילים הצעירים לפרק את נשקיהם לפרטיהם, לשמן ולהרכיב. "עוד כמה זמן נראה לכם שנשב כאן?" שאל נועם בשקט בעודו בוחן את כובע הטמבל המוכתם שלו כמנסה למצוא בו רמז כלשהוא שיוביל אותו לירושלים הנצורה. "אתה מכיר את הפקודות" ענה אברהם. "לכבוש כפר, כפר, בזהירות. לא להסתער ולא לעשות שום דבר פזיז. אנחנו מחכים לאות." הוא לגם ארוכות מהמימייה, מוחה את פיו לאחר מעשה.
"תעביר סיגריה" אמר גדי שהיה עצבני מכולם, לדניאל. ללא אומר הוא הושיט לו אחת מעוכה ומתפוררת. גדי הדליק אותה ושאף, מיד לאחר מכן הוא החל להשתעל בפראות והשליח את הסיגריה בעצבנות אל מאחורי גבו. "מה אמרתי לך" אמר דניאל בניסיון לשבור את המתח. "ייקה כמוך לעולם לא יצליח לעשן כמו שצריך. גל צחקוקים עצבני. גדי שלף מטלית משומנת והחל לשפשף את המכלול המחליד של רובהו אשר שמו החרות על קת העץ נמחה מרוב חבטות ושריטות.
פיצוץ עז חזק לאין שיעור מקודמיו. "זה שלנו או שלהם?" שאל נועם בחשש. אברהם, אוזנו כרויה קרא לפתע "האות! זמן לזוז!" בבת אחת השלווה המדומה, הפכה לאנדרלמוסיה. המדורה כובתה במהירות. הרובים כותפו, איש התנגש בחברו מרוב חיפזון. גדי אף הוא הרכיב את קנה רובו בחזרה, אך קול נקישה עמומה בישר לו שמשהו חסר. "הבורג אפוא הבורג?" קרא בהיסטריה. הוא ירד על בירכיו כאחוז תזזית והחל לגשש בידיו על האדמה מנסה להפריד בין האבנים ושברי הזכוכיות לבורג הארור.
פגז מרגמה נוסף התפוצץ, כמעט בטוח ראייה. "אין זמן!" דחק בו נועם, ומשכו אותו על רגליו. הוא הצתרף לריצתם כאשר הרובה הפגום נוקש על רגליו שוב ושוב. "איך ניתן להילחם עם דבר כזה?" חשב בייאוש. הרי אפילו מקל מטאטא יהיה טוב יותר. מרחוק כבר נראו בתי הכפר מחייכים לקראת התוקפים בזדוניות. גדי רץ, והלמות לבו השתלבו עם פיצוצי המרגמות...
"אמא, תראי מה מצאתי!" קרא קולו של נועם הקטן. צוהל באחד מימי אב שטופי השמש. "נו באמת!" נזפה בו אמו. "כמה פעמים אמרתי לך לא לשחק עם דברים מהריצפה? כמה?" מזווית עינו, הבחין גדי באשתו מתקרבת אליו. ובעקבותיה נועם המילל במחאה. "גדי תראה עם מה הבן שלך משחק, תראה!" אמרה והושיטה לו בורג קטן וחלוד. "באמת נועם". גער בו אביו בפנים חמורות. הרי כבר אמרנו לך!".בפנים חתומות, מסתיר את סערת הרגשות שהתחוללה בתוכו, הוא הביט באשתו ובבנו מתרחקים לעבר המכונית, אל דניאל ואברהם. ואז, כשהיה בטוח שיצא מטווח ראיה, שאף עמוקות מהסגריה והכניס את הבורג אל כיס חולצתו. הוא היה יכול להישבע שגנרל שרמן מחייך מלמעלה
ממ..חרותיק
דבר ראשון- אנטר זה דבר יעיל.
אבל בגלל שקראתי דרך הפלא' זה לא הציק לי, אז קראתי עד הסוף.
דבר שני, סיפור מעולה. ממש יפה וסוגר מעגל.
רק כמה דברים ספציפיים.
שימשה כמגרש המשחקים שלהם, ילדי המושב(פסיק) ניצב זקוף על עומדו
בהתחלה לא היה לי ברור שדניאל ואברהם הם בנים של גדי,
חשבתי שרק נועם נקרא על שם החייל, ודניאל ואברהם הם החברים החיילים.
