אלון בלוך

המכתב לאפרים שמרגש לבבות

אלון בלוך כותב על דמותו של סמ"ר אפרים יכמן ז"ל, המשלבת התבוננות פנימית לצד קטעים מיומנו, החושפים חיפוש עמוק אחר הקשבה עצמית

הפצע החברתי שמאחורי הריגול

על החברה הישראלית לקחת אחריות ולזהות מצוקה לפני שהיא מתורגמת לפגיעה בביטחון המדינה.

ליל סדר בצבא

אלון בלוך משתף בחוויית ליל סדר ייחודית עם חבריו ליחידה ביו"ש - מהרגע שבו חייל דתי שאל בביישנות על הסדר, דרך ההכנות המוקפדות

לשיר "יה אכסוף" לבד בשמירה

זיכרונות מהישיבה ומהשירות חוזרים, יחד עם תחושת החמצה על שותפות אפשרית עם העולם החרדי - שהוחמצה מפחד עסקני

למה באמת חוגגים שמונה ימים?

מדוע הדליקו המכבים את המנורה כשידעו שאין שמן להמשך? אלון בלוך מציע גישה חדשה לשאלת הבית יוסף, דרך עקרונות ניהול ממוקד

רופאת הכפר שלא מחכה במרפאה

ד"ר רות קנאי אינה ממתינה במרפאה - היא יוצאת אל בתי המטופלים, שם מתרחש הטיפול האמיתי.

בשקט של הצפירה שלא נשמעה – זיכרון לאפרים

כשהצפירה לא נשמעה בגבול – הלב שמע את קולו של אפרים. על שיחה אחת בגמרא, על ראיית הטוב, ועל לוחם שנשא עמו חלום של אחדות אמיתית.

לקחת צעד אחורה

אפשר וצריך לבקר את ההנהגה, אבל האם אנחנו באמת יודעים הכל? על חידוש הלחימה, עסקת החטופים והמחיר הכבד – ומה שביניהם.

להתאחד באחדות - מחשבות של לוחם מילואים

לא חסרים אנשים שידברו על המציאות המורכבת בחברה הנפלאה שלנו, אבל חסרים אנשים שידברו אחדות בשפה מאחדת.

ברית חדשה

בתוך תקופה מורכבת במיוחד בציבוריות הישראלית, השמחה ביום העצמאות השנה מאתגרת מהרגיל, ומדגישה את הצורך שלנו לבנות אותו מחדש.

פרידה מאפרים

זכינו שחיית בינינו, זכינו שהגנת עלינו בגופך ובחייך, הלוואי ונהיה ראויים.

הדבר היה ככה - מאיר שלו

אפשר לחיות חיים בלי תשוקה, בלי אהבה, בלי טירוף, בלי רוחניות. אפשר לחיות במוזיאון ואפשר להיות מוזיאון.

פרשת וארא

שליח ה' צריך להיות רלוונטי וקשוב ולהצליח לגרות את בני הדור לראות את האות שלהם בספר התורה, גם כשעיניהם כהות.

שפך לו קיתון על פניו

מול הגישה שרואה כעס כהזמנה להתרחק, יהיו מי שירצו את הקשר בכל מחיר, ויהיו מוכנים להתגמש בשביל עוד הזדמנות למפגש

חייב איניש לבסומי