בעקבות הטעות משבוע שעבר, חשבתי בפומבי להעביר את הסיפו"ש שלי לפורום הנוכחי, אז הואבהחלט  עובר גם לפורום הנוכחי.

אוקע! אז מה זה סיפו"ש?

- סיפו"ש אלו רשי תיבות של המילים "סיפור לשבת", עם ל' שותקת.

לרב אני כותב אותו ביום שישי ממש, מה שגורם לזה שאני מעלה אותו מאוחר ממש, או נאלץ להעלות שטויות מהעבר (ועוד).

ביתו של הסיפו"ש נמצא בפורום פרוזה, אבל עכשיו,, אחרי ארבעה חודשים (וואו!) הוא חצי עובר דירה, ויפורסם גם פה, בצמ"ע.

זהו נראה לי.

אז סיפור חדש וקר לכבוד שבת. תהנו!

Ice Crime

הרמתי את הראש מעל כל הניירת שמס הכנסה שלחו לי, 'זה שוד' אמרה הסכין שהזדקרה לי מול הפנים, 
"זה שוד" חזר והסביר האדם שהחזיק אותה, הוא חבש כובע בלוי שהגיח משנות השמונים, עטה מעיל עור  שחור דהוי עם קרעים לכל רוחב כתף שמאל, וחגר חגורת עור חומה עם אבזם זהב מזויף.

העיניים החומות שלו היו גלויות כמו כל הפנים עטורי הזיפים שלו, חוסר היציבות של הגוף שלו הבהירו שהוא מתוסכל, ובכלל, הוא היה נמוך ביחס לשודדים שראיתי בסרטים, הייתי מאוכזב ממנו.

"זה שוד" הוא חזר ואמר בזמן שכיווץ את הגבות, להוכיח לי שהוא רציני.
"אני שמעתי אותך כבר בפעם הראשונה" אמרתי "ובכלל, זה לא מעיד על אוצר מילים רחב או על דרך ארץ, בדרך כלל מומלץ להתחיל ב'בוקר טוב', או 'מה שלומך' לפני שפונים לעסקים" פירטתי את הטעות הברורה שלו.
"עזוב את המילים, ותתחיל להביא כספים" הוא חרז בטעות,  "אין לי את כל הזמן שבעולם" המשיך ואמר,
"ברור, לאף אחד אין, הזמן מתחלק בין כל הנוכחים בצורה שווה, וכל אחד מוזמן לתעל את זמנו בצורה היעילה ביותר בעיניו, זה יהיה מאוד אנוכי לקחת את כל הזמן רק בשביל מישהו אחד" תיקנתי אותו בשנית, מסכן, שידע לפחות מה שהוא אומר.
"התכוונת לומר לייעל?" שאל בחוסר ודאות, לא בטוח אם מעמדו הנוכחי מאפשר לו,
"ובכן, לא. הרי השתמשתי במילה 'יעיל' באותו המשפט ממש, זה יהיה קצת לא יעיל לחזור על אותה מילה פעמיים ברצף, אתה לא חושב?", נשמתי "משמעות המילה לתעל היא לכוון, למקד, להשתמש בזמן בצורה נקודתית, למטרה או לרעיון אחד. הייתי ממליץ לך לשפר את המשלב הלשוני שלך" הסברתי ארוכות, מנסה להעביר ממנו את המחשבה על קופת המזומנים הלבנה שלי, שהודות למס הכנסה- כמעט והפכה לקופת המזומנים הכמעט ריקה שלי, סך הכל גלידריה, מה יש להם לקחת ממני כל כך הרבה? 
"מספיק מסובך רעיון אחד כל פעם, לא טוב הרבה בבת אחת, אני חושב" אמר מתוך מחשבה עמוקה וממושכת.

הוא בהה בי ארוכות, האישונים שלו ריחפו בחלל החדר בחופשיות, כאילו חיפשו איזה משהו להאחז בו, ולהתייצב עליו, הוא השיב את ידו בחזרה על צד גופו, נראה שהתעייפה מלעמוד באוויר זמן רב כל כך.
"אתה רוצה לשבת? לשתות משהו?" הצעתי לבחור המבולבל שניצב למולי,
"לא, שתיתי בבית, אני גר לא רחוק, פה, מעבר לכביש, בקומה השנייה משמאל" הסביר בפשטות,
"נחמד, רחוב נחמד, אני גר רחוק, אבל רחוב נחמד" אמרתי בשלווה,
"כן.. כן.. נחמד מאוד, אווירה שקטה כזאת" אמר בשקט.

