הרהורים בעת מצוקה
טילים על גוש דן? טילים על העוטף? שלושה חודשים מפרוץ המלחמה? משהו כאן לא מסתדר לי, בלשון המעטה!
טילים על גוש דן? טילים על העוטף? שלושה חודשים מפרוץ המלחמה? משהו כאן לא מסתדר לי, בלשון המעטה!

המלחמה חשפה, כפי שלא נחשפנו מעולם, את גודל השנאה העולמית לעם היהודי ולמדינתו

אסון השבעה באוקטובר קרה לאחר עשרה חודשים של הפגנות קשות נגד נתניהו ונגד ממשלת ה"ימין על מלא" בראשותו.

האם ראש הממשלה יעמוד במילתו, שישראל לא תשקוט, תמשיך בלחימה, עד שיושגו שלוש מטרותיה

הטבח בשבעה באוקטובר חייב לשמש נימוק מרכזי לכך, ששלטון ערבי-טרוריסטי ביו"ש יסכן את עצם קיום ישראל

בישובי קו התפר בשרון האוויר צח, השדות ירוקים, הנוף יפהפה – אבל החשש מקנן בלב

מאמר לזכרו של עיתונאי "מעריב", אברהם תירוש, שמילא בעיתון את כל התפקידים במשך 45 שנה, ופעל בסתר למען עליית יהודי ברית-המועצות

תא"ל אסעד מבטא את התחושות הקשות הרווחות בעדה הדרוזית. הלווייתו של סופיאן היתה עוד הזדמנות לבטא את האכזבה

הכבישים שוב פקוקים, מופעי הבידור והתרבות התחדשו, המרכולים עמוסים. נכנסנו לשגרת מלחמה, והדאגה לשלום החטופים רק גוברת

בעורף תמיד דואגים יותר מאשר בחזית. בעיקר מחוסר ידיעה על היקרים להם.

לטרוריסטים לא איכפת מהאבידות הכבדות שלהם, רק את הכבוד המדומה הם מבקשים.

טובי בנינו-לוחמינו, פועלים בגבורה להשיב את הביטחון ולהסיר את איום הטרור הברברי.

כאשר פרשני "ידיעות אחרונות" כותבים כי חמאס הקשיח עמדות, חמאס זחוח – האם הם מפרשים מציאות, או שהם מבקשים להחליש את רוח צבאנו?

ללא ספק השתתפות המזכיר בלינקן והיועץ סאליבן בישיבות קבינט המלחמה היא מרחיקת לכת במעורבות האמריקנית, לטוב ולרע.

גוש קטיף זהו נושא השייך לזיכרונות העבר. את הנעשה בזדון אין להשיב

אני רק שואל: האם שווה המחיר של מות שני לוחמים כדי לחלץ גופות של שני חטופים?

כאשר התותחים יפסיקו לרעום אפשר לצפות לחידוש מלחמת ההאשמות הדדיות שעלולה להתגלגל הפעם לכדי מלחמת אחים.

הפוליטיקה חוזרת במלוא ליכלוכה לסדר-היום. הצמד הזועם אברמוביץ'-את-פלג הוא על תקן של מחרפי הממשלה והעומד בראשה.

המלחמה עודנה בעיצומה והפלגנים בתוכנו מחדשים את הקרב הפנימי, ולעזאזל החמאס. ושוב – מנין המימון?

המחדל הקשה יחקר לעומקו. עתה מבקש אני מכם, אזרחי ישראל, לסמוך על קבינט המלחמה, למען השגת המטרה המשולשת

כל ביקור בישראל של שר החוץ בלינקן צריך לעורר דאגה. הלחץ עלינו גובר מצד הידידה הגדולה ביותר שלנו.

ישראל תנצח בסופו של דבר, אבל תלקק את פצעיה הכואבים עוד זמן רב. יעברו שנים עד שתתאושש מן הטראומה.

החמאס ממשיך לתעתע בנו. מנסה לסחוט עוד ועוד תנאים לעסקת השבויים. אין ברירה.

גם בימים אלה, כשישראל מוצאת עצמה תחת מיתקפה ברברית "בצלם" ושות' מגבירים את תעמולתם.

למרות האנטישמיות הגואה באירופה ואמריקה, ישנם ישראלים שעדיין מחפשים שם שקט ושלווה מעבר לים.

קיבלנו שיעור מר ונמהר עקב עצימת עינינו אל מול עליית החמאס ואל מול רצונו להוציא אל הפועל את אמנתו הרצחנית.

איש ספר היה גנדי. לא היה אוהב המולדת יותר ממנו – ותעיד על כך הספריה העשירה שאגר בביתו וכולה קורות ארץ-ישראל.

החמאס עלה לשלטון על-ידי הבוחרים ברצועה. כשצה"ל פוגע ב"סתם אזרחים", עלינו לזכור שהם-הם שהעלו את החמאס,

מתוך דברי הספד בהלווייתו של מרדכי (מוטקה) שריג ז"ל, היו"ר השמיני של מכון ז'בוטינסקי

מה צופנים השעות והימים הבאים? – שואל כל אזרח את עצמו. הפרשנים משערים, מנחשים, מבלבלים. פטפטת בלי סוף, מיותרת.