אח"כ הבנתי כי קראתי שוב.
ונקודה בסוף הסיפור! אחרי פיסוק כ"כ יפה איך שוכחים אותה?
עוד המלצה קטנה- לעשות רווח בין אז להיום. בין הפסקאות.
זהו. נהניתי מאד!
תודה רבה!רון א.ד
האמת היא שכתבתי את הסיפור הזה לפני משהו כמו שלוש שנים. אני מקבל את ההערות בנוגע לפיסוק, כנראה שהייתי צריך לעבור על הסיפור טוב יותר לפני שפרסמתי אותו שוב...
חג עצמאות שמח!
ואוו.ארמונות בחול
אהבתי את החיבור של הכל בסוף..
יפה מאוד!
כן, זה עצוברון א.ד
אבל זאת הייתה הכוונה.
תודה
יפה!אורושקוש
קודם כל באמת סיפור טוב, מרגש.
אבל אני חייבת לציין שהייתי צריכה לקרוא כמה פעמים בשביל להבין. קשה לי להסביר מה בדיוק הפריע לקלוט מה הולך אבל זה לקח לי זמן.. אולי הפיסוק, החלוקה של הפסקאות..
ומגניב לראות משהו שכתבת שהוא לא שיר..
אני כותב עד דברים חוץ משיריםרון א.ד
בכל מקרה- אני שמח שאהבת,
תודה.
אז אתה ממש מוזמן להעלות..אורושקוש
ממש אהבתי!! קוצ'ינית =)
וכמו שאמרו כבר לפניי - רווחים..
תודה!רון א.דאחרונה
שיר ללא שםאורושקוש
לא היה הגיון
או סיבה.
רק שנאה אחת
והרבה כלי מלחמה.
והגשם נרטב
מדמעות המלאכים,
טיפה ודמעה
נופלות יחדיו.
הם היו חיים,
הם היו כמו נרות
שלחמו בשם האור
וכובו בשם השחור.
והגשם נרטב
מדמעות המלאכים,
טיפה ודמעה
נופלות יחדיו.
והם אנחנו,
נאחזים באמת,
בועטים בשקר.
חיים את הזֶכֵר
וואו!nobody
תודה.אורושקוש
מהמם!ארמונות בחול
השורות קצרות ומבטאות כל כך הרבה.
בין השירים היפים שקראתי ליום הזכרון.
"והגשם נרטב מדמעות המלאכים"
שורה מהממת. ובכלל,הכל יפה!
העלת לי דמעות בעיינים..
זה ממש יפה...רון א.ד
ועצוב,
"מעט מן האור דוחה הרבה מהחושך"
יהי זכרם ברוך.
יפה.
תודה רבה.אורושקושאחרונה
מדינה קמה על רגליה(=יולה=)
תינוק עצמאי אוכל לבד, ילד עצמאי מתלבש לבד,
נער עצמאי יוצא לעיר עם חבר או חבריא.
בחור עצמאי חי לבד, גבר עצמאי מקים עסק,
וקשיש נהיה כבר קצת תלותי בסובביו.
אך מדינה עצמאית, מהי?
מדינה כפי שנראית, היא בעלת צבא, כוח, ממשלה...
אך מה עשתה המדינה שקבלה את התואר:
"עצמאית"?
מדינה עצמאית היא מדינה שקמה ביום אחד.
מדינה שמרכזת סביבה את הקורה בעולם.
מדינה, שבששה ימים מקבלת שליטה על ארץ שלימה,
מדינה, שמשמרת מסורת בת חמשת אלפים שנה.
מדינה עצמאית, היא לא רק אחת שיודעת
שעצמאות זה בע' וא' ולא בא' וע'.
מדינה עצמאית, היא אחת
שבשישים ושש שנה, נראית כמו מדינה.
שבשישים ושש שנה, עוברת משואה לתקומה,
ומגלות לעליה.
מדינה, שבשישים ושש שנים
קמה על רגליה,
וצועדת
ונוסעת
ומתקדמת
ומתפתחת....
אז הריעו, בבקשה, גבירותיי ורבותיי,
למדינה שלנו,
שלכבודה אנו נהיים עצמאיים לכל דבר,
ליום אחד בשנה שמזכיר לנו
מי פה הגבר-גבר!! 
מהמם..ארמונות בחולאחרונה
חשיכהThe bean
הכל סביבי שחור,שקט
אני שומע צרחות אך הם נישאות אלי
כמתחת למים.
