קוצר הרוח הבלתי נסבל
אודי לאון תוקף את קוצר הרוח של התקשורת והשיח הציבורי בישראל: עוד לפני שהתמונה מתבהרת כבר מוכרזים ניצחון מוחלט או כישלון היסטורי
אודי לאון תוקף את קוצר הרוח של התקשורת והשיח הציבורי בישראל: עוד לפני שהתמונה מתבהרת כבר מוכרזים ניצחון מוחלט או כישלון היסטורי

אודי ליאון כותב על שתי "דיקטטורות" השולטות בישראל - אחת מימין ואחת משמאל, כל אחת עם תקשורת, בירה וכוחות שליטה.

איך השנאה הפנימית גורמת לנו לדרוס את הערכים שמבחינתנו הם קו אדום?

גם אם הצעת גנץ אינה מעשית בטווח המיידי, היא מצביעה על הכיוון שאליו רוב הציבור משתוקק: ממשלה רחבה שמחברת בין מחנות

בין מחלוקת לשם שמים, אפילו קיצונית וחריפה - לעלילת דם.

אני יודע שהציונות הדתית, שמהותה אמונה והזדהות עם כלל ישראל, אינה יכולה ואסור לה להיות גורם לקרע הזה.

הקרב על מערכת המשפט הגיע לנקודת רתיחה, אבל האם היה אפשר להימנע מהמשבר? ומה נדרש כדי לשקם את אמון הציבור בבית המשפט?

אדבר בשם קבוצת שובתי הרעב, הזועקת מול הכנסת כבר 90 ימים. אני לא שובת רעב למען "עסקה". לא מדובר ב"עסקים" ואפילו לא "מחירים".

למרות כוונותיך הטהורות מעשיך הרעיוניים מנציחים את חוסר האפשרות ליצירת אותו גשר "מתוק" שאתה ואני מייחלים לו.

הסכנה ששואה שנייה תתרחש קיימת – כל עוד איננו מסוגלים לנהל מלחמת קיום כעם מאוחד ונחוש. דעה

אין לנו כנראה ברירה - כדי לשרוד "בשכונה" נאלץ הפעם, ביודעין, לחצות קווים שמעולם לא חצינו.