במחיר כבד מנשוא נפקחו עינינו לראות, להבין את מצבנו האמיתי, הגיאופוליטי, את הסביבה האיומה שבתוכה אנו שוכנים.

מן הראוי שערוצי הטלוויזיה יחזרו לשידורים חלקיים במתכונת רגילה ככל האפשר עם פריצות להתפתחויות משמעותיות.

אחריות-העל לאסון-שמחת-תורה מוטלת על מי שעומד בראש הפירמידה, ראש הממשלה

רדיקליזם דתי מסוכן מאוד. במיוחד איסלאמי. במיוחד שיעי. מאז עליית האיסלאם הוא נלחם ב"כופרים". במיוחד – היהודים.

ישראל נמצאת בעולם אחר, שאיש לא חלם עליו. חלום בלהות שהתגשם אף מעבר לכל דימיון.

שייח ערבי הוביל בשנות השלושים את תמיכת הערבים בהיטלר ועודד את הצורר הנאצי לצאת להשמדת היהודים.

יואב, אתה וחבריך הלוחמים המופלאים באים לתקן את הכישלון הנורא בצמרת הביטחונים והמדינית

גיל רגב, רון חולדאי, איתן בן-אליהו וחבריהם עשו את שלהם בגבורה ובתעוזה.

הדמוקרטיה שלנו אולי נעדרת מנגנוני הגנה מספיקים, אבל במה עליונה סבירות השופטים על סבירות חברי הממשלה הנבחרת?

האם לפני ראש השנה נעמוד במבחן ביטחוני רב זירתי, כאשר מדובר על מאות איומים בימים הקדושים לעם היהודי?

הלוואי והמחנות הניצים בעם, ילמדו מיד ושם את לקחי הפירוד, ינהלו ויכוחים כראוי במדינה יהודית ודמוקרטית

מסתבר ששגם אחרי ההתנתקות ועקירת אלפי מתיישבים מגוש קטיף, שהביאו עלינו ירי רקטות וטילים מעזה, השמאל זה לא הפיק לקח

את תומכי הממשלה וראש הממשלה מרבים לכנות בכינוי הגנאי: ביביסטים. ההכללה נעוצה בעצם המילה

התופעה שאנשים ומנהיגים משנים את עורם אינה מיוחדת, בוודאי לא בפוליטיקה הישראלית. רבים וטובים שינו דעתם מי מימין לשמאל ומי להיפך

מתוך דברים על ד"ר אפרים אבן ז"ל שהושמעו באירוע האזכרה שהתקיים בכנסת ישראל, במעמד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.

אופירה וברקוביץ' זוהי תכנית שמבזה את מקצוע העיתונות ואת הערוץ שמאפשר את שידורה, ללא בקרה, ללא איזונים

עברו שלושים שבועות של הפגנות בסערה, כמעט ללא נפגעים, לנוכח פני העולם המשתאה. הקו האדום טרם נפרץ

ישראל נמצאת על סף מלחמת אזרחים. כבר אין להעלים עין מהמצב האיום הזה. מעבר לסף – התהום. הצניחה אל האבדון.

צר לי על העוזבים, יהיו נימוקיהם אשר יהיו, אבל מנגד הלב עולץ לראות עולים רבים שאינם מתייראים מפני הסכנות

מוטי עדן לא זכה מהבוסים שלו להערכה, לה היה ראוי. פעם ועוד פעם התבטא: אני לא חלק מהקליקה.

כאשר מציינים חמישים שנה למותו של בן-גוריון אסור לשכוח לצד הישגיו, גם את כשליו ואת שנאתו למחנה הימין

מדי שישי מקיפות חמולות של ערבים מהגליל את קיבוץ מגידו. דורשים "להחזיר את אדמות הקיבוץ לבעליהם המקוריים"

יש המנסים לשלב את פרשת הרצח הנורא מלפני 90 שנה, כמו את פרשת "אלטלנה" מלפני 75 שנה – באירועי הימים האלה

נתניהו אינו טלית שכולה תכלת. אבל ציבור גדול תומך בו. מנגד ניצב ציבור מסית ומוסת

כאז, לפני 75 שנה, שנת העצמאות הראשונה, כך גם בימינו. האויבים ממשיכים להסית נגד ישראל, לרצוח בנו, להפתיע אותנו

האם יורש העצר, שעתה זה נשא לאשה את האדריכלית מסעודיה, ישנה את הקו לטובה, בבוא עתו לרשת את כס המלוכה בעמאן?

כנס הרצליה עמד בסימן פוליטי, נישאו בו דברים שאינם נופלים בחריפותם והטייתם מדברים שנשמעים בהפגנות-קפלן-בלפור

היש בעולם עוד בני שמונים, שהם חלק מהיסטוריה כה שברירית, פתלתלה, שחייהם קשורים קשר בל יינתק עם ארצם, כמו בני דור תש"ח בישראל?

כשאנו רואים את יכולות צבא ישראל אולי עולה בתוכנו תחושת זלזול בזירת מאבק ההסברה, שבה אנו כושלים פעם אחר פעם

כל משפחה שכולה נושאת כאבה במשך כל ימות השנה. הזמן – למי שתוהה – אינו מקהה את הכאב