אני יודע שלאיש לא באמת אכפת,
הם ימשיכו בשגרת יומם כרגיל,
העולם ימשיך בסיבובו ודבר לא ישתנה.
אין כאב,לא מכות
ולא סבל נפשי שאינו ניתן לתיאור.
אני יודע כי הוא יגיע אך עתה אני מתנחם בזרי השקט
במחשבה שניה לא כך תיארתי אותו בדמיוני
תמיד היו שם פרחים שחורים שנפלו מהשמיים
וכמו כהד לדמיוני כמו משום מקום
עלים שחורים מתחילים לנשור עלי מלמעלה,
אני מביט בהם מוקסם
מסתכל בשחור השחור הזה
שלפתע צדה עיני עלה דובדבן אחד
בין כל אותם עלים שחורים.
אני תוהה לפשר הדבר אך לא מייחס לכך חשיבות.
מתרכז בשקט
השקט אותו ביקשתי כל ימי היותי ב"מקום ההוא"
ורק עתה השגתיהו.
ועתה הם קרבים אלי,
מקבל את פניהם כמו חברים קרובים
כל ימי פחדתי וחששתי מהם אך דווקא עתה
אני שליו לחלוטין,
יודע כי טרם שאלותיו אחרוץ אני את דיני
בהתרסה, אתייצב מולו ללא חת ואגיד את דיני.
והחשיכה שוב עוטפת
החשיכה המלחשת
האוהבת ומגוננת
החשכה השולטת.
ילדה קטנה צועדת על צינור בדרך לקריות
מסילת ברזל תמרור עצור רכבת בלי אורות
שתי ידיה כמו כנפיים היא עפה במשק החלומות
הירח בשמיים מאיר ילדה יפה עם שתי צמות
לפתע היא יורדת והולכת ופניה צוחקות
צפירה רועשת מתקרבת אני צועק לה לחכות
אל תלכי אני צורח מול הקולות שמתקרבים בערפל
רץ כמו מטורף הזמן בורח והנה המחסום נופל
זאת מציאות או רק חלום
זה הלילה שקורה לאור היום
מישהו צועק הצילו כשאני נופל אל התהום
מתעורר כולי זיעה בחדר ריק מתוך שינה פרועה
|מוקסם|אאבבגגאחרונה
קראתי פעמיים..
ובאלי שוב. מסתורי ועדין...
קטע ליום השואה..אורושקוש
רציתי שתהיה מילה.
רציתי שתהיה מילה שתסביר את הזוועות.
שתגדיר את האכזריות.
רציתי שתהיה מילה שתבהיר את גודל האימה,
את גודל השחור, את ברציחות.
שתעביר את המסר שזה לא יכול להיות.
שזה לא אנושי.
ידעתי שאין מילה כזאת.
ידעתי שגם אם תהיה- לא בטוח שאוכל להגות אותה.
שפי לא יעמוד באמירתה.
רציתי שתהיה מילה.
רציתי שתהיה מילה שתגיד את האמת.
שתגדיר את התקומה.
רציתי שתהיה מילה שתבהיר את גודל התקווה.
את גודל הגבורה, ההמשכיות.
רציתי מילה.
מצאתי שתיים.
עם ישראל.
שזרת המון תקווה ביום הכואב הזה..ארמונות בחול
מהמם!
^^^מושימי
ואני גם מצאתי מילה -קוצ'ינית =)
תודה!אורושקוש
אדיר ממש.חרותיק
את כל כך צודקת!
יפה! אהבתי מאד את הרעיון ואת הביצוע.רוש לילה.
רציתי מילה.. זה עמוק, אחות.
סחטיין.
חזק ויפהפה..אאבבגגאחרונה
תודה!
~התייעצות~הדובדבן שבקצפת
אני כותבת ספר (פנטזיה),
ב"ה כתבתי עד עכשיו משהו כמו 50 עמודים וזאת רק ההתחלה.
עכשיו נתקעתי ואני מחפשת רעיון להמשך העלילה,
יש לי רעיון אבל הוא די נדוש בספרי פנטזיה, ואני מתלבטת אם לקחת אותו או להמשיך לחפש רעיון אחר.
מה הייתם עושים?
נותנים לי לקרוא ואז אני מביאה רעיון ^_^רוש לילה.אחרונה
סתם לא חחח אבל אני רוצה לקרוא!! אפשר אפשר אפשרר?!?!
