עם מסכן כלביא?
הסיפור של עזה היה יכול להיגמר מזמן אם היינו ראויים לכך וזוכים להרבות שלום ביננו.
הסיפור של עזה היה יכול להיגמר מזמן אם היינו ראויים לכך וזוכים להרבות שלום ביננו.

את המחיר הכבד של לבוש חשוף - אף מפורסם עשיר לא יגלה לנו.

סיגריות או סדרות וסרטים: מה יותר גרוע? אולי יום אחד תהיה 'אזהרה כנה' לפני כל סרט וסדרה, כמו בסיגריות.

האם הענקת כינויי גנאי לילדינו זאת הדרך היחידה להבעת מורת רוחנו מכך שהם 'לא מקשיבים לנו'?

פגישה מקרית עם נער מתבגר סימנה לי את הדור החדש של נפלטי המערכת הדתית.

תדר העדינות נשחק והמחיר הכבד ביותר נמצא בתוך הבית ובחיי הזוגיות והמשפחה.

פקקים, חניה, תיקונים וביטוחים גרמו לי לנשום עמוק ולהיפרד מהרכב שהפך אותי לאיש תחזוקה בשליש משרה.

רווקות קשה, בעיות בזוגיות ותדר גס מובילים את האנושות לשלב הבא שלה: יצירה, לשם שמים. לכולם.

תדר העדינות נשחק והמחיר הכבד ביותר נמצא בתוך הבית ובחיי הזוגיות והמשפחה.

האם אנחנו מוכרחים לצפות ב'משהו סוחף' בטלוויזיה כדי 'לסחוב' בעולם הנוכחי?

סיפור אמיתי שהציג בפניי את עוצמת האמונה והביטחון שהחלישו לנו, כל כך הרבה שנים.

האם אמירת תהילים בסוף כל מניין משכיחה את מה שבאמת המגזר צריך לעשות עכשיו?

'בא לי' זאת פריבליגיית התנהלות של ילדים שהוטמעה בטעות גם במבוגרים חכמים ורגישים בדורנו.

לפעמים פשוט הכלכלה עובדת עלינו ומנצלת בלי משים את השיעמום שלנו מעצמנו.

מלכודת הרגשות המוזיקלית הזאת אינה שלנו, גם אם נשמעת נהדר ומושכת את הלב.

סיפורו של בעל טרקטור שמאוד רצה לנכש עשבים שוטים, אבל בלי להשתמש בטרקטור.

כשעולם העבודה האנושי מושפע מהכלכלה הגלובלית - הציניות "המשפחתית" מרקיעה שחקים.

החטא ועונשו: שנים שאנחנו תקועים בקונספציה אמריקאית לגבי הקיום שלנו כמדינה. למה זה קורה?

הריעו, עולם היצירה "הנחשבת" מעולם לא היה כה ערום. עכשיו הכל ברור: היצירה - היא נוף תפיסתו של היוצר.

מחיקת הנשמה ממתחם התפילה היא אחד האלמנטים הכואבים ביותר בעולם 'הדתי'.

תחפושות מקוריות מדי זה מצחיק או כואב? לא יודע, תחשבו על זה בעצמכם.

איך אפשר, בכנות ובענווה, למדוד אם אכן אנחנו מתפתחים ביצירת 'האדם הטוב שבנו'?

זה הדבר הבא שצריך לדבר עליו אחרי שמיצינו את טחינת המושג "הנדסת תודעה".

המדיה משדרת: אם תהנה - יהיה לך טוב, אך סוד החיים טמון בכלל בהתרגלות למציאות האישית והדינאמית.

היוצר והשחקן משיק גרסה עכשווית לפיוט העתיק, המחברת בין מסורת תימנית לעיבוד מוזיקלי מקורי ומלא תקווה

הגלילה באפליקציית וידיאו מגדירה את הצהרת הכוונות הנוכחית שלנו לגבי 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'.

חוסר היכולת 'לעמוד מול אמריקה' מתחיל מהשיעבוד התרבותי שלנו לכל מה שנודף ממנו אנגלית-אמריקנית.

מוזיקה היא סוגת היצירה היחידה, שמאפשרת לנו להקשיב ללב האותנטי של העם, לפחות בינתיים.

סמלי "תרבות" וספורט מרחיקים את ילדינו מעצמם, על מצע התמימות ההורית שאינה מבינה את עוצמת ההשפעה לטווח הארוך.

אנו מוכרחים להתעורר ולהתחיל לדבר על 'איך נלחמים?' במקום לפמפם סיסמאות המחזקות מושגים ערטילאים כמו 'ניצחון מוחלט', 'לא עוצרים'.