פניתי לזרוק לפח קופסאות גלידה ריקות, האישונים שלו עקבו אחרי בשיעמום, ואז  פתאום הוא התעשת, נדרך במקומו, והצמיד את הסכין אל גשר האף שלי"אתה רוצה לראות את הסכין שלי ממש מקרוב?" איים בצעקה,
"כמה קרוב?" כמעט והתעניינתי,
"הכי קרוב שאפשר" הסביר בעצבים,
"יותר קרוב מצמוד?" חקרתי את יסוד הדברים,
"ההפך מצמוד! בתוך!" הוא הניף את האצבע השניה שלו אל האוויר, כאילו הצביע אל התקרה מסיבה לא ברורה,
"איך בתוך זה ההפך מצמוד?" תהיתי על נקודת המוצא שלו,
אל תתווכח, ככה זה בפיזיקה" הדביל הפיזיקאי החליט לקבוע, נשם קצת כדי לרענן את המח שלו, ואז המשיך "עכשיו אתה מוכן לפתוח את הקופה?" צעק,
אתה רוצה להעזר בסבלנות?" השבתי,
"אני לא רוצה לחכות בשום סבלנות למדי!" נראה שהיה מרוצה מהמשלב הלשוני שהשתדרג לו.
" זו שאלה רטורית, לא עונים על שאלה רטורית, לא לימדו אותך את זה?" פניתי לבחור,
"לא יודע.. לא עשיתי יותר מדי את הדבר הזה של הלמידה " הצטדק, כל המרוצה העצמי שלו התפוגג.
"שאלה רטורית! שאלה רטורית! גם זו היתה שאלה רטורית! תגיד לי, מי חינך אותך? מי??" התפרצתי עליו, 
הבחור עמד המום, הניח את הסכין על השולחן, לא ידע מה לעשות עם עצמו,  פתאום ריחמתי על המסכן, והסברתי לו את העניין "תבין, אני לא יכול לפתוח את הקופה בלי שתקנה משהו, ככה זה בפיזיקה של חנויות" אמרתי,

הוא הנהן בהבנה, "אבל... אבל אין כסף" אמר כמעט בלחישה, והרכין את הראש.

הוא  בהה ברצפה ממושכות, ואז הזדקר בבת אחת "אתה יכול להלוות לי כסף??" שאל עם ניצוץ של תקווה ואושר בעינו,
הגשתי את היד אל הארנק השחור שלי, "כמה אתה רוצה?" שאלתי באדיבות,
"אני יודע..? תן לי חמישים" זרק לאוויר,
הוצאתי שטר חדש ומגוהץ של חמישים, רק הבוקר הוא נולד מכספומט, והגשתי לו "אבל אל תשכח להחזיר!" הזהרתי,
"כן, ברור" ענה במהירות, ואז עבר לבחון את מבחר הטעמים הקרירים והצבעוניים שנפרש לפניו "יש לך גלידת פיסטוק?" לבסוף שאל,
"מתנצל, לא, אף אחד כבר לא אוכל את הגועל נפש הזה, משהו אחר?"
הוא התאכזב, חשב עמוקות בשנית "אבל אני לא אוהב שום טעם אחר.." אמר בעצבות מיואשת,  נשם פעמיים, ואז תחב את השטר המתקמט של החמישים לתוך הכיס, נאנח, הסתובב, ויצא מהחנות.
"שיהיה לך יום נהדר!" קראתי אחריו.

                                   ***

שבת שלום!!

סיפו"שים קודמים: 

שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"

שבוע שני:  "בעזרת השם \ אות היא לעולם." 

שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"

שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".

שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."

שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".

שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".

סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".

שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".

סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ" 

שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"

שבוע עשירי: "העיקר הבריאות"

שבוע אחד עשרה: "סיפור אישי"

שבוע שתיים עשרה: "הקשיבה ממעון קודשייך"

שבוע שלוש עשרה- סיפשו"ש: "הבחורה מהאוטובוס"

שבוע ארבע עשרה: "דרוש שלום"

שבוע חמש עשרה: "סיפור מכור"

שבוע שש עשרה: "מקבץ אפיזודות ראשון"

שבוע שבע עשרה: "מקבץ אפיזודות שני"

ושבוע הבא - פה יופיע הסיפור הזה!