מעגל קסמים אפלnobody
שואה, שואה שמובילה לתקומה
האדם נעלם מאחורי נהר הדם
הופך לאפר ומופזר על גבי העפר
דועך, מאבד חשיבות אישית מרוב
תקומה, תקומה שמובילה שמחה
האדם שט על אותו נהר של דם
מין האפר קם מנער את העפר
פורח, עם חזק מצולק וכאוב
שמחה, שמחה שמובילה שכחה
העם שט על מי מנוחות רגועים
האפר נגמר והגופות קבורות בעפר
שוכח, יאבד זיכרון כללי בקרוב
שכחה, שכחה שמובילה לשואה...
בואו נעצור את המעגל הזה!
נצעק ונזעק: דיי! מספיק!
אבא, אנחנו הבנו את המסר ורוצים לקיים את שצריך.
בבקשה תעזור לנו עם זה!!
ד"א נכתב מאוחר בגלל עומס בתקופת יום השואהnobody
עכשיו יש לי נחת להגיב.חרותיק
עשית את זה מעגלי בטירוף.
רעיון ממש יפה.
אבל אם כבר שמת פסיקים, אז תפסק גם את השאר.
זה נראה חצי עבודה כזה..
האין חרוזים זה כבר התקדמות
והרעיון מעולה, ומובע בצורה ממש טובה.
יש גם חיסרונות לפיסוק, זה מקבע את המחשבהnobodyאחרונה
מה גם שאיפה שאין פיסוק זה כי לא ראיתי צורך לחלק את המשפט...
ותודה
ניסיתי לכתובבדד...
ניסיתי לכתוב
לכתוב בדמעות
על מה שהיה טעבר
ועל מה שעומד להיות
ניסיתי לכתוב
אבל המילים ברחו
נעלמו לי מהראש
ולעולם לא חזרו
והמשכתי לנסות
אבל המילים נתקעו
נתקעו בגרון
ולעולם, נבלעו
אז הפסקתי לנסות
ופשוט כתבתי
על מה שעומד להיות
ועל מה שכבר קרה לי..
היי מאוד התחברתי(-:ארמונות בחולאחרונה
לפעמים זה קורה לי..כשאני ככ רוצה לכתוב, לפרוק אבל כלום לא יוצא.
אבל כשפשוט כותבים זה זורם וכייף(:
"אבל המילים נתקעו,
נתקעו בגרון,
ולעולם לבלעו"
השורות האלו מסבירות למה זה קורה.. כאילו המילים ביחד עם הדמעות נתקעים בגרון.
אהבתי! בהצלחה!(-:
מדרגת החייםnobody
הם שוכבים בשורות ארוכות ומדוייקות
אין אחד שסוטה ימין או שמאל
מלבנים לבנים ועליהם חריטה שחורה
בהם מונחים גיבורינו, גיבורי האומה.
ללא הבדלי גיל, מין או מגזר
הרי במחיצתם לא יוכל יעמוד זר
דמעות של כאב את האבן מרטיבות
אך מצידה השני אלו דמעות של שמחה.
הרי משאלתם קויימה, המשך חיי העם
שלא שוכח להכיר להם טובה
אך לרגע בעצב שוקע, מאבד מטרה
והמתים זועקים רקדו על דמנו, זאת צוואתנו!
חזק.אורושקושאחרונה
השורה האחרונה מדהימה במיוחד.
"ואנקמה..."חייל ומשורר
היד לוטפה, הלב בוער
להרים וללחוץ משתוקק
רוצה כבר לנקום, רוצה לשחרר
והנשק חדש ובוהק
"א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע"!
הרי את מקודשת, מולדת.
האש תתלקח, עד שמים תגיע!
כי השלהבת הזאת לא רועדת.
והדם השפוך, דם עבדים
בשבילים שעל-שעל מותז
וכתמים לוהטים יהיו העדים
שיצאתי לנקום שוב כמו אז.
בי נשבעתי, עוד אנקום!
אצא נחוש וחזק אלי קרב.
ואם לא מחר- עוד היום!
עת שמש תשקע בזהב.
יפה מאוד!!nobody
ממש אהבתי, הזכיר לי שירים מהתקופה של המחתרות
שיר מורעלדוסה
א. לצערי אני לא בן 18.חייל ומשורר
ב. אני לא רואה את הבעיה בשיר הזה, 'גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות'.