הראיון עם וינטר הוא לא פחות מאירוע היסטורי שסתם את הגולל על הקונספציות והלכי הרוח ה'מתקדמים'.

המוזיקאי נדב גדליה חוזר עם שיר עדין ומרגש, שמזכיר לכולנו את כוחו של הפירגון דווקא בתקופה מורכבת זו.

יצירות בוטות לצד כתיבת בס"ד זאת תופעה כואבת שהגיע הזמן להבין אותה.

בעיני ציבור רחב, המגזר נתפס כ'פשרן' בענייני מצוות, אך אפשר לשנות את התדמית הזאת.

לסגור או לא לסגור את התאגיד - זאת לא השאלה העצובה המסתתרת מעינינו.

הנסיון להפוך את 'הפטריוטים' ל'ייקום מקביל' מתעלם מכך שהציבור בסך הכל משווע לקמצוץ אמונה.

בלי כוונה, אבישי בן חיים הצליח להסביר את אחד ההבדלים האנושיים שטרם נכנסו לתיאוריה מסודרת.

השליטה בשפע הנוכחי מתחילה בויתור על 'קפה לדרך' לטובת בניית הרגלי חיים מהנים יותר, בכל המישורים.

האם כיבו לנו את הרצון הטבעי לנסות להציל את הזולת? יש חלק לא מבוטל שמשתוקק לשמוע מה טוב לו באופן נקי, אכפתי, נטול אינטרסים.

העולם נהיה קל לתפעול, אך נטול סבלנות. מי שמפסידים מהתמהיל הזה הם הילדים של כולנו.

המשך לטור מהשבוע הקודם על 'מגזר שומרי המצוות' הכובש את המדינה, פורח ומדייק את עצמו בימים אלו.

מתחת לרדאר פורחת לה תנועה ישראלית לא מוגדרת שרומזת למגזריות הדינאמית: 'נסחפת'.

אנשי תוכן נמצאים בסיכון גבוה ללקות בחוסר רגישות למושאי אייטמים עימם הם באים במגע, אך אפשר גם אחרת.

היוצר האישי נדב גדליה בסינגל רך, עדין ומרגש - "חיים שלי"

בשבי התודעה נמצאים אחים אהובים ותפקידנו הפרטי הוא לנסות לחלץ אותם, בלי פחד וייאוש.

המוזיקה הישראלית מספרת סיפור מרתק שכולנו יכולים ללמוד ממנו משהו חשוב.

בטבע שלנו, כשטוב לנו כעם וכיחידים - אנחנו נוטים לבעוט. מה אפשר לעשות?

הדמות המסתורית שנחשפה כוללת טון השראה. אבל מה אנחנו עושים איתה בדיוק?

רגשות מול הלכה: מדוע תומכי עליה להר הבית מתעלמים בפומבי מפוסקי הלכה בכירים ומגוונים שאסרו זאת?

כולם נחמדים באופן מוגזם כשהם פונים אלינו כ"קהל". האם הגיע הזמן שנפסיק לקנות את השקר הזה המחלחל לתודעתנו?

המשיכה הגרועה להבין את 'כל הסיפור האישי' מרחיקה אותנו מלהבין את מה שחשוב כאן באמת.

במשך שנים הן שידרו גסויות ומשכו אוזניים ועיניים שבויות. האם עכשיו מגיע זמן תיקון?

אפליקציית הקניות המוזלות Temu הפכה לפופולארית ואין לי מושג איך אומרים לה 'לא'.

אלמנט העונג שאנו מבקשים עולה לנו בחיים עצמם. ככה זה עובד.

עין טובה היא עניין קריטי בחיים האישיים, כל שכן במדינה מרובת גוונים. אסור לנו להקהות אותה גם אם 'הצד השני' מוותר עליה.

הענקנו במתנה לאחינו את "הזכות" להיות חופשיים ממצוות. עכשיו אנחנו משלמים את המחיר.

זה חופש? סף הריגוש העולה אצל ילדים הוא תוצאה של 'תנועת השחרור' שאימצנו, בלי משים.

האם המדיניות הנוכחית ביחס לאויבנו היא האפשרית ביותר עבורנו ומה היה קורה ב'צבא חרדי'?

ע"פ קריאת שמע, חשבון רוחני בפן האישי והמגזרי - זה עניין בסיסי, לכל יהודי. כואב שפספסנו אותו בדרך.

ההיסטוריה חוזרת: רק כשבני ישראל התעוררו להאמין - הם נגאלו ממצרים.