ג. לא כל חייל הוא חייל בצה"ל.
חזקק!! וממש ממש יפה....כתוב מעולה!!!במבה!!!אחרונה
כשיר חדשרון א.ד
לעת ערב,
מרוח מטיפות של דיו-
ליבו של העט-
משענת קנה רצוץ
לו ישלח את זרועו
ויסיט כווילון
את מסך האפלה,
ירעים ויפרוץ
בעד החדר החשוך
כמו קרן אור מתפרצת,
ויפעם בליבנו
כמו שיר חדש.
תגובתי הידועהחרותיק
אכן, ארספואטיקה זו המילה...רון א.ד
בדיוק!!!אילת השחר
עוד זוכרים דברים שהבאתי פה...
תמונה מדהימה ודרמטית.
אם פעם כתבו על תהליך יצירת השיר כלידה, כך שהשיר הוא הרך הנולד, כאן לקחת אותו בערוב ימיו, וממנו הוצאת את המיטב.
את הדיו מליבו של העט (כאן לא יכולתי שלא להיזכר בניק הקודם שלי), שהוא לא יציב, כמשענת קנה רצוץ (ארמז מקראי - ישעיהו ל"ו,ו'), לקחת וממנו הוצאת מילים חדשות.
ואותו שיר חדש, מיד פועל את פעולתו, הפעולה לשמה הגיע : להפיץ אור.
ואתה מאניש אותו, ומאבזר אותו ביד שיכולה להסיט את האפלה.
כמו הקרניים הראשונות של השחר, או אורו של נר קטן שבוקעים מתוך האפלה הגדולה.
אותה אפלה יכולה להיות גם במשמעות סמלית ועמוקה יותר מלבד אור שאנו רואים בעינינו.
זהו אור פנימי, המילים השחורות שיוצאות (או האדומות,כחולות,סגולות...תלוי בעט ) מפנות מקום בעצמן לאור גדול להכנס פנימה.
וזה הפלא.
עוד עניין מעניין שאני לא יודעת אם כיוונת לכך.
אומרים שעם ישראל בכל הדורות עתיד לשיר עשר שירות.
עד היום שרו ישראל קדושים תשע שירות מתוך העשר, והשיר העשירי הוא השיר שנשיר לעתיד לבוא.
ההבדל העיקרי בין השירות שנאמרו לשיר לעתיד לבוא הוא הדבר הבא:
שירות שנאמרו במהלך הגלות, נאמרו בלשון נקבה, שהיא נפעלת.
השיר שנאמר לעתיד לבוא, יאמר בלשון זכר, שהוא פועל. שלעתיד לבוא יהיה כוחם של ישראל ככוחו של הזכר שהוא משפיע.
אתה דיברת על שיר חדש, ויש אומרים שהשיר החדש הוא השיר של הגאולה..
אז נמצא שאולי גם בלי להתכוון יש פה רובד עמוק, כללי יותר מהשיר הזה, הפשוט.
נקודות טובותרון א.ד
תודה רבה!
אני דווקא אוהבת מרב.אחרונה
אין לי כותרת..תמונה.
דרך:
דרך ארוכה, מפותלת.
בצידי הדרך תלויים שלטים שמורים לי להיכן להמשיך,
לאיזה כיוון עלי להתקדם.
ואני הולכת.
והולכת.
הדרך נעשית עלי קשה ומסובכת. מעורפלת.
לפתע אני נתקלת בצומת.
אין שילוט. ואין שום סימן שמראה לי לאן לפנות.
אני לבד.
בתוך המון סוער שמתקדם בשגרת החיים.
זועקת לעזרה- ואין איש שומע.
הכיוונים מבלבלים- ימין או שמאל. שמאל או ימין.
מה יהיה לי טוב יותר? היכן השי''ת רוצה שאהיה?
נשארת עומדת מול הדרך שכבר לא כ''כ ברורה ומסומנת.
וזועקת לאבא שבשמיים, שיעזור לי, שיכוון אותי.
שיורה לי את הדרך הנכונה!
שישמע את תפילותי.
--שבעז''ה נדע לקבל החלטות נכונות בחיים. לפנות בדרכים הנכונות, ולא להיבהל מדרכים לא ברורות ומעורפלות.
גם אם לא רואים את ההמשך- תמיד יש אבא טוב שבשמיים ששומע, ומקשיב.
רק צריך לפתוח את הלב ולדבר אליו.
שנזכה להרגיש אתזה!! אמן.
אני חדשה פהתמונה.
היי, אני חדשה פה,העליתי לכאן משו שכתבתי,ואני מאוד ישמח להערות ולתגובות..
הסוף קצת נראה לי מוזר,אז אשמח שתגידו לי מה אפשר לשנות..תודה.
ים אינסופי. כחול. שקט.
בלב היה שטה לה ספינה קטנה.
בתוכה אני יושבת.
וחותרת.
נחבטת בגלים שמנסים להדוף לאחור,
מסתחררת סביבי קצת, וממשיכה הלאה..
ממשיכה לחתור אל עבר האופק.
אל האמת הטמונה בין מערבולות התהום.
יודעת שבסוף אני אמצא את אותה אמת,
גם אם זה יהיה קשה,
ולעתים, כמעט בלתי אפשרי.
הלוואי יגיע יום ואמצא את אשר חיפשתי.
הלוואי יבוא יום- ואנצח.
ביאסתם.תמונה.
אזמה אם זה לא ככ יפה?!זה שיר ראשון שלי,
ויאללה,פרגנוו.
ראיתי את זה רק עכשיו..בדד...
וזה מדהים..!! באמת..
המשפט האחרון מקפיץ את השיר ברמות!!
יפה....געגוע..
ים .....
יפה!אורושקוש
קטע ברור מאוד שקל מאוד להתחבר אליו..
תודה!!תמונה.
אולי אני יעלה עוד כמה דברים שכתבתי..
וואו יפה! אשמח שתעלי עוד קטעים ברוכה הבאה !Look Smile
יפה, בהצלחה !!רוש לילה.
מאחלת לך שתגיעי רק לניצחון, וגם כשהגלים יאיימו להטביע את ספינתך לא תוותרי.
יש לך את זה, אם תפתחי את הכישרון שלך זה יהיה עוד יותר טוב!
אשמח לדבר איתך באישי. בת כמה את?
זה מאוד יפה! ברוכה הבאה(-:ארמונות בחול
ובכלל לא רק הכנסת מילים יפות לקטע. הרעיון יפה מאוד! ובכלל שזו פעם ראשונה!
רק השורה השנייה.. למה היה? התכוונת ל-היא?
תעלי תמיד כשאת רוצה(: אני אשמח לקרוא!
בהצלחה(-:
וואי.איזה תגובות כיפיותתתמונה.
בשורה השניה התכוונתי להים..
ורוש לילה.--
בכיףף נדבר באישי..ואני יגיד לך באישי בת כמה אני..
אהבתי ממש את הסיום! ממש! יפה מאד!איזה טוב ה'!אחרונה
למה אהבה זה טאבו?חיילמשוררובודד
טאבו בעיני מי?קייטי
בעייני לא
רוב השירים שלי זה על אהבה.מרב.
מה פתאום טאבו?
שוט!
בפורום. הוא צודק.בקצרה
אנחנו ציבור דתי, ומנסים לשמור על הגבולות נקיים.
זה מה שגדלנו עליו בגן, זה מה שנראה לנו כנכון.
קצת מגביל, אבל לגיטימי.
אני כותב, אבל לא מפרסם
אני לא מפרסמת פה..מרב.
אבל כן מפרסמת..
למה פה לא?
לא באלי שאנשים מסויימים יקראו את זה
כדי שלא יהפוך לפורום שירה ומשה פרץץץדוסה
^^הוא פורסם כבר אתמול...+)חיילמשוררובודד
ורק למען הפרוטוקול זה לא השיר הראשון בנושא
שאני מפרסם פה ולא זוכה לתגובות..
דווקא נראלי שפהמרב.אחרונה
פחות יש משה פרץ.. [ודווקא משה לפעמים עם שירים יפים ]
נראלי שבאמת זה נובע מכלמיני סיבות, והגדולה שבהן זה פשוט שלא רוצים לפרסם את העומק של זה, כי זה פשוט לא מרגיש נכון לפרסם את זה ככה בפני מליוני [לכו תדעו מי קורה פה.. כל אחד בעולם יכול לקרוא..] אנשים..
זה חשיפה של אחד הרגשות היותר עמוקים בנפש, ופשוט קשה לעשות אתזה..
אתה רוצה לכתוב? תכתוב.אווזה.
זכותנו לא להגיב.
אין לי מה לומר על כזה שיר.
לא כי אהבה זה טאבו, אלא כי זה שלך.
^^כלומר...?חיילמשוררובודד
לא תמיד יש כח/סבלנות/מה להגיבחוזרת
אני יודעת שלרוב אין לי מה להגיב, מעבר ליפה/ואו/...
עכשיו הבנתי שחשוב לך שיגיבו- אז בלנ"ד אשתדל....
באופן אישי- אני כותבת ולא מפרסמת, בעיקר כי אלו שירים ממקום יותר עמוק/חזק... מהשירים שאני מפרסמת, וקצת לא נעים לי לפרסם אותם- לא בגלל התוכן אלא בגלל המקום שהם מגיעים ממנו.
^^מענייןחיילמשוררובודד
אני כותבת הרבה שירים על אהבה,רוש לילה.
באופן היותר עמוק שלה בעיניי.
חלקם אני מפרסמת, חלקם פחות.
ממש אין טאבו.. נראלי פשוט זה משהו די אישי לכתוב עליו.. שלא כל כך רוצים לפרסם כאן..?
כי אם אני כבר כותבת שירים שכאלו זה נועד לאוזנימישהי=)
מישו מסויים ולא לכלל הפורום
לעוףפיתה פיתה
מביתי אני צופה על היער. ציפורים, ציפורים שעפות. והנה, הגיע היום. אדמתה, ביתי הגדולה, האדמונית, תיקח מספר נערות לשנת למידה, אני מתמקד באחת, צעירה מבוהלת. הראשונה ממשפחתה.
ביער, לקול ציוץ הציפורים, בנקודת פגישה אלמונית עשרים נערות מתאספות, אחת אחת אל עץ גדול ביער. להכנס לתוכו, ולישון שינה ראשונה בעץ. שינה של ילדות.
חדר עץ,וילונות תכולים, חדרה של שיין.
הן עלו,נערות. בעלות פנים עדינות ומבט נחוש, תוהה. מטפסות במעלה העץ, תופסות פינה על ענף, בין עלים. פנים נמתחות במאמץ, לצוד נוצה, ציפצוץ והנף כנף. והן גודלות, הבנות. מתבגרות, בונות קן ענפים, שמלת נוצות, ניפנופי ידיים.
וחודש עובר, וימים. הן גודלות. וביתי,אדמונית, מתנזרת. במקום ניפנוף כנף, מתחברת לאדמה, כשמה.
והנה מגיע היום. מענף, מתרוממת לרגע נערה. זאת שיין, הראשונה ממשפחתה. ואדמתה אינה רואה, אינה יודעת. ובעת הארוחה, אדמתה, ביתי האדמונית, איננה.
והזמן עובר, ועוד ציפור פורשת כנף, מצטרפת לציפורי היער.
ושיין, הראשונה, עלמת חן, מורדת. נשארת היא, ועפה. ואדמתה איננה. ולעומת כולם, היא חוזרת. והיא כבר יחידה בעץ. אבל ציפור. ונשארת ציפור, ונשארת היא.
בשעת זריחה, עם וילון כחול ותמונה של שער.
נערה היא עדיין, אך גדלה. אינני יודע אותה.
לא תגיבו לי?פיתה פיתה
כתיבה יפהרון א.דאחרונה
שבת שלום
היאושבדד...
זה כואב.
זה שורף.
זה מפחיד.
זה מטריד.
היאוש
ממני הוא לא מתעלם
עלי הוא לא מדלג
היאוש
רגש ששולט בכל
רגש שתמיד מנצח
היאוש
הוא מכאיב לי בלב
שולט לי בראש
מסתיר לי ת'עיניים
וגורם לי לחשוש
היאוש
הוא לא נח לרגע
לא עוזב לעולם
מצא בי מקום נוח
וללכת לא מתכוון אפעם
היאוש
הוא שולט לי בגוף
גורם לי לעשות דברים
הופך אותי לסתם
ומשאיר בי צלקת לעולמים.
----
נכתב ברגע של התפרקות אז יצא קצת מוזר..
משהוחרציתמדופלמת
ביד קלה, בצעד מהיר
העולם מרחף לו
אל יום בהיר
ביד קלה, בצעד כבד
עולם מועד לו
ונופל
יד קלילה, רגל שבורה
העולם ממשיך לו
במסע
מהמם!!!בדד...אחרונה
ממש ממש אהבתי..
הרצף, הבתים הכל..!!
תודה